# shimshon-עצות-המבוארות — complete plain text

Source index: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/

## Sections
- [אֱמֶת וֶאֱמוּנָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/1/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/1/index.txt)
- [מְנִיעוֹת](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/10/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/10/index.txt)
- [מִקְוֵה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/11/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/11/index.txt)
- [מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/12/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/12/index.txt)
- [שַׁבָּת](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/13/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/13/index.txt)
- [רֹאשׁ חֹדֶשׁ](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/14/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/14/index.txt)
- [שָׁלֹשׁ רְגָלִים](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/15/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/15/index.txt)
- [פֶּסַח וְחֹדֶשׁ נִיסָן](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/16/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/16/index.txt)
- [שָׁבוּעוֹת וִימֵי הַסְּפִירָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/17/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/17/index.txt)
- [חֹדֶשׁ אֱלוּל](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/18/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/18/index.txt)
- [רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִצְוַת שׁוֹפָר](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/19/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/19/index.txt)
- [אֲנָחָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/2/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/2/index.txt)
- [יוֹם כִּפּוּר](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/20/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/20/index.txt)
- [סֻכּוֹת וְד' מִינִים](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/21/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/21/index.txt)
- [יְמֵי הַחֲנֻכָּה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/22/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/22/index.txt)
- [קְדֻשַּׁת פּוּרִים](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/23/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/23/index.txt)
- [תַּלְמוּד תּוֹרָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/24/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/24/index.txt)
- [תְּפִלָּה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/25/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/25/index.txt)
- [עֵצוֹת אֲחָדוֹת](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/26/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/26/index.txt)
- [אֲכִילָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/3/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/3/index.txt)
- [הַכְנָסַת אוֹרְחִים](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/4/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/4/index.txt)
- [אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/5/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/5/index.txt)
- [הִתְחַזְּקוּת](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/6/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/6/index.txt)
- [מָמוֹן וּפַרְנָסָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/7/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/7/index.txt)
- [מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/8/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/8/index.txt)
- [מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/9/) — [TXT](/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/9/index.txt)

---



# אֱמֶת וֶאֱמוּנָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/1/

# אֱמֶת וֶאֱמוּנָה

<div dir="rtl">אֱמֶת וֶאֱמוּנָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַגְּאוּלָה תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה. כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֲמַת חִסָּרוֹן בֶּאֱמוּנָה. כְּלוֹמַר, הַגְּאוּלָה תָּבוֹא כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְחַזְּקוּ בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית, וְיַאֲמִינוּ כִּי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם בִּכְלָלִיּוּת, וְכָל הַקּוֹרֶה עִם כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, הֵן יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, הֵן רַחֲבוּת, מְקוֹרָם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, וְלֹא מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע. וְעוֹד יַאֲמִינוּ, כִּי כָּל שֶׁמְּסַבֵּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם הָאָדָם הוּא רַק לְטוֹבָה, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "כָּל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבִיד". (בְּרָכוֹת ס': זֹהַר ח"א קפא.) מַשְׁמַע, כִּי כָּל מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם עֲבָדָיו הוּא טוֹבָה גְּמוּרָה, כְּפִי הַמְּבֹאָר עוֹד בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, (הִלְכוֹת פֶּסַח ה"ט, הִלְכוֹת מִילָה, ה"ה וְעוֹד) כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לָאָדָם הֵם כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ, שֶׁיָּשׁוּב מִדֶּרֶךְ תּוֹעִים לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (ח"א סִימָן ר"ו) עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים קי"ט קעו.) "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד", וּכְפִי הַמְּבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י עַל הַפָּסוּק (שָׁם צ' ג.) "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם." שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ יִסּוּרִים קָשִׁים רַחֲמָנָא לִצְּלָן לָאָדָם, וּבְאֶמְצָעוּתָם הוּא מַזְהִירוֹ לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּלְהֵפֶךְ בַּאֲשֶׁר לְהַרְחָבָה, מַשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבוֹת, לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם אִם יַכִּיר וְיַאֲמִין כִּי הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים הֵם מֵהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אוֹ אִם חָלִילָה יַחְשֹׁב כִּי אֶת הַטּוֹב צָבַר בְּשֶׁל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וּבְחָכְמָתוֹ. עוֹד יֵשׁ לְהַאֲמִין, כִּי כָּל הָעוֹבֵר עַל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת לֵיצָנוּת אוֹ כְּפִירוֹת, יֵעָנֵשׁ בְּוַדַּאי. הֲגַם שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה כִּי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה אֵינָם נֶעֱנָשִׁים, אַדְּרַבָּא, מַצְלִיחִים הֵם בְּכָל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן בְּפַרְנָסָה, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, יֵשׁ לְהַאֲמִין וְלָדַעַת כִּי הַצְלָחָתָם שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה אֵינָהּ אֶלָּא נִסָּיוֹן לַיְרֵאִים וְלַמַּאֲמִינִים הָאֲמִתִּיִּים, אִם יַחֲזִיקוּ וְיֹאחֲזוּ עַצְמָם בָּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶּׁרוֹאִים כִּי עֲבֵרָה אֵינָהּ מַזִּיקָה תֵּכֶף וּמִיָּד, וּמֵאִידָךְ דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת אֵינוֹ מַצְלִיחַ תֵּכֶף. אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא יִשָּׂא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּנָיו לַלֵּצִים וְלַכּוֹפְרִים עַל עוֹבְרָם עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְעַל לֵיצָנוּתָם וְלַעְגָּם לָאֱמֶת וְלָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. וְאִם לֹא יִתְחָרְטוּ מִדֵּעוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת וְהַכּוֹזְבוֹת וְלֹא יָשִׂימוּ פְּנֵיהֶם לָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, יֵעָנְשׁוּ בְּעֳנָשִׁים כְּבֵדִים, וְהַצְלָחָתָם הַמְּדֻמָּה תִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם לְצָרוֹת וְיִסּוּרִים, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּמִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (שָׁם צ"ב ח.) "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". הַיְנוּ, הַצְלָחָתָם הָרַבָּה שֶׁל פּוֹעֲלֵי אָוֶן הִיא כְּדֵי שֶׁיֹּאבְדוּ לָנֶצַח. כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַגִּיעוּ לָאֱמוּנָה, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וְלוּ רַק קִבּוּץ אֶחָד בִּלְבַד, וַדַּאי תִּתְקָרֵב הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה, כְּפִי הַמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זוֹהַר חַדָשׁ נֹחַ דַּף כ"ג ע"ג.) "בִּכְנִישְׁתָּא חֲדָא" מַשְׁמַע, אֲפִלוּ אִם רַק קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל אֲנָשִׁים יַגִּיעוּ לָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית כָּרָאוּי, מִיַּד תָּבוֹא הַגְּאוּלָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם עִקַּר הַגָּלוּת בִּפְרָטִיּוּת, אֲשֶׁר כָּל יְהוּדִי לַחוּץ וְדָחוּק בְּעַצְבוּת, בִּדְּאָגוֹת, בְּקֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת וּבִמְרִירוּת בְּשֶׁל הַרְפַּתְקָאוֹת חַיָּיו הַשּׁוֹנוֹת, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן בְּשֶׁל פַּרְנָסָה וְכוּ', הֵן מִצַּד עַצְמוֹ, הֵן מִצַּד בְּנֵי בֵּיתוֹ וְכוּ', כָּל זֶה הוּא מֵחֲמַת חֹסֶר אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כִּי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ עִמּוֹ, הֵן יִסּוּרִים, הֵן רַחֲבוּת, הַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאֵינוֹ מַאֲמִין כִּי אֵין עֶזְרָה וְהַצָּלָה מִיִּסּוּרִים, זוּלַת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכִי בֶּאֱמֶת לֹא תּוֹעִיל שׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת בְּדֶרֶךְ טִבְעִית, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (קמ"ז י-יא.) "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה". הַיְנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ חָפֵץ שֶּׁיִּסְמְכוּ עַל סִבּוֹת טִבְעִיּוֹת, אֶלָּא: "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ " מַשְׁמַע, כִּי הוּא כִּבְיָכוֹל חָפֵץ שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, יִבְטְחוּ בּוֹ וְיִקָּווּ לְחַסְדּוֹ. אַךְ בְּשֶׁל הֶעְדֵּר אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּבְשֶׁל תְּלִיַּת תִּקְווֹת בְּהִשְׁתַּדְּלוּת בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת שֶׁלֹּא כִּרְצוֹן ה', אֵין שׁוּם טוֹבָה צוֹמַחַת מִכָּךְ. וּכְשֶׁזּוֹ אֵינָהּ מוֹשִׁיעָה נוֹפְלִים לְעַצְבוּת וּדְאָגוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁזּוֹ הַגָּלוּת הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְכָל זֶה בְּשֶׁל הֶעְדֵּר אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, הַיְנוּ שֶׁלֹּא מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים בְּכָל עִנְיַן שֶׁזְּקוּקִים לוֹ בֶּאֱמֶת. אֲבָל בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, נִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי גָּלֻיּוֹת, הֵן בִּכְלָל הֵן בִּפְרָט, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף, שֶׁעִקַּר הַגְּאוּלָה עַל יְדֵי אֱמוּנָה.

</div>

The very essence of the Redemption depends upon emunah (faith). For the essence of the Exile is solely due to a deficiency in emunah. That is to say: the Redemption will come when the children of Israel strengthen themselves in true faith — believing that everything that transpires in the world in general, and everything that befalls each individual person in particular, whether suffering, G-d forbid, or abundance, all of it originates in His particular Divine Providence, may He be blessed, and not from the course of nature. And they shall further believe that everything the Holy One, blessed be He, arranges with a person is only for good — as the Sages of blessed memory explained: "Everything the Merciful One does, He does for good." [Berachos 60b; Zohar I, 181] This means that everything the Holy One, blessed be He, does with His servants is entirely good, as is further explained in all the books of truth, and in particular in Likutay Halachos — that the sufferings G-d sends a person are in order to awaken him from his slumber, so that he may return from a path of error to the path of Torah, the path of truth, as explained in Likutay MoHaRaN on the verse: "I have strayed like a lost sheep" [Psalms 119:176], and as explained in Rashi's commentary on the verse: "You return man to dust, and say: Return, O children of man." [Psalms 90:3] — that the Holy One, blessed be He, sends harsh sufferings, G-d have mercy, to a person, and through them He alerts him to turn from his evil path. And conversely, when He sends abundance, the Holy One, blessed be He, showers goodness upon a person in order to test him — whether he will recognize and believe that these goodnesses and acts of kindness come from His particular Providence, or whether, G-d forbid, he will imagine that he amassed them through his own exertions and wisdom. One must further believe that whoever transgresses even a single commandment of the Torah — whether through scoffing or through heresy — will certainly be punished. Even though it may appear that sinners go unpunished, and on the contrary seem to succeed in all worldly matters — in bodily health, in livelihood, and the like — one must believe and know that the success of sinners is merely a trial for the truly G-d-fearing and faithful: will they hold fast and cling to truth in all its truth, even though they see that transgression brings no immediate harm, while the straight and true path does not bring immediate success? But in truth, Hashem, may He be blessed, will not disregard the scorners and heretics for their transgression of the Torah's commandments, nor for their mockery and derision of true faith. If they do not repent of their evil and false views and do not direct themselves toward true faith and the fulfillment of the Torah, they will be punished with severe punishments, and their apparent success will be overturned upon them into troubles and sufferings — as it says in the Psalm for the Shabbath day: "When the wicked bloom like grass, and all workers of iniquity blossom — it is that they may be destroyed forever." [Psalms 92:8] That is: the great success of the workers of iniquity is precisely so that they may perish forever. When the children of Israel attain true faith, as described in this section — even a single community alone — the complete Redemption will certainly draw near, as the holy Zohar states: "b'knishtah chadah" [Zohar Chadash, Noach 23c] — meaning, even if only one single community of men attains true faith as it should be, the Redemption will come speedily in our days, Amen. And the essence of the individual exile — that every Jew is pressed and squeezed, oppressed by sadness, by worries, by questions, doubts and bitterness from the various trials of his life, whether in health, in livelihood, etc., whether from his own side or from the side of his household — all of this is due to a lack of faith in particular Divine Providence. That is: he does not believe that everything happening to him, whether suffering or abundance, is all directed by His particular Providence, may He be blessed, and not according to the course of nature. And he does not believe that there is no rescue from suffering save from Hashem, may He be blessed, and that truly no natural effort avails — as it says: "He delights not in the strength of the horse, nor does He desire the thighs of man" [Psalms 147:10] — meaning, Hashem, may He be blessed, does not desire that one rely upon natural causes. Rather: "Hashem desires those who fear Him, those who hope for His kindness" [ibid., 11] — meaning He desires, as it were, that they believe in His particular Providence, trust in Him, and await His kindness. But due to the absence of faith in particular Providence, and due to placing one's hopes in natural efforts contrary to His will, nothing good comes of it. And when this does not help, one falls into sadness, worry, and melancholy — which is the harshest exile of all, G-d have mercy. All of this is due to the absence of faith in particular Providence — meaning, not seeking salvation and mercy from Hashem in every matter for which one truly needs them. But through complete faith, as described in this section, one is saved from all manner of exiles, both general and personal.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְנִסִּים וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - עִנְיַן אֶחָד הֵם וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה. הַיְנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת לְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר נִכְסָפִים בֶּאֱמֶת לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת (כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א') אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת גַּם לִשְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ לָחוּשׁ וּלְהַאֲמִין וְלָדַעַת בְּבֵרוּר, שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל לְשׁוּם נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם רַק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן כ"ז בִּתְחִלָּתוֹ. וְעוֹד מְסֻגֶּלֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַחְדִּיר לְלֵב הָאָדָם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, בְּהַנְהָגָה עַל טִבְעִית. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר אָדָם זָקוּק לְטוֹבָה אוֹ לִישׁוּעָה מִצָּרָה, שֶׁעַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל טוֹבָה זוֹ אוֹ לְהִוָּשַׁע מִצָּרָתוֹ, כְּפִי שֶּׁקּוֹרֶה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אִם מַאֲמִין הוּא בְּנִסִּים, בְּהַנְהָגָה עַל טִבְעִית, הַיְנוּ מַאֲמִין הוּא כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְעָזְרוֹ בְּדֶרֶךְ נֵס, וּלְהַשְׁפִּיעַ לוֹ הַטּוֹבָה וְהַיְשׁוּעָה לָהֶן הוּא זָקוּק אַף עַל פִּי שֶׁבְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע נִבְצָר הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ז' כִּי אֱמוּנָה וּתְפִלָּה מְשַׁנִּים אֶת הַטֶּבַע. וּבְוַדַּאי כַּאֲשֶׁר זוֹכִים לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהִתְרַפּוֹת רַק לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה תָּמִיד, וְכַאֲשֶׁר זוֹכִים לְהַאֲמִין בְּנִסִּים זוֹהִי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עוֹד מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (הִלְכוֹת תְּפִלָּה ה"ג, הִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרֵיחַ ה"ד וְעוֹד), כִּי הַהִתְקָרְבוּת אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת, וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו כָּרָאוּי - הֵנָּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, כִּי עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, זוֹכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, וְגַם זוֹכִים לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ, שֶׁמַּרְגִּישִׁים שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּשַׁקְרָנוּת, וְלֹא אֶל שׁוּם נִבְרָא בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. גַּם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת, זוֹכִים לְהַאֲמִין בְּנִסִּים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. הָעוֹלֶה מִכָּל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה הוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק מְעוֹרֶרֶת וּמְבִיאָהּ לֶאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה וֶאֱמוּנָה בְּנִסִּים (כִּי אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה נִסִּית גְּדוֹלָה מֵאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה טִבְעִית) וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, סִימָן הוּא כִּי הַצַּדִּיק אֵלָיו מְקֹרָבִים, צַדִּיק אֲמִתִּי הוּא. וְאִם לֹא מִתְעוֹרְרִים עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת, לֶאֱמוּנָה, לִתְפִלָּה וּלְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, סִימָן הוּא כִּי אוֹתוֹ צַדִּיק אֵינוֹ אִישׁ אֱמֶת. בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ע"ב בְּסוֹף הַתּוֹרָה, מְבֹאָר סִימָנוֹ שֶׁל צַדִּיק, אִם צַדִּיק אֲמִתִּי הוּא, עַיֵּן שָׁם.

</div>

Faith, prayer, miracles, and the Land of Israel are one single matter and interdependent. That is: the Land of Israel is a segulah (a propitious means) for strengthening faith in the Divine Providence of Hashem, may He be blessed, when one longs and yearns intensely [נִכְסָפִים] in truth to merit faith in all its generality and particularity (as explained in §1). The Land of Israel is similarly a segulah for the perfection of prayer — to feel, believe, and clearly know that it is forbidden to pray to any created being in the world, but only to Hashem, may He be blessed, alone, as explained in Likutay MoHaRaN . Furthermore, the Land of Israel instills within a person's heart faith in miracles — in supernatural guidance. That is, when a person needs goodness or rescue from trouble that is naturally impossible for him to receive — if he believes in miracles, in supernatural governance, believing that Hashem can help him by means of a miracle and provide him the goodness and salvation he needs even though naturally it is beyond him — then, as explained in Likutay MoHaRaN , faith and prayer transform nature. And certainly when one merits complete faith and complete prayer — never to weaken but always to strengthen oneself in prayer and faith — and when one merits believing in miracles, this is the holiness of the Land of Israel. It is further explained in Likutay Halachos that drawing close to the true Tzadik and properly fulfilling his counsels — this is literally the holiness of the Land of Israel. From this we learn that through true closeness to the true Tzadik and fulfilling his counsels, one merits to strengthen oneself in faith as one should, and also merits complete prayer — feeling that it is forbidden to pray falsely, and not to any created being, but to Hashem alone. Also through true closeness to the true Tzadik, one merits belief in miracles, as explained above. The upshot of all the above is: when closeness to the Tzadik awakens and brings one to faith in Divine Providence and faith in miracles (for faith in miraculous Providence is greater than faith in natural Providence), and to complete prayer — this is a sign that the Tzadik to whom one has drawn close is a true Tzadik. But if drawing close does not awaken one to faith, to prayer, and to proper fear of G-d, it is a sign that that Tzadik is not a man of truth. In Likutay MoHaRaN , the sign of a Tzadik — whether he is a true Tzadik — is explained. See there.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמַּסְתִּירִים אֶת כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצִּיל מִמַּחֲלָה מְסֻכֶּנֶת אֲשֶׁר אִישׁ לֹא הֶאֱמִין כִּי אֶפְשָׁר לְהַחְלִים מִמֶּנָּה, אוֹ מִגַּזְלָן, מֵרוֹצֵחַ אוֹ מִסַּכָּנָה אַחֶרֶת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין עֵצָה לְהִנָּצֵל מֵהֶם, אוֹמְרִים עַל כָּךְ הָאֶפִּיקוֹרְסִים (הַכַּוָּנָה לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית) כִּי אוֹתָן יְשׁוּעוֹת וְהַצָּלוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ נֵּס, מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע הֵנָּה, וְנַעֲשׂוּ בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת שֶׁלֹּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. כַּאֲשֶׁר יִתַּמּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּנִסִּים, וְתִתְרַבֶּה הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צְפַנְיָה ג, ט). הַיְנוּ, כְּשֶׁכָּל הָעַמִּים יָבִינוּ אֶת הָאֱמֶת וְיַּאֲמִינוּ כִּי הַכֹּל מֻשְׁגָּח בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְהַכֹּל יִקְרְאוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיבַקְשׁוּ מֵאִתּוֹ כָּל צָרְכֵיהֶם, וְיִתַּמּוּ אֶפִּיקוֹרְסִים הַכּוֹפְרִים בְּנִסִּים, אֲזַי תָּבוֹא הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה. כִּי הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לָקוּם אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א'. וְאַף עַל פִּי שֶׁנוֹכְחִים אָנוּ, כִּי הָאֱמוּנָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת נִגְרַעַת וּפוֹחֶתֶת, נֶאֱמָנִים דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כִּי "בִּכְנִישְׁתָא חֲדָא", הַיְנוּ, אֲפִלוּ רַק קִבּוּץ אֶחָד שֶׁל אֲנָשִׁים יִתְחַזֵּק וְיִתְנַהֵג בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית כָּרָאוּי, תָּבוֹא הַגְּאוּלָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א'.

</div>

There are people who conceal all miracles within the way of nature. That is: when Hashem, may He be blessed, saves someone from a dangerous illness from which no one believed recovery was possible, or from a robber, a murderer, or another danger from which there is naturally no way to be saved — the heretics [referring to those who do not believe in particular Providence] say that those salvations and rescues wrought by Hashem through miracles were natural and came about through natural causes, not through particular Providence. When the heretics who do not believe in miracles come to an end and true faith spreads throughout the entire world — as the verse says: "For then I will convert the peoples to a pure language, so that they all call upon the Name of Hashem to serve Him with one accord" [Zephaniah 3:9] — meaning, when all the nations come to understand the truth and believe that everything is guided by particular Providence, and all call to Hashem, may He be blessed, and seek all their needs from Him, and the heretics who deny miracles come to an end — then will the complete Redemption come. For the complete Redemption can only come through faith, as explained in §1. And although we observe that faith in its generality and particularity continues to diminish and decrease — the words of the holy Zohar remain faithful: "b'knishtah chadah" — meaning, even if only one single community of men strengthens itself and conducts itself with true faith as it should, the Redemption will come speedily in our days, Amen Selah, as explained in §1.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל הָאֱמוּנָה אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמֶת. כִּי אֱמוּנָה אֶפְשָׁרִית רַק בִּדְבָרִים שֶּׁאֵין שֵׂכֶל וְדַעַת הָאָדָם יְכוֹלִים לַהֲבִינָם. כִּי כָּל הַמּוּבָן עַל פִּי שֵׂכֶל אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲמִין בּוֹ. אִם כֵּן, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ לְהַאֲמִין רַק בְּמַה שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין, כִּי הֲלֹא בֶּאֱמוּנָה עִוֶּרֶת, בְּלִי שֵׂכֶל וְדַעַת אֶפְשָׁר לִפּוֹל חַס וְשָׁלוֹם לֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, כְּפִי שֶּׁיָּדוּעַ לָנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמִן הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶה, כֵּיצַד נִכְשְׁלוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת בֶּאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת. נְפִילָה לֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הִיא בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. וַעֲבוֹדָה זָרָה חֲמוּרָה הִיא מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. בְּשֶׁל זֹאת, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא הָאֱמוּנָה אֲמִתִּית כִּי אִם עַל יְדֵי אֱמֶת. הַיְנוּ, בְּהִתְעַמְּקוּת וּבְהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹתָם עִנְיָנִים שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְבִינָם וְצָרִיךְ רַק לְהַאֲמִין בָּהֶם, עַל יְדֵי זֶה מַגִּיעִים לַהֲבָנַת הָאֱמֶת, וְזוֹכִים לְהַרְגִּישׁ בְּאֵלּוּ עִנְיָנִים כְּדַאי וְרָאוּי לְהַאֲמִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מוּבָנִים בְּשֵׂכֶל. הַיְנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, הַמְּעוֹרְרִים אֲנָשִׁים לְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְקִיּוּם הַמִּצְווֹת הֲגַם שֶׁבַּתְּחִלָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בַּשֵּׂכֶל, וְגַם עַל כָּל עִנְיְנֵי הָאֱמֶת מִתְעוֹרְרוֹת קֻשְׁיוֹת רַבּוֹת בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי כֵן, בְּהַבָּטָה אֲמִתִּית מַגִּיעִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְגָּשָׁה, כִּי בִּדְבָרִים אֵלּוּ כְּדַאי וְרָאוּי לְהַאֲמִין. אֲבָל בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם עַל פִּי תּוֹרָה וְעַל פִּי דַּעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אָסוּר לְהַאֲמִין. וּכְשֶׁמִּתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית, לְהַאֲמִין בְּמַה שֶׁרָאוּי לְהַאֲמִין, זוֹכִים אַחַר כָּךְ לְהָבִין גַּם בַּשֵּׂכֶל, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (הוֹשֵׁעַ ב, כב.) "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'". מַשְׁמַע, כִּי הַהִתְחַזְּקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּבְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, בֶּאֱמוּנָה, תָּבִיא לַהֲבָנַת הַשֵּׂכֶל, כִּי אָכֵן זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

</div>

It is impossible to attain faith except through truth. For faith is only possible regarding matters that one's human intellect and knowledge cannot grasp. For whatever is comprehensible through reason requires no faith. If so, how can one arrive at true faith — to believe only in what is proper to believe — for through blind faith, without intellect and knowledge, one can fall, G-d forbid, into false beliefs, as we know from the Written Torah and the Oral Torah, how people in every generation stumbled into false beliefs. Falling into false beliefs, G-d forbid, is tantamount to actual idol-worship. And idol-worship is more stringent than all the other transgressions of the Torah, G-d have mercy. Therefore it is impossible for faith to be true except through truth. That is: through deep inquiry and contemplation of those matters that the intellect cannot grasp and one must simply believe in — through this one arrives at an understanding of the truth, and merits to feel that these matters are worthy and fitting to be believed, even though they cannot be understood by reason. Meaning: in Hashem, may He be blessed, in the holy Torah, and in the true Tzadikim who arouse people to fear of Heaven and fulfillment of the commandments — even though at first it is impossible to understand this through reason, and even though great questions arise at first about all matters of truth — nonetheless, through true looking, one arrives, with the help of Hashem, at the feeling that these things are worthy and fitting to be believed. But in matters that are not according to the Torah and not according to the view of the true Tzadikim, it is forbidden to believe. And when one strengthens oneself in true faith — to believe in what is proper to believe — one merits afterwards to understand also through one's intellect, as the verse says: "I will betroth you to Me in faith, and you shall know Hashem" [Hosea 2:22] — meaning that strengthening oneself in Hashem through fulfillment of the Torah and through the true Tzadikim, in faith, will bring understanding of the intellect, for this is indeed the truth of all truths.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָאֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, גַּם כַּאֲשֶׁר קַיָּמוֹת מְנִיעוֹת הַמְעַכְּבוֹת אוֹתָם. הַיְנוּ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה כִּי בְּקִיּוּם עֵצוֹת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, שֶׁעֵצוֹתֵיהֶם בְּוַדַּאי הֵם רַק עַל פִּי הַתּוֹרָה, תְּקֻפַּח חָלִילָה הַפַּרְנָסָה אוֹ יִתְמַעֵט כְּבוֹד הַמְקַיֵּם, אַל לוֹ לַחְשֹׁשׁ לְכָךְ, כִּי אֵין זוֹ הָאֱמֶת רַק נִדְמֶה לוֹ כָּךְ. כִּי בֶּאֱמֶת, הַהַנְהָגָה עַל פִּי הַתּוֹרָה וְעַל פִּי דַּעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אֵינָהּ מַזִּיקָה לִכְלוּם. אַדְּרַבָּה, בְּהִתְבּוֹנְנוּת אֲמִתִּית רוֹאִים, כִּי הַהַנְהָגָה עַל פִּי הַתּוֹרָה וְעַל פִּי דַּעַת צַדִּיקֵי אֱמֶת צוֹפֶנֶת טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲפִלוּ בְּגַשְׁמִיּוּת, וּבִפְרָט בְּרוּחָנִיּוּת. כִּי סוֹף סוֹף לֹא יִשָּׁאֵר לָאָדָם בִּלְתִּי מַה שֶּׁהֶחְזִיק עַצְמוֹ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּבְדַעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּפֶרֶק שִׁישִׁי שֶׁל מַסֶּכֶת אֲבוֹת: "אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם, לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד." עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי בְּלִי דַּעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שׁוּם פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי, הֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְהֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כַּמְּבֹאָר וּמוּבָן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן נ"ז אוֹת ב'. עַל כֵּן חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת עֵצוֹת וְדֵעוֹת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, וּלְהִתְנַהֵג עַל פִּי הַתּוֹרָה בְּכָל הַמִּדּוֹת וּבְכָל הַהַנְהָגוֹת כְּפִי דַּעְתָּם בְּלִי הִתְחַשְּׁבוּת בִּמְנִיעוֹת. כִּי כַּאֲשֶׁר מְקֹרָבִים לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְאֵין מְקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם, וְאֵין נוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה אֵין זֶה נֶחְשָׁב לְהִתְקָרְבוּת, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מְקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם נֶחְקֶקֶת "אֱמֶת" בָּאָדָם, וְהוּא מֵבִין וּמַרְגִּישׁ בְּאֵלּוּ דְּבָרִים כְּדַאי לְהַאֲמִין, וְהוּא מִתְרַחֵק מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת.

</div>

It is impossible to attain truth except through drawing close to true Tzadikim and fulfilling their counsels — even when obstacles arise that impede this. That is: even when it seems as though fulfilling the counsels of the true Tzadikim — whose counsels are certainly only according to the Torah — might, G-d forbid, deprive one's livelihood or diminish the honor of the one fulfilling them, one should not fear this, for it is not the truth — it only seems so. For in truth, conduct according to the Torah and according to the view of the true Tzadikim harms nothing. On the contrary, through true contemplation one sees that conduct according to the Torah and according to the view of the true Tzadikim of truth holds great good even in material matters, and certainly in spiritual matters. For in the end, nothing will remain to a person except what he held onto through fulfillment of the Torah and the view of the true Tzadikim, as stated in the sixth chapter of tractate Avos: "Nothing accompanies a person — not silver, not gold, not precious stones or pearls — only Torah and good deeds." One must also know that without the view of the true Tzadikim it is impossible to understand any true interpretation, whether in the Written Torah or in the Oral Torah, as is explained and understood in Likutay MoHaRaN . Therefore one is obligated to fulfill the counsels and views of the true Tzadikim, and to conduct oneself according to the Torah in all character traits and all conduct according to their view — without consideration of obstacles. For when one is close to the true Tzadikim but does not fulfill their counsels and does not conduct oneself according to the Torah, this does not count as closeness, as is stated in Likutay Halachos. But when one does fulfill their counsels, "truth" becomes engraved within the person, and he understands and feels which matters are worthy of belief, and he distances himself from false beliefs. One must also distance oneself from the counsel of the wicked and from opponents who dispute the truth — meaning, from people who dispute the true Tzadikim and despise their views and counsels. Their views are forbidden to receive, since their views and counsels contradict the truth. Through proper fulfillment of the commandment of tzitzis, one is saved from the desire for licentiousness and from the counsel of the wicked, and merits rectification of the bris and the fulfillment of the counsels of the true Tzadikim.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵעֲצַת רְשָׁעִים וּמִמִּתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת. הַיְנוּ, מֵאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְשׂוֹנְאִים דֵּעוֹתֵיהֶם וְעֵצוֹתֵיהֶם. וְדַעַת אֵלּוּ אָסוּר לְקַבֵּל, מֵחֲמַת שֶׁדֵּעוֹתֵיהֶם וַעֵצוֹתֵיהֶם סוֹתְרִים אֶת הָאֱמֶת.

</div>

Through powerful prayer — that is, pronouncing the letters of prayer with full strength, attentiveness, and concentration upon the words of prayer — one merits true faith. It is also explained in the Shulchan Aruch and in Likutay Halachos, that one who does not know the meaning of the prayer is obligated to study the meaning of the words. Until one understands the meaning, one is at least obligated to be careful not to skip any word of the prayer. Through guarding and being careful in prayer every day as one should — and especially when it seems as though proper prayer with concentration and attentiveness to the words will cause harm to one's livelihood, because of the time allotted for prayer, and yet one stands firm in the test and does not give heed to these false thoughts and prays properly — through this one merits to be saved from false beliefs, and merits true faith.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי נִצּוֹלִים מִתַּאֲוַת נִאוּף וּמֵעֲצַת רְשָׁעִים, וְזוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת.

</div>

Those people who deny miracles — saying that everything that occurs in the world in general, and everything that befalls each individual in particular, is only according to nature, and even when they see actual miracles with their own eyes, they say these are natural — these people damage the path of faith, the path of prayer, and the sanctity of the Land of Israel. And because of them the Exile is prolonged. For the true Redemption can only come through complete faith, as explained in §1.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, הַיְנוּ אֲמִירַת אוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה בְּכָל הַכֹּחַ וְהַקְשָׁבָה וְרִכּוּז לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. גַּם מְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (אוֹרַח חַיִּים סִימָן קא ס"ד, וְסִימָן צח ס"א) וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁ הַתְּפִלָּה, חַיָּב לִלְמֹד אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים. וְעַד שֶׁמְּבִינִים אֶת הַפֵּרוּשׁ יֵשׁ חִיּוּב לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַלֵּג עַל כָּל פָּנִים עַל שׁוּם מִילָה מִן הַתְּפִלָּה. עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים וְנִזְהָרִים בַּתְּפִלָּה, בְּכָל יוֹם כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁנִּדְמֶה כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי וּבְכַוָּנָה וְהַקְשָׁבָה לַמִּלִּים יַגִּיעַ הֶזֵּק לְעִסְקֵי הַפַּרְנָסָה, בְּשֶׁל הַזְּמַן הַמֻּקְצָב לַתְּפִלָּה, וּבְכָל זֹאת עוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן וְאֵין נוֹתְנִים לֵב לְמַחְשָׁבוֹת כּוֹזְבוֹת אֵלּוּ וּמִתְפַּלְלִים כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהִנָּצֵל מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, וְזוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית.

</div>

When faith diminishes among the Jewish people in general, the Providence of Hashem, may He be blessed, becomes hidden and concealed, G-d forbid. That is, Hashem, as it were, does not watch over His children as He should — to save them from troubles and suffering, to supply their needs without suffering. For protection from troubles and suffering, and the receiving of all bodily necessities with ease, flow only from His merciful Providence when Israel's faith is as it should be. But when faith diminishes, Hashem's anger is aroused in the world, and as a result the true Tzadikim do not want to be leaders, and then there is no true leader in the world. And through breaking one's anger and transforming it into compassion — that is, when anger arises, one overpowers and nullifies it, and shows compassion to the one toward whom the anger arose — through this the fierce anger of Hashem, may He be blessed, upon the world is sweetened. That is, Hashem shows compassion upon the world and nullifies His fierce anger, and the true Tzadikim accept upon themselves the leadership — to teach the path of truth and the straight path to those who desire to learn from them, each person according to what they need. And through the true Tzadikim it is possible to arrive at the true purpose — meaning, through genuine closeness to the Tzadikim of the generation, as explained in §5, one merits to understand the purpose of life on earth.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

אוֹתָם אֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים בְּנִסִּים, בְּאָמְרָם כִּי כָּל הַנַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָט, הוּא רַק עַל פִּי טֶבַע, וַאֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר רוֹאִים בְּעֵינֵיהֶם נִסִּים מַמָּשׁ, אוֹמְרִים כִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע הֵם, אֲנָשִׁים אֵלּוּ מַזִּיקִים לְדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה, לְדֶרֶךְ הַתְּפִלָּה וְלִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִגְלָלָם מִתְאָרֶכֶת הַגָּלוּת. כִּי הַגְּאוּלָה הָאֲמִתִּית יְכוֹלָה לָבוֹא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א'.

</div>

It is forbidden for any person to accept upon himself leadership — what is called in common parlance "a gutem id" (a good Jew, a Rebbe) — unless his faith is complete and true. But if he believes, G-d forbid, in matters that the Torah forbids believing in, even though he also believes in Hashem, may He be blessed, he is forbidden from leadership because of the false beliefs within him. From this we learn that one who has false beliefs is forbidden even from being a leader of himself… for he is forbidden to decide and conduct himself according to his own views and opinions, since these are false and incorrect. And even when it seems to him that he desires leadership because he feels compassion for the world and wishes to do good — if in truth his intent is for honor, pride, and the like, he is forbidden to accept any governance. And through such leaders people arrive at heresy. But Heaven does not allow leadership to remain in their hands for long.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר מִתְמַעֶטֶת הָאֱמוּנָה בִּכְלָל יִשְׂרָאֵל, נִסְתֶּרֶת וּמִתְעַלֶּמֶת חַס וְשָׁלוֹם הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּלוֹמַר, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל בָּנָיו כָּרָאוּי לְהַצִּילָם מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים וּלְסַפֵּק צָרְכֵיהֶם לְלֹא יִסּוּרִים. כִּי הַשְּׁמִירָה מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים וְקַבָּלַת כָּל הִצְטַרְכוּיוֹת הַגּוּף בְּנָקֵל, נוֹבְעִים רַק מֵהַשְׁגָּחָתוֹ בְּרַחֲמִים כַּאֲשֶׁר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי. אַךְ כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה מִתְמַעֶטֶת, מִתְעוֹרֵר חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אֵינָם חֲפֵצִים לִהְיוֹת מַנְהִיגִים, וְאָז אֵין בָּעוֹלָם מַנְהִיג אֲמִתִּי. וְעַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹבְרִים אֶת הַכַּעַס וְהוֹפְכִים אוֹתוֹ לְרַחְמָנוּת, הַיְנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַכַּעַס מִתְעוֹרֵר מִתְגַּבְּרִים וּמְבַטְּלִים אוֹתוֹ, וּמְרַחֲמִים עַל מִי שֶׁהַכַּעַס הִתְעוֹרֵר עָלָיו, עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָעוֹלָם. כְּלוֹמַר, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם וּמְבַטֵּל אֶת חָרוֹן אַפּוֹ, וְצַדִּיקֵי אֱמֶת מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אֶת הַהַנְהָגָה. הַיְנוּ לְלַמֵּד דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לַאֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים לִלְמֹד מֵהֶם, לְכָל אָדָם כְּפִי הַצָּרִיךְ לוֹ. וְעַל יְדֵי צַדִּיקֵי הָאֱמֶת אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה', וְזוֹכִים לְהָבִין אֶת תַּכְלִית הַחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת.

</div>

One must guard faith very carefully — that is, to examine oneself always whether one's faith is complete. For through corruption of faith it is impossible to receive reproof from the true reprovers, and peace becomes corrupted — meaning, strife arises between people and exile occurs, people being driven from place to place. Through a deficiency in faith, one can also fall into heresy, idol-worship, and false beliefs. For true faith is the essence of the supernal seal of holiness, and through true faith all the holiness of a Jew is preserved.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

אָסוּר לְשׁוּם אִישׁ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מַנְהִיגוּת, מַה שֶׁמְּכֻנֶּה בְּפִי הָעוֹלָם "אַ גוּטֶער אִיד" (יְהוּדִי טוֹב, אַדְמוֹ"ר), אֶלָּא אִם כֵּן אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית. אַךְ אִם הוּא מַאֲמִין חַס וְשָׁלוֹם בִּדְבָרִים שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה אָסוּר לְהַאֲמִין בָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲמִין גַּם בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָסוּר הוּא בְּמַנְהִיגוּת בְּשֶׁל דֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁבּוֹ. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת גַּם מַנְהִיג שֶׁל עַצְמוֹ ... כִּי אָסוּר לוֹ לְהַחְלִיט וּלְהִתְנַהֵג לְפִי דֵּעוֹתָיו וּסְבָרוֹתָיו, כִּי הַלָּלוּ כּוֹזְבִים וּבִלְתִּי נְכוֹנִים. וְגַם כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לוֹ כִּי חָפֵץ הוּא בַּמַנְהִיגוּת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם וְחָפֵץ לְהֵיטִיב עִמּוֹ, אִם בֶּאֱמֶת מְכַוֵּן הוּא לְכָבוֹד, גֵּאוּת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם הַנְהָגָה, וְעַל יְדֵי מַנְהִיגִים כָּאֵלֶּה מַגִּיעִים לְאֶפִּיקוֹרְסוּת. אֲבָל מִן הַשָּׁמַיִם אֵין מוֹתִירִים אֶת הַמַּנְהִיגוּת בִּידֵי אֵלּוּ לְאוֹרֶךְ זְמַן.

</div>

It is impossible to merit complete faith except through drawing close to the true Tzadikim of the generation and fulfilling their counsels and views with all one's ability and in truth. For the true Tzadikim instill the essence of true faith within those who genuinely draw close to them and fulfill their counsels. For the true Tzadikim are the very essence of the holiness of all Israel.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לִשְׁמוֹר מְאֹד אֶת הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ לִבְחֹן אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אִם אֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה. כִּי עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל תּוֹכֵחָה מִמּוֹכִיחֵי הָאֱמֶת, וְנִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם. הַיְנוּ, נַעֲשֶׂה מַחֲלֹקֶת בֵּין אֲנָשִׁים וּמִתְהַוִּים גֵּרוּשִׁים. כְּלוֹמַר, אֲנָשִׁים מְגֹרָשִׁים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. עַל יְדֵי חִסָּרוֹן בֶּאֱמוּנָה אֶפְשָׁר גַּם לִפּוֹל לִכְפִירוֹת, לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת. כִּי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הִיא עִקַּר חוֹתָם הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית נִשְׁמֶרֶת כָּל קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי.

</div>

Truth and faith are in the aspect of anpin nehirin [shining face]. That is, those people who are imbued with and conduct themselves in genuine truth and faith as they should — they merit a radiant countenance, joy, vitality, and longevity. But falsehood — meaning people of falsehood — inasmuch as they think that through the way of lies and deceit they will find livelihood, honor, and the like — these people have no true vitality, for falsehood is in the aspect of death, G-d have mercy. And these people have anpin chashuchin [a darkened face] — their faces are darkened and gloomy, and they are always filled with sadness and worry, as if worshipping idols. May Hashem, may He be blessed, help us to be saved from falsehood and to merit truth.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם וְדַעְתָּם בְּכָל הַיְּכֹלֶת וּבֶאֱמֶת. כִּי אֶת עִקַּר הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית מַחְדִּירִים צַדִּיקֵי הָאֱמֶת בַּאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת שֶּׁמְּקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם. כִּי צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, הֵם עִקַּר קְדֻשַּׁת כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

</div>

True faith is the foundation and root of all holiness. For through complete faith one merits all good character traits. And as explained in §4, it is impossible to attain true faith except through truth.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה הֵם בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהוֹרִין. הַיְנוּ, אוֹתָם אֲנָשִׁים הַחֲדוּרִים וְנוֹהֲגִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה אֲמִתִּיִּים כָּרָאוּי, זוֹכִים לְפָנִים מְאִירוֹת, לְשִׂמְחָה, לְחִיּוּת וְלַאֲרִיכוּת יָמִים. אֲבָל הַשֶּׁקֶר, כְּלוֹמַר, אַנְשֵׁי שֶׁקֶר, מֵאַחַר וְחוֹשְׁבִים הֵם כִּי עַל יְדֵי דֶּרֶךְ הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב יִמְצְאוּ פַּרְנָסָה, כָּבוֹד, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, אֲנָשִׁים אֵלּוּ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת אֲמִתִּית, כִּי שֶׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת מִיתָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְלַאֲנָשִׁים אֵלּוּ יֵשׁ אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, הַיְנוּ פָּנִים שְׁחוֹרוֹת וְקוֹדְרוֹת, וְתָמִיד מְלֵאִים עַצְבוּת וּדְאָגוֹת, וּכְאִלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵנּוּ לְהִנָּצֵל מִשֶּׁקֶר וְלִזְכּוֹת לָאֱמֶת.

</div>

Even one who merits to attain holy intellect in his mind — that is, one who merits to comprehend true understanding in matters of Jewishness, in the wisdom of the Torah and in divine perception — is obligated to probe deeply and contemplate whether this intellect might lead to a corruption of faith, for one may not rely upon reasoning that contradicts simple faith.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה אֲמִתִּית הִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ לְכָל הַקְּדֻשָּׁה. כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, זוֹכִים לְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. וְכַמְּבֹאָר בְּסָעִיף ד', אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמֶת.

</div>

Through false Torah scholars who teach false teachings — as is explained in the holy Zohar — heresies come about through them. That is, through their false teachings, heretical views are aroused in people — views that cause denial of Divine Providence. Through them, contempt and opposition are also aroused toward the truly G-d-fearing. The remedy and advice for being saved from them and from their false teachings is the fulfillment of the commandment of hospitality toward true Torah scholars, as explained under the heading "Hospitality" §1. For through hospitality toward true Torah scholars one merits true faith, and through true faith one merits to know who the false Torah scholars are and what their false teachings are — so that one is saved from them. Through hospitality toward true Torah scholars one also merits to break heresies and contempt and to overcome opponents — meaning, not to be deterred by any opponent.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּדַעְתּוֹ שֵׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין שֵׂכֶל אֲמִתִּי בְּעִנְיַן יַהֲדוּת, הַיְנוּ, בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה וּבְהַשָּׂגָה אֱלֹקִית, חוֹבָה עָלָיו לְהִתְעַמֵּק הֵיטֵב וּלְהִתְבּוֹנֵן אִם מִשֵּׂכֶל זֶה עָלוּל לָצֵאת קִלְקוּל בָּאֱמוּנָה, כִּי עַל שֵׂכֶל הַנּוֹגֵד אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה אָסוּר לִסְמֹךְ.

</div>

The primary importance of charity is through faith. That is, charity has no importance except when it is given out of faith — because Hashem, may He be blessed, commanded the commandment of charity, and not, G-d forbid, for honor and publicity so that people will say he is a charitable person, or because he is weak-natured and cannot bear another's lack. As explained in Likutay MoHaRaN : to give charity because the Creator commanded it, as explained in the Torah: "And you shall strengthen him... and your brother shall live with you" [Leviticus 25:35–36]. And it is primarily an obligation to give charity to matters through which true faith is built. And likewise through properly observing the Shabbas according to its law, for the sake of Heaven — not because of fatigue and a desire for rest — but solely because Hashem, may He be blessed, commanded to rest on Shabbas and not to perform any labor, commerce, or distressful business, as the Torah warns — through this one merits complete and true faith.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כּוֹזְבִים שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרוֹת כּוֹזְבוֹת, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' פִּינְחָס דַּף רנג) עַל יָדָם בָּאִים כְּפִירוֹת. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי תּוֹרוֹתֵיהֵם הַכּוֹזְבוֹת מִתְעוֹרְרוֹת כְּפִירוֹת בַּאֲנָשִׁים. כְּלוֹמַר, דֵּעוֹת הַגּוֹרְמוֹת לִכְפֹּר בַּהַשְׁגָּחָה. גַּם עַל יָדָם מִתְעוֹרְרִים בִּזְיוֹנוֹת וְהִתְנַגְּדוּת לִירֵאִים אֲמִתִּיִּים. הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵהֶם וּמִתּוֹרוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁלָּהֶם הִיא קִיּוּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת א' "הַכְנָסַת אוֹרְחִים". כִּי עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית זוֹכִים לָדַעַת מִי הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כּוֹזְבִים וּמַה הֵן תּוֹרוֹתֵיהֶם הַכּוֹזְבוֹת, בְּאֹפֶן שֶנִצּוֹלִים מֵהֶם. עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים אַף זוֹכִים לִשְׁבֹּר כְּפִירוֹת וּבִזְיוֹנוֹת וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּתְנַגְּדִים, הַיְנוּ, לֹא לְהֵרָתַע מִפְּנֵי שׁוּם מִתְנַגֵּד.

</div>

And likewise all good deeds have no importance without faith — meaning, one must fulfill commandments and good deeds out of faith that Hashem, may He be blessed, commanded this. But when good actions are performed without faith, they have no importance. And even Torah study and occupation with Torah, if they are not for the strengthening of faith and fear of Hashem, have no importance. For the purpose of the entire Torah is solely to strengthen oneself in true faith and fear of sin — that is, to fear committing a transgression, both between a person and G-d and between one person and another — as stated in tractate Avos : "Whoever's fear of sin precedes his wisdom — his wisdom endures." That is, one who occupies himself with the wisdom of Torah in order to merit fear of sin — his occupation with Torah is certainly of great value. But if this occupation is not for the sake of fear of sin, it has no value. As it continues : "Whoever's wisdom precedes his fear of sin — his wisdom does not endure." And so it is explained in Likutay Halachos, with a true interpretation of the verse: "All Your commandments are faith" [Psalms 119:86] — "All Your commandments," meaning the Torah which comprises 613 commandments — "are faith" — that is, the purpose of Torah study is solely to arrive at true faith. And even knowledge of the halachic laws of forbidden and permitted, valid and invalid, is only for the sake of complete faith. That is, through expertise in the laws and halachos of Torah and their fulfillment, one is saved, with Hashem's help, from all manner of prohibition, the mind becomes purified and sanctified, and it becomes easier to arrive at the perfection of faith — which is the foundation and root of all Jewishness. And it is explained in the Torah that Moshe Rabbeinu, peace be upon him, said to all Israel that the essence of the Torah is fear — as stated in the portion Ekev: "And now, O Israel, what does Hashem your G-d ask of you but to fear" [Deuteronomy 10:12]. And fear and faith are one.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר חֲשִׁיבוּת הַצְּדָקָה הִיא עַל יְדֵי אֱמוּנָה. הַיְנוּ, צְדָקָה אֵין לָהּ חֲשִׁיבוּת, רַק כַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים אוֹתָהּ מֵחֲמַת הָאֱמוּנָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עַל מִצְוַת צְדָקָה. וְלֹא חָלִילָה מֵחֲמַת כָּבוֹד וּפִרְסוּם, שֶׁאֲנָשִׁים יֹאמְרוּ עָלָיו כִּי בַּעַל צְדָקָה הוּא אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאִישׁ חָלוּשׁ בְּטִבְעוֹ הוּא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל חֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הַזּוּלַת. כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ד': לָתֵת צְדָקָה כִּי כָּךְ צִוָּה הַבּוֹרֵא כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (וַיִּקְרָא כה, לה לו) "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ." וּמִן הַחִיּוּב לָתֵת צְדָקָה בְּעִקָּר לְעִנְיָנִים שֶׁעַל יָדָם נִבְנֵית הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֹא מִפְּנֵי עֲיֵפוּת שֶׁחֲפֵצִים בִּמְנוּחָה, רַק בִּגְלַל שֶׁכָּךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָנוּחַ בְּשַׁבָּת וְלֹא לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה, מִסְחָר אוֹ עֵסֶק בְּטִרְדָּה, כְּפִי אַזְהָרַת הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית.

</div>

The very sustainability of faith — meaning that a person should always be strong and complete in his faith — is only through guarding the bris. That is, to guard the purity of the mind from all manner of evil thoughts, and especially from thoughts of licentiousness and views of heresy. But to guard the mind at all times is possible only through true fear of Hashem. And to attain true fear of Heaven is possible only through genuine closeness to the true Tzadikim.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וְכֵן כָּל הָעֻבְדּוֹת טוֹבוֹת, אֵין לָהֶן חֲשִׁיבוּת לְלֹא אֱמוּנָה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִתּוֹךְ אֱמוּנָה כִּי כָּךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים אֶת הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת בְּלִי אֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, אֵין לָהֶן שׁוּם חֲשִׁיבוּת. וַאֲפִלוּ לִמּוּד וְעֵסֶק הַתּוֹרָה, אִם אֵינָם לְחִזּוּק הָאֱמוּנָה וְיִרְאַת ה', אֵין לָהֶם חֲשִׁיבוּת. כִּי תַּכְלִית כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, הִיא רַק כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וְיִרְאַת חֵטְא. הַיְנוּ לִירָא מֵעֲשִׂיַּת עֲבֵרָה, הֵן בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, הֵן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ג מ"ט:) "כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת". הַיְנוּ, מִי שֶׁעוֹסֵק בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְיִרְאַת חֵטְא, אֲזַי בְּוַדַּאי עִסְקוֹ בַּתּוֹרָה חָשׁוּב מְאֹד. אֲבָל אִם עֵסֶק זֶה אֵינוֹ בִּשְׁבִיל יִרְאַת חֵטְא, אֵין לוֹ שׁוּם חֲשִׁיבוּת. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְכָךְ מְבֹאָר בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּאֲמָר (שָׁם) "כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת." וְכָךְ אַף מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים קיט, פו) "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה" כָּל מִצְוֹתֶיךָ - הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת – אֱמוּנָה, כְּלוֹמַר, תַּכְלִית עֵסֶק הַתּוֹרָה הִיא רַק כְּדֵי לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. וַאֲפִלוּ יְדִיעַת דִּינֵי הַתּוֹרָה שֶׁל אִסּוּר וְהֶתֵּר, כָּשֵׁר וּפָסוּל, הִיא רַק לְמַעַן שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכוֹת וּבְדִינֵי הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָם, נִצּוֹלִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מִכָּל מִינֵי אִסּוּר, הַמֹּחַ מִזְדַּכֵּךְ וּמִתְקַדֵּשׁ, וְאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ בְּיֶתֶר קַלּוּת לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ לְכָל הַיַּהֲדוּת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. גַּם מְבֹאָר בַּתּוֹרָה, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר לִכְלָל יִשְׂרָאֵל כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה הִיא הַיִּרְאָה, כַּמְּבֹאָר בְּסֵדֶר עֵקֶב (דְּבָרִים י, יב) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה". וְיִרְאָה וֶאֱמוּנָה הֵם דָּבָר אֶחָד.

</div>

Through faith — that is, completeness in true faith and the absence of false beliefs — the mind, which is the soul, is renewed during sleep. And through sleep one receives new wisdom for service of Hashem, may He be blessed, and for comprehending the truth of the Torah. For the Torah is certainly pure truth, as the verse says: "A Torah of truth was in his mouth" [Malachi 2:6]. But one must labor greatly to understand and feel the truth of the Torah properly. And through complete and true faith it is certainly possible to understand and feel the truth of the Torah, and to merit new vitality in all good deeds.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה חָזָק וְשַׁלֵּם תָּמִיד בֶּאֱמוּנָתוֹ, הוּא רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. הַיְנוּ, לִשְׁמוֹר עַל טָהֳרַת הַמֹּחַ מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרֵי זְנוּת וְדֵעוֹת אֶפִּיקוֹרְסוּת. אֲבָל לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ מִכָּל מִשְׁמָר, אֶפְשָׁרִי רַק עַל יְדֵי יִרְאַת ה' בֶּאֱמֶת. וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּית אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת.

</div>

Through corruption of faith — which is tantamount to idol-worship, G-d forbid — rain is withheld, there is no peace in the world, and no one wishes to help his fellow. Also due to corruption of faith, livelihood is not found, and people are compelled to wander from place to place in search of it.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וְהֶעְדֵּר אֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, מִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ, שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, בְּעֵת הַשֵּׁינָה. וּמְקַבְּלִים עַל יְדֵי הַשֵּׁינָה שֵׂכֶל חָדָשׁ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַהֲבָנַת אֱמֶת הַתּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה בְּוַדַּאי אֱמֶת טְהוֹרָה הִיא, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (מַלְאֲכִי ב, ו) "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ", אַךְ צָרִיךְ לַעֲמֹל הַרְבֵּה כְּדֵי לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ כָּרָאוּי אֶת אֱמֶת הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְהָאֲמִתִּית אֶפְשָׁר בְּוַדַּאי לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ אֶת אֱמֶת הַתּוֹרָה וְלִזְכּוֹת לְחִיּוּת חֲדָשָׁה בְּכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים.

</div>

The primary source of wealth comes from truth — that is, conducting oneself in truth, whether in commerce, in craft, in household management — meaning, conducting oneself according to the Torah, which is called "truth." And one who does so, Hashem, may He be blessed, grants him to feel vitality and abundance. But one who does not conduct himself in truth — even if he is blessed with great wealth — falls into poverty and degradation, G-d have mercy. And even if it appears that deceitful people succeed in their endeavors, their end will certainly not be good, as the verse says: "He who acquires wealth unjustly — in the middle of his days he shall leave it" [Jeremiah 17:11]. That is, one who amasses wealth not honestly and truthfully will quickly lose it, and even during his period of wealth, he will be considered poor — for he is never satisfied with what he has. But one who conducts himself in truth will fare well always.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא כַּעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם, נִמְנַע הַמָּטָר, אֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְאֵין אִישׁ חָפֵץ לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ. גַּם בִּגְלַל קִלְקוּל הָאֱמוּנָה אֵין מוֹצְאִים פַּרְנָסָה, וְנֶאֱלָצִים לִגְלוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה.

</div>

Falsehood — that is, conducting oneself with deception, whether in commerce, in craft, in household matters — meaning, conducting oneself contrary to the Torah — damages one's physical and spiritual eyes. That is, the eyes of one's intellect become corrupted and one cannot understand the truth of any genuine viewpoint.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הָעֲשִׁירוּת בָּאָה מִן הָאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁנּוֹהֲגִים בֶּאֱמֶת, הֵן בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן, הֵן בִּמְלָאכָה, הֵן בְּהַנְהָגַת הַבַּיִת, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת "אֱמֶת". וְהָעוֹשֶׂה כֵּן מְזַּכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת וְהַרְחָבָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בֶּאֱמֶת, גַּם אִם מְשֻׁפָּע בְּעֹשֶׁר גָּדוֹל נוֹפֵל לַעֲנִיּוּת וּלְבִזְיוֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וַאֲפִלוּ אִם נִרְאֶה כִּי אַנְשֵׁי כָּזָב מַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, אַךְ בְּוַדַּאי סוֹפָם לֹא טוֹב יִהְיֶה, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק: "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ" (יִרְמְיָהוּ יז, יא) וְכוּ'. הַיְנוּ, מִי שֶׁצּוֹבֵר עֹשֶׁר שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת, יְאַבְּדֵהוּ בִּמְהֵרָה, וְגַם בְּעֵת עֲשִׁירוּתוֹ, לְעָנִי יֵחָשֵׁב, כִּי אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹהֵג בֶּאֱמֶת יִיטַב לוֹ תָּמִיד, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף.

</div>

Through words of falsehood, the turbid blood in a person intensifies, and from it arise sadness, melancholy, and tears that damage the eyes — for it is impossible to speak lies except by making one's blood turbid. And the corruption of the blood comes from lusts and evil character traits. That is, the lusts and evil traits make the blood turbid, and through the turbid blood one falls into falsehood. Therefore it is impossible to speak truth, and especially to strengthen oneself in the trait of truth, unless one first rectifies the turbid blood. Rectification of the blood is possible through breaking the lusts and evil character traits and strengthening oneself in good traits and good deeds.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

הַשֶּׁקֶר, הַיְנוּ הִתְנַהֲגוּת בְּרַמָּאוּת, הֵן בְּמִסְחָר, הֵן בִּמְלָאכָה, הֵן בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא עַל פִּי הַתּוֹרָה, מַזִּיק הוּא לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. הַיְנוּ שֶׁמִּתְקַלְקְלִים עֵינֵי הַשֵּׂכֶל וְאֵין מְבִינִים אֶת הָאֱמֶת שֶׁל שׁוּם דֵּעָה אֲמִתִּית.

</div>

Falsehood — meaning a person who conducts himself in falsehood as described in §22 — is the very essence of evil and the very essence of impurity. And from such a person the Providence of Hashem, may He be blessed, departs, G-d forbid. But through truth, Hashem, may He be blessed, watches over the person completely — that is, He protects him from all manner of troubles and suffering through His particular Providence.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי שֶׁקֶר מִתְגַּבְּרִים הַדָּמִים הָעֲכוּרִים בָּאָדָם, וּמֵהֶם נוֹבְעִים עַצְבוּת, מָרָה שְׁחוֹרָה וּדְמָעוֹת הַמְקַלְקְלוֹת אֶת הָעֵינַיִם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שְׁקָרִים אֶלָּא כְּשֶׁמַעֲכִירִים אֶת הַדָּמִים. וְקִלְקוּל הַדָּמִים נוֹבֵעַ מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת. הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת מַעֲכִירוֹת אֶת הַדָּם, וְעַל יְדֵי עֲכִירַת הַדָּם נוֹפְלִים לְשֶׁקֶר. וְלָכֵן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אֱמֶת, וּבִפְרָט לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הָאֱמֶת, אֶלָּא אִם כֵּן מְתַקְּנִים תְּחִלָּה אֶת הַדָּמִים הָעֲכוּרִים. תִּקּוּן הַדָּמִים אֶפְשָׁרִי עַל יְדֵי שְׁבִירַת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהִתְחַזְּקוּת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

</div>

Truth is one, but falsehood is many. That is, about any matter of truth one can say only one thing — for example, about gold one can only say that it is gold, about silver one can only say that it is silver, and so on — every thing can be called by only one name according to its true nature. But one who wishes to lie can say infinitely many falsehoods about any single thing. Yet in the end truth will be revealed as it is — one. That is: Hashem, may He be blessed, is the Creator of all worlds, and everything is governed by His will, may He be blessed, and by His particular Providence, with no compulsion of nature whatsoever. And all views that are contrary to truth — meaning, the views of heresy and denial — will be utterly nullified, and only truth will remain in the entire world. That is, all the world will acknowledge that "Hashem is the G-d," and that everything that occurs in the world, whether good, whether suffering G-d forbid, is only by His Providence, may He be blessed, and not according to nature. For this is the truth, and truth is only one.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

הַשֶּׁקֶר, הַיְנוּ הָאָדָם הַנּוֹהֵג בְּשֶׁקֶר כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ב, הוּא עִקַּר הָרַע וְעִקָּר הַטֻּמְאָה, וּמֵאָדָם זֶה מִסְתַּלֶּקֶת חַס וְשָׁלוֹם הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל עַל יְדֵי הָאֱמֶת מַשְׁגִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ, שֶׁשּׁוֹמְרוֹ מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית.

</div>

If you wish to be included in "One" — that is, to be nullified before Hashem, may He be blessed, Who is called "One" — meaning, to conduct yourself in every detail according to His will, as explained in the Torah, and never to complain at any time to Hashem, may He be blessed, about the various events that befall you, but to believe that all the upheavals are certainly for good — as is explained in all the books of truth, and especially in Likutay MoHaRaN, in the Torah "Anochi" — that whether Hashem governs with mercy, whether He governs with justice, all is "One." And one who truly wishes to be included in "One" must guard himself from falsehood and deceitful conduct, as explained in §22, and must conduct himself in absolute truth in every detail. And whoever does so is included in Him, may He be blessed, Who is called "One" — for Hashem, may He be blessed, loves absolute truth very greatly.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

הָאֱמֶת הִיא אַחַת, אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה. הַיְנוּ שֶׁעַל כָּל דְּבַר אֱמֶת אֶפְשָׁר לוֹמַר רַק דָּבָר אֶחָד, כְּגוֹן, עַל זָהָב אֶפְשָׁר לוֹמַר רַק שֶׁהוּא זָהָב, עַל כֶּסֶף אֶפְשָׁר רַק לוֹמַר כִּי הוּא כֶּסֶף, וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים אֶפְשָׁר לִקְרוֹתָם לְפִי אֲמִתַּת הַדְּבָרִים בְּשֵׁם אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יָכוֹל לוֹמַר עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שְׁקָרִים לְאֵין שִׁעוּר. אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף תִּתְגַלֶּה הָאֱמֶת כְּפִי שֶׁהִיא אַחַת. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטֶּבַע כְּלָל. וְכָל הַדֵּעוֹת הַהֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת, כְּלוֹמַר, דֵּעוֹת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַכְּפִירוֹת, יִבָּטְלוּ כָּלִיל, וְרַק הָאֱמֶת תִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. הַיְנוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם יוֹדֶה כִּי "ה' הוּא הָאֱלֹקִים", וְכָל הַנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, הֵן טוֹבוֹת, הֵן יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם, וְלֹא עַל פִּי טֶבַע. כִּי כָּךְ הוּא הָאֱמֶת, וְהָאֱמֶת הִיא רַק אַחַת כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף.

</div>

Through true faith all the gates of holiness open before a person. That is, through the power of true faith one can conduct oneself in all the paths of Torah and holiness, and one is not deterred by any scoffer or denier, or any obstacle. For true faith is the key to all the paths of truth and to all the gates of holiness. And it is also known from MoHaRaNas [Rebbe Nosson of Breslov], of blessed memory, that the initial letters of the verse: "The heavens opened and I saw visions of G-d" [Ezekiel 1:1] spell the word אֱמוּנָה (emunah, faith). That is, through genuine faith one can feel and see the revelation of His divinity and kingship in every single matter — as if seeing it with one's very eyes and understanding it with one's intellect.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִכָּלֵל בְּ"אֶחָד", הַיְנוּ לְהִבָּטֵל אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא "אֶחָד", כְּלוֹמַר, לְהִתְנַהֵג כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פְּרָט, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה, וְלֹא לְהִתְרַעֵם כְּלָל בְּשׁוּם פַּעַם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשֶׁל הַמְאֹרָעוֹת הַשּׁוֹנִים הָעוֹבְרִים עָלֶיךָ, רַק לְהַאֲמִין, כִּי כָּל הַתַּהְפּוּכוֹת בְּוַדַּאי לְטוֹבָה הֵן, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בַּתּוֹרָה "אָנֹכִי" סִימָן ד' חֵלֶק א', שֶׁהֵן "ה'" בְּהַנְהָגַת רַחֲמִים, הֵן "אֱלֹקִים" בְּהַנְהָגַת דִּין, הַכֹּל "אֶחָד". וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִכָּלֵל בְּ"אֶחָד", חַיָּב לְהִשָּׁמֵר מִשֶּׁקֶר וּמֵהַנְהָגָה בְּכָזָב, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ב, וְחַיָּב לִנְהֹג בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ בְּכָל פְּרָט. וּמִי שֶׁנּוֹהֵג כֵּן, נִכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא "אֶחָד", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

</div>

Faith applies only to a matter that the intellect does not comprehend, as explained in §4. Nonetheless, one who understands in "truth" will understand the matter that must be believed just as if seeing it with his eyes and just as if he understood it with his intellect — owing to his complete and perfect true faith. As is explained in the holy Likutay MoHaRaN on the verse: "And his hands were faith until the sun set" [Exodus 17:12] — meaning that a person must be complete in those matters that one is obligated to believe in, just as one understands with one's intellect — the intellect being called "sun."


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי אֱמוּנָה אֲמִתִּית נִפְתָּחִים לָאָדָם כָּל שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי תּוֹקֵף הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, אֶפְשָׁר לִנְהֹג בְּכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַקְּדֻשָּׁה, וְלֹא נִרְתָּעִים מִפְּנֵי שׁוּם לֵץ וְכוֹפֵר, אוֹ שׁוּם מְנִיעָה. כִּי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְכָל דַּרְכֵי הָאֱמֶת וּלְכָל שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה. גַּם יָדוּעַ מִמוֹהֲרַנַ"ת זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל הַפָּסוּק: (יְחֶזְקֵאל א, א) "נִ'פְתְּחוּ הַ'שָּׁמַיִם וָ'אֶרְאֶה מַ'רְאוֹת אֱ'לֹקִים" אוֹתִיּוֹת אֱמוּנָה. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ וְלִרְאוֹת הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, כְּפִי שֶּׁרוֹאִים בָּעֵינַיִם מַמָּשׁ וּכְמוֹ שֶׁמְּבִינִים בַּשֵּׂכֶל.

</div>

Perfection of faith is attained through awakening and drawing those who are distant near to Hashem, may He be blessed. That is, those people who are distant from Jewishness — when one awakens them to fear of Heaven and the fulfillment of the Torah, one merits perfection of faith. To awaken people to fear of Heaven is possible only through fasting, or through distancing oneself from lusts and luxuries, which are considered equivalent to fasting. It is explained in several books of truth that distancing oneself from lusts and luxuries is greater than fasting in many ways. And through such fasting, one merits that through eating, a "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence, face to face" is achieved — that is, one merits to eat with such kashruth as described under "Eating" §9, and draws close to Hashem through it. For in eating there is a danger lest, G-d forbid, one becomes distanced from Hashem through it, as warned in the Torah: "Lest you eat and be satisfied… and your heart become haughty and you forget Hashem your G-d" [Deuteronomy 8:12, 14]. But through complete faith one merits to eat with such kashruth that through the eating one draws closer to Hashem, feeling and believing that He provides one's food, livelihood, and all one's needs — and one fully recognizes His Providence. And the full recognition of Hashem's Providence is called "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence, face to face." (And see under the heading "Eating," §9, where the meaning of "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence" etc. is explained more fully.)


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה שַׁיֶּכֶת רַק בְּדָבָר שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְבִינוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ד'. אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶּׁמֵּבִין בֶּ"אֱמֶת", יָבִין אֶת הָעִנְיָן שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְהַאֲמִין כְּמוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ בְּעֵינָיו וּכְמוֹ שֶׁהָיָה מֵבִין בְּשִׂכְלוֹ, מֵחֲמַת אֱמוּנָתוֹ הָאֲמִתִּית בִּשְׁלֵמוּת. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַקָּדוֹשׁ (ח"א סִימָן צא) עַל הַפָּסוּק "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שְׁמוֹת יז, יב), הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁחִיּוּב לְהַאֲמִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶּׁמֵּבִין בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁהַשֵּׂכֶל נִקְרָא "שֶׁמֶשׁ".

</div>

Because their faith is not complete, many people err and think and say that natural causes and effort are the primary factors for livelihood and healing. That is, they do indeed believe in Hashem, may He be blessed, but say that causes are also needed — whether for livelihood, for healing, etc. That is, they think that the causes are primary, and as if, G-d forbid, without them Hashem, may He be blessed, has no ability to give them livelihood, etc. But in truth all their thinking is due to a lack of faith. For Hashem can help — whether in livelihood, in healing, etc. — without any cause or effort whatsoever. And the reason the Holy One, blessed be He, usually arranges livelihood and healing through causes and efforts is only a test — to examine whether the person will believe in particular Providence even while engaged in causes. But in truth one must believe and know that livelihood, healing, etc., come solely from Hashem, may He be blessed, without any compulsion of nature whatsoever.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה זוֹכִים עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת וְקֵרוּב רְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ, אוֹתָם אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַיַּהֲדוּת, כַּאֲשֶׁר מְעוֹרְרִים אוֹתָם לְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, זוֹכִים לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה. לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים לְיִרְאַת שָׁמַיִם אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תַּעֲנִית, אוֹ עַל יְדֵי הִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים כְּתַעֲנִית. בְּכַמָּה סִפְרֵי אֱמֶת מְבֹאָר, כִּי הַהִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, גְּדוֹלָה פִּי כַּמָּה מִתַּעֲנִית בְּכַמָּה פְּרָטִים. וְעַל יְדֵי תַּעֲנִית כָּזוֹ, זוֹכִים שֶׁעַל יְדֵי הָאֲכִילָה, יִתְהַוֶּה "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין". (ליקו"מ ח"א סִימָן סב) הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לֶאֱכֹל בְּכַשְׁרוּת כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת אֲכִילָה סְעִיף ט', וּמִתְקָרְבִים עַל יָדָהּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בָּאֲכִילָה קַיֶּמֶת סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יִתְרַחֲקוּ חַס וְשָׁלוֹם עַל יָדָהּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּפִי הַמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ח, יב. יד) "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ... וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי הָאֲכִילָה שֶׁלֹּא בְּכַשְׁרוּת, מִתְרַחֲקִים וְשׁוֹכְחִים חָלִילָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִים לֶאֱכֹל בְּכַשְׁרוּת כָּזוֹ, שֶׁעַל יְדֵי הָאֲכִילָה מִתְקָרְבִים אֵלָיו. וּמַרְגִּישִׁים וּמַאֲמִינִים, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לָאָדָם אֲכִילָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ וְכָל הִצְטַרְכוּתוֹ, וּמַכִּירִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת. וְהַכָּרַת הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת מְכֻנָּה: "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין". (וְעַיֵּן בְּאוֹת אֲכִילָה סָעִיף ט', שָׁם מְבֹאָר בְּיוֹתֵר פֵּרוּשׁ שֶׁל "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ" וְכוּ').

</div>

One must know that everything we do — whether prayer, whether Torah study, or fulfillment of the commandments — is all so that His kingship and the faith in Him [אֱמוּנָתוֹ], may He be blessed, should be revealed. That is, so that people will know and believe that everything occurring in the world in general, and everything befalling each individual in particular, are solely in accordance with His will and Providence, may He be blessed, without any compulsion of nature whatsoever — even though everything is clothed in causes, as explained in §30.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

מֵחֲמַת שֶׁאֱמוּנָתָם אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, טוֹעִים אֲנָשִׁים רַבִּים וְחוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים, כִּי הַסִּבּוֹת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה וּרְפוּאָה הֵם הָעִקָּר. הַיְנוּ, הֵם אָכֵן מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם סִבּוֹת, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּרְפוּאָה וְכוּ'. כְּלוֹמַר, שֶׁחוֹשְׁבִים כִּי הַסִּבּוֹת הֵם הָעִקָּר, וּכְאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּלֹא זֶה אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָתֵת לָהֶם פַּרְנָסָה וְכוּ'. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל מַחֲשַׁבְתָּם הִיא מֵחֲמַת חֹסֶר אֱמוּנָה. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזֹר הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּרְפוּאָה וְכוּ' בְּלִי שׁוּם סִבָּה וְהִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל. וּמַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב עַל פִּי רוֹב פַּרְנָסָה וּרְפוּאָה בְּאֶמְצָעוּת סִבּוֹת וְהִשְׁתַּדְּלוּת, הוּא רַק נִסָּיוֹן, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת הָאָדָם אִם יַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בְּסִבּוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת חַיָּבִים לְהַאֲמִין וְלָדַעַת, כִּי פַּרְנָסָה רְפוּאָה וְכוּ' הֵם רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטִּבְעִי כְּלָל.

</div>

When a person is very strong in true faith, he then merits to understand with his intellect those matters in which he previously needed to believe. But he must then strengthen himself in faith in yet higher matters that his intellect cannot grasp. However, the faith must be strong and perfectly complete — for only in that way can he arrive from faith to intellectual understanding. That is, he will understand with his intellect those matters in which previously he needed to believe.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כָּל מַה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הֵן תְּפִלָּה, הֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה וְהֵן קִיּוּם הַמִּצְווֹת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וֶאֶמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ, שֶׁכָּל הַנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָט, הֵמָּה רַק בִּרְצוֹנוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטִּבְעִי כְּלָל. אַף עַל פִּי כֵן, הַכֹּל מְלֻבָּשׁ בְּסִבּוֹת כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל'.

</div>

The trait of contentiousness cannot bear truth. That is, a person who does not wish to accept his fellow's view due to contentiousness — meaning, due to pride and imagined honor, and not because he understands that the right is not with his fellow — such a person will not acknowledge the truth. And even if it is explained to him and he is persuaded many times, he will not accept it and will not change his view, due to the evil trait of contentiousness within him. Therefore, one who truly wishes to know the truth must remove from himself the trait of contentiousness — and then he will certainly understand the truth properly.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָזָק מְאֹד בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְהָבִין בְּשִׂכְלוֹ, אוֹתָם עִנְיָנִים שֶׁלִּפְנֵי כֵן צָרִיךְ הָיָה לְהַאֲמִין בָּהֶם. אֲבָל אַחַר כָּךְ הוּא חַיָּב לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בִּדְבָרִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר, שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיגָם בְּשִׂכְלוֹ. אָמְנָם הָאֱמוּנָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת חֲזָקָה וּשְׁלֵמָה בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה, כִּי רַק כָּךְ יוּכַל לְהַגִּיעַ מִן הָאֱמוּנָה לַהֲבָנַת הַשֵּׂכֶל. הַיְנוּ שֶׁיָּבִין בְּשִׂכְלוֹ, אוֹתָם עִנְיָנִים שֶׁמִּקֹּדֶם הָיָה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בָּהֶם.

</div>

True faith brings about patience [arichas apayim]. For a person whose faith is complete believes that everything befalling him is under the particular Providence of Hashem, may He be blessed — meaning that aside from Hashem there is no one who can save him from his troubles and sufferings, for all his upheavals are under His Providence, and certainly everything is for his good. Therefore he places his trust not in effort or any cause, but only in Hashem, may He be blessed. And he holds himself always in service of G-d, so that no cause or obstacle distances him from the truth. A person whose faith is complete will certainly not transgress any commandment of the Torah because of the deficiencies and trials that befall him — rather, he will endure and wait for Hashem, may He be blessed, to help him, for all the obstacles and confusions that distance a person from fear of Heaven and Torah observance are only due to sadness and laziness, and primarily due to a lack of faith — not believing that everything befalling him is under His particular Providence, and that no one can help him except Hashem, and that there is no remedy for being saved from troubles and suffering etc., except through true prayer, true faith, trust in the Holy One, blessed be He, and anticipation of His salvation. A person who is not sufficiently complete and strong to endure and wait for the salvation of Hashem falls into sadness and laziness, and distances himself from the truth due to the deficiencies and trials that befall him. And what causes one not to pray properly — praying hurriedly without concentrating and contemplating the words of prayer — also comes from a lack of faith. For if one believed that Hashem, may He be blessed, hears every word of prayer, believes in His Providence, and feels and believes that through proper prayer with contemplation and without swallowing of words no harm whatsoever will come to one's livelihood or other matters — then one would pray with longing, concentrating on every word of prayer as one should. But because of a lack of faith one prays with swallowing of words, not knowing what one's mouth utters and to whom one prays. But when a person is strong and complete in true faith in every detail, as described above — that Hashem hears every word the person utters, and especially the words of prayer directed to Hashem Himself, as it were — then no confusion or obstacle can distance him from the truth, for he possesses the trait of patience. And he awaits heavenly mercy, and strengthens himself in prayer, in Torah observance, and in his trust in the Holy One, blessed be He, always.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

מִדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אֶת הָאֱמֶת. הַיְנוּ, אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְקַבֵּל דַּעַת חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת נִצָּחוֹן, כְּלוֹמַר, מֵחֲמַת גַּאֲוָה וְכָבוֹד מְדֻמֶּה, וְלֹא מֵחֲמַת שֶּׁמֵּבִין כִּי אֵין הַצֶּדֶק עִמּוֹ, אָדָם זֶה לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְגַם אִם יַסְבִּירוּ לוֹ וִישַׁכְנְעוּהוּ כַּמָּה פְּעָמִים, לֹא יְקַבְּלָהּ וְלֹא יְשַׁנֶּה דַּעְתּוֹ, מֵחֲמַת הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁבּוֹ מִדַּת הַנִּצָּחוֹן. עַל כֵּן, מִי שֶׁחָפֵץ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת, יָסִיר מִמֶּנּוּ אֶת מִדַּת הַנִּצָּחוֹן, וְאָז בְּוַדַּאי יָבִין הָאֱמֶת כָּרָאוּי.

</div>

To merit complete faith and proper patience as described in the previous section, is possible only through the sanctity of the Land of Israel. And every person must pray to Hashem, may He be blessed, to help him yearn for the Land of Israel with such intensity that he merits to attain it — meaning its holiness. And all the Tzadikim must yearn for the Land of Israel, for it is a segulah for nullifying anger and sadness, and for meriting through it the perfection of faith and patience.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה אֲמִתִּית מְבִיאָה לִידֵי אֲרִיכוּת אַפָּיִם, הַיְנוּ סַבְלָנוּת. כִּי אָדָם שֶׁאֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה, מַאֲמִין כִּי כָּל הָעוֹבֵר עָלָיו הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁמִּלְּבַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּצִּילוּהוּ מִצָּרוֹתָיו וְיִסּוּרָיו, כִּי כָּל תַּהְפּוּכוֹתָיו בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ. וְלָכֵן אֵינוֹ שָׂם מִבְטַחוֹ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת אוֹ בְּשׁוּם סִבָּה, רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת ה', כָּךְ שֶׁשּׁוּם סִבָּה אוֹ מְנִיעָה אֵינָם מַרְחִיקִים אוֹתוֹ מִן הָאֱמֶת. אָדָם שֶׁאֱמוּנָתוֹ שְׁלֵמָה, לֹא יַעֲבֹר בְּוַדַּאי עַל שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה מֵחֲמַת הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אֶלָּא יִסְבֹּל וִיחַכֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ, כִּי כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַמַּרְחִיקִים אֶת הָאָדָם מִיִּרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הֵמָּה רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת, וּבְעִקָּר, מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין כִּי כָּל הָעוֹבֵר עָלָיו הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְשֶׁאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְעָזְרוֹ זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁאֵין שׁוּם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים וְכוּ' רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, אֱמוּנָה אֲמִתִּית, בִּטָּחוֹן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְצִפִּיָּה לִישׁוּעָתוֹ. אָדָם שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם וְחָזָק דַּיּוֹ לִסְבֹּל וּלְהַמְתִּין לִישׁוּעַת ה', נוֹפֵל לְעַצְבוּת וּלְעַצְלוּת וּמִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, מֵחֲמַת הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת הָעוֹבְרִים עָלָיו. וְגַם מַה שֶּׁאֵין מִתְפַּלְּלִים כָּרָאוּי, הַיְנוּ, שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בַּחֲטָף, וְאֵין מִתְרַכְּזִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, גַּם הוּא מִפְּאַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. כִּי אִם הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר מִן הַתְּפִלָּה, מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ, וְאַף מַרְגִּישִׁים וּמַאֲמִינִים כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה רְאוּיָה בְּהִתְבּוֹנְנוּת, וּבְלִי הַבְלָעָת הַתֵּבוֹת, לֹא יְאֻנֶּה לָהֶם כָּל נֵזֶק הֵן לַפַּרְנָסָה, הֵן לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים, אֲזַי הָיוּ מִתְפַּלְּלִים בְּחֵשֶׁק, וּמִתְרַכְּזִים בְּכָל מִלָּה מִן הַתְּפִלָּה כָּרָאוּי. אֲבָל מִפְּנֵי חֶסְרוֹן אֱמוּנָה מִתְפַּלְּלִים בְּהַבְלָעָה, וְאֵין יוֹדְעִים מַה שֶּׁהַפֶּה הוֹגֶה וְאֶל מִי מִתְפַּלְּלִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָזָק וְשָׁלֵּם בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית בְּכָל פְּרָט, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל מִלָּה שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו, וּבִפְרָט מִילוֹת הַתְּפִלָּה הַמְכֻוָּנוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, אָז לֹא יוּכַל שׁוּם בִּלְבּוּל אוֹ מְנִיעָה לְהַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת, כִּי יֵשׁ בּוֹ מִדַּת הַסַּבְלָנוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְהוּא מְצַפֶּה לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם, וּמִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּבְבִטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמִיד.

</div>

The essence of perfect faith is that a person should value and esteem the true matters that one is obligated to believe in, having no doubt whatsoever — meaning, that they appear to him as if he understands them with his intellect and sees them with his eyes.


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, בַּאֲרִיכַת אַפָּיִם כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּתֹקֶף כָּזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְשָׁם, הַיְנוּ לִקְדֻשָּׁתָהּ. גַּם כָּל הַצַּדִּיקִים צְרִיכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת, וְלִזְכּוֹת עַל יָדָהּ לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְלַאֲרִיכוּת אַפָּיִם.

</div>

Through strife, thoughts of the wicked — that is, heresies — penetrate the minds of upright people. And the remedy and advice for those evil thoughts is silence — not to speak about them, and not even to search for responses in one's own mind to those questions, doubts, and heresies. Rather, one should surrender the battle against those thoughts to Hashem, may He be blessed — that is, to pray that the Holy One, blessed be He, should remove the evil thoughts from him and help him receive good thoughts. For the essence of rectification and perfection is purity of thought. And when thoughts are good, certainly one's deeds will also be pure and clean.


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא, שֶׁהָאָדָם יַחְשִׁיב וְיַעֲרִיךְ עִנְיָנִים אֲמִתִּיִּים שֶׁחַיָּבִים לְהַאֲמִין בָּהֶם, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם סָפֵק, כְּלוֹמַר, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ מְבִינָם בְּשִׂכְלוֹ וְרוֹאָם בְּעֵינָיו.

</div>

A man of truth, who fulfills the commandments and good deeds with the same intensity and excitement when he is alone with Hashem, may He be blessed, as he does among people — because he has no false motive whatsoever, and makes no false movement in his service of G-d, but always intends in truth for the sake of Heaven — such a person draws to himself the power of all righteousness. That is, he has the power as if he were the greatest philanthropist. And through complete truth he nullifies from himself all manner of evil thoughts, whether of heresy, whether of other evil views, and merits pure thoughts.


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת חוֹדְרוֹת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים, הַיְנוּ כְּפִירוֹת, בְּדַעַת אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים. וְהַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְאוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הוּא שְׁתִיקָה, הַיְנוּ, לֹא לְדַבֵּר מֵהֵן וְלֹא לְחַפֵּשׂ תֵּרוּצִים אֲפִלוּ בְּדַעַת עַצְמוֹ, עַל הַקֻּשְׁיוֹת הַסְּפֵקוֹת וְהַכְּפִירוֹת הַלָּלוּ, רַק לִמְסֹר אֶת הַמִּלְחָמָה בְּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ, לְהִתְפַּלֵּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָסִיר מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְיַעַזְרֵהוּ לְקַבֵּל מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא טָהֳרַת הַמַּחְשָׁבָה. וּכְשֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וַדַּאי יִהְיוּ אַף הַמַּעֲשִׂים זַכִּים וּנְקִיִּים.

</div>

When a person is in trouble, G-d forbid, he is very far from the truth at that time. Therefore one must guard oneself greatly during a time of trouble, G-d have mercy, not to be caught through suffering in falsehood or error. Rather, let one greatly multiply one's requests from Hashem, may He be blessed, for salvation and mercy — to be saved both from the suffering and from falsehood and error.


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

אִישׁ אֱמֶת, הַמְּקַיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּאוֹתוֹ תּוֹקֶף וְהִתְעוֹרְרוּת כַּאֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּפִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בֵּין אֲנָשִׁים, מֵחֲמַת שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם פְּנִיָּה שֶׁל שֶׁקֶר, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁל כָּזָב בַּעֲבוֹדַת ה', אֶלָּא כַּוָּנָתוֹ תָּמִיד בֶּאֱמֶת לַשָּׁמַיִם, אוֹתוֹ אָדָם מַמְשִׁיךְ אֵלָיו אֶת הַכֹּחַ שֶׁל כָּל הַצְּדָקוֹת, הַיְנוּ, יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ כְּאִלּוּ הָיָה בָּעַל הַצְּדָקָה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְעַל יְדֵי הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת הוּא מְבַטֵּל מֵעַצְמוֹ כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הֵן שֶׁל כְּפִירוֹת, הֵן שֶׁל דֵּעוֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת, וְזוֹכֶה לְמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת.

</div>

Through giving thanks to the Holy One, blessed be He, for everything — because one believes that everything befalling a person is under His Providence and for the good, even though one does not understand this with the intellect — and especially when one is saved from trouble and believes in truth that this salvation came through His particular Providence and not according to nature, and gives thanks to the Holy One, blessed be He, for the salvation — and also through studying halachos, meaning studies that arouse a person to fear of Heaven and Torah observance — through all of this, truth shines in one's speech. That is, through this one merits to always speak words of truth — for the perfection of speech is only through truth. That is, speech that is spoken in truth alone is called speech; but words that are not spoken in truth are not speech at all. Also through giving thanks to Hashem and studying halachos as described above, one merits to pray in truth — for the essence of perfection is prayer in truth, as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah beginning "Tzóhar ta'aseh la'teivah." And one merits to receive Torah from a true teacher who teaches a Torah of truth to walk in the straight and true path. One also merits true marriage matches in every detail, and the extension of the holiness and joy of Shabbas into the weekdays — meaning, believing throughout the week that the Holy One, blessed be He, feeds and provides for a person through His particular Providence, and not through causes and efforts. Just as one's needs are provided on Shabbas without any effort or causes, solely from His particular Providence — so too is it on weekdays. And one should not think that one's Shabbas needs are provided from the exertions and causes one engaged in during the week, for the holy Zohar explains the reverse — that it is specifically from the holiness of Shabbas that all six weekdays are blessed. That is, one can find livelihood through His Providence even on weekdays, and then because of the greatness of one's faith in His Providence one does not run excessively after causes and disturbances, but finds rest of soul as on Shabbas, and rejoices in the kindnesses of Hashem throughout the week. This conduct extends the holiness and joy of Shabbas into the weekdays. Also through gratitude and study of halachos as described above in §5, one is strengthened in faith, to believe in truth that all changing actions flow from the simple Unity — meaning, believing that all the various events befalling each person are all from Hashem, may He be blessed, Who is called "the Simple One" — meaning He is not composite like created beings. And also believing that all the changes and upheavals in the world in general are from His particular Providence without any natural course whatsoever. And this faith is very precious to Hashem, may He be blessed, for the perfection of faith is the purpose of the fulfillment of all the Torah's commandments.


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם נָתוּן בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רָחוֹק מְאֹד מִן הָאֱמֶת בְּאוֹתָהּ עֵת. עַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ מְאֹד בְּעֵת צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁלֹּא יִלָּכֵד עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים בְּשֶׁקֶר אוֹ בְּטָעוּת. רַק יַרְבֶּה לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, שֶׁיִּנָּצֵל הֵן מִן הַיִּסּוּרִים, הֵן מִן הַשֶּׁקֶר וְהַטָּעוּת.

</div>

The essence is faith in truth, and every person must examine himself whether he is complete in his faith. For through corruption of faith come, G-d forbid, many kinds of illness, G-d have mercy, and many kinds of suffering, G-d forbid. But through complete faith one is saved from illness and suffering. And one must not despair and completely relax in faith because one feels that one's faith is not complete as it should be — on the contrary, when one feels that one's faith is not complete, one must strengthen oneself with the little faith that remains, and strive to correct and strengthen one's faith still more in the future — especially faith in particular Providence, as described in this book in several places.


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דָּבָר, מֵחֲמַת שֶׁמַּאֲמִינִים כִּי כָּל מַה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ וּלְטוֹבָה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מְבִינִים זֹאת בַּשֵּׂכֶל, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר נִצּוֹלִים מִצָּרָה, וּמַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת כִּי הַצָּלָה זוֹ בָּאָה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְלֹא עַל פִּי הַטֶּבַע, וּמוֹדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲבוּר הַהַצָּלָה, וְגַם עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים הֲלָכוֹת, הַיְנוּ לִמּוּדִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי כָּל זֶה מְאִירָה הָאֱמֶת בַּדִּבּוּר. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת תָּמִיד, כִּי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא רַק עַל יְדֵי הָאֱמֶת. הַיְנוּ, הַדִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר בֶּאֱמֶת, רַק הוּא נִקְרָא דִּבּוּר, אֲבָל הַדִּבּוּרִים שֶּׁאֵין מְדַבְּרִים אוֹתָם בֶּאֱמֶת אֵינָם דִּבּוּרִים כְּלָל. גַּם עַל יְדֵי הוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִמּוּד הֲלָכוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכִים לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן קי"ב בַּתּוֹרָה: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה". וְזוֹכִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵרַבִּי אֲמִתִּי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרַת אֱמֶת לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת. וְגַם זוֹכִים לְשִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים בְּכָל פְּרָט, וּלְהַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וְשִׂמְחָתָהּ לִימוֹת הַחוֹל. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן וּמְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְלֹא הַסִּבּוֹת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת הֵמָּה הַמְפַרְנְסִים אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה בִּימוֹת הַחוֹל, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּרְנְסִים בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין עוֹסְקִים בְּשׁוּם הִשְׁתַּדְּלוּת וְסִבּוֹת, רַק מֵהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, כֵּן הוּא בִּימוֹת הַחוֹל. וְאַל יַחְשְׁבוּ כִּי בְּשַׁבָּת מִתְפַּרְנְסִים מֵהַטְּרָחוֹת וְהַסִּבּוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּהֶן בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ, כִּי בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף פח) מְבֹאָר לְהֶפֶךְ, שֶׁדַּוְקָא מִקְּדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. הַיְנוּ שֶׁיּוּכְלוּ לִמְצֹא פַּרְנָסָה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם בִּימוֹת הַחוֹל, וַאֲזַי מֵחֲמַת גֹּדֶל הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין רָצִים יוֹתֵר מִדַּי אַחַר סִבּוֹת וּטְרָדוֹת, אֶלָּא מוֹצְאִים מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וּשְׂמֵחִים בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. הַנְהָגָה זוֹ מַמְשִׁיכָה אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וְשִׂמְחָתָהּ לִימֵי הַחוֹל. גַּם עַל יְדֵי הוֹדָאָה וְלִמּוּד הֲלָכוֹת כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף ה', מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה, לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, כִּי כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַמִּשְׁתַּנּוֹת, נִמְשָׁכוֹת מִן הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים כִּי הַהַרְפַּתְקָאוֹת הַשּׁוֹנוֹת הָעוֹבְרוֹת עַל כָּל אָדָם, הֵן כֻּלָּן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְכֻנֶּה "אֶחָד הַפָּשׁוּט", הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב כְּמוֹ הַנִּבְרָאִים. וְגַם מַאֲמִינִים כִּי כָּל הַשִׁנּוּיִים הַמִּתְרַגְּשִׁים בָּעוֹלָם בִּכְלָל, הֵמָּה מֵהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בְּלִי שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל. וֶאֱמוּנָה זוֹ חֲשׁוּבָה מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא תַּכְלִית קִיּוּם כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

</div>

When one has fallen from faith, G-d forbid, there is no advice and no strategy — only to cry out to Hashem, may He be blessed, from the depths of the heart, as the verse says: "From the depths I have called to You, Hashem" [Psalms 130:1]. And through this cry to Hashem from the depths of the heart, faith is repaired and strengthened, and one merits many good things and acts of kindness.


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ אִם שָׁלֵם הוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ. כִּי עַל יְדֵי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה בָּאִים חָלִילָה כַּמָּה מִינֵי חוֹלָאִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְכַמָּה מִינֵי יִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה נִצּוֹלִים מֵחוֹלָאִים וּמִיִּסּוּרִים. וְאָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ וּלְהִתְרַפּוֹת לְגַמְרֵי מִן הָאֱמוּנָה בִּגְלַל שֶׁמַּרְגִּישִׁים כִּי הָאֱמוּנָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, אַדְּרַבָּה, כַּאֲשֶׁר מַרְגִּישִׁים כִּי הָאֱמוּנָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה, חַיָּבִים לְהִתְחַזֵּק עִם מְעַט הָאֱמוּנָה הַקַּיֶּמֶת, וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְהַבָּא בְּתִקּוּן וּבְחִיזוּק הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר, וּבְעִקָּר הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כַּמְּבֹאָר בַּסֵּפֶר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.

</div>

Through the weakening and corruption of the faith of Israel, false beliefs are strengthened — that is, one comes to believe, G-d forbid, in things that have no substance. But when Israel's faith is strong and powerful, and the children of Israel conduct themselves in the way of faith as they should, false beliefs fall, and converts are made both potentially and actually. That is, there are gentiles who awaken to understand the truth and convert in actuality — accepting upon themselves the faith of Israel and the fulfillment of Torah commandments — and there are those who merely feel the truth and acknowledge Hashem, may He be blessed, and His particular Providence, but do not actually convert.


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר נוֹפְלִים מִן הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה, רַק לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעֹמֶק הַלֵּב, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר קל): "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'", וְעַל יְדֵי הַזְּעָקָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעִמְקֵי הַלֵּב, מִתַקֶּנֶת וּמִתְחַזֶּקֶת הָאֱמוּנָה, וְזוֹכִים לְהַרְבֵּה טוֹבוֹת וַחֲסָדִים.

</div>

The essential perfection of faith is attained through closeness to the true Tzadik, who possesses genuine divine spirit. Drawing close to the true Tzadik means: studying his books and fulfilling his counsels and views as explained therein — for these books greatly arouse a person's heart to fear of Heaven and Torah observance, as explained in Likutay Halachos. And through closeness to the Tzadik as described in this section, and in additional places in the words of the Rebbe of blessed memory, the power of imagination is clarified. That is, the true intellect is refined from false views, and one merits complete faith — in general, to believe that Hashem, may He be blessed, created all of creation, as stated at the opening of the Torah: "In the beginning G-d created…" etc., and that everything that occurs in the world is under His particular Providence, and that everything that happens to a person individually is not by way of nature, but only through His particular Providence.


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הָרִפְיוֹן וְהַקִּלְקוּל שֶׁל אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, מִתְחַזְּקוֹת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת, הַיְנוּ שֶׁבָּאִים לְהַאֲמִין חַס וְשָׁלוֹם, בִּדְבָרִים שֶּׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל הִיא בְּתֹקֶף וָעֹז, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה כָּרָאוּי, נוֹפְלוֹת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת, וְנַעֲשִׂים גֵּרִים בְּכֹחַ וּבְפֹעַל. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ גּוֹיִים הַמִּתְעוֹרְרִים לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת וּמִתְגַּיְּרִים בְּפֹעַל, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִים עַל עַצְמָם אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל וְקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ שֶׁרַק מַרְגִּישִׁים בֶּאֱמֶת וּמוֹדִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אֲבָל אֵינָם מִתְגַּיְּרִים מַמָּשׁ.

</div>

When a person has fallen from faith, G-d forbid, the remedy is to speak words of faith aloud as one understands it — as the verse says: "I shall make Your faith known with my mouth" [Psalms 89:2]. That is, one must express matters of faith with the mouth. Meaning: when one feels a weakening in faith, one must at the very least vocalize and articulate with the lips that one believes in Hashem, may He be blessed, in all generality and particularity, as explained above in the previous section. For through speaking genuine words of faith aloud, one arouses the point of true faith that exists within every Jew — by virtue of his being from the seed of Israel. And thus it is possible to merit, through this itself, through words of faith, the proper faith.


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

לְעִקָּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה זוֹכִים עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בֶּאֱמֶת. הִתְקָרְבוּת אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת פֵּרוּשָׁהּ: לִמּוּד בִּסְפָרָיו וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו וְדֵעוֹתָיו הַמְּבֹאָרִים בָּהֶם, כִּי אֵלּוּ הַסְּפָרִים מְעוֹרְרִים מְאֹד אֶת לֵב הָאָדָם לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְעַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זַ"ל, מִתְבָּרֵר הַמְּדַמֶּה. הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי מִזְדַּכֵּךְ מִדֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת וְזוֹכִים לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בִּכְלָלִיּוּת, לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הַבְּרִיאָה כּוּלָּהּ, כַּמְּבֹאָר בִּפְתִיחַת הַתּוֹרָה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" וְכוּ', וְכָל הַנִּפְעָל בָּעוֹלָם הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְשֶׁכָּל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִם הָאָדָם בִּפְרָט אֵינוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית.

</div>

One must be very careful not to speak any word of heresy or atheism, even in the manner of jest — meaning, that in one's heart one believes properly, but one jests and speaks words of heresy — this too is a severe prohibition. And even repeating words of heresy that another person said is a severe prohibition, because it greatly damages faith. May Hashem, may He be blessed, save us from heresy and help us to be complete in true faith.


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל מִן הָאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, הָעֵצָה לְכָךְ הִיא, שֶׁיְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה בְּפִיו כְּפִי הֲבָנָתוֹ, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר פט, ב.) "אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי". הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַבִּיעַ בַּפֶה, עִנְיְנֵי אֱמוּנָה. כְּלוֹמַר, כַּאֲשֶׁר מַרְגִּישִׁים רִפְיוֹן בָּאֱמוּנָה, צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לְהוֹצִיא וּלְבַטֵּא בִּשְׂפָתַיִם כִּי מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם. כִּי עַל יְדֵי שֶׁמְּדַבְּרִים בֶּאֱמֶת דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה בַּפֶּה, מְעוֹרְרִים אֶת נְקוּדַת הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בְּכָל יְהוּדִי, מִטַּעַם שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ, עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, לֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי.

</div>

One must be very careful not to look into any books of philosophical inquiry [seforim of chakira], for the views of philosophical inquiry books greatly damage and corrupt the simple faith that is the foundation and root of all Jewishness. It is already explained in all the books of truth how severe is the prohibition of studying philosophical inquiry books. And one should remember this well in order to be saved from philosophical inquiry and heresy — and always strengthen oneself in simple faith.


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר שֶׁל כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת אֲפִלוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל לֵיצָנוּת. הַיְנוּ שֶׁבְּלִבּוֹ מַאֲמִין הוּא כָּרָאוּי, רַק מִתְלוֹצֵץ וְאוֹמֵר דִּבְרֵי כְּפִירָה, גַּם הוּא אִסּוּר חָמוּר. וַאֲפִלוּ לַחְזֹר עַל דִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁאֲמָרוֹ אָדָם אַחֵר אִסּוּר חָמוּר הוּא, מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק מְאֹד לָאֱמוּנָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִן הַכְּפִירוֹת וְיַעְזְרֵנוּ לִהְיוֹת שְׁלֵמִים בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית.

</div>

It is better to believe in nonsense and falsehood — so as to be able to believe also in truth — than not to believe in nonsense and falsehood and thereby to scoff at truth and deny everything, G-d forbid. But the essence is to merit true faith without any nonsense or falsehood — only pure faith.


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּשׁוּם סִפְרֵי חֲקִירָה, כִּי הַדֵּעוֹת שֶׁל סִפְרֵי הַחֲקִירָה מַזִּיקוֹת מְאֹד וּמְקַלְקְלִים אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ לְכָל הַיַּהֲדוּת. וּכְבָר מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת (עַיֵּן שִׂיחוֹת הָרָן סִימָן ה, לב, לג, מ, פא, קב, רטז, רכו, וְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן תז, תכה) גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל עִיּוּן בְּסִפְרֵי הַחֲקִירָה, וְיֵשׁ לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵחֲקִירוֹת וּכְפִירוֹת, רַק תָּמִיד יֵשׁ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה.

</div>

The perfection of faith is to believe in Hashem, may He be blessed, without any philosophies and without signs and wonders. That is, one must not make one's faith in Hashem conditional upon seeing signs and wonders — rather, one must always believe in Him without any philosophical inquiry, only with faith in simplicity and straightforwardness — like the faith of women, or the faith of simple folk.


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

טוֹב יוֹתֵר לְהַאֲמִין בִּשְׁטוּיוֹת וּבִשְׁקָרִים כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בָּאֱמֶת, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא לְהַאֲמִין בִּשְׁטוּיוֹת וּבִשְׁקָרִים וְעַל יְדֵי זֶה לִלְעֹג לָאֱמֶת וְלִכְפֹּר בַּכֹּל, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הָעִקָּר הוּא לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית בְּלִי שׁוּם שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים רַק אֱמוּנָה טְהוֹרָה.

</div>

There exist in the world scholars, even in Torah wisdom, but without faith. And one must distance oneself from them with every manner of distancing — for the breath of their mouths damages an upright person.


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הִיא לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וּבְלִי אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לִתְלוֹת אֶת עִנְיַן הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְנַאי שֶׁל רְאִיַּת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, רַק צָרִיךְ תָּמִיד לְהַאֲמִין בּוֹ בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת, רַק אֱמוּנָה בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת כְּמוֹ אֱמוּנַת נָשִׁים, אוֹ אֱמוּנַת אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים.

</div>

Through joy in Torah study and fulfillment of the commandments — and especially when from within this joy one comes to dancing — through this, true faith is strengthened in a person's heart.


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

מְצוּיִים בָּעוֹלָם חֲכָמִים וַאֲפִלוּ בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּלִי אֱמוּנָה. וְיֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּכָל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת, כִּי הֶבֶל פִּיהֶם מַזִּיק לְאָדָם כָּשֵׁר.

</div>

When faith is weak and damaged, G-d forbid, one is compelled to engage in hard labors — that is, in fasts and self-mortifications — in order to strengthen oneself in Jewishness. But when faith is complete, one can serve Hashem, may He be blessed, through everything — through eating, drinking, commerce, and all bodily needs — as the verse says: "In all your ways know Him" [Proverbs 3:6] — that is, through all matters of the body one can truly know Hashem, may He be blessed, if one engages in every matter with proper fear of G-d.


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שִׂמְחָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִתּוֹךְ שִׂמְחָה בָּאִים לְרִקּוּדִים, עַל יְדֵי זֶה, מִתְחַזֶּקֶת הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית בְּלֶב הָאָדָם.

</div>

True faith — that is, genuine faith in Hashem, may He be blessed, and in His particular Providence — meaning that in everything that happens to a person, one should not think that it came about through natural causes, G-d forbid, but believe that it is all according to particular Providence, as described in this book in several places — is considered like charity. That is, if one is unable to fulfill the commandment of charity properly due to a genuine lack of money, then true faith is considered like charity — as the Torah says: "And he believed in Hashem, and He reckoned it to him as charity" [Genesis 15:6]. That is, faith as described above is considered like charity.


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה חַלָּשָׁה וּפְגוּמָה חַס וְשָׁלוֹם, נֶאֱלָצִים לַעֲסֹק בָּעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, הַיְנוּ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְסִגּוּפִים, עַל מְנָת לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאֱמוּנָה הִיא שְׁלֵמָה, אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, הַיְנוּ בָּאֲכִילָה, בִּשְׁתִיָּה, בַּעֲסָקִים וּבְכָל צָרְכֵי הַגּוּף, כַּמְּבֹאָר בְּפָסוּק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (מִשְׁלֵי ג, ו). הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּל עִנְיְנֵי הַגּוּף אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אִם עוֹסְקִים בְּכָל דָּבָר בְּיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי.

</div>

Through complete faith one merits children. And there is an allusion to this: the word אֱמוּנָה (emunah, faith) has the same numerical value as the word בָּנִים (bonim, children) in Gematria.


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ אֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בֶּאֱמֶת, שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ הִיא שֶׁבְּכָל דָּבָר הֲנַעֲשֶׂה עִם הָאָדָם, לֹא יַחְשֹׁב כִּי בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת נַעֲשָׂה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק יַאֲמִין כִּי כָּל זֹאת עַל פִּי הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּסֵפֶר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת חֲשׁוּבָה כִּצְדָקָה. הַיְנוּ שֶׁאִם אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי, מֵחֲמַת חֶסְרוֹן מָמוֹן בֶּאֱמֶת, אֲזַי הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית חֲשׁוּבָה כִּצְדָקָה, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בְּרֵאשִׁית טו, ו). הַיְנוּ אֱמוּנָה כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, חֲשׁוּבָה כִּצְדָקָה.

</div>

Faith is a very mighty thing. Through faith in simplicity — genuinely, without any philosophies — one can arrive at ratzon [divine will, yearning], that is, to intense longing and yearning for Hashem, may He be blessed, and for Jewishness with all one's heart — which is greater than holy intellect.


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִים לְבָנִים. וְרֶמֶז לְכָךְ: 'אֱמוּנָה' בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים.

</div>

There are people into whose minds fall heretical thoughts because they were conceived without holiness. And likewise, thoughts of damage to faith penetrate a person through the evil deeds he does — as is stated in the Sefer HaMidos of our Rebbe, of blessed memory : "Transgression introduces heresy into a person." That is, when a person transgresses, heresies penetrate him — for it is the nature of transgressions to introduce heresies into a person. And the remedy for removing from the mind thoughts of heresy and atheism is shame and a broken heart. That is, to feel shame before Hashem, may He be blessed, for the very fact of falling into evil thoughts or those sins — until from the greatness of the shame, the heart is broken before Hashem, may He be blessed. And through shame and a broken heart, the heresies and evil thoughts depart from the person. And as already stated in §45: speaking genuine words of faith is effective in arousing faith.


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

אֱמוּנָה הִיא דָּבָר חָזָק מְאֹד. עַל יְדֵי אֱמוּנָה בִּתְמִימוּת בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִידֵי "רָצוֹן", הַיְנוּ לְכִסּוּפִים, שֶׁהֵם גַּעְגּוּעִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַיַּהֲדוּת בְּכָל לֵב, שֶׁזֶּה נַעֲלֶה יוֹתֵר מֵחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה.

</div>

One who has faith — whose essence is faith in Providence, meaning: believing that everything occurring in the world generally and individually is from His Providence, may He be blessed, and not from the course of nature; believing that everything is for the good; and believing that there is no refuge from suffering except at the side of Hashem, may He be blessed, and that no good can be attained except from Him, and all of this not through natural means but through prayer and true faith — one whose faith is such will have a peaceful and happy life. For there is no person in the world who does not undergo many troubles and sufferings in bodily health, in livelihood, or in other matters. And even upon the wealthy and the noblemen, troubles and sufferings come from themselves or from their households — for King Solomon said the verse: "For all his days are grief and sorrow" [Ecclesiastes 2:23] regarding even the wealthy and the noblemen. But a person who has true faith in Hashem, may He be blessed, and in His particular Providence — even when troubles and suffering befall him, G-d forbid, he takes comfort and strengthens himself in his trust in Hashem, that He will have mercy on him and save him, for he believes that the sufferings were sent for his good and for the atonement of his sins. For everything the Holy One, blessed be He, arranges with a person is great good, as the Torah says: "For as a man chastens his son, so does Hashem your G-d chasten you" [Deuteronomy 8:5] — that is, just as a father who rebukes and punishes his son certainly intends it for good, to arouse him to improve his deeds and character, so too, as it were, the Holy One's intention in sending suffering to a person is to arouse him to improve his deeds and character. But one who has no faith in particular Providence, only thinking that everything is conducted according to the course of nature — when trouble befalls him, he has nowhere to turn to seek salvation, nothing to strengthen and comfort him, and he cannot hope for Hashem's kindness and trust in His salvation. Therefore his life is no life. And when asked how he feels, he answers that he feels unwell. But one who has true faith in Hashem, may He be blessed, and in His particular Providence — it is always good for him and his life is peaceful, as described above.


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁבְּדֵעוֹתֵיהֶם נוֹפְלוֹת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת מֵחֲמַת שֶׁנּוֹלְדוּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן חוֹדְרִים בָּאָדָם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל פְּגָם אֱמוּנָה, עַל יְדֵי מַעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ('אֱמוּנָה', כב) "הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בָּאָדָם". הַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרוֹת חוֹדְרוֹת בּוֹ כְּפִירוֹת, כִּי טֶבַע הָעֲבֵרוֹת לְהַחְדִּיר כְּפִירוֹת בָּאָדָם. וְהָעֵצָה לְהָסִיר מִן הַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת הִיא בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר. הַיְנוּ לֵבוֹש מִפְּנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עֶצֶם הַנְּפִילָה לְתוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אוֹ עֲווֹנוֹת אֵלּוּ, עַד שֶּׁמִּגוֹדֶל הַבּוּשָׁה יִשָּׁבֵר הַלֵּב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וְהַלֵּב הַנִּשְׁבָּר מִסְתַּלְּקִים מִן הָאָדָם הַכְּפִירוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת. גַּם כְּבָר מְבֹאָר בְּסָעִיף מ"ה, כִּי דִּבּוּרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱמוּנָה מְסֻגָּלִים לְעוֹרֵר אֶת הָאֱמוּנָה.

</div>

For the essence of faith in the Unity [emunah hayichud] — that is, to believe in Hashem, may He be blessed, Who is called "One," and likewise for faith in particular Providence, as explained in the books of truth, and in particular in the books of Likutay MoHaRaN and Likutay Halachos — one merits these only through genuine closeness to the true Tzadikim. That is, to study their books and to fulfill their counsels according to their view, as explained in all the books of the Rebbe, of blessed memory. For if one does not strengthen oneself to accept their view and fulfill the counsels of the true Tzadikim as explained in their books, then the closeness has no value at all, as explained in Likutay MoHaRaN . May Hashem help us to truly draw close to the true Tzadikim.


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁעִקָּרָהּ הוּא אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִין כִּי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת הוּא מֵהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע; מַאֲמִין כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה; וּמַאֲמִין כִּי אֵין מִפְלָט מִיִּסּוּרִים זוּלַת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם טוֹבָה אֶלָּא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וְכָל אֵלּוּ לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, אֶלָּא עַל יְדֵי תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. מִי שֶׁאֱמוּנָתוֹ הִיא כָּזוֹ חַיָּיו שְׁלֵוִים וּמְאֻשָּׁרִים. כִּי אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶּׁאֵין עוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת רַבּוֹת וְיִסּוּרִים בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, בְּפַרְנָסָה אוֹ בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים. וַאֲפִלוּ עַל עֲשִׁירִים וּנְגִידִים עוֹבְרִים צָרוֹת וְיִסּוּרִים מֵעַצְמָם, אוֹ מִבְּנֵי בֵּיתָם, כִּי אֶת הַפָּסוּק (קֹהֶלֶת ב, כג) "כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ" אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ גַּם עַל אוֹדוֹת הָעֲשִׁירִים וְהַנְּגִידִים. אֲבָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲמִתִּית כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, גַּם כַּאֲשֶׁר עוֹבְרִים עָלָיו צָרוֹת וְיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, מִתְנַחֵם הוּא וּמִתְחַזֵּק בְּבִטְחוֹנוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו וְיוֹשִׁיעֵהוּ, כִּי מַאֲמִין הוּא שֶׁהַיִּסּוּרִים נִשְׁלְחוּ לְטוֹבָתוֹ וּלְכַפָּרַת עֲווֹנוֹתָיו. כִּי כָּל מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב עִם הָאָדָם הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ח, ה) "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". הַיְנוּ כְּמוֹ הַמּוֹכִיחַ וּמַעֲנִישׁ אֶת בְּנוֹ, כַּוָּנָתוֹ בְּוַדַּאי לְטוֹבָה הִיא, כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו, כָּךְ כִּבְיָכוֹל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים, עַל מְנָת שֶׁיְּשַׁפֵּר מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו. אֲבָל מִי שֶּׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, רַק חוֹשֵׁב כִּי הַכֹּל מִתְנַהֵג עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֲזַי כַּאֲשֶׁר מִתְרַגֶּשֶׁת עָלָיו צָרָה, אֵין לוֹ אֶל מִי לִפְנוֹת לְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה, אֵין לוֹ בְּמַה לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְנַחֵם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַוּוֹת לְחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִבְטֹחַ בִּישׁוּעָתוֹ, בְּשֶׁל כָּךְ חַיָּיו אֵינָם חַיִּים, וּכְשֶׁנִּשְׁאַל לְהַרְגָּשָׁתוֹ מֵשִׁיב כִּי חָשׁ לֹא טוֹב. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲמִתִּית בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, טוֹב לוֹ תָּמִיד וְחַיָּיו שְׁלֵוִים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה.

</div>

Chapter 4: Hachnosas Orchim — Hospitality


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

לְעִקָּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד, הַיְנוּ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא "אֶחָד", וְכֵן לָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, זוֹכִים רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת. הַיְנוּ, לִלְמֹד סִפְרֵיהֶם וּלְקַיֵּם עֵצוֹתֵיהֶם כְּפִי דַּעְתָּם, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. כִּי אִם לֹא מִתְחַזְּקִים לְקַבֵּל דַּעְתָּם וּלְקַיֵּם עֵצוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵיהֶם, אֵין כָּל חֲשִׁיבוּת לַהִתְקָרְבוּת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' בְּתוֹרָה "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (סִימָן קכט). הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֶנּוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת.

</div>

Chapter 5: Eretz Yisroel — The Land of Israel



# מְנִיעוֹת

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/10/

# מְנִיעוֹת

<div dir="rtl">מְנִיעוֹת</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/10


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת כִּי כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת שֶׁמִּתְעוֹרְרוֹת אֵצֶל הָאָדָם, שֶׁבִּגְלָלָן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּלְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת ה' כָּרָאוּי, יֵשׁ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ אוֹתָן, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר בְּיֶתֶר חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁכְּנֶגְדָּן מִתְעוֹרְרוֹת הַמְּנִיעוֹת. כִּי כָּךְ הוּא טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁכְּכָל שֶׁמִּתְרַבּוֹת הַמְּנִיעוֹת, כֵּן מִתְגַּבְּרִים בּוֹ הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִים לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר שֶׁנֶּגְדּוֹ הִתְעוֹרְרוּ הַמְּנִיעוֹת. עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בָּא לְקַיֵּם מִצְוָה אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב, שֶׁהֵם טוֹבָה נִצְחִית עֲבוּרוֹ, וּבִפְרָט כְּשֶׁחָפֵץ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל יַהֲדוּתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי הַנְּסִיעָה לַצַּדִּיק, מִתְחַזֵּק הוּא מְאֹד וְזוֹכֶה לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי צָרִיךְ רָצוֹן חָזָק וְחֵשֶׁק עָז מְאֹד. עַל כֵּן מַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנִיעוֹת רַבּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֵן וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית, שֶׁלָּזֶה יָכוֹל לִזְכּוֹת רַק עַל יְדֵי חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד. לְזֹאת צָרִיךְ לָדַעַת בְּהִתְגַּבְּרוּת הַמְּנִיעוֹת, כִּי הַלָּלוּ נִשְׁלְחוּ אֵלָיו מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל כַּמּוּבָא לְמַעְלָה. וְכַאֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וְכִסּוּפִים עַל הַמְּנִיעוֹת, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיְּעוֹ לִשְׁבֹּר אוֹתָן וּלְבַטְּלָן, וְיוּכַל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר הַטּוֹב וּבִפְרָט יִּזְכֶּה לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הִתְקָרְבוּתוֹ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת, כִּי כְּכָל שֶׁהַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב חֲשׁוּבִים יוֹתֵר, כֵּן דְּרוּשִׁים יוֹתֵר רָצוֹן וְכִסּוּפִים כְּדֵי לְקַיְּמָן. עַל כֵּן מַזְמִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם מְנִיעוֹת כְּבֵדוֹת יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר. כִּי כָּאָמוּר, כְּכָל שֶׁהַמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר, כֵּן מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶן יוֹתֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהָבִין, כִּי כַּאֲשֶׁר הַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרוֹת מְאֹד עַל הָאָדָם, לְהַפְרִיעוֹ וּלְמָנְעוֹ מִקִּיּוּם מִצְוָה אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב, וּבִפְרָט כְּדֵי לְמָנְעוֹ מֵהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֲמִתִּי, כִּי כָּאָמוּר מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, מִתְעוֹרְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת קָשׁוֹת מִכָּל הַצְּדָדִים, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן מִצַּד קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת בְּמַחֲשָׁבָה, בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה בְּכַמָּה פְּרָטִים, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה מְנִיעוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, וְצָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָבִין מֵהִתְגַּבְּרוּת זוֹ שֶׁל הַמְּנִיעוֹת, כִּי מִצְוָה זוֹ אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב זֶה שֶׁבָּאוּ לְיָדָיו, גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים הֵם מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּהִתְקָרְבוּת לְצַּדִּיק אֱמֶת, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִכָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי בָּזֶה תָּלוּי כָּל יַהֲדוּתוֹ, עַל כֵּן מִתְעוֹרְרוֹת וּמִתְגַּבְּרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת לְאֵין שִׁעוּר. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיְּעוֹ לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּנִיעוֹת וְלִזְכּוֹת לְהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק. כִּי זֶהוּ הַכְּלָל, שֶּׁאֵין שׁוּם מְנִיעָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וּלְשַׁבְּרָהּ, רַק צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בְּכִסּוּפִים עַזִּים כְּנֶגֶד כָּל מְנִיעָה. וּכְשֶׁמִתְגַּבְּרִים בְּרָצוֹן אַדִּיר כָּרָאוּי, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיֵּעַ לִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת:

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי דָּבָר זֶה הַמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, שֶׁמִּי שֶׁחָפֵץ הָיָה לְקַיֵּם מִצְוָה כָּלְשֶׁהִי, רַק מֵחֲמַת אוֹנֵס מִמְּנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד לֹא קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַחֲשִׁיב לוֹ כְּאִלּוּ קִיֵּם הַמִּצְוָה, כָּל זֹאת אָמְרוּ חֲזַ"ל לְגַבֵּי אָדָם שֶׁחֶפְצוֹ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה רַק כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵינוֹ נִכְסָף בֶּאֱמֶת לְמִצְוָה לְקַיְּמָהּ בַּפֹעַל מַמָּשׁ. אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בִּפְטוֹר זֶה וְחָפֵץ בְּכָל מְאֹדוֹ לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּפֹעַל, יִּזְכֶּה לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת חַיָּב וְיָכוֹל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה טוֹב שֶׁהוּא נִכְסָף לְקַיֵּם, וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק בִּיצִיאָה יְדֵי חוֹבָה בְּרָצוֹן בִּלְבַד. אֲבָל אִם הוּא מַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי עַקְשָׁנוּתוֹ לְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר, עָלוּל לִצְמֹחַ חָלִילָה קִלְקוּל אוֹ נֵזֶק, אֲזַי צָרִיךְ הוּא לְחַכּוֹת וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּלִי שׁוּם קִלְקוּל. גַּם צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְגַּבְּרוּת בְּרָצוֹן עָז לְקַיֵּם בְּפֹעַל מַמָּשׁ אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁנִּכְסָף לְקַיְּמָן, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ שֶׁיּוּכַל לִשְׁבֹּר כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת וּלְקַיֵּם בַּפֹעַל אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה טוֹב, בְּלִי שׁוּם קִלְקוּלִים וּנְזָקִים. כִּי כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לָאָדָם הֵן כָּאָמוּר רַק כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ בְּלִבּוֹ כִּסּוּפִים עַזִּים לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים א' וּב':

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁהָלַךְ בְּתַאֲוַת לִבּוֹ כָּל יָמָיו, וְאַחַר כָּךְ הִתְעוֹרֵר לְהִתְבּוֹנֵן כִּי עִוָּה דַּרְכּוֹ עַד הֵנָּה, וּמִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר, וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ מְנִיעוֹת. הַיְנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת לְנַסּוֹתוֹ אִם יִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּנִיעוֹת מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו לְמָנְעוֹ מִכָּךְ. וְאִם הוּא כְּסִיל, הַיְנוּ שֶּׁאֵין בּוֹ דַּעַת אֲמִתִּית וְאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי, אֲזַי מִתְבַּטֵּל הוּא מִפְּנֵי הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמְנִיעוֹת, וּפוֹנֶה לָסוּר אַחַר הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל אִם בַּר דַּעַת הוּא, אֲזַי מִתְעוֹרֵר הוּא דַּוְקָא עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּיֶתֶר רָצוֹן וְחֵשֶׁק, מֵחֲמַת שֶּׁמֵּבִין כִּי הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק נִסָּיוֹן, וּבֶאֱמֶת מַרְגִּישׁ הוּא וְרוֹאֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמְנִיעוֹת, הַיְנוּ, הוּא מֵבִין בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁלַח לוֹ אֶת הַמְּנִיעוֹת כְּדֵי לְנַסּוֹתוֹ, וְהוּא מַרְגִּישׁ וּמַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ גַּם נוֹתֵן בּוֹ כֹּחוֹת לְשַׁבֵּר אֶת הַמְּנִיעוֹת, עַל כֵּן אֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בִּפְנֵיהֶן, כִּי אִם לְהֶפֶךְ, דַּוְקָא עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת מִתְחַזֵּק הוּא בְּיֶתֶר חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת תָּמִיד:

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית עוֹבְרִים עַל הָאָדָם נִסְיוֹנוֹת, מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִים רַבִּים, הֵן מִקְּרוֹבָיו, הַיְנוּ מֵהוֹרָיו וּמִבְּנֵי בֵּיתוֹ, הֵן מֵאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְגַם נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת בְּפַרְנָסָה וּבִבְרִיאוּת הַגּוּף, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כְּדֵי לֹא לְהִבָּטֵל בִּפְנֵי כָּל הַמְּנִיעוֹת, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְחַזֵּק בָּאֱמֶת, יוֹצֵר הוּא כֵּלִים בְּמֹחוֹ לְקַבֵּל בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְחָכְמַת הָאֱמֶת וּלְדַעַת דִּקְדֻשָּׁה, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַגִּיעִים מִמֵּילָא לִקְדֻשָּׁה וּלְטָהֳרָה. וּמִי שֶׁמִּתְיַגֵּעַ וְטוֹרֵחַ יוֹתֵר בַּעֲבוּר יִרְאַת הַשֵּׁם, וְכֵן מִי שֶׁעוֹמֵד יוֹתֵר בַּנִסָּיוֹן, וּמֻכְרָח לְשַׁבֵּר יוֹתֵר מְנִיעוֹת לְמַעַן הַהִתְקָרְבוּת לַקְּדֻשָּׁה, בּוֹנֶה יוֹתֵר כֵּלִים לְקַבֵּל בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְיוֹתֵר חָכְמָה וְדַעַת אֲמִתִּית שֶׁהֵם עִקַּר קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה. כִּי עַל יְדֵי חָכְמַת אֱמֶת וְדַעַת אֲמִתִּית, זוֹכִים לִקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה בֶּאֱמֶת, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, וְזוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת, וְזוֹכֶה לְהַשְׁלִים אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא עַל יְדֵי יִרְאָה אֲמִתִּית, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (ל"ד, י) "כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו". הַיְנוּ אִישׁ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם אֲמִתִּי, אֵין בּוֹ חִסָּרוֹן, כִּי עַל יְדֵי יִרְאָה אֲמִתִּית זוֹכִים לְכָל מִינֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים:

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הָרוֹצֶה בֶּאֱמֶת לְהִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ זֶה, אֶלָּא אִם יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם, וּמִלְּבַדּוֹ אֵין אָדָם נוֹסָף, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִדַּח מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת עַל יְדֵי הַדֵּעוֹת הַכּוֹזְבוֹת מֵאַנְשֵׁי הָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁהָאַדְמוֹ"ר זַ"ל (בְּהַקְדָּמַת לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"ב) מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק (יְחֶזְקֵאל ל"ג, כ"ד) "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", הַיְנוּ שֶׁמִּן הַנִּמְנָע הָיָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בָּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית שֶׁהָיוּ בְּלִבּוֹ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר צִיֵּר בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם. וְכָךְ צָרִיךְ לִנְהֹג כָּל מִי שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ ה'. כִּי בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג לְפִי הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, אֵינוֹ אָדָם כְּלָל. רַק בִּגְלָל שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג הַפּוּךְ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, אֲזַי לֹא דַּי שֶׁאֵין יוֹדְעִים שֶׁעִקַּר הָאָדָם הוּא זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, אַדְּרַבָּא, עוֹד מוֹסִיפִים לוֹמַר עָלָיו שֶׁאֵינוֹ אָדָם כְּלָל. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל מִי שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, לָדַעַת שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, אֵינָם אֲנָשִׁים כְּלָל, וְהֵם חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת בִּדְמוּת אָדָם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי, סִימָן ז', בַּתּוֹרָה "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם". וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּדֵעָה זוֹ כְּדֵי לֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם אָדָם הֶחָפֵץ לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וַאֲפִלוּ מִפְּנֵי הוֹרָיו אוֹ בְּנֵי בֵּיתוֹ. וּבִפְרָט אֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים לְמָנְעוֹ וְלִדְחוֹתוֹ מִן הָאֱמֶת, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִפְּנֵיהֶם, רַק יֵלֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. הַיְנוּ שֶׁיַּחְשֹׁב תָּמִיד שֶׁהוּא יְחִידִי בָּעוֹלָם:

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַמְּנִיעוֹת הַמּוֹנְעוֹת אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהָאֲנָשִׁים וְהַמְנִיעוֹת רַבִּים וּגְדוֹלִים הֵם עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָם, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַדָּבָר כָּךְ. כִּי אֵין אָדָם שֶׁיֵּשׁ נֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת קָשׁוֹת וּכְבֵדוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁבְּרָם, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן וּבְחֵשֶׁק כָּרָאוּי. כִּי מַה שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר לְשַׁבֵּר אֶת הַמְּנִיעוֹת, סִבָּתוֹ הִיא כִּי הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק אֵינָם כָּרָאוּי. כִּי אִם יַחֲשֹׂק וְיִרְצֶה מְאֹד, יָכוֹל הָאָדָם לְשַׁבֵּר כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לְשׁוּם אָדָם מְנִיעוֹת שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת מִכֹּחוֹ וּמֹחוֹ. כִּי מְנִיעוֹת אֵלּוּ הֵן רַק כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן. וְאִם יִתְגַּבֵּר בֶּאֱמֶת כְּנֶגֶד הַמְּנִיעוֹת, וְיִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית לַהַרְחָבוֹת וְלָעֵצוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ, כְּדֵי לְשַׁבֵּר אֶת הַמְּנִיעוֹת, אֲזַי יַרְגִּישׁ וְיִרְאֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, מֻסְתָּר בַּמְנִיעוֹת, וְנוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לְהִתְחַזֵּק וְלֹא לְהִתְבַּטֵּל בִּפְנֵי שׁוּם מְנִיעָה שֶׁבָּעוֹלָם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ד'. עַל כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין מְנִיעוֹת שֶׁאֵין בְּכֹחַ הָאָדָם לְשַׁבְּרָן, כִּי אֵלּוּ כָּאָמוּר אַךְ וְרַק לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם אִם יִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְחַזֵּק בְּחֵשֶׁק וְרָצוֹן כָּרָאוּי, בְּטֵלוֹת כָּל הַמְּנִיעוֹת:

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

הַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת, הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּמוֹחוֹ וּבְלִבּוֹ לְהָבִין אֶת גֹּדֶל מַעֲלַת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הַמִּצְוָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁחָפֵץ לְקַיֵּם. וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת חֲשִׁיבוּת הָעִנְיָן, אֵין לִבּוֹ וּמֹחוֹ מְחֻזָּקִים כָּרָאוּי בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּמוֹחוֹ וּבֶאֱמוּנָתוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, אֲבָל מְנִיעוֹת שׁוֹנוֹת וְרַבּוֹת מְעַכְּבוֹת אוֹתוֹ מִנְּסִיעָתוֹ, אֲזַי אִם מֹחוֹ וְלִבּוֹ מַרְגִּישִׁים וּמְבִינִים אֶת הָאֱמֶת כָּרָאוּי, שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ תְּלוּיָה בִּנְסִיעָה זוֹ וּבְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הוּא חָשׁ וּמֵבִין שֶׁהַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת תְּהֵא עֲבוּרוֹ טוֹבָה נִצְחִית לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו, בְּוַדַּאי לֹא יִתְבַּטֵּל וְלֹא יַבִּיט כְּלָל בִּפְנֵי שׁוּם מְנִיעָה, רַק יִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק מְרֻבֶּה וְרָצוֹן עָז, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק הָאֱמֶת בְּפֹעַל מַמָּשׁ, כָּרָאוּי. וַאֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר זָכָה וּבָא אֶל צַדִּיק אֱמֶת, וּכְבָר שִׁבֵּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁרָצוּ לְעַכְּבוֹ מִן הַהִתְקָרְבוּת, רַק שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא מָצוּי בִּמְחִיצַת הַצַּדִּיק, מִתְעוֹרְרוֹת בְּמֹחוֹ קֻשְׁיוֹת עָלָיו, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת רָחוֹק לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בַּחֲשִׁיבוּת הַצַּדִּיק וּבְגַדְלוּתוֹ - מְנִיעָה זוֹ שֶׁל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, גְּדוֹלָה וְקָשָׁה הִיא מִכָּל הַמְּנִיעוֹת. וְכֵן בְּעִנְיַן הַתְּפִלָּה, כְּבָר לְכַתְּחִלָה מִתְעוֹרְרוֹת מְנִיעוֹת רַבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְלַמְרוֹת שֶׁהוּא זוֹכֶה לְשַׁבֵּר אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת, עֲדַיִן לִבּוֹ מְעֻוָּת מֵחֲמַת שֶׁחוֹדְרוֹת בּוֹ וּבְמֹחוֹ קֻשְׁיוֹת חַס וְשָׁלוֹם עַל דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ הַקֻּשְׁיָה וְהַתֵּרוּץ שֶׁל "צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ". מְנִיעָה זוֹ שֶׁל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה, וּבִפְרָט חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, קָשָׁה וּכְבֵדָה הִיא מִכָּל הַמְּנִיעוֹת. כִּי הַקֻּשְׁיוֹת הַחוֹדְרוֹת לַמֹּחַ חָלִילָה, עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ עַל צַדִּיק הָאֱמֶת, הֲרֵי הֵן אֶפִּיקוֹרְסוּת מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הָעֵצָה וְהַתִּקּוּן לְקֻשְׁיוֹת אֵלּוּ וּלְאֶפִּיקוֹרְסוּת, הֵם לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְלִצְעֹק עַל כָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁהָאַדְמוֹ"ר זַ"ל מְפָרֵשׁ בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (ח"ב סִימָן מו), שֶׁרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים כז, ז) "שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא" הֵם אוֹתִיּוֹת "קֻשְׁיָא". הַיְנוּ שֶׁלְּעִנְיַן קֻשְׁיוֹת בֶּאֱמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין עֵצָה, כִּי אִם לְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא", הַיְנוּ, רִבּוּי תְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָקֻשְׁיוֹת וְהַאֶפִּיקוֹרְסוּת יַעַזְבוּהוּ. וְיִזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת הָרְאוּיָה:

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא לֵב חָזָק וְאַמִּיץ. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם יִהְיֶה חָזָק בְּלִבּוֹ וּבְמֹחוֹ בָּאֱמֶת שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ, שֶׁאָז בְּוַדַּאי לֹא תוּכַל שׁוּם מְנִיעָה לְמָנְעוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת. וּבִפְרָט מְנִיעוֹת גַּשְׁמִיּוֹת, הַיְנוּ מָמוֹן וּפַרְנָסָה, אוֹ מְנִיעוֹת מִצַּד הוֹרָיו, בְּנֵי בֵּיתוֹ וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֲשֶׁר חֲפֵצִים לְמָנְעוֹ מִן הַהִתְקָרְבוּת הָרְאוּיָה לָאֱמֶת עַל יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים אוֹ דִּבְרֵי לֵיצָנוּת. אֲבָל אִם מֹחוֹ וְלִבּוֹ חֲזָקִים בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן בְּהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי כָּל הַמְּנִיעוֹת בְּטֵלוֹת וּמְבֻטָּלוֹת וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ לְעַכְּבוֹ. וְאָז הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקֵי אֱמֶת בְּהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאָדָם בַּעַל לְבַב, הַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ מִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְהוּא חָפֵץ בְּכָל לִבּוֹ לְקַיֵּם רְצוֹן ה', אֲזַי אֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁיִּמְנָעֵהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל וְלוֹמַר שֶׁמֵּחֲמַת הַמָּקוֹם בּוֹ הוּא נִמְצָא, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם רְצוֹן ה', אֲזַי כָּל הַמְּקוֹמוֹת בָּעוֹלָם הֵם כְּשֶׁלּוֹ. הַיְנוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁשָּׁם הוּא נִמְצָא, מִתְחַזֵּק הוּא בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִשּׁוּם אָדָם לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, מַה שֶׁכָּל יְהוּדִי חַיָּב לְקַיֵּם עַל פִּי הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כְּגוֹן צִיצִית, תְּפִלִּין, שַׁבָּת וְכוּ'. וְכֵן מְבֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ד כט): "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". וּפֵרֵשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מְאוֹר עֵינַיִם בְּלִקּוּטִים דַּף צד ע"ג, וּבְדֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם פ' וַיֵּצֵא ופ' חֻקַּת), שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם נִמְצָא בּוֹ, הוּא חַיָּב לְחַפֵּשׂ דַּוְקָא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁחַיָּב לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְלֹא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה, וּמִפְּנֵי שׁוּם אָדָם מִלְּקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה הַמִּתְחַיְּבוֹת לְקַיְּמָן. אֲבָל צָרִיךְ לִלְמֹד הַרְבֵּה אֶת דִּבְרֵיהֶם וְעֵצוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, בִּכְדֵי לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁבִירַת הַמְּנִיעוֹת, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְקַיֵּם אֶת עֵצוֹתֵיהֶם וְדֵעוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת:

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

בְּדִבּוּרִים רָעִים וּבְלֵצָנוּת, עֲלוּלִים הָרְשָׁעִים לִמְנֹעַ חָלִילָה אֶת הָאָדָם, וּלְהַרְחִיקוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת יוֹתֵר מִן הַיֵּצֶר הָרַע. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם הֶחָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל צַדִּיקָיו, לְהִתְחַזֵּק בְּהִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי הַלֵּצִים, הַמַּלְעִיגִים, הַמְּסִיתִים וְהַמּוֹנְעִים. וְאִם יִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּכָל כֹּחוֹתָיו, בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי יִבָּטְלוּ מִלְּפָנָיו כָּל הַלֵּצִים וְהַמַּלְעִיגִים, וְיִזְכֶּה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בָּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ:

</div>



# מִקְוֵה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/11/

# מִקְוֵה

<div dir="rtl">מִקְוֵה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/11


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

טְבִילַת מִקְוֵה מוֹשִׁיעָה מִכָּל מִינֵי צָרוֹת. הַיְנוּ, טְבִילַת מִקְוֵה לְשֵׁם שָׁמַיִם מְסֻגֶּלֶת לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים. עַל כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, כִּי כַּאֲשֶׁר נוֹפְלִים לְצָרוֹת אוֹ לְיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ תֵּכֶף לָלֶכֶת לִטְבֹּל בַּמִּקְוֵה. רַק בְּוַדַּאי צְרִיכָה הַטְּבִילָה לִהְיוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה גְּדוֹלָה. הַיְנוּ לְהַאֲמִין כִּי בִּזְכוּת קְדֻשַּׁת הַמִּקְוֵה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעֵהוּ מִן הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (יִרְמְיָה יד, ח): "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה". וּמְבֹאָר בְּסִפְרֵי אֱמֶת, כִּי פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי נִזְהָר בִּטְבִילַת מִקְוֵה לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעוֹ מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים. טְבִילָה בְּמִקְוֵה אַף מְסֻגֶּלֶת לְטַהֵר מִכָּל מִינֵי טֻמְאוֹת וַחֲטָאִים, כִּי עַל יְדֵי הַמִּקְוֵה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם דַּעַת גָּדוֹל וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים מֵחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (סוֹטָה ג'): שֶּׁ'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה כִּי אִם נִכְנֶסֶת בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'. אֲבָל עַל יְדֵי מִקְוֵה נִמְשָׁךְ לָאָדָם דַּעַת, וְהוּא נִצּוֹל מִן הַחַטָּאִים וּמִן הָעֲווֹנוֹת. גַּם נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֵה לְשֵׁם שָׁמַיִם, חֶסֶד עֶלְיוֹן מְאֹד, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן נ"ו, וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים, וְזוֹכֶה לִישׁוּעוֹת רַבּוֹת וּלְחַסָדִים:

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֵה לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. כִּי כָּאָמוּר לְמַעְלָה, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם דַּעַת גָּדוֹל, וּמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן נ"ו, כִּי לְפִי הַגְדָּלַת הַדַּעַת כֵּן הַפַּרְנָסָה בְּנָקֵל. וְעַל יְדֵי טְבִילַת מִקְוֵה לְשֵׁם שָׁמַיִם, נִצּוֹלִים מִכַּעַס וּמִמַחֲלֹקֶת וְזוֹכִים לִרְפוּאָה וְלַאֲרִיכוּת יָמִים, וְזוֹכִים לְעוֹרֵר לֵב אֲנָשִׁים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה:

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת כִּי טְבִילָה בְּמִקְוֵה אֵינָהּ מַזִּיקָה, אִם מֵי הַמִּקְוֵה אֵינָם קְרִירִים מִדַּי. וְהָרוֹפֵא הָאוֹמֵר כִּי הַמִּקְוֵה מַזִּיק חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ רוֹפֵא כְּלָל. כִּי אִם מֵי הַמִּקְוֵה אֵינָם קְרִירִים מִדַּי, אֲזַי הַטְּבִילָה יָפָה מְאֹד לִבְרִיאוּת הַגּוּף. כִּי בְּגוּף הָאָדָם מְצוּיִים נִקְבֵי זֵעָה, וְעַל יְדֵי הַזֵּעָה עָלוּל הָאָדָם לַחֲלוֹת, חָלִילָה. אֲבָל עַל יְדֵי הַמִּקְוֵה נִפְתָּחִים נִקְבֵי הַזֵּעָה, וְהַפְרָשַׁת הַזֵּעָה טוֹבָה מְאֹד לִבְרִיאוּת הָאָדָם. מִקְוֵה גַּם מְסֻגָּל לְהַצִּיל מֵרוֹצְחִים, עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר נוֹסְעִים בַּדֶּרֶךְ, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בִּטְבִילַת מִקְוֵה. כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל: "כָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה", הַיְנוּ שֶׁסַּכָּנוֹת שְׁכִיחוֹת חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל הַדְּרָכִים, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בַּאֲמִירַת תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ בְּכַוָּנָה וּבְהִתְעוֹרְרוּת רְאוּיָה. וְכֵן צְרִיכִים לְהַקְפִּיד בִּטְבִילַת מִקְוֵה תָּמִיד, וְכָאָמוּר וּבִפְרָט בְּעֵת מַסַּע בַּדְּרָכִים, וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין כִּי בִּזְכוּת קְדֻשַּׁת מִקְוֵה, יִנָּצְלוּ מִכָּל מִינֵי סַכָּנוֹת, וְיִזְכּוּ לְכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת:

</div>



# מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/12/

# מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ

<div dir="rtl">מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/12


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וּבוֹ שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכָל הַיָּמִים טוֹבִים וְכָל סֵדֶר הַזְּמַנִּים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

</div>



# שַׁבָּת

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/13/

# שַׁבָּת

<div dir="rtl">שַׁבָּת</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/13


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי רְחִיצָה בְּחַמִּין לְשֵׁם שָׁמַיִם, בְּעֶרֶב שַׁבָּת, זוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ לְהִשָּׁמֵר מֵהִרְהוּרִים רָעִים וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זַ"ל. שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא שְׁמִירַת הַמַּחֲשָׁבָה מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וְכֵן עַל יְדֵי קְרִיאַת "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם" בְּעֶרֶב שַׁבָּת, זוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית, הַיְנוּ לְתִקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת זוֹכִים לֶאֱמוּנָה. הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִים מִמְּלָאכָה, מִמַּשָּׂא וּמַתָּן וּמִכֹּל מִינֵי עִנְיָנִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת, וְכֵן נִמְנָעִים מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי חוֹל הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. וְכֵן, גַּם כָּל הַצְּדָקוֹת שֶׁנּוֹתְנִים אֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת, רַק עַל יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. הַיְנוּ, אִם נוֹתְנִים צְדָקָה מֵחֲמַת אֱמוּנָה, שֶׁמַּאֲמִינִים כִּי צָרִיךְ לָתֵת צְדָקָה, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם נוֹתְנִים אֶת הַצְּדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים אוֹ לְצָרְכֵי קְדֻשָּׁה אֲחֵרִים, כִּי מַאֲמִינִים שֶׁזֶּה רְצוֹן ה', אוֹ אָז יֵשׁ לַצְּדָקָה חֲשִׁיבוּת וּשְׁלֵמוּת. אֲבָל אִם נוֹתְנִים צְדָקָה לֹא מֵחֲמַת אֱמוּנָה, אוֹ נוֹתְנִים לְעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם לִרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּצְדָקָה זוֹ שֶׁנּוֹתְנִים הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת הַטֶּבַע, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְבֹּל חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁל הַזּוּלַת, אוֹ סִבּוֹת אֲחֵרוֹת הַגּוֹרְמוֹת לַנּוֹתֵן לָתֵת, אוֹ שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה מֵחֲמַת כָּבוֹד, אֲזַי צְדָקָה כָּזוֹ אֵין בָּהּ שְׁלֵמוּת וַחֲשִׁיבוּת כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף ט"ז. וְכָל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת הַמֻּשְׁפָּעוֹת לָאָדָם עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה, אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת וַחֲשִׁיבוּת, רַק עַל יְדֵי שַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה. הַיְנוּ, רַק עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים כִּי הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הֵן מֵהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי הָאֱמוּנָה מָקוֹר הִיא לְכָל הַבְּרָכוֹת, וּשְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת וַחֲשִׁיבוּת, אֶלָּא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָם מֵחֲמַת אֱמוּנָה, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁכָּךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אֲפִלוּ הִתְעַסְּקוּת בְּדַעַת אֲמִתִּי, הַיְנוּ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְסִפְרֵי מוּסָר מִצַדִּיקֵי אֱמֶת, אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת וַחֲשִׁיבוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שַׁבָּת - אֱמוּנָה. הַיְנוּ רַק כַּאֲשֶׁר עוֹסְקִים בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת:

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת - בְּחִינַת אֱמוּנָה, מַמְשִׁיכִים עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. הַיְנוּ, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית. וְגַם לְהִזָּהֵר מֵחִלּוּל שַׁבָּת כִּפְשׁוּטוֹ, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ תִּקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וּמִטַּעַם זֶה נוֹסְעִים לְצַדִּיקִים לְשַׁבָּת, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת צַדִּיקֵי אֱמֶת הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ, רַק הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, אֵלּוּ הֵם צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁאֲלֵיהֶם צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב, וַאֲלֵיהֶם צְרִיכִים לִנְסֹעַ לְשַׁבָּת קֹדֶשׁ כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהֶם קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה. כִּי עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת כָּרָאוּי, וּבִפְרָט זוֹכִים לְהִזָּהֵר מֵחִלּוּל שַׁבָּת. גַּם עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת זוֹכִים לֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי, וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית הִיא שְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים. הַיְנוּ, טוֹבוֹת, הַיְנוּ כָּל הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים אֵין בָּהֶם חֲשִׁיבוּת וּשְׁלֵמוּת, אֶלָּא אִם מְקַיְּמִים אוֹתָם מִתּוֹךְ אֱמוּנָה אֲמִתִּית, כָּאָמוּר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לִימֵי הַחוּלִין, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סְעִיף מ'. וּכְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת יְמוֹת הַחוֹל, הַיְנוּ, לְפִי עִסּוּקָיו וְעִנְיָנָיו בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ, בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, הֵן בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, הֵן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּמְלָאכָה, הֵן בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים, כֵּן מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מִזְדַּכֵּךְ מִן הָרַע הַמָּצוּי בּוֹ, הֵן מִצַּד הוֹלָדָה, הֵן מִצַּד מַעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁבּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הַדִּבּוּר, הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁים אֶת יְמֵי הַחוֹל כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכִים לְהִנָּצֵל מִדִּבּוּרִים פְּגוּמִים, וְזוֹכִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה: תּוֹרָה, תְּפִלָּה, יִרְאַת הַשֵּׁם וְכוּ':

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת נֶדֶר, הַיְנוּ שֶׁנּוֹדְרִים לִתֵּן לִצְדָקָה, אוֹ שֶׁנּוֹדְרִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב וְכוּ' וּמְקַיְּמִים תֵּכֶף אֶת הַנֶּדֶר, זוֹכִים לְעֹנֶג שַׁבָּת. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לַעֲסֹק בְּכָל תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, רַק לְשֵׁם מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, וְלֹא מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַגּוּף חָלִילָה. וְגַם זוֹכִים עַל יְדֵי זֶה לֶאֱכוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת רְאוּיָה בִּימוֹת הַחוֹל, שֶׁזֶּה נֶחְשָׁב בִּכְלָל עֹנֶג שַׁבָּת, כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן נ"ז, שֶׁעֹנֶג שַׁבָּת מְרַמֵּז לַאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת. וּכְשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְעֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, כִּי הוּא פּוֹעֵל בַּאֲכִילָתוֹ אוֹתָן פְּעֻלּוֹת שֶׁהָיָה פּוֹעֵל עַל יְדֵי תַּעֲנִית, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, שֶׁהֵם בִּכְלָל עֹנֶג שַׁבָּת, לְהַכְנִיעַ אֶת מִדַּת הַכַּעַס הַמְּגֻנָּה וּלְהָשִׁיב חָכְמָתוֹ. כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל שֶׁעַל יְדֵי כַּעַס מְאַבֵּד הָאָדָם חָכְמָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַכְנִיעַ כַּעֲסוֹ, זוֹכֶה שֶׁהַחָכְמָה שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ בְּעֵת שֶׁנָּפַל וְנִכְשַׁל בְכַעַס, מֵאַחַר וְלֹא הִכְנִיעַ אוֹתוֹ, אוֹתָהּ חָכְמָה מֻחְזֶרֶת לוֹ עַל יְדֵי הַכְנָעַת הַכַּעַס מֵעַתָּה וָאֵילָךְ. וְעַל יְדֵי חָכְמַת אֱמֶת מֵאִיר אֶת פָּנָיו צֶלֶם הָאֱלֹקִים שֶׁבּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים שׂוֹנְאָיו לְפָנָיו, הַיְנוּ שֶׁנִּכְנָעִים וּמִתְבַּטְּלִים לְפָנָיו, וְשׁוּם נִבְרָא לֹא יָכוֹל לְהַזִּיקוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּפָסוּק (בְּרֵאשִׁית ט, ב) "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ" וְגוֹ':

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה וַחֲשׁוּבָה הִיא מְאֹד, כִּי מֵאֲכִילָה זוֹ נַעֲשָׂה קְדֻשָּׁה וֶאֱלֹקוּת גְּמוּרָה, בְּלִי שׁוּם תַּעֲרֹבֶת כְּלָל. הַיְנוּ שֶׁלַּסִּטְרָא אָחֳרָא אֵין שׁוּם חֵלֶק בַּאֲכִילַת שַׁבָּת, אִם אוֹכְלִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה'. כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ. וְעַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת כָּרָאוּי, שֶׁזֶּה בִּבְחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה', עַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל הַכַּעַס מִן הָאָדָם, וְכֵן בְּטֵלִים מִמֶּנּוּ כָּל מִינֵי שׂוֹנְאִים וּמַזִּיקִים, וְזוֹכֶה לְאַהֲבָה וּלְשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם:

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּמִצְוַת צְדָקָה בִּכְדֵי לִזְכּוֹת לְשָׁלוֹם גָּדוֹל. הַיְנוּ, עַל יְדֵי עֹנֶג שַׁבָּת - מַשְׁמַע אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, וְקִיּוּם מִצְוַת צְדָקָה, זוֹכִים לְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם מְרֻבִּים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְאַסְּפִים חֲבוּרַת אֲנָשִׁים, מְדַבְּרִים הֵם אִישׁ עִם רֵעֵהוּ מֵחֲמַת גֹּדֶל אַהֲבָה וְשָׁלוֹם. כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בֵּינֵיהֶם שִׂנְאָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אֲבָל מֵאִידָךְ גַּם שָׁלוֹם וְאַהֲבָה אֵין בֵּינֵיהֶם כְּדֵי לְשׂוֹחֵחַ אִישׁ עִם חֲבֵרוֹ בְהִפָּגְשָׁם. אֲבָל עַל יְדֵי עֹנֶג שַׁבָּת וּמִצְוַת צְדָקָה, זוֹכִים לְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ בְּהִתְאַסֵּף אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת אֲמִתִּית, כִּי עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת נִשְׁלָם הַפֶּה בְּאוֹר גָּדוֹל:

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת "לֶחֶם מִשְׁנֶה", הַיְנוּ "מִשְׁנֶה תּוֹרָה", עַל יְדֵי צַדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה עַל חַד תְּרֵין. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מְגַלֶּה צַדִּיק הָאֱמֶת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים וְנִשְׂגָּבִים, וְאֶפְשָׁר לִמְצוֹא בְּלִמּוּדֵי תּוֹרָה אֵלּוּ מוּסָר רַב, הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְדַעַת גָּדוֹל לַהֲבָנַת הָאֱמֶת, שֶׁאֵלּוּ מְכֻנִּים "חִדּוּשִׁים דְּאוֹרָיְיתָא". כִּי עַל יְדֵי הַלִּמּוּדִים הָאֵלּוּ, חוֹדְרִים בָּאָדָם הַמַּקְשִׁיב לָהֶם בֶּאֱמֶת, דַּעַת חֲדָשָׁה וְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּמֵחֲמַת זֹאת מְכֻנִּים לִמּוּדִים אֵלּוּ, חִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְיתָא. וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת מַשְׁפִּיעָה בְּרָכוֹת מְרֻבּוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְשׁוֹלַחַת הֶאָרוֹת בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וַאֲפִלוּ אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר הֵם שׁוֹמְרִים אֶת הַשַּׁבָּת בִּפְשִׁיטוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, זוֹכִים הֵם לְהֶאָרָה גְּדוֹלָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְשֵׂכֶל גָּדוֹל וְדַעַת רַב לְהָבִין עִנְיְנֵי תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה. וְעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹכִים לִרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וְלִרְפוּאַת הַגּוּף:

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הֶאָרַת שַׁבָּת, הַיְנוּ עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ, וְהֶרְגֵּשׁ בְּתַעֲנוּג רוּחָנִי בְּשַׁבָּת, מִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה מֵחֲמַת אַהֲבָה. הַיְנוּ מִתְעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת אַהֲבָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת בַּלֵּב. כִּי עַל פִּי רֹב מִתְעוֹרְרִים אֲנָשִׁים לְיִרְאַת הַשֵּׁם, עַל יְדֵי יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי הֶאָרַת שַׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף, מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת רֹב אַהֲבָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרִים כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהֵם חִיּוּב עַל כָּל יְהוּדִי. וְעַל יְדֵי הֶאָרַת שַׁבָּת, מִתְרַפְּאִים כָּל הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים מִיִּסּוּרֵיהֶם שֶּׁסָּבְלוּ עַד הֵנָּה, וְהֵם זוֹכִים לִהְיוֹת מְכֻבָּדִים בְּעֵינֵי כָּל, וְכָל אִישׁ מֵהָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כֵּן הוּא זוֹכֶה לְקַבָּלַת הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד. וּבַאֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לִגְדֻלָּה וְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, יָכוֹל לְקַבֵּל וּלְהָבִין חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁצַּדִּיק הַדּוֹר מַשְׁפִּיעַ וּמְגַלֶּה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרְבִים נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת אֲמִתִּית, הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדְדִים בְּמָקוֹם יְחִידִי שֶׁשּׁוּם אִישׁ אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, וְסָחִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת וְהַתַּהְפּוּכוֹת, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, הֵן טוֹבוֹת וַחֲסָדִים, הֵן חַס וְשָׁלוֹם יִסּוּרִים, בְּאֹפֶן שֶׁבַּעֲבוּר הַחֲסָדִים מוֹדֶה הוּא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל הַיִּסּוּרִים מְבַקֵּשׁ הוּא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְסִירֵם מִמֶּנּוּ, וּבְנוֹסָף גַּם מִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ הֵיטֵב, אִם מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו הֵם כָּרָאוּי, הַיְנוּ כְּפִי רְצוֹן ה', וְדָן עַצְמוֹ בְּכָל הָעִנְיָנִים, עַל יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לִשְׁמִירַת שַׁבָּת, וּלְבִטּוּל הָרַע וְהַקְּלִפּוֹת. הַיְנוּ, עַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִים מִן הָאָדָם כָּל מִינֵי מִדּוֹת רָעוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, שֶׁהֵם מְכֻנִּים רַע וּקְלִפּוֹת, וְזוֹכֶה לְתִקּוּנִים רַבִּים:

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת אֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ מַפָּלָה לָרְשָׁעִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כַּהֲלָכָה, זוֹכִים לֶאֱמֶת, וּמַאֲמִינִים וּמְבִינִים כִּי הַצְלָחַת הָרְשָׁעִים הִיא בְּעַצְמָהּ מַפָּלַתָּם, וְנִתְגַּלֶה גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים. עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת גַּם מִתְעוֹרְרִים אֲנָשִׁים רַבִּים לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִקְרֹא וּלְהִתְפַּלֵּל רַק אֵלָיו, וְלֹא לְשׁוּם כֹּחַ כְּלָל. וְכֵן עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת, נִשְׁלָם דִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁנִצּוֹלִים מִדִּבּוּרִים פְּגוּמִים, מִלָּשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת, לֵיצָנוּת וְכוּ', וְזוֹכִים לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה. עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת גַּם זוֹכִים לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת:

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים שַׁבָּת כָּרָאוּי, זוֹכִים לַעֲנָוָה אֲמִתִּית. הַיְנוּ שֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת הַדַּלּוּת וְהַשִּׁפְלוּת הָעַצְמִית, וּמַרְגִּישִׁים וּמְבִינִים אֶת חֲשִׁיבוּת עַם יִשְׂרָאֵל. וּבָאִים לִידֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲבוּר כָּל יְהוּדִי כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת נִמְשָׁךְ עַל כָּל אָדָם דַּעַת אֲמִתִּי, וְעַל יְדֵי הַדַּעַת מִתְחַזְּקִים בְּמִדַּת הָרַחֲמָנוּת, הַיְנוּ שֶּׁמֵּבִין כִּי צָרִיךְ לְרַחֵם עַל כָּל מִינֵי בְּרִיּוֹת. כִּי מִדַּת הָרַחֲמָנוּת תְּלוּיָה בְּדַעַת. הַיְנוּ, כְּפִי דַּעְתּוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם, כֵּן מְצוּיָה בּוֹ מִדַּת הָרַחֲמָנוּת. וְכָל הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם (שַׁבָּת קנ"א):

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ לְשֵׁם שְׂבִיעָה. כְּלוֹמַר, שָׁלֹשׁ הַסְּעוּדוֹת אֵינָן כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת הָרָעָב כַּאֲכִילָה בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ, שֶׁאָדָם אוֹכֵל לְהַשְׁקִיט רַעֲבוֹנוֹ. סְעוּדוֹת שַׁבָּת יֵשׁ לְקַיֵּם כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁבְּשַׁבָּת חַיָּבִים בְּשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וּכְדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ יְמוֹת הַחוּלִין. כִּי מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת מֻשְׁפָּע שֶׁפַע וּבְרָכָה לְכָל הַשָּׁבוּעַ, וַאֲכִילַת שַׁבָּת הוּא עִקַּר כְּבוֹד וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט"ו:

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הוּא אֲכִילַת שַׁבָּת. הַיְנוּ שֶׁמְּקַיְּמִים שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת לֹא מִפְּנֵי רָעָב, רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מְכַבֵּד וּמְיַקֵּר מְאֹד אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת. כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא גְּדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה מְאֹד, כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ. עַל כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילַת שַׁבָּת. אֲבָל כַּוָּנַת הָאֲכִילָה לֹא תְּהֵא מֵחֲמַת רָעָב, רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י"ד. אֲכִילַת שַׁבָּת צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת "אֲכִילָה". וַאֲכִילַת שַׁבָּת כָּרָאוּי תִּקּוּן הוּא לְחִלּוּל שַׁבָּת שֶׁעָבַר עַד הֵנָּה, וְיָכוֹל לִזְכּוֹת מֵעַתָּה לְהִנָּצֵל מֵחִלּוּלָהּ:

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁמְּקַיְּמִין בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ אֵינָן יְכוֹלוֹת לָבוֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. כִּי בְּיוֹם זֶה בָּאוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁל כָּל אָדָם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶן, אַף גַּם אִם אָדָם פָּשׁוּט שֶׁבַּפְּשׁוּטִים קִיְּמָן. וַאֲפִלוּ הַמִּצְווֹת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁלֹּא קִיְּמָן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ כָּרָאוּי לְקִיּוּם מִצְוָה, אַף עַל פִּי כֵן, יֵשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ נַחַת רוּחַ וְתַעֲנוּג מִן הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה. וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת עוֹשׂוֹת הַמִּצְווֹת דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה וּרְחָבָה לִמְקַיְּמֵיהֶן, שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מַכְנִיסוֹת הַמִּצְווֹת עוֹז וְכֹחַ רַב בָּאָדָם, שֶׁיּוּכַל לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אֲכִילַת שַׁבָּת כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

שַׁבָּת הוּא בִּבְחִינַת "בֵּן", בְּחִינַת "נֹחַ". הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כַּהֲלָכָה, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְהֶרְגֵּשׁ בְּעֹנֶג שַׁבָּת, עַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְדַעַת גָּדוֹל, שֶׁעַל דַּעַת זֶה מְרַמֵּז "בֵּן", כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (ע' מְנָחוֹת קי, שֶׁדַּעְתָּן מְיֻשֶּׁבֶת כְּבָנִים. וְלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"א סִימָן ל) שֶׁ"בֵּן" מְרֻמָּז עַל דַּעַת וְשֵׂכֶל עֶלְיוֹן. וְזוֹכִים לִמְנוּחָה כָּרָאוּי, שֶׁעַל זֶה מְרַמֵּז "נֹחַ", שֶׁקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת מְנַחֶמֶת וּמְשַׂמַּחַת כָּל אָדָם מֵעַצְבוּת, אִם הוּא שׁוֹמֵר שַׁבָּת כָּרָאוּי. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, מִתְעַלּוֹת כָּל הַמִּצְווֹת שֶּׁמְּקַיְּמִים בִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ מֵעַצְבוּת, וְנִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם שִׂמְחָה. וְעַל יְדֵי הַהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַחֲסָדִים שֶׁעוֹשֶׂה עִם הָאָדָם, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, הַיְנוּ לִמּוּדֵי אֱמֶת שֶׁעַל יָדָם מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וְשִׂמְחָתָהּ לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה סָעִיף מ', זוֹכִים לִשְׂמֹחַ בַּהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכִים לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גַּם בִּימֵי הַחוּלִין. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה "אַחְדוּת הַפָּשׁוּט בְּתוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנוֹת", הַיְנוּ, עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי, זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ וּלְהַאֲמִין כִּי כָּל הַשִּׁנּוּיִם וְהַמְאֹרָעוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָעוֹלָם בִּכְלָל, וְכָל הָעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָט, הַכֹּל רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְכֻנֶּה "אֶחָד הַפָּשׁוּט". וּמִדָּה זוֹ שֶׁל אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הֵם רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ וְלֹא מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, דָּבָר זֶה חָשׁוּב מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמִּתְחַזְּקִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, וְאֵין נוֹתְנִים לָעַצְבוּת, לַדְּאָגוֹת וּלְמָרָה שְׁחוֹרָה לִשְׁלֹט עַל הַלֵּב וְעַל הַמֹּחַ, מֵחֲמַת הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַחֶסְרוֹנוֹת הָעוֹבְרִים עֲלֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְחֵרוּת. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְמֹּחַ וְלֵב נְקִיִּים מִכָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים יִסּוּרִים וּפְחָדִים. כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת שַׁבָּת זוֹכִים לְיִשּׁוּב הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת, וּמֵחֲמַת זֹאת מַאֲמִינִים וּמַרְגִּישִׁים כִּי אִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל מְאוּמָה בְּשׁוּם פְּרָט, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, רַק צָרִיךְ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר מַרְגִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים אֱמֶת זוֹ, הֲרֵי שֶׁיִּסּוּרִים וּבִלְבּוּלִים בְּטֵלִים הֵימֶנּוּ, וְסוֹמֵךְ רַק עַל תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְעַל יְדֵי שִׂמְחַת שַׁבָּת זוֹכִים לְיִרְאָה מִתּוֹךְ דַּעַת. הַיְנוּ שֶׁמַּרְגִּישִׁים וּמַאֲמִינִים שֶׁאָסוּר לְפַחֵד מִשּׁוּם כֹּחַ חִיצוֹנִי, הַיְנוּ לֹא מִפְּנֵי רוֹצֵחַ, גַּזְלָן אוֹ חַיָּה רָעָה וְכוּ', אֶלָּא צָרִיךְ לִירָא וּלְפַחֵד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד:

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, בְּלִי שׁוּם דְּאָגָה וְעַצְבוּת. כִּי מַעֲלַת הַשַּׁבָּת וּקְדֻשָּׁתָהּ גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי אֱמֶת, וּבִפְרָט בְּסֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה", בִּתְחִלַּת שַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה. וּכְדַאי וְרָאוּי לְעַיֵּן שָׁם בִּדְבָרִים אֵלּוּ עַל אוֹדוֹת גֹּדֶל הַשַּׁבָּת וַחֲשִׁיבוּתָהּ, בִּכְדֵי לְהִתְעוֹרֵר בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן אַדִּיר לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּרֹב שִׂמְחָה, כִּי עִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ הִיא הַהִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה וּמְנִיעָה מֵעַצְבוּת וּדְאָגָה. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנוּגֵי שַׁבָּת, הֵן בָּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, כְּפִי הֶשֵּׂג הַיָּד. אֲבָל צָרִיךְ לְכַוֵּן בַּכֹּל שֶׁיִּהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, וְצָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל עִנְיַן לִכְבוֹד שַׁבָּת בֶּאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מֵחֲמַת תַאֲוָה, וְלֹא לְהִתְלַבֵּשׁ בְּבִגְדֵי כָּבוֹד מֵחֲמַת גֵּאוּת אוֹ כְּבוֹד עַצְמוֹ חָלִילָה. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ כֻּלָּהּ רוּחָנִיּוּת, כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת, לֹא כַּאֲכִילַת יְמֵי הַחוּלִין. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַמִּתְחַזֵּק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת, כִּי עִקַּר כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הוּא הַהִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה, וְהַמְּנִיעָה מֵעַצְבוּת וּדְאָגוֹת, כָּאָמוּר:

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הִיא "תַּכְלִית הַיְּדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע". הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּי, לְהָבִין שֶׁבְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין שׁוּם דָּבָר, רַק צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת אֲמִתִּית, הַיְנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, תְמִימָה וּפְשׁוּטָה, וְרַק כָּךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ שֶׁל כָּל דָּבָר. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

שַׁבָּת הוּא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קְדֻשַּׁת שַׁבָּת הִיא בִּבְחִינַת אוֹר הָעֵינַיִם הַמְּאִירִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּבְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי, זוֹכִים שֶׁתִּפָּתַחְנָה עֵינֵי הַשֵּׂכֶל, הַיְנוּ שֶׁדַּעַת הָאֱמֶת שֶׁבָּאָדָם נִפְתָּח לִרְאוֹת וּלְהָבִין אִם מִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הִנָּם כַּהֹגֶן, וּמִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה עַל כָּל הַפְּגָמִים שֶּׁפָּגְמוּ בַּמִּדּוֹת וּבַמַּעֲשִׂים. וְעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת זוֹכִים לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ בִּגְדֻלָּתוֹ, מַשְׁמַע - הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עַל כָּל נִבְרָא, זוֹכִים לְהָבִין אֶת הַנַּעֲשָׂה וְהַנִּפְעָל בָּעוֹלָם, וְזוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים. גַּם עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי זוֹכִים לְדַעַת גָּדוֹל. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת גָּדוֹל וַאֲמִתִּי, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בְּבִנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לג) "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו". וְעַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת נִצּוֹלִים בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל מִשְּׂרֵפוֹת וְיֵשׁ לָהֶם קִיּוּם:

</div>



# רֹאשׁ חֹדֶשׁ

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/14/

# רֹאשׁ חֹדֶשׁ

<div dir="rtl">רֹאשׁ חֹדֶשׁ</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/14


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א
שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה הוּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ. כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָל הַנִּבְרָאִים. וַאֲפִלוּ רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנּוֹם מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. הַיְנוּ מִתְחָרְטִים עַל חֲטָאֵיהֶם וּמוֹדִים עַל פִּשְׁעֵיהֶם וּמִתְבַּיְּשִׁים בֶּאֱמֶת. רַק בְּוַדַּאי צָרִיךְ לָדַעַת כִּי הָעִקָּר הוּא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כָּל עוֹד הָאָדָם חָי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

</div>



# שָׁלֹשׁ רְגָלִים

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/15/

# שָׁלֹשׁ רְגָלִים

<div dir="rtl">שָׁלֹשׁ רְגָלִים</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/15


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה בְּשָׁלֹשׁ הָרְגָלִים, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, זוֹכִים לְאוֹר הַפָּנִים, הַיְנוּ לְדַעַת גָּדוֹל וַאֲמִתִּי שֶׁעַל יָדוֹ מֵחַיִּים אֶת הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל יְדֵי שֵׂכֶל זֶה זוֹכִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית וּלְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, שֶׁאֵלּוּ מְכֻנִּים "הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת". כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה וְיִרְאָה שְׁלֵמִים מַכִּירִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית כָּרָאוּי. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

Through strengthening oneself in joy on the three festivals — Pesach, Shavuos, and Sukkos — one merits the light of the countenance [אוֹר הַפָּנִים]: that is, great and true knowledge through which the holy intellect is enlivened. And through this intellect one merits the attainment of divinity [הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת] — that is, one merits complete and genuine faith and proper fear of G-d, which are called "attainments of divinity." For through complete faith and fear one comes to know Hashem, may He be blessed, and His particular Providence as they should be. Thus is it explained in Likutay Halachos.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא מִן הַמִּצְווֹת. הַיְנוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחָכְמָה גְּבוּרָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, זוֹהִי שִׂמְחָה כּוֹזֶבֶת, כִּי כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה מִסְתַּיֶּמֶת וּבְטֵלָה בְּיוֹם מוֹתוֹ. וְכֵן לֹא נִשְׁאַר לוֹ מְאוּם מֵחָכְמָתוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בִּימֵי חֶלְדּוֹ. אֲבָל הַשִּׂמְחָה שֶׁזָּכָה לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וּבְיִרְאַת הַשֵּׁם, זוֹ נִשְׁאֶרֶת לָאָדָם לְעוֹלָם וָעֶד. כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ו): "אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ' אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד". עַל כֵּן עִקַּר הַשִּׂמְחָה שֶׁרָאוּי וּכְדַאי לָאָדָם לִשְׂמֹחַ, הוּא רַק בְּעֹשֶׁר רוּחָנִי, הַיְנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא בַּלֵּב, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת אֶת חֲשִׁיבוּת וְאֶת יְקַר יִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וַעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה וְנִשְׂגָּבָה מִזּוֹ אֵינָהּ קַיֶּמֶת, כִּי אֵלּוּ הֵם טוֹבָה אֲמִתִּית לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. גַּם אִלּוּ הָיָה אָדָם מִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הָיָה מַרְגִּישׁ כַּמָּה צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בְּכָל מִצְוָה, בְּכָךְ שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת רְצוֹן ה' הַיָּחִיד הַקַּדְמוֹן, הַנִּצְחִי, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָנֶצַח, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ וְהַמּוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. עַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּכָל מִצְוָה, רַק בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְקַיְּמָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְעִקָּר הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל הַשָּׁנָה נֶאֱסָף וּמִתְקַבֵּץ בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, פֶּסַח שָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת. הַיְנוּ, בְּיָמִים טוֹבִים אֵלּוּ זוֹכֶה הָאָדָם לְהַרְגִּישׁ אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיֵּם בְּכָל הַשָּׁנָה. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כִּי בְּיָמִים טוֹבִים מִתְעוֹרֶרֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל הַשָּׁנָה. הַיְנוּ אֲפִלוּ שֶּׁאֵין עוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן מְצוּיָה נְקוּדָה טוֹבָה בַּמִּצְוָה, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (ח"א סִימָן רפ"ב) בַּתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וְלִשְׂמֹחַ עִם מְעַט הַטּוֹב הַמָּצוּי בְּכָל מִצְוָה, וּבִפְרָט בַּיָּמִים טוֹבִים צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּשִׂמְחָה, כַּמְּבֹאָר בְּפָסוּק (דְּבָרִים טז, יָד) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". גַּם מְסֻגָּלִים הַיָּמִים טוֹבִים לְשִׂמְחָה, כִּי אָז מִתְעוֹרֶרֶת וּמִתְאַסֶּפֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁל קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, אֵינָהּ קַיֶּמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

The primary joy is from the commandments. That is: the joy that a person rejoices in the wisdom, might, and wealth of this world is a false joy — for all the wealth of this world ends and is nullified on the day of his death. And likewise nothing remains to him from the wisdom and might he possessed in the days of his life. But the joy that one merited to rejoice in fulfilling the commandments and in fear of G-d — this remains with the person forever and ever. As stated in tractate Avos : "Nothing accompanies a person after death — not silver and not gold, etc. — only repentance and good deeds alone." Therefore the primary joy that is proper and worthwhile for a person to rejoice in is only in spiritual wealth — that is, fear of G-d and fulfillment of the commandments. And the primary joy is in the heart — the person must genuinely feel in his heart the importance and preciousness of fear of G-d and fulfillment of the commandments. And no greater and more sublime wealth than this exists — for these are a true good for a person in this world and in the World to Come. And if a person would contemplate the greatness of the Creator, may He be blessed, he would feel how much he must rejoice in every commandment — that he is fulfilling the will of Hashem, the One, the Primordial, the Eternal, may His Name be blessed forever — Who is the King and Ruler of all the worlds. Therefore one must rejoice greatly in every commandment — but certainly it must be fulfilled for the sake of Heaven. And the primary joy of all the commandments performed throughout the year is gathered and assembled at the three festivals: Pesach, Shavuos, and Sukkos. That is: on these festival days the person merits to feel the holiness and joy of the commandments he fulfilled throughout the year. And this is the reason for the festival joy — because on the festival days the holiness and joy of all the good points of all the commandments performed throughout the year are awakened and assembled. That is: even when one does not perform the commandment with perfect completeness, nonetheless there is a good point in the commandment, as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah "Azamra le'Elokai be'odi" ["I will sing to my G-d while I yet exist"]. Therefore one must prevail and rejoice with the little good found in every commandment. And especially on the festival days one must certainly greatly strengthen oneself in joy, as the verse states : "And you shall rejoice in your festival." And the festival days are also especially suited for joy — for then the joy of all the commandments is awakened and assembled, as described above. And one must remember that no joy greater than that of fulfilling the Torah's commandments and fear of G-d exists, as described in this section.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

סְגוּלָה לְהִנָּצֵל מִגַּדְלוּת הִיא לְקַבֵּל אֶת הַיָּמִים טוֹבִים בְּכָבוֹד וּבְשִׂמְחָה, וּבַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, כְּפִי שֶׁהַיָּד מַגַּעַת. הַיְנוּ, עַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּקַבְּלִים יוֹם טוֹב בְּכָבוֹד וּבִקְדֻשָּׁה כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה, וְלִנְהֹג בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה וּבְבִגְדֵי כָבוֹד בְּהַרְחָבָה, עַד הֵיכָן שֶׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת. אֲבָל לֹא יְחַפֵּשׂ דְּרָכִים לְהַשָּׂגַת מָמוֹן בְּאִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּעֹנֶג יוֹם טוֹב, בְּחָשְׁבוֹ כִּי מִצְוָה הִיא, כִּי כָּל הַמַּרְבֶּה בְּהוֹצָאוֹת יוֹם טוֹב מִמָּעוֹת אִסּוּר, עוֹבֵר עֲבֵרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָה כְּלָל. אֲבָל אִם מַרְבֶּה בִּסְעוּדוֹת יוֹם טוֹב מִמָּעוֹת כְּשֵׁרוֹת, וְכֵן מַלְבּוּשִׁים מְכֻבָּדִים בְּכַשְׁרוּת, וְכַוָּנָתוֹ הִיא בֶּאֱמֶת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב וְלֹא מֵחֲמַת תַּאֲווֹת אוֹ גֵּאוּת, אֲזַי בְּוַדַּאי דָּבָר זֶה מְסֻגָּל לְהַצִּיל מִגַּדְלוּת. גַּם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר תָּמִיד, וּבִפְרָט בִּימֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, מִלֵּצָנוּת וּמִקַּלוּת רֹאשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּהִלְכוֹת יוֹם טוֹב, שֶׁכָּל זֶה הוּא כְּבוֹד יוֹם טוֹב, וּמְסֻגָּל מְאֹד לְהַצִּיל מִגֵאוּת וּמִגַּדְלוּת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' קל"ה וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

A segulah [effective remedy] for being saved from arrogance [גַּדְלוּת] is to receive the festival days with honor and joy — with eating, drinking, and honorable garments — according to one's means. That is: through receiving the festival with honor and holiness as explained in the Shulchan Aruch — refraining from all labor, and conducting oneself with food, drink, and honorable clothing in abundance, to the extent that one's hand reaches. But one must not seek ways to obtain money through prohibition, G-d forbid, in order to multiply the pleasure of the festival — thinking it is a commandment — for all who multiply festival expenditures from funds obtained in a forbidden manner are transgressing and are not fulfilling any commandment at all. But if one multiplies festival meals from proper funds, and likewise honorable clothing properly obtained, and one's intention is genuinely for the honor of the festival and not out of lust or pride — then certainly this is a segulah for saving from arrogance. And one must also always be careful — and especially on the days of Shabbas and festival — from mockery and frivolity, as explained in the Shulchan Aruch in the laws of the festival — for all of this is the honor of the festival and is very effective for saving from pride and arrogance, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §135 and in Likutay Halachos.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁמְּקַבֵּל יוֹם טוֹב כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ג', הֲרֵי זֶה בְּחִינַת קַבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, אֲפִלוּ הוּא רָחוֹק מֵרַבּוֹ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת. הַיְנוּ עַל יְדֵי קַבָּלַת יוֹם טוֹב בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, מְקַבֵּל קְדֻשָּׁה וְדַעַת אֲמִתִּית כְּמוֹ שֶׁהוּא מְקַבֵּל עַל יְדֵי קַבָּלַת פְּנֵי רַב הָאֱמֶת. כִּי בִּקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב מְצוּיָה אוֹתָהּ הֶאָרָה הַמְצוּיָה בְּפָנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רַב הָאֱמֶת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר מְקַבֵּל יוֹם טוֹב כָּרָאוּי, בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, וּבְשִׂמְחָה אֲמִתִּית, הֲרֵי זֶה כִּרְאִיַּת רַב הָאֱמֶת אִם אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא אֵלָיו בַּפֹעַל. וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁמְּקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת, הַיְנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְּכֻנָּה "מַלְכוּת" מִזְדַּכֵּכֵת מִן הַפְּגָמִים וּמִן הַסְּפֵקוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, וְנוֹפֶלֶת וּמִתְבַּטֶּלֶת מִן הָאָדָם מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלוֹת מִן הָאָדָם כְּפִירוֹת וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, שֶׁאֵלּוּ מְכֻנּוֹת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה:

</div>

When one receives the festival as it should be, as described in §3 — this is in the aspect of receiving the face of one's Rebbe on the festival [קַבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל] — even if he is many parsaos [travel-distances] away from his Rebbe. That is: through receiving the festival in complete perfection as it should be, one receives holiness and true knowledge as if one receives it through receiving the face of the true Rebbe. For within the holiness of the festival there is the same illumination found in the holy face of the true Rebbe. Therefore when one receives the festival as it should be — with holiness, kashrus, and genuine joy — this is like beholding the true Rebbe if one cannot actually come to him. And likewise through being genuinely bound to the true Tzadik one can feel the holiness of the festival. And through this one elevates the holy kingdom [מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה] from the klipos — that is: the holy faith called "kingdom" is purified from blemishes, doubts, and confusions. And the kingdom of wickedness falls and is nullified from the person — that is, heresies and false beliefs — which are called the kingdom of wickedness — are nullified from him.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

בְּיוֹם טוֹב צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, הַיְנוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַיָּמִים טוֹבִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר עַל יָדָהּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְלִתְשׁוּבָה, אֲבָל רַק מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וּבְלִי עַצְבוּת. וְהַטַּעַם שֶׁל תְּשׁוּבָה בְּיַמִּים טוֹבִים, כִּי בַּחַג הָעוֹלָם נִדּוֹן עַל כַּמָּה עִנְיָנִים, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, (רֹאשׁ הַשָּׁנָה ט"ז) וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵעַצְבוּת. וַאֲפִלוּ שֶׁגַּם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה עַצְבוּת אֲסוּרָה מְאֹד, אֲבָל בִּימֵי הַחַג הִיא אִסּוּר גָּדוֹל יוֹתֵר, רַק צָרִיךְ לְקַיֵּם (תְּהִלִּים ב, יא) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה", הַיְנוּ שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַשִּׂמְחָה בְּיוֹם טוֹב צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּיִרְאָה וּבִתְשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְעַלָּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת, הַיְנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְּכֻנָּה "מַלְכוּת", מִזְדַּכֵּכֵת מִן הַפְּגָמִים, סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ד'. וְעַל יְדֵי קַבָּלַת יוֹם טוֹב בְּשִׂמְחָה, בִּתְשׁוּבָה וּבְיִרְאָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מְקָרְבִים אֶת הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:

</div>

On the festival one must repent from within joy [מִתּוֹךְ שִׂמְחָה]. That is: even though one must receive the festival days with great joy — nonetheless one must be aroused through it to fear of G-d and repentance, but only from within joy and without sadness. And the reason for repentance on the festival days: because during the festival the world is judged regarding several matters, as explained in the words of the Sages . And one must be very careful from sadness. And even though sadness is very much forbidden throughout all the days of the year — on the days of the festival it is an even greater prohibition. Rather one must fulfill : "Serve Hashem with fear, and rejoice with trembling." That is: the service and joy on the festival must be in fear and repentance. And through this the holy kingdom is elevated from the klipos — the holy faith called "kingdom" is purified from blemishes, doubts, and confusions — as described in §4. And through receiving the festival with joy, repentance, and fear — as described in this section — one hastens the complete redemption speedily in our days, Amen.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּמוֹעֵד וְנוֹפֵל, וַאֲנָשִׁים שׂוֹחֲקִים עָלָיו וְהוּא נֶעֱלָב, צָרִיךְ לָדַעַת כִּי בָּא לְמִכְשׁוֹל זֶה מֵאַחַר וּפָגַם בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, הַיְנוּ שֶׁלֹּא קִבֵּל אֶת הַיּוֹם טוֹב בְּשִׂמְחָה וּבְכַשְׁרוּת כָּרָאוּי:

</div>

One who is walking on the road and stumbles and falls, and people laugh at him and he is humiliated — must know that he came to this stumbling because he blemished the joy of the festival — that is, he did not receive the festival with joy and kashrus as it should be.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קַבָּלַת הַיָּמִים טוֹבִים בְּכָבוֹד כָּרָאוּי, הַיְנוּ בַּאֲכִילָה שְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, לְפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ, מִמָּעוֹת כְּשֵׁרוֹת וּלְשֵׁם שָׁמַיִם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בִּימֵי הַחַג בִּקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה וְטָהֳרָתָהּ, הַיְנוּ לִשְׁמֹר אֶת הַמֹּחַ מֵהִרְהוּרִים רָעִים, וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. וַהֲגַם שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר תָּמִיד אֶת הַמֹּחַ מֵהִרְהוּרִים רָעִים, בִּימֵי הַחַג צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ יוֹתֵר. וּבִפְרָט צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַכְנִיס דַּעַת אֲמִתִּית לַלֵּב. הַיְנוּ, זוֹכִים לְהִתְחַזֵּק כָּל כָּךְ בְּדַעַת אֲמִתִּית, עַד שֶׁמַּכְנִיעִים אֶת הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת מִן הַלֵּב, וְעַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִים יוֹם טוֹב בְּכַשְׁרוּת וּבְשִׂמְחָה, וְזוֹכִים לְתַקֵּן אֶת שָׁלֹשׁ הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, הַיְנוּ תַּאֲוַת מָמוֹן, תַּאֲוַת מִשְׁגָּל, וְתַאֲוַת אֲכִילָה. כִּי בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ הָרְגָלִים מִתְּתַקֵּנֶת מִדָּה אַחַת מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. הַיְנוּ בֶּחָג הַפֶּסַח מִתְּתַקֵּנֶת תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת בָּאָה עַל תִּקּוּנָהּ תַּאֲוַת אֲכִילָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְקַבֵּל יוֹם טוֹב בְּכַשְׁרוּת וּבְשִׂמְחָה כָּרָאוּי, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת. וְעַל יְדֵי הַדַּעַת בָּאוֹת עַל תִּקּוּנָן שָׁלֹשׁ הַמִּדּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי, בַּתּוֹרָה (סִימָן א') "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה", שֶׁעַל יְדֵי דַּעַת דְּיָמִים טוֹבִים בָּאוֹת עַל תִּקּוּנָן שָׁלֹשׁ הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת. וְכָל הַיַּהֲדוּת תְּלוּיָה בְּתִקּוּן אוֹתָן תַּאֲווֹת. כִּי עַל יְדֵי תִּקּוּנָן זוֹכִים לְהַשְׁפָּעַת נְבוּאָה וְלִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכִים לִרְפוּאָה וּלְהִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, הַיְנוּ לְאוֹר הַדַּעַת שֶׁמָּשִׁיחַ יַכְנִיס בָּעוֹלָם. גַּם זוֹכִים לְתִקּוּן כָּל הַמִּדּוֹת, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לִמְשֹׁל עַל הַמַּלְאָכִים, בְּמֶמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיּוּם, הַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לִמְשֹׁל עַל הַיֵּצֶר הָרַע וְעַל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, כְּלוֹמַר, לִכְבֹּשׁ אוֹתָן וּלְהַכְנִיעָן, וְשׁוּם מְנִיעָה אוֹ בִּלְבּוּל אֵינָן יְכוֹלוֹת לִדְחוֹתָם וּלְהַשְׁלִיכָם מִן הָאֱמֶת. וּבִשְׁבִיל עֲבוֹדָה זוֹ, הַיְנוּ לִמְשֹׁל עַל הַיֵּצֶר וְהַתַּאֲווֹת, לְכָבְשָׁן וּלְהַכְנִיעָן, בְּשֶׁל זֶה נִבְרָא כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף, הַיְנוּ שֶׁמִּכָּל הַיְגִעוֹת טִרְחוֹת וְיִסּוּרִים, הָעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא נוֹתַר לוֹ שׁוּם רֶוַח, אֶלָּא מַה שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לִמְשֹׁל עַל יִצְרוֹ וְלִכְבֹּשׁ תַּאֲווֹתָיו, וְלֹא לְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת עַל יְדֵי שׁוּם בִּלְבּוּל אוֹ מְנִיעָה. וְהָאָדָם הַזּוֹכֶה לִמְשֹׁל עַל יִצְרוֹ וְתַאֲווֹתָיו, הוּא חָשׁוּב וְגָדוֹל מִן הַמַּלְאָכִים, וְכָךְ מְבֹאָר הַכֹּל בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

Through receiving the festival days with proper honor — with eating, drinking, and honorable garments — according to one's means, from proper funds and for the sake of Heaven — through this one merits to know Hashem, may He be blessed. And one must also be very careful during the festival days about the purity and holiness of thought — to guard the mind from evil reflections and evil thoughts. And even though one must always guard the mind from evil reflections — during the festival days one must guard it even more. And especially one must strengthen oneself in festival joy — and through this one merits to introduce true knowledge into the heart. That is: one merits to strengthen oneself so greatly in true knowledge that one subdues the evil lusts from the heart — and through this one receives the festival with kashrus and joy. And one merits to rectify the three lusts and evil traits: the lust for money, the lust for sexual immorality, and the lust for eating. For in each festival of the three festivals one evil trait is rectified: In the festival of Pesach — the lust for money is rectified. In the festival of Shavuos — the lust for sexual immorality is rectified. And in the festival of Sukkos — the lust for eating comes to its rectification. Therefore one must be careful to receive the festival with kashrus and joy as it should be — in order to merit knowledge. And through the knowledge the three aforementioned traits come to their rectification, as explained in Likutay MoHaRaN Part II, in the Torah "Tiku memshalah" — that through the knowledge of the festival days the three evil traits mentioned come to their rectification. And all of Jewishness depends upon the rectification of those lusts. For through their rectification one merits the influence of prophecy and complete prayer, and merits healing and the flowering of Mashiach — that is, the light of knowledge that Mashiach will introduce into the world. And one merits the rectification of all character traits — until one can rule over the angels [מַלְאָכִים] with an enduring dominion — that is, one can rule over the evil inclination and all the lusts and evil traits, meaning to conquer them and subdue them, and no obstacle or confusion can push them away and throw them from the truth. And for this service — to rule over the inclination and the lusts, to conquer them and subdue them — every person from Israel was created. And this is the primary purpose and end: that from all the toils, labors, and sufferings that pass over every person from Israel, nothing profits him except what he strove to rule over his inclination and conquer his lusts — and not to distance himself from truth through any confusion or obstacle. And the person who merits to rule over his inclination and lusts is more important and greater than the angels. And thus is it all explained in Likutay Halachos.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

בִּימֵי הַחַג מַכְרִיז קוֹל וּמוֹדִיעַ שֶׁכָּל הַנִּפְעָל בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וְעִם כָּל אָדָם בִּפְרָט, הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, בְּלִי שׁוּם חִיּוּב טִבְעִי כְּלָל. כִּי בְּכָל חַג וּמוֹעֵד עָשָׂה עִמָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, בְּנִגּוּד לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע. בְּפֶסַח הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים, בְּדֶרֶךְ עַל טִבְעִית, כִּי מִמִּצְרַיִם לֹא יָכוֹל הָיָה שׁוּם עֶבֶד לִבְרֹחַ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּרְצוֹנוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ, הוֹצִיא אֲלָפִים וּרְבָבוֹת בְּעֶצֶם הַיּוֹם, וְכָל הַמִּצְרִים רָאוּ זֹאת וְלֹא יָכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדָם, וּבְוַדַּאי דָּבָר זֶה שִׁנּוּי טֶבַע הוּא. בְּשָׁבוּעוֹת נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַתּוֹרָה בְּמוֹפְתִים נוֹרָאִים, בְּלִי שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע. וּבְסֻכּוֹת הִקִיפָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֲנָנִים, כְּדֵי שֶׁשּׁוּם שׂוֹנֵא וּמַזִּיק לֹא יוּכְלוּ לִנְגֹּעַ בְּיִשְׂרָאֵל, בְּנִגּוּד לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק בְּכֹחוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וְכָל זֹאת פָּעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְדֵי שֶׁנֵּדַע וְנַאֲמִין שֶׁכָּל הַנִּפְעָל בָּעוֹלָם וְעִם כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטֶּבַע. וּבִימֵי הַחַג זוֹעֵק קוֹל דִּקְדֻשָּׁה, לְהוֹדִיעַ וּלְהַזְכִּיר שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ לֹא יִשַׁכְּחוּ. אֲבָל צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב מְאֹד לְקֹל זֶה בָּאָזְנַיִם וּבַלֵּב, כִּי מְצוּיִים קוֹלוֹת שֶׁל כּוֹפְרִים וְלֵצִים הַמַּכְחִישִׁים חָלִילָה אֶת הַהַשְׁגָּחָה, וּבִכְפִירָתָם רוֹצִים לְהוֹכִיחַ שֶׁהַכֹּל מְיֻסָּד עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם, וּמֵחֲמַת זֹאת אֵין שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹעֵק וּמְעוֹרֵר בְּעִנְיַן הַהַשְׁגָּחָה, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ד'. אֲבָל עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֱמֶת מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, וְשׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל הַזֶּה, קוֹלוֹ שֶׁל הַחַג, וּמַאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל נִפְעָל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. וַאֲפִלוּ בִּימוֹת הַחוֹל זוֹכִים לְשִׂמְחָה, כִּי כָּל מִינֵי עַצְבוּת וּדְאָגוֹת הַמְּצוּיוֹת בָּאָדָם, הֵנָּה רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כִּי חוֹשֵׁב שֶׁהַכֹּל נִפְעָל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם. וּכְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג יְשׁוּעָה עַל פִּי טֶבַע, הֵן בִּבְרִיאוּת הֵן בְּפַרְנָסָה, שׁוֹקֵעַ הוּא לְעַצְבוּת וְלִדְאָגוֹת. אֲבָל כְּשֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֵינוֹ עָצוּב וְאֵינוֹ דּוֹאֵג מִן הַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, רַק מִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, מֵחֲמַת שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָסִיר אֶת הַיִּסּוּרִים מִמֶּנּוּ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. הֲגַם שֶׁעַל פִּי טֶבַע אֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵּיצַד, אֲבָל מַאֲמִין וּמַרְגִּישׁ שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ חֲזָקָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וִיכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וּמֵחֲמַת אֱמוּנָתוֹ בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, מְקַוֶּה הוּא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹד יוֹשִׁיעֵהוּ בַּחֲסָדִים וּבְטוֹבוֹת. וּבִפְרָט בִּימֵי הַחַג, כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַקְּדֻשָּׁה הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, הַמּוֹדִיעַ עַל הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, בְּוַדַּאי זוֹכֶה לְשִׂמְחָה רַבָּה. וּבַאֲשֶׁר שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי, זוֹכִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַקְּרִיאָה דְּיוֹם טוֹב, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל נִפְעָל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה קֹדֶם הַחַג, בִּכְדֵי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת יוֹם טוֹב בִּשְׁלֵמוּת:

</div>

During the festival days a voice proclaims and announces that everything that occurs in the world in general, and with every person in particular, is all by His will and His particular Providence, may He be blessed — without any natural compulsion whatsoever. For at every festival and appointed time Hashem, may He be blessed, performed for us signs and wonders, miracles and marvels — against the course of nature. At Pesach, Hashem took us out of Egypt with signs and wonders in a supernatural manner — for from Egypt no slave could escape, yet Hashem, by His will and His Providence, brought out thousands upon thousands in broad daylight, and all the Egyptians saw this and could not restrain them. And certainly this is a change of nature. At Shavuos, Hashem gave us the Torah with awesome wonders, with no recourse to the way of nature. And at Sukkos, Hashem surrounded us with clouds — so that no enemy or harmful force could touch Israel — against the course of nature, but only through His power and His particular Providence. And all of this Hashem did in order that we know and believe that everything that occurs in the world and with every person in particular is all by His will, may He be blessed, and His particular Providence — without any compulsion of nature. And during the festival days a voice of holiness cries out to announce and remind that these matters not be forgotten. But one must listen very carefully to this voice — with the ears and the heart — for the voices of heretics and scoffers exist who deny, G-d forbid, Providence, and through their heresy they wish to demonstrate that everything is founded upon the course of nature, G-d forbid. And because of this the voice of holiness that cries out and arouses regarding Providence is not heard — as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §4. But through genuine closeness to the true Tzadik one strengthens oneself in simple faith and hears this voice — the voice of the festival — and believes that everything is accomplished by His particular Providence, may He be blessed, and not by the course of nature. And through this one merits festival joy. And even on the weekdays one merits joy — for all manner of sadness and worries found in the person are only because he does not believe in particular Providence, since he thinks everything occurs by the course of nature, G-d forbid. And when he cannot achieve salvation through natural means — whether in health, whether in Parnasah — he sinks into sadness and worries. But when one believes that everything is by particular Providence — he is not sad and does not worry about the sufferings that pass over him, G-d forbid, but always strengthens himself in joy — because he believes that Hashem, may He be blessed, will remove the sufferings from him through His particular Providence. Even though according to nature he does not know how — he believes and feels that His Providence, may He be blessed, is stronger than the course of nature and can nullify nature entirely. And because of his faith in particular Providence he hopes that Hashem, may He be blessed, will yet save him with kindness and goodness. And especially during the festival days, when he merits to hear the aforementioned voice of holiness that announces His particular Providence — he certainly merits great joy. And since through the commandment of charity as it should be one merits to hear the voice of calling of the festival and to believe that everything occurs by His Providence, may He be blessed, and not by the course of nature — therefore one must multiply in charity before the festival, in order to merit complete festival joy.



# פֶּסַח וְחֹדֶשׁ נִיסָן

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/16/

# פֶּסַח וְחֹדֶשׁ נִיסָן

<div dir="rtl">פֶּסַח וְחֹדֶשׁ נִיסָן</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/16


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יְמֵי חֹדֶשׁ נִיסָן יְמֵי תְּשׁוּבָה הֵם כְּמוֹ יְמֵי חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם כִּפּוּר, סֻכּוֹת וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה וּבְעִנְיְנֵי יִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, יוֹתֵר מִבְּכָל הַשָּׁנָה, כָּךְ גַּם בְּנִיסָן צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה וּבְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, יוֹתֵר מִשְּׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה:

</div>

The days of the month of Nisan are days of repentance — just as the days of the month of Tishrei. That is: just as during Tishrei — on the days of Rosh HaShanah, Yom Kippur, Sukkos, and Shemini Atzeres — one must engage in repentance and matters of fear of G-d and Torah observance more than throughout the rest of the year, so too in Nisan one must engage in repentance and fear of G-d and Torah observance more than during the rest of the year.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

נִיסָן הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ שֶׁחֹדֶשׁ זֶה מְסֻגָּל לְתִקּוּן הַבְּרִית יוֹתֵר מִכָּל עֵת אַחֶרֶת בַּשָּׁנָה, אִם עוֹסְקִים בְּעֵצוֹת הַמְסֻגָּלוֹת לְתִקּוּן הַבְּרִית, כַּמְּבֹאָר בַּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁמִּדַּת הַשִּׂמְחָה מוֹעִילָה מְאֹד לְתִקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לַתַּת לָעַצְבוּת וְלִדְאָגוֹת לִשְׁלֹט עַל הַמֹּחַ וְעַל הַלֵּב, רַק לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, הֵן בְּהַרְחָבוֹת גַּשְׁמִיּוֹת, כְּפִי שֶׁמְּבָאֵר רַבֵּנוּ אֶת הַפָּסוּק (תְּהִלִּים ד, ב) "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי", הֵן בְּרוּחָנִיּוּת צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה עַל יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (ח"א סִימָן רפ"ב) בְּתוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". וְעַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה כָּרָאוּי, מַמְשִׁיכִים אֶת קְדֻשַּׁת חֹדֶשׁ נִיסָן וְשִׂמְחָתוֹ לְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ יוּכַל לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מִמִּקְרֶה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְיִזְכֶּה לְתִקּוּן הַבְּרִית:

</div>

Nisan is in the aspect of rectification of the bris. That is: this month is more suited for the rectification of the bris than any other time of the year — when one engages in the counsels that are effective for the rectification of the bris, as explained in the books of our Rebbe, of blessed memory. For the trait of joy is very beneficial for the rectification of the bris — that is, not to allow sadness and worries to rule over the mind and heart, but to strengthen oneself in the trait of joy. Both in material expanses — as our Rebbe interprets the verse : "In my distress You have expanded me" — and spiritually one must strengthen oneself in joy through the good points one finds within oneself, as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah "Azamra le'Elokai be'odi". And through the proper trait of joy one draws the holiness of the month of Nisan and its joy into the entire year — so that throughout the entire year one can properly strengthen oneself in joy. And through this one is saved from a nocturnal emission, G-d have mercy, and merits rectification of the bris.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אֲמִירַת הַהַגָּדָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר שֶׁל פֶּסַח מְסֻגֶּלֶת לְתִקּוּן הַבְּרִית (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן כ, י.), עַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה בְּקוֹל חָזָק וּבְהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה. כִּי אֲמִירַת הַהַגָּדָה בְּקוֹל חָזָק מְעוֹרֶרֶת אֶת הַדַּעַת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, הַיְנוּ לְהָבִין בְּדַעַת זוֹ אֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִין בֶּאֱמֶת. וּכְשֶׁזּוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּי, הוּא עִקַּר הַגְּאוּלָה. כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם נִגְרַם עַל יְדֵי פְּגָם הַבְּרִית, וְעַל יְדֵי פְּגָם הַבְּרִית נִפְגֶּמֶת הַדַּעַת רַחֲמָנָא לִצְּלָן. אֲבָל עַל יְדֵי סִפּוּר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, זוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית, תִּקּוּן הַדַּעַת, וְזֶה עִקַּר הַגְּאוּלָה. גַּם עַל יְדֵי שְׁתִיַּת מִצְוַת אַרְבַּע כּוֹסוֹת יַיִן בְּפֶסַח, זוֹכִים לְתִקּוּן הַדַּעַת, תִּקּוּן הַבְּרִית. מִסָּעִיף זֶה יְכוֹלִים לִלְמֹד כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּכָל מִנְהָג קָדוֹשׁ מִן הַמִּנְהָגִים הַמְּבֹאָרִים בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, בְּהַנְהָגַת סֵדֶר פֶּסַח. כִּי עַל יְדֵי כָּל מִנְהָג וּמִנְהָג הַנָּהוּג בְּלֵיל הַסֵּדֶר, זוֹכִים לְתִקּוּן מְיֻחָד, וּבִפְרָט לְתִקּוּן הַבְּרִית, שֶׁזֶּה כְּלָל כָּל הַתִּקּוּנִים כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן כ"ט:

</div>

The recitation of the Haggadah on the Seder night of Pesach is effective for rectification of the bris . Therefore one must recite the Haggadah with a strong voice and with great arousal. For reciting the Haggadah with a strong voice arouses the knowledge — and through this one merits the revelation of knowledge, that is, to understand through this knowledge what one truly needs to understand. And when one merits genuine knowledge — this is the essence of the redemption. For the Egyptian exile was caused by the blemish of the bris, and through the blemish of the bris the knowledge is blemished, G-d have mercy. But through recounting the miracles and wonders of the Exodus from Egypt, one merits rectification of the bris, rectification of knowledge — and this is the essence of the redemption. And through drinking the commandment of the Four Cups of wine at Pesach, one also merits rectification of knowledge and rectification of the bris. From this section we can learn how much one must be careful about every holy custom from among the customs described in the Shulchan Aruch in the conduct of the Pesach Seder. For through every single custom practiced on the Seder night one merits a specific rectification — and especially rectification of the bris, which is the totality of all rectifications, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §29.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

בִּימֵי הַפֶּסַח צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל אַדִּיר וְחָזָק, כִּי הַתְּפִלָּה בִּזְעָקָה מְסֻגֶּלֶת לְתִקּוּן הַבְּרִית. כְּשֵׁם שֶׁאֲמִירַת הַהַגָּדָה בְּקוֹל גָּדוֹל מְסֻגֶּלֶת לְתִקּוּן הַבְּרִית, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

During the days of Pesach one must pray with a mighty and strong voice — for prayer in a cry is effective for rectification of the bris. Just as the recitation of the Haggadah in a great voice is effective for rectification of the bris, as described above — so too is prayer in a cry, as explained in Likutay Halachos.



# שָׁבוּעוֹת וִימֵי הַסְּפִירָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/17/

# שָׁבוּעוֹת וִימֵי הַסְּפִירָה

<div dir="rtl">שָׁבוּעוֹת וִימֵי הַסְּפִירָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/17


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת בְּשִׂמְחָה בִּימֵי הַפּוּרִים בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם וּבְרִקּוּדִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר. הַיְנוּ, הֵן בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת הַמְּבֹאָרוֹת הַמְּפֹרָשׁוֹת בַּתּוֹרָה, הֵן בַּהֲבָנַת הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת הַמְּרֻמָּזוֹת וְאֵינָן מְפֹרָשׁוֹת בַּתּוֹרָה:

</div>

Through strengthening oneself in joy during the days of Purim — with clapping of hands and dancing — through this one merits to fulfill the commandment of counting the Omer [מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר] in completeness. And through this one merits receiving the Torah in the revealed and the concealed — that is: both in the fulfillment of the commandments that are explicitly written and explained in the Torah, and in understanding the true views that are alluded to but not explicitly stated in the Torah.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל מַה שֶׁאֲנָשִׁים מְדַבְּרִים בִּימֵי הַסְּפִירָה, אֵינָם מְדַבְּרִים רַק מֵעִנְיָן סְפִירַת הַיּוֹם. וְהָאָדָם הַמֵּבִין, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין אֲמִתִּי בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּבְחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְהוּא יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַה מְרַמֶּזֶת סְפִירָה שֶׁל כָּל יוֹם, כַּאֲשֶׁר יַקְשִׁיב בִּשְׁלֵמוּת, יִשְׁמַע שֶׁמְּדַבְּרִים רַק מֵעִנְיַן הַסְּפִירָה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם:

</div>

Everything that people speak during the days of the Sefirah — they are speaking only about the matter of the counting of that day. And a person of understanding — that is, one who truly knows and genuinely understands the secrets of the Torah and the wisdom of Kabbalah, and who truly knows what each day's counting alludes to — when he listens carefully, he will hear that people are speaking only about the matter of the counting of that very day.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

מ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה הֵם כְּנֶגֶד מ"ט שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד מ"ט אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים בְּנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּבְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יְמֵי הַסְּפִירָה, צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת, וְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שַּׁיָּךְ וְקָשׁוּר לְאוֹת מְיֻחֶדֶת שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים, וּלְשַׁעַר מְיֻחָד מִשַּׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה. וְרַק עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית יָכוֹל כָּל אָדָם לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לָאוֹת שֶׁל הַשֵּׁבֶט וּלְשַׁעַר הַתְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּכִים אֵלָיו. וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים דִּתְּשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי שַׁעַר זֶה מִתְקָרֵב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶל בָּנָיו בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים, וּבִפְרָט אֲמִירָה בִּמְתִינוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת, מְסֻגֶּלֶת מְאֹד לְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה בְּאֹפֶן שֶׁהַתְּשׁוּבָה תָּבִיא לָאוֹת שֶׁל הַשֵּׁבֶט שֶׁשַּׁיָּךְ לְאָדָם זֶה, וְלַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן עג) בְּתוֹרָה "תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה". עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה מְרֻבָּה בִּימֵי הַסְּפִירָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית וְהִזְדַּכְּכוּת מִכָּל מִינֵי טֻמְאוֹת, הַיְנוּ מִכָּל מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת וּמִכֹּל מִינֵי פְּגָמֵי אֱמוּנָה, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁהוּא יָשׁוּב אֵלֵינוּ בְּיוֹם טוֹב שָׁבוּעוֹת, בְּרַחֲמִים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

The forty-nine days of the Omer-counting correspond to the forty-nine gates of repentance — which correspond to the forty-nine letters in the names of the Tribes, the sons of our father Yaakov, peace be upon him. And during the forty-nine days of the counting one must engage in repentance and return to Hashem, may He be blessed, through forty-nine letters and forty-nine gates of repentance, as described above. For every person from Israel is connected and bound to a specific letter from the letters of the Tribes, and to a specific gate from the gates of repentance. And only through genuine repentance can every person merit to arrive at the letter of the Tribe and the gate of repentance that belong to him. And on the festival of Shavuos is the fiftieth gate of repentance — and through this gate Hashem, may He be blessed, draws close to His children with great mercy. And one must also know that the recitation of Psalms — and especially its recitation with composure and arousal — is very effective for arousing repentance in such a manner that the repentance leads to the letter of the Tribe belonging to this person, and to the gate belonging to him, as explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tehillim mesugal liTeshuvah" ["Psalms is effective for repentance"]. Therefore one must be very careful about reciting Psalms with much intention during the days of the Omer-counting — in order to merit genuine repentance and purification from all manner of impurities: from all manner of heresies and from all manner of blemishes of faith. And to return to Hashem, may He be blessed, in order that He return to us on the festival day of Shavuos with mercy, as described above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

טְבִילַת מִקְוֵה בְּשָׁבוּעוֹת הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ דַּעַת גָּדוֹל וְנִמְשָׁכִים חֲסָדִים רַבִּים וּגְדוֹלִים. כִּי הָרַחֲמִים הֵם כְּפִי הַדַּעַת, וּמִכֵּיוָן שֶׁבְּשָׁבוּעוֹת נִמְשָׁךְ דַּעַת גָּדוֹל מְאֹד, עַל כֵּן יוֹרְדִים וּבָאִים מִלְמַעְלָה חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים רַבִּים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל שָׁבוּעוֹת בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, וּבִפְרָט הַטְּבִילָה בַּמִּקְוֵה שֶׁהִיא בְּוַדַּאי מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף. וְעַל יְדֵי הַטְּבִילָה בְּשָׁבוּעוֹת, וְקַבָּלַת הַיּוֹם טוֹב כָּרָאוּי, זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת שָׁבוּעוֹת. מִקְוֵה שֶׁל שָׁבוּעוֹת מְרַמֶּזֶת גַּם עַל קְדֻשַּׁת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים מֵחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְדֻשָּׁה וְטָהֲרָה עַל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁבוּעוֹת:

</div>

Mikveh immersion on Shavuos is a great rectification — and through this, great knowledge is drawn down and many great kindnesses are drawn down. For the mercies correspond to the knowledge — and since on Shavuos very great knowledge is drawn down, therefore great kindnesses and many mercies descend from Above. Fortunate is the person who merits to receive Shavuos with holiness and kashrus — and especially the immersion in the mikveh, which is certainly a very great commandment, as stated at the beginning of this section. And through the immersion on Shavuos, and receiving the festival as it should be, one merits the holiness of Shavuos. The mikveh of Shavuos also alludes to the holiness of the fiftieth gate from the fifty gates of understanding [חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה] — from which holiness and purity flow upon Israel on Shavuos.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

בְּשָׁבוּעוֹת מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁבְּיוֹם זֶה נִמְשָׁךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יְדִיעָה חֲדָשָׁה לָדַעַת וּלְהָבִין עֵצוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּכְפִי שֶׁכָּל אָדָם מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲבוּר קִיּוּם הַתּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת וּבְכִּסּוּפִים, וְנִכְסָף לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, כֵּן הוּא זוֹכֶה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה לְקַבֵּל בֶּחָג הַשָּׁבוּעוֹת דַּעַת גָּדוֹל שֶּׁנִּמְשָׁךְ מִן הַשָּׁמַיִם לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר קַבָּלָתָהּ. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. גַּם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּיוֹם טוֹב שָׁבוּעוֹת חִיּוּת חֲדָשָׁה וּלְהַמְשִׁיךְ רְפוּאָה לָרֵיאָה:

</div>

On Shavuos one receives the Torah — that is, on this day new knowledge flows each and every year to know and understand counsels for Torah observance, which is the very essence of receiving the Torah. And in proportion to how much each person multiplies prayer to Hashem, may He be blessed, for Torah observance, and in proportion to how each person strengthens himself in will and longings — and yearns for Torah observance — so does he merit each year to receive on the festival of Shavuos the great knowledge that flows from Heaven for Torah observance, which is the very essence of its receiving. Thus is it explained in Likutay Halachos. And it is also possible to receive on the festival day of Shavuos new vitality and to draw healing to the lungs.



# חֹדֶשׁ אֱלוּל

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/18/

# חֹדֶשׁ אֱלוּל

<div dir="rtl">חֹדֶשׁ אֱלוּל</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/18


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כַּוָּנַת חֹדֶשׁ אֱלוּל הִיא תִּקּוּן לִפְגָם הַבְּרִית. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד כָּרָאוּי, וְקִיּוּם הַדֵּעוֹת וְהָעֵצוֹת הַמְּבֹאָרוֹת בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ו', אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל עֵת וְלֹא לְהִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן בַּעֲלִיָּה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הֵן עַל יְדֵי הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין בְּגַשְׁמִיּוּת בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת, לִמּוּדִים אֵלּוּ מְכֻנִּים כַּוָּנוֹת אֱלוּל. כִּי כָּל כַּוָּנוֹת אֱלוּל הַמְּבֹאָרִים בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְרַמְּזִים עַל דֵּעוֹת וְעֵצוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית. וְעַל יְדֵי הַבְּקִיאוּת בְּלִמּוּדִים וְעֵצוֹת אֵלּוּ, וְקִיּוּמָם בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לִמְצוֹא אֶת הַזִּוּוּג הָאֲמִתִּי, וְהַזִּוּוּג בָּטֵל לִרְצוֹנוֹ, הַיְנוּ שֶׁהִיא מַסְכִּימָה וּמְרֻצָּה לְדֵעוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּכָל פְּרָט:

</div>

The intention of the month of Elul is rectification of the bris. That is: through studying properly — and fulfilling the views and counsels explained in Likutay MoHaRaN Part I, §6 — how to strengthen oneself at all times and not to distance oneself from Hashem, may He be blessed: whether at the greatest ascent, or whether through the greatest fall, G-d forbid — whether materially or spiritually — these teachings are called the intentions of Elul [כַּוָּנוֹת אֱלוּל]. For all the Elul intentions explained in the writings of the Ari, of blessed memory, allude to the views and counsels mentioned above — through which one merits rectification of the bris. And through expertise in these teachings and counsels, and their genuine fulfillment, one merits to find the true match [זִוּוּג אֲמִתִּי] — and the match is aligned with his will: that is, she agrees and is pleased with his views and conduct in fear of G-d and Torah observance in every detail.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

זְמַן חֹדֶשׁ אֱלוּל מְסֻגָּל לִמְצִיאַת "דַּעַת". כְּלוֹמַר, נִכְסָפִים וּמִתְגַּעְגְּעִים כָּרָאוּי לְדַעַת אֲמִתִּית. הַיְנוּ שֶׁאִם מִתְגַּעְגְּעִים בֶּאֱמֶת וַחֲפֵצִים כָּרָאוּי לִזְכּוֹת לְדַעַת אֲמִתִּית, אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל לָדַעַת וּלְהָבִין חָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁלֹּא יְדָעָם מִקֹּדֶם. וְעַל יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁזָּכָה לָהּ, עוֹשֶׂה לְבוּשִׁים חֲדָשִׁים לַנְּשָׁמָה, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלִיּוּת חֲדָשָׁה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁשִּׂכְלִיּוּת זוֹ מְכֻנָּה "לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמְתָא" כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִצּוֹל מִכָּל הַצָּרוֹת:

</div>

The time of the month of Elul is effective for finding knowledge — that is, properly yearning and longing for genuine knowledge. That is: if one genuinely yearns and properly desires to merit genuine knowledge — it is possible to merit during the month of Elul to know and understand true wisdoms that one had not known previously. And through the true knowledge one has merited, one makes new garments for the soul [לְבוּשִׁים חֲדָשִׁים לַנְּשָׁמָה] — that is, one receives a new intellect to know Hashem, may He be blessed. This intellect is called "לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמְתָא" ["garments of the soul"] as explained in the holy Zohar. And one is saved from all troubles.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

חֹדֶשׁ אֱלוּל מְסֻגָּל לָמוּל אֶת עָרְלַת הַלֵּב. הַיְנוּ שֶׁעִם תְּשׁוּבָה אֲמִתִּית, תְּפִלּוֹת אֲמִתִּיּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, זוֹכִים לְהַכְנִיעַ אֶת אֲטִימַת הַלֵּב, שֶׁזּוֹ עִקַּר הַמְּנִיעָה מֵהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְהַרְגִּישׁ בַּלֵּב, גֹּדֶל הַחֵטְא לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִתְעוֹרֵר כָּל כָּךְ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַד שֶׁזּוֹכִים לְהַכְנִיעַ אֶת עָרְלַת הַלֵּב, וְהִתְעוֹרְרוּת זוֹ מַגַּעַת גַּם לַבָּנִים, עַד שֶׁגַּם הֵם מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְזוֹכִים לִתְשׁוּבָה:

</div>

The month of Elul is effective for circumcising the foreskin of the heart [מוּל אֶת עָרְלַת הַלֵּב]. That is: through genuine repentance, true prayers, and good deeds that one engages in during the month of Elul, one merits to subdue the sealed-heartedness — which is the primary obstacle to drawing close to Hashem, may He be blessed, and to Torah observance. That is: one merits to feel in the heart the greatness of the sin before Him, may He be blessed — and one is aroused so greatly to fear of G-d and Torah observance that one merits to subdue the foreskin of the heart. And this arousal reaches also to one's children — until they too are aroused to fear of G-d and Torah observance, and they merit repentance.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר זְמַן תְּשׁוּבָה הוּא חֹדֶשׁ אֱלוּל. כִּי יְמֵי אֱלוּל הֵם יְמֵי רָצוֹן, שֶׁאָז עָלָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַמָּרוֹם לְקַבֵּל אֶת הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, שֶׁבָּזֶה פָּתַח דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לְכָל אָדָם. וְעִקָּר דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה שֶּׁהוֹדִיעַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא, שֶׁכָּל אָדָם יֵדַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי עִמּוֹ בְּכָל מָקוֹם. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזְכֹּר, שֶׁבֵּין כַּאֲשֶׁר הוּא זוֹכֶה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, וּלְהַרְחָבָה הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, וּבֵין כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל לִירִידָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, צָרִיךְ הוּא לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים מִתְרַחֲקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רֹב הַצְלָחָה וְהָרְחָבָה בְּגַשְׁמִיּוּת, אוֹ שֶׁמִּתְרַחֲקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רִבּוּי חָכְמָה, וַאֲפִלוּ בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה, אוֹ מֵחֲמַת עֲבוֹדַת ה' מְרֻבָּה, אִם אֵינָהּ בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּרָאוּי. וְכֵן כַּאֲשֶׁר נוֹפְלִים חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁמְּסֻבָּלִים בְּיִסּוּרִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בְּגַשְׁמִיּוּת, אוֹ נוֹפְלִים מְאֹד מֵעֲבוֹדַת ה', מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, וּבָאִים לִידֵי פְּגָמִים רַבִּים חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא עִם כָּל אָדָם, הֵן בְּעֵת עֲלִיָּה וְהֵן בְּעֵת יְרִידָה. וְלָכֵן בְּעֵת עֲלִיָּה וְהָרְחָבָה בְּגַשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִגֵאוּת וּמִגַסוּת הָרוּחַ בְּכָל פְּרָט, וּבְוַדַּאי בְּעֵת עֲלִיָּה בְּרוּחָנִיּוּת, צָרִיךְ גַּם לְהִשָּׁמֵר מִגֵאוּת וּמֵרִבּוּי אוֹר, וּבְעֵת יְרִידָה רוּחָנִית אוֹ גַּשְׁמִית, צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר וּלְהִזָּהֵר מְאֹד מֵעַצְבוּת וּמִיֵּאוּשׁ, וּלְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה. בְּגַשְׁמִיּוּת כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (סִימָן קצה) עַל הַפָּסוּק "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי", וּבְרוּחָנִיּוּת כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (סִימָן רפ"ב) בַּתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". וְגַם לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּבִטָּחוֹן וּבְתִקְוָה אֲמִתִּיִּים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי:

</div>

The primary time of repentance is the month of Elul. For the days of Elul are days of [Divine] goodwill — for then Moshe Rabbeinu, peace be upon him, ascended on High to receive the second Tablets, and through this he opened the path of repentance for every person. And the primary path of repentance that Moshe Rabbeinu made known is: that every person should know that Hashem, may He be blessed, is present with him in every place. Therefore every person must remember: whether at the greatest ascent — and in abundance both materially and spiritually — or whether he falls to the greatest fall, G-d forbid, materially or spiritually — he must prevail not to distance himself from Hashem, may He be blessed. For we see that many people distance themselves from Hashem because of too much worldly success and material abundance — or they distance themselves from Hashem because of an abundance of wisdom, even Torah wisdom, or because of extensive service of Hashem when it is not genuinely for the sake of Heaven as it should be. And likewise when people fall, G-d forbid — because they are burdened with very great material sufferings, or they fall greatly from service of Hashem, from fear of G-d and Torah observance, and arrive at many blemishes, G-d forbid — then one must remember that Hashem, may He be blessed, is present with every person, both at a time of ascent and at a time of descent. And therefore at a time of ascent and material abundance, one must be very careful in every detail from pride and haughtiness. And certainly at a time of spiritual ascent one must also guard from pride and excess of light. And at a time of spiritual or material descent one must be very careful not to fall, G-d forbid, into sadness and despair — and strengthen oneself in joy. Materially: as explained in Likutay MoHaRaN on the verse "In my distress You have expanded me". And spiritually: as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah "Azamra le'Elokai be'odi". And also to always strengthen oneself with genuine trust and true hope in Hashem, may He be blessed. And through this one will always strengthen oneself in genuine faith and proper fear of G-d.



# רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִצְוַת שׁוֹפָר

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/19/

# רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִצְוַת שׁוֹפָר

<div dir="rtl">רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִצְוַת שׁוֹפָר</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/19


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מֵאִישׁ כָּשֵׁר, שֶׁהוּא יָרֵא וְחָרֵד בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ צָרִיךְ בְּוַדַּאי לִדְאֹג וְלִפְחֹד בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ מִפְּנֵי רְעָמִים. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁשָּׁמַע מִירֵא שָׁמַיִם אֲמִתִּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ שֶׁלֹּא יִנָּזֵק בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ מִן הָרְעָמִים. וּכְפִי הַמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן ח') בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכָחָה", שֶׁשּׁוֹפָר מְרַמֵּז עַל לִמּוּד הַדַּעַת מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, נִלְמַד מִכָּאן שֶׁכַּאֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ אֶת לִמּוּד הַדַּעַת מִצַּדִּיק וּמִירֵא שָׁמַיִם אֲמִתִּי, וּמִתְגַּבֵּר לְקַיֵּם כְּפִי הַבֵּאוּר בַּלִּמּוּד הַנַּ"ל, צָרִיךְ לִבְטֹחַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ מִכָּל מִינֵי נֵזֶק וּמִכֹּל מִינֵי יִסּוּרִים, כְּפִי הַמְּבֹאָר לְמַעְלָה, לְעִנְיָן שׁוֹפָר:

</div>

One who hears the sounding of the shofar on Rosh HaShanah from a worthy man — one who is genuinely G-d-fearing and trembling — need certainly not worry or be afraid throughout the entire year from thunder. That is: one must trust in Hashem, may He be blessed, that in the merit of the commandment of shofar-sounding that he heard from a genuinely G-d-fearing person, Hashem will protect him from harm throughout the entire year from thunder. And as explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Tochachah" ["Sound a reproof"] — that the shofar alludes to learning true knowledge from the true Tzadik — it is learned from this that when one hears the teaching of knowledge from a true Tzadik and a genuinely G-d-fearing person, and prevails to fulfill according to the explanation in the aforementioned teaching, one must trust that Hashem will protect him from all manner of harm and all manner of sufferings — as described above regarding the shofar.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי, זוֹכִים לְחִדּוּשׁ הַמֹּחַ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְזוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ מֵאוֹר הַפָּנִים. גַּם צָרִיךְ לַעֲסֹק תָּמִיד בְּלִמּוּד הַדַּעַת מִצַּדִּיק הָאֱמֶת וְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, שֶׁלִּמּוּד זֶה מְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א', וּלְהִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם, כַּמְּבֹאָר בַּלִּמּוּד הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר בְּוַדַּאי לִשְׁמֹעַ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי, וְיִזְכֶּה לְכָל הַתִּקּוּנִים וּלְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי:

</div>

Through the commandment of shofar-sounding on Rosh HaShanah with proper fear of Heaven, one merits renewal of the mind [חִדּוּשׁ הַמֹּחַ] — that is, one merits to renew the intellect, which is the soul, with new vitality for fear of G-d and Torah observance. And one merits to draw new intellect from the light of the countenance [אוֹר הַפָּנִים]. And one must also always engage in learning true knowledge from the true Tzadik and in proper fear of G-d — for this learning alludes as well to the shofar-sounding, as described in §1. And one must strengthen oneself in fulfillment, as described in the aforementioned teaching. And through this one will certainly be aroused to hear the shofar-sounding on Rosh HaShanah with proper fear of Heaven, and will merit all the rectifications and all the goodnesses that come through the shofar-sounding on Rosh HaShanah in truth as it should be.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי, נִמְתָּקִים הַדִּינִים. הַיְנוּ מִתְבַּטְּלִים קִטְרוּגִים וְיִסּוּרִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְזוֹכִים לַחֲסָדִים רַבִּים וְטוֹבוֹת:

</div>

Through the commandment of shofar-sounding with proper fear of Heaven, the harsh judgments are sweetened [נִמְתָּקִים הַדִּינִים] — that is, accusations and sufferings are nullified from Israel, and one merits many acts of kindness and goodnesses.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי, מִתְעוֹרְרִים מִן הַשֵּׁנָה, הַיְנוּ מֵהִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה הַמִּתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר כָּרָאוּי, מִתְעוֹרְרִים מִן הַשֵּׁנָה, הַיְנוּ מֵהִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה. וְזוֹכִים לְהַרְגִּישׁ כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה מַרְחִיקָה אֶת הָאָדָם מִדַּעַת אֲמִתִּית, אֲפִלוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהוּא מְרֻחָק בִּפְשִׁיטוּת מִדַּעַת בְּעֵת שְׁנָתוֹ, וַאֲזַי מִתְעוֹרְרִים לְהָבִין שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים בְּשֵׁנָה, הַיְנוּ בְּהִתְגַּבְּרוּת כֹּחַ הַמְּדַמֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, כָּאָמוּר, מִתְרַחֵק הָאָדָם מִדַּעַת אֲמִתִּית מַמָּשׁ כְּמוֹ בִּשְׁעַת שֵׁנָה. וְעַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה שֶׁזֶּה נִקְרָא שֵׁנָה, נוֹפְלִים לְכָל מִינֵי תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְלִיגִיעוֹת רַבּוֹת וְטִרְדוֹת פַּרְנָסָה וְתַאֲוַת מָמוֹן וְכוּ'. אֲבָל עַל יְדֵי מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַדַּעַת מִצַּדִּיק אֲמִתִּי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א', מִתְעוֹרְרִים מֵהִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה, וְזוֹכִים לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת וּלְהִנָּצֵל מֵהַפְּגָמִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה. גַּם עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַיְקִיצָה וְהַהִתְעוֹרְרוּת מֵהִתְגַּבְּרוּת הַמְּדַמֶּה, שֶׁלְּזֶה זוֹכִים עַל יְדֵי מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּרָאוּי, וּבְלִמּוּד הַדַּעַת מִצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּכַמָּה סְעִיפִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְדִבּוּר בְּכֹחַ גָּדוֹל. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְקוֹל חָזָק, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ בִּטָּחוֹן אֲמִתִּי. הַיְנוּ שֶׁמִּתְחַזְּקִים בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן לִבְטֹחַ רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לְהִוָּשַׁע בְּכָל עִנְיַן, הֵן בְּפַרְנָסָה הֵן בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים. וַאֲזַי נִמְשָׁכִים פְּקִידַת עֲקָרוֹת וְגַם יִרְאָה גְּדוֹלָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם אֲמִתִּית, שֶׁמַּרְגִּישִׁים וּמְבִינִים שֶּׁאֵין צָרִיךְ לְפַחֵד מִפְּנֵי שׁוּם כֹּחַ, רַק מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי יִרְאָה אֲמִתִּית, נִצּוֹלִים מִנִּאוּף וּמֵהֶבֶל הַיֹּפִי וּמֵחֵן שֶׁל שֶׁקֶר, וְזוֹכִים לַאֲרִיכוּת יָמִים דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְהַגְדִּיל כָּל יוֹם מֵהַחַיִּים בִּקְדֻשָּׁה וְדַעַת אֲמִתִּית יוֹתֵר מִן הַיּוֹם הַקּוֹדֵם, שֶׁזֶּה עִקַּר אֲרִיכוּת יָמִים, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' (סִימָן ס') בַּתּוֹרָה "פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן", וְזוֹכִים לְעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ לַמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל "שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", שֶׁזֶּה עִקַּר עֲשִׁירוּת, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ד) "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", וְלִפְעָמִים גַּם זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת מַמָּשׁ. וְעַל יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה זוֹכִים לְהִתְבּוֹנְנוּת גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְדַעַת גְּדוֹלָה לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים רַבִּים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, הַנְּחוּצִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה יְסוֹד הַיַּהֲדוּת. לְכָל הַתִּקּוּנִים הַמְּנוּיִים בְּסָעִיף זֶה, זוֹכִים עַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵצֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַדַּעַת מִצַדִּיקֵי אֱמֶת לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, כִּי רַק צַדִּיקֵי אֱמֶת מְסֻגָּלִים לְהַמְשִׁיךְ לְאַנְשֵׁיהֶם הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת אֶת הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים, כַּאֲשֶׁר בָּאִים אֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה:

</div>

Through the shofar-sounding on Rosh HaShanah with proper fear of Heaven, one is awakened from sleep [מִתְעוֹרְרִים מִן הַשֵּׁנָה] — that is, from the overpowering of the faculty of imagination [הַמְּדַמֶּה] that overpowers the person and distances him from truth, G-d forbid. For through the commandment of shofar-sounding as it should be, one awakens from sleep — that is, from the overpowering of the faculty of imagination. And one merits to feel that the overpowering of the imagination distances a person from true knowledge even when he is not sleeping — literally as he is distant from knowledge during his actual sleep. And then one is aroused to understand that one must strive not to lose the days and years in sleep — that is, in the overpowering of the faculty of imagination — through which, as stated, the person distances himself from true knowledge just as during actual sleep. And through the overpowering of the imagination — which is called sleep — one falls into all manner of lusts, evil traits, and into great toils and Parnasah-burdens and the lust for money, etc. But through the commandment of shofar-sounding with proper fear of G-d, and through learning true knowledge from the true Tzadik — which is the aspect of the shofar as described in §1 — one is awakened from the overpowering of the imagination. And one merits to understand the truth and to be saved from the blemishes mentioned above. And also through the awakening from sleep — that is, through the awakening and rousing from the overpowering of the imagination, which one merits through the commandment of shofar-sounding on Rosh HaShanah as it should be, and through learning true knowledge from the true Tzadik as described above in several sections — through this one merits powerful speech [דִּבּוּר בְּכֹחַ גָּדוֹל]: that is, one merits to speak Torah and prayer with great arousal and a strong voice. And from this flows genuine trust — that is, one strengthens oneself in the trait of trust to trust only in Hashem, may He be blessed, in order to be saved in every matter, whether in Parnasah, whether in bodily health, whether in other matters. And then the visitation of barren women [פְּקִידַת עֲקָרוֹת] is drawn — and also great fear of Heaven. That is: one merits genuine fear of G-d, feeling and understanding that one need fear no power whatsoever — only Him, may He be blessed. And through genuine fear of Heaven one is saved from sexual immorality and from the vanity of beauty and false charm. And one merits holy length of days — that is, one merits to grow each day in life through holiness and genuine knowledge more than the preceding day, which is the primary length of days, as explained in Likutay MoHaRaN Part I in the Torah "Patach Rabbi Shimon". And one merits great holy wealth — that is, the good trait of "rejoicing in one's portion," which is the primary wealth, as stated in tractate Avos : "Who is wealthy? One who rejoices in his portion." And sometimes one also merits actual material wealth. And through this holy wealth one merits great contemplation in the holy Torah — that is, one merits great knowledge to understand many true explanations and interpretations of the Torah that are necessary for fear of G-d and Torah observance, which is the foundation of Jewishness. To all the rectifications enumerated in this section one merits through the shofar-sounding on Rosh HaShanah with the true Tzadikim, and through learning true knowledge from the true Tzadikim to act and to fulfill — for only the true Tzadikim are suited to draw to their people who are genuinely close to them the aforementioned rectifications, when they come to them for Rosh HaShanah.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַנְּסִיעָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, נִמְתָּקִים כָּל מִינֵי דִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם. הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלִים כָּל מִינֵי קִטְרוּגִים וְיִסּוּרִים מִן הָעוֹלָם, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין אוֹ קִטְרוּג חָלִילָה, שֶׁמֵּהֶם מִתְהַוִּים צָרוֹת וְיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, נִמְתָּקִים הַלָּלוּ וּבְטֵלִים עַל יְדֵי הַנְּסִיעָה לְצַדִּיקֵי אֱמֶת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּמִפְּנֵי שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם הַדִּין שֶׁל הַשָּׁנָה, עַל כֵּן צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בִּכְדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים. גַּם עַל יְדֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל אֲנָשִׁים רַבִּים לְצַדִּיק הָאֱמֶת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהִתְלַכְּדוּתָם בְּאַהֲבָה וּבְאַחְדּוּת, עַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִים שִׂמְחָה וְחֶדְוָה לַאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אֶל הַצַּדִּיק:

</div>

Through traveling to the true Tzadikim for Rosh HaShanah, all manner of harsh judgments in the world are sweetened — that is, all manner of accusations and sufferings are nullified from the world. And in every place where there is judgment or accusation, G-d forbid — from which troubles and sufferings come, G-d forbid — these are sweetened and nullified through the journey to the true Tzadikim for Rosh HaShanah. And since Rosh HaShanah is the day of judgment for the year, therefore one must travel to the Tzadikim for Rosh HaShanah — in order to sweeten the judgments. And also through the gathering of many people to the true Tzadik on Rosh HaShanah, and their bonding in love and unity — through this joy and gladness flow to the people who came to the Tzadik.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

מַה שֶׁאֲנָשִׁים נוֹסְעִים לְצַדִּיקִים לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הוּא מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים נַעֲשָׂה רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה וְטָהֳרָתָהּ, וּלְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים. וּמִפְּנֵי שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא מְקוֹר הַדִּינִים לְכָל הַשָּׁנָה, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּטָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל אֶת הַדִּינִים. וְעַל כֵּן נוֹסְעִים לְצַדִּיקִים לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה וְטָהֳרָתָהּ:

</div>

The reason people travel to the Tzadikim for Rosh HaShanah is that the sweetening of all judgments occurs only through the holiness and purity of thought — and it is possible to purify and sanctify the thought only through binding oneself to the Tzadikim. And since Rosh HaShanah is the source of judgments for the entire year, one must therefore be careful about purity of thought during the days of Rosh HaShanah — in order to sweeten and nullify the judgments. And therefore people travel to the Tzadikim for Rosh HaShanah — in order to merit the holiness and purity of thought.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַע אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ, זֶהוּ חֶסֶד גָּדוֹל, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן א') בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה":

</div>

That the Holy One, blessed be He, established Rosh HaShanah on the first of the month — this is a great act of kindness, as explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Memshalah" ["Sound a sovereignty"].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה". וּמִפְּנֵי שֶׁדָּבָר זֶה בִּשְׁלֵמוּת יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַק צַדִּיק הָאֱמֶת, עַל כֵּן צָרִיךְ לִנְסֹעַ אֵלָיו לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה:

</div>

One who merits to bind and hold himself to the roots of the souls of Israel — that is, to the Throne of Glory — he can make Rosh HaShanah. Thus is it explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Memshalah." And since this in its completeness can only be done by the true Tzadik — therefore one must travel to him for Rosh HaShanah.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא זְמַן תִּקּוּן הָאֱמוּנָה. כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַקִּבּוּצִים וְהַקְּהִלּוֹת הַמִּתְאַסְּפִים אֵצֶל צַדִּיקֵי אֱמֶת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל יְדֵי זֶה מִתְקַבְּצִים כָּל חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהָאֱמוּנָה מִתְּתַקֵּנֶת בִּשְׁלֵמוּת. גַּם הַמּוֹחִין שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים לְצַדִּיקֵי אֱמֶת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִתְנוֹצְצִים וּמִתַקְּנִים. וְכֵן בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁעַל יְדֵי עִנְיְנֵי תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹסְקִים בְּיַמִּים אֵלּוּ, מִתְנוֹצְצִים וּמִתְתַּקְּנִים הַמּוֹחִין. וְתִקּוּן הַמּוֹחִין מְכֻנֶּה "תְּפִלִּין, חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, תִּקּוּן הַבְּרִית", כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן ה') בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ אֱמוּנָה". בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן הַמֹּחַ. בֶּחָג הַסֻּכּוֹת מַמְשִׁיכִים שִׂמְחָה, וְעַל יְדֵי שִׂמְחָה מִתְתַּקְנִים הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים לַחֲלוֹמוֹת רָעִים וּלְמִקְרֶה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת נִמְשָׁךְ תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כָּרָאוּי נִצּוֹלִים גַּם מִמִּקְרֶה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁבָּא עַל יְדֵי דַּיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ אֱמוּנָה". גַּם מִתְתַּקְנִים עִנְיָנִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה עַל יְדֵי שֶׁתַּלְמִידִים אֲמִתִּיִּים בָּאִים אֶל רַבִּי אֲמִתִּי, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁבָּאִים אֵלָיו לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁזֶּה עִקַּר זְמַן הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה. גַּם עַל יְדֵי הַתְּקִיעוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְתַּקְנִים תִּקּוּנִים אֵלּוּ. כִּי עַל יְדֵי תְּקִיעָה זוֹכִים לְתִקּוּן הָאֱמוּנָה, עַל יְדֵי תְּרוּעָה זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת תְּפִלִּין, הַיְנוּ תִּקּוּן הַמֹּחַ, שֶׁהַמֹּחַ יִהְיֶה זָךְ וְטָהוֹר מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְעַל יְדֵי שְׁבָרִים זוֹכִים לְתִקּוּן הַחֲלוֹם, לְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט, וּלְהִנָּצֵל מִמִּקְרֶה לַיְלָה בִּשְׁלֵמוּת. מִכָּל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה יֵשׁ לְהַסִּיק כַּמָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּשְׁמִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁלֹּא כַּלֵצִים וְקַלֵּי הַדַּעַת הַמִּתְלוֹצְצִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר. כִּי עַל יְדֵי כָּל מִין קוֹל שׁוֹפָר נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים שׁוֹנִים בָּאָדָם, שֶׁהֵם נְחוּצִים מְאֹד לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

Rosh HaShanah is the time of rectification of faith [תִּקּוּן הָאֱמוּנָה]. For through the multitude of gatherings and communities that assemble with the true Tzadikim on Rosh HaShanah, all the parts of the holy faith are assembled — and faith is rectified in completeness. And also the minds of the people who come to the true Tzadikim for Rosh HaShanah sparkle and are rectified. And likewise during the Ten Days of Repentance [עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה]: through the matters of repentance and good deeds one engages in during these days, the minds sparkle and are rectified. And the rectification of the minds is called "tefillin, seal of holiness, rectification of the bris" — as explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Emunah" ["Sound faith"]. On Yom Kippur is the completion of the rectification of the seal of holiness — which alludes to rectification of the mind. During the festival of Sukkos joy is drawn — and through joy the foods are rectified, so that they do not bring evil dreams and nocturnal impurity, G-d forbid. On Shemini Atzeres the rectification of judgment is drawn — and through proper rectification of judgment one is also saved from nocturnal impurity, G-d have mercy, which comes through improper judges. Thus is it explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Emunah." And these aforementioned matters are also rectified through true disciples coming to the true Rebbe — and the primary thing is that they come to him for Rosh HaShanah, which is the primary time of the aforementioned rectifications. And also through the holy blasts of Rosh HaShanah these rectifications are accomplished. For through the Tekiah [plain blast] one merits rectification of faith; through the Teruah [broken blast] one merits the holiness of tefillin — that is, rectification of the mind so that the mind is clear and pure from all manner of evil thoughts and evil reflections; and through the Shevarim [broken sighing blasts] one merits rectification of the dream, rectification of judgment, and complete salvation from nocturnal impurity. From all that is described above one must conclude how much one must be careful about hearing the shofar on Rosh HaShanah with fear of G-d, with great arousal and a broken heart — not like the scoffers and the flighty-minded who mock, G-d have mercy, the shofar-sounding. For through each type of shofar-sound various rectifications are accomplished in the person — which are very necessary for the rectification of his soul — as described in this section.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ רַב וּבְהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר תְּפִלָּתוֹ לְצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, זוֹכֶה צַדִּיק הָאֱמֶת לְהוֹצִיא מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֶת כָּל הַחִיּוּת שֶּׁבָּלְעָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵקֶב תְּפִילַת צַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהָשִׁיב אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת, הָרַחְמָנוּת וְהַדַּעַת, שֶּׁבָּלְעָה מִיִּשְׂרָאֵל, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ח' בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה". וְעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּיְּרִים גֵּרִים, וַאֲזַי מִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לִנְבוּאָה וְלֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, מִתְבַּטְּלוֹת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת, וְזוֹכִים לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. הֵן בֶּעָבָר, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּמַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בִּכְלָל, וְהֵן בִּפְרָט, לְהַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, הַמְכֻסָּה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע מֵחֲמַת הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי אֱמֶת וּבִפְרָט בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, שֶׁעִקַּר נִסְיוֹן אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה הוּא בִּגְלַל שֶׁהַהַשְׁגָּחָה מְכֻסָּה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּרְפוּאָה, וְכֵן בִּשְׁאָר הָעִנְיָנִים הַמֻּכְרָחִים לְקִיּוּם הָאָדָם. גַּם עַל יְדֵי הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, זוֹכִים לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְחַדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, וְיַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּגָלוּי, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, בְּלִי שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְקוֹל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיּוּשַׁר לֶעָתִיד, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. כָּךְ מְבֹאָר הַכֹּל בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה":

</div>

On Rosh HaShanah one must greatly strengthen oneself to pray with great force and great arousal. And every person must bind his prayer to the true Tzadik — who is a person of power, capable of praying a prayer in the aspect of judgment [תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין] as it is necessary to pray on Rosh HaShanah. And through the prayer in the aspect of judgment, the true Tzadik merits to extract from the Sitra Achara all the vitality it has swallowed from the holiness of Israel. For as a consequence of the true Tzadik's prayer — he who is a person of great power — the Sitra Achara is compelled to return all the prayers, the mercy, and the knowledge it has swallowed from Israel. As explained in Likutay MoHaRaN Part II, §8 in the Torah "Tiku Tochachah." And through this converts are made, and then the honor of Hashem is magnified. And through this one merits prophecy and genuine faith — false beliefs are nullified, and one merits to believe in the creation of the world [חִדּוּשׁ הָעוֹלָם]: both in the past — that is, one merits to genuinely believe in Hashem, may He be blessed, that He created the world from absolute nothing, and conducts the world both generally and particularly — and specifically, to believe in His particular Providence, which is concealed by the course of nature because of the trial and free choice, as explained in all the books of truth and especially in Likutay Halachos: that the primary trial of faith in Providence is because the Providence is concealed by the course of nature — whether in Parnasah, whether in healing, and likewise in the other matters necessary for human sustenance. And also through the aforementioned rectifications one merits to believe that Hashem, may He be blessed, will completely renew the world — and will conduct the world openly, with particular Providence, with no recourse to the course of nature. And through this one merits the voice of the song and melody that will be sung in the future [קוֹל הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיּוּשַׁר לֶעָתִיד] — which is the primary delight of the World to Come. All of this is explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Tiku Tochachah."


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים. וְהָעִקָּר הוּא שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגָה שֶׁל "נַעַר בּוֹכֶה". הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁיֶּלֶד בּוֹכֶה לִפְנֵי אָבִיו. כִּי צָרִיךְ לָדַעַת שֶּׁאֵין לְאַף אֶחָד שׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם חָכְמָה כְּלַפָּיו יִתְבָּרַךְ, לָכֵן צָרִיךְ רַק לִבְכּוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת עַל הִתְרַחֲקוּתוֹ וּפְגָמָיו, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְאֶתְרוֹג נָאֶה. וּכְכָל שֶׁמִּתְחַזְּקִים בִּבְחִינָה שֶׁל "נַעַר בּוֹכֶה" הַיְנוּ שֶּׁבּוֹכִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, כְּיֶלֶד שֶׁאֵין בּוֹ חָכְמָה וְשֵׂכֶל, כֵּן זוֹכִים לְאֶתְרוֹג נָאֶה יוֹתֵר:

</div>

During the days of Rosh HaShanah, Yom Kippur, and the Ten Days of Repentance, one must multiply weeping before Hashem, may He be blessed, over sins and blemishes. And the primary thing is that every person must be in the level of "a weeping child" [נַעַר בּוֹכֶה] — that is, every person must weep before Hashem, may He be blessed, literally as a child weeps before his father. For one must know that no one has any intellect or wisdom whatsoever before Him, may He be blessed. Therefore one must only weep before Him, may He be blessed, with wholesomeness and simplicity — over one's distancing and blemishes. And through this one merits a beautiful esrog [אֶתְרוֹג נָאֶה]. And the more one strengthens oneself in the level of "a weeping child" — that is, weeping before Hashem with wholesomeness and simplicity, like a child who has no wisdom or intellect — the more one merits a more beautiful esrog.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לִהְיוֹת חָכָם לִשְׁמֹר עַל הַמֹּחַ וְעַל טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, וְלַחֲשֹׁב רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, הַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, בִּטָּחוֹן וְתִקְוָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִנְהַג עִמָּנוּ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּכָל הַפְּרָטִים, וְיִתֵּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה. אָמְנָם צָרִיךְ לִבְכּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַפְּגָמִים וְהָעֲווֹנוֹת. אֲבָל גַּם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּשִׂמְחָה וּבְתִקְוָה וּבִטָּחוֹן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ שָׁנָה טוֹבָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

On Rosh HaShanah one must be wise to guard the mind and the purity of thought, and to think only good thoughts — that is, to strengthen oneself in faith, trust, and hope that Hashem, may He be blessed, will conduct Himself with us in kindness and mercy in all particulars, and will grant us a good year. However, one must weep on Rosh HaShanah before Hashem over blemishes and iniquities. But one must also greatly strengthen oneself in joy, hope, and trust that Hashem, may He be blessed, will grant us a good year, as described above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לְמַעֵט מְאֹד בְּדִבּוּר, וּבִפְרָט אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ יוֹתֵר לְדַקְדֵּק בְּעַצְמוֹ לְמַעֵט בְּדִבּוּרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה:

</div>

On the first day of Rosh HaShanah one must greatly minimize speech [לְמַעֵט מְאֹד בְּדִבּוּר]. And especially a great person must be even more exacting with himself to minimize words on the first day of Rosh HaShanah.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לָתֵת פִּדְיוֹן. הַיְנוּ, לָתֵת צְדָקָה לְשֵׁם פִּדְיוֹן, הֵן בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, הֵן עֲבוּר בְּנֵי בֵּיתוֹ. וּבְוַדַּאי רָאוּי, אִם יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ, לָתֵת פִּדְיוֹן זֶה לְאָדָם גָּדוֹל, הַיְנוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יְרֵא שָׁמַיִם אֲמִתִּי וּמַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, כִּי רַק אָדָם כָּזֶה מְכֻנֶּה "אָדָם גָּדוֹל". כָּךְ מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

On erev Rosh HaShanah one must give pidyon [פִּדְיוֹן] — that is, to give charity as a ransom [לְשֵׁם פִּדְיוֹן] — both for oneself and for the members of one's household. And it is certainly appropriate, if one is able, to give this pidyon to a great person [אָדָם גָּדוֹל] — that is, to one who possesses genuine Torah knowledge, a true G-d-fearer, and one who believes in particular Providence as it should be — without any alien wisdoms and inquiries. For only such a person is called "a great person." Thus is it explained in all the books of truth, and especially in Likutay Halachos.



# אֲנָחָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/2/

# אֲנָחָה

<div dir="rtl">אֲנָחָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אֲנָחָה וּגְנִיחָה הַבּוֹקְעוֹת מִלֵּב יְהוּדִי הֵן יְקָרוֹת מְאֹד. כִּי מִן הָאֲנָחוֹת נִשְׁלָמִים הַחֶסְרוֹנוֹת. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר מִתְאַנֵּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עִנְיָנִים נִצְרָכִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, בַּעֲבוּר חִסָּרוֹן בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, הֵן בְּשֶׁל חֶסְרוֹנוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּשֶׁל דְּבָרִים הַנִּצְרָכִים בֶּאֱמֶת וְאֵינָם בְּהֵישֵּׂג יָד חַס וְשָׁלוֹם, כְּגוֹן כַּאֲשֶׁר נִזְקָקִים לִרְפוּאָה, פַּרְנָסָה וְכוּ', וְכַאֲשֶׁר מִתְאָנְחִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ לְמַלְּאוֹת אוֹתוֹ חִסָּרוֹן, אֲזַי הוּא מְרַחֵם וּמַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹת אֵלּוּ וּמַמְצִיא לוֹ כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, עֲלֵיהֶן בִּקֵּשׁ בֶּאֱמֶת. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִים חִסָּרוֹן עַל יְדֵי אֲנָחָה בִּלְבַד, אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֱמֶת, שֶׁהוּא גַּם רַב הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר. כִּי מִצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַבְּלִים רוּחַ חַיִּים לְהַשְׁלִים אֶת הַחִסָּרוֹן עַל יְדֵי הָאֲנָחָה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק מְקַבְּלִים מֵאִתּוֹ דַּעַת, אֱמוּנָה וְסַבְלָנוּת, הַיְנוּ אֲרִיכַת אַפָּיִם, שֶׁלֹּא לְהִתְעַיֵּף וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת מִלְהִתְאַנֵּחַ וּמִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים וִישׁוּעָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹדוֹת הַחֶסְרוֹנוֹת וְהַנִסְיוֹנוֹת הַמִּתְרַגְּשִׁים עַל הָאָדָם, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם וְיַמְתִּיק הַדִּינִים שֶׁעָלָיו וְיוֹשִׁיעוֹ. הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק פֵּרוּשָׁהּ הִיא לִלְמֹד סִפְרֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, קַבָּלַת דַּעְתָּם וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, הַמְּבֹאָרִים בָּהֶם.

</div>

Sighing and groaning [אֲנָחָה וּגְנִיחָה] that burst forth from the heart of a Jew are very precious. For through sighs, deficiencies are completed. That is: when one sighs before Hashem, may He be blessed, over needed things that are unattainable — whether in spiritual matters, on account of a lack of good character traits, or in material matters, over things that are truly needed and are not within the grasp of one's hand [בְּהֵישֵּׂג יָד], G-d forbid — such as when one requires healing, livelihood, etc. — and when one sighs before Hashem, may He be blessed, and requests from Him to fill that deficiency, then He has mercy and completes those deficiencies, and makes available to the person all his needs — those very ones over which he sincerely petitioned. But it is impossible to complete a deficiency through sighing alone — only through drawing close to the true Tzadik, who is also the true teacher [רַב הָאֱמֶת] of the generation. For from the true Tzadik one receives a spirit of life [רוּחַ חַיִּים] to complete the deficiency through sighing. That is: through drawing close to the Tzadik one receives from him daas (knowledge and connection), emunah (faith), and patience — that is, arichas apayim [long-suffering, forbearance] — not to grow weary and not to slacken from sighing and from requesting mercy and salvation from Hashem, may He be blessed, regarding the deficiencies and trials that stir and surge [מִתְרַגְּשִׁים] over the person, until Hashem, may He be blessed, has mercy and sweetens the judgments [דִינִים] upon him and saves him. Drawing close to the Tzadik means: studying the books of the true Tzadikim, accepting their view, and fulfilling their counsels as explained in them.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הַיְנוּ בִּמְתִינוּת, בְּהִתְרַכְּזוּת בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה וּבְהַרְגָּשַׁת חִיּוּת בַּתְּפִלָּה וְכֵן כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְבּוֹדֵד, הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵךְ לִבּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמָקוֹם יְחִידִי, שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם אָדָם מִלְּבַדּוֹ, וּמוֹדֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל טוֹבוֹתָיו מַה שֶׁעוֹזְרוֹ בְּכָל פַּעַם אוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָה מִיִּסּוּרָיו הָעוֹבְרִים עָלָיו, וְכַוָּנָתוֹ בְּאֵלֶּה אֲמִתִּית וּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְגֵאוּת וְכָבוֹד וְכוּ', כָּל אֵלּוּ בְּוַדַּאי בִּכְלָל הִתְבּוֹדְדוּת הֵן, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִתְבּוֹדְדִים בֶּאֱמֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לְהַשִּׂיג יִרְאַת שָׁמַיִם וּמִדּוֹת טוֹבוֹת זֶה עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר נוֹפְלִים מִמַּדְרֵגַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, הַיְנוּ מְאַבְּדִים אֶת הַחִיּוּת וְהַחֵשֶׁק שֶׁנִּלְוּוּ לַתְּפִלָּה וּלְהִתְבּוֹדְדוּת, יֵשׁ לָדַעַת כִּי הַסִּבָּה הִיא בְּשֶׁל פְּגָם אֱמוּנָה. כִּי הַמַּאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר מִן הַתְּפִלָּה אוֹ מִן הַהִתְבּוֹדְדוּת, לֹא מִתְרַפֶּה וְלֹא מְאַבֵּד אֶת הַחִיּוּת וְהַחֵשֶׁק, שֶׁחָשׁ בַּתְּפִלָּה וּבַהִתְבּוֹדְדוּת. וְהַתִּקּוּן לְכָךְ הִיא בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר. הַיְנוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ בֶּאֱמֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּלֵב נִשְׁבָּר עַל הַנְּפִילָה מִן הַמַּדְרֵגָה, הַיְנוּ עַל אִבּוּד הַחִיּוּת וְהַחֵשֶׁק, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, עַד שֶּׁיִתְאָנֵחַ וְיִגְנַח מֵחֲמַת גֹּדֶל הַחֲרָטָה וְהַבּוּשָׁה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע אַנְחוֹתָיו וְיַעַזְרֵהוּ לָשׁוּב לַמַּדְרֵגָה מִמֶּנָּה נָפַל, הַיְנוּ שֶׁיָּחוּשׁ חֵשֶׁק וְחִיּוּת חֲדָשִׁים בַּתְפִלָּה וּבַהִתְבּוֹדְדוּת.

</div>

When a person prays properly — that is, with composure, with concentration upon the words of the prayer, and with a feeling of vitality in the prayer — and likewise when he engages in hisbodidus [personal, private, outpouring of the heart before Hashem], meaning he pours out his heart before Hashem, may He be blessed, in a secluded place where no other person is present — and he gives thanks to the Holy One, blessed be He, for all His kindnesses with which He helps him each time, or he requests from Him salvation from the sufferings that befall him, and his intention in all of this is true and pure, with no intent for pride or honor etc. — all of these are certainly included within the general category of hisbodidus. And particularly when one engages in true hisbodidus before Hashem, may He be blessed, in order to attain fear of Heaven and good character traits — this is the essence of hisbodidus. But when one falls from the level of hisbodidus — meaning one loses the vitality and longing [חֵשֶׁק] that accompanied the prayer and hisbodidus — one must know that the cause is a defect in faith. For one who believes that Hashem, may He be blessed, hears every word of prayer or of hisbodidus, does not slacken and does not lose the vitality and longing that he felt in prayer and hisbodidus. And the remedy for this is shame and a broken heart [בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר]. That is: to feel genuine shame before Hashem, may He be blessed, with a broken heart, over the falling from the level — meaning over the loss of the vitality and longing, as described above — until one sighs and groans from the very greatness of one's remorse and shame. And Hashem, may He be blessed, will hear his sighs and help him to return to the level from which he fell — meaning he will feel fresh longing and vitality in prayer and in hisbodidus.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אֲנָחָה בִּקְדֻשָּׁה יְקָרָה הִיא מְאֹד. הַיְנוּ, אָדָם הַמִּתְאַנֵּחַ עַל רִחוּקוֹ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי כָּךְ מִתְרַחֵק הוּא מִן הַטֻּמְאָה, הַיְנוּ, מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, הַנִּקְרָאִים טֻמְאָה. וּמִתְקָרֵב וְנִקְשָׁר אֶל הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ, לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, הַנִּקְרָאִים קְדֻשָּׁה. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם מִתְאַנֵּחַ לְמִלּוּי תַאֲוָה כָּלְשֶׁהִי אוֹ לְהַשָּׂגַת מוֹתָרוֹת, אֲפִלוּ שֶׁל הֶתֵּר, שֶׁבֶּאֱמֶת יָכוֹל הוּא לְּהִתְקַיֵּם בִּלְעֲדֵיהֶם, רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתוֹ שֶׁחָפֵץ בְּיוֹתֵר בְּדָבָר זֶה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מַה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּחִסָּרוֹן, מִתְאַנֵּחַ הוּא, עַל יְדֵי אֲנָחוֹת רָעוֹת אֵלּוּ מִתְרַחֵק הוּא מִן הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ, מִיִּרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְנִקְשָׁר לְחֶבֶל הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה.

</div>

Sighing in holiness is exceedingly precious. That is: a person who sighs over his distance from fear of Heaven and fulfillment of the Torah — through this he distances himself from impurity, meaning from lusts and evil character traits, which are called impurity [טֻמְאָה], and draws close and binds himself to holiness, meaning to good deeds and good character traits, which are called holiness [קְדֻשָּׁה]. But when a person sighs over the fulfillment of some lust or over the acquisition of luxuries — even of a permitted kind, which in truth he can exist without, but because of his lust he desires more of this thing, and what is not in his reach appears to him as a deficiency — and he sighs over it: through these evil sighs he distances himself from holiness, meaning from fear of Heaven and fulfillment of the Torah, and binds himself to the rope of impurity, which is lusts and evil character traits, as described above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְאַנֵּחַ עַל עֲווֹנוֹתָיו, הַיְנוּ, שֶׁמִּצְטַעֵר עַל חֲטָאָיו כְּלַפֵּי הַמָּקוֹם, אוֹ שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל מִעוּט הַשָּׂגָתוֹ בִּכְבוֹד ה', מֵאַחַר שֶּׁחַיָּב כָּל אָדָם, לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, לְהַשִּׂיג וּלְהַרְגִּישׁ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא מִתְבּוֹנְנִים בְּעִנְיַן זֶה דֵּי הַצּוֹרֶךְ, נוֹפְלִים לַחֲטָאִים וּפוֹגְמִים בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא כְּבוֹדוֹ וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲנָחָה זוֹ חֲשׁוּבָה לְפָנָיו יוֹתֵר מִתַּעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים. גַּם מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן כ"ב, כִּי עַל יְדֵי אֲנָחָה בִּקְדֻשָּׁה שׁוֹבְרִים אֶת עַזּוּת הַגּוּף, הַיְנוּ, מַכְנִיעִים אֶת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַבָּאוֹת מֵעַזּוּת הַגּוּף, שֶׁהוּא הָרַע הַמָּצוּי בְּגוּף הָאָדָם, וַאֲזַי הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לְהִתְקָרֵב אֶל הַגּוּף וּלְהוֹדִיעוֹ אֶת הַהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשִּׂיגָה. וּבֵאוּר דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הוּא, שֶׁעַל יְדֵי אֲנָחָה אֲמִתִּית שֶׁאָדָם מִתְאַנֵּחַ עַל עֲווֹנוֹתָיו וְעַל רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִכְנָע הָרַע שֶׁבַּגּוּף, כִּי בִּגְלַל רָע זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ שׁוּם טָעַם וְחִיּוּת בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל עַל יְדֵי הָאֲנָחָה הָאֲמִתִּית, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, נִכְנָע הָרַע וְזוֹכִים לְהַרְגִּישׁ טָעַם וְחִיּוּת בְּהַשָּׂגוֹת רוּחָנִיּוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁמַּרְגִּישִׁים בְּמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת הַמֵּחַיִּים אֶת הָאָדָם. וְזֶה הַבֵּאוּר לְמַה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַנְּשָׁמָה מוֹדִיעָהּ לַגּוּף אֶת הַשָּׂגוֹתֶיהָ. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ טַעַם וְחִיּוּת בְּרוּחָנִיּוּת שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לַנְּשָׁמָה כְּמוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, הַשַּׁיֶּכֶת לַגּוּף. וְכֵן אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר סג, ו) "כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי", הַיְנוּ, דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִרְגִּישׁ טַעַם וְחִיּוּת בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת, שֶׁהֵם תְּפִלָּה, תּוֹרָה וּשְׁאָר מַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ בְּמֵיטַב הַמַּאֲכָלִים הַמְּכֻנִּים חֵלֶב וְדֶשֶׁן. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם הַמַּרְגִּישׁ טַעַם וְחִיּוּת בְּעִנְיְנֵי רוּחָנִיּוּת כְּמוֹ בְּתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, מַשְׁמָע כִּי הַגּוּף מַרְגִּישׁ בַּהַשָּׂגוֹת הַנְּשָׁמָה.

</div>

When a person sighs over his sins — meaning he is pained over his transgressions against G-d — or when he sighs over his deficient attainment of honor [כָּבוֹד] of Hashem, may He be blessed: since every person is obligated, according to his level [לְפִי מַדְרֵגָתוֹ], to attain and feel the divinity of Hashem, may He be blessed — for it is because they do not sufficiently contemplate this matter that they fall into sins and blemish His honor, may He be blessed — meaning they transgress the commandments of the Torah, which are His honor and His will, may He be blessed — such a sigh is more precious before Him than fasts and mortifications. It is also explained in Likutay MoHaRaN that through holy sighing one breaks the brazenness of the body [עַזּוּת הַגּוּף] — meaning one subdues the lusts and evil character traits that come from the brazenness of the body, which is the evil found in a person's body — and then the soul can draw close to the body and make known to it the attainments that it perceives. The explanation of his holy words is: that through a true sigh over one's sins and over one's distance from Hashem, may He be blessed, the evil in the body is subdued — for because of this evil one cannot feel any taste or vitality in the commandments and good deeds. But through true sighing, as described in this section, the evil is subdued and one merits to feel taste and vitality in spiritual attainments and good deeds — just as one feels taste in food and drink that give life to a person. And this is the explanation of what our Rebbe, of blessed memory, wrote: that the soul informs the body of its attainments. That is: the person feels taste and vitality in spiritual matters — which belong to the soul — just as in material matters, which belong to the body. And so King David said in Psalms : "My soul shall be satisfied as with fat and abundance, and my mouth shall praise You with joyful lips" — meaning, King David felt taste and vitality in "joyful lips," which represent prayer, Torah, and other good deeds, just as in the choicest foods called "fat and abundance." And so it is with every person who feels taste and vitality in spiritual matters as in bodily pleasures — this indicates that the body feels the attainments of the soul.



# יוֹם כִּפּוּר

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/20/

# יוֹם כִּפּוּר

<div dir="rtl">יוֹם כִּפּוּר</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/20


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יוֹם כִּפּוּר הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, כִּי יוֹם זֶה מְחַיֶּה אֶת יְמֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְתַּקֵן הַלֵּב, הַיְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹתָיו יִהְיוּ רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִים כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשֶׁכֶת שִׂמְחָה לָאָדָם:

</div>

Yom Kippur is the totality of all the days of the year [כְּלָלִיּוּת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה] — for this day enlivens all the days of the year. And through the holiness of Yom Kippur the heart is rectified — that is, one's will and desires will be only for Hashem, may He be blessed. And through this all manner of strife — both materially and spiritually — is nullified, and peace is made. And through this joy flows to the person.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

בְּיוֹם כִּפּוּר הוּא גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ שֶׁאִם אָדָם עוֹסֵק מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּיִרְאָה, בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כָּרָאוּי, זוֹכֶה עַל יְדֵי כָּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לִקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. כִּי עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת תִּקּוּן הַבְּרִית, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְעִקָּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא טָהֳרַת וְתִקּוּן הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבָה. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הֵן שֶׁל נִאוּף הֵן שֶׁל תַּאֲווֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת, רַק תָּמִיד לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל יִרְאַת הַשֵּׁם וֶאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, כָּךְ מְבֹאָר הַכֹּל בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

On Yom Kippur is the completion of the rectification of the seal of holiness [גְּמַר הַתִּקּוּן שֶׁל חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה] — that is, rectification of the bris. That is: if a person engages from Rosh HaShanah until Yom Kippur in fear, repentance, and good deeds as it should be — through this he merits on Yom Kippur to great holiness: the rectification of the bris, which is the greatest holiness. For through the holiness of the rectification of the bris one can arrive at all good character traits and good deeds. And the primary rectification of the bris is the purification and rectification of the mind and thought — that is, not to think evil thoughts, whether of sexual immorality or of other evil lusts — but always to think good thoughts of fear of G-d and simple faith without any alien wisdoms and inquiries. All of this is explained in Likutay Halachos.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כְּפִי שֶׁפּוֹעֲלִים אֶת הַ"סְלַח נָא" בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כֵּן זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה. וַחֲנֻכָּה מְרַמֵּז עַל חֲנֻכַּת הַבַּיִת, שֶׁהוּא לְשׁוֹן חִנּוּךְ וְהִתְחַדְּשׁוּת. הַיְנוּ הִתְחַדְּשׁוּת בְּדַעַת אֲמִתִּית. כִּי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הִיא עִקַּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ל"ג) "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו". הַיְנוּ, בַּעַל דַּעַת אֲמִתִּית הוּא כְּאִלּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִבְנָה בְּיָמָיו, כִּי כָּאָמוּר, עִקַּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּית:

</div>

In proportion to how much one accomplishes the Slach Na [סְלַח נָא] ["Please forgive"] on Yom Kippur — so does one merit the holiness of Chanukah. And Chanukah alludes to chanukas habayis [חֲנֻכַּת הַבַּיִת] — "dedication of the house" — which is the language of education [חִנּוּךְ] and renewal [הִתְחַדְּשׁוּת]. That is: renewal in genuine knowledge. For genuine knowledge is the very essence of the Temple, as stated in the words of our Sages, of blessed memory : "Whoever possesses knowledge — it is as if the Temple was built in his days." That is: one who possesses genuine knowledge — it is as if the Temple was built in his days. For as stated: the very essence of the Temple is genuine knowledge.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

מַה שֶׁקּוֹרִין לְיוֹם הַמָּחֳרָת שֶׁל יוֹם כִּפּוּר, "שֵׁם ה'", הוּא מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹחֵל עֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי סְלִיחַת עֲווֹנוֹת נִצּוֹלִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי עוֹנָשִׁים וּמִכֹּל מִינֵי גְּזֵרוֹת רָעוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּדֵּל מְאֹד שֵׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מֵחֲמַת זֹאת מְכֻנֶּה מָחֳרָתוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים "שֵׁם ה'":

</div>

The reason the day after Yom Kippur is called "the Name of Hashem" ["שֵׁם ה'"] is because on Yom Kippur Hashem, may He be blessed, forgives the iniquities of Israel. And through the forgiveness of iniquities the children of Israel are saved from all manner of punishments and all manner of evil decrees — and through this the Name of Hashem is greatly magnified. Because of this the day after Yom Kippur is called "the Name of Hashem."



# סֻכּוֹת וְד' מִינִים

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/21/

# סֻכּוֹת וְד' מִינִים

<div dir="rtl">סֻכּוֹת וְד' מִינִים</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/21


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, זוֹכִים לְדַעַת גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁדַּעַת זוֹ הִיא בִּבְחִינַת "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁפַע אֱלוֹקִי". וּכְדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת זוֹ, צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת שִׁבְעַת הַנְּקָבִים הַמְּצוּיִים בְּרֹאשׁ הָאָדָם. הַיְנוּ הָעֵינַיִם, הָאָזְנַיִם, הַאַף וְהַפֶּה, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' (סִימָן כ"א) בְּתוֹרָה "עַתִּיקָא טְמִיר וּסָתִים", כֵּיצַד לְתַקֵּן אֶת צִינוֹרוֹת הַמֹּחַ הָאֵלּוּ. וְצָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁתַּכְלִית הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁעוֹסֵק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְ"שֶׁפַע אֱלוֹקִי", רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְדַעַת גָּדוֹל הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, שֶׁהֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא. הַיְנוּ עִקַּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא שֶׁל כָּל אָדָם, יִהְיֶה הַשָּׂגַת הַדַּעַת כַּמְּבֹאָר. וּכְפִי שֶּׁמְּקַיְּמִים מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, וּכְפִי שֶׁזּוֹכִים לְזַכֵּךְ אֶת הַצִּנּוֹרוֹת הַנִּזְכָּרִים, כָּךְ זוֹכִים לְשֶׁפַע הָאֱלֹקִי, לַדַעַת הַגְּדוֹלָה, שֶׁזֶּה כָּאָמוּר עִקַּר שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא:

</div>

Through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one merits to very great knowledge — which is in the aspect of "Divine flow, holy spirit" [שֶׁפַע אֱלוֹקִי, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ]. And in order to merit this knowledge, one must rectify the seven orifices found in the human head — the eyes, ears, nose, and mouth — as explained in Likutay MoHaRaN Part I in the Torah "Atika Tamir uSatim" ["The Ancient One, hidden and concealed"] — how to rectify these channels of the mind. And one must know that the purpose of the service of every person in the world who engages in fear of G-d and Torah observance is that he merit the "Divine flow, holy spirit," and the great knowledge mentioned above — which are the primary delight of the World to Come. That is: the primary pleasure of the World to Come of every person will be the attainment of knowledge as described. And in proportion to how one fulfills the commandment of Sukkah properly, and in proportion to how one merits to clarify the aforementioned channels — so one merits the Divine flow, the great knowledge, which is, as stated, the primary delight of the World to Come.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, זוֹכִים לְלֵב זָךְ וְנָקִי, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַמָּצוּי בַּלֵּב. דִּבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁשָּׂחִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵם בִּבְחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

</div>

Through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one merits a pure and clean heart — and through this one merits to speak and set forth before Hashem, may He be blessed, everything found in the heart. These words that one pours before Hashem are in the aspect of holy spirit [רוּחַ הַקֹּדֶשׁ].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, הִיא סְגוּלָה לְבָנִים. וְעַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, נִצּוֹל מִכָּל מִינֵי מְרִיבוֹת וּמַחֲלֹקֶת, מִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר וּמִתְחַזֶּקֶת הָאֱמֶת וּמִתְגַּלֶּה הָרַבִּי הָאֲמִתִּי שֶׁבַּדּוֹר. הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם רוֹאֶה אֶת הָאֱמֶת וּמֵבִין מִי הוּא צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר אֲנָשִׁים בִּתְשׁוּבָה. וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְגַּלָּה צַדִּיק הַדּוֹר, אֲפִלוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׁבִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֵעָה אַחַת:

</div>

Fulfilling the commandment of Sukkah properly is a segulah for children [סְגוּלָה לְבָנִים]. And through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one is saved from all manner of quarrels and strife. Falsehood is nullified, truth is strengthened, and the true Rebbe of the generation is revealed — that is, every person sees the truth and understands who is the true Tzadik who can return people in repentance. And through the true Tzadik of the generation being revealed, even the nations of the world return to Hashem, may He be blessed, with one mind.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה בְּכֹחַ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִצְוַת סֻכָּה, הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיוֹת זוֹ בְּזוֹ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי זוֹכִים לִתְפִלָּה בְּכֹחַ וּבִיאַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, זוֹכִים לְמִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי וְלִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹכִים לִתְפִלָּה בְּכֹחַ וּלְמִצְוַת סֻכָּה:

</div>

Powerful prayer, the Land of Israel, and the commandment of Sukkah are one aspect and are dependent upon one another. That is: through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one merits powerful prayer and coming to the Land of Israel. And likewise through powerful prayer, one merits the commandment of Sukkah properly and the holiness of the Land of Israel. And through the holiness of the Land of Israel, one merits powerful prayer and the commandment of Sukkah.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר פּוֹגְמִים חָלִילָה בְּמִצְוַת סֻכָּה, הַיְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַמִּצְוָה לְגַמְרֵי אוֹ שֶׁאֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יְדֵי זֶה מְאַבְּדִים שֶׁפַע שֶׁל אָדָם וְנוֹפְלִים לְשֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי בִּטּוּל מִצְוַת סֻכָּה אוֹבְדוֹת מִן הָאָדָם הַיְּדִיעָה וְהָאֱמוּנָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַמְּפַרְנֵס אֶת הָאָדָם, כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַאֲמִין וּמַרְגִּישׁ שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הִיא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק אָז פַּרְנָסַתוֹ הִיא מִ"שֶּׁפַע שֶׁל אָדָם". אֲבָל עַל יְדֵי בִּטּוּל מִצְוַת סֻכָּה, נֶאֱבָדוֹת מִמֶּנּוּ אֱמוּנָה זוֹ וְהַרְגָּשָׁה זוֹ, וְהוּא נוֹפֵל לְדֵעוֹת וּסְבָרוֹת טִבְעִיּוֹת, לַחֲשֹׁב שֶׁהַיְגִעוֹת וְהַטִּרְחוֹת מְפַרְנְסוֹת אֶת הָאָדָם. אֲזַי פַּרְנָסָתוֹ מְכֻנָּה "שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה", כִּי בְּהֵמָה מִתְפַּרְנֶסֶת מִיְּגִיעוֹת וּטְרָחוֹת. הֲגַם שֶׁפַּרְנָסָת הַבְּהֵמָה הִיא גַּם כֵּן בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אֲבָל מִפְּנֵי שֶּׁאֵין לַבְּהֵמָה דַּעַת לְהָבִין שֶׁפַּרְנָסָתָהּ הִיא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת זֹאת מְכֻנָּה פַּרְנָסָתָהּ "שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה". וְכֵן הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הִיא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, אֲזַי פַּרְנָסָתוֹ הִיא גַּם כֵּן שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה. וְעַל יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִים בְּמִצְוַת סֻכָּה, גּוֹרְמִים לְמִיתַת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טֶרֶם הַזְּמַן. אֲבָל עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, נִצּוֹלִים מֵהַפְּגָמִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה:

</div>

When one blemishes, G-d forbid, the commandment of Sukkah — that is, cancels the commandment entirely or does not fulfill it as explained in the Shulchan Aruch — through this one loses the abundance of a human being [שֶׁפַע שֶׁל אָדָם] and falls to the abundance of an animal [שֶׁפַע שֶׁל בְּהֵמָה]. That is: through canceling the commandment of Sukkah, the knowledge and faith that Hashem, may He be blessed, is the One Who provides for the person are lost from him. For when a person believes and feels that his Parnasah is by the particular Providence of Hashem, may He be blessed — only then is his Parnasah from the "abundance of a human being." But through canceling the commandment of Sukkah, this faith and feeling are lost from him — and he falls to natural views and opinions, thinking that toils and labors provide for a person. Then his Parnasah is called "the abundance of an animal" — for an animal is provided for through toil and labor. Even though the animal's Parnasah is also by His particular Providence — but since the animal has no knowledge to understand that its Parnasah is by His Providence, may He be blessed — because of this its Parnasah is called "the abundance of an animal." And likewise: a person who does not know and does not believe that his Parnasah is by His particular Providence — his Parnasah is also the abundance of an animal. And through blemishing the commandment of Sukkah, one causes the premature death of animals and beasts. But through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one is saved from the aforementioned blemishes.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, אֶפְשָׁר לַעֲסֹק בְּבִנְיָנִים בְּאֹפֶן שֶׁעִסְקֵי הַבִּנְיָן לֹא יַזִּיקוּ לְעוֹסְקֵיהֶם. כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עַיֵּן סוֹטָה יא), שֶׁהָאֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּבִנְיָנִים, הַבִּנְיָן מַזִּיק לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, נִצּוֹלִים מִנֵּזֶק הַבִּנְיָן:

</div>

Through fulfilling the commandment of Sukkah properly, it is possible to engage in construction [בִּנְיָנִים] in such a manner that the business of construction will not harm those who engage in it. For it is explained in the words of our Sages, of blessed memory that people who engage in construction — the construction harms them, G-d forbid. But through the commandment of Sukkah properly, one is saved from the harm of construction.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה כָּרָאוּי, מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה בְּעֵת הַכְּנִיסָה לַסֻּכָּה, כִּי מִבְּחִינַת סֻכָּה יוֹצֵאת כָּל הַתּוֹרָה:

</div>

Through fulfilling the commandment of Sukkah properly, one is sanctified with the holiness of the Torah upon entering the Sukkah — for from the aspect of the Sukkah all the Torah emanates.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב וּמִינָיו, הַיְנוּ עַל יְדֵי קִיּוּם כָּרָאוּי שֶׁל מִצְוַת לוּלָב בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת, זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית, לָדַעַת בֶּאֱמֶת שֶׁמְּלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי בְּכָל מָקוֹם וְעִם כָּל אָדָם, רוֹאֶה תָּמִיד אֶת מַעֲשֵׂי הָאָדָם, שׁוֹמֵעַ תָּמִיד כָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָיו. וּכְשֶׁזּוֹכְרִים כָּל זֹאת בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי נִזְהָרִים מְאֹד מֵעֲשׂוֹת רַע, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה הֵן בְּדִבּוּר הֵן בְּמַעֲשֶׂה. עַל יְדֵי מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב כָּרָאוּי גַּם זוֹכִים לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מְצוּיָה אֲפִלוּ בְּכָל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם. הַיְנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר מַקְשִׁיבִים כָּרָאוּי לִלְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם, שׁוֹמְעִים בָּהֶם רְמָזִים רַבִּים שֶׁל מוּסָר וּמִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת שָׁמַיִם, כַּיָּדוּעַ מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמֵעוֹד אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁהִתְעוֹרְרוּ לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה, עַל יְדֵי כַּמָּה מִלִּים מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם. גַּם עַל יְדֵי הַמִּצְוָה הַנִּזְכֶּרֶת לְמַעְלָה, זוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ מִן הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, וְזוֹכִים לְקַשֵּׁר אֶת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית אֶל הַלֵּב. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים עַל יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁל הַמֹּחַ, לְהַכְנִיעַ אֶת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הַלֵּב, וְזוֹכִים לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה אֲמִתִּית. גַּם זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ אֶת אוֹר הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶעֱלָמִים וּמְכֻסִּים מִן הָעוֹלָם, וְאוֹר הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא גָּנוּז מִן הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם:

</div>

Through the commandment of taking the lulav and its species — that is, through the proper fulfillment of the commandment of lulav during the days of the festival of Sukkos — one merits genuine knowledge, to truly know that "the whole earth is full of His glory" [מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ]. That is: one merits to truly believe that Hashem, may He be blessed, is present in every place and with every person — always seeing a person's deeds, always hearing every word that comes from his mouth, and knowing his thoughts. And when one truly remembers all of this — one will certainly be very careful about doing evil: whether in thought, whether in speech, whether in deed. Through the commandment of taking the lulav properly, one also merits to know and believe that His divinity, may He be blessed, is present even in all the languages of the nations. That is: when one listens properly to the languages of the nations, one hears in them many allusions to mussar and is aroused to fear of Heaven — as is known from the holy Baal Shem Tov, of blessed memory, and from other people of truth who were aroused to holy fear and love through some words from the languages of the nations. And through the aforementioned commandment, one merits to draw close to Hashem, may He be blessed, even from the most distant places. And one merits to bind genuine knowledge to the heart — that is, through the genuine knowledge of the mind one merits to subdue the lusts and evil traits of the heart, and merits to love Hashem, may He be blessed, with genuine love. And one also merits to feel the light of truth of the Tzadikim who are hidden and concealed from the world, and the light of truth in the Torah — which is hidden from the world. And through this peace increases in the world.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַבְּכִיּוֹת שֶׁבּוֹכִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם אֲמִתִּית, זוֹכִים לְאֶתְרוֹג כָּשֵׁר וְנָאֶה, וְכַמָּה שֶׁבּוֹכֶה יוֹתֵר, זוֹכֶה לְאֶתְרוֹג נָאֶה יוֹתֵר לְחַג הַסֻּכּוֹת:

</div>

Through the weeping that one weeps before Hashem, may He be blessed, during the Days of Awe — out of genuine repentance and genuine fear of G-d — one merits a valid and beautiful esrog [אֶתְרוֹג כָּשֵׁר וְנָאֶה]. And the more one weeps, the more beautiful an esrog one merits for the festival of Sukkos.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

הִדּוּר הָאֶתְרוֹג וְכַשְׁרוּתוֹ נִמְשָׁךְ מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא "רֹאשׁ בַּיִת" שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הַיְנוּ, כְּפִי שֶׁצַּדִּיק הָאֱמֶת, רֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי, מִתְפַּרְסֵם וּמִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם כָּרָאוּי, כֵּן זוֹכִים לְאֶתְרוֹגִים מְהֻדָּרִים וּכְשֵׁרִים לְסֻכּוֹת. עַל כֵּן, כְּפִי הַהִתְקָרְבוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, כֵּן זוֹכִים לְאֶתְרוֹג כָּשֵׁר וּמְהֻדָּר לְסֻכּוֹת, וְזוֹכִים לְקַיֵּם מִצְוַת לוּלָב וְאֶתְרוֹג וְכוּ' בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְהִתְעוֹרְרוּת רְאוּיָה. וְעַל יְדֵי הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, לְהַשִּׂיג אֶתְרוֹג כָּשֵׁר וּמְהֻדָּר, זוֹכִים לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת:

</div>

The beauty and validity of the esrog flows from the true Tzadik — who is the "master of the household" [רֹאשׁ בַּיִת] of the entire world. That is: in proportion to how the true Tzadik — the true master of the household — becomes known and revealed in the world as it should be, so do people merit beautiful and valid esrogim for Sukkos. Therefore: in proportion to how genuinely close one is to the true Tzadik, so does one merit a valid and beautiful esrog for Sukkos — and one merits to fulfill the commandment of lulav and esrog etc. with fear of G-d and proper arousal. And through genuinely striving for the sake of Heaven to obtain a valid and beautiful esrog — one merits to draw genuinely close to the true Tzadik.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד מְאֹד לְהַשִּׂיג אֶתְרוֹג כָּשֵׁר וּמְהֻדָּר לְסֻכּוֹת. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג אֶתְרוֹג כָּשֵׁר וְהָדוּר. כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל אֶת חֲשִׁיבוּת וְגֹדֶל מִצְוַת אֶתְרוֹג, שֶׁעַל יָדָהּ זוֹכִים לְקָרֵב בִּנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן:

</div>

One must strive very, very greatly to obtain a valid and beautiful esrog for Sukkos. And one must multiply weeping before Hashem, may He be blessed, during the days of Rosh HaShanah and Yom Kippur — that He, may He be blessed, help that one be able to obtain a valid and beautiful esrog. For we do not know at all the importance and greatness of the commandment of esrog — through which one merits to hasten the building of the Temple speedily in our days, Amen.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עִנְיַן הוֹשַׁעְנָא רַבָּה וְשִׂמְחַת תּוֹרָה מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ע"ד בַּתּוֹרָה "רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם":

</div>

The matter of Hoshana Rabbah and Simchas Torah is explained in Likutay MoHaRaN Part I, §74 in the Torah "Rumah al HaShamayim" ["Be exalted above the heavens"].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, הַיְנוּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁאָדָם עוֹרֵךְ לְעַצְמוֹ, וּמִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אִם הוּא נוֹהֵג כַּהֹגֶן בְּכָל מִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו. גַּם הַהוֹדָאָה בְּמִשְׁפָּט הַשֵּׁם, הַיְנוּ הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹהֵג בְּצֶדֶק וּבְיֹשֶׁר בְּכָל מִשְׁפָּטָיו וְהַנְהָגוֹתָיו, וְהָאֱמוּנָה שֶׁכָּל מַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם הוּא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה גְּדוֹלָה בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, הִלְכוֹת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הֲלָכָה ו' סָעִיף י"א. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְתִקּוּן הַבְּרִית:

</div>

Shemini Atzeres is the aspect of rectification of judgment [תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט] — that is, the judgment that a person renders for himself, examining carefully whether he is conducting himself properly in all his character traits and deeds. And also the acknowledgment in Hashem's judgment [הוֹדָאָה בְּמִשְׁפַּט הַשֵּׁם] — that is, the genuine faith that Hashem, may He be blessed, conducts Himself with justice and uprightness in all His judgments and conduct. And the faith that everything Hashem, may He be blessed, arranges with the person is certainly for a great good both materially and spiritually — this is the primary rectification of judgment. Thus is it explained in Likutay Halachos, Laws of Rosh Chodesh, Halacha 6, §11. And through this one merits rectification of the bris.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עִקָּר

</div>



# יְמֵי הַחֲנֻכָּה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/22/

# יְמֵי הַחֲנֻכָּה

<div dir="rtl">יְמֵי הַחֲנֻכָּה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/22


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מַכִּירִים בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַזְּהִירוּת בְּקִיּוּם מִצְוַת הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְוָה בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְיִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִתִּיִּים, זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית וּלְהַכִּיר בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אִישׁ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. גַּם עַל יְדֵי הַזְּהִירוּת בְּמִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה, מִתְעַלֶּה וּמִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וְזוֹכִים לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָשׁוּב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְזוֹכִים לְיִרְאָה אֲמִתִּית, וְלִשְׁלוֹם בַּיִת וְלִתְפִלָּה, מִתְבַּטֶּלֶת הַמַּחֲלֹקֶת וְלָשׁוֹן הָרַע וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת:

</div>

Through the commandment of the Chanukah candle one comes to know His glory, may He be blessed. That is: through being meticulous in fulfilling the commandment of lighting the candles — and especially when the commandment is fulfilled with great arousal and with genuine fear and love — one merits genuine knowledge and to recognize the greatness of Hashem, may He be blessed, each person according to his level. And also through being meticulous in the commandment of the Chanukah candle, the honor of Hashem, may He be blessed, is elevated and magnified in the world. And one merits to arouse people who are distant from Hashem, may He be blessed, to return to fear of G-d and Torah observance. And one merits genuine fear of Heaven, domestic peace [שְׁלוֹם בַּיִת], and prayer. Strife and slander are nullified, and peace flows throughout all the worlds.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַזְּהִירוּת בְּמִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה כָּרָאוּי, זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית וּלְזִכָּרוֹן אֲמִתִּי. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכְרִים כָּרָאוּי שֶּׁנִּמְצָא עוֹד עוֹלָם. וְעַל יְדֵי זְכִירָה זוֹ נִצּוֹלִים מֵחֲטָאִים רַבִּים וַעֲווֹנוֹת, וְזוֹכִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי:

</div>

Through being meticulous in the commandment of the Chanukah candle as it should be, one merits genuine knowledge and genuine memory [דַּעַת אֲמִתִּית וְזִכָּרוֹן אֲמִתִּי]. That is: one properly remembers that there is yet another world [שֶׁנִּמְצָא עוֹד עוֹלָם]. And through this remembering one is saved from many sins and iniquities, and merits proper fear of G-d.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁבְּיָמִּים אֵלּוּ רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם, וְהִצִּילָם מִשּׂוֹנְאֵיהֶם. וְעַל נִסִּים אֵלּוּ יֵשׁ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּמַצִּילֵנוּ מִשּׂוֹנְאֵינוּ תָּמִיד, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח): "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם לָדַעַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, הֵן בִּבְרִיאוּת הֵן בְּפַרְנָסָה. כַּמְּבֹאָר בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה: "עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְכוּ'", וּבִפְרָט בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיֵּעַ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. אֲבָל מֵחֲמַת חִסָּרוֹן בִּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, וּלְהִתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת בַּנִּסִּים וּבַחֲסָדִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּבַעֲבוּר זֹאת לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְהַלֵּל. וְזֶה עִקָּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. הַיְנוּ שֶׁכְּמוֹ שֶׁעִקָּר תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא הוּא לְהַכִּיר בְּגַדְלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְעַל יְדֵי הַכָּרָה בְּנִסִּים וַחֲסָדִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה, וְעַל יְדֵי הַהַלֵּל וְהַהוֹדָאָה לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, מַכִּירִים בִּגְדֻלָתוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְפִלָּה אֲמִתִּית וְלִלְמֹד לִשְׁמָהּ, לְלֹא שֶׁקֶר, שֶׁלֹּא לְשֵׁם כָּבוֹד מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וְזוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְרַב אֲמִתִּי. גַּם זוֹכֶה לְשִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְזוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, הַיְנוּ, לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה וֶאֱמֶת, וְנִצּוֹל מִדִּבּוּרֵי שֶׁקֶר וּדְבָרִים בְּטֵלִים וְכוּ'. וַאֲזַי זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וְשִׂמְחָתָהּ לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סְעִיף מ'. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הָעוֹבְרִים עַל כָּל אָדָם, הַכֹּל נַעֲשָׂה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, הַמְכֻנֶּה "אֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ". לְכָל הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף זֶה, זוֹכִים עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה כָּרָאוּי, וּבְיִרְאָה וְאַהֲבָה רְאוּיִים. גַּם עַל יְדֵי הַהוֹדָאָה וְהַהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי חֲנֻכָּה, שֶׁהוֹשִׁיעָם מִשּׂוֹנְאֵיהֶם, וְעַל יְדֵי הַהַכָּרָה בַּנִּסִּים וְהַחֲסָדִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל יוֹם. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה וּמִצְוַת הַלֵּל וְהוֹדָאָה בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ כָּרָאוּי, וְזוֹכֶה לְתִקּוּנִים אֵלּוּ, הַיְנוּ לַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְּבֹאָרוֹת בְּסָעִיף זֶה:

</div>

The days of Chanukah are days of praise and thanksgiving [הַלֵּל וְהוֹדָאָה] to Hashem, may He be blessed. That is: on these days it is proper to contemplate the miracles and wonders that Hashem, may He be blessed, performed for our fathers in those days — and how He saved them from their enemies. And for these miracles one must give thanks and praise, and believe that Hashem, may He be blessed, performs miracles and wonders for Israel in every generation — and saves us from our enemies always. As stated in the words of our Sages, of blessed memory : "In every generation they rise against us to destroy us, and the Holy One, blessed be He, saves us from their hand." And likewise every person must know that Hashem, may He be blessed, performs miracles and wonders with him every single day — both in health and in Parnasah. As stated in the Shemoneh Esrei: "For Your miracles that are with us every day, and for Your wonders" etc. And especially spiritually — that Hashem, may He be blessed, assists one to strengthen oneself in faith, in fear of G-d, and in Torah observance. But because of a deficiency in completeness of faith, one does not feel and does not see the miracles and wonders that Hashem, may He be blessed, performs with every person individually. Therefore every person must strengthen himself in proper faith, and truly contemplate the miracles and kindnesses that Hashem, may He be blessed, performs with him every single day — and give thanks and praise to Him because of this. And this is the primary delight of the World to Come. That is: just as the primary delight of the World to Come is recognizing the greatness of Hashem, may He be blessed — so too through faith in particular Providence, through recognizing the miracles and kindnesses that Hashem, may He be blessed, performs — and through the praise and thanksgiving to His great Name — one comes to recognize His greatness. And through this one merits genuine prayer and Torah study for its own sake [לִלְמֹד לִשְׁמָהּ] — without falsehood, not for honor or money or the like — only genuinely for the sake of Heaven. And one merits to draw close to a true Rebbe. And one also merits true matches [שִׁדּוּכִים אֲמִתִּיִּים] — both materially and spiritually. And one merits completeness of speech — that is, to speak only words of holiness and truth, and to be saved from false speech, idle words, etc. And then one merits to draw the holiness and joy of Shabbas into the six days of the week, as explained in the chapter "Truth and Faith" §40. And through this the simple unity of Hashem, may He be blessed, is revealed — that is, one merits to feel and believe that all the changes that pass over every person are all accomplished through His particular Providence, may He be blessed, Who is called "the simple One, may He be blessed" [אֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ]. To all the rectifications described in this section one merits through fulfilling the commandment of lighting the Chanukah candle with simple faith as it should be — and with proper fear and love. And also through the praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, for the miracles and wonders He performed for our fathers in the days of Chanukah — saving them from their enemies — and through the recognition of the miracles and kindnesses that Hashem, may He be blessed, performs with every person individually every single day. Fortunate is the person who merits to fulfill the commandment of lighting the Chanukah candle and the commandment of praise and thanksgiving with simple and wholehearted faith, with proper fear and love [בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ] — and merits these rectifications, namely the good character traits described in this section.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כְּפִי שֶׁכָּל אֶחָד זוֹכֶה לִפְעֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבַקָּשַׁת "סְלַח נָא", הַיְנוּ כְּפִי שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל מְחִילַת חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, כֵּן הוּא זוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה. כִּי קְדֻשַּׁת חֲנֻכָּה נִמְשֶׁכֶת מִן הַסְּלִיחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי חֲנֻכָּה מְרַמֵּז עַל חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים, וּבִפְרָט כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ג' עִנְיַן חֲנֻכָּה, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְלָזֹאת זוֹכִים עַל יְדֵי פְּעֻלַּת סְלִיחָה וּמְחִילָה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן ז') בַּתּוֹרָה "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם". וְעִקָּר קְדֻשַּׁת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמַּמְשִׁיךְ בַּחֲנֻכָּה, הִיא הַזְּכִיָּה בְּדַעַת אֲמִתִּית לָדַעַת וּלְהוֹדִיעַ "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (דְּבָרִים ד, לט). הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע וְיַאֲמִין שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כִּי נִפְעָלִים הֵם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כֻּלָּם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ הֵם. וְרַק כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם אִם יַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, הִלְבִּישׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הֵן בִּכְלָל הֵן בִּפְרָט. וְצָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַנִּבְרָאִים, וּמַנְהִיג וּמוֹשֵׁל בָּהֶם לְבַדּוֹ, וְכָל הַסִּבּוֹת מְאֹרָעוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת בִּכְלָל וּבִפְרָט, הַכֹּל נִפְעָל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בְּלִי שׁוּם חִיּוּב טִבְעִי כְּלָל. וְצָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָבִין, שֶׁשּׁוּם נִבְרָא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה בְּלִי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. עַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם זָקוּק לְטוֹבָה אוֹ לְהִנָּצֵל מֵרָע, יִפְנֶה רַק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, כִּי מִלְּבַדּוֹ אֵין כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהוֹשִׁיעוֹ מִן הָרָעָה, וּמִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין כֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהֵיטִיב עִמּוֹ. וְעַל יְדֵי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הַזֹּאת נִצּוֹלִים מֵעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחְמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הָרַחְמָנוּת עַל יְהוּדִי הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְדַעַת אֲמִתִּית, לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה. דַּעַת אֲמִתִּית זֹאת צָרִיךְ לְהַכְנִיס גַּם בַּיְּלָדִים וּבְתַלְמִידִים מִדּוֹר לְדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לַהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת, הַמְּכֻנּוֹת "מַקִּיפִים". וְהַשָּׂגוֹת אֵלֶּה הֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא, וּלְאֵלּוּ אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת עַל יְדֵי הַדְלָקַת שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמְּקַיְּמִים בֶּאֱמוּנָה, בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה כָּרָאוּי. וְעַל יְדֵי זֶה גַּם זוֹכִים לְפַרְנָסָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִן הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית שֶׁלֹּא עַל פִּי טֶבַע. וְעַל יְדֵי פַּרְנָסָה זוֹכִים בְּעֵת הָאֲכִילָה לְרָצוֹן מֻפְלָג, הַיְנוּ לְגַעֲגוּעִים וְכִסּוּפִים לְלֹא שִׁעוּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֹאת יוּכַל לְהָבִין כָּל אָדָם, שֶׁלְּחֲנֻכָּה כָּזֹאת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֱמֶת שֶׁהוּא רַחְמָן אֲמִתִּי, הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַכְנִיס בְּכָל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, דַּעַת אֲמִתִּית, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת שֶׁאֶפְשָׁר לְרַחֵם וּלְהֵיטִיב, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

In proportion to how much each person merits to accomplish on Yom Kippur through the petition of Slach Na [סְלַח נָא] — that is, in proportion to how much he merits to accomplish before Hashem, may He be blessed, the forgiveness of his sins and iniquities — so does he merit the holiness of Chanukah. For the holiness of Chanukah flows from the forgiveness of Yom Kippur — for Chanukah alludes to chanukas beis haMikdash [חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ] — the dedication of the Temple. That is: through fulfilling the commandment of the Chanukah candle, as described in the preceding sections, and especially as described in §3 regarding the matter of Chanukah — through this one merits to draw the holiness of the Temple. And to this one merits through the action of forgiveness and atonement of Yom Kippur, as explained in Likutay MoHaRaN Part II in the Torah "Ki merachamam yenahaigem" ["For He who has mercy upon them will lead them"]. And the primary holiness of the Temple that one draws on Chanukah is the merit of genuine knowledge — to know and to make known "that Hashem is the G-d" [כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים] . That is: one should know and believe that all the matters that appear to occur by the course of nature are all by His particular Providence, may He be blessed. And only in order to test the person whether he will believe in particular Providence — did Hashem, may He be blessed, clothe His Providence in the course of nature, both generally and particularly. And one must know and believe that Hashem, may He be blessed, is the Creator of all the worlds and all the creatures, and guides and rules them alone. And all causes, events, and occurrences both generally and particularly — all are accomplished through His particular Providence without any natural compulsion whatsoever. And one must know and understand that no creature can do good or evil without His Providence, may He be blessed — as explained in Likutay Halachos. Therefore: when the person needs goodness or to be saved from evil — let him turn only to Hashem, may He be blessed, through prayer and request — for apart from Him there is no power that can save him from evil, and apart from Him, may He be blessed, there is no power that can do good with him. And through this genuine knowledge one is saved from iniquities — which is the primary mercy upon Israel. That is: the primary mercy upon a Jew is that he merit genuine knowledge — to know that Hashem is the G-d, as described above in this section. This genuine knowledge must be introduced also into children and students from generation to generation and forever and ever. And through this one merits great and genuine attainments called makkifim [מַקִּיפִים] ["encircling lights"]. And these attainments are the primary delight of the World to Come — and to them one can merit through the lighting of the holy Chanukah candle oil that one fulfills with faith, fear, and proper love. And through this one also merits holy Parnasah that flows from the supernal will [הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן] — that is, one merits to know and believe that Parnasah flows through His will, may He be blessed, and His particular Providence — not according to the course of nature. And through this Parnasah one merits at the time of eating to a most exalted will [רָצוֹן מֻפְלָג] — that is, to yearnings and longings beyond all measure for Hashem, may He be blessed. And this every person can understand — that for such a Chanukah as described above, it is possible to merit only through genuine closeness to the true Tzadik who is a true merciful one [רַחֲמָן אֲמִתִּי] — meaning one who is able to introduce into every person according to his level genuine knowledge — which is the primary mercy that can be shown and the primary good that can be done, as described above.



# קְדֻשַּׁת פּוּרִים

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/23/

# קְדֻשַּׁת פּוּרִים

<div dir="rtl">קְדֻשַּׁת פּוּרִים</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/23


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם וְרִקּוּדִים, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בִּימֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְרַבָּה, עַד כְּדֵי רִקּוּדִים וּמְחִיאַת כַּפַּיִם, זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קַבָּלַת הַתּוֹרָה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר, שֶׁזּוֹהִי הֶאָרָה נִפְלָאָה שֶׁל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וְחֵשֶׁק עָצוּם לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה, וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת וּלְקַיֵּם סוֹדוֹת וְחָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁבְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר. עוֹד זוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר כָּרָאוּי. גַּם עַל יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הַמָּן עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ, הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵן מְכֻנּוֹת קְלִפַּת הַמָּן עֲמָלֵק. וְעַל יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים כָּרָאוּי מִתְבַּטְּלִים גַּאֲוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה וּכְפִירוֹת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה גְּדוֹלָה וּלְחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה, וּלְחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים, וְנִמְתָּקִים וּבְטֵלִים כָּל מִינֵי דִּינִים וּגְזֵרוֹת רָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל:

</div>

Through the joy of Purim with clapping of hands and dancing [שִׂמְחַת פּוּרִים בִּמְחִיאַת כַּפַּיִם וְרִקּוּדִים] — that is, through strengthening oneself during the days of Purim with great and abundant joy, even to the point of dancing and clapping of hands — one merits to draw upon oneself receiving the Torah in the revealed and the concealed [קַבָּלַת הַתּוֹרָה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר]. This is the wondrous illumination of Mordechai and Esther. That is: one merits to great arousal and a powerful desire to fulfill the commandments of the Torah in the revealed dimension, and to genuinely understand and fulfill the secrets and true wisdoms that are in the concealed dimension of the Torah. One also merits to fulfill the commandment of counting the Omer [מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר] properly. And also through proper Purim joy one merits to subdue the klipah of Haman and Amalek, may his name be erased — that is, the lusts and evil traits that are called the klipah of Haman-Amalek. And through proper Purim joy, pride, idolatry, and heresies are nullified. And one merits great faith and holy wisdom [חָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה], and life and length of days. And all manner of harsh judgments and evil decrees are sweetened and nullified from Israel.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פּוּרִים הוּא הֲכָנָה לְפֶסַח. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי מִצְווֹת וְשִׂמְחַת פּוּרִים כָּרָאוּי זוֹכִים לְהִנָּצֵל מֵחָמֵץ בְּפֶסַח, וְזוֹכִים לְקַיֵּם כָּל מִצְווֹת הַפֶּסַח כָּרָאוּי:

</div>

Purim is a preparation for Passach [פּוּרִים הוּא הֲכָנָה לְפֶסַח]. That is: through the commandments and joy of Purim as it should be, one merits to be saved from chametz [חָמֵץ] on Passach, and merits to fulfill all the commandments of Passach properly.



# תַּלְמוּד תּוֹרָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/24/

# תַּלְמוּד תּוֹרָה

<div dir="rtl">תַּלְמוּד תּוֹרָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/24


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא בְּעַד כָּבוֹד אוֹ מָמוֹן, מִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת. וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִתְעַלֶּה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, נוֹשֵׂא חֵן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְהוּא שׁוֹמֵעַ לִתְפִלּוֹתָיו וּמְמַלֵּא בַּקָּשׁוֹתָיו שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵן טוֹבוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת:

</div>

Through genuine Torah engagement — that is, through genuinely studying Torah and fulfilling the learning in deed — one merits length of days. For through genuinely engaging in Torah for the sake of Heaven, one calls out to Hashem, may He be blessed, Who is called "the Life of all life" [חַי הַחַיִּים] — and draws from Him, may He be blessed, life and length of days. And when one studies Torah, one must enunciate the words from the mouth — for through this one merits to call to Hashem and to draw from Him length of days and great goodness.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכֹחַ, הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן, וְהִתְגַּבְּרוּת בְּכֹחַ לְהַכְנִיעַ אֶת הַמְּנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעוֹת מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַזֶּקֶת בָּאָדָם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית הַמְּכֻנָּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם מִתְחַזֵּק לְהַכְנִיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו שֶׁל יֵצֶר הָרַע, וְהוּא מֵקִים אֶת דֵּעוֹתָיו שֶׁל יֵצֶר הַטּוֹב:

</div>

Through genuine Torah engagement one can give mussar and reprove even those distant from oneself — even though one does not know what words of reproof they need. For all manner of words of reproof, mussar for arousal, strengthening, and good character traits are found within the Torah. And even the people who need to be reproved are not close to one in such a way that one could reprove them directly — nonetheless, through genuine Torah engagement as it should be, those distant hear the voice of the herald of the holy Torah. For the Torah always cries out and calls to people distant from Him, may He be blessed: "How long, O simple ones, will you love simplicity…" Only they do not hear the voice of the Torah because of the many concealments that sins have caused — that is, because these people are deeply mired, G-d have mercy, in many iniquities, and have therefore distanced from Hashem and from the Torah and do not hear the Torah's voice. And because of our iniquities Hashem, may He be blessed, hides Himself from us in a concealment within a concealment, as stated in the Torah : "And I will surely hide." That is: if you multiply iniquity, G-d forbid, I will distance from you and conceal Myself from you. But through genuine Torah engagement as described above, one reveals all manner of concealments — that is, through proper Torah engagement, one brings it about that even people who have distanced greatly from Hashem and from the Torah are aroused and hear the voice and reproof of the Torah — until they return to Hashem.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וּבְכֹחַ, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים א' וּב', אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים מִכָּל הַסִּבּוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, וְהוּא מִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּל דָּבָר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. גַּם עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, שֶׁאֲפִלוּ אִם נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִמְקוֹם חֹשֶׁךְ, הַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁל אֲנָשִׁים מְרֻחָקִים, עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁבְּמָקוֹם זֶה קָשֶׁה מְאֹד לִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹכֶה לְהָבִין אֵיךְ לִמְצוֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בְּמָקוֹם שֶׁל חֹשֶׁךְ, וְדַוְקָא מִמָּקוֹם מְרֻחָק וְחָשׁוּךְ בּוֹ הוּא נִמְצָא, יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בֶּאֱמֶת:

</div>

Even people who have distanced greatly from Hashem and from the Torah can return and draw close to Him through studying the holy Torah — for in distancing there are several levels. There are people who were only a little close to Him, may He be blessed — to fear of G-d and Torah observance — and distanced so far that they forgot Him entirely, G-d forbid. And there are people who still remember Him, may He be blessed — that is, who have not distanced entirely — and who wish to walk in the straight path, the path of Torah, only cannot prevail over their inclination to break their lusts and evil traits. And because of this they too are distant from fear of G-d and Torah observance. But through genuine Torah study as it should be, one brings it about that all of them hear the voice of the herald and reproof of the Torah itself — and all return to Hashem.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וּמֵחֲמַת זֹאת אֵינוֹ מֵבִין אֶת גֹּדֶל פְּגָם הָעֲבֵרָה. עַל כֵּן, כָּל אָדָם, כְּפִי הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁעָבַר וּפָגַם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כָּךְ הוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ. כִּי עַל יְדֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת מִתְקַלְקֵל מְאֹד מֹחוֹ שֶׁל בַּעַל הָעֲבֵרָה, וְאִם אֵינוֹ מִתְחָרֵט וְאֵינוֹ שָׁב בִּתְשׁוּבָה, מִתְגַּבֵּר עָלָיו קִלְקוּל הַמֹּחַ עַד שֶׁמִּשְׁתַּגֵּעַ רַחֲמָנָא לִצְּלָן. אָמְנָם עַל פִּי רֹב שִׁגְעוֹנָם שֶׁל בַּעֲלֵי עֲבֵרָה הוּא רַק בְּרוּחָנִיּוּת. הַיְנוּ שֶׁעוֹשִׂים עֲבֵרוֹת רַבּוֹת וְנִמְשָׁכִים אַחַר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, עַד שֶׁאֵינָם חָשִׁים שׁוּם עָוֶל בְּמַעֲשֵׂיהֶם. אַךְ לִפְעָמִים נוֹפְלִים גַּם לְשִׁגָּעוֹן בְּגַשְׁמִיּוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וּמֵחֲמַת זֶה מְצוּיִים כַּמָּה מִינֵי שִׁגָּעוֹן בַּאֲנָשִׁים רַבִּים. וְהַתִּקּוּן וְהָרְפוּאָה לְקִלְקוּל הַמֹּחַ שֶּׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, הוּא עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וּבְכֹחַ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, בַּסְּעִיפִים א' וּב'. כִּי עַל יְדֵי כֹּחַ הַתּוֹרָה מַכְנִיעִים אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, וּמֵגָרְשִׁים אֶת הַשִּׁגָּעוֹן וְרוּחַ הַשְּׁטוּת שֶׁנִּכְנְסוּ בּוֹ עֵקֶב חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, וְאָז הוּא זוֹכֶה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְלִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית:

</div>

When a person studies Torah, one must study in such a way that one receives from Torah studies true judgments and upright conduct [מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת]. That is: genuine counsels and good views to understand how to properly conduct oneself in all character traits and all deeds — which is the primary purpose. And one must also understand from the Torah studies one learns what to advise other people who seek one's counsel — how to conduct themselves in their matters according to truth and Torah. And to this one merits through faith in the Sages [אֱמוּנַת חֲכָמִים]. That is: through being genuinely close to the true Tzadikim and believing in them as it should be — and fulfilling their counsels and views — through this one merits to find in all Torah studies one studies true judgments and upright conduct, to know how to conduct oneself in every matter, and even to teach others.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְהִנָּצֵל מִן הַדֵּעוֹת הַכּוֹזְבוֹת שֶׁל יֵצֶר הָרַע, שֶׁעַל פִּי רֹב אֵינוֹ מַסִּית אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרָה תֵּכֶף וּמִיָּד, אֶלָּא תְּחִלָּה הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּמִצְווֹת. הַיְנוּ, הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים שֶׁנִּדְמִים כְּמִצְווֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵלּוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, מֵבִין וְעוֹמֵד מִיָּד עַל טִיבָן. וּמֵחֲמַת זֹאת נִכְשָׁלִים אֲנָשִׁים רַבִּים בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁעֲבֵרָה נִדְמֵית לָהֶם כִּי מִצְוָה הִיא. אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, לְלֹא כָּזָב, זוֹכִים לְשֵׂכֶל וּלְדַעַת אֲמִתִּיִּים, וּמְבִינִים אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּמִצְווֹת:

</div>

There are many books in the world, and there will be yet more books. And all these books are very necessary for the world — and it is forbidden to mock or disgrace any book from among these books. For the views of the aforementioned books are founded on our holy Torah — both Written and Oral. But books compiled on matters of inquiry and external wisdoms — that is, heresy — from such books one must distance greatly, for they very much harm faith and fear of G-d, which are the foundation and root of Jewishness. And one who mocks and disgraces a book that was compiled according to our holy Torah that we received from Sinai, will be judged and punished by Hashem, may He be blessed, with mental confusion — that is, one will never be able to find genuine counsels in all one's studies, and will always be in doubt and not know any matter clearly — how to conduct oneself properly. The rectification for one who disgraced and mocked the books of truth is to return in genuine repentance — to genuinely regret what one blemished through disgracing and mocking the books of truth compiled according to our holy Torah — and to begin anew to value and believe in all books compiled according to the Written and Oral Torah as described above. Through this one merits rectification of the mind, and can draw and find complete and genuine counsels in all Torah studies one studies.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

תּוֹרָה וּתְפִלָּה מֵחַזְקוֹת וּמְאִירוֹת אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים, זוֹכִים לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה בְּהִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית, וְזוֹכִים לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת וְאוֹר בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, הֵן הַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת וְהֵן בְּכָל מִינֵי תְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶן בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי הָעֵסֶק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, זוֹכִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וּמַרְגִּישִׁים חִיּוּת וְאוֹר בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה:

</div>

One who has merited to innovate Torah — that is, who merits to understand true explanations and interpretations suited to renew and arouse people to fear of G-d and Torah observance — such explanations and interpretations are called Torah innovations, for they are suited to renew people and arouse them to serve Hashem, which is the primary purpose. And if the person who understands the Torah explanations and innovations teaches them to others genuinely for the sake of Heaven — not for honor, money, or the like — only in order to arouse their hearts to fear of G-d and Torah observance, then he must also believe within himself that Hashem, may He be blessed, has great delight from his Torah innovations. And he must strengthen himself and write down the Torah explanations and true interpretations that Hashem, may He be blessed, privileged him to find in the holy Torah — until from these innovations holy books emerge. And through this all manner of harsh judgments in the world are sweetened — that is, through people who study these books being aroused to fear of G-d and Torah observance, sufferings and troubles are nullified from the world and salvations and kindnesses come to the world.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

לִמּוּד גְּמָרָא בַּלַּיְלָה, בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּרָאוּי, לֹא בְּשֶׁל כָּבוֹד, מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, מַמְשִׁיךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד עַל לוֹמְדָהּ. הַיְנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֲסָדִים רַבִּים וְטוֹבִים, וְהוּא נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל לִמּוּד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם לִלְמֹד שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת וְכָרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן אֶת קוֹל הַנְּגִינָה. הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ קוֹל נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע. כִּי קוֹל נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע מַזִּיק מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַל יְדֵי לִמּוּד גְּמָרָא בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף, נִצּוֹל מִן הַנֶּזֶק הָעָלוּל לָבוֹא מִקּוֹל נְגִינָה שֶׁל מְנַגֵּן רָשָׁע. אָמְנָם בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְכַתְּחִלָּה לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ קוֹל נְגִינָתוֹ שֶׁל רָשָׁע, רַק אִם שֹׁמֵעַ בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּאֹנֶס, אוֹ אֲפִלוּ שֹׁמֵעַ בְּמֵזִיד, בְּעֵת שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹעַ, אֲזַי נִצּוֹל מִן הַנֶּזֶק עַל יְדֵי לִמּוּד גְּמָרָא בַּלַּיְלָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. וְאָז זוֹכֶה לְהָקִים וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַנְּגִינָה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְתַקֵּן אֶת קוֹל הַנְּגִינָה, שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים. וּבִפְרָט, לְהַרְגִּישׁ עַל כָּל פָּנִים אֶת הָאִסּוּר שֶׁל זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים דְּסִטְרָא אָחֳרָא. גַּם זוֹכֶה עַל יְדֵי הַלִּמּוּד, כַּמֻּסְבָּר בְּסָעִיף זֶה, לְהַעֲלוֹת וּלְחַזֵּק מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְזוֹכֶה לִנְבוּאָה אֲמִתִּית:

</div>

Through studying the halachic decisors — that is, studying the Shulchan Aruch to know the forbidden and permitted, etc. — and through studying the halachos and counsels in the books of the true Tzadikim, to know how to strengthen oneself in complete faith in particular Providence and Torah observance, which is the primary purpose — through this strife is nullified both at its root — that is, in Heaven — and below in the world. And the strife of the evil inclination within every person's heart is nullified — that is, the difficulties, heresies, and confusions of faith that the evil inclination inserts into every person's heart are nullified. Because of this one's heart is divided from Hashem, G-d forbid, and one cannot pray properly. For the primary obstacle that prevents proper prayer — that is, prayer is not precious in one's eyes, G-d forbid, to the degree that one does not listen to the words of the prayer one recites — this stems only from faith that is not complete. For if the person knew and truly believed with all his heart that "the whole earth is full of His glory" — and that Hashem, may He be blessed, hears every word of his prayer — certainly he would pray with great arousal and abundant burning, and would be careful to concentrate on the words of prayer he enunciates. But because one's faith is not complete and strong as it should be — therefore prayer is not sufficiently precious in one's eyes and one does not concentrate one's heart in prayer. Therefore the rectification and counsel for deficient faith is studying the halachic decisors — studying the Shulchan Aruch to know the forbidden and permitted. And one must study clear halachos from the books of Tzadikim — to know how to strengthen oneself in faith and fear of G-d, as described in this section. For studying the Shulchan Aruch in order to fulfill — as stated in the Shulchan Aruch — is very effective for subduing and nullifying the evil within the person, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §8 in the Torah "Ra'isi Menoras Zahav". And studying halachos from the books of the true Tzadikim — in order to strengthen oneself in faith and proper fear of G-d — is certainly effective for subduing and nullifying the difficulties and heresies that the evil inclination inserts into the heart. And one who fulfills this — studying the Shulchan Aruch and studying mussar books from the true Tzadikim as described above — one's heart is not divided from Hashem and one can serve Him with all one's heart. And through this one merits genuine true intellect to settle the difficulties and nullify the heresy in the heart, and merits to genuinely pray as it should be — with all one's heart.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ שֶׁלּוֹמֵד שֻׁלְחָן עָרוּךְ בִּכְדֵי שֶׁיֵּדַע לְהַבְחִין בֵּין אָסוּר לְבֵין מֻתָּר, וּבִכְדֵי שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁחִיּוּב לְקַיְּמָן בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת צְרִיכִים לִלְמֹד בְּעִקָּר אֶת הַהֲלָכוֹת הַנְּחוּצוֹת לְכָל אָדָם וּלְכָל עֵת, כְּגוֹן הִלְכוֹת צִיצִית, תְּפִלִּין, קְרִיאַת שְׁמַע, תְּפִלָּה, שַׁבָּת, יוֹם טוֹב וְכוּ', וּבִפְרָט הַהֲלָכוֹת שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרוֹת שֶׁנִּכְשָׁלִים בָּהֶם עֵקֶב שֶׁלֹּא לוֹמְדִים שֻׁלְחָן עָרוּךְ - עַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים אֶת הָרַע מִן הַטּוֹב. כִּי בְּכָל אָדָם מָצוּי טוֹב וְרַע, וְעַל יְדֵי הָרַע שֶׁבּוֹ בָּא לְכָל מִינֵי מִדּוֹת רָעוֹת. אֲבָל עַל יְדֵי לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּבִפְרָט עַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת נְחוּצוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה, נִכְנַע וּבָטֵל הָרַע, וּמִתְגַּבֵּר הַטּוֹב הַמָּצוּי בָּאָדָם, וְזוֹכֶה לְמִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּנוֹ שֶׁל כָּל אָדָם. וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמֶרֶת בַּפֹעַל וּמִתְמַלֵּאת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁהוּא פּוֹעֵל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ, וְזוֹכֶה לְהַשְׁפִּיל וּלְהַכְנִיעַ אֶת הַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים, הַיְנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַמְבַזִּים אֶת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת:

</div>

Through genuine Torah toil as it should be — that is, through applying all one's mind and heart to Torah study, studying until one merits to properly understand one's learning, in such a way that one can be aroused to fear of G-d and Torah observance — through this one heals the soul. That is: one's soul is healed from the blemishes created through the sins and iniquities one committed. And through this one elevates one's soul to its root and sweetens all harsh judgments — that is, all manner of troubles and sufferings — generally and particularly — are nullified through this. The person who engages in Torah study in the manner described above plants trees of life in which all manner of healings exist. That is: one can explain and clarify the Torah studies in such a way that vitality and healing — both materially and spiritually — enters every person who hears the genuine explanations and interpretations. And one also renews and sustains all the worlds. That is: through studying genuine Torah, one introduces force into all the worlds and reveals the honor of Hashem, may He be blessed, in the world — which is the primary purpose and aim of all a person's service — that precisely through one's action the honor of Hashem, may He be blessed, is magnified and sanctified in the world.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

לִזְכּוֹת לְבָרֵר פְּסַק הֲלָכָה, הַיְנוּ לְהָבִין כָּרָאוּי כָּל הֲלָכָה שֶׁלּוֹמֵד וּלְמַעֲשֶׂה, בְּלִי שׁוּם טָעוּת, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין בֶּאֱמֶת כָּל הֲלָכָה שֶׁלּוֹמֵד, בְּלִי שׁוּם טָעוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם כָּל מִצְוָה כָּרָאוּי. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיר בְּשׁוּם מִצְוָה בְּמָקוֹם שֶּׁאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר, וְלֹא לְהָקֵל בְּשׁוּם מִצְוָה בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהָקֵל. רַק לְקַיֵּם כָּל מִצְוָה כָּרָאוּי, וּבִפְרָט לְהִשָּׁמֵר וּלְהִתְרַחֵק מֵעֲבֵרָה, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ:

</div>

One who engages in Torah and cannot understand one's learning — nonetheless this too is very good if one intends one's heart toward Heaven. For every word of one's learning ascends to Hashem, may He be blessed, and Hashem is pleased with it. And from such studies one plants trees of the aspect of "willows of the brook" — see the holy Zohar, Kedoshim, p. 85.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּרִים בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא לוֹמֵד מוֹצִיא מִפִּיו כָּרָאוּי אֶת תֵּבוֹת הַלִּמּוּד, וּמִתְכַּוֵּן בְּתַלְמוּדוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֹא לְשֵׁם כָּבוֹד, מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָלָיו לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. הַיְנוּ שֶׁהוּא זוֹכֶה לָדַעַת וּלְהָבִין אֵיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחָטָא, וְהוּא זוֹכֶה לִתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ. הַיְנוּ שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן בְּכָל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשָׂה עַד הֵנָּה, וּמִתְחַזֵּק תָּמִיד שֶׁלֹּא לַחֲזֹר עַל הָעֲבֵרוֹת, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל". גַּם בְּכָל תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשֶׂה, הוּא זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה כָּל פַּעַם לְהֶרְגֵּשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַד שֶׁעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָתוֹ הַנְּמוּכָה, הַיְנוּ מִן הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּמַשִּׂיג תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּלִי שׁוּם טָעוּת:

</div>

Without Torah engagement it is impossible to live. For without Torah knowledge one does not know how to conduct oneself in any good character trait — and especially how to be saved from evil traits. For sometimes a person's heart burns toward Hashem too much — that is, one is aroused to excessive piety beyond one's level. And when one is aroused beyond one's measure, one is liable, G-d forbid, to be harmed. For through this arousal one is liable to execute actions that could harm one, G-d forbid. But through genuine Torah engagement as it should be, one merits knowledge and understands how to temper the arousal to suit one's measure and level. And sometimes, G-d forbid, a person burns with lusts and evil traits that can harm one G-d forbid even physically. And without Torah knowledge — and especially without the knowledge of the true Tzadikim — one does not know how to subdue and nullify this evil burning. But through genuine Torah study as it should be, and especially through studying the knowledge of the true Tzadikim, one merits genuine knowledge — to know how to subdue and nullify the evil burning of the inclination's overpowering, and to know how to conduct oneself in all good character traits — each person according to his level. From this it is clear that the primary vitality is only through Torah knowledge and genuine knowledge from the true Tzadikim.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְדִבּוּר מֵאִיר כָּזֶה הַמְּבֹאָר בְּסָעִיף י', אֶלָּא כַּאֲשֶׁר שׁוֹבֵר כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת אֶת מִדַּת הַגֵּאוּת וְהַגַדְלוּת הָרָעָה. וּבִפְרָט בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִגַּאֲוָה וּמִקִנְטוּר, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִלְמַד לְשֵׁם הִתְפָּאֲרוּת אוֹ כְּדֵי לְהַרְעִים מִישֶׁהוּ בְּתַלְמוּדוֹ, אוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג רַבָּנוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת. וְכָל זֶה תָּלוּי בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית, הַיְנוּ לְהִנָּצֵל מִגֵאוּת וְגַדְלוּת אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית. הַיְנוּ, שְׁמִירַת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים, בִּכְדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִפְּגַם הַבְּרִית בַּפֹעַל, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

The primary repentance is only through genuine Torah engagement. That is: through Torah study with great attention until one merits to understand one thing from within another — that is, understanding in the Torah study one is engaged in true explanations and interpretations not explicitly stated. And if one intends genuinely for the sake of Heaven — this is complete repentance: one is transformed into a new person as if just created. For without Torah knowledge one is like an animal in human form — but when one merits Torah knowledge one is in the aspect of a person. Therefore one resembles a newly created being. And one merits composure of mind, arousing Hashem's mercy, and great complete salvation.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וּבְעִקָּר עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְנוּ גְּמָרָא וּפוֹסְקִים, שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁלּוֹמֵד בְּשֶׁל כָּבוֹד, מָמוֹן, רַבָּנוּת וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה, מְקַבֵּל פֶּה לְדַבֵּר עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, דִּבּוּרֵי גְּנַאי, לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁקֶר וְכוּ', וּמִזֶּה נוֹבַעַת הִתְנַגְּדוּת שֶׁל לוֹמְדִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת. הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה בְּגֵאוּת וּבְגַדְלוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, נַעֲשָׂה חוֹלֵק וּמִתְנַגֵּד לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן י"ב:

</div>

The Torah one studies — even in private — it is good to explain it in the language one understands. And especially when studying publicly, one must certainly explain the Torah study in a language that every listener understands. For this is a benefit to the world — for Torah knowledge enters simple people through proper explanation. Thus is it explained in Likutay Halachos.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּעֵת לִמּוּדוֹ מַקְשִׁיב הַצַּדִּיק בְּגַן עֵדֶן לְקוֹלוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר לַתַּנָּא אוֹ לַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה וְחִדֵּשׁ אֶת הַתּוֹרָה אוֹתָהּ הוּא לוֹמֵד. וְעַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בֶּאֱמֶת, מִתְדַּבֶּקֶת נִשְׁמַת הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, עִם נִשְׁמַת הַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה הַלּוֹמֵד לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית. הַיְנוּ, לְחַדֵּשׁ אֶת הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בַּחֲשֵׁכָה, הַיְנוּ הַזְּמַן שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת זוֹכֶה לְדַעַת וּלְהִתְעוֹרְרוּת, לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְרַחֵק מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁלָּזֶה הוּא זוֹכֶה כַּאֲשֶׁר לוֹמֵד תּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, רַק בִּכְדֵי שֶׁיִּקָּרֵא לַמְדָּן אוֹ בְּשֶׁל מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אֲזַי גָּרוּעַ הוּא מִנְּבֵלָה, שֶׁבְּוַדַּאי אָדָם כָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִדַּבֵּק בְּרוּחַ הַתַּנָּא, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֵינוֹ מֵבִין אֶת הָאֱמֶת, וְנַעֲשָׂה שׂוֹנֵא וְחוֹלֵק עַל צַדִּיק הָאֱמֶת. וְזֶה נִקְרָא גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נִמְצֵאת בַּגָּלוּת, הַיְנוּ בְּפִיו שֶׁל הַלַּמְדָּן הַלּוֹמֵד לְשֵׁם גֵּאוּת:

</div>

Every book a person studies must find himself within it [לִמְצוֹא בּוֹ אֶת עַצְמוֹ]. That is: through the study one feels one's smallness, lowliness, and distance from Hashem — and one extracts from the study mussar and arousal to draw close to the service of Hashem. And when one studies with attention and truth — finding oneself within one's study as described in this section — this is a sign that one desires to do His will, may He be blessed. As stated in Psalms : "Behold I have come; in the scroll of a book it is written about me — to do Your will, my G-d, I desire." That is: when one studies the book and finds himself there — this is a sign that one wishes to fulfill — that is, to fulfill His will, may He be blessed.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הַלַּמְדָּן הַכָּשֵׁר, הַיְנוּ הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּכַשְׁרוּת וּלְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם תַּרְמִית, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים, עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד אֶת תּוֹרַת הַתַּנָּא אוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מְחַדֵּשׁ הַתּוֹרָה, מֵשִׁיב הוּא אֶת נַפְשָׁם לְגוּפָם, מַה שֶׁנִּקְרָא "שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר":

</div>

When a person teaches Torah publicly, he must be worthy of this — that is, he must have proper fear of Heaven and truth, to the degree that he can through his Torah words arouse those who hear him to fear of G-d and Torah observance — which is the primary intention of public teaching. And the public teacher must also intend that every person who listens to his words should hear only what pertains to him. And indeed: if the public teacher intends only for the sake of Heaven — to arouse the hearts of the people to fear of Heaven and Torah observance — then Hashem, may He be blessed, arranges that every person who hears his Torah words hears only the words that pertain to him. And what does not pertain to him he does not hear at all — or hears and forgets. As explained and alluded to in Likutay MoHaRaN Part I, §60, "Patach Rabbi Shimon," §7. And if the public teacher is not worthy that these rectifications be accomplished through him — as described in this section — and nonetheless he teaches publicly, through this the lust for sexual immorality can overpower him, G-d have mercy. For it is a great service to say Torah even to a single individual — and especially to the public. See Likutay MoHaRaN Part I, §134.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טוֹב לִלְמֹד פּוֹסֵק, הַיְנוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, עִם "בְּאֵר הַגּוֹלָה", כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם הַתַּנָּא אוֹ הַפּוֹסֵק שֶּׁחִדֵּשׁ אֶת הַדִּין בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אוֹתוֹ הוּא לוֹמֵד. כִּי עַל יְדֵי הַזְכָּרַת שֵׁם הַתַּנָּא אוֹ הַצַּדִּיק בִּשְׁעַת לִמּוּד תּוֹרָתָם, מִתְדַּבֵּק רוּחוֹ שֶׁל הַלּוֹמֵד לִשְׁמָהּ בְּרוּחַ הַתַּנָּא אוֹ הַצַּדִּיק, שֶׁחִדְּשׁוּ וְגִלּוּ אֶת הַתּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת:

</div>

When a person studies the Torah of a Tanna or Tzadik, one must picture in one's mind the image of the Tanna and Tzadik. That is: one must think that the Tanna and Tzadik whose Torah innovations one is studying are standing beside one and listening to one's voice. And through this one is saved from forgetting.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, שֶׁלֹּא לְשֵׁם כָּבוֹד מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים, עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרְרִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְגֵרִים לִתְשׁוּבָה. הַיְנוּ, עוֹבְרֵי עֲבֵרָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהִתְרַחֲקוּ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתְעוֹרְרִים לָשׁוּב מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וּלְהִתְקָרֵב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וַאֲפִלוּ מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְעוֹרְרִים לְהִתְגַּיֵּר וּלְהִתְקָרֵב לֶאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִלְמֹד תּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, רַק עַל יְדֵי מִדַּת עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת בְּתַכְלִית, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן י"ד:

</div>

Through feeling sweetness in the Torah — that is, studying Torah and feeling vitality in one's learning — through this one is saved from being widowed, G-d have mercy.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם וּבִפְרָט תַּלְמִיד חָכָם, צָרִיךְ לִלְמֹד בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּאִיר וְיַזְרִיחַ לִמּוּד תּוֹרָתוֹ בְּשֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְקָרֵב וּלְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה רְשָׁעִים וְגֵרִים, אֲפִלוּ הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְעַל יְדֵי זֶה יִּזְכֶּה, שֶׁגַּם בְּנוֹ יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְכַשְׁרוּת הָרְאוּיָה עַד שֶׁיּוּכַל בְּלִמּוּדוֹ לְהָאִיר אֶת שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת, אֲזַי בְּנוֹ לֹא יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם. מִמֵּילָא יוּבָן, שֶׁלִּלְמֹד תּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, זוֹכֶה רַק צַדִּיק אֲמִתִּי, וּמִי שֶׁמְּקֹרָב אֵלָיו בֶּאֱמֶת יָכוֹל גַּם הוּא לִזְכּוֹת לְמַשֶּׁהוּ מִבְּחִינַת לִמּוּד כָּזוֹ:

</div>

One who merits to innovate genuine Torah innovations — that is, who explains and clarifies Torah studies with explanations and interpretations that arouse people to fear of G-d and Torah observance, and these explanations and interpretations are called Torah innovations because through them people are renewed and aroused to love of Torah and fear of Heaven — the person who merits to engage in the aforementioned Torah innovations must weep before Hashem, may He be blessed, before his study, and request from Him that He help him to engage in innovations in absolute truth — without any falsehood. And through this one is saved from the Sitra Achara and the klipos that they not draw sustenance from his innovations. That is: Hashem, may He be blessed, will help him to be saved from all manner of false views, and one merits to engage in Torah innovations genuinely for the sake of Heaven in truth.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, הַיְנוּ שֶׁבּוֹחֵר מָקוֹם מְסֻיָּם, שָׁם הוּא מִתְבּוֹדֵד וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, אִם מִתְנַהֵג כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים, וּכְשֶׁמַרְגִּישׁ בְּעִוּוּת אוֹ קִלְקוּל בְּמִדּוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו, הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן אֶת הָעַוְלוֹת וְהַקִּלְקוּלִים, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְיִרְאָה, הַיְנוּ שֶׁפּוֹחֵד לַעֲבֹר עַל רְצוֹן ה'. וְעַל יְדֵי יִרְאָה זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה, הַיְנוּ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת הַמְּפֹרָשׁוֹת בְּתוֹרַת הַנִּגְלֶה, הֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הֵן בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ לְהַרְגִּישׁ וּלְהָבִין אֶת אַפְסִיּוּתוֹ. וְעַל יְדֵי הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְהַשִּׂיג אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים הָאֲמוּרִים בְּסָעִיף זֶה, הַיְנוּ עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי, יִרְאַת ה' אֲמִתִּית, תּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה, וַעֲנָוָה אֲמִתִּית, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל אֶת הַיֵּשׁוּת וְאֶת הַגַּשְׁמִיּוּת בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ, שֶׁבְּעֵת הַתְּפִלָּה אָסוּר לַחְשֹׁב בְּשׁוּם מַשָּׂא וּמַתָּן, בְּשׁוּם עִנְיַן שֶׁל מָמוֹן, וּבְשׁוּם עִנְיַן מֵעִנְיְנֵי הַגּוּף, רַק צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב לְתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה וְלִזְכֹּר שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַשָּׂגַת סִתְרֵי תּוֹרָה, הַיְנוּ לְהָבִין בַּתּוֹרָה עִנְיְנֵי אֱמֶת שֶׁאֵינָם כְּתוּבִים בִּמְפֹרָשׁ. כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים, זוֹכִים לְאוֹר הַדַּעַת הַגָּנוּז בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא הָאוֹר שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת בֶּאֱמֶת לְהַשִּׂיג אֶת הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים לְמַעְלָה, זוֹכֶה כְּבָר עַתָּה לְאוֹר הַדַּעַת הַנִּזְכָּר. שֶׁעַל יְדֵי זֶה מֵבִין בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים שֶׁאֵינָם כְּתוּבִים בְּפֵרוּשׁ. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְכָל הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף זֶה:

</div>

There are people who say Torah that is broad below but narrow above. That is: people who say Torah with great intentions and lofty attainments — and because of this it seems to them that the Torah they are saying is great and broad. But above at the root, their Torah is small and short — for above in holiness nothing remains of their Torah except a small spark. That is: their Torah lacks great importance, and no proper purpose emerges from it. For their Torah cannot arouse the hearts of people to the service of Hashem. But there are true Tzadikim who say Torah — and their Torah appears short below — that is, they say Torah not with lofty intentions and great attainments, in order that every person can understand their Torah words. And because of this it seems that they said simple matters without proper importance. But above at the root, their Torah is very broad — that is, Hashem, may He be blessed, has great delight from their Torah — for the purpose that emerges from it is very good. That is: all manner of people are aroused through their Torah to fear of G-d and Torah observance, which is the primary intention of all the attainments and intentions of Torah.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

לְסִתְרֵי הַתּוֹרָה יָכוֹל לִזְכּוֹת רַק מִי שֶׁמַּשְׁחִיר אֶת פָּנָיו כָּעוֹרֵב וְנַעֲשָׂה אַכְזָרִי כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו. כְּלוֹמַר, עַל מְנָת לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, מְבַטֵּל הוּא כָּלִיל אֶת גַּשְׁמִיּוּתוֹ, כְּאִלּוּ אֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם, וְכַוָּנָתוֹ הִיא בֶּאֱמֶת רַק עַל מְנָת לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. הַיְנוּ הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַסֵּהוּ בְּיִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, הֵן בִּבְרִיאוּת הֵן בְּפַרְנָסָה וְכוּ', לִרְאוֹת אִם יָרֵא וְחָרֵד הוּא בֶּאֱמֶת וְסוֹבֵל יִסּוּרִים עַד שֶׁפָּנָיו מַשְׁחִירוֹת מֵחֲמַת יִסּוּרִים, וְגַם סוֹבֵל הוּא יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמִבְּנֵי בֵּיתוֹ, אוֹ דַּחֲקוּת פַּרְנָסָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ חֻלְשַׁת הַגּוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְאִם בְּכָל זֹאת מַחֲזִיק עַצְמוֹ גַּם אָז בְּיִרְאָתוֹ וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, אָדָם כָּזֶה מְסֻגָּל לְהָבִין סִתְרֵי תּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים:

</div>

Even a simple person — if he truly gazes and examines a book, and with all his heart and mind looks at the letters of the Torah in the book he is studying — can see in the book many innovations and wonders. And it is impossible to explain what is meant by "many innovations and wonders" — for in this matter many interpretations exist. Only it is forbidden to do this as a test — that is, it is forbidden to contemplate the book in order to specifically find novelties and wonders. But one must study every Torah study with wholesomeness and simplicity — genuinely for the sake of Heaven. And if one properly gazes at the Torah letters in the book as it should be — certainly Hashem, may He be blessed, will help one and one will merit to see novelties and wonders. But the primary thing is to intend genuinely in order to merit closeness to Hashem — and not, G-d forbid, in order to be proud of knowledge and attainments. Thus is it explained in Likutay Halachos.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

סִתְרֵי תּוֹרָה מְכֻנִּים "קֹדֶשׁ", וְכָל זָר אָסוּר בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ. הַיְנוּ, הָאָדָם שֶׁלֹּא הִכְנִיעַ וְלֹא שָׁבַר אֶת תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, וְלֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית כַּאֲשֶׁר עוֹבְרִים עָלָיו יִסּוּרִים בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וּבְפַרְנָסָה, אָדָם זֶה מְכֻנֶּה "זָר", וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַלִּמּוּדִים הָאֲמִתִּיִּים הַמְּרֻמָּזִים בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. מִן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּסִתְרֵי תּוֹרָה, אֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל, הַיְנוּ לְהָבִין, רַק אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ. הַיְנוּ, רַק הָאֲנָשִׁים הַמִּשְׁתַּדְּלִים בֶּאֱמֶת לְקַדֵּשׁ וּלְזַכֵּךְ עַצְמָם מִן הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, יְכוֹלִים לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁבְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה. בְּסָעִיף י"ח מְבֹאָר מַה מְכֻנֶּה סִתְרֵי תּוֹרָה:

</div>

Every person must set for himself a fixed time each day for Torah engagement — even one who is occupied with many burdens and many affairs. For even one who has many burdens and affairs — whether of Parnasah or other necessary matters — it is inconceivable that one cannot set aside time to engage in Torah, by day or by night. One only needs to genuinely wish to set fixed times for Torah — and then certainly Hashem, may He be blessed, will help one to be able to fulfill one's wish. As stated in the words of our Sages, of blessed memory : "One who comes to purify himself is assisted." That is: one who genuinely wishes to fulfill His will, may He be blessed — Hashem, may He be blessed, assists him to be able to fulfill His will.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַחְדָּרַת דַּעַת תּוֹרָה בְּאַנְשֵׁי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם אֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן וּבִמְלָאכוֹת, שֶׁיָּבִינוּ וְיַרְגִּישׁוּ שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִים לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל אַף שֶׁהֵם טְרוּדִים בְּעִסְקֵיהֶם, וְיֵדְעוּ וְיַאֲמִינוּ שֶׁפַּרְנָסָתָם הִיא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בָּאָה מִסִּבּוֹת שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶן, כִּי הַסִּבּוֹת בְּעַצְמָן אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהָבִיא פַּרְנָסָה בְּלִי רְצוֹנוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי דַּעַת תּוֹרָה מִתְחַזְּקִים הֵם לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבִמְלַאכְתָּם, בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה, בְּלִי תַּרְמִית וְכָזָב, קוֹבְעִים עִתִּים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְנוֹתְנִים הַרְבֵּה לִצְדָקָה מִפַּרְנָסָתָם, עַל יְדֵי זֶה נִמְשֶׁכֶת הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. הַיְנוּ שֶׁמִּתְחַזֶּקֶת אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, לְהַאֲמִין וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַנִּפְעָל בָּעוֹלָם בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא עַל פִּי טֶבַע. וְכָל אָדָם, כְּכָל שֶׁהוּא מְקֹרָב יוֹתֵר לַתּוֹרָה, הַיְנוּ כְּכָל שֶׁמַרְבֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וּמְקַיֵּם כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה, כֵּן זוֹכֶה יוֹתֵר לְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַאֲמִין וּלְהַרְגִּישׁ יוֹתֵר שֶׁכָּל הַנִּפְעָל עִם כָּל אָדָם הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

It is a great obligation upon every person from Israel to study a portion of the halachic decisors — that is, the Shulchan Aruch — every day. And if one cannot study the Shulchan Aruch in the holy tongue, one must study it in the language one understands. And the importance of the Shulchan Aruch study — whether in the holy tongue or in the language one knows — is one and the same, with no distinction between them. And even if one has no leisure because one is occupied with necessary burdens — whether of Parnasah, whether of other matters — or while traveling on the road, so that one cannot study properly — nonetheless one must study at least one section of the Shulchan Aruch even out of sequence from one's regular daily study — so as not to skip even one day from studying the Shulchan Aruch. But when one's time is not pressed, one must study all four sections of the Shulchan Aruch in sequence — every day as much as one can manage — until one merits to complete all of the Shulchan Aruch. And even after completing it, one must begin again and study in sequence until completing the study of the Shulchan Aruch again — and so must one conduct oneself all the days of one's life. And this is a great rectification for all the blemishes one has blemished through iniquities and sins. For through studying the halachic decisors — the Shulchan Aruch — one clarifies the good from the evil, which is the totality of all rectifications.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

לִפְעָמִים זוֹכֶה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה דַּוְקָא עַל יְדֵי בִּטּוּלָהּ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת צט) "לִפְעָמִים בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶה הוּא קִיּוּמָהּ". כִּי מִי שֶׁחָפֵץ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' תָּמִיד, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַתּוֹרָה תָּמִיד, בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק, רַק מֻכְרָח קְצָת לְבַטֵּל לִפְעָמִים וְלָצֵאת לָרְחוֹב וְלַשּׁוּק, לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי עוֹלָם, הַיְנוּ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן אוֹ בִּמְלָאכָה וְכַיּוֹצֵא, כְּפִי שֶׁמֻּכְרָח לַעֲסֹק, הֵן בְּשֶׁל פַּרְנָסָה הֵן בְּשֶׁל עִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם הֶכְרֵחִיִּים בֶּאֱמֶת. כִּי כָּל אֵלּוּ מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָאָדָם יֻכְרַח לְהִתְבַּטֵּל מְעַט בְּשֶׁל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עָלָיו בִּלְבּוּלֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, בְּעֵת שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִם יַעֲסֹק הָאָדָם בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדָה בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק, יֵחָלֵשׁ חָלִילָה מֹחוֹ, וְחָכְמָתוֹ תִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, מֵחֲמַת בִּלְבּוּל הַמֹּחַ הָעָלוּל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, מֵחֲמַת עֲבוֹדָתוֹ לְלֹא הֶפְסֵק. וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חָלִילָה נֵזֶק לְמֹחוֹ וּלְדַעְתּוֹ, בְּעֵת שֶׁעוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵרָע, הֵן בְּמַחְשָׁבָה הֵן בְּדִבּוּר הֵן בְּמַעֲשֶׂה. אֲבָל כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא, לֹא עוֹד יִצְטָרְכוּ לְבַטֵּל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַדְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָז לֹא תְּהֵא עוֹד טֻמְאָה לְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחַ (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ט"ז):

</div>

Through studying the halachic decisors — the Shulchan Aruch — genuinely for the sake of Heaven as it should be, one merits to be a householder and ruler over the earth. And through this one merits to establish the gates of the Garden of Eden. And one merits to understand supernal wisdom [חָכְמָה עִילָּאָה] and lower wisdom [חָכְמָה תַּתָּאָה]. That is: one merits genuine knowledge and intellect to know how to conduct oneself spiritually in all matters of the service of Hashem without stumbling — which is called "supernal wisdom." And likewise one knows how to conduct oneself materially in all bodily matters so as not to stumble — which is called "lower wisdom."


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁחָפֵץ לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, בִּכְדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ קֹדֶם לִמְשֹׁךְ לְעַצְמוֹ דִּבּוּרִים לוֹהֲטִים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתֵּן בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת אֲמִתִּית. וְעַל יְדֵי תְּפִילַת אֱמֶת מִתְעוֹרְרִים רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, וְנוֹתֵן בּוֹ דַּעַת וְשֵׂכֶל לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, לְלֹא שׁוּם טָעוּת:

</div>

Children of the study hall who begin studying the Chumash begin from the book of Vayikra. For in Vayikra the matter of the erection of the Mishkan is discussed — when Hashem, may He be blessed, began speaking with Moshe Rabbeinu, peace be upon him. And since the children receive their breath from the Mishkan through the Tzadikim of the generation — that is, if they are guided in the path of truth according to the views of the Tzadikim of the generation, then certainly their breath is very pure and holy and received from the Mishkan — because of this they begin to study the Torah from the book of Vayikra.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

הַמִּתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַלִּמּוּד, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק מַתְּנַת חִנָּם. הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "מְחֻיָּב" לָתֵת לוֹ דַּעַת וְשֵׂכֶל לְהָבִין בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה מֵחֲמַת צִדְקוּתוֹ אוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, רַק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ כְּרָשׁ וְדָל. גַּם צָרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר בְּעֵת הַתְּפִלָּה עִם הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים לִשְׁמֹעַ אֶת תַּלְמוּדוֹ, וְאָז תְּפִלָּתוֹ הִיא תְּפִילַת רַבִּים וּבְוַדַּאי תִּתְקַבַּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְגַם אָז יֵשׁ לְכָל אָדָם מִן הַבָּאִים חֵלֶק בַּתּוֹרָה שֶׁהָחָכָם הַדּוֹרֵשׁ מְגַלֶּה:

</div>

Through studying halachos — both the halachos of the Shulchan Aruch, if one studies genuinely in order to know the forbidden and the permitted, and especially in order to fulfill the words of our Sages, of blessed memory : "Study is not the primary thing — but deed." And through studying genuine teachings from the true Tzadikim who teach the person how to conduct oneself in life — for this reason the genuine teachings of the true Tzadikim are called "halachos," for they teach the person how to walk in the path of Torah without any stumbling. And especially when one merits to innovate in these genuine teachings — that is, to find in the aforementioned genuine teachings true explanations and interpretations suited to renew the person and arouse one to fear of G-d and Torah observance — all of this is in the aspect of delights of the World to Come [שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא]. That is: if one studies the aforementioned teachings genuinely as it should be — one feels in the study the pleasure of the World to Come. And through this one merits childbirth with ease — both bearing children materially, and bearing commandments and good deeds — which is the primary bearing, as stated in the words of our Sages, of blessed memory , that the primary offspring of Tzadikim are commandments and good deeds. And through this one is saved from all manner of troubles.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִים, זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִים בֵּאוּרֵי תּוֹרָה עִם הַתִּקּוּנִים כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, בַּסְּעִיפִים כ"ג כ"ד, זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁלְּהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי תּוֹרָה וּפֵרוּשֶׁיהָ עִם הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים בִּשְׁלֵמוּת, זֹאת יָכוֹל רַק צַדִּיק אֱמֶת. וּמֵחֲמַת שֶׁהָאַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, זָכָה לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה וְהַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה, מֵחֲמַת זֶה זָכָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ וְהִשִּׂיג אֶת קְדֻשָּׁתָהּ בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה, בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְהָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק אֲמִתִּי, שֶׁיָּכוֹל לִמְשֹׁךְ תּוֹרָה עִם הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, זוֹכִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלַחֲשֹׁק בֶּאֱמֶת לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁזּוֹכִים לָבוֹא לָאָרֶץ מַמָּשׁ, בִּזְכוּת צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהֵם מְקֹרָבִים אֵלָיו. וְאִם הוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְחָפֵץ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, רַק מֵחֲמַת מְנִיעוֹת קָשׁוֹת וּכְבֵדוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁמָּה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת הִיא עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאָסוּר לְהֶעָצֵב וְלִדְאֹג מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבְכִסּוּפִים אֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ שֶׁהַמְּנִיעוֹת יִתְבַּטְּלוּ וְיוּכַל לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק, פֵּרוּשָׁהּ הִיא, לִמּוּד סְפָרָיו וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל מוֹהֲרַנַ"ת:

</div>

Through causing true Torah scholars to neglect their study, one falls ill in one's legs.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מֵבִין בָּהּ שׁוּם חִדּוּשׁ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בְּתַלְמוּדוֹ שׁוּם רִמְזֵי חָכְמָה וְשֵׂכֶל בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ, לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְעוֹרֵר, רַק לוֹמֵד אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר, בְּלִי שׁוּם שֵׂכֶל וַהֲבָנָה הַמְּרֻמָּזִים בַּלִּמּוּד, כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, סִימָן הוּא שֶׁמֹּחוֹ וְדַעְתּוֹ מְכֻסִּים כְּמוֹ שֶׁהַתִּינוֹק עָלוּם בְּעֵת עִבּוּרוֹ. וְהָעֵצָה לְהוֹלִיד אֶת הַמּוֹחִין, הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְמֹּחַ וְדַעַת, לְהָבִין בְּלִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, רְמָזִים שִׂכְלִיִּים אֲמִתִּיִּים, בִּכְדֵי לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדַת ה' כָּרָאוּי, הִיא עַל יְדֵי זְעָקָה, הֵן בְּתוֹרָה, הֵן בִּתְפִלָּה, בְּהִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית מֵעֹמֶק הַלֵּב בֶּאֱמֶת, לְלֹא שׁוּם פְּנִיָּה. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

One who teaches Torah publicly and unworthy students listen to one's teaching — through this drought comes to the world, G-d forbid, and one is seized with confinement. The counsel for not being harmed by unworthy students is explained in Likutay MoHaRaN Part I, §60 in the Torah "Patach Rabbi Shimon" — that the public teacher's study should be "in order to study and to teach, to guard and to do." That is: one must not intend for falsehood, G-d forbid — for money, honor, or the like — but one's intention must be to introduce fear of Heaven and Torah observance into those who hear one's teaching. And through this Hashem, may He be blessed, will protect and help that the words of one's teaching not enter the views of the unworthy students — and what they hear will be forgotten by them. And no harm, G-d forbid, will emerge from one's teaching — but on the contrary, many goodnesses will come through this.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מֵבִין שׁוּם חִדּוּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה מִתּוֹךְ לִמּוּדוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַלִּמּוּד, וּבִפְרָט שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ אֶת הַלִּמּוּד כָּרָאוּי לַאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים, עַל מְנָת שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הֲגַם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל מִתְעַנֵּג אֲפִלוּ מִתַּלְמוּד כָּזֶה, אִם הוּא בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה לְשֵׁם מָמוֹן, כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִלְמַד לִפְנֵי הַצִּבּוּר אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְפָרֵשׁ אֶת הַלִּמּוּד כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שִׁיר הַשִּׁירִים ד', שֶׁהָאָדָם הַלּוֹמֵד בָּרַבִּים וְתַלְמוּדוֹ אֵינוֹ מָתוֹק כִּדְבַשׁ וְחָלָב לַאֲנָשִׁים הַמַּקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, מוּטָב שֶׁלֹּא יִלְמַד בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל הָאָדָם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכָּהוּ לְהָבִין, לְפָרֵשׁ וּלְהַסְבִּיר הֵיטֵב אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁמְּלַמֵּד בָּרַבִּים בְּאֹפֶן שֶׁהַמַּקְשִׁיבִים מִתְעוֹרְרִים בְּחִיּוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אָדָם זֶה מְחֻיַּב לְלַמֵּד בָּרַבִּים, בִּכְדֵי שֶׁשּׁוֹמְעָיו יִתְעוֹרְרוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הָאֱמֶת וּבֵאוּרָיו הָאֲמִתִּיִּים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר וְתַכְלִית כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים וְלִמּוּד הַתּוֹרָה:

</div>

Through the honor of Torah, rains come to the world. That is: through Torah study for the sake of Heaven — in order to be aroused to fear of G-d, and especially if one studies in order to attain genuine and complete faith [for the purpose of all Torah studies is to introduce complete faith into the person, as explained in Likutay Halachos on the verse "All Your commandments are faith" — that is, the purpose of all the Torah and commandments is only for the sake of complete faith] — through such Torah engagement the honor of the Torah is revealed. And through the revelation of the Torah's honor, rains come to the world, and abundance of blessing and salvation descends to the world — as explained in Likutay Halachos.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה זוֹכִים לְשִׂמְחָה. הַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, שֶׁלֹּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן, כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, רַק לוֹמֵד עַל מְנָת לִמְצוֹא עֵצוֹת לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ס"א, שֶׁמִּכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁהָאָדָם לוֹמֵד, צָרִיךְ הוּא לְהוֹצִיא עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת, לְהָבִין אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו, וְכֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, לֹא לְשֵׁם מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, זוֹכֶה בְּוַדַּאי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה לְשִׂמְחָה. וְעַל יְדֵי שִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, זוֹכֶה לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם לֵיצָנוּת, הִתְנַגְּדוּת אוֹ מְנִיעוֹת. וְעַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְעַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, זוֹכֶה לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִחֵי אֱמֶת, וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִגֵּרוּשִׁין, הַיְנוּ מִלִּהְיוֹת נָע וָנָד, וְנִצּוֹל מִמַחֲלֹקֶת, וְנִתְרַבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת חוֹתָם הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף זֶה, מִתְחַזֵּק וְנֶחְתָּם בִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, בְּאֹפֶן שֶׁשּׁוּם בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה אֵינָם יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, דֶּרֶךְ הָאֱמֶת:

</div>

A segulah for perseverance in study [הַתְמָדָה] is to be careful not to speak any evil about any person from Israel. And on the contrary: one must strive to find merit and good points in every Jew — even one who appears to be wicked — for one must strive to find good points in him in which he is not wicked, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §282. And through judging every person from Israel favorably, one merits to study Torah with longing and perseverance. But one must be careful not to fall into the evil traits of the transgressors one is judging favorably. And one must also carefully examine whether the people one is judging favorably are drawing close to Jewishness through this — for if one does not know how to judge favorably properly, one's favorable judgment could distance them, G-d forbid, even further from truth — as explained in Likutay Halachos.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִשְּׁמִיעַת תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, הַמְּכֻנִּים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פִּינְחָס דַּף רנג) "שֵׁדִין יְהוּדָאִין". כִּי הֵם מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרוֹתֵיהֶם מִשֵּׁדִים וְסִטְרָא אָחֳרָא רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעַל כֵּן תּוֹרוֹתֵיהֶם הֵן תּוֹרוֹת נְפוּלוֹת, הַיְנוּ תּוֹרוֹת כּוֹזְבוֹת. עַל כֵּן מִדַּרְכָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, לוֹמַר תָּמִיד דְּרוּשִׁים נִפְלָאִים הַמּוֹצְאִים חֵן רַב בְּאָזְנֵי הֲמוֹן הָעָם הַשּׁוֹמְעִים לָהֶם, וְכָל דִּבְרֵיהֶם הַיּוֹצְאִים מִפִּיהֶם שְׁלוּבִים בְּמָשָׁל וּמְלִיצָה וּבִטְעָמִים נִפְלָאִים. אֲבָל כָּל הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים אֶת דְּרוּשֵׁיהֶם אֵינָם מְקַבְּלִים מֵהֶם שׁוּם טוֹבָה וְשׁוּם תִּקּוּן, כִּי תּוֹרוֹתֵיהֶם וּדְרוּשֵׁיהֶם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַדְרִיךְ שׁוּם אָדָם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְעוֹרֵר בְּלֶב אָדָם רָצוֹן לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. אַדְּרַבָּא, עַל יְדֵי תּוֹרוֹתֵיהֶם וּדְרָשׁוֹתֵיהֶם נוֹפְלִים הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים לִכְפִירוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהֵם מְבַזִּים וּמְחָרְפִים אֶת יִרְאֵי הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים. גַּם כָּל מִינֵי הַהִתְנַגְּדוּת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם, יוֹצְאִים מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵלּוּ:

</div>

Through studying the holy Zohar, one merits to study all manner of Torah studies with longing. And the holy language of the Zohar is very effective and arouses the heart to His service, may He be blessed.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים הוּא, לְקַיֵּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים. וְעַל יְדֵי מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּלְחֶסֶד. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֲסָדִים, בִּזְכוּת מִצְוָה זוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְבַּטֵּל אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת אֲמִתִּית. גַּם עַל יְדֵי מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל מִתְנַגְּדִים, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מִתְנַגֵּד, וְזוֹכֶה לִשְׁבֹּר וּלְהַכְנִיעַ כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְזוֹכֶה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַטּוֹב הֶחָבוּי בְּתוֹךְ תּוֹרוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים:

</div>

Rabbi Shimon bar Yochai greatly sanctified the language of Targum [Aramaic] — through composing the Zohar in the Targum language — to the degree that even other Torah words written in this language have the power to arouse a person to service of Hashem, may He be blessed.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרַת אֱמֶת אֶלָּא עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ עַל יְדֵי תּוֹקֶף וְהִתְחַזְּקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנָּמֵר, וְאִי הִתְבַּטְּלוּת מִפְּנֵי שׁוּם לֵץ וּמַלְעִיג. לָזֹאת דַּוְקָא יְכֻנֶּה "עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה", וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם מַחֲלֹקֶת וְדִבְרֵי גְּנַאי וּבִזּוּי עִם לֵצִים וּמִתְנַגְּדִים. וּכְפִי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הָאָדָם, כֵּן הוּא זוֹכֶה לְתוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בְּעַצְמוֹ, וְגַם זוֹכֶה לְהַסְבִּיר וּלְפָרֵשׁ לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בָּהֶם הוּא עוֹסֵק, בְּחִדּוּשִׁים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים הַמְסֻגָּלִים לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. בֵּאוּרִים אֲמִתִּיִּים אֵלּוּ מְכֻנִּים "חִדּוּשֵׁי תוֹרָה", כִּי אֲנָשִׁים מִתְעוֹרְרִים עַל יָדָם לְהִתְחַדֵּשׁ בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא הָעִקָּר. וְכֵן לְהֶפֶךְ, מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת רָעָה, שֶׁמֵּחֲמָתָהּ לֹא בִּלְבַד שֶׁאֵינוֹ מִתְחַזֵּק וְאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר עַל מְנִיעוֹת, רַק אַדְּרַבָּה, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהָעֵז פָּנָיו כְּנֶגֶד כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר, הַיְנוּ יִרְאֵי ה' אֲמִתִּיִּים, אֵינוֹ זוֹכֶה לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, רַק מְקַבֵּל תּוֹרָה מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַיְנוּ לִמּוּדָיו לִמּוּדֵי כָּזָב וָשֶׁקֶר הֵם. וּלְפִי תּוֹרָתוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁזֶּה תָּלוּי בְּעַזּוּת שֶׁבּוֹ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, כֵּן הוּא זוֹכֶה לִתְפִלָּה. הַיְנוּ אִם יֵשׁ בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, בְּוַדַּאי תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וּתְפִלָּתוֹ גַּם הִיא אֲמִתִּית כָּרָאוּי. אֲבָל אִם עַזּוּתוֹ הִיא עַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֲזַי תּוֹרָתוֹ שֶׁקֶר וְגַם תְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ אֱמֶת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵנּוּ בְּרַחֲמָיו לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לְהִנָּצֵל מֵעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, וְלִזְכּוֹת לְתוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, לְלֹא שׁוּם שֶׁקֶר:

</div>

There is pleasantness in the Torah [נְעִימוּת] — and the primary thing is to merit to feel this pleasantness. And to merit to feel the pleasantness of the Torah, it is possible only through the rectification of honor [תִּקּוּן הַכָּבוֹד]. That is: when the Holy One, blessed be He, sends one some honor — one should not take it for oneself. That is: one must not use this honor for any pleasure or pride for oneself — but must offer the honor to Hashem, may He be blessed. That is: through the power of this honor, one reproves people with words of mussar — to strengthen them in service of Hashem and Torah observance. For one's words will be received by them because of one's standing — and through one, people will draw close to Hashem. And this is certainly the rectification of honor — for through this the honor of Hashem is magnified in the world. And through the commandment of charity — and especially charity for the Land of Israel — one merits through this the minds of the Land of Israel [מוֹחִין דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל] — that is, the wisdom of the Land of Israel, in which the primary pleasantness of the Torah resides. And the wisdom of the Land of Israel cannot be merited except through genuine closeness to the true Tzadikim who draw people close to Hashem. For the primary holiness of the Land of Israel is created only through the aforementioned true Tzadikim. Thus is it explained in Likutay MoHaRaN Part II, §40. Fortunate is the person who merits the minds of the Land of Israel — the wisdom of the Land of Israel — for he knows and feels the pleasantness of the Torah.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

שְׁלֵמוּת הָאָדָם הִיא, שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְלַמְדָּן. הַיְנוּ בַּעַל יִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּי וְיוֹדֵעַ סֵפֶר. כִּי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד, כְּבָר אָמְרוּ עָלָיו חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אֲבוֹת פ"ב מ"ו) "וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד". שֶׁמִּי שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד כְּלָל, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת יָרֵא וְחָרֵד כָּרָאוּי, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן לְהָקֵל וְהֵיכָן לְהַחְמִיר. כִּי מִבַּלְעֲדֵי דַּעַת תּוֹרָה, אֶפְשָׁר עַל יְדֵי הַ"פְרוּמְקַייט" (שֶׁמַּחֲמִיר תָּמִיד) לִפּוֹל לְמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד וְאֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, זֶה בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם. כִּי אֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם לִהְיוֹת לַמְדָּן וְרָשָׁע גָּמוּר. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ל"א, כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד וְאֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, מְכֻנֶּה "לֹא זָכָה", וְתַלְמוּדוֹ נֶהְפָּךְ לוֹ לְסַם מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָתוֹ בְּלִי יִרְאַת שָׁמַיִם, נוֹפֵל לְגֵאוּת, כְּפִירוֹת, חֲטָאִים רַבִּים וַעֲווֹנוֹת, שֶׁהֵם סַם מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת לַמְדָּן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד בְּמַעֲשָׂיו. רַק הַכֹּל בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, כְּלִמּוּדָם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת הַמְּלַמְּדִים אֶת הָאָדָם אֵיךְ לִנְהֹג בְּכָל הַמִּדּוֹת וּבְכָל הַמַּעֲשִׂים. וּכְשֶׁהָאָדָם מִשְׁתַּדֵּל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, בַּחֲסִידוּת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, דּוֹמֶה הוּא לְמַלְאָךְ ה' צְבָאוֹת. הַיְנוּ, כָּךְ הוּא אָדָם שָׁלֵם, וְהוּא מְצַיֵּר אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב. הַיְנוּ, מִכָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה לוֹמֵד הוּא דֵּעוֹת טוֹבוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וּמֵבִיא לָעוֹלָם טוֹבָה רַבָּה. אֲבָל מִי שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת לַמְדָּן, וְיִרְאַת שָׁמַיִם טְפֵלָה הִיא אֶצְלוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַיְנוּ שֶׁמּוֹדֶה שֶׁצָּרִיךְ גַּם יִרְאַת שָׁמַיִם, אֲבָל הָעִקָּר הוּא הַלִּמּוּד, אָדָם זֶה הוּא אֶפִּיקוֹרְס וְכוֹפֵר, כְּמוֹ "אַחֵר" שֶּׁהָפַךְ לְאֶפִּיקוֹרוֹס וְכוֹפֵר עַל יְדֵי דֵּעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת וּסְבָרוֹתָיו הַמֻּטְעוֹת, כִּי חָשַׁב שֶׁהָעִקָּר הוּא הַלַמְדָנוּת:

</div>

One who studies Torah genuinely can know the future from the Torah.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ צַדִּיק גָּמוּר, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא צַדִּיק וְלַמְדָּן, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל"ב, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ מְהֵרְגֵשָׁיו, הִתְעוֹרְרוּתוֹ וְחֶשְׁקוֹ לַעֲבוֹדַת ה', אֲזַי אִם רַק יַחֲזִיק עַצְמוֹ וְיִתְחַזֵּק בַּמַּעֲלָה שֶׁל הַלִּמּוּד הַמְצוּיָה בּוֹ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק תָּמִיד רַק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, דָּבָר זֶה אֵינוֹ טוֹב, כִּי מִלַּמְדָּן שֶׁאֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם יָכוֹל לָצֵאת רָשָׁע גָּמוּר, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף ל"ב. אֶלָּא צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לָשׁוּב לְמַדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ לְרֶגֶשׁ הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַחֵשֶׁק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ טֶרֶם נָפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ, וְיִתְחַזֵּק וְיִשְׂמַח בַּנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְּצוּיוֹת בּוֹ עֲדַיִן, בִּכְדֵי שֶׁיָּשׁוּב לְמַדְרֵגָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת. וְכֵן מְבֹאָר מֵאַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ליקו"מ ח"א סִימָן רפב), שֶׁהַהִתְחַזְּקוּת וְהַשִּׂמְחָה בַּנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת, מְסֻגֶּלֶת לְעוֹרֵר וּלְחַזֵּק בִּקְדֻשָּׁה בִּכְלָל וּבִפְרָט:

</div>

When studying the books of the true Tzadikim, one must study with great attention and composure — in order to understand their wondrous innovations, the depth of their words, and their sweetness. For the views written on the book — their light is concealed and covered. For as soon as the great and sublime Torah teachings are made into a book, many many concealments cover the book and conceal the light of the Torah teachings from which the book was made — and even the binding of the book conceals much of the book's light. Therefore one must carefully examine the books of the Tzadikim one is studying — in order to properly understand and feel the wondrous innovations within them.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים זוֹכִים לְשָׁלוֹם. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא בִּגְלָל מָמוֹן, כָבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, רַק עַל מְנָת לָדַעַת אֵיךְ לִנְהֹג בְּמִדּוֹת וּבְמַעֲשִׂים, כִּי בְּלִי דַּעַת תּוֹרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִנְהֹג בְּמִדּוֹת וּמַעֲשִׂים כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת "וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד", הַיְנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִדַּעַת תּוֹרָה כְּלָל, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִנְהֹג. אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה, וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, זוֹכֶה לְהָבִין אֵיךְ לִנְהֹג בְּמַעֲשָׂיו, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם. הַיְנוּ, הֵן כְּלָל יִשְׂרָאֵל, הֵן הָאָדָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וּמְקֹרָב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם כָּזָב, זוֹכֶה תָּמִיד לְשָׁלוֹם בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא נִצּוֹל מִבִּלְבּוּלִים וּמִסְּפֵקוֹת. כִּי בְּכָל מַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹהֵג עִמּוֹ, הֵן בְּהַרְחָבוֹת, הֵן חָלִילָה בְּיִסּוּרִים, אֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל. כִּי מֵחֲמַת אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה שֶׁבּוֹ, שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, אֵינוֹ נוֹפֵל לְגֵאוּת בְּעֵת הָרְחָבָה, וְלֹא לְעַצְבוּת בְּעֵת יִסּוּרִים, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלְּיִסּוּרִים אֵין שׁוּם עֵצָה רַק תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֹאת אֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל לְעוֹלָם, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם וְלִמְנוּחָה:

</div>

Torah students must greatly strengthen themselves to innovate in Torah. That is: to explain and interpret Torah studies in such a way that the people who hear or study their innovations and explanations are aroused and renewed in service of Hashem, may He be blessed. And this is a great rectification for evil reflections — that is, through genuine Torah innovations as described, one merits to be saved from evil reflections, and merits good and clean thoughts. And also during the time of marital union one must think Torah thoughts — each person according to his level.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ כָּל הַחָכְמוֹת הַמְּצוּיוֹת בָּעוֹלָם, חוּץ מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה, מְכֻנּוֹת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת. וּכְנֶגֶד חָכְמַת הַתּוֹרָה הַפְּנִימִית, כָּל הַחָכְמוֹת הֵם חִיצוֹנִיּוֹת, וּמְכוּנוֹת "סִכְלוּת" וְ"חֹשֶךְ". כִּי עִקַּר חִיּוּת, חָכְמָה וְאוֹר, מְצוּיִים רַק בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי תַּעֲנִית בֶּאֱמֶת וְעַל יְדֵי צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹכִים לְחָכְמַת הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים וּמִתְבַּטְּלִים הַדִּינִים, הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלִים צָרוֹת וְיִסּוּרִים, וְזוֹכִים לִישׁוּעוֹת וּלְחֲסָדִים:

</div>

When studying matters of punishment, G-d forbid — that is, matters of mourning, G-d forbid, and the like — one must study these teachings quickly and not deeply contemplate them in one's mind — for thought has great power.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

קִיּוּם הָעוֹלָם וּבִטּוּל הַצָּרוֹת נַעֲשִׂים רַק עַל יְדֵי הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הַיְנוּ עַל יְדֵי הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיְּלָדִים לוֹמְדִים בַּ"חֲדָרִים" מִפִּי מְלַמְּדִים כְּשֵׁרִים וִירֵאִים. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְחַפֵּשׂ מְלַמֵּד כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו, וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּזְמִין לוֹ מְלַמֵּד כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל הֶבֶל פִּיהֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַיְלָדִים. כִּי מְלַמֵּד שֶּׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם מַזִּיק לִקְדֻשַּׁת הַיְלָדִים שֶׁלּוֹמֵד עִמָּם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִמְּלַמְּדִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים וְיַזְמִין לָנוּ מְלַמְּדִים כְּשֵׁרִים וִירֵאִים:

</div>

In the Torah there is very great power. And through always engaging in Torah with perseverance and longing — only in absolute truth without any falsehood — one can perform wonders [מוֹפְתִים], even without knowing any kavannas [mystical intentions]. And especially through studying the halachic decisors — that is, studying the decisors until one can rule on questions — and studying genuinely for the sake of Heaven, without any intention for money, honor, or the like — through this one can perform wonders even without knowing kavannas. As is told of great and righteous people of previous generations who performed great wonders only through their constant Torah engagement — genuinely as it should be.


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד בְּעֵת לֹא טוֹבָה חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ בְּעֵת עֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּמִתְחַזֵּק לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְקַיֵּם אֶת תַּלְמוּדוֹ, כִּי הָעִקָּר הוּא הַקִּיּוּם, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: (אֲבוֹת פ"א מי"ז) "לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקַּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה", עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֲסָדִים רַבִּים וּמְגָרֵשׁ מִפָּנָיו כָּל מִינֵי דִּינִים וְקִטְרוּגִים. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתַקֵּן אֶת הַדִּבּוּר, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמוֹר אֶת פִּיו מִדַּבֵּר דִּבּוּרִים פְּגוּמִים, הַיְנוּ מִלָּשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת, לֵיצָנוּת, וְכוּ', וְזוֹכֶה לְהָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לִבּוֹ, לְהוֹדוֹת לוֹ עַל הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ אֲפִלוּ בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה גְּמוּרָה מִן הַיִּסּוּרִים וּמִן הַדֹּחַק שֶׁהוּא שָׁרוּי בָּהֶם. וְגַם זוֹכֶה לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבֶאֱמֶת גְּמוּרָה מֵעִמְקֵי לִבּוֹ:

</div>

The holy Torah has great power to extract a person even from transgressions. That is: even one who has stumbled in the greatest of sins and iniquities, G-d have mercy — if one only strengthens oneself to study a regular Torah portion, each and every day, and is careful not to neglect this portion because of any obstacle, and studies genuinely for the sake of Heaven — not for any other purpose such as honor or money or the like — then certainly one will merit to emerge from one's evil deeds and evil traits and come to good deeds and good character traits.


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי חִדּוּד שִׂכְלוֹ בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶּׁמַּכְנִיס אֶת מֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁלּוֹמֵד וְחָפֵץ לְהָבִין בֶּאֱמֶת אֶת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת הַמְּבֹאָרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, בִּכְדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַדְּדִים הַמּוֹחִין שֶׁלּוֹ. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה שֶׁמֹּחוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְגַּדְּלוּ, וּמִתְרַבָּה בּוֹ הַדַּעַת הָאֲמִתִּית לְהַכִּיר אֶת גְּדוּלָת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָז כְּשֶׁדַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ מִתְגַּדְּלִים לְהַכִּיר אֶת גְּדוּלָת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתְבַּיֵּשׁ הוּא מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, וּמִתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶּׁחָטָא נֶגְדּוֹ, וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא הַחֲרָטָה עַל הַחַטָּאִים וַעֲווֹנוֹת שֶׁעָבַר מִקֹּדֶם, וּלְהִתְחַזֵּק וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהַבָּא שֶׁלֹּא לַחֲטֹא עוֹד. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְאוֹר הַתְּפִלִּין, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּלְדַעַת אֲמִתִּית, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ל"ח:

</div>

A person who studies Torah and forgets, G-d forbid, one's learning — nonetheless it is very good what one has studied, and it is not in vain. For in the World to Come everything one has studied is recalled — even what one has already forgotten. But certainly it is better to remember one's learning.


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי פְּגָם הָאֱמוּנָה בָּאִים לְבִטּוּל תּוֹרָה. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, רַק נִדְמֶה לוֹ שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מֵהִשְׁתַּדְּלוּת וִיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת, עַל יְדֵי זֶה הוּא מֻטְרָד תָּמִיד בְּהַרְבֵּה יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת בִּגְלָל פַּרְנָסָה וּמָמוֹן, וְאֵין לוֹ אַף פַּעַם פְּנַאי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּבַעֲבוּר חֵטְא בִּטּוּל תּוֹרָה מִתְחַיֵּב בְּעֹנֶשׁ גָּלוּת, וְטִלְטוּל וּנְסִיעוֹת בַּדְּרָכִים. הַיְנוּ שֶׁמֻּכְרָח תָּמִיד לִהְיוֹת נָע וָנָד וּמִטַּלְטֵל, לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסָה. אֲבָל כְּשֶׁמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּבוֹטֵחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֵהוּ וְיַזְמִין לוֹ כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, וּמִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְפַרְנָסָה בְּנָקֵל וּבְרֶוַח. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָה בְּטִרְחוֹת וּבִיגִיעוֹת מֻעָטּוֹת. וּמַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ וּמַרְגִּישׁ בָּהּ הָרְחָבָה, וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד יוֹתֵר מִבְּעֲשִׁירוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר:

</div>

Every person must strive to study all the holy Torah studies — that is, Tanach, Shas, and all the early and later halachic decisors in the revealed dimension — and also all the books of the holy Zohar, all the Midrashim, the writings of the Ari, of blessed memory, and other holy books. And this is in order that one can be proud in the World to Come that one studied all the Torah studies. But one must not be afraid or confused, and must not think it is impossible or too difficult to study all the books — for in truth one is not required nor obligated to study everything in one day. One only needs to genuinely desire and wish to study all the Torah studies — and study them a little each day, not all the books at once. And one must strengthen oneself to study a regular portion each day, and not neglect this portion because of any obstacle — and then with Hashem's help one can study all the Torah without any difficulty. Just as there have already been several Torah scholars who studied all the Torah and were fluent in the Shas and all the true books as mentioned above — which was only because of their longing and perseverance in Torah study. And likewise every person who strengthens himself in genuine longing and perseverance — can with Hashem's help study all the Torah studies. And there will still remain time for prayers and requests to Hashem, which is the primary thing. For the time of each day suffices for everything: both Torah study, prayer service as it should be, and commerce or craft. But one must be careful to guard and utilize one's time each day, and not waste any hour of the day — for then the day suffices for all necessary things. And one must be very careful to study and review all the decisors many times — with a regular daily portion — as described in §62.


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה צָרִיךְ גַּם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר חוֹשֵׁק לִלְמֹד הַרְבֵּה וּמִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו מְנִיעוֹת, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כִּרְצוֹנוֹ, צָרִיךְ הוּא לְהִסְתַּפֵּק בִּמְעַט, כַּמָּה שֶׁמַּסְפִּיק לִלְמֹד. לִפְעָמִים גַּם מִתְבַּלְבֵּל הָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַזְּמַן קָצַר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה לִלְמֹד וְנִכְסָף לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ בִּזְמַן קָצַר, וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁלֹּא יוּכַל לִלְמֹד אֶת הַכֹּל, מִתְרַחֵק הוּא לְגַמְרֵי מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ לוֹמֵד מְאוּמָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק כִּרְצוֹנוֹ מֵחֲמַת מְנִיעוֹת אֲמִתִּיּוֹת, הֵן מְנִיעוֹת שֶׁל טְרָדוֹת פַּרְנָסָה, הֵן מְנִיעוֹת שֶׁל חֹלִי הַגּוּף חָלִילָה, אוֹ מְנִיעוֹת אֲחֵרוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתוֹ מִלִּמּוּד כָּרָאוּי, צָרִיךְ לְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט. וְאוֹתָהּ תּוֹרָה מוּעֶטֶת, צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו מְאֹד, וְצָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לֹא לְבַטֵּל אֶת הַמְעַט הַזֶּה חָלִילָה. וּכְשֶׁתּוֹרָה מוּעֶטֶת זוֹ תְּהֵא חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו, בְּוַדַּאי יִכְסוֹף מְאֹד לְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת, כְּכָל יְכוֹלְתּוֹ. אֲבָל אִם לֹא יַחְשִׁיב כָּרָאוּי אֶת מְעַט הַלִּמּוּד שֶׁזּוֹכֶה לִלְמֹד עַל אַף הַמְּנִיעוֹת, יָכוֹל לִגְרֹם לוֹ חָלִילָה לְבַטֵּל לְגַמְרֵי מֵהַלִּמּוּד. וּבִטּוּל תּוֹרָה לְגַמְרֵי, אִסּוּר גָּדוֹל הוּא, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (סוֹף פ"ב) "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה". הַיְנוּ, אֵינְךָ חַיָּב לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה אִם יֵשׁ לְךָ מְנִיעוֹת אֲמִתִּיּוֹת הַמּוֹנְעוֹת אוֹתְךָ מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, אֲבָל לְבַטֵּל אֶת הַלִּמּוּד לְגַמְרֵי, בְּוַדַּאי אָסוּר. וְכָל אָדָם חַיָּב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם כְּכָל יְכוֹלְתּוֹ, הֵן מְעַט הֵן הַרְבֵּה. וְכֵן כָּל אָדָם פָּשׁוּט שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בִּסְפָרִים בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, חַיָּב בְּכָל יוֹם לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ בִּסְפָרִים הַמֻּדְפָּסִים בְּבֵאוּר עִבְרִי. וּמֵחֲמַת זֶה סוֹבֵב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיָמֵינוּ, שֶׁכִּמְעַט כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה מְתֻרְגָּמִים, בִּכְדֵי שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים יוּכְלוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְהָבִין אֶת הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת:

</div>

When one thinks about Torah matters in truth — in order to properly understand within oneself the Torah matters one is studying, and in order to be able to explain the matters to other people so that they too properly understand the teaching — so that they are aroused to fear of G-d and Torah observance — one must contemplate and think many times carefully about the verses or topics one is studying — in absolute truth. And to multiply prayer to Hashem, may He be blessed, that He help one to genuinely understand the verses and Torah matters without any error — until Hashem, may He be blessed, helps one to properly understand the matters in truth. Both for oneself, and for explaining to others — so they properly understand one's teachings — in order that they be aroused to proper fear of G-d and Torah observance. This is the primary purpose.


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, נִבְרָאִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ חֲדָשִׁים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַבֵּאוּרִים וְהַפֵּרוּשִׁים הַחֲדָשִׁים וְהָאֲמִתִּיִּים שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים, שֶׁמַּסְבִּירִים בָּהֶם אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָם מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַדְּשִׁים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּכֹחַ חָדָשׁ וּכְאִלּוּ נִבְרְאוּ מֵחָדָשׁ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַחִדּוּשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, מֻשְׁפָּעוֹת כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת בָּעוֹלָם. אֲבָל מְצוּיִים גַּם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל שֶׁקֶר, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים לִלְמֹד וְאוֹמְרִים בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים עַל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁקֶר גָּמוּר. כִּי לֹא טָרְחוּ לַעֲמוֹד בַּנִסָּיוֹן וְלִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, וְלֹא הִתְגַבְּרוּ עַל עַצְמָם לְהִתְרַחֵק מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּמֵחֲמַת זֹאת תַּלְמוּדָם, בֵּאוּרֵיהֶם וּפֵרוּשֵׁיהֶם, שֶׁקֶר גָּמוּר הֵם. וְעַל יְדֵי תַּלְמוּדָם וְחִדּוּשֵׁיהֶם מִתְרַחֲקִים חָלִילָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן כ"ח. גַּם עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל שֶׁקֶר, בָּא רָעָב לָעוֹלָם וְנִזּוֹקֶת הַפַּרְנָסָה חַס וְשָׁלוֹם, וְצָרִיךְ מְאֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל שֶׁקֶר. הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֵלֶּה הוּא לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִדִּבּוּר וּמִשְּׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרַע, לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, וּבִפְרָט לְהִתְרַחֵק מִן הָעַצְבוּת. וְעַל יְדֵי זֶה יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְשֵׂכֶל וּלְדַעַת אֲמִתִּיִּים לְהָבִין מִי הֵם אַנְשֵׁי שֶׁקֶר שֶׁחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם שֶׁקֶר וְכָזָב, וַאֲזַי יִנָּצֵל מֵהֶם:

</div>

Through genuine Torah innovations, new heavens and a new earth are created. That is: through the new and true explanations and interpretations — that are not explicitly stated — with which one explains Torah studies, and through which people are aroused to fear of G-d and Torah observance, the heavens and earth are renewed with new strength as if created anew. That is: through genuine innovations as described above, all manner of influences and blessings flow in the world. But there also exist false Torah innovations — that is, there are people who know how to learn and say explanations and interpretations on Torah studies — and these are complete falsehood. For they did not toil to stand in the trial and break obstacles and trials, and did not prevail over themselves to distance from lusts and evil traits. And because of this their learning, their explanations and their interpretations are complete falsehood. And through their learning and innovations, one distances, G-d forbid, from Hashem — as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §28. And through false Torah innovations, famine comes to the world and Parnasah is damaged, G-d forbid. And one must very much request from Hashem, may He be blessed, to be saved from false Torah innovations. The rectification and counsel to be saved from these Torah innovations is to guard greatly from speaking and hearing slander, to always strengthen oneself in joy, and especially to distance from sadness. And through this Hashem, may He be blessed, will help one to merit genuine intellect and knowledge to understand who are the false people whose Torah innovations are falsehood and deceit — and then one is saved from them.


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וְקִיּוּם הַלִּמּוּד לְמַעֲשֵׂה, זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים. כִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, לְשֵׁם שָׁמַיִם, הוּא קוֹרֵא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְכֻנֶּה "חַי הַחַיִּים", וּמַמְשִׁיךְ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים. וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַתֵּבוֹת מִן הַפֶּה, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לִקְרֹא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהַמְשִׁיךְ מֵאִתּוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְטוֹבָה רַבָּה:

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יָכוֹל לוֹמַר מוּסָר וּלְהוֹכִיחַ אֲפִלוּ אֶת הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵלּוּ דִּבְרֵי הוֹכָחָה צְרִיכִים לָהֶם. כִּי מְצוּיִים כָּל מִינֵי דִּבְרֵי הוֹכָחָה, מוּסַר לְהִתְעוֹרְרוּת, לְהִתְחַזְּקוּת, וְכֵן לְמִדּוֹת טוֹבוֹת. וַאֲפִלוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹכִיחָם אֵינָם קְרוֹבִים אֵלָיו בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהוֹכִיחָם, אַף עַל פִּי כֵן, עַל יְדֵי עִסּוּקוֹ בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, שׁוֹמְעִים הָרְחוֹקִים אֶת קוֹל הַכָּרֹז שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כִּי הַתּוֹרָה צוֹוַחַת תָּמִיד וְקוֹרֵאת לַאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ: (מִשְׁלֵי א, כב) "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי..." רַק אֵין שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת הַהַסְתָרוֹת הָרַבּוֹת שֶׁגָּרְמוּ הָעֲווֹנוֹת. הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ מְשֻׁקָּעִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן בַּעֲווֹנוֹת רַבִּים, וְעַל כֵּן הִתְרַחֲקוּ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, וְאֵינָם שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַתּוֹרָה. וּמֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵינוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶעְלָם מֵאִתָּנוּ בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ל"א): "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר". הַיְנוּ, אִם תַּרְבּוּ חָלִילָה עָווֹן אֶתְרַחֵק מֵאִתְּכֶם וְאַסְתִּיר עַצְמִי מִכֶּם. אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, מְגַלֶּה כָּל מִינֵי הַסְתָרוֹת. הַיְנוּ עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה כָּרָאוּי הוּא פּוֹעֵל, שֶׁאֲפִלוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרַחֲקוּ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, יִתְעוֹרְרוּ וְיִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַתּוֹרָה וּמוּסָרָהּ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ אֶל ה':

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, יְכוֹלִים לָשׁוּב וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּהִתְרַחֲקוּת יֵשׁ כַּמָּה מַדְרֵגוֹת, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רַק מְעַט קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְהִתְרַחֲקוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁשָּׁכְחוּ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹד זוֹכְרִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִתְרַחֲקוּ לְגַמְרֵי, וּבִרְצוֹנָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, רַק אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם וְלִשְׁבֹּר תַּאֲווֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת הֵם גַּם מְרֻחָקִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה. אֲבָל עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, פּוֹעֲלִים שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַכָּרוֹז וְהַתּוֹכֵחָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ, וְיָּשׁוּבוּ כוּלָּם אֶל ה':

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה, צָרִיךְ לִלְמֹד בְּאֹפֶן שֶׁיְּקַבֵּל מִלִּמּוּדֵי הַתּוֹרָה מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת. הַיְנוּ עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְדֵעוֹת טוֹבוֹת לְהָבִין אֵיךְ לִנְהֹג כָּרָאוּי בְּכָל הַמִּדּוֹת וּבְכָל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁזֶּה הָעִקָּר. גַּם צָרִיךְ לְהָבִין מִלִּמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, מַה לְיַעֵץ לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁמִּתְיַעֲצִים עִמּוֹ, כֵּיצַד לִנְהֹג בְּעִנְיָנֵיהֶם כְּפִי הָאֱמֶת וּכְפִי הַתּוֹרָה. וְלָזֶה זוֹכִים עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקֹרָב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּמַאֲמִין בָּהֶם כָּרָאוּי, וּמְקַיֵּם עֵצוֹתֵיהֶם וְדֵעוֹתֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִמְצוֹא בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לִנְהֹג בְּעַצְמוֹ בְּכָל דָּבָר, וְאַף לְלַמֵּד אֲחֵרִים:

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ בָּעוֹלָם סְפָרִים רַבִּים, וַעֲתִידִים לִהְיוֹת עוֹד סְפָרִים. וְכָל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה נְחוּצִים מְאֹד לָעוֹלָם, וְאָסוּר לִלְעֹג וּלְבַזּוֹת שׁוּם סֵפֶר מִן הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה. כִּי הַדֵּעוֹת שֶׁל הַסְּפָרִים הַנִּזְכָּרִים מְיֻסָּדוֹת עַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. הֵן שֶׁבִּכְתָב הֵן שֶׁבְּעַל פֶה. אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ בְּעִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ אֶפִּיקוֹרְסוּת, מִסְּפָרִים כָּאֵלּוּ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד, כִּי הֵם מַזִּיקִים מְאֹד לָאֱמוּנָה וּלְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁהֵם יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת. וּמִי שֶׁלּוֹעֵג וּמְבַזֶּה סֵפֶר מִן הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבֵּר עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִסִּינַי, יִשָּׁפֵט וְיֵעָנֵשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִלְבּוּל מֹחַ. הַיְנוּ שֶׁלֹּא יוּכַל לִמְצוֹא אַף פַּעַם עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת בְּכָל לִמּוּדָיו שֶׁיִּלְמַד, וְתָמִיד יִסְתַּפֵּק וְלֹא יֵדָע שׁוּם עִנְיַן לַאֲשׁוּרוֹ אֵיךְ לִנְהֹג כָּרָאוּי. הַתִּקּוּן לְמִי שֶׁבָּז וְלוֹעֵג לְסִפְרֵי אֱמֶת הוּא, שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ שֶּׁיִּתְחָרֵט בֶּאֱמֶת עַל מַה שֶׁפָּגַם בְּבַזּוֹתוֹ וּבְלַעֲגוֹ לְסִפְרֵי הָאֱמֶת שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְיַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְהַחְשִׁיב וּלְהַאֲמִין בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. עַל יְדֵי זֶה יִּזְכֶּה לְתִקּוּן הַמֹּחַ, וְיוּכַל לִמְשֹׁךְ וְלִמְצֹא עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת בְּכָל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁיִּלְמַד:

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁזָּכָה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים הַמְסֻגָּלִים לְחַדֵּשׁ וּלְעוֹרֵר אֲנָשִׁים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים כָּאֵלּוּ - מְכֻנִּים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, כִּי הֵם מְסֻגָּלִים לְחַדֵּשׁ אֲנָשִׁים וּלְעוֹרְרָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה הָעִקָּר. וְאִם הָאָדָם שֶׁמֵּבִין אֶת הַבֵּאוּרִים וְחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה, מְלַמֵּד אוֹתָם לַאֲחֵרִים בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא לְשֵׁם כָּבוֹד, מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, רַק עַל מְנָת לְעוֹרֵר לִבָּם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, צָרִיךְ הוּא לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וְלִכְתֹּב אֶת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה וְהַפֵּרוּשִׁים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכָּהוּ לִמְצוֹא בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁמֵחִדּוּשִׁים אֵלּוּ יֵצְאוּ סְפָרִים קְדוֹשִׁים, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים כָּל מִינֵי דִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁיִּלְמְדוּ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלּוּ, יִתְעוֹרְרוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה יִתְבַּטְּלוּ מִן הָעוֹלָם יִסּוּרִים וְצָרוֹת וְיָבוֹאוּ לָעוֹלָם יְשׁוּעוֹת וַחֲסָדִים:

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ, בִּכְדֵי לָדַעַת אֶת הָאָסוּר וְאֶת הַמֻּתָּר וְכוּ', וְעַל יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים הֲלָכוֹת וְעֵצוֹת שֶׁבְּסִפְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, עַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים מַחֲלֹקֶת הֵן בְּשָׁרְשָׁהּ, הַיְנוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהֵן לְמָטָּה בָּעוֹלָם, וּמִתְבַּטֶּלֶת מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבְּלֵב כָּל אָדָם. הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלוֹת הַקֻּשְׁיוֹת, הַכְּפִירוֹת וּבִלְבּוּלֵי הָאֱמוּנָה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת לִבּוֹ נֶחְלָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָלִילָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. כִּי עִקַּר הַמְּנִיעָה שֶׁמֵּחֲמָתָהּ אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁאֵין הַתְּפִלָּה חֲשׁוּבָה חָלִילָה בְּעֵינָיו עַד שֶׁאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁאוֹמֵר, דָּבָר זֶה נוֹבֵעַ רַק מֵחֲמַת אֱמוּנָה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה. כִּי אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם וּמַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבוֹ שֶׁ"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ "(ישעיהו ו, ג), וְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל מִלָּה מִתְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְרֹב הִתְלַהֲבוּת, וְהָיָה נִזְהָר לְכַוֵּן לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם וְחָזָק בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, לָכֵן אֵין הַתְּפִלָּה חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ כָּרָאוּי וְאֵינוֹ מְדַקְדֵק לְכַוֵּן לִבּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. עַל כֵּן הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְחֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה הוּא לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ, לָדַעַת אֶת הָאָסוּר וְאֶת הַמֻּתָּר, וְכֵן צָרִיךְ לִלְמֹד הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת מִסִּפְרֵי צַדִּיקִים, לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה. כִּי לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ עַל מְנָת לְקַיֵּם, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יו"ד סִימָן רמו) מְסֻגָּל מְאֹד לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הָרַע שֶׁבָּאָדָם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ח' בַּתּוֹרָה "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב". וְלִמּוּד הֲלָכוֹת מִסִּפְרֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי מְסֻגָּל לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הַקֻּשְׁיוֹת וְאֶת הַכְּפִירוֹת שֶׁיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס לַלֵּב. וּמִי שֶׁמְּקַיֵּם זֹאת, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְלִמּוּד סִפְרֵי מוּסָר מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, לִבּוֹ אֵינוֹ נֶחְלָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָכוֹל לְעָבְדוֹ בְּכָל לְבָבוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַעַת וְשֵׂכֶל אֲמִתִּיִּים כֵּיצַד לְיַשֵּׁב אֶת הַקֻּשְׁיוֹת וּלְבַטֵּל אֶת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁבַּלֵּב, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּכָל לְבָבוֹ:

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַיְגִיעָה בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס אֶת כָּל מֹחוֹ וְלִבּוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁלּוֹמֵד עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין כָּרָאוּי אֶת תַּלְמוּדוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה מְרַפֵּא אֶת הַנֶּפֶשׁ. הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְרַפֵּאת מִן הַפְּגָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי הַחַטָּאִים וַעֲווֹנוֹת שֶׁעָבַר, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אֶת נִשְׁמָתוֹ לְשָׁרְשָׁהּ וּמַמְתִּיק כָּל מִינֵי דִּינִים. הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי זֶה כָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים בִּכְלָל וּבִפְרָט. הָאָדָם הָעוֹסֵק בְּלִמּוּד תּוֹרָה בְּאֹפֶן הַמְּבֹאָר לְמַעְלָה, נוֹטֵעַ עֲצֵי חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל מִינֵי רְפוּאוֹת. הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְפָרֵשׁ וּלְהַסְבִּיר אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁתִּכָּנֵס חִיּוּת וּרְפוּאָה בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, לְכָל אָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַבֵּאוּרִים וְאֶת הַפֵּרוּשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, וְגַם מְחַדֵּשׁ וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת. הַיְנוּ בְּלִמּוּד תּוֹרַת אֱמֶת מַכְנִיס כֹּחַ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמְגַלֶּה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אָדָם, הַיְנוּ שֶׁדַּוְקָא עַל יָדוֹ יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם:

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין תַּלְמוּדוֹ, מִכָּל מָקוֹם גַּם זֶה טוֹב מְאֹד אִם מְכַוֵּן הוּא לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. כִּי כָּל דִּבּוּר מִלִּמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׂמֵחַ בּוֹ, וּמִלִּמּוּדִים כָּאֵלּוּ נֹטְעִים עֵצִים בְּחִינַת "עַרְבֵי נַחַל" (עַיֵן זֹהַר קְדוֹשִׁים דַּף פה):

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

בְּלִי עֵסֶק הַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת. כִּי בְּלִי דַּעַת תּוֹרָה אֵין יוֹדְעִים אֵיךְ לִנְהֹג בְּשׁוּם מִדָּה טוֹבָה, וּבִפְרָט כֵּיצַד לְהִנָּצֵל מִמִּדּוֹת רָעוֹת. כִּי לִפְעָמִים בּוֹעֵר לִבּוֹ שֶׁל אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִדַּי, הַיְנוּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְ"פְרוּמְקַייט" (יִרְאַת שָׁמַיִם) בְּמִדָּה יְתֵרָה שֶׁלֹּא כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְשֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַעְלָה מִמִּדָּתוֹ, עָלוּל חָלִילָה לְהִנָּזֵק. כִּי עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתוֹ עָלוּל לְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת שֶׁיָּכוֹל לְהִנָּזֵק עַל יָדָן חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְדַעַת, וּמֵבִין אֵיךְ לְצַמְצֵם אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת כְּדֵי לְהַתְאִימָהּ לְפִי מִדָּתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְלִפְעָמִים בּוֹעֵר חָלִילָה הָאָדָם לְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁאֵלּוּ יְכוֹלִים לְהַזִּיק חָלִילָה אֲפִלוּ לְגוּפוֹ, וּבְלִי דַּעַת תּוֹרָה וּבִפְרָט בְּלִי דַּעַת צַדִּיקֵי אֱמֶת, אֵין יוֹדְעִים אֵיךְ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הַתַּבְעֵרָה הָרָעָה. אֲבָל עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כָּרָאוּי, וּבִפְרָט עַל יְדֵי לִמּוּד הַדַּעַת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, לָדַעַת אֵיךְ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הַתַּבְעֵרָה הָרָעָה שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ לִנְהֹג בְּכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, כָּל אִישׁ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. מִכָּאן מְבֹאָר כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא רַק עַל יְדֵי דַּעַת תּוֹרָה וְדַעַת אֲמִתִּית מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת:

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא רַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת. הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה בְּעִיּוּן גָּדוֹל עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. הַיְנוּ שֶׁמֵּבִין בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים שֶׁאֵינָם מְבֹאָרִים בְּפֵרוּשׁ. וְאִם מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זוֹ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה, שֶׁהוֹפֵךְ לְאָדָם חָדָשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָא זֶה עַתָּה. כִּי בְּלִי דַּעַת תּוֹרָה הֲרֵי הוּא בְּהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת תּוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת אָדָם, עַל כֵּן דּוֹמֶה הוּא כְּנִבְרָא מֵחָדָשׁ, וְזוֹכֶה לְיִשּׁוּב הַדַּעַת, וּלְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִישׁוּעָה גְּדוֹלָה בִּשְׁלֵמוּת:

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, אֲפִלוּ בִּיחִידוּת, טוֹב שֶׁיְּפָרֵשׁ אוֹתָהּ בְּלָשׁוֹן שֶּׁמֵּבִין, וּבִפְרָט כְּשֶׁלּוֹמֵד בָּרַבִּים צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהַסְבִּיר אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּלָשׁוֹן כָּזוֹ שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יָבִין. כִּי זֶה טוֹבָה לָעוֹלָם, כִּי דַּעַת הַתּוֹרָה נִכְנֶסֶת לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים עַל יְדֵי הַהַסְבָּרָה כָּרָאוּי. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל סֵפֶר שֶׁאָדָם לוֹמֵד צָרִיךְ לִמְצוֹא בּוֹ אֶת עַצְמוֹ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַלִּמּוּד יַרְגִּישׁ פְּחִיתוּתוֹ, שִׁפְלוּתוֹ וְהִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָפִיק מִן הַלִּמּוּד מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן וֶאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא עַצְמוֹ בְּתַלְמוּדוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, סִימָן הוּא שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (מ, ח ט) "הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי" הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר וּמוֹצֵא שָׁם אֶת עַצְמוֹ, סִימָן הוּא שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת, הַיְנוּ לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים צָרִיךְ לִהְיוֹת רָאוּי לְכָךְ, הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמֶת כָּרָאוּי, עַד שֶׁיּוּכַל בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ לְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹמְעִים לִדְבָרָיו לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁל לִמּוּד בָּרַבִּים. גַּם צָרִיךְ הַמְּלַמֵּד בָּרַבִּים לְכַוֵּן שֶׁכָּל אָדָם הַמַּקְשִׁיב לִדְבָרָיו יִשְׁמַע רַק אֶת הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וְאָמְנָם אִם הַלּוֹמֵד בָּרַבִּים מְכַוֵּן רַק לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַיְנוּ לְעוֹרֵר לֵב הָאֲנָשִׁים לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שֶׁכָּל אָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ, יִשְׁמַע רַק אֶת הַדִּבּוּרִים הַשַּׁיָּכִים אֵלָיו, וּמַה שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ אֵלָיו, אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל, אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְשׁוֹכֵחַ, כַּמְּבֹאָר וּמְרֻמָּז בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א', (סִימָן ס') בְּתוֹרָה "פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן" סְעִיף ז'. וְאִם הַלּוֹמֵד בָּרַבִּים אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֵּעָשׂוּ הַתִּקּוּנִים הָאֵלּוּ עַל יָדוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן מְלַמֵּד הוּא בָּרַבִּים, עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת נִאוּף רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כִּי עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלוּ לְיָחִיד, וּבִפְרָט לָרַבִּים. עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן קל"ד:

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה שֶׁל תַּנָּא אוֹ צַדִּיק, צָרִיךְ לְתָאֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתַּנָּא וְהַצַּדִּיק. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לַחְשֹׁב שֶׁהַתַּנָּא וְהַצַּדִּיק שֶׁלּוֹמֵד חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם, עוֹמְדִים עַל יָדוֹ וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִשִּׁכֵחָה:

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמַּרְגִּישׁ מְתִיקוּת בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמַרְגִּישׁ חִיּוּת בְּלִמּוּדוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִלִּהְיוֹת אַלְמָן, רַחֲמָנָא לִצְּלָן:

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁמְּבָאֵר וּמַסְבִּיר אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּבֵאוּרִים וּפֵרוּשִׁים הַמְּעוֹרְרִים אֲנָשִׁים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּבֵאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֵלּוּ מְכֻנִּים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כִּי עַל יָדָם מִתְחַדְּשִׁים אֲנָשִׁים וּמִתְעוֹרְרִים לְאַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, הָאָדָם הַזּוֹכֶה לַעֲסֹק בְּחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, צָרִיךְ לִבְכּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קֹדֶם תַּלְמוּדוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לַעֲסֹק בְּחִדּוּשִׁים בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמֵהַקְּלִיפוֹת שֶׁלֹּא יִינְקוּ מֵחִדּוּשָׁיו. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְהִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי דֵּעוֹת כּוֹזְבוֹת, וְיִזְכֶּה לַעֲסֹק בְּחִדּוּשֵׁי דְּאוֹרָיְיתָא לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת:

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַטָּה רְחָבָה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה בְּכַוָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּבְהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת, וּמֵחֲמַת זֹאת נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים, הִיא גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. אֲבָל לְמַעְלָה בַּשֹּׁרֶשׁ, תּוֹרָתָם קְטַנָּה וּקְצָרָה. כִּי לְמַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה לֹא נִשְׁאָר מִתּוֹרָתָם רַק נִיצוֹץ קָטָן. הַיְנוּ שֶׁבְּתוֹרָתָם אֵין חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה, וְאֵין יוֹצֵא מִתּוֹרָתָם תַּכְלִית נְכוֹנָה. כִּי תּוֹרָתָם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְעוֹרֵר לֵב אֲנָשִׁים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה, וְתוֹרָתָם נִרְאֵית כִּקְצָרָה לְמָטָּה, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנוֹת גְּבוֹהוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, בִּכְדֵי שֶׁכָּל אָדָם יוּכַל לְהָבִין אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתָם, וּמֵחֲמַת זֹאת נִדְמֶה כִּי דְּבָרִים פְּשׁוּטִים אָמְרוּ שֶׁאֵין בָּהֶם חֲשִׁיבוּת כָּרָאוּי. אֲבָל לְמַעְלָה בַּשֹּׁרֶשׁ, תּוֹרָתָם רְחָבָה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים רַבִּים מִתּוֹרָתָם, כִּי הַתַּכְלִית הַיּוֹצֵאת מֵהֶם הִיא טוֹבָה מְאֹד. הַיְנוּ שֶׁכָּל מִינֵי אֲנָשִׁים מִתְעוֹרְרִים עַל יְדֵי תּוֹרָתָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁל כָּל הַשָּׂגוֹת וְכַוָּנוֹת הַתּוֹרָה:

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ אָדָם פָּשׁוּט, אִם יִסְתַּכֵּל וִיעַיֵּן בְּסֵפֶר בֶּאֱמֶת, וּבְכָל לִבּוֹ וּמֹחוֹ יַבִּיט בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר בַּסֵּפֶר בּוֹ הוּא לוֹמֵד, יָכוֹל לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר חִדּוּשִׁים רַבִּים וְנִפְלָאוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר מַה פֵּרוּשׁ "חִדּוּשִׁים רַבִּים וְנִפְלָאוֹת", כִּי בְּדָבָר זֶה מְצוּיִים פֵּרוּשִׁים רַבִּים. רַק שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת כְּנִסָּיוֹן, הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִתְבּוֹנֵן בַּסֵּפֶר עַל מְנָת לִמְצוֹא דַּוְקָא חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת, רַק צָרִיךְ לִלְמֹד כָּל לִמּוּד בַּתּוֹרָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת. וְאִם יַבִּיט בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶּׁבַּסֵּפֶר בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת. אֲבָל הָעִקָּר הוּא לְכַוֵּן בֶּאֱמֶת כְּדֵי לִזְכּוֹת לְקִרְבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא חָלִילָה עַל מְנָת לְהִתְגָּאוֹת בִּידִיעוֹת וְהַשָּׂגוֹת, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ לִקְבֹּעַ לוֹ בְּכָל יוֹם עֵת לְעֵסֶק הַתּוֹרָה, וַאֲפִלוּ הוּא עָסוּק בְּמִינֵי טְרָדוֹת וּבְכַמָּה עֲסָקִים. כִּי גַּם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה טְרָדוֹת וַעֲסָקִים, הֵן שֶׁל פַּרְנָסָה הֵן שֶׁל עִנְיָנִים נְחוּצִים אֲחֵרִים, לֹא יִתָּכֵן שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַפְרִישׁ מִזְּמַנּוֹ עַל מְנָת שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה. רַק צָרִיךְ לִרְצוֹת בֶּאֱמֶת לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וַאֲזַי בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ. כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא ל"ח) "הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ". הַיְנוּ, מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיְּעוֹ שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ:

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

חִיּוּב גָּדוֹל הוּא עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לִלְמֹד בְּכָל יוֹם שִׁעוּר פּוֹסֵק, הַיְנוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לִלְמֹד בְּשָׂפָה הַמּוּבֶנֶת לוֹ. וַחֲשִׁיבוּת הַלִּמּוּד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, הֵן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הֵן בִּלְשׁוֹן הַמֻּכֶּרֶת לוֹ, אַחַת הִיא וּלְלֹא שׁוּם חִלּוּק בֵּינֵיהֶם. וַאֲפִלוּ שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי, מֵחֲמַת שֶׁעָסוּק בִּטְרָדוֹת נְחוּצוֹת, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים, אוֹ בְּנָסְעוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִלְמֹד סְעִיף אֶחָד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֲפִלוּ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר לִמּוּדוֹ שֶׁהוּא לוֹמֵד בְּכָל יוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִמְנַע עַצְמוֹ אֲפִלוּ יוֹם אֶחָד מִלִּמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ. אֲבָל כְּשֶׁאֵין זְמַנּוֹ דָּחוּק, צָרִיךְ לִלְמֹד אַרְבַּעַת חֶלְקֵי הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ כְּסִדְרָם, בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּפִי מַה שֶׁיּוּכַל לְהַסְפִּיק, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְסַיֵּם אֶת כָּל הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ. וְגַם לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְלִלְמֹד כְּסֵדֶר עַד שֶׁיְּסַיֵּם פַּעַם נוֹסֶפֶת אֶת לִמּוּד הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְכֵן צָרִיךְ לִנְהֹג כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל לְכָל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם מֵחֲמַת עֲווֹנוֹת וַחַטָּאִים. כִּי עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, מְבָרְרִים אֶת הַטּוֹב מִן הָרַע, שֶׁהוּא כְּלָל כָּל הַתִּקּוּנִים:

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ שֻׁלְחָן עָרוּךְ, לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, זוֹכֶה לִהְיוֹת בַּעַל הַבַּיִת וּמוֹשֵׁל עַל הָאָרֶץ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהָקִים שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, וְזוֹכֶה לְהָבִין חָכְמָה עִילָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת וּלְשֵּׂכֶל אֲמִתִּי לָדַעַת אֵיךְ לִנְהֹג בְּרוּחָנִיּוּת בְּכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' בְּאֹפֶן שֶׁיִּנָּצֵל מִמִּכְשׁוֹל, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "חָכְמָה עִילָּאָה". וְכֵן יֵדַע אֵיךְ לִנְהֹג בְּגַשְׁמִיּוּת בְּכָל עִנְיְנֵי הַגּוּף עַל מְנָת שֶׁיִּנָּצֵל מִמִּכְשׁוֹל, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "חָכְמָה תַּתָּאָה":

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן כַּאֲשֶׁר מַתְחִילִין לִלְמֹד חֻמָּשׁ, מַתְחִילִים הֵם מִסֵּפֶר "וַיִּקְרָא". כִּי בְּחֻמָּשׁ "וַיִּקְרָא" מְדֻבָּר מֵעִנְיָן הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאָז הֵחֵל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּמֵחֲמַת שֶׁהַתִּינוֹקוֹת מְקַבְּלִים אֶת הֶבֶל פִּיהֶם מִן הַמִּשְׁכָּן, עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר, הַיְנוּ שֶׁאִם מַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, כְּפִי דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הַדּוֹר, אֲזַי בְּוַדַּאי הֶבֶל פִּיהֶם טָהוֹר וְקָדוֹשׁ הוּא מְאֹד וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ מִן הַמִּשְׁכָּן, מֵחֲמַת זֹאת מַתְחִילִים הֵם לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה מֵחֻמָּשׁ "וַיִּקְרָא":

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, הֵן הִלְכוֹת שֻׁלְחָן עָרוּךְ, אִם לוֹמֵד בֶּאֱמֶת בִּכְדֵי שֶׁיֵּדַע מַה אָסוּר וּמַה מֻתָּר, וּבְעִקָּר כְּדֵי לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אֲבוֹת א, יז) "לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקַּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה", הֵן שֶׁלּוֹמֵד לִמּוּדִים אֲמִתִּיִּים מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁמְּלַמְּדִים אֶת הָאָדָם אֵיךְ לִנְהֹג בְּחַיָּיו, שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת מְכֻנִּים הַלִּמּוּדִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת בְּשֵׁם "הֲלָכוֹת", כִּי הֵם מְלַמְּדִים אֶת הָאָדָם אֵיךְ לִנְהֹג בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בְּלִי שׁוּם מִכְשׁוֹל, וּבִפְרָט כְּשֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בְּלִמּוּדֵי אֱמֶת הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לִמְצוֹא בְּלִמּוּדֵי הָאֱמֶת הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים, הַמְּסֻגָּלִים לְחַדֵּשׁ אֶת הָאָדָם וּלְעוֹרְרוֹ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, כָּל זֶה הוּא בִּבְחִינַת "שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא". הַיְנוּ אִם לוֹמֵד אֶת הַלִּמּוּדִים הַנַּ"ל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, מַרְגִּישׁ הוּא בַּלִּמּוּד תַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהוֹלָדָה בְּנָקֵל, הֵן הוֹלָדַת בָּנִים בְּגַשְׁמִיּוּת, הֵן הוֹלָדַת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁזֶּה עִקַּר הוֹלָדָה, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (מִדְרַשׁ תְּחִלַּת פ' נֹחַ, וְהוּבָא בְּרַשִׁ"י שָׁם) שֶׁעִקַּר תּוֹלָדוֹת שֶׁל צַדִּיקִים הֵם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִכָּל מִינֵי צָרוֹת:

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים מִתַּלְמוּדָם, נַעֲשֶׂה חוֹלֶה בְּרַגְלָיו:

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה בָּרַבִּים וְתַלְמִידִים רָעִים מַקְשִׁיבִים לְתַלְמוּדוֹ, עַל יְדֵי זֶה בָּאָה לָעוֹלָם עֲצִירַת גְּשָׁמִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְפָּס לִתְפִיסָה. הָעֵצָה שֶׁלֹּא לְהִנָּזֵק עַל יְדֵי הַתַּלְמִידִים הַבִּלְתִּי מְהֻגָּנִים, מְבֹאֶרֶת בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ס' בַּתּוֹרָה "פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן", שֶׁהַמְּלַמֵּד בָּרַבִּים יְהֵא לִמּוּדוֹ "עַל מְנָת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת". הַיְנוּ שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְשֶׁקֶר, חַס וְשָׁלוֹם, לְמָמוֹן, כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, רַק כַּוָּנָתוֹ תִּהְיֶה לְהַכְנִיס יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּשׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ וְיַעַזְרֵהוּ שֶׁדִּבּוּרֵי תַּלְמוּדוֹ לֹא יִכָּנְסוּ לְדֵעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַתַּלְמִידִים הַבִּלְתִּי מְהֻגָּנִים, וְאֶת שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשָּׁכַח מֵהֶם, וְלֹא יֵצֵא חָלִילָה שׁוּם נֵזֶק חַס וְשָׁלוֹם מִתַּלְמוּדוֹ, רַק אַדְּרַבָּה, טוֹבוֹת רַבּוֹת יָבוֹאוּ עַל יְדֵי זֶה:

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה בָּאִים גְּשָׁמִים לָעוֹלָם. הַיְנוּ, עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּכְדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם, וּבִפְרָט אִם לוֹמֵד בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּשְׁלֵמָה, [כִּי תַּכְלִית כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הִיא בִּכְדֵי לְהַכְנִיס בָּאָדָם אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת עַל הַפָּסוּק (תְּהִלִּים קיט, פו) "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה", הַיְנוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הִיא רַק לְמַעַן הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת], עַל יְדֵי עֵסֶק תּוֹרָה כָּזֶה, נִתְגַּלֶּה כְּבוֹד הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד הַתּוֹרָה בָּאִים גְּשָׁמִים לָעוֹלָם, וְשֶׁפַע בְּרָכָה וִישׁוּעָה יוֹרֵד לָעוֹלָם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

סְגוּלָה לְהַתְמָדָה הִיא, לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר שׁוּם רַע עַל שׁוּם אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַדְרַבָּה, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא זְכוּת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל יְהוּדִי, אֲפִלוּ שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה כִּי רָשָׁע הוּא, כִּי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא בּוֹ נְקוּדוֹת טוֹבוֹת בָּהֶן אֵינוֹ רָשָׁע, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן רפ"ב. וְעַל יְדֵי שֶׁדָּן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת, זוֹכֶה לִלְמֹד תּוֹרָה בְּחֵשֶׁק וּבְהַתְמָדָה. אֲבָל צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפּוֹל לְמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁאוֹתָם דָּנִים לְכַף זְכוּת. וְגַם צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אִם הָאֲנָשִׁים אוֹתָם הוּא דָּן לִזְכוּת, מִתְקָרְבִים לַיַּהֲדוּת עַל יְדֵי זֶה, כִּי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָדוּן לִזְכוּת כָּרָאוּי, עָלוּל לִמּוּד זְכוּתוֹ לְרַחֲקָם חָלִילָה מִן הָאֱמֶת עוֹד יוֹתֵר, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, זוֹכֶה לִלְמֹד בְּחֵשֶׁק כָּל מִינֵי לִמּוּדִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. גַּם לְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַזֹּהַר מְסֻגֶּלֶת מְאֹד וּמְעוֹרֶרֶת אֶת הַלֵּב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קִדֵּשׁ בְּיוֹתֵר אֶת לְשׁוֹן הַתַּרְגּוּם, הַיְנוּ אֲרָמִית, עַל יְדֵי חִבּוּרוֹ אֶת הַזֹּהַר בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם, עַד שֶׁאֲפִלוּ שְׁאָר דִּבְרֵי תּוֹרָה הַנִּכְתָּבִים בְּלָשׁוֹן זוֹ, בְּכֹחָם לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ בַּתּוֹרָה נְעִימוּת, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אֶת הַנֹּעַם הַזֶּה. וְלִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ אֶת נֹעַם הַתּוֹרָה, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכָּבוֹד. הַיְנוּ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לוֹ אֵיזֶה כָּבוֹד, שֶׁלֹּא יִקָּחֶנּוּ לְעַצְמוֹ. הַיְנוּ, שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָבוֹד זֶה לְשׁוּם הֲנָאָה אוֹ לְגֵאוּת עֲבוּר עַצְמוֹ, רַק יַקְרִיב אֶת הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ, בְּכֹחַ כָּבוֹד זֶה יוֹכִיחַ אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי מוּסָר, לְחַזְּקָם בַּעֲבוֹדַת ה' וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כִּי דִּבּוּרָיו יִתְקַבְּלוּ אֶצְלָם מֵחֲמַת מַעֲמָדוֹ, וְעַל יָדוֹ יִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּוַדַּאי תִּקּוּן הַכָּבוֹד, כִּי עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. וְעַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה, וּבִפְרָט צְדָקָה עֲבוּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְמוֹחִין דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ לְחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהּ מָצוּי עִקַּר נֹעַם הַתּוֹרָה. וּלְחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַמְקָרְבִים אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֵׂית רַק עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת הַנַּ"ל. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן מ'. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לְמוֹחִין דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ לְחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ אֶת נֹעַם הַתּוֹרָה:

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יָכוֹל לָדַעַת עֲתִידוֹת מִן הַתּוֹרָה:

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁלּוֹמֵד אֶת סִפְרֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, צָרִיךְ לִלְמֹד בְּעִיּוּן וּמְתִינוּת גְּדוֹלָה, בִּכְדֵי שֶׁיָּבִין אֶת חִדּוּשֵׁיהֶם הַנִּפְלָאִים, אֶת עֹמֶק דִּבְרֵיהֶם וּמְתִיקוּתָם. כִּי הַדֵּעוֹת הַנִּכְתָּבוֹת עַל גַּבֵּי הַסֵּפֶר, אוֹרָם עָלוּם וּמְכֻסֶּה. כִּי תֵּכֶף שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֵן סֵפֶר, וַאֲפִלוּ מִן הַתּוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַנִּשְׂגָּבוֹת בְּיוֹתֵר, מְכַסִּים אֶת הַסֵּפֶר הַרְבֵּה הַרְבֵּה הַסְתָּרוֹת הַמַּעֲלִימִים וּמְכַסִּים אֶת אוֹר הַתּוֹרוֹת שֶׁמֵּהֶן נַעֲשָׂה הַסֵּפֶר, וַאֲפִלוּ כְּרִיכַת הַסֵּפֶר מַסְתִּירָה הַרְבֵּה מֵאוֹר הַסֵּפֶר. עַל כֵּן צָרִיךְ לְעַיֵּן הֵיטֵב בְּסִפְרֵי הַצַּדִּיקִים בָּהֶם הוּא לוֹמֵד, בִּכְדֵי שֶׁיָּבִין וְיַרְגִּישׁ כָּרָאוּי אֶת הַחִדּוּשִׁים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר בָּהֶם:

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

לוֹמְדֵי תּוֹרָה צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. הַיְנוּ, לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַשּׁוֹמְעִים אוֹ הַלּוֹמְדִים אֶת חִדּוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם יִתְעוֹרְרוּ וְיִתְחַדְּשׁוּ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. הַיְנוּ, עַל יְדֵי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה כַּנַּ"ל זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרִים רָעִים, וְזוֹכֶה לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּנְקִיּוֹת. גַּם בִּשְׁעַת הַזִּוּוּג צָרִיךְ לַחְשֹׁב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ:

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁלּוֹמֵד עִנְיְנֵי פֻּרְעָנוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַיְנוּ עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת הַלִּמּוּדִים הַנַּ"ל בִּמְהִירוּת, וְלֹא יַעֲמִיק הַרְבֵּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי לַמַּחְשָׁבָה יֵשׁ תֹּקֶף גָּדוֹל:

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

בַּתּוֹרָה מָצוּי כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה וּבְחֵשֶׁק, רַק בֶּאֱמֶת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, יָכוֹל לִפְעֹל מוֹפְתִים, אֲפִלוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שׁוּם כַּוָּנוֹת. וּבִפְרָט עַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ שֶׁלּוֹמֵד פּוֹסְקִים עַד שֶׁיָּכוֹל לִפְסֹק שְׁאֵלוֹת, וְלוֹמֵד בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה שֶׁל מָמוֹן, כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא, עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים אֲפִלוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּוָּנוֹת. כְּפִי שֶׁמְּסַפְּרִים עַל גְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, שֶׁפָּעֲלוּ מוֹפְתִים גְּדוֹלִים רַק עַל יְדֵי עוֹסְקָם בַּתּוֹרָה תָּמִיד, בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי:

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ כֹּחַ גָּדוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם אֲפִלוּ מֵעֲבֵרוֹת. הַיְנוּ, אֲפִלוּ מִי שֶּׁנִּכְשַׁל בַּחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אִם רַק יִתְחַזֵּק לִלְמֹד שִׁעוּר בַּתּוֹרָה, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַטֵּל שִׁעוּר זֶה מֵחֲמַת שׁוּם מְנִיעָה, וְיִלְמַד בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְלֹא לְשׁוּם מַטָּרָה אַחֶרֶת, שֶׁל כָּבוֹד אוֹ מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי בְּוַדַּאי יִּזְכֶּה לָצֵאת מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים וּמִמִּדּוֹתָיו הָרָעוֹת וְלָבֹא לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת:

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

אָדָם שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ חָלִילָה אֶת תַּלְמוּדוֹ, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב מְאֹד הוּא מַה שֶׁלָּמַד, וְאֵינוֹ לָרִיק. כִּי בָּעוֹלָם הַבָּא מַזְכִּירִים לָאָדָם כָּל מַה שֶׁלָּמַד וַאֲפִלוּ מַה שֶׁשָּׁכַח כְּבָר. אֲבָל בְּוַדַּאי עָדִיף יוֹתֵר שֶׁיִּזְכֹּר אֶת תַּלְמוּדוֹ:

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִלְמֹד אֶת כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הַיְנוּ תַּנַ"ךְ, שַׁ"ס וְכָל הַפּוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים בַּנִּגְלֶה, וְגַם כָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כָּל הַמִּדְרָשִׁים וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּשְׁאָר הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים. וְזֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלָּמַד אֶת כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה. אֲבָל צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל, וְלֹא יַחְשֹׁב שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי אוֹ קָשֶׁה מִדַּי לִלְמֹד אֶת כָּל הַסְּפָרִים, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין צֹרֶךְ וְאֵינוֹ נִתְבָּע לִלְמֹד הַכֹּל בְּיוֹם אֶחָד. רַק צָרִיךְ לַחְשֹׁק וְלִרְצוֹת בֶּאֱמֶת לִלְמֹד אֶת כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, רַק יִלְמְדֵם מְעַט מְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְלֹא כָּל הַסְּפָרִים בְּבַת אַחַת. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לִלְמֹד שִׁעוּר קָבוּעַ בְּכָל יוֹם, וְלֹא לְבַטֵּל שִׁעוּר זֶה מֵחֲמַת שׁוּם מְנִיעָה, וַאֲזַי יוּכַל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה, בְּלִי שׁוּם קֹשִׁי, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ כְּבָר כַּמָּה בַּעֲלֵי תּוֹרָה שֶׁלָּמְדוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהָיוּ בְּקִיאִים בְּשַׁ"ס וּבְכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּה הָיָה רַק מֵחֲמַת חֶשְׁקָם וְהַתְמָדָתָם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. וְכֵן כָּל אָדָם שֶׁיִּתְחַזֵּק בְּחֵשֶׁק וּבְהַתְמָדָה בֶּאֱמֶת, יוּכַל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִלְמֹד אֶת כָּל לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, וְעוֹד יִשָּׁאֵר בְּיָדוֹ פְּנַאי לַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה הָעִקָּר. כִּי הַזְּמַן שֶׁבְּכָל יוֹם מַסְפִּיק לְכָל דָּבָר, הֵן לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, הֵן לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה כָּרָאוּי, הֵן לְמַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה. אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת נִזְהָר לִשְׁמוֹר וּלְנַצֵּל זְמַנּוֹ בְּכָל יוֹם, וְלֹא לְבַטֵּל שׁוּם שָׁעָה מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם, כִּי אֲזַי יַסְפִּיק לוֹ הַיּוֹם לְכָל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לִלְמֹד וְלַחֲזֹר אֶת כָּל הַפּוֹסְקִים כַּמָּה פְּעָמִים, בְּכָל יוֹם שִׁעוּר קָבוּעַ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ס"ב:

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין בְּעַצְמוֹ כָּרָאוּי אֶת עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה אוֹתָם הוּא לוֹמֵד, וּבִכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר אֶת הָעִנְיָנִים לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, עַד שֶׁגַּם הֵם יָבִינוּ אֶת הַנִּלְמָד, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן וְלַחְשֹׁב הֵיטֵב הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּפְּסוּקִים אוֹ בָּעִנְיָנִים שֶׁהוּא לוֹמֵד, בֶּאֱמֶת גָּמוּר, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְהָבִין אֶת הַפְּסוּקִים וְעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם טָעוּת, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְהָבִין אֶת הָעִנְיָנִים בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. הֵן בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, הֵן בִּשְׁבִיל לְהַסְבִּיר לַאֲחֵרִים שֶׁיָּבִינוּ כָּרָאוּי אֶת לִמּוּדָיו, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, שֶׁזֶּה הָעִקָּר:

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

נִשְׁלָם הַעְתָּקַת עֶרֶךְ תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּעֵזֶר נוֹתֵן הַתּוֹרָה מִלִּקּוּטֵי עֵצוֹת מֵאַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה

</div>



# תְּפִלָּה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/25/

# תְּפִלָּה

<div dir="rtl">תְּפִלָּה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/25


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַטַּעַם מַה שֶּׁאֵין מִתְקַבְּלוֹת הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מֵחֲמַת הַדִּבּוּרִים שֶּׁאֵין בָּהֶם חֵן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלְדִבּוּרָיו יִהְיֶה חֵן אֲמִתִּי. וְלִזְכּוֹת לְדִבְרֵי חֵן אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, הֵן בְּלִמּוּד, הֵן בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא לְשֵׁם מָמוֹן כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא, וְכֵן לֹא יִבָּטֵל מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה מֵחֲמַת מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה תָּמִיד בֶּאֱמֶת יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, וְיוּכַל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת "כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי", שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בְּעֵת מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, "סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר". הַיְנוּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה. וּכְשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, יֵשׁ לְדִבּוּרָיו חֵן וּתְפִלּוֹתָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו מִתְקַבְּלוֹת:

</div>

Through judging the wicked favorably, the light of the Tzadik's eyes is strengthened — who judges him favorably. That is: his faith is strengthened, and he can see and understand the righteousness of Hashem, may He be blessed. And he knows and understands that Hashem's judgments are with judgment and justice — even though the wicked prospers in all his affairs. And his heart is straightened from all crookedness — from lack of faith. And he merits complete prayer.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ עִקַּר הָעֵצָה וְהַתַּחְבּוּלָה לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים, הוּא רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעַל הָאָדָם לִכְבֹּשׁ, הֵן מִלְחָמָה רוּחָנִית, הַיְנוּ מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרִים רָעִים, הֵן מִלְחָמָה גַּשְׁמִית, מִבַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, מִתְנַגְּדִים, שׂוֹנְאִים וְרוֹדְפִים, וּבִפְרָט מִלְחֲמוֹת שֶׁל עֲנִיּוּת וְחוֹלַאָת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר שֶּׁאֵין שׁוּם עֵצָה, חוּץ מִתְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְכֵן לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים בְּגַשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הַיְנוּ תְּהִלִּים, שַׁעֲרֵי צִיּוֹן, וּבִפְרָט לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְכוּ', הֵן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, לְהָשִׂיחַ בִּפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לְבָבוֹ, וְכָל יִסּוּרָיו הָעוֹבְרִים עָלָיו וּכְפִי שֶׁמְּסַפֵּר אָדָם לַחֲבֵרוֹ וִידִידוֹ הַקָּרוֹב אֶת כָּל לִבּוֹ, כָּךְ צָרִיךְ לְהָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל לְבָבוֹ, וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל מַה שֶׁשּׁוֹפֵךְ לְפָנָיו, וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁצָּרִיךְ, וְיַאֲמִין כִּי רַק עַל יְדֵי זֶה יִוָּשַׁע בְּוַדַּאי. כִּי רַק תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה אֲמִתִּית לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא עִקַּר כְּלֵי הַזַּיִן לְהִוָּשַׁע מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה:

</div>

During prayer one must subdue the particular evil and the general evil. The particular evil refers to the evil found in oneself — that is, the gross body must be nullified during prayer. That is: during prayer it is forbidden to reflect on material matters — whether bodily matters or Parnasah matters, etc. One must only listen well to the prayer words and remember that Hashem, may He be blessed, hears every word of the prayer. Therefore it is forbidden to think any material thought during prayer — only to listen properly and completely to the prayer words. This is called in our time "stripping away materiality" [הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת]. The general evil refers to the transgressors of Israel who pray together with the worthy ones. That is: the worthy ones must pray with such truth and arousal that through their prayer the evil is nullified from the transgressors of Israel who pray alongside them — and they become supporters of holiness.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אִם אָדָם מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּמֶשֶׁךְ יָמִים וְשָׁנִים רַבִּים, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמִּלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, הַיְנוּ מִתַּאֲווֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרִים רָעִים, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, וְרוֹאֶה שֶׁבְּרוּחָנִיּוּת הוּא עֲדַיִן רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, וּבְגַשְׁמִיּוּת עֲדַיִן לֹא נוֹשַׁע מִיִּסּוּרָיו, וְהוּא חוֹשֵׁב וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל אֶת תְּפִלָּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עָלָיו לָדַעַת כִּי טוֹעֶה הוּא בְּחָשְׁבוֹ כָּךְ, כִּי הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ לְכָל תֵּבָה מִן הַתְּפִלּוֹת וְהַבַּקָּשׁוֹת שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ, וְשׁוּם דִּבּוּר וְשׁוּם תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה אֵינָם אוֹבְדִים, וְכָל דִּבּוּר וְכָל תְּפִלָּה שֶׁל כָּל אָדָם, מְעוֹרְרִים רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל פַּעַם. וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁכָּךְ בְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת, כִּי כָּךְ מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי אֱמֶת וּבִפְרָט בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁשּׁוּם תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה מִשּׁוּם אָדָם אֵינָם אוֹבְדִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק צָרִיךְ לְחַכּוֹת וּלְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא שִׁעוּר הַתְּפִלּוֹת שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע בִּישׁוּעָה שְׁלֵמָה, בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. וְאִם הָאָדָם לֹא יִהְיֶה שׁוֹטֶה, וְלֹא יֵחָלֵשׁ בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת הַצִּפִּיָּה לִישׁוּעָה, אֶלָּא יִתְחַזֵּק תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּוַדַּאי יְעוֹרֵר בִּתְפִלּוֹתָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו אֶת רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַעַזְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכָּל צָרוֹתָיו וְיִסּוּרָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, וְהוּא יְקַרְבֵהוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּרַחֲמִים רַבִּים:

</div>

One must also bind oneself during prayer with the soul, spirit, and neshamah of those who dwell in the dust — both particularly and generally. Particularly: every person must pray in such truth and completeness as to arouse — that is, introduce vitality into — his own soul, spirit, and neshamah that were previously in the world and have been rectified. Generally: one must arouse through one's prayer the souls, spirits, and neshamahs of other dwellers of dust — that they assist one in one's prayer.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ, שְׁמִירַת הַמֹּחַ מֵהִרְהוּרִים רָעִים וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת בְּכָל הָאוֹפָנִּים, וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרֵי זְנוּת. וְכֵיוָן שֶׁלִּשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת זוֹכֶה רַק צַדִּיק הָאֱמֶת, מֵחֲמַת זֶה צָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּתְפִלָּתוֹ לַצַדִּיק הָאֱמֶת, כִּי רַק צַדִּיק הָאֱמֶת הַזּוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, יָכוֹל מֵחֲמַת זֶה, לְהַעֲלוֹת כָּל תְּפִלָּה לַמָּקוֹם שֶׁצְּרִיכָה לָגַעַת, הַיְנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי שֶׁצַּדִּיקֵי אֱמֶת מַעֲלִים תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָבוֹא מָשִׁיחַ וְתָבוֹא הַגְּאוּלָה הַשְּׁלֵמָה בְּרַחֲמִים רַבִּים:

</div>

One must also rectify through one's prayer three things. First: one must rectify those who have fallen to false beliefs — that is, one must pray in such truth and completeness that through one's prayer arousal for fear of G-d and genuine knowledge enters people who have fallen, G-d have mercy, to false beliefs — so that they cast away the false beliefs and introduce genuine complete faith into their hearts. The second thing to rectify: one must intend during prayer — that is, pray with such truth and completeness as described in several sections of the entry "Tefilah" — in such a way that through one's prayer the hearts of the philosophers and those who investigate philosophy are rectified, so that they do not sin through their crooked views. The third: through complete genuine prayer as it should be, one nullifies all manner of humiliations and disgraces one has from enemies — and transforms the humiliations and disgraces into honor. That is: through complete prayer one merits genuine knowledge — to understand that all the humiliations and disgraces from one's enemies are actually a matter of genuine honor — as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §55, in the Torah "Abba Shaul," §6.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ צְדָקָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כִּי עַל יְדֵי צְדָקָה אֲמִתִּית נִצּוֹלִים מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה:

</div>

During prayer a person stands in the palace of the King — the King of all kings — that is, Hashem, may He be blessed. Therefore one must be completely nullified before Him — not seeing or feeling anything during prayer except Hashem, may He be blessed. And even oneself one must not feel — only remember and feel that one stands before the King of all kings. And through this the humiliations and disgraces are nullified — as described at the end of the preceding section — according to the interpretation of Likutay MoHaRaN in the aforementioned Torah, the aforementioned section.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אֵין רָאוּי לָאָדָם לְצַפּוֹת לְקַבָּלַת שָׂכָר בַּעֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת, הַכֹּל הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן בּוֹ כֹּחַ וּמְסַיְּעוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה. עַל כֵּן, אֲפִלוּ כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בַּל יַחְשֹׁב שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרְבוּת זוֹ מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, הַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה. כִּי אִלּוּ לֹא עָשָׂה חָלִילָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֲסָדִים עִמּוֹ, הָיָה הָאָדָם אוֹבֵד חַס וְשָׁלוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה פּוֹטְרוֹ מִלַּעֲשׂוֹת כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה בֶּאֱמוּנָה, וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה עִמּוֹ עוֹד חֲסָדִים רַבִּים וְיוֹשִׁיעֵהוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. כָּךְ מְבֹאָר וּמְרֻמָּז בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ב':

</div>

Through prayer as it should be — as described in many sections above — the light of the merit of the Patriarchs shines. That is: the merit of the holy Patriarchs is aroused to protect both the person who genuinely strengthens himself in prayer and the entire world. And through this one draws the holiness of the Land of Israel even during the exile. And through the holiness of the Land of Israel one merits to see the downfall of the wicked — that is, one merits to understand that the success of the wicked is itself their downfall. And all this is accomplished through judging the wicked favorably — as explained in Likutay MoHaRaN in the aforementioned Torah "Abba Shaul." And through this one merits faith and complete prayer as explained in that Torah.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

תּוֹרָה וּתְפִלָּה מְחַזְּקִים זֶה אֶת זֶה וּמְאִירִים זֶה לָזֶה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, לְשֵׁם שָׁמַיִם, בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, זוֹכֶה שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ אֶצְלוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת, לְכַוֵּן לְפֵרוּשׁ הַמִּילוֹת כָּרָאוּי וּלְהַרְגִּישׁ חִיּוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, זוֹכֶה לְחֵשֶׁק וְהַתְמָדָה לְעֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲסֹק בִּשְׁנֵיהֶם דַּוְקָא, הֵן בַּתּוֹרָה הֵן בִּתְפִלָּה, רַק שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת גְּמוּרָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת רַק כְּשֶׁעוֹסֵק בְּתּוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי:

</div>

Not every person can rectify through his prayer the three things described in §53 and thereby subdue the wicked and enemies. Only the great true Tzadik who has attained the level of Moshe Rabbeinu, peace be upon him, can pray with such complete perfection as it should be — with all the rectifications. And even this great Tzadik must gird his loins — that is, must greatly strengthen himself in prayer and self-sacrifice — so that he can overcome the great wicked ones: to destroy and nullify them.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מַמְשִׁיכִים אוֹר אֵין סוֹף, הַיְנוּ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת. וְזֶה שֶּׁרוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב הָאָדָם בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּבוֹת מִן הַתְּפִלָּה בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, זֶהוּ מֵחֲמַת שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּפֶתַע בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה אוֹר - מֵאוֹר אֵין סוֹף, הַיְנוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא מִתְעוֹרֵר וּמִתְלַהֵב בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְפִי מִדַּת הַשְׁפָּעַת הָאוֹר עָלָיו בַּתְּפִלָּה, כָּךְ אוֹמֵר הוּא בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִדְבֵקוּת אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה. וּלְהַרְגִּישׁ חִיּוּת וְאוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, זוֹכִים רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי רַק צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יְכוֹלִים לְהַכְנִיס הִתְנוֹצְצוּת אֲמִתִּית מֵאוֹר אֵין סוֹף, בַּאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת. הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הִנָּה הַלִּמּוּד בְּסִפְרֵיהֶם וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם וְדֵעוֹתֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

Through daily study of the Shulchan Aruch and through proper study of mussar books of the true Tzadikim — who teach how to conduct oneself in character traits and deeds, as the Shulchan Aruch teaches how to conduct oneself in the forbidden and permitted — through this one merits to pray properly with all one's heart. Thus is it explained in Likutay Halachos. For in truth: when a person believes and knows with all his heart that Hashem, may He be blessed, is present in all the world and every place, and stands beside every person during prayer and listens to every single word of his prayer — certainly he would strengthen himself to enunciate every word with concentration and would pray with great burning. But because his heart is divided from complete faith and he is not strong in this knowledge with all his heart — because of this he is not careful enough in his prayer and does not attend carefully to the prayer words. That is: he prays quickly and does not listen to the prayer words — and this stems from the difficulties and heresies present in the heart — the strife of the evil inclination in the heart. Therefore the rectification for this is study of the halachic decisors — studying the Shulchan Aruch and mussar books of the true Tzadikim as described above. For through this one nullifies the strife of the evil inclination at its root, and the difficulties and heresies are nullified from the heart, and one merits to pray genuinely as it should be — with all one's heart.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לוֹמַר וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא בִּשְׁבִילוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין לז), עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֵת, בְּתִקּוּן הָעוֹלָם, וְעִקָּר תִּקּוּן הָעוֹלָם הוּא לְהַכְנִיס בָּעוֹלָם דַּעַת אֲמִתִּית, הַיְנוּ שֶׁבָּאֵי עוֹלָם יֵדְעוּ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּמֵהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְמַלֵּא אֶת הַחִסָּרוֹן הַקַּיָּם בָּעוֹלָם, הַיְנוּ לְבַטֵּל מִן הָעוֹלָם אֶת הַצָּרוֹת וְאֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁאֵלּוּ בְּוַדַּאי חֶסְרוֹן הָעוֹלָם, וְעִקָּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת הִיא בִּתְפִלָּה, הַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּר הָעוֹלָם, הֵן עַל תִּקּוּנוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁהַכֹּל יַכִּירוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הָעוֹלָם, הֵן לְתִקּוּנוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ חָלִילָה בָּעוֹלָם שׁוּם צָרוֹת, רַק שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בְּכָל הַפְּרָטִים:

</div>

The primary completeness of prayer is only when one makes one from all the prayer. For when a person stands to pray and begins to say the first word — for example, beginning with "Baruch" — then as soon as the first letter of the word "Baruch" leaves his mouth — the letter ב — that letter asks the person not to separate from it. And the letter does not let him continue his prayer — but rather embraces and enfolds him and requests that he not leave it. And especially when he completes a whole word — the word embraces the one praying and asks him to hold it and not leave it — in order to continue with other words. For when a person stands to pray and enunciates the prayer words, he resembles a person who enters a garden and plucks beautiful flowers and roses one by one. And when he has plucked several flowers and roses he makes them into a bouquet. And then he plucks more many flowers and roses and makes another bouquet, and ties the bouquets together, and so continues plucking more and more bouquets of very beautiful flowers and roses. So too is one who genuinely prays as it should be — who plucks several letters until one word is formed, and so several words accumulate until a complete blessing is formed — and so through his prayer several blessings and prayers are gathered. And the beauty of the gatherings and collections the person gathers from the prayer words cannot be expressed. And the speech comes from the soul and is heard by the ears — and asks the soul not to separate from it. And as soon as the person enunciates the first word, the letter takes hold of him and holds him and does not let him continue. All the more so when he completes a whole word — that word takes hold of him and asks him not to distance from it, saying: "How can you separate from me? Behold, you see the precious beauty of my appearance, my radiance and splendor — for I am the word 'Baruch.' Listen with your ears to what your mouth enunciates! How can you separate from me? Even though it is correct that you must continue in order to gather more precious and beloved blessings and prayers — nonetheless how can you separate from me and forget me? At any rate, wherever you go — to other prayer matters and blessings — do not forget me and do not abandon me." Therefore the primary completeness of prayer is to make one from all the prayer. And when standing at the last word of the prayer, one still stands also in the first word — that is, one prays with arousal and vitality and listens well to the prayer words — until one feels the vitality from the beginning of the prayer even when already at the end of the prayer. And through this one never separates or distances from the first letter of the prayer — even at the end of the prayer. And then the prayer is complete. But it is impossible to merit complete prayer — making one from all the prayer as described in this section — except through genuine closeness to the true Tzadik, who is the master of the supernal field and can bring every person genuinely close to him to the true purpose. And through genuine closeness to the true Tzadik one can make one from all the prayer — which as stated is the primary completeness of prayer.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחוֹת בְּרִכּוּז הַמֹּחַ וְהַלֵּב לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְלֹא לְהַכְנִיס לַמֹּחַ שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וּבִפְרָט צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחוֹת לְהִתְפַּלֵּל בְּעֵת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כַּמְּבֹאָר בְּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכָל הַכֹּחוֹת כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, פּוֹגֵעַ הַקּוֹל בַּמֹּחַ, הַיְנוּ שֶׁמַּרְגִּישׁ בַּמֹּחַ וּבַלֵּב אֶת קוֹל הַתֵּבוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְיַשֵּׁר אֶת הָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, הַיְנוּ לְטַהֲרוֹ מִכְּפִירוֹת וּמִקֻּשִׁיוֹת, שֶׁאֵלּוּ מְעַקְּמִים אֶת הַלֵּב מֵאֱמוּנָה וּמִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וְזוֹכֶה לְשִׂמְחָה. כִּי כַּאֲשֶׁר הַלֵּב מִתְיַשֵּׁר וּמִטַהֵר מִקֻּשִׁיוֹת וּמִכְּפִירוֹת, הוּא זוֹכֶה בְּוַדַּאי לֶאֱמוּנָה וּלְשִׂמְחָה, וְזוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְווֹת בְּרֹב שִׂמְחָה, כִּי בְּקִיּוּם מִצְוָה הָעִקָּר הוּא לְקַיְּמָהּ בְּשִׂמְחָה. וּמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁשְּׂמֵחִים בַּמִּצְוָה, גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הַמִּצְוָה עַצְמָהּ. וְעַל יְדֵי שִׂמְחַת מִצְוָה אֶפְשָׁר לְבַטֵּל מֵעַצְמוֹ וּמִן הָעוֹלָם כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת רָעוֹת, אֲפִלוּ לְאַחַר גְּזַר דִּין חַס וְשָׁלוֹם. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ה' בַּתּוֹרָה "בַּחֲצוֹצְרוֹת":

</div>

Through praying truly only for the sake of Hashem, without any ulterior motive — not for honor among people or for money — through this one merits to draw the World to Come into this world. That is: one merits to attain in this world the truth that will be revealed when Mashiach comes. And through this there will be a downfall to the wicked — that is, when one merits to feel the truth properly as described above, one feels that the success of the wicked is itself their downfall. For their success distances them from Hashem — which is certainly the greatest downfall spiritually. And through their material success they will certainly inherit a great downfall — as explained in all the books of truth. And then the greatness of the true Tzadikim and worthy ones is revealed — as it will be in the future when Mashiach comes. And through this holy speech is completed — that is, when one merits to feel the truth in completeness as described, one merits to engage speech only in holy matters: Torah, prayer, etc. And through this one merits to bring from potential to actual — to actually complete all the holy services one wishes to perform.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לְפַנּוֹת אֶת הַמֹּחַ מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁאֵלּוּ מְכֻנִּים "חָמֵץ". כִּי חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מַזִּיקִים לַמֹּחַ וּמַכְנִיסִים בּוֹ כְּפִירוֹת, כְּמוֹ אֲכִילַת חָמֵץ בִּימֵי הַפֶּסַח, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. עַל יְדֵי חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מִטַּמְטֵם הַמֹּחַ וְאִי אֶפְשָׁר לְהַקְשִׁיב לְתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה כָּרָאוּי, וּבִפְרָט אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ שׁוּם חִיּוּת בַּתְּפִלָּה. וְכָל זֶה מֵחֲמַת טִמְטוּם הַמֹּחַ הַמִּתְהַוֶּה עַל יְדֵי הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת וּמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה. כִּי עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת נֶאֱבַד מִן הָאָדָם אֱמוּנָתוֹ וּבִטְחוֹנוֹ הָאֲמִתִּיִּים, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן. גַּם צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִיִּרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְפַחֵד מִשּׁוּם דָּבָר, זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עַל יְדֵי יִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְיָרֵא מִדָּבָר זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה הוּא מְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כַּהֲלָכָה בַּתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה. כִּי עַל יְדֵי הַיִּרְאוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת מִתְרַחֲקִים מֵאֱמוּנָה וּמִתְגַּבְּרוֹת דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְהָעִקָּר הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמֵהִרְהוּרֵי תַּאֲוָה, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "חָמֵץ" כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ לְגָרֵשׁ מִן הַדַּעַת וּמִן הַמַּחֲשָׁבָה אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת. בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת אוֹת מ' בְּעֵרֶךְ "מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים" סְעִיף י"א, מְבֹאָרוֹת עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת אֵיךְ לְגָרֵשׁ מִן הַמֹּחַ כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. גַּם צָרִיךְ לְשַׁתֵּף אַהֲבָה עִם יִרְאַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ שֶׁמִּלְּבַד הַהִתְחַזְּקוּת בְּיִרְאַת ה' כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִיִּרְאוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בִּכְדֵי שֶׁהַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית תְּהֵא כָּרָאוּי, מִלְּבַד זֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם גַּם כֵּן. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה רַבָּה גַּם כֵּן. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְאַהֲבָתוֹ כָּרָאוּי, אֶפְשָׁר לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר אֶת הַמֹּחַ מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת כָּרָאוּי, וְאָז הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת רְעָמִים. הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּמוֹחוֹ אֶת שֶׁפִּיו אוֹמֵר, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "רְעָמִים". כָּךְ מְבֹאָר וּמְרֻמָּז בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' בַּתּוֹרָה "בַּחֲצוֹצְרוֹת". וְאָז אֶפְשָׁר לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה:

</div>

A person who is dependent upon others for Parnasah has no complete prayer. That is: a person who does not believe in particular Providence properly, does not genuinely trust in Hashem, and does not truly believe that Hashem will not abandon him and will send him his Parnasah and all his needs at every time — and because of this is always expecting the goodness of people, whether for Parnasah or for other necessary matters — this person is called "dependent upon others." And one must know that in the great corruption of "dependent upon others" even merchants and craftsmen can be caught — if they lack proper faith and trust. And even a person who is not dependent upon others for Parnasah because he has abundant Parnasah from commerce or craft — but who desires honor and importance — that is, wishes to find favor and importance in people's eyes and wants them to praise him, whether spiritually for his "righteousness" etc. or materially: he conducts himself and arranges his character traits only in such a way as to find favor in people's eyes so they praise him — such a person is certainly dependent upon others, for he needs people to consider and honor him. And because of this he can fall into great falsehood during prayer — making false gestures because people are looking at him, as he wants to receive benefits from them in Parnasah or honor, etc. — and it seems to him that he is making this gesture genuinely. And it is possible to lie in prayer through a gesture or clapping the hands — in order that people from whom one needs material benefit or honor etc. see him — and it seems to him that he made this gesture in truth, meaning it seems to him that he is obligated to make this gesture or clap in the middle of prayer — and he covers the falsehood with a covering of truth. But Hashem knows this is not truth — for truth is only one. That is: he should think only of Hashem in every matter — without any ulterior motive. Therefore one who is dependent upon others for any matter — it is very hard for him to genuinely pray publicly. For upon one who prays publicly many ulterior motives and falsehoods fall — making many false gestures during prayer — and it seems to him that he makes them genuinely, as described above. Therefore one must be especially careful during prayer — and in general during service — that at that moment at least one is not dependent upon others. Only strengthen oneself in hope for Hashem alone and trust only in Him, and believe that Hashem certainly will not abandon him — whether in Parnasah or in any necessary matter — and not think during prayer of any benefit from any person. Then one can genuinely pray to Hashem alone — even among a thousand people. For when one is not dependent upon others — whether for Parnasah or for honor or the like — only believes in particular Providence and genuinely trusts only in Him, may He be blessed — then one can pray genuinely as it should be, in completeness, even among many people.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה, אֱמוּנָה, נִסִּים וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה. בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת אוֹת א' בְּעֵרֶךְ "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סְעִיף ב' מְבֹאָר קְצָת בַּאֲרִיכוּת פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת עַל סָעִיף זֶה, עַיֵּן שָׁם. וּכְפִי שֶׁפָּגַם חַס וְשָׁלוֹם בִּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ', כֵּן גּוֹרֵם חָלִילָה לַאֲרִיכוּת הַגָּלוּת. וּלְהֵפֶךְ, כְּפִי שֶׁמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כֵּן גּוֹרֵם לְהִתְקָרְבוּת הַגְּאוּלָה:

</div>

One must pray with all one's heart until one feels the prayer words in all one's bones — as stated in the verse : "All my bones shall say..." That is: one must pray with such arousal and listen well to the meaning of the words — until one feels the vitality of the prayer in one's bones. For genuinely great vitality is present in prayer — but it is impossible to feel it except when one listens well to the prayer words with all one's heart and mind. But when one prays without heart — enunciating the words but not feeling in one's heart what one's mouth speaks — then one feels no vitality in one's prayer. And such prayer has no importance to the one praying. And from this it follows that one distances and, G-d forbid, entirely ceases to pray. And likewise every commandment that one fulfills without vitality and without love and longing — that commandment is nullified, G-d forbid, and one distances entirely from the commandments and good deeds one does without vitality and love. And through prayer without heart and concentration, one causes, G-d forbid, wisdom to depart from the elders and sages.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְהִיא מְסֻגֶּלֶת לְזִכָּרוֹן וּמַצִּילָה מִשִּׁכְחָה. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, וּבִפְרָט עַל יְדֵי תְּפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְעִנְיָן, וְעַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם שֶׁהַכֹּל נִפְעָל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, זוֹכֶה לְזִכָּרוֹן וְנִצּוֹל מִשִּׁכְחָה, שֶׁהֵם נוֹבְעִים מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה:

</div>

Through the true Tzadikim "cold water" is drawn to revive weary souls. That is: weary people with little vitality — because of many burdens and confusions from their toil and pursuit of Parnasah and other bodily matters, which comes from distancing from faith in Providence and fear of G-d. But through genuine closeness to the true Tzadikim, genuine knowledge and wisdom enter the person — and these revive him like cold water that revives a weary and thirsty person. And then one merits to pray with all one's heart — with enormous longing and great arousal — until even one's bones hear the prayer words and one feels vitality in one's prayer — until one is aroused to pray with all one's strength and mind. And this is the primary completeness of prayer.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

מַעְיָן חָכְמַת הַתּוֹרָה נוֹבֵעַ מִתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי בְּלִמּוּדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, בְּלִי שׁוּם טָעוּת. וּבִפְרָט כְּשֶׁלּוֹמֵד דִּינִים וַהֲלָכוֹת מִשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין כָּל דִּין וַהֲלָכָה כְּפִי הָאֱמֶת כָּרָאוּי. וְאָסוּר לִסְמֹךְ עַל שֵׂכֶל עַצְמוֹ, הַיְנוּ עַל זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְמֹד, כִּי בְּשִׂכְלוֹ יָכוֹל לִטְעוֹת וְלִלְמֹד פֵּרוּשִׁים כּוֹזְבִים. אֲבָל כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶּׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו דַּעַת וְשֵׂכֶל אֲמִתִּיִּים, כְּדֵי שֶׁיָּבִין אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, וּבִפְרָט אֶת הַדִּינִים וְאֶת הַהֲלָכוֹת מִשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁיָּבִין בֶּאֱמֶת לְלֹא שׁוּם טָעוּת, אֲזַי תַּלְמוּדוֹ חָשׁוּב מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי לִמּוּד כָּזֶה מַכְנִיס חִיּוּת חֲדָשָׁה בָּעוֹלָם, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ בּוֹרֵא הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, וְזוֹכֶה לְבָרֵר אֶת הַטּוֹב מִן הָרַע בְּאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה כָּזֶה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, זוֹכֶה לְהִטָּהֵר מִן הָרַע הַמָּצוּי בְּאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת, הֵן מִצַּד הוֹלָדָה, הֵן מֵחֲמַת מַעֲשִׂים וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְנִשְׁאָר רַק הַטּוֹב וְהַקְּדֻשָּׁה הַמְצוּיָה בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ אֶת הַחוֹלְקִים, הַיְנוּ אֵלּוּ הַמִּתְנַגְּדִים לָאֱמֶת. לְתִקּוּנִים אֵלּוּ זוֹכִים עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה הַשְׁלוּבָה בִּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

Through prayer with concentration — binding one's thought strongly and firmly to the prayer words — that is, through genuinely praying the obligatory prayer or engaging in other prayers with all one's heart and listening to the prayer words with all one's mind and thought — through this one merits to attain the hidden and inner dimensions of the Torah. That is: one merits to understand genuine interpretations and explanations of the Torah not explicitly stated — only alluded to in Torah explanations. And through prayer with concentration as described above, one draws influences and blessings into the world — and the Holy One, blessed be He, desires such prayers.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִים מִן הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו, אוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בְּעִנְיְנֵי תְּפִלָּה אֲחֵרִים, הַיְנוּ תְּהִלִּים, תְּחִנּוֹת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, וּמַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ חִיּוּת נִפְלָאָה שֶּׁאֵין מַרְגִּישִׁים חִיּוּת כָּזוֹ בְּשׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב אַחֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לְהַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה וּלְהַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, וְצָרִיךְ לְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה וְכֵן לְתֵבוֹת שֶׁל תְּפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, מִתְחַזֵּק בְּכֹחַ חָדָשׁ וּבְחִיּוּת חֲדָשָׁה כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה. וְהָעִקָּר הִיא אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּכָל הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

Through genuine words of Torah and prayer one elevates all the fallen sparks — and all the fallen worlds are rectified and renewed. That is: through genuine and complete words of Torah and prayer as it should be, many rectifications are made in all the worlds — and the person engaged genuinely in words of Torah and prayer is considered as if he created heaven and earth anew through him, for he introduces force and vitality into all the worlds. Therefore one must be careful to speak only holy words of Torah and prayer — or words of faith and matters of fear of G-d. And one must be very careful not to speak idle words — and especially slander, gossip, and mockery. And through being careful to speak only holy words as described, one merits to elevate the sparks and rectify all the worlds as described at the beginning of this section — and causes the drawing near of Mashiach's coming and complete redemption.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

כְּפִי מַעֲלַת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ כְּפִי שֶׁהָאָדָם מִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט"ו, כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ מִשָּׁמַיִם אֶת זִוּוּגוֹ וּפַרְנָסָתוֹ. הַיְנוּ כָּךְ עוֹזֵר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזִּוּוּגוֹ לֹא יִהְיֶה כְּנֶגְדּוֹ, וּפַרְנָסָתוֹ תְּהֵא בְּנַחַת וּבְנָקֵל:

</div>

Through self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name — that is, when one needs to fulfill a commandment or good deed through which His Name, may He be blessed, will be magnified and sanctified in the world, but heavy obstacles confront him so that he cannot fulfill the commandment or the good deed he needs to do, and he cannot nullify the obstacles except through self-sacrifice — and then he surrenders himself and ignores the obstacles, and fulfills the commandment or the good deed completely, through which His Name, may He be blessed, is magnified and sanctified in the world — through this one merits peace both spiritually and materially. And through this one merits to speak holy words of Torah, prayer, and the like — and merits to apply all one's mind, wisdom, and knowledge to the holy words one engages in. And one merits to bind one's thought to these words — until one hears and well understands what one's mouth enunciates. For even holy words — if enunciated from the mouth without properly listening to their meaning until one feels the words in the heart — this is a very inferior service, as stated in all the books of truth and especially in the verse in Isaiah : "And with their lips they honored Me while their heart was far from Me." But through self-sacrifice for the sanctification of His Name as described above, one merits to listen well to every word spoken to Hashem — whether in Torah or in prayer, etc. — and this is the primary holiness of speech, and Hashem, may He be blessed, has great delight from these words. And all this one merits through self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name — as described in this section.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט"ו וּבְעוֹד סְעִיפִים בְּאוֹת "תְּפִלָּה", מַשְׁפִּיעַ חִיּוּת בִּשְׁלֹשֶׁת הָעוֹלָמוֹת. עוֹלָם הַשָּׁפֵל, עוֹלָם הַכּוֹכָבִים וְעוֹלָם הַמַּלְאָכִים:

</div>

The trait of sanctification of Hashem's Name — as described in §65 — is a good counsel for prayer with concentration — that is, for listening properly to the prayer words. For when a person sees that it is hard for him to concentrate his mind on prayer — that he cannot listen properly to the prayer words because of many alien thoughts confusing his mind — he must remind himself that he would certainly be willing to be killed for the sanctification of Hashem's Name, as we see in practice many times. And through self-sacrifice for the sanctification of Hashem's Name, one merits to properly bind thought to speech — to be saved from alien thoughts and to listen properly to the prayer words. And this is the primary completeness of prayer — for the primary completeness of prayer is to pray with self-sacrifice.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, בָּאוֹת לְמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁאֵינָן שַׁיָּכוֹת לַתְּפִלָּה, כְּגוֹן מַחֲשָׁבוֹת מִמַּשָּׂא וּמַתָּן וְכַיּוֹצֵא. וַאֲפִלוּ מַחֲשָׁבוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אִם מְהַרְהְרִים אוֹתָן בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הֲרֵי גַּם הֵן בְּגֶדֶר מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, כִּי הֵן מְבַלְבְּלוֹת אֶת הַדַּעַת, וּמֵחֲמַת זֹאת אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְשִׁיב לְתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה. וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים בָּאִים לַמֹּחַ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, זֶה בְּוַדַּאי קִלְקוּל גָּדוֹל וּבִלְבּוּל לַתְּפִלָּה. וּמֵחֲמַת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת הַנַּ"ל נִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ, הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּלְבֵּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ. הָעֵצָה וְהַתִּקּוּן לְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הוּא, שֶׁיִּתְחַזֵּק לְהוֹצִיא אֶת דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. הַיְנוּ אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְחַיּוּת כָּרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן יִתְחַזֵּק לוֹמַר אֶת הַדִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת כְּפִי שֶׁיָּכוֹל, וְיִתְחַזֵּק לִשְׁמֹעַ אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּילוֹת. הַיְנוּ לְהַקְשִׁיב לִפְשָׁט תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה אוֹ שְׁאָר תְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, וְכָל זֹאת בֶּאֱמֶת גְּמוּרָה בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר. וְעַל יְדֵי זֶה יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְגִּישׁ אוֹר בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת יָסוּרוּ מִמֹּחוֹ וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. גַּם עַל יְדֵי שֶׁמִּתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מַכְנִיס תִּקּוּן וְקִיּוּם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת:

</div>

Every person from Israel can rule through prayer and accomplish before Hashem what he wishes. That is: when a Jew is, G-d forbid, in trouble — he can through his prayer nullify the trouble and accomplish salvation from it before Hashem, may He be blessed. Whether from poverty, whether from illness, whether from other sufferings, G-d forbid — one can certainly through prayer accomplish complete salvation. The primary obstacle preventing one's prayer from being heard is pride, ulterior motives, and alien thoughts. For there are people who have pride from lineage — taking pride in the fact that their ancestors are great Tzadikim. And some have pride because they exerted themselves in the service of Hashem — and because of their pride they cannot accomplish through their prayer what they need. Therefore one must strengthen oneself to break the evil trait of pride and arrogance — to forget both that one is "of distinguished lineage" and that one exerted oneself in the service of Hashem. Rather one must imagine in one's eyes as if one were born today, and has not yet engaged in service of Hashem. And one must think as if one is alone in the world and has no lineage whatsoever. And so one must break all manner of alien thoughts during prayer. And then one can rule through one's prayer and nullify all manner of troubles — and accomplish before Hashem salvation in all particulars. And then Hashem's will, may He be blessed, is fulfilled — for He has great delight from prayer offered without pride, without alien thoughts, and without falsehood. And through this one draws all manner of good influences into the world.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם יִּזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לִפְתֹּחַ שְׁעָרִים לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בִּתְפִלָּה כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּכַמָּה סְעִיפִים, וּבִפְרָט בְּסָעִיף י"ח, עוֹזֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוּכַל גַּם לְהָשִׁיב אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לְדֶרֶךְ הַטּוֹב, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, וּלְהוֹצִיאָם מִן הָרֶשֶׁת שֶׁבָּהּ הֵם לְכוּדִים, הַיְנוּ מִכָּל תַּאֲווֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת:

</div>

When harsh judgments, G-d forbid, intensify upon a person — that is, when troubles and sufferings come upon him, G-d forbid, and especially illnesses, G-d forbid — which stems from an intensification of harsh judgments, G-d have mercy — then when praying for the nullification of the judgments and troubles of a person, one must not mention the name of the one who suffers — so that the judgments and sufferings not intensify, G-d forbid, even more. And it is known among our people that this applies only when the one praying is the sufferer himself.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם זָקוּק לִזְכוּת גְּדוֹלָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַעֲלוֹת אֶת תְּפִלָּתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁשַּׁיָּךְ לְשִׁבְטוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְקַשֵּׁר תְּפִלָּתוֹ לְצַדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי. כִּי צַדִּיק הַדּוֹר יוֹדֵעַ בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ לְהַעֲלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל כָּל יְהוּדִי, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, כְּפִי הַשֵּׁבֶט אֵלָיו הוּא שַּׁיָּךְ:

</div>

There are in every person "bad prayers" — as stated in the words of our Sages, of blessed memory : one who steals — when going to steal — prays to Hashem that his way succeed. And certainly this prayer is a bad prayer — for Hashem, may He be blessed, despises such prayers. And similarly every person who prays to Hashem for a benefit or abundance that is entirely superfluous — that is, one does not truly need this, only because of the evil inclination's lust one desires this thing and requests it — this is called a "bad prayer." And such prayers confuse the person when he prays genuine prayers to Hashem — prayers that bring Him, may He be blessed, pleasure. The rectification and counsel for being saved from "bad prayers" is hospitality to true Torah scholars. See Likutay Aitzos, entry "Hachnasas Orchim" §2, where this matter is explained at some length.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, הַיְנוּ בְּהִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית וּבְכַוָּנַת פֵּרוּשׁ הַמִּילוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמַּיִם, וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹא מָשִׁיחַ:

</div>

Through clapping hands during prayer — from genuine arousal of the heart without any falsehood — through this one can address Hashem, may He be blessed, with proper praises and descriptions. And through this the prayer is included in the Written Torah and the Oral Torah.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה יוֹדְעִים רַק צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים. הַיְנוּ רַק צַדִּיקֵי אֱמֶת יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. עַל כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם צַעַר אוֹ יִסּוּרִים מֵעַצְמוֹ אוֹ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ חָלִילָה, צָרִיךְ לָלֶכֶת לְחָכָם אֲמִתִּי, הַיְנוּ לְצַדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לִתְפִלַּת הַצַּדִּיקִים. וְהוּא בְּוַדַּאי יְקַבֵּל אֶת תְּפִלַת הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי וְיוֹשִׁיעַ אֶת הָאָדָם שֶׁהַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ עָלָיו. וּבַעֲלֵי הַגַּאֲוָה שֶׁאֵינָם רוֹצִים לָלֶכֶת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְהֵם מוֹנְעִים גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים מִלָּלֶכֶת אֲלֵיהֶם כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אוֹתָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהוֹשִׁיעָם מִצָּרָתָם, בַּעֲלֵי גַּאֲוָה אֵלּוּ מְעַכְּבִים אֶת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ:

</div>

Through genuine and complete prayer as it should be, one can change nature. That is: when sufferings come, G-d forbid, of such a nature that according to the course of nature one cannot be saved from them, G-d forbid — then if one strengthens oneself in prayer to Hashem as it should be — with completeness and truth — certainly Hashem will help one with salvation from all one's troubles — not according to nature. And also through genuine prayer as it should be, one can subdue heretics and heretical views.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, בְּשֶׁל כָּבוֹד אוֹ מָמוֹן, רַק מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֻשְׁרָשִׁים בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה מְשִׁיבִים אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ שֶׁכְּבָר הִתְרַחֲקוּ מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּדֵּל מְאֹד כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא, שֶׁהָרְחוֹקִים וְהַתּוֹעִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו וּמְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל אֱלֹקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְשָׁלוֹם, הֵן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, שֶׁאֵינוֹ מִתְרַעֵם עָלָיו יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵן עִם אֲנָשִׁים, הַיְנוּ שֶּׁאֵין לוֹ מַחֲלֹקֶת עִם שׁוּם אָדָם, וְהוּא מִתְרַחֵק מִבַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, וְהַכֹּל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, וְעַל יְדֵי דַּעַת זוֹכֶה לְשָׁלוֹם בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת. גַּם עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכֶה לְשָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה:

</div>

When saying during prayer the words "utzva hashamayim lecha mishtachavim" ["and the host of heaven bows down to You"] — it is fitting to request from Hashem every necessary matter. For at that moment all the heavenly hosts come to bow before Hashem and to say songs and praises before Him. Therefore it is very good to request from Hashem that He command the heavenly hosts to draw for one everything one needs. That is: if one needs healing — request from Him that He command them to draw for one healing through bread and water, as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §1, in the Torah "Tiku Memshalah." And likewise if one urgently needs some other goodness — request from Hashem that He command the heavenly hosts to draw for one the goodness and salvation one needs. And one must well know and remember that all the heavenly hosts — the stars and constellations and all the supernal ministers — have no power and no rule of their own whatsoever. For nature cannot help and cannot harm — only if Hashem, may He be blessed, decrees upon the course of nature to do good or, G-d forbid, harm. For nature is in Hashem's hand like a pen in the scribe's hand — as the scribe moves his pen, so does it write. Likewise: as Hashem decrees upon the course of nature, so is it compelled to act. This is explained in all the books of truth — and especially in the books of the Rebbe MoHaRaN, of blessed memory. Therefore every person must know that one must request every matter only from Hashem, may He be blessed, that He help. For the course of nature of itself cannot help — only in proportion to what the person accomplishes through his prayer from Hashem, may He be blessed, is he thus saved.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְצוֹת לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֵסֶק מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם, רַק עַל מְנָת לְתַקֵּן וּלְרַפֵּא נִשְׁמָתוֹ. הַיְנוּ שֶׁבְּכָל עֵסֶק אוֹ עִנְיַן שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם, צָרִיךְ לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁהִזְמִין לוֹ אֶת הָעֵסֶק אוֹ אֶת הָעִנְיָן בָּהֶם הוּא עָסוּק, בִּכְדֵי שֶׁדַּיְקָא עַל יָדָם יִתְעוֹרֵר לֶאֱמוּנָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הַנְּשָׁמָה וּרְפוּאָתָהּ. כִּי עִקַּר חֹלִי הַנְּשָׁמָה הוּא הַהַעֲלָמָה שֶׁנֶּעֱלָם מֵהָאָדָם אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, וְחוֹשֵׁב שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג עַל פִּי הַטֶּבַע, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לִכְפִירוֹת, וְעַל יְדֵי הַכְּפִירוֹת נוֹפֵל לְכָל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאִם הָאָדָם זוֹכֵר בְּכָל עֵסֶק וְעִנְיָן שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם, הֵן בְּמִלֵּי דִּשְׁמַיָּא הֵן בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא, שֶׁעִקַּר תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ, הוּא בִּכְדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, וּבִכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְהַכָּרַת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ דַּיְיקָא עַל יְדֵי הַסִּבָּה שֶּׁהִזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲסֹק בָּהּ, אֲזַי הוּא תָּמִיד עָסוּק בְּתִקּוּן נִשְׁמָתוֹ וּרְפוּאָתָהּ. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וַאֲפִלוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל צָרְכֵי הַגּוּף, צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּעִקָּר עֲבוּר תִּקּוּן נִשְׁמָתוֹ וּרְפוּאָתָהּ. אֲפִלוּ בִּתְפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁהֵן מְפֹרָשׁוֹת עַל צָרְכֵי הַגּוּף, הַיְנוּ בִּרְכַּת "רְפָאֵנוּ" וּ"בָרֵךְ עָלֵינוּ" צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּעִקָּר לִרְפוּאַת הַנְּשָׁמָה וּלְפַרְנָסָתָהּ. הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַבְּרָכוֹת הַנַּ"ל, צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּעִקָּר לִרְפוּאַת הַנְּשָׁמָה, רְפוּאָה מִכָּל מִינֵי כְּפִירוֹת וּפְגָמֵי אֱמוּנָה. כִּי כְּפִירוֹת וּפְגָם אֱמוּנָה הֵם עִקַּר חֹלִי הַנְּשָׁמָה. וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁלֵמוּת אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁזֶּה עִקַּר רְפוּאַת הַנְּשָׁמָה וּפַרְנָסָתָהּ. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וּכְשֶׁיְּתֻקַּן בְּרוּחָנִיּוּת, יְתֻקַּן גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת. הַיְנוּ כְּשֶׁיִּנָּצֵל מִכְּפִירוֹת וּמֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, וְיִזְכֶּה לֶאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, יִּזְכֶּה מִמֵּילָא בְּוַדַּאי גַּם לְפַרְנָסָה וְלִרְפוּאָה בְּגַשְׁמִיּוּת:

</div>

When saying during prayer "hallelu es Hashem min hashamayim" ["praise Hashem from the heavens"] — one must be greatly aroused to pray with vitality and great burning. For when one calls in his prayer to all the angels, seraphim, ofanim, and holy living creatures — and to all the worlds — to give thanks and praise to Hashem, may He be blessed — certainly and all the more so must the person who calls to them praise and extol His Name, may He be blessed, with songs and praises — with great arousal, love, and fear as it should be.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל דָּבָר שֶׁנִּצְרַךְ לוֹ, כְּגוֹן: פַּרְנָסָה, בָּנִים, רְפוּאָה אוֹ יְשׁוּעָה מִמִּינֵי יִסּוּרִים אֲחֵרִים, חַס וְשָׁלוֹם. צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעִקַּר הָעֵצָה הוּא רַק לְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל. הַיְנוּ צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבַּקָּשַׁת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, תּוֹעִיל לְפַרְנָסָה, לִרְפוּאָה וּלְהִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי יִסּוּרִים. כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה אֲמִתִּית וּבִטָּחוֹן בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, נוֹשָׁעִים מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים, כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת מֵאַדְמוֹ"ר זַ"ל אוֹת בִּטָּחוֹן סָעִיף ז' בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ מִכָּל הַצָּרוֹת וְכוּ'". וְצָרִיךְ לִזְכֹּר בְּעֵת צָרָה חָלִילָה, שֶׁלֹּא לָרוּץ אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, כִּי רוֹב תַּחְבּוּלוֹת טִבְעִיּוֹת אֵינָן יְכוֹלוֹת לַעֲזֹר כְּלָל, וּמְעַט הַתַּחְבּוּלוֹת הַמּוֹעִילוֹת, אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ הֵיכָן לְהַשִּׂיגָן, רַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לוֹ תַּחְבּוּלָה לְהַצִּילוֹ. אֲבָל הַבַּקָּשָׁה וְהַתְּפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, אֵלּוּ עוֹזְרִים תָּמִיד, וְזֶה טוֹבָה וּרְפוּאָה לְכָל דָּבָר שֶׁהָאָדָם נִצְרָךְ לוֹ. וְכָל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת, כִּי כָּל אָדָם יָכוֹל לְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה וְטוֹבָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, כֵּן שׁוֹמֵעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קוֹלוֹ, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר קמה): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו", וְכַמְּבֹאָר בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַת כֹּל פֶּה":

</div>

Just as there is arousal from one person to another — that is, when a person hears a fellow's prayer as the fellow says supplications and requests to Hashem, may He be blessed, with arousal, burning, and proper composure — one is also aroused to say prayers and requests with proper arousal — so too there is arousal from oneself. That is: when one merits to pray or say other prayers and requests to Hashem with arousal and proper composure — one is greatly aroused also from this. Thus is it explained in Likutay MoHaRaN Part I, §270 — see there.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, עַד כְּדֵי בִּטּוּל הַגַּשְׁמִיּוּת בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בִּשְׁעַת תְּפִלָּה בְּשׁוּם דָּבָר גַּשְׁמִי, הֵן שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן וּמְלָאכָה, הֵן עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה אֲחֵרִים. וְכֵן אָסוּר לְהַרְהֵר בְּשׁוּם עִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הַגּוּף, וַאֲפִלוּ הִרְהוּרֵי תּוֹרָה אָסוּר לְהַרְהֵר בִּזְמַן תְּפִלָּה. רַק צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְפֵרוּשׁ הַמִּילוֹת וּלְהַכְנִיס מֹחוֹ וְלִבּוֹ בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, בִּכְדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶת הָאוֹר וְהַחִיּוּת שֶׁמְּצוּיִים בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה. וְהַכֹּל בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת. וְזֶה מְכֻנֶּה תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. כִּי כְּדֵי לְהִזָּהֵר בַּתְפִלָּה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה, רַק לְהַקְשִׁיב בִּשְׁלֵמוּת לְפֵרוּשׁ הַמִּילוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבָּה. וּבִפְרָט לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְלִשְׁבֹּר אֶת הַמְּנִיעוֹת שֶׁרוֹצוֹת לְמָנְעוֹ לְגַמְרֵי מִתְּפִלָּה. וְאָסוּר לַחְשֹׁב שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בַּעֲבוּר טוֹבָה גַּשְׁמִית, הַיְנוּ בִּכְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר בַּעֲבוּר תְּפִלָּתוֹ, כְּגוֹן פַּרְנָסָה, רְפוּאָה, וְכַיּוֹצֵא, רַק צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְהִתְפַּלֵּל מִטַּעַם כִּי חִיּוּב הוּא עַל כָּל אָדָם לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם. וּלְפִי שֶׁלָּאו כָּל אָדָם בַּר מֹחַ וּבַר דַּעַת הוּא, לְסַדֵּר בְּעַצְמוֹ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת זֶה סִדְרוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה אֶת סֵדֶר הַתְּפִלָּה, בִּכְדֵי שֶׁכָּל אָדָם יוּכַל לוֹמַר בְּכָל יוֹם שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִזָּהֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְיִרְאַת ה' וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְפֵרוּשׁ הַמִּילוֹת בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה. וּלְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ זוֹכִים עַל יְדֵי מִשְׁפָּט, הַיְנוּ הִתְבּוֹדְדוּת. הַיְנוּ שֶׁיִּקְבַּע אָדָם מָקוֹם מְסֻיָּם אֲפִלוּ בְּבֵיתוֹ, רַק בְּמָקוֹם שֶּׁאֵין שָׁם אֲנָשִׁים, וְשָׁם יָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל עִנְיָנָיו, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, יוֹדֶה לוֹ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְעַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁגּוֹמֵל לוֹ בְּכָל יוֹם, יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים עַל יִסּוּרָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְיִשְׁפֹּט עַצְמוֹ וְיִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אִם נוֹהֵג הוּא בְּכָל מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו כַּהֹגֶן וְכָרָאוּי. עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַעֲלוֹת אֶת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ, הַיְנוּ לְדַעַת. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ שֶּׁאֵין צָרִיךְ לִפְחֹד מִשּׁוּם נִבְרָא וּמִשּׁוּם דָּבָר, רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה, הַיְנוּ לִידִיעַת הַתּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה וּלְקִיּוּם הַלִּמּוּד. וְעַל יְדֵי תּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, וְהִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת, זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ זוֹכֶה לְסִתְרֵי דְּאוֹרָיְיתָא. הַיְנוּ לְהָבִין אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ פֵּרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים. וְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הֵם הָאוֹר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גְּנָזוֹ בִּתְחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם עֲבוּר צַדִּיקֵי אֱמֶת. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁזּוֹכֶה לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

Even when a person cannot speak anything at all to Hashem — and it seems to him he cannot open his mouth to pray or to speak in hisbodidus — because of his great materiality, being very gross through his lusts and evil traits; or because of the troubles and sufferings, G-d have mercy, passing over him materially and spiritually — through which he is very distanced, G-d forbid, from Hashem — and because of this cannot open his mouth to tell Hashem all his upheavals and experiences — nonetheless he must know that precisely then he must strengthen and force himself to cry out to Hashem from within the straits and distress. For the primary arousal is precisely when the person is, G-d forbid, in great straits — that he prevail and be aroused to cry out to Hashem, may He be blessed. And through his cries from the straits, Hashem saves him — and afterward usually comes to great abundance. And then he can pray to Hashem and tell Him everything he needs — until one can attain ruach hakodesh. And all this through arousal to Hashem from within the straits and bitterness — when one genuinely draws close to Him, may He be blessed.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

בְּכָל אָדָם מְצוּיָה בְּחִינַת נָחָשׁ, הַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרַע, הַמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם, וּמְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל רַק עֲבוּר טוֹבָתוֹ הַגַּשְׁמִית. כְּלוֹמַר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּכְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לוֹ בְּרִיאוּת וּפַרְנָסָה וְכַיּוֹצֵא. וְאֵין נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, רַק צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל כִּי הַתְּפִלָּה חִיּוּב הִיא עַל כָּל אָדָם לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם, כַּמְּבֹאָר בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה לְכָל אָדָם נִסִּים וְטוֹבוֹת בְּכָל יוֹם. וְעַל יְדֵי הַהוֹדָיָה וְהַהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוּר טוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו, מַכִּירִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתְקָרְבִים אֵלָיו, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שְׁנִי (סִימָן ב'), בַּתּוֹרָה יְמֵי חֲנֻכָּה. וְעַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, וּבִפְרָט כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ו, זוֹכֶה לָאוֹר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גְּנָזוֹ עֲבוּר צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ו, בְּסוֹפוֹ:

</div>

Most often what prevents one from praying with longing and vitality as it should be is because one falls in one's mind — feeling that one is sunk in evil deeds and evil traits, and very far from Hashem. Therefore one must revive oneself before prayer by seeking and finding within oneself some good points. For certainly at some point in one's life one has done several commandments and good deeds. And even though the commandments and good deeds one has done are mixed with many ulterior motives and dross — nonetheless good points are also found in them that can revive and gladden oneself. And through this one will be able to pray as it should be.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶה שֶׁכָּל יְהוּדִי יְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ כָּל דָּבָר הַדָּרוּשׁ לוֹ. כִּי כַּאֲשֶׁר מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵן טוֹבָה נְחוּצָה, הֵן לְהִנָּצֵל מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וּמוֹשִׁיעוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְהוּא מִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה עִקַּר יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ עֲבוֹדַת ה'. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, גּוֹרְמִים לוֹ כִּבְיָכוֹל תַּעֲנוּג גָּדוֹל:

</div>

The chazan who prays before the ark must be in such a state that he can gather all the good points found in every person among those praying with him — until all the good points are included within him. And he must pray with all the goodness of all those praying with him — that is, he must have the ability to receive the strength and holiness of all the good points found among those praying with him — and with that strength and holiness to pray in truth.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָנוּ קוֹרְאִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וּבְרָכוֹת, בִּשְּׁבָחִים וּבִתְּאָרִים שֶׁקּוֹרְאִים לְאָדָם, כְּגוֹן "מֶלֶךְ", "גָּדוֹל", "גִּבּוֹר", "נּוֹרָא" וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלֵנוּ, זֶהוּ חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי אִלּוּ לֹא נָתַן לָנוּ רְשׁוּת, לִקְרֹא לוֹ בַּשְּׁבָחִים הַנַּ"ל, לֹא הֻתַּר לָנוּ לִקְרֹא לוֹ בִּשְּׁבָחִים וּתְאָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל אָדָם, כִּי כְּבוֹדוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל לְאֵין שִׁעוּר מִן הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הַנַּ"ל. רַק מֵחֲמַת אַהֲבָתוֹ אוֹתָנוּ וַחֲסָדָיו הָרַבִּים, נָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרֹא אוֹתוֹ בַּשְּׁבָחִים הַנַּ"ל וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו בִּכְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִדַּבֵּק בּוֹ. וּבְעֵת הַתְּפִלָּה, הֵן בְּעֵת תְּפִלַת חִיּוּב, הֵן בְּעֵת תְּפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, הֵן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הֵן בְּשָׂפָה הַמֻּכֶּרֶת לוֹ, צָרִיךְ לִזְכֹּר בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְהִתְלַהֲבוּת מְרֻבָּה, וְהַכֹּל בֶּאֱמֶת. וּבִפְרָט יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּעֵת אֲמִירַת הַשְּׁבָחִים הַנַּ"ל, לוֹמַר אוֹתָם בְּכָל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהַקְשִׁיב לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו, בְּכָל כֹּחוֹ וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ. כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ו:

</div>

Now prayer is in exile — that is, in our time it is almost unheard of that a person feels the importance of prayer and believes in its power. For in truth prayer possesses very great power — through genuine prayer as it should be, one can save oneself from all manner of sufferings and dangers. But because one does not truly and wholeheartedly believe in the power of prayer — because of this one does not use prayer and faith, and it seems to one that everything follows nature. And one falls, G-d forbid, into heresies and heretical views — and the way of prayer and faith is greatly weakened. As is explained in Likutay MoHaRaN Part II, §67, in the Torah "Bereishis le'einei kol Yisrael" — that when the "lights of fire" strengthen — that is, heresies and naturalistic views — through this "lights of light" weaken — that is, genuine faith and the power of prayer. And from this it follows that many people distance so far from faith and prayer that they abandon prayer entirely — and distance, G-d have mercy, completely from genuine faith. And even people who do not abandon prayer entirely — even those who pray every day — but because of lacking faith feel no vitality and no importance in prayer. And when they stand to pray, the obligation of prayer is a burden and load upon them — desiring to quickly be rid of prayer — because they feel no taste or vitality in it. And through complete fear — that is, through genuine fear of Heaven, in which only fear of Hashem is before one and nothing else — to which complete fear it is impossible to attain except through rectifying the three evil traits — as explained in Likutay Aitzos, entry "Yirah" [fear] §20 — through this one redeems prayer from exile. And then the prayer is complete — that is, the prayer then has great importance in the eyes of the one praying, and one feels great taste and vitality in one's prayer and in other prayers and requests. And when one merits complete prayer as described above — one has no need of a doctor for healing. For through genuine prayer and faith as it should be, one is healed through every food and drink that enters one — as stated in the Torah : "And you shall serve Hashem your G-d, and He will bless your bread and your water, and I will remove illness from your midst." That is: when you strengthen yourselves in genuine and complete prayer and faith — then Hashem, may He be blessed, will place blessing in the food and drink — and through this all manner of illness and weakness will be healed. And when one merits complete prayer as described above — this is the aspect of the flowering of Mashiach — as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §1, in the Torah "Tiku Memshalah." That is: this is the knowledge that will be revealed when Mashiach comes. For Mashiach our righteous one will introduce genuine knowledge into the world — and all people will feel the importance of prayer and will know that every matter a person needs, one cannot attain except through prayer and supplication to Hashem. And they will know in completeness that the course of nature has no substance of its own — for every matter is accomplished only by His command, may He be blessed. And faith and knowledge such as these are called "the flowering of Mashiach." And all the heavenly hosts — the stars and constellations and all the supernal ministers — are subservient to the person who merits prayer with complete faith. That is: the person who merits prayer with complete faith rules by the permission of the Holy One, blessed be He, over all the heavenly hosts — that is, over all the course of nature. For all the forces of nature receive their vitality from him — as all this is explained in the aforementioned Torah "Tiku Memshalah." And he finds favor in the eyes of all — and through this can bind himself to the roots of the souls of Israel — that is, the true famous ones and true leaders of the generation, who are appointed over all the souls of Israel and are therefore called the "roots of the souls of Israel." And the brazenness of the false leaders and false celebrities — whose entire rule is only through brazenness — falls and is nullified before the person who merits genuine prayer and faith. And one also merits to rule over the angels — and his rule is sustained. Which is the purpose of every person from Israel — for every Jew was created in order to rule over the angels. All this is explained in the aforementioned Torah "Tiku."


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אֶחָד מִמְּפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה, [הַיְנוּ כָּל אָדָם שֶׁחָפֵץ לְפָרֵשׁ אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה, בִּכְדֵי שֶׁיָּבִינוּ אֶת פֵּרוּשׁ הַלִּמּוּד, וּבִפְרָט מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה בָּרַבִּים, צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהַסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁכָּל אָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַלִּמּוּד יָבִין אֶת הַדְּבָרִים שֶׁשּׁוֹמֵעַ, כַּמְּבֹאָר בְּמִדְרַשׁ רַבָּה עַל הַפָּסוּק (שִׁיר הַשִּׁירִים, ד, יא.) "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" [שֶׁאָסוּר לְלַמֵּד בָּרַבִּים, רַק אִם יָכוֹל לְהַסְבִּיר אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהַדְּבָרִים הַנִּשְׁמָעִים עֲרֵבִים יִהְיוּ לַשּׁוֹמְעִים כִּדְבַשׁ וְחָלָב.] טֶרֶם הַלִּמּוּד, צָרִיךְ הַמְּפָרֵשׁ, מַסְבִּיר הַתּוֹרָה, לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַ"לֵּב הָעֶלְיוֹן". הַיְנוּ כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶּׁיַּשְׁפִּיעַ עָלָיו דִּבּוּרִים חוֹצְבֵי לַהֲבוֹת אֵשׁ, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הִתְעוֹרְרוּת, שֶׁיּוּכַל לְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לִשְׁמֹעַ אֶת תַּלְמוּדוֹ, וְרַק אַחַר כָּךְ יַתְחִיל לְבָאֵר. כִּי כַּאֲשֶׁר מְבָאֵר הַתּוֹרָה, מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּסַיְּעוֹ לְהַסְבִּיר וּלְבָאֵר אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה כָּרָאוּי טֶרֶם יַתְחִיל לִלְמֹד וּלְבָאֵר, אֲזַי מַמְשִׁיךְ הוּא בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּשֶׁפַע גָּדוֹל גַּם כֵּן מִלֵּב הָעֶלְיוֹן. הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַיְּעוֹ לְהָבִין בֵּאוּרִים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, וּמְסַיְּעוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר בְּאֹפֶן שֶׁכָּל אָדָם שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת הַלִּמּוּד, יָבִין כָּרָאוּי אֶת הַדְּבָרִים הַנִּשְׁמָעִים:

</div>

Three things ruin the service of prayer — that is, three evil traits: if a person is caught in them he cannot pray properly and cannot engage in any prayer service, for the evil of these evil traits prevents and delays him. The first: one must be careful not to transgress "do not despise any person" — that is, not to disgrace any person [besides a person who disgraces, G-d forbid, Hashem, or who disgraces the light of the true Tzadik — as explained in Likutay Halachos, laws of blessings over fruit, halacha 8, §15]. And if one is not careful in this, prayer is blemished and ruined — one cannot pray and engage properly in any prayer service. The second thing is corruption of faith — that is, faith is not complete: not believing, G-d forbid, in particular Providence, that everything is for the good. Both goodnesses and sufferings are only by His particular Providence, and not according to nature at all. And not believing that only Hashem can help from troubles and sufferings — not efforts and natural causes. For one who believes that efforts and natural causes can help — this is called a corruption of faith and an aspect of idolatry. And because of this one's prayer service is ruined and blemished — that is, one has no will or longing to pray or to engage in any prayer service — until one merits complete proper faith. The third is a blemish of the bris — that is, corruption of the mind through evil reflections and especially reflections of sexual immorality, G-d have mercy. For the primary rectification of the bris is only through guarding the thought from evil reflections in general — and especially from reflections of sexual immorality. Thus is it explained in all the books of the Rebbe, of blessed memory. But one who is not careful to guard his mind from evil reflections and evil thoughts — this is a blemish of the bris, and through this one cannot pray properly and cannot engage in any prayer service. And when one merits and is saved from these three things — then one merits complete prayer and has no need of a doctor for healing — only meriting to be healed through every food and drink that enters one, as described in §78. And one merits all the rectifications described in §78.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טֶרֶם לִמּוּדוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל', צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּתַחֲנוּנִים וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתְּנַת חִנָּם, וְלֹא לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יְשׁוּעָה בַּעֲבוּר "צִדְקוּתוֹ" וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חָפֵץ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ בַּעֲבוּר צִדְקוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הֲרֵי דָּבָר זֶה הוּא בְּגֶדֶר גֵּאוּת וְגַדְלוּת. רַק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מַתְּנֹת חִנָּם, מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהֶעָנִי וְהַדַּל מְבַקְשִׁים נִדְבַת לֵב אֲנָשִׁים. וְכֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר. הַיְנוּ כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹבָה, אַל יִתְעַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ תֵּכֶף דַּיְיקָא, רַק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ עַל כָּל דָּבָר נָחוּץ, וְאִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעוֹ מִיָּד, מַה טוֹב, וְאִם לֹא, יוֹסִיף לְבַקֵּשׁ וִיחַכֶּה עַד שֶׁיַּעַזְרֵהוּ:

</div>

Sometimes an illness remains concealed, G-d have mercy, from the person — that is, the internal organs are ill, G-d forbid, and no one knows of it — not even any doctor, for the illness is not revealed and dwells, G-d forbid, inside. And even the sick person himself does not feel it when the illness is still in its beginning. And afterward, when it grows and spreads, G-d forbid, and is already evident in the body, G-d have mercy — then it is already hard to heal, for it has already spread throughout the body. But when one merits complete prayer and faith as it should be, one can be healed through food and drink from all manner of illness — even when the illness is still concealed from the person. And through genuine and complete prayer and faith, one can merit healing through food and drink — so that one never comes to illness at all. May Hashem, may He be blessed, always protect us in His mercy from all manner of illnesses and from all manner of sufferings.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁהַמְּלַמֵּד בָּרַבִּים מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טֶרֶם לִמּוּדוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל', צָרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים לְהַקְשִׁיב לְתוֹרָתוֹ. וְאָז תְּפִלָּתוֹ בְּגֶדֶר תְּפִילַת רַבִּים הִיא, וְתִתְקַבֵּל בְּוַדַּאי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם נוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה רַבָּה לְמַעְלָה, וְלָכֵן לִמּוּדוֹ בָּרַבִּים בְּוַדַּאי עוֹשֶׂה פֵּרוֹת כָּרָאוּי:

</div>

The primary completeness of prayer is through truth. And to genuine prayer one merits through hallel and thanksgiving to Hashem. That is: through a person recognizing and feeling Hashem's kindnesses and goodnesses with him always — and praising and thanking Him always. And through the study of halachos — which are the primary delights of the World to Come — that is, through studying halachos and teachings that arouse the person to fear of G-d and to recognize the kindnesses and goodnesses Hashem, may He be blessed, does with him — through which one is aroused to always give thanks and praise to Him — which is the primary delight of the World to Come, as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §2, in the Torah "Ymai Chanukah" at its beginning — through this one merits genuine and complete prayer as it should be.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה. הַיְנוּ מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשָּׂגוֹת וִידִיעוֹת, הַיְנוּ הֶרְגֵּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּדַעַת תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה, שֶׁיָּכוֹל לְגַלּוֹתָם וּלְהַסְבִּירָם גַּם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, זֶה מְכֻנֶּה "נִגְלֶה". אֲבָל גַּם יֵשׁ בּוֹ הַשָּׂגוֹת וִידִיעוֹת, הַיְנוּ הֶרְגֵּשִׁים אֲמִתִּיִּים בְּדַעַת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, שֶׁמֵּבִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, רַק שֶׁלֹּא בִּשְׁלֵמוּת מַמָּשׁ עַד שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹתָם וּלְהַסְבִּירָם לַאֲחֵרִים, וְזֶה מְכֻנֶּה "נִסְתָּר". וְכָל אָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת כָּל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר וְהֶרְגֵּשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר בְּדַעַת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת וּלְבָאֵר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים גַּם אֶת הַנִּסְתָּר, שֶׁלָּזֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה וְרִבּוּי תְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת ת' עֵרֶךְ "תַּלְמוּד תּוֹרָה", בְּכַמָּה סְעִיפִים. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין אֶת הַ"נִּסְתָּר", הַיְנוּ אֶת הַהַשָּׂגוֹת וְהַיְדִיעוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם לֹא יָכוֹל הָיָה לְגַלּוֹתָם וּלְבָאֲרָם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁיִּזְכֶּה לַהֲבִינָם בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹתָם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וּלְהַרְבּוֹת בְּבַקָּשָׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְ"נִסְתָּר" גָּדוֹל יוֹתֵר, הַיְנוּ לְדַעַת גְּדוֹלָה יוֹתֵר, וּלְהַשָּׂגוֹת אֲמִתִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר בְּדַעַת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, מִמַּה שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם. גַּם צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַנִּסְתָּר הַגָּדוֹל יוֹתֵר, הַיְנוּ הַדַּעַת הַמְּרֻבָּה יוֹתֵר, יָבִין כָּל כָּךְ בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת וּלְבָאֵר גַּם זֹאת לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְהַזְּכִיָּה לְדַעַת גְּדוֹלָה יוֹתֵר בְּכָל פַּעַם, מְכֻנָּה "מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא". וּכְשֶׁזּוֹכֶה לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְתוֹרַת ה' וּתְפִלַּת ה', כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' (סִימָן כב), בְּתוֹרָה "חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם". וְעַל יְדֵי שֶׁמִּתְחַזֵּק לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, הַיְנוּ לִשְׂמוֹחַ בְּכָל נְקוּדָה טוֹבָה וּמִדָּה טוֹבָה. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַנַּ"ל זוֹכֶה לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת וְלֹא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם לֵץ וּמִתְנַגֵּד, וְכֵן לֹא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה וּמִפְּנֵי שׁוּם בִּלְבּוּל הַחֲפֵצִים לְהַרְחִיקוֹ מִן הָאֱמֶת. וְכֵן הוּא מִתְחַזֵּק לְהִתְרַחֵק מִן הַמְּפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל מְנָת לְקַבֵּל מֵהֶם אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה. וְהָעִקָּר מַה שֶׁזּוֹכֶה לְכָל מַה שֶׁמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, הוּא עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה. כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ו, עַיֵּן שָׁם. וְלִתְפִלָּה כָּרָאוּי זוֹכֶה עַל יְדֵי יִרְאַת ה' בֶּאֱמֶת, וְעַל יְדֵי בּוּשָׁה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ כְּפִי יִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּי שֶׁבּוֹ, בּוּשָׁתוֹ מִפְּנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת וְרִחוּקוֹ מִן הָרַע, כֵּן זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל מוּסָר מִמּוֹכִיחֵי אֱמֶת, הַיְנוּ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁתּוֹכַחְתָּם וּמוּסָרָם הֵם בִּשְׁלֵמוּת אֲמִתִּית, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִים גֵּרוּשִׁים וּמַחֲלֹקֶת מִן הָעוֹלָם, מִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְגַם הַקְּדֻשָּׁה מִתְתַּקֵּנֶת וְנֶחְתֶּמֶת בְּחוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. כָּךְ מְבֹאָר הַכֹּל בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' בַּתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם:

</div>

Through the genuine prayer of Israel to Hashem in truth and completeness as it should be — through this they have the strength and ability to nullify all manner of evil decrees and to accomplish before Him, may He be blessed, all manner of salvations and goodnesses. For evil decrees come from the intensification of accusations, G-d have mercy. And through genuine prayer, all manner of accusations are nullified — and thereby all manner of evil decrees are automatically nullified. And then the Name "El" is called upon Israel. Thus is it explained in Likutay MoHaRaN in the aforementioned Torah "Ymai Chanukah."


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ עַל הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת בְּפַרְנָסָה אוֹ בְּעִנְיָנִים נְחוּצִים אֲחֵרִים, הַחֲפֵצִים לְבַטְּלוֹ מִן הַתְּפִלָּה אוֹ מֵעִנְיְנֵי תְּפִלָּה אֲחֵרִים, וְהוּא מִתְחַזֵּק וְעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן, וְאֵינוֹ מְבַטֵּל שׁוּם תְּפִלָּה מֵחֲמַת הַמְּנִיעוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, זֶה מְכֻנֶּה תְּפִלָּה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. כִּי צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן, וְלֹא לְבַטֵּל שׁוּם תְּפִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת. הָאָדָם הַמִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּעֵת שֶׁנִּכְנָסִים לְמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת וִיתֻקְּנוּ תִּקּוּנִים רַבִּים:

</div>

The primary prayer consists of mercy and supplications. That is: when praying to Hashem — whether praying the fixed prayers of Shacharis, Minchah, and Ma'ariv, or when engaged in other prayers such as Psalms and the like — one must pray with calmness, humility, and supplication to Hashem. And just as one speaks before a king or great minister when requesting goodness from them — certainly speaking then with calmness, humility, and supplication — so must one speak to Hashem, whether praying the fixed prayers or engaged in other prayers as described above. And not like those people who rush through the prayer hurriedly — or when engaged in other prayers say the words very quickly — not listening to their own words and not knowing what their mouth speaks. Rather one must know and remember during prayer — or when engaged in other prayers — that one is speaking to Hashem, may He be blessed. Therefore one must pray with calmness, humility, and supplication — as one speaks to a king or great minister — as stated in tractate Avos : "Do not make your prayer fixed — but rather mercy and supplications." And one must also know that the primary mercy depends upon knowledge. That is: when one merits genuine knowledge, one understands what genuine mercy is. For a person without genuine knowledge can commit the greatest wrong or transgress the greatest sin — and it seems to him that he is compelled to do so out of mercy. For example: when a person lacks Parnasah, G-d forbid, and commits a wrong — and especially if one transgresses an outright sin, G-d forbid, in a matter of Parnasah — in order to fill one's lack, thinking one is compelled to do so out of mercy for oneself or for one's household. Or when a Jew raises his children contrary to Torah knowledge, G-d forbid — thinking one is compelled to do so out of mercy for one's children, so that they will have Parnasah in the future, etc. — one must know that this is the mercy of the Sitra Achara. For from such mercy — which is contrary to the Torah — cruelty and murder emerge, G-d forbid. And from such mercy one gives sustenance — that is, strength — to the Sitra Achara, as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §8, in the Torah "Tiku Tochachah." And through doing good deeds that are contrary to the Torah while imagining this to be mercy — which is in truth cruelty and murder as described above — through this one's knowledge becomes small and diminished, and the lust for sexual immorality overpowers him, G-d have mercy. And the prayers one prays at that time are in the aspect of harsh judgment — that is, his prayers are not pleasing to Hashem and Hashem, may He be blessed, has no pleasure from his prayers. And one needs a person of great power — that is, a great and true Tzadik — who can pray a prayer of complete harsh judgment — so as to extract from the Sitra Achara all the vitality it has sucked from the holiness of Israel — as explained in the aforementioned Torah "Tiku Tochachah." And through this the true Tzadik rectifies all that was corrupted by the mercy of the Sitra Achara. And through this converts are made and the honor of Hashem is magnified. And through this one merits the spreading of prophecy. And through this the imagination is purified. For when the imagination is confused, the person falls to lusts, heresies, and all manner of blemishes. But when the imagination is pure and clean, one is saved from lusts, heresies, and all manner of errors. And one merits complete faith — the faith in particular Providence: genuinely believing that all material matters are only by particular Providence and not from any course of nature at all. And through this one merits the song that will be sung in the future — meriting to sing only melodies through which one is aroused to Hashem — as will be in the future, when all Israel will engage only in melodies through which they are aroused to draw close to Hashem. All this is explained in Likutay Halachos: the explanation of the words "the song that will be aroused in the future," the clarification of the imagination, and the completeness of faith.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהַכְנִיעַ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה. כִּי כָּל מִינֵי שְׁטֻיּוֹת וְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם כֻּלּוֹ מֵעִנְיָנָיו, בָּאִים עַל דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, וּמְבַלְבְּלִים מְאֹד אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעֵת תְּפִלָּה דַּיְיקָא. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְגָרֵשׁ אֶת הַבִּלְבּוּלִים וְאֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת שֶׁעוֹלִים בְּדַעְתּוֹ לְבַלְבְּלוֹ בְּעֵת תְּפִלָּה דַּיְקָא. הָעֵצוֹת לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבִלְבּוּלֵי הַמֹּחַ, הִנָּן מְבֹאָרוֹת בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת אוֹת מ' עֵרֶךְ "מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים", בְּכַמָּה סְעִיפִים:

</div>

Through a neighbor who joins a Jewish gathering — that is, when there is a gathering of people engaged in genuine prayer and Torah study without any falsehood — as the true Tzadikim teach to engage in Torah and prayer in truth as it should be — then when a new person joins this gathering to genuinely engage with them in Torah and prayer — through this the house of prayer grows — that is, the collective power of the holiness of Israel. And Hashem, may He be blessed, has great delight from this. And through this His mercy is aroused to forgive Israel their iniquities — and healing flows to them.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁנָּחוּץ לוֹ, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת. וַאֲפִלוּ הוּא שָׁרוּי חַס וְשָׁלוֹם בְּצָרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁזָּקוּק לְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע כְּדֵי לְהִוָּשַׁע, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהַאֲמִין שֶׁעַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַצִּילוֹ, אֲפִלוּ בְּנִסִּים לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (ח"א סִימָן ז), שֶׁתְּפִלָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּה לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל צְרָכָיו, רַק אִם מִתְחַזֵּק בְּעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף. כִּי כָּל אָדָם לְפִי מַה שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא, וּכְפִי שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת קַטְנוּתוֹ, שִׁפְלוּתוֹ וְרִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא הָיָה עֹז בְּלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ. וּכְדֵי לְהַשִּׂיג עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַנָּחוּץ כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, לָזֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ שֶּׁמִּתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי חוֹלְקִים וּמוֹנְעִים, הַיְנוּ מֵאֲנָשִׁים הַחֲפֵצִים לְמָנְעוֹ מֵעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ לִמּוּדִים אֲמִתִּיִּים מִמּוֹכִיחֵי אֱמֶת, וְזוֹכֶה לְהִתְרַחֵק מִמּוֹכִיחֵי שֶׁקֶר וּמִמַּנְהִיגֵי שֶׁקֶר. וְאָז זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא רַק עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

It is explained above in the entry "Tefilah" §34 — that during prayer all manner of alien thoughts and all manner of confusions penetrate the mind. And the primary counsel to flee and be saved from alien thoughts and confusions is only not to fear and not to pay attention to the confusions — but to apply all the mind and heart to the prayer words, and to listen well to what one's mouth enunciates. And through this the confusions and alien thoughts will automatically be nullified — as described in the entry "Machshavos veHirhoorim" §8. And if nonetheless — even though using the counsel described in this section — the alien thoughts and confusions still overpower and confuse — nonetheless one must remember that one is obligated to strengthen oneself and fulfill the aforementioned counsel many times, and not pay any attention to the confusions — only to firmly bind thought to the prayer words. And through this certainly all the confusions and alien thoughts will leave the mind. See "Machshavos veHirhoorim" §8.


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא בַּפֶּה דַּיְקָא. הַיְנוּ, כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ דְּבַר מַה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַבַּקָּשָׁה בְּפִיו כָּרָאוּי, וְאֵין מַסְפִּיק שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, הֲגַם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. הֵן כַּאֲשֶׁר מְבַקֵּשׁ עַל רוּחָנִיּוּת, אוֹ בַּעֲבוּר גַּשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ לְבַטֵּא בְּפִיו הַכֹּל כָּרָאוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי דִּבּוּר הַתְּפִלָּה שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו הוּא כְּלִי לְקַבֵּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁפַע וּבְרָכָה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לָדַעַת שֶׁכַּאֲשֶׁר חָסֵר הוּא דָּבָר נִצְרָךְ, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ עַל כָּךְ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ בָּזֶה שֶׁפַע וּבְרָכָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

</div>

During prayer or when engaged in other prayers, one must cleave to Hashem, may He be blessed. That is: one must remember only Hashem and not feel or remember any person. That is: one must think that nothing exists in the world except Hashem, may He be blessed — and besides the one praying there is no creature — so as not to be deterred before anything, not fear anything, and not hope to any person except Hashem alone. For when one feels anything besides Him, may He be blessed — one certainly cannot pray and engage in any prayer as it should be. Therefore during prayer or when engaged in other prayers it is forbidden to reflect on anything — only to listen to the prayer words one is engaged in. In §55 of the entry "Tefilah" it is explained that during prayer service one must also nullify oneself — that is, not even feel oneself — only Hashem alone. And one must listen well to the prayer words one is engaged in, and remember that through these words one speaks to Hashem Himself and that nothing exists besides Him — as described in this section.


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הוּא כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר בְּמָקוֹם בּוֹ הוּא מִתְפַּלֵּל, כִּי מְחִיאַת כַּפַּיִם מְטַהֶרֶת אֶת הָאֲוִיר וּמְקַדַּשְׁתּוֹ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁמְּחִיאַת כַּפַּיִם בְּכַוָּנָה אֲמִתִּית גּוֹרֶמֶת לִתְפִלָּה בָּאֲוִיר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַתְּפִלָּה. כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת שֶׁהַתְּפִלָּה תִּתְקַבֵּל, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (עַיֵּן כְּתוּבוֹת קי: כָּל הֲדַר בא"י וְכוּ') וְזֶה תִּקּוּן לְמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. הַיְנוּ לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, וּמִתְבַּטְּלוֹת רְצִיחוֹת וַאֲבַדּוֹן מִן הָעוֹלָם:

</div>

The primary closeness, connection, and cleaving to Hashem is only through genuine prayer — for prayer is the gate through which one comes to Hashem. That is: through genuine prayer one draws close to Him, may He be blessed. And through genuine prayer and complete faith one recognizes Hashem, may He be blessed.


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְפַּלֵּל צַדִּיק, קָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, כִּי אֵינוֹ רָגִיל בַּאֲוִיר הַמָּקוֹם. וּבִפְרָט בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְפַּלֵּל מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, בְּוַדַּאי קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל שָׁם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִקְבֹּעַ לְעַצְמוֹ מָקוֹם, שֶׁבּוֹ יִתְפַּלֵּל בִּקְבִיעוּת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

</div>

Most often when a person engages in Torah and prayer, thoughts of arrogance enter his mind — desiring to take pride in his prayer. And this is an aspect of the exile of the Shechinah. And through praying with force — that is, through strengthening oneself to pray in truth as it should be without any falsehood, and strengthening oneself not to be deterred before any obstacle that wishes to prevent one from prayer. For to engage in genuine prayer as it should be and not be deterred before obstacles requires strengthening oneself with great force. And when one strengthens oneself as it should be, one thereby merits to prevail over the ulterior motives and thoughts of arrogance — to subdue and nullify them. And through this one draws the Shechinah out of exile and rectifies it — and causes the Yichud Kudsha Brich Hu uShechintei [יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ] — the unification of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah. That is: through strengthening oneself to engage in genuine prayer as it should be and not being deterred before any obstacles — one genuinely draws close to Hashem and recognizes Him and His particular Providence in truth. And genuine closeness to Hashem and true, wholesome recognition of Hashem is called "Yichud Kudsha Brich Hu uShechintei." See the entry "Achilah" §9, where a deeper true interpretation from Likutay Halachos on the matter of "Yichud Kudsha Brich Hu uShechintei" is given.


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, מִתְגַּלִּים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. הַיְנוּ, שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין בַּתּוֹרָה בֵּאוּרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים:

</div>

Genuine prayer and faith as it should be helps for every matter a person needs. Whether for healing, whether for Parnasah, whether when needing salvation from sufferings and fears, G-d forbid — if one strengthens oneself in genuine and faithful prayer and request to Hashem as it should be — certainly one will be saved with great salvation. And even a person who cannot study — but who wishes to know how to study — can through prayer and request accomplish before Hashem to receive knowledge and intellect to study. For through genuine prayer one can merit all goodnesses — Torah, divine service, and all holiness — and all goodnesses from all the worlds both materially and spiritually.


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת מְכֻנּוֹת "מַבּוּל", כִּי הֵן מְבַלְבְּלוֹת אֶת הָאָדָם, וּבְעִקָּר מְבַלְבְּלוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת אֶת הָאָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה. הַתִּקּוּן לְהִנָּצֵל מֵהֶן הוּא לָתֵת צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִכְלָל בַּאֲוִיר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ נִכְנֶסֶת בָּאָדָם קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. גַּם עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלָּזֶה זוֹכֶה עַל יְדֵי צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִזְדַּכֵּךְ וּמִטַהֵר הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבָה, וְזֶה הוּא גַּם תִּקּוּן הַבְּרִית:

</div>

One must very much force and strengthen oneself to pray with concentration — with arousal and calmness — and to listen well to the prayer words. For the truth is not as those who say one need not force oneself too much in order to pray with power and toil. The truth is that one must in every prayer strengthen oneself with all one's strength to pray properly as described at the beginning of this section. And even though in truth it is very hard to pray the entire prayer order properly and correctly — and most often it is impossible to pray except a little — that is, part of the prayer is prayed with arousal, and then one wearies and loses the feeling and it is no longer possible to pray properly — nonetheless even one who cannot pray at all — even one who does not merit any arousal to pray with proper feeling — is also obligated to strengthen oneself with all one's strength, to pray as best one can. For one must know and remember that the efforts and toils one exerts to force oneself to pray — even not as it should be — are very precious before Hashem, and this is equivalent to the offering of sacrifices. That is: through this, rectifications are made equivalent to those made in the time of the Temple through the sacrifices. And likewise with all the good deeds one needs to do — even if one does not merit to do them properly — if nonetheless one strengthens oneself genuinely with efforts and toils and wills to do the good deed, then the efforts are very precious before Him, may He be blessed — and rectifications are made from them like from sacrifices, as described above.


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמִּתְעוֹרֵר לִמְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, רַק שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה, מִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ הַפֶּה וְהַדִּבּוּר, לוֹמַר וּלְזַמֵּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת כָּרָאוּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

</div>

One must be very careful to always rise early in the morning to pray — immediately when the day begins to light up. And one must not study before prayer — so as not to delay the time of reciting the Shema and prayer — as described in the Shulchan Aruch. And especially not to engage in Parnasah matters and mundane matters before prayer — which is certainly forbidden before prayer. And one must not follow the foolish custom of certain people who follow excessive stringencies — to cleanse their bodies before prayer. And because of this they miss the time of reciting the Shema and prayer almost every day — wasting much time on cleanliness — and losing Torah and prayer because of this, in addition to missing the time of the Shema and prayer. And also through forcing oneself to excessive cleanliness before the time comes, this harms the body and causes many illnesses, G-d have mercy. Therefore this is only the act of the adversary who tempts the person to such stringencies that are contrary to the Shulchan Aruch. For in truth, as long as there is no real genuine need for cleanliness, one is certainly permitted to pray without any doubt — as described in the Shulchan Aruch. And even the decisors who are stringent regarding cleanliness — their intention is not for such stringencies through which one misses the time of the Shema and prayer. Rather their intention is: only if it appears that cleanliness is necessary — then one should try before prayer; but one must not engage in efforts and strategies like fools until the time of the Shema and prayer passes because of this. And especially when it is not genuinely necessary — one must not confuse oneself — but immediately pray with composure and calmness as it should be — without any confusion and doubt about cleanliness. And also those who are stringent about cleanliness — their prayer and service are always confused, for it always seems to them that they have not properly fulfilled the matter of cleanliness. And especially since we have, blessed be Hashem, whom to rely upon — that is, we must rely on the majority of the Shulchan Aruch decisors who are lenient in the matter of cleanliness, and on the majority of Tzadikim who warned not to confuse oneself in the matter of cleanliness at all. And one must be careful each day to hasten to pray as early as possible — and especially not to miss, G-d forbid, the time of the Shema and prayer — as described in the Shulchan Aruch and as the true Tzadikim have warned.


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה, נִמְתָּקִים הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים וְנִצּוֹל מִשִּׁכְחָה וּמִתְבַּטֶּלֶת מַחֲלֹקֶת:

</div>

When during prayer ulterior motives and alien thoughts enter one's mind — the counsel is not to turn to or pay attention to them. Rather one must firmly bind one's thought to speech — that is, one must listen well to the prayer words and not attend to the mental confusions. And then the confusions and alien thoughts will automatically be nullified — as described above in §86, and in the entry "Machshavos veHirhoorim" §8.


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ, הַיְנוּ בְּהִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית, וּמַכְנִיס אֶת כָּל כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לֹא לְהַכְנִיס לְמֹחוֹ שׁוּם מַחֲשָׁבָה זָרָה בְּעֵת הַתְּפִלָּה, רַק לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וּמִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת אֲמִתִּית כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (תְּהִלִּים לה, י) "כָּל עַצְמוֹתָי תֹּאמַרְנָה וְכוּ'", דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה אֵלּוּ הֵם מַמָּשׁ דִּבּוּרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל:

</div>

When a person has no burning at all in prayer — that is, one's prayer is without any arousal and without any feeling — one must force and strengthen oneself to become burning and aroused for prayer. And through this one will be able to genuinely arouse oneself to burning and arousal. Just as one who pretends to be angry comes to real anger through this — so too exactly in holiness regarding prayer: through forcing and strengthening oneself to pray with burning and arousal, one genuinely arouses oneself to pray properly with a warm heart and with feeling. And likewise regarding joy: when one cannot gladden oneself through all the counsels the true Tzadikim have advised — one must force and strengthen oneself to act as if joyful, and gladden oneself with all manner of counsels. But G-d forbid not through sinful matters — and not through gestures through which, G-d forbid, there can emerge a desecration of Hashem's Name. Rather one must conduct oneself in this matter with great wisdom — according to the place, the time, and the people among whom one is found. Thus is it explained in Likutay Halachos. And through this one genuinely arouses oneself to joy. And especially during prayer one must certainly strengthen oneself with all manner of counsels to pray with joy. And one must also accustom oneself to enunciate the prayer words with a joyful melody.


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה בְּכֹחַ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף מ"ד, וּבְעוֹד כַּמָּה סְעִיפִים שֶׁל אוֹת "תְּפִלָּה", הִיא סְגוּלָה לְבָנִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ אֶפְשָׁר לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹלִיד בָּנִים בְּנֵי קִיּוּם. גַּם עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, נִצּוֹל מֵרִיב וּמַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין אֵיךְ לִנְהֹג עִם כָּל אָדָם בְּאֹפֶן שֶׁיִּנָּצֵל מִמַחֲלֹקֶת. גַּם עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ וּבֶאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּכַמָּה סְעִיפִים שֶׁל אוֹת "תְּפִלָּה", מִתְחַזֶּקֶת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וְכָל הָאֲנָשִׁים מִתְקָרְבִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, וְנִתְגַּלֶה וּמִתְפַּרְסֵם רַב הָאֱמֶת שֶׁבִּיכוֹלְתוֹ לְתַקֵּן אֶת הַדּוֹר:

</div>

The primary prayer is to say the prayer words with simplicity — to listen well to the meaning of the words, and to well attend to what one's mouth enunciates. And to well remember during prayer that one is speaking to Hashem, may He be blessed. And likewise when engaged in specific prayers and supplications, one must well remember that one is speaking to Hashem — and listen well to the prayer. This is the primary intention of prayer. And one must not think during prayer the intentions of the Ari, of blessed memory and the like — for even those who study the writings of the Ari, of blessed memory, the holy Zohar, and other books of Kabbalah — are forbidden to pray with the aforementioned intentions. Rather every person must pray with complete simplicity and wholesomeness as described above. For to pray with the Kabbalah intentions is possible and permitted only for the great true Tzadikim — the unique ones of the generations. But one who is not a completely perfect true Tzadik must pray with simplicity and wholesomeness — as described above.


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה בְּכֹחַ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִצְוַת סֻכָּה, הֵם בְּחִינָה אַחַת, וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה. עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת אוֹת א' עֵרֶךְ "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף ב'. שָׁם מְבֹאָר פֵּרוּשׁ הַשַּׁיָּךְ לְסָעִיף זֶה, קְצָת בַּאֲרִיכוּת:

</div>

A person who cannot pray at all — even due to unavoidable circumstances, G-d forbid — loses all feeling in prayer: feeling no vitality in prayer and having no arousal to pray. Therefore one must pray in any case — and force and strengthen oneself to speak the prayer words with complete simplicity — like a child in the teacher's study hall, when the teacher teaches him to pray by saying the prayer words with complete simplicity as written in the prayerbook. So must one force and strengthen oneself to say the prayer words — to listen with all one's heart and mind to the prayer words, and to well guard one's thought from thinking anything other than the prayer words. And when one fulfills this by strengthening oneself in prayer as described in this section and in §94 — most often Hashem, may He be blessed, helps — and one merits to be aroused to pray with feeling and arousal as it should be.


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה תָּלוּי בַּלֵּב. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיס כָּל לִבּוֹ בַּתְּפִלָּה, הֵן בִּתְפִלַּת חוֹבָה הֵן בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּלֶּה וּמִתְגַּדֵּל מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמִּתְחַזֶּקֶת אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה בָּעוֹלָם, וּמַרְגִּישִׁים וּמַאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל נִפְעָל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה נוֹפֶלֶת, הַיְנוּ כְּפִירוֹת וֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת. וְנִמְשָׁךְ לְיִשְׂרָאֵל חִיּוּת רַבָּה, עֲשִׁירוּת רַבָּה וּבְרָכוֹת רַבּוֹת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם נַעֲשִׂים הַרְבֵּה תִּקּוּנִים, וְזוֹכִים לְהַרְגִּישׁ וּלְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה בְּדַעַת שֶׁתִּתְגַּלֶּה כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא:

</div>

One must know and remember that one must strengthen oneself with all one's powers and with all manner of counsels in every good thing one needs to do — for without efforts and toils it is impossible to genuinely fulfill any commandment or good deed. As stated in the words of our Sages, of blessed memory : "I have toiled and not found — do not believe." And especially for the service of prayer — whether for the obligatory prayers according to the Shulchan Aruch — Shacharis, Minchah, and Ma'ariv — or for other genuine prayers — Psalms and the like. And especially for prayers one needs to pray to Hashem in order to accomplish salvation from troubles and sufferings, G-d have mercy — for this one must strengthen oneself much more than for other deeds and commandments. For the primary salvation and rescue from all manner of troubles and sufferings is only through prayer with genuine faith. And the primary way one can recognize Hashem and His particular Providence — which is the foundation and root of all Jewishness — is only through prayer with genuine faith. Because of this the evil inclination greatly prevails with all manner of counsels and obstacles to prevent one from genuine prayer. And the primary obstacle is what the evil inclination brings the person into heresies, G-d have mercy — not believing that prayer helps. And because of the heresies one distances, G-d forbid, even from the fixed prayers and from all of Jewishness. Therefore one must greatly strengthen oneself in the service of prayer and not be deterred before any obstacle or any heresies. And then certainly Hashem will hear one's prayer and request one requests for every matter and concern — and certainly will save one from all manner of sufferings. And one must also know that if one wishes to genuinely pray with arousal and burning as it should be — and yet does not merit to pray thus — one is obligated to force oneself to pray as best one can as described in §95. And it is forbidden to fall in one's mind because of this — or to enter into sadness and anxieties because of this. Rather one must greatly strengthen oneself in joy over having prayed simply even without arousal — as described in §95. And one must strive to say after the prayer some Psalms or other supplications and requests with proper arousal. And if one also cannot say these prayers and requests with proper arousal — one must not weaken in one's mind because of this. Rather one must wait and yearn and long for Hashem until He helps that one can at another time pray properly with arousal and feeling. And when one conducts oneself in prayer service as described in this section and in other sections — and likewise in all good deeds, in a graduated manner with proper measure and composure — certainly one will walk, with Hashem's help, in a straight path — both in prayer service and in other good deeds. And one will merit great goodness. Thus is it explained in Likutay Halachos in many places.


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל יְהוּדִי כְּפִי שֶׁהוּא זוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית, הַיְנוּ כְּפִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת מֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף, וְכֵן מִכָּל מִינֵי הִרְהוּרִים רָעִים (שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה תִּקּוּן הַבְּרִית, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף מ"א, בְּסוֹפוֹ), וְהוּא מְקֹרָב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, כָּךְ יָכוֹל הוּא לָחוּשׁ נְעִימוּת וְחִיּוּת בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְכֵן בְּתֵבוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, וּתְפִלָּתוֹ מִתְקַבֶּלֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל עַל יְדֵי פְּגַָם הַבְּרִית אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ עֲרֵבוּת וְחִיּוּת בְּתֵבוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, וְאֵין נַחַת וְתַעֲנוּג כִּבְיָכוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְּפִלָּתוֹ:

</div>

One must feel in the heart even the suffering of an individual — and especially the suffering of the many, G-d forbid. That is: even when one person is in trouble, G-d forbid, one must also feel in one's heart the bitterness and sufferings the individual endures. And especially when many are, G-d forbid, enmeshed in troubles — one must certainly feel their sufferings, cry out to Hashem and genuinely pray to Him — both for the salvation of the many and for the individual, and especially for the salvation the many need.


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

וְדַע שֶׁעַזֵּי פָּנִים הַמְּצוּיִים בְּכָל דּוֹר, הַיְנוּ הַמִּתְנַגְּדִים וְהַלֵּצִים הַחוֹלְקִים וְהַמְבַזִּים אֶת הָאָדָם הַמִּתְחַזֵּק לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה, הֲגַם שֶׁלֹּא זָכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, הַחוֹלְקִים וְהַעָזֵי פָּנִים הַנַּ"ל מְכֻנִּים כְּלָבִים. כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלוּ הָאָדָם שֶׁעוֹד לֹא זָכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, גַּם הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ לַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה. וְהָאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַזִּים אוֹתוֹ, מְכֻנִּים כְּלָבִים מַמָּשׁ, וְחַטָּאתָם גְּדוֹלָה מְאֹד. וְצָרִיךְ לָדַעַת כִּי הַיְגִעוֹת שֶׁמִּתְיַגֵּעַ וּמִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל, הֲגַם שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בַּתְּפִלָּה שׁוּם חִיּוּת, כִּי עֲדַיִן לֹא זָכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לָדַעַת כִּי הִתְחַזְקוּתוֹ, וּמַה שֶׁכּוֹפֶה עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל כְּפִי יְכָּלְתוֹ, חָשׁוּב וְיָקָר הוּא מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ:

</div>

Through bearing good tidings one can say Psalms. That is: one who strives to bear good tidings — merits through this longing and will to say Psalms with proper arousal.


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע, מִתְחַזֵּק מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַמְּלַמֵּד זְכוּת עָלָיו. הַיְנוּ מִתְחַזֶּקֶת אֶצְלוֹ הָאֱמוּנָה, וְהוּא יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין אֶת צִדְקוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין שֶׁמִּשְׁפְּטֵי ה' הֵם בְּמִשְׁפָּט וּבְצֶדֶק, אַף עַל פִּי שֶׁהָרָשָׁע מַצְלִיחַ בְּכָל עִנְיָנָיו, וְלִבּוֹ מִתְיַשֵּׁר מִכָּל עַקְמוּמִיּוּת, הַיְנוּ מֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, וְזוֹכֶה לִתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת:

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע שֶׁבַּפְּרָט וְאֶת הָרַע שֶׁבַּכְּלָל. הָרַע שֶׁבַּפְּרָט - הַכַּוָּנָה לָרָע הַמָּצוּי בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ אֶת הַגּוּף הַמְגֻשָּׁם צָרִיךְ לְבַטֵּל בְּעֵת הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁבִּשְׁעַת תְּפִלָּה אָסוּר לְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִים גַּשְׁמִיִּים, הֵן מֵעִנְיְנֵי הַגּוּף, הֵן מֵעִנְיְנֵי פַּרְנָסָה וְכוּ'. רַק צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְלִזְכֹּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ כָּל תֵּבָה מִן הַתְּפִלָּה. עַל כֵּן אָסוּר לַחֲשֹׁב בִּשְׁעַת תְּפִלָּה שׁוּם מַחֲשָׁבָה גַּשְׁמִית, רַק כָּאָמוּר, לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה. וְזֶה מְכֻנֶּה בִּזְמַן זֶה "הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת". הָרָע שֶׁבַּכְּלָל הַכַּוָּנָה לְפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מִתְפַּלְּלִים בְּצַוְתָּא עִם הַכְּשֵׁרִים. הַיְנוּ שֶׁהַכְּשֵׁרִים צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת וּבְהִתְעוֹרְרוּת כָּזוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּתָם, יִתְבַּטֵּל הָרָע מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְפַּלְּלִים עִמָּם בְּצַוְתָּא, וְיֵהָפְכוּ לִמְסַיְּעִים לַקְּדֻשָּׁה:

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, בִּכְלָל וּבִפְרָט. בִּפְרָט, הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּאֵלּוּ, שֶׁיְּעוֹרֵר, הַיְנוּ שֶׁיַּכְנִיס חִיּוּת, בְּנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ שֶׁכְּבָר הָיוּ בָּעוֹלָם וְנִתְתַּקְנוּ. וּבִכְלָל, הַיְנוּ שֶׁיְּעוֹרֵר בִּתְפִלָּתוֹ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר אֲחֵרִים, שֶׁיְּסַיְּעוּ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ:

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. אֶחָד, שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּאֵלֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ תִּכָּנֵס הִתְעוֹרְרוּת לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְדַעַת אֲמִתִּית בַּאֲנָשִׁים שֶׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְּלָן לֶאֱמוּנוֹת כּוֹזְבוֹת, שֶׁיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאֱמוּנוֹת הַכּוֹזְבוֹת וְיַכְנִיסוּ בְּלִבָּם אֱמוּנָה אֲמִתִּית בִּשְׁלֵמוּת. הַדָּבָר הַשֵּׁנִי שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן, הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּזוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת תְּפִלָּה בְּכַמָּה סְעִיפִים, בְּאֹפֶן שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ יְתֻקַּן הַלֵּב שֶׁל הַמְחַקְּרִים חַכְמֵי פִילוֹסוֹפְיָה, שֶׁלֹּא יֶחֶטְאוּ עַל יְדֵי דַּעְתָּם הָעַקְמוּמִית. וְהַשְּׁלִישִׁי עַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי, מְבַטְּלִים כָּל מִינֵי חֶרְפּוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשּׂוֹנְאִים, וּמְהַפְּכִים אֶת הַחֶרְפּוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת לְכָבוֹד. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, לְהָבִין שֶׁכָּל הַחֶרְפּוֹת וּבִזְיוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשּׂוֹנְאָיו, הֵם עִנְיַן שֶׁל כָּבוֹד אֲמִתִּי, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן נ"ה, בַּתּוֹרָה "אַבָּא שָׁאוּל" סָעִיף ו':

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עוֹמֵד הָאָדָם בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל לְפָנָיו בְּבִטּוּל גָּמוּר, שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְלֹא יַרְגִּישׁ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה שׁוּם דָּבָר, מִלְּבַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם אֶת עַצְמוֹ לֹא יַרְגִּישׁ, רַק יִזְכּוֹר וְיַרְגִּישׁ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִים הַחֶרְפּוֹת וְהַבִּזְיוֹנוֹת, כַּמְּבֹאָר בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם בְּסוֹפוֹ, כְּפִי הַפֵּרוּשׁ שֶׁל לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל, סָעִיף הַנַּ"ל:

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנָהּ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּכַמָּה סְעִיפִים, זוֹרֵחַ אוֹר זְכוּת אָבוֹת. הַיְנוּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַזְּכוּת שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, לְהָגֵן הֵן עַל הָאָדָם הַמִּתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, וְהֵן עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִים קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלוּ בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לִרְאוֹת מַפָּלַת הָרְשָׁעִים. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין שֶׁהַהַצְלָחָה שֶׁל הָרְשָׁעִים, הִיא עַצְמָהּ מַפָּלָתָּם. וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בַּתּוֹרָה "אַבָּא שָׁאוּל" הַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וּתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל:

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְתַקֵּן בִּתְפִלָּתוֹ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף נ"ג, וְעַל יְדֵי זֶה לְהַכְנִיעַ אֶת הָרְשָׁעִים וְהַשּׂוֹנְאִים. רַק הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁזָּכָה לְמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה כָּרָאוּי בְּכָל הַתִּקּוּנִים. וַאֲפִלוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הַנַּ"ל, צָרִיךְ גַּם כֵּן לְשַׁנֵּס מָתְנָיו, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בִּתְפִלָּה וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים, לְהַשְׁמִידָם וּלְבַטְּלָם:

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּכָל יוֹם, וְעַל יְדֵי לִמּוּד כָּרָאוּי בְּסִפְרֵי מוּסָר מִצַדִיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם מְלַמְּדִים אֵיךְ לִנְהֹג בְּמִדּוֹת וּבְמַעֲשִׂים, כְּפִי שֶׁמּוֹרֶה הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֵיךְ לִנְהֹג בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. כִּי בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם יַאֲמִין וְיֵדַע בְּכָל לְבָבוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי בְּכָל הָעוֹלָם וּבְכָל מָקוֹם, וְעוֹמֵד אֵצֶל כָּל אָדָם בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, וּמַקְשִׁיב לְכָל מִלָּה מִתְּפִלָּתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְחַזֵּק לְהוֹצִיא מִפִּיו כָּל מִלָּה בְּכַוָּנָה, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה. רַק מֵחֲמַת שֶּׁלִּבּוֹ חָלוּק מִשְּׁלֵמוּת אֱמוּנָה, וְאֵינוֹ חָזָק בִּידִיעָה זוֹ בְּכָל לְבָבוֹ, מֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מְדַקְדֵק כָּרָאוּי בִּתְפִלָּתוֹ. הַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל מַהֵר וְאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה. וְזֶה נוֹבֵעַ מִקֻּשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת הַמְּצוּיוֹת בַּלֵּב, הַיְנוּ מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבַּלֵּב. עַל כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה, הוּא לִמּוּד פּוֹסְקִים, הַיְנוּ לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְסִפְרֵי מוּסָר שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי עַל יְדֵי זֶה מְבַטֵּל אֶת מַחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרַע בְּשָׁרְשָׁהּ, וּמִתְבַּטְּלוֹת הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת מִן הַלֵּב, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ:

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא רַק כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְתַכְלִית הָאֲמִתִּית לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, וּמַתְחִיל לוֹמַר אֶת הַתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה, לְמָשָׁל שֶׁמַּתְחִיל בְּ"בָּרוּךְ", אֲזַי תֵּכֶף כַּאֲשֶׁר הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה מִתֵּבַת "בָּרוּךְ" יוֹצֵאת מִפִּיו, הַיְנוּ אוֹת ב', אֲזַי מְבַקֶּשֶׁת הָאוֹת מִן הָאָדָם שֶׁלֹּא יִפְרֹשׁ מִמֶּנָה. וְהָאוֹת אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, אֶלָּא חוֹבֶקֶת וּמְלַפֶּפֶת אוֹתוֹ וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנָּהּ. וּבִפְרָט כְּשֶׁגּוֹמֵר תֵּבָה שְׁלֵמָה, מְחַבֶּקֶת הַתֵּבָה אֶת הַמִּתְפַּלֵּל וּמְבַקֶּשֶׁת אוֹתוֹ שֶׁיַּחְזִיקָהּ וְלֹא יַעַזְבֶנָּהּ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּתֵבוֹת אֲחֵרוֹת. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וּמוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה, דּוֹמֶה הוּא לְאָדָם שֶׁנִּכְנַס לְכֶּרֶם וּמְלַקֵּט אַחַת לְאַחַת פְּרָחִים נָאִים וְשׁוֹשַׁנִּים, וּכְשֶׁמְלַקֵּט כַּמָּה פְּרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים, עוֹשֶׂה מֵהֶם אֲגֻדָּה. וְאַחַר כָּךְ מְלַקֵּט עוֹד פְּרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים רַבִּים, וְעוֹשֶׂה עוֹד אֲגֻדָּה, וְקוֹשֵׁר אֶת הָאֲגֻדּוֹת בְּיַחַד, וְכֵן הוּא מְלַקֵּט עוֹד וְעוֹד אֲגֻדּוֹת מִפְּרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים יָפִים מְאֹד. כֵּן הוּא מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, שֶׁמְּלַקֵּט כַּמָּה אוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהֶם תֵּבָה אַחַת, וְכֵן מִתְלַקְּטִים כַּמָּה תֵּבוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים מֵהֶם בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכָךְ עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ, מִתְלַקְּטִים כַּמָּה בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַבִּיעַ אֶת הַיֹּפִי מִן הַלִּקּוּטִים וְהַקִּבּוּצִים שֶׁהָאָדָם מְלַקֵּט וּמְקַבֵּץ מִתֵּבוֹת הַתְּפִלָּה. וְהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִן הַנֶּפֶשׁ וְנִשְׁמָע לָאָזְנַיִם, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מִן הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד מֵעָלָיו. וְתֵכֶף כְּשֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה, תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ הָאוֹת וּמַחֲזִיקָה בּוֹ וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ. מִכָּל שֶׁכֵּן, כַּאֲשֶׁר גּוֹמֵר תֵּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁתֵּבָה זוֹ אוֹחֶזֶת בּוֹ וּמְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לֹא לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּהּ, וְאוֹמֶרֶת לוֹ: אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי? הֲרֵי רוֹאֶה אַתָּה אֶת יְקַר יוֹפְיִי, זִיוִי וְתִפְאַרְתִּי, כִּי הֲלֹא אֲנִי הִיא תֵּבַת "בָּרוּךְ". שְׁמַע נָא בְּאָזְנֶיךָ אֶת שֶׁפִּיךָ מוֹצִיא! וְאֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי? הֲגַם שֶׁנָּכוֹן הוּא שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ, בִּכְדֵי לְלַקֵּט עוֹד בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת, אַף עַל פִּי כֵן, אֵיךְ יָכוֹל אַתָּה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי וְלִשְׁכַּחֵנִי? עַל כָּל פָּנִים תִרְאֶה שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתֵּלֵךְ, הַיְנוּ לְעִנְיְנֵי תְּפִלּוֹת וּבְרָכוֹת, אַל תִּשְׁכַּחֵנִי וְאֶל תַּעַזְבֵנִי". עַל כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁעוֹמֵד בְּתֵבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה, עֲדַיִן יַעֲמֹד גַּם בַּתֵּבָה הָרִאשׁוֹנָה. הַיְנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְחִיּוּת, וְיַּקְשִׁיב הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶת הַחִיּוּת מִתְּחִלַּת הַתְּפִלָּה, בְּעֵת שֶׁעוֹמֵד כְּבָר בְּסוֹף הַתְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי זֶה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יִתְרַחֵק אַף פַּעַם מִן הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּפִלָּה, אֲפִלוּ בְּסוֹף הַתְּפִלָּה. וְאָז הַתְּפִלָּה הִיא בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה, רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה הָעֶלְיוֹן וְהוּא יָכוֹל לְהָבִיא כָּל אָדָם הַמְקֹרָב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּה כָּאָמוּר עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת רַק לְמַעַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְשׁוּם פְּנִיָּה, בִּגְלָל שֶׁיִּתְכַּבֵּד עַל אֲנָשִׁים אוֹ בְּשֶׁל מָמוֹן, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ "עָלְמָא דְּאָתֵי" בָּעוֹלָם זֶה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם אֶת הָאֱמֶת שֶׁתִּתְגַּלֶּה כַּאֲשֶׁר מָשִׁיחַ יָבוֹא, וְעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה מַפָּלָה לָרְשָׁעִים. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמֶת כָּרָאוּי כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, מַרְגִּישׁ כִּי הַצְלָחַת הָרְשָׁעִים זוֹהִי בְּעַצְמָהּ מַפַּלָתָּם. כִּי הַצְלָחָתָם מַרְחִיקָתָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶה בְּוַדַּאי הַמַּפָּלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בְּרוּחָנִיּוּת, וּבְהַצְלָחָתָם הַגַּשְׁמִית וַדַָּאי יִנְחֲלוּ מַפָּלָה גְּדוֹלָה, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת. וְאָז מִתְגַּלָּה גְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים, כְּפִי שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כַּנַּ"ל, זוֹכֶה לַעֲסֹק עִם הַדִּבּוּר רַק בְּעִנְיָנִים קְדוֹשִׁים, הַיְנוּ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ'. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהוֹצִיא מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הַיְנוּ לִגְמֹר בַּפֹעַל אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹתָם:

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּגְלָל פַּרְנָסָה, אֵין תְּפִלָּתוֹ שְׁלֵמָה. הַיְנוּ, הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כָּרָאוּי, אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בֶּאֱמֶת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבֵהוּ וְיִשְׁלַח לוֹ אֶת פַּרְנָסָתוֹ וְכָל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו שֶׁצָּרִיךְ בְּכָל עֵת, וּמֵחֲמַת זֹאת מְצַפֶּה תָּמִיד לְטוֹבַת אֲנָשִׁים, הֵן לְפַרְנָסָתוֹ, הֵן לְעִנְיָנִים נְחוּצִים אֲחֵרִים, אָדָם זֶה מְכֻנֶּה "נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת". וְזֶה צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁבַּקִּלְקוּל הַגָּדוֹל שֶׁל "נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת" עֲלוּלִים לְהִלָּכֵד גַּם סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מְלָאכוֹת, אִם הֵם מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן כָּרָאוּי. וַאֲפִלוּ הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בִּגְלַָל פַּרְנָסָה, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה בְּרֶוַח, מִמִּסְחָר אוֹ מִמְּלָאכָה, רַק שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת, הַיְנוּ הוּא חָפֵץ לִמְצוֹא חֵן וַחֲשִׁיבוּת בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים, וְחָפֵץ שֶׁהֵם יְהַלְלוּהוּ, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת עַל "צִדְקוּתוֹ" וְכוּ', הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּהַנְהָגוֹתָיו וּבְמִדּוֹתָיו רַק בְּאֹפֶן שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲנָשִׁים שֶׁיְּשַׁבְּחוּהוּ, אָדָם זֶה בְּוַדַּאי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת הוּא, כִּי זָקוּק הוּא לַאֲנָשִׁים שֶׁיַּחֲשִׁיבוּהוּ וִיכַבְּדוּ אוֹתוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִפּוֹל לְשֶׁקֶר גָּדוֹל בְּעֵת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת שֶׁל שֶׁקֶר בִּגְלָל שֶׁאֲנָשִׁים מַבִּיטִים בּוֹ, וְהוּא חָפֵץ לְקַבֵּל מֵהֶם טוֹבוֹת בְּפַרְנָסָה אוֹ כָבוֹד וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה. וַאֲפִלוּ מִי שֶׁהוּא קְצָת אִישׁ כָּשֵׁר וְאֵינוֹ צָבוּעַ, הַיְנוּ אָדָם כּוֹזֵב, אַף עַל פִּי כֵן, בִּגְלַל שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת בְּשֶׁל דָּבָר אֶחָד, קָשֶׁה מְאֹד שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת גְּמוּרָה. כִּי מְצוּיִים אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, הַמִּתְבַּיְּשִׁים לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר מַמָּשׁ, הֵם חֲפֵצִים לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת, רַק מְצוּיוֹת כָּל מִינֵי אֱמֶת. וּמֵחֲמַת זֶה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר גָּדוֹל, וְנִדְמֶה שֶׁאֱמֶת הוּא. וְכֵן אֶפְשָׁר לְכַזֵּב בַּתְּפִלָּה, בִּתְנוּעָה אוֹ מְחִיאַת כַּף, כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁצָּרִיךְ מֵהֶם טוֹבַת הֲנָאָה בְּפַרְנָסָה אוֹ בְּשֶׁל כָּבוֹד וְכוּ', וְנִדְמֶה לוֹ כִּי עָשָׂה אֶת הַתְּנוּעָה הַהִיא בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת הַתְּנוּעָה הַהִיא, אוֹ מְחִיאַת הַכַּף, בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וּמְכַסֶּה אֶת הַשֶּׁקֶר בְּכִסּוּי שֶׁל אֱמֶת. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה אֵינוֹ אֱמֶת, כִּי הָאֱמֶת הִיא רַק אַחַת. הַיְנוּ שֶׁיַּחְשֹׁב רַק עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה. עַל כֵּן, מִי שֶׁנִּצְרַךְ לַבְּרִיּוֹת בְּשֶׁל דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ, קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיִּתְפַּלֵּל בָּרַבִּים בֶּאֱמֶת. כִּי עַל הַמִּתְפַּלֵּל בָּרַבִּים נוֹפְלִים הַרְבֵּה פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים, שֶׁעוֹשֶׂה בְּעֵת תְּפִלָּתוֹ תְּנוּעוֹת רַבּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי בֶּאֱמֶת עוֹשֶׂה אוֹתָן, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בִּפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וּבִכְלָל בְּעֵת עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, לֹא יִהְיֶה נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. רַק יִתְחַזֵּק בְּתִקְוָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וְיִבְטַח רַק בּוֹ, וְיַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי לֹא יַעַזְבֵהוּ, הֵן בְּעִנְיַן פַּרְנָסָה, הֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ בִּנְחִיצוּת, וְלֹא יַחְשֹׁב בְּעֵת הַתְּפִלָּה עַל שׁוּם טוֹבָה מִשּׁוּם אָדָם. אָז יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, אֲפִלוּ בֵּין אֶלֶף אֲנָשִׁים. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, הֵן בְּשֶׁל פַּרְנָסָה, הֵן בְּשֶׁל כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא, רַק מַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּבוֹטֵחַ בֶּאֱמֶת רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, בִּשְׁלֵמוּת, אֲפִלוּ בֵּין כַּמָּה אֲנָשִׁים:

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לְבָבוֹ, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶת דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּכָל עַצְמוֹתָיו, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (תְּהִלִּים לה, י) "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּזוֹ, וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְפֵרוּשׁ הַמִּילוֹת, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ חִיּוּת הַתְּפִלָּה בְּעַצְמוֹתָיו. כִּי בֶּאֱמֶת מְצוּיָה בַּתְּפִלָּה חִיּוּת גְּדוֹלָה, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לָחוּשׁ בָּזֶה, אֶלָּא כְּשֶׁמַּקְשִׁיב הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, בְּכָל לְבָבוֹ וּמֹחוֹ. אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי לֵב, הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַתֵּבוֹת, אֲבָל אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ מַה שֶׁפִּיו מְדַבֵּר, אֲזַי אֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם חִיּוּת בִּתְפִלָּתוֹ, וּתְפִלָּה זוֹ אֵין בָּהּ חֲשִׁיבוּת אֵצֶל הַמִּתְפַּלֵּל, וּמִזֶּה נוֹבֵעַ שֶׁמִּתְרַחֵק וּמַפְסִיק חָלִילָה לְגַמְרֵי לְהִתְפַּלֵּל. וְכֵן כָּל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלִי חִיּוּת וּבְלִי אַהֲבָה וְחֵשֶׁק, אֲזַי הַמִּצְוָה בְּטֵלָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי מִן הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה בְּלִי חִיּוּת וּבְלִי אַהֲבָה. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּלֹא לֵב וְכַוָּנָה, גּוֹרֵם חָלִילָה שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַחָכְמָה מִן הַזְּקֵנִים וּמִן הַחֲכָמִים:

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת נִמְשָׁךְ "מַיִם קָרִים" לְהַחֲיוֹת נְפָשׁוֹת עֲיֵפוֹת. הַיְנוּ, הָאֲנָשִׁים הָעֲיֵפִים, בַּעֲלֵי חִיּוּת מוּעֶטֶת, מֵחֲמַת רוֹב טְרָדוֹת וּבִלְבּוּלִים מִיְּגִיעָתָם וּרְדִיפָתָם אַחַר פַּרְנָסָה וְעִנְיְנֵי גּוּף אֲחֵרִים, שֶׁזֶּה בָּא מֵחֲמַת הִתְרַחֲקוּתָם מֵאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם. אֲבָל עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, נִכְנֶסֶת בָּאָדָם דַּעַת וְחָכְמָה אֲמִתִּית, וְאֵלּוּ מֵחַיִּים אוֹתוֹ, כְּמוֹ מַיִם קָרִים, הַמְּחַיִּים אָדָם עָיֵף וְצָמֵא, וְאָז זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל לְבָבוֹ. הַיְנוּ בְּחֵשֶׁק עָצוּם וּבְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁאֲפִלוּ עַצְמוֹתָיו שׁוֹמְעוֹת אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה וּמַרְגִּישׁ חִיּוּת בִּתְפִלָּתוֹ, עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וּמֹחוֹ. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה:

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁמְּקַשֵּׁר בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַת חִיּוּב, אוֹ עוֹסֵק בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת בְּכָל לְבָבוֹ, וּמַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה בְּכָל מֹחוֹ וּבְכָל מַחֲשַׁבְתּוֹ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג נִסְתָּרוֹת וּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין פֵּרוּשִׁים וּבֵאוּרִים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים מַמָּשׁ, רַק מְרֻמָּזִים בְּבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, מַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת בָּעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלּוֹת כָּאֵלּוּ:

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, מַעֲלֶה אֶת כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלוֹת, וּמִתְתַּקְּנִים וּמִתְחַדְּשִׁים כָּל הָעוֹלָמוֹת הַנְּפוּלִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים רַבִּים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהָאָדָם הָעוֹסֵק בֶּאֱמֶת בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִבְרְאוּ עַל יָדוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ מֵחָדָשׁ, כִּי מַכְנִיס הוּא כֹּחַ וְחִיּוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר, לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, אוֹ דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְעִנְיְנֵי יִרְאַת הַשֵּׁם. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִלְּדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, וּבִפְרָט לָשׁוֹן הָרָע, רְכִילוּת וְלֵיצָנוּת. וְעַל יְדֵי זְהִירוּתוֹ, לְדַבֵּר רַק דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְהַעֲלוֹת אֶת הַנִּיצוֹצוֹת וּלְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף, וְגוֹרֵם הִתְקָרְבוּת בִּיאַת מָשִׁיחַ וּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה:

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הַיְנוּ, כְּשֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם מִצְוָה אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, רַק עוֹמְדִים לְפָנָיו מְנִיעוֹת קָשׁוֹת שֶׁבִּגְלָלָן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה אוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַמְּנִיעוֹת רַק בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וַאֲזַי מַפְקִיר וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ, וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב עִם הַמְּנִיעוֹת, וּמְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת אֶת הַמִּצְוָה אוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, שֶׁעַל יָדָם מִתְגַּדֵּל וּמִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, זוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְשָׁלוֹם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה, תְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא, וְזוֹכֶה לְהַכְנִיס כָּל מֹחוֹ, חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדִבּוּרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם, וְזוֹכֶה לְקָשֵׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ לְדִבּוּרִים אֵלּוּ, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הֵיטֵב מוֹצָא פִּיו. כִּי אֲפִלוּ דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה, אִם מוֹצִיאִים אוֹתָם מִן הַפֶּה וְאֵין מַקְשִׁיבִים כָּרָאוּי לְמַשְׁמָעוּתָם, עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ בַּלֵּב אֶת הַתֵּבוֹת, הֲרֵי זוֹ עֲבוֹדָה פְּחוּתָה מְאֹד, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּפָסוּק בִּישַׁעְיָה (כט, יג) "וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי". אֲבָל עַל יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְכָל דִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן בַּתּוֹרָה הֵן בִּתְפִלָּה וְכוּ', וְזֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת הַדִּבּוּר, וְיֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִדִּבּוּרִים אֵלּוּ. וּלְכָל זֶה זוֹכִים עַל יְדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, בְּסָעִיף זֶה:

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

הַמִּדָּה שֶׁל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ס"ה, הִיא עֵצָה טוֹבָה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, הַיְנוּ, לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה. כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן אֶת דַּעְתּוֹ לַתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, מֵחֲמַת רוֹב מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת דַּעְתּוֹ, עַל כֵּן יַזְכִּיר עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה מְרֻצֶּה אֲפִלוּ לֵהָרֵג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ פְּעָמִים רַבּוֹת. וְעַל יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, זוֹכֶה לְקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּלְהַקְשִׁיב כָּרָאוּי לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ:

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לִמְשׁוֹל בִּתְפִלָּתוֹ וְלִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַה שֶׁרוֹצֶה. הַיְנוּ כְּשֶׁיְּהוּדִי נִמְצָא בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל בִּתְפִלָּתוֹ לְבַטֵּל אֶת הַצָּרָה, וְלִפְעֹל יְשׁוּעָה מִן הַצָּרָה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הֵן מֵעֲנִיּוּת הֵן מְחוֹלַאַת הֵן מִיִּסּוּרִים אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל בְּוַדַּאי לִפְעֹל בִּתְפִלָּה יְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת, רַק עִקַּר הַמְּנִיעָה מַה שֶּׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, הִיא הַגַּדְלוּת, הַפְּנִיּוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת. כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּדְלוּת מֵחֲמַת יִחוּס, שֶׁהֵם מִתְגָּאִים בָּזֶה שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים. וְחֵלֶק מֵהֶם יֵשׁ לָהֶם גַּדְלוּת כִּי הִתְיַגְּעוּ בַּעֲבוֹדַת ה', וּמֵחֲמַת גַּאֲוָתָם אֵינָם יְכוֹלִים לִפְעֹל בִּתְפִלָּתָם אֶת הַנִּצְרָךְ לָהֶם. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִשְׁבֹּר אֶת הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁל גֵּאוּת וְגַדְלוּת, וְלִשְׁכֹּחַ הֵן זֶה שֶׁהוּא "מְיֻחָס" וְהֵן שֶׁהִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת ה', אֶלָּא יִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, וַעֲדַיִן לֹא עָסַק בַּעֲבוֹדַת ה'. וְכֵן יַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם, וְאֵין לוֹ שׁוּם יִחוּס. וְכָךְ צָרִיךְ לִשְׁבֹּר כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה. וְאָז יוּכַל לִמְשׁוֹל בִּתְפִלָּתוֹ וּלְבַטֵּל כָּל מִינֵי צָרוֹת, וְלִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעָה בְּכָל הַפְּרָטִים. וְאָז מִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי יֵשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ, תַּעֲנוּג רַב מִתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּלִי גֵּאוּת וּבְלִי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּבְלִי שֶׁקֶר. וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ כָּל מִינֵי הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם:

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרִים חַס וְשָׁלוֹם דִּינִים עַל הָאָדָם, הַיְנוּ, כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו חָלִילָה, צָרוֹת וְיִסּוּרִים, וּבִפְרָט מַחֲלוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה נוֹבֵעַ מֵהִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֲזַי כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל עַל בִּטּוּל הַדִּינִים וְהַצָּרוֹת שֶׁל אָדָם, לֹא יַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל בַּעַל הַיִּסּוּרִים, בִּכְדֵי שֶׁהַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים לֹא יִתְגַּבְּרוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּיוֹתֵר. וְיָדוּעַ אֵצֶל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁדָּבָר זֶה אָמוּר רַק כַּאֲשֶׁר הַמִּתְפַּלֵּל הוּא בַּעַל הַיִּסּוּרִים בְּעַצְמוֹ:

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ אֵצֶל כָּל אָדָם תְּפִלּוֹת רָעוֹת. הַיְנוּ כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (עַיֵּן בְּרָכוֹת סג. בְּעֵין יַעֲקֹב) שֶּׁגָּנַב, כְּשֶׁהוֹלֵךְ לִגְנֹב, מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצְלִיחַ דַּרְכּוֹ. וּבְוַדַּאי תְּפִלָּה זוֹ תְּפִלָּה רָעָה הִיא, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׂוֹנֵא תְּפִלּוֹת כָּאֵלֶּה. וְכֵן כָּל אָדָם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל טוֹבָה אוֹ הָרְחָבָה, שֶׁהֵן מוֹתָרוֹת לְגַמְרֵי, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָזֶה בֶּאֱמֶת, רַק מֵחֲמַת תַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרַע, חָפֵץ בְּדָבָר זֶה עָלָיו הוּא מְבַקֵּשׁ, זֶה מְכֻנֶּה תְּפִלָּה רָעָה. וּתְפִלּוֹת כָּאֵלּוּ מְבַלְבְּלוֹת אֶת הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּפִלּוֹת אֲמִתִּיּוֹת, הַיְנוּ תְּפִלּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ נַחַת רוּחַ מֵהֶן. הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִתְּפִלּוֹת רָעוֹת, הִיא הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים. עַיֵּן לִקּוּטֵי עֵצוֹת, עֵרֶךְ "הַכְנָסַת אוֹרְחִים" סָעִיף ב', שָׁם מְבֹאָר קְצָת בַּאֲרִיכוּת עִנְיַן זֶה:

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, מֵחֲמַת הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, עַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁבָחִים וּתְאָרִים כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלֶלֶת הַתְּפִלָּה בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה:

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע. הַיְנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאִים חָלִילָה עַל אָדָם יִסּוּרִים כָּאֵלּוּ, שֶׁעַל פִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע אֵינוֹ יָכוֹל לְהִוָּשַׁע מִיִּסּוּרִים אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אִם יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, בִּשְׁלֵמוּת וּבֶאֱמֶת, בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּישׁוּעָה מִכָּל צָרוֹתָיו, שֶׁלֹּא עַל פִּי טֶבַע. גַּם עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ כּוֹפְרִים וְאֶפִּיקוֹרְסִים:

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה אֶת הַתֵּבוֹת "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים", רָאוּי לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר נָחוּץ. כִּי בְּשָׁעָה זוֹ בָּאִים כָּל צְבָא מָרוֹם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלוֹמַר לְפָנָיו שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. עַל כֵּן טוֹב מְאֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם, שֶׁיַּמְשִׁיכוּ בַּעֲבוּרוֹ כָּל הַנָּחוּץ לוֹ. הַיְנוּ, אִם זָקוּק לִרְפוּאָה, יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּזְהִירֵם לְהַמְשִׁיךְ לוֹ רְפוּאָה, עַל יְדֵי הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן א' בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה". וְכֵן אִם צָרִיךְ בִּנְחִיצוּת טוֹבָה אַחֶרֶת, יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּזְהִיר אֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁיַּמְשִׁיכוּ לוֹ אֶת הַטּוֹבָה וְאֶת הַיְשׁוּעָה שֶׁזָּקוּק לָהֶם. וְצָרִיךְ לָדַעַת הֵיטֵב וְלִזְכֹּר, שֶׁכָּל צְבָאוֹת הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ, כָּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, אֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ שׁוּם כֹּחַ וְשׁוּם מֶמְשָׁלָה כְּלָל, כִּי הַטֶּבַע אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַזִּיק, רַק אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ חָלִילָה רָעָה. כִּי הַטֶּבַע הוּא בְּיַד ה' כְּמוֹ קֻלְמוֹס בְּיַד הַסּוֹפֵר, כְּפִי שֶׁהַסּוֹפֵר מְנַעֲנֵעַ בְּקֻלְמוּסוֹ, כָּךְ הוּא כּוֹתֵב. כְּמוֹ כֵן, כְּפִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ חַיָּב הוּא לַעֲשׂוֹת. כָּךְ מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת, וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לָדַעַת שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ עַל כָּל דָּבָר רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא יַעַזְרֵהוּ. כִּי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע מִצַּד עַצְמוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר, רַק כְּפִי מַה שֶּׁפּוֹעֵל הָאָדָם בִּתְפִלָּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן הוּא נוֹשָׁע, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר בַּתְּפִלָּה "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'", צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה, כִּי כַּאֲשֶׁר קוֹרֵא בִּתְפִלָּתוֹ לְכָל הַמַּלְאָכִים, הַשְּׂרָפִים, אוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁיּוֹדוּ וִיהַלְּלוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָאָדָם הַקּוֹרֵא לָהֶם, צָרִיךְ לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וְאַהֲבָה וְיִרְאָה כָּרָאוּי:

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

כְּמוֹ שֶׁמְּצוּיָה הִתְעוֹרְרוּת מֵאָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ, שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלַת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁאוֹמֵר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת כָּרָאוּי, מִתְעוֹרֵר הוּא גַּם כֵּן לוֹמַר תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּהִתְעוֹרְרוּת רְאוּיָה, כָּךְ מְצוּיָה גַּם הִתְעוֹרְרוּת מֵעַצְמוֹ. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לוֹמַר תְּפִלּוֹת אֲחֵרוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת כָּרָאוּי, מִתְעוֹרֵר מְאֹד גַּם מִזֶּה, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, (ח"א סִימָן ער) עַיֵּן שָׁם:

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ כְּשֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר מְאוּמָה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהִתְבּוֹדֵד, מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּתוֹ הַמְּרֻבָּה, מַה שֶׁהוּא מְגֻשָּׁם מְאֹד עַל יְדֵי תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, אוֹ מֵחֲמַת הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הָעוֹבְרִים עָלָיו, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, אֲשֶׁר בִּגְלָלָם מְרֻחָק הוּא חָלִילָה מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו, לְסַפֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל תַּהְפּוּכוֹתָיו וְקוֹרוֹתָיו, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁדַּיְקָא אָז, צָרִיךְ הוּא לְהִתְחַזֵּק וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק. כִּי עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת הִיא דַּיְיקָא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא חָלִילָה בְּמֵצַר גָּדוֹל, שֶׁיִּתְגַּבֵּר וְיִתְעוֹרֵר לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי זַעֲקוֹתָיו מִן הַמֵּצַר מוֹשִׁיעוֹ ה', וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל פִּי רוֹב לְהַרְחָבָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וְאָז יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְסַפֵּר לוֹ כָּל הַנָּחוּץ לוֹ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַהִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמֵּצַר וְהַמְּרִירוּת, שֶׁאָז הוּא מִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

עַל פִּי רוֹב, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בְּחֵשֶׁק וּבְחִיּוּת כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ, כִּי מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא שָׁקוּעַ בְּמַעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְרָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת. כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי בִּימֵי חַיָּיו עָשָׂה כַּמָּה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וַהֲגַם שֶׁהַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה מְעֹרָבִים בְּהַרְבֵּה פְּנִיּוֹת וּפְסֹלֶת, אַף עַל פִּי כֵן, מְצוּיִים בָּהֶם גַּם הַרְבֵּה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, שֶׁיְּחַיֶּה וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בָּהֶם. וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי:

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

הַחַזָּן הַמִּתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינָה שֶׁיּוּכַל לְלַקֵּט אֶת כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְּצוּיוֹת בְּכָל אָדָם מִן הַמִּתְפַּלְּלִים עִמּוֹ עַד שֶׁכָּל הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת יֻכְלְלוּ בּוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כָּל הַטּוֹב שֶׁל כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים שֶׁעִמּוֹ. הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ יְכֹלֶת לְקַבֵּל אֶת הַכֹּחַ וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל כָּל הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְּצוּיוֹת אֵצֶל הַמִּתְפַּלְּלִים עִמּוֹ, וּבְכֹחַ וּבִקְדֻשָּׁה אֵלּוּ, לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת:

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

עַכְשָׁו הַתְּפִלָּה נִמְצֵאת בְּגָלוּת, הַיְנוּ שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ כִּמְעַט אֵינוֹ שָׁכִיחַ שֶׁאָדָם יַרְגִּישׁ אֶת חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה וְיַאֲמִין בְּכֹחָהּ. כִּי בֶּאֱמֶת מָצוּי בַּתְּפִלָּה כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד, הַיְנוּ בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, יָכוֹל לְהַצִּיל עַצְמוֹ מִכָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְסַכָּנוֹת. רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי, מֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְפִלָּה וּבֶאֱמוּנָה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהַכֹּל לְפִי הַטֶּבַע, וְנוֹפֵל חָלִילָה לִכְפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְדֶרֶךְ הַתְּפִלָּה וְהָאֱמוּנָה נֶחְלָשִׁים מְאֹד. וְכֵן מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן סז), בְּתוֹרָה "בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" שֶׁכַּאֲשֶׁר "מְאוֹרֵי אֵשׁ" מִתְחַזְּקִים, הַיְנוּ הַכְּפִירוֹת וְהַסְּבָרוֹת הַטִּבְעִיּוֹת, עַל יְדֵי זֶה נֶחְלָשִׁים "מְאוֹרֵי אוֹר", הַיְנוּ הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית וְכֹחַ הַתְּפִלָּה. וּמִזֶּה יוֹצֵא שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים מִתְרַחֲקִים כָּל כָּךְ מֵאֱמוּנָה וּמִתְּפִלָּה, עַד שֶׁמְּבַטְּלִים לְגַמְרֵי תְּפִלָּה, וּמִתְרַחֲקִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן לְגַמְרֵי מֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית. וַאֲפִלוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְבַטְּלִים תְּפִלָּה לְגַמְרֵי, וַאֲפִלוּ מִתְפַּלְּלִים כָּל יוֹם, אֲבָל מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה אֵינָם מַרְגִּישִׁים שׁוּם חִיּוּת וְשׁוּם חֲשִׁיבוּת בַּתְּפִלָּה. וּכְשֶׁעוֹמְדִים הֵם לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי חוֹבַת הַתְּפִלָּה עֲלֵיהֶם עֹל וּמַשָּׂא, וַחֲפֵצִים לְהִפָּטֵר מַהֵר מִן הַתְּפִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים בָּהּ טַעַם וְחִיּוּת. וְעַל יְדֵי יִרְאָה שְׁלֵמָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי יִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּית, שֶׁרַק פַּחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶגְדּוֹ וְלֹא זוּלָתוֹ, שֶׁלְּיִּרְאָה כָּזֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן שְׁלֹשֶׁת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת בְּעֵרֶךְ "יִרְאָה" סָעִיף כ', עַל יְדֵי זֶה פּוֹדֶה אֶת הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת, וְאָז הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת. הַיְנוּ, אָז יֵשׁ לַתְּפִלָּה חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה בְּעֵינֵי הַמִּתְפַּלֵּל, וּמַרְגִּישׁ טַעַם וְחִיּוּת גְּדוֹלָה בִּתְפִלָּתוֹ וּבִתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם רוֹפֵא לִרְפוּאָתוֹ. כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי, מִתְרַפֵּא עַל יְדֵי כָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁבָּאִים לְקִרְבּוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (שְׁמוֹת, כג, כה): "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ". הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר תִּתְחַזְּקוּ בִּתְפִלָּה וּבֶאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָכָה בַּמַּאֲכָלִים וּבַמַּשְׁקָאוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְרַפְּאוּ מִכָּל מִינֵי חֹלִי וְרִפְיוֹן. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, הֲרֵי זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן א) בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה". הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּשֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא. כִּי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יַכְנִיס דַּעַת אֲמִתִּית בָּעוֹלָם, וְכָל הָאֲנָשִׁים יַרְגִּישׁוּ אֶת חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה, וְיֵדְעוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאָדָם צָרִיךְ לוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיגוֹ רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם יֵדְעוּ בִּשְׁלֵמוּת שֶׁדֶּרֶךְ הַטֶּבַע אֵין בּוֹ מַמָּשׁ מֵעַצְמוֹ, רַק כָּל דָּבָר נַעֲשָׂה רַק בְּצִוּוּיוֹ יִתְבָּרַךְ, וֶאֱמוּנָה וְדַעַת כָּאֵלּוּ נִקְרָאִים "הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ". וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם, הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, נִכְנָעִים לְאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, מוֹשֵׁל בִּרְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכוּ', הַיְנוּ עַל כָּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע. כִּי כָּל כֹּחוֹת הַטֶּבַע מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ אֶת חִיּוּתָם, כַּמְּבֹאָר הַכֹּל בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה" הַנַּ"ל. וְאָז הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי הַכֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ, הַמְּפֻרְסָמִים וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם מְמֻנִּים עַל כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמֵחֲמַת זֶה מְכֻנִּים שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהָעַזּוּת שֶׁל הַמַּנְהִיגִים וּמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, שֶׁכָּל מֶמְשַׁלְתָּם הִיא רַק עַל יְדֵי עַזּוּת, נוֹפֶלֶת וּמִתְבַּטֶּלֶת מִפְּנֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. גַּם זוֹכֶה הוּא לִמְשׁוֹל עַל הַמַּלְאָכִים, וּמֶמְשַׁלְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה הוּא תַּכְלִית כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל יְהוּדִי נִבְרָא כְּדֵי לִמְשׁוֹל עַל הַמַּלְאָכִים, כָּךְ מְבֹאָר הַכֹּל בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ" הַנַּ"ל:

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַפְסִידִים עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת, שֶׁאִם אָדָם לָכוּד בָּהֶן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, כִּי הָרַע מֵהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנַּ"ל מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב בַּעֲדוֹ. הָרִאשׁוֹן, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לֹא לַעֲבֹר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". (אֲבוֹת פ"ד מ"ג) הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְבַזּוֹת שׁוּם אָדָם (מִלְּבַד אָדָם הַמְּבַזֶּה חָלִילָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ שֶׁמְּבַזֶּה אֶת אוֹר צַדִּיק הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת, הֲלָכָה ח' סָעִיף ט"ו), וְאִם אֵינוֹ נִזְהָר בָּזֶה, נִפְגֶּמֶת וְנִפְסֶדֶת הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲסֹק כָּרָאוּי בְּשׁוּם עֲבוֹדַת תְּפִלָּה. הַדָּבָר הַשֵּׁנִי הוּא קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ הָאֱמוּנָה אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין חָלִילָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. וְהֵן טוֹבוֹת, הֵן יִסּוּרִים, אֵינָם כִּי אִם עַל פִּי הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא עַל פִּי טֶבַע כְּלָל, וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזֹר מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים, וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּת וְסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת. כִּי מִי שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּת וְסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת יְכוֹלוֹת לַעְזֹר, זֶה נִקְרָא קִלְקוּל הָאֱמוּנָה וּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. וּמֵחֲמַת זֶה נִפְסֶדֶת וְנִפְגֶּמֶת אֶצְלוֹ עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ רָצוֹן וְחֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְשׁוּם עֲבוֹדַת תְּפִלָּה, עַד שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. הַשְּׁלִישִׁי הוּא פְּגָם הַבְּרִית, הַיְנוּ קִלְקוּל הַמֹּחַ עַל יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּבִפְרָט הִרְהוּרֵי נִאוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית הוּא רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַמַּחֲשָׁבָה מֵהִרְהוּרִים רָעִים בִּכְלָל, וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף. כָּךְ מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר לִשְׁמוֹר מֹחוֹ מֵהִרְהוּרִים רָעִים וּמִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, זֶה פְּגָם הַבְּרִית, וְעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בְּשׁוּם עֲבוֹדַת תְּפִלָּה. וּכְשֶׁזּוֹכֶה וְנִצּוֹל מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ הַנַּ"ל, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ זָקוּק לְרוֹפֵא לִרְפוּאָה, רַק זוֹכֶה לְהִתְרַפֵּא מִכָּל מִינֵי חוֹלָאִים עַל יְדֵי כָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה שֶׁבָּאִים לְקִרְבּוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ע"ח. וְזוֹכֶה לְכָל הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף ע"ח הַנַּ"ל:

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

לִפְעָמִים עֲדַיִן נֶעֱלֶמֶת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַמַּחֲלָה מֵהָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁאֵיבָרָיו הַפְּנִימִיִּים חוֹלִים חָלִילָה, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל כָּךְ, וַאֲפִלוּ שׁוּם רוֹפֵא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה זֶה. כִּי הַחוֹלִי אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה, וְשׁוֹכֵן חָלִילָה בִּפְנִים, וַאֲפִלוּ הַחוֹלֶה עַצְמוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת כְּשֶׁהַחוֹלִי עֲדַיִן בִּתְחִלָּתוֹ. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁגָּדֵל וּמִתְפַּשֵּׁט חָלִילָה, וּכְבָר נִכָּר רַחֲמָנָא לִצְּלָן בַּגּוּף, אָז כְּבָר קָשֶׁה לְרַפְּאוֹתוֹ, כִּי כְּבָר הִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי גּוּפוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה וְלֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, יָכוֹל לְהֵרָפֵא עַל יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, מִכָּל מִינֵי חֹלִי, אֲפִלוּ כְּשֶׁהַחוֹלִי מְכֻסֶּה עֲדַיִן מִן הָאָדָם. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, יָכוֹל לִזְכּוֹת לִרְפוּאָה עַל יְדֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לְעוֹלָם לְחֹלִי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֶנּוּ תָּמִיד בְּרַחֲמָיו, מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמִכֹּל מִינֵי יִסּוּרִים:

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הִיא עַל יְדֵי אֱמֶת. וְלִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, זוֹכֶה עַל יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מַכִּיר וּמַרְגִּישׁ אֶת חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְטוֹבוֹתָיו עִמּוֹ תָּמִיד, וּמְהַלְּלוֹ וּמוֹדֶה לוֹ תָּמִיד. וְעַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם עִקַּר שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא, הַיְנוּ עַל יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, וְלִמּוּדִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְהַכִּיר אֶת הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לוֹ תָּמִיד, שֶׁזֶּה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעֵי עוֹלָם הַבָּא, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן ב), בַּתּוֹרָה "יְמֵי חֲנֻכָּה" בִּתְחִלָּתָהּ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי:

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ וִיכֹלֶת לְבַטֵּל כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְלִפְעֹל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל מִינֵי יְשׁוּעוֹת וְטוֹבוֹת. כִּי גְּזֵרוֹת רָעוֹת בָּאוֹת מֵהִתְגַּבְּרוּת הַקִּטְרוּגִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, מְבַטְּלִים כָּל מִינֵי קִטְרוּגִים, וּמִמֵּילָא מִתְבַּטְּלִים כָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת רָעוֹת. וְאָז נִקְרָא שֵׁם "אֵל" הַקָּדוֹשׁ עַל יִשְׂרָאֵל. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בַּתּוֹרָה "יְמֵי חֲנֻכָּה" הַנַּ"ל:

</div>


## Segment 83

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה הֵם רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אֶת הַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת, "שַׁחֲרִית", "מִנְחָה" וּ"מַעֲרִיב", הֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, כְּגוֹן "תְּהִלִּים" וְכַיּוֹצֵא, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּמְתִינוּת, בְּהַכְנָעָה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּכְדֶרֶךְ שֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ אוֹ שַׂר גָּדוֹל כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהֶם טוֹבָה, שֶׁבְּוַדַּאי יְדַבֵּר אָז בִּמְתִינוּת, הַכְנָעָה וְתַחֲנוּנִים, כָּךְ צָרִיךְ לְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אֶת הַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת, הֵן כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְלֹא כְּאוֹתָם אֲנָשִׁים הַחוֹטְפִים אֶת הַתְּפִלָּה בִּמְהִירוּת אוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹסְקִים בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, אוֹמְרִים אֶת הַתֵּבוֹת מַהֵר מְאֹד, אֵינָם מַקְשִׁיבִים לְאִמְרֵי פִּיהֶם, וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶׁפִּיהֶם מְדַבֵּר. רַק צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, כִּי מְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּמְתִינוּת, בְּהַכְנָעָה וּבְתַחֲנוּנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים אֶל מֶלֶךְ אוֹ לְשַׂר גָּדוֹל, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ב מי"ח): "אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים וְכוּ'". גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעִקַּר רַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת. הַיְנוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, אֲזַי מֵבִין הוּא מַה הִיא רַחֲמָנוּת אֲמִתִּית. כִּי הָאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת אֲמִתִּית, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עַוְלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, אוֹ לַעֲבוֹר עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי מֵחֲמַת רַחֲמָנוּת חַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁאָדָם מְחֻסָּר פַּרְנָסָה חַס וְשָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא, וְעוֹשֶׂה עַוְלָה, וּבִפְרָט אִם עוֹבֵר עֲבֵרָה גְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם בְּעִנְיַן פַּרְנָסָתוֹ, בִּכְדֵי לְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן מֵחֲמַת רַחֲמָנוּת עָלָיו אוֹ עַל בְּנֵי בֵּיתוֹ. אוֹ כְּשֶׁיְּהוּדִי מְגַדֵּל בָּנָיו כְּנֶגֶד דַּעַת תּוֹרָה, חָלִילָה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ עַל יְלָדָיו, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם פַּרְנָסָה בְּעָתִיד, וְכַיּוֹצֵא, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת כִּי זוֹ רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא. כִּי מֵרַחֲמָנוּת כָּזוֹ שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, יוֹצֵאת אַכְזָרִיּוּת וּרְצִיחָה, חַס וְשָׁלוֹם. וּמֵרַחֲמָנוּת כָּזוֹ נוֹתְנִים יְנִיקָה, הַיְנוּ כֹּחַ לַסִּטְרָא אָחֳרָא, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי (סִימָן ח'), בְּתוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה". וְעַל יְדֵי שֶׁנִּדְמֶה לְאָדָם בַּעֲשִׂיַּת טוֹבוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה רַחֲמָנוּת, שֶׁבֶּאֱמֶת זֶה אַכְזָרִיּוּת וּרְצִיחָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֵׂית אֶצְלוֹ הַדַּעַת קְטַנָּה וּמוּעֶטֶת, וּמִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו תַּאֲוַת נִאוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּאוֹתוֹ זְמַן הֵן בִּבְחִינַת דִּין. הַיְנוּ שֶׁתְּפִלּוֹתָיו אֵינָן לְרָצוֹן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוּם נַחַת מִתְּפִלּוֹתָיו. וְצָרִיךְ בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, הַיְנוּ צַדִּיק גָּדוֹל וַאֲמִתִּי, שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין בִּשְׁלֵמוּת כָּזוֹ, שֶׁיּוּכַל לְהוֹצִיא מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֶת כָּל חִיּוּתָהּ שֶׁיָּנְקָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה" הַנַּ"ל. וּבָזֶה מְתַקֵּן צַדִּיק הָאֱמֶת כָּל מַה שֶׁהִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא. וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים גֵּרִים וּמִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַנְּבוּאָה, וְעַל יְדֵי זֶה מִטָּהֵר הַמְדַמֶּה. כִּי כַּאֲשֶׁר הַמְדַמֶּה מְבֻלְבָּל, נוֹפֵל הָאָדָם לְתַאֲווֹת, לִכְפִירוֹת וּלְכָל מִינֵי פְּגָמִים, אֲבָל כְּשֶׁהַמְּדַמֶּה הוּא זָךְ וְנָקִי, נִצּוֹל מִתַּאֲווֹת, מִכְּפִירוֹת וּמִכֹּל מִינֵי טָעֻיּוֹת, וְזוֹכֶה לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים הֵם רַק בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְלֹא מִשּׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לַשִּׁיר שֶׁיּוּשַׁר לֶעָתִיד. הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לָשִׁיר רַק נִגּוּנִים שֶׁעַל יָדָם מִתְעוֹרְרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, שֶׁאָז יַעַסְקוּ כָּל יִשְׂרָאֵל רַק בְּנִגּוּנִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים עַל יָדָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כָּךְ מְבֹאָר הַכֹּל בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַמִּלִּים "שִׁיר שֶׁיִתְעַר לֶעָתִיד", בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה:

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַשָּׁכֵן שֶׁמִּתְוַסֵּף לְקִבּוּץ יְהוּדִי, הַיְנוּ כְּשֶׁמָּצוּי קִבּוּץ שֶׁל אֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בִּתְפִלָּה וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, כְּפִי שֶׁמְּלַמְּדִים צַדִּיקֵי הָאֱמֶת לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, אֲזַי כַּאֲשֶׁר לְקִבּוּץ זֶה נוֹסָף אָדָם לַעֲסֹק עִמָּם בַּתּוֹרָה וּבִתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּדֵּל בֵּית הַתְּפִלָּה, הַיְנוּ כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּעֲנוּג רַב מִזֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרְרִים רַחֲמָיו לִסְלֹחַ לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְנִמְשֶׁכֶת לָהֶם רְפוּאָה:

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

מְבֹאָר לְמַעְלָה בְּעֵרֶךְ "תְּפִלָּה" סָעִיף ל"ד, שֶׁבִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, חוֹדְרִים לַמֹּחַ כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים. וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְרֹחַ וּלְהִנָּצֵל מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת וּמִן הַבִּלְבּוּלִים, הִיא בִּלְבָד שֶׁלֹּא לִפְחֹד וְלֹא לָשִׂים לֵב לַבִּלְבּוּלִים, רַק לְהַכְנִיס אֶת כָּל הַמֹּחַ וְהַלֵּב בְּתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְמוֹצָא פִּיו. וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִבָּטְלוּ הַבִּלְבּוּלִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּעֵרֶךְ "מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים" סָעִיף ח'. וְאִם בְּכָל זֹאת, אֲפִלוּ שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֵצָה הַמְבֹאֶרֶת בְּסָעִיף זֶה, מִכָּל מָקוֹם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהִתְגַּבֵּר וּלְקַיֵּם אֶת הָעֵצָה הַנַּ"ל פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא לְהִתְבּוֹנֵן כְּלָל בַּבִּלְבּוּלִים, רַק לְקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יָסוּרוּ מִמֹּחוֹ כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת. עַיֵּן בְּ"מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים" סָעִיף ח':

</div>


## Segment 86

<div dir="rtl" lang="he">

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה אוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, צָרִיךְ לִדְבֹּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִזְכֹּר רַק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא יַרְגִּישׁ וְלֹא יִזְכֹּר שׁוּם אָדָם. הַיְנוּ שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם דָּבָר זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִלְּבַד הַמִּתְפַּלֵּל אֵין שׁוּם נִבְרָא, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי כְּלוּם, לֹא יִפְחָד מִשּׁוּם דָּבָר, וְלֹא יְקַוֶּה לְשׁוּם אָדָם אֶלָּא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד. כִּי כַּאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲסֹק בְּשׁוּם תְּפִלָּה כָּרָאוּי. לָכֵן בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה אוֹ כְּשֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, אָסוּר לְהַרְהֵר בְּשׁוּם דָּבָר, רַק לְהַקְשִׁיב לְתֵבוֹת הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן. בְּסָעִיף נ"ה בְּעֵרֶךְ "תְּפִלָּה" מְבֹאָר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בִּתְפִלָּה צָרִיךְ גַּם לְבַטֵּל עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ גַּם אֶת עַצְמוֹ רַק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְיַּקְשִׁיב הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ, וְיִזְכֹּר שֶׁבְּמִלִּים אֵלּוּ מְדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ וְשֶׁאֵין דָּבָר זוּלָתוֹ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה:

</div>


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הִתְקָרְבוּת, הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת, כִּי תְּפִלָּה הִיא הַשַּׁעַר שֶׁדַּרְכּוֹ בָּאִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ, עַל יְדֵי תְּפִלָּה אֲמִתִּית מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי תְּפִלַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה מַכִּירִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

</div>


## Segment 88

<div dir="rtl" lang="he">

עַל פִּי רֹב כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה, בָּאִים לְמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת. הַיְנוּ, מִתְאַוֶּה הוּא לְהִתְגָּאוֹת בִּתְפִלָּתוֹ, וְזֶה בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכֹחַ, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, וּמִתְחַזֵּק שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה שֶׁרוֹצָה לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִתְּפִלָּתוֹ, כִּי לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי מְנִיעוֹת, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכֹחַ רַב, וּכְשֶׁמִּתְחַזְּקִים כָּרָאוּי, זוֹכִים עַל יְדֵי זֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפְּנִיּוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל גַּדְלוּת לְהַכְנִיעָם וּלְבַטְּלָם, וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִים אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת וּמְתַקְּנִים אוֹתָהּ, וְגוֹרְמִים לְיִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעוֹת, מִתְקָרְבִים בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַכִּירִים אוֹתוֹ וְאֶת הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף פ"ז, שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה מַכִּירִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַכָּרָה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִקְרָא "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ". וְעַיֵּן עֵרֶךְ "אֲכִילָה" סָעִיף ט', שָׁם מְבֹאָר בְּיוֹתֵר פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת בְּעִנְיַן "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ":

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי מוֹעִילָה לְכָל דָּבָר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לוֹ. הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן כְּשֶׁזָּקוּק לִישׁוּעָה מִיִּסּוּרִים וּפְחָדִים חַס וְשָׁלוֹם, אִם יִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה כָּרָאוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי יִוָּשַׁע בִּישׁוּעָה גְּדוֹלָה. וַאֲפִלוּ הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, רַק חָפֵץ לָדַעַת לִלְמֹד, יָכוֹל בִּתְפִלָּה וּבַקָּשָׁה לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְקַבֵּל דַּעַת וְשֵׂכֶל שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד. כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִזְכּוֹת לְכָל הַטּוֹבוֹת, לְתוֹרָה, לַעֲבוֹדָה וּלְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וּלְכָל הַטּוֹבוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת:

</div>


## Segment 90

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ מְאֹד לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, הַיְנוּ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבִמְתִינוּת, וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה. כִּי הָאֱמֶת אֵינָהּ כְּפִי הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ מִדַּי כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת וּבִיגִיעוֹת, רַק הָאֱמֶת הִיא שֶׁצָּרִיךְ בְּכָל תְּפִלָּה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף. וַהֲגַם שֶׁבֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל אֶת כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה, כָּרָאוּי וְכַנָּכוֹן, וְעַל פִּי הָרֹב אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל רַק מְעַט, הַיְנוּ חֵלֶק אֶחָד מִן הַתְּפִלָּה מִתְפַּלְּלִים בְּהִתְעוֹרְרוּת, וְאַחַר כָּךְ מִתְעַיְּפִים וּמְאַבְּדִים אֶת הָרֶגֶשׁ וְאִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, מִכָּל מָקוֹם אֲפִלוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלוּם, וַאֲפִלוּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְשׁוּם הִתְעוֹרְרוּת שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּרֶגֶשׁ כָּרָאוּי, גַּם הוּא מְחֻיָּב לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחוֹת, לְהִתְפַּלֵּל מַה שֶׁיּוֹתֵר טוֹב. כִּי צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר כִּי הַיְגִעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֲפִלוּ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, חֲשׁוּבִים מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַקְרָבַת קָרְבָּנוֹת. הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי זֶה תִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן בְּכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹתָם, אֲפִלוּ אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲשׂוֹתָם כָּרָאוּי, רַק אִם בְּכָל זֹאת מִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת בִּיגִיעוֹת וּבִטְרָחוֹת וּרְצוֹנוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, אֲזַי הַיְגִעוֹת חֲשׁוּבוֹת מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנַעֲשִׂים מֵהֶם תִּקּוּנִים כְּמוֹ מִקָּרְבָּנוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהִזְדָּרֵז תָּמִיד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד שֶׁיַּתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם. וְגַם לֹא יִלְמַד לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יְאַחֵר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וּבִפְרָט לֹא לַעֲסֹק בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָה וְחֹל וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי אָסוּר לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. גַּם לֹא יִנְהַג בְּמִנְהָג שֶׁל שְׁטוּת, כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים הַנּוֹהֲגִים בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, לְנַקּוֹת גּוּפָם לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וּמֵחֲמַת זֶה עוֹבְרִים כִּמְעַט בְּכָל יוֹם אֶת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּמְבַטְּלִים זְמַן רַב עַל הַנְּקִיּוּת, וּמַפְסִידִים מֵחֲמַת זֶה תּוֹרָה וּתְפִלָּה, חוּץ מִמַּה שֶׁמַּפְסִידִים זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. גַּם עַל יְדֵי שֶׁמַּכְרִיחַ עַצְמוֹ לִנְקִיּוּת טֶרֶם הַזְּמַן, מַזִּיק הַדָּבָר לְגוּפוֹ וּבָא לְחוֹלָאִים רַבִּים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְלָכֵן זֶה רַק מַעֲשֶׂה בַּעַל דָּבָר שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לְחֻמְרוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל זְמַן שֶּׁאֵין נָחוּץ מַמָּשׁ עִנְיַן הַנְּקִיּוּת, מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם סָפֵק, כַּמְּבֹאָר בְּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ. וַאֲפִלוּ הַפּוֹסְקִים הַמַּחְמִירִים בְּעִנְיַן נְקִיּוּת, אֵין כַּוָּנָתָם לְחֻמְרוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁעַל יָדָם עוֹבֵר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, אֶלָּא כַּוָּנָתָם שֶׁרַק אִם נִרְאָה שֶׁמֻּכְרָח לִנְקִיּוּת, אֲזַי יְנַסֶּה עַצְמוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אֲבָל לֹא יִשְׁתַּדֵּל עַל זֶה בִּיגִיעוֹת וְתַחְבּוּלוֹת כְּמִנְהַג הַשּׁוֹטִים עַד שֶׁעוֹבֵר מֵחֲמַת זֶה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. וּבִפְרָט כְּשֶׁזֶּה אֵינוֹ נָחוּץ מַמָּשׁ, לֹא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ, רַק תֵּכֶף יִתְפַּלֵּל בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבִמְתִינוּת כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל וּסְפֵק נְקִיּוּת. גַּם אֵלּוּ שֶׁמַּחְמִירִים בְּעִנְיַן נְקִיּוּת, תְּפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם מְבֻלְבָּלִים הֵן תָּמִיד, כִּי תָּמִיד נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים כָּרָאוּי בְּעִנְיַן הַנְּקִיּוּת. וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם עַל מִי לִסְמֹךְ, הַיְנוּ שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לִסְמֹךְ עַל רֹב הַפּוֹסְקִים מִן הַשֻׁלְחָן עָרוּךְ הַמְּקֵלִּים בְּעִנְיַן נְקִיּוּת, וְעַל רֹב הַצַּדִּיקִים שֶׁהִזְהִירוּ שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן נְקִיּוּת כְּלָל וּכְלָל. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר כָּל יוֹם לְהִזְדָּרֵז בִּתְפִלָּה מַה שֶׁיּוֹתֵר מֻקְדָּם וּבִפְרָט לֹא לַעֲבוֹר חָלִילָה אֶת זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בְּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ עַל כָּךְ צַדִּיקֵי אֱמֶת:

</div>


## Segment 92

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר בְּעֵת הַתְּפִלָּה נִכְנָסִים לְמַחֲשַׁבְתּוֹ פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אֲזַי הָעֵצָה לֹא לִפְנוֹת וְלֹא לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן, רַק יְקַשֵּׁר הֵיטֵב מַחֲשַׁבְתּוֹ לַדִּבּוּר. הַיְנוּ שֶׁיַּאֲזִין הֵיטֵב לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה וְלֹא יִשְׁעֶה לְבִלְבּוּלֵי הַמַּחֲשָׁבָה, וַאֲזַי מִמֵּילָא יְבֻטְּלוּ הַבִּלְבּוּלִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַזָּרוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף פ"ו, וּבְעֵרֶךְ "מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים" סָעִיף ח':

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאֵין לָאָדָם שׁוּם הִתְלַהֲבוּת בַּתְּפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁתְּפִלָּתוֹ הִיא בְּלִי שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת וּבְלִי שׁוּם רֶגֶשׁ, צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק לְהִתְלַהֵב וּלְהִתְעוֹרֵר לַתְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְהִתְלַהֲבוּת וּלְהִתְעוֹרְרוּת. וּכְשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁמַּעֲמִיד פָּנִים שֶׁהוּא כּוֹעֵס, עַל יְדֵי זֶה בָּא לִכְלַל כַּעַס מַמָּשׁ, כָּךְ הוּא מַמָּשׁ בִּקְדֻשָּׁה לְעִנְיָן תְּפִלָּה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּכְרִיחַ עַצְמוֹ וּמִתְחַזֵּק לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת, מִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּלֵב חַם וּבְרֶגֶשׁ. וְכֵן בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּכָל הָעֵצוֹת שֶׁיָּעֲצוּ צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ וּלְהִתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּשִׂמְחָה, וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת. אֲבָל חָלִילָה לֹא עַל יְדֵי עִנְיְנֵי עֲבֵרָה, וְלֹא בִּתְנוּעוֹת שֶׁעַל יָדָם יָכוֹל לַצֵאת חָלִילָה חִלּוּל הַשֵּׁם, רַק צָרִיךְ לִנְהֹג בְּעִנְיַן זֶה בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה, כְּפִי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, וּלְפִי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הוּא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר בֶּאֱמֶת לְשִׂמְחָה, וּבִפְרָט בִּזְמַן הַתְּפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ בְּוַדַּאי לְהִתְחַזֵּק בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה. גַּם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה בְּנִגּוּן שָׂמֵחַ:

</div>


## Segment 94

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא שֶּׁיֹּאמַר אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁיַּקְשִׁיב הֵיטֵב לְפֵרוּשׁ הַמִּלִּים, וְיַאֲזִין הֵיטֵב לְמוֹצָא פִּיו. וְיִזְכֹּר הֵיטֵב כִּי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מְדַבֵּר הוּא אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן כַּאֲשֶׁר עוֹסֵק הוּא בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים פְּרָטִיִּים, צָרִיךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַקְשִׁיב הֵיטֵב לַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר כַּוָּנַת הַתְּפִלָּה. וְלֹא יַחְשֹׁב בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא, כִּי אֲפִלוּ הָאֲנָשִׁים הַלּוֹמְדִים אֶת כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, זֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְעוֹד סִפְרֵי קַבָּלָה, אֲסוּרִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנוֹת הַנַּ"ל, רַק כָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גְּמוּרָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנוֹת שֶׁל תּוֹרַת הַ"קַּבָּלָה" אֶפְשָׁר וּמֻתָּר רַק לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים, יְחִידִי הַדּוֹרוֹת, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק אֲמִתִּי בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלוּם, וַאֲפִלוּ מֵחֲמַת אוֹנֶס חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מְאַבֵּד הוּא אֶת הָרֶגֶשׁ בַּתְּפִלָּה, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בַּתְּפִלָּה שׁוּם חִיּוּת, וְאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְהִתְפַּלֵּל, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל אֹפֶן, וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק לְדַבֵּר אֶת דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בִּפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, כְּפִי שֶׁתִּינוֹק בְּבֵית רַבּוֹ, כַּאֲשֶׁר הַמְּלַמֵּד מְלַמְּדוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אוֹמֵר אֶת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה בִּפְשִׁיטוּת גְּמוּרָה, כַּנִכְתָּב בַּסִּדּוּר, כָּךְ צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק לוֹמַר אֶת דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה. הַיְנוּ, לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל מֹחוֹ לְתֵבוֹת הַתְּפִלָּה, וְלִשְׁמֹר הֵיטֵב אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר זוּלַת תֵּבוֹת הַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁמְּקַיֵּם לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה וּבְסָעִיף צ"ד, עַל פִּי רֹב עוֹזְרוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא זוֹכֶה לְהִתְעוֹרֵר לִתְפִלָּה בְּרֶגֶשׁ וּבְהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי:

</div>


## Segment 96

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹתָיו וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת לְכָל דָּבָר טוֹב שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כִּי בְּלִי יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה וְשׁוּם מַעֲשֵׂה טוֹב בֶּאֱמֶת. כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְגִלָּה ו') "לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי אַל תַּאֲמִין", וּבִפְרָט לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, הֵן לִתְפִלּוֹת הַמִּתְחַיְּבוֹת עַל פִּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ, הַיְנוּ שַׁחֲרִית מִנְחָה וּמַעֲרִיב, הֵן לִתְפִלּוֹת אֲמִתִּיּוֹת אֲחֵרוֹת, הַיְנוּ תְּהִלִּים וְכַיּוֹצֵא, וּבִפְרָט לִתְפִלּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל מְנָת לִפְעֹל יְשׁוּעָה מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֵׁר לְמַעֲשִׂים וּמִצְווֹת אֲחֵרִים. כִּי עִקַּר הַצָּלָה וִישׁוּעָה מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים, הוּא רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית. וְהָעִקָּר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁזֶּה יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַיַּהֲדוּת, הוּא רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה עִם אֱמוּנָה אֲמִתִּית. מֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע מְאֹד בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת וּמְנִיעוֹת לְמָנְעוֹ מִתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת. וְעִקָּר הַמְּנִיעָה הוּא, מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מַפִּיל אֶת הָאָדָם לִכְפִירוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁלֹּא יַאֲמִין שֶׁתְּפִלָּה עוֹזֶרֶת. וּמֵחֲמַת הַכְּפִירוֹת מִתְרַחֵק חָלִילָה אֲפִלוּ מִן הַתְּפִלּוֹת הַקְּבוּעוֹת וּמִכֹּל הַיַּהֲדוּת. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה וּמִפְּנֵי שׁוּם כְּפִירוֹת, וַאֲזַי בְּוַדַּאי יִשְׁמַע הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל כָּל דָּבָר וְעִנְיָן, וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעוֹ מִכָּל מִינֵי יִסּוּרִים. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת כָּרָאוּי, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּךְ, חַיָּב לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵיךְ שֶׁיָּכוֹל, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף צ"ה. וְאָסוּר לוֹ שֶׁיִּפּוֹל בִּגְלָל דָּבָר זֶה מִדַּעְתּוֹ, אוֹ לְהִכָּנֵס בְּשֶׁל זֶה לְעַצְבוּת וּדְאָגוֹת, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּשִׂמְחָה עַל זֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בִּפְשִׁיטוּת אֲפִלוּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף צ"ה. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לוֹמַר אַחַר הַתְּפִלָּה קְצָת תְּהִלִּים אוֹ תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת, בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי. וְאִם גַּם תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֵלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְאוֹמְרָם בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי, אָסוּר לוֹ לְהֵחָלֵש בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה, רַק יְחַכֶּה וִיקַוֶּה וְיִתְגַּעְגֵּעַ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיַּעַזְרֵהוּ שֶׁיּוּכַל בִּזְמַן אַחֵר לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְרֶגֶשׁ. וּכְשֶׁיִּנְהַג בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה וּבְעוֹד סְעִיפִים אֲחֵרִים, וְכֵן בְּכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, אִם יִתְנַהֵג בְּהַדְרָגָה, בְּמִדָּה וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי יֵלֵךְ, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, הֵן בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה הֵן בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲחֵרִים, וְיִזְכֶּה לְטוֹבָה רַבָּה. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת:

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בַּלֵּב אֲפִלוּ צָרַת יָחִיד, וּבִפְרָט צָרוֹת רַבִּים, חַס וְשָׁלוֹם. הַיְנוּ, אֲפִלוּ כְּשֶׁאָדָם אֶחָד שָׁרוּי בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ גַּם לְהַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֶת הַמְּרִירוּת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁהַיָּחִיד סוֹבֵל. וּבִפְרָט כְּשֶׁרַבִּים חַס וְשָׁלוֹם סְבוּכִים בְּצָרוֹת צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהַרְגִּישׁ אֶת יִסּוּרֵיהֶם, לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו בֶּאֱמֶת, הֵן בְּשֶׁל יְשׁוּעַת הָרַבִּים הֵן בְּשֶׁל הַיָּחִיד, וּבִפְרָט עֲבוּר יְשׁוּעָה שֶׁהָרַבִּים זְקוּקִים לָהּ:

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אֶפְשָׁר לוֹמַר תְּהִלִּים. הַיְנוּ מִי שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, זוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְחֵשֶׁק וְרָצוֹן לוֹמַר תְּהִלִּים, וְזוֹכֶה לוֹמַר תְּהִלִּים בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי:

</div>



# עֵצוֹת אֲחָדוֹת

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/26/

# עֵצוֹת אֲחָדוֹת

<div dir="rtl">עֵצוֹת אֲחָדוֹת</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/26


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ מוֹהֲרַ"ן מִבְּרֶסְלָב זיע"א, אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִכָּל רָע. כָּל אָדָם חַיָּב לָדַעַת שֶׁלֹּא יָקֵל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְשֶׁלֹּא יְרַמֶּה עַצְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי הִרְהוּר בְּתַאֲוַת נִאוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֵינוֹ גּוֹרֵם רָע. כִּי הָאֱמֶת הִיא שֶׁמַּחֲשָׁבָה רָעָה הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָרְטָהּ כְּלָל, מִלְּבַד הָרָעָה הַנִּגְרֶמֶת בְּעֶטְיָהּ, כְּפִי מַאֲמָר הַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה (ע"ז כ) שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב רָע בַּיוֹם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְטֻמְאָה בַּלַּיְלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁמוֹר מְאֹד אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וְיַחֲשֹׁב אַךְ טוֹב:

</div>

Every person is obligated to know that one must not be lenient in one's mind — and must not deceive oneself — thinking that through a reflection of the lust of sexual immorality, G-d have mercy, one causes no harm. For the truth is that an evil thought is a great sin that cannot be described at all — in addition to the harm caused by it — as stated in the sacred Talmud : one must not think evil by day in order not to come to impurity at night. Therefore every person must greatly guard his thought and think only good.

Thought is in one's hand to direct wherever one wishes. For two thoughts cannot dwell in one's mind simultaneously. Therefore: if the person thinks good — or even thoughts of commerce — at that moment he cannot think evil thoughts.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הַמַּחֲשָׁבָה הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ לְאָן שֶׁרוֹצֶה. כִּי שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד אֵינָן יְכוֹלוֹת לָדוּר בְּמֹחוֹ. עַל כֵּן אִם הָאָדָם חוֹשֵׁב טוֹב, אוֹ אֲפִלוּ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל מִסְחָר, אֵינוֹ יָכוֹל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת:

</div>

Even if unintentionally one's thought has strayed to reflect on something not good — one can also through this counsel redirect it to another thought — exactly as one steers a horse that has strayed from the straight path — back to the good path.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ אִם בְּלֹא מֵשִׂים נָטְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַרְהֵר בְּדָבָר לֹא טוֹב, אֶפְשָׁר גַּם עַל יְדֵי עֵצָה זוֹ לְהַטּוֹתָהּ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁמַּטִּים סוּס שֶׁסָּר מִן הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה:

</div>

The primary trial with which every person from Israel is tested — is whether one can prevail over one's thought: to turn from evil and think only good.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁמְּנַסִּים כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל הוּא, אִם יוּכַל לִגְבֹּר עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ, הַיְנוּ לָסוּר מִן הָרָע וְלַחֲשֹׁב רַק טוֹב:

</div>

The true counsel for everything is only to request from Hashem, may He be blessed, and to pour out one's heart before Him in the spoken vernacular language. And likewise all one's thoughts and gazing — that are not according to His will, may He be blessed — whether inadvertent, whether deliberate, whether forced, whether willing — one should pour everything before Him and cry out and request that He help to guard one's thought and sight according to the holy Torah.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

הָעֵצָה הָאֲמִתִּית לַכֹּל הִיא, רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַשִּׂיחַ לִבּוֹ לְפָנָיו בְּלָשׁוֹן הַמְדֻבֶּרֶת. וְכֵן כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְהִסְתַּכְּלוּתוֹ שֶׁאֵינוֹ לִרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, יַשִׂיחַ הַכֹּל לְפָנָיו וְיִצְעַק וִיבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לִשְׁמוֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְאִיָּתוֹ עַל פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

</div>

In the holy book Likutay MoHaRaN a rectification is brought for a nocturnal emission, G-d forbid — that one should say on that day the ten known Psalms. (Psalms: 16, 32, 41, 42, 59, 77, 90, 105, 137, 150 from the book of Psalms.) If one can immerse in the mikveh immediately and afterward say the ten Psalms — certainly this is very good, for the mikveh is the primary thing for purification. But if one is unavoidably prevented — for example, weak or ill, or no mikveh is available, or the like — then the recitation of the ten Psalms is also a great rectification. And MoHaRaNas [Reb Nosson, the primary disciple of the Rebbe, of blessed memory] also promised that anyone who immerses in the mikveh every single day in order to draw close to Hashem, may He be blessed, will merit to rectify everything he needs to rectify in the world — and will merit complete repentance and all good — amen. The ten Psalms the Tzadik MoHaRaN commanded to be publicized and made known to all. And even though it appears very easy to say the ten Psalms — yet because of their importance and precious value it is hard to say them. Therefore we do our duty to publicize and make known this great rectification through the saying of the ten Psalms — and every person seeking rectification for his soul should immediately note the ten Psalms before him and say them.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן מוּבָא תִּקּוּן לְמִקְרֶה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶּׁיֹּאמַר בְּאוֹתוֹ יוֹם אֶת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים הַיְּדוּעִים. (מִזְמוֹרִים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"ן, מִסֵּפֶר הַתְּהִלִּים) אִם יוּכַל לִטְבֹּל מִיָּד בַּמִּקְוֵה וּלְאַחַר מִכֵּן לוֹמַר אֶת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים, בְּוַדַּאי טוֹב מְאֹד, כִּי הַמִּקְוֵה הוּא דָּבָר רִאשׁוֹן לְטַהֳרָהּ. רַק אִם הוּא אָנוּס, לְמָשָׁל חָלוּשׁ וְחוֹלֶה, אוֹ שֶׁאֵין בַּנִּמְצָא מִקְוֵה וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי אֲמִירַת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים גַּם כֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל הוּא. גַּם הִבְטִיחַ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּטְבֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִּזְכֶּה לְתַקֵּן כָּל שֶׁעָלָיו לְתַקֵּן בָּעוֹלָם, וְיִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכָל טוּב אָמֵן. אֶת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים צִוָּה הַצַּדִּיק מוֹהֲרַ"ן לְהוֹדִיעָם וּלְפַרְסְמָם לַכֹּל. גַּם אִם לִכְאוֹרָה קַל מְאֹד לוֹמַר אֶת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים, אַךְ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָם וְיֹקֶר עֶרְכָּם קָשֶׁה לְאָמְרָם. עַל כֵּן עוֹשִׂים אָנוּ אֶת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, לְהוֹדִיעַ וּלְפַרְסֵם אֶת הַתִּקּוּן הַגָּדוֹל עַל יְדֵי אֲמִירַת עֲשָׂרָה הַמִּזְמוֹרִים , וְכָל אָדָם הַמְחַפֵּשׂ תִּקּוּן לְנַפְשׁוֹ, יְצַיֵּן מִיַּד לְפָנָיו אֶת עֲשֶׂרֶת הַמִּזְמוֹרִים וְיֹאמְרֵם.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

טוֹב מְאֹד הָיָה לְהַנְהִיג בְּצִבּוּר, עַל כָּל פָּנִים בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר כְּפִי שֶׁנּוֹהֲגִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, לוֹמַר אַחַר הַתְּפִלָּה בְּצִבּוּר "תִּקּוּן הַכְּלָלִי":

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וּזְכוּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּזְכוּת הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם שֶׁגִּלָּה לָנוּ אֶת הַתִּקּוּן, וּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים, תָּגֶּנָּה עָלֵינוּ מִכָּל רָע, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

חָזָק חָזָק וְנִתְחַזַּק:

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

תַּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מֵאוּמָן

</div>



# אֲכִילָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/3/

# אֲכִילָה

<div dir="rtl">אֲכִילָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת, פֵּרוּשָׁהּ הִיא שֶׁאֲפִלוּ כְּשֶׁאוֹכְלִים מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים לְפִי הַהֲלָכָה צָרִיךְ לְאוֹכְלָם כָּרָאוּי, בִּמְתִינוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת וְלֹא בְּדֶרֶךְ תַּאֲוַת אֲכִילָה, כְּזוֹלֵל וּכְסוֹבֵא. הַיְנוּ, אוֹתָם מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים שֶׁאוֹכְלִים מֵהֶם יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, הֵן בָּשָׂר הֵן מַאֲכָלִים אֲחֵרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶם בְּפָחוֹת, רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָה אוֹכְלִים יוֹתֵר מִן הַשִׁיעוּר הַדָּרוּשׁ לְקִיּוּם הַגּוּף, זֶהוּ שֶׁנִּקְרָא זְלִילָה. וְכֵן כַּאֲשֶׁר שׁוֹתִים מַשְׁקָאוֹת כְּשֵׁרִים, הַיְנוּ יֵין שָׂרָף, יַיִן, שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקָאוֹת שֶׁשּׁוֹתִים לְמַעְלָה מִן הַנִּצְרָךְ, הֲרֵי זֶה בְּגֶדֶר סֹבֵא. כְּשֶׁאוֹכְלִים בְּכַשְׁרוּת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף זֶה וּבַסְּעִיפִים ט' כ"ו, עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן הַשֵּׂכֶל, וְנִטְהַר מִדֵּעוֹת שֶׁל כְּסִילוּת. אֲבָל כְּשֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא, מִתְגַּבֶּרֶת הַכְּסִילוּת עַל הַשֵּׂכֶל, כְּלוֹמַר, הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם נֶעְכָּר וּמִטַּפֶּשׁ, וְעַל יְדֵי זֶה נֶחְשַׁךְ אֶצְלוֹ אוֹר הַצַּדִּיק. הַיְנוּ, הָאָדָם מְאַבֵּד חָלִילָה אֶת הַהֶרְגֵּשׁ וְהַהֲבָנָה בְּדַעַת שֶׁקִּבֵּל מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל יִרְאָה וְאַהֲבָה, שֶׁמַּשְׁמָעוּתָן הִיא, שֶׁיָּרֵא לַעֲבוֹר עֲבֵרָה מֵחֲמַת יִרְאַת שָׁמַיִם, הַיְנוּ מִמּוֹרָא הַבּוֹרֵא שֶּׁהִזְהִירוֹ עַל כָּךְ, וְאוֹהֵב לְקַיֵּם מִצְוָה מֵחֲמַת אַהֲבָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מִדּוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ שֶׁל אַהֲבָה וְיִרְאָה אֲמִתִּיּוֹת, הֵמָּה יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת, וַאֲלֵיהֶן אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֲמִתִּי.

</div>

Eating with kashrus means that even when one eats foods that are halachically kosher, one must eat them properly — with composure and a settled mind [יִשּׁוּב הַדַּעַת] — and not in the manner of lustful eating, like a glutton [זוֹלֵל] or a drunkard [סוֹבֵא]. That is: those kosher foods of which one eats more than the measure — whether meat or other foods — of which in truth one could make do with less, but because of lust one eats more than the amount needed for bodily sustenance: this is called gluttony [זְלִילָה]. And likewise when one drinks kosher beverages — namely spirits, wine, beer, and other drinks — more than what is needed: this falls under the category of drunkenness [סֹבֵא]. When one eats with kashrus, as described above in this section and in §§9 and 26, through this the intellect is rectified and purified from foolish views. But when one eats and drinks like a glutton and a drunkard, foolishness [כְּסִילוּת] overpowers the intellect — meaning the person's mind becomes clouded and stupefied — and through this the light of the Tzadik becomes darkened for him. That is, the person loses, G-d forbid, the feeling and understanding in the daas he received from the true Tzadik, and he can then no longer receive from him the good character traits of true fear and love — whose meaning is: to fear committing a transgression out of true fear of Heaven, meaning out of awe of the Creator Who warned him against it, and to love the fulfillment of a commandment out of love for Hashem, may He be blessed. These good traits of true love and fear are the foundation and root of all Jewishness, and one can attain them only through genuine closeness to a true Tzadik.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, נַעֲשִׂים גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. הַיְנוּ, הֵן נָכְרִים מִתְעוֹרְרִים לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת, עוֹזְבִים אֶת אֱמוּנָתָם הַכּוֹזֶבֶת, מִתְגַּיְּרִים וְנַעֲשִׂים יְהוּדִים, הֵן יְהוּדִים שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִיַּהֲדוּת, מִתְעוֹרְרִים וּמִתְקָרְבִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְתַּקֶּנֶת הָאֲכִילָה שֶׁלֹּא בְּכַשְׁרוּת עַד הֵנָּה, הַמְּבֹאָרוֹת בְּסָעִיף א' סָעִיף ט' וְסָעִיף כ"ו. גַּם עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה לְצַדִּיקִים וְלַעֲנִיִּים הֲגוּנִים מִתְתַּקֵּן הַשֵּׂכֶל, וְזוֹכִים לִרְאוֹת וּלְהָבִין אֶת אוֹר הַצַּדִּיק, הַיְנוּ אֶת דַּעַת הָאֱמֶת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, וְזוֹכִים לְקַבֵּל מִצַּדִּיק הָאֱמֶת יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִתִּיּוֹת. לְכָל הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ, הַיְנוּ לַאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת, וְלַהֲבָנַת דַּעְתּוֹ שֶׁל צַדִּיק הָאֱמֶת וְכוּ', זוֹכִים עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה כָּרָאוּי. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֶלָּא רַק מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

</div>

Through giving charity to true Tzadikim and to worthy poor people, converts are made and baalei teshuvah [penitents] come into being. That is: some non-Jews are awakened to understand the truth, abandon their false beliefs, convert, and become Jews; and some Jews who were distant from Jewishness are awakened and draw close to fear of G-d and fulfillment of the Torah — meaning they return in repentance. And through this, the eating that was without proper kashrus until now — as described in §1, §9, and §26 — is rectified. Also through giving charity to Tzadikim and worthy poor people, the intellect is rectified, and one merits to see and understand the light of the Tzadik — meaning the true daas (knowledge) of the true Tzadik — and one merits to receive from the true Tzadik true fear and love. For all these rectifications — eating with kashrus, understanding the daas of the true Tzadik, etc. — one merits through giving charity properly: not for the sake of honor or the like, but solely because Hashem, may He be blessed, commanded it.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הַיְנוּ שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו רַק דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', וּבִפְרָט שֶׁשּׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּגוֹן לָשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת, לֵיצָנוּת, נִבּוּל פֶּה וְכוּ', וּמִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵר מֹחוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרֵי זְנוּת, אָדָם זֶה יָכוֹל לְעוֹרֵר אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְּצוּיוֹת בְּכָל דָּבָר בָּעוֹלָם. כִּי מַה שֶׁמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה מְחַיִּים אֶת הָאָדָם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁמְּצוּיָה בָּהֶם חִיּוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת "אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה אֶחָד הֵם, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ג, דַּף ע"ג) "קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא כָּלָּא חָד". וְלָכֵן מְכֻנָּה חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְצוּיָה בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה. וְכֵן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים בְּשֵׁם "אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה", וְאֵלּוּ הֵם הַמְּחַיִּים אֶת הָאָדָם עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ח, ג) "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" הַיְנוּ שֶׁלֹּא מִטִּבְעִיּוּת הַמַּאֲכָל וְגַשְׁמִיּוּתוֹ חַי הָאָדָם, אֶלָּא רַק מִן הַחִיּוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְּכֻנּוֹת "מוֹצָא פִי ה'" הַמְצוּיָה בָּהֶם. אָדָם כָּזֶה הַזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שׁוֹמֵר בְּרִיתוֹ כַּמְּבֹאָר, וּמְקַבֵּל חִיּוּתוֹ מִמַּאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמִכֹּל הַתַּעֲנוּגִים רַק מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשׁוֹת בָּהֶם, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ רַק מֵרוּחָנִיּוּת אֱלֹקִית, חִיּוּת אֱלֹקִית וְלֹא נֶהֱנָה כְּלָל מִתַּעֲנוּג גַּשְׁמִי חָלִילָה, עַל יְדֵי זֶה מְאִירִים לִבּוֹ וּפָנָיו, וּפָנָיו מִזְדַּכְּכִים וּמִתְקַדְּשִׁים, עַד שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים לִתְשׁוּבָה, רַק עַל יְדֵי הַבָּטָה בָּהֶם. כִּי עַל יְדֵי הַבָּטָה בְּפָנָיו, רוֹאֶה הַמַּבִּיט אֶת עַצְמוֹ כִּבְמַרְאָה הַמְשַׁקֶּפֶת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַמַּבִּיט בְּהַשְׁוָאָה לַמְזֻכָּךְ, וְרוֹאֶה כֵּיצַד מָצוּי הוּא בַּחֹשֶׁךְ, הַיְנוּ בְּרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה. אוֹתוֹ אָדָם שֶׁפָּנָיו מְזֻכָּכוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מְסֻגָּל לְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה בְּלִי שׁוּם תּוֹכֵחָה וְדִבְרֵי מוּסָר, רַק עַל יְדֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מַבִּיט בְּפָנָיו הַטְּהוֹרוֹת וְהַמְאִירוֹת.

</div>

One who has perfection of the holy tongue [לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ] — meaning one who brings forth from his mouth only words of holiness: Torah, prayer, etc. — and especially one who guards his mouth and tongue from speaking forbidden speech, such as lashon hora [evil speech about others], gossip, mockery, vulgarity, etc. — and who strives to guard the bris [covenant of purity], meaning he guards his mind from evil thoughts and especially from thoughts of licentiousness — such a person is able to awaken the letters of the Torah present in every thing in the world. For what gives life to a person through food and drink is because the vitality drawn from Hashem, may He be blessed, is present in them — vitality that is called "the letters of the Torah," for Hashem and the Torah are one, as is explained in the holy Zohar : "The Holy One, blessed be He, and the Torah are entirely one." Therefore the vitality of Hashem present in food and drink — and likewise in other things — is called by the name "the letters of the Torah" — and it is these that give the person life through eating and drinking, as it says in the Torah: "For not by bread alone does man live, but by every utterance of the mouth of Hashem does man live" [Deuteronomy 8:3] — meaning man lives not from the physical nature of the food, but only from the vitality of Hashem — namely the letters of the Torah called "the utterance of the mouth of Hashem" — present within it. Such a person, who merits perfection of the holy tongue and guards his bris as described, and who receives his vitality from his food, drink, and all pleasures solely from the letters of the Torah clothed in them — meaning he nourishes himself only from divine spirituality, divine vitality, and not from bodily pleasure at all, G-d forbid — through this his heart and face are illumined, and his face becomes refined and sanctified, until he can arouse people to repentance simply by gazing upon them. For through looking at his face, the one who looks sees himself as in a mirror that reflects the inner state of the viewer in comparison to the refined one, and sees how he himself dwells in darkness — meaning in distance from Hashem, may He be blessed, and from the commandments of the Torah. That refined person, as described in this section, is able to awaken his fellow to repentance without any rebuke or words of moral instruction — solely through his fellow gazing upon his pure and radiant face.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַרְגִּישׁ רְעָבוֹן מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת שֶׁל תַּאֲוַת אֲכִילָה, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים. וְעָלָיו לִשְׁבֹּר אֶת הַבַּהֲמִיּוּת הַמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, הַיְנוּ, לִשְׁבֹּר אֶת תַּאֲוַת הָאֲכִילָה הַמַּתְאִימָה לִבְהֵמָה, וּלְפִיכָךְ תַּאֲוַת אֲכִילָה מְכֻנָּה בַּהֲמִיּוּת. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִים אֶת הַבַּהֲמִיּוּת נִצּוֹלִים מִן הַשּׂוֹנְאִים.

</div>

When a person feels a ravenous hunger due to an intensification of the lust for eating, let him know that he has enemies [שׂוֹנְאִים]. And he must break the animal nature [בַּהֲמִיּוּת] that is overpowering him — meaning, break the lust for eating that befits a beast [בְּהֵמָה], for which reason the lust for eating is called "animal nature." And through breaking the animal nature one is saved from one's enemies.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה בָּאָה מַחֲלֹקֶת עַל הָאָדָם, שֶׁמְּחָרְפִים וּמְבַזִּים אוֹתוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מְשַׁבְּרִים תַּאֲוַת אֲכִילָה, זוֹכִים לְשָׁלוֹם, וְשֹׂבַע גָּדוֹל בָּא לָעוֹלָם.

</div>

Through lust for eating, strife [מַחֲלֹקֶת] comes upon the person — people revile and disgrace him. But when one breaks the lust for eating, one merits peace, and great satiety [שֹׂבַע] comes to the world.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁמְשֻׁקַע בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא רָחוֹק מִן הָאֱמֶת, וְדִינִים שׁוֹרִים עָלָיו. הַיְנוּ מִתְעוֹרְרִים עָלָיו קִטְרוּגִים, וְעַל יְדֵי זֶה בָּאִים חַס וְשָׁלוֹם יִסּוּרִים, אִם אֵינוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בִּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת לְבַטֵּל אֶת הַדִּינִים הָאֵלּוּ. תַּאֲוַת אֲכִילָה גּוֹרֶמֶת גַּם לְדַלוּת, בִּזְיוֹנוֹת וּבוּשׁוֹת.

</div>

One who is sunk in the lust for eating — it is known that he is far from truth, and judgments [דִּינִים] rest upon him. That is, accusations [קִטְרוּגִים] are aroused against him, and through this come, G-d forbid, sufferings — if he does not repent and does not strive in genuine prayer to nullify these judgments. The lust for eating also brings poverty, degradation, and shame.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁשּׁוֹבֵר אֶת תַּאֲוַת הָאֲכִילָה, עוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹפְתִים עַל יָדוֹ. הַיְנוּ, לְדִבּוּרוֹ יֵשׁ כֹּחַ לְּהִתְקַיֵּם בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן מְסֻגָּל הוּא שֶׁיֵּעָשׂוּ מוֹפְתִים בְּאֶמְצָעוּתוֹ.

</div>

One who breaks the lust for eating — Hashem, may He be blessed, performs wonders through him. That is, his speech has the power to be sustained through the Providence of Hashem, may He be blessed — and therefore he is able to be a channel through which wonders are performed.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּעֲבִירִים יְמֵי חַיֵּיהֶם בְּשֵׁנָה. הַיְנוּ שֶׁלֹּא מַרְגִּישִׁים אֶת רִחוּקָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, וְרִחוּק זֶה נֶחְשָׁב כְּשֵׁנָה. יֵשׁ הַנּוֹפְלִים לְשֵׁינָה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא מַרְגִּישִׁים אֶת רִחוּקָם מִן הָאֱמֶת, בִּגְלַל תַּאֲווֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וִישָׁרִים, רַק שֶׁנּוֹפְלִים לְשֵׁנָה עַל יְדֵי אֲכִילָה. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ זָךְ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט', עַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל מִן הַמֹּחַ וּמִן הַדַּעַת, הַיְנוּ, מֵהֲבָנַת הָאֱמֶת, וְנוֹפֵל לְשֵׁנָה, הַיְנוּ מִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִן הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶת הַהִתְרַחֲקוּת. כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כַּמְּבֹאָר בַּסְּעִיפִים א' ג' וְט', עַל יְדֵי זֶה מֵאִיר שִׂכְלוֹ, וּמֵבִין אֶת הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דָּבָר. וְכַאֲשֶׁר הַשֵּׂכֶל מֵאִיר בָּאָדָם, אֵינוֹ נֶחְשָׁב בִּבְחִינַת יָשֵׁן, כִּי עוֹשֶׂה הוּא כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב בְּחִיּוּת, בְּחֵשֶׁק וּבְהִתְעוֹרְרוּת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲכִילָתוֹ אֵינָהּ בְּכַשְׁרוּת כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר, אֲזַי מְאַבֵּד הוּא אֶת הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּיִּים וְנוֹפֵל לְשֵׁנָה. וְהַגַּם שֶׁנִּדְמֶה כִּי אָדָם זֶה עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל עֲבוֹדָתוֹ הִיא בִּבְחִינַת שֵׁנָה, וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין שׁוּם נַחַת מֵעֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אָדָם הַשָּׁקוּעַ בְּשֵׁנָה, לָכֵן צָרִיךְ לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר אָדָם מִן הַשֵּׁנָה, אִם לֹא הִתְעוֹרֵר מְעַט מֵעַצְמוֹ. וְהָעֵצָה לָזֶה לְהִתְעוֹרֵר מִן הַשֵּׁנָה, לְמַעַן לֹא יֹאבְדוּ הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, כְּמוֹ שֶּׁמְּאַבְּדִים אֲנָשִׁים רַבִּים עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם מְבִינִים בָּאֱמֶת, הִיא רַק עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶּׁסִּפֵּר צַדִּיק אֱמֶת. כִּי יֶשְׁנָם צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיְּכוֹלִים לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאִים, הַמְּעוֹרְרִים מִן הַשֵּׁנָה אֶת הַמַּקְשִׁיב בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת, אוֹ שֶׁלּוֹמֵד בְּעַצְמוֹ אֶת סִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת וּבְעִיּוּן גָּדוֹל בְּכַוָּנָה זוֹ כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁבָּא לְצַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה הַיָכוֹל לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַּעַבְרוּ עָלָיו שְׁנוֹתָיו בְּשֵׁנָה.

</div>

There are people who pass the days of their lives in sleep. That is, they do not feel their distance from Hashem, may He be blessed, and from the Torah — and this distance is considered as sleep. There are those who fall into sleep because of lusts and evil deeds — they do not feel their distance from the truth. And there are people who are upright and wholesome, but who fall into sleep specifically through eating. For when a person eats food that is not pure, as described in §9, he falls thereby from his mind and daas — from understanding the truth — and falls into sleep, meaning he distances himself from Hashem, may He be blessed, and from the Torah, without feeling the distancing. For when a person eats in holiness and purity, as described in §§1, 3, and 9, through this his intellect is illumined and he understands the truth in every thing. And when the intellect is illumined within a person, he is not considered as one who sleeps — for he performs every good deed with vitality, with longing, and with arousal. But when his eating is not with proper kashrus, as described, he then loses the true intellect and daas and falls into sleep. And even though it appears that this person serves Hashem, may He be blessed, and engages in Torah and prayer — in truth all his service is in the aspect of sleep, and Hashem, may He be blessed, has no satisfaction [נַחַת] from the service of a person sunk in sleep. Therefore he needs to be awakened from his sleep. But it is impossible to awaken a person from sleep unless he has awakened at least a little of himself. And the counsel for awakening from sleep — so that one's years and days not be lost, as many people lose them because they do not truly understand — is only through the story-tales [סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת] that a true Tzadik told. For there are true Tzadikim who can tell wondrous story-tales that awaken from sleep one who truly and sincerely listens, or who studies the story-tales himself in truth, sincerity, and with great attentiveness with this specific intention — to awaken from his sleep. Fortunate is the man who comes to such a true Tzadik who can awaken him from his sleep, so that his years may not pass in slumber.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

מַאֲכָלוֹ שֶׁל יְהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת מְזֻכָּךְ וְנָקִי מִכָּל מִינֵי תַּעֲרֹבֶת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא. הַיְנוּ, פַּרְנָסָתוֹ וּמַאֲכָלוֹ שֶׁל יְהוּדִי חַיָּבִים לִהְיוֹת נְקִיִּים מִכָּל מִינֵי חֲשָׁשׁוֹת אִסּוּר וְכָזָב, כְּגוֹן גְּנֵבָה, גְּזֵלָה וּרְצִיחָה, בְּכָל הָאוֹפַנִּים. הַיְנוּ, לֹא רַק גְּנֵבָה גְּזֵלָה וּרְצִיחָה מַמָּשׁ אֲסוּרִים בְּוַדַּאי, כְּפִי שֶׁכָּל אָדָם יוֹדֵעַ, אֶלָּא אֲפִלוּ בְּמַדְרֵגוֹת עֲדִינוֹת יוֹתֵר מֵעֵין אֵלּוּ, כְּמוֹ הַלְוָאַת כֶּסֶף בְּלֹא לְהָשִׁיב, אִם לֹא בְּדֶרֶךְ אוֹנֵס, וּכְמוֹ כֵן, לְשַׁקֵּר וּלְכַזֵּב, הֵן בְּמִסְחָר, הֵן בִּמְלָאכָה, גַּם אֵלּוּ בְּגֶדֶר אִסּוּר חָמוּר מְאֹד הֵם. וּבִפְרָט מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אֵלּוּ בְּוַדַּאי תַּעֲרוֹבוֹת סִטְרָא אָחֳרָא, לֹא רַק מַה שֶׁהוּא בְּגֶדֶר טְרֵפָה מַמָּשׁ, רַק אֲפִלוּ שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר עַל פִּי "שֻׁלְחָן עָרוּךְ", הַפַּרְנָסָה וְהַמַּאֲכָלִים הַבָּאִים בְּאֶמְצָעוּתָהּ, חַיָּבִים לִהְיוֹת נְקִיִּים אַף מֵחֲנֻפָּה, מִצְבִיעוּת וּמִבִּטָּחוֹן שֶׁל כָּזָב, וּבִפְרָט מֵהִשְׁתַּדְּלוּת בְּפַרְנָסָה שֶׁלֹּא עַל פִּי הַתּוֹרָה, הַיְנוּ לַעֲבֹר אוֹ לְזַלְזֵל אֲפִלוּ בְּמִצְוָה קַלָּה מֵחֲמַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת בַּפַּרְנָסָה, בְּוַדַּאי אָסוּר. פְּגָמִים אֵלּוּ בְּפַרְנָסָה וּבְמַאֲכָל, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה וּבִמְקוֹמוֹת נוֹסָפִים בְּסֵפֶר זֶה, נִקְרָאִים "תַּעֲרוֹבוֹת סִטְרָא אָחֳרָא". וּמַאֲכַל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרוֹבוֹת אֵלּוּ, מַחֲטִיאִים אֶת הָאָדָם, כִּי עַל יְדֵי אֲכִילָה שֶׁלֹּא בְּכַשְׁרוּת עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ כַּמְּבֹאָר בְּפָרָשַׁת "עֵקֶב" (דְּבָרִים ח, יב יד) "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ." וְשִׁכְחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְכָל מִינֵי חַטָּאִים וַעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַבֵּרוּר שֶׁל הַמַּאֲכָלִים, הַיְנוּ, הָעֵצָה שֶׁהַפַּרְנָסָה וְהַמַּאֲכָל נְקִיִּים יִהְיוּ מִכָּל תַּעֲרוֹבוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, הִיא רַק עַל יְדֵי אֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, שֶׁעִקָּרָהּ הוּא אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה. הַיְנוּ לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, כִּי הַפַּרְנָסָה וְהַמַּאֲכָל הֵמָּה רַק בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלֹא עַל יְדֵי הַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת. כְּפִי הַמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל' בְּעִנְיַן "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה", כָּךְ הַפַּרְנָסָה וְהַמַּאֲכָל צְרִיכִים לִהְיוֹת נְקִיִּים מִכָּל מִינֵי כָּזָב וְהִשְׁתַּדְּלוּת כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁאֵלּוּ בִּכְלָל תַּעֲרוֹבוֹת סִטְרָא אָחֳרָא. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם נִזְהָר שֶׁפַּרְנָסָתוֹ וּמַאֲכָלוֹ נְקִיִּים יִהְיוּ מִתַּעֲרוֹבוֹת סִטְרָא אָחֳרָא, מִתְהַוֶּה עַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין", הַיְנוּ, הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּאִלּוּ רוֹאֶה הוּא בְּעֵינָיו וּמֵבִין בְּשִׂכְלוֹ. הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַכָּרַת הַשְׁגָּחָתוֹ כָּרָאוּי, מְכֻנִּים בְּשֵׁם: "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין". כִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַכַּוָּנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, "וּשְׁכִינְתֵּהּ" מְכֻנֶּה כָּל יְהוּדִי הַנּוֹהֵג עַל פִּי הַתּוֹרָה בְּכָל פְּרָט. כִּי שְׁכִינְתֵּהּ, פֵּרוּשָׁהּ הַשְׁרָאָה, הַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן וְשׁוֹרֶה כִּבְיָכוֹל עִם כָּל יְהוּדִי הַמְּקַיֵּם רְצוֹנוֹ בֶּאֱמֶת, כְּפִי שֶׁגִּלָּה בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן, יְהוּדִי הַמַּכִּיר כָּרָאוּי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְקַיֵּם בֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּוַדַּאי שׁוֹכֵן בְּתוֹכוֹ וְאֶצְלוֹ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא: "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ", הַיְנוּ, אָדָם זֶה מְיֻחָד וּמְקֹרָב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַפִּין בְּאַפִּין, פָּנִים אֶל פָּנִים, מֵחֲמַת שֶׁמַּכִּיר וּמַרְגִּישׁ כְּבוֹדוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו, כְּפִי שֶׁאָדָם מַכִּיר אֶת חֲבֵרוֹ הַקָּרוֹב, וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֵהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים.

</div>

The food of a Jew must be refined and clean of all manner of mixture of the sitra achra [the "other side," the forces of impurity]. That is: a Jew's livelihood and food must be clean of all manner of concerns about prohibition and falsehood — such as theft, robbery, and murder, in all their forms. That is: not only actual theft, robbery, and murder are certainly forbidden, as everyone knows — but even in subtler manifestations of the same, such as lending money with no intention to repay, unless through genuine compulsion; and likewise lying and deceiving, whether in commerce or in craft — these too are under a very severe prohibition. And especially forbidden foods — these are certainly mixtures of the sitra achra, not only what is literally treif, but even whatever is not kosher according to the Shulchan Aruch. Furthermore, one's livelihood and food — and the food that comes through it — must also be clean of flattery [חֲנֻפָּה], hypocrisy [צְבִיעוּת], and false reliance [בִּטָּחוֹן שֶׁל כָּזָב]. And especially forbidden is livelihood-seeking in a way that contravenes the Torah — meaning to transgress or belittle even a minor commandment on account of the pursuit of livelihood. All these blemishes in livelihood and in food, as described in this section and in additional places in this book, are called "mixtures of the sitra achra." And food that contains these mixtures causes the person to sin, for through eating without proper kashrus, one risks forgetting Hashem and distancing oneself from Him — as warned in the Torah's portion Eikev: "Lest you eat and be satisfied, and your heart become haughty and you forget Hashem your G-d" [Deuteronomy 8:12, 14]. And forgetting Hashem brings a person to all manner of sins and iniquities, G-d have mercy. The clarification [בֵּרוּר] of foods — the counsel by which one's livelihood and food are clean of all mixtures of the sitra achra — is only through genuine faith, whose essence is faith in Providence [אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה]. That is: to truly believe that one's livelihood and food come solely through His Providence, may He be blessed, and not through effort via natural causes — as explained in §30 of the chapter "Truth and Faith." So too must one's livelihood and food be clean of all manner of falsehood and effort contrary to the Torah, for these are included within the mixtures of the sitra achra. And when a person is careful that his livelihood and food are clean of mixtures of the sitra achra, a "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence, face to face" [יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין] is brought about through his eating — meaning he draws close to Hashem, may He be blessed, and recognizes Him, may He be blessed, as if seeing with his eyes and understanding with his intellect. This true closeness to Hashem, may He be blessed, and the proper recognition of His Providence, is called by the name: "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence, face to face." For Kudsha Brich Hu [the Holy One, blessed be He] refers to Hashem, may He be blessed; and "His Presence" [שְׁכִינְתֵּהּ] is a term applied to every Jew who conducts himself according to the Torah in every detail. For Shechinteh means "indwelling" — that the Holy One, blessed be He, dwells and abides, as it were, with every Jew who fulfills His will in truth, as He revealed in His holy Torah. Therefore, a Jew who properly recognizes the Providence of Hashem, may He be blessed, and truly fulfills His will — the Holy One, blessed be He, certainly dwells within him and beside him. And this is called "the unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence" — meaning this person is united with and close to Hashem, may He be blessed, face to face, because he recognizes and feels His honor and His Providence upon him — as a person recognizes his close friend, and especially when he sees him face to face.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַתַּאֲווֹת מְכֻנּוֹת קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת. הַיְנוּ, כָּל צָרְכֵי הַגּוּף שֶׁאָדָם מִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶם, וּבְעִקָּר בְּשִׁעוּר מֵעַל לַנִּצְרָךְ לְקִיּוּם גּוּפוֹ, כְּגוֹן אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, מַלְבּוּשִׁים, וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאָדָם מִתְאַוֶּה לָהֶם, בְּשִׁעוּר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לוֹ, רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתוֹ חוֹשֵׁק הוּא בְּהָרְחָבוֹת אֵלּוּ. כִּי בֶּאֱמֶת יָכוֹל הַגּוּף לְּהִתְקַיֵּם גַּם בְּלִי תַּאֲווֹת, אַדְּרַבָּה, כְּכָל שֶׁיַּפְחִית מִגּוּפוֹ תַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, כֵּן יִיטַב לוֹ, כַּמּוּבָא בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת, וְכֵן מְבֹאָר בְּסִפְרֵי רְפוּאָה, שֶׁרִבּוּי תַּאֲווֹת וְרִבּוּי הָרְחָבוֹת מַזִּיקִים לָאָדָם. וְכֵן רוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי אָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת תַּעֲנוּגִים וְהָרְחָבוֹת טוֹב לוֹ יוֹתֵר וְגַם בְּרִיאוּתוֹ מְשֻׁפֶּרֶת יוֹתֵר. וּבִפְרָט אָדָם הַמֵּבִין אֶת הָאֱמֶת וְרוֹצֶה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיַּהֲדוּת, בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יִיטַב לוֹ בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתֵּן לְגוּפוֹ רַק אֶת הַהֶכְרֵחִי לְקִיּוּמוֹ. וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרוֹת הַתַּאֲווֹת עַל הָאָדָם, כְּלוֹמַר, הַקְּלִפּוֹת מִתְגַּבְּרוֹת עַל הַקְּדֻשָׁה הַמְצוּיָה בְּכָל יְהוּדִי שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁבּוֹ, שֶׁהִיא חֵלֶק אֱלוֹקִי מִמַּעַל, וְהַתַּאֲווֹת הֵן קְלִפּוֹת, מוֹתָרוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, וְהַגְּדוֹלוֹת מֵהֵן בְּיוֹתֵר הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כַּאֲשֶׁר שְׁאָר הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכוֹת אַחֲרֵיהֶן, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים לְמַעְלָה מִן הַמִּדָּה, מִתְעוֹרְרוֹת כָּל הַתַּאֲווֹת. וְכַאֲשֶׁר תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָאָדָם, מוֹשְׁכוֹת הֵן אֶת הַדִּבּוּר לְגָלוּת, הַיְנוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וְכוּ'. הָעֵצָה וְהַתִּקּוּן כְּנֶגֶד הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת הֵם תַּעֲנִית וְהַרְחָקָה בֶּאֱמֶת מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת. צָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי הִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמִמּוֹתָרוֹת, קַלָּה לְאֵין שִׁעוּר מִתַּעֲנִית, וּמְסַיַּעַת לְבַטֵּל תַּאֲווֹתָיו שֶׁל אָדָם, כְּתַעֲנִית מַמָּשׁ. וּמוּבָא בְּכַמָּה סִפְרֵי אֱמֶת, שֶׁבְּכַמָּה פְּרָטִים הַהִתְרַחֲקוּת מִתַּאֲווֹת וּמִמּוֹתָרוֹת טוֹבָתָהּ מְרֻבָּה מִתַּעֲנִית. וְכַאֲשֶׁר מְּקַיְּמִים עֵצָה זוֹ הַמְבֹאֶרֶת לְמַעְלָה, הַיְנוּ, תַּעֲנִית וְהַרְחָקָה מִתַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר, וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְקֵרוּב אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַיֵּם עֵצָה זוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מַאֲכָלוֹ חָשׁוּב וְיָקָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי אֲכִילָתוֹ נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, וּמִתְהַוֶּה "יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַפִּין בְּאַפִּין", כַּמְּבֹאָר בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם פֵּרוּשׁ נִפְלָא עַל זֶה.

</div>

All lusts are called klipos and luxuries [קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת]. That is: all bodily needs that a person lusts for — and especially in a measure beyond what is required for the body's sustenance — such as eating, drinking, clothing, and other things that a person desires in a measure he does not need, but out of lust he craves these expansions. For in truth the body can sustain itself without lusts — on the contrary, the more one reduces lusts and luxuries, the better it will be for him, as is brought in the books of truth, and as is also explained in books of medicine, that an excess of lusts and an excess of luxuries harms a person. And one sees this perceptibly: a person who is content with fewer pleasures and luxuries fares better and his health is also improved. And especially a person who understands the truth and wishes to walk in the way of Jewishness, in the way of the Torah in truth — it is far better for him when he gives the body only what is absolutely necessary for its sustenance. And when lusts overpower a person — meaning the klipos overpower the holiness present in every Jew, which is the soul within him, which is a part of G-d above, for the lusts are klipos and luxuries as described above — and the greatest among them are eating and drinking, after which all other lusts are drawn, as one sees perceptibly: when one eats and drinks beyond the measure, all the lusts are aroused. And when the lust for eating and drinking overpowers a person, they drag speech into exile [גָּלוּת] — meaning it becomes impossible to speak any word properly in truth before Hashem, may He be blessed, whether in Torah, in prayer, etc. The counsel and the rectification against the overpowering of the lusts are fasting and genuine distancing from lusts and luxuries. One must remember that distancing from lusts and luxuries is easier beyond all measure [לְאֵין שִׁעוּר] than fasting, and aids in nullifying one's lusts just as actual fasting does. And it is brought in several books of truth that in several respects the benefit of distancing from lusts and luxuries is greater than fasting. And when one fulfills this counsel described above — fasting and distancing from lusts and luxuries — through this speech is rectified, and one can speak words of Torah and prayer in truth, and then one can draw near those who are distant from truth to fear of G-d and fulfillment of the Torah. And drawing people near to Hashem, may He be blessed, is the very essence of the perfection of faith. When a person fulfills this counsel as described in this section, his food is precious and dear to Hashem, may He be blessed, and through his eating great rectifications are made, and a "unification of the Holy One, blessed be He, and His Presence, face to face" comes about — as explained in the previous section with its wondrous elucidation.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה נִפְגַּם כָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי הִשְׁתַּקְּעוּת בְּתַאֲוַת אֲכִילָה נִטָּל הַכָּבוֹד וְהַמֶּמְשָׁלָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ נוֹפְלִים אֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. כְּלוֹמַר, מִן הַשָּׁמַיִם מוֹסְרִים אֶת הַכָּבוֹד וְהַמֶּמְשָׁלָה לַגּוֹיִים, וְהָרְשָׁעִים וְעַזֵּי הַפָּנִים שֶׁבַּדּוֹר נוֹטְלִים אוֹתָם לְעַצְמָם, וְזֶה הַנִּקְרָא "הֶסְתֵּר פָּנִים". הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ חָלִילָה עַל יִשְׂרָאֵל לְשָׁמְרָם מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים. כִּי יִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִים מִצָּרוֹת וְיִסּוּרִים רַק בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ חָלִילָה עֲלֵיהֶם, בְּשֶׁל הִשְׁתַקְעוּתָם בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים חָלִילָה הַדִּינִים, הַיְנוּ שֶׁמִּתְהַוִּים קִטְרוּגִים חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי קִטְרוּגִים בָּאִים חָלִילָה צָרוֹת וְיִסּוּרִים. אֲבָל כְּשֶׁמְשַׁבְּרִים תַּאֲוַת אֲכִילָה, וְכֵן כַּאֲשֶׁר מִתְרַחֲקִים מִתַּאֲווֹת אֲחֵרוֹת, מִתְבַּטְּלִים הַדִּינִים. וְאָז הַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה הַיְנוּ, כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל, הוּא בִּשְׁלֵמוּת, וּלְעַזֵּי הַפָּנִים הָרְשָׁעִים וְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, אֵין שׁוּם שְׂרָרָה וְהִתְמַנּוּת.

</div>

Through lust for eating, holy honor [כָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה] is blemished. That is: through being sunk in the lust for eating, honor and dominion [כָּבוֹד וּמֶמְשָׁלָה] are taken from Israel and fall to the nations of the world. That is, from Heaven the honor and dominion are handed over to the gentiles, and the wicked and brazen ones of the generation seize them for themselves — and this is called "the hiding of the face" [הֶסְתֵּר פָּנִים]: meaning Hashem, may He be blessed, as it were, does not watch over Israel to protect them from troubles and suffering. For Israel are saved from troubles and suffering only through the Providence of Hashem, may He be blessed — but when Hashem, may He be blessed, does not watch over them, G-d forbid, because of their being sunk in the lust for eating as described at the beginning of this section, through this the judgments are intensified, G-d forbid — meaning accusations [קִטְרוּגִים] arise, G-d forbid. And through the accusations come, G-d forbid, troubles and suffering. But when one breaks the lust for eating — and likewise when one distances oneself from other lusts — the judgments are nullified. And then the holy honor — meaning the honor of Israel — is complete, and to the brazen wicked and transgressors there is no authority or appointment whatsoever.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל יוֹתֵר מִן הַצֹּרֶךְ, כִּי אֲכִילָה מְרֻבָּה מַזִּיקָה מְאֹד לָאָדָם, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. וַאֲפִלוּ הַמַּאֲכָלִים הַנִּמְצְאִים מִכְּבָר בְּגוּף הָאָדָם, מִצְטָרְפִים לָאֹכֶל הַמְּיֻתָּר שֶׁהָאָדָם אָכַל, וּמַזִּיקִים לוֹ מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

</div>

One must be very careful not to eat more than necessary, for excessive eating harms a person greatly — both spiritually and materially. And even the foods already in a person's body join with the excess food the person has eaten and harm him greatly, G-d forbid, both spiritually and materially.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֲכִילָה יְתֵרָה, נִמְשָׁל הוּא כַּבְּהֵמָה, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא לֶאֱכוֹל רַק כְּדֵי קִיּוּם הַגּוּף. אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל לְמַעְלָה מִן הַדָּרוּשׁ, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה מַמָּשׁ, וְעַל אֲכִילָה זֹּאת בָּאָה מַחֲלַת הַקַּדַּחַת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְכֵן כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לְאָדָם מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְמַאֲכָל אָדָם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט', גַּם עַל יְדֵי זֶה בָּאָה עָלָיו מַחֲלָה זוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים, וְיַעְזְרֵנוּ בְּכָל טוּב.

</div>

When a person eats excess food, he is likened to a beast [בְּהֵמָה], for the definition of a human being is to eat only for the sustenance of the body. But when one eats beyond what is required, this is literally the act of a beast — and for such eating comes the illness of fever [קַדַּחַת], G-d have mercy. And likewise when food that is not fit for human consumption befalls a person, as described in §9, through this too comes this illness upon him, G-d have mercy. May Hashem, may He be blessed, save us from all manner of illnesses and help us with all good.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

תַּאֲוַת אֲכִילָה הִיא אַחַת מִשָּׁלוֹשׁ הַתַּאֲווֹת הַפּוֹגְמוֹת וּמְקַלְקְלוֹת אֶת יִרְאַת הַלֵּב. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כָּרָאוּי, נִמְשֶׁכֶת דַּעַת כֵּיצַד לְתַקֵּן תַאֲוָה זוֹ. וְאָז זוֹכִים לְיִרְאָה וְלִתְפִלָּה, עַיֵּן "יִרְאָה" סְעִיף כ', כ"א.

</div>

The lust for eating is one of the three lusts that blemish and corrupt the fear of the heart [יִרְאַת הַלֵּב]. And through properly receiving the festival of Sukkos, one draws the daas of how to rectify this lust. And then one merits fear and prayer — see the heading "Fear" .


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַמַּאֲכָלִים שֶׁאוֹכְלִים נִתְקַלְקֵל לִפְעָמִים הַחֲלוֹם. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר אֵין אוֹכְלִים בְּכַשְׁרוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט' וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת בַּסֵּפֶר, עַל יְדֵי זֶה הָאָדָם חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת לֹא טוֹבִים הָעֲלוּלִים לִגְרֹם לְהַגִּיעַ לְטֻמְאַת קֶרִי, חַס וְשָׁלוֹם. הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִכָּךְ הוּא שִׂמְחָה, הַיְנוּ, לִשְׂמֹחַ בַּמִצְווֹת, בַּחֲסָדִים וּבָהַרְחָבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה לָאָדָם תָּמִיד, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וּבְפַרְנָסָה, וְהֵן בְּרוּחָנִיּוּת, לִשְׂמֹחַ עִם כָּל נְקוּדָה טוֹבָה שֶׁל יִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ. וְיֵשׁ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד, לִשְׂמֹחַ בְּדָבָר זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יְהוּדִים וְלֹא גּוֹיִים, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁיֵּשׁ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּעִנְיַן זֶה שֶׁל "שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי", וּבִפְרָט יֵשׁ לְהִתְרַחֵק תָּמִיד מֵעַצְבוּת וּמִדְּאָגוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מִינֵי פְּגָמִים.

</div>

Through the foods that one eats, one's dreams are sometimes corrupted. That is: when one does not eat with proper kashrus, as described in §9 and in additional places in the book, through this the person dreams bad dreams that can lead, G-d forbid, to nocturnal impurity [טֻמְאַת קֶרִי]. The rectification and counsel for being saved from this is joy [שִׂמְחָה] — meaning to rejoice in the commandments, in the kindnesses, and in the expanses that Hashem, may He be blessed, always bestows upon a person — whether materially, in bodily health and livelihood, or spiritually. One should rejoice over every good point of fear of Hashem and fulfillment of the commandments that one finds within oneself. And one must always strengthen oneself to rejoice in this — that we are Jews and not gentiles, as our Rebbe, of blessed memory, explained: that one must rejoice greatly in the matter of "Who has not made me a gentile." And especially one must always distance oneself from sadness and worry, for through this one is saved, with Hashem's help, from all manner of blemishes.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבִּי אֲמִתִּי, הַמְּסֻגָּל לְעוֹרֵר אֶת הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל יְהוּדִי, כָּרָאוּי, וְגַם הוּא אִישׁ חָיִל וְלֹא חָדַל אִישִׁים הַמְּכֻנֶּה בְּפִי הָעוֹלָם "שְׁלֵימַזְלְנִיק" - עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל לְקַבֵּל בְּעֵת אֲכִילָתוֹ, אוֹר דְּכִסּוּפִין, הַיְנוּ, בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה מִתְעוֹרְרִים בּוֹ כִּסּוּפִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ הוּא וְנִכְסָף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר. וְיֵשׁ לָדַעַת, כִּי הַכִּסּוּפִים וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה חֲשׁוּבִים וִיקָרִים מִכָּל, כִּי עַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יַגִּיעוּ לַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

</div>

One who merits to draw close to a true Rebbe who is capable of properly awakening the good point within a Jew, and who is also a man of valor [אִישׁ חָיִל] and not one lacking in men [חָדַל אִישִׁים] — what is commonly called a "שְׁלֵימַזְלְנִיק" [a hapless, feeble person] — through this he can receive, during the time of his eating, the light of longing [אוֹר דְּכִסּוּפִין]. That is: during the meal, longings [כִּסּוּפִים] for Hashem, may He be blessed, are aroused within him, until he yearns and longs for Hashem, may He be blessed, without limit. And one must know that longings and yearning for Hashem, may He be blessed, and for fulfillment of the Torah are more precious and dear than everything — for through them one will certainly arrive at the doing of commandments and good deeds.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי "מְזוֹנָא דְּגוּפָא", הַיְנוּ, תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, נֶחְלָשׁ "מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא", הַיְנוּ, הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהֵם: תּוֹרָה, תְּפִלָּה, מִצְווֹת, צְדָקוֹת, הַמְּכֻנִּים "מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא", וּמִתְקַלְקֶלֶת הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בָּאָדָם, שֶׁהִיא עִקַּר מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא.

</div>

Through mezonah d'gufa [sustenance of the body] — that is, lust for eating and drinking — mezonah d'nishmata [sustenance of the soul] is weakened. That is: the will and the longing to perform good deeds — which are Torah, prayer, commandments, and acts of charity, called "sustenance of the soul" — are weakened. And the true fear of G-d present in the person — which is the very essence of sustenance of the soul — becomes corrupted.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קַבָּלַת תּוֹכֵחָה וּמוּסָר מִצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶּׁבִּיכוֹלְתוֹ לְהוֹכִיחַ יְהוּדִים כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתָם אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי תּוֹכֵחָה וּמוּסָר, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵי מוּסָרוֹ, אָסוּר לוֹ לְהוֹכִיחַ אֲחֵרִים, כִּי מוּסָר וְתוֹכֵחָה שֶׁאֵינָם מְחַיִּים עֲלוּלִים לְהַזִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן ח', בַּתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכֵחָה". אֲבָל כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים מוּסָר מִפִּי צַדִּיק אֲמִתִּי, עַל יְדֵי זֶה מַגְבִּירִים מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא עַל מְזוֹנָא דְּגוּפָא, הַיְנוּ מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְעִסּוּק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵלּוּ הֵם מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וָעֹז מְהַגֵּרוּי וְהַחֵשֶׁק לְתַעֲנוּגֵי הַגּוּף, שֶׁהֵם מְזוֹנָא דְּגוּפָא.

</div>

Through receiving reproof and moral instruction from the true Tzadik — who is capable of properly rebuking Jews, meaning he gives those people life through his words of reproof and instruction — for one who cannot give life to people through his moral words is forbidden from rebuking others, since reproof and rebuke that do not give life are liable to cause harm, G-d forbid, as explained in Likutay MoHaRaN — but when one hears moral instruction from the mouth of a true Tzadik, through this the mezonah d'nishmata is strengthened over the mezonah d'gufa: meaning one is aroused to fear of Hashem and engagement in good deeds — which are the sustenance of the soul — with far greater power and longing than the craving and desire for bodily pleasures, which are the sustenance of the body.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הָאֲכִילָה הוּא כְּדֵי לָתֵת אִמְרֵי שׁפֶר, הַיְנוּ לְהַכִּיר חֲסָדָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְהַלְּלוֹ עַל כָּךְ, שֶׁזֶּה נִקְרָא "אִמְרֵי שָׁפֶר", כַּמְּבֹאָר בַּתַּרְגּוּם עַל הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית מט, כא:) "הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר", וּבְכֹחַ הָאֲכִילָה, לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, בִּתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְזֹאת יַחְשֹׁב הָאָדָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה וּבְשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בִּשְׁאָר צָרְכֵי הַגּוּף, כְּלוֹמַר, יַחְשֹׁב כִּי הוּא אוֹכֵל וְכוּ' בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כֹּחוֹת לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וּמִי שֶׁמְּקַיֵּם זֹאת, חֲשׁוּבָה אֲכִילָתוֹ כִּקְטֹרֶת, וְהוּא זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, הַיְנוּ מַכִּיר הוּא תָּמִיד אֶת הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא תָּמִיד בְּשִׂמְחָה. כְּלוֹמַר שָׂמֵחַ בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁהֵם עִקַּר הַשִּׂמְחָה, וּמִמַאֲכָלוֹ נַעֲשָׂה כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים גַּם לְפַרְנָסָה קַלָּה.

</div>

The primary purpose of eating is in order to give forth imrei shafer [words of beauty and grace — see Targum on Genesis 49:21] — meaning to recognize the kindnesses of Hashem, may He be blessed, to give thanks and praise Him for them: this is called imrei shafer. And also, through the strength of eating, to serve Hashem, may He be blessed — meaning to engage in Torah, prayer, and good deeds. This is what a person should think during eating and while engaged in other bodily needs — meaning he should think that he is eating etc. in order to have strength to serve Hashem, may He be blessed, as described above. And one who fulfills this — his eating is considered as the ketoress [Temple incense offering], and he merits joy — meaning he always recognizes the kindnesses and goodnesses that Hashem, may He be blessed, does with him, and through this he is always in a state of joy. That is: he rejoices in the commandments and good deeds, which are the essence of joy, and from his food a crown [כֶּתֶר] is made for Hashem, may He be blessed. Through this one merits also easy livelihood [פַּרְנָסָה קַלָּה].


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם, וַאֲפִלוּ צַדִּיק גָּדוֹל, חַיָּב לִסְבֹּל בְּכָל יוֹם אֵיזֶה צַעַר. וְכַמָּה שֶׁדַּעְתּוֹ גְּדוֹלָה יוֹתֵר, יִסּוּרָיו גַּם הֵם גְּדוֹלִים יוֹתֵר. וְעַל יְדֵי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, בְּכַשְׁרוּת, וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ט' וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת בַּסֵּפֶר, עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּקִים הַיִּסּוּרִים שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ.

</div>

Every person — even a great Tzadik — must endure some pain each day. And the greater one's daas, the greater also are one's sufferings. And through eating in holiness, with kashrus, and with fear of Heaven — as described in §9 and in additional places in the book — through this the sufferings are sweetened [נִמְתָּקִים] so that they not overpower.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם מִזְדַּכֵּךְ הַפֶּה וּמִתְקַדֵּשׁ, וְהָאָדָם זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. הַיְנוּ, הַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיו, הֵם מַמָּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא מִשִּׂכְלוֹ הָאֱנוֹשִׁי אוֹ מִסְבָרוֹתָיו הַמְּדֻמּוֹת, אֶלָּא רַק מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בְּדַעְתּוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֲכִילָתוֹ אֵינָהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת כָּרָאוּי, הֲרֵי הוּא כְּחַיָּה וְכִבְהֵמָה מַמָּשׁ.

</div>

Through eating in holiness and with fear of Heaven, the mouth is refined and sanctified, and the person merits that the Shechinah [Divine Presence] speaks from within his throat. That is: the words that go forth from his mouth are literally from Hashem, may He be blessed — not from his human intellect or his imagined notions — but only from the absolute truth that the Holy One, blessed be He, places in his mind. But one whose eating is not in holiness and proper kashrus is literally like an animal and a beast.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַיִּרְאָה בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה כַּאֲשֶׁר אוֹכֵל כָּרָאוּי כַּמְּבֹאָר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר זֶה. לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר לֶאֱכוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְיִרְאָה אֲמִתִּית בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה. וּכְשֶׁאוֹכְלִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְכַשְׁרוּת, זוֹכִים לְכָל הַטּוֹבוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בַּסְּעִפִים כ' כ"א.

</div>

The very essence of fear [יִרְאָה] comes to a person during the meal when he eats properly, as described in many places in this book. Therefore one must be careful to eat in holiness and with kashrus — in order to merit true fear during the meal. And when one eats in holiness and with kashrus, one merits all the good things mentioned in §§20–21.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל שׁוּם פְּרִי טֶרֶם הִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ עַל הָעֵץ, כִּי אֶפְשָׁר לְאַבֵּד חָלִילָה אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי זֶה. כִּי כָּל עוֹד הַפְּרִי צוֹמֵחַ עַל הָעֵץ, מוֹשֵׁךְ הוּא אֶת הַחִיּוּת מִן הָעֵץ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְבִּיעַ בַּבְּרִיאָה, שֶׁכָּל עוֹד הַפְּרִי אֵינוֹ בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ, יִמְשֹׁךְ חִיּוּתוֹ מִן הָעֵץ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אוֹכְלִים אֶת הַפְּרִי טֶרֶם הִתְבַּשֵּׁל, מוֹשֵׁךְ הוּא חִיּוּת מִן הָאָדָם הָאוֹכְלוֹ, וְיָכוֹל חָלִילָה לְהִנָּזֵק אֲפִלוּ בְּגַשְׁמִיּוּת, וְכָל שֶׁכֵּן בְּרוּחָנִיּוּת. גַּם אָסוּר לִקְטֹף פְּרִי טֶרֶם בִּשּׁוּלוֹ, אֲפִלוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִגְדֹּעַ עֵץ טֶרֶם זְמַנּוֹ, הַיְנוּ טֶרֶם יָצְאוּ מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת.

</div>

One must be very careful not to eat any fruit before it has fully ripened on the tree, for one can, G-d forbid, lose one's soul through this. For as long as a fruit grows on the tree, it draws its vitality from the tree — for the Holy One, blessed be He, implanted in creation that as long as the fruit has not fully ripened, it draws its vitality from the tree. But when one eats the fruit before it has ripened, it draws vitality from the person who eats it, and he can, G-d forbid, be harmed even materially, and certainly spiritually. And it is also forbidden to pick a fruit before it ripens, even not for the purpose of eating — just as it is forbidden to cut down a tree before its time, meaning before it has produced its fruits.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר מְבָרְכִים עַל פְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, הַיְנוּ שֶׁלֹּא מַבְלִיעִים אֶת מִילוֹת הַבְּרָכָה וּמִתְרַכְּזִים בָּהֶם, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים מִלְּהִינָּזֵק מֵהַפְּרִי, אֲפִלוּ בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי לְכַתְּחִלָּה אָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לֶאֱכוֹל פְּרִי שֶׁלֹּא בָּשֵׁל עֲדַיִן, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"ג. אַךְ אִם לֹא נוֹדַע כִּי הַפְּרִי אֵינוֹ בָּשֵׁל, וּבְטָעוּת חָשְׁבוּ כִּי רָאוּי לַאֲכִילָה הוּא, וְרַק לְאַחַר הָאֲכִילָה נוֹדַע כִּי הָיָה זֶה פְּרִי לֹא בָּשֵׁל, אֲזַי אִם בֵּרְכוּ עַל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, לֹא יַגִּיעַ שׁוּם נֵזֶק, בְּעֶזְרַת ה', לָאוֹכֵל. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל מַאֲכָל וּבְכָל מַשְׁקֶה, וּבִפְרָט כְּשֶׁאוֹכְלִים פֵּרוֹת, לְבָרֵךְ בְּכַוָּנָה, כַּמְּבֹאָר . כִּי בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת, עַל כָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבִפְרָט בְּבִרְכוֹת הַפֵּרוֹת, מְצוּיִים טְעָמִים וְסוֹדוֹת רַבִּים, עַל כֵּן יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה.

</div>

When one recites a blessing over fruit with proper concentration and fear of Heaven — meaning one does not swallow the words of the blessing and concentrates upon them — through this one is saved from harm from the fruit, even at a time when it has not fully ripened. And one must remember that it is absolutely forbidden in any case to eat unripe fruit, as described in §23. However: if it was not known that the fruit was unripe, and one mistakenly thought it was fit for eating, and only after eating was it discovered that it had been unripe — then, if one had recited the blessing over the fruit with proper concentration and fear of Heaven, as described in this section, no harm will come, with Hashem's help, to the one who ate it. And one must be very careful with every food and every drink — and especially when eating fruits — to recite the blessing with concentration, as described. For regarding blessings over every food and drink, and especially the blessings over fruits, there are many flavors and secrets — therefore one must be very careful with each and every blessing.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ עַל הָעֵץ, אֲפִלוּ אִם מְבַשְּׁלִים אוֹתָם עַל הָאֵשׁ אוֹ בִּכְבִישָׁה, אֵינָם רְאוּיִים לְמַאֲכָל. אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ הִתְבַּשְּׁלוּ מֵעַצְמָם תּוֹךְ כְּדֵי הַזְּמַן שֶׁמֻּנָּחִים הָיוּ לְאַחַר שֶׁנִּקְטְפוּ מִן הָעֵץ, הֲרֵי הֵם רְאוּיִים לַאֲכִילָה. כִּי לְאַחַר שֶׁפֵּרוֹת אֵלּוּ מֻנָּחִים זְמַן רַב, נִטָּל מֵהֶם כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וּבְשֶׁל כָּךְ מֻתָּר לְאָכְלָם.

</div>

One must also know that fruits that did not ripen on the tree — even if one cooks them on a fire or by pickling — are not fit for eating. But if these fruits ripened of themselves over the course of the time they lay after being picked from the tree, they are fit for eating. For after these fruits have lain for a long period, the drawing force [כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ] is removed from them, and therefore they may be eaten.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בְּהַלְעָטָה כְּגַרְגְּרָן, כִּי זוֹהִי מִדָּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁאָמַר "הַלְעִיטֵנִי נָא" (בְּרֵאשִׁית כה, ל) כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה. רַק יֵשׁ לְהִתְרַגֵּל לֶאֱכוֹל בִּמְתִינוּת, בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאוֹכְלִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ בִּמְסִבַּת אָדָם חָשׁוּב. כָּךְ צָרִיךְ לֶאֱכוֹל תָּמִיד, גַּם כַּאֲשֶׁר אוֹכְלִים לְבַד. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַמְּקַיֵּם זֹאת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה' וּבַסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים, עִנְיָנִים וַהִלָכוֹת אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת.

</div>

One must be very careful not to eat in a gulping manner like a glutton [גַּרְגְּרָן] — for this is the attribute of wicked Esav, who said: "Pour into me, I pray thee" [Genesis 25:30], as the Torah describes. Rather, one must accustom oneself to eat with composure, with a settled mind, and with proper conduct — as one eats with decorum in the gathering of an important person. Thus one should always eat — even when eating alone. Fortunate is the person who fulfills this, as described in §5 and in the preceding sections — the matters and laws of eating with kashrus [עִנְיָנִים וַהִלָכוֹת אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת].



# הַכְנָסַת אוֹרְחִים

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/4/

# הַכְנָסַת אוֹרְחִים

<div dir="rtl">הַכְנָסַת אוֹרְחִים</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְבֵיתוֹ, הַיְנוּ, עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים, כַּאֲשֶׁר הָאוֹרְחִים יִרְאֵי ה' וְשׁוֹמְרֵי תּוֹרָה, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּשְׁבִירַת הַכְּפִירוֹת, הַיְנוּ הַדֵּעוֹת הָאֶפִּיקוֹרְסִיוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים אֶת הַתּוֹרוֹת הֲלֹא טוֹבוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַכּוֹזְבִים, הַמְּכֻנִּים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֵׁדִין יְהוּדָאיִן". כִּי מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵלּוּ יוֹצְאוֹת כָּל הַהִתְנַגְּדוּת וְהַמַחֲלֹקֶת עַל יִרְאֵי הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים. אֲבָל עַל יְדֵי מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים זוֹכִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּתְנַגְּדִים. הַיְנוּ שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל בִּפְנֵי שׁוּם מִתְנַגֵּד שֶׁחָפֵץ לִמְנוֹעַ מִן הָאֱמֶת.

</div>

Through welcoming Torah scholars as guests into one's home — that is, through fulfilling the commandment of hospitality when the guests are G-d-fearing and Torah-observant — one merits true faith and the breaking of heresies, meaning atheistic and skeptical views. And through this one rectifies the false teachings of the false Torah scholars, who are called in the holy Zohar: "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֵׁדִין יְהוּדָאיִן" ["Torah scholars who are Jewish demons"]. For from these false scholars come all the opposition and strife against those who are truly G-d-fearing. But through the commandment of hospitality toward true Torah scholars one merits to overcome opponents — that is, not to be deterred before any opponent who wishes to prevent one from pursuing truth.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א', מִתְתַּקֶּנֶת הַתְּפִלָּה. כִּי אֵצֶל כָּל אֶחָד מְצוּיוֹת תְּפִלּוֹת לֹא טוֹבוֹת. הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל עִנְיָנִים שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים לוֹ מַמָּשׁ, רַק מֵחֲמַת רְצוֹנוֹ לְתַאֲווֹת וּלְתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵלּוּ דְּרוּשִׁים לוֹ בְּיוֹתֵר. וְצָרִיךְ לָדַעַת כִּי כַּאֲשֶׁר מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל צְרָכִים שֶׁאֵינָם נְחוּצִים מַמָּשׁ, הֵן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הֵן מַלְבּוּשִׁים, וְכֵן דְּבָרִים נוֹסָפִים שֶׁאֵינָם צְרָכִים דְחוּפִים אֲשֶׁר חָפֵץ בָּהֶם מֵחֲמַת תַאֲוָה, אֵלּוּ בִּכְלָל תְּפִלּוֹת רָעוֹת הֵם. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁאָדָם חָפֵץ בָּהֶם מֵחֲמַת תַאֲוָה וְרָצוֹן לְהַרְחָבָה וּלְתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, מְכֻנִּים קְלִפּוֹת וּמוֹתָרוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י' (אוֹת "אֲכִילָה"), וּכְשֶׁמְּבַקְּשִׁים עַל אֵלּוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלוּ אִם מְבַקְשִׁים עַל דְּבָרִים הַנִּצְרָכִים לְקִיּוּם הַגּוּף, אֲבָל אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ זֶה וּבְחִיּוּת זוֹ שֶׁמְּקַבְּלִים מִצְּרָכִים אֵלּוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין, עֲבוּר קִיּוּם הַתּוֹרָה וּלְיִרְאַת הַשֵּׁם, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת "אֲכִילָה" סָעִיף י"ט, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּחוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי אִם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ זֶה שֶׁמְּקַבְּלִים מְהַהִצְטָרְכוּיוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין, לַעֲבוֹדַת ה', אֲזַי גַּם הַתְּפִלּוֹת לְקַבָּלַת הַהִצְטָרְכוּיוֹת הָאֵלֶּה, מְכֻנּוֹת תְּפִלּוֹת רָעוֹת. וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מְבַקְשִׁים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל דְּבָרִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּוַדַּאי תְּפִלּוֹת רָעוֹת, הַמְבַלְבְּלוֹת אֶת הָאָדָם בְּעֵת שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּפִלָּה אֲמִתִּית. וְהַמִּצְוָה שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, תִּקּוּן הִיא וְעֵצָה לְהִנָּצֵל מִתְּפִלּוֹת רָעוֹת, וְלִזְכּוֹת לִתְפִלּוֹת טוֹבוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת.

</div>

Through the commandment of hospitality toward true Torah scholars, as described in §1, prayer is rectified. For everyone has bad prayers within him [תְּפִלּוֹת לֹא טוֹבוֹת]. That is: a person asks Hashem for things that are not truly necessary for him — rather, because of his desire for lusts and pleasures of this world, they seem to him very urgent. And one must know that when one requests from Hashem things that are not truly necessary — whether food and drink, whether clothing, and other things that one desires but which are not truly pressing needs — these are in the category of bad prayers. And one must further know that all those things that a person desires out of lust and a wish for expansion and pleasures of this world are called klipos and luxuries, as described in §10 of "Eating." And when one requests these from Hashem — and even when one requests things that are needed for bodily sustenance, but does not use the strength and vitality received from those needs that Hashem provides, for Torah observance and fear of G-d, as described in "Eating" §19, which teaches that one must use all one's strengths for service of Hashem — then, if one does not use the strength one receives from the necessities that the Holy One, blessed be He, provides, for service of Hashem, even the prayers to receive those necessities are called bad prayers. And especially when one requests from Hashem things that are contrary to the Torah — these are certainly bad prayers, which confuse a person when he prays a true prayer before Hashem. And the commandment of hospitality toward true Torah scholars is a rectification and counsel for being saved from bad prayers, and for meriting good and true prayers.



# אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/5/

# אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

<div dir="rtl">אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הָאֱמוּנָה, הַתְּפִלָּה וְהַנִּסִּים, הֵם רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמְּבֹאָר בַּאֲרִיכוּת קְצָת בְּעֵרֶךְ "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף י"ב. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר לִפְעֹל וּלְהַשִּׂיג עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, וְלִפְעֹל נִסִּים וּמוֹפְתִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ דְּבָרִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מְכֻנִּים נִסִּים וּמוֹפְתִים, הֵן עֲבוּר עַצְמוֹ, הֵן בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים. וְצָרִיךְ לָדַעַת כִּי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, אֵלּוּ הֵם עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. וְעַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת, זוֹכִים לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְהָאֲמִתִּיּוֹת.

</div>

The very essence of faith, prayer, and miracles exists only in the Land of Israel, as is described at some length under "Truth and Faith," §12. And through the holiness of the Land of Israel one can accomplish through prayer all one's needs, and bring about true miracles and wonders in the world. That is: through the holiness of the Land of Israel one can accomplish before Hashem even things that are above nature — which are called miracles and wonders — both for oneself and for others. And one must know that genuine closeness to the true Tzadik and fulfillment of his counsels — this is the very essence of the holiness of the Land of Israel, as is explained in Likutay Halachos. And through genuine closeness to the true Tzadik one merits all the good and true character traits.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר פּוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא עִנְיַן וּבְחִינַת אֱמוּנָה וּתְפִלָּה, הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו, וְאֵין בְּעֵינָיו חֲשִׁיבוּת לָאֱמוּנָה וְלַתְפִלָּה עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים לְגָלוּת, וְכַמְּבֹאָר בֶּ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף א', שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וּבְעִקָּר, נוֹפֶלֶת הַתְּפִלָּה לְגָלוּת, הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, מֵחֲמַת שֶּׁאֵין חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְהִתְפַּלֵּל, וְאִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל נִסִּים בָּעוֹלָם, הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ עַל נִסִּים הֵן בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, הֵן בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א'.

</div>

When one blemishes the Land of Israel — which is the matter and aspect of faith and prayer — that is, when the Land of Israel is not precious in one's eyes, and faith and prayer are also not precious in one's eyes — through this one falls into exile. As explained in "Truth and Faith" §1: the essence of exile, both general and personal, is due to a deficiency in faith. And above all, prayer falls into exile — meaning it becomes impossible to pray, because there is no longing and no will to pray. And it becomes impossible to bring about miracles in the world — that is, because of a deficiency in faith it becomes impossible to pray for miracles, whether for oneself or for others, as explained in §1.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁחָפֵץ לִהְיוֹת יְהוּדִי בֶּאֱמֶת, לַעֲלוֹת בַּיַּהֲדוּת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, הַיְנוּ לְהָבִין אֶת הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרְרִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְכָּךְ כִּי אִם עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוֹ עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף א', שֶׁהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, הִיא עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ עִם הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית אֶל צַדִּיק אֱמֶת וְקִיּוּם עֲצוֹתָיו, בְּוַדַּאי טוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֱמֶת. אֲבָל בְּלִי זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה הִיא לָאָדָם אִם כַּוָּנָתוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ לָאָרֶץ בֶּאֱמֶת בִּגְלַל יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְאִם חוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת עַל טוֹבַת נַפְשׁוֹ, אֲזַי יָפִיק תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם בִּשְׁבִיל הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְאֶל הָאֱמֶת, הֵם רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֲמִתִּי. וְכֵן כָּל עֲלִיּוֹת הַתְּפִלָּה הֵן רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֲמִתִּי.

</div>

One who wishes to be a Jew in truth — to ascend in Jewishness from level to level [מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה], meaning to understand the true purpose ever more deeply, through which one is aroused to perform good deeds ever more greatly — it is impossible to arrive at this except through the holiness of the Land of Israel, or through genuine closeness to the true Tzadik, as explained in §1, that genuine closeness to the true Tzadik and fulfillment of his counsels is the very essence of the holiness of the Land of Israel. And behold: the actual Land of Israel together with genuine closeness to a true Tzadik and fulfillment of his counsels is certainly a great good. But as long as it is impossible to come to the actual Land of Israel, one must know that the essence of the holiness of the Land of Israel is genuine closeness to a true Tzadik. But without this it is impossible to feel the holiness of the Land of Israel as one should — even when one is physically in the Land of Israel itself. One must also know that the Land of Israel benefits a person if his intention in ascending to the Land is genuinely for the sake of fear of Heaven and Torah observance, and if he truly thinks about the good of his soul — then he will derive great benefit from the Land of Israel. For all the rectifications that a person needs in order to draw close to holiness and to truth come only through the holiness of the Land of Israel, and through closeness to a true Tzadik. And likewise all the elevations of prayer are only in the Land of Israel and through closeness to a true Tzadik.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

בִּזְכוּת הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, עַל יְדֵי זֶה עוֹזֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְקַבֵּל עַל יָדָהּ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּיַּהֲדוּת. וְכֵן עַל יְדֵי הַשֶׁהּוּת אֵצֶל צַדִּיק אֱמֶת, בִּזְמַן שֶּׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְקַבֵּל שָׁם טוֹבָה אֲמִתִּית לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה.

</div>

Through the merit of drawing forth Torah [הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה] one merits the Land of Israel. That is: through studying Torah in truth — in order to know how to fulfill the commandments — through this Hashem helps one to come to the Land of Israel and to receive through it great goodness in Jewishness. And likewise through being present near a true Tzadik at a time when he teaches Torah publicly, one has a share in the Torah he draws forth, and through this one merits to come to the Land of Israel and to receive there true goodness for fear of Heaven and Torah observance.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִים, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת ה), וְעִקָּר הַיִּסּוּרִים הֵם שֶׁהָרְשָׁעִים וְהַלֵּצִים מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי שֶּׁנִּמְצָא צַדִּיק אֲמִתִּי שֶּׁאוֹמֵר תּוֹרַת אֱמֶת, זוֹכִים לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת וּלְבַטֵּל אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים. וּלְפִי גֹּדֶל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁצַּדִּיק הָאֱמֶת מַמְשִׁיךְ עַל יְדֵי תִּקּוּן גָּדוֹל יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה מְסֻגֶּלֶת לְעוֹרֵר יוֹתֵר אֲנָשִׁים וְגַם אֲנָשִׁים רְחוֹקִים, כֵּן מִתְרַבֶּה הַכֹּחַ לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת הַמְּנִיעוֹת וְאֶת הָעִכּוּבִים, וְזוֹכִים לָבוֹא לָאָרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְקַבֵּל שָׁם טוֹבָה גְּדוֹלָה לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה.

</div>

It is impossible to come to the Land of Israel except through sufferings, as stated in the words of our Sages, of blessed memory . And the essence of those sufferings is that the wicked and scoffers speak slander and gossip about the Land of Israel. And through there being a true Tzadik who teaches a Torah of truth, one merits to subdue all the obstacles and to nullify all the sufferings. And according to the greatness of the completeness of the Torah that the true Tzadik draws forth — through a greater rectification — meaning the Torah is effective in awakening more people, and even distant people — so the power increases to subdue and nullify the obstacles and the impediments, and one merits to come to the Land of Israel and to receive there great goodness for fear of Heaven and Torah observance.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְכֻנֶּה גִּבּוֹר וְתַקִּיף. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְחַזְּקִים בְּיַּהֲדוּת, שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה, וּמִפְּנֵי שׁוּם בִּלְבּוּל. כִּי קוֹדֶם שֶׁבָּא אָדָם לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ מְחֻסָּן מַסְפִּיק, כִּי נִסָּיוֹן אוֹ מְנִיעָה עֲלוּלִים חָלִילָה לְהַפִּילוֹ. אֲבָל עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי מִתְחַזְּקִים בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁשּׁוּם מְנִיעָה וּבִלְבּוּל לֹא יוּכְלוּ לְהַפִּילוֹ מִן הָאֱמֶת, וְאִישׁ זֶה מְכֻנֶּה "אִישׁ מִלְחָמָה", הַיְנוּ כְּאָדָם שֶּׁנִּצַּח בַּמִּלְחָמָה. כִּי עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לַאֲרִיכַת אַפָּיִם וּלְסַבְלָנוּת. הַיְנוּ לִסְבֹּל יִסּוּרָיו בְּאַהֲבָה, לֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם בִּלְבּוּל, וְלֶאֱחֹז בָּאֱמֶת תָּמִיד.

</div>

One who attains the holiness of the Land of Israel is called a mighty and powerful warrior [גִּבּוֹר וְתַקִּיף]. That is: through the holiness of the Land of Israel one is strengthened in Jewishness — not to be deterred before any obstacle, and not before any confusion. For before a person attains the holiness of the Land of Israel, he is not sufficiently fortified — for a trial or an obstacle could, G-d forbid, cause him to fall. But through the holiness of the Land of Israel as it should be, one is strengthened to such a degree that no obstacle or confusion can cause him to fall from the truth, and such a person is called "a man of war" [אִישׁ מִלְחָמָה] — like one who has prevailed in battle. For through the holiness of the Land of Israel one merits patience [אֲרִיכַת אַפָּיִם] and forbearance — to endure one's sufferings with love, not to be deterred before any confusion, and to hold fast to the truth always.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה עֲבוּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִכְלָלִים בַּאֲוִירָהּ. וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא נָקִי וְקָדוֹשׁ, שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם חֵטְא. וְעַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים מִן הָעוֹלָם דִּינִים וְיִסּוּרִים. גַּם עַל יְדֵי צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִים מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהַמֹּחַ מִתְעַדֵּן וּמִזְדַּכֵּךְ, וְכֵן הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי שְׁמִירַת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים, זֶהוּ תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת.

</div>

Through giving charity for the Land of Israel, one is included in its air. And the air of the Land of Israel is pure and holy — containing no sin whatsoever. And through this, judgments and sufferings are nullified from the world. Also through charity for the Land of Israel, one is saved from alien thoughts during prayer, the mind becomes refined and purified, and likewise the thought — and this is a rectification of the bris. For guarding the mind from alien thoughts and from evil reflections — this is the rectification of the bris, which is the foundation and root of all Jewishness.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא סְגוּלָה לְבָנִים. הַיְנוּ, עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת זוֹכִים לְבָנִים, כַּמְּבֹאָר לְעֵיל בְּסָעִיף א' וּבְסָעִיף ג'. גַּם מְבֹאָר בַּגְמָרָא הַקְּדוֹשָׁה (רֹאשׁ הַשָּׁנָה טז) שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כִּי בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים, אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִפָּקֵד. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַף מַצִּילָה מִמַּחֲלֹקֶת. הַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית לְהִתְרַחֵק מִן הַמַּחֲלֹקֶת. וְלֹא רַק שֶׁנִּזְהָרִים מִלִּגְרֹם רָעָה לְחָבֵר, שֶׁמִּזֶּה יְכוֹלָה לְהִתְעוֹרֵר מַחֲלֹקֶת, אֶלָּא אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְנַכֵּל לוֹ, זוֹכִים עַל יְדֵי דַּעַת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהִתְרַחֵק מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְלִשְׁתֹּק. עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים גַּם לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת הָרַבִּי הָאֲמִתִּי שֶׁבַּדּוֹר, וְאֵין מַגִּיעִים לִטְעוֹת לְהַאֲמִין בִּמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, וְהָאֱמֶת נִגְלֵית בָּעוֹלָם. הַיְנוּ, עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָכְמָתָהּ גְּדוֹלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פ' ט"ז) "אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", וּמְבִינִים אֶת הָאֱמֶת כָּרָאוּי, בְּאֹפֶן שֶׁהַשֶּׁקֶר הַמָּצוּי בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַטְעוֹת. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּלֵּית הַקְּדֻשָּׁה וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה מִתְקָרְבִים הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְבִינִים בֶּאֱמֶת וּמוֹדִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְשָׁבִים לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

</div>

The Land of Israel is a segulah for children. That is: through the true holiness of the Land of Israel one merits children, as described above in §§1 and 3. And it is also explained in the holy Gemara that Hashem told our father Avraham, peace be upon him, that outside the Land he would have no children, but in the Land of Israel he would be remembered and blessed with offspring. The Land of Israel also saves from strife [מַחֲלֹקֶת]. That is: through the true holiness of the Land of Israel one merits true knowledge to distance oneself from strife. And not only is one careful not to cause harm to a fellow — from which strife could arise — but even when it appears that one's fellow is plotting against him, one merits through the knowledge of the Land of Israel to distance oneself from strife and to remain silent. Through the holiness of the Land of Israel one also merits to know and to recognize the true Rebbe of the generation, and one does not fall into the error of believing in famous frauds, and the truth is revealed in the world. That is: through the true holiness of the Land of Israel one merits the wisdom of the Land of Israel — whose wisdom is greater than all wisdoms, as stated in the words of our Sages, of blessed memory : "There is no wisdom like the wisdom of the Land of Israel" — and one understands truth properly, so that the falsehood found in the world cannot mislead. And through the true holiness of the Land of Israel — that is, through the holiness and true knowledge of the Land of Israel being revealed in the world — through this everyone draws close to Hashem, and even the nations of the world genuinely understand and acknowledge Hashem and His Providence both generally and particularly, and return to serve Him with one accord.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ, שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בִּמְתִינוּת וּמַקְשִׁיבִים כָּרָאוּי לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, וּמִתְחַזְּקִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הַמְּנִיעוֹת מַפְרִיעוֹת, זוֹהִי תְּפִלָּה בְּכֹחַ. כִּי יֵשׁ לְהִתְחַזֵּק בְּכֹחוֹת גְּדוֹלִים, כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה, גַּם זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי סֻכָּה וּתְפִלָּה בְּכֹחַ וּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה.

</div>

Through powerful prayer one merits the Land of Israel. That is: praying with composure and listening properly to the words of prayer, and strengthening oneself to pray every day even when obstacles interfere — this is powerful prayer. For one must strengthen oneself with great force in order to break through the obstacles and pray properly. And through this one merits to come to the Land of Israel. And likewise through fulfilling the commandment of Sukkah, one also merits the holiness of the Land of Israel. For Sukkah, powerful prayer, and the holiness of the Land of Israel are one aspect and are interlinked.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

לִרְאוֹת בַּמַּפָּלַת הָרְשָׁעִים אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁיֵּדְעוּ וְיַאֲמִינוּ בִּשְׁלֵמוּת שֶׁהַצְלָחָתָם שֶׁל רְשָׁעִים הִיא מַפָּלַתָּם, כַּמְּבֹאָר בְּ"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תְּהִלִּים צב). הַיְנוּ, הַצְלָחָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים וּפֹעֲלֵי אָוֶן הִיא כְּדֵי "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", שֶׁיֹּאבְדוּ לָנֶצַח, וְאֵין לִתְמֹהַּ עַל הַצְלָחָתָם שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, וְלֹא לְקַנֵּא בָּהֶם. לֶאֱמוּנָה וְדַעַת כָּזֹאת אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת.

</div>

To see in the downfall of the wicked [לִרְאוֹת בְּמַפָּלַת הָרְשָׁעִים] is possible only through the holiness of the Land of Israel. That is: one should know and fully believe that the success of the wicked is their downfall, as explained in the "Psalm, a song for the Shabbas day": "When the wicked bloom like grass and all workers of iniquity blossom" [Psalms 92] — meaning their success is "that they may be destroyed forever" — so that they will perish eternally. And one must not wonder at the success of transgressors, nor envy them. To such faith and knowledge one can arrive only through the holiness of the Land of Israel and through genuine closeness to a true Tzadik, as explained in Likutay Halachos.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנָהּ, כַּמְּבֹאָר, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, עַל אַף כָּל הַמְּנִיעוֹת, וּבִפְרָט עַל יְדֵי זְהִירוּת בִּתְפִלָּה, כַּמְּבֹאָר בְּעִנְיַן תְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת בְּעֵרֶךְ "תְּפִלָּה", מִסָּעִיף נ"א וְעַד נ"ו, עַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֵר וּמִתְנוֹצֵץ הָאוֹר שֶׁל זְכוּת אֲבוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִים וּמְעוֹרְרִים אֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלוּ בְּעֵת הַגָּלוּת, שֶׁעַתָּה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְכֻסָּה וְנֶעֱלֶמֶת מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר אֶת קְדֻשָּׁתָהּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי. כִּי כָּאָמוּר, עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי מִתְנוֹצֶצֶת וּמִתְעוֹרֶרֶת זְכוּת אֲבוֹת, וְעַל יְדֵי זְכוּת אֲבוֹת מִתְעוֹרֶרֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת וְהִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹכִים לִרְאוֹת בַּמַּפָּלַת הָרְשָׁעִים. הַיְנוּ זוֹכִים לֶאֱמוּנָה וּלְדַעַת אֲמִתִּית, לְהַאֲמִין וְלָדַעַת כִּי הַצְלָחַת הָרְשָׁעִים הִיא מַפָּלַתָּם. וְעַל יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, לֹא רַק שֶנִצּוֹלִים מִן הָרָשָׁע, אַדְּרַבָּא, רוֹאִים בּוֹ אֶת כָּל הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע חָפֵץ הָיָה לִרְאוֹת בְּאָדָם זֶה, הַמִּתְיָרֵא מִפָּנָיו. וְכָל זֹאת עַל יְדֵי לִמּוּד זְכוּת עַל הַצְלָחַת הָרָשָׁע, וְכֵן גַּם עַל יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף זֶה, זוֹכִים הַצַּדִּיקִים עוֹשֵׂי הַטּוֹב, לְ"פְּנֵי ה'". הַיְנוּ שֶׁמִּתְנוֹצֵץ בְּצַדִּיקֵי הָאֱמֶת אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת דַּף קס"ג) "צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא".

</div>

Through prayer as it should be, as described — and through proper prayer every single day, in spite of all obstacles — and especially through carefulness in prayer as described in the matter of complete prayer under "Prayer," from §51 through §56 — through this the light of the merit of the Forefathers [זְכוּת אֲבוֹת] is awakened and sparkles. And through this one draws forth and awakens the holiness of the Land of Israel even during the exile, when the holiness of the Land of Israel is very much covered and hidden — nonetheless it is possible to awaken its holiness through proper prayer. For as stated: through proper prayer the merit of the Forefathers sparkles and is awakened, and through the merit of the Forefathers the holiness of the Land of Israel is awakened, and through the awakening and revelation of the holiness of the Land of Israel, one merits to see in the downfall of the wicked — that is, one merits true faith and knowledge to believe and know that the success of the wicked is their downfall. And through all the rectifications described above, not only is one saved from the wicked — on the contrary, one sees upon that wicked person all the sufferings and troubles that the wicked one wished to see upon the person who feared him. And all this through judging the wicked one's success favorably [לִמּוּד זְכוּת]. And likewise through all the rectifications described in this section, the righteous who do good merit "לִפְנֵי ה'" — "before Hashem" — meaning the light of Hashem sparkles within the true Tzadikim, as explained in the holy Zohar : "Tzadikim — the face of the Shechinah."


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת חַלָּה זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ וּלְעוֹרֵר אוֹר זְכוּת אֲבוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְגַלּוֹת וּלְהַרְגִּישׁ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזוֹכִים לְכָל הַתִּקּוּנִים הַמְּבֹאָרִים בְּסָעִיף י"א.

</div>

Through the commandment of Challah one merits to draw forth and awaken the light of the merit of the Forefathers, through which one merits to reveal and to feel the holiness of the Land of Israel, and one merits all the rectifications described in §11.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר נוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת יִרְאַת ה', כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי תּוֹעִיל לוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְאֹד, וְיָפִיק מִמֶּנָּה תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. כִּי עַל יְדֵי הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, כְּבָר מִתְהַפְּכִים לִקְדֻשָּׁתָהּ. וְכֵן מְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (כְּתוּבּוֹת קיא) כִּי אֲפִלוּ הַמְּהַלֵּךְ ד' אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְטוֹבָה גְּדוֹלָה. אֲבָל אִם כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם הַנּוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהִזְדַּכֵּךְ מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, אֲזַי לֹא תּוֹעִיל לוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְאוּם. אַדְּרַבָּא, הִיא תָקִיא אוֹתוֹ מִתּוֹכָהּ, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (וַיִּקְרָא יח, כו-כח.) "וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה" וְכוּ' "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" וְכוּ'. הָאָדָם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִקְדֻשָּׁתָהּ, אֲפִלוּ כְּשֶׁהוּא נִמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בָּהּ. כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אָדָם זֶה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֶנּוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְשֵׁם יִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת.

</div>

When one travels to the Land of Israel out of fear of Hashem — in order to draw close to Hashem and to fulfill the Torah — the Land of Israel will certainly benefit him greatly, and he will derive great benefit from it both spiritually and materially. For through the very act of entering the Land of Israel, one is already transformed toward its holiness. And so it is explained in the words of the Sages that even one who walks four cubits in the Land of Israel merits great goodness. But if the intention and will of the person traveling to the Land of Israel is not for the sake of Heaven — meaning he does not intend to purify himself from lusts and evil character traits — then the Land of Israel will benefit him not at all. On the contrary, it will vomit him out from within it, as stated in the Torah: "And you shall not do any of these abominations" etc., "and the land shall not vomit you out" etc. [Leviticus 18:26–28] — meaning it will indeed vomit him out. A person for whom the Land of Israel is not precious and who does not intend toward its holiness — even when he is physically in the Land of Israel, it is as if he were not there at all. For the Land of Israel does not tolerate such a person, as described above. May Hashem help us to come to the Land of Israel for the sake of fear of Hashem and true Torah observance.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י"ג, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, הַיְנוּ לְמִדַּת הַסַּבְלָנוּת. מַשְׁמַע, לִסְבֹּל וּלְהַבְלִיג וְלֹא לְאַבֵּד אֶת הָעֶשְׁתּוֹנוֹת מִשּׁוּם בִּלְבּוּל. וְזוֹכִים לִשְׁבֹּר אֶת הַכַּעַס וְאֶת הָעַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וּמִתְחַזְּקִים וּמִתְחַדְּשִׁים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְשׁוּם בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה אֵינָם יְכוֹלִים לְבַלְבְּלוֹ וּלְמָנְעוֹ מִיַּהֲדוּת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּי מַאֲרִיךְ אַף הוּא לִסְבֹּל וּלְהַבְלִיג עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים, וְאֵינוֹ מִתְרַחֵק מִיַּהֲדוּת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, מֵחֲמַת סַבְלָנוּתוֹ.

</div>

Through the holiness of the Land of Israel, as described in §13, one merits true faith, and through this one merits patience [אֲרִיכַת אַפַּיִם] — meaning the trait of forbearance. That is: to endure and restrain oneself and not to lose one's presence of mind [עֶשְׁתּוֹנוֹת] from any confusion. And one merits to break anger, sadness, laziness, and heaviness, and to be strengthened and renewed in service of Hashem — in fear of Heaven, Torah observance, and good character traits. And no confusion or obstacle can confuse or prevent him from Jewishness and good character traits, for he is patient and forbearing toward all obstacles and confusions, and does not distance himself from Jewishness and good character traits because of his patience and forbearance.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְגַעֲגוּעִים וְכִסּוּפִים כָּאֵלּוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְשָׁם מַמָּשׁ. גַּם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים יִתְגַּעְגְּעוּ בֶּאֱמֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי קְדֻשָּׁתָהּ הִיא סְגוּלָה לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י"ד.

</div>

One must pray and request from Hashem to merit such yearnings and longings [גַּעְגוּעִים וְכִסּוּפִים] for the Land of Israel until one merits to actually come there. One must also pray that all the Tzadikim genuinely yearn for the Land of Israel, for its holiness is a segulah to nullify anger, sadness, laziness, and heaviness, as described in §14.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

דָּבָר זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם וְשׁוֹלֵחַ לְאָדָם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כְּלוֹמַר יִסּוּרִים הַדּוֹמִים לַעֲבֵרָה שֶׁעָבַר, חֶסֶד גָּדוֹל הוּא, בִּכְדֵי שֶׁהָאָדָם יָבִין בַּמֶּה חָטָא וְיִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה. כִּי בִּתְהִלִּים (צ') "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה" מְבֹאָר, כִּי כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לָאָדָם, הֵם כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, כַּמְּבֹאָר (שָׁם) בְּפָסוּק: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם". וּמְבֹאָר בְּרַשִׁ"י זַ"ל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לְאָדָם יִסּוּרִים קָשִׁים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם אוֹמֵר הוּא לָאָדָם לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְעִקָּר עִנְיַן זֶה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ יִסּוּרִים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

</div>

This matter — that Hashem repays and sends a person measure for measure [מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה], meaning sufferings that resemble the transgression committed — is a great kindness, so that the person may understand in what he sinned and be aroused to repentance. For in Psalms , "A Prayer of Moshe," it is explained that all the sufferings Hashem sends a person are in order to arouse him to repentance, as the verse says: "You return man to dust and say: Return, O children of man". And Rashi, of blessed memory, explains that Hashem sends a person severe sufferings, G-d have mercy, through which He tells the person to return from his evil path. And the primary expression of this matter — that Hashem sends sufferings measure for measure — is in the Land of Israel.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, וְעַל יְדֵי קְדֻשָּׁתָהּ זוֹכִים לָצֵאת לְגַמְרֵי מִטִּבְעִיּוּת. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְהָבִין וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם בִּכְלָל וְכָל הָעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם בִּפְרָט, הַכֹּל הוּא בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא עַל פִּי טֶבַע. וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּית וְהָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית שֶׁזּוֹכִים עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת. וְעַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הָאוֹר לַחֹשֶׁךְ. הַיְנוּ בֵּין הָאֱמֶת שֶׁהִיא אוֹר, לְבֵין הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ. כִּי מְצוּיִים כַּמָּה עִנְיְנֵי שֶׁקֶר, שֶׁהֵם מְכֻסִּים וְנֶעֱלָמִים בִּלְבוּשׁ שֶׁל אֱמֶת. וְקָשֶׁה מְאֹד לְהַכִּיר בַּשֶּׁקֶר מֵחֲמַת לְבוּשׁ הָאֱמֶת. אֲבָל עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, זוֹכִים לְשֵׂכֶל וְדַעַת אֲמִתִּית, וְאֶפְשָׁר לְהַכִּיר מַהִי אֱמֶת וּמַהוּ שֶׁקֶר. גַּם עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, אֶפְשָׁר לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בֵּין סִפּוּרִים שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת לְבֵין מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל מְכַזְּבִים שֶׁאֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהֶם, וְאֶפְשָׁר עַל יְדֵי טָעוּת זוֹ לְהַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם לְמִכְשׁוֹל. אֲבָל עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַדִּיקֵי אֱמֶת, זוֹכִים לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּנְקִיּוֹת. כִּי עַל יְדֵי הַדִּבּוּר אוֹדוֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּמַעֲשִׂיּוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ עִם צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, מִזְדַכְּכוֹת מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם, וְהוּא זוֹכֶה לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּנְקִיּוֹת. גַּם זוֹכִים עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַדִּיקֵי אֱמֶת לְהַמְתָקַת הַדִּינִים. הַיְנוּ שֶׁנִצּוֹלִים מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְיִסּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּשֵׁם הַבַּעַל שָׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (תְּהִלִּים יח, נא) "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ". שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, עוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֲסָדִים עִם הַמְּסַפֵּר, אִם אָכֵן יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲמִתִּית בְּצַדִּיקֵי הָאֱמֶת.

</div>

The Land of Israel is the greatest holiness of all holinesses, and through its holiness one merits to emerge entirely from naturalism [טִבְעִיּוּת]. That is: through the true holiness of the Land of Israel, one merits to understand and to believe that everything occurring in the world in general, and everything befalling each individual in particular, is all under the Providence of Hashem and not according to nature. And the true knowledge and complete faith in particular Providence that one merits through the holiness of the Land of Israel — this is the greatest holiness of all holinesses. Through the true holiness of the Land of Israel it is also possible to understand the difference between light and darkness — that is, between truth, which is light, and falsehood, which is darkness. For there are many matters of falsehood that are covered and concealed in a garment of truth — and it is very difficult to recognize the falsehood because of the garment of truth. But through the true holiness of the Land of Israel one merits true intellect and knowledge, and it becomes possible to discern what is truth and what is falsehood. Also through the true holiness of the Land of Israel it is possible to tell the story-tales [סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת] of the true Tzadikim. For one must distinguish between the stories of the true Tzadikim and the tales of liars who can mislead — and through that error one could, G-d forbid, reach a stumbling-block. But through the story-tales of the true Tzadikim one merits good and pure thoughts. For through speaking about the story-tales of the true Tzadikim, and through faith in the story-tales that occurred with the true Tzadikim, a person's thoughts become purified, and he merits good and pure thoughts. Also through story-tales of the true Tzadikim one merits the sweetening of judgments — meaning one is saved from all manner of troubles and sufferings, as the Rebbe, of blessed memory, explained in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory, on the verse: "He gives great salvations to His king and shows kindness to His anointed" [Psalms 18:51] — that through the story-tales of the true Tzadikim, Hashem performs kindnesses with the one who tells them, if he truly has faith in the true Tzadikim.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַמֹּחַ וְהַחָכְמָה הֵם רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פ' ט"ז) "אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". וְעִקָּר חָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁזּוֹהִי הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת. וַאֲפִלוּ יְהוּדֵי חוּץ לָאָרֶץ מְקַבְּלִים אֶת מֹחָם וְאֶת חָכְמָתָם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכָל יְהוּדִי כְּפִי חֶלְקוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּרוּחָנִיּוּת, כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, כָּךְ מְקַבֵּל הוּא חָכְמָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגְמִים בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל רְצוֹנוֹ, שֶׁעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה הִיא כְּבוֹדוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נוֹפְלִים מִן הַמֹּחַ וּמִן הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנוֹפְלִים לְמֹחַ וּלְדַעַת שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ. הַיְנוּ שֶׁמִּתְרַחֲקִים וּמְאַבְּדִים אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁל אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "מֹחַ וְדַעַת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". וְנוֹפְלִים לִסְבָרוֹת טִבְעִיּוֹת וְדֵעוֹת זָרוֹת שֶׁהֵם מְכֻנִּים "מֹחַ וְחָכְמָה שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ". וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֵׂית מַחֲלֹקֶת, הֵן בִּכְלָלִיּוּת הֵן בִּפְרָטִיּוּת. הַיְנוּ, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִתְעוֹרְרִים מְרִיבוֹת וּמִלְחָמוֹת, וּבְכָל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִסְבֹּל אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת הָעוֹבְרוֹת עָלָיו נֶגֶד רְצוֹנוֹ, שֶׁגַּם זֹאת בִּכְלָל מַחֲלֹקֶת הִיא, כִּי הַמֹּחַ וְהַדַּעַת שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הוּא רַק מַחֲלֹקֶת. כִּי כַּאֲשֶׁר מִתְרַחֲקִים מֵאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, וְחוֹשְׁבִים כִּי הַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, אֲזַי תָּמִיד מְלֵאִים מַחֲלֹקֶת וְתָמִיד שְׁרוּיִים בְכַעַס וּבְרֹגֶז, כַּמְּבֹאָר בְּ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף נ"ז. אֲבָל כַּאֲשֶׁר זוֹכִים לֶאֱמוּנָה כָּרָאוּי שֶׁזֶּה מְכֻנֶּה "מֹחַ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", זוֹכִים לְשָׁלוֹם.

</div>

The essence of the mind and wisdom is only in the Land of Israel, as stated in the words of our Sages, of blessed memory : "There is no wisdom like the wisdom of the Land of Israel." And the essence of the wisdom of the Land of Israel is complete faith in Hashem and in His particular Providence — which is the greatest wisdom of all wisdoms. And even Jews in the Diaspora receive their mind and wisdom from the Land of Israel. And each Jew according to his portion in the Land of Israel spiritually — according to the root of his soul — so does he receive wisdom from the Land of Israel. But when one blemishes the honor of Hashem — meaning when one transgresses His will, when one transgresses the commandments of the Torah, which is His honor and will, may He be blessed — through this one falls from the true mind and knowledge of the Land of Israel, and falls to the mind and knowledge of the Diaspora [חוּץ לָאָרֶץ]. That is: one distances oneself and loses the feeling of genuine faith in Providence — which is called "the mind and knowledge of the Land of Israel." And one falls to naturalistic reasoning and alien views — which are called "the mind and wisdom of the Diaspora." And through this strife arises, both generally and personally. That is: throughout the entire world quarrels and wars are aroused, and in each individual personally — who is not willing to endure the events that befall him against his will — this too is in the category of strife. For the mind and knowledge of the Diaspora is nothing but strife. For when one distances oneself from faith in Providence and thinks that everything follows the course of nature, one is always filled with strife and always dwells in anger and rage, as described in "Truth and Faith" §57. But when one merits proper faith — which is called "the mind of the Land of Israel" — one merits peace.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

מוֹחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְכֻנִּים "נֹעַם", כִּי עַל יְדֵי מֹחַ וְדַעַת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לִנְעִימוּת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁחָשִׁים נֹעַם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי הַמֹּחַ וְדַעַת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לְשָׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י"ח בְּסוֹפוֹ. וְעַל יְדֵי צְדָקָה, וּבִפְרָט עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹצָר כְּלִי לְקַבָּלַת מֹחַ וְדַעַת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיֵּשׁ מֹחַ וְדַעַת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֲפִלוּ אֶת הַמּוֹחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, הַיְנוּ אֶת הַדֵּעוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁמְּכֻנִים "מוֹחִין דְחוּץ לָאָרֶץ". אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹחִין דְחוּץ לָאָרֶץ פְּגוּמִים מְאֹד, מֵחֲמַת שֶּׁפָּגְמוּ מְאֹד בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ פְּגָם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם דֵּעוֹת וּסְבָרוֹת שֶׁל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מְכֻנִּים "מוֹחִין דְחוּץ לָאָרֶץ", כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וּכְשֶׁמוֹחִין אֵלּוּ מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר, אֵין הֵם יְכוֹלִים לְהִתְתַּקֵן עַל יְדֵי מוֹחִין דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַדְּרַבָּא, מוֹחִין דְחוּץ לָאָרֶץ מְקַלְקְלִים מְאֹד אֶת מוֹחִין דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְשָׁלוֹם, וְאָז מִתְעוֹרֶרֶת מַחֲלֹקֶת גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ הַטַּעַם לַמַחֲלֹקֶת הַמְצוּיָה כַּיּוֹם, הֵן בְּחוּץ לָאָרֶץ הֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

</div>

The mind of the Land of Israel is called noam [pleasantness, sweetness], for through the mind and knowledge of the Land of Israel one merits the pleasantness of the Torah [נְעִימוּת הַתּוֹרָה] — meaning one feels pleasantness in Torah study. And through the mind and knowledge of the Land of Israel one merits peace, as explained at the end of §18. And through charity — and especially through giving charity for the holiness of the Land of Israel — a vessel is created for receiving the mind and knowledge of the Land of Israel. And when one has the mind and knowledge of the Land of Israel, it is possible to rectify even the minds of the Diaspora — meaning the naturalistic reasoning and alien views called "minds of the Diaspora." But when the minds of the Diaspora are very greatly blemished — because one has greatly blemished the honor of Hashem through transgressing the Torah's commandments, which is a blemish in the honor of Hashem — through this, naturalistic views and reasoning called "minds of the Diaspora" overpower the person, as described above. And when these minds greatly overpower, they cannot be rectified through the minds of the Land of Israel — on the contrary, the minds of the Diaspora greatly corrupt the minds of the Land of Israel through which one merits peace. And then strife arises even in the Land of Israel. And this is the reason for the strife found today, both in the Diaspora and in the Land of Israel.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

קִבְרִי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים קְדוֹשִׁים הֵמָּה כִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תְּהִלִּים לז, כט) "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ". וּפֵרֵשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, צַדִּיקִים יוֹרְשִׁים - אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ הַמָּקוֹם בּוֹ הֵם טְמוּנִים קָדוֹשׁ כִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגָם הַבְּרִית, בְּשֶׁל כָּךְ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לָבוֹא לְקִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן עַל תִּקּוּן הַבְּרִית, הֵן לְשֵׁם טוֹבוֹת נוֹסָפוֹת הַנִּצְרָכוֹת לָאָדָם. וּבִפְרָט עַל צִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ מוֹהֲרַ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּוַדַּאי חִיּוּב גָּדוֹל וְטוֹבָה גְּדוֹלָה לָבוֹא וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן בִּכְלָל, לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם וּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, וּבִפְרָט לַאֲמִירַת עֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים לְתִקּוּן הַבְּרִית. כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִבְטִיחַ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁיָּבוֹא לְצִיּוּנוֹ הַקָּדוֹשׁ וְיֹאמַר אֶת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, הַמּוּבָאִים בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א' סִימָן ר"ה, וּבְחֵלֶק ב' סִימָן צ"ב, תְּהֵא זוֹ טוֹבָה גְּדוֹלָה בִּכְלָל וּבִפְרָט לְתִקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא הַיְּסוֹד וְהַשֹּׁרֶשׁ לַיַּהֲדוּת. וְאֵלּוּ הֵם עֲשָׂרָה הַמִּזְמוֹרִים שֶׁרַבֵּנוּ גִּילָה לְתִקּוּן הַבְּרִית: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ. גַּם טוֹבוֹת גַּשְׁמִיּוֹת הַנְּחוּצוֹת לָאָדָם אֶפְשָׁר לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת שֶׁמְּבַקְּשִׁים עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים. כִּי מְבֹאָר בַּתַנַ"ךְ (דְּבָרִים יא, יב. מְלָכִים א' ח, מח. דָּנִיֵאל ו, יא) שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת שֶׁתִּתְקַבֵּל בָּהּ הַתְּפִלָּה שֶׁל הָאָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בָּהּ, יוֹתֵר מִבְּכָל מְקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְקִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים קְדוֹשִׁים כָּאָמוּר כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ (כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף), עַל כֵּן אֶפְשָׁר לִפְעֹל שָׁם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל מִינֵי טוֹבוֹת וִישׁוּעוֹת.

</div>

The graves of the true Tzadikim are holy with the very holiness of the Land of Israel itself, as stated in the words of our Sages, of blessed memory, on the verse: "The righteous shall inherit the Land" [Psalms 37:29]. And the Baal Shem Tov, of blessed memory, interpreted: the righteous inherit — the Land of Israel — meaning the place where they are buried is holy with the very holiness of the Land of Israel itself. And the Land of Israel is a great rectification for blemishes of the bris — therefore one must strive to come to the graves of the true Tzadikim and to pray there to Hashem, both for the rectification of the bris and for additional good things that the person needs. And especially regarding the holy grave-site of our Rebbe MoHaRaN, of blessed memory: it is certainly a great obligation and a great good to come and pray there to Hashem — both generally, to merit true fear of Heaven and genuine repentance, and specifically for the recitation of the Ten Psalms for the rectification of the bris. For our Rebbe, of blessed memory, promised before two witnesses, that whoever comes to his holy grave-site and recites the Ten Psalms that are brought in Likutay MoHaRaN — this will be a great good both generally and specifically for the rectification of the bris, which is the foundation and root of all Jewishness. And these are the Ten Psalms that our Rebbe revealed for the rectification of the bris: 16, 32, 41, 42, 59, 77, 90, 105, 137, 150. Also, material goods that a person needs can be accomplished before Hashem through prayers offered at the graves of the true Tzadikim. For it is explained in the Torah that the Land of Israel is particularly propitious for prayer offered within it to be accepted, more than in any other place in the world. And the graves of the true Tzadikim are holy — as stated — like the Land of Israel itself (as explained at the beginning of this section). Therefore it is possible to accomplish before Hashem at those places all manner of good things and salvations.



# הִתְחַזְּקוּת

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/6/

# הִתְחַזְּקוּת

<div dir="rtl">הִתְחַזְּקוּת</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/6


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁחָפֵץ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, וְרוֹצֶה לִנְהֹג עַל פִּי תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹן ה', חַיָּב לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד הַרְבֵּה אֶת דַּעְתָּם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת. וְצָרִיךְ לִלְמֹד הַרְבֵּה אֵצֶל אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁהֵם בְּקִיאִים בְּדַעְתָּם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, הַיְנוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל יִרְאַת ה' וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כִּי אִם לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ לִנְהֹג בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, אֶפְשָׁר שֶׁנִּדְמֶה כִּי נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ נְכוֹנָה, וּבֶאֱמֶת הִתְנַהֲגוּת זוֹ מְנֻגֶּדֶת חָלִילָה לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. גַּם צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בְּדַעְתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפּוֹל וְלֹא לְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת עַל יְדֵי שׁוּם מְנִיעָה וּבִלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן בְּעֵת עֲלִיָּה, הֵן בְּעֵת יְרִידָה, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. בְּרוּחָנִיּוּת בְּעֵת שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר לִתְפִלָּה וְלִמּוּד וְחָשׁ חִיּוּת וְשִׂמְחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה טוֹב וּמִכָּל נְקוּדָה טוֹבָה. וְכֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּשֶׁאֵין לוֹ יִסּוּרִים, הֵן מִצַּד בְּרִיאוּת הַגּוּף, הֵן מִצַּד הַפַּרְנָסָה וְכוּ', הֵן מֵעַצְמוֹ, הֵן מִבְּנֵי בֵּיתוֹ, שֶׁכָּל אֵלּוּ מַצָּב שֶׁל עֲלִיָּה הֵם, אֲזַי צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד בִּזְמַן כָּזֶה שֶׁלֹּא לִפּוֹל לְשׁוּם גֵּאוּת חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא לְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, הֵן מֵחֲמַת רַחֲבוּת הַגַּשְׁמִיּוּת, הֵן מֵחֲמַת הַמַּצָּב הָרוּחָנִי הַטּוֹב. וְשֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב בִּגְלַל הַמַּצָּב הָרוּחָנִי הַטּוֹב שֶׁיּוֹדְעִים כָּרָאוּי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, רַק צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִן הַטָּעוּת וְלִזְכּוֹת לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת שֶׁל כָּל דָּבָר כָּרָאוּי. וְכֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִגֵאוּת בְּשָׁעָה שֶׁהַבְּרִיאוּת טוֹבָה וְהַפַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְלֹא לַחֲשֹׁב בְּעֵת הַהַרְחָבָה כִּי מְחֻסָּן הוּא נֶגֶד יִסּוּרִים, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים תּוֹעִים וּמִתְרַחֲקִים מִן הָאֱמֶת מֵחֲמַת הָרְחָבָה גְּדוֹלָה וַעֲשִׁירוּת. וְכָתוּב בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פֶּרֶק א' מז.) "וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת", וּמְבֹאָר בְּכַמָּה סִפְרֵי אֱמֶת שֶׁהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהָאָדָם מַצְלִיחַ, אַל יַחְשֹׁב כִּי מְחֻסָּן הוּא נֶגֶד יִסּוּרִים וּפוּרְעָנוּת, רַק שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מִגֵאוּת, וְתָמִיד יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצִּילוּ מִיִּסּוּרִים. וְכֵן בְּרוּחָנִיּוּת, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ הִתְעוֹרְרוּת בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וְכוּ', אַל יַחְשֹׁב כִּי מַצָּב טוֹב זֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וַעֲבוֹדָה, יִמָּשֵׁךְ תָּמִיד, רַק צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִפּוֹל מִן הַהִתְעוֹרְרוּת. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִלָּכֵד בְּשׁוּם קִלְקוּלִים וּבְשׁוּם מִכְשׁוֹלוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חַזַ"ל (אֲבוֹת פ"ב מ"ה.) "אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ...". וּמֵאִידָךְ בִּשְׁעַת יְרִידָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, הַיְנוּ שֶׁבְּרוּחָנִיּוּת אֵין לוֹ שׁוּם חִיּוּת בִּתְפִלָּה וּבְלִמּוּד וּבְשׁוּם מַעֲשֵׂה טוֹב, וּבְגַשְׁמִיּוּת הוּא חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ בָּרִיא וּמְחֻסָּר פַּרְנָסָה, וְכֵן יִסּוּרִים אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם, כְּפִי שֶּׁרוֹאִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְנַסֶּה אֶת הָאָדָם בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, שֶׁכָּל אֵלּוּ מַשְׁמָעוּתָם יְרִידָה, צָרִיךְ אָז לְהִתְחַזֵּק וְלִהְיוֹת מְלֻמָּד וּבָקִי בְּדַעַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּסּוּרִים וְנִסְיוֹנוֹת אֵלּוּ לֹא יַפִּילוּהוּ וְלֹא יַרְחִיקוּ אוֹתוֹ מִן הָאֱמֶת. וְצָרִיךְ לְקַיֵּם הַמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (תְּהִלִּים קלט, ח) "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ", הַיְנוּ, הֵן בְּעֵת הַרְחָבָה וְהַצְלָחָה, שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת "אֶסַּק שָׁמַיִם", הֵן בְּעֵת נִסְיוֹנוֹת וְיִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל", צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַכֹּל מִיַּד ה'. וּבְעֵת הַצְלָחָה לֹא לְהִתְגָּאוֹת כָּאָמוּר, וּבְעֵת נִסְיוֹנוֹת וְיִסּוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִשָּׁמֵר מֵעַצְבוּת וּמִיֵּאוּשׁ, וְלֹא לַחֲשֹׁב כִּי אֵין חָלִילָה מוֹצָא, רַק צָרִיךְ לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזֹר תָּמִיד. וְגַם זֶה מְבֹאָר בְּמַאֲמָר חֲזַ"ל הַנַּ"ל "וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת". הַיְנוּ, אִם נִלְכַּדְתָּ חַס וְשָׁלוֹם בְּפוּרְעָנוּת וְיִסּוּרִים, אֶל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַיְשׁוּעָה, רַק קַוֵּה תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעַ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעַ תָּמִיד לָאָדָם הַקּוֹרֵא אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (קמה, יח) "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת". עַל כֵּן, גַּם אִם נָפַל חָלִילָה לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת אוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאִם יִתְגַּבֵּר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ מִן הַחַטָּאִים וְהָעֲווֹנוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, בְּוַדַּאי יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָדָם שֶׁיִּתְקָרֵב לָאֱמֶת כָּרָאוּי. וְאַדְּרַבָּא, כַּאֲשֶׁר פּוֹנִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהִתְרַחֲקוּת גְּדוֹלָה, בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זֶה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ אֶת הַקֹשִׁי שֶׁל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמַּפְרִיעִים לָאָדָם בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וּבִפְרָט הָאָדָם שֶׁנִּתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, קָשֶׁה לוֹ בְּיוֹתֵר לִפְנוֹת לְיִרְאַת ה' וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּהִתְגַּבְּרוֹ וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזְרוֹ לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ כָּרָאוּי. וְכֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹפֵל לְיִסּוּרִים וּלְסַכָּנוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין שֶׁכַּאֲשֶׁר יִפְנֶה בֶּאֱמֶת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּתְפִלָּה וּבִתְשׁוּבָה, הוּא יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ בְּוַדַּאי, וְיַמְשִׁיךְ עָלָיו הַרְבֵּה חֲסָדִים וְטוֹבוֹת.

</div>

One who wishes to return to Hashem — meaning who sincerely desires to repent in truth and to conduct himself according to the Torah in truth, according to the will of G-d — must be well-versed [בָּקִי] in halacha. That is: one must study deeply the view of the true Tzadikim. And one must study extensively among people of truth who are well-versed in the view of the true Tzadikim, in order to know how to conduct oneself in the ways of repentance — that is, in the way of fear of G-d and Torah observance. For if one does not know how to conduct oneself in the ways of repentance, it is possible that it may seem as though one is conducting oneself correctly, while in truth this conduct is, G-d forbid, contrary to the path of truth. One must also be strong in one's resolve [חָזָק בְּדַעְתּוֹ], so as not to fall and not to distance oneself from truth through any obstacle or confusion in the world — whether in a time of ascent or in a time of descent, spiritually or materially. Spiritually: in a time when a person is aroused to prayer and study and feels vitality and joy in every good deed and in every good point. And likewise materially: when one has no sufferings — whether regarding bodily health, livelihood, etc. — whether from one's own side or from one's household — all of these are a state of ascent. At such times one must be very careful not to fall, G-d forbid, into any pride, and not to distance oneself from truth — neither because of material abundance, nor because of a good spiritual state. And one must not think, because of a good spiritual state, that one already knows how to conduct oneself properly in the ways of repentance — rather, one must multiply prayer to Hashem to be saved from error and to merit to understand the truth of each matter properly. And likewise materially, one must certainly be very careful about pride when one's health is good and livelihood is abundant. And one must greatly strengthen oneself in fear of G-d and Torah observance, and must not think in a time of abundance that one is fortified against sufferings — as we see that many people err and distance themselves from truth because of great abundance and wealth. And it is written in tractate Avos : "Do not trust in yourself until the day of your death". And it is explained in several books of truth that the simple meaning is: when a person is succeeding, let him not think he is fortified against sufferings and punishment — rather, let him guard himself greatly from pride, and always request from Hashem to be saved from sufferings. And likewise spiritually: in a time of arousal in Torah, prayer, etc. — let him not think that this good state in fear of G-d and service will continue always. Rather, one must multiply prayer to Hashem not to fall from the arousal. And one must be careful not to be caught in any corrupt behavior or stumbling-blocks, as stated in the Sages' dictum : "Do not trust in yourself until the day of your death." And on the other hand: in a time of descent — spiritually and materially — meaning that spiritually one has no vitality in prayer or study or any good deed, and materially one is, G-d forbid, not well and lacking in livelihood, and also other sufferings G-d forbid — as one sees that Hashem tests a person with many trials, all of which signify descent — one must then strengthen oneself and be learned and well-versed in the view of the true Tzadikim. And one must multiply prayer before Hashem so that these sufferings and trials may not cause one to fall and distance oneself from truth. And one must fulfill what is written in Psalms : "If I ascend to Heaven, You are there; and if I make my bed in the depths, behold You." — That is: both in a time of abundance and success — which is the aspect of "I ascend to Heaven" — and in a time of trials and suffering, G-d forbid — which is the aspect of "I make my bed in the depths" — one must know that everything comes from the hand of Hashem. And in a time of success, not to be proud as said above. And in a time of trials and suffering, G-d forbid, to guard oneself from sadness and despair, and not to think that there is, G-d forbid, no way out — rather, one must remember and believe that Hashem can always help. And this too is stated in the saying of our Sages quoted above: "Do not despair of punishment" — meaning, if you have been caught, G-d forbid, in punishment and sufferings, do not despair of salvation — rather, always hope to Hashem and request from Him salvation and mercy, and He will certainly save. For Hashem always saves a person who calls to Him in truth, as stated in Psalms : "Hashem is close to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth." Therefore, even if one has fallen, G-d forbid, to the lowest depths spiritually or materially, one must remember that if one prevails and returns to Hashem even from the very greatest sins and iniquities and great distance — Hashem will certainly help the person to draw close to truth properly. And on the contrary: when one turns to Hashem from great distance, with simple faith in truth — this is very precious to Hashem. For Hashem knows the difficulty of the obstacles and confusions that prevent a person from fear of G-d and Torah observance. And especially a person who has distanced himself greatly from Hashem — it is much harder for him to turn to fear of G-d and Torah observance. But when he prevails and turns to Hashem, Hashem helps him to fulfill his desire properly. And likewise materially: when a person falls into the greatest sufferings and dangers, G-d forbid, one must remember and believe that when one turns in truth to Hashem, through prayer and repentance, He, may He be blessed, will certainly help and draw many kindnesses and goods upon him.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא שֶׁגַּם הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרַחֲקוּ מְאֹד מִמֶּנּוּ וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, הֵן מֵחֲמַת חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת בְּשֶׁל הִתְגַּבְּרוּת יֵצֶר הָרַע, הֵן מֵחֲמַת נִסְיוֹנוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁבְּעֶטְיָם נָפְלוּ לְקִלְקוּלִים וּמִכְשׁוֹלִים, אֲזַי כַּאֲשֶׁר הֵם מִתְגַּבְּרִים וּפוֹנִים אֶל הַיַּהֲדוּת כָּרָאוּי, מִתְגַּדֵּל וּמִתְפָּאֵר כְּבוֹד שָׁמַיִם עַל יָדָם, לְמַטָּה וּלְמַעְלָה. עַל כֵּן אָסוּר לְשׁוּם אָדָם לְהִתְיָאֵשׁ מִלָּשׁוּב אֶל הַיַּהֲדוּת מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשֶׁל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, וְגַם אִם הִרְבָּה חַס וְשָׁלוֹם לִפְשֹׁעַ, אַל יַחֲשֹׁב כִּי אֵין לוֹ כְּבָר שׁוּם חֲשִׁיבוּת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַדְּרַבָּא, אָדָם זֶה שֶׁהִתְרַחֵק וְשָׁב בֶּאֱמֶת, שִׁיבָתוֹ חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּאוֹת א'. כִּי עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל אָדָם מְרֻחָק, מִתְגַּדֵּל יוֹתֵר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסָּעִיף. וְעִקָּר הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל הָרְחוֹקִים הוּא עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים. הַיְנוּ עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְקִיּוּם דֵּעוֹתֵיהֶם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים.

</div>

The very essence of the greatness of Hashem is that even people who have distanced themselves greatly from Him and from Torah observance — whether because of sins and iniquities through the overpowering of the evil inclination, whether because of material trials through which they fell into corruption and stumbling-blocks — when they prevail and turn properly to Jewishness, Heavenly honor [כְּבוֹד שָׁמַיִם] is magnified and glorified through them, both below and above. Therefore it is forbidden for any person to despair of returning to Jewishness because he is very distant from Hashem due to his sins and iniquities. And even if he has, G-d forbid, sinned greatly — let him not think that he has no more importance before Hashem. On the contrary: this person who distanced himself and genuinely returns — his return is very precious to Hashem, as described in §1. For through the drawing close of a distant person, His honor, may He be blessed, is magnified further, as explained at the beginning of this section. And the essence of the drawing close of those who are distant comes through the true Tzadikim of the generation — that is, through closeness to the true Tzadikim and fulfillment of their views, as explained in Likutay Halachos in various places.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הַחֲבֵרִים הַמְקֹרָבִים לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת וְאוֹחֲזִים עַצְמָם כָּרָאוּי בְּדַרְכֵיהֶם, צְרִיכִים לְחַזֵּק וּלְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעִקָּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יְחַזֵּק, נוֹבֵעַ מִכֹּחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל צַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁאֵלָיו מְקֹרָבִים. כִּי לְצַדִּיק הָאֱמֶת כֹּחַ גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן אֲפִלוּ אֶת הָאָדָם הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, וְלֹא נִכְנַס עֲדַיִן לְדֶרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה אֲפִלוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמְּבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְדַעַת צַדִּיק הָאֱמֶת, וְהוּא מְקַיֵּם עֵצוֹתָיו בְּשֵׂכֶל וְדַעַת כָּרָאוּי, יָכוֹל צַדִּיק הָאֱמֶת לְתַקְּנוֹ וּלְעוֹרֵר בּוֹ הֶרְגֵּשִׁים שֶׁל אֱמֶת, שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ וְיִתְגַּבֵּר וְיִפְנֶּה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶה עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁאֲפִלוּ הָאָדָם הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי עַל יִצְרוֹ הָרַע, וְעוֹבְרִים עָלָיו מִלְחָמוֹת וְנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים, כָּל זְמַן שֶׁיַּחְזִיק עַצְמוֹ כָּרָאוּי בְּהִתְקָרְבוּתוֹ אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת, וְיִתְחַזֵּק לְקַיֵּם עֲצוֹתָיו, הֲרֵי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה לְּהִתְקַיֵּם בַּיַּהֲדוּת. גַּם צְרִיכִים הַמְקֹרָבִים אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת לְחַזֵּק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּלְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבַת הַשֵּׁם, וּצְרִיכִים לְהַזְכִּיר אִישׁ לַחֲבֵרוֹ אֶת הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁיּוֹדְעִים וּמְבִינִים עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת.

</div>

The companions who are close to the true Tzadikim and hold themselves properly to their paths must strengthen and arouse one another to fear of G-d and Torah observance. And the essence of the strengthening that one person gives to another flows from the great power of the true Tzadik to whom they are close. For the true Tzadik has such great power that he can rectify even the most degraded person — one who has not yet exited his evil deeds, and has not yet entered upon the path of holiness even by a hair's breadth — but since he nullifies his own view before the view of the true Tzadik and fulfills his counsels with proper intellect and knowledge, the true Tzadik can rectify him and awaken within him genuine feelings that he renew himself and prevail and turn to fear of G-d and Torah observance. And this is the essence of the strengthening that a person must always know and remember: that even the most degraded person who does not sufficiently prevail over his evil inclination, and upon whom pass difficult battles and trials — as long as he holds himself properly in his closeness to the true Tzadik and strengthens himself to fulfill his counsels — he has great hope to endure in Jewishness. Those close to the true Tzadik must also strengthen one another and arouse one another in love of Hashem, and must remind each other of the good counsels that they know and understand through closeness to the true Tzadik.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר אֲפִלוּ עִם הַגָּרוּעַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, קוֹרַת רוּחַ נַחַת וְתַעֲנוּג, מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַמְּצוּיוֹת אֲפִלוּ בַּגָרוּעַ שֶׁבַּגְרוּעִים. וַאֲפִלוּ בְּפוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל - כָּל עוֹד שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו, עוֹד מְצוּיָה בּוֹ נְקוּדָה אֲשֶׁר בָּהּ מִתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ אֲפִלוּ אִם אוֹתוֹ חוֹטֵא נָפַל לְחֲטָאִים רַבִּים וּלְעֲווֹנוֹת מֵחֲמַת רִחוּקוֹ מִן הָאֱמֶת, שֶׁבִּגְלַל כֵּן מְכֻנֶּה הוּא "פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל", אַף עַל פִּי כֵן, אִם אוֹחֵז עַצְמוֹ בִּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, הַיְנוּ צִיצִית, תְּפִלִּין, שַׁבָּת, נְטִילַת יָדַיִם, בְּרָכוֹת, וְכֵן נְקוּדוֹת טוֹבוֹת נוֹסָפוֹת, שֶׁל הַיַּהֲדוּת, הוּא אָהוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בּוֹ. לָכֵן אָסוּר אַף פַּעַם לְהִתְיָאֵשׁ מִשִּׁיבָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם אִם הָאָדָם נָפַל לְחֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת רַבִּים, עָלָיו לָדַעַת כִּי אֵינוֹ מָאוּס לְפָנָיו חַס וְשָׁלוֹם, וְאַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינָהּ מְנוּעָה מִמֶּנּוּ. וְאִם יִפְנֶה מֵעָתָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הוּא חָשׁוּב וְחָבִיב אֶצְלוֹ כִּבְיָכוֹל, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת, כִּי הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב פְּתוּחָה תָּמִיד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, וְיוֹדֵעַ עַד כַּמָּה קָשֶׁה לְהַכְנִיעַ אֶת תַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, וּבִפְרָט עַד כַּמָּה קָשֶׁה לְהַכְנִיעַ אֶת נִסָּיוֹן הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד הַמְּדֻמֶּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן ו') בַּתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ", שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהָעֲבוֹדָה הוּא לְהַכְנִיעַ אֶת הַגֵּאוּת וְאֶת הַכָּבוֹד הַמְּדֻמֶּה, וַעֲבוֹדָה זוֹ קָשָׁה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת. וּכְכָל שֶׁהָאָדָם רָחוֹק מִן הָאֱמֶת יוֹתֵר, כֵּן קָשֶׁה לוֹ יוֹתֵר לְהַכְנִיעַ אֶת הַתַּאֲווֹת וְאֶת הַגֵּאוּת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְעוֹרֵר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלוּ מִן הַדַּרְגָּה הַנְּמוּכָה בְּיוֹתֵר, אֲזַי חָשׁוּב הוּא מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעִקָּר הַהִתְעוֹרְרוּת לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹבֵעַ מִן הַהִתְחַבְּרוּת עִם אַנְשֵׁי אֱמֶת, הַיְנוּ עִם אֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת בְּלִי שׁוּם שֶׁקֶר, וּמִתְנַהֲגִים בְּיַּהֲדוּת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, בְּכָל מִדָּה טוֹבָה, בְּצִנְעָה בְּלִי רַעַשׁ וּבְלִי פִּרְסוּם, וִיכוֹלִים לִמְצֹא נְקוּדוֹת טוֹבוֹת אֲפִלוּ בָּאָדָם הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, רַק בְּאֹפֶן שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְעוֹרְרוּ אוֹתוֹ לְיִרְאַת הַשֵּׁם, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (ח"א סִימָן רפ"ב) "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". כִּי אִם דָּנִים אֶת הָאָדָם לְכַף זְכוּת בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, אֲזַי מַזִּיק הוּא מְאֹד, (כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, הֲלָכָה א'. עַיֵּן שָׁם).

</div>

One must know that Hashem takes pride even in the most degraded person of Israel — meaning Hashem has, as it were, satisfaction, pleasure, and delight from the good points present even in the most degraded of the degraded. And even in a transgressor of Israel — as long as the name of Israel is called upon him, there is still within him a point through which Hashem takes pride. That is: even if that sinner has fallen into many sins and iniquities due to his distance from truth, by reason of which he is called "a transgressor of Israel," nonetheless, if he holds onto good points — namely tzitzis, tefillin, Shabbas, washing of hands, blessings, and other additional good points of Jewishness — he is beloved by Hashem and Hashem takes pride in him. Therefore it is forbidden ever to despair of returning to Hashem — for even if a person has fallen into many sins and iniquities, he must know that he is not despised before Him, G-d forbid, and His love, may He be blessed, is not withheld from him. And if he turns from now on to Hashem, he is precious and dear to Him, as it were, as explained in Likutay Halachos. Therefore a person must know that the way of return is always open, for Hashem knows the difficulty of the battle of the evil inclination, and knows how hard it is to subdue the lusts and vanities of this world — and especially how hard it is to subdue the trial of imagined pride and honor, which is the primary service, as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah "Kra es Yehoshua": that the primary repentance and service is to subdue pride and imagined honor, and this service is harder than all other services. And the further a person is from truth, the harder it is for him to subdue lusts and pride. Therefore when he stirs himself to return to Hashem — even from the very lowest level — he is very precious to Him, may He be blessed. And the essence of the arousal to return to Hashem flows from associating with people of truth — meaning people who are genuinely close to the true Tzadik without any falsehood, and who conduct themselves in Jewishness in all its generality and particularity, in every good trait, in modesty without noise and without publicity, and who can find good points even in the most degraded person — but only in a way that through this they will arouse him to fear of G-d, as described in the Torah : "I shall sing to my G-d while I yet exist." For if one judges a person favorably in a way that is not warranted, this causes great harm — as explained in Likutay Halachos, Hashkamashabboker, Halacha Alef. See there.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, הַיְנוּ, כְּשֶׁאָדָם הַמַּחֲזִיק עַצְמוֹ וּמִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת כָּרָאוּי, זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ וּלְהָבִין הֶרְגֵּשׁ עָמֹק יוֹתֵר בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, אֲזַי הַהֶרְגֵּשׁ וְהַהֲבָנָה הָאֵלּוּ בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה וְיִרְאַת ה' נֶחְשָׁבִים מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה מִקֹּדֶם, וּבְשֶׁל זֹאת מְכֻנֶּה אָדָם זֶה שֶׁעוֹלֶה "מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה". וְאָדָם זֶה הַזּוֹכֶה לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגָתוֹ, חַיָּב קוֹדֵם לָרֶדֶת "יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה". הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִפּוֹל מֵהֶרְגֵּשָׁיו וְהִתְעוֹרְרוּתוֹ הַקּוֹדְמִים שֶׁהָיוּ לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁאָסוּר לְהֵחָלֵש בְּדַעְתּוֹ בְּעֵת יְרִידָה, וְאָסוּר לְהִתְרַפּוֹת לְגַמְרֵי. כִּי כָּל יְרִידָה הָעוֹבֶרֶת עַל הָאָדָם שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת, הֵן יְרִידָה בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, הֵן רַק נִסְיוֹנוֹת לִבְחֹן אוֹתוֹ, אִם לֹא יִתְרַחֵק מִיַּהֲדוּת. וְאִם מִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה אֲפִלוּ בְּעֵת יְרִידָה, אֲזַי תֵּהָפֵךְ לוֹ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה, כַּמְּבֹאָר בַּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכָל יְהוּדִי הֶחָפֵץ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַיַּהֲדוּת בֶּאֱמֶת, יָכוֹל לְהָבִין, עַד כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְאָסוּר לִפּוֹל אַף פַּעַם מִדַּעְתּוֹ מֵחֲמַת הַיְרִידוֹת בְּיַּהֲדוּת, בִּבְרִיאוּת הַגּוּף, פַּרְנָסָה, וְכוּ'. וְאִם יִתְחַזֵּק וְלֹא יִתְבַּטֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן מֵחֲמַת הַיְרִידוֹת הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדּוֹ וְרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִיַּהֲדוּת, גַּם אִם יַעֲבוֹר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם מַה שֶׁיַּעֲבֹר, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ, שֶׁכָּל הַיְרִידוֹת יִתְהַפְּכוּ לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת. הַיְנוּ, בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁיִּזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אוֹרוֹת בְּכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁעַד נְפִילָתוֹ לֹא חָשׁ בָּהֶם, וְיִזְכֶּה לְהִתְעוֹרְרוּת חֲדָשָׁה בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, שֶׁעַד הֵנָּה לֹא הִכִּיר, וּבְגַשְׁמִיּוּת, יַהֲפֹךְ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת צָרוֹתָיו וְיִסּוּרָיו לִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. גַּם מְבֹאָר שָׁם בְּעִנְיַן הַהִתְחַזְּקוּת עַד כַּמָּה צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִתְחַזֵּק וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה וּמִפְּנֵי שׁוּם יְרִידָה, וְצָרִיךְ לְדַבֵּר דְּבָרִים הַרְבֵּה, מֵחֲמַת שֶׁכָּל אָדָם שֶׁנָּפַל בְּמַדְרֵגוֹת שְׁפֵלוֹת, נִדְמֶה לוֹ, כִּי כָּל עִנְיְנֵי הַהִתְחַזְּקוּת הַמְּבֹאָרִים בְּסִפְרֵי אֱמֶת, אֵינָם אֲמוּרִים בַּעֲבוּרוֹ אֶלָּא עֲבוּר אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים הָעוֹלִים וּמִתְעַלִּים מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַדָּבָר כָּךְ, רַק צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, כִּי כָּל עִנְיְנֵי הַהִתְחַזְּקוּת נֶאֶמְרוּ אֲפִלוּ עֲבוּר הָאָדָם הַקָּטָן וְהַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל, וְחָפֵץ כִּי הַקָּטָן וְהַגָּרוּעַ מִכָּל - יָשׁוּב אֵלָיו, כִּי זֹאת הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל אָדָם, וּבְשֶׁל תַּכְלִית זוֹ נִבְרָא בָּעוֹלָם.

</div>

When one must ascend from level to level — that is, when a person who holds himself and strengthens himself in Jewishness properly merits to feel and understand a deeper feeling in knowledge of Torah and fear of G-d — then this feeling and understanding in Torah wisdom and fear of G-d is considered a higher level than before, and therefore such a person is called one who ascends "from level to level." And this person who merits to ascend in his level must first go through a descent — yerida letzorech aliya ["descent for the sake of ascent"]. That is: he must fall from the feelings and arousal he had previously in service of G-d. Therefore one must remember that it is forbidden to weaken in resolve during a time of descent, and it is forbidden to slacken altogether. For every descent that comes upon a person who truly wishes to strengthen himself in Jewishness — whether a material or spiritual descent — is only a trial to test whether he will not distance himself from Jewishness. And if he prevails with all his strength to hold himself to fear of G-d and Torah observance even during a time of descent, then the descent will be transformed into a great ascent — as explained in the books of our Rebbe, of blessed memory, in many places. And every Jew who wishes to walk in the ways of Jewishness in truth can understand how much one must strengthen oneself in service of G-d and Torah observance, and it is forbidden ever to fall in one's resolve because of descents in Jewishness, in bodily health, livelihood, etc. And if one strengthens oneself and is not deterred in any way because of descents, obstacles, and confusions that overpower one and wish to distance one from Jewishness — even if, G-d forbid, whatever comes upon one does come — then Hashem will help one, and all the descents will be transformed into great ascents. That is: spiritually, one will merit to feel lights in all good traits that before the fall one did not feel. And one will merit new arousal in fear of G-d and Torah observance, previously unknown. And materially, Hashem will transform one's troubles and sufferings into great salvations, as explained in Likutay Halachos. And it is also explained there in the matter of strengthening how much every person must strengthen himself and not be deterred before any obstacle and before any descent. And many words must be said, because every person who has fallen to degraded levels — it seems to him that all the matters of strengthening described in the books of truth are not said for him but for great people who ascend from level to level. But in truth it is not so — rather, one must know and believe that all matters of strengthening were said even for the smallest and most degraded person. For Hashem is good to all, and wishes that the smallest and most degraded — should return to Him, for this is the purpose of every person, and for this purpose he was created in the world. And every person in the world — even one who is in a very low level, even a person who is very far from Hashem — when he wishes to return to truth, to fear of G-d and Torah observance, he must go from level to level. That is: he must begin each and every day with fresh longing to engage in prayer, study, and every good trait. And the essence is to renew oneself each and every time in the point of truth — to examine every service and good trait whether they are genuinely proper. All of this is called "from level to level," for through this one merits each time to draw closer to Hashem. Thus is it explained in Likutay Halachos. One must also know that each time before one merits to draw close to Hashem, the lusts and imaginings, evil thoughts, confusions, obstacles, and trials that do not allow a person to enter the gates of holiness — and whose purpose is to distance him from Jewishness and prevent him from holding himself in truth properly — intensify greatly. And because of this the true devout and upright [חֲסִידִים וּכְשֵׁרִים] fall into a great error: when they suddenly see that lusts, obstacles, confusions, and imaginings are overpowering them, they think this comes from having fallen from their level — since previously these did not overpower them so. But in truth it is not from a fall, G-d forbid — on the contrary, it is because they need to ascend from level to level, meaning to draw closer to Hashem, as described above — and because of this all the lusts, confusions, and crookedness of heart, etc., overpower them. And all of this is only a trial to test whether one will strengthen oneself properly. Therefore one must each time strengthen oneself greatly not to fall in resolve because of this intensification, and not to distance oneself from Jewishness because of the difficulty of the obstacles, etc. Rather: to strengthen oneself with genuine will and with prayer and supplication to Hashem in truth, to be able to stand firm and not be deterred before the trials, and to strengthen oneself in Jewishness with all one's strength in truth — each one according to his level.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאֹד, הַיְנוּ אֲפִלוּ הָאָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ לָשׁוּב לָאֱמֶת, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לָלֶכֶת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּחֵשֶׁק חָדָשׁ לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה, בְּלִמּוּד וּבְכָל מִדָּה טוֹבָה. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת, הַיְנוּ לְהַבִּיט בְּכָל עֲבוֹדָה וּמִדָּה טוֹבָה אִם הֵם בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. כָּל זֹאת מְכֻנֶּה "מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה", כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים בְּכָל פַּעַם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר. כָּךְ מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכָּל פַּעַם לִפְנֵי שֶׁזּוֹכִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּבְּרוֹת בְּיוֹתֵר הַתַּאֲווֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת, מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, בִּלְבּוּלִים, מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לָאָדָם לְהִכָּנֵס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וּמַטְּרָתָם לְהַרְחִיקוֹ מִן הַיַּהֲדוּת וּלְהַפְרִיעוֹ מִלְּהַחֲזִיק עַצְמוֹ בָּאֱמֶת כָּרָאוּי. וּמֵחֲמָת זֹאת טוֹעִים הַחֲסִידִים וְהַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים טָעוּת גְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר רוֹאִים פִּתְאוֹם, כִּי תַּאֲווֹת, מְנִיעוֹת, בִּלְבּוּלִים וְדִמְיוֹנוֹת מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם, וְחוֹשְׁבִים כִּי כָּל זֶה בָּא מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ מִמַּדְרֵגָתָם, מֵאַחַר שֶׁבַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת לֹא הִתְגַבְּרוּ עֲלֵיהֶם כָּל אֵלֶּה כָּל כָּךְ. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה מֵחֲמַת נְפִילָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּה, מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִים לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, הַיְנוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, בְּשֶׁל כָּךְ מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם כָּל הַתַּאֲווֹת, הַבִּלְבּוּלִים וְעַקְמוּמִיּוּת הַלֵּב, וְכוּ'. וְכָל זֹאת רַק מֵחֲמַת נִסָּיוֹן לְבוֹחֲנוֹ אִם יִתְחַזֵּק כָּרָאוּי. עַל כֵּן צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לִפּוֹל מִן הַדַּעַת מֵחֲמַת הַהִתְגַּבְּרוּת הַנַּ"ל, וְלֹא לְהִתְרַחֵק מִיַּהֲדוּת מֵחֲמַת קֹשִׁי הַמְּנִיעוֹת וְכוּ', רַק לְהִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת אֲמִתִּיִּים וּבִתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, שֶׁיּוּכַל לַעֲמוֹד וְלֹא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי הַנִּסְיוֹנוֹת, וּלְהִתְחַזֵּק בְּיַּהֲדוּת בְּכָל כֹּחוֹ בֶּאֱמֶת, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ.

</div>

The counsel — so that obstacles, lusts, confusions, and imaginings should not overpower, and so as not to be deterred before them — is to give charity to worthy poor people. For the very essence of Hashem's greatness is revealed through charity given to a worthy poor person, and through this commandment one merits to subdue the obstacles and confusions that intensify at every level and every stage, upon each person according to his level.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

הָעֵצָה, כְּדֵי שֶׁהַמְּנִיעוֹת, הַתַּאֲווֹת, הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת לֹא יִתְגַּבְּרוּ, וְשֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵיהֶם, הִיא לָתֵת צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים. כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלָּה עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לֶעָנִי הָגוּן, וְעַל יְדֵי הַמִּצְוָה הַזּוֹ זוֹכִים לְהַכְנִיעַ אֶת הַמְּנִיעוֹת וְאֶת הַבִּלְבּוּלִים, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה, עַל כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ.

</div>

There is another counsel — so that lusts, imaginings, and obstacles should not overpower, and even if they do overpower, not to be deterred by them, and thus not to fall from one's level — and it is to rejoice in every good point, meaning in the little Jewishness that is within oneself. And one must rejoice in this as much as one rejoices in material wealth, such as money and the like. One must also rejoice in the fact that one was born a Jew and is close to people of truth who guide one in the way of truth. For through association with people of truth who teach one to walk in the true and straight path, there is great hope to be strengthened in Jewishness always. And through the joy one rejoices in one's Jewishness and in one's closeness to the true Tzadik and his genuine followers — through this all the klipos are broken — meaning the obstacles, lusts, and imaginings that intensify at every level — and one is always strengthened in Jewishness.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עוֹד יֵשׁ עֵצָה עַל מְנָת שֶׁהַתַּאֲווֹת, הַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמְנִיעוֹת לֹא יִתְגַּבְּרוּ, וְאַף אִם יִתְגַּבְּרוּ, שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵיהֶם, וְעַל יְדֵי כָּךְ לֹא לִפּוֹל מִן הַמַּדְרֵגָה, וְהִיא לִשְׂמֹחַ עִם כָּל נְקוּדָה טוֹבָה, הַיְנוּ עִם מְעַט הַיַּהֲדוּת הַמְצוּיָה בּוֹ. וְצָרִיךְ כָּל כָּךְ לִשְׂמֹחַ בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁשְּׂמֵחִים עִם רְכוּשׁ גַּשְׁמִי, הַיְנוּ כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. גַּם צָרִיךְ לִשְׂמוֹחַ בַּמֶּה שֶׁנּוֹלָד יְהוּדִי וּמְקֹרָב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁהֵם מַדְרִיכִים אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. כִּי עַל יְדֵי הַהִתְחַבְּרוּת לְאַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת וְהַיָּשָׁר, יֵשׁ תִּקְוָה גְּדוֹלָה לְהִתְחַזֵּק בְּיַּהֲדוּת תָּמִיד. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁשָּׂמֵחַ בְּיַהֲדוּתוֹ וּבְקִרְבָתוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְלִמְקֹרָבָיו הָאֲמִתִּיִּים, עַל יְדֵי זֶה שׁוֹבְרִים אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת, הַיְנוּ אֶת הַמְּנִיעוֹת, הַתַּאֲווֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת הַמִּתְגַּבְּרוֹת בְּכָל מַדְרֵגָה, וּמִתְחַזְּקִים בְּיַּהֲדוּת תָּמִיד.

</div>

When one prevails and breaks the obstacles and trials and ascends in level — each according to his aspect — through this one does good to the companion who stood at that level, who now needs to ascend there, because this companion now ascends to a higher level — for two people cannot stand at the same level. And this is called harama [elevation, lifting]: one person elevates his companion — as described — meaning that through one's own ascent to that level, the companion merits a higher level.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרִים וְשׁוֹבְרִים אֶת הַמְּנִיעוֹת וְאֶת הַנִּסְיוֹנוֹת וְעוֹלִים בְּדַרְגָּה, אִישׁ אִישׁ לְפִי בְּחִינָתוֹ, עַל יְדֵי זֶה עוֹשִׂים טוֹבָה לֶחָבֵר, שֶׁעָמַד בְּדַרְגָּה זוֹ, שֶׁהָאָדָם הַנָּמוּךְ מִדַּרְגָּתוֹ צָרִיךְ עַתָּה לַעֲלוֹת לְשָׁם, כִּי חָבֵר זֶה עוֹלֶה עַתָּה לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, כִּי שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹּד בְּדַרְגָּה אַחַת. וְזֶה שֶׁנִּקְרָא "הֲרָמָה", הַיְנוּ הַעֲלָאָה, שֶׁאֶחָד מַגְבִּיהַּ אֶת חֲבֵרוֹ, כַּמְּבֹאָר, שֶׁעַל יְדֵי עֲלִיָּתוֹ לְדַרְגָּתוֹ, זוֹכֶה הֶחָבֵר לְמַדְרֵגָה נַעֲלָה יוֹתֵר.

</div>

One must know that His honor, may He be blessed, fills the entire world — "וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵיהּ" ["there is no place vacant of Him"]. There is no place without His honor and Providence, for Hashem, as it were, fills all worlds and encompasses them. Therefore every person must know: wherever he is found, Hashem, may He be blessed, is there with him and sees his deeds, traits, and movements. And even one who is engaged in commerce among the gentiles — let him not think he cannot serve Hashem — meaning, that he cannot hold himself in fear of G-d and in Jewishness because of the materiality and physicality surrounding him due to his dealings among gentiles or other places that are far from Jewishness. Let not such a person think and say so — rather, on the contrary, let him know that even among the gentiles and in all low and degraded places it is possible to find Hashem, and it is possible to strengthen oneself in fear of G-d and Torah observance. For Hashem is found at every level, for apart from Hashem, nothing can have existence or vitality. But in low and degraded places His honor is very much covered and concealed. Therefore: one who falls to low levels — meaning to places very far from Jewishness — must strengthen himself with greater effort and labor in order to hold himself in fear of G-d and Torah observance. And if he prevails properly, Hashem will certainly help him to achieve his desire properly.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, "וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵיהּ". אֵין שׁוּם מָקוֹם בְּלֹא כְּבוֹדוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, מְמַלֵּא אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת וּמַקִּיפָם. בְּשֶׁל זֹאת צָרִיךְ כָּל אָדָם לָדַעַת, כִּי הֵיכָן שֶׁהוּא מָצוּי שָׁם, אַף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי עִמּוֹ וְרוֹאֶה מַעֲשָׂיו, מִדּוֹתָיו וּתְנוּעוֹתָיו. וַאֲפִלוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן בֵּין הַגּוֹיִים, אַל יַחְשֹׁב שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְיַּהֲדוּת, מֵחֲמַת הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַחוֹמְרִיוּת הַמַּקִּיפִים אוֹתוֹ מֵחֲמַת עִסּוּקוֹ בֵּין הַגּוֹיִים אוֹ בִּמְקוֹמוֹת שְׁפָלִים אֲחֵרִים הָרְחוֹקִים מִן הַיַּהֲדוּת, אַל לְאָדָם זֶה לַחֲשֹׁב וְלוֹמַר כָּךְ, רַק אַדְּרַבָּה, יֵדַע שֶׁאֲפִלוּ בֵּין הַגּוֹיִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת הַשְּׁפָלִים וְהַנְּמוּכִים אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֶפְשָׁר לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יִתָּכֵן קִיּוּם וְחִיּוּת לְשׁוּם דָּבָר. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת הַשְּׁפָלִים וְהַנְּמוּכִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְכֻסֶּה וְעָלוּם מְאֹד. לָכֵן, מִי שֶׁנּוֹפֵל לְמַדְרְגוֹת נְמוּכוֹת, הַיְנוּ לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים מְאֹד מִיַּהֲדוּת, חַיָּב לְהִתְחַזֵּק בְּיֶתֶר יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְאִם יִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ בְּוַדַּאי, לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ כָּרָאוּי.

</div>

One must know that even if one has fallen to a place of klipos — meaning to a place so low and degraded that the people there are very far from Hashem in their deeds and traits, and it seems to the person who has fallen to that place, or who has already, G-d forbid, fallen into their evil deeds — that he can no longer return to Hashem, because he has distanced himself so greatly from truth, whether because of the degraded place to which he has fallen, whether because of his bad deeds and evil traits — one must know that this is not the truth. Rather: from any distant place, and from within the depths of evil deeds and evil traits, it is possible to return to Hashem and to merit complete repentance, if one truly prevails. For Hashem is found in every place and is close to a person wherever he is found — but certainly in degraded places, or when a person has fallen into evil deeds, Hashem is very much covered and concealed from him. Therefore the person must prevail with even greater effort and labor, and must stand firm in the trial, in order to be able to return to Hashem. But if he prevails properly, Hashem will certainly help him to come to truth in completeness.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁגַּם אִם נָפַל לִמְקוֹם קְלִפּוֹת, הַיְנוּ לְמָקוֹם נָמוּךְ וְשָׁפֵל כָּל כָּךְ, שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׁם רְחוֹקִים מְאֹד מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְמִדּוֹתֵיהֶם, וְנִדְמֶה לוֹ לָאָדָם שֶׁנָּפַל לַמָּקוֹם הַהוּא, אוֹ שֶׁכְּבָר חָלִילָה נָפַל לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁכְּבָר לֹא יוּכַל לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁהִתְרַחֵק מְאֹד מִן הָאֱמֶת, הֵן מֵחֲמַת הַמָּקוֹם הַשָּׁפֵל אֲשֶׁר לְשָׁם נָפַל, הֵן מֵחֲמַת מַעֲשָׂיו הַגְּרוּעִים וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, צָרִיךְ לָדַעַת שֶּׁאֵין הָאֱמֶת כָּךְ, רַק מִכָּל מָקוֹם רָחוֹק מִן הָאֱמֶת, וּמִתּוֹךְ עֹמֶק הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, אֶפְשָׁר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְכּוֹת לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אִם מִתְגַּבְּרִים בֶּאֱמֶת. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי בְּכָל מָקוֹם וְקָרוֹב לָאָדָם בְּכָל מְקוֹם הִמָּצְאוֹ, אֲבָל בְּוַדַּאי, בִּמְקוֹמוֹת הַשְּׁפָלִים, אוֹ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נָפַל לְמַעֲשִׂים גְּרוּעִים, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְכֻסֶּה וְנֶעְלָם מִמֶּנּוּ מְאֹד. עַל כֵּן עַל הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּיֶתֶר יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת, וְצָרִיךְ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אָמְנָם אִם יִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ, שֶׁיָּבוֹא לָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת.

</div>

There are people who have committed so many transgressions that they have fallen into "concealment within concealment" [הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה] — meaning they have distanced themselves from Hashem to such a degree that they no longer feel that they are transgressors. And when they are aroused to repentance, it seems to them that hope is already lost, G-d forbid, and that they can no longer return to fear of G-d and Torah observance. For when a person commits a transgression and repeats it, it comes to seem permitted to him, and through this he falls into "concealment" — meaning he distances himself a little from Hashem. But thereafter, if he does not regret the evil he has done and commits yet more transgressions, Hashem becomes concealed and hidden from him in "concealment within concealment." That is: he distances himself so far from Hashem that however much he sins, he does not feel at all that he is sinning. And when one distances oneself from Hashem, G-d forbid, in "concealment within concealment," it is certainly very hard to return from a path of error. But through engaging with Torah in truth, it is possible to arouse even that person who has fallen into "concealment within concealment," and it is possible to inform him that he has great hope to return to Hashem. For in truth, through genuine closeness to the true Tzadikim — through whom alone one merits to engage with Torah in truth — every person can draw close to Hashem, even one who has distanced himself greatly, G-d forbid. All this — as stated — through genuine closeness to the true Tzadikim, for only then does one merit to engage with Torah in truth. And through engaging with Torah in truth, one can return to Hashem — to fear of G-d and Torah observance.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים, שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת מְרֻבּוֹת עַד שֶׁנָּפְלוּ לְ"הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה", הַיְנוּ שֶׁכֹּה הִתְרַחֲקוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים, כִּי עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת הֵם. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, נִדְמֶה לָהֶם, כִּי כְּבָר אָפְסָה תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לָהֶם, כִּי כְּבָר לֹא יוּכְלוּ לָשׁוּב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְשׁוֹנֶה בָּהּ, נִדְמֶה לוֹ כְּהֶתֵּר, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לְ"הַסְתָּרָה", הַיְנוּ, הוּא מִתְרַחֵק מְעַט מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל לְאַחֵר מִכֵּן, אִם אֵינוֹ מִתְחָרֵט עַל הָרָע שֶׁעָשָׂה, וְעוֹבֵר עוֹד עֲבֵרוֹת רַבּוֹת, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְעַלֵּם וּמִתְכַּסֶּה מִמֶּנּוּ בְּ"הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה". הַיְנוּ שֶׁמִּתְרַחֵק כָּל כָּךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁכַּמָּה שֶׁחוֹטֵא, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלָל כִּי חוֹטֵא הוּא, וּכְשֶׁמִּתְרַחֲקִים חָלִילָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּ"הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה", קָשֶׁה בְּוַדַּאי מְאֹד לָשׁוּב מִדֶּרֶךְ תּוֹעִים. אֲבָל עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר אֲפִלוּ אוֹתוֹ אָדָם שֶׁנָּפַל בְּ"הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה", וְאֶפְשָׁר גַּם לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי בֶּאֱמֶת, עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, שֶׁרַק בְּאֶמְצָעוּתָם זוֹכִים לְעֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, יָכוֹל כָּל אָדָם לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלוּ נִתְרַחֵק מְאֹד חָלִילָה. כָּל זֹאת כָּאָמוּר, עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, כִּי רַק אָז זוֹכִים לְעֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, אֶפְשָׁר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה.

</div>

In places that are very low and far from Hashem, there is a very great holiness — called sitrei Torah ["the hidden secrets of Torah"] — but this holiness is very concealed there. Therefore: one who has fallen, G-d forbid, into a degraded place or into evil deeds and evil traits, must know that if he prevails properly to return from his straying path, he can return with even greater power and truth to Hashem — for in the place where he is found, holiness is present, as stated above. And when he merits to truly prevail — to return to Hashem from the distant place and the low level — then sitrei Torah will be revealed through him: that is, true views from the Torah that were concealed and unknown — these will be revealed specifically through him. And the honor of Hashem will be greatly revealed. Thus is it explained in Likutay Halachos, and as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah "Ve'eileh HaMishpatim": that when a distant person draws close to Hashem, His honor, may He be blessed, is greatly magnified in all the worlds.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

בִּמְקוֹמוֹת הַנְּמוֹכִים הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מְצוּיָה קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, הַמְּכֻנָּה "סִתְרֵי תוֹרָה", אֲבָל הַקְּדֻשָּׁה הַמְצוּיָה שָׁם עֲלוּמָה מְאֹד. לָכֵן, מִי שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם בְּמָקוֹם שָׁפֵל אוֹ לְמַעֲשִׂים גְּרוּעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי אִם יִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הַסָּרָה, יָכוֹל לָשׁוּב בְּיֶתֶר שְׂאֵת וֶאֱמֶת גְּדוֹלָה יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמָּצוּי, מְצוּיָה כָּאָמוּר "קְדֻשָּׁה", כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וּכְשֶׁיִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בֶּאֱמֶת, לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַמָּקוֹם הָרָחוֹק וּמִן הַמַּדְרֵגָה הַנְּמוּכָה, אֲזַי יִתְגַּלּוּ "סִתְרֵי תּוֹרָה" עַל יָדוֹ. הַיְנוּ דֵּעוֹת אֲמִתִּיּוֹת מִן הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ עֲלוּמוֹת וְלֹא יָדְעוּ מֵהֶם, יִתְגַּלּוּ דַּוְקָא עַל יָדוֹ. וְיִתְגַּלֶּה מְאֹד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כָּךְ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת", וְכַמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן י' בַּתּוֹרָה "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם רָחוֹק מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

</div>

When a person is aroused to repentance, he must know that in the time he wishes to enter upon the ways of holiness, or in the time he wishes to travel to the true Tzadik — for these are the foundations of all Jewishness — a new, stronger evil inclination immediately intensifies to prevent him from this. And the more a person genuinely enters the service of G-d — the more he genuinely wishes to return to fear of G-d and Torah observance — the greater the evil inclination that overpowers him. Therefore one must each time prevail to subdue the new evil inclination that overpowers him. And from this it follows that sometimes when a person is aroused to travel to the true Tzadik, he has a great desire for this journey — but then, when he actually begins to travel, this desire diminishes. And sometimes upon his arrival at the Tzadik his desire has completely vanished. All this comes from the cause described above. For immediately upon his arousal to the journey to the true Tzadik, he has already killed the evil inclination he had at first — and because of this the desire for the journey ignites. But then, when he actually wishes to travel, a new evil inclination is formed within him — harder than the previous one — in order to prevent him from the journey. And because of this his desire weakens. For through his arousal to the journey to the true Tzadik, he has certainly strengthened and drawn closer to fear of G-d and Torah observance more than before. And the Sages state : "Whoever is greater than his fellow — his evil inclination is greater." Therefore one who genuinely wishes to draw close to Hashem must know that he can merit this only through genuine closeness to the true Tzadik. And because of the closeness to the true Tzadik one needs great strengthening against the obstacles of the evil inclination that always intensify and renew themselves upon the person who wishes to draw close to the true Tzadik.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה, עָלָיו לָדַעַת, כִּי בְּעֵת שֶׁחָפֵץ לְהִכָּנֵס לְדַרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה אוֹ בְּעֵת שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁאֵלּוּ הַיְסוֹדוֹת לְכָל הַיַּהֲדוּת, אָז מִתְגַּבֵּר כָּל פַּעַם יֵצֶר הָרַע חָדָשׁ, חָזָק, לְמָנְעוֹ מִכָּךְ. וּכְכָל שֶׁאָדָם נִכְנַס יוֹתֵר בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדַת ה', הַיְנוּ כְּכָל שֶׁהוּא חָפֵץ יוֹתֵר לָשׁוּב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, מִתְגַּבֵּר עָלָיו יֵצֶר הָרַע גָּדוֹל יוֹתֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל פַּעַם לְהִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיעַ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע הֶחָדָשׁ, הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו. וּמִכָּאן נוֹבֵעַ, שֶׁלִּפְעָמִים כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְעוֹרֵר לִנְסֹעַ אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת, יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה לִנְסִיעָה זוֹ, וְאַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר מַתְחִיל לִנְסֹעַ, תְּשׁוּקָה זוֹ פּוֹחֶתֶת. וְלִפְעָמִים בְּהַגִּיעוֹ לַצַּדִּיק, נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ לְגַמְרֵי. כָּל זֹאת מֵחֲמַת הַסִּבָּה הַמְבֹאֶרֶת לְמַעְלָה. כִּי תֵּכֶף לַהִתְעוֹרְרוּת לַנְּסִיעָה לְצַדִּיק הָאֱמֶת, מֵמִית הוּא אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהָיָה לוֹ בַּתְּחִלָּה, וּבְשֶׁל זֹאת מִתְלַקַּחַת הַתְּשׁוּקָה לַנְּסִיעָה, אֲבָל אַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר חָפֵץ כְּבָר לִנְסֹעַ מַמָּשׁ, מִתְהַוֶּה אֶצְלוֹ יֵצֶר הָרַע חָדָשׁ קָשֶׁה מִקּוֹדְמוֹ, בִּכְדֵי לְמָנְעוֹ מִן הַנְּסִיעָה, וּמֵחֲמָת זֹאת נֶחְלֶשֶׁת תְּשׁוּקָתוֹ. כִּי עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתוֹ לַנְּסִיעָה אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי הִתְחַזֵּק וְהִתְקָרֵב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּפְנֵי כֵן, וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סֻכָּה נב), "כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ". עַל כֵּן מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לָדַעַת כִּי יוּכַל לִזְכּוֹת לְכָךְ רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וּבִגְלַל הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק הָאֱמֶת צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה מוּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת וּמִתְחַדְּשׁוֹת תָּמִיד עַל הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת.

</div>

There are several kinds of evil inclination. Most people have a low and coarse evil inclination — literally called a "spirit of foolishness" [רוּחַ שְׁטוּת] — for it entices a person to lusts, evil traits, and actual transgressions. And one who has a refined and purified intellect and understands in his mind even a little of the greatness of Hashem — for him that simple, low evil inclination is foolishness and madness. And even the trial of the lust for licentiousness and other lusts and evil traits simply — all of it is madness, and such a person does not need any prevailing against the evil inclination of severe transgressions. Rather: he needs to prevail against a higher-level evil inclination — which is more subtle than the simple evil inclination that entices people to transgressions and complete lusts. For upon him prevails the evil inclination of pride, anger, sadness, etc. But the evil inclination of most people is truly great foolishness to this person who has true intellect. And every person must always request from Hashem to be saved from all manner of evil inclinations and all manner of trials.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

יֶשְׁנָם כַּמָּה מִינֵי יֵצֶר הָרַע. לְרֹב הָעוֹלָם יֵשׁ יֵצֶר הָרַע נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם, הַמְכֻנֶּה "רוּחַ שְׁטוּת" מַמָּשׁ, כִּי הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְלַעֲבֵרוֹת מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת מְזֻכֵּכֵת וּמֵבִין בְּדַעְתּוֹ מְעַט מִזְעֵר מִגְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֶצְלוֹ אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע פָּשׁוּט וְנָמוּךְ הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן. וַאֲפִלוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף וּשְׁאָר תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת בִּפְשִׁיטוּת הַכֹּל הוּא שִׁגָּעוֹן וְאֵינוֹ זָקוּק לְשׁוּם הִתְגַּבְּרוּת מוּל יֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע מִמַּדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, שֶׁהוּא עָדִין יוֹתֵר מִן הַיֵּצֶר הָרַע הַפָּשׁוּט הַמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרוֹת וּלְתַאֲווֹת גְּמוּרוֹת, כִּי עָלָיו מִתְגַּבֵּר יֵצֶר הָרַע שֶׁל גֵּאוּת, כַּעַס, עַצְבוּת, וְכוּ', אֲבָל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁל רֹב הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת הוּא שְׁטוּת גְּדוֹלָה אֵצֶל אָדָם זֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל אֲמִתִּי. וְכָל אָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצִּילוֹ מִכָּל מִינֵי יְצָרִים רָעִים וּמִכֹּל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת.

</div>

There are people whose evil inclination is a thin klipah [קְלִפָּה דַּקָּה] — that is, a subtle evil inclination that does not entice to actual evil lusts and actual transgressions, but brings the person to subtle blemishes that are in several respects worse than lusts and grave transgressions — namely the evil inclination of pride, anger, sadness, flattery, hypocrisy, and similar blemishes. Such an evil inclination is found only in great people. But this is still not the evil inclination of the true Tzadikim. For their evil inclination is literally a holy angel — and if one does not subdue this "holy angel" evil inclination properly, one can, G-d forbid, reach greater blemishes and stumbling-blocks than through the simple evil inclination. Thus is it explained in Likutay Halachos.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁיֵּצֶר הָרַע שֶׁלָּהֶם הוּא קְלִפָּה דַּקָּה, הַיְנוּ יֵצֶר הָרַע עָדִין שֶׁאֵינוֹ מְפַתֶּה לְתַאֲווֹת רָעוֹת מַמָּשׁ וְלַעֲבֵרוֹת מַמָּשׁ, רַק הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִפְגָמִים עֲדִינִים שֶׁהֵם בְּכַמָּה פְּרָטִים גְּרוּעִים יוֹתֵר מִתַּאֲווֹת וַעֲבֵרוֹת גְּרוּעוֹת, הַיְנוּ יֵצֶר הָרַע שֶׁל גֵּאוּת, כַּעַס, עַצְבוּת, חֲנֻפָּה, צְבִיעוּת וְעוֹד פְּגָמִים דּוֹמִים, יֵצֶר הָרַע כָּזֶה מָצוּי רַק אֵצֶל אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, אֲבָל זֶה עֲדַיִן אֵינוֹ יֵצֶר הָרַע שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים. כִּי יֵצֶר הָרַע שֶׁלָּהֶם הוּא מַלְאַךְ קָדוֹשׁ מַמָּשׁ, וְאִם אֵין כּוֹבְשִׁים כָּרָאוּי אֶת יֵצֶר הָרַע "מַלְאַךְ הַקָּדוֹשׁ", אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם לִפְגָמִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר, וּמִכְשׁוֹלוֹת, מֵאֲשֶׁר עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע פָּשׁוּט, כָּךְ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת."

</div>

There is also a great evil inclination in the matter of drawing close to Hashem. That is: sometimes an excessively great enthusiasm, beyond the proper measure — meaning an exaggeration in "פרומקייט" ["frumkeit," religious fervor] beyond what is appropriate for that person — flows from the evil inclination. For just as the evil inclination brings a person to stumbling-blocks through distancing from Jewishness, so too does it bring a person to even greater stumbling-blocks through excessive enthusiasm that is not suited to one's level. As is warned in the Torah — for at the giving of the Torah Hashem warned the children of Israel: "Lest they burst through to Hashem" [Exodus 19:21] — meaning that they should not draw too close to Hashem, beyond what is proper and permitted for them. And this is a true lesson for every person in every generation: when one is aroused to enthusiasm in fervent religious practice, one must not exaggerate — for this could, G-d forbid, lead to great stumbling-blocks. And since it is very difficult to know the proper measure in Jewishness and where the limit lies, one must always request greatly from Hashem to merit to know and understand in truth, without any error, the proper measure in Jewishness — each person according to his level, his time, and his place.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָצוּי יֵצֶר הָרַע גָּדוֹל. הַיְנוּ, לִפְעָמִים הִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה מִדַּי חוּץ מִן הַמִּדָּה, הַיְנוּ הַפְרָזָה ב"פרומקייט" יוֹתֵר מִן הַמַּתְאִים לְאוֹתוֹ אָדָם, נוֹבַעַת מִן הַיֵּצֶר הָרַע. כִּי כְּמוֹ שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמִכְשׁוֹלוֹת עַל יְדֵי הַהִתְרַחֲקוּת מִיַּהֲדוּת, כָּךְ מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר עַל יְדֵי רִבּוּי הִתְלַהֲבוּת, שֶׁאֵינוֹ שַּׁיָּךְ לְמַדְרֵגָתוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה, כִּי בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה הִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת יט, כא.) "פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה'", הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ מִדַּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹתֵר מִן הַשַּׁיָּךְ וְהַמֻּתָּר לָהֶם. וְזֶהוּ לִמּוּד אֲמִתִּי לְכָל אָדָם בְּכָל דּוֹר, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְעוֹרֵר לְהִתְלַהֲבוּת "פְרוּמְקַייט", שֶׁלֹּא יַפְרִיז, כִּי יָכוֹל חָלִילָה, לְהַגִּיעַ לִידֵי מִכְשׁוֹלוֹת גְּדוֹלִים. וּבִגְלַל שֶּׁקָּשֶׁה מְאֹד לָדַעַת אֶת הַשִׁיעוּר וְהַמִּדָּה בַּיַּהֲדוּת עַד הֵיכָן הַגְּבוּל, לָכֵן תָּמִיד יֵשׁ לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִזְכּוֹת לָדַעַת וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת בְּלִי שׁוּם טָעוּת אֶת הַשִׁיעוּר בַּיַּהֲדוּת, כָּל אָדָם לְפִי דַּרְגָּתוֹ, לְפִי הַזְּמַן וּלְפִי הַמָּקוֹם בּוֹ הוּא נִמְצָא.

</div>

A person upon whom judgments rest and who is in trouble, G-d forbid, must prevail greatly to be saved from the evil inclination. For in a time of trouble, G-d have mercy, the evil inclination greatly overpowers the person — as one sees perceptibly: in a time of trouble, G-d have mercy, the evil inclination overpowers a person and brings him to anger, sadness, complaining about Providence, and sometimes, G-d have mercy, to heresies — that is, to denial of particular Providence — which is worse than all other blemishes. For the very root of the evil inclination is from forces of severity and judgment, and troubles and sufferings also flow from forces of severity and judgment — therefore in a time of trouble the intensification of the evil inclination is very great. Therefore when a person is dwelling in trouble, G-d forbid, he must multiply prayer to Hashem to be saved both from the trouble and from the evil inclination that overpowers him at that time, as described in this section.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

אוֹתוֹ אָדָם אֲשֶׁר דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו וְהוּא בְּצָרָה חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע. כִּי בְּעֵת צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, יֵצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר מְאֹד עַל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי בְּעֵת צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, יֵצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמְבִיאוֹ לְכַעַס וּלְעַצְבוּת, וּלְהִתְרַעֵם עַל הַהַשְׁגָּחָה, וְלִפְעָמִים לִכְפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַיְנוּ לְהִתְכַּחֲשׁוּת לְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהִיא גְּרוּעָה מִכָּל הַפְּגָמִים. כִּי עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרַע הוּא מִגְּבוּרוֹת וְדִינִים, וְצָרוֹת וְיִסּוּרִים נוֹבְעִים גַּם כֵּן מִגְּבוּרוֹת וְדִינִים, שֶׁלָּכֵן בְּעֵת צָרָה, הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע גְּדוֹלָה מְאֹד. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי חַס וְשָׁלוֹם בְּצָרָה, צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצִּילוֹ הֵן מִן הַצָּרָה הֵן מִן הַיֵּצֶר הָרַע, שֶּׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בָּעֵת הַהִיא, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה.

</div>

One must also know and remember that the trait of sadness harms greatly both materially and spiritually. And when a person dwells in sadness, the evil inclination overpowers him greatly. And through sadness one arrives, G-d forbid, at many blemishes and stumbling-blocks, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory. Therefore one must always prevail and strengthen oneself in the trait of joy, and gladden oneself through all the counsels described in the books of our Rebbe, of blessed memory. That is: materially, one can gladden and invigorate oneself with the expanses and kindnesses that Hashem does with one — and not look at one's deficiencies or at one's trials, so as not to arrive at sadness, G-d forbid — as the Rebbe, of blessed memory, interprets the verse : "In my distress You expanded me" [Psalms 4:2] — meaning to always contemplate the expanses that Hashem does with a person even in a time of distress, and then one will certainly be saved from sadness. And one must know and remember that the kindnesses and goodnesses that Hashem does with a person are many and great, exceeding the sufferings and troubles that come upon him, as stated by the Sages : "The measure of goodness exceeds the measure of punishment" — meaning the goodnesses that Hashem always does with a person are many and great, exceeding the sufferings that come upon him. And spiritually one must always gladden oneself with the good points and the little Jewishness found within oneself, as described in Likutay MoHaRaN in the Torah : "I will sing to my G-d while I yet exist." For the essence of strengthening and holding oneself in Jewishness is only through the trait of joy, as the verse says: "For the joy of Hashem is your strength" [Nehemiah 8:10] — meaning the essence of strengthening oneself in Jewishness is through joy in Hashem — that is, with the commandments and good deeds that arouse a person to fear of G-d and Torah observance. One must also remember that it is explained in Likutay Halachos ("Hashkamashabboker") that the counsel to rejoice in good points and to judge oneself favorably, as described in the Torah "Azamra" — has within it something of the power of the "ashes of the red heifer" [אֵפֶר פָּרָה אֲדוּמָה]: to purify the impure and to contaminate the pure. That is: to draw the impure and distant close to Hashem and to purify them from iniquities. But on the other hand, the pure — those who conduct themselves in holiness and purity — this counsel could distance them from Hashem if applied improperly. Therefore one must contemplate carefully, so that through the counsel of "Azamra" one draws closer each time to fear of G-d and Torah observance, and each time gives added importance to every good point — and especially strengthens every good deed.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי מִדַּת הָעַצְבוּת מַזִּיקָה מְאֹד בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וּכְשֶׁאָדָם שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד, וְעַל יְדֵי עַצְבוּת מַגִּיעִים חָלִילָה לִפְגָמִים רַבִּים וּמִכְשׁוֹלוֹת, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. לָכֵן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר תָּמִיד וּלְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, וּלְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת הַמְּבֹאָרוֹת בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. הַיְנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת יָכוֹל לְשַׂמֵּחַ וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ עִם הַהַרְחָבוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְלֹא לְהַבִּיט עַל הַחֶסְרוֹנוֹת וְעַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לְעַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁהָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק (חֵלֶק א' סִימָן קצ"ה) "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי". הַיְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בַּהַרְחָבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם בְּעֵת צָרָה, וַאֲזַי יִנָּצֵל בְּוַדַּאי מִן הָעַצְבוּת. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם, רַבִּים וּגְדוֹלִים מִן הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חַזַ"ל (תּוֹסֶפְתָּא סוֹטָה פ"ד, הוּבַא בְּרַשִׁ"י שְׁמוֹת כ, ו) "מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת", הַיְנוּ הַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה תָּמִיד עִם הָאָדָם, רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת הֵן מִן הַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו. וּבְרוּחָנִיּוּת צָרִיךְ תָּמִיד לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ עִם הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּמְעַט הַיַּהֲדוּת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בַּתּוֹרָה (ח"א סִימָן רפ"ב) "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וַאֲחִיזָתוֹ בַּיַּהֲדוּת הוּא רַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (נְחֶמְיָה ח, י) "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". הַיְנוּ, עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת בַּיַּהֲדוּת הוּא עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עִם הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת הָאָדָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. גַּם צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת ("הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר") כִּי הָעֵצָה לִשְׂמֹחַ בִּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְלָדוּן עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה", יֵשׁ בָּהּ מִן הַכֹּחַ שֶׁל "אֵפֶר פָּרָה אֲדוּמָה", לְטַהֵר טְמֵאִים וּלְטַמֵּא טְהוֹרִים. הַיְנוּ, לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְטַהֵר מֵעֲווֹנוֹת טְמֵאִים וּרְחוֹקִים. אֲבָל מֵאִידָךְ, טְהוֹרִים, הַיְנוּ אֵלּוּ הַנּוֹהֲגִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, עֲלוּלָה עֵצָה זוֹ לְרַחֲקָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם יִנְהֲגוּ בָּהּ שֶׁלֹּא כָּרָאוּי. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, שֶׁעַל יְדֵי הָעֵצָה שֶׁל "אֲזַמְּרָה" יִתְקָרֵב בְּכָל פַּעַם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּבְכָל פַּעַם לָתֵת תּוֹסֶפֶת חֲשִׁיבוּת לְכָל נְקוּדָה טוֹבָה, וּבִפְרָט לְחַזֵּק כָּל מַעֲשֵׂה טוֹב.

</div>

The distancing that occurs to a person who is aroused to Jewishness is for the sake of the drawing close. That is: when a person is aroused and wishes to draw close to Hashem — to fear of G-d and Torah observance — generally judgments and sufferings, G-d have mercy, and many and heavy obstacles come upon him, and it seems to him that he cannot break through these obstacles. On the contrary, it seems to him that Hashem is distancing him through the obstacles. But in truth it is not so — rather, these obstacles are for his good from Hashem, as it were, in person, to test him whether this drawing close to Jewishness is genuine. Therefore a person must prevail to stand firm in the trial and not to distance himself, G-d forbid, from Hashem because of the sufferings and obstacles. And let him not think that the Holy One, blessed be He, wishes to distance him, G-d forbid, from Jewishness through the sufferings and obstacles — rather, on the contrary, he must know and believe that everything happening to a person is from Hashem, and it is only for good, and it is — as stated — only a trial, and in order that he prevail to draw close to Hashem. For it is explained in Likutay MoHaRaN that through obstacles and trials one's will and longing intensify — if one truly yearns for Hashem. And since the battle against obstacles and trials is very difficult, one must therefore always request from Hashem to be saved from them, and never to distance oneself from truth even when there are, G-d forbid, obstacles — rather, one must always strengthen oneself in Hashem.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁקּוֹרֵית לְאָדָם הַמִּתְעוֹרֵר לַיַּהֲדוּת, הִיא לְמַעַן הַהִתְקָרְבוּת. הַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם מִתְעוֹרֵר וְחָפֵץ לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל פִּי רֹב בָּאִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וְקָשׁוֹת, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי לֹא יוּכַל לִשְׁבֹּר מְנִיעוֹת אֵלּוּ. אַדְּרַבָּה, נִדְמֶה לוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיק אוֹתוֹ עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַדָּבָר כָּךְ, רַק מְנִיעוֹת אֵלּוּ הֵן לְטוֹבָתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל בְּעַצְמוֹ, לִבְחֹן אוֹתוֹ אִם הִתְקָרְבוּת זוֹ לַיַּהֲדוּת - אֲמִתִּית הִיא. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּגְלַל הַיִּסּוּרִים וְהַמְנִיעוֹת, וְאַל יַחֲשֹׁב כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְהַרְחִיקוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִן הַיַּהֲדוּת בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים וְהַמְנִיעוֹת, רַק אַדְּרַבָּה, צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁכָּל הָעוֹבֵר עַל הָאָדָם הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא רַק לְטוֹבָה, וְהוּא כָּאָמוּר אַךְ לְנִסָּיוֹן, וּכְדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן (חֵלֶק א' סִימָן ס"ו), שֶׁעַל יְדֵי מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת מִתְחַזְּקִים בְּיֶתֶר רָצוֹן וְחֵשֶׁק, אִם נִכְסָפִים בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּבַאֲשֶׁר הַמִּלְחָמָה בַּמְנִיעוֹת וּבַנִּסְיוֹנוֹת הִיא קָשָׁה מְאֹד, מֵחֲמַת זֹאת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תָּמִיד מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וְשֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק לְעוֹלָם מִן הָאֱמֶת אֲפִלוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חָלִילָה מְנִיעוֹת, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

</div>

The counsel for strengthening oneself is speech [הַדִּבּוּר]. That is: even when a person has distanced himself from Jewishness and fallen to where he has fallen — nonetheless, let him strengthen and prevail at the very lowest level to which he has fallen and distanced himself, and speak words of truth — words of Torah and prayer, and words of fear of Heaven. And let him pour out his speech before Hashem in his own language and tongue, about all his sufferings and the obstacles that stir and surge upon him, and request salvation from Him, may He be blessed. And let him also speak words of truth in fear of Heaven with his companions, and certainly with his true teacher — for this is certainly a great good for him to draw close to Jewishness from the depths of his distance. For speech has great power to remind a person of Hashem and of the true purpose, as the verse says: "For every time I speak of him I remember him more and more" [Jeremiah 31:19] — meaning that through words of truth one remembers truth ever more. And through a person's effort in his speech to Hashem, as described above, one will be strengthened so that even if one has fallen to places very far from holiness, one will return from there to fear of G-d and Torah observance.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

הָעֵצָה לְהִתְחַזְּקוּת הִיא הַדִּבּוּר, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלוּ כְּשֶׁהָאָדָם הִתְרַחֵק מִן הַיַּהֲדוּת וְנָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, אַף עַל פִּי כֵן, יִתְחַזֵּק וְיִתְגַּבֵּר בַּדַּרְגָּה הַתַּחְתּוֹנָה בָּהּ נָפַל וְהִתְרַחֵק, וִידַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְדִבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם. וְיָשִׂיחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׂפָתוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ, עַל כָּל יִסּוּרָיו וְהַמְנִיעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת עָלָיו, וִיבַקֵּשׁ תְּשׁוּעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. גַּם יְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת בְּיִרְאַת שָׁמַיִם עִם חֲבֵרָיו, וּמִכֹּל שֶׁכֵּן עִם רַבּוֹ הָאֲמִתִּי, שֶׁדָּבָר זֶה בְּוַדַּאי טוֹבָה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ לְהִתְקָרֵב לַיַּהֲדוּת מֵעֹמֶק הִתְרַחֲקוּתוֹ, כִּי יֵשׁ כֹּחַ גָּדוֹל לַדִּבּוּר לְהַזְכִּיר לָאָדָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶת הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (יִרְמְיָה לא, יט) "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד". הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרֵי אֱמֶת זוֹכְרִים אֶת הָאֱמֶת בְּיוֹתֵר. וְעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם יִתְאַמֵּץ בְּדִבּוּרוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, אֲזַי יִהְיֶה מְחֻזָּק שֶׁאֲפִלוּ אִם נָפַל בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד מִן הַקְּדֻשָּׁה, יָשׁוּב מִשָּׁם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה.

</div>

One must always strengthen oneself in the trait of joy, as described above in §19. And one must serve Hashem — that is, hold oneself in fear of G-d and Torah observance — with joy. And if one falls at times from one's level — meaning one loses the feeling and longing for service of G-d as it should be — one must strengthen oneself with whatever illumination remains, meaning with the light that sparkled during the time of proper arousal. And one must not fall into any sadness, G-d forbid, or any weakening of resolve — rather, always strengthen oneself with joy and elevation of mind [הִתְרוֹמְמוּת הַמֹּחַ].


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה כַּמְּבֹאָר לְעֵיל בְּסָעִיף י"ט. וְצָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּשִׂמְחָה. וְאִם נוֹפְלִים פַּעַם מִן הַמַּדְרֵגָה, הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר מְאַבְּדִים אֶת הָרֶגֶשׁ וְאֶת הַחֵשֶׁק לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת, יֵשׁ לְהִתְחַזֵּק עִם הַהֶאָרָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה לוֹ, הַיְנוּ בָּאוֹר שֶׁהִתְנוֹצֵץ לוֹ בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה בּוֹ הִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי. וְלֹא לִפּוֹל לְשׁוּם עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּלְשׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, רַק לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְרוֹמְמוּת הַמֹּחַ תָּמִיד.

</div>

One who is mingled among the nations — and likewise one who is found among Jews who are far from Jewishness — that is, when Providence arranges that a person needs to come among gentiles, or among Jews who are far from Jewishness, whether because of work or commerce or other causes — one must be very careful not to be harmed in Jewishness, whether generally or in detail. And one must take great care not to fall into their evil traits and deeds, as the verse says: "And they mingled among the nations and learned their deeds" [Psalms 106:35] — meaning when one is mingled among the gentiles or among Jews who are very far from Jewishness, one learns from their deeds. Therefore one must take great care, as described. And one must multiply prayer before Hashem to be saved from any harm to one's Jewishness through the evil of their ways.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁהוּא מְעֹרָב בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְכֵן מִי שֶׁמָּצוּי בֵּין יְהוּדִים הָרְחוֹקִים מִן הַיַּהֲדוּת, הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר הַהַשְׁגָּחָה מְסַבֶּבֶת לָאָדָם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָבוֹא בֵּין גּוֹיִים, אוֹ בֵּין יְהוּדִים הָרְחוֹקִים מִן הַיַּהֲדוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מְלָאכָה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ בְּשֶׁל סִבּוֹת אֲחֵרוֹת, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִנָּזֵק בַּיַּהֲדוּת הֵן בִּכְלָלִיּוּת הֵן בִּפְרָטִיּוּת. וְצָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ מְאֹד, שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְמִדּוֹתֵיהֶם וּלְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (קו, לה.) "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם". הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר מְעֹרָבִים בֵּין הַגּוֹיִים אוֹ בֵּין יְהוּדִים רְחוֹקִים מְאֹד מִיַּהֲדוּת, לוֹמְדִים מִמַּעֲשֵׂיהֶם, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ מְאֹד, כַּמְּבֹאָר. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִנָּצֵל מִכָּל נֵזֶק בַּיַּהֲדוּת עַל יְדֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם.

</div>

The essence of strength is in the heart. For a person whose heart is strong fears no person and no thing, and can perform awe-inspiring feats of valor and conquer powerful battles through the strength and courage of his heart — for he fears nothing and rushes into the most intense battle. And so it is literally in service of G-d: a person who genuinely wishes to hold himself in fear of G-d and Torah observance — against him arise severe obstacles, both materially regarding livelihood and bodily health, and from his own side, and from his household. And spiritually, obstacles of lusts and evil traits arise against him — and especially when heresies overpower him, which is the most severe obstacle. For the hardest and greatest obstacle of all is the obstacle of the mind, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory. But nonetheless, if one strengthens himself in his heart and mind with true faith and patience, as described in "Truth and Faith" §34 — one will certainly not be deterred before any obstacle and any battle. And this one must remember: that for the strength and strengthening described above, one can arrive only through genuine closeness to the true Tzadik. And one who truly strengthens himself with all his heart, as described above, Hashem will help him to always hold himself firm.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב. כִּי הָאָדָם שֶּׁלִּבּוֹ חָזָק, אֵינוֹ פּוֹחֵד מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר, וְיָכוֹל לִפְעֹל גְּבוּרוֹת נוֹרָאוֹת וְלִכְבֹּשׁ מִלְחֲמוֹת חֲזָקוֹת עַל יְדֵי חֹזֶק וְאֹמֶץ לִבּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר וְרָץ לַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר. וְכֵן הוּא מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדַת ה', הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי מִתְגַּבְּרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת קָשׁוֹת, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁל פַּרְנָסָה וּבְרִיאוּת הַגּוּף, הֵן מִצַּד עַצְמוֹ, הֵן מִבְּנֵי בֵּיתוֹ, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו מְנִיעוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרוֹת עָלָיו כְּפִירוֹת, שֶׁהֵן הַמְּנִיעָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר. כִּי הַמְּנִיעָה הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכֻלָּן הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ, כַּמְּבֹאָר בַּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַף עַל פִּי כֵן, אִם יִתְחַזֵּק בְּלִבּוֹ וּבְדַעְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית וּבַאֲרִיכוּת אַפַּיִם, כַּמְּבֹאָר בֶּ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף ל"ד, בְּוַדַּאי לֹא יִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה וּמִפְּנֵי שׁוּם מִלְחָמָה, וְזֹאת צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁלַּכֹּחַ וְלַהִתְחַזְּקוּת הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת. וּמִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבּוֹ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ תָּמִיד.

</div>

When a person falls from his level — meaning he loses the feeling and vitality he felt until now in Torah and prayer, and likewise in other good deeds — let him know that everything comes from Heaven as a trial: to see whether he holds himself in Jewishness in truth, and also so that he is aroused even more to draw close to Hashem. And the counsel is to begin anew to strengthen oneself in service of Hashem — in fear of G-d and Torah observance. And one must strengthen oneself with fresh longing and will, as if one had never begun any service of G-d at all. For this is a great principle in service of Hashem: one who genuinely wishes to hold himself in Jewishness must strengthen himself each day anew and not be deterred before any obstacle. And one must remember that nothing remains to a person from all the efforts and labors he toiled and exerted in the days of his life on earth — only what he held firm each day in fear of G-d and Torah observance.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ שֶׁמְּאַבֵּד אֶת הַהֶרְגֵּשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁחָשׁ עַד הֵנָּה בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, וְכֵן בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲחֵרִים, יֵדַע שֶׁהַכֹּל בָּא מִן הַשָּׁמַיִם לְנִסָּיוֹן, אִם מַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּיַּהֲדוּת בֶּאֱמֶת, וְכֵן בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָעֵצָה הִיא שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּחֵשֶׁק וְרָצוֹן חָדָשׁ כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל מֵעוֹלָם בְּשׁוּם עֲבוֹדַת ה'. כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּיַּהֲדוּת, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ וְלֹא לְהִתְבַּטֵּל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה, וְצָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁאֵין נִשְׁאַר לוֹ לָאָדָם מִכָּל הַיְגִעוֹת וְהַטְּרָחוֹת, שֶׁיָּגַע וְטָרַח בִּימֵי חַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת, רַק מַה שֶׁהִתְחַזֵּק בְּכָל יוֹם בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה.

</div>

When a person begins to contemplate himself and sees how far he is from goodness — from fear of G-d and Torah observance — and sees how filled with iniquities he is, there is a concern that through this he could fall and distance himself entirely from Jewishness, until he could not even, G-d forbid, pray. Therefore he is obligated to remember that it is forbidden to fall and distance oneself from truth — rather, he is obligated to search within himself for some good — meaning good points. For in every person there are some good points, for how is it conceivable that one has never performed even one commandment or any good deed? And even if one sees that the commandment or good deed is full of dross — meaning of ulterior motives, pride, and the like — nonetheless one must know that some good will is to be found in that commandment or good deed that one has done. And one must continue searching within oneself for more good points. And even if one sees that those good points too are mixed with dross and ulterior motives — one must know and believe that something good and true is found in every commandment and every good point one finds within oneself. For through searching and finding within oneself good points and good deeds, and strengthening oneself in Jewishness through them — one will truly emerge from the scale of guilt to the scale of merit [מִכַּף חוֹב לְכַף זְכוּת]. That is: through this one will be aroused to genuine repentance and strengthened with longing and will to perform ever more good deeds and commandments. For when a single good point and a single good deed are precious to a person — he will certainly strive to multiply them. And through this he can always invigorate, strengthen, and rejoice himself — even when he feels he is not perfectly close to Hashem. And he can pray, give thanks, and praise Hashem for the kindnesses and goodnesses he feels Hashem is doing with him, both materially and spiritually.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַתְחִיל לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ, וְרוֹאֶה עַד כַּמָּה רָחוֹק הוּא מִן הַטּוֹב, הַיְנוּ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְרוֹאֶה עַד כַּמָּה מַלֵּא הוּא בַּעֲווֹנוֹת, יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיָּכוֹל עַל יְדֵי זֶה לִפּוֹל וּלְהִתְרַחֵק כָּלִיל מִיַּהֲדוּת, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל חָלִילָה אֲפִלוּ לְהִתְפַּלֵּל. עַל כֵּן חַיָּב הוּא לִזְכֹּר, שֶׁאָסוּר לִפּוֹל וּלְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, רַק מְחֻיָּב לְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ מַשֶּׁהוּ טוֹב, הַיְנוּ נְקוּדוֹת טוֹבוֹת. כִּי בְּכָל אָדָם נִמְצָאוֹת כַּמָּה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, כִּי הֲלֹא אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא קִיֵּם מֵעוֹלָם מִצְוָה אַחַת אוֹ אֵיזוֹ עֻבְדָּה טוֹבָה, וַאֲפִלוּ אִם רוֹאִים, כִּי אוֹתָהּ מִצְוָה אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב מְלֵאִים בִּפְסֹלֶת, הַיְנוּ בִּפְנִיּוֹת, גֵּאוּת וְכַדּוֹמֶה, בְּכָל זֹאת צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי אֵיזֶה רָצוֹן טוֹב מָצוּי בְּמִצְוָה זוֹ אוֹ בְּמַעֲשֶׂה טוֹב זֶה שֶׁעָשָׂה. וְכֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ עוֹד נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, וְאַף שֶׁרוֹאֶה כִּי גַּם נְקוּדוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ שֶׁמָּצָא בְּעַצְמוֹ, גַּם הֵן מְעוֹרָבוֹת בִּפְסֹלֶת וּבִפְנִיוֹת, צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁמַּשֶּׁהוּ טוֹב וֶאֱמֶת מְצוּיִים בְּכָל מִצְוָה וּבְכָל נְקוּדָה טוֹבָה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ. כִּי עַל יְדֵי שֶׁיְּחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ נְקוּדוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְיִתְחַזֵּק עַל יְדֵי זֶה בְּיַּהֲדוּת, הֲרֵי שֶׁבֶּאֱמֶת יֵצֵא עַל יְדֵי זֶה מִכַּף חוֹב לְכַף זְכוּת. הַיְנוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל יְדֵי כָּךְ לִתְשׁוּבָה אֲמִתִּית, וְיִתְחַזֵּק בְּחֵשֶׁק וּבְרָצוֹן לַעֲשׂוֹת בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִצְווֹת. כִּי כַּאֲשֶׁר נְקוּדָה טוֹבָה אַחַת וְעֻבְדָּה טוֹבָה אַחַת תִּהְיֶינָה אֶצְלוֹ חֲשׁוּבוֹת, בְּוַדַּאי יִשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בָּהֶן, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל תָּמִיד לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק וְלִשְׂמֹחַ, אֲפִלוּ כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב בִּשְׁלֵמוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל חֲסָדָיו וְטוֹבוֹתָיו שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ, הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת.

</div>

One must be very careful to walk in this path described in the previous section. For this is a great principle and foundation for a person who wishes to draw close to Hashem — so that he not lose his world entirely, meaning not distance himself entirely from Jewishness. And the essence is to distance oneself from sadness and melancholy to the best of one's ability — both by recognizing the kindnesses of Hashem that He does with one materially, in bodily health and livelihood, and spiritually, by finding within oneself a few good points, as described above — for a few good points are certainly present in every single person. For many people are distant from Hashem primarily because of melancholy and sadness — whether regarding material or spiritual matters — and because of this they fall in their resolve and distance themselves greatly from Hashem. And because they feel their great distance from Hashem and feel themselves filled with evil deeds and evil traits, and do not know how to strengthen themselves — because of this they fall in resolve and despair entirely. And they do not pray with arousal and longing as they should, and do not serve Hashem even in things they could serve and do. Therefore one must be careful not to sink into any sadness or any melancholy, G-d forbid, and especially not to fall, G-d forbid, into despair — for many people have been lost through sadness and despair. For despair — complete distancing from Jewishness — is worse than all sins and iniquities. Therefore one must strengthen oneself to walk in this path — to invigorate and strengthen oneself always through good points spiritually and materially, through the kindnesses and goodnesses that Hashem does with one even in one's distress. For one who truly contemplates sees and feels that Hashem does with a person many kindnesses even in distress — and especially when a person is saved entirely from trouble, one must certainly recognize the goodnesses and kindnesses of Hashem. And one must remember and believe that everything is from Hashem in particular Providence — not according to nature, G-d forbid — and always strengthen oneself in faith with joy and trust in Hashem. And through this one will certainly return in truth to Hashem.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה הַמְּבֹאָר בַּסָּעִיף הַקּוֹדֵם. כִּי זֶה כְּלָל וִיסוֹד גָּדוֹל לָאָדָם הֶחָפֵץ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק לְגַמְרֵי מִיַּהֲדוּת. וְהָעִקָּר שֶׁיִּתְרַחֵק מֵעַצְבוּת וּמִמָּרָה שְׁחוֹרָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ, הֵן עַל יְדֵי שֶׁיַּכִּיר בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וּפַרְנָסָה, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת, בָּזֶה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ מְעַט נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁמְּעַט נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְצוּיוֹת בְּוַדַּאי אֵצֶל כָּל אָדָם וְאָדָם. כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִקָּר מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, בְּשֶׁל הַגַּשְׁמִיּוּת אוֹ בְּשֶׁל הָרוּחָנִיּוּת, וּמֵחֲמָת זֹאת נוֹפְלִים הֵם בְּדַעְתָּם וּמִתְרַחֲקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמָת שֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת רִחוּקָם הַגָּדוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַרְגִּישִׁים כִּי מְלֵאִים הֵם בְּמַעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְאֵינָם יוֹדְעִים הֵיאַךְ לְהִתְחַזֵּק, מֵחֲמַת זֹאת נוֹפְלִים הֵם בְּדַעְתָּם וּמִתְיָאֲשִׁים לְגַמְרֵי, וְאֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְחֵשֶׁק כָּרָאוּי, וְאֵינָם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ בִּדְבָרִים שֶׁמְּסֻגָּלִים לַעֲבוֹד וְלַעֲשׂוֹת. לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁקֹעַ בְּשׁוּם עַצְבוּת וּבְשׁוּם מָרָה שְׁחוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס חָלִילָה לְיֵאוּשׁ, כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים אָבְדוּ עַל יְדֵי עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ. כִּי יֵאוּשׁ הַיְנוּ הִתְרַחֲקוּת כָּלִיל מִיַּהֲדוּת, גְּרוּעָה מִכָּל הַחַטָּאִים וַעֲווֹנוֹת. לָכֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ, הַיְנוּ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בִּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, בַּחֲסָדִים וּבַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ אֲפִלוּ בַּצַּר לוֹ. כִּי הַמִּתְבּוֹנֵן בֶּאֱמֶת, רוֹאֶה וְחָשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם חֲסָדִים רַבִּים אֲפִלוּ בַּצַּר לוֹ, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נוֹשָׁע לְגַמְרֵי מִצָּרָה, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהַכִּיר בַּטּוֹבוֹת וּבְחַסְדֵי הַשֵּׁם. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין, שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, לֹא בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע חָלִילָה, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּשִׂמְחָה וּבְבִטָּחוֹן תָּמִיד בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יַחֲזֹר בְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

</div>

There are souls — meaning people who have fallen and distanced themselves from Jewishness — who need to be invigorated and aroused through words of strengthening and arousal and through words of faith and fear of Heaven, which alone can invigorate and arouse fallen souls and people who have distanced themselves. And through prevailing and strengthening oneself to break thoughts of licentiousness, one merits a clear and illumined mind — and through this there come to be within a person words that are worthy of invigorating the fallen and distant. For words flow from the mind, as the verse says: "For from His mouth come knowledge and understanding" [Proverbs 2:6] — meaning the words that go forth from the mouth are the knowledge and understanding of the person, namely the substance of the mind. And when the mind is illumined and clear through the breaking of thoughts of licentiousness, one merits good and life-giving words, and it is possible to invigorate the fallen and distant and draw them close to Hashem.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ נְשַׁמּוֹת, הַיְנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנָּפְלוּ וְהִתְרַחֲקוּ מִיַּהֲדוּת, וְצָרִיךְ לְהַחְיוֹתָם וּלְעוֹרְרָם בְּדִבְרֵי הִתְחַזְּקוּת וְהִתְעוֹרְרוּת וּבְדִיבּוּרֵי אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁרַק הֵם יְכוֹלִים לְהַחֲיוֹת וּלְעוֹרֵר אֶת הַנְשַׁמּוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְהָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרַחֲקוּ. וְעַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים וּמִתְחַזְּקִים לִשְׁבֹּר הִרְהוּרֵי נִאוּף, זוֹכִים לְמֹּחַ זָךְ וּמֵאִיר, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְהַוִּים אֵצֶל הָאֲנָשִׁים דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת נְפוּלִים וּמְרֻחָקִים. כִּי הַדִּבּוּרִים נוֹבְעִים מִן הַמֹּחַ, כַּמְּבֹאָר בְּפָסוּק (מִשְׁלֵי ב, ו) "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה", הַיְנוּ הַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה הֵם הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה שֶׁל הָאָדָם, הַיְנוּ מַהוּת הַמֹּחַ. וּכְשֶׁהַמֹּחַ מֵאִיר וְזַךְ עַל יְדֵי שְׁבִירַת הִרְהוּרֵי נִאוּף, זוֹכִים לְדִבּוּרִים טוֹבִים וּמְחַיִּים, וְאֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת אֶת הַנְּפוּלִים וְאֶת הָרְחוֹקִים וּלְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

</div>

It is forbidden for a person to despair — meaning: a person who has distanced himself from Jewishness is forbidden to slacken and conduct himself, G-d forbid, in utter abandonment. And even when one has fallen to the very lowest place — even to the literal depths of the underworld — meaning one has fallen into many iniquities, blemishes, and evil deeds — nonetheless it is forbidden in any manner whatsoever to despair of Hashem. Meaning: to slacken entirely, G-d forbid. Rather, one must know that even from the very lowest level one can draw close to Hashem — for His honor, may He be blessed, fills the world. And wherever a person is found, he must remember that Hashem is close to him and sees all his deeds and traits. Therefore one must greatly fear Hashem in every place one is found, and must be very careful not to transgress His will. And the true Tzadik is crowned with the name "Tzadik" only when he has the power to invigorate, strengthen, and arouse the fallen and distant, and to reveal to them — meaning to instill within them genuine faith and knowledge — so that they believe and feel that Hashem is close to them in the place where they are found, for His honor, may He be blessed, fills the world. And likewise the "true Tzadik" must know how to show and make people understand — both people of high standing, namely scholars and devout men who know nothing at all of the greatness of Hashem — and on the other side, to instill within the distant and fallen genuine faith and knowledge and to arouse and lift them from their lowliness. In this matter there is great wisdom and true intellect that is utterly impossible to fully articulate.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

אָסוּר לְאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ, הַיְנוּ אָדָם שֶׁהִתְרַחֵק מִיַּהֲדוּת, אָסוּר לוֹ לְהִתְרַפּוֹת וְלִנְהֹג חַס וְשָׁלוֹם הֶפְקֵר לְגַמְרֵי. וַאֲפִלוּ כְּשֶׁנָּפַל לְמָקוֹם תַּחְתּוֹן מְאֹד, אֲפִלוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁנָּפַל לַעֲווֹנוֹת רַבִּים, פְּגָמִים וּמַעֲשִׂים רָעִים, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם. הַיְנוּ לְהִתְרַפּוֹת לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, רַק צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁגַּם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵּא עוֹלָם. וְהֵיכָן שֶׁאָדָם מָצוּי צָרִיךְ לִזְכֹּר כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרוֹב אֵלָיו וְרוֹאֶה כָּל מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מְקוֹם הִמָּצְאוֹ, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִלַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ. וְצַדִּיק הָאֱמֶת מֻכְתָּר בְּשֵׁם "צַדִּיק", רַק כַּאֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לְהַחֲיוֹת לְחַזֵּק וּלְעוֹרֵר אֶת הַנְּפוּלִים וְהָרְחוֹקִים, וּלְגַלּוֹת לָהֶם, הַיְנוּ לְהַכְנִיס בָּהֶם אֱמוּנָה וְדַעַת אֲמִתִּית, שֶׁיַּאֲמִינוּ וְיַרְגִּישׁוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרוֹב אֲלֵיהֶם בַּמָּקוֹם בּוֹ הֵם נִמְצָאִים, כִּי כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵּא עוֹלָם, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְכֵן צָרִיךְ "צַדִּיק הָאֱמֶת" לָדַעַת לְהַרְאוֹת, וְלָתֵת לְהָבִין לַאֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה, הַיְנוּ לוֹמְדִים חֲכָמִים וַחֲסִידִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מִגְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְעִנְיַן זֶה, הַיְנוּ לְהוֹכִיחַ לִגְדוֹלִים וְלוֹמְדִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וּמִצַּד שֵׁנִי, לְהַכְנִיס לִרְחוֹקִים וּנְפוּלִים אֱמוּנָה וָדָעַת, וּלְעוֹרְרָם וְלַהֲרִימָם מִשִּׁפְלוּתָם, בְּעִנְיַן זֶה מְצוּיָה חָכְמָה רַבָּה וְשֵׂכֶל אֲמִתִּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפָרְשָׁם כְּלָל.

</div>

When a person falls from his level — meaning he loses the feeling and vitality he felt in service of G-d in all its generality and particularity — and sometimes the fall and descent are very great, meaning he falls greatly and distances himself greatly from Jewishness and good deeds in all their generality and particularity. For there are people who fall into very loathsome and disgraceful places, called "filthy and soiled places" [מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְהַמְלֻכְלָכִים]. And there are those who fall into doubts of faith, G-d have mercy, and evil and impure thoughts, and many confusions — and the person's heart spins within him [לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם סְחַרְחַר עָלָיו]. For the klipos — meaning the evil views and evil thoughts: whether of lusts, whether from deficiencies and trials, whether from heresies and doubts in faith — all of these circle and twist the person's heart with great crookedness and many confusions. Yet even though in such disgraceful places it is impossible to find Hashem — nonetheless one must know and remember that in truth, in absolute truth, it is possible even in falls and descents as these to find counsel and remedy to return to Hashem — if one is genuinely bound to the true Tzadik. For the bond to the true Tzadik arouses the person even in the greatest fall and descent to return to Hashem, as explained in the words of the Rebbe, of blessed memory : "She has tasted that her merchandise is good; her lamp does not go out at night." And as explained from Reb Nosson, of blessed memory , that he said before his holy passing: "Even the greatest transgressor, G-d forbid, if he only holds himself to our Rebbe, of blessed memory — he will certainly repent and be rectified." Thus he said in his holy language. And this is the counsel for a person who has fallen into filthy and soiled places: to search for Hashem — meaning to shake oneself with all one's strength from the depths of the falls, descents, and all distancings, and to turn to fear of G-d and Torah observance, and to cry out: "Where is the place of His glory?" [אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ], as explained in Likutay MoHaRaN . That is: to multiply prayer and supplication to Hashem about one's terrible distance from truth. And one must know and remember that engaging in prayer and supplication — and especially the cry "Where is the place of His glory?" — for every person according to his level, must not be done in public or openly, but only in places where no other people are present, so that there be no confusion of mind, and especially no desecration of G-d's Name, G-d forbid, through one's crying. And one must be very careful in this, so that no corruption or stumbling-block comes from it in any way. One must also know that sighs and groans over one's distance are included in the cry "Where is the place of His glory?" — and the more a person feels within himself how far he is from Hashem — from fear of G-d and Torah observance — the more he must grieve over this and cry "Where is the place of His glory?" — meaning he must multiply groans and sighs over his distance. And through genuinely yearning for Hashem — through grieving over one's distance, and strengthening oneself in fear of G-d and Torah observance with all one's strength and ability, in all the places into which one has fallen and from which one has distanced oneself — through this one will certainly draw close to Him in great closeness. And this is the essence of the repentance of every person: to always search for Hashem — meaning to uproot oneself to fear of G-d from all the low places into which one has fallen, and from all the distancings to turn oneself and direct oneself to Jewishness with all one's strength. And through this counsel, all the descents will certainly be transformed into ascents — meaning one will certainly draw close to Hashem — to fear of G-d and Torah observance — in great closeness.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ שֶׁמְּאַבֵּד אֶת הָרֶגֶשׁ וְאֶת הַחִיּוּת שֶׁהִרְגִּישׁ בַּעֲבוֹדַת ה' בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְלִפְעָמִים נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ גְּדוֹלִים מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁנּוֹפֵל מְאֹד וּמִתְרַחֵק מְאֹד מִיַּהֲדוּת וּמִמַּעֲשִׂים טוֹבִים בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, כִּי מְצוּיִים אֲנָשִׁים, הַנּוֹפְלִים לִמְקוֹמוֹת מְאוּסִים וּמְגֻנִים מְאֹד, הַמְכֻנִים "מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְהַמְלֻכְלָכִים". וְיֵשׁ הַנּוֹפְלִים לִסְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּלְמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִלְתִּי נְקִיּוֹת וּלְבִלְבּוּלִים רַבִּים, וְלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם סְחַרְחַר עָלָיו, כִּי הַקְּלִפּוֹת הַיְנוּ הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, הֵן שֶׁל תַּאֲווֹת, הֵן מֵחֲמַת חֶסְרוֹנוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, וּמֵחֲמַת כְּפִירוֹת וּסְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנָה, כָּל אֵלּוּ מְסַבְּבִים וּמְעַקְּמִים אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּעַקְמוּמִיּוּת רַבָּה וּבִלְבּוּלִים רַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּמְקוֹמוֹת מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה אִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ אֶפְשָׁר גַּם בִּנְפִילוֹת וִירִידוֹת כָּאֵלֶּה לִמְצוֹא עֵצָה וְתַקָּנָה לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם מְקֻשָּׁרִים בֶּאֱמֶת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאָדָם אֲפִלוּ בַּיְרִידָה וּבַנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, (ליקו"מ ח"א סִימָן רפה עַל מִשְׁלֵי לא, יח.) "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ". וְכַמְּבֹאָר מִמּוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל (בְּמִכְתָּב לְאַנְשֵׁי טְשֶּׁעהרִין עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ) שֶׁאָמַר קוֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, "כִּי אֲפִלוּ בַּעַל עֲבֵרָה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, אִם רַק יַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּוַדַּאי יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְיִהְיֶה לוֹ תִּקּוּן", כָּךְ אָמַר בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְזֹאת הָעֵצָה לְאָדָם שֶׁנָּפַל לִמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְהַמְלֻכְלָכִים, שֶׁיְּחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁיְּנַעֵר עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו מֵעֹמֶק הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וּמִכֹּל הַהִתְרַחֲקוּיוֹת, וְיִפְנֶּה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְיִצְעַק "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן י"ב. הַיְנוּ שֶׁיַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הִתְרַחֲקוּתוֹ הַנּוֹרָאָה מִן הָאֱמֶת. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר כִּי הָעֵסֶק בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, וּבִפְרָט הַזְּעָקָה "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", בְּכָל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה בְּרַבִּים וּבְפַרְהֶסְיָה, רַק בִּמְקוֹמוֹת שֶּׁאֵין מְצוּיִים שָׁם אֲנָשִׁים, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּלְבּוּל הַדַּעַת, וּבִפְרָט חִלּוּל הַשֵּׁם חַס וְשָׁלוֹם, עֵקֶב צַעֲקָתוֹ, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכָּךְ שׁוּם קִלְקוּל וְשׁוּם מִכְשׁוֹל בְּכַמָּה פְּרָטִים. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהָאֲנָחוֹת וְהַגְנִיחוֹת עַל הַהִתְרַחֲקוּת הֵן בִּכְלָל הַזְּעָקָה "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", וּמַה שֶׁהָאָדָם חָשׁ בְּעַצְמוֹ יוֹתֵר, שֶׁרָחוֹק הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, צָרִיךְ הוּא יוֹתֵר לְצַעֵר עַצְמוֹ עַל זֶה וְלִזְעֹק "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ". הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּגְנִיחוֹת וַאֲנָחוֹת עַל הִתְרַחֲקוּתוֹ. וְעַל יְדֵי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל יְדֵי זֶה שֶׁמִּצְטַעֵר עַל הִתְרַחֲקוּתוֹ, וּמִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל יְכָּלְתוֹ, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנָּפַל בָּהֶם וְהִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יִתְקָרֵב אֵלָיו בְּהִתְקָרְבוּת גְּדוֹלָה. וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁיְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹר עַצְמוֹ לְיִרְאַת הַשֵּׁם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים שֶׁנָּפַל לְתוֹכָם, וּמִכֹּל הַהִתְרַחֲקוּיוֹת יַטֶּה עַצְמוֹ וְיִפְנֶּה לַיַּהֲדוּת בְּכָל כֹּחוֹתָיו. וְעַל יְדֵי עֵצָה זוֹ, בְּוַדַּאי יִתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁיִּתְקָרֵב בְּוַדַּאי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּלוֹמַר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּהִתְקָרְבוּת גְּדוֹלָה.

</div>

One must be a great stubborn person [עַקְשָׁן] in service of G-d. That is: one must strengthen oneself in Jewishness and not be deterred before any obstacle — just as a stubborn person does not relent when he wishes to attain something. And one must understand well how to strengthen oneself in Jewishness and not be deterred before any obstacle. For upon every person who wishes to hold himself in fear of G-d in simplicity — not to transgress any commandment and not to commit any transgression — even the smallest and most degraded person — if he wishes to hold himself in fear of G-d and Torah observance, he must pass through many ascents and descents. That is: many times he falls from arousal and the feelings of Jewishness, and many times he strengthens himself and renews himself with arousal for service of Hashem — each one according to his level — and many trials and obstacles pass over him spiritually and materially. And one must know that sometimes a person is cast away from service of G-d from Heaven — meaning Hashem arranges that the person lose the feeling and vitality in Jewishness, so that he aroused anew and strengthen himself with new vitality and arousal for fear of G-d and Torah observance. Therefore one must strengthen oneself greatly in Jewishness, and not be deterred before any obstacle — whether obstacles of the evil inclination's lusts, whether obstacles from people, whether obstacles from other agitated things that come. Against all of these one must prevail like a lion with stubborn persistence, as described. And one must remember well the trait of strengthening, as described in this section — for this trait is always needed at every time.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה'. הַיְנוּ צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה, כְּמוֹ שֶׁעַקְשָׁן לֹא מַרְפֶּה עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר בְּחֶפְצוֹ לְהַשִּׂיג דְבָר מַה. וְצָרִיךְ לְהָבִין הֵיטֵב אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּיַּהֲדוּת, וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה. כִּי עַל כָּל אָדָם שֶׁחָפֵץ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בִּפְשִׁיטוּת, הַיְנוּ לֹא לַעֲבוֹר עַל שׁוּם מִצְוָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֲבֵרָה, אֲפִלוּ הָאָדָם הַקָּטָן וְהַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, אִם חָפֵץ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּבְקִיּוּם הַתּוֹרָה, חַיָּב לַעֲבוֹר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת רַבּוֹת. הַיְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים הוּא נוֹפֵל מִן הַהִתְעוֹרְרוּת וּמֵהֶרְגְשֵׁי הַיַּהֲדוּת, וְכַמָּה פְּעָמִים הוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְחַדֵּשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְעוֹבְרִים עָלָיו הַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. וְצָרִיךְ לָדַעַת שֶׁלִּפְעָמִים מַשְׁלִיכִים אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִן הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב לָאָדָם שֶׁיְּאַבֵּד אֶת הַהֶרְגֵּשׁ וְהַחִיּוּת בַּיַּהֲדוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ וְיִתְחַזֵּק בְּחִיּוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת חֲדָשָׁה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. לָכֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה בַּיַּהֲדוּת, וְלֹא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵי שׁוּם מְנִיעָה, הֵן מְנִיעוֹת מִתַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָרַע הֵן מְנִיעוֹת מִבְּנֵי אָדָם, הֵן מְנִיעוֹת מִדְּבָרִים אֲחֵרִים הַמִּתְרַגְּשִׁים לָבוֹא, עַל כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי בְּדֶרֶךְ עַקְשָׁנוּת, כַּמְּבֹאָר. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב אֶת מִדַּת הַהִתְחַזְּקוּת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, כִּי מִדָּה זוֹ נְחוּצָה תָּמִיד בְּכָל זְמַן.

</div>

One must also know and remember that one must pass through and endure many kinds of falls, descents, confusions, trials, and obstacles before one's entry into the "gates of holiness" [שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה] — meaning strengthening oneself in fear of G-d and Torah observance as one should. And all the Tzadikim and truly G-d-fearing passed through many obstacles and needed to endure trials before they truly strengthened themselves as they should.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁכַּמָּה מִינֵי נְפִילוֹת, יְרִידוֹת, בִּלְבּוּלִים, נִסְיוֹנוֹת וּמְנִיעוֹת צָרִיךְ לַעֲבוֹר וְלִסְבֹּל לִפְנֵי הַכְּנִיסָה לְ"שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה", הַיְנוּ הַהִתְחַזְּקוּת בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי. וְכָל הַצַּדִּיקִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים עָבְרוּ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וְנִצְרְכוּ לִסְבֹּל נִסְיוֹנוֹת טֶרֶם הִתְחַזְּקוּ בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי.

</div>

When a person is very far from Hashem and it seems to him that he sins and blemishes greatly every hour — he must know, contemplate, and say to himself: a coarse person like me, who has such a powerful evil inclination — through which he falls every hour into blemishes and iniquities — when he prevails with all his ability and uproots himself from the evil inclination even in a small matter, and distances himself from his coarseness toward Hashem — toward fear of G-d and Torah observance — then this is very precious and dear to Him, as it were, as described in §37. And one must know and remember that one who stands firm in a trial in this world — even in a small measure — advances and progresses through this thousands of thousands of parsaos [leagues, distances] in the upper worlds.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחוֹטֵא וּפוֹגֵם מְאֹד כָּל שָׁעָה, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן וְלוֹמַר לְעַצְמוֹ: אָדָם מְגֻשָּׁם כָּמוֹנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרַע חָזָק כָּל כָּךְ, שֶׁבְּעֶטְיוֹ הוּא נוֹפֵל כָּל שָׁעָה לִפְגָמִים וְלַעֲווֹנוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל יְכָלְתּוֹ וְעוֹקֵר עַצְמוֹ מִן הַיֵּצֶר הָרַע אֲפִלוּ בְּדָבָר מוּעָט, וּמַרְחִיק עַצְמוֹ מִגַּסּוּתוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי דָּבָר זֶה חָשׁוּב וְיָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ כִּבְיָכוֹל, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל"ז. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁמִּי שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלוּ בְּמִדָּה קְטַנָּה, עוֹבֵר וּמִתְקַדֵּם עַל יְדֵי זֶה אַלְפֵי אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

</div>

The essence is to strengthen oneself in joy. And especially to distance oneself from all manner of sadness — for sadness is very harmful, G-d have mercy. Therefore one must strive with all manner of counsels to distance and banish sadness and melancholy. Materially, one can be saved from sadness and worries by not looking at the deficiency — whether in food and drink, whether in clothing — but rather looking at the expanses and the kindnesses and goodnesses that Hashem does with a person, as the Rebbe, of blessed memory, explains on the verse: "In my distress You expanded me" [Psalms 4:2]. And spiritually one must always strengthen oneself and rejoice with the little fear of Heaven and good points one finds within oneself, as the Rebbe, of blessed memory, teaches in Likutay MoHaRaN on the Torah "I will sing to my G-d while I yet exist." And if the evil inclination conceals and covers from the person the good within him and it seems to him that he has no good points at all — then he is obligated to strengthen himself and rejoice in the fact that he was not created a gentile. For the distinction of "Who has not made me a gentile" — the evil inclination cannot confuse it in any way, for this distinction is given by the Holy One, blessed be He, Himself. Therefore one must rejoice greatly in this precious distinction. And sometimes it is impossible to strengthen oneself with joy except through matters of humor and playfulness, as described under "Joy."


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

הָעִקָּר הוּא לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה. וּבִפְרָט לְהִתְרַחֵק מִכָּל מִינֵי עַצְבוּת, כִּי עַצְבוּת מַזִּיקָה מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. לָכֵן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, לְהַרְחִיק וּלְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת וְאֶת הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה. בְּגַשְׁמִיּוּת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִן הָעַצְבוּת וּמִן הַדְּאָגוֹת, עַל יְדֵי שֶּׁאֵין מִסְתַּכְּלִים בַּחִסָּרוֹן, הֵן בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, הֵן בְּמַלְבּוּשִׁים, רַק מַבִּיטִים עַל הַהַרְחָבוֹת וְעַל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם, כְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל הַפָּסוּק: "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תְּהִלִּים ד, ב). וּבְרוּחָנִיּוּת יֵשׁ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׂמֹחַ עִם מְעַט יִרְאַת שָׁמַיִם וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, כְּמַאֲמָר הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, עַל הַתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". וְאִם הַיֵּצֶר הָרַע מַעֲלִים וּמְכַסֶּה מִן הָאָדָם אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי חַיָּב הוּא לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׂמֹחַ בָּזֶה שֶׁלֹּא נִבְרָא גּוֹי, כִּי הַמַּעֲלָה "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי", אֵין יָכוֹל הַיֵּצֶר הָרַע לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי מַעֲלָה זוֹ נְתוּנָה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּמַעֲלָה חֲשׁוּבָה זוֹ. וְלִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה, כִּי אִם עַל יְדֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׂחוֹק, כַּמְּבֹאָר בְּעֵרֶךְ "שִׂמְחָה".

</div>

One must also know that a person must pass through this world on a very narrow bridge [גֶּשֶׁר צַר מְאֹד] — meaning that in this world one must endure great trials, dangers, obstacles, and all manner of confusions from many matters. But one must remember: not to fear at all! [שֶׁלֹּא לְפַחֵד כְּלָל] Rather, one must always strengthen oneself in Hashem with genuine faith and trust in truth — and then one will certainly be saved from all manner of sufferings, as explained in Likutay Halachos.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת כִּי עַל הָאָדָם לַעֲבוֹר בְּזֶה הָעוֹלָם עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִסְבֹּל בְּעוֹלָם זֶה נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים, סַכָּנוֹת וּמְנִיעוֹת וּמִינֵי בִּלְבּוּלִים מִכַּמָּה עִנְיָנִים, אַךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁלֹּא לְפַחֵד כְּלָל! רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בֶּאֱמֶת תָּמִיד, וַאֲזַי בְּוַדַּאי יִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי יִסּוּרִים, כְּפִי שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת.

</div>

According to the greatness of Hashem — Who sees every movement of a person's movements — a person would have to be punished, G-d forbid, even for the very smallest evil movement, and even for a single bad glance a person would have to be punished, G-d forbid. But Hashem is full of mercy and desires the world's existence — and because of this He does not look at people's corrupt actions, and judges them favorably, and desires their repentance and not their punishment. But when a person does not contemplate at all the matter of his distance from fear of G-d and always conducts himself in abandonment in his evil traits and deeds without any remorse or shame before Him, may He be blessed — through this one can, G-d forbid, fall into troubles and sufferings. Therefore a person must know and remember that one must always strengthen oneself in Jewishness and trust in Hashem — that He will never abandon one, for the mercy of Hashem is very great, and He always desires to have mercy on a person in every state he is in. But the person must certainly strengthen himself in drawing close to Hashem, and strengthen himself not to distance himself from Him because of any trial or obstacle that comes upon him. And when one prevails, Hashem will certainly help one to achieve one's desire, as stated in the words of the Sages : "One who comes to purify himself is assisted" — meaning one who prevails in fear of G-d, Hashem will help him to fulfill his desire. And one must remember that the greatness of the Holy One, blessed be He — meaning His kindness and mercy, which are the very essence of His greatness — are immeasurable [לְאֵין שִׁעוּר]. And through heavenly mercy everything can be transformed for good, and the greatest transgressions are transformed into merits. And if one truly repents over the evil done until now, and from now strengthens oneself not to do any evil — but prevails in fear of G-d and Torah observance in truth with all one's ability — through this Hashem will certainly in His abundant mercy transform all manner of corruptions into great rectifications.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לְפִי גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרוֹאֶה כָּל תְּנוּעָה מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם, צָרִיךְ הָיָה הָאָדָם לְהֵעָנֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלוּ עַל הַתְּנוּעָה הָרָעָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, וַאֲפִלוּ בִּשְׁבִיל הִסְתַּכְּלוּת אַחַת לֹא טוֹבָה צָרִיךְ הָיָה הָאָדָם לְהֵעָנֵשׁ חַס וְשָׁלוֹם. רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵּא רַחֲמִים וְחָפֵץ בְּקִיּוּם הָעוֹלָם, וּמֵחֲמָת זֹאת אֵינוֹ מַבִּיט בְּקִלְקוּלֵי הָאֲנָשִׁים, וְדָן אוֹתָם לְכַף זְכוּת, וְחָפֵץ בִּתְשׁוּבָתָם וְלֹא בְּעָנְשָׁם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן כְּלָל בִּדְבַר הִתְרַחֲקוּתוֹ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם, וְתָמִיד נוֹהֵג הוּא בְּהֶפְקֵרוּת בְּמִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, בְּלִי שׁוּם חֲרָטָה וּבוּשָׁה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל עַל יְדֵי זֶה לִפּוֹל חַס וְשָׁלוֹם לְצָרוֹת וְיִסּוּרִים. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק בְּיַּהֲדוּת וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יַעַזְבֵנוּ לְעוֹלָם, כִּי רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרֻבִּים מְאֹד, וְהוּא חָפֵץ תָּמִיד לְרַחֵם עַל הָאָדָם בְּכָל מַצָּב שֶׁהוּא, רַק הָאָדָם צָרִיךְ בְּוַדַּאי לְהִתְחַזֵּק בְּהִתְקָרְבוּתוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְחַזֵּק שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת שׁוּם נִסָּיוֹן וּמְנִיעָה שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, וּכְשֶׁיִתְגַּבֵּר אֲזַי בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשִּׂיג חֶפְצוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (יוֹמָא ל"ח) "הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ", הַיְנוּ שֶׁמִי שֶּׁמִּתְגַּבֵּר בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁגְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיְנוּ חַסְדּוֹ וְרַחֲמָיו שֶׁהֵם עִקַּר גְּדוֹלָּתוֹ שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם לְאֵין שִׁעוּר. וְעַל יְדֵי רַחֲמֵי שָׁמַיִם יָכוֹל הַכֹּל לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה, וְהָעֲבֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר מִתְהַפְּכוֹת לִזְכֻיּוֹת. וְאִם מִתְחָרְטִים בֶּאֱמֶת עַל הָרָעָה שֶׁעָשׂוּ עַד הֵנָּה, וּמֵעַתָּה מִתְחַזְּקִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם רַע, רַק מִתְגַּבְּרִים בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת בְּכָל הַיְּכֹלֶת, עַל יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יַהֲפֹךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים כָּל מִינֵי קִלְקוּלִים לְתִקּוּנִים גְּדוֹלִים.

</div>

One must also know and remember that it is a great distinction that a person has an evil inclination — for he can serve Him, may He be blessed, specifically through this inclination: by prevailing over it and drawing the lusts of the evil inclination toward service of G-d. That is: when the evil inclination overpowers the person with heat for lusts and evil traits, and the person prevails and subdues the heat of the inclination that wished to bring him to lusts and evil traits — and on the contrary, through this very heat he is aroused to engage in commandments and good deeds with even greater will and longing — this is the very essence of service of G-d. And if a person had no evil inclination at all, his service would have no value whatsoever. And because of this Hashem allows the evil inclination to overpower people — and especially people who genuinely wish to draw close to Him. And even though through the evil inclination's overpowering of a person he is brought to many iniquities and blemishes — nonetheless this is worthwhile to Hashem because of the little Jewishness that the person snatches and extracts through his battle and prevailing over his inclination, against the obstacles and trials that do not allow him to hold himself in Jewishness. For the little fear of G-d and Torah observance that a person snatches as plunder from the battle of the inclination — meaning when the inclination overpowers the person with lusts, obstacles, and trials, and the person does not surrender but prevails in fear of G-d and Torah observance with all his ability — then this is precious and dear to Him, may He be blessed, more than service one would have served Him a thousand years without an evil inclination. For all the worlds were created solely for the sake of the person, and the importance of the person is only because of the powerful evil inclination dwelling within him — that overpowers him to distance him from fear of G-d and Torah observance. And when he prevails to subdue the overpowering of the inclination and holds himself in fear of G-d with all his ability — this is, as stated, very precious and dear to Hashem. And when a person prevails properly, Hashem will certainly help him to subdue his inclination and be saved from it completely, as the verse states: "Hashem will not abandon him to its hand" [Psalms 37:33] — meaning: if a person prevails properly against the inclination, Hashem will certainly not abandon him, and will save him from it completely.


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁמַּעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא מַה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יֵצֶר הָרַע, כִּי יָכוֹל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ דַּוְקָא בְּיֵצֶר זֶה, בָּזֶה שֶׁיָּכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו וְלִמְשֹׁךְ תַּאֲווֹת הַיֵּצֶר הָרַע לַעֲבוֹדַת ה', הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּחַמִּימוּת לְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְהָאָדָם מִתְגַּבֵּר וּמַכְנִיעַ אֶת חֲמִּימוּת הַיֵּצֶר הַחֲפֵצָה לְהַבִיאוֹ לְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וְאַדְרַבָּה עַל יְדֵי הַחַמִּימוּת הַזּוֹ מִתְעוֹרֵר הוּא לַעֲסֹק בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּיוֹתֵר רָצוֹן וּבְיֶתֶר חֵשֶׁק, הֲרֵי זֶה עִקַּר עֲבוֹדַת ה'. וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָאָדָם יֵצֶר הָרַע כְּלָל, הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לַעֲבוֹדָתוֹ שׁוּם חֲשִׁיבוּת. וּמֵחֲמַת זֹאת נוֹתֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַיֵּצֶר שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל אֲנָשִׁים, וּבְעִקָּר עַל אֲנָשִׁים שֶׁחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הַהִתְגַּבְּרוּת שֶּׁהַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, מֵבִיא אוֹתוֹ לַעֲווֹנוֹת רַבִּים וּפְגָמִים, אַף עַל פִּי כֵן, כְּדַאי הַדָּבָר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשֶׁל מְעַט הַיַּהֲדוּת שֶׁהָאָדָם יַחֲטֹף וְיוֹצִיא בְּמִלְחַמְתּוֹ וּבְּהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל יִצְרוֹ, עִם הַמְּנִיעוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מַנִּיחִים לוֹ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיַּהֲדוּת. כִּי מְעַט הַיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁהָאָדָם חוֹטֵף שָׁלָל מִמִּלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, הַיְנוּ כְּשֶׁהַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם בְּתַאֲווֹת מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, וְהָאָדָם אֵינוֹ בָּטֵל וּמִתְגַּבֵּר בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּכָל יְכָּלְתוֹ, אֲזַי דָּבָר זֶה חָשׁוּב וְיָקָר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה עוֹבֵד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים, בְּלִי יֵצֶר הָרַע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ אַךְ לְמַעַן הָאָדָם, וַחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא רַק בִּגְלַל הַיֵּצֶר הֶחָזָק הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ, הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו לְהַרְחִיקוֹ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיעַ אֶת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר, וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בְּכָל יְכָּלְתוֹ, הֲרֵי זֶה כָּאָמוּר חָשׁוּב וְיָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֵהוּ לְהַכְנִיעַ אֶת יִצְרוֹ, וּלְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר (תְּהִלִּים לז, לג) "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ", הַיְנוּ שֶׁאִם הָאָדָם מִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר, בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבֵנוּ, וְיַצִּילֵנוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת.

</div>

The evil inclination overpowers a person and arouses and entices him to lusts, sins, and iniquities. And even when the person does not listen to it and turns away from it — the evil inclination does not cease but overpowers him again many times. But if the person is strong in his resolve and prevails against it with stubbornness, and does not listen to it at all — then it turns away and departs from him. And so too in prayer: alien thoughts that confuse the person come to the mind many times in order to confuse him. Therefore a person must be very strong, so as not to contemplate them — but rather to strengthen himself with all his ability to listen to the words of prayer. And likewise during study one must place one's mind and thought in the study. And likewise during commerce and craft one must place one's mind and thoughts in the commerce and craft — so that alien thoughts should not enter the mind. For two thoughts cannot dwell simultaneously in the mind, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory, in several places. And when one fulfills the guarding of the mind as described in this section — one will certainly be saved, with Hashem's help, from all manner of alien thoughts.


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם וּמְעוֹרְרוֹ וּמֵפַתֵּהוּ לְתַאֲווֹת חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת, וַאֲפִלוּ שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ וּפוֹנֶה מֵעִמּוֹ, אֵין הַיֵּצֶר הָרַע בָּטֵל וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים. רַק אִם הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ וּמִתְגַּבֵּר בְּעַקְשָׁנוּת כְּנֶגְדּוֹ, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לוֹ כְּלָל, אֲזַי פּוֹנֶה וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. וְכֵן הוּא בִּתְפִלָּה: בְּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת אֶת הָאָדָם, שֶׁהֵן בָּאוֹת לַמֹּחַ פְּעָמִים רַבּוֹת כְּדֵי לְבַלְבְּלוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד, כְּדֵי לֹא לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן, רַק יִתְחַזֵּק בְּכָל יְכָּלְתוֹ לְהַקְשִׁיב לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה. וְכֵן בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד צָרִיךְ לְהַכְנִיס אֶת הַמֹּחַ וְאֶת הַמַּחֲשָׁבָה בַּלִּמּוּד. וְכֵן בְּעֵת מַשָּׂא וּמַתָּן צָרִיךְ לְהַכְנִיס אֶת הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבוֹת בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן וּבַמְּלָאכָה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, כִּי שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד אֵינָן יְכוֹלוֹת לִשְׁכֹּן בַּמֹּחַ, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּכְשֶׁיְּקַיֵּם לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, בְּוַדַּאי יִנָּצֵל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.

</div>

When a person enters high holiness — meaning when he draws close to the true Tzadik, which is the highest holiness, for without closeness to the Tzadik it is impossible to arrive at any true holiness. For even a person who has some holiness within him — some fear of Heaven and Torah observance — if he is not genuinely close to the true Tzadik, there is sustainability to it only as long as he has no great obstacles or any trial. But when obstacles or trials arise against him, he distances himself from fear of G-d and Torah observance — as one sees. But through genuine closeness to the true Tzadik one is strengthened in such power as not to distance oneself from truth in any way. Therefore closeness to the true Tzadik is the highest holiness. And specifically when a person draws close to the Tzadik, there sometimes occurs to him, G-d forbid, a "nocturnal impurity" [מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר] — then let the person not fall in resolve through this, meaning let him not distance himself through this from fear of G-d and from the true Tzadik. For sometimes this is a sign that he has drawn close to holiness — and sometimes it is even a great good for him.


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם נִכְנַס לִקְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, כִּי אֲפִלוּ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ קְדֻשָּׁה, הַיְנוּ מַשֶּׁהוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אִם אֵינוֹ מְקֹרָב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, יֵשׁ לָזֶה קִיּוּם אֶצְלוֹ, כָּל עוֹד שֶּׁאֵין לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת אוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרְרוֹת נֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת אוֹ נִסְיוֹנוֹת, מִתְרַחֵק הוּא מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה כְּפִי אֲשֶׁר רוֹאִים. אֲבָל עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת, מִתְחַזְּקִים בְּכֹחַ שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן. לָכֵן הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת הִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר. וְדַוְקָא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק, יֵשׁ וְקוֹרֶה לוֹ "מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר" חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי לֹא יִפֹּל הָאָדָם עַל יְדֵי זֶה בְּדַעְתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַל יְדֵי זֶה מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי לִפְעָמִים הוּא סִימָן שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְלִפְעָמִים זוֹהִי טוֹבָה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ.

</div>

It is explained in all the books of truth — and especially in the books of the Rebbe, of blessed memory — that there is no despair in the world at all [אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל]. That is: when a person sees and feels that he has distanced himself greatly from Hashem — let him not think he is already lost, G-d forbid, from the land of the living, and cannot return to fear of G-d as one should. Rather let him know that this very fact — that he feels his distance — is a very great distinction and a precious good point. And he must invigorate himself with this, for one can, G-d forbid, distance oneself to such a degree that one no longer even feels the distancing — as explained in Likutay MoHaRaN §56, Part I: that there is "concealment within concealment" — meaning one can, G-d forbid, distance oneself so far that one no longer feels the distancing, but only imagines that all one's wrongdoings are not wrongdoings at all. Therefore: when a person feels that he is distant — even though this is truly so, meaning he is greatly distant from fear of G-d and Torah observance — nonetheless the very feeling of distance is very precious to Hashem. And in this feeling one must invigorate oneself, for this feeling arouses the person to return to fear of G-d as one should. Therefore a person must think and contemplate how far he is from fear of G-d as one should — and greatly rejoice and invigorate himself with the many good points found within him. And one must strengthen oneself in fear of G-d and Torah observance with all one's strength, and trust in Hashem and believe that when one truly strengthens oneself — Hashem will certainly help, and one will merit fear of G-d as one should — which is the very essence of Jewishness.


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל, שֶּׁאֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. הַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ שֶׁהִתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַל יַחֲשֹׁב שֶׁהוּא אָבוּד כְּבָר חַס וְשָׁלוֹם מֵאֶרֶץ הַחַיִּים, וְלֹא יוּכַל לָשׁוּב לְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, רַק יֵדַע שֶׁעֶצֶם דָּבָר זֶה שֶׁמַּרְגִּישׁ אֶת הִתְרַחֲקוּתוֹ הוּא מָעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד וּנְקֻדָּה טוֹבָה וִיקָרָה. וְצָרִיךְ לְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי אֶפְשָׁר חָלִילָה לְהִתְרַחֵק כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא מַרְגִּישִׁים עוֹד אֶת הַהִתְרַחֲקוּת, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן נ"ו חֵלֶק א', שֶׁיֵּשׁ "הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה". הַיְנוּ שֶׁאֶפְשָׁר חָלִילָה לְהִתְרַחֵק כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא מַרְגִּישִׁים עוֹד אֶת הַהִתְרַחֲקוּת, רַק שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כִּי כָּל הָעַוְלוֹת שֶׁלּוֹ אֵינָן עַוְלוֹת כְּלָל. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר אָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא רָחוֹק, אַף עַל פִּי שֶׁכֵּן הוּא בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁרָחוֹק הוּא מְאֹד מִיִּרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם חֲשׁוּבָה מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַהַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְרֻחָק. וּבְרֶגֶשׁ זֶה עָלָיו לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי רֶגֶשׁ זֶה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לָשׁוּב אֶל יִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לַחֲשֹׁב וּלְהִתְבּוֹנֵן, מָה רָחוֹק הוּא מִיִּרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי, וְלִשְׂמֹחַ מְאֹד וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בְּכַמָּה נְקוּדוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ. וְכֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ, וְלִבְטֹחַ בַּה' וּלְהַאֲמִין כִּי כַּאֲשֶׁר יִתְחַזֵּק בֶּאֱמֶת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי יַעַזְרֵהוּ, וְיִזְכֶּה לְיִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי שֶׁהִיא עִקַּר הַיַּהֲדוּת.

</div>

Even simple people — and even the wicked — and even the nations of the world, to distinguish between them — receive vitality from the Torah. Therefore even a simple person who does not know how to study, or who is in a place where there are severe obstacles that prevent him from studying — nonetheless he must know that there too he receives vitality from the Torah. Therefore he must remember that even if he cannot actually study, he is obligated even then to hold himself and strengthen himself in fear of G-d in whatever way he can. And one must guard one's deeds and traits very carefully, not to do, G-d forbid, anything contrary to Torah and fear of G-d. For even one who does not know how to study is obligated to strengthen himself in fear of G-d and fulfill all that is known to him, and to distance himself from forbidden things. For all receive vitality from the Torah concealed through the great true Tzadik who sometimes conducts himself in simplicity and straightforwardness, as brought in Likutay MoHaRaN . Therefore every person must guard carefully not to do anything, G-d forbid, contrary to the Torah. And if one does not know how to conduct oneself — because one does not know how to study — one is obligated to ask from people who know how to study and who are truly G-d-fearing.


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וַאֲפִלוּ רְשָׁעִים וַאֲפִלוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַבְדִּיל, מְקַבְּלִים חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה. לָכֵן גַּם אִישׁ פָּשׁוּט שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד אוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִינֵי מְנִיעוֹת קָשׁוֹת שֶׁמֵּחֲמַת זֹאת אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לָדַעַת שֶׁגַּם שָׁם הוּא מְקַבֵּל חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה. לָכֵן יֵשׁ לוֹ לִזְכֹּר, שֶׁאֲפִלוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד מַמָּשׁ, הוּא מְחֻיָּב גַּם אָז לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ וּלְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיָּכוֹל. וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת חָלִילָה דָּבָר כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם, כִּי גַּם מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד, חַיָּב לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקַיֵּם כָּל הַיָּדוּעַ לוֹ, וּלְהִתְרַחֵק מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים. כִּי הַכֹּל מְקַבְּלִים חִיּוּת מִן הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, שֶׁנּוֹהֵג לִפְעָמִים בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, כַּמּוּבָא בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק ב' ע"ח. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁמֹר מְאֹד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְאוּמָה חַס וְשָׁלוֹם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִנְהֹג, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד, חַיָּב הוּא לִשְׁאוֹל אֵצֶל אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים לִלְמֹד, וְהֵם יִרְאֵי הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת.

</div>

Even one who has fallen greatly, G-d forbid, and lies in the very depths of the underworld, G-d forbid — whether because of his evil inclination that overpowers him and brings him to evil deeds and evil traits, whether because he fell and became enmeshed among people very far from fear of G-d and Torah observance, and because of this fell to evil deeds and evil traits — as the verse says: "And they mingled among the nations and learned their deeds" [Psalms 106:35] — meaning when one becomes enmeshed among gentiles, or among Jews, to distinguish between them, who are far from fear of G-d and whose deeds and traits are evil — and this causes one to learn from their deeds, and one distances greatly — nonetheless one must know that not all is lost, G-d forbid, and there is no necessity to remain in the distancing. Rather, there is a true counsel and remedy to return to Hashem and to merit Torah observance even from the greatest distancing. The counsel is genuine closeness to the great true Tzadik — for even in one's distance from Hashem in the distant place, when one genuinely draws close to the true Tzadik and fulfills his counsels, one will certainly be aroused with great arousal to fear of G-d and Torah observance. For through genuine closeness to the true Tzadik every person can receive vitality from holiness — even one who has distanced himself as much as he has. Therefore one must know and remember that there is no despair in the world at all. And so the Rebbe MoHaRaN, of blessed memory, said, in Yiddish : "Kein yeush iz gor nit faran-handen" ["There is absolutely no despair in existence."] Therefore one must remember that even if one has fallen to where one has fallen — even distanced oneself from Hashem in the very greatest distancing, G-d forbid — then if one holds oneself genuinely close to the true Tzadik and strengthens oneself in fear of G-d with all one's strength — one certainly has great hope to return to Hashem properly. And the essential thing to fulfill is: "From the belly of the depths I cried out" [Jonah 2:3] — meaning: from every distancing and every kind of fall and descent, G-d forbid, one must cry out and request mercy from Hashem to be saved from the evil inclination and to draw close to fear of G-d and Torah observance. And one must never relent from crying and prayer. But all of this must be in secret and modesty, for several reasons, as the verse says: "And to walk modestly with your G-d" [Micah 6:8]. And always request salvation and mercy from Hashem — and through this Hashem will certainly help one to return to fear of G-d and Torah observance as one should.


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ מִי שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד, וּמֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הֵן מֵחֲמַת יִצְרוֹ הָרַע הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו וּמְבִיאוֹ לְמַעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, הֵן מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל וְהִתְעָרֵב בֵּין אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מְאֹד מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּמֵחֲמַת זֹאת נָפַל לְמַעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (קו, לה.) "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְעָרְבִים בֵּין גּוֹיִים, אוֹ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהַבְדִּיל, הָרְחוֹקִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמַרְשִׁיעִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְמִידּוֹתֵיהֶם, וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּמִתְרַחֲקִים מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֵין הַכֹּל אָבוּד חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין הֶכְרֵחַ לְהִשָּׁאֵר בַּהִתְרַחֲקוּת, אֶלָּא יֵשׁ תַּקָּנָה וְעֵצָה אֲמִתִּית לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִזְכּוֹת לְקִיּוּם הַתּוֹרָה גַּם בְּהִתְרַחֲקוּת הַגְּדוֹלָה. הָעֵצָה הִיא הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי, כִּי גַּם בִּהְיוֹתוֹ רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם הַמְּרֻחָק, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּמְקַיֵּם עֵצוֹתָיו, בְּוַדַּאי יִתְעוֹרֵר בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. כִּי עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת יָכוֹל כָּל אָדָם לְקַבֵּל חִיּוּת מִן הַקְּדֻשָּׁה, אֲפִלוּ שֶׁנִּתְרַחֵק כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַחֵק. עַל כֵּן יֵשׁ לָדַעַת וְלִזְכֹּר שֶּׁאֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכֵן אָמַר אַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זַצַ"ל, בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ (שָׁם בְּאוֹתָהּ תּוֹרָה וּבְחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן מט.) "קַיין יֵאוּשׁ אִיז גָאר נִיט פַאר הַאנְדִין" [אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם]. לָכֵן יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁאֲפִלוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, הַיְנוּ אֲפִלוּ שֶׁנִּתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְרַחֲקוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אִם יַחֲזִיק עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת בְּהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, וְיִּתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בְּכָל כֹּחוֹ, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה גְּדוֹלָה לַחֲזֹר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי. וְהָעִקָּר לְקַיֵּם (יוֹנָה ב, ג) "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי". הַיְנוּ מִכָּל הִתְרַחֲקוּת וּמִכֹּל מִינֵי נְפִילוֹת וִירִידוֹת חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לִזְעֹק וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע וּלְהִתְקָרֵב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת מִצְּעָקָה וּתְפִלָּה בְּשׁוּם פַּעַם, אַךְ הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵתֶר וּבְצִנְעָה, מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, וְכַמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (מִיכָה ו, ח) "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ". וְתָמִיד לְבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי, לָשׁוּב לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה כָּרָאוּי.

</div>

Even in the very depths of the underworld — meaning even one who has distanced himself greatly from Hashem and fallen into many evil deeds and evil traits — one must remember and know that it is possible even there to be close to Hashem, and it is possible even from there to return to Him. For Hashem's honor "fills the entire earth." And it is further stated in the verse: "Do I not fill the heavens and the earth?" [Jeremiah 23:24].


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

אֲפִלוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, הַיְנוּ אֲפִלוּ מִי שֶׁהִתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָפַל לְמַעֲשִׂים רָעִים רַבִּים וּמִדּוֹת רָעוֹת, צָרִיךְ לִזְכֹּר וְלָדַעַת שֶׁאֶפְשָׁר גַּם שָׁם לִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֶפְשָׁר גַּם מִשָּׁם לָשׁוּב אֵלָיו, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וְעוֹד מְבֹאָר בַּפָּסוּק (יִרְמְיָה כג, כד) "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא".

</div>

"If you believe that through evil deeds it is possible to corrupt — then believe that through good deeds it is possible to rectify." Thus said the Rebbe MoHaRaN, of blessed memory . Therefore one is obligated to strengthen oneself with all one's ability and always request mercy from Hashem to be saved from the evil inclination, and to draw close to fear of G-d as one should. As stated in §42 in the holy language of our Rebbe, of blessed memory, that the essence is "From the belly of the depths I cried out" — and one who fulfills this will certainly be saved both spiritually and materially.


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

אִם אַתָּה מַאֲמִין כִּי בְּמַעֲשִׂים רָעִים אֶפְשָׁר לְקַלְקֵל, אֲזַי תַּאֲמִין כִּי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. כָּךְ אָמַר אַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן זַ"ל (ליקו"מ ח"ב סִימָן קיב.) עַל כֵּן חַיָּבִים לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַיְּכֹלֶת וּלְבַקֵּשׁ תָּמִיד רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִן הַיֵּצֶר הָרַע, וּלְהִתְקָרֵב אֶל יִרְאַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי. כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף מ"ב בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁהָעִקָּר הוּא "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי", וּמִי שֶׁיְּקַיֵּם זֹאת, בְּוַדַּאי יִוָּשַׁע בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

</div>



# מָמוֹן וּפַרְנָסָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/7/

# מָמוֹן וּפַרְנָסָה

<div dir="rtl">מָמוֹן וּפַרְנָסָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/7


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים, הַיְנוּ דִּבּוּרִים מְיֻתָּרִים שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ נַפְשׁוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָם דִּבּוּרֵי תּוֹרָה, תְּפִלָּה אוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁרַק דִּבּוּרִים אֵלּוּ מְכֻנִּים דִּבּוּרִים הַנִּצְרָכִים לָנֶפֶשׁ, אוֹ דִּבּוּרִים שֶׁאֵינָם לְצָרְכֵי גּוּפוֹ, הַיְנוּ דִּבּוּרִים שֶּׁאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת לְפַרְנָסָה אוֹ לְצָרְכֵי גּוּף נְחוּצִים אֲחֵרִים, דִּבּוּרִים אֵלּוּ שֶׁאֵינָם לְתוֹעֶלֶת הַנֶּפֶשׁ אוֹ הַגּוּף, בִּכְלָל דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם. וְכֵן עַל יְדֵי דִּבּוּרִים רָעִים, כְּגוֹן לָשׁוֹן הָרַע שֶׁמְּדַבְּרִים מֵחֲמַת קִנְאָה אוֹ שִׂנְאָה, וְכֵן עַל יְדֵי מִדַּת הַגַּאֲוָה שֶׁאָדָם נוֹהֵג בְּמִדּוֹתָיו וּבְהַנְהָגוֹתָיו לְשֵׁם כָּבוֹד וְגַסּוּת הָרוּחַ, וַאֲפִלוּ הַנְהָגוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא מְכַוֵּן לְכָבוֹד וְכַדּוֹמֶה, בִּכְלָל גַּאֲוָה הֵנָּה. עַל יְדֵי פְּגָמִים אֵלּוּ, הַיְנוּ דְּבָרִים בְּטֵלִים לָשׁוֹן הָרַע וְגַאֲוָה, בָּאִים לַעֲנִיּוּת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְגָרוּעַ מִכָּךְ - לַעֲנִיּוּת בְּדַעַת. הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לִפְגָמִים אֵלּוּ הִיא צְדָקָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ לָתֵת צְדָקָה לֹא לְשֵׁם כָּבוֹד וְלֹא לְשֵׁם גֵּאוּת, אֶלָּא אַךְ וְרַק כִּי כָּךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּצְדָקָה זוֹ יֵשׁ לָתֵת לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים, שֶׁהֵם יִרְאֵי הַשֵּׁם אֲמִתִּיִּים, אוֹ לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם לְתַכְלִית טוֹבָה וַאֲמִתִּית, כְּגוֹן לְהַדְפָּסַת סִפְרֵי צַדִּיקִים, הַמְּעוֹרְרִים אֶת לֵב הָאָדָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַתּוֹרָה וְכוּ'. וְעַל יְדֵי תִּקּוּן זֶה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, מְתַקְּנִים אֶת כָּל הַפְּגָמִים וְזוֹכִים לַעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה וַאֲמִתִּית.

</div>

Through idle speech [דְּבָרִים בְּטֵלִים] — that is, superfluous words that are not for the need of one's soul, meaning they are not words of Torah, prayer, or fear of Heaven, which alone are called speech necessary for the soul — or words that are not for the need of one's body, meaning words that have no benefit for livelihood or other necessary bodily needs — such words that serve neither soul nor body are in the category of idle speech. And likewise through evil speech, such as slander spoken out of envy or hatred. And likewise through the trait of pride — when a person conducts himself in his traits and behaviors for the sake of honor and haughtiness — even good and upright behaviors, when he intends them for honor and the like, these are included in pride. Through these blemishes — idle speech, slander, and pride — one comes, G-d have mercy, to poverty; and worse than that — to poverty of mind [עֲנִיּוּת בְּדַעַת]. The rectification and counsel for these blemishes is true charity — to give charity not for the sake of honor and not for the sake of pride, but solely because Hashem, may He be blessed, so commanded. And this charity must be given to worthy poor people who are truly G-d-fearing, or for other matters that serve a true and good purpose, such as printing the books of the Tzadikim which arouse a person's heart to fear of G-d and Torah observance, etc. And through this rectification, as described in this section, all the blemishes are rectified and one merits to great and true wealth.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי פְּגָם הַבְּרִית, הַיְנוּ שֶּׁאֵין שׁוֹמְרִים אֶת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְשָׁלִים חָלִילָה בִּפְגָם הַבְּרִית, נֶחְסֶרֶת הַפַּרְנָסָה. וְאִם יִקְשֶׁה בְּעֵינֵינוּ, מַדּוּעַ כַּמָּה עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הַלְּכוּדִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן בְּוַדַּאי בִּפְגָם זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בְּרֶוַח גָּדוֹל, הֲרֵי שֶׁמָּצִינוּ תֵּרוּץ נָאֶה וַאֲמִתִּי לְקֻשְׁיָה זוֹ בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן כ"א בְּסוֹף הַתּוֹרָה "עַתִּיקָא טָמִיר וְסָתִים", שָׁם מְבֹאָר שֶׁכָּל מָמוֹנָם וַעֲשִׁירוּתָם שֶׁל חַסְרֵי הַדַּעַת וְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה אֵינָם שָׁוִים מְאוּמָה, אִם הַלָּלוּ מְנַתְּקִים אוֹתָם חָלִילָה מִן הָאֱמֶת וּמֵחַיֵּי הַנֶּצַח.

</div>

Through blemishing the bris — that is, when one does not guard one's mind from evil thoughts and reflections, through which one stumbles, G-d forbid, in blemishing the bris — livelihood is diminished. And if it seems difficult to us: why do many transgressors who are certainly caught, G-d have mercy, in this blemish nonetheless have livelihood in great abundance? — a fine and true answer to this question is found in Likutay MoHaRaN §21, at the end of the Torah "Atika Tamir veSatim" ["The Ancient One, hidden and concealed"]. There it is explained that all the wealth and riches of those who are deficient in knowledge and who transgress are worth nothing — if these disconnect them, G-d forbid, from truth and from eternal life.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ, הַיְנוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל וּבְכַוָּנָה, כְּלוֹמַר בִּמְתִינוּת וּבְהַקְשָׁבָה לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר הוּא שֶׁלֹּא לְהִתְרַפּוֹת בָּעֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, גַּם כַּאֲשֶׁר מְנִיעוֹת וְנִסְיוֹנוֹת עוֹמְדִים בְּפָנָיו, וְאֵינוֹ מְבַטֵּל שׁוּם תְּפִלָּה, הֵן שֶׁל חִיּוּב, הַיְנוּ הַתְּפִלּוֹת הַמְּחֻיָּבוֹת עַל פִּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ: שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית, הֵן שֶׁל רְשׁוּת, כְּגוֹן: תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁכָּל אֵלּוּ מְכֻנִּים תְּפִלּוֹת בְּכֹחַ, כִּי צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹת רַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע מִפְּנֵי הַמְּנִיעוֹת וְהַנִסְיוֹנוֹת שֶׁעוֹמְדִים בְּדַרְכּוֹ וַחֲפֵצִים לְבַטְּלוֹ מִן הַתְּפִלָּה הָאֲמִתִּית. עַל יְדֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ זוֹכִים לְפַּרְנָסָה בֶּאֱמֶת, בְּכַשְׁרוּת וּבְרֶוַח.

</div>

Through powerful prayer [תְּפִלָּה בְּכֹחַ] — that is, through prayer as it should be, as explained in this book in several places — which is when a person prays with voice and intention, meaning with composure and attentiveness to the words of prayer, and especially when one prevails not to slacken in this service of prayer even when obstacles and trials stand in his way, and does not cancel any prayer: neither obligatory prayers — the three prayers mandated by the Shulchan Aruch: Shacharis, Minchah, and Arvis — nor optional prayers, such as Psalms, true prayers, and supplications; all of these are called powerful prayers, because one must prevail with great strength so as not to be subdued before the obstacles and trials that stand in one's path and wish to cancel one from true prayer — through these prayers one merits livelihood in truth, with kashrus and abundance.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

הַקֹּשִׁי וְהַמְּרִירוּת בְּהַשָּׂגַת פַּרְנָסָה נוֹבְעִים מִפְּגַם הַבְּרִית. הַיְנוּ כְּשֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים אֶת הַמֹּחַ מֵהִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁעַל יָדָם מַגִּיעִים חָלִילָה לִפְגָם הַבְּרִית. אֲבָל עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל מֹחַ זָךְ וְטָהוֹר, זוֹכִים לְפַרְנָסָה בְּנָקֵל וּבְרֶוַח.

</div>

The hardship and bitterness in obtaining livelihood flow from the blemish of the bris — that is, from not guarding one's mind from evil reflections and alien thoughts, through which one arrives, G-d forbid, at blemishing the bris. But through rectifying the bris — by guarding one's mind so that it is clear and pure — one merits livelihood with ease [בְּנָקֵל] and in abundance.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִים אֶת תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּכִּירִים וְיוֹדְעִים שֶׁתַּאֲוַת מָמוֹן תַאֲוָה רָעָה הִיא כְּכָל הַתַּאֲווֹת הַמְגֻנּוֹת, וְעַל יְדֵי יְדִיעָה וְהַכָּרָה כִּי הָרְדִיפָה לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה וּמָמוֹן בִּיגִיעוֹת רַבּוֹת נִכְנֶסֶת אַף הִיא בְּגֶדֶר תַּאֲוַת מָמוֹן, וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתְרַחֲקִים מֵהִשְׁתַּדְּלוּת יְתֵרָה בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, וּמַרְגִּישִׁים וּמַאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם גַּם בְּהִשְׁתַּדְּלוּת מוּעֶטֶת וּבִיגִיעָה קַלָּה, וְכֵן עַל יְדֵי שֶׁמַּכִּירִים כִּי הַמָּמוֹן אֵינוֹ תַּכְלִית כְּלָל, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה. כְּלוֹמַר שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְהַשְׁגָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכֶה לִשְׁמִירָה מִכָּל מִינֵי צָרוֹת וְרָעוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. אֲבָל לִשְׁבֹּר תַּאֲוַת מָמוֹן הַמְּגֻנָּה, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי. כִּי עַל יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה הוּא מְקָרֵר אֶת הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת וְהַמְלַבָּה בָּאָדָם אֶת תַּאֲוַת הַמָּמוֹן, וְשׁוֹבֵר אֶת הַתַּאֲוָה וְהָרָצוֹן הָרַע לְהַגִּיעַ לַעֲשִׁירוּת. גַּם זוֹכֶה הוּא לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּבְכַשְׁרוּת תּוֹךְ שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר וּשְׂבִיעוּת רָצוֹן מֵחֶלְקוֹ שֶׁחָלַק לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ בָּהוּל אַחַר הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה בְּטִרְחוֹת וּבִיגִיעוֹת, כִּי מַכִּיר וּמַאֲמִין שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּת מְרֻבָּה וְטִרְחוֹת רַבּוֹת לְהַשָּׂגַת פַּרְנָסָה וּמָמוֹן הֵם עִקַּר תַּאֲוַת הַמָּמוֹן הַמְּגֻנָּה, שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִים חַס וְשָׁלוֹם, אֶת הַקְּלָלָה שֶׁל "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". (בְּרֵאשִׁית ג, יט) וְעַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי נִצּוֹלִים מִתַּאֲוָה זוֹ, וּמִכֹּל מִינֵי פְּגָמִים וּמִכְשׁוֹלוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנָּה. שְׁבִירַת תַאֲוָה זוֹ חֲשׁוּבָה אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ כִּקְטֹרֶת שֶׁהִקְטִירוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

</div>

Through breaking the lust for money [תַּאֲוַת מָמוֹן] — that is, through recognizing and knowing that the lust for money is an evil lust like all the shameful lusts, and through recognizing and knowing that the pursuit of gaining livelihood and money through great toils itself falls within the category of the lust for money, and therefore distancing oneself from excessive effort in these matters, and feeling and believing that Hashem, may He be blessed, can provide for a person even with minimal effort and light labor — and likewise through recognizing that money is not the purpose at all — through this one merits to draw down complete Providence. That is: the person merits Hashem's Providence in completeness, and merits to be protected from all manner of troubles and evils both spiritually and materially. But to break the shameful lust for money is possible only through fulfilling the commandment of charity as it should be. For through giving charity one cools the fire that burns and blazes within a person with the lust for money, and breaks the lust and the evil will to attain wealth. One also merits to engage in commerce with faith and kashrus, amid joy and happiness and contentment with one's portion that Hashem, may He be blessed, has allotted him, and is not frantic after money and livelihood with toils and labors — because he recognizes and believes that abundant effort and great toil to attain livelihood and money are the essence of the shameful lust for money, through which one draws upon oneself, G-d forbid, the curse of "By the sweat of your brow shall you eat bread" [Genesis 3:19]. And through the commandment of charity as it should be, one is saved from this lust and from all manner of blemishes and stumbling-blocks that flow from it. The breaking of this lust is as precious before Him, may He be blessed, as the incense that was offered in the Temple.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

תַּאֲוַת מָמוֹן וְהִשְׁתַּדְּלוּת מְרֻבָּה בִּיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת כְּדֵי לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה וּמָמוֹן, וּבִפְרָט עֲבֵרָה עַל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה בְּשֶׁל מָמוֹן וּפַרְנָסָה, הֵם בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. וְכָל זְמַן שֶׁמְּצוּיָה עֲבוֹדָה זָרָה זוֹ בָּעוֹלָם כְּלוֹמַר שֶׁאֲנָשִׁים שְׁטוּפִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בְּתַאֲוָה זוֹ, יֵשׁ חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר שׁוֹבְרִים תַּאֲוָה זוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה', עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי וֶאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה אֲמִתִּית, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְבַטֵּל כַּעֲסוֹ וַחֲרוֹן אַפּוֹ מִן הָעוֹלָם, וּמַמְשִׁיךְ לוֹ חֲסָדִים וְחֵלֶק מִן הָאוֹר, הַיְנוּ מִן הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהִיא עִקַּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת לג.) "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו". הַיְנוּ כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, וְזוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָבִין וְלִלְמֹד חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים וְנִפְלָאִים שֶׁיִּתְגַּלּוּ בֶּעָתִיד. וְיֵשׁ עוֹד תִּקּוּנִים רַבִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי בִּטּוּל תַּאֲוַת מָמוֹן.

</div>

The lust for money and excessive effort through toils and labors to obtain livelihood and money — and especially transgressing even one commandment of the Torah for the sake of money and livelihood — these are in the very category of actual idolatry [עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ]. And as long as this idolatry exists in the world — meaning that people are immersed, G-d have mercy, in this lust — there is wrath in the world. And when one breaks this lust, as described in §5, through the commandment of charity as it should be and true faith in Providence, then Hashem, may He be blessed, nullifies His anger and wrath from the world, and draws upon that person kindnesses and a portion of the light — that is, from the true knowledge that will be in the world in the days of the Mashiach, which is the very essence of the Temple. As stated in the words of the Sages : "Whoever possesses knowledge — it is as if the Temple was built in his days." That is: whoever merits true knowledge, it is as if the Temple was built in his days, and he merits to draw forth and understand and learn true and wondrous Torah innovations that will be revealed in the future. And there are yet many additional rectifications accomplished through nullifying the lust for money.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְתַאֲוַת מָמוֹן, וְאֵינָם מַאֲמִינִים חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם גַּם בִּיגִיעָה מוּעֶטֶת, וְהֵם מִשְׁתַּדְּלִים עֲבוּר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת רַבּוֹת וּבִטְרָחוֹת מְרֻבּוֹת, אֲזַי גַּם פַּרְנָסָתָם וְגַם הַלֶּחֶם שֶׁהֵם אוֹכְלִים הֵם בְּעִצָּבוֹן גָּדוֹל וּבְבִלְבּוּל הַדַּעַת, מֵחֲמַת שֶׁהֵם שְׁקוּעִים תָּמִיד בְּדַאָגוֹתֵיהֵם וּבְתַחְבּוּלוֹתֵיהֶם לְהַשָּׂגַת פַּרְנָסָה וּמָמוֹן. וְלָכֵן תָּמִיד הֵם שְׁרוּיִים בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ אֵינוֹ מַסְפִּיק עֲבוּרָם. אֲנָשִׁים אֵלּוּ קְשׁוּרִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן בְּפָנִים דְּסִטְרָא אָחֲרָא, וּפְנֵיהֶם שְׁחוֹרוֹת וְקוֹדְרוֹת תָּמִיד, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוּ אֶת שֶׁבִּרְצוֹנָם לְהַשִּׂיג. עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה הַנּוֹבְעִים מֵחֶסְרוֹן מָמוֹן וּפַרְנָסָה, הֵם בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה זָרָה וּמִיתָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. אֲבָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹסְקִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי כְּזָבִים, מֵחֲמַת שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְפַרְנֵס וְזָן אֶת בְּרוּאָיו, וְלֹא מֵחֲמַת הִשְׁתַּדְּלוּתָם בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבִמְלָאכָה, וְהֵם יוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים, כִּי צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּאֵלֶּה רַק כִּי כָּךְ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם אִם יִסְמֹךְ עַל פֹּעַל יָדָיו, אוֹ שֶׁיַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. גַּם חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל לְנַסּוֹת אֶת הָאָדָם אִם יַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ עַל פִּי הַתּוֹרָה בְּלֹא כָּזָב, מֵחֲמַת יִרְאַת הַשֵּׁם וֶאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ. וְקַיָּמִים טְעָמִים נוֹסָפִים שֶׁמֵּחֲמָתָם הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹל בִּמְלָאכָה וּבְמַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל פַּרְנָסָה וַעֲשִׂירוּת אֵינָם נוֹבְעִים כְּלָל מִפֹּעַל יָדָיו וַחֲרִיצוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם, אֶלָּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְבַד הַמַּזְמִין בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית לָאָדָם כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו. אֲבָל אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ חָפֵץ חָלִילָה לְהַזְמִין לָאָדָם פַּרְנָסָתוֹ, אֲזַי לֹא יוֹעִילוּ לוֹ שׁוּם הִתְחַכְּמוּיוֹת בְּעֵסֶק שׁוּם מְלָאכָה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן. הָאֲנָשִׁים הַמַּאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, וְנוֹהֲגִים עַל פִּי הַתּוֹרָה בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם, וְגַם קוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדַת ה' כַּמָּה שָׁעוֹת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, אֲנָשִׁים אֵלּוּ שְׂמֵחִים תָּמִיד בְּחֶלְקָם, בְּכָל אֲשֶׁר יַזְמִין לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִיָּדוֹ הָרְחָבָה, הֵם קְשׁוּרִים בְּאוֹר פְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה, פְּנֵיהֶם מְאִירוֹת וְזוֹרְחוֹת תָּמִיד בְּחִיּוּת אֲמִתִּית מֵחֲמַת בִּטְחוֹנָם וֶאֱמוּנָתָם בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהֵם בְּשִׂמְחָה תָּמִיד:

</div>

Those people who have fallen into the lust for money and do not believe, G-d forbid, that Hashem, may He be blessed, can provide for a person even with minimal labor — and who exert themselves for their livelihood with great toils and many labors — then both their livelihood and the bread they eat come with great sorrow [בְּעִצָּבוֹן גָּדוֹל] and mental confusion, because they are always sunken in their worries and schemes to obtain livelihood and money. And therefore they are always dwelling in sadness and melancholy, and whatever they attain is never enough for them. These people are bound, G-d have mercy, to the faces of the Sitra Achara, and their faces are always dark and gloomy because they have not attained what they wish to attain. Sadness and melancholy arising from a deficiency in money and livelihood are in the category of idolatry and death, G-d have mercy. But those people who engage in commerce faithfully and without falsehood — because they believe in Hashem, may He be blessed, that He provides for and sustains His creatures, and not through their own efforts in commerce and craft — and who know and believe that one must engage in these matters only because it is His will, may He be blessed, in order to test the person whether he will rely on the work of his own hands or believe in His Providence, may He be blessed, that He sustains and provides for all. Hashem, may He be blessed, also wishes, as it were, to test the person whether he will conduct his craft without falsehood, out of fear of G-d and faith in His Providence. And there are additional reasons for which a person must toil in craft and commerce. But livelihood and wealth do not flow at all from a person's own efforts and diligence, but only from Hashem alone, who arranges in His particular Providence all of each person's needs. But if Hashem, may He be blessed, does not desire, G-d forbid, to arrange the person's livelihood — then no schemes in any craft or commerce will avail him. The people who believe in Hashem's Providence as described in this section, and who conduct their commerce according to the Torah, and who also set aside fixed times daily for Torah and service of Hashem — these people are always happy with their portion, with whatever Hashem, may He be blessed, provides them from His open hand; they are bound to the light of the faces of holiness, and their faces always radiate and shine with true vitality because of their trust and faith in His Providence, may He be blessed, and they are always in joy.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם הַמְשֻׁקָּע בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, אֵינוֹ עוֹבֵד רַק עֲבוֹדָה זָרָה אַחַת, כִּי אִם אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת. כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן כּוֹלֶלֶת הַטֻּמְאָה שֶׁל כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת. וְעַל אוֹתוֹ אָדָם הַמְשֻׁקָּע חָלִילָה בְּתַאֲוָה מְגֻנָּה זוֹ, צוֹוַחַת הַשְּׁכִינָה וּמְקוֹנֶנֶת מֵאָה וְאַרְבָּעִים קוֹלוֹת כְּגִימַטְרִיָּא שֶׁל "מָמוֹן" (עִם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַתֵּבָה):

</div>

A person who is immersed in the idolatry of the lust for money does not serve only one idolatry, but all the idolatries of the seventy nations. For the lust for money includes the impurity of all idolatries. And upon that person who is immersed, G-d forbid, in this shameful lust, the Shechinah [the Divine Presence] cries out and laments with one hundred and forty voices — corresponding to the gematria [numerical value] of the word "מָמוֹן" [money] (together with its four letters).


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמְרִים אֶת הַמֹּחַ מֵהִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, עַל יְדֵי זֶה נִשְׁמָרִים מִפְּגַם הַבְּרִית. וְעַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם נוֹטְרֵי הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, נִצּוֹלִים מִתַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁהִיא חֹשֶׁךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כַּמְּבֹאָר בִּסְּעִיפִים ז' ח', וּמִתְקַשְּׁרִים לֶאֱלֹקוּת. הַיְנוּ, שֶׁהַלֵּב מִתְעוֹרֵר לְאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְאַהֲבַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְקִיּוּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאַהֲבָה זוֹ קַיֶּמֶת כְּקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ נִתָּק. אָדָם שֶׁנִּצּוֹל מִתַּאֲוַת מָמוֹן עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, זוֹכֶה שֶּׁיִּזְרַח עַל פָּנָיו אוֹר פְּנֵי ה', וְזוֹכֶה לָחוּשׁ נְעִימוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ, שֶׁחָשׁ תַּעֲנוּג בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבְכָל עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה:

</div>

Through rectifying the bris — by guarding one's mind from evil reflections and alien thoughts, thereby being protected from blemishing the bris — and through genuine closeness to the true Tzadikim, who are the guardians of the bris in the utmost perfection, one is saved from the lust for money, which is the darkness of idolatry, as described in §§7–8, and one becomes bound to Divinity. That is: the heart is aroused to love of Hashem, may He be blessed, to love of the holy Torah, and to the fulfillment of commandments and good deeds, and this love endures as an unbreakable bond. A person who is saved from the lust for money through rectifying the bris and closeness to the true Tzadikim merits that the light of Hashem's countenance [אוֹר פְּנֵי ה'] shines upon his face, and merits to feel the pleasantness of Hashem, may He be blessed — that is, he feels delight in Torah, commandments, and all matters of holiness.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ עֵצָה נוֹסֶפֶת לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וְהִיא לְהִתְבּוֹנֵן בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁמִּשָּׁם מֻשְׁפָּע הַמָּמוֹן וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת. הַיְנוּ, שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מִנַּיִן בָּא הַשֶּׁפַע, וּלְשֵׁם מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע וַעֲשִׂירוּת, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְבַּטֵּל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן. כִּי שֹׁרֶשׁ הָעֲשִׁירוּת הוּא אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח בִּקְדֻשָּׁה רוּחָנִית נַעֲלָה מְאֹד. רַק כַּאֲשֶׁר אוֹר וּקְדֻשָּׁה אֵלּוּ מִשְׁתַּלְשְׁלִים לְמָטָּה, הֵמָּה מִתְגַּשְּׁמִים וְהוֹפְכִים לְכֶסֶף וְזָהָב, שֶׁמֵּהֶם יוֹצְקִים אֶת הַמַּטְבְּעוֹת, וּמֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע, מִתְאַוִּים מְאֹד לַמָּמוֹן הַגַּשְׁמִי. אֲבָל מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת אֲמִתִּי וּמִתְבּוֹנֵן בְּשֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה, בְּוַדַּאי יָבִין אֶת הָאֱמֶת וְלֹא יִתְאַוֶּה לַמָּמוֹן הַמְגֻשָּׁם, רַק יִכְסוֹף לִקְדֻשָּׁה וְלָאוֹר הָרוּחָנִי שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן, וְשֶׁעַל יָדָם אֶפְשָׁר לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁל מַאֲמָר חֲזַ"ל (עֵרוּבִין פו): "רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים". כִּי הוּא נִכְסָף וְהִשְׁתּוֹקֵק לַקְּדֻשָּׁה וְלָאוֹר הָרוּחָנִי שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הָעֲשִׁירוּת, בְּשֶׁל זֹאת כִּבֵּד אֶת הָעֲשִׁירִים, בְּיָדְעוֹ כִּי בַּעֲשִׁירוּתָם גְּנוּזָה קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה. אֲבָל לֹא שֶׁהָעֲשִׁירִים חֲשׁוּבִים הָיוּ אֶצְלוֹ בְּשֶׁל הֱיוֹתָם בַּעֲלֵי מָמוֹן בְּגַשְׁמִיּוּת. וְצָרִיךְ לָדַעַת, כִּי לְהַגִּיעַ לְהִתְבּוֹנְנוּת הַנְּכוֹנָה וְהַכָּרַת שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן, אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְהִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

There is an additional counsel for being saved from the lust for money: to contemplate the root from which money and all abundance flow. That is: to contemplate carefully where the abundance comes from, and for what purpose the Holy One, blessed be He, flows abundance and wealth — and through this the lust for money will be nullified. For the root of wealth is a pure, luminous light in very lofty spiritual holiness [קְדֻשָּׁה רוּחָנִית נַעֲלָה מְאֹד]. Only when this light and holiness descend below are they materialized and become silver and gold — from which coins are minted. And because of the overpowering of the evil inclination, people lust greatly for material money. But one who possesses true knowledge and contemplates the root of money, as described in this section, will certainly understand the truth and will not lust for material money — but will yearn for the holiness and the spiritual light that is the root of money and through which it is possible to know Hashem, may He be blessed. And this is the reason for the Sages' dictum : "Rebbi honored the wealthy." For he yearned and longed for the holiness and spiritual light that are the root of wealth — and because of this he honored the wealthy, knowing that great holiness is hidden within their wealth. But not that the wealthy were important to him because of their material money. And one must know that to arrive at the proper contemplation and recognition of the root of money, in order to be saved from the lust for money, is possible only through rectifying the bris and genuine closeness to the true Tzadikim, as described in this section.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ, כָּל הַהִתְרָחֲקוּיוֹת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה, נוֹבְעוֹת מִתַּאֲוַת מָמוֹן וְדַאֲגַת פַּרְנָסָה, שֶׁמְּקוֹרָן בְּחֶסְרוֹן אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא עִקַּר הַנְּפִילָה, שֶׁעַל יָדָהּ נוֹפְלִים לִשְׁמַד וְלַעֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִים לַעֲשִׁירוּת הֵם בִּבְחִינַת שְׁמָד וַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל גַּם פַּרְנָסָה הַנִּצְרֶכֶת לָאָדָם וְכָל שְׁאָר הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, אִם אֵינוֹ מַאֲמִין כִּי הַהַשְׁגָּחָה מְסַבֶּבֶת אוֹתָן עֲבוּרוֹ, וּמִתְיַגֵּעַ וְטוֹרֵחַ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְהִצְטָרְכוּיוֹתָיו וְגַם נוֹפֵל לְעַצְבוּת, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לוֹ כִּי מַאֲמָצָיו אֵינָם נוֹשְׂאִים פֵּרוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, הֲרֵי גַּם אֵלּוּ בְּגֶדֶר שְׁמָד וַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּמְּבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זַ"ל. כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לְכָל בְּרוּאָיו כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתֵיהֵם. וְאָסוּר לַעֲסֹק אֲפִלוּ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ בִּמְלָאכוֹת וּבִיגִיעוֹת הַמַּרְחִיקוֹת אֶת הָאָדָם מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ לְהָבִין וְלָדַעַת, כִּי פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת שֶׁמַּשִּׂיגִים אוֹתָן בִּדְרָכִים לֹא כְּשֵׁרוֹת, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, רָעָה גְּדוֹלָה טְמוּנָה בָּהֶן רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לָאָדָם, כַּמְּבֹאָר בְּקֹהֶלֶת (ה, יב): "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". מַשְׁמַע, כִּי הָעֲשִׁירוּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה רָעָה הִיא לָאָדָם, וְכַמְּבֹאָר בַּפָּסוּק (יִרְמְיָה יז, יא): "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ" וְכוּ'. גַּם מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן כ"ג חֵלֶק א', כִּי כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לְסַלֵּק וּלְהָסִיר מִצַּדִּיק הָאֱמֶת אֶת שׂוֹנְאָיו וּמִתְנַגְּדָיו, מַפִּיל אוֹתָם לְתַאֲוַת מָמוֹן. כִּי כָּאָמוּר, אֵין נְפִילָה גְּרוּעָה יוֹתֵר מִתְאַוָּה זוֹ הַמְּשׁוּלָה לִשְׁמַד וְלַעֲבוֹדָה זָרָה. הַיְנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר בְּדַעַת הַשּׂוֹנְאִים וְהַמִּתְנַגְּדִים רָצוֹן וְתַאֲוָה לְמָמוֹן, שֶׁיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי עֲשִׁירוּת בִּיגִיעָה וּבְטִרְחָה מְרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיַּסִּיחוּ דַּעְתָּם וְלִבָּם מִן הַצַּדִּיק. וְצָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת, עֲלוּלִים מִתְנַגְּדָיו לִפּוֹל בְּרֶשֶׁת זוֹ שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן הַמְּגֻנָּה. עַל כֵּן יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מִן הַמַּחֲלֹקֶת בִּכְלָל, וּבִפְרָט מִמַּחֲלֹקֶת עַל צַדִּיק אֱמֶת וּמְקֹרָבָיו. וְכֵן יֵשׁ לְהִשָּׁמֵר מִתַּאֲוַת מָמוֹן, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה.

</div>

All the falls that a person falls from his level — that is, all the distancings from Hashem, may He be blessed, and from Torah observance — flow from the lust for money and worry about livelihood, which stem from a deficiency in faith and trust in His Providence, may He be blessed. For the lust for money is the primary cause of falling, through which one falls to apostasy [שְׁמָד] and idolatry, for the will and longing for wealth are in the aspect of apostasy and idolatry. But even livelihood that a person needs, and all his other needs — if he does not believe that Providence arranges these for him, and he toils and labors for his livelihood and needs, and also falls into sadness when it seems to him that his efforts are bearing no fruit, and through this he distances himself from Hashem, may He be blessed, and from Torah observance — these too are in the category of apostasy and idolatry, as explained in all the books of truth, and especially in the books of the Rebbe, of blessed memory. For in truth Hashem, may He be blessed, arranges for all His creatures all their needs. And it is forbidden to engage even for the sake of one's livelihood in labors and toils that distance a person from the path of the Torah. And one must understand and know that livelihood and wealth obtained through paths that are not proper — that are contrary to the Torah — great evil, G-d have mercy, is concealed in them for the person, as stated in Koheles : "Wealth kept by its owner to his detriment." This means that wealth that is contrary to the Torah is harmful to the person. And as the verse states : "One who gathers wealth unjustly — in the midst of his days he will leave it" etc. And it is explained in Likutay MoHaRaN §23, Part I, that when Hashem, may He be blessed, desires to remove and dismiss from a true Tzadik his enemies and opponents, He causes them to fall into the lust for money. For as stated — there is no worse fall than this lust, which is compared to apostasy and idolatry. That is: Hashem, may He be blessed, arouses in the minds of the enemies and opponents will and lust for money, so that they pursue wealth with toil and great labor, in order that they divert their minds and hearts from the Tzadik. And one must know that when there is strife against a Tzadik who truly guards the bris in completeness, his opponents are liable to fall into the net of this shameful lust for money. Therefore one must distance oneself greatly from strife in general, and especially from strife against a true Tzadik and his followers. And likewise one must guard against the lust for money, as described above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת מְזוּזָה שֶׁמַּקְפִּידִים לִקְבֹּעַ מְזוּזָה כְּשֵׁרָה עַל כָּל פֶּתַח, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּמַקְפִּידִים עַל קְבִיעַת הַמְּזוּזָה כַּשִּׁעוּר וְכַהֲלָכָה, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וְזוֹכִים לַפַּרְנָסָה בְּרֶוַח וּבְכַשְׁרוּת, בִּטְרָחוֹת מֻעָטוֹת. גַּם מְבֹאָר בְּפָרָשַׁת "שְׁמַע" (דְּבָרִים יא, כא) כִּי עַל יְדֵי מִצְוַת מְזוּזָה זוֹכִים לַאֲרִיכוּת יָמִים.

</div>

Through the commandment of mezuzah — being careful to affix a valid mezuzah upon every doorpost, as explained in the Shulchan Aruch, and being meticulous that the mezuzah is affixed at the proper height and according to the law — through this one is saved from the lust for money and merits livelihood in abundance and with kashrus, with minimal toil. And it is also stated in the portion of Shema that through the commandment of mezuzah one merits length of days.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁאָדָם מְקַיְּמָם בְּלִי מָמוֹן, הַיְנוּ בְּמִצְווֹת שֶׁקִּיּוּמָם עַל יְדֵי מָמוֹן וּבִפְרָט מִצְוַת צְדָקָה, אִם אָדָם אֵינוֹ מְקַיְּמָם, כִּי חַס עַל מָמוֹנוֹ שֶׁהוּא יָקָר בְּעֵינָיו רַחֲמָנָא לִצְּלָן יוֹתֵר מִן הַמִּצְוָה, וּמְקַיֵּם רַק מִצְווֹת שֶּׁאֵין בָּהֶם חֶסְרוֹן כִּיס, וּבִפְרָט כְּשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד בְּפַרְנָסָה וּבְמַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁיִּהְיוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן אֶת הַהֲלָכוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בָּהֶם, וּבִפְרָט אִם עַל יְדֵי עֲסָקָיו אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בַּזְּמַן וְכָרָאוּי, וְכֵן אַף מִתְרַחֵק מִמִּצְווֹת אֲחֵרוֹת מֵחֲמַת טִרְדַּת עֲסָקָיו, וְכָל יָמָיו טָרוּד לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיד מָמוֹן בְּמִסְחָרָיו, וְאִלּוּ בְּקִיּוּם מִצְווֹת אֵינוֹ מְדַקְדֵּק לְחַשֵּׁב הֵּפְסֵדָן, אֲזַי מִצְווֹת שֶׁאָדָם זֶה מְקַיֵּם, הַיְנוּ מִצְווֹת שֶׁאֵינָן נִקְנוֹת בְּמָמוֹן וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּקִיּוּמָן בִּפְנֵי נִסְיוֹן מָמוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמָן, אֵין בָּהֶן שְׁלֵמוּת וַחֲשִׁיבוּת. כִּי שְׁלֵמוּת הַמִּצְווֹת וַחֲשִׁיבוּתָן הִיא אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַמְּקַיֵּם; שֶׁמַּאֲמִין כִּי הַמָּמוֹן שֶׁמְּפַזֵּר בִּשְׁבִילָן, לֹא יִגָּרַע מֵחֶלְקוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּפִרְקֵי אֲבוֹת (פ"ב, מ"א) "הֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ". כְּלוֹמַר, גַּם אִם נִדְמֶה לְךָ, כִּי עַל יְדֵי הַמִּצְוָה תַּפְסִיד מָמוֹן, עָלֶיךָ לְהַאֲמִין כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַזְמִין לְךָ שָׂכָר וְרֶוַח בְּמִדָּה מְרֻבָּה יוֹתֵר מֵהֶפְסֵד הַמָּמוֹן שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָדָם מַחְשִׁיב אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן, וּמְקַיְּמָן גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְקִיּוּם הַמִּצְוָה, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְבַטֵּל מַשָּׂא וּמַתָּן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְבַטֵּל שׁוּם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, סִימָן הוּא כִּי אָדָם זֶה שָׁלֵם בֶּאֱמוּנָתוֹ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא, שֶׁאֱמוּנָה זוֹ הִיא יְסוֹד הַיַּהֲדוּת. מִצְווֹת שֶׁאָדָם זֶה מְקַיֵּם, שְׁלֵמוֹת הֵן וַחֲשׁוּבוֹת, כִּי כָּאָמוּר, עִקַּר הָאֱמוּנָה נִכָּר בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן. וּמִי שֶׁעוֹמֵד בַּנִּסָּיוֹן וּמְבַטֵּל תַּאֲוַת מָמוֹן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה, מוֹכִיחַ כִּי הַתּוֹרָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִמָּמוֹנוֹ וְעַל כֵּן מִצְווֹתָיו שְׁלֵמוֹת הֵן.

</div>

All the commandments that a person fulfills without money — that is, commandments whose fulfillment requires money, and especially the commandment of charity, which when a person does not fulfill them because he spares his money, which is more precious in his eyes, G-d have mercy, than the commandment — and he fulfills only commandments that involve no financial outlay, and especially when he is not careful that his livelihood and commerce be according to the Torah, and does not strive to fulfill the halachos connected to them, and especially if through his business dealings he does not pray at the proper time and as he should, and likewise distances himself from other commandments because of the distraction of his dealings, and all his days is preoccupied calculating accounts so as not to lose money in his commerce, while regarding the fulfillment of commandments he does not carefully calculate their loss — then the commandments this person fulfills, meaning commandments that are not acquired through money and that he does not stand firm in before a financial trial, even though he fulfills them, they have no completeness or importance. For the completeness and importance of commandments is the faith of the one who fulfills them — that he believes the money he disperses for their sake will not diminish his portion, as stated in Pirkei Avos : "Calculate the loss of a commandment against its reward." That is: even if it seems to you that through the commandment you will lose money — you must believe that Hashem, may He be blessed, will arrange for you a reward and profit in far greater measure than the financial loss from fulfilling the commandment. But when a person values the commandments of the Torah and stands firm in the trial, and fulfills them even when he must disperse his money for the commandment's fulfillment, or must cancel commerce in order to fulfill a commandment, and nonetheless does not cancel any commandment of the Torah — this is a sign that this person is complete in his faith, believing in the Providence of the Creator, and this faith is the foundation of Jewishness. The commandments this person fulfills are complete and important, for as stated — the essence of faith is recognized in matters of money. And one who stands firm in the trial and nullifies the lust for money in order to fulfill a commandment demonstrates that the Torah is more precious in his eyes than his money, and therefore his commandments are complete.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הָאֲנָשִׁים הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תָּמִיד, כְּפִי שֶׁמּוּכָח וְנִרְאֶה לָעֵינַיִם, כִּי אוֹתָם אֲנָשִׁים הַלְּהוּטִים אַחַר הַמָּמוֹן, אֵינָם מִסְתַּפְּקִים בָּרְכוּשׁ אֲשֶׁר בְּיָדָם, כִּי הֵם לוֹוִים דָּמִים מְרֻבִּים, וּמְנַהֲלִים בִּכְסָפִים אֵלּוּ שֶׁאֵינָם שֶׁלָּהֶם מִסְחָרִים גְּדוֹלִים, וְנִדְמֶה לָהֶם כִּי מִשְׂתַּכְּרִים הֵם מָמוֹן רַב וּרְוָחִים עֲצוּמִים, וּמִתְפַּרְנְסִים בְּהַרְחָבָה וּבִגְדוֹלוֹת, וּמְבַזְבְּזִים הוֹן רַב לְהוֹצָאָתָם וְהוֹצָאַת בְּנֵי בֵּיתָם מֵחֲמַת גֵּאוּת וְגַדְלוּת. וּלְבַסּוֹף מִתְבָּרֵר שֶׁלֹּא הִרְוִיחוּ כְּלָל אֶת שֶּׁהוֹצִיאוּ, רַק שֶׁהוֹצָאוֹתֵיהֶם כְּפַרְנָסָתָם מִדָּמִים שֶׁל אֲחֵרִים, וּלְבַסּוֹף אַף נִשְׁאָרִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. וְגַם אִם אֵינָם נִשְׁאָרִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לַאֲחֵרִים, הֲרֵי שֶׁנִּשְׁאָרִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְעַצְמָם, הַיְנוּ לְתַאֲווֹתֵיהֶם. כִּי כָּל מַה שֶׁצָּבְרוּ אֵינוֹ מַסְפִּיק עֲבוּרָם, וְתָמִיד מִשְׁתּוֹקְקִים הֵם לְעוֹד וְעוֹד מָמוֹן, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כִּי כָּל הַמְשֻׁפָּע בְּמָמוֹן וְשָׁטוּף בְּתַאֲוַת מָמוֹן, אֲפִלוּ שֶׁיָּכוֹל לְפַרְנֵס עַצְמוֹ בְּכָבוֹד, בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן, לְלֹא טִרְחָה מְרֻבֶּה, אֲבָל בְּשֶׁל תַּאֲוַת הַמָּמוֹן מֻטְרָד הוּא תָּמִיד בִּיגִיעוֹת עֲצוּמוֹת כְּדֵי לִצְבֹּר עֲשִׁירוּת, וְגַם עֲשִׁירִים וּנְגִידִים גְּדוֹלִים הַמְשֻׁפָּעִים בְּמָמוֹן רַב, מִשְׁתַּדְּלִים כָּל יְמֵיהֶם לְהַגְדִּיל הוֹנָם, וְעוֹסְקִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבְמִסְחָרִים בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמַכְנִיסִים עַצְמָם לְסַכָּנוֹת דְּרָכִים, בְּנָסְעָם לִמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְכָל זֹאת מֵחֲמַת תַּאֲוַת מָמוֹן הַבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבָּם, כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן גֵּאוּת וְדוֹמֵיהֶן, מַכְרִיחוֹת אוֹתָם לְחַפֵּשׂ תָּמִיד מָמוֹן בְּטִרְחוֹת וִיגִיעוֹת מְשֻׁנּוֹת, כְּאִלּוּ מְחַיְּבִים אוֹתָם לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְהֵם מְשֻׁעְבָּדִים לְתַאֲווֹתֵיהֶם, כְּפִי שֶׁבַּעַל חוֹב מְשֻׁעְבָּד לְנוֹשָׁיו. עַל כֵּן עֲשִׁירִים אֵלּוּ הֵם תָּמִיד בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, אוֹ שֶׁכָּאָמוּר, חַיָּבִים הֵם מָמוֹן לַאֲנָשִׁים שֶׁלָּווּ מֵהֶם, אוֹ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חוֹב לְתַאֲווֹתֵיהֶם, שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם תָּמִיד כִּי עֲדַיִן לֹא הִשְׁבִּיעוּ עַצְמָם דַיָּם בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. גַּם מְכֻנִּים אֲנָשִׁים אֵלּוּ "בַּעֲלֵי חוֹב" עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הַמְּכֻנָּה "חוֹבָה", שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכֹּל לְכַף חוֹבָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְתַאֲוַת מָמוֹן כָּאָמוּר, בְּגֶדֶר עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ הִיא, עַל כֵּן אוֹתָם אֲנָשִׁים הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוָה מְאוּסָה זוֹ, כָּל יְמֵיהֶם, מְלֵאִים עַצְבוּת וּמְרִירוּת וּדְאָגוֹת מֵחֲמַת חֶמְדָּתָם הַתְּמִידִית לְמָמוֹן. וּכְכָל שֶׁתִּתְרַבֶּה עֲשִׁירוּתָם, כֵּן מִתְרַבּוֹת עַצְּבוּתָם וּדְאָגוֹתֵיהֵם, כִּי מִתְקַשְּׁרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן, שֶׁבִּכְנָפֶיהָ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וְחֹשֶׁךְ וּמִיתָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וּמִי שֶּׁלַקוּי בְּתַאֲוַת מָמוֹן, מִתְכַּלֶּה וְאוֹבֵד עַל יְדֵי הַטְּרָדוֹת, הַדְּאָגוֹת וְהַפְּחָדִים, הַקְּשׁוּרִים בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן.

</div>

Those people who are immersed in the lust for money are always in debt, as is evident and visible to all — for those people who are inflamed after money are not content with the property in their hands, but borrow large sums and conduct great commerce with this money that is not theirs, imagining they are earning much money and great profits, and living in abundance and grandeur, and spending much wealth on their own expenses and those of their household out of pride and vanity. And in the end it becomes clear that they have not earned at all what they spent — rather their expenses match their income from borrowed funds — and in the end they remain in debt. And even if they do not remain in debt to others, they remain indebted to themselves — that is, to their lusts. For all they have accumulated is never enough for them, and they always crave yet more and more money, as we see that whoever is gifted with money yet immersed in the lust for money — even if he could sustain himself honorably through commerce without much toil — because of the lust for money he is always burdened with enormous efforts to accumulate wealth. And even great wealthy men who are gifted with much money strive all their days to increase their fortune, and engage in commerce and trade with great toils, and put themselves in danger of travel, journeying to distant places in order to earn money — and all this because of the lust for money that burns within them. For the lust for money, pride, and the like compel them always to seek money through strange toils and labors, as if obligating them to do so — and they are enslaved to their lusts, as a debtor is enslaved to his creditors. Therefore these wealthy men are always in debt — either, as stated, they owe money to people from whom they borrowed, or they are debtors to their lusts, which always make them feel they have not yet sufficiently satiated themselves with the pleasures of this world. Such people are also called "debtors" [בַּעֲלֵי חוֹב] on account of the idolatry called "חוֹבָה" ["obligation/debt"] that inclines everything to the scale of guilt, G-d have mercy. And the lust for money is, as stated, literally in the category of idolatry — therefore those people who are immersed all their days in this loathsome lust are filled with sadness, bitterness, and worry because of their constant craving for money. And as their wealth increases, so their sadness and worries multiply — for they become more and more bound, G-d have mercy, to the idolatry of money, which in its wings carries sadness, melancholy, darkness, and death, G-d have mercy. And whoever is afflicted by the lust for money is consumed and destroyed through the burdens, worries, and fears connected with the matters of money.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

דַּע, שֶׁכָּל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁל הַנְּגִידִים וְהָעֲשִׁירִים שֶׁנּוֹהֲגִים בְּמָמוֹנָם שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, הַיְנוּ שֶׁאֵינָם מְפַזְּרִים לִצְדָקָה כְּפִי עָשְׁרָם, וְהֵם נוֹהֲגִים בְּגֵאוּת וּבְגַדְלוּת כְּנֶגֶד אֲנָשִׁים וּבִפְרָט כְּנֶגֶד עֲנִיִּים, וּלְעַצְמָם מְפַזְּרִים עֲבוּר פַּרְנָסָתָם וְחֶמְדוֹתֵיהֶם עַפְרוֹת זָהָב, וּמֻשְׁקָעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן וְתָמִיד רוֹדְפִים אַחַר הַמָּמוֹן, אֲזַי עֲשִׁירוּת כָּזוֹ אֵינָהּ שָׁוָה מְאוּמָה, וַהֲרֵי הִיא כֶּעָשָׁן, וּמְכֻנָּה שְׂחוֹק הַכְּסִיל, הַיְנוּ, שֶׁהוּא דָּבָר בָּטֵל שֶּׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן ג' מי"א תִּקּוּנִים אַחֲרוֹנִים) שֶׁמָּמוֹנָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים בְּיֹשֶׁר מְשַׂחֵק בָּהֶם, כְּפִי שֶׁמְּשַׂחֲקִים בְּמַטְבְּעוֹת עִם תִּינוֹק, וּלְבַסּוֹף מָמוֹן זֶה הוֹרֵג אֶת בְּעָלָיו, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁעֲשִׁירִים רַבִּים אוֹבְדִים עַל יְדֵי כַּסְפָּם וּזְהָבָם, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כֵּן מְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי עֲשִׁירִים אֵלּוּ מְכֻנִּים תִּינוֹקוֹת, כִּי אֵין בָּהֶם דַּעַת הֵיאַךְ לִנְהֹג בְּמָמוֹנָם, עַל מְנָת לְהִנָּצֵל מִן הַסַּכָּנוֹת הַכְּרוּכוֹת בְּמָמוֹן וְאוֹרְבוֹת לִבְעָלָיו, כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת. עִקַּר הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִסַּכָּנַת הַמָּמוֹן הוּא רַק עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית וְהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיק אֱמֶת, שֶׁזָּכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת גְּמוּרָה. כִּי עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק, לִמּוּד סְפָרָיו וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, זוֹכִים לְחָכְמָה וּלְדַעַת, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל וְלָדַעַת אֵיךְ לִנְהֹג בְּמָמוֹן וּבַפַּרְנָסָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם, לְסַכָּנָה. כִּי אֲפִלוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים, הַיְנוּ יְרֵאִים וְלוֹמְדֵי תּוֹרָה, זְקוּקִים לְחָכְמָה וּלְדַעַת כְּדֵי לְהַשְׂכִּיל אֵיךְ לִנְהֹג בְּמָמוֹנָם וּבְפַרְנָסָתָם, שֶׁלֹּא יְאַבְּדוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ אֶת זְמַנָּם יְמֵיהֶם וְחַיֵּיהֶם, עַל יְדֵי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה, כְּמוֹ שֶּׁרוֹאִים אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁסּוֹבְלִים כָּל יְמֵיהֶם מְרִירוּת וְצַעַר בְּהֶעְדֵּר דַּעַת אֲמִתִּית כֵּיצַד לִנְהֹג בְּמָמוֹן וּבַפַּרְנָסָה. כִּי כָּאָמוּר, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִנְהֹג בְּמָמוֹן כָּרָאוּי, עָלוּל חָלִילָה, לְאַבֵּד אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא מְרִירוּת מֵחֲמַת נִסְיוֹנוֹת וְתַהְפּוּכוֹת הַמִּתְרַגְּשִׁים עַל הָאָדָם. וְעִקָּר הַמְּרִירוּת נוֹבֵעַ מִתַּאֲוַת מָמוֹן וּדְאָגוֹת פַּרְנָסָה, הַנּוֹבְעִים מִפְּגַם הַבְּרִית. הַיְנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַמֹּחַ אֵינוֹ נָקִי מִן הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, וּמָלֵא כִּמְעַט תָּמִיד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּבִגְלַל כֵּן הַדַּעַת מְקֻלְקֶלֶת מְאֹד, וַאֲזַי הָאָדָם מָלֵא תָּמִיד פְּחָדִים דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת, שֶׁל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה. וְעִקָּר הַתִּקּוּן וְהַהַצָּלָה מִדְּאָגוֹת פַּרְנָסָה הוּא הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לְתִקּוּן פְּגָם הַבְּרִית, מְכֻנִּים "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם" (בַּמִּדְבָּר יח, יט.), מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִכֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלַח, הַיְנוּ, כְּפִי שֶׁהַמֶּלַח מוֹשֵׁךְ אֶת הַדָּם מִן הַבָּשָׂר, כֵּן מוֹשֵׁךְ הַצַּדִּיק עַל יְדֵי דַּעְתּוֹ וְכֹחוֹ אֶת הַפְּגָמִים שֶׁבָּאָדָם הַמְקֹרָב אֵלָיו, וּבִפְרָט אֶת פְּגָם הַבְּרִית, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה הָאָדָם לְחָכְמָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן, וּמִמְּרִירוּת הַנּוֹבַעַת מִתַּאֲוַת מָמוֹן וּדְאָגוֹת פַּרְנָסָה, יִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי הַמְקֹרָב לַצַּדִּיק מְקַבֵּל חָכְמָה כָּאָמוּר, וְיוֹדֵעַ וּמֵבִין כִּי גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא סוֹבֵל מֵחֶסְרוֹנוֹת וְנִסְיוֹנוֹת, אֵינוֹ נוֹפֵל לְעַצְבוּת, רַק הוּא מָלֵא בִּטָּחוֹן וּמְקַוֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו. וְאָכֵן, זוֹכֶה לִישׁוּעָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְצָרִיךְ לָדַעַת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת הָאָדָם לְגַמְרֵי, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה אֵצֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (בְּרֵאשִׁית כח, טו.) "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ". וּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ (שָׁם כ וְרַשִׁ"י) "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ", הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחַ לוֹ, שֶׁלֹּא יַעַזְבֶנּוּ וִימַלֵּא לוֹ אֶת הַפַּרְנָסָה הַמֻּכְרַחַת. וּבְ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" מְבֹאָר, כִּי הַהַבְטָחָה "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ" מְכֻוֶּנֶת לְכָל יְהוּדִי הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל סַבָּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבוֹ. כִּי אִם לֹא יִתְגַּבֵּר וְלֹא יִתְחַזֵּק בְּבִטְחוֹנוֹ וּבֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַאֲמִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ לֹא יַעַזְבוֹ, לֹא יוּכַל לֵילֵךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁרַק הִיא הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית לְכָל מִי שֶׁחָפֵץ לִהְיוֹת יְהוּדִי כָּשֵׁר. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּבְעַצְמוֹ בְּוַדַּאי רָחוֹק מִתִּקּוּן הַבְּרִית, וּבִפְרָט אִם הוּא מִתְנַגֵּד וְחוֹלֵק עַל צַדִּיק הָאֱמֶת וַאֲנָשָׁיו, אֲזַי מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו תַּאֲוַת מָמוֹן וּמִתְרַבּוֹת דַּאֲגוֹתָיו וְטִרְדוֹתָיו, עַד שֶׁחַיָּיו מִתְקַלְקְלִים חַס וְשָׁלוֹם, וְכָלִים. עַל כֵּן יִזְכֹּר מִי שֶׁחָפֵץ לְהִנָּצֵל מִפְּגַם הַבְּרִית, מִתַּאֲוַת מָמוֹן וּמִדְּאָגוֹת פַּרְנָסָה, מֵעַצְבוּת וּמִמָּרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁיִּתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת. הַיְנוּ שֶׁיִּלְמַד בְּסִפְרֵיהֶם וִיקַיֵּם עֵצוֹתֵיהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יִּזְכֶּה לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּמִלְּבַד הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, אֵין שׁוּם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַטָּעוּתִים וּמִן הַמִּכְשׁוֹלוֹת אֲשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפֵל. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֶנּוּ לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ בְּכָל פְּרָט וּפְרָט:

</div>

Know that all the money and wealth of the rich men and wealthy who conduct their money improperly — meaning those who do not give charity according to their wealth, and who behave with pride and arrogance toward people and especially toward the poor, and for themselves disperse gold dust on their food and their pleasures, and are immersed in the lust for money and always pursue money — such wealth is worth nothing, and is like smoke, and is called the laughter of the fool [שְׂחוֹק הַכְּסִיל] — meaning it is a vain and empty thing with no substance. As stated in the holy Zohar : the money of the wealthy who do not conduct themselves properly plays with them, as one plays with coins with a baby — and in the end this money kills its owners, as one sees perceptibly that many wealthy men are destroyed through their silver and gold, G-d have mercy. And the Zohar explains that these wealthy men are called infants, for they have no knowledge of how to conduct themselves with their money in order to be saved from the dangers that are entwined with money and lurk for its owners when one does not conduct oneself with honesty and truth. The primary counsel for being saved from the danger of money is only through rectifying the bris and closeness to a true Tzadik who has merited the rectification of the bris in complete perfection. For through closeness to the Tzadik, study of his books, and fulfillment of his counsels, one merits wisdom and knowledge — to understand and discern and know how to conduct oneself with money and livelihood so as not to arrive, G-d forbid, at danger. For even great people — G-d-fearing people and Torah scholars — need wisdom and knowledge to discern how to conduct themselves with their money and livelihood, so that they not waste and destroy their time, their days, and their lives through money and livelihood — as we see many people who suffer bitterness and grief all their days through lack of true knowledge of how to conduct themselves with money and livelihood. For as stated: one who does not know how to conduct himself with money properly is liable, G-d forbid, to lose both worlds, G-d have mercy. For this world is full of bitterness from the trials and upheavals [הַתַהְפּוּכוֹת הַמִּתְרַגְּשִׁים] that befall a person. And the primary bitterness flows from the lust for money and worries about livelihood, which stem from the blemish of the bris — because the mind is not clean from the general lust, and is almost always filled, G-d have mercy, with evil thoughts and reflections, and because of this the knowledge is very corrupted, and then the person is always filled with fears, worries, and sadness about livelihood matters. And the primary rectification and salvation from worries about livelihood is closeness to the true Tzadikim, as described above. For the Tzadikim who have merited the rectification of the blemish of the bris are called "an eternal covenant of salt" [בְּרִית מֶלַח עוֹלָם] — because they possess something of the power of salt, meaning: just as salt draws the blood from the flesh, so too does the Tzadik through his knowledge and power draw out the blemishes from the person who is close to him — and especially the blemish of the bris — and through this the person merits wisdom, as described above. Therefore one must remember: whoever wishes to be saved from the lust for money, and from the bitterness that flows from the lust for money and worries about livelihood, let him draw close to the true Tzadikim. For one who is close to the Tzadik receives wisdom, as stated, and knows and understands that even when he suffers from deficiencies and trials he does not fall into sadness, but is full of trust and hopes to Hashem, may He be blessed, that He will save him from all his troubles. And indeed he merits salvation, each one according to his level. And one must know that Hashem, may He be blessed, does not abandon the person entirely, as stated in the Torah regarding Yaakov our father, peace be upon him : "For I will not abandon you." And it is explained in the words of the Sages that Hashem, may He be blessed, said these words to Yaakov our father when he requested : "And He will give me bread to eat and a garment to wear" — meaning Hashem, may He be blessed, promised him that He would not abandon him and would provide him with his necessary livelihood. And in Likutay Halachos it is explained that the promise "For I will not abandon you" is directed to every Jew who walks in the path of Yisroel Sabba, who must believe with complete faith that Hashem, may He be blessed, will not abandon him. But whoever is not close to the true Tzadikim — and is certainly himself far from the rectification of the bris, and especially if he opposes and contends against the true Tzadik and his people — then the lust for money intensifies upon him and his worries and burdens multiply, until his life becomes corrupted, G-d forbid, and comes to an end. Therefore let whoever wishes to be saved from the blemish of the bris, from the lust for money, from worries about livelihood, from sadness and melancholy — remember to draw close to the true Tzadikim — meaning to study their books and fulfill their counsels — and through this he will merit true life in this world and in the World to Come. And apart from closeness to the true Tzadikim there is no counsel for being saved from the errors and stumbling-blocks of this lowly world. May Hashem, may He be blessed, help us to understand the truth in every single detail.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁהוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּיֹשֶׁר בְּמִסְחָרָיו, גּוֹנֵב וְגוֹזֵל, הֵן גְּזֵלָה וּגְנֵבָה מַמָּשׁ, הֵן בְּדוֹמֶה לְכָךְ, הַיְנוּ, שֶׁמְּרַמֶּה וּמְשַׁקֵּר בַּעֲסָקִים, וּמְסוֹבֵב אֶת דַּעַת הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יָבִינוּ אֶת הַתַּרְמִית, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ כֵּיצַד נוֹהֲגִים סוֹחֲרִים הָרְחוֹקִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמֵאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה. אוֹ שֶׁמֵחֲמַת הַמִּסְחָר הוּא מְבַטֵּל מִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת, כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁאִם יִנְהָג לְפִי הַתּוֹרָה בְּמִסְחָרָיו, שֶׁיִּשְׁמֹר זְמַן תְּפִלָּה וְיִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְלֹא יַעֲסֹק בְּמִסְחָרָיו בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, אוֹ כַּאֲשֶׁר יִּסְחֹר בֶּאֱמוּנָה, לֹא יוּכַל לְּהִתְפַּרְנֵס, וּבִגְלָל אֵלֶּה נוֹהֵג הוּא בְּנִגּוּד לְדַעַת תּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם הוּא לִהְיוֹת דָּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ אִשָּׁה נִדָּה הָרְחוֹקָה מִבַּעֲלָהּ. וְזֶה סִימָן כִּי אֵינוֹ בַּר יִרְאַת שָׁמַיִם, וְהַשְׁגָּחַת ה' מְכֻסָּה מִמֶּנּוּ. כִּי אִלּוּ הָיָה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, לֹא הָיָה עוֹסֵק בְּשֶׁקֶר וּבְתַרְמִית. וּבִגְלָל כָּךְ אֵין לוֹ פַּרְנָסָה בְּכַשְׁרוּת, וְזֶהוּ סִימָן שֶׁנִּלְכַּד בִּפְגָם הַבְּרִית, כִּי עַל יְדֵי פְּגָם הַבְּרִית מַגִּיעִים לְתַאֲוַת מָמוֹן:

</div>

One who is immersed in the lust for money and does not conduct his commerce faithfully — that is, who does not act honestly in his trade, stealing and robbing: whether literal robbery and theft, or its equivalent — meaning he deceives and lies in business dealings, and misleads people's minds so that they do not understand the fraud, as one sees perceptibly how merchants who are far from fear of G-d and faith in Providence conduct themselves. Or who, because of commerce, cancels even one commandment — for it seems to him that if he conducts himself according to the Torah in his commerce, keeping prayer time and praying as he should, not engaging in commerce on Shabbas and Yom Tov as explained in the Shulchan Aruch, or when he trades faithfully — he will not be able to sustain himself, and because of these conducts himself contrary to the view of the Torah — through this he causes himself to be as menstrual blood [דָּם נִדָּה] to the Shechinah — meaning he distances himself from Hashem, may He be blessed, like a nidah [a woman in the state of menstrual impurity] who is separated from her husband. And this is a sign that he has no fear of Heaven, and the Providence of Hashem is concealed from him. For if he had fear of Heaven and faith in particular Providence, he would not engage in falsehood and fraud. And because of this he has no livelihood with kashrus — and this is a sign that he has been caught in the blemish of the bris, for through the blemish of the bris one arrives at the lust for money.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

מִצְוַת צְדָקָה הִיא תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן. הַיְנוּ, שֶׁגַּם אִם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, חַיָּב לְהַפְרִישׁ חֵלֶק לִצְדָקָה מֵרְוָחָיו, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ. וּבְכָל טִרְחָה שֶׁהוּא טוֹרֵחַ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וּבְכָל דִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן זֶה, יַחְשֹׁב כִּי עִקַּר מַשָּׂא וּמַתָּן בָּהֶם הוּא עוֹסֵק, הוּא עַל מְנָת שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה, וְזֶהוּ עִקַּר תִּקּוּן מַשָּׂא וּמַתָּן:

</div>

The commandment of charity is the general rectification of commerce. That is: even if one engages in commerce faithfully as it should be, one must still set aside a portion for charity from one's profits, as explained in the Shulchan Aruch. And in every toil that one toils in commerce, and in every word spoken about such matters, one should think that the primary commerce in which one is engaged is in order that one may be able to fulfill the commandment of charity — and this is the primary rectification of commerce.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שׂוֹנֵא בֶּצַע, הַיְנוּ שֶׁשּׂוֹנֵא מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר עַל פִּי תּוֹרָה, שֶׁהוּא מָמוֹן שֶׁרוֹכְשִׁים אוֹתוֹ חָלִילָה עַל יְדֵי גְּנֵבָה, גְּזֵלָה וּרְצִיחָה. הֵן גְּנֵבָה, גְּזֵלָה וּרְצִיחָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, הֵן כַּאֲשֶׁר אֵלּוּ כְּרוּכִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן אֵצֶל סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מְלָאכָה, שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים עַל פִּי תּוֹרָה. וְכֵן יֵשׁ לִשְׂנֹא מָמוֹן שֶׁמְּקוֹרוֹ בִּצְבִיעוּת וּבַחֲנֻפָּה אוֹ עַוְלוֹת אֲחֵרוֹת, וּבִפְרָט מָמוֹן כָּזֶה שֶׁבְּעֶטְיוֹ צָרִיךְ חָלִילָה, לְבַטֵּל מַשֶּׁהוּ מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁצְּרִיכִים בִּגְלָלוֹ לְבַטֵּל תְּפִלָּה, לִמּוּד, נְטִילַת יָדַיִם, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁאָר מִצְווֹת, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי עַל יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַנִּזְכָּרוֹת, לֹא יוּכַל לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּרָאוּי, וְלֹא יַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתוֹ, עַל יְדֵי הַשִּׂנְאָה לְמָמוֹן לֹא כָּשֵׁר זֶה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְשֵׂכֶל וּלְחָכְמָה שֶׁיּוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכֶה לְיִרְאַת ה' וּלְאַהֲבָתוֹ. אֲבָל עַל יְדֵי אַהֲבָה לְמָמוֹן, הַיְנוּ תַּאֲוָה לְמָמוֹן אֲפִלוּ מִמָּקוֹר לֹא כָּשֵׁר, עַל יְדֵי זֶה מְאַבֵּד אֶת הַדַּעַת וְהַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, וְנוֹפֵל לִשְׁטוּת וְלִכְסִילוּת, לְעַצְבוּת וּלְמָרָה שְׁחוֹרָה, וְהַקְּלִפּוֹת הַיְנוּ הַדֵּעוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ, הַיְנוּ, שֶׁמֹּחוֹ מָלֵא תָּמִיד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בְּמַחֲשָׁבוֹת וְדֵעוֹת לֹא טוֹבוֹת, שֶׁהֵם הֵפֶךְ הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּיִּים:

</div>

When a person hates ill-gotten gain [שׂוֹנֵא בֶּצַע] — that is, when he hates money that is not proper according to the Torah, meaning money acquired, G-d forbid, through theft, robbery, and murder — whether literal theft, robbery, and murder, whether such things that are entwined with commerce or craft, as one sees, G-d have mercy, among merchants and craftsmen who do not conduct themselves according to the Torah. And likewise one must hate money whose source is hypocrisy, flattery, or other wrongs — and especially money for whose sake one must, G-d forbid, cancel something from the Torah's commandments, such as when one must cancel prayer, study, washing of hands, Grace after Meals, and other commandments, and it seems to him that through fulfilling these commandments he cannot engage in commerce properly and will not profit for his livelihood — through this hatred of unlawful money, as described above, one merits intellect and wisdom through which it is possible to know Hashem, may He be blessed, and one merits fear of Hashem and love of Him. But through love of money — meaning lust for money even from an improper source — through this one loses true knowledge and wisdom, and falls into foolishness and stupidity, sadness and melancholy, and the klipos — meaning the evil views and evil thoughts — surround him: that is, his mind is always filled, G-d have mercy, with evil thoughts and views that are the opposite of true intellect and knowledge.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ז', מִתְחַדֶּשֶׁת הַנְּשָׁמָה, הַיְנוּ הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַן", כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה. וְזוֹכִים לְקַבֵּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם נְשָׁמָה חֲדָשָׁה, הַיְנוּ שֵׂכֶל חָדָשׁ וְדַעַת לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד וּבְשֶׁל כָּךְ אֵינוֹ מְקַבֵּל מֹחַ חָדָשׁ, כִּי אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, אַף עַל פִּי כֵן גּוֹרֵם לְתִקּוּן גָּדוֹל עַל יְדֵי עִסּוּקוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וּמֵיטִיב לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מִשָּׁרְשׁוֹ. כִּי עַל יְדֵי עֲסָקִים בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמוּנָה שֶׁל אָדָם שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה, מִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מִשָּׁרְשׁוֹ, כָּאָמוּר, לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּדְבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ, לְיִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִתִּיִּים:

</div>

Through engaging in commerce faithfully, as described in §7, the soul is renewed — that is, the mind and intellect, as explained in Likutay MoHaRaN, for the intellect is the soul. And one merits to receive from Hashem, may He be blessed, each time a new soul — that is, new intellect and knowledge to know Him, may He be blessed. And even one who does not know how to study, and therefore does not receive a new mind — because he does not engage in Torah, which is the primary source of mind and intellect — nonetheless he accomplishes a great rectification through engaging in commerce faithfully, and benefits his companion who shares his root of soul. For through the honest and faithful dealings of a person who is not a Torah scholar, the mind and intellect of his companion who shares his root of soul is renewed — as stated — toward Torah study and cleaving to Hashem, may He be blessed, that is, to true fear and love.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַדִּינִים וְהִלְכוֹת מָמוֹן הַמְּבֹאָרִים בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, חֵלֶק חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, נוֹגְעִים לְמִסְחָר וּלְמַשָּׂא וּמַתָּן. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בֶּאֱמוּנָה, חַיָּב לִהְיוֹת בָּקִי וּמְלֻמָּד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל שׁוּם הֲלָכָה מִשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הַנּוֹגַעַת לְמָמוֹן.

</div>

All the laws and halachos of money explained in the Shulchan Aruch, section Choshen HaMishpat, pertain to commerce and business dealings. Therefore whoever wishes to engage in commerce faithfully must be well-versed and learned in the laws of monetary matters, so as not to transgress any halacha from the Shulchan Aruch pertaining to money.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

הָרוֹצֶה לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי, חַיָּב לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת אֱמוּנָתוֹ, וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ עָלָיו הַמַּחֲשָׁבֹת וְהַדֵּעוֹת הָרָעוֹת, הַפּוֹגְמוֹת בָּאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. וְצָרִיךְ לַעֲסֹק בֶּאֱמוּנָה כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (מַכּוֹת כד) כְּרַב סַפְרָא, שֶׁהָיָה מְקַיֵּם (תְּהִלִּים טו, ב) "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", הַיְנוּ, שֶׁקִּיֵּם מַה שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ. כְּגוֹן שֶׁאִם חָשַׁב לְכַתְּחִלָּה לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתוֹ בִּמְחִיר נָמוּךְ מִן הַמּוּצָע לוֹ עַל יְדֵי הַקּוֹנֶה בְּעֵת הַמְּכִירָה, מָכַר בַּמְּחִיר הַנָּמוּךְ כְּפִי שֶׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ בַּתְּחִלָּה. וְהָעוֹסֵק בֶּאֱמוּנָה כְּרַב סַפְרָא, שׁוֹמֵר אֶת אֱמוּנָתוֹ שֶׁשּׁוּם דֵּעָה אוֹ מַחֲשָׁבָה רָעָה לֹא יוּכְלוּ לְהַזִּיק לָהּ. וְעַל יְדֵי הָעֵסֶק בֶּאֱמוּנָה מִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, כַּמְּבֹאָר:

</div>

One who wishes to engage in commerce faithfully as it should be must guard his faith very well, and must be very careful that evil thoughts and views that blemish true faith should not overpower him. And one must engage in commerce faithfully as stated in the words of the Sages in the manner of Rav Safra, who fulfilled : "And speaks truth in his heart" — that is, he fulfilled what he had thought in his heart. For example: if he had originally thought to sell his merchandise at a lower price than what the buyer offered him at the time of the sale, he sold at the lower price as he had originally thought in his heart. And one who engages in commerce faithfully like Rav Safra guards his faith so that no view or evil thought can harm it. And through engaging in commerce faithfully, the mind and intellect are renewed, as described.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ז', וְכַמְּבֹאָר בְּסָעִיף כ"א עַל מִנְהָגוֹ שֶׁל רַב סַפְרָא, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים כְּפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי קָרְבָּן תָּמִיד וּקְטֹרֶת. וְעַל יְדֵי הָעֵסֶק בֶּאֱמוּנָה בְּכָל הַפְּרָטִים, מִתְבַּטְּלִים מִן הָאָדָם קְלִפּוֹת רַבּוֹת, הַיְנוּ שֶׁנִּצּוֹל מֵהַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּמִמַּעֲשִׂים רָעִים, וּמֹחוֹ מִתְחַדֵּשׁ בַּהֲבָנַת הָאֱמֶת, כִּי זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּית, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת לג) שֶׁהָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּית, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו:

</div>

Through engaging in commerce faithfully, as described in §7, and as described in §21 regarding the conduct of Rav Safra — through this, rectifications are accomplished corresponding to what was accomplished in the time of the Temple through the daily offering [קָרְבָּן תָּמִיד] and incense [קְטֹרֶת]. And through engaging in commerce faithfully in every detail, many klipos are nullified from the person — that is, one is saved from many evil thoughts and evil deeds — and one's mind is renewed in understanding truth, for one merits true knowledge. And one is considered as if the Temple was built in his days, as stated in the words of the Sages that a person who possesses true knowledge is considered as if the Temple was built in his days.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה הַמִּתְגַּבֵּר בְּדוֹרוֹתֵינוּ הוּא רַק בִּגְלַל הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, הַיְנוּ, שֶׁאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי מְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, (יו"ד סִימָן א) כִּי שׁוֹחֵט חַיָּב בָּרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹת יְרֵא שָׁמַיִם, וּכְשֶׁהַשּׁוֹחֲטִים הֵם בַּעֲלֵי יִרְאָה, מֻשְׁפָּע שֶׁפַע שֶׁל פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר הַשּׁוֹחֵט מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה כָּרָאוּי, הוּא מְתַקֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגֶּלֶת הַמְצוּיָה בַּבְּהֵמָה אוֹ בָּעוֹף שֶׁהוּא שׁוֹחֲטָם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ בַּר יִרְאַת שָׁמַיִם, וַאֲפִלוּ בְּעֵת שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַשְּׁחִיטָה, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין אֶת הַבְּרָכָה, שׁוֹחֵט כָּזֶה, הָאוֹחֵז אֶת הַחַלַף לִשְׁחִיטָה, הוּא בִּבְחִינַת רוֹצֵחַ - הוֹרֵג אֲנָשִׁים, וְהַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגֶּלֶת בַּבְּהֵמָה אוֹ בָּעוֹף מִצְטַעֶרֶת צַעַר רַב וְזוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר. כִּי שׁוֹחֵט כָּזֶה, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגֶּלֶת, אַדְּרַבָּא, עוֹד מוֹסִיף הוּא לְהַשְׁחִיתָהּ וּלְקַלְקְלָהּ, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר וּבְסִפְרֵי קַבָּלָה, וְעַל שׁוֹחֵט כָּזֶה נֶאֱמַר "אוֹי לָנֶפֶשׁ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ". עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים כָּאֵלֶּה מִתְמַעֶטֶת מְאֹד פַּרְנָסָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלוּ הַפַּרְנָסָה הַמֻּעֶטֶת צָרִיךְ לְהַמְשִׁיכָהּ בִּטְרָדוֹת וּבִיגִיעוֹת רַבּוֹת. גַּם עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים כָּאֵלּוּ מִתְמַעֲטִים הַהֶרְגֵּשִׁים בָּאֱמֶת וּבַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, וּמִתְגַּבְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל תַּאֲווֹת הַגּוּף וְכוּ'. אֲבָל עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים יִרְאֵי ה', מִתְגַּבְּרוֹת וּמִתְחַזְּקוֹת הַדֵּעוֹת וְהַהַרְגָּשׁוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, נִתְמַעָטוֹת הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת בְּהֵמָה וְסִכְלוּת, חֹשֶׁךְ, מִיתָה, דִּין וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, וּמִתְחַזְּקִים בְּיִשְׂרָאֵל הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, אוֹר הַדַּעַת, זִכָּרוֹן אֲמִתִּי וְחָכְמַת הַתּוֹרָה. עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים יִרְאֵי שָׁמַיִם, נִמְשֶׁכֶת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל בְּרֶוַח גָּדוֹל וּבְטִרְחוֹת מֻעָטוֹת:

</div>

The primary deficiency of livelihood that intensifies in our generations is only because of slaughterers who are unworthy — meaning those who have no fear of Heaven. For it is explained in the Shulchan Aruch that a slaughterer is obligated first and foremost to be G-d-fearing. And when the slaughterers are G-d-fearing, an abundance of livelihood flows to Israel. And when the slaughterer recites the blessing upon the slaughter as it should be, he rectifies the transmigrated soul [הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגֶּלֶת] that is found in the animal or bird that he slaughters. But when the slaughterer is not G-d-fearing, and even at the time when he recites the blessing upon the slaughter he is thinking other thoughts and does not intend to hear and understand the blessing — such a slaughterer, who holds the slaughtering knife for the act of slaughter, is in the aspect of a murderer — one who kills people — and the transmigrated soul in the animal or bird suffers great suffering and cries out with a bitter voice. For such a slaughterer not only does not rectify the transmigrated soul, but on the contrary — he adds further to its corruption and damage, as explained in the Zohar and in the books of Kabbalah. And of such a slaughterer it is said: "Woe to the soul that killed the soul." Through such slaughterers the livelihood of Israel is greatly diminished, and even the little livelihood must be drawn through many burdens and great toils. Also through such slaughterers, genuine feelings and true views are diminished, and lusts of the body, etc., intensify among Israel. But through G-d-fearing slaughterers, true views and feelings intensify and are strengthened, lusts and evil traits — which are in the aspect of animal-nature and foolishness, darkness, death, judgment, and alien wisdoms — are diminished, and among Israel true wisdom, the light of knowledge, genuine memory, and the wisdom of Torah are strengthened. Through G-d-fearing slaughterers, livelihood flows to Israel in great abundance with minimal toil.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים עַצְמָם מִטְּרֵפוֹת, הַיְנוּ, מִמַּאֲכָלִים אֲסוּרִים, הֵן מַאֲכָלֵי בָּשָׂר שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים כָּל צָרְכָּם, הֵן מַאֲכָלֵי חָלָב שֶׁהֵם אֲסוּרִים עַל פִּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּמְדַקְדְּקִים תָּמִיד עַל כַּשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים כָּרָאוּי, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, אֲזַי מַזְמִין לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע וּבְרֶוַח:

</div>

When the children of Israel guard themselves from treifos — that is, from forbidden foods, whether meat that is not fully proper, whether dairy foods that are forbidden according to the Shulchan Aruch — and are always meticulous about the kashrus of foods as it should be, as explained in the Shulchan Aruch — then Hashem, may He be blessed, arranges for them livelihood in abundance and plenty.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה, הַיְנוּ תַּאֲוָה לְמִינֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁאֵינָם הֶכְרֵחִיִּים לְקִיּוּם הַגּוּף, וְאַךְ מִשּׁוּם תַּאֲוָה חוֹמְדִים אוֹתָם, עַל יְדֵי זֶה מַגִּיעִים, חַס וְשָׁלוֹם, לְדַלוּת וּבִזְיוֹנוֹת. אֲבָל עַל יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַת אֲכִילָה זוֹכִים לְפַרְנָסָה בְּרֶוַח, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן ל"ט עַל הַפָּסוּק "בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ" (דברים יא, טו), שֶׁעַל יְדֵי שְׁבִירַת הַבְּהֵמִיּוּת, שְׁבִירַת תַּאֲוַת אֲכִילָה, זוֹכִים לְ"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", הַיְנוּ פַּרְנָסָה בְּרֶוַח:

</div>

Through the lust for eating — meaning lust for types of food and drink that are not necessary for bodily sustenance, and which one craves only out of desire — through this one arrives, G-d forbid, at poverty and disgrace. But through breaking the lust for eating one merits livelihood in abundance, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §39, on the verse "In your field for your animal" — that through breaking the animal-nature, the breaking of the lust for eating, one merits "And you shall eat and be satisfied" — that is, livelihood in abundance.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי פְּגָם בְּמִצְוַת תְּפִלִּין, הַיְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִים חָלִילָה מִצְוַת תְּפִלִּין לְגַמְרֵי, אוֹ כַּאֲשֶׁר אֵין מְדַקְדְּקִים שֶׁהַתְּפִלִּין יִהְיוּ כְּשֵׁרִים בְּתַכְלִית, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כִּי אֲפִלוּ אִם מַנִּיחִים תְּפִלִּין, אֲבָל הֵם פְּסוּלִים, אֲזַי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה הִיא, כִּי הַבְּרָכוֹת עַל הַתְּפִלִּין הִנָּן בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה. עַל כֵּן יֵשׁ לִזְכֹּר, כִּי בִּתְפִלִּין פְּסוּלוֹת עוֹבְרִים שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת: אַחַת, שֶׁאֵין מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַבְּרָכוֹת הִנָּן לְבַטָּלָה רַחֲמָנָא, לִצְּלָן וְעַל יְדֵי זֶה מַגִּיעִים, חַס וְשָׁלוֹם, לְדַלוּת וּבוּשָׁה. וְכֵן עַל יְדֵי הַנְהָגָה שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת וּבְישֶׁר, הֵן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, הֵן בְּמִדּוֹת וּמַעֲשִׂים, מַגִּיעִים חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲנִיּוּת וּבוּשָׁה, כִּי עִקַּר הָעֲשִׁירוּת נוֹבַעַת רַק מִמִּדַּת הָאֱמֶת:

</div>

Through a blemish in the commandment of tefillin — that is, when one completely cancels, G-d forbid, the commandment of tefillin, or when one is not meticulous that the tefillin be completely valid as explained in the Shulchan Aruch — for even if one places tefillin but they are invalid, this is a great transgression, because the blessings upon the tefillin are blessings in vain. Therefore one must remember that with invalid tefillin one transgresses two offenses: one, that the commandment is not being fulfilled; and the second, that the blessings are in vain, G-d have mercy — and through this one arrives, G-d forbid, at poverty and shame. And likewise through conducting oneself dishonestly and unstraightly — whether in commerce, whether in character traits and deeds — one arrives, G-d forbid, at poverty and shame, for the primary source of wealth flows only from the trait of truth.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת, הַיְנוּ שֶׁיִּסְתַּפֵּק רַק בַּהֶכְרֵחִי לְקִיּוּם הַגּוּף, לוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ, הֵן בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, הֵן בְּמַלְבּוּשִׁים, שֶׁלֹּא יְפַזֵּר עֲבוּר עַצְמוֹ אוֹ עֲבוּר בְּנֵי בֵּיתוֹ בְּהַרְחָבָה יְתֵרָה, וְלֹא יַרְבֶּה בִּצְרָכִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים לְקִיּוּם הַגּוּף, כְּפִי שֶׁנּוֹהֲגִים אֲנָשִׁים רַבִּים הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, שֶׁמְּפַזְּרִים מָמוֹן כְּדֵי לִחְיוֹת בִּגְדֻלָּה וּבְהַרְחָבָה יְתֵרָה מֵחֲמַת כָּבוֹד וְגַאֲוָה. מֵהַנְהָגוֹת אֵלּוּ יוֹצְאִים קִלְקוּלִים רַבִּים אֲפִלוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבִפְרָט בְּרוּחָנִיּוּת, כְּלוֹמַר שֶׁמִּתְרַחֲקִים מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִקִּיּוּם הַתּוֹרָה. אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִסְתַּפְּקִים בַּפַּרְנָסָה שֶׁמַּזְמִין לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחַיִּים בְּהַרְחָבָה יְתֵרָה מֵעַל הַכְנָסָתָם לְמַעַן כָּבוֹד וְגַאֲוָה, עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי יג כה): "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר". הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד חָשִׁים הֵם חֲסֵרִים. עַל כֵּן יֵשׁ לִזְכֹּר לְהִסְתַּפֵּק בַּפַּרְנָסָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין, וּמִשִּׁעוּר פַּרְנָסָה זֶה לְהַפְרִישׁ חֵלֶק לִצְדָקָה, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּבְלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן נ"ד. עַל יְדֵי מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת וּמִדַּת הַצְּדָקָה שֶׁהִיא לְהַפְרִישׁ מִן הַפַּרְנָסָה הַמְּזֻמֶּנֶת מִיַּד ה', עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים רַבִּים וְנִמְשָׁכִים הַרְבֵּה הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת:

</div>

A person must accustom himself to the trait of contentment [הִסְתַּפְּקוּת] — meaning to be content only with what is necessary for the sustenance of the body, for himself and for his household, both in food and drink, and in clothing — not dispersing for himself or for his household more than necessary, and not multiplying needs that are not important for bodily sustenance, as many people who are far from truth conduct themselves, dispersing money in order to live in grandeur and excessive abundance out of honor and pride. From these behaviors come many corruptions even materially, and especially spiritually — meaning one distances oneself from fear of G-d and Torah observance. Of people who are not content with the livelihood Hashem, may He be blessed, arranges, and who live in excessive abundance beyond their income for the sake of honor and pride, the verse says : "And the belly of the wicked shall lack." That is: they always feel lacking. Therefore one must remember to be content with the livelihood that Hashem, may He be blessed, arranges, and from this measure of livelihood to set aside a portion for charity, as explained in the Shulchan Aruch and in Likutay MoHaRaN Part I, §54. Through the trait of contentment and the trait of charity — setting aside from the livelihood arranged by the hand of Hashem — through this many rectifications are made and many good influences are drawn.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ז', מְתַקֵּן תִּקּוּנִים רַבִּים. וּמַשְׁלִים וּמְתַקֵּן תִּקּוּן גָּדוֹל בְּנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא וְעוֹד אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, וְזֶה יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ:

</div>

One who engages in commerce faithfully, as described in §7, accomplishes many rectifications, and completes and rectifies a great rectification in the nefesh, ruach, and neshamah of his own soul [נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה], and through this a Yichud Kudsha Brich Hu uShechintei is accomplished — that is, through this he and additional people draw close to Hashem, may He be blessed — and this is the Yichud Kudsha Brich Hu uShechintei.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל מִינֵי סְחוֹרוֹת וַחֲפָצִים שֶׁל מִסְחָר וּמַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב שֶׁיַּעַבְרוּ מֵאָדָם לְאָדָם, הוּא בִּגְלָל הַשַּׁיָּכוּת הָרוּחָנִית בֵּין חֲפָצִים אֵלּוּ לְבֵין הָאָדָם הָעוֹסֵק בָּהֶם. לִפְעָמִים מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהַסְּחוֹרוֹת וְהַחֲפָצִים שֶׁיָּצְאוּ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד, יָשׁוּבוּ אֵלָיו חֲזָרָה בִּגְלָל הַשַּׁיָּכוּת הָרוּחָנִית הַנַּ"ל. וּלְפִי הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה הַמְצוּיָה בָּאָדָם בְּאוֹתָהּ עֵת, כֵּן מְסַבְּבִים שֶׁיַּעֲסֹק בִּסְחוֹרוֹת וַחֲפָצִים מְסֻיָּמִים הַשַּׁיָּכִים לוֹ בָּעֵת הַהִיא, עַל כֵּן אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה בְּשׁוּם דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּדֵּל יוֹתֵר מִדַּי בִּקְנִיָּה אוֹ בִּמְכִירָה, בְּעֵת שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר, רַק צָרִיךְ לְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְסַבֵּב אֶת הַסִּבּוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר בִּיגִיעוֹת וּבִטְרָחוֹת מֻעָטוֹת. כִּי הַקְּנִיָּה וְהַמְּכִירָה, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית יִתְבָּרַךְ לְפִי שַׁיָּכוּת הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה הַמְצוּיָה בָּאָדָם, וְעַל פִּי הַזְּמַן, שֶׁדַּוְקָא אָז צְרִיכָה לִהְיוֹת הַקְּנִיָּה אוֹ הַמְּכִירָה. וּמֵחֲמַת שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ מְכֻסִּים מִן הָאָדָם, וְרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב אוֹתָם, אָסוּר לִטְרֹחַ יוֹתֵר מִדַּי בְּעִנְיְנֵי מִסְחָר וּמַשָּׂא וּמַתָּן, רַק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּבִטְחוֹן אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר, זַ"ל:

</div>

All kinds of merchandise and objects of commerce and trade that Hashem, may He be blessed, arranges should pass from person to person — this is because of the spiritual affinity between these objects and the person who deals in them. Sometimes Hashem, may He be blessed, arranges that merchandise and objects that left one person's domain should return to him because of the aforementioned spiritual affinity. And according to the nefesh, ruach, and neshamah present in the person at that time, so is it arranged that he should deal in specific merchandise and objects that are connected to him at that time. Therefore it is forbidden to force the moment [לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה] in any matter — meaning it is forbidden to exert oneself excessively in buying or selling at a time when it appears that one should buy or sell, but rather one must wait patiently until Hashem, may He be blessed, arranges the circumstances so that one can buy or sell with minimal efforts and toil. For the buying and selling — all is under His particular Providence, may He be blessed, according to the affinity of the nefesh, ruach, and neshamah present in the person, and according to the time — at which specifically the buying or selling must occur. And since these matters are concealed from the person, and only Hashem, may He be blessed, arranges them — it is forbidden to toil excessively in matters of commerce and trade. Rather, one must rely upon Hashem, may He be blessed, with simple faith and true trust, as explained in the books of truth, and especially in the books of the Rebbe, of blessed memory.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם הַשָּׁקוּעַ בְּתַאֲוַת מָמוֹן, מוֹשֵׁךְ עָלָיו שִׁלְטוֹן מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. הַיְנוּ הַתַּאֲווֹת, הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְהַכְּפִירוֹת, הַמְּכֻנּוֹת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, מַלְכוּת הַמָּן וַעֲמָלֵק, כִּי הַלָּלוּ מוֹשְׁלוֹת עַל הָאָדָם, כְּפִי שֶׁהַמַּלְכוּת מוֹשֶׁלֶת עַל אֲנָשִׁים. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה הַמּוֹשֶׁלֶת עַל הָאָדָם הַלָּקוּי בְּתַאֲוַת מָמוֹן, רוֹדֶפֶת תָּמִיד אֶת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, הַמְּכֻנּוֹת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי עִקַּר הַכָּבוֹד וּמַלְכוּת שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל הֵן מִדּוֹת טוֹבוֹת וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, וְחִיּוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא רַק מִדַּעַת תּוֹרָה. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם סוֹפֵג בְּתוֹכוֹ אֶת דַּעַת הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, לַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, אֲזַי מִתְחַזְּקוֹת אֶצְלוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת, מַעֲשִׂים טוֹבִים וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, שֶׁהֵן מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כָּאָמוּר. אֲבָל מַלְכוּת הָרִשְׁעָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הָאָדָם, מַכְרִיחָה אוֹתוֹ לַחְמֹד וְלִרְדֹּף אַחַר הַמָּמוֹן, וְכֵן אַחַר תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת. אֲבָל כָּל אָדָם הַשּׁוֹבֵר אֶת תַּאֲוַת הַמָּמוֹן וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו דַּעַת תּוֹרָה אֲמִתִּית, נִצּוֹל מִמַּלְכוּת הָרִשְׁעָה, כַּמֻּסְבָּר בְּסָעִיף זֶה. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּג דַּעַת תּוֹרָה כָּרָאוּי וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן מְסֻגָּלִים הֵם לְהַכְנִיעַ מַלְכוּת הָרִשְׁעָה שֶׁל כָּל אָדָם, וְהֵם מְסֻגָּלִים לִמְשֹׁךְ וּלְהוֹצִיא אֶת כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְמַלְכוּת הָרִשְׁעָה. הַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹצִיא וּלְטַהֵר אֶת הָאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת וּמְקַיְּמִים עֵצוֹתֵיהֶם, מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, מִדּוֹת רָעוֹת וּכְפִירוֹת, שֶׁהֵם כָּאָמוּר, מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. וְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת מְסֻגָּלִים גַּם לָטַעַת וּלְעוֹרֵר בָּאָדָם דֵּעוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁאָכֵן מִכָּל הַקִּלְקוּלִים שֶׁעָשׂוּ, יִתְהַוּוּ תִּקּוּנִים. כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (עַיֵּן יוֹמָא פו: אר"ל גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה וְכוּ' כָּאן מֵאַהֲבָה): "עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת עֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת". גַּם זוֹכִים עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, לְהִנָּצֵל מִתַּאֲוַת מָמוֹן וּמִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת וּבִפְרָט מִכְּפִירוֹת, וְזוֹכִים לְכָל מִינֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית:

</div>

A person immersed in the lust for money draws upon himself the dominion of the kingdom of wickedness [מַלְכוּת הָרִשְׁעָה] — that is, lusts, evil traits, and heresies, called the kingdom of wickedness, the kingdom of Haman and Amalek — for these rule over the person, as a kingdom rules over people. And the kingdom of wickedness that rules over the person afflicted by the lust for money always pursues the holy kingdom [מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה] — that is, good character traits and true faith, called the holy kingdom. For the essence of the honor and kingship of a person from Israel are good character traits and true faith. And the vitality of the holy kingdom is only from Torah knowledge — that is: when a person absorbs within himself the knowledge of the Torah in truth, to act and to fulfill — then good character traits, good deeds, and true faith are strengthened within him, which are the holy kingdom as stated. But the kingdom of wickedness that overpowers the person compels him to lust and pursue money, and likewise other lusts and evil traits. But every person who breaks the lust for money and draws upon himself true Torah knowledge — is saved from the kingdom of wickedness, as explained in this section. And one must remember that it is impossible to absorb Torah knowledge properly and draw upon oneself the holy kingdom — except through genuine closeness to the true Tzadikim, who engage in Torah in truth, and are therefore suited to subdue the kingdom of wickedness of every person, and suited to draw out and extract all the holy sparks [נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה] that have fallen to the kingdom of wickedness. That is: they can draw out and purify the people who are genuinely close to them and who fulfill their counsels, from all manner of lusts, evil traits, and heresies, which are, as stated, the kingdom of wickedness. And the true Tzadikim are also suited to plant and arouse in the person true views of repentance — so that from all the corruptions they have committed, rectifications shall come forth. As stated in the words of the Sages : "Through genuine repentance, iniquities are transformed into merits." And one also merits through closeness to the true Tzadikim to be saved from the lust for money, from other lusts and evil traits, and especially from heresies, and merits all manner of good character traits and true faith.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

כְּפִי מַה שֶּׁאָדָם מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כֵּן רִחוּקוֹ מִן הַדַּעַת הָאֲמִתִּית הַחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים הָאֲמִתִּיִּים. הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזּוֹעֶקֶת תָּמִיד אֶל כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, שֶׁיָּשׁוּב מֵהִתְּרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁיְּפַחֵד מֵעֲבֵרָה וְיֹאהַב אֶת הַמִּצְווֹת. וּמֵחֲמָת תַּאֲוַת מָמוֹן אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַתּוֹרָה, הַזּוֹעֶקֶת בְּלִבּוֹ עַל רִחוּקוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. כִּי מְבֹאָר בְּפִרְקֵי אֲבוֹת (אֲבוֹת פ"ו) "שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה", הַיְנוּ, הָאֲנָשִׁים הַמְבַזִּים רַחֲמָנָא לִצְּלָן, אֶת הַתּוֹרָה, בְּעָבְרָם עַל מִצְווֹתֶיהָ. וּפֵרֵשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי בַּת הַקּוֹל הִיא הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, הַמִּתְעוֹרְרִים בְּכָל יוֹם בְּלֵב הָאָדָם לָשׁוּב מִדֶּרֶךְ תּוֹעִים אֶל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. רַק מֵחֲמַת תַּאֲוַת מָמוֹן וְתַאֲווֹת אֲחֵרוֹת אֵין שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הִרְהוּרֵי הַתְּשׁוּבָה. בִּגְלַל תַּאֲוַת מָמוֹן חַיָּב הָאָדָם לְהִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת וְטִרְחוֹת רַבּוֹת, כְּדֵי לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה הַבָּאָה בְּדֹחַק וְקֹשִׁי גָּדוֹל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְגַּבֵּר, וְנִכְסָף לַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וּמַכְנִיעַ תַּאֲוַת מָמוֹן עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ל' וּבִמְקוֹמוֹת נוֹסָפִים בְּסֵפֶר זֶה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב לוֹ סִבּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁפַּרְנָסָתוֹ תִמָּצֵא לוֹ בְּקַלּוּת וּבְרֶוַח. וְהוּא זוֹכֶה לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז בְּכָל דָּבָר, וְזוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַכְּרוּזִים שֶׁל הַתּוֹרָה, הַיְנוּ, שֶׁשּׁוֹמֵעַ לַמַחֲשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת וְהִרְהוּרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּלִבּוֹ וּבְמֹחוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה לְפִי פֵּרוּשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, וְהַטּוֹב מִתְגַּבֵּר בּוֹ עַד שֶׁהוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ, לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת:

</div>

In proportion to how immersed a person is in the lust for money — so is his distance from true knowledge, true life, and genuine length of days. He does not hear the voice of the holy Torah, which always cries out to every person according to his level to return from his distancing from Hashem, may He be blessed — that is, to fear transgression and to love the commandments. And because of the lust for money he does not hear the voice of the Torah that cries within his heart about his distance from Him, may He be blessed. For it is stated in Pirkei Avos : "Every day and every day a Heavenly voice goes forth from Mount Horeb and proclaims and says: Woe to the creatures because of the disgrace of the Torah" — that is, the people who disgrace, G-d have mercy, the Torah by transgressing its commandments. And the holy Baal Shem Tov, of blessed memory, explained that the Heavenly voice is the thoughts of repentance that are aroused every day in a person's heart — to return from an erring path to the path of truth. Only because of the lust for money and other lusts does one not hear the voice of the thoughts of repentance. Because of the lust for money a person must toil in great labors and many efforts in order to obtain livelihood that comes with pressure and great difficulty. But when a person prevails and longs for Torah and fulfillment of the commandments, and subdues the lust for money through genuine closeness to the true Tzadikim, as described in §30 and in other places in this book — then Hashem, may He be blessed, arranges for him good circumstances, so that his livelihood is found with ease and in abundance. And he merits to understand the allusions that Hashem, may He be blessed, hints in every matter, and merits to hear the proclamations of the Torah — that is, he heeds the good thoughts and thoughts of repentance that are aroused in his heart and mind every day, as described in this section according to the interpretation of the holy Baal Shem Tov — and the good within him intensifies until he can merit to draw close to Hashem, may He be blessed — to fear of G-d and Torah observance in truth.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

מִדָּהּ מְגֻנָּה שֶׁל עַצְבוּת נוֹבַעַת מִתַּאֲוַת מָמוֹן. כִּי הָאָדָם הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן אֵינוֹ מַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם, גַּם אִם לֹא יִתְיַגֵּע וְלֹא יִטְרַח יוֹתֵר מִדַּי, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ז'. וּמֵחֲמַת שֶׁאֲנָשִׁים אֵלּוּ אֵינָם מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, טוֹרְחִים הֵם תָּמִיד וּמִתְיַגְּעִים לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה וּמָמוֹן. וּכְכָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם - אֵין דַּי לָהֶם, וּמֵחֲמַת זֹאת נוֹפְלִים הֵם לְעַצְבוּת. כָּל זֶה נוֹבֵעַ מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ הַמְצוּיָה בְּכָל אָדָם, אִם אֵינוֹ מַכְנִיעַ אוֹתָהּ עַל יְדֵי יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים אֵיבְרֵי הָאָדָם כְּבֵדִים עָלָיו, וְכָל גּוּפוֹ נִהְיָה רָפוּי וְחָלוּשׁ. כִּי הָרְדִיפָה הַתְּמִידִית לְהַשִּׂיג מָמוֹן מַחְלִישָׁה אֶת חִיּוּת הָאָדָם, עַל יְדֵי שֶׁרוּחַ הַדּוֹפֵק שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל חִיּוּתוֹ נֶחְלֶשֶׁת, וְעַל יְדֵי הָרִפְיוֹן וְהַהַחְלָשָׁה בְּרוּחַ הַדּוֹפֵק נֶחְלָשִׁים כָּל הָאֵיבָרִים. וּכְשֶׁהַגּוּף נֶחְלָשׁ, נֶחְלָשׁ רוּחַ הַדּוֹפֵק עוֹד יוֹתֵר. וְכָךְ מִתְגַּבֶּרֶת הַחֻלְשָׁה בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַד שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ, חַס וְחָלִילָה, לְסַכָּנָה גְּדוֹלָה, הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לַאֲבוֹד וּלְהִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי. וְעַל יְדֵי אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְאַנֵּחַ מִקִּירוֹת לִבּוֹ בֶּאֱמֶת עַל רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִן הַדַּעַת וּמִן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת לָשׁוּב אֵלָיו, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַזֵּק בּוֹ רוּחַ הַדּוֹפֵק וְהַחִיּוּת, וְהוּא זוֹכֶה לְדַעַת גָּדוֹל וּלְקַבֵּל דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ, שֶׁמַּרְגִּישׁ וְשׁוֹמֵעַ לְהִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וּלְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ וּמֹחוֹ. וְנֶחְשָׁב אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ מִשָּׁמַיִם מַמָּשׁ:

</div>

The shameful trait of sadness flows from the lust for money. For a person immersed in the lust for money does not believe in particular Providence — that Hashem, may He be blessed, can provide for a person even if he does not toil and labor excessively, as described in §7. And because these people do not believe in His particular Providence, they always toil and labor to obtain livelihood and money. And the more they have in hand — the more it is not enough for them, and because of this they fall into sadness. All this flows from the pollution of the primordial serpent [זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ] present in every person, if he does not subdue it through fear of Heaven and Torah observance — through this the person's limbs become heavy upon him and his entire body becomes limp and weak. For the constant pursuit of money weakens a person's vitality — through this the pulse [רוּחַ הַדּוֹפֵק] in his heart, upon which all his vitality depends, becomes weakened. And through the weakness and enfeeblement of the pulse all the limbs weaken. And when the body weakens the pulse weakens further. And so the weakness intensifies more and more until one can arrive, G-d forbid, at great danger — meaning one can be lost and despair entirely. And through a holy sigh [אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה] — that is, when a person sighs from the depths of his heart in truth over his distance from Hashem, may He be blessed, from true knowledge and true faith, and genuinely wishes to return to Him — through this the pulse and the vitality within him are strengthened, and he merits great knowledge and to receive words from Heaven — that is, he feels and hears the thoughts of repentance and good thoughts within his heart and mind. And it seems to him as though he is literally hearing from Heaven.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

מִדָּה הָרָעָה שֶׁל כַּעַס מַזִּיקָה מְאֹד לְפַרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת, וְצָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם יֵצֶר הַכַּעַס, יֵדַע כִּי בְּעֵת זֹאת חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ סַךְ שֶׁל מָמוֹן, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת טוֹבָה עֲבוּרוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְהַיֵּצֶר הָרַע אֵינוֹ חָפֵץ בְּכָךְ וּמְנַסֶּה לְמָנְעוֹ מִן הַטּוֹבָה הַהִיא, וְלִגְזֹל לְעַצְמוֹ אוֹתוֹ הַשֶּׁפַע רַחֲמָנָא לִצְּלָן, עַל יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר בּוֹ כַּעַס. כִּי כַּעַס מַזִּיק מְאֹד לַשֶּׁפַע שֶׁל הָעֲשִׁירוּת, וַאֲפִלוּ אִם יֵשׁ לוֹ כְּבָר מָמוֹן וַעֲשִׁירוּת מִקֹּדֶם, עָלוּל הוּא חַס וְשָׁלוֹם, לְאַבֵּד אוֹתָם עַל יְדֵי הַכַּעַס. וְזֶה שֶׁרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים הַלּוֹקִים בְּמִדַּת הַכַּעַס, וּבְכָל זֹאת עֲשִׁירוּת רַבָּה בִּידֵיהֶם, וּבִפְרָט עֲשִׁירֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם בְּוַדַּאי מְלֵאִים כַּעַס וּרְצִיחָה, וְיֵשׁ לָהֶם עֲשִׁירוּת רַבָּה, עַל כָּךְ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן כ"א בַּתּוֹרָה "עַתִּיקָא טָמִיר וְסָתִים", שֶׁזֹּאת אֵינָהּ נִקְרֵאת עֲשִׁירוּת כְּלָל. כִּי עַל עֲשִׁירוּת כָּזוֹ כְּבָר מְבֹאָר בְּקֹהֶלֶת (קֹהֶלֶת ה, יב): "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". אֲבָל לְסוּג הָעֲשִׁירוּת שֶׁהִיא טוֹבָה לָאָדָם בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל הַכַּעַס. וְהָעֵצָה לְבִטּוּלוֹ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן י"ח בַּתּוֹרָה "קַרְטָלִיתָא", שֶׁהוּא לְהָפֵר הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, שֶׁלֹּא יִפְעֹל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת:

</div>

The evil trait of anger harms greatly livelihood and wealth. And one must remember: when the inclination toward anger overpowers the person, let him know that at that time Hashem, may He be blessed, desires to flow to him a sum of money that could have been good for him spiritually and materially, and the evil inclination does not wish this and tries to prevent him from that goodness and to seize that abundance for itself, G-d have mercy — by arousing anger within him. For anger harms greatly the flow of wealth, and even if he already has money and wealth from before, he is liable, G-d forbid, to lose it through anger. And as for the fact that we see many people afflicted with the trait of anger who nonetheless have much wealth in their hands — and especially the wealthy of the nations of the world who are certainly full of anger and murder yet have great wealth — regarding this it is explained in Likutay MoHaRaN Part I, §21 in the Torah "Atika Tamir veSatim" that such is not called wealth at all. For of such wealth it is already stated in Koheles : "Wealth kept by its owner to his detriment." But for the type of wealth that is good for the person spiritually and materially, it is impossible to arrive except through nullifying anger. And the counsel for its nullification is explained in Likutay MoHaRaN Part I, §18 in the Torah "Kartallita" — which is to break anger with mercy, not acting any cruelty through one's anger.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

עֲבֵרַת הַגְּזֵלָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאֹד, כִּי הַגּוֹזֵל מֵחֲבֵרוֹ מָמוֹן, גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנָיו. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַגְּזֵלָה גּוֹרֵם הַגַּזְלָן שֶּׁיִּקְּחוּ חָלִילָה מִן הַנִּגְזָל אֶת בָּנָיו, וְאִם לֹא הָיוּ לַנִּגְזָל בָּנִים, יָכוֹל הַגַּזְלָן לִגְרֹם שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְכָל זֹאת עַל יְדֵי גֶּזֶל מָמוֹן:

</div>

The transgression of robbery is very great and terrible, for one who robs his fellow of money — robs from him his sons. That is: through robbery the robber causes, G-d forbid, that the robbed person's sons be taken from him — and if the robbed person had no sons, the robber can cause, G-d forbid, that he have no sons. And all this through robbing money.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי גְּזֵלַת חֲבֵרוֹ בָּאִים לְמַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים.

</div>

Through robbing one's fellow, evil thoughts and reflections come upon the robber.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי גְּזֵלָה עָלוּל הַגַּזְלָן לִפְעָמִים לְאַבֵּד אֶת בַּת זוּגוֹ. וְלִפְעָמִים יָכוֹל הַגַּזְלָן לִגְזֹל אֵצֶל הַנִּגְזָל אֶת בַּת זוּגוֹ.

</div>

Through robbery the robber is sometimes liable to lose his wife [בַּת זוּגוֹ]. And sometimes the robber can rob from the robbed person his wife.


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּאָדָם יִהְיֶה מָמוֹן מִגְּזֵלָה, הֲגַם שֶׁלֹּא גָּזָל בַּפֹעַל מַמָּשׁ, רַק שֶׁחָמַד מְאֹד אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ, וְהַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה הַגְּדוֹלָה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ הִנָּהּ כִּגְזֵלָה מַמָּשׁ. כִּי עַל יְדֵי הַתַּאֲוָה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ, עַל יְדֵי זֶה לְבַד אֶפְשָׁר לִגְזֹל אוֹתוֹ. וְעַל יְדֵי חֶמְדָּה זוֹ עוֹבְרִים עַל הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל "לֹא תַחְמֹד", כָּאָמוּר, הַחֶמְדָּה עַצְמָהּ הִנָּה אִסּוּר גָּדוֹל, כִּי עַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לִגְזֹל מָמוֹנוֹ וּבָנָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמוֹ בִּגְזֵלָה מַמָּשׁ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

It can also happen that a person has money from robbery even though he did not actually rob in deed — only that he greatly coveted his fellow's money, and the great coveting and craving for his fellow's money is like literal robbery. For through the coveting of his fellow's money — through this alone it is possible to rob him. And through this coveting one transgresses the severe prohibition of "You shall not covet" — as stated, the coveting itself is a great prohibition, for through it one can rob his fellow of his money and his sons as if through literal robbery, as described above.


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי מְתַקְּנִים אֶת מָמוֹן הַגְּזֵלָה שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ. אֲבָל גְּזֵלָה מַמָּשׁ אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, כִּי אִם עַל יְדֵי הֲשָׁבַת הַגְּזֵלָה לִבְעָלֶיהָ, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה (וַיִּקְרָא ה, כג): "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה" וְכוּ' וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה לַנִּגְזָל, יֵשׁ לְפַזֵּר אֶת הַמָּמוֹן לִצְדָקָה, לְ"צָרְכֵי הָרַבִּים", הַיְנוּ לְתִקּוּנִים שֶׁמֵּהֶם תּוֹצָאוֹת טוֹבוֹת לָרַבִּים, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל:

</div>

Through the commandment of charity as it should be, one rectifies the robbed money that one receives through the coveting and craving for one's fellow's money. But literal robbery cannot be rectified except through returning the robbery to its owners, as stated in the Torah : "And he shall return the robbery" etc. And if it is impossible to return the robbery to the robbed person, one must disperse the money for charity, for "צָרְכֵי הָרַבִּים" — ["the needs of the many"] — that is, for rectifications from which there are good outcomes for the many, as stated in the words of the Sages.


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹאֶה כִּי פַּרְנָסָתוֹ בְּצִמְצוּם וּבְדֹחַק, אֲזַי יִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְקַיֵּם מִצְוַת צְדָקָה מִמְּעַט הַפַּרְנָסָה שֶׁלּוֹ. כִּי עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה מְתַקְּנִים אֶת הַפַּרְנָסָה וְהַמָּמוֹן, שֶּׁיַּשִּׂיג אוֹתָם בְּרֶוַח:

</div>

When a person sees that his livelihood is restricted and pressed, let him prevail even more to fulfill the commandment of charity from the little livelihood that is his. For through the commandment of charity the livelihood and money are rectified, so that one will obtain them in abundance.


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁנּוֹשֵׂא אִישָׁה בִּגְלַל מָמוֹנָהּ הוּא שׁוֹטֶה וּכְסִיל, וּמְאַבֵּד עַל יְדֵי זֹאת אֶת דַּעְתּוֹ. וְגַם לֹא יִהְיֶה לוֹ בָּנִים מְהֻגָּנִים, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין ע(:

</div>

One who marries a woman for the sake of her money is a fool and a simpleton, and through this loses his mind. And he will also have no worthy sons, as stated in the words of the Sages .


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן מִתְעוֹרְרִים שׂוֹנְאִים עַל הָאָדָם. וּכְפִי מַה שֶׁאָדָם מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כֵּן מִתְגַּבְּרִים שׂוֹנְאָיו עָלָיו. וְאִם שָׁקוּעַ הוּא בְּיוֹתֵר בְּתַאֲוַת מָמוֹן, אֲזַי קָמִים כְּנֶגְדּוֹ שׂוֹנְאֵי חִנָּם:

</div>

Through the lust for money, enemies [שׂוֹנְאִים] are aroused against the person. And in proportion to how immersed a person is in the lust for money, so do his enemies intensify against him. And if he is more deeply immersed in the lust for money, then gratuitous enemies [שׂוֹנְאֵי חִנָּם] rise against him.


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן מִתְעַכֵּר וּמִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ שֶׁל אָדָם, וְהוּא נַעֲשָׂה כְּסִיל. וְכָל מַה שֶׁמִּתְאַוֶּה יוֹתֵר לְמָמוֹן, מִתְקַלְקֵל וּמִתְעַכֵּר מֹחוֹ יוֹתֵר:

</div>

Through the lust for money a person's mind becomes turbid and confused, and he becomes a fool. And the more he craves money, the more his mind is corrupted and clouded.


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי עֲנָוָה אֲמִתִּית, הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם שׁוֹבֵר אֶת מִדַּת הַגַּאֲוָה, וְהוּא עָנָו וְשָׁפֵל בֶּאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה לֹא יוּכַל שׁוּם אָדָם לִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, הַיְנוּ לְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ:

</div>

Through genuine humility — that is, when a person breaks the trait of pride and is truly humble and lowly — through this no person can displace him from his place, meaning impair his livelihood.


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, זוֹכִים לְקַיֵּם מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ" וְכוּ'. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְפַרְנָסָה בְּנָקֵל, לְלֹא יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת:

</div>

Through engaging in commerce faithfully, one merits to fulfill the commandment of "And you shall love" etc. [i.e., "And you shall love Hashem your G-d," and also "And you shall love your fellow as yourself."] And through this one merits livelihood with ease, without toils and labors.


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַמִּסְחָר שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בִּכְלָל תּוֹרָה. הַיְנוּ שֶׁכָּל מַשָּׂא וּמַתָּן וּמִסְחַר קְשׁוּרִים בַּהֲלָכוֹת וְדִינִים, הֵיאַךְ לִנְהֹג. עַל כֵּן, מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּרָאוּי עַל פִּי תּוֹרָה, הֲרֵי חָשׁוּב הוּא כְּעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מַמָּשׁ, וּבְכַמָּה פְּרָטִים הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר. כִּי הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּרָאוּי מֵחֲמַת יִרְאַת הַשֵּׁם, הֲרֵי זֶה קִיּוּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַלִּמּוּד. לָכֵן צָרִיךְ כָּל הָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן לְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ בַּתּוֹרָה וְהִלְכוֹתֶיהָ, הַקְּשׁוּרִים בַּמַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲסֹק בְּמִסְחָר עַל פִּי תּוֹרָה, הֵן הַסּוֹחֵר בְּמִסְחָרוֹ, הֵן בַּעַל הַמְּלָאכָה בִּמְלַאכְתּוֹ:

</div>

All commerce in the world is in the general category of Torah. That is: all commerce and all trade are connected to halachos and laws governing how to conduct them. Therefore one who engages in commerce properly according to the Torah — this is considered as if he is literally engaging in Torah, and in several respects he is even greater. For one who engages in commerce properly out of fear of G-d — this is the very fulfillment of the Torah itself, which is the primary purpose of learning. Therefore every person who engages in commerce must connect his thought to the Torah and its halachos that are connected to his commerce — in order that he conduct his commerce according to the Torah: both the merchant in his trade, and the craftsman in his craft.


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם שֶׁנָּפַל בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁאֵינוֹ קוֹשֵׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַתּוֹרָה וְהִלְכוֹתֶיהָ, הַקְּשׁוּרִים לְמִסְחָרוֹ, רַק חוֹשֵׁב עַל רִוְחֵי מָמוֹן, וּמִשְׁתַּדֵּל לְהָפִיק מָמוֹן מֵעֲסָקָיו, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ נִזְהָר לַעֲסֹק בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמֶת כָּרָאוּי עַל פִּי תּוֹרָה, הֲרֵי עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁנּוֹפֵל עַל יְדֵי מִסְחָרוֹ לְסִכְסוּכִים וּלְמִשְׁפָּטִים, וְנֶאֱלָץ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, הַדָּנִים אוֹתוֹ לְפִי פְּסַק הַתּוֹרָה, וְכָל זֹאת מֵחֲמַת שֶׁלֹּא טָרַח לְנַהֵל מִסְחָרוֹ עַל פִּי תּוֹרָה. אָמְנָם הַכֹּל לְפִי חֹמֶר הַפְּגָם. אִם לֹא הִרְבָּה פְּגָמִים וְעַוְלוֹת בַּעֲסָקָיו, הֲרֵי עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁבָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים, אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין. אֲבָל אִם הִרְשִׁיעַ וְעָסַק לְהֶפֶךְ מִדִּין תּוֹרָה, עָנְשׁוֹ הוּא שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וּבַעַל דִּינוֹ זוֹכֶה תַּחְתָּיו:

</div>

A person who has fallen in commerce — who does not connect his thought to the Torah and its halachos related to his commerce but only thinks about monetary profits, and strives to profit money from his dealings, and especially when he is not careful to engage honestly and in truth as it should be according to the Torah — his punishment is that through his commerce he falls into disputes and litigation, and is compelled to come before judges who judge him according to the ruling of the Torah — and all this because he did not trouble himself to conduct his commerce according to the Torah. However, everything is according to the severity of the blemish. If he did not multiply blemishes and wrongs in his dealings, his punishment is that he comes before the judges, but merits in the judgment. But if he acted wickedly and engaged contrary to Torah law — his punishment is that he is found liable in the judgment, and his opponent is acquitted in his stead.


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

הַעֵת בָּהּ הָאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, מְכֻנָּה "עֵת מִלְחָמָה " (קֹהֶלֶת ג, ח). כִּי צָרִיךְ לִלְחֹם עִם יִצְרוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר עָלָיו כְּדֵי לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן עַל פִּי תּוֹרָה כָּרָאוּי. כִּי עַל יְדֵי זֶה מִתְבָּרְרִים וּמִתְעַלִּים הַנִּצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבַּמַשָּׂא וּמַתָּן. הַיְנוּ שֶׁהַרְבֵּה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים נַעֲשִׂים עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהַתִּקּוּנִים הַגְּדוֹלִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, הֵמָּה מֵחֲמַת שֶּׁהַיֵּצֶר מִתְגַּבֵּר מְאֹד, לִמְנֹעַ אֶת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כָּרָאוּי. וְהָאָדָם חַיָּב לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּהִתְגַּבְּרוּת גְּדוֹלָה. וְהָעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ בִּמְלָאכָה, בֶּאֱמֶת וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי, שֶׁמְּקַיֵּם דִּבּוּרָיו וְאֵינוֹ מְשַׁנֶּה, וּבִפְרָט בִּשְׁאָר עִנְיָנִים שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן, הַיְנוּ שֶׁנֶּאֱמָן הוּא בְּמִשְׁקְלוֹתָיו וּבְמִדּוֹתָיו וְכוּ', נַעֲשִׂים עַל יָדוֹ תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, כְּפִי שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי תְּפִלָּה בֶּאֱמֶת:

</div>

The time in which a person engages in commerce is called "a time of war" [עֵת מִלְחָמָה] . For one must battle with one's inclination and prevail over it in order to engage in commerce according to the Torah as it should be. For through this the holy sparks [נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים] in commerce are clarified and elevated. That is: many matters and rectifications are accomplished through faithful commerce, as explained in the holy Zohar — that the great rectifications accomplished through faithful commerce are because the inclination overpowers greatly to prevent faithful commerce as it should be. And the person must stand against it with great prevailing. And one who engages in commerce or craft in truth and fear of Heaven as it should be — keeping his word and not changing it — and especially in the other matters of commerce, being trustworthy in his weights and measures etc. — through him great rectifications are accomplished, corresponding to those accomplished through prayer in truth.


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא אַחַת מִשָּׁלֹשׁ הַתַּאֲווֹת שֶׁהֵן מַפְסִידוֹת וּפוֹגְמוֹת אֶת הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב. הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, מְקַלְקֵל וּמַפְסִיד אֶת יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁבּוֹ. כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לִנְהֹג, הֵן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, הֵן בְּהַנְהָגַת בֵּיתוֹ וְצָרְכֵי פַּרְנָסָתוֹ, בְּהֵפֶךְ דַּעַת תּוֹרָה. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת חַג הַפֶּסַח כָּרָאוּי, הַיְנוּ שֶׁנִּזְהָרִים מֵחָמֵץ בִּשְׁלֵמוּת וּשְׂמֵחִים בִּקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב כָּרָאוּי, עַל יְדֵי זֶה בְּטֵלָה תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁל הָאָדָם, וְזוֹכֶה לְיִרְאַת שָׁמַיִם כָּרָאוּי. כֵּן הוּא זוֹכֶה לְהַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה, הַיְנוּ לְדַעַת אֲמִתִּית, לְתִקּוּן הַמֹּחַ וּלְתִקּוּן אֱמוּנָה וְלִתְפִלָּה כָּרָאוּי, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְבוּאָה, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן א' וְסִימָן ח':

</div>

The lust for money is one of the three lusts that corrupt and damage the fear of the heart. That is: a person immersed in the lust for money corrupts and impairs the fear of Heaven within him. For the lust for money causes a person to conduct himself — both in commerce and in managing his household and livelihood needs — contrary to the view of the Torah. And through receiving the festival of Passach [חַג הַפֶּסַח] as it should be — meaning being meticulous about chametz in completeness and rejoicing in the holiness of the festival as it should be — through this the person's lust for money is nullified, and he merits proper fear of Heaven. He also merits the influence of prophecy [הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה] — that is, true knowledge, rectification of the mind, rectification of faith, and proper prayer, which are the aspect of prophecy — as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §§1 and 8.


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁחָפֵץ לְפַרְנֵס אֶת אֵלּוּ הַתְּלוּיִים בּוֹ, צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל, הַיְנוּ בַּעַל יִרְאַת שָׁמַיִם, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, וּבִפְרָט בְּבִטָּחוֹן אֲמִתִּי בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כֵּן צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מְפַרְנְסָם, כְּדֵי לְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וּבִפְרָט צָרִיךְ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם פַּרְנָסָה:

</div>

One who wishes to provide for those who depend upon him must be a man of valor [אִישׁ חַיִל] — that is, a G-d-fearing person — and must be strong in faith in Providence, and especially in true trust in Hashem, may He be blessed. One must also have some measure of authority over the people he provides for, in order to guide them in the straight path — and especially he must take heed that they do not do evil — and through this he will be able to draw livelihood to them.


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת, שֶׁאִם נִכְשָׁלִים בָּהּ, עָנְשָׁהּ הוּא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב. הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ הִיא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בִּכְלָלִיּוּת עַל הָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְּחִנּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ. הַזְּמַן לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל הָעֲבֵרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְכֵן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, הוּא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּמוֹחִין דְּגַּדְלוּת, הַיְנוּ כְּשֶׁהַמֹּחַ נָקִי מֵעַצְבוּת וּדְאָגוֹת וּמִבִלְבּוּלִים אֲחֵרִים:

</div>

There is one transgression such that if one stumbles in it, its punishment is to be in debt. The counsel for being saved from this transgression is to repent generally over the iniquities and offenses in which one has become caught. And one must multiply supplications to Hashem, may He be blessed, in order to be saved from this transgression. The time to repent over the aforementioned transgression and likewise to request mercy in order to be saved from it, is when the person is dwelling in mochin d'gadlus [מוֹחִין דְּגַּדְלוּת] — that is, when the mind is clear of sadness, worries, and other confusions.


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁהָאָדָם שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ עַל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ הָאֲהוּבִים עָלָיו, עַד שֶׁיּוֹצֵא בְּרִקּוּדִים מֵחֲמַת גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה, עַל יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵךְ בְּמָמוֹן וַעֲשִׂירוֹת דִּקְדֻשָּׁה.

</div>

Through the joy of Torah and commandments — when a person rejoices greatly over the Torah and its commandments that he loves, until he dances out of the greatness of his joy — through this he is blessed with money and wealth of holiness.


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, הַכָּבוֹד וְהַתַּאֲווֹת הֵם בֶּאֱמֶת הֶבֶל הֲבָלִים וְאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כִּי לְבַסּוֹף לֹא נוֹתָר מֵהֶם כְּלוּם לָאָדָם, כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר מט, יח): "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ". הַיְנוּ, שֶׁלְּאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין נִשְׁאָר לוֹ מִכָּל הַכָּבוֹד וְהַתַּעֲנוּגִים הָאַרְצִיִּים כְּלוּם, רַק הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁל אָדָם הִיא, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל כָּל שְׁנוֹתָיו לְהָבִין, מַה הִיא הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. הַיְנוּ, שֶׁכָּל יָמָיו יִשְׁתַּדֵּל לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, שֶׁיְּפַחֵד לַעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיֹאהַב בֶּאֱמֶת לְקַיֵּם מִצְווֹתָיו בְּכָל פְּרָט. וּבִפְרָט יִּזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא לַעֲבֹר שׁוּם עֲבֵרָה גְּמוּרָה. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְקַיֵּם מִצְוָה גְּמוּרָה. כָּל זֶה הוּא הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי שֶׁל כָּל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי זֶה אֲשֶׁר נִשְׁאָר לוֹ לָנֶצַח. גַּם לֹא יְדַקְדֵּק בְּעִנְיָן רְכִישַׁת מָמוֹן, כִּי בֵּין אִם בַּעַל מָמוֹן הוּא וּבֵין אִם אֵינוֹ כֵּן, זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם יַעֲבֹר כָּךְ אוֹ כָּךְ. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁאֲפִלוּ אִם אֶפְשָׁר עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת לְהַשִּׂיג אֶת הָעֲשִׁירוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי לֹא יִחְיֶה לְעוֹלָם בִּגְלָל עֲשִׁירוּת זוֹ, לְבַסּוֹף יָמוּת וְהָעֲשִׁירוֹת תִשָּׁאֵר פֹּה. וְאִם הָאָדָם לֹא עֹמֵד בְּנִסָּיוֹן הָעֲשִׁירוּת כָּרָאוּי, כְּגוֹן בְּעִנְיָן צְדָקָה, שֶׁלֹּא פִּזֵּר לְפִי עֲשִׁירוּתוֹ, אוֹ בָּעִנְיָן בֵּיתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ, שֶׁהִתְנַהֵג בְּהַרְחָבָה וּבְגַדְלוּת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, אִם הָאָדָם לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי הוּא שֶׁהָעֲשִׁירוּת הִיא לוֹ לְרָעָה גְּדוֹלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעַל עֹשֶׁר כָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּקֹהֶלֶת (ה, יב): "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". וְעוֹד רוֹאִים בְּחוּשׁ, כִּי עַל פִּי רֹב מַרְחִיקָה הָעֲשִׁירוּת אֶת הָאָדָם מִן הָאֱמֶת וּמִיִּרְאַת הַשֵּׁם. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מְרַמֶּה מְאֹד אֶת הָאָדָם. נִדְמֶה לוֹ כִּי הוּא מַרְוִיחַ, וּלְבַסּוֹף לֹא נוֹתָר בְּיָדוֹ מְאוּמָה. לִפְעָמִים רוֹאִים בְּחוּשׁ שֶׁמִּכָּל הָרֶוַח שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כִּי יַרְוִיחַ, לֹא נוֹתָר מְאוּמָה. וְגַם אִם הָאָדָם מַרְוִיחַ עֹשֶׁר וַעֲשִׁירוּת, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹטְלוֹ מִן הַמָּמוֹן. כִּי זֶהוּ הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם וְהַמָּמוֹן אֵין לָהֶם קִיּוּם מְשֻׁתָּף, וַאֲפִלוּ מִשְׁתַּדְּלִים בַּעֲבוֹדַת ה' וְלֹא זוֹכִים לָזֶה כָּרָאוּי, צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר שֶׁהַתַּעֲנוּגִים, הַכָּבוֹד וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה אֵינָם כְּלוּם. רַק הַטּוֹבָה הַנִּצְחִית כָּאָמוּר, הִיא לְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד לַתַּכְלִית הַנִּצְחִית, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. כִּי הַכִּסּוּפִים וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, גַּם הֵם עַצְמָם חֲשׁוּבִים וִיקָרִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן. וּבִפְרָט אִם עַל יְדֵי הַכִּסּוּפִים זוֹכִים לְקַיֵּם בְּפֹעַל, בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲחֵרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְלֹא כַּחַשׁ וּמִרְמָה, כִּי רַק זֹאת יִשָּׁאֵר לָאָדָם לָנֶצַח, כַּמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ו, מ"ט): "אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ', אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד", וַאֲפִלוּ הַגַּעֲגוּעִים וְהַכִּסּוּפִים לָאֱמֶת וּלְיִרְאַת שָׁמַיִם, טוֹבָה נִצְחִית הֵם לוֹ:

</div>

Every person must know that all the pleasures of this world, the honor and the lusts — they are in truth utter vanity and there is nothing substantial in them. For in the end nothing of them remains to the person, as stated in Psalms : "For when he dies he will take nothing — his glory will not descend after him." That is: after a person's passing nothing remains to him from all the honor and earthly pleasures — nothing whatsoever. Rather, the true good of a person is that he strive throughout his years to understand what is the true purpose — meaning that all his days he strive to know Hashem, may He be blessed, and His particular Providence with simple and wholehearted faith, to fear transgressing His will, may He be blessed, and to genuinely love fulfilling His commandments in every detail. And especially to be careful to prevail not to commit any complete transgression. And to strive with all his strength to fulfill a complete commandment. All this is the true and eternal purpose of every person on earth, for this is what remains to him eternally. One must also not be precise in the matter of acquiring money — for whether one has money or not, his time will pass one way or another. And one must also know and remember that even if through effort it were possible to attain the greatest wealth — one will not live forever because of this wealth; in the end one will die and the wealth will remain here. And if the person did not stand firm in the trial of wealth properly — such as in the matter of charity, not giving according to his wealth; or in the matter of his household and livelihood, conducting himself in excessive abundance and grandeur beyond what is proper — if the person did not heed these matters and the like as he should, it is certain that the wealth is a great harm to him, G-d have mercy. Of such wealth said King Shlomo, peace be upon him, in Koheles : "Wealth kept by its owner to his detriment." And we also see perceptibly that in most cases wealth distances a person from truth and from fear of G-d. One must also know that this world greatly deceives a person. It seems to him that he is profiting, and in the end nothing remains in his hand. Sometimes one sees perceptibly that from all the profit he imagines he will earn, nothing remains. And even if a person earns wealth and riches, Hashem, may He be blessed, takes it from the money. For this is the principle: a person and money cannot coexist [הָאָדָם וְהַמָּמוֹן אֵין לָהֶם קִיּוּם מְשֻׁתָּף]. And even if one strives in service of Hashem and does not merit this properly, one must know and remember that pleasures, honor, and the lusts of this world are nothing. Only the eternal good — as stated — is to always long for the eternal purpose, as described above. For the longings and yearnings for truth in absolute truth are themselves precious and dear to Him, may He be blessed, for the essence is the will. And especially if through the longings one merits to actually fulfill — in Torah, prayer, and other good deeds — provided they are for the sake of Heaven, without falsehood and deception, for only this will remain to the person eternally. As stated in tractate Avos : "Nothing accompanies a person after his death — not silver, not gold, etc. — but only Torah and good deeds alone." And even the longings and yearnings for truth and fear of G-d are an eternal good for him.


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לִזְכֹּר תָּמִיד אַזְהָרָתָם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁזָּעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְהִתְרִיעוּ, שֶׁלֹּא נִתֵּן לְרַמּוֹת אֶת עַצְמֵנוּ. וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס יְדִיעָה זוֹ בַּלֵּב וּבַמֹּחַ, וְלִזְכֹּר תָּמִיד כִּי הָעוֹלָם מְשַׁקֵּר הוּא, וְכִי הָעֲשִׁירוּת הַכָּבוֹד וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה אֵינָם וְלֹא כְלוּם, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם מַמָּשׁ. וְהָעִקָּר מַמָּשׁ הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁחוֹשֶׁבֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת תָּמִיד בְּתַכְלִיתוֹ שֶׁל אָדָם, אוֹ אָז אֶפְשָׁר לְהָבִין בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְהֵיאַךְ עָלָיו לִנְהֹג בְּכָל דְּרָכָיו מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו, כִּי הָעִקָּר הוּא לַחֲשֹׁב עַל הַסּוֹף. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב, כִּי מִן הַהַצְלָחוֹת הַמְּדֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה לְשׁוּם אָדָם תַּכְלִית טוֹבָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף נ"ב. כִּי בַּסּוֹף נִשְׁאָר לוֹ לָאָדָם מִכָּל הַצְלָחוֹתָיו יְגִיעוֹתָיו וְטִרְחוֹתָיו, רַק מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, שֶׁכָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ בִּימֵי חַיָּיו. וְאִם חָלִילָה, לֹא הִשְׁתַּדֵּל לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר בְּקֹהֶלֶת (ה, יד): "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא", כָּךְ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת". עַל כֵּן חַיָּב כָּל אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בֶּאֱמֶת בְּכָל פְּרָט, וְלַעֲסֹק כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּי רַק הֵמָּה טוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הָאָדָם, וְרַק הֵם יִשָּׁאֲרוּ לוֹ לָנֶצַח, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

One must always remember the warning of the true Tzadikim, who cried out in a great voice and sounded the alarm — that we should not allow ourselves to be deceived. And one must engrave this knowledge in the heart and mind, and always remember that the world lies, and that wealth, honor, and the lusts of this world are nothing and nothing — and there is no substance in them whatsoever. And the primary thing is the true knowledge that always thinks and contemplates the purpose of a person — then it is possible to understand with true faith a person's role on earth, and how one must conduct oneself in all one's ways, deeds, and character traits — for the essence is to think about the end. And one must remember well that from all the imaginary successes in this world, no person has ever had a good outcome, as described above in §52. For in the end what remains to a person from all his successes, toils, and labors is only his good character traits and good deeds — through which he overcame his inclination in the days of his life. And if, G-d forbid, he did not strive to overcome his inclination and to engage in good deeds according to his level — of him it is said in Koheles : "As he came from his mother's womb naked, so shall he return to go as he came" — thus is it explained in Likutay Halachos. Therefore every person is obligated to contemplate and think about his purpose, and to strengthen himself in faith in particular Providence in truth in every single detail, and to engage all the days of his life in good deeds and good character traits — for these alone are the person's true good, and only they will remain to him eternally, as described above.



# מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/8/

# מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים

<div dir="rtl">מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/8


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הָעִקָּר הוּא לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ שֶׁלֹּא יַחְמִיץ, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִסְתָּאֵב עַל יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. גַּם יִשְׁמֹר מֹחוֹ מִלְּהַרְהֵר בְּתַאֲווֹת, הֵן תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁתַּאֲוָה זוֹ מִתְגַּבֶּרֶת עַל כָּל אָדָם מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, הֵן מִתַּאֲווֹת אֲחֵרוֹת. כִּי הִרְהוּרֵי תַאֲוָה מְטַמְטֵמִים אֶת הַמֹּחַ וּמְעַכְרִים אוֹתוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, הַיְנוּ שֶׁאֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְפַּלֵּל, אֵינוֹ חָשׁ חִיּוּת וְאוֹר בַּתְּפִלָּה. וְעַל יְדֵי מֹחַ מְטֻמְטָם מֵחֲמַת הִרְהוּרֵי תַּאֲוָה, אִי אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ בְּשׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב וּבְשׁוּם נְקוּדָה טוֹבָה. וְגַם בְּגַשְׁמִיּוּת הוּא שָׁרוּי תָּמִיד בְּעַצְבוּת וּבִדְאָגוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כִּי מִשּׁוּם טִמְטוּם מֹחוֹ אֵינוֹ חָשׁ בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וְלִשְׂמֹחַ בַּהַרְחָבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ בְּכָל עֵת. וּכְשֶׁאֵין חָשִׁים בְּחַסְדֵי ה', נִדְמֶה תָּמִיד שֶׁלֹּא טוֹב, חָלִילָה. לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד מֵהִרְהוּרִים רָעִים, כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵחָמֵץ בְּפֶסַח, כִּי הִרְהוּרֵי תַּאֲוָה וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם עִקַּר חָמֵץ וּשְׂאוֹר, שֶׁמּוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִדֶּרֶךְ תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם אֲמִתִּית. וְלִשְׁמֹר עַל צְלִילוּת וְזָכּוּת הַמֹּחַ אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בֶּאֱמֶת מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְעַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת, הַיְנוּ הַלִּמּוּד בְּסִפְרֵיהֶם וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת:

</div>

The primary matter is to guard one's mind [לִשְׁמוֹר אֶת הַמֹּחַ] from turning sour — that is, from becoming defiled through evil reflections and evil thoughts. One must also guard one's mind from reflecting on lusts: both the lust for money — which lust overpowers every person because of a deficiency in faith in Providence — and other lusts. For reflections of lust stupefy the mind and cloud it. And through this it is impossible to pray — meaning that even when one prays, one feels no vitality or light in the prayer. And through a mind stupefied by lustful reflections, it is impossible to rejoice in any good deed or any good point. And also materially one is always dwelling in sadness and worries, G-d have mercy — because of the stupefaction of one's mind one does not feel Hashem's kindnesses, may He be blessed. And it is impossible to prevail in joy and rejoice in the expanses that Hashem, may He be blessed, expands for him at all times. And when one does not feel Hashem's kindnesses, it always seems as though things are not well, G-d forbid. Therefore one must be very careful of evil reflections — just as one must be careful of chametz on Passach — for lustful reflections and evil thoughts are the primary chametz and leaven [חָמֵץ וּשְׂאוֹר] that prevent a person from the path of Torah and true fear of Heaven. And to preserve the clarity and purity of the mind is possible only through prayer and true supplications from the depths of the heart, and through genuine closeness to the true Tzadikim — meaning study of their books and fulfillment of their counsels — as explained in Likutay Halachos in many places.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁבָּאִים בְּמַחְשְׁבוֹת אָדָם הִרְהוּרֵי זְנוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁעֲלוּלִים לִגְרֹם לוֹ תַּאֲוַת נִאוּף אוֹ מִקְרֶה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא מַכְנִיעַ אֶת הַתַּאֲוָה וּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַהִרְהוּרִים הָרָעִים, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הִרְהוּרִים רָעִים, יַכְנִיס לְמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן, וְאָז יִסְתַּלְּקוּ מִמֵּילָא מִדַּעְתּוֹ הַמַּחֲשָׁבֹת הָרָעוֹת. וּכְשֶׁאָדָם נוֹהֵג כֵּן, הֲרֵי זֶה עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ לִפְגָם הַבְּרִית, לְהִרְהוּרִים רָעִים וְתַאֲוַת נִאוּף, שֶׁהָיָה מְשֻׁקָּע בָּהֶם עַד עַכְשָׁיו. לָכֵן אַל לוֹ לָאָדָם לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ, כַּאֲשֶׁר מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הִרְהוּרִים רָעִים, רַק אַדְּרַבָּא, עָלָיו לָדַעַת שֶׁעַל יָדָם עִקַּר תִּקּוּנוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ, הַיְנוּ דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר עוֹלִים בְּדַעְתּוֹ הִרְהוּרִים רָעִים, וּמִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיס לְמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה, אוֹ אֲפִלוּ שֶׁל מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכַשְׁרוּת, בִּכְדֵי לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, הֲרֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ, כָּאָמוּר. וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן כָּל מַה שֶׁקִּלְקֵל בִּפְגָם הַבְּרִית שֶׁהָיָה מְשֻׁקָּע בּוֹ עַד הֵנָּה. וּכְשֶׁמְּקַיֵּם אֶת הָעֵצָה שֶׁל תִּקּוּן הַמֹּחַ, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, זוֹכֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית, הַיְנוּ לְתִקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁזֶּה הוּא עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִית. וְזוֹכִים לְחָכְמָה טְהוֹרָה וּלְקוֹל זָךְ, הַיְנוּ לְחָכְמַת הָאֱמֶת, קוֹל אֱמֶת בְּלִי שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל טָעוּת וְשֶׁקֶר. וְזוֹכִים לְשָׁלוֹם, שֶׁעַל יָדוֹ אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א סִימָן כ"ז:

</div>

When reflections of licentiousness come to a person's thought, G-d have mercy — which can cause him lust for adultery or a nocturnal impurity, G-d forbid — and he subdues the lust and diverts his mind from the evil reflections, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory: that when evil reflections come to his thought, he should introduce into his mind thoughts of Torah, prayer, or commerce — and then the evil thoughts will depart on their own. And when a person conducts himself thus, this is the very essence of his repentance and rectification for the blemish of the bris, for evil reflections, and for the lust for adultery in which he was previously immersed. Therefore a person must not fall in resolve when evil reflections overpower him — on the contrary, he must know that through them his primary rectification and repentance comes: precisely when evil reflections arise in his mind and he prevails to introduce into his mind good thoughts of Torah or prayer — or even of kashrus commerce, in order to divert his mind from the evil thoughts, as described above — this is the essence of his rectification and repentance, as stated. And through this he rectifies everything he corrupted through the blemish of the bris in which he was previously immersed. And when one fulfills the counsel of rectifying the mind as described above, one merits rectifying the bris — that is, the rectification of thought, which is the primary rectification of the bris. And one merits pure wisdom and a clear voice [קוֹל זָךְ] — that is, the wisdom of truth, a voice of truth with no admixture of error and falsehood. And one merits peace, through which it is possible to draw the entire world close to Hashem, may He be blessed, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §27.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַכְנִיס לְמֹחוֹ וּלְשִׂכְלוֹ מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת, אוֹ חָכְמוֹת זָרוֹת וַחֲקִירוֹת, הַמַּרְחִיקוֹת אֶת הָאָדָם מִיִּרְאַת הַשֵּׁם, הֲרֵי שֶׁגּוֹרֵם קִלְקוּל גָּדוֹל לְנִשְׁמָתוֹ. כִּי מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ מְעַכְּבוֹת בְּיוֹתֵר, מִלָּלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיַּהֲדוּת הַצְּרוּפָה. וְעַל יָדָם מִתְמַעֵט וְנִגְרַע שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲמִתִּי, שֶׁבְּשֵׂכֶל אֲמִתִּי זֶה בְּרָאוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁבְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ", סִימָן ל"ה מְבֹאָר, כִּי שֵׂכֶל אֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם הִיא הַנְּשָׁמָה. וְעַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת נִזּוֹקָה הַנְּשָׁמָה מְאֹד. כִּי אֶת מְקוֹם הַמֹּחַ תּוֹפְסוֹת מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת. וְעַל יְדֵי זֶה נִדְחָק וּמִתְמַעֵט הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי. כִּי עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְהַכּוֹזְבוֹת, נִהְיָה הָאָדָם חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי הַכֹּל הוּא כְּפִי מַה שֶׁנִּרְאֶה לוֹ וּמֵבִין בְּשִׂכְלוֹ הַמְּעֻוָּת, וַאֲזַי מִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה. וּבִגְלָל מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִתְעוֹרְרוֹת וּמִתְגַּבְּרוֹת בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים, כִּי כָּל הַפְּגָמִים וַעֲווֹנוֹת נוֹבְעִים מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת. בִּגְלָל זֶה חַיָּב כָּל אָדָם לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת שִׂכְלוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְלֹא יִתֵּן לְשׁוּם הִרְהוּר רַע לַחְדֹּר לְמֹחוֹ, וְכֵן לְשׁוּם חָכְמָה זָרָה אוֹ חֲקִירָה שֶׁהֵן נֶגֶד הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, כִּי אֵלּוּ מַרְחִיקִים אוֹתוֹ כָּאָמוּר, מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמֵאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁהֵם יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת. וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת, הוּא, שֶׁהָאָדָם יִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק מִדַּעְתּוֹ וּמִשִּׂכְלוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כַּמְּבֹאָר, וּבִפְרָט כְּפִירוֹת. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת שִׂכְלוֹ, הַיְנוּ אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, שֶׁמְּהַרְהֵר תָּמִיד בְּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל יִרְאַת הַשֵּׁם וֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ הִרְהוּר רַע וְהוּא מְגָרְשׁוֹ, וּמִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיס בְּמֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַכֹּל לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל דָּבָר, וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי עִקַּר הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים, הוּא רַק עַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלָּה. הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים. גַּם מְבֹאָר בְּכִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, כִּי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת מְכֻנּוֹת "מַבּוּל, מְצוּלוֹת יָם", וּמֵחֲמָת זֹאת זָעַק דָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה", כַּמְּבֹאָר בִּתְהִלִּים ס"ט. גַּם צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֵצָה שֶׁבְּסָעִיף ב', כַּמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁבְּעֵת שֶׁחוֹדְרִים לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַכְנִיס בִּמְקוֹמָם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכַשְׁרוּת כַּמְּבֹאָר, וְאָז יִבָּטֵל הָרַע מֵאֵלָיו. כִּי שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לְהִמָּצֵא יַחְדָּיו בַּמֹּחַ, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל. וּבְבוֹא הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת לִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ, כָּלוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת מִמֶּנּוּ. וְעִקָּר הָעֵצָה הִיא, כָּאָמוּר, תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעַזְרֶנוּ לְהָבִין, כִּי יֵשׁ לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ רְפוּאַת הַמַּחֲשָׁבָה, כְּפִי שֶׁמְּבַקְּשִׁים בְּעֵת חֹלִי חַס וְשָׁלוֹם, עַל רְפוּאַת הַגּוּף, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר וּלְקַיֵּם אֶת הָעֵצוֹת הַשַּׁיָּכוֹת לְתִקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי עֵצוֹת", וְאָז בְּוַדַּאי נִזְכֶּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִרְפוּאַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת:

</div>

When a person introduces into his mind and intellect alien thoughts of lusts, or alien wisdoms and inquiries that distance a person from fear of G-d — he causes great harm to his soul. For such thoughts greatly obstruct one from walking in the path of pure Jewishness. And through them his true and holy intellect is diminished and reduced — the intellect with which Hashem, may He be blessed, created him. And one must know and remember that in Likutay MoHaRaN §35 it is explained that the true intellect of a person is the soul. And through alien thoughts — evil thoughts — the soul is greatly damaged. For the alien thoughts occupy the place of the mind. And through this the true intellect is pressed and diminished. For through evil and false thoughts a person becomes wise in his own eyes, and it seems to him that everything is as it appears to him and as he understands with his distorted intellect — and then he distances himself from the path of Torah. And through these thoughts all evil traits and lusts arise and intensify within him. From this we learn that all blemishes and iniquities flow from evil thoughts. Therefore every person is obligated to guard his intellect and thought very well, and not to allow any evil reflection to penetrate his mind, and likewise not any alien wisdom or inquiry that are contrary to simple and wholehearted faith — for these distance him, as stated, from fear of G-d and simple faith, which are the foundation and root of all Jewishness. And the primary repentance and rectification for all iniquities is that the person prevail to distance from his mind and intellect evil thoughts — as described — and especially heresies. And when a person sanctifies his intellect — that is, his soul — with good thoughts, always reflecting in thoughts of fear of G-d and true faith, and especially when an evil reflection arises in his mind and he banishes it, and prevails to introduce into his mind good thoughts of Torah, prayer, or faithful commerce, as described above — through this he elevates everything to its root — to Hashem, may He be blessed, for He is the root of all things — and this is the primary repentance. And one must also know and remember that the primary counsel for being saved from alien thoughts and evil reflections is only through abundant prayer. That is: one must multiply prayer and supplications to Hashem, may He be blessed, in order to be saved from alien thoughts and evil reflections. And it is also explained in the writings of the Ari, of blessed memory, that evil thoughts are called "a flood, the depths of the sea" [מַבּוּל, מְצוּלוֹת יָם] — and because of this King David, peace be upon him, cried out to Hashem: "Let not the floodwater sweep me away, and let not the deep swallow me", as stated in Psalms 69. And one must also greatly prevail to use the counsel of §2 — as described there, that when alien thoughts penetrate the mind one must prevail and introduce in their place thoughts of Torah, prayer, or kashrus commerce — and then the evil will be nullified on its own. For two thoughts cannot be present simultaneously in the mind, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory. And when the good thoughts come to dwell within him, the evil thoughts leave him. And the primary counsel is, as stated, prayer and supplications. May Hashem, may He be blessed, help us to understand that one must request of Him the healing of one's thought — as one requests, G-d forbid, in a time of illness the healing of the body — in order that we be able to prevail and fulfill the counsels that pertain to the rectification of thought, as explained in Likutay Eitzos, and then we will certainly merit with Hashem's help the healing of thought spiritually and materially.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁל תַּאֲווֹת, אֶפִּיקוֹרְסוּת, עַצְבוּת אוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ גּוֹרְמוֹת טִפְּשׁוּת הַלֵּב. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אֵלּוּ מִטַּמְטֵם הַלֵּב מִלְּהָבִין אֶת הָאֱמֶת. כִּי כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת נוֹבְעוֹת מִן הַלֵּב, לָכֵן אִם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, מַחְכִּים הַלֵּב וּמִזְדַּכֵּךְ מִן הָרַע. אֲבָל אִם חוֹשֵׁב חָלִילָה, מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אֲזַי לִבּוֹ נִסְתָּם וּמִטַּמְטֵם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין אֶת הָאֱמֶת בְּשׁוּם דָּבָר. כִּי בִּינָתוֹ שֶׁל אָדָם שׁוֹכֶנֶת בְּלִבּוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים "פָּתַח אֵלִיָּהוּ"): "בִּינָה לִיבָּא", הַיְנוּ שֶׁבִּינָתוֹ שֶׁל אָדָם הִיא בְּלִבּוֹ, וְעַל יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים הַלֵּב נִסְתַּם וּמִטַּפֵּשׁ כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה, וְהַחוֹשֵׁב חָלִילָה מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כְּאִלּוּ - מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. כִּי עִקַּר הָעוֹלָם הוּא הָאָדָם, וְעִקָּר הָאָדָם הוּא שִׂכְלוֹ וּבִינַת לִבּוֹ. וּכְשֶׁאָדָם מַחֲרִיב אֶת שִׂכְלוֹ וּבִינַת לִבּוֹ עַל יְדֵי הִרְהוּרִים רָעִים, הֲרֵי הוּא כְּמַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּי כָּל אָדָם הוּא עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת כֵּיצַד לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם, בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְמִדּוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי מְתַקֵּן הוּא אֶת הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. שֶׁזֶּה טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוּרוֹ וּבַעֲבוּר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וְגַם בְּעֵת שֶׁהַלָּלוּ חוֹדְרוֹת לְלִבּוֹ, הוּא מְסָלְּקָן עַל יְדֵי הָעֵצוֹת הַמְּבֹאָרוֹת בְּ"לִקּוּטֵי עֵצוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּמִתְחַזֵּק לַחֲשֹׁב רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, יִּזְכֶּה כִּי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת יֵעָשׂוּ עַל יָדוֹ בָּעוֹלָם:

</div>

When a person thinks, G-d forbid, evil thoughts of lusts, heresy, sadness, or melancholy — these cause stupidity of the heart [טִפְּשׁוּת הַלֵּב]. That is: through these evil thoughts the heart is stupefied from understanding truth. For all thoughts flow from the heart — therefore if one thinks good thoughts, the heart grows wiser and is purified from evil. But if one thinks, G-d forbid, evil thoughts, then his heart is sealed and stupefied and he cannot understand truth in any matter. For a person's understanding dwells in his heart, as stated in the holy Zohar (Introduction to the Tikkunim, "Patach Eliyahu"): "Binah libbah" — "understanding is in the heart" — meaning a person's understanding is in his heart, and through evil reflections the heart is sealed and stupefied, as described above. And one who thinks, G-d forbid, evil thoughts is as one who destroys the world. For the primary thing in the world is the person, and the primary thing in the person is his intellect and the understanding of his heart. And when a person destroys his intellect and the understanding of his heart through evil reflections, he is like one who destroys the entire world — for every person is a world unto himself. But when he thinks good thoughts of how to strengthen himself in fear of G-d, good deeds, and good character traits, he rectifies the entire creation — which is a great good for him and for the entire world. And when a person guards himself from evil thoughts, and even when they penetrate his heart he removes them through the counsels explained in Likutay Eitzos in many places, and strengthens himself to think only good thoughts — he will merit that miracles and wonders [נִסִּים וְנִפְלָאוֹת] are accomplished through him in the world.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל תִּקּוּנוֹ וְקִלְקוּלוֹ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁל אָדָם, תָּלוּי בְּמַחֲשָׁבוֹת הַלֵּב. הַיְנוּ, אִם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי תִּקּוּן גָּדוֹל הוּא עֲבוּרוֹ, אַךְ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת גּוֹרְמוֹת לוֹ קִלְקוּל גָּדוֹל. כִּי עִקַּר הַיְּצָרִים הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְחָכְמַת הַלֵּב. מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר הַטּוֹב, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרַע. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְיַעְזְרֵנוּ לַחֲשֹׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת:

</div>

All of a person's rectification and corruption, G-d forbid, depend upon the thoughts of the heart. That is: if one thinks good thoughts, this is a great rectification for him — but evil thoughts cause him great corruption. For the primary inclinations are the thoughts and wisdom of the heart. Good thoughts are the good inclination, and evil thoughts are the evil inclination. May Hashem, may He be blessed, save us from evil thoughts and reflections, and help us to always think good thoughts.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

הָאָדָם הַשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב תָּמִיד אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁחוֹשֵׁב תָּמִיד בְּלִבּוֹ אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְחוֹשֵׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְהִנָּצֵל וְלֹא לְהִכָּנַע לִמְנִיעוֹת, בִּלְבּוּלִים וּטְרָדוֹת, שֶׁרוֹצִים לְמָנְעוֹ מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, עַל יְדֵי זֶה מִטַּהֵר לִבּוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וְהוּא זוֹכֶה לְמִדּוֹת טוֹבוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ שֶׁמִּתְחַזֵּק תָּמִיד בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה נִקְרָא "עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם". גַּם זוֹכֶה הוּא לִתְפִלָּה בֶּאֱמֶת וְלִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְנִגְלִים לוֹ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, הַיְנוּ, שֶׁרוֹאֶה וּמַרְגִּישׁ אֶת הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם מְרֻמָּזִים בְּלִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּדֶרֶךְ סוֹד. כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (עַיֵּן זוֹהַר הַאֲזִינוּ דַּף רצ"ד) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָדַע אֶת סִתְרֵי הָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת הַמְּרֻמָּזוֹת בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּהֶעְלֵם וּבְסוֹד. לְעָתִיד לָבוֹא, יֵדְעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, הַיְנוּ מִן הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, הַמְּרֻמָּזוֹת בַּתּוֹרָה בְּסוֹד וּבְהֶעְלֵם, אֲבָל גַּם עַתָּה זוֹכֶה לְהָבִין זֹאת הָאָדָם הַמִּשְׁתּוֹקֵק וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת תָּמִיד, אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּבִפְרָט הַשּׁוֹמֵר מִכָּל מִשְׁמָר אֶת מֹחוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, הַיְנוּ שֶׁנִּצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, שֶׁהֵם מְכֻנִּים מַלְכוּת הָרִשְׁעָה, וּמִתְרוֹמֵם וּמִתְגַּדֵּל אֶצְלוֹ מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁמִּתְגַּדְּלִים אֶצְלוֹ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, הַמְּכֻנִּים מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל יְדֵי הַהִתְחַזְּקוּת בְּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, גּוֹרֵם לְיִשְׂרָאֵל חִיּוּת גְּדוֹלָה, שֶׁפַע, עֲשִׁירוּת וּבְרָכוֹת עַד בְּלִי דַּי:

</div>

A person who guards himself from evil thoughts and always thinks how to serve Hashem, may He be blessed — that is, who always thinks in his heart how to strengthen himself in fear of G-d and Torah observance, and always thinks thoughts of how to be saved and not to be subdued before obstacles, confusions, and burdens that wish to prevent him from fear of G-d and Torah observance — through this his heart is purified from evil thoughts, and he merits good character traits and good deeds, and merits to accept upon himself the yoke of Heavenly kingship [עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם] in completeness — meaning he always strengthens himself in good character traits and good deeds for the sake of Heaven in truth, which is called the yoke of Heavenly kingship. He also merits prayer in truth and complete repentance, and the secrets of the Torah are revealed to him — that is, he sees and feels the true views in the Torah that are alluded to in Torah study in the way of secret. As stated in the words of the Sages (see Zohar, Ha'azinu 294) that Moshe Rabbeinu, peace be upon him, knew the hidden secrets of the letters — that is, the true views alluded to in the letters of the Torah in concealment and secret. In the future all Israel will know from the secrets of the Torah mentioned above — that is, from the true views alluded to in the Torah in secret and concealment. But even now, a person who yearns and always thinks thoughts of how to strengthen himself in fear of G-d and Torah observance, and especially one who guards his mind carefully from evil thoughts as described above — merits to understand this. And through this the kingdom of wickedness is nullified from him — that is, he is saved from evil character traits and evil deeds called the kingdom of wickedness — and the holy kingdom is elevated and magnified within him — meaning good character traits and good deeds called the holy kingdom are magnified within him. And through strengthening himself in good thoughts, good character traits, and good deeds — he causes Israel great vitality, abundance, wealth, and blessing without limit.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָעוֹלוֹת בְּמֹחַ הָאָדָם נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ הַדִּבּוּר. הַיְנוּ, שֶׁכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אָדָם יוֹצְאִים מִבֵּין שְׂפָתָיו. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁחוֹשֵׁב מַחְשְׁבוֹתָיו, מַבִּיעוֹת שְׂפָתָיו אוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת, הַגַם שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ זֹאת, כִּי הִתְבַּטְּאוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל יְדֵי הַדִּבּוּר הוּא בְּדַקּוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁקּוֹל הַמַּחֲשָׁבָה הַמְבֻטָּא בַּדִּבּוּר דַּק כָּל כָּךְ, עַד שֶּׁאֵין שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ, וּמֵחֲמַת זֹאת קָשֶׁה לְהַרְגִּישׁ בָּזֶה. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא בְּוַדַּאי כָּךְ, שֶׁכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת חַיָּבוֹת לַעֲבוֹר דֶּרֶךְ כְּלֵי הַדִּבּוּר כַּמֻּזְכָּר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ע' הַאֲזִינוּ דַּף רצ"ד) "רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְתוֹתָיו", הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בָּא לִידֵי בִּטּוּי בִּשְׂפָתָיו. רַק כֵּיוָן שֶׁדִּבּוּר הַשְּׂפָתַיִם הוּא בְּדַקּוּת גְּדוֹלָה, מֵחֲמַת זֹאת אֵין שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּדִבּוּר מַמָּשׁ. אֲבָל הָאָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְחוּשׁ שְׁמִיעָה נָקִי וַזַּךְ, שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַחוֹשֵׁב בְּעֵת שֶׁהוֹגֶה בְּמַחְשְׁבוֹתָיו:

</div>

All the thoughts that arise in a person's mind enter into speech. That is: all of a person's thoughts go forth from between his lips. For at the time he is thinking his thoughts, his lips express those thoughts — even though he does not feel this, because the expression of thoughts through speech is of very great subtlety: the voice of the thought as expressed through speech is so subtle that it cannot be heard — and therefore it is difficult to feel this. But the truth is certainly so: all thoughts must pass through the vessels of speech, as stated in the holy Zohar : "Rechushei merachshan sifvosoi" — "his lips murmur" — meaning that everything a person thinks comes to expression on his lips. Only since the speech of the lips is of very great subtlety, the voice of the thoughts is not heard as actual speech. But a person who merits a clean and pure sense of hearing hears the voice of the thinker at the time he reflects in his thoughts.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרִים רָעִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם מְאֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁעַת תְּפִלָּה מִצְטַיֵּר לִפְנֵיהֶם דְּמוּת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הַמְבַלְבְּלוֹת אֶת מֹחָם דַּוְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְגוֹרְמִים לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים. וְלַמְרוֹת שֶׁמִּתְאַמְּצִים לְהִתְגַּבֵּר וְלִדְחוֹת אֶת הַדִּמְיוֹנוֹת וּמְנַעֲנְעִים בְּרֹאשָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה לִטְרֹד אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת מִמֹּחָם, אַךְ הוּא לְלֹא הוֹעִיל. אַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁהָאָדָם מִתְיַסֵּר וּמִתְאַמֵּץ לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ, הֲרֵי הֵן מִתְגַּבְּרוֹת, כִּי כָּךְ הוּא דֶּרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁל הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת, שֶׁכָּל מַה שֶׁמַּרְבִּים לַחְשֹׁב אֵיךְ לִדְחוֹתָם מִן הַמַּחֲשָׁבָה, מִתְגַּבְּרִים הֵם יוֹתֵר. עַל כֵּן עִקַּר הָעֵצָה לִדְחוֹתָם הוּא שֶׁלֹּא לְהַשְׁגִּיחַ בָּהֶם כְּלָל, רַק יַכְנִיס בְּדַעְתּוֹ מִן הַדְּבָרִים שֶׁעוֹסֵק בָּהֶם עַתָּה, אִם תּוֹרָה, אִם תְּפִלָּה, אִם מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יְדַקְדֵּק וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ לְאֵלּוּ הַהִרְהוּרִים רָעִים וְדִמְיוֹנוֹת שָׁוְא, וְלֹא יְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם לְהִוָּכַח אִם כְּבָר נִסְתַּלְּקוּ מִדַּעְתּוֹ. וְעַל יְדֵי שֶׁיַּשְׁקִיעַ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּהֶם הוּא עוֹסֵק, עַל יְדֵי זֶה יִבָּטֵל הָרַע מֵאֵלָיו, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ב'. אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעֵצָה זוֹ הִיא רַק לְשָׁעָה, אַךְ הָעִקָּר כֵּיצַד לְהִנָּצֵל מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת לְגַמְרֵי תָּמִיד, הוּא עַל יְדֵי זִכּוּךְ וְקִדּוּשׁ הַגּוּף מִמִּדּוֹת רָעוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים. וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְקַיֵּם עֵצוֹתֵיהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּמִכֹּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים וְדִמְיוֹנוֹת, וְיִזְכֶּה לְתִקּוּן הַמֹּחַ וְתִקּוּן הַמַּחֲשָׁבָה:

</div>

There are people who have evil reflections of idolatry or licentiousness, G-d forbid, that overpower them greatly during prayer. And there are people in whose presence, during prayer, the image of idolatry or other evil thoughts appear, G-d have mercy, confusing their mind precisely during prayer and causing them great sufferings. And despite their efforts to prevail and push away the imaginings — shaking their head this way and that to banish the evil thoughts from their mind — it is to no avail. On the contrary: the more a person suffers and strives to banish these thoughts, they intensify — for this is the nature of confusions and imaginings: the more one thinks about how to push them away from one's thought, the more they intensify. Therefore the primary counsel for pushing them away is not to take notice of them at all — but rather to introduce into one's mind what one is currently engaged in — whether Torah, whether prayer, whether faithful commerce — and not to be precise and not to take heed of these evil reflections and vain imaginings, and not to reflect on them to ascertain whether they have already departed from one's mind. And through immersing one's thoughts in the good deeds in which one is engaged — through this the evil will be nullified on its own, as described in §2. But one must know that this counsel is only for the moment — the primary way to be saved from evil thoughts entirely and always is through purifying and sanctifying one's body from evil character traits and evil deeds. And one must prevail to engage in good deeds and draw close to the true Tzadikim and fulfill their counsels — and through this one will be saved from all manner of evil thoughts and evil reflections, and from all manner of confusions and imaginings, and will merit rectification of the mind and rectification of thought.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי עַצְבוּת מַזִּיקָה מְאֹד לַמַחֲשָׁבָה, כִּי עַל יְדֵי מִדָּה רָעָה זוֹ מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם בִּלְבּוּלִים וְדִמְיוֹנוֹת. לָכֵן יֵשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִפֹּל לְעַצְבוּת אֲפִלוּ בִּגְלַל הִתְגַּבְּרוּת הַבִּלְבּוּלִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לְהִבָּהֵל וּלְפַחֵד מִבִּלְבּוּלִים וְהִרְהוּרִים רָעִים, רַק יָסִיר מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֶם, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ב', וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַדִּמְיוֹנוֹת וּמִמֵּילָא יִבָּטְלוּ, כַּמְּבֹאָר . וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּמִדַּת הַשִּׂמְחָה, עַל יְדֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת בַּחֲסָדִים וּבַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵטִיב עִם הָאָדָם בְּכָל עֵת, בִּבְרִיאוּת פַּרְנָסָה וְכוּ'. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם יִסּוּרִים, צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן שֶׁהַיִּסּוּרִים בְּוַדַּאי יֻמְתְּקוּ. וְיִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ אֲפִלוּ בְּתוֹךְ הַיִּסּוּרִים, כְּפִי פֵּרוּשׁ אַדְמוֹ"ר זַ"ל (תְּהִלִּים ד,ב. לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ח"א סִימָן קצה): "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי". הַיְנוּ, גַּם בְּעֵת יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְחִיב לָאָדָם וְגוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים וְטוֹבוֹת. וְיִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִּפֹּל חָלִילָה לְעַצְבוּת וּלְיֵאוּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת בִּקְצָת יִסּוּרִים וּבִקְצָת חֲסָדִים וְהָרְחָבוֹת. וְדַוְקָא עַל יְדֵי הַשִּׁנּוּיִים הַלָּלוּ יֵשׁ לָאָדָם אֶפְשָׁרוּת לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְלֶאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִזְכֹּר בִּימֵי יִסּוּרָיו חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָסוּר לִשְׁקֹעַ בְּעַצְבוּת, וּבִפְרָט לֹא בְּיֵאוּשׁ, כִּי הַיִּסּוּרִים בְּוַדַּאי יֻמְתְּקוּ, וְלֹא לְעוֹלָם יִהְיוּ בְּחֶלְקוֹ, כַּמְּבֹאָר בַּפָּסוּק: "כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף (ישעיהו נז, טז)". "כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה' (איכה ג, לא)". הַיְנוּ, שֶׁלֹּא לְעוֹלָם יַעֲזֹב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָלִילָה אֶת הָאָדָם. וְכֵן מְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי הָאֱמֶת וּבִפְרָט בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁהַיִּסּוּרִים הַבָּאִים לָאָדָם הֵמָּה רַק כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, כָּל אָדָם בְּדַרְגָּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְעוֹרֵר לְפִי מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר, אֲזַי נוֹטֵל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיִּסּוּרִים מִמֶּנּוּ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד וְרַחֲמִים בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא זָקוּק לִישׁוּעָה, גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת. וּבְרוּחָנִיּוֹת חַיָּב הָאָדָם לְשַׂמֵּחַ וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ בַּנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶּׁמּוֹצֵא אֶצְלוֹ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" בַּתּוֹרָה (ח"א סִימָן רפב) "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי", וְלֹא לִפֹּל לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּשֶׁל הַמַּצָּב הָרוּחָנִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הַדַּעַת, שֶׁאֵינוֹ יָרֵא דַּיּוֹ. כִּי מְבֹאָר בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתּוֹקֵק, רַק בְּלִי שׁוּם לָחַץ וְעַצְבוּת, לַדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, וּלְהַחֲיוֹת עַצְמוֹ, וְלִשְׂמֹחַ מְאֹד עִם מְתֵי מִסְפָּר הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ. בְּעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁבְּסָעִיף זֶה חַיָּבִים לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד, בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מֵעַצְבוּת וּלְהִתְגַּבֵּר תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, כִּי זֶה הָעִקָּר:

</div>

One must also know and remember that sadness greatly harms thought — for through this evil trait, confusions and imaginings overpower the person. Therefore one must be very careful not to fall into sadness even because of the intensification of confusions and imaginings. And one need not be alarmed and afraid of confusions and evil reflections — but rather divert one's thought from them, as described in §2, and turn one's mind from the imaginings — and they will be nullified on their own, as described. And one must always strengthen oneself in the trait of joy through contemplating the kindnesses and goodnesses that Hashem, may He be blessed, does with a person at all times — in health, livelihood, etc. And whoever has, G-d forbid, sufferings — must strengthen himself in faith and trust that the sufferings will certainly be sweetened. And one must contemplate carefully Hashem's kindnesses that He does with the person even within the sufferings — as the Rebbe, of blessed memory, interprets the verse : "In my distress You expanded me." That is: even in a time of sufferings, G-d forbid, the Holy One, blessed be He, expands the person and bestows upon him kindnesses and goodnesses. And one must prevail not to fall, G-d forbid, into sadness and despair. And one must remember that Hashem, may He be blessed, conducts all of a person's years on earth with some sufferings and some kindnesses and expanses. And precisely through these variations the person has the possibility to be aroused to fear of G-d and faith in Providence. Therefore a person must remember in his days of suffering, G-d forbid, that it is forbidden to sink into sadness — and especially not into despair — for the sufferings will certainly be sweetened and will not always be his portion, as the verse states: "For I will not contend forever, nor will I be angry forever" . "For Hashem will not cast off forever" — meaning that Hashem, may He be blessed, will not, G-d forbid, abandon the person forever. And so it is explained in all the books of truth, and especially in Likutay Halachos in many places, that the sufferings that come upon a person are only to arouse him to fear of G-d and Torah observance, each person according to his level. And when the person is aroused as much as he needs to be aroused — then Hashem, may He be blessed, takes the sufferings from him and deals with him with kindness and mercy in all matters where he needs salvation — also materially. And spiritually a person must gladden and invigorate himself with the good points he finds within himself, as explained in Likutay MoHaRaN in the Torah : "I will sing to my G-d while I yet exist." And not to fall into sadness and melancholy because of the spiritual state that does not settle the mind — that he does not fear sufficiently. For it is explained in the books of the Rebbe, of blessed memory, that one must yearn — but without any pressure or sadness — for the highest level, and to invigorate oneself and rejoice greatly with the few good points one finds within oneself. Through the true counsels of this section one must always strengthen oneself — in order to be saved from sadness and always prevail in joy — for this is the essence.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּטְהוֹרוֹת מְכֻנּוֹת "חַיּוֹת טְהוֹרוֹת", וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִלְתִּי טְהוֹרוֹת מְכֻנּוֹת "חַיּוֹת טְמֵאוֹת". מִלְחֶמֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת בְּמֹחַ הָאָדָם הִיא מַמָּשׁ כְּמִלְחֶמֶת הַחַיּוֹת הַטְּהוֹרוֹת וְהַטְמֵאוֹת כַּאֲשֶׁר הֵם בְּיַחַד. וּמִשָּׁמַיִם מַנִּיחִים לַמַחֲשָׁבוֹת לְהִפָּגֵשׁ בְּכַוָּנָה בַּמֹּחַ, כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יִתְגַּבֵּר וְיַכְנִיעַ בְּאֶמְצָעוּת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת. וּכְשֶׁאָדָם נוֹהֵג כָּךְ, וּמִתְחַזֵּק לַחֲשֹׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וּמְסַלֵּק אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, אֲזַי גּוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

</div>

Good and pure thoughts are called "pure living creatures" [חַיּוֹת טְהוֹרוֹת], and evil and impure thoughts are called "impure living creatures" [חַיּוֹת טְמֵאוֹת]. The battle of thoughts in a person's mind is literally like the battle of the pure and impure living creatures when they are together. And from Heaven the thoughts are allowed to meet in the mind intentionally — so that the person will prevail and subdue through the good thoughts the evil thoughts. And when a person conducts himself thus — strengthening himself to always think good thoughts and removing the evil thoughts — he causes great delight to Hashem, may He be blessed.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לִזְכֹּר, כִּי שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּבַת אַחַת אֵינָן יְכוֹלוֹת לִשְׁכֹּן בְּשׁוּם אֹפֶן בַּמֹּחַ. לָכֵן כַּאֲשֶׁר חוֹדְרִים לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חָלִילָה, הָעֵצָה הִיא, לְהַכְנִיס תַּחְתָּן מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בְּכַשְׁרוּת, וַאֲזַי יִבָּטְלוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת מֵאֲלֵיהֶן, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ב'. בְּסָעִיף ח' מֻסְבָּר, שֶׁנַּעֲנוּעַ הָרֹאשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּדֵי לְסַלֵּק מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת אֵינוֹ עוֹזֵר כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא מְקַלְקֵל, כִּי הַמַּחֲשָׁבוֹת מִתְגַּבְּרוֹת יוֹתֵר. לָכֵן הָעֵצָה הִיא כַּמְּבֹאָר, שֶׁלֹּא לָשִׁית אֶת הַלֵּב לַדִּמְיוֹנוֹת וְלַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, רַק לְהִתְחַזֵּק לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה כַּמָּה פְּעָמִים:

</div>

One must remember that two thoughts cannot simultaneously dwell in any manner in the mind. Therefore when evil thoughts, G-d forbid, penetrate the mind — the counsel is to introduce in their place good thoughts of Torah, prayer, or kashrus commerce, and then the evil thoughts will be nullified on their own, as described in §2. In §8 it is explained that shaking one's head and the like — in order to remove alien thoughts — is of no help at all, on the contrary it is harmful, for the thoughts intensify further. Therefore the counsel is, as described, not to take the imaginings and evil thoughts to heart — but rather to strengthen oneself to always think good thoughts, as described above several times.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

הַמַּחֲשָׁבָה הִיא דָּבָר גָּבוֹהַּ וְחָשׁוּב מְאֹד, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת כְּדֵי לְהִכָּנֵס לְעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה, צָרִיךְ לִשְׁתֹּק לְגַמְרֵי. כִּי אֲפִלוּ יְדַבֵּר דִּבּוּרִים טוֹבִים וּכְשֵׁרִים, גַּם כֵּן יַפְסִיד וִיקַלְקֵל אֶת הַמַּחֲשָׁבָה. וַאֲפִלוּ יִשְׁתֹּק לְגַמְרֵי, אִם מֹחוֹ אֵינוֹ זָךְ כָּרָאוּי, עֲלוּלִים בִּלְבּוּלִים רַבִּים לְבַלְבֵּל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. לָכֵן צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד עַל טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, וְלָזֶה זוֹכִים עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים:

</div>

Thought is a very high and important matter. And one who wishes to think holy thoughts in order to enter the world of thought must be completely silent. For even if he speaks good and proper words — this too will impair and corrupt the thought. And even if one is completely silent — if one's mind is not sufficiently pure, many confusions are liable to confuse one's thought. Therefore one must guard very well the purity of thought. And to this one merits through the story-tales of the true Tzadikim.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הִרְהוּרֵי נִאוּף, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הֵם הַטֻּמְאָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. וְעַל יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת צְדָקָה בֶּאֱמֶת נִצּוֹלִים מֵהִרְהוּרֵי נִאוּף. כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַן" (ח"א סִימָן רמ"ב), שֶׁהַמִּלָּה "מָוֶת" מְרַמֶּזֶת עַל הִרְהוּרֵי נִאוּף. וּכְבָר נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (מִשְׁלֵי י, ב), מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁצְּדָקָה מַצִּילָה מֵהִרְהוּרִים רָעִים. וַאֲפִלוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל כָּךְ וּלְדַבֵּר וְלַעֲסֹק יוֹתֵר מִדַּי עִם נָשִׁים, כִּי רִבּוּי דָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִפְגָמִים חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (אֲבוֹת פ"א מ"ה) "וְכָל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ" וְכוּ'. וְרַק מַה שֶׁמֻּכְרָחִים לְדַבֵּר עִם נָשִׁים, הֵן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, הֵן בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים הַמֻּכְרָחִים מַמָּשׁ, דְּבָרִים אֵלּוּ אֵינָם מַזִּיקִים עַל יְדֵי כֹּחַ מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי:

</div>

Lustful reflections [הִרְהוּרֵי נִאוּף], G-d have mercy, are the greatest impurity. And through fulfilling the commandment of charity in truth one is saved from lustful reflections. As explained in Likutay MoHaRaN that the word "מָוֶת" ["death"] alludes to lustful reflections. And the verse already states: "And charity saves from death" — from this we learn that charity saves from evil reflections. And even when one fulfills the commandment of charity as it should be, one must not rely on this and speak and engage excessively with women — for the abundance of such a thing causes blemishes, G-d forbid, as stated in the words of our Sages, of blessed memory : "And whoever multiplies conversation with a woman causes evil to himself" etc. And only what one is compelled to speak with women — whether in commerce, whether in other truly necessary matters — such things do not cause harm through the power of the commandment of charity as it should be.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ הִרְהוּרִים רָעִים הַנִּמְשָׁכִים מִקְלִפָּה קָשָׁה מְאֹד, עַד שֶּׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְגַם כַּאֲשֶׁר עוֹצֵם עֵינָיו, אוֹ פּוֹנֶה לִצְדָדִים, מִתְגַּבְּרִים הִרְהוּרִים אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵהֶם הִיא עַל יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה כָּרָאוּי:

</div>

There are evil reflections that flow from a very hard klipah, until it is very difficult to be saved from them. And even when one closes one's eyes or turns to the sides, these reflections intensify, G-d forbid. And the counsel for being saved from them is through the commandment of charity as it should be.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַמַּחֲשָׁבָה וּלְהַעֲלוֹתָהּ מִבְּחִינַת "הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ", (וַיִּקְרָא טו, ג), הַיְנוּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, לְ"חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה", הַיְנוּ לַמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּמֹחַ מְזֻכָּךְ. וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, הַיְנוּ מֹחַ זָךְ וּמַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר תְּפִלִּין. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁכָּל שֶׁנִּזְהָרִים יוֹתֵר בְּמִצְוַת תְּפִלִּין מַמָּשׁ בְּכָל הַפְּרָטִים, הֵן בַּבָּתִּים, הֵן בַּפָּרָשִׁיּוֹת, הֵן בָּרְצוּעוֹת, וּמְדַקְדְּקִים בְּיוֹתֵר שֶׁיִּהְיוּ כַּהֲלָכָה כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, הֲרֵי זֶה בְּוַדַּאי מְסֻגָּל יוֹתֵר לְתִקּוּן הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבָה. גַּם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לְהֵחָלֵש חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְלֹא לִפֹּל לְעַצְבוּת, כַּאֲשֶׁר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת מִתְגַּבְּרוֹת חָלִילָה עַל הַמֹּחַ, רַק צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְסַלֵּק אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלּוּ עַל יְדֵי הָעֵצָה הַמְבֹאֶרֶת בְּסָעִיף ב', וּלְהַכְנִיס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְעַל יְדֵי עֲבוֹדָה זוֹ שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת לְהַכְנִיעַ וּלְסַלֵּק מִן הַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִתְגַּבְּרוּת בְּמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, מִתְהַוֶּה תִּקּוּן גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּחִינַת תְּפִלִּין, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף ה':

</div>

One must rectify one's thought and elevate it from the aspect of "he has sealed his flesh" [הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ] — that is, from evil thoughts — to the "seal of holiness" [חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה] — that is, to holy thoughts and a purified mind. And this is the aspect of tefillin — meaning a pure mind and pure thoughts, which are the very essence of tefillin. And one must know and remember that the more one is meticulous regarding the commandment of tefillin in every detail — both the boxes, the portions of scripture, and the straps — and is more careful that they be according to the halacha as explained in the Shulchan Aruch — this is certainly more effective for the rectification of mind and thought. One must also be careful not to weaken in resolve and not to fall into sadness when evil thoughts intensify, G-d forbid, upon the mind — but rather to prevail to remove these thoughts through the counsel described in §2, and to introduce the thought into matters of holiness and good deeds. And through this service of prevailing to subdue and remove evil thoughts from the mind, and prevailing in good thoughts — a great and wondrous rectification in the aspect of tefillin is accomplished, as described in §5.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

הַמַּחֲשָׁבָה הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ, כַּמֻּסְבָּר בַּסְּעִיפִים הַקּוֹדְמִים. לָכֵן יֵשׁ לִזְכֹּר, בְּעֵת אֲשֶׁר חוֹדְרוֹת חָלִילָה לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת, חָכְמוֹת זָרוֹת וַחֲקִירוֹת, שֶׁהֵן הֵפֶךְ הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה וְהַתְּמִימָה, אֶפְשָׁר לִדְחוֹתָן בְּקַל בְּעֵצָה הַמְבֹאֶרֶת בְּסָעִיף ב'. הַיְנוּ, לְהַכְנִיס לַמֹּחַ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וּמִמֵּילָא יִבָּטְלוּ הַהִרְהוּרִים הָרָעִים, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף י"א, שֶׁשְּׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לָדוּר בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת בְּמֹחַ הָאָדָם. וְגַם כַּאֲשֶׁר הַמַּחֲשָׁבָה נוֹטָה חָלִילָה, וְנוֹפֶלֶת לִמְקוֹמוֹת לֹא טוֹבִים, יָכוֹל הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. וּכְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַטּוֹת סוּס תּוֹעֶה בְּאוֹרְחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּעַל כָּרְחוֹ, כֵּן מַמָּשׁ הִיא מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם. כַּאֲשֶׁר הַמַּחֲשָׁבָה תּוֹעָה וְגוֹלֶשֶׁת לְהִרְהוּרִים לֹא טוֹבִים חָלִילָה, אֶפְשָׁר בְּעַל כָּרְחָהּ לְהַטּוֹתָהּ לְטוֹב, לְהִרְהוּרִים טוֹבִים, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

Thought is in the person's hands to direct as he wishes, as explained in the previous sections. Therefore one must remember: at a time when evil thoughts of lusts, alien wisdoms, and inquiries — which are contrary to simple and wholehearted faith — penetrate the mind, G-d forbid, it is possible to push them away easily through the counsel described in §2. That is: to introduce into the mind thoughts of Torah, prayer, or faithful commerce — and the evil reflections will then be nullified on their own, as described in §11, since two thoughts cannot dwell at one and the same time in a person's mind. And also when the thought inclines, G-d forbid, and falls to improper places — a person can direct it to the straight path. And just as it is possible to forcibly direct a straying horse on crooked paths to the straight path — so too precisely is it with a person's thought. When the thought strays and slides to improper reflections, G-d forbid — it is possible against its will to direct it to good, to good reflections, as described above.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

גֹּדֶל הַמַּחֲשָׁבָה וְיִקְרָתָה הֵם לְאֵין שִׁעוּר. עַל כֵּן צָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר כִּי מִמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת שֶׁל תּוֹרָה תְּפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, נַעֲשִׂים וְנִבְנִים בִּנְיָנִים אֲמִתִּיִּים הַמִּתְקַיְּמִים לְנֶצַח נְצָחִים. וְכַאֲשֶׁר מְהַרְהְרִים חָלִילָה בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁל תַּאֲווֹת, חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת, מַגִּיעִים עַל יְדֵי זֶה לְקִלְקוּלִים גְּדוֹלִים וּמִכְשׁוֹלוֹת חַס וְשָׁלוֹם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ תָּמִיד מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְיִתֵּן בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת:

</div>

The greatness and preciousness of thought are beyond all measure [לְאֵין שִׁעוּר]. Therefore one must know and remember that from good thoughts of Torah, prayer, and good deeds — true buildings are made and built that endure forever and ever. And when one reflects, G-d forbid, in evil thoughts of lusts, wisdoms, and inquiries — one arrives through this at great corruptions and stumbling-blocks, G-d forbid. May Hashem, may He be blessed, always save us from evil thoughts and place within us good thoughts.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, כִּי מַחֲשָׁבָה רָעָה מַזִּיקָה חַס וְשָׁלוֹם מְאֹד. הַקִּלְקוּל וְהַנֶּזֶק הַנִּגְרָמִים מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לְבַטְּאָם וּלְכָתְבָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַצִּילֵנוּ תָּמִיד מִמַּחֲשָׁבוֹת לֹא טוֹבוֹת:

</div>

One must guard oneself very carefully from evil thoughts, for an evil thought harms, G-d forbid, greatly. The corruption and damage caused by evil thoughts are so great that it is completely impossible to express and write them. May Hashem, may He be blessed, always save us from evil and improper thoughts.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שָׁפֵל וּמֻעָט בְּעֵינֶיךָ בִּבְחִינַת "מָה", כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה "וְנַחְנוּ מָה", וְתַכְנִיס תָּמִיד אֱלֹקוּתוֹ בְּמַחְשַׁבְתְּךָ, כִּי פֵּרוּשׁ "מַחֲשָׁבָה" הוּא "חֲשֹׁב מֶה", וּ"מָה" מְרַמֵּז לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק שֵׁנִי סִימָן פ"ב, הַיְנוּ שֶׁתְּבַטֵּל עַצְמְךָ תָּמִיד בֶּאֱמֶת לְהַשְׁגָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתֵדַע וְתִזְכֹּר, שֶׁבְּדַעְתְּךָ וְשִׂכְלְךָ אֵינְךָ יָכוֹל לִפְעֹל מְאוּמָה, רַק בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן חַיָּב אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר תִּזְדַּקֵּק לְטוֹבָה וְלִישׁוּעָה הֵן בְּרוּחָנִיּוּת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, תֵּדַע שֶׁזֹּאת תַּשִּׂיג רַק עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, כִּי אֵין אַחֵר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ מִלְּבַדּוֹ, וּכְשֶׁתַּעֲשֶׂה כֵּן, אֲזַי יִבָּטְלוּ מֵעָלֶיךָ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁל שׂוֹנְאֶיךָ, הַחֲפֵצִים לְהָרַע לְךָ, וְתִוָּשַׁע בְּכָל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁאַתָּה זָקוּק לָהֵן, וִיקֻיָּם מַה שֶׁמְּבֹאָר בְּמַסֶּכֶת אֲבוֹת (פ"ב מ"ד): "בָּטֵל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ" הַיְנוּ, כַּאֲשֶׁר תְּבַטֵּל רְצוֹנְךָ לִרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבַטֵּל רְצוֹן שׂוֹנְאֶיךָ מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ:

</div>

When you will be in truth lowly and small in your own eyes in the aspect of "מָה" ["what"] — as the verse says: "And what are we" — and you always introduce His divinity into your thought, for the meaning of "מַחֲשָׁבָה" ["thought"] is "חֲשֹׁב מֶה" — "think of 'What'" — and "מָה" alludes to Hashem, may He be blessed, as explained in Likutay MoHaRaN Part II, §82 — meaning that you always nullify yourself in truth to Hashem's Providence, and you know and remember that through your own mind and intellect you can accomplish nothing — but in every matter and affair you are obligated to pray to Hashem, may He be blessed. That is: when you require goodness and salvation whether spiritually or materially — know that you will attain this only through prayer and request, for no other can save you except He. And when you do thus — then all the battles and wishes of your enemies who wish to harm you will be nullified from you, and you will be saved in all the salvations you need. And it will be fulfilled as stated in tractate Avos : "Nullify your will before His will, in order that He nullify the will of others before your will." That is: when you nullify your will before the will of Hashem, may He be blessed — then Hashem, may He be blessed, will nullify the will of your enemies before your will.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי מִמַּחֲשָׁבָה יָכוֹל לִצְמֹחַ דָּבָר חִיּוּנִי מַמָּשׁ: הַמַּחֲשָׁבָה גְּבוֹהָה וַחֲשׁוּבָה מְאֹד יוֹתֵר מִכָּל הָעִנְיָנִים הָרָמִים וְהַנִּשְׂגָּבִים הַמְּצוּיִים בָּאָדָם. כִּי בָּאָדָם מְצוּיִים כֹּחוֹת גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים מְאֹד, כֹּחַ הָרְאִיָּה, כֹּחַ הַשְּׁמִיעָה, כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְהַמַּחֲשָׁבָה גְּבוֹהָה וַחֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. בַּמַּחֲשָׁבָה אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנִשְׂגָּבִים מְאֹד. עַל כֵּן צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד אֶת הַמַּחֲשָׁבָה, כַּמְּבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת:

</div>

One must guard thought very carefully, for from thought something actual and vital can grow.

Thought is higher and more important than all the lofty and sublime matters found in the person. For in the person there are great and important powers — the power of sight, the power of hearing, the power of speech — and thought is higher and more important than all of them. Through thought one can understand and attain very high and sublime matters. Therefore one must guard thought very, very carefully, as explained in the books of the Rebbe, of blessed memory, in many places.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ וְאֵצֶל מִי שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל בֶּאֱמֶת לִמְצוֹא נְקוּדַת אֱמֶת, עוֹלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְרֶגַע מַחֲשָׁבָה אוֹ רַעְיוֹן וְהֵרְגֵּשׁ שֶׁל חִדּוּשׁ תּוֹרָה אֲמִתִּי, אֲבָל זוֹרֵחַ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּפוֹרֵחַ מִיַּד, הַיְנוּ שֶׁשְּׁכָחוֹ מִיַּד. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם הַזּוֹכֶה לְכָךְ לִהְיוֹת אִישׁ חָיִל, לִרְדֹּף אַחַר הַבְרָקָה זוֹ וּלְתָפְסָהּ שׁוּב. הַיְנוּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהִזָּכֵר בְּאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה וּלְהוֹצִיאָהּ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הַיְנוּ, לְבַצֵּעַ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב עַל יְדֵי חִדּוּשׁ תּוֹרָה זֶה שֶּׁהִשִּׂיג. כַּמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אֲבוֹת פ"א מ"ז): "לֹא הַמִּדְרָשׁ הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה":

</div>

It sometimes happens that for one who genuinely strives to find a point of truth — a thought, idea, and feeling of a true Torah innovation arises in his mind for a moment, but immediately sparkles in his thought and flies away — meaning he immediately forgets it. Therefore the person who merits this must be a man of valor [אִישׁ חָיִל] — to pursue this flash and seize it again. That is: one must greatly strengthen himself to recall that good thought and bring it from potential to actuality — that is, to execute some good deed through this Torah innovation he attained. As stated in the words of the Sages, of blessed memory : "Not the study is the primary thing, but the deed."



# מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה

URL: https://ajew.org/reader-plain/shimshon-עצות-המבוארות/1/9/

# מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה

<div dir="rtl">מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/shimshon-עצות-המבוארות/1/9


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לֹא לְהִתְבַּלְבֵּל נֹכַח הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּכָל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב עַל יָדָם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵם נוֹהֲגִים בְּכָל הָעִנְיָנִים עַל פִּי הַתּוֹרָה וְהָאֱמֶת. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַקּוּשְׁיוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים בְּמֹחַ הָאָדָם עַל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מֵחֲמַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, נוֹבְעִים מֵחֲמַת שֶׁהַמֹּחַ מְקֻלְקָל מְאֹד מִתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, וּבִפְרָט עַל יְדֵי קִלְקוּל פְּגָם הַבְּרִית, הַיְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים מִן הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית. וּמֵחֲמַת קִלְקוּל מֹחוֹ, חֲפֵצוֹת דֵּעוֹתָיו הָרָעוֹת לְהַרְחִיקוֹ וְלִדְחוֹתוֹ מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּמֵאַנְשֵׁי אֱמֶת הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי אֶת הַתִּקּוּן לְמִדּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו יָכוֹל הוּא לְהַשִּׂיג רַק עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְתַלְמִידֵיהֶם הָאֲמִתִּיִּים. וּמֵחֲמַת זֹאת מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע מְאֹד עַל כָּל אָדָם בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת, שֶׁלֹּא לָתֵת לוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְאַנְשֵׁיהֶם. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לָחוּס וּלְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, וְדַוְקָא עַל יְדֵי הַבִּלְבּוּלִים וְהַקּוּשְׁיוֹת הַחוֹדְרִים לְמֹחוֹ עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם, צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר וְלָקַחַת לְעַצְמוֹ תּוֹכֵחָה וּמוּסָר לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, שֶׁהַבִּלְבּוּלִים וְהַקּוּשְׁיוֹת רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְאַנְשֵׁיהֶם, וְעַל יְדֵי הִתְרַחֲקוּת זוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר חָלִילָה מְקֻלְקָל בְּמֹחוֹ, בְּמִדּוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו לָנֶצַח. אֲבָל עַל יְדֵי קֵרוּב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְקִיּוּם עֵצוֹתֵיהֶם, בְּוַדַּאי יְתֻקַּן, הֵן בַּמֹּחַ, הֵן בְּמִדּוֹת, הֵן בְּמַעֲשִׂים:

</div>

One must be very careful not to become confused in the face of strife between true Tzadikim. Rather: one must believe in all the true Tzadikim, that through them it is possible to draw close to Hashem, may He be blessed, and that they conduct themselves in all matters according to the Torah and truth. For all the confusions and difficulties that arise in a person's mind regarding the true Tzadikim because of the strife between them — these flow from the mind being very corrupted through lusts and evil character traits, and especially through the corruption of the blemish of the bris — that is, evil reflections of the general lust. And because of the corruption of his mind, his evil views wish to distance him and push him away from the true Tzadikim and from the people of truth who are close to them. And every person must know that the rectification of his character traits and deeds he can attain only through genuine closeness to the true Tzadikim and their true disciples. And because of this the evil inclination overpowers every person greatly with all manner of stratagems — so as not to allow him to draw close to the true Tzadikim and their people. Therefore a person must pity and have mercy upon himself and contemplate well — and precisely through the confusions and difficulties that penetrate his mind regarding the true Tzadikim and their people, he must be aroused and take upon himself rebuke and mussar to return to Hashem, may He be blessed. For he must contemplate well: the confusions and difficulties wish to distance him from the true Tzadikim and their people — and through this distancing he could remain, G-d forbid, corrupted in his mind, character traits, and deeds forever. But through closeness to the true Tzadikim and fulfillment of their counsels — he will certainly be rectified: both in mind, in character traits, and in deeds.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִמְצוֹא אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה בְּכָל יְהוּדִי, וְלֹא לְהַבִּיט כְּלָל בְּחֶסְרוֹנוֹתָיו וּבְמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת, כִּי עַל יְדֵי שֶׁמַּבִּיטִים בְּחֶסְרוֹנוֹת הָאָדָם, בָּאִים לִידֵי שִׂנְאָה, קִנְאָה וּמַחֲלֹקֶת. רַק שֶׁעַל פִּי רֹב יֵשׁ בָּאָדָם מִדּוֹת רָעוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים גַּם כֵּן, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִלְמֹד חַס וְשָׁלוֹם מִמִּדּוֹתֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְצָרִיךְ לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, אֲפִלוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַזִּים אוֹתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִנָּצֵל תָּמִיד מִמַּחֲלֹקֶת וּמִשִּׂנְאָה וְקִנְאָה. וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁדָּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, עוֹשֶׂה כֶּתֶר יָקָר מְשֻׁבָּץ בְּכַמָּה מִינֵי אֲבָנִים יְקָרוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' בְּסוֹף הַתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" סִימָן ו':

</div>

One must always strive to find some merit and good point in every Jew, and not look at all at his deficiencies and evil character traits — for through looking at a person's deficiencies one comes to hatred, envy, and strife. But while on the other hand most people also have evil character traits and evil deeds — therefore one must be very careful not to learn, G-d forbid, from their evil character traits and deeds. And one must judge every person favorably — even those people who contend against him and disgrace him — and through this one will always be saved from strife, hatred, and envy. And through judging every person favorably, one makes a precious crown studded with many precious stones for Hashem, may He be blessed, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, at the end of the Torah "Kra es Yehoshua," §6.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבָה עַל מִשֶׁהוּ, וּמְבַזִּים אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק, וְאֵינוֹ מֵשִׁיב מִלְחָמָה לַאֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים בּוֹ וּמְבַזִּים אוֹתוֹ, רַק שׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁחָפֵץ לְצַעֵר אֶת מִי שֶׁנִּלְחַם בּוֹ, רַק שׁוֹתֵק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת, הֲרֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּר הַתִּקּוּן עַל כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו. וְהוּא חָכָם אֲמִתִּי וְזוֹכֶה לְ"כָבוֹד אֱלוֹקִי" וּלְחֵלֶק טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינָה שֶׁל "אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא," (עַיֵּן יְחֶזְקֵאל א, כ"ו.) שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט לְכָל הָאֲנָשִׁים בָּאֵי עוֹלָם:

</div>

When there is strife and quarrel against someone and he is disgraced — and he is silent, not returning the battle against the people who battle him and disgrace him, but rather hears his shame and remains silent, and not because he wishes to pain the one who battles him — but remains silent so that it will be an atonement for his iniquities and rectify his sins — this is the very essence of repentance and the primary rectification for all his sins and iniquities. And he is a true sage and merits "Divine honor" [כָּבוֹד אֱלוֹקִי] and a good portion in the World to Come, and will merit to be included in the aspect of "the man sitting upon the throne" — from which judgment goes forth for all the people of the world.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אָסוּר לָאָדָם לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים וְחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, רַק מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, שֶׁכְּבָר סִלֵּק וּבִטֵּל כָּל הָרַע מֵאַרְבַּע הַיְסוֹדוֹת וְתִקֵּן כָּל מִדּוֹתָיו, עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה, צַדִּיק כָּזֶה וַאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֵלָיו מְסֻגָּלִים לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים. אֲבָל אָדָם שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּטֵּל אֶת הָרַע שֶׁבּוֹ לְגַמְרֵי, אֲפִלוּ שֶׁהָרַע נִמְצָא בּוֹ רַק בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, הַיְנוּ, שֶׁבַּפֹעַל אֵינוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה כָּל עוֹד אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי נִסָּיוֹן, אֲבָל אִם יַגִּיעַ לְנִסָּיוֹן עָלוּל הוּא חָלִילָה לְהִכָּשֵׁל, אָדָם כָּזֶה אֵינוֹ נֶחְשָׁב צַדִּיק גָּמוּר, וְאָסוּר לוֹ לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים, כִּי הָרָשָׁע עָלוּל חַס וְשָׁלוֹם לְהַזִּיק לוֹ בְּכֹחַ וּבִגְבוּרָה, שֶׁמְּקַבֵּל מִן הַסִּטְרָא אָחֲרָא. אֲבָל מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, יָכוֹל לְהוֹרִיד עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַצִּנּוֹר שֶׁדַּרְכּוֹ מְקַבֵּל הָרָשָׁע אֶת כֹּחוֹ, וְלִשְׁבֹּר, לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל אֶת הָרָשָׁע כָּרָאוּי:

</div>

It is forbidden for a person to provoke the wicked and those who contend against truth — except for one who is a complete Tzadik who has already removed and nullified all evil from the four elements and rectified all his character traits, until he is certain that no stumbling-block of transgression will befall him. Such a Tzadik and the people close to him are suited to provoke the wicked. But a person who has not yet completely nullified the evil within him — even if the evil is within him only in potential and not in actuality, meaning he does not actually transgress as long as he is not standing before a trial, but if a trial came he could, G-d forbid, stumble — such a person is not considered a complete Tzadik, and it is forbidden for him to provoke the wicked, for the wicked could, G-d forbid, harm him through the strength and power he receives from the Sitra Achara. But one who is a complete Tzadik can lower himself into the channel through which the wicked receives his power, and break, subdue, and humble the wicked as it should be.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִים בְּמִצְוַת צִיצִית, שֶׁהַצִּיצִית תִּהְיֶה בְּכַשְׁרוּת וּבִשְׁלֵמוּת, כַּמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַחוֹלְקִים, הַיְנוּ הָאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, וְאֶפְשָׁר לְהַשְׁפִּילָם וּלְהַכְנִיעָם:

</div>

Through being meticulous regarding the commandment of tzitzis — that the tzitzis be with kashrus and completeness as explained in the Shulchan Aruch — through this it is possible to prevail against those who contend — that is, the people who contend against truth — and it is possible to humble and subdue them.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

הָרְשָׁעִים וְהַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, כִּי אֵין לָהֶם רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה הַנִּמְשָׁךְ רַק עַל יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת. גַּם מְבֹאָר בְּסִפְרֵי הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁעִקַּר הַנְּשָׁמָה הוּא הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל שֶׁבָּאָדָם, לְהָבִין - שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, לְהִתְיָרֵא מִלַּעֲבֹר עַל רְצוֹנוֹ, וּלְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה. וְאֵלּוּ הָרְשָׁעִים, עַל יְדֵי תַּאֲווֹתֵיהֶם הָרָעוֹת וּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים אִבְּדוּ אֶת הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְלֹא נוֹתָר בָּהֶם כִּי אִם נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית, הַיְנוּ הַשֵּׂכֶל הַמְגֻשָּׁם הַמָּצוּי גַּם בִּבְהֵמָה, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים רַק לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּשְׁאָר תַּאֲווֹת כִּבְהֵמָה מַמָּשׁ, אֲבָל אֶת הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁבִּגְלָלוֹ יְכֻנֶּה "אָדָם", אִבְּדוּ, עַל כֵּן קְרוּיִים הֵם מֵתִים אֲפִלוּ בְּחַיֵּיהֶם. כִּי הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא עִקַּר הָאָדָם כְּבָר מֵת בְּקִרְבָּם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְאֵין בָּהֶם רַק הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה:

</div>

The wicked and those who contend against the true Tzadikim — even during their lives they are called dead [מֵתִים], for they have no spirit of holy life which flows only through the true Tzadikim. And it is also explained in the books of the Rebbe, of blessed memory, that the essence of the soul is the knowledge and intellect in the person — to understand that the primary purpose is to believe in Hashem, may He be blessed, and His particular Providence, to fear transgressing His will, and to lovingly fulfill the commandments of the Torah. And these wicked people — through their evil lusts and evil deeds — have lost the true knowledge and intellect mentioned above, and there remains in them only the animal soul [נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית] — that is, the coarse intellect present even in animals: meaning they know only to eat, drink, and fulfill other lusts like a literal animal. But the true intellect through which one is called "Adam" [אָדָם] — they have lost. Therefore they are called dead even in their lifetime. For the true intellect, which is the very essence of the person, has already died within them, G-d have mercy, and there remains in them only the animal soul, as described above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

מַה שֶׁעַל פִּי רֹב הַלּוֹמְדִים, הַיְנוּ הָאֲנָשִׁים הַמְּכֻנִּים כָּךְ בְּשֶׁל יַדְעָנוּתָם הָרַבָּה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, חוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, דָּבָר זֶה נוֹבֵעַ מֵחֲמַת שֶׁהֵם לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּגֵאוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעַל יְדֵי זֶה מְקַבְּלִים פִּתְחוֹן פֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים רָעִים וּבְזוּיִים עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְתַקְּנִים כָּל דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים וְהוֹפְכִים אוֹתָם לְ"הֲלָכוֹת", הַיְנוּ לִמּוּדֵי אֱמֶת. וְדַוְקָא עַל יְדֵי דִּבּוּרֵיהֶם הָרָעִים וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁמְּבַזִּים אֶת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, מַעֲלִים הַצַּדִּיקִים שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:

</div>

The fact that most lamdanim [learned people] — meaning people called such because of their great knowledge in Torah study — contend against the Tzadikim: this flows from the fact that they study Torah with pride, G-d have mercy, and through this they receive license to speak evil and contemptible words against the true Tzadikim. But the true Tzadikim rectify all their evil words and transform them into "halachos" — true teachings. And precisely through their evil words and the disgrace with which they disgrace the true Tzadikim — the Tzadikim bring great delight [שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים] to Hashem, may He be blessed.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁסּוֹבְלִים יִסּוּרִים מֵחוֹלְקִים וּרְשָׁעִים הַמּוֹנְעִים מִן הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ, שֶׁהָרְשָׁעִים וְהַלֵּצִים מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגֶד אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים, וּמַרְעִימִים וּמְבַלְבְּלִים אוֹתָם בְּיִסּוּרִים, כְּדֵי לְהַרְחִיקָם מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל מֵהֶם וּלְהַכְנִיעָם, כִּי אִם עַל יְדֵי עַרְכָּאוֹת וּמִשְׁפְּטֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲזַי מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַכְנִיעַ וּלְהַשְׁפִּיל אֶת הָרְשָׁעִים וְהַלֵּצִים עַל פִּי מִשְׁפְּטֵי הָאֻמּוֹת, הַיְנוּ עַל יְדֵי הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. גַּם מִצְוָה גְּדוֹלָה הִיא לְפַזֵּר מָמוֹן כְּדֵי לְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם עַל יְדֵי מִשְׁפְּטֵי הָאֻמּוֹת, כַּמְּבֹאָר, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנִים וּמַעֲלִים מִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה מִתַּקֵּן מִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל בָּתֵּי דִּין דְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁדִּינֵי תּוֹרָה יֵצְאוּ לְלֹא שׁוּם עִוּוּת וְשֶׁקֶר. וְכֵן מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת", שֶׁלִּפְעָמִים מְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָרְשָׁעִים וְהַחוֹלְקִים, הַיְנוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם סוֹבְלִים אֶת הָאֱמֶת, יִתְגַּבְּרוּ כְּנֶגֶד אַנְשֵׁי אֱמֶת, וְאֵלּוּ אֵינָם יְכוֹלִים לְהַכְנִיעָם כִּי אִם עַל יְדֵי מִשְׁפָּטִים וְדַיָּנִים שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּכְדֵי שֶׁמִּשְׁפַּט דִּקְדֻשָּׁה יְתֻקַּן, כַּמְּבֹאָר בְּסָעִיף זֶה:

</div>

When one suffers from those who contend and from the wicked who prevent one from holiness — meaning when the wicked and scoffers overpower against true, upright people and torment and confuse them with sufferings in order to distance them from the path of truth, the path of Torah — and these upright people cannot be saved from them and subdue them except through the courts of the nations of the world — then it is a great commandment to strive to subdue and humble the wicked and scoffers through the laws of the nations, meaning through the government and the rule of the nations of the world. And it is also a great commandment to disperse money in order to subdue and humble them through the laws of the nations, as described — and through this the judgment of holiness [מִשְׁפָּט דִּקְדֻשָּׁה] is rectified and elevated from the klipos and the Sitra Achara. That is: through this the judgment of holiness of the Jewish courts of law is rectified, so that Torah laws should emerge without any distortion and falsehood. And it is also explained in Likutay Halachos that sometimes Hashem, may He be blessed, arranges that the wicked and the contentious — people who cannot tolerate truth — should overpower against people of truth, and these cannot subdue them except through the judgments and judges of the nations of the world — in order that the judgment of holiness be rectified, as described in this section.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

מוֹכִיחֵי הַדּוֹר, הַיְנוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, הַהוֹלְכִים וְנוֹסְעִים עַל פְּנֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ וּלְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מוֹכִיחִים אֵלּוּ מְבַטְּלִים - אֶת הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים מִן הָעוֹלָם, מַרְבִּים שָׁלוֹם עַל יְדֵי עֲבוֹדָתָם וּמוֹנְעִים מַחֲלֹקֶת וּמִלְחָמָה. וְעַל יְדֵי הַתּוֹכֵחָה וְהַמּוּסָר מְקָרְבִים אֶת לֵב יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כִּי כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְחוֹקִים חַס וְשָׁלוֹם מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, בְּוַדַּאי גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרֻחָק מֵהֶם חָלִילָה, וְאֵין חָלִילָה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה וְהַמּוּסָר מִפִּי מוֹכִיחֵי הָאֱמֶת, יֵשׁ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לְבֵינוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכַאֲשֶׁר הָרַע בַּדּוֹר מִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁמִּתְקַלְקְלִים הַתּוֹכֵחָה וְהַמּוּסָר, הַיְנוּ, שֶׁאַנְשֵׁי הַדּוֹר מַרְשִׁיעִים כָּל כָּךְ וּמְרֻחָקִים מִן הָאֱמֶת, עַד שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים עוֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַתּוֹכֵחָה מִפִּי מוֹכִיחֵי הָאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה מִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְנִגְרָמִים גֵּרוּשִׁים וּמַחֲלֹקֶת. הַיְנוּ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְגֹרָשִׁים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְיֵשׁ מִלְחֲמוֹת וּמַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם, הֵן בִּכְלָלִיּוּת בֵּין מְדִינָה לִמְּדִינָה, הֵן בִּפְרָטִיּוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְכָל זֹאת בִּגְלָל שֶּׁאֵין שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַמּוּסָר מִפִּי הַמּוֹכִיחִים הָאֲמִתִּיִּים, וְעַל יְדֵי זֶה תּוֹעֶה כָּל אָדָם עַל יְדֵי דֵּעוֹתָיו הַכּוֹזְבוֹת וְנוֹפֵל לְהַרְבֵּה מִכְשׁוֹלוֹת וּפְגָמִים. כִּי מִפְּגָמִים וּמִכְשׁוֹלוֹת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל רַק עַל יְדֵי הַדֵּעוֹת שֶׁל הַמּוֹכִיחִים, צַדִּיקֵי הָאֱמֶת. כָּךְ מְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת:

</div>

The rebukers of the generation — that is, the true Tzadikim of the generation who travel and journey across the lands in order to rebuke and return to repentance the children of Israel to their Father in Heaven — these rebukers nullify troubles and sufferings from the world, increase peace through their service, and prevent strife and war. And through the rebuke and mussar they draw the heart of Israel close to their Father in Heaven. For when the children of Israel are, G-d forbid, distant from the path of Torah, the path of truth — then certainly Hashem, may He be blessed, is also distant from them, G-d forbid, and there is, G-d forbid, no peace between Israel and Hashem, may He be blessed. But when Israel draws close to Hashem, may He be blessed, through the rebuke and mussar from the mouths of the true rebukers — there is peace between them and Him, may He be blessed. And when the evil in the generation intensifies, G-d forbid, until the rebuke and mussar become corrupted — meaning the people of the generation have become so wicked and distant from truth that they no longer wish to hear the rebuke from the mouths of the true rebukers — through this the peace in the world is corrupted, and exiles and strife are caused. That is: Israel is exiled from place to place, and there are wars and strife in the world — both generally between nation and nation, and personally between one person and his fellow. And all this because they do not listen to the words of truth and mussar from the mouths of the true rebukers — and through this every person errs through his false views and falls into many stumbling-blocks and blemishes. For from blemishes and stumbling-blocks one can be saved only through the views of the rebukers, the true Tzadikim. Thus is it explained in Likutay Halachos in many places.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לִדְחוֹת אֶת הַמִּתְנַגְּדִים וְהַחוֹלְקִים עַל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת וּמְקֹרָבֵיהֶם, אֲזַי מַפִּיל אוֹתָם לְתַאֲוַת מָמוֹן, וּמְעוֹרֵר בָּהֶם רָצוֹן וּתְשׁוּקָה שֶׁיִּרְדְּפוּ תָּמִיד אַחַר מָמוֹן, הָרְחָבָה וְתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּלוּלִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְרוּדִים תָּמִיד בְּתַאֲווֹתֵיהֶם, עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּ מִצַדִּיקֵי הָאֱמֶת וּמְקֹרָבֵיהֶם. וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן הִיא רַחֲמָנָא לִצְּלָן מַמָּשׁ "שְׁמָד", עֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין (פָּנִים חֲשׁוּכוֹת), עַצְבוּת, מָרָה שְׁחוֹרָה וּמִיתָה, ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ. וְאֵין נְפִילָה גְּדוֹלָה, הַיְנוּ, שֶּׁאֵין קִלְקוּל וּמִכְשׁוֹל גָּדוֹל יוֹתֵר מִתַּאֲוַת מָמוֹן. וּבִפְרָט, כַּמְּבֹאָר בְּ"סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, (מַעֲשֶׂה י"ב מִבַּעַל תְּפִלָּה), שֶׁמִּכָּל הַתַּאֲווֹת קַל יוֹתֵר לְהִנָּצֵל מֵאֳשֵׁר מִתַּאֲוַת מָמוֹן. כִּי תַּאֲוָה זוֹ וְדַאֲגַת פַּרְנָסָה מְמָרְרִים אֶת חַיֵּי הָאָדָם כָּל יָמָיו, וְעַל יְדֵי תַאֲוָה מְגֻנָּה זוֹ עָלוּל לְאַבֵּד חָלִילָה, חֶלְקוֹ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, אִם אֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן כָּרָאוּי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַקִּלְקוּלִים וְהַמִּכְשׁוֹלוֹת הַיּוֹצְאִים מִתַּאֲוַת הַמָּמוֹן, בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶם. וְכַאֲשֶׁר פּוֹרֶצֶת מַחֲלֹקֶת בֵּין אֲנָשִׁים, צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁמִּי שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹתֵר בְּרִיתוֹ עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק אֱמֶת, יָכוֹל לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ הָרָחוֹק מִמֶּנּוּ מִמַּדְרֵגָתוֹ בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הַבְּרִית לְתַאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהִיא נְפִילָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הוּא הַקִּלְקוּל וְהַמִּכְשׁוֹל הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִפֹּל לְתַאֲוַת מָמוֹן עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת. וְהָעֵצָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא, לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִמַּחֲלֹקֶת אֲפִלוּ בְּמַשֶּׁהוּ:

</div>

When Hashem, may He be blessed, desires to push away the opponents and those who contend against the true Tzadikim and their followers — He causes them to fall into the lust for money, and arouses in them will and desire to always pursue money, abundance, and the pleasures of this world — all of which are included in the lust for money — in order that they be always busy with their lusts, until they forget the true Tzadikim and their followers. And one must know and remember that the lust for money is, G-d have mercy, literally "apostasy, idolatry, dark faces, sadness, melancholy, and death" — may Hashem protect and save us. And there is no greater fall — meaning there is no greater corruption and stumbling-block than the lust for money. And especially, as described in the story-tales of our Rebbe, of blessed memory — of all the lusts, it is harder to be saved from the lust for money than from any other. For this lust and the worry about livelihood embitter a person's life all his days — and through this shameful lust one is liable to lose, G-d forbid, one's portion in both worlds — if one does not contemplate properly to feel the corruptions and stumbling-blocks that come from the lust for money, in order to be saved from them. And when strife breaks out between people, one must know that whoever guards his bris better — through genuine closeness to a true Tzadik — can cause his fellow who is more distant from him in the matter of guarding the bris to fall from his level in the matter of guarding the bris to the lust for money — which is a very great fall, for it is the greatest corruption and stumbling-block, as described above. Therefore every person must be very careful not to fall into the lust for money through strife. And the best counsel is to distance oneself greatly from strife — even by the smallest amount.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

הַמִּתְנַגְּדִים הַמְבַזִּים וּמְחָרְפִים אֶת יִרְאֵי הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים, עוֹשִׂים כֵּן מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים כּוֹזְבִים, שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פִּינְחָס דַּף רנג) מְכַנֶּה אוֹתָם בְּשֵׁם "שֵׁדִין יְהוּדָאִין". וְתוֹרָה זוֹ, שֶׁהַמִּתְנַגְּדִים מְקַבְּלִים מִפִּיהֶם, תּוֹרָה כּוֹזֶבֶת הִיא, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְעוֹרֵר שׁוּם אָדָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְקִיּוּם הַמִּצְווֹת בֶּאֱמֶת. מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּאֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְטוֹבָה, אַדְּרַבָּא, עַל יָדָם נוֹפְלִים חָלִילָה, לִכְפִירוֹת וּלְהִתְנַגְּדוּת:

</div>

The opponents who disgrace and revile the truly G-d-fearing do so because they receive Torah from false Torah scholars whom the holy Zohar calls "שֵׁדִין יְהוּדָאִין" ["Jewish demons"]. And the Torah these opponents receive from them is false Torah — and it cannot arouse any person to genuine fear of G-d and Torah observance. From such Torah scholars it is impossible to receive any benefit and good — on the contrary, through them one falls, G-d forbid, into heresies and opposition.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַכְנָסַת אוֹרְחִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים זוֹכִים לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּית. גַּם זוֹכִים עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמִּתְנַגְּדִים, הַחוֹלְקִים וְהַלֵּצִים, וּבִפְרָט שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּנֵיהֶם כְּלָל:

</div>

Through hospitality toward true Torah scholars one merits true faith. And one also merits through this commandment to prevail against the opponents, those who contend and the scoffers — and especially not to be deterred before them at all.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הָאֲנָשִׁים הַדָּנִים תָּמִיד כָּל אָדָם לְכַף חוֹב, וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד חֶסְרוֹנוֹת וּפְגָמִים בַּאֲחֵרִים, אֵלּוּ בָּאִים מִתֹּקֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּמִבְּחִינַת "קֵץ כָּל בָּשָׂר" (בְּרֵאשִׁית ו, יג), מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל שׁוּם אָדָם, וּמוֹצְאִים בְּכָל אָדָם חֶסְרוֹנוֹת וְקִלְקוּלִים. מִדָּה רָעָה זוֹ שֶׁל חִפּוּשׂ חֶסְרוֹנוֹת נוֹבַעַת מִפְּגַם הַדִּבּוּר, הַיְנוּ לָשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת, לֵיצָנוּת וְכוּ', ה' יִשְׁמְרֶנּוּ וְיַצִּילֵנוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ מִדָּה רָעָה זוֹ, הַיְנוּ לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף חוֹב, כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַדִּבּוּר, הַיְנוּ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד מִדִּבּוּרִים פְּגוּמִים, וּלְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרֵי קְדֻשָּׁה:

</div>

People who always judge every person unfavorably, and always search for deficiencies and blemishes in others — these come from the power of the Sitra Achara and from the aspect of "the end of all flesh" [קֵץ כָּל בָּשָׂר] — because they cannot tolerate any person and find deficiencies and corruptions in every person. This evil trait of seeking deficiencies flows from the blemish of speech — meaning slander, gossip, mockery, etc. — may Hashem protect and save us. And it is impossible to subdue this evil trait — of judging every person unfavorably — except through rectifying speech, meaning to be careful and guard oneself very much from blemished words, and to multiply words of holiness.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מְחִיאַת כַּפַּיִם בַּתְּפִלָּה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת, וּמַרְגִּישִׁים חִיּוּת וְאוֹר בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, וּמִתְעוֹרְרִים עַל יְדֵי חִיּוּת זוֹ לִמְחֹא כַּפַּיִם, עַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלוֹת מַחֲלֹקוֹת וַהֲרִיגוֹת בָּעוֹלָם, וְזוֹכִים לְשָׁלוֹם:

</div>

Through clapping of hands during prayer — that is, through praying with arousal and enthusiasm, feeling vitality and light in the words of the prayer, and being aroused through this vitality to clap one's hands — through this strife and killings in the world are nullified, and one merits peace.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּי מִתְרַחֵק מִמַּחֲלֹקֶת. כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַכַּעַס נוֹבְעִים מֵחֹסֶר דַּעַת. הַיְנוּ, הַמַּחֲלֹקֶת הַפּוֹרֶצֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הִיא מֵחֲמַת דַּעְתָּם שֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי, שֶׁאֵינָם מְבִינִים זֶה אֶת זֶה, וּבִגְלַל זֶה יֵשׁ בִּלְבּוּלִים בֵּינֵיהֶם, וּבָאִים לָרִיב וּלְהִתְקוֹטֵט אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ. אַךְ מִי שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה יוֹתֵר, מֵבִין וּמַרְגִּישׁ שֶׁכָּעַס וּמַחֲלֹקֶת מְכֹעָרִים בְּיוֹתֵר שֶּׁאֵין רָאוּי לְבַּר דַּעַת לְהִתְנַהֵג כָּךְ, וּמִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד. וּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת", שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם, הֵן בִּגְלָל מָמוֹן, הֵן בִּגְלָל עִנְיָנִים אֲחֵרִים, צָרִיךְ לְוַתֵּר אִישׁ לַחֲבֵרוֹ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ בֶּאֱמֶת, בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַכַּעַס וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת. וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת זוֹכִים לְדַעַת אֲמִתִּית, כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה דַּעַת לָאָדָם הָעוֹסֵק בָּהּ בֶּאֱמֶת, לָכֵן, עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, מִתְבַּטֶּלֶת הַמַּחֲלֹקֶת וּמִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א', סִימָן נ"ו, "כִּי שָׁלוֹם תָּלוּי בְּדַעַת", וּבְוַדַּאי מִתְכַּוֵּן אַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְדַעַת אֲמִתִּית, דַּעַת תּוֹרָה:

</div>

One who possesses true knowledge distances himself from strife. For the primary strife and anger flow from a lack of knowledge. That is: the strife that breaks out between people is because their knowledge is not as it should be — they do not understand each other, and because of this there are confusions between them, and they come to quarrel and fight one with another. But one whose knowledge is broader understands and feels that anger and strife are very ugly — that a person of knowledge is not fitting to conduct himself thus — and distances himself from them greatly. And it is explained in Likutay Halachos that when there is strife between people — whether because of money, whether because of other matters — one must concede to one's fellow the portion that is truly due to him, in order to be saved from anger and strife. And through true engagement with Torah one merits true knowledge, for the Torah brings knowledge to the person who engages with it in truth. Therefore through true engagement with Torah, strife is nullified and peace multiplies — as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §56: "For peace depends upon knowledge" — and certainly the Rebbe, of blessed memory, intends thereby true knowledge, Torah knowledge.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם עַל יְדֵי טְבִילָה בְּמִקְוֶה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם דַּעַת אֲמִתִּית, וְהוּא מִתְרַחֵק מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקְּטָטוֹת:

</div>

Also through immersion in a mikveh, true knowledge is drawn upon the person, and he distances himself from strife and quarrels.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁל כַּעַס מִתְעוֹרְרִים עַל הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, מְקַטְרְגִים וְשׂוֹנְאִים, וְהֵם מְקַטְרְגִים וְחוֹלְקִים עָלָיו תָּמִיד. הַתִּקּוּן וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַכַּעַס הוּא עַל יְדֵי תַּעֲנִית' אוֹ עַל יְדֵי עֹנֶג שַׁבָּת לְשֵׁם שָׁמַיִם. הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְעַנְּגִים בְּשַׁבָּת בְּתַּעֲנוּגִים וְהַרְחָבוֹת בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, בִּבְגָדִים וְכוּ', אֲבָל כָּל זֹאת כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת לְקִיּוּם רְצוֹן ה', וְלֹא חָלִילָה מֵחֲמַת תַאֲוָה אוֹ גֵּאוּת, עַל יְדֵי זֶה נִצּוֹלִים מִמְּקַטְרְגִים וְשׂוֹנְאִים. אָמְנָם עִקַּר הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִכָּל מִינֵי מִדּוֹת רָעוֹת, וְכֵן לְהִנָּצֵל מִמִּדַּת הַכַּעַס הַמְּגֻנָּה, הוּא רַק עַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים אֲמִתִּיִּים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת":

</div>

Through the evil trait of anger, accusers and enemies are aroused against the person, G-d forbid — and they always accuse and contend against him. The rectification and counsel for being saved from anger is through fasting — or through Shabbas delight for the sake of Heaven. That is: through taking delight in Shabbas through pleasures and expanses of food and drink, clothing, etc. — but all this in order to honor the Shabbas for the fulfillment of Hashem's will, and not, G-d forbid, out of lust or pride — through this one is saved from accusers and enemies. However, the primary counsel for being saved from all manner of evil traits — and likewise for being saved from the shameful trait of anger — is only through abundant true prayer and supplications before Hashem, may He be blessed, as explained in Likutay Halachos.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת הַמִּתְעוֹרֶרֶת עַל אָדָם הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת. עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֶרֶת מַחֲלֹקֶת עַל אָדָם, שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו וְשׁוֹאֲלִים עָלָיו קֻשְׁיוֹת, הוּא צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִתְעוֹרֵר לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגָם זֶה שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּתֻקָּן בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים תִּתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת מֵעָלָיו וְיִזְכֶּה לְשָׁלוֹם:

</div>

The primary strife that is aroused against a person is because he does not believe in the true Tzadikim. Therefore when strife is aroused against a person — when people contend against him and ask him difficult questions — he must contemplate and be aroused to repent over this blemish of not having believed in the true sages. And through being rectified in faith in the sages, the strife against him will be nullified and he will merit peace.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ בָּעוֹלָם הַרְבֵּה סִפְרֵי אֱמֶת, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת עוֹד סְפָרִים נוֹסָפִים, וְכָל אֵלּוּ נִצְרָכִים לָעוֹלָם. הַיְנוּ, שֶׁנָּחוּץ מְאֹד שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי תֵּבֵל יִלְמְדוּ בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְאָסוּר לַחְלֹק וְלִלְעֹג לְשׁוּם סֵפֶר שֶׁנִּתְחַבֵּר עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כִּי עַל יְדֵי לִמּוּד בְּסֵפֶר כָּזֶה בְּוַדַּאי מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אֲבָל בִּסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת אָסוּר אֲפִלוּ לְהַבִּיט, כָּךְ מְבֹאָר בְּשִׂיחוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:

</div>

There are in the world many books of truth, and there will yet be additional books in the future — and all of these are needed by the world. That is: it is very necessary that all the people on the face of the earth study in the books of truth, in order that they be aroused to fear of G-d and Torah observance. And it is forbidden to contend against or mock any book that was composed according to true Torah knowledge — for through studying in such a book one will certainly be aroused to fear of G-d, which is the foundation and root of all the Torah's commandments. But books composed according to alien wisdoms and inquiries — one is forbidden even to look in them, as is stated in the conversations of our Rebbe, of blessed memory.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁאֱמוּנָתָם שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. דָּבָר זֶה נוֹבֵעַ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁלַּאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם אֵין אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְעַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת מִתַקֶּנֶת אֱמוּנַת חֲכָמִים אֵצֶל הֲמוֹן הָעָם:

</div>

There are true Tzadikim whose faith is certainly complete — and yet there is strife against them. This thing flows from a deficiency of faith in the world — that people in the world have no faith in the sages. And through the strife that exists against the true Tzadikim, faith in the sages is rectified among the multitude of the people.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

יֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת. וְזֹאת מֵחֲמַת שֶּׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָם, הַיְנוּ, שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהֵם עַצְמָם מְחַדְּשִׁים. כְּלוֹמַר, שֶׁהֵם מְבָאֲרִים וּמְפָרְשִׁים בֵּאוּרִים וּפֵרוּשִׁים אֲמִתִּיִּים בַּתּוֹרָה, וְהֵם מַסְבִּירִים אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּבֵאוּרִים וּסְבָרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁאֲנָשִׁים מִתְעוֹרְרִים עַל יָדָם לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וּמֵחֲמַת שִׁפְלוּתָם וְקַטְנוּתָם בְּעֵינֵי עַצְמָם הֵם אֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁגּוֹרְמִים נַחַת רוּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם, הַיְנוּ בְּבֵאוּרֵיהֶם וּפֵרוּשֵׁיהֶם. וּמֵחֲמַת זֶה שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים כָּרָאוּי בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם, הֵם מִתְרַשְּׁלִים לַעֲסֹק וְלִכְתֹּב אוֹתָם עַל גַּבֵּי סֵפֶר. וַאֲזַי מִתְעוֹרֶרֶת עֲלֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לִתְשׁוּבָה עַל פְּגָם הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁזָּכוּ לְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי תּוֹרַת אֱמֶת. כִּי גַּם חֶסְרוֹן אֱמוּנָה זֶה, הוּא בִּכְלַל פְּגָם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים. וְעַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הֵם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה עַל פְּגָם זֶה, וּמִתְחַדְּשִׁים בִּזְרִיזוּת וּמִתְחַזְּקִים לַעֲסֹק בִּכְתִיבַת וְהַדְפָּסַת חִדּוּשֵׁיהֶם, הַנְּחוּצִים מְאֹד לְטוֹבַת הָעוֹלָם, כַּמְּבֹאָר לְמַעְלָה. וּמֵחִדּוּשֵׁיהֶם וּבֵאוּרֵיהֶם מִתְחַדֵּשׁ עוֹד סֵפֶר, וְעַל יְדֵי זֶה מִתְרַבִּים סְפָרִים קְדוֹשִׁים לַתּוֹרָה, הַמַּסְבִּירִים אֶת לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה בְּבֵאוּרִים וּפֵרוּשִׁים נִפְלָאִים, לְעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים לְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה כָּאָמוּר עִקַּר יְסוֹד קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִים כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת, וְנִמְתָּקִים כָּל מִינֵי דִּינִים, הַיְנוּ שֶׁמִּתְבַּטְּלִים מִן הָעוֹלָם צָרוֹת רַבּוֹת, וְזוֹכִים לְכָל מִינֵי טוֹבוֹת:

</div>

There are many people who are true people of truth in absolute truth — and yet there is strife against them. And this is because they have no faith in themselves — that is, they do not believe in the Torah innovations they themselves produce. Meaning: they elucidate and explain true explanations and interpretations of the Torah, and they explain Torah teachings in explanations and reasoning through which people are aroused to fear of G-d and Torah observance — but because of their lowliness and smallness in their own eyes they do not believe that their Torah innovations cause delight to Hashem, may He be blessed — meaning through their explanations and interpretations. And because they do not believe properly in their own Torah innovations, they are lax to engage and write them in a book. And then strife is aroused against them — in order that they be aroused to repentance over this blemish of faith — that they do not believe in the Torah innovations they have merited to produce through true Torah. For this deficiency of faith is also in the category of the blemish of faith in sages. And through the strife they return in repentance over this blemish, and are renewed with alacrity and strengthen themselves to engage in writing and printing their innovations — which are very needed for the good of the world, as described above. And from their innovations and explanations yet another book is renewed — and through this holy books of Torah multiply, explaining Torah teachings in wondrous explanations and interpretations to arouse people to fear of G-d, which is, as stated, the primary foundation of Torah observance. And through this all manner of strife are nullified and all manner of judgments are sweetened — that is, many troubles are nullified from the world, and one merits all manner of goodness.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

מַה שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין צַדִּיקֵי אֱמֶת, הַדָּבָר נוֹבֵעַ מִן הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶּׁנּוֹצָר בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ בְּשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי. לָכֵן אָסוּר לְהַרְהֵר עַל הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, רַק צָרִיךְ לְהַאֲמִין, שֶׁהַדֵּעוֹת שֶׁל כָּל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת הֵם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלוּ דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת שֶׁהַהֲלָכָה לֹא נִפְסְקָה כְּדַעְתָּם. הַיְנוּ, שֶׁאֲנָשִׁים אֵינָם יְכוֹלִים לִנְהֹג בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וּבְעִנְיְנֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְפִי דֵּעוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם, וְגַם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְעוֹרֵר לְיִרְאַת הַשֵּׁם וּלְמִדּוֹת טוֹבוֹת מִמִּדּוֹתֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי גַּם דֵּעוֹתֵיהֶם הֵם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם הֵם מְכַוְּנִים בָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כַּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק א' סִימָן נ"ו. וּמַדּוּעַ מֵבִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּדַעְתָּם שֶׁל צַדִּיקִים אֵלּוּ סְבָרוֹת, שֶׁאֵינָן כְּפִי הַהֲלָכָה לְכָל אָדָם? זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, כַּמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְמַעְלָה, "לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן נ"ו, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּלְהַאֲמִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת, וְלֹא יְהַרְהֵר וְלֹא יִתְבַּלְבֵּל מִמַחֲלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת:

</div>

What exists as strife between the true Tzadikim flows from the empty void [הֶחָלָל הַפָּנוּי] that was created in the creation of the world — which is something that cannot be understood through human intellect. Therefore it is forbidden to reflect on the strife between true Tzadikim — but one must believe that the views of all the true Tzadikim are from Hashem, may He be blessed — even the views of those true Tzadikim whose opinion the halacha does not follow. That is: people cannot conduct themselves in the path of Torah and in matters of proper conduct according to their views and behaviors, and also cannot be aroused to fear of G-d and good character traits from their character traits and behaviors — and yet nonetheless one must know that even their views are from Hashem, may He be blessed, if they intend them for the sake of Heaven in truth and absolute truth, as explained in Likutay MoHaRaN Part I, §56. And why does Hashem, may He be blessed, introduce into the minds of these Tzadikim views that are not according to the halacha for every person? — this cannot be understood through any human intellect, as explained in the Torah mentioned above. Rather: one must strengthen oneself in faith and believe that it is impossible to understand this — and not reflect on or become confused from the strife of the true Tzadikim.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי הַפֵּרוּד וְהַהִתְרַחֲקוּת הַשּׂוֹרְרִים בֵּין הַשּׂוֹנְאִים וְהָרְשָׁעִים, עַל יְדֵי זֶה מִתְחַזֵּק קִיּוּמָם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַשּׂוֹנְאִים מִתְאַגְּדִים, אֲזַי נוֹפְלִים הֵם וּמִתְבַּטְּלִים בִּמְהֵרָה:

</div>

Through the separation and distancing that reign between enemies and the wicked — through this their existence is strengthened. But when the enemies unite, they quickly fall and are nullified.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

מִדַּת הַנִּצָּחוֹן, הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמִּלְחָמָה שֶׁבָּאָדָם, נִמְשָׁכִים מִן הַדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבְדוּ בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי כָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּמָיו. הַיְנוּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁכָּל הַדָּמִים יִתְהַפְּכוּ לְתוֹרָה וּתְפִלָּה. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּהַפְּכִים אֶת כָּל הַדָּמִים לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְשָׁלוֹם וּלְבִטּוּל מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַחֲלֹקֶת:

</div>

The traits of contention, strife, and battle within a person flow from the bloods [דָּמִים] in which one has not yet served Hashem, may He be blessed. For every person must serve Hashem, may He be blessed, with all his bloods. That is: one must multiply words of Torah and prayer until all the bloods are transformed into Torah and prayer. And through transforming all the bloods into Torah and prayer — through this one merits peace and the nullification of the trait of contention and strife.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְשׁוֹתֵק, הַיְנוּ שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, וְאֵינוֹ לוֹחֵם כְּנֶגֶד הָאֲנָשִׁים הַמְבַזִּים אוֹתוֹ, הֵן בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ, הֵן אַחַר כָּךְ, וְשׁוֹתֵק מֵחֲמַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶּׁחָטָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְכַוֵּן בִּשְׁתִיקָתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ, שֶׁעַל יְדֵי בִּזּוּי זֶה יִתְכַּפְּרוּ עֲווֹנוֹתָיו וִיתַּקְּנוּ חֲטָאָיו, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִשְׁתֹּק לְהַרְעִים וּלְהַכְעִיס אֶת מֵבַזָיו, עַל יְדֵי שְׁתִיקָה זוֹ הוּא דּוֹחֶה מֵעָלָיו אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהִדַּבֵּק לַקְּדֻשָּׁה הַמְצוּיָה בּוֹ. הַיְנוּ, עַל יְדֵי זֶה מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, שֶׁהֵן עִקַּר קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת. וְזוֹכֶה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבֶאֱמֶת:

</div>

Through a person hearing his shame and remaining silent — that is, when he is disgraced and does not respond, and does not battle against the people who disgrace him — neither at the time they disgrace him, nor afterwards — and he remains silent out of love of Hashem, may He be blessed, meaning because he feels that he has sinned before Hashem, may He be blessed, and he intends in his silence at the time they disgrace him: that through this disgrace his iniquities should be atoned and his sins rectified, and he does not intend in his silence to pain and anger those who disgrace him — through this silence he pushes away from himself all the impure klipos so that they cannot cling to the holiness within him. That is: through this, all manner of evil thoughts and lusts — which are the primary impure klipos — depart from him. And he merits to hold himself in holiness and truth.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. וַאֲפִלוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַחוֹלְקִים עָלָיו צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא טַעַם וְסִבָּה אֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ הֵם חוֹלְקִים עָלָיו, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְדוּנָם לְכַף זְכוּת. וְעַל יְדֵי מִדָּה טוֹבָה זוֹ, שֶׁדָּן כָּל אָדָם לִזְכוּת, אֶפְשָׁר לְבַטֵּל מַחֲלֹקֶת לְגַמְרֵי, שֶׁהַחוֹלְקִים יַשְׁלִימוּ עִמּוֹ אוֹ שֶׁיִּנְחֲלוּ מַפָּלָה. וְזֹאת דַּוְקָא עַל יְדֵי שֶׁיָּדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת:

</div>

One must judge every person favorably. And even the people who contend against him — one must strive to find a reason and cause for which they contend against him, in order to be able to judge them favorably. And through this good trait of judging every person favorably, it is possible to entirely nullify strife — so that those who contend will make peace with him or will suffer defeat. And this is precisely through judging them favorably.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁמַחֲלֹקֶת הִיא תַּאֲוָה כְּכָל הַתַּאֲווֹת. וְהָאָדָם הַמַּכְנִיעַ תַּאֲוָה זוֹ, זוֹכֶה שֶׁיֹּאמְרוּ הֲלָכוֹת בִּשְׁמוֹ, הַיְנוּ שֶׁיְּדַבְּרוּ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וַהֲלָכוֹת שֶׁהוּא אֲמָרָם, וְאָדָם זֶה זוֹכֶה לִשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הַיְנוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא כְּאִלּוּ לֹא מֵת, כִּי דֵּעוֹתָיו הָאֲמִתִּיּוֹת מִשְׁתַּיְּירוֹת לָנֶצַח:

</div>

One must know that strife is a lust like all the lusts. And a person who subdues this lust merits that halachos are stated in his name — meaning that words of Torah and halachos that he has said will be spoken — and this person merits both worlds: meaning after his passing he is as if he has not died, for his true views endure forever.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ'. עַל כֵּן לִפְנֵי הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (וַיִּקְרָא יט, יח) כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם וְאַהֲבָה, וְאָז יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְהוֹצִיא דִּבּוּרֵי קְדֻשָּׁה מִפִּיו, כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר נִמְשָׁךְ מִשָּׁלוֹם:

</div>

Through strife it is difficult to pray and speak holy words of Torah and prayer, etc. Therefore before prayer one must accept upon himself the commandment of "And you shall love your fellow as yourself" — in order to draw peace and love, and then one will be able to pray and bring forth holy words from one's mouth — for the primary source of speech is from peace.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת נוֹפְלוֹת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל רְשָׁעִים בְּדַעַת הַכְּשֵׁרִים. הַיְנוּ הִרְהוּרִים רָעִים וּכְפִירָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הִיא שְׁתִיקָה. הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יְחַפֵּשׂ תֵּרוּצִים אֲפִלוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְאוֹתָן מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּכְפִירוֹת הַמְבַלְבְּלוֹת דַּעְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי הַתֵּרוּצִים שֶׁמְּנַסֶּה לְתַרְצָם, יְכוֹלוֹת הַכְּפִירוֹת לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר, רַק יִמְסֹר אֶת הַמִּלְחָמָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁיַּרְבֶּה לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצִּילוֹ מִן הַכְּפִירוֹת וּמִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וְיָסִיר אוֹתָם מִמֶּנּוּ:

</div>

Through strife, the thoughts of the wicked fall into the minds of the upright — that is, evil reflections and heresy, G-d have mercy. And the counsel for being saved from evil thoughts is silence [שְׁתִיקָה]. That is: to remain silent and not seek answers — even in thought — to those evil thoughts and heresies that confuse one's mind. For through the answers one tries to give them, the heresies can intensify further. Rather: one should surrender the battle to Hashem, may He be blessed — that is, multiply requests from Him, may He be blessed, to be saved from heresies and evil thoughts, and remove them from oneself.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל הָאָדָם, אֶפְשָׁר לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם מִמַּדְרֵגָתוֹ. הַיְנוּ שֶׁבִּגְלָל הַמַּחֲלֹקֶת עָלוּל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם מִן הָאֱמֶת וּמִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, שֶׁלֹּא יִדַּח מִן הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת:

</div>

When there is strife against a person, it can cause him to fall, G-d forbid, from his level — meaning through the strife that person against whom others contend is liable to distance himself, G-d forbid, from truth and from the straight path appropriate for him. Therefore a person against whom others contend must strengthen himself greatly and multiply prayer, not to be swept from the absolute truth through the strife.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת עַל הָאָדָם, אַל לוֹ לַעֲמוֹד מוּל שׂוֹנְאָיו וּלְהָרַע לָהֶם כְּפִי שֶׁהֵם עוֹשִׂים לוֹ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁעוֹמֵד בְּתֹקֶף נֶגֶד שׂוֹנְאָיו, הוּא גּוֹרֵם לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַשִּׂיג בְּנָקֵל מַטְּרָתָם, חַס וְשָׁלוֹם. הַיְנוּ שֶׁיּוּכְלוּ יוֹתֵר לְהָרַע לוֹ, חָלִילָה. רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ לָדוּן אֶת הַשּׂוֹנְאִים וְאֶת הַחוֹלְקִים לְכַף זְכוּת, וְצָרִיךְ לִגְמֹל עִמָּהֶם כָּל מִינֵי טוֹבוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים אֶת מַחֲשָׁבוֹת הַשּׂוֹנְאִים וְדֵעוֹתֵיהֶם, וְהָרָע שֶׁרָצוּ לִגְרֹם לוֹ, מִתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם, וְהוּא נִצּוֹל מֵהֶם:

</div>

When there is strife against a person — let him not stand against his enemies and harm them as they do to him, for through standing forcefully against his enemies he causes them to intensify and more easily accomplish their aim, G-d forbid. That is: they can more easily harm him, G-d forbid. On the contrary: one must judge the enemies and the contentious favorably, and bestow upon them all manner of goodness — and through this the thoughts and views of the enemies are nullified, and the evil they wished to cause him is turned upon them, and he is saved from them.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי כַּאֲשֶׁר הַחוֹלְקִים וְהַשּׂוֹנְאִים לָאָדָם, רְשָׁעִים הֵם, אֲזַי וַדַּאי כַּוָּנָתָם בַּמַּחֲלֹקֶת לְרָעָה, הַיְנוּ שֶׁחוֹלְקִים עַל הָאָדָם בִּגְלָל שִׂנְאָה אוֹ קִנְאָה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַחוֹלְקִים הֵם צַדִּיקִים, אֲזַי וַדַּאי כַּוָּנָתָם לְטוֹבָה. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁחוֹלְקִים עַל הָאָדָם, מַמְתִּיקִים הֵם מֵעָלָיו אֶת הַדִּינִים הַקָּשִׁים. הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, בְּטֵלִים מִמֶּנּוּ צָרוֹת רַבּוֹת וְיִסּוּרִים. וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִן הַטָּעוּת, וְשֶׁלֹּא לַחֲשֹׁב כִּי מַחֲלֹקֶת הַצַּדִּיקִים הִיא מַחֲלֹקֶת גְּמוּרָה, כְּדֵי שֶׁמַחֲלֹקֶת זוֹ לֹא תִּתְהַפֵּךְ חַס וְשָׁלוֹם, לְמַחֲלֹקֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא:

</div>

One must know that when those who contend against and are enemies of a person are wicked — then certainly their intention in the strife is for evil, meaning they contend against the person out of hatred or envy. But when those who contend are Tzadikim — then certainly their intention is for good: that through contending against the person, they sweeten from him the harsh judgments. That is: through the strife with which they contend against him, many troubles and sufferings are nullified from him. And one must pray to Hashem, may He be blessed, to be saved from error — and not to think that the Tzadikim's strife is complete strife, so that this strife should not be transformed, G-d forbid, into strife of the Sitra Achara.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת בָּאָה עֲנִיּוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין זוֹכִים לִרְפוּאָה. אֲבָל עַל יְדֵי שָׁלוֹם בָּאוֹת רְפוּאָה וּפַרְנָסָה. עַל כֵּן יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִמַחֲלֹקֶת וּלְחַפֵּשׂ שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם:

</div>

Through strife comes poverty, G-d forbid, and one does not merit healing. But through peace come healing and livelihood. Therefore one must distance oneself greatly from strife and seek peace with every person.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִּים בָּעוֹלָם, יֵשׁ עֲצִירַת גְּשָׁמִים חַס וְשָׁלוֹם, וְנַעֲשָׂה חָלִילָה, יֹקֶר גָּדוֹל בָּעוֹלָם:

</div>

When there are wars and bloodshed in the world — rain is withheld, G-d forbid, and great, G-d forbid, costliness is caused in the world.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

עַל יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִים בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ שֶׁעוֹבְרִים חָלִילָה עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה מִתְעוֹרֶרֶת מַחֲלֹקֶת, הֵן בִּכְלָלִיּוּת בָּעוֹלָם, הֵן בִּפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אָדָם, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת:

</div>

Through blemishing His honor, may He be blessed — that is, through transgressing, G-d forbid, the Torah's commandments, which is certainly contrary to the honor of Hashem, may He be blessed — through this strife is aroused: both generally in the world, and personally with each individual person, as explained in Likutay Halachos.


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵּא בְּמַחֲלֹקֶת, הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֵן בְּכָל עִיר וָעִיר, הֵן בְּכָל בַּיִת, הֵן בֵּין שְׁכֵנִים, הֵן בֵּין כָּל אָדָם לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, הֵן בֵּין מְשָׁרְתָיו וּבָנָיו, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לִבּוֹ מַה תְּהֵא הַתַּכְלִית מִכָּל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, מִכָּל עֲסָקָיו, יְגִיעוֹתָיו וְטִרְחוֹתָיו. אֵין אִישׁ מִתְבּוֹנֵן אֵיךְ כָּלִים הַיָּמִים, וּמִדֵּי יוֹם מִתְקָרֵב הוּא לְקִצּוֹ. עַל כֵּן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת אֲמִתִּית, צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְמַנּוֹ בִּתְבוּנָה לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית. וְיִהְיֶה בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם:

</div>

The entire world is full of strife — between the nations of the world, between every city and city, between every house, between neighbors, between each person and his household members, between his servants and his children — and no one takes to heart what the outcome will be from all his days and years, from all his dealings, toils, and labors. No one contemplates how the days are being consumed — and every day one draws closer to one's end. Therefore: whoever possesses true knowledge must distance himself from anger and strife, and use his time wisely for the true purpose. And he will be in peace with every person.