{
  "bookId": "ramchal-tikunim-chadashim",
  "part": "1",
  "torah": "40",
  "title": "Tikunim Chadashim - Tikun 39",
  "hebrewTitle": "תיקון לט",
  "sourceUrl": "/reader/ramchal-tikunim-chadashim/1/40",
  "plainUrl": "/reader-plain/ramchal-tikunim-chadashim/1/40/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "",
      "en": "\"And for all the mighty hand and for all the great awe which Moshe did before the eyes of all Israel.\" [Devarim 34:12]"
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "",
      "en": "I. Moshe Surrenders His Life; Guarded Israel Forty Years"
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ולכל היד החזקה ודאי דכיון דחמת דס\"א אתתקפת עלייהו דישראל בחובא דעגל,\nמסרת נפשך למותא בגינייהו. ובחילא דא אפיקת\n\nלהו מגוה, בג\"כ סלחתי כדברך (במדבר יד כ). ולכל המורא הגדול, בזמנא דחבו\nבמרגלים, דכדין אצטריכו למימת במדברא. אמאי. אלא בגין דאפיקו שום ביש על\nארעא. וכמה זינין מסאבין אתערו בההוא זמנא לשלטאה על ארעא בגינייהו, בג\"כ\nאצטריכו אינון למימת תמן, דכתיב ופגריכם אתם וכו' (שם שם לב). בגין דכלהו\nאינון סטרין דיתערו, ישתארון במדברא כפיתין תחותייהו,\n\nדאינון הוו דאתערו לון. ובמותא דלהון אינון אצטריכו לאכפיא לון תחותייהו.\nואנת בכל זמנא דהוו אזלין במדברא אתקיפת עלייהו. דכמה קרבין הוו מזדמנין\nלגבייהו, בכמה סטרין, מכלהו זינין בישין. אי לאו דחילו דילך, דביה נטרת להו\nמ' שנין, ולא אתגברו עלייהו. ועוד, אנת נמי מיתת במדברא ותמן אתקברת, בגין\nדמינך ידחלון יתיר מכלא, כלהו אינון סטרי מסאבותא, דלא יתתקפון עלעלמא. ואנת תייתי לשאר מיתי מדברא לעלמא דאתי בהדך. ובגין מלין אלין כתיב\nבך לכן אחלק וכו' תחת אשר הערה וכו' ואת פושעים וכו' (ישעיה נג יב).\nוקבורה דילך דאתמר בה ולא ידע איש את קבורתו (דברים לדו) דהא מתמן אסתלקת\nלאתר אחרא עלאה, בג\"כ לא ידע איש את קבורתו. אבל תמן אתקברת בקדמיתא לאכפיא\nקליפין ודאי. זכאה חולקך.",
      "en": "The Faithful Shepherd continues: Rebbe Rebbe — truly the Mighty Hand — for when he saw that the Sitra Achra had strengthened over Israel through the sin of the [Golden] Calf — he surrendered his soul to death for their sake. And through this power he brought them out from it — therefore: \"I have forgiven as you have spoken\" [Bamidbar 14:20]. \"The great awe\" — at the time they sinned with the Spies — for then they had to die in the wilderness. Why? — Because they brought out an evil report upon the Land. And how many kinds of impurity were aroused at that time to rule upon the Land because of them. Therefore they were required to die there — as it is written: \"and your corpses shall fall...\" [ibid. 14:32]. For all those sides that were aroused — they would remain in the wilderness pinned beneath them — for they were the ones who aroused them. And through their deaths they were required to subdue them beneath them. And you — through all the time they were going in the wilderness — you strengthened over them. For how many battles were prepared against them — from many sides — from all kinds of evil. Were it not for your fear — through which you protected them for forty years — they could not have prevailed against them. Furthermore — you also died in the wilderness and were buried there — so that they would fear you still more — more than anything else — all those impure sides — so they would not strengthen upon the world. And you will bring the rest of the wilderness dead to the World to Come with you. And because of these matters it is written of you: \"therefore I will divide for him a portion with the many...because he poured out his soul to death...and he bore the sin of many\" [Yeshayahu 53:12]. And your burial place — of which it is said: \"and no man knows his burial place\" [Devarim 34:6] — for from there you ascended to another higher place. Therefore no man knows his burial place. But there you were buried first — to subdue the shells truly. Fortunate is your portion."
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "",
      "en": "II. Avraham Speaks — Restoring the Crown to Its Ancient State; Atik and Atik Yomin"
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "קם אברהם סבא חסידא ואמר, ר' ר' הא השתא איהו שעתא לאהדרא עטרה\n\nליושנה\". מאן יושנה. אלא כד\"א ואכלתםישן נושן (ויקרא כוי) דא ההוא דכתיב ביה ועתיק יומין יתיב (דניאל זט). אבל\nת\"ח תרין אינון, חד ע\"ק וחד עתיק יומין. לקבל דא ואכלתם ישן, מסטרא דע\"ק.\nנושן, מסטרא דע\"י. אמאי נושן. אלא דמסטרא דיליה טמיר איהו מכלא. אבל בגין\nדאתכסי לתתא בההוא ע\"ק, אקרי הכי ע\"י. בג\"כ ישן נושן ודאי. ובהו אצטריך\nלאהדרא שכינתא דאיהי בגלותא, כגונא דעבדו אנשי כנסת הגדולה (יומא סט:).\nורזא דמלה הגדול הגבור והנורא. ואי תימא מאי האי לגבי האי. אלא הכא רזין\nעלאין למארי חכמתא דידעין למיהך בארחי רזין דלעילא באורח מישר.\n\nאבל ת\"ח רזא דכלא, דכיון דע\"ק בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי,\nואינון או\"א ודעת. לקבל דא חג\"ת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין\nשכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון\nד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד\nסופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יבד). דבשעתא דאתחברת לתתא\nבחג\"ת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגאהערת שוליים\n\nא. בענין עליית המל' עד א\"ס ב\"ה, ע\"ע להלן עמ' ק\"ד וקמ\"א. ובקיצורהכונות כונת נעילה והושע\"ר. אדיר במרום ח\"א עמ' נ\"ד, עוד ביאור על \"החזירו\nעטרה ליושנה\" בשם אאע\"ה, עי' אגרות סי' ט\"ו (אוצרות רמח\"ל עמ' של\"ב).\n\nעד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק\nתביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד א\"ס. ואתמר בה מאת ה' היתה זאת\nהיא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא\nבחג\"ת לתתא, בת\"ת בקדמיתא ומיניה בחו\"ג. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא\nמאת ה', ואלין חו\"ג. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל\"ף עלאה,\nואתהדרת איהי כגונא דא פל\"א. בג\"כ היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי\nדאתפרשת מאינון דרגין.\n\nאבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאע\"ג דאיהי בגלותא לא\nאתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה\nדאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא.כדין ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כוי) דא חדתותא דנהורא\nדאתחדש בכל יומא, דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומטט'\nבשעתא דנטיל ליה לאפקא לעלמא, אתמר ביה (אבות דב) יש קנקן חדש, דאתחדש\nבנהירו חדתא. מלא ישן, דא נהירו דעתיקא. וס\"א איהו אל אחר דאסתרס ולא עביד\nאיבין (זהר ח\"ב קג.) ואתמר ביה וישן שאפילו חדש אין בו. דאפילו בשעתא דנפיק\nהאי חדש לאזנא לעלמא, אפילו מהאי לא נטלין חילא לאפקא איבין כלל. ואע\"ג\nדמתזנן אינון נמי בתר שלימו דדרגין קדישין, עכ\"ד כלא לא נטלין אלא ממאי\nדאתדחי מלגו לגבייהו. אבל לעילא וישן מפני חדש תוציאו, כגון הוציאי\nפירותיך. (תענית כד.) דההוא ישן אפיק איבין לעלמא ברזא דיליה ממש, בחילא\nדחדתותא דאתחדש ביה מלעילא ודאי.\n\nר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין\nאלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא\nאיהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא\nאלין כתרי מלכא, כד\"א יאר ה' פניו (במדבר וכה). במאי. אלא תודיעני אורח\nחיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע'\nתיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו\nעלינו וכו' (תהלים ציז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל\nיב ג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי וכג).\nכדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). זכאה חולקהון דישראל.\n\nקם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתאלבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה\nאנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא\nמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט).\n\nדאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא\nבהאי אור, יתער אור לעילא מח\"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא\nשלים.\n\nקום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיבלב אבות על בנים ולב בנים על\n\nאבותם (מלאכי ג כג). דתוקפא דישראל באבהן דלהון תליא, דאינון קטרא עלאה\nדביה מתתקפין. ובזמנא דמתחברן ביה, אתמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות וכו'\n(במדבר כג ט ובתנחומא שם). כדין יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו\nאל יעזבנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז). אבל בסופא דגלותא אתמר תמה זכות אבות\n(שבת נה.). ובג\"כ אנת תיתי בקדמיתא לאהדרא קטרא על קיומיה. בג\"כ והשיב לב\nאבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובהדך יתערון כלהו אבהן עלאין, לאתערא\nתיקונא כדקא יאות. ואנת דמשי להו ידייהו, לאתערא מיין עלאין מסטרא דבינה,\nדאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). ואלין מיין נחתין על\nידיהון לדכאה להו מעשו וישמעאל, וכדין יחודא אתתקן על ידייהו.[אבל בגין גלותא לא קיימין כחדא, דהא כיון דבנין לא אתחברן בהו, אינון נמי\nלא קיימין כדקא יאות. ובזמנא דאתי כלהו יתחברון בחיבורא חדא, אבהן ובנין\nכחדא, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ואינון נמי בחיבורא חד יקומון\nלחברא חיבורא עלאה חיבורא שלים. קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו\n(ישעיה כויט) הקיצו ורננו שוכני עפר. דא עפר דאתמר ביה ונחש עפר לחמו (שם\nסה כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דס\"א, דקיימין תמן השתא לאתקנא אגרייהו\n[אצ\"ל: מגוייהו] תיקונא שליםב. ושינה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה\nותרדימה נפלה וכו' (בראשית טו יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן\nלסלקא לעילא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדייכו, כי טל אורות ודאי. ודא שיר\nחדש דיתער בעלמא. שיר פכמ\"מ (תיקו\"ז תי' כ\"א דף נ\"א.) ברזא דשמא קדישא\nכדקא יאות].\n\nקום ר' אפתח מלין קמי שכינתא לאתערא תיקונא שלים כדקחזי.\n\nקם איהו פתח ואמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין צדיקיא דקיימיןבעלמא, דגרמין לנהירו עלאה לאתפשטא בעלמא. דלעילא כתיב ונהורא עמיה שרא\n(דניאל בכב). וחשוכא לא קאים אלא לתתא. ורזא דא (בראשית א ה) ויקרא אלקים\nלאור יום דא עלמא עלאה. ולחשך קרא לילה דא עלמא תתאה.\n\nהערת שוליים\n\nב. ע\"ע לעיל עמ' י\"ט ולהלן תי' נ\"ז.דבהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, דאע\"ג דאשתכח חשך לתתא לעילא אור\nאיהו. ובזמנא דאית צדיקיא בעלמא, נהירו דלעילא אתמשך לתתא. כדין העם\nההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א). בג\"כ והמשכילים יזהירו כזוהר\nהרקיע, לגלאה זיהרא דלעילא לתתא. ואי תימא דתיקונא דעבדין לגרמייהו לחוד\nעבדין. לאו הכי. אלא ומצדיקי הרבים ודאי.\n\nדהא זיהורא עלאה אתמשך לגבייהו, ומיניה פשטין פשיטו דכוכביא לכל סטר לזכאה\nבהו אחרנין. בג\"כ ומצדיקי הרבים ככוכבים.\n\nועוד, רקיע ביה קיימין כוכבים ומזלות ודא צדיק. ומתמן נטלין כמה מלאכיא\nלאחתא מילין לעלמא כל חד בדרגיה. וישראל אתמר בהו אין מזל לישראל (שבת\nקנו.). דישראל בעד\"א קיימין, ומזלן בצדיק, בג\"כ שלטין עלייהו. דהא כמה\nדאתנהיר לגבי ההוא צדיק מעד\"א, הכי נטלין אינון מילין למיעבד עובדא.קם אליהו נביאה מהימנא ואמר ליה, ר' ר' והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה\n\nידז) דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא במחשכים הושיבני\n(איכה גו) השתא והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא בזמנא דפורקנא אתקריב.\nביה העם ההולכים בחשך ראו אור גדול בהאי חיבורא. ולכל היד החזקה ולכל המורא\nהגדול דא",
      "en": "Then Avraham the pious elder arose and said: Rebbe Rebbe — now is the time to restore the crown to its ancient state [cf. Yoma 69b]. What is \"its ancient state\"? — As it is said: \"and you shall eat old store long kept\" [Vayikra 26:10] — this is what is written of it: \"and the Ancient of Days was seated\" [Dani'el 7:9]. But come and see — there are two: one is Atik Kadisha [the Holy Ancient One] and one is Atik Yomin [the Ancient of Days]. Corresponding to this: \"and you shall eat old [yashan]\" — from the side of Atik Kadisha. \"Long kept [noshan]\" — from the side of Atik Yomin. Why \"noshan\"? — Because from his side it is hidden from all. But since it is concealed below within Atik Kadisha — it is called thus. Therefore \"old and long kept\" truly. And through them the Shechina who is in exile must be restored — as the Men of the Great Assembly did [Yoma 69b]. The mystery: \"the Great, the Mighty, and the Awesome.\" And if you ask — what is this in relation to that? — Here are supernal mysteries for the Masters of Wisdom — those who know to walk in the paths of the supernal mysteries in a straight path."
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ת\"ח ההוא\nסתימא דכלא שרי במטלנוי לנחתא לתתא. ורזא תחלת המחשבה סוף המעשה. ושכינתא\nאיהי סוף המעשה, דקיימת לדברא עלמין. ומקדמיתא כלא לגבה אשתער ודאי. שירותא\nדכלא בתלת רישין אשתכח, ושכינתא אשתרשת הכא ברזא דא. ורזא דכלא א' יו\"י,\nימינא\n\nשמאלא ואמצעיתא. מסטרא דא שכינתא איהי ש' בתלת רישין. ומסטרא דלתתא איהי\nש' בד' רישין. ורזא דמלה (בראשית בי) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.\nדמסטרא דלעילא ונהר יוצא מעדן. דא רישא עלאה. נהר דא רישא תנינא. להשקות את\nהגן דא רישא תליתאה. דכלהו דרגין כמה דמתחברן הכי אשתמודען דא לגבי דא.\nבג\"כ קדמאה עדן, תנינא נהר, תליתאה גן. ושכינתא כלילת כלא לתתא. לבתר מסטרא\nדילה והיה לארבעה ראשים, דאיהי ד' רביעאה לתלת.",
      "en": "Come and see — that Hidden One of all begins in His movements to descend below. The mystery: \"the end of the deed is in the beginning of the thought.\" And the Shechina is the end of the deed — who stands to direct the worlds. And from the very beginning all was estimated for Her truly. The beginning of all is found in three heads — and the Shechina is rooted here in this mystery. The mystery of all: Aleph — Yud-Vav-Yud — right, left, and middle. From this aspect the Shechina is the Shin in three heads. And from the aspect below She is the Shin with four heads. The mystery: \"and from there it divided and became four headwaters\" [Bereishis 2:10]. From the aspect above: \"and a river goes out of Eden\" — this is the first head. \"river\" — this is the second head. \"to water the garden\" — this is the third head. For all the levels — as they join — so they are known one toward another. Therefore: first — Eden; second — river; third — garden. And the Shechina encompasses all below. Afterward from Her aspect: \"and it became four headwaters\" — for She is the fourth — corresponding to the three."
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "אבל ת\"ח רזא דכלא, דכיון דע\"ק בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי,\nואינון או\"א ודעת. לקבל דא חג\"ת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין\nשכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון\nד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד\nסופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יבד). דבשעתא דאתחברת לתתא\nבחג\"ת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגאהערת שוליים\n\nא. בענין עליית המל' עד א\"ס ב\"ה, ע\"ע להלן עמ' ק\"ד וקמ\"א. ובקיצורהכונות כונת נעילה והושע\"ר. אדיר במרום ח\"א עמ' נ\"ד, עוד ביאור על \"החזירו\nעטרה ליושנה\" בשם אאע\"ה, עי' אגרות סי' ט\"ו (אוצרות רמח\"ל עמ' של\"ב).\n\nעד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק\nתביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד א\"ס. ואתמר בה מאת ה' היתה זאת\nהיא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא\nבחג\"ת לתתא, בת\"ת בקדמיתא ומיניה בחו\"ג. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא\nמאת ה', ואלין חו\"ג. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל\"ף עלאה,\nואתהדרת איהי כגונא דא פל\"א. בג\"כ היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי\nדאתפרשת מאינון דרגין.",
      "en": "But come and see the mystery of all — for since Atik Kadisha exists with three heads — so all below exists thus — and these are Abba-Imma-and-Da'as. Corresponding to them: Chesed-Gevurah-Tiferes. Here the levels are complete to be revealed. Then the Shechina stands in Her place — and all is bound to Her — and She completes the support beneath them — and they are four. Then: \"and it became four headwaters.\" The Shechina is found as the bond of all levels — from the very beginning of all to the very end of all. And She is: \"a woman of valor is the crown of her husband\" [Mishlei 12:4]. For at the time She joins below with Chesed-Gevurah-Tiferes — from there She ascends level by level — until She is bound to the three heads mentioned. Then from there She draws food for the world. The mystery: \"from afar she brings her bread\" [ibid. 31:14] — and this is the stone that ascends to Ayin Sof. And it is said of it: \"this is from Hashem — it is wondrous in our eyes\" [Tehillim 118:23]. What is \"from Hashem\"? — For at the time the Shechina joins below with Tiferes first — and from it to Chesed and Gevurah. The mystery: \"from Hashem\" — it is not written \"from Hashem\" [mei-Hashem] but \"from with Hashem\" [me'es Hashem] — and these are Chesed and Gevurah. Then from there She ascends level by level to that supernal Aleph — and She returns thus: Peh-Lamed-Aleph [Peleh — wonder]. Therefore: \"it is wondrous in our eyes.\" And in exile it appears as if She has separated from those levels."
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "אבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאע\"ג דאיהי בגלותא לא\nאתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה\nדאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא.",
      "en": "But the Men of the Great Assembly restored Her to Her place — to show that even in exile She did not separate from Above forever. Rather — in exile She stands as is needed for exile. And in redemption — as is needed for redemption. All according to the time."
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "כדין ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כוי) דא חדתותא דנהורא\nדאתחדש בכל יומא, דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומטט'\nבשעתא דנטיל ליה לאפקא לעלמא, אתמר ביה (אבות דב) יש קנקן חדש, דאתחדש\nבנהירו חדתא. מלא ישן, דא נהירו דעתיקא. וס\"א איהו אל אחר דאסתרס ולא עביד\nאיבין (זהר ח\"ב קג.) ואתמר ביה וישן שאפילו חדש אין בו. דאפילו בשעתא דנפיק\nהאי חדש לאזנא לעלמא, אפילו מהאי לא נטלין חילא לאפקא איבין כלל. ואע\"ג\nדמתזנן אינון נמי בתר שלימו דדרגין קדישין, עכ\"ד כלא לא נטלין אלא ממאי\nדאתדחי מלגו לגבייהו. אבל לעילא וישן מפני חדש תוציאו, כגון הוציאי\nפירותיך. (תענית כד.) דההוא ישן אפיק איבין לעלמא ברזא דיליה ממש, בחילא\nדחדתותא דאתחדש ביה מלעילא ודאי.\n\nר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין\nאלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא\nאיהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא\nאלין כתרי מלכא, כד\"א יאר ה' פניו (במדבר וכה). במאי. אלא תודיעני אורח\nחיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע'\nתיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו\nעלינו וכו' (תהלים ציז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל\nיב ג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי וכג).\nכדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב:ב). זכאה חולקהון דישראל.",
      "en": "Then: \"and you shall eat old and long kept — and the old you shall bring out before the new\" [Vayikra 26:10] — this is the freshness of the light that is renewed every day — as it is said: \"Who renews in His goodness every day continually the act of creation.\" And Metatron — at the time He receives it to bring it out to the world — it is said of him [Avos 4:1]: \"there is a new vessel filled with old\" — renewed with new light. \"Full of old\" — this is the light of the Ancient. And the Sitra Achra — it is the other god that was castrated and bears no fruit [Zohar II:103a] — of which it is said: \"and the old — even the new is not in it\" — for even at the time the new goes out to illuminate the world — even from this they do not receive power to bring forth fruit at all."
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתאלבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה\nאנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא\nמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט).\n\nדאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא\nבהאי אור, יתער אור לעילא מח\"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא\nשלים.\n\nקום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיבלב אבות על בנים ולב בנים על\n\nאבותם (מלאכי ג כג). דתוקפא דישראל באבהן דלהון תליא, דאינון קטרא עלאה\nדביה מתתקפין. ובזמנא דמתחברן ביה, אתמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות וכו'\n(במדבר כג ט ובתנחומא שם). כדין יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו\nאל יעזבנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז). אבל בסופא דגלותא אתמר תמה זכות אבות\n(שבת נה.). ובג\"כ אנת תיתי בקדמיתא לאהדרא קטרא על קיומיה. בג\"כ והשיב לב\nאבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובהדך יתערון כלהו אבהן עלאין, לאתערא\nתיקונא כדקא יאות. ואנת דמשי להו ידייהו, לאתערא מיין עלאין מסטרא דבינה,\nדאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). ואלין מיין נחתין על\nידיהון לדכאה להו מעשו וישמעאל, וכדין יחודא אתתקן על ידייהו.[אבל בגין גלותא לא קיימין כחדא, דהא כיון דבנין לא אתחברן בהו, אינון נמי\nלא קיימין כדקא יאות. ובזמנא דאתי כלהו יתחברון בחיבורא חדא, אבהן ובנין\nכחדא, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ואינון נמי בחיבורא חד יקומון\nלחברא חיבורא עלאה חיבורא שלים. קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו\n(ישעיה כויט) הקיצו ורננו שוכני עפר. דא עפר דאתמר ביה ונחש עפר לחמו (שם\nסה כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דס\"א, דקיימין תמן השתא לאתקנא אגרייהו\n[אצ\"ל: מגוייהו] תיקונא שליםב. ושינה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה\nותרדימה נפלה וכו' (בראשית טו יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן\nלסלקא לעילא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדייכו, כי טל אורות ודאי. ודא שיר\nחדש דיתער בעלמא. שיר פכמ\"מ (תיקו\"ז תי' כ\"א דף נ\"א.) ברזא דשמא קדישא\nכדקא יאות].\n\nקום ר' אפתח מלין קמי שכינתא לאתערא תיקונא שלים כדקחזי.\n\nקם איהו פתח ואמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלין צדיקיא דקיימיןבעלמא, דגרמין לנהירו עלאה לאתפשטא בעלמא. דלעילא כתיב ונהורא עמיה שרא\n(דניאל בכב). וחשוכא לא קאים אלא לתתא. ורזא דא (בראשית א ה) ויקרא אלקים\nלאור יום דא עלמא עלאה. ולחשך קרא לילה דא עלמא תתאה.",
      "en": "Tikunim 40–43 | Translation"
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "תיקונא ארבעין — תיקון ארבעים",
      "en": ""
    }
  ]
}