Saviv - תורת העיבור

מצאתי לנכון להעתיק מדבריו הקדושים של רבינו יוסף זצ''ל שהקיף את נושא העיבור שזה יחזק אותנו בנפלאות הבורא יתברך (מועתק מספר חוקי נשים). בבטן האשה יש אשכולות ביצים קטנות כאשכולות בצי התרנגולת. הביצים אשר בצד ימין האשה, הביצה עגולה ומאורכת והביצה אשר בשמאל עגולה לגמרי ואינה מאורכת ובזמן שהזכר מזהיע ומשליך הזרע כחץ לצד ימין וישקה וירווה ויפרה הביצה הימנית ויהיה הולד זכר ואם ישליך הזרע כחץ לצד שמאל ישקה וירווה ויפרה ביצה השמאלית והוולד יהיה נקבה.

אשה היולדת תאומים הושקו והופרו בה שתי ביצים ולסיבה זו נעשה ממנה שני בנים ואשר תלד תאומים זכר ונקבה הופרו בה ביצה בימין וביצה בשמאל ולכן נעשו לה שני עוברים זכר ונקבה ועוד באלו האשכולות יש כוח המושך ככוח המגנט המושך מרחוק ואם יתגבר הכוח בצד ימין תמשוך הזרע לצד ימין ויהיה זכר ואם תתגבר בצד שמאל תמשכהו לצד שמאל תהיה נקבה ובחלק מן המקרים ימצא שיתגבר כח בשני הצדדים ולסיבה זו תביא זכר ונקבה.

התגברות הכח אשר מושך הזרע תלוי בדבר אחר והוא אם האיש השליך זרעו קודם התעוררות האשה, יתגבר כח בצד שמאל והוולד יהיה נקבה ואם התעוררות האשה הקדימה תתגבר הכח בצד ימין וימשך זרע האיש לצד ימין ויהיה הוולד זכר, ואם התעוררות נעשתה משני הצדדים גם יחד יהיו תאומים זכר ונקבה. אמת שיצירת הזכר והנקבה הם לפי טבע המוזכר אבל הטבע הוא ביד הבורא ישתבח ויתעלה על פי רצונו יתאים ויהיה הטבע.

ולכן אם יבקש האדם להתחכם בפעולתו להתאים הטבע ליצירת הזכר לא תתבצע כוונתו אם רצון הבורא ליצירת נקבה ולכן צריך האדם לבקש בקשתו מאת הבורא יתברך. זרע האיש הוא לבן וזרע האשה אינו לבן אלא דם טהור וזך אשר נתקבץ מנה בשעה שבעלה בא אליה ותהיה התעוררות בתוככי גופה באותה שעה ולכן אמרו חכמים ''הלובן שבגוף הוולד הוא מחלק האב והאודם אשר בגוף הוולד הוא מחלק האם''.

ביצה זו אשר הושקתה והרוותה והופרתה מזרע שנזרק לתוכה מתגבל המיץ שבתוכה עם הזרע אשר בא עליה כאשר יתגבל העפר עם המים ומחלק הנקי והזך ביותר אשר בביצה נוצר הוולד. ועוד זו הביצה אשר קיבלה זרע, לאחר שמקבלת הזרע תופרה, תרבה ותשתנה מיתר הביצים אשר באשכולה. והיות ורצה הבורא שהפעולה הזו לא תאבד ויברא ממנה ולד, לאחר קבלת הביצה את הזרע בשלושה ימים מתקרבת הביצה ובאה לתוך בית הרחם ונדבקת בצידה ומקליפת הביצה נוצרת השליה, והוא הכיס אשר הילד מונח בתוכו, ובתוך השליה ייווצרו מים. ולכן אמרו חכמינו:

הולד בבטן אמו דומה לאגוז המונח בכלי מים. השליה הזאת במשך הזמן הולכת וגדלה והוולד גם גדל באמצעותה וניכרת צורתו בהדרגה. בשבוע השביעי להריון יהיה גודל השליה כגודל האגוז, בשבוע העשירי הולד גודלו כאצבע וניכרים בו העיניים האצבעות ואופן גיזרתם. בשבוע העשרים פעמים לפניו ופעמים אחריו תרגיש האם בהתנועעות הולד שמתחיל לנוע בביטנה ובמיוחד תרגיש בכך אם טרחה עצמה במלאכה רבה או קיבלה חמימות בבית המרחץ. בחודש השביעי יושלם הולד כולו, ולסיבה זו ולד הנולד בחודש השביעי יחיה ויתקיים.

אבל צריך לו שמירה מרובה, היות וגופו רך וכוחו חלוש כי ולד שכלו חדשיו ונולד בחודש התשיעי יהיה חזק יותר וטוב אבל בחודש השמיני בבטן אמו כחולה ויבריא בחודש התשיעי. הולד בבטן אמו דומה כפנקס מקופל ידיו על חזהו פרקי ידיו על ירכיו ועקבי רגליו על עכוזו וראשו על ברכיו. פיו סגור טבורו פתוח ומזונו נכנס דרך טבורו, ואינו מפריש צואה כדי לא להזיק לאמו, אבל שתן מפריש. טבע האשה בהריונה למאוס כל מאכל מסיבת החמימות שבקרבה הנוצרת מכוח בישול הדברים הנחוצים להשלמת העובר ולסיבה זו ימעט כח העיכול אשר בקיבה.

האשה בהריונה תקיא וההקאה טובה מאוד לעובר ככל שתקיא יותר יועיל מאוד לולד שיצא נקי וטהור אבל טבע ההקאה הזה אינו בשווה אצל הנשים כי יש אשה יבוא לה הדבר בראשית הריונה ויש באמצע ויש בסוף אבל באמצע ובסוף ימצא מעט וברובם בהתחלה. האשה בהריונה אם תתאווה לאיזה מאכל צריכים לתת לה לאכול ממנו כי אם לא תאכל יוכל להיות כתם בגוף הוולד בצבע המאכל שהתאוותה וברובם אם גרדה בגופה בשעה שהתאוותה יהיה הכתם בגוף הוולד מקביל למקום אשר גרדה בגופה. עוד מעשה היה במדינת אנגליה, אשה אחת ילדה ולד ונשאר כמה ימים ללא יכולת לינוק.

וטרחו הרופאים ולא מצאו פתרון, עד שבא רופא מומחה ושאל את האם אם התאוותה דבר בהריונה ולא אכלתו. השיבה התאויתי דבר פלוני ולא עלה בידי. אמר הרופא בשלו מדבר זה, ובישלו. ולקח ממנו והניח על שפתי הולד, ואחר כן החל הולד לינק כמנהג הילדים. ועוד אשה אחת בימי הריונה היתה בפרדס ולפתע קפצה צפרדע מהתעלה המשקה את האילנות לפניה, ונבהלה האשה מאוד ונדחפה לאחור מרעדתה. ונשבה הרוח ביותר, ובא החול על עיניה, והניחה ידה תחת עיניה וגירדה. וכשילדה ראתה את הולד מצוייר תחת עינו צורת צפרדע בצבע אדום.

והיתה אמו כל יום מלקקת בלשונה על המקום המצוייר במשך עשרים פעם ביום עד אשר התרכך העור וקילפתו בידיה ולא נשאר סימן בולד. ישתבח שם הבורא אשר ברא צורה בתוך צורה, ויחיה ויתקיים הולד בבטן אמו כמה חדשים ואם יחשוב ויתבונן האדם על הולד בזמן ששוהה בבטן אמו, יאבד דעתו מרוב הנפלאות אשר יתפלא מהם. אם האדם יניח דבר בנאד קשור ופיו למעלה עדיין לא יהיה בטוח בבטחון חזק, כי ישמר הדבר ולא יפול. והבורא ברא את הולד מתחילת יצירתו, בנאד פתוח ופיו למטה, וישאר שמור מהזמן שהיה טיפת זרע.

ישתבח שם הבורא על נפלאותיו אשר עושה בלידת הולד, איך יוצא מפתח צר מאוד. והשליה אשר באמצעיתה נמצא הוולד נקרעת מעצמה, ויצאו המים אשר בה לבחוץ. ונותן הבורא כוח עצום בטבע, הלוחץ בגוף האם כדי שיצא הולד מהמצור. וברחמי הבורא מתהפך הוולד מעצמו, עד שראשו נמצא למטה, כדי שהיציאה שלו תהיה מוצלחת טוב. ובעזרת הבורא נפתח המקום הנעול, ויצא ממנו הולד בשלום. ישתבח שם הבורא אשר עושה נפלאות כאלה בתוך גוף בשר ודם.

הוולד, כאשר הוא נולד מיד יקשרו את טבורו בקשר חזק, כדי שלא יצא ממנו דמו וימות ח''ו, אבל מניחים אורך שיעור רוחב שתי אצבעות וקושרים. ולאחר שקושרים הטבור חותכים אותו, והפעולה הזאת אפילו ביום השבת מותר לעשותה. וצריכים ליזהר עד אשר לא ימצא בשארית אשר מתחת לקשר שום תנועה, כלומר שהבשר יהיה יבש ומת לגמרי אז יחתכוהו. מאד טוב אם ירחצו את הולד לאחר שיוולד, במים חמים כדי לנקותו. וצריכים ללפפו בחיתולים רבים ולהניחו על מזרון, היות ואינו מורגל עדיין בטבע אויר העולם.

והולד לאחר לידתו בשלושת חדשיו הראשונים רוב הזמן יהיה ישן. לאחר הלידה בשלשה ימים יתחיל החלב להווצר בדדי האשה. והבורא ברא פטמות הדדים מלאות נקבים דקים, כדי שלא יצא חלב רב לפי הולד בזמן שיינק, שמא יחנק ח''ו מרוב החלב. וכל דבר שקלו הבורא במאזניים, לפי הצורך בהתאם לטבע הולד, ישתבח שם הבורא. בששת השבועות הראשונות, נובע מהדדים חלב מלוח. וטבע החלב לגרום ליציאה רכה מקיבת הולד, וזה תועלת מרובה לו, כדי שתתנקה קיבתו מכל מה שהצטבר בה, מפסולת הדם אשר ניזון ממנו בזמן מדורו בבטן אמו.

וכן ימצא בה חומר שחור וצהוב, ואם לא תתנקה בדרך זו היה נגרם חולי רב לולד. וכשתמצא הולד פעמים בוכה הרבה ואינו שותק, הסיבה שיש לו דבר שגורם לו כאב רב. ולכן נתן הבורא בטבע החלב, שבתחילתו יגרום לו יציאות רבות בקיבה, כדי שתתנקה מהדברים הגורמים כאב וחולי, ישתבח שם הבורא. לאחר עשרים שבועות יתחילו השיניים לנבוט ולצמוח. ולכן התינוקות אינם במנוחה, ושינתם עפה מעיניהם, וכן יגרמו להם שלשולים עד שיצמחו השיניים, והשלשולים הללו נגרמים מהשיניים, ואין לתת לו שום תרופה, אלא מעצמם יפסיקו כשיצמחו השיניים.

כשהילד יהיה בן שבע שנים, יתחילו שיני החלב הראשונות לנשור, ויצאו במקומם שיניים חדשות, אחד לאחד בהמשכיות. ויש ילדים שמטבעם לצאת דם מנחיריהם, וזה לא מזיק לבריאותם. כשיהיה בן עשרים ואחת שנה, יעמוד בקומתו ויפסיק לגבוה עוד. אבל יוכל להוסיף בעובי גופו ובכוח. וכשיהיה בן עשרים ושמונה שנה, ימצאו אנשים רבים שיצא להם דם מחוטמם, ויקראוהו דם בני מיעיים, וימשיך עד ימי זקנותם לצאת, ודבר זה הוא לטובתם ובריאותם. לאחר ארבעים שנה יתחילו ימי הירידה, ותחלש כוח הגוף חלק חלק.

מכל הבחינות מעט מעט, ויתחילו קמטים בעור, עד אשר יזקין, ויגמור חייו בעולם הזה. הביטו והתבוננו בזמן שנולד ידו סגורה, לסימן על מזגו ומחשבתו שברצונו לקחת את העולם ומה שיש בה, ויקפלם בידו. ובזמן אשר יפטר ידו פתוחה, כוונתו לומר קחו הממון והכל, ולא נשארה לו תפיסה בכל רכוש מהעולם. ולכן אמר המלך קהלת עליו השלום, כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא, ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו. אשרי האדם אשר יסיים חייו ביראת ה' הגדול ויעשה רצונו. אשרי העושה מעשים טובים וישרים. אשרי אשר יזכירו שמו לטובה בין הבריות.

אשרי אדם אשר לא אוסף לעצמו רכושו, אלא מוציאו לדברים טובים. אשרי העושה אוצרו בשמים למעלה. אשרי האוסף רכוש במקום אשרי לא תגיע שם יד אדם מההתחלה ועד הסוף. שמעו הרמזים אשר אמר אדונינו קהלת בן דוד מלך בירושלים. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. אמרו חכמים מהו ההבל אשר חזר ושנה אותו המלך קהלת בדבריו. ופירשו חכמים כי דבריו חוזרים על זמני האנשים אשר עוברים בחייהם בעולם הזה.

כי הילד בן שנה דומה למלך, כולם יחבקוהו וינשקוהו, וכשנעשה בן שנתיים ושלוש תמצאהו תמיד מלובלך ומטונף, משחק ומתלכלך בכל דבר שימצא. וכשנעשה בן עשר שנים יקפץ וירקד כמו טלה. וכנעשה בן עשרים שנה יתעסק בקישוט עצמו, יתייפה ויסלסל גופו ויבקש אשה. וכשנשא אשה החל נושא משא על כתפו, כי הוצאות ביתו רבוצות על צוארו. וכשנולד לו בן, נוסף משאו, ומתחיל להכנע לכל דבר, כדי להביא פרנסת ביתו ובניו. וכשהגיעו ימי השיבה התקפל וישב בביתו. ואמרו החכמים אם תאמר לאדם כי העולם הזה הבל, ואתה טועה בטרחך.

יצחק ויאמר לך אתה הטועה, כי העולם מאוד יפה, ושוה הוא את הטורח שטורחים להשיגו. אבל תן לו להתבונן, על כל סוגי זמנו מזמן קטנותו ועד שגדל בחייו. והוא מעצמו ימצא וידע איך זמניו התחלפו והשתנו, ודעתו וחכמתו ומחשבותיו גם הם השתנו עם שינוי הזמנים, ועתה תראה שהוא בעצמו יודה בטעותו. תן לו לזכור תחילת ימיו, כשהיה אוהב לינוק חלב אמו, והיה יקר לו החלב מכל המאכלים והמשקים, וכשגמלוהו היה קשה עליו הדבר. ואחר כך הבין מדעתו כי טובה עשו עמו שגמלוהו, והחל לימנע מחלב אמו ומאס בו, והוא היה טועה בדעתו.

ועוד יעלה על דעתו, כי היו ימים בזמן נערותו, שהיה אוהב דברי שחוק וילדות, כמו שברי זכוכית ואבנים המבריקים ונוצצים כיהלומים וזהב, אצלו נחשבים ליקרים. ולאחר שגדל החל לזלזל בהם ולמאסם, והתעורר בעצמו כי היה שוגה במשחקיו. ועוד יתבונן על צעירותו כשהיה מרקד ומקפץ מספסל לספסל, וצווח וצועק וישטה בשטויות, ורוכב על מקל, ומנמיכו כאילו היה חמור, ובונה בנין בסידור אבנים. ולאחר כן גדל ומצא ענינים אלה ודומיהם, כולם לעג וביזיון, והוא היה טועה בדרכיו הילדותיות. נעשה מובן כי כל אדם בזמן נערותו, בכל זמנו היה טועה.

וכשגדל מעצמו ייהפך לאדם נבון ומתחרט על הימים שעברו, וכטעות הזאת יקרה לאדם, בכל ימיו אשר חי על האדמה. ולכן בכל עת יתבונן לשבור את יצרו, וילך בדרך הישרה, ויעשה רצון הבורא ישתבח ויתעלה שמו לעד.