Sefer Zeraim (Seeds) - הלכות בכורים - פרק שמיני

המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. ושאר העיסה חייבת בחלה. ואותו הקמח שהפריש לשם חלה אם יש בו עומר ועושהו עיסה ה''ז מפריש ממנו חלה כשאר כל קמח חולין:

אימתי מפרישין חלה כשיתן את המים ויתערב הקמח במים מפריש החלה מתחלת דבר שנילוש שנאמר ראשית עריסותיכם. והוא שלא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר. ואם אמר ה''ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידו לשם חלה ה''ז מותר:

הניח העיסה עד שלש הכל וערבה ואח''כ הפריש אין בכך כלום. ואם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל ה''ז מפריש מן הפת כמו שביארנו:

מאימתי תתחייב העיסה בחלה משתגלגל בחטים ויתערב הקמח במים. או שתטמטם בשעורים ותעשה כולה גוף אחד. ואוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים והכוסמין כחטים ושבולת שועל והשיפון כשעורים:

נתגלגלה בחטים ונטמטמה בשעורים האוכל ממנה קודם הפרשת חלה חייב מיתה מפני שהיא טבל. לפיכך אם היתה העיסה חייבת בחלה מן התורה האוכל ממנה לוקה ככל אוכל טבל ואם היתה חייבת מדבריהם מכין אותו מכת מרדות:

עיסה שנדמעה עד שלא תתגלגל פטורה משתגלגל חייבת. וכן המקדיש עיסתו או המפקיר אותה קודם שנתגלגלה ופדאה או זכה בה ואח''כ גלגלה או הקדישה או הפקיר אותה אחר שנתגלגלה ופדאה או זכה בה הרי זו חייבת בחלה:

הקדישת קודם שתתגלגל ונתגלגלה ביד ההקדש ואח''כ פדאה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה:

וכן עכו''ם שנתן לישראל לעשות לו עיסה ונתנה לו במתנה עד שלא גלגלה חייבת ומשגלגלה פטורה:

גר שנתגייר והיתה לו עיסה נתגלגלה עד שלא נתגייר פטורה ואם משנתגייר חייבת. ואם ספק חייבת בחלה לפי שהוא עון מיתה. וזר שאכל חלת ספק זו וכיוצא בה אין חייב עליה חומש:

עיסה שנולד בה ספק טומאה קודם שתתגלגל יעשנה בטומאה לפי שמותר לטמא חולין שבא''י ותשרף חלתה. נולד לה אחר שנתגלגלה ספק טומאה שודאה מטמא את החולין מן התורה יגמרנה בטהרה שכל שודאה מטמא את החולין גזרו על ספיקו בחולין הטבולים לחלה שלא יטמאו אותן הואיל ונטבלו לחלה ותהיה החלה תלויה לא נאכלת ולא נשרפת:

לא יעשה אדם עיסתו בטומאה לכתחלה אלא יזהר. וישתדל ויטהר הוא וכליו כדי להפריש חלה טהורה. היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפריש חלה טמאה:

אין עושים חלת עם הארץ בטהרה אבל עושים עיסת חולין בטהרה. כיצד מגבל העיסה זה החבר ומפריש ממנה כדי חלתה ומניחה בכלי גללים או כלי אבנים או בכלי אדמה שאין מקבלין טומאה וכשיבא עם הארץ נוטל את שתיהן את העיסה ואת החלה ואומרים לו הזהר שלא תגע בחלה שמא תחזור לטבלה. ומפני מה התירו לו זה משום כדי חייו של גבל:

אשת חבר מרקדת ובוררת עם אשת עם הארץ אבל משתטיל מים בעיסה לא תסייע אותה מפני שהיא עושה עיסתה בטומאה. וכן הנחתום שעושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה אלא מוליכין עמו פת לפלטר:

הלוקח מנחתום עם הארץ בסוריא ואמר לו הפרשתי חלה אינו צריך להפריש חלה מספק. כשם שלא נחשדו כל ישראל בארץ על תרומה גדולה כך לא נחשדו בסוריא על החלה:

הלוקח בח''ל מן הנחתום צריך להפריש חלה מספק. אבל הלוקח מבעל הבית. ואין צריך לומר המתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה מספק: