shivchay-haran — complete plain text
Source index: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/

Sections:
- א — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/1/index.txt
- י — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/10/index.txt
- יא — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/11/index.txt
- יב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/12/index.txt
- יג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/13/index.txt
- יד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/14/index.txt
- טו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/15/index.txt
- טז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/16/index.txt
- יז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/17/index.txt
- יח — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/18/index.txt
- יט — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/19/index.txt
- ב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/2/index.txt
- כ — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/20/index.txt
- כא — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/21/index.txt
- כב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/22/index.txt
- כג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/23/index.txt
- כד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/24/index.txt
- כה — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/25/index.txt
- כו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/26/index.txt
- כז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/27/index.txt
- א — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/28/index.txt
- ב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/29/index.txt
- ג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/3/index.txt
- ג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/30/index.txt
- ד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/31/index.txt
- ה — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/32/index.txt
- ו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/33/index.txt
- ז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/34/index.txt
- ח — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/35/index.txt
- ט — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/36/index.txt
- י — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/37/index.txt
- יא — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/38/index.txt
- יב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/39/index.txt
- ד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/4/index.txt
- יג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/40/index.txt
- יד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/41/index.txt
- טו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/42/index.txt
- טז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/43/index.txt
- יז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/44/index.txt
- יח — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/45/index.txt
- יט — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/46/index.txt
- כ — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/47/index.txt
- כא — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/48/index.txt
- כב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/49/index.txt
- ה — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/5/index.txt
- כג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/50/index.txt
- כד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/51/index.txt
- כה — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/52/index.txt
- כו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/53/index.txt
- כז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/54/index.txt
- כח — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/55/index.txt
- כט — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/56/index.txt
- ל — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/57/index.txt
- לא — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/58/index.txt
- לב — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/59/index.txt
- ו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/6/index.txt
- לג — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/60/index.txt
- לד — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/61/index.txt
- לה — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/62/index.txt
- לו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/63/index.txt
- לו — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/64/index.txt
- ז — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/7/index.txt
- ח — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/8/index.txt
- ט — https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/9/index.txt


====================



# א
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/1/

א
א
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/1

Segment 1
HE:
בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו'. על-כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו. ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו (שקורין גישוואלין). ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים. והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה, אך הוא זכרונו לברכה, נהג כך בהיותו בן ששה שנים:

EN:
In his childhood it occurred to him to have abstinence from this world and he desired to break the desire for eating, however he still had small intellect and it seemed to him that this is impossible, for him to forego from his eating, from what he was accustomed to eat in the morning and in the afternoon etc.. therefore he settled with himself that he would swallow everything that he ate, that is that he would not chew what he ate, just swallow it the way it was, in order that he should not derive any taste from his eating. And he did this, and his throat became swollen (which is called gishvellen). And he said that he was just six years old. And this practice I heard as a great feat of a very extremely great tzadik who practice this (t.n. this is related of the Chasam Sofer who lived around that time), that he would swallow his food without chewing, however he of blessed memory, practiced this when he was 6 years old.



# י
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/10/

י
י
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/10

Segment 1
HE:
אך עקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה היה רק רבוי התפלות והתחנות והבקשות והרצויים והפיוסים שהיה רגיל מאד להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך. והיה מרצה ומפיס אותו יתברך בכמה מיני תחנות ובקשות שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך. ועקר מה שהועיל לו היו התפלות שהתפלל בלשון אשכנז, שהיה רגיל מאד ליחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם והיה מפרש שיחתו לפני השם יתברך בלשון שמדברים בו, דהינו בלשון אשכנז. והיה מרצה ומפיס אותו יתברך ומבקש ומתחנן לפניו יתברך בכמה וכמה מיני טענות ואמתלאות שראוי לו יתברך שיקרבו לעבודתו, והיה רגיל בזה מאד מאד והיה מבלה ימים ושנים על זה.

EN:
However, his main devotion through which he merited what he merited, was just the abundant prayers, and the beseeching, and the supplications, and the conciliations, and the appeasements that he was very accustomed to pray and beseech before Him blessed He. And he would placate and appease Him blessed He with all types of beseeching and supplications that He should merit him with His Mercy to draw him close to His service blessed He. And fundamentally what availed him were the prayers that he prayed in Yiddish, for he would very often designate for himself someplace that he found where there were no people, and he would express his words before Hashem Yisburach in the vernacular, that is in Yiddish. And he would placate and appease Him blessed He, and supplicate and beseech before Him blessed He with many, many types of argumentation and reasonings that it was befitting for Him blessed He that He should draw him close to His service, and he would do this very extremely frequently, and he spent days and years at this.

Segment 2
HE:
גם היה מטמין עצמו על גבי בית אביו תחת הגג, שהיה שם כמו חדר במחצה של קנים שמחזיקין שם תבן ומספוא ושם היה מטמין עצמו והיה אומר תהלים והיה צועק בלחש (יב) להשם יתברך שיזכהו לקרבו אליו יתברך:

EN:
He would also hide himself on top of his father's house under the roof, where there was the likeness of a room with partitions of reeds for storage of hay and fodder, and he would hide himself there and recite Psalms and he would scream silently to Hashem Yisburach that He should merit him to draw him close to Him blessed He.

Segment 3
HE:
והכלל שכל המיני בקשות שבעולם שנמצאים באיזה ספר שיהיה המצוי בינינו הכל כאשר לכל לא הניח שום תחנה ובקשה שלא אמרה כמה וכמה פעמים הן תהלים וספר "שערי ציון" (יג) והבקשות הנדפסים בהסדורים הגדולים ושאר מיני בקשות ותחנות ואפלו התחנות הנדפסים בלשון אשכנז כלם לא הניח מלאמרם, והיה רגיל לומר כל התחנות שאחר מעמדות (יג*) הנדפסים אחר כל יום ויום והוא היה רגיל לומר כל התחנות כלם של כל הימים בפעם אחד.

EN:
And in general all the various supplications in the world that are found in any book that is available by us, absolutely everything, he did not leave any beseechment or supplication that he did not say many, many times, whether it be Psalms, or the book "Shaaray (gates of) Tzion (Zion), or the supplications printed in the large prayer books, or the other types of supplications and beseechings, and even the beseechings printed in Yiddish - all of them, he did not leave out from saying them, and he would frequently say all the beseeching which are printed after the maamudos for each day, and he would frequently say all the beseechings in their entirety of all the days in one time (t.n. since the prayers are specific to the day of the week it is my belief that Rabbi Nachman would have introduced the prayers of each day accordingly: On Sunday this is..., On Monday this is...).

Segment 4
HE:
גם היה רגיל לפעמים לומר בתהלים רק הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהלים בפעם אחד:

EN:
He was also accustomed at times to say from Psalms just the verses which speak in beseeching and supplication and screaming to Hashem Yisburach, and he would say just these verses and not say the rest. And he would say all these verses from the whole book of Psalms in one time.

Segment 5
HE:
ומלבד כל זה העקר היה מה שהיה מתפלל מעצמו, דהינו מה שהיה רגיל לדבר מלבו לפני השם יתברך בלשון אשכנז, שהיה מתפלל וטוען לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני טענות ותחנות ובקשות שאמר מדעתו ומלבו כנ"ל שיזכהו השם יתברך לעבודתו. וזהו העקר מה שהועיל לו לזכות למה שזכה, כך שמענו מפיו הקדוש בפרוש:

EN:
And aside from all of this, the main thing was what he would pray from himself, that is, what he was accustomed to speak from his heart before Hashem Yisburach in Yiddish, that he would pray and argue before Hashem Yisburach with many, many types of argumentation and beseeching and supplications that he would say from his mind and his heart as mentioned above that Hashem Yisburach should merit him to His service. And this was the fundamental which availed him to merit to what he merited, so we heard from his holy mouth explicitly.



# יא
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/11/

יא
יא
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/11

Segment 1
HE:
וכמה פעמים היה מדבר לפני השם יתברך דברי תחנות ובקשות מלבו ונזדמן לו בתוך דבוריו טענות יפות ותפלות נכונות ומסדרות והוטבו בעיניו והיה כותבם אצלו לזכרון למען יהיה רגיל להתפלל אותם גם אחר-כך. וכן היה רגיל בענין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאד מאד וכל תפלותיו היו שיזכה להתקרב להשם יתברך והיו לו טענות גדולות להשם יתברך על זה:

EN:
And sometimes he would be speaking before Hashem Yisburach words of beseeching and supplication from his heart and it occurred to him while he was speaking nice arguments and fitting and articulate prayers, and they were good in his eyes and he would write them to have by him to remember, in order that he could also pray them frequently afterwards. And so he was accustomed in this matter to speak between himself and his Creator very very copiously, and all the prayers were that he should merit to draw close to Hashem Yisburach, and he had great arguments to Hashem Yisburach on this.



# יב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/12/

יב
יב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/12

Segment 1
HE:
ואף-על-פי-כן היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל. כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות, על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך. אך אף-על- פי-כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו. וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב לעבודת השם יתברך ואין מסתכלין עליו כלל, ומחמת זה נפל לפעמים בדעתו ולא היה מדבר עוד כל-כך בינו לבין קונו איזה ימים. אחר-כך נזכר בעצמו והתביש בעצמו על שהרהר אחר מדותיו יתברך, כי באמת בודאי השם יתברך חנון ורחום וכו' ובודאי הוא רוצה לקרבו וכו' וחזר ונתחזק בדעתו, והתחיל שוב להעתיר ולדבר לפני השם יתברך כנ"ל. וכן היה כמה פעמים (יד):

EN:
‎And even still it seemed to him always that he was not being looked at at all and he was not being heard at all, just on the contrary, it seemed to him that he was being alienated from His service blessed He with all types of alienation as if he was not desired at all whatsoever. Because he would see the changing and passing of many many days and years and he was still distant from a Hashem Yisburach, and still had not merited to be drawn any closer, therefore it seemed in his eyes that his words were not being heard at all and absolutely no attention was being given to him, just on the contrary, he was being alienated with all types of alienation from His service blessed He. But even still he would strengthen himself tremendously and would not leave his place. And there were times that he was disheartened because he saw that he prays, pleads, and implores so much that he should be drawn close to the service of Hashem Yisburach but was not looked upon at all, and because of this he fell sometimes disheartened and he would not speak so much between himself and his Creator for some days. Afterwards he would be conscious of himself and would be embarrassed of himself that he suspected His attributes/conduct blessed He, because in reality certainly Hashem Yisburach is gracious and merciful etc. and certainly He desires to draw him close etc. and he returned and strengthened his resolve, and he began again to plead and speak before Hashem Yisburach as mentioned above. And so it was many times.



# יג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/13/

יג
יג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/13

Segment 1
HE:
והיה עושה כל מיני עבודות פשוטות של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול. ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו (שקורין פאר שייטקייט) עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם (טו):

EN:
And he would do all types of simple devotions of service of Hashem without any smarts ("chuchmos") and all with great secrecy/modesty. And immediately upon going outside he would purposely do all types of childish things, all types of silliness and prancing and other similar things (which are called in Yiddish far shaitkait) until it was not possible for it to occur to anyone that he desired the service of Hashem.

Segment 2
HE:
ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד (טז) של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר. ואחר-כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה, ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר והשליך פרוטה אחת לתוך המתן בסתר, וחזר והסיח דעתו וחזר ואמר הלשם יחוד הנ"ל והשליך עוד פרוטה אחת. וכן חזר ועשה כמה פעמים עד שהשליך כל הפרוטות לתוך המתן בסתר, ועל כל פרוטה ופרוטה אמר הלשם יחוד הנ"ל. וכונתו היה כדי שיעשה מצוות רבות כי עבודתו היה בפשיטות גמור בלי שום חכמות כלל.

EN:
And in the beginning in his childhood he was accustomed to taking some large coins and he would change them for small ones, and he would enter the synagogue surreptitiously through the window and so forth and he took with him the book "Shaaray (gates of) Tzion (Zion)," and he would say the lishaim (for the sake of) yichud (unification) for doing a mitzva (a declaration stating one's intent in doing the deed is for the sake Heaven to unify the Divine Names with proper fulfillment of the deed with love and fear and in the name of all of Israel), and he took one small coin and threw it into the "matan (given) bisaiser (in secrecy) (i.e. a charity box designated as such)." And afterwards he made himself as if he was abstracted from it, and afterwards he returned and said the aforementioned lishaim yeechud and returned and threw one penny into the "matan bisaiser." And so he returned and did many times until he threw all the pennies into the "matan bisaiser," and upon every single penny he said the aforementioned lishaim yeechud. And his intention was in order to do many mitzvos, because his devotion was with absolute simplicity without any smarts ("chuchmos")  whatsoever.

Segment 3
HE:
וכן היה עושה ועובד את השם יתברך בכל מיני עבודות פשוטות לגמרי בלי שום חכמות כלל אף-על-פי שבאמת היה חכם גדול ומפלג בחכמה מאד מאד גם בימי קטנותו ובימי נעוריו כאשר היה מפרסם לכל מכיריו, אף-על-פי-כן לא השתמש בשום חכמה כלל בעבודת השם רק היה נוהג לעשות כל העבודות הפשוטות שבעולם. דהינו למוד התורה הרבה, מצוות מעשיות, ורבוי תפלות ובקשות ורבוי התבודדות מאד לדבר ולפרש שיחתו לפניו יתברך כנ"ל וכיוצא בזה. וזה היה עקר חכמתו הגדולה מאד, כי מעצם הפלגת חכמתו זכה תכף לחכמה זו שאין צריכים שום חכמה כלל בעבודת השם. כי זה עקר החכמה הגדולה מן הכל (כמבאר בדברינו כמה פעמים) (יז) שלא להיות שום חכם בעבודת השם רק בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל:

EN:
And similarly he would do and serve Hashem Yisburach with all types of absolutely simple devotions without any smarts (-chuchmos) whatsoever, even though in reality he was enormously wise with very extreme superlative wisdom even in his childhood and in his youth as was widely known to all who knew him, even still he did not use any smarts whatsoever in the service of Hashem and was just accustomed to doing all the simple devotions of the world. That is, studying a lot of Torah, good deeds, and abundant prayers and supplications, and very abundant hisbodidus, to speak and express his words before Him blessed He as mentioned above, and so forth. And this was his essential phenomenally great wisdom, because from his utter superlative wisdom he merited immediately to this wisdom that no wisdom whatsoever is necessary for the service of Hashem. Because this is the fundamental greatest wisdom of all (as is explained in our words many times), not to be smart at all in the service of Hashem, just (to conduct) with unfeigned wholeheartedness and simplicity without any smarts (-chuchmos) whatsoever.



# יד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/14/

יד
יד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/14

Segment 1
HE:
וכל דבר ודבר שרצה לעשות בעבודת השם היה קשה עליו מאד בכל מיני כבדות שבעולם. ובתחלה היה קשה עליו מאד לישב יחידי בבית מיחד איזה שעות רצופים לעסק בעבודת ה'. וזה הדבר היה קשה עליו מאד בתחלה. אך הוא זכרונו לברכה, היה מכריח עצמו מאד ושבר תאותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום בהתבודדות בחדר מיחד.

EN:
And every single thing that he wanted to do in the devotion of Hashem was extremely difficult for him with all types of heaviness in the world. And at first it was very difficult for him to sit alone in a designated house for some consecutive hours to engage in the service of Hashem, and this matter was very difficult for him in the beginning. However, he of blessed memory would force himself exceedingly and he broke his desires, and he sat for many hours everyday in hisbodidus in a designated room.

Segment 2
HE:
וכן היה קשה עליו מאד מאד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום. וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לש כלל העל מגדל הכבדות שהיה כבד וקשה עליו מאד מאד. ורק על-ידי עצה זו נשא עליו על העבודה, הינו שבכל יום היה חושב בדעתו שאין לו רק זה היום בלבד ולא הסתכל על יום המחרת ועל זמן שלהבא כלל רק כאלו אין לו רק זה היום לבד. ועל כן היה יכול לשא עליו על העבודה של זה היום לבד. כי על יום אחד לבד יכול האדם לקבל עליו כל מיני עבודות שבעולם מאחר שהוא רק ליום אחד בלבד. וכשגמר העבודה של זה היום אזי ביום המחרת חזר וקבל עליו העבודה של אותו יום המחרת.

EN:
And similarly it was very extremely difficult for him the devotion that he had to do everyday, and it was so difficult for him to the extent that it was not at all possible to carry the yoke due to its great heaviness, that it was very extremely heavy and difficult for him, and just by this aitzu (remedy, recourse, scheme) he carried upon himself the yoke of the devotion, that is, that everyday he would think in his mind that he has nothing but this day alone, and he didn't look at the morrow or the future whatsoever, just as if he doesn't have but this day alone, and hence he was able to carry upon himself the yoke of the devotion of that day alone, because for one day alone a person can accept upon himself all types of devotions in the world, since it is only for one day alone, and when he finished the devotion of that day, then on the morrow he returned and accepted upon himself the devotion of that next day;

Segment 3
HE:
וכן נהג תמיד שלא היה חושב בדעתו כי-אם אותו היום לבד ועל-ידי-זה היה יכול לשא על עצמו על עבודתו שהיתה כבדה עליו מאד. ובלא זה לא היה יכול לשא עליו כלל מחמת שהיה מרבה בעבודת השם מאד בכמה מיני עבודות בכל יום והכל בטרחא וביגיעה גדולה ובכבדות גדול מאד, עד שלא היה אפשר לשא עליו על כזה כי-אם על-ידי עצה הנ"ל שלא היה חושב בדעתו רק אותו היום בלבד כנ"ל:

EN:
and this is what he used to do always, that he would not think in his mind just that day alone, and through this he was able to carry upon himself the yoke of his devotion, which was extremely heavy upon him, and without this he was not able to bear it whatsoever since he abounded in the service of Hashem tremendously with many types of devotions every day, and everything with great labor and exertion and very great heaviness to the extent that it was not possible to carry upon himself such a yoke except through the aforementioned aitzu, that he would not think in his mind except that day alone as mentioned above.



# טו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/15/

טו
טו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/15

Segment 1
HE:
והיה רגיל בנדרים מאד מאד, שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום, ואחר-כך אף-על-פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר. וכן עשה כמה וכמה פעמים (יח). וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים. וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ (יט) כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו:

EN:
And he was very very frequent with nedarim (-vows), that many times, when the day came he accepted upon himself with a vow the whole order of the devotion that he desired to do on that day, and afterwards even though it was extremely difficult for him he was forced to do it because of the vow, and he did this many many times. And similarly with all types of fences (-restrictions) and safeguards of abstinence from some (bodily) desire or some character trait, he was very frequent with vows many times, and many times he made an oath (shivoo-uh) binikeetas (while holding) chaifetz (an article - such as a Torah scroll, such an oath has much greater severity) over something, in order that he be strong to abstain from that thing that he wanted to abstain (himself from).



# טז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/16/

טז
טז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/16

Segment 1
HE:
וגדל עצם מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאות המשגל אי אפשר לבאר ולספר. ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל, כי אמר שאין זה תאוה כלל. ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפלו עכו"ם, מאחר שהוא רק חכם אמת, ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל. ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח, ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס. ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה, אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה:

EN:
And the utter greatness of the magnitude of the virtue/high level of his holiness and breaking the general (bodily) desire, which includes all the bad desires, which is the s*xual desire, is impossible to explain or relate. And he said, that he had innumerable tests, but in reality it is not a test at all, because he said that this is not a desire whatsoever (t.n. this seems to be analogous to what Rabbainu says in Likutay Moharan volume 2 Torah-teaching 119 that perhaps there is "this world," but it doesn't seem so, see there, and see Sichos Huran article 50, this world is nothing etc. see there, and since Rabbainu revealed (Likutay Moharan 36) that the main test of this world is this desire, and here Rabbainu says that it is in fact not a desire at all, it comes out that this world is likewise. Also see the Zohar (Parshas Kedoshim 84, brought down in Likutay Moharan 36) that when Rabbi Shimon saw beautiful women he recited (the Torah prohibition), "Do not turn to eleelim," see there, eleelim means empty gods, i.e.

Segment 2
HE:
והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית המאוס, עד שגזר ואמר שמי שהוא חכם אמת קצת, אין התאוה הזאת נחשבת לנסיון כלל (כ). אבל גם קדם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס אצלו לגמרי התאוה הזאת, גם קדם לזה גם אז היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאד בתאוה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט. כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד. אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאותו כמה וכמה פעמים. ואף- על-פי-כן לא היה מתרחק עצמו פעם שנית לברח מהנסיון, רק אדרבא היה חפץ בנסיונות והיה מתפלל להשם יתברך שיזמין לו נסיונות. כי היה חזק בדעתו שבודאי לא ימרד כנגד השם יתברך. כי איך אפשר שיעשה עברה, חס ושלום, ויעבר על רצון השם יתברך אם לא שיהיה נעשה משגע, חס ושלום, בעת הזאת. אבל מאחר שיהיה לו איזה שכל בעלמא בעת הנסיון בודאי יוכל לעמד, לפי גדל חזק לבו שהיה חזק בה' מאד (כא). ואף-על-פי-כן, בעת שבא עליו הנסיון היה בסכנה גדולה מאד והיה צועק להשם יתברך מאד, עד שזכה להתגבר על יצרו ולהנצל. ואף-על-פי-כן לא התרחק עצמו מהנסיון פעם אחרת אף-על-פי שבשעת הנסיון היה קשה עליו מאד כנ"ל. וכן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאד עד אין שעור. והשם יתברך היה בעזרו וזכה להתגבר על יצרו ולשבר תבערת המדורה של תאוה הכללית הזאת.

EN:
even though people project to be gods, in reality they are utterly nothing, thus Rabbi Shimon would reinforce the true reality upon those beautiful women, that in truth their whole appeal and attraction was utterly nothing). And he said, to whoever is just a true scholar, even a pagan, just because he is a true scholar, it is befitting that by him this desire is not considered a desire whatsoever. And he said, that whoever is knowledgeable in the science of dissection (of the body) and knows the order of the limbs of a person according to the science of dissection, it is fitting that he should be disgusted by this desire with the utmost disgust. And in the matter of the repulsiveness of this desire he spoke exorbitantly, a great deal of this matter which is impossible to explain because of forgetfulness, and the general upshot is - that he tremendously repulsed this desire in the utmost repulsion, to the extent that he decreed and said, that whoever is a bit of a true scholar, this desire is not considered a test whatsoever. However, also before he merited to this, that this desire would be completely nullified and repulsed by him, also before this, also then he had many (many) great and very awesome tests in this desire which is impossible to explain in detail, because in his very youth, when the blood boils (-with hormones), he had many (many) innumerable great tests in this desire, that he had the ability to fulfill his desire and he was in very extremely great danger, but he was mighty strong and he surmounted his inclination and quashed his desire many (many) times, and even still he would not distance himself a second time to run from a test, just on the contrary, he desired tests, and he would pray to Hashem Yisburach to summon for him tests, because how is it possible for him to do a sin Heaven forbid and transgress the desire of Hashem Yisburach(?!), only if he would become crazy Heaven forbid at that time, but since he would have some sort of intellect (in the world) at the time of the test, certainly he would be able to withstand it according to the greatness of the strength of his heart that he was extremely strong in Hashem; and even still when he was confronted with the test, he was in very great danger, and he would scream to Hashem Yisburach profusely until he merited to surmount his inclination and to be saved, and even still he did not distance himself from a test another time, even though at the time of the test it was extremely difficult for him as mentioned above.

Segment 3
HE:
והיה קדוש גדול מאד מאד בפרישות תאוה זו בפרישות גדול ובקדשה גדולה ונוראה מאד. ואמר שהבעל דבר רצה להניח לו הכל רק שהוא יותר לו דבר אחד. והוא אמר להפוך שהוא יניח הכל, רק אותו הדבר אינו רוצה להניח מלשברו. דהינו שהבעל דבר היה מרצה להניח לו שישבר כל התאוות רק שהוא יותר לו דבר אחד מן הסתם הינו התאוה הכללית הנ"ל, שעקר היצר הרע הוא בתאוה זו. אבל הוא, זכרונו לברכה, אמר להפך שהוא יניח לו הכל לבלי לשברו, רק זאת התאוה רוצה לשברה לגמרי.

EN:
And so it was many (many) times, extremely numerous to no measure, and Hashem Yisburach was to his succor, and he merited to surmount his inclination and to break the conflagration of the inferno of this general desire, and he was very, very extremely holy in abstinence from this desire with great abstinence and very great and awesome holiness. And he said, that the bal duvur (-litigator, evil-inclination, Satan) wanted to leave him be with everything, just that he should acquiesce in one matter, but he said the opposite: that he would leave everything, just that matter he does not want to leave from breaking it, that is, that the bal duvur (-litigator...) was willing to leave him be to break all the (bodily) desires, just (on condition) that he acquiesce to him in one matter, that probably being the aforementioned general desire, for the main evil inclination is in this desire, but he of blessed memory, said the opposite - that he would leave everything without breaking it, just this desire he wants to break completely.

Segment 4
HE:
וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני-אדם, ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ואחר-כך שבר גם זאת התאוה של אכילה. והיו לו כמה מיני יגיעות ועבודות ומלחמות ונסיונות אין מספר קדם ששבר התאוה הכללית הנ"ל. וכמה וכמה תפלות ותחנונים ובכיות ושיחות שהיה מתפלל ומתחנן ושופך לבו לפני השם יתברך בכמה וכמה מיני תחנונים ורצויים ופיוסים שיהיה השם יתברך בעזרו להנצל מתאוה זו, עד אשר זכה לעמד בכל הנסיונות, וקדש עצמו מאד בפרישות תאוה זו עד אין שעור וערך, עד אשר זכה לשבר תאוה זו לגמרי. עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאוה זו כי אמר שאין זה תאוה כלל, והיה מרבה לדבר בענין זה, בענין בטול ומאוס תאוה זו.

EN:
And so he was accustomed from the onset, that his entire aspiration and all his exertion was just to break at first this general desire, and he did not pay attention at all in the beginning to breaking the desire of eating, just on the contrary, at the beginning he would eat a very, very great deal, much more than other people, and he said that then he drew all the desires into the desire of eating, and afterwards he broke as well this desire of eating. And he had many types of exertions, and devotions, and battles, and tests innumerable before he broke the aforementioned general desire, and many (many) prayers, and beseeching, and crying, and talks that he prayed and beseeched and poured out his heart before Hashem Yisburach in many (many) types of beseechings, and appeasements, and conciliations that Hashem Yisburach should be to his aid to be saved from this desire, until he merited to withstand all the tests, and he sanctified himself immensely with the abstinence of this desire to no calculable measure or estimation, until he merited to break this desire completely, to the extent that it was wondrous by him someone who considered it hard to break this desire,  because he said, that this is not a desire at all, and he would abound to speak about this matter, in the matter of nullifying and repulsing this desire. And he said, that it is impossible to speak of this with people that are already coarse in this matter, because their blood is already so mixed up to the extent that their mind is mixed up until they cannot understand at all, and it does not enter their heart whatsoever that it is possible to repulse this desire, therefore it is impossible to speak of this a lot.

Segment 5
HE:
ואמר: שאי אפשר לדבר מזה עם אנשים שכבר נתגשמו בענין זה. כי כבר נתערבו דמיהם כל-כך עד שנתערב דעתם עד שאין יכולים להבין כלל ואין נכנס בלבם כלל שאפשר למאס תאוה זו, על-כן אי אפשר לדבר בזה הרבה. אבל באמת מי שהוא חכם אמת קצת יכול בקל למאס תאוה זו לגמרי. כי אמר שאין זה נסיון כלל למי שהוא רק חכם אמת כנ"ל. ואמר שבהכרח שיש בכל זה סוד, כי באמת אין זה תאוה כלל. והתפאר עצמו מאד בגדל חזקו בשבירת תאוה זו. והיה קדוש גדול ונורא מאד בענין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאוה כלל.

EN:
However, in reality, whoever is a bit of a true scholar, can easily repulse this desire completely, because he said, that this is not a test whatsoever for someone who is just a true scholar as mentioned above. And he said, that there must be in all of this a secret, because in reality it is not a desire whatsoever. And he boasted of himself profusely of his great strength in breaking this desire, and he was very immensely and awesomely holy in this matter, and he said of himself, that he has no (bodily) desire whatsoever, and he said, that by him male and female are equal, that is, that he does not have any battle brought on by any manner of (desirous) thought when he sees or when he speaks with a woman, because everything is the same by him.

Segment 6
HE:
ואמר: שאצלו זכר ונקבה שוים. דהינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אשה. כי הכל שוה אצלו (כב):

EN:
He also said, that the conjugation of the true tzadik is a very difficult matter for him; and not only does he not have any desire whatsoever, just on the contrary, he has suffering from this, mamash (-literally) like the suffering of an infant during circumcision, because mamash suffering such as this the tzadik has during conjugation, and more than this, because the infant doesn't have intellect, therefore his suffering is not so great, but the tzadik who does have intellect, his suffering is greater than the infant[77], and this was an obvious matter by him. And he said, that every person can merit to come to this level, and it was apparent from his words that his own holiness was yet very extremely higher.



# יז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/17/

יז
יז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/17

Segment 1
HE:
גם אמר שהזווג של הצדיק האמת, קשה עליו ענין זה. ולא די שאין לו שום תאוה כלל, כי אם אדרבא יש לו יסורין מזה ממש כמו יסורי התינוק בשעת מילה. כי ממש יסורין אלו יש להצדיק בשעת זווג ויותר מזה. כי התינוק אין לו דעת, על-כן אין היסורים שלו גדולים כל-כך, אבל הצדיק שיש לו דעת יסוריו גדולים מהתינוק. וזה היה אצלו דבר פשוט ואמר שכל אדם יכול לזכות לבוא למדרגה זו. וכפי הנראה מדבריו היה שקדשתו של עצמו גבה עוד יותר ויותר:

EN:
He also said, that the conjugation of the true tzadik is a very difficult matter for him; and not only does he not have any desire whatsoever, just on the contrary, he has suffering from this, mamash (-literally) like the suffering of an infant during circumcision, because mamash suffering such as this the tzadik has during conjugation, and more than this, because the infant doesn't have intellect, therefore his suffering is not so great, but the tzadik who does have intellect, his suffering is greater then the infant, and this was an obvious matter by him. And he said, that every person can merit to come to this level, and it was apparent from his words that his own holiness was yet very extremely higher.



# יח
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/18/

יח
יח
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/18

Segment 1
HE:
ואמר: שאצלו איש ואשה שוין הינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה כשרואה אשה. רק הכל שוה אצלו בעיניו כאלו רואה איש.

EN:
And he said, that by him a man and a woman are equal, that is, that no facet of thought occurs to him when he sees a woman, just everything is the same by him in his eyes, as if he sees a man. And one time he said, that he has no fear, not from a woman and not from an angel.

Segment 2
HE:
ואמר פעם אחת: שאינו מתירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר. כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אשה אפלו אם הוא נקי בזה רק שאינו נקי בתכלית הזכוך, ועדין יש לו איזה פחד כל שהוא מזה, הוא צריך לפחד ממלאך. אבל הוא התפאר שאין לו שום פחד מזה, על-כן אין לו פחד ממלאך.

EN:
And with this there's a lot to explain, because someone who still has any facet of fear whatsoever from thoughts of women, even if he is chaste in this regard, just that he's not immaculate in the utmost purity, and he still has some fear at all with this, he needs to fear from an angel; but he (Rabbainu) boasted that he has absolutely no fear of this, therefore he has no fear of an angel.

Segment 3
HE:
וזה מרמז קצת בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין פא.): "אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך" שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך ומובא בדבריו זכרונו לברכה, בהתורה תקעו ממשלה סימן א' בלקוטי תנינא עין שם היטב והבן (כג):

EN:
This is slightly alluded to in the words of our Rabbis of blessed memory (Kedushin 81a): "I am flesh, and you are fire - but I am better/stronger than you," which Rav Amram Chasiduh said to the angel, and it is brought down in his words of blessed memory in the Torah-teaching "Tikoo (blast the shofar) - memshalu (dominion)" Torah 1 in the second volume of Likutay Moharan, see there well, and understand.



# יט
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/19/

יט
יט
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/19

Segment 1
HE:
גם היה רגיל מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך. והיה רגיל לילך לשם בלילה.

EN:
He was also very accustomed in his early childhood and in his youth to run over all the time to be by the grave of the Baal Shem Tov za.tza.viku.l. to request of him that he help him draw close to Hashem Yisburach. And he used to go there at night, and in the winter when it was extremely cold he would go there at night and from there he returned and went to the mikvah.

Segment 2
HE:
ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות גדול מאד היה הולך לשם בלילה, ומשם חזר והלך אל המקוה. והיה שם מקוה חוץ למרחץ, ומקוה אחד בתוך המרחץ. ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול, וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל, כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין, וכן מהבית עלמין למקוה. מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר. אף-על-פי-כן אחר כל זה היה הולך דוקא לטבל בהמקוה שהיתה עומדת בחוץ, כדי לסגף עצמו. וכל זה בהצנע בלילה.

EN:
And there was a mikva outside the bathhouse and one mikvah inside the bath house, and he chose the mikvah that was outside the bathhouse, when the cold was great and he was already very cold from being by the aforementioned grave, because there was a great distance between his house and the cemetery and also from the cemetery to the mikva, besides for the lengthy stay that he spent by the grave, even still after all this he would specifically go to immerse in the mikvah which stood outside, in order to mortify himself - and all of this secretly at night. And I heard from someone who said that he heard from his holy mouth, that when he performed these practices he was just six years old.

Segment 3
HE:
ושמעתי מאחד שאמר ששמע מפיו הקדוש, שבעת שעשה הנהגות אלו, לא היה כי-אם בן ששה שנים. וכל כך היה מצנע בעבודתו מבני אדם, עד שפעם אחת הלך למקוה בבקר בחרף, ובא מהטבילה והפאות היו לחות מהמים. ותמהו עליו העולם, שבחרף יהיה האדם חופף ראשו. כי לא עלה על דעתם שהיה במקוה, רק סברו שחפף ראשו. ותמהו עליו על שחפף ראשו בקרירות כזה. והיו מחזיקים זאת למעשה נערות שלו. כי היה מצנע מאד מאד בעבודתו.

EN:
And he was so secretive from people in his devotions, to the extent that one time he went to the mikvah in the morning in the winter, and he came from the immersion, and his pehyos (sidelocks) were wet from the water, and everyone wondered at the oddity that in the winter a person would wash his head, because it did not occur to them that he had been in the mikvah, they just thought that he washed his head, and they wondered at his peculiarity that he washed his head in such cold, and they held it to be an act of his immaturity, because he was very, very secretive in his devotion.

Segment 4
HE:
גם כל התעניתים הרבים מאד שהתענה לא היה יודע מהם שום אדם בעולם אפלו אביו ואמו וקרוביו. רק אשתו לבד היתה יודעת מזה. והיה משביעה שלא תגלה לשום אדם. והיה עושה כמה וכמה תחבולות להעלים ולהסתיר כל התעניתים שהתענה באפן שלא ידע מהם איש (כד):

EN:
Also all the very many fasts that he fasted, absolutely no one in the world knew about them, even his father and his mother and his relatives, just his wife alone knew of it, and he would swear her that she should not reveal it to anyone, and he would do many (many) ruses to hide and to conceal all the fasting that he fasted, in such a way that no one would know of them.



# ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/2/

ב
ב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/2

Segment 1
HE:
גם בהיותו יושב לפני רבו ללמד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקים (תהלים ט"ז ח): "שויתי ה' לנגדי תמיד" והיה מתיגע לציר נגד עיניו שם הוי"ה ברוך הוא, ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע מה שלומד והיה רבו כועס עליו. ואף-על-פי- כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה מאד דהינו עניני שחוק וקפיצות וטיול (שקורין פאר שייט) והיה רגיל בזה מאד:

EN:
Also when he sat before his teacher to learn in his childhood, he wanted to fulfill (Psalms 16:8), "I set YHVH before me always," and he exerted himself to picture before his eyes the name YHVH blessed He, and because his thoughts were busy with this, he did not know what he was learning, and his teacher would be angry at him. And even still, his entire childhood he would do very many childish things, that is, silly things, and jumping, and hikes (which are called far shait), and he was very wont to this.



# כ
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/20/

כ
כ
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/20

Segment 1
HE:
ובעת שהיה יושב בבית חותנו (כה), כשהיה חפץ לדבר עם הבעל-שם-טוב, זכרונו לברכה, דהינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה, היה רגיל לנסע לקהלת סמילא שהיה סמוך לבית חותנו. והלך על קבר הצדיק המפרסם מורנו הרב (כו) ישעיה מיאנוב, זכרונו לברכה, שהוא מנח שם. ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח, שילך ויודיע להבעל-שם-טוב זכרונו לברכה, את בקשתו מה שהיה צריך אז (כז):

EN:
And when he was living in the house of his father-in-law, when he desired to speak with the Baal Shem Tov o.b.m., that is to go to be by his grave and to request of him some request, he used to travel to the congregation of Simeeluh which was near the house of his father-in-law, and he went (on) to the grave of the famous tzadik our teacher Rav Yishayu of Yanuv o.b.m. (a disciple of the Baal Shem Tov) who rests there, and he made the aforementioned tzadik a messenger to go and notify the Baal Shem Tov o.b.m. his request, what he needed then.



# כא
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/21/

כא
כא
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/21

Segment 1
HE:
ובענין תאות אכילה. היה לו גם-כן מלחמה גדולה ויגיעה גדולה מאד קדם ששברה. כי בתחלה לא היה משגיח כלל לשבר תאות אכילה כנזכר לעיל. אחר-כך רצה לשבר תאוה זו, והיה קשה וכבד עליו מאד מאד. וכל-כך היה קשה עליו שבירת תאות אכילה, עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבר מלבד תאוה זו של אכילה. ונדמה לו שתאוה זו של אכילה בהכרח שתשאר, כי אי אפשר לשברה. כל כך היה חזק עליו התגברות תאוה זו. ואף-על-פי-כן התגבר עצמו וכפה את יצרו ושבר גם תאוה זו של אכילה לגמרי.

EN:
And in the matter of the desire of eating he also had a great battle and very great exertion before he broke it, because at first he did not tend at all to breaking the desire of eating as mentioned above. Afterwards he wanted to break this desire, and it was very, very difficult and heavy upon him. And it was so difficult for him to break the desire of eating, to the extent that it seemed to him that all desires he could break except for this desire of eating, and it seemed to him that this desire of eating must inevitably remain, because it is impossible to break it - so strong was the insurgents of this desire, and even still he strengthened himself and quashed his inclination and broke also this desire of eating, completely.

Segment 2
HE:
וגדל קדשתו בפרישות תאות אכילה היה מפרסם לעין כל. כי לא היה אוכל כלל, וגם מעט שהיה אוכל היה בהכרח גדול מאד. והכרח להכריח עצמו בכל הכחות כדי לאכל מעט כדי שיהיה לו איזה כח לחיות. ואמר שבתחלה התחיל לשבר תאות אכילה, דהינו שהיה מכריח עצמו והרגיל עצמו לאכל פחות ממה שהיה אוכל תחלה. וכשנעשה רגיל בזה שיאכל פחות מקדם, ראה שגם עדין יש לו תאוה בזאת האכילה אף-על-פי שהיא פחותה מקדם. והתחיל שוב לשבר תאותו ולאכל עוד פחות מזה. ואחר-כך ראה שגם זה תאוה, ואכל עוד יותר פחות. וכן אחר-כך ראה שגם בזה יש לו תאוה עדין ואכל עוד יותר פחות. ובדרך זה נהג עד שהיה אכילתו פחותה ומעוטה מאד מאד בתכלית הצמצום והמעוט אשר אי אפשר לבאר. ואחר-כך ישב עצמו שאף-על-פי שאכילתו מעוטה מאד, אף-על-פי-כן עדין יש לו תאוה בזה המעט שאוכל. והתגבר עצמו ושבר התאוה גם בזה המעט. עד ששבר תאות אכילה לגמרי, ויצא מהתאוה לגמרי בתכלית הקדשה עד שלא היה לו שום תאוה כלל וכלל לא.

EN:
And the greatness of his holiness in the abstinence of the desire of eating was well-known to the eyes of all, because he did not eat at all, and also the little that he did eat was with very great necessity, and he needed to force himself with all his strength in order to eat a little, so that he would have some strength to live. And he said, that in the beginning he started to break the desire of eating, that is, that he forced himself and accustomed himself to eat less than what he ate originally, and when he got used to this, to eating less than before, he saw that he still has desire in this eating, even though that it is less than before - and he began again to break his desire and to eat even less than this, and so too afterwards he saw that also in this (smaller amount) he still has desire - and he ate yet less; and he conducted himself this way until his eating was very, very scant and diminutive in the utmost frugality and sparing which is impossible to explain. And afterwards he came to the resolution that even though his eating is very sparse, even still he still has desire in this little that he eats - and he strengthened himself and broke the desire even in this small amount, until he broke the desire of eating completely, and he withdrew from this desire completely in the utmost holiness, until he did not have any (bodily) desire, absolutely none at all.

Segment 3
HE:
ובין כך ובין כך שהיה פורש עצמו כל-כך מהאכילה, מחמת זה לא היה יכול עוד לאכל כלל. וכפי הנראה מדבריו היה שאחר- כך היה לו כח לאכל בקדשה בלי תאוה כלל אפלו אם היה אוכל הרבה אבל כבר לא היה יכול לאכל מחמת רגילותו שהרגיל עצמו באכילה פחותה ומעוטה מאד.

EN:
And with all of this happening, that he was separating himself so much from eating, because of this he was not able to eat anymore at all, and apparently from his words, that afterwards he had the ability to eat in holiness without any desire whatsoever, even if he would eat a lot, however, he was unable to eat because of his habit, that he accustomed himself to eating very paltry and little.

Segment 4
HE:
ואמר: שאחר-כך על הים בעת שנסע לארץ- ישראל אז ראה שאין לו שום חיות משום דבר אזי הכריח עצמו לאכל קצת. ומאז והלאה הרגל לאכל קצת. אבל קדם לזה לא היה אוכל אפלו אכילה פחותה כזו. כי באמת גם אחר-כך, אחר שהיה על הים, היתה אכילתו גם-כן מעוטה מאד מאד. ומקדם גם שעור פחות כזה לא היה אוכל.

EN:
And he said, that afterwards on the sea, when he traveled to the land of Israel, he saw then that he has no vitality from anything, so he forced himself to eat a little, and from then on he accustomed himself to eating a little; but before this he did not eat even such a diminutive consumption, because in reality even afterwards, after he was on the sea, his eating was also very, very paltry, and previously he did not eat even this scant amount.

Segment 5
HE:
ובענין הנסיעה שלו לארץ ישראל, יש הרבה לספר. גדל היסורים העצומים והקשים מאד מאד שהיה לו בהליכה ובחזרה, וגדל היגיעות והמסירות נפש ורבוי המניעות שהיה לו קדם שזכה לבוא לארץ-ישראל. ויבאר כל זה בקנטרס מיחד לקמן בעזרת השם יתברך, אפס קצהו ולא כלו. כי אי אפשר לבאר הכל:

EN:
And in the matter of his voyage to the land of Israel there is a lot to relate: the greatness of the enormous and very, very difficult suffering that he had going and returning, and the greatness of the exertions, and the miseeras nefesh (self sacrifice), and abundant impediments, that he had before he merited to come to the land of Israel, and all of this will be explained in its own small treatise further on, with the help of Hashem Yisburach, just a bit of its fringe but not all of it, because it is impossible to explain everything.



# כב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/22/

כב
כב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/22

Segment 1
HE:
ובענין שבירת כל המדות רעות היה מפלג בקדשה מפלגת מאד מאד. וקצת ספר מענין שבירת כעס ואמר: שמתחלה היה כעסן גדול מאד מאד. ואחר-כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך, התחיל לשבר מדה זו של כעס עד שזכה לשבר מדה זו של כעס. אבל תכלית שבירת מדה זו מהפך אל הפך, דהינו להתהפך לטוב גמור שלא יכפת לה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידא בעולם, זה זכה רק בארץ ישראל. שם זכה לזה שנתבטל הכעס בתכלית הבטול, וזכה ונעשה טוב ממש, ולא נשאר בו שום צד קפידא בעלמא. עד שאחר-כך אפלו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם לא היה בלבו שום צד שנאה וקפדא עליו, אדרבא היה אוהבו ולא היה בלבו עליו כלל כי היה רק כלו טוב ממש.

EN:
And in the matter of breaking all the bad traits, he was inordinate with very, overly superlative holiness, and he related a vignette regarding breaking anger, and he said, that in the beginning he was very, very greatly choleric, and afterwards, because he wanted to be a kosher man as is His will blessed He, he began to break this trait of anger, until he merited to break this trait of anger; but the acme of breaking this vice turning it around completely, that is, to turn it around to absolute good, that he should not be bothered at all whatsoever by anything, and be just good without any facet of grievance in the world - this he merited just in the land of Israel, there he merited to this, that the anger was abnegated in the utmost nullification, and he merited and became mamash (-really, actually) good, and no facet of grievance in the world remained in him, to the extent that afterwards, even someone who would do to him all the evils of the world, ‎he did not have in his heart any facet of hatred or grievance against him, on the contrary, he would love him, and he would not have anything in his heart against him whatsoever, because he was just entirely good mamash. And the greatness of the enormity of the superlative trait of his goodness was renowned to all who knew him, because he was just entirely good without any facet of grievance and anger whatsoever, just completely good, and this he merited in the land of Israel as mentioned above.

Segment 2
HE:
וגדל עצם הפלגת מדת טובו היה מפרסם לכל מכיריו כי היה רק כלו טוב בלי שום צד קפדה וכעס כלל רק כלו טוב. וזה זכה בארץ-ישראל כנ"ל וכבר מבאר בספריו הקדושים (כח) תורה על זה שדיקא בארץ- ישראל זוכין לבחינת זו שהוא בחינת ארך אפים הפך כעס וחרון אף. ושבשביל זה נתאוה משה רבנו לארץ-ישראל וכו' כמו שכתוב (שמות ל"ד): "וימהר משה ויקד ארצה" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קיא:): 'מה ראה ארך אפים ראה' וכו' עין שם.

EN:
And it is already explained in his holy books a Torah-teaching on this, that specifically in the land of Israel one merits to this aspect, which is the aspect of Erech Apayem (t.n. these are two of the 13 Divine attributes enumerated in Exodus 34:6 and are most simplistically translated as taking long to anger (see Rashi on Exodus 15:8), that is, extremely placid and equable. However Erech Apayem is also the Hebrew for Erech Anpin - the crown Divine partzuf-countenance translated literally as Long Faced (and it is the anthropomorphic home of all the Thirteen Divine Attributes which correspond to thirteen areas of the beard), and it is in this paradigm where everything is good and there is no trace of evil, and it is hence the root of all good temperament, and this is the paradigm Rabbainu keyed into and ascended), the opposite of anger and wrath, and it was for this Moshe Rabbainu desired (to enter) Israel etc., as it is written (Exodus 34:8), "And Moshe hurried and he bowed with his face to the ground;" and our Rabbis of blessed memory (Sanhedrin 111a) expounded: what did he see? - he saw Erech Apayem etc., see there.

Segment 3
HE:
ובמדת ענוה התפאר עצמו מאד שהוא ענו בתכלית הענוה. ואמר שאין מי שזוכה לענוה באמת כי-אם מי שהוא במדרגה זו שיכול לומר על עצמו שהוא ענו. כמו משה רבנו, עליו השלום, שכתב על עצמו (במדבר יב-ג): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" וכו'. וכמו שמצינו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (כט): שאמר רב יוסף "אל תתני ענוה דאיכא אנא". והוא זכרונו לברכה, היה בבחינה זו והתפאר עצמו בעצם מעלתו במדת ענוה בתכלית הבטול לגמרי:

EN:
And of the attribute of humility he boasted of himself immensely, that he is humble in the acme of humility, and he said, there is no one that merits to true humility except someone who is on this level that he can say of himself that he is humble, like Moshe Rabbainu r.i.p. who wrote of himself (Numbers 12:3), "And the man Moshe was very humble more than all mankind etc.," and like we find in the words of our Rabbis of blessed memory (Sotah 49b, and see all of this in Likutay Moharan, Torah-teaching 147), that Rav Yosef said: "Do not list (amongst the forgone traits) humility, because there is I;" and he of blessed memory was in this aspect, and he posted of himself of his enormous virtue/height in the attribute of humility in the utmost complete (self) nullification.



# כג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/23/

כג
כג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/23

Segment 1
HE:
ואמר: שהוא ענו בתכלית העניוות בכל האיברים. כי יש אחד שהוא ענו ואין הענוה בלב. ויש שהוא ענו ואין הענוה מגיע באיזה איבר, אבל אצלו הענוה בתכלית בכל האיברים כי לבו וכל איבריו הם בתכלית הבטול:

EN:
And he said, that he is humble in the acme of humility in all his limbs; because there is one who is humble but the humility is not in the heart, and there is (one) - who is humble but the humility does not reach some limb; but by him the humility is in its acme in all of his limbs, because his heart and all his limbs are in the pinnacle of (self) nullification.



# כד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/24/

כד
כד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/24

Segment 1
HE:
גם הבנו מדבריו. שהיה מספר עמנו, שבימי נעוריו בעת שיגע וטרח בשביל עבודת השם היו לו כמה וכמה מיני סגופים. וכפי הנשמע ומובן מדבריו שהיה לו כל מיני סגופים שבעולם, הן גלגול שלג וכו' (ל) וכיוצא. ואמר שהסגוף לאחז עצמו לבלי לחכך עצמו כלל זהו הסגוף הגדול ביותר. דהינו כשמנשכים לאדם הדברים השכיחים סמוך לבשר ודרך כל אדם לחכך עצמו בכל עת שמרגיש איזה נשיכה. והיה מקבל זאת לסגוף לאנס את עצמו לבלי לעשות שום חכוך לא ביד ולא בגוף ולא בשום איבר. ואמר שזהו סגוף גדול מאד, כי האדם מנח, והנשיכות מתגברים אז ביותר והוא אסור לו לזוז בידיו ולא בשום אבר רק מרגיש כל נשיכה במח. והוא סגוף גדול מאד (וכבר שמעתי זאת גם משאר אנשים שזהו סגוף גדול מאד). והוא זכרונו לברכה, עשה הכל כל מיני סגופים שבעולם. והכל בתמימות ובאמת עד שזכה למה שזכה אשרי לו.

EN:
Also they understood from his words that he spoke with them, that in his youth when he toiled and labored for the service of Hashem, he had many (many) types of mortification, and according to what was heard and understood from his words, (that) he had all types of mortifications that there are in the world, be it rolling in the snow etc. and so forth. And he said, that the mortification of restraining oneself not to scratch himself at all, this is the overly greatest mortification, that is, when a person is being bit (-irritated) by the things found close to his skin, and it is the way of everyone to scratch themselves whenever they feel the biting (-itching); and he accepted this as a mortification, to force himself not to scratch at all, not with his hand and not with his body and not with any limb, and he said, that this is a very great mortification, for the person is inert, and then the biting/itching grows stronger, and he is forbidden to move his hands or any limb, just to feel every bite in his mind, and it is a very great mortification. (And I have already heard this from other people, that this is a very great mortification). And he of blessed memory did everything, all the types of modifications that there are in the world, and everything - with temeemus (wholesomeness, wholeheartedness, simplicity, unfeigned) and truth, until he merited to what he merited, fortunate is he.

Segment 2
HE:
גם בענין יסורים שיש על רב הצדיקים, ממש לא נשמע ולא נראה בעל יסורין כמותו ואי אפשר לספר ולבאר. והיה מלא יסורים מבית ומחוץ (לא) ובתחלה קדם סוף ימיו היה לו יסורים עצומים ונוראים אשר לא היו יסורים דגמתם בעולם. וספר שהיסורים שלו הם בידו (לב) בכל עת שרוצה הוא מקבלם על עצמו ובאים עליו היסורים הללו, ובעת שרוצה לסלקם נסתלקים מעליו. ועצם קשי וכבד היסורים הללו היה בלי שעור. ואמרו בשמו שאמר שבשעה שבאו עליו היסורים, מעצם הפלגת הצער והכאב המפלג מאד מאד היה כמעט יכול לנשך עץ בשניו מעצם הכאב (כדרך האדם שיש לו יסורים מפלגים שמעצם היסורים הוא חורק בשניו. ועליו זכרונו לברכה, היו יסורים כבדים וקשים כל-כך עד שבשעת היסורים היה אפשר, שיחתך עצים בשניו מעצם הצער). אולם גדל ורבוי היסורים הקשים והעצומים שהיה לו בסוף ימיו שלשה שנים רצופים היו גדולים וקשים עוד יותר ויותר בכפלי כיפלים אשר אין לשער ולהעריך כלל. וקצת מזה יבאר במקום אחר אם ירצה השם אפס קצהו (לג). ויש עוד הרבה בזה לספר אך השמטנו הרב אפלו מהמעט שאנו יודעים כי גם זה המעט הוא רב לספר ולא יספיקו הרבה יריעות. ועוד חזון למועד לבאר יותר בעזרת השם יתברך:

EN:
Also in the matter of suffering, which befall upon most tzadikim, mamash (-literally) there is not heard and there is not seen a peer of suffering like him, and it is impossible to relate and to explain. And he was full of suffering from inside and out. And in the beginning, before the end of his days, he had enormous and terrible suffering, which has no counterpart suffering in the world. And he related, that his suffering are in his hand (-control); whenever he desires - he accepts them upon himself, and these sufferings come upon him, and when he desires to get rid of them - they depart from upon him (t.n. the Talmud, Bava Metzeyuh 84a relates this of Rabbi Eluzar son of Rabbi Shimon bar Yochai). And the enormity of the harshness and the weight of the sufferings was immeasurable.

They said over in his name that he said, that in the hour (-time) that the sufferings come upon him, from the utter magnitude of the superlative pain and very, very excruciating agony, he was just about able to bite a tree with his teeth from the enormous pain (like a person does when he has formidable suffering, that from the sheer enormity of the suffering he gnashes his teeth; and upon him of blessed memory the suffering was so intense and harsh, to the extent that at the time of the suffering he was able to cut through wood with his teeth from the enormous pain). However the greatness and massiveness of the harsh and enormous suffering that he had at the end of his days for three consecutive years, were yet much, much greater and harsher manifold ("double and quadruple"), unfathomable and beyond any reckoning. And a little of this will be explained elsewhere (see The Life of Our Leader Rabbi Nachman, the section addressing his trip to Lemberg and the section of his trip and stay in Uman, and The Days of Our Teacher Rabbi Nussun), if it is Hashem's will, a slight fringe. And there is still a lot more to relate, but we omitted most of it, even of the little that we know, because even this little (that we know) is a lot to tell over, and many folios would be insufficient, and further revelation will be in yet a future time to explain more, with the help of Hashem Yisburach.



# כה
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/25/

כה
כה
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/25

Segment 1
HE:
כלל הדברים. שבכל עניני קדשה ופרישות הן בתאוות והן במדות והן בעניני יגיעות ועבודות וטרחות ויסורים וכו' בשבילו יתברך, הכל כאשר לכל, היה חדוש נפלא ונורא מאד. והיה מפשט מכל התאוות ומכל המדות בתכלית, עד שלא נשאר לו משום תאוה ומדה שום שמץ בעלמא. וזכה למעלה נוראה מאד מאד בתכלית המעלה. ואי אפשר לדבר כלל בעצם הפלגת מעלתו כי 'כל המוסיף גורע' (סנהדרין כט.).

EN:
The general synopsis (is) - that in all matters of holiness and aestheticism, be it with (bodily) desires, or be it with character traits, or be it with matters of exertion and devotions and labor and suffering etc. for His sake blessed He, (with) absolutely everything he was a very wondrous and awesome novelty, and he was divested of all the (bodily) desires and of all vices in the utmost, to the extent that there was no remnants by him of any (bodily) desire or vice, any nuance in the world, and he merited to a very, very awesome level, the pinnacle of heights, and it is impossible to speak at all of the utter magnitude of his superlative stature, because

Segment 2
HE:
וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עצם מעלתו שזכה אחר-כך, עם כל זה ספרנו כל זה מענין עבודתו ודרכו בימי ילדותו, למען נדע ונשכיל איך הבחירה חפשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה למעלה מפלגת מאד. אף-על-פי שנדמה לו שקשה וכבד עליו העבודה מאד, ואין מניחין אותו לכנס כלל בעבודתו יתברך כי התאוות והמדות רודפין אחריו מאד, אף-על-פי-כן צריך שיהיה עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה. כי בספורים הללו יבין החכם מדעתו, איך גם על רבנו הקדוש והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, עבר גם-כן כל המניעות והכבדות הנ"ל, ועבר בכל זה, ואף-על-פי-כן זכה לשבר הכל מחמת שרצה באמת בעבודתו יתברך ובחר בחיים באמת עד שזכה למה שזכה.

EN:
the more one elaborates - he detracts; and everything that we related until now, even though all the aforementioned stories are considered a degradation opposite him, according to the enormous stature that he merited to afterwards, even still we related all of this regarding his devotion and his ways in the days of his childhood, so that we should know and be cognizant of how there is free choice ("bicheeruh chufshees"), and every person can merit, if he wants, to a very superlative level, even though it seems to him that the devotion is difficult and heavy upon him and they do not allow him to enter at all in His devotion blessed He, because the desires and the vices pursue him tremendously, even still he needs to be stubborn in his devotion, and not to pay attention to all of this, because in these stories a smart person will understand from his own reasoning how also on the holy awesome Rebbe za.tza.viku.l. there transpired as well all impediments and the heaviness mentioned above, and he traversed through all this, and even still he merited to break everything, because he truly wanted His devotion blessed He, and he chose life in truth, until he merited what he merited.

Segment 3
HE:
ואמר: שאפלו לא היה מזרע האלקי הבעל- שם-טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, רק אפלו אם היה ממשפחה הירודה שבישראל, היה זוכה גם-כן למה שזכה על-ידי עצם עבודתו ויגיעתו שיגע וטרח מאד מאד בעבודתו יתברך:

EN:
And he said, that even if he was not from the progeny of the Godly Baal Shem Tov za.tza.viku.l. just even if he was from a lowly family of Israel, he would also have merited to what he merited through the utter power of his devotion and his toil, that he toiled and labored very, very much in His service blessed He.



# כו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/26/

כו
כו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/26

Segment 1
HE:
והקפיד מאד על אלו האנשים שסוברים שעקר מעלת הצדיק והשגתו שזוכה הוא מצד הנשמה לבד מחמת שיש לו נשמה גבה מאד. ואמר שלא כן הדבר רק העקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות. ואמר בפרוש שכל אדם שבעולם יכול לזכות למדרגה הגבה ביותר. כי אין הדבר תלוי אלא בבחירת האדם לבד, אם ירצה לרחם על עצמו ולישב עצמו היטב היטב מה שטוב לפניו באמת וכו'. 'והכל לפי רב המעשה' (אבות ג-טו):

EN:
And he had strong grievance on those people who think that the main stature of the tzadik and the attainment he merited is through virtue of their neshama (-soul) alone, because he has a very lofty soul, and he said, that the matter is not so, just what is essential is contingent on good deeds, and exertion, and devotions. And he said explicitly, that every person in the world can merit to an overly lofty level, because the matter is not contingent except on the free choice of the person alone, if he desires to have mercy on himself and to resolve for himself very well what is good before him in truth etc., and everything (is) - according to the abundance of the deed.



# כז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/27/

כז
כז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/27

Segment 1
HE:
ועל-כן אפלו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה, אין אנו עוסקים בזה לספרם. כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו. רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך, למען יתעורר המשכיל החפץ באמת. כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבארים כאן בספר זה. והעקר להיות רגיל מאד בתפלות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו, להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפיסו יתברך ולהתחנן לפניו שיקרבו לעבודתו באמת. ודי בהערה זו לכל החפץ באמת:

EN:
And therefore even the awesome miracles that we saw from Rabbainu o.b.m., we are not engaged in relating them, because this is not praise of him whatsoever according to his enormous, superlative prominence, we just related what is pertinent to His devotion blessed He, in order to arouse the sagacious who desires the truth, because there is no excuse in the world, and every person can merit to lofty heights, if he goes and conducts in the ways of Rabbainu o.b.m. which are explained here in this book. And the main thing (is) - to be very regular in very copious prayers and supplications, and specifically to speak between oneself and his Creator in the vernacular, to abound in conversation before Him blessed He, to conciliate Him, and to appease Him blessed He, and to beseech before Him that He should draw him close to His devotion in truth. And this note is sufficient for all who desire the truth.

End of Part 1

HH

Shivchay Huran

Part 2

The Order of His Voyage to the Land of Israel

The Praises of Rabbi Nachman

Part 2

The Order of His Voyage to the Land of Israel



# א
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/28/

א
א
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/28

Segment 1
HE:
קדם שנסע לארץ-ישראל היה בקאמיניץ (לד). והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאם נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסע, ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז'. ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע (לה) ונסע למז'בוז'. ובמז'בוז' נתודע לו מן השמים שהוא צריך לנסע לקאמיניץ, ונסע לקאמיניץ (לו).

EN:
Before he traveled to the land of Israel he was in Kaminitz. And his trip to Kaminitz was a great wonder, because suddenly he embarked from his house and he said, that he has a way before him to travel, and he traveled from his house in the way one travels to Mezhbizh. And he said, that he himself doesn't know yet where he's traveling. And he traveled to Mezhbizh, and in Mezhbizh he was notified from Heaven, that he needs to travel to Kaminitz, and he traveled to Kaminitz.

Segment 2
HE:
וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום. אף-על-פי שאז כבר היה מפרסם בעולם אף-על-פי-כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע ולא ידעו בשום מקום שהיה שהוא נמצא שם, כי נסע בהעלם כדרך הסוחרים. והיה בקאמיניץ.

EN:
And all of his travels were with simplicity, like the way of regular people, without any lordliness and without any publicity, even though he was already famous then in the world, even still he strongly warned the men who traveled with him that they should be careful not to make it known anywhere that he is traveling, and they did not know in any place where he was that he was there, because he traveled inconspicuously like the way of the merchants. And he was in Kaminitz.

Segment 3
HE:
ואז באותו העת לא היה רשאי שום יהודי לדור בקאמיניץ ולא ללון שם בתוך העיר. רק כל היהודים היו דרים חוץ לעיר, וכל מי שהיה לו איזה עסק בתוך העיר היה נכנס לתוך העיר ביום והיה רשאי להיות שם כל היום. ובלילה הכרחו כל היהודים לצאת מן העיר כי לא היה רשאי שום יהודי ללון שם כמפרסם.

EN:
And then, at that time, it was not permitted for any Jew to live in Kaminitz or to sleep there in the city, just, all the Jews lived outside the city, and whoever had any business inside the city, would enter into the city in the day, and he was permitted to be there the whole day, and at night all the Jews were forced to leave the city, because it was not permitted for any Jew to sleep there, as is well-known. And Rabbainu o.b.m. entered into the city with one man who was with him then, and he was there until the night, and at night he ordered the man that was with him, that he should leave the city, and he o.b.m.

Segment 4
HE:
ונכנס רבנו זכרונו לברכה, לתוך העיר עם איש אחד (לז) שהיה עמו אז, והיה שם עד הלילה, ובלילה צוה להאיש שהיה עמו שיצא מן העיר והוא זכרונו לברכה, נשאר שם לבדו בתוך העיר. וצוה על האיש הנ"ל שביום המחרת יבוא לתוך העיר וימצאנו שם והוא זכרונו לברכה, לן שם לבדו בתוך העיר ואין שום בריה יודע מה עשה שם.

EN:
remained there alone inside the city, and he ordered the aforementioned man, that on the day of the morrow he should come into the city and find him there. And he o.b.m. slept there alone inside the city, and no living soul knows what he did there. And then the next day the aforementioned man entered into the city and found him there, and afterwards he o.b.m. entered with the aforementioned man into many (many) houses, and they made some sort of pretense to enter there, and some of the houses they ordered to give them whiskey or the likes, and they were inside very many houses, and there is no person in the world that knows his intention of what he did there (t.n.

Segment 5
HE:
וביום המחרת נכנס האיש הנ"ל לתוך העיר ומצאו שם. ואחר-כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שיכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כונתו מה עשה שם. ואחר- כך נסע משם לביתו. (לח) ואחר-כך, אחר שלן שם רבנו זכרונו לברכה, מאותו העת והלאה נתן רשות לאנשי קאמיניץ לדור בתוך העיר:

EN:
except of course for the author of the book Tormented Master who has everything figured out in the most crude way); and afterwards he traveled from there to his house, and afterwards, after Rabbainu o.b.m. slept there, from that time on permission was granted to the people of Kaminitz to live inside the city.



# ב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/29/

ב
ב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/29

Segment 1
HE:
ואמר רבנו זכרונו לברכה: מי שיודע מפני מה היתה ארץ-ישראל תחלה ביד כנען ואחר-כך באה ליד ישראל הוא יודע מפני מה הוא היה תחלה בקאמיניץ ואחר-כך בארץ- ישראל (לט):

EN:
And Rabbainu o.b.m. said: someone who knows why the land of Israel was first in the hands of Kinaan and afterwards it came to the hands of Israel, he knows why he (Rabbainu) was first in Kaminitz and afterwards in the land of Israel.



# ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/3/

ג
ג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/3

Segment 1
HE:
אחר-כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה (ב) קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה (ג) אב-בית-דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק (תהלים ב-ז): "אני היום ילדתיך". (כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים [עין רש"י שם, זהר חדש י]) ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד (תהלים קי"ט): "כמוצא שלל רב". אחר-כך נכנס לחפה (ד) ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום:

EN:
Afterwards he grew older, and when he became bar mitzvah, his uncle the holy Rav our teacher Rav Efraim za.tza.l., the head of the bais din (court) of the holy community of Sidilkov, called him over and told him the verse (Psalms 2:7), "I have given birth to you today" (because this is said the day that a a man becomes bar mitzvah as is brought down in the holy books (see Rashi there, and Zohar Chudush 10)). And he told him a few sparse words of ethics (mussar) and it was very extremely precious in his eyes "like finding a huge treasure/spoils (Psalms 119:162)." And afterwards he entered the chupa (wedding canopy), and immediately upon his leaving the chupa he was extremely impassioned and yearned extremely for the devotion of Hashem Yisburach and he entered (advanced into) the devotion of Hashem from day to day.



# ג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/30/

ג
ג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/30

Segment 1
HE:
והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו'. אבל כלם טעו, אפלו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל. ואפלו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז, אף-על-פי- כן לא ידעו כונתו בשלמות. וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו':

EN:
And the trip to Kaminitz was a very great wonder, and the whole world said interpretations on it: some propounded positively, and some etc. - but they all erred. Even those that said praisingly did not get his intention whatsoever, and even those that knew a little because he himself revealed to them some hint, even still they did not know his intention completely. And he already said an apt construct pertaining this, regarding what the world always mistake themselves in him with all that he does etc. (Life of Our Leader Rabbi Nachman 200).



# ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/31/

ד
ד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/31

Segment 1
HE:
קצת אמרו שנסע כדי למצא שם את הכתבים של הבעל-שם-טוב שסגרם באבן (מ) ואומרים קצת שהם טמונים שם בקאמיניץ ואמרו שנסע לשם בשביל זה. והוא זכרונו לברכה, התלוצץ מזה ואמר שלא נסע כלל בשביל זה כי אינו צריך להם כלל. ואמר, אלו היה רוצה אותן הכתבים היו מביאים אותם לביתו אך הוא אין צריך להם כלל:

EN:
Some said that he made the trip in order to find the writings of the Baal Shem Tov, that he closed off in a stone, and some people say that they are hidden there in Kaminitz, and they said, that he traveled there for this. And he o.b.m. scoffed at this, and he said, that he didn't travel at all for this, because he doesn't need them whatsoever, and he said, if he wanted those writings, they would bring them to his house, however, he has no need for them whatsoever.



# ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/32/

ה
ה
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/32

Segment 1
HE:
בערב חג הפסח (שנת תקנ"ח לפ"ק) יצא אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מהמקוה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה. ובחג הפסח אמר תורה על פסוק (תהלים ע"ז-כ): "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו" והקשה מרישא לסיפא ואמר תורה על זה בתרוץ קשיא זו. ומתוך דברי תורתו הקדושה נתודע לכל באי אליו שבודאי יסע לארץ ישראל:

EN:
On the day preceding the festival of Passover of the year 5558 (Saturday, 31 March, 1798) our master and leader and Rebbe o.b.m. exited from the Mikvah, and he said to the one who went with him, that in this year he certainly will be in the Holy Land. And on the Festival of Passover he said Torah on the verse (Psalms 77:2), "And Your path is in a plethora of water and Your footsteps are not known," and he asked from the beginning of the verse on its end (t.n. first the verse says where the path is, and then it says it is unknown), and he said Torah on this in answer to this question, and from the words of his holy Torah it became known to all those that came to him, that certainly he would travel to the land of Israel.



# ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/33/

ו
ו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/33

Segment 1
HE:
וכאשר שמעה אשתו זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את תסעי למחתנך, אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין ניאנקע, אחותך הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות (מא). ואמך תהיה משרתת קעכין, וכל מה שבביתי אמכר הכל על הוצאת הדרך.

EN:
And when his wife heard this, she sent her daughter to him to ask him, how is it possible to leave them, who will support them? And he replied as follows: "You will travel to your in-laws, your older sister - someone will take her to be a small servant in his house," which is called neyunikeh (-nakhozha nyan'ka, is the Ukrainian word for babysitter, although sitter by itself is nyana, it appears that interchangeable), "your younger sister - someone will take her into his house out of compassion, and your mother will be kitchen help/cook, and everything that is in my house,

Segment 2
HE:
וכאשר שמעו זאת בני ביתו געו כלם בבכיה ובכו כמה ימים. ולא היה לו שום רחמנות עליהם ואמר כי לא סגי בלאו הכי יהיה איך שיהיה הוא יסע בודאי, כי רבו כבר הוא שם ומעוטא בתר רבא אזלא (ואמר בזה הלשון: ווארין די גרעסטי העלפט איז שוין דארט וכו').

EN:
I will sell it all for travel expenses." And when his household heard this, they broke out into weeping, and they cried many days, but he had no mercy on them, and he said, because/that it is not possible without this, be what may be, he will certainly travel, because most of him is already there, and the minority goes after the majority. (And he said in these words: "vehrren (when/being that) dey (the) grestey (greater) helfit (half) iz (is) shoyn (already) dort (there) etc.).

Segment 3
HE:
ואמר: "אני רוצה לנסע לארץ-ישראל ואני יודע גדל המניעות והעכובים שיהיו לי על זה בלי שעור וערך. אך כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי אמסר נפשי ואסע בכל כחי לשם, וכל עוד נפשי בי אסע לשם. (שמואל-א ג-יח): "וה' הטוב בעיניו יעשה":

EN:
And he said: "I want to travel to the land of Israel, and I know the greatness of the impediments and the obstacles that I will have on this, immeasurable nor calculable, however, as long as my soul is inside of me, as long as I have the spirit of life in my nose, I will sacrifice (moasair nafshey) my soul and I will travel with all my strength (to) there, as long as my soul is in me I will travel there, and Hashem - will do what is good in His eyes."



# ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/34/

ז
ז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/34

Segment 1
HE:
ואמר: "על כל פסיעה ופסיעה של נסיעת ארץ-ישראל יהיה לי מסירת נפש". ואמר: "אני רוצה לנסע מיד איך שיהיה אפלו בלי מעות אך מי שירצה לרחם עלי יתן לי מעות על הוצאות". ותכף נסעו אנשי שלומנו בעירות הסמוכים וקבצו מיד איזה סך למען יהיה לו על כל פנים על הוצאות לנסע מביתו, כי הנסיעה היתה בנחיצות גדולה וראו שאי אפשר לעכבו בשום אפן איזה זמן כלל. ונסע מיד בזריזות מביתו בח"י איר (מב) והמתיק סוד יחדו עם איש אחד מאנשיו (מג) שיסע עמו בצותא חדא:

EN:
And he said: "On every single step of  the Land of Israel voyage I will have self sacrifice (meseeras nefesh)."

And he said: "I want to travel immediately, however it may be, even without money, however, whoever wants to have mercy on me will give me money for expenses." And immediately the fellows of our fold (a.na.sh. - anshay shloamainoo) traveled to the nearby towns and collected promptly some amount, in order that he should have in any case for the expenses to travel from his house, because the trip had great urgency, and they saw that it is impossible to procrastinate him in any way or any time whatsoever. And he embarked immediately in haste (zreezoos) from his house on the 18th of Eyar (Lag BuOmer, Friday, 4 May, 1798), and secretly together with one of his men they resolved that he would travel with him together.



# ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/35/

ח
ח
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/35

Segment 1
HE:
ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב (מד). ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס (מה). כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם. והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ (מו) גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ, שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא (מז) על הים כמפרסם. על-כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב דרך אדס לסטנבול:

EN:
And on the 18th of Eyar (Lag BuOmer, Friday, 4 May, 1798) he embarked from his house, from the holy community of Medvedivkuh to the city Nicoalayev, and there was a boat there for wheat, and he traveled with that boat by way of Odessa, because previously the fundraisers and other people feared traveling by way of Odessa, because they said, that the sea (-the Black Sea) is dangerous in that way, and he in his great wisdom understood immediately that it was better for many reasons to travel by boat from Odessa, because it shortens considerably the distance that there is from our country to Galutz (-name of the coastal city in Romania), (and) also one is saved from the danger that there is when traveling from Galutz, for there is great danger when descending from the River Tuna (-Danube) unto the sea, as is well-known, therefore he did not pay any attention to what the world says, and he traveled from Nicoalayev by way of Odessa to Istanbul.



# ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/36/

ט
ט
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/36

Segment 1
HE:
וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו. ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה. והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו, והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו, ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה. וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד.

EN:
And he ordered the man that was with him to buy a lot of paper and ink, and immediately upon their arrival on the boat he began to write Torah (-his own holy insights). And he warned the aforementioned man that he should not read at all from his writings, and the man was forced to give him his word, and then he (-Rabbainu) trusted him, and gave him the key to the chest. And on their way out from Odessa, very many people escorted them there with great honor, and many wagons rode after him, and they accompanied him with song, beverages, and very great joy.

Segment 2
HE:
ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור, תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה, עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם. והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות בלי ערך. והיה פחד גדול מרעש הרעמים והגשמים ושאון הגלים ומחמת פחד לא היה באפשרי לישן בלילה וכו' (מח).

EN:
And upon their arrival at the boat, and they put out to the Black Sea, immediately in the first twenty-four hours there was a huge "partina," that is, a stormwind, until the waves leaped upon the boat, and they were forced to be in a tightly sealed room because of the water, that they shouldn't come upon them, and there was lightning, and thunder, and immeasurably strong winds, and there was great fear from the din of the thunder, and the rain, and the crashing waves, and because of (the) fear it was not possible to sleep at night etc.. And after four days they came to Istanbul and they stayed by the shore, because they did not know which house to enter, because they couldn't differentiate between Ishmaelite and Jew, they couldn't ask because they did not know their language.

Segment 3
HE:
ואחר ארבעה ימים באו לסטנבול. וישבו על הספר כי לא היו יודעים באיזה בית לכנס, כי לא היו יכולים להכיר בין ישמעאל ליהודי ולא יכלו לשאל מחמת שלא היו יודעים לשונם. ובראותם שם שהם יושבים על הספר הלכו ומצאו איש אחד מתרגמן שיודע גם לשוננו והיה מליץ בינותם. ומיד שכרו להם אכסניא טובה בחלק הנקרא גאליטא. וכאשר נכנסו לשם אחר שעה או שתים, אמר שאין רצונו לעמד שם. ושאל אותו המליץ אפשר טוב לפניכם להיות בעקר סטנבול דהינו בעיר המלוכה ששם דירת התוגר, ושם אין שום זוג רשאי לבוא לשם כי-אם זכרים לבד, והשיב ששם בודאי טוב לפניו.

EN:
And when they saw there that they are staying by the shore, they went and found a man who was a translator, who knew our language as well, and he was the interpreter between them, and promptly they rented a good lodging in the section called Galeetuh. And when they went in there, after an hour or two, he said, that he does not want to stay there. And the interpreter asked him: "Perhaps it is good before you to be in Istanbul proper, that is, in the Royal City where the residence of the Togar is (-The Jews originally called Turkey after the name of the grandson of Yefes son of Noach - Togarmah (Genesis 19:3) brother of Ashkenaz. Later this was redacted to Togar, and hence the Ottoman Sultan is referred to as The Togar)," and there no married couple was allowed to go (there), except for males alone. And he replied, that there it is certainly good before him. And he (-interpreter) reveal to him, that there is a "sha.du.r." (shiloochuh - messenger i.e.

Segment 4
HE:
וגלה לו שיש שם שד"ר מארץ-ישראל ועמם עוד שני אנשים ממדינתנו שהיו בארץ- ישראל ועכשו הם חוזרים לביתם ונוסעים מארץ-ישראל לחוץ-לארץ. וכאשר שמע זאת אמר הוא, זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל שהיה עמו: "אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל ולא תגיד כלל מי אנכי אם ישאלו עלי". ויצאו לשם לעיר הנ"ל. ובבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים הנ"ל שנסעו מארץ- ישראל לביתם, את האיש שנסע עם רבנו, זכרונו לברכה, ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן?" השיב לו: אני נוסע עם זה הרך בשנים לארץ הקדש". ושאל אותו "מי הוא זה?" והשיב לו שיש לו בילעט מהקרדאן של הקיר"ה מאוסטרייך (רשיון מנציג הקיסר האוסטרי) ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו כאשר הזהיר אותו רבנו, זכרונו לברכה כנ"ל.

EN:
a fundraiser, dirabunun - of the rabbis) from the Land of Israel, and with them (-perhaps a mistake and should be: him) another two men from our country, that were in the land of Israel, and now they were returning to their homes, and they were traveling from the land of Israel to outside of Israel; and when he heard this, he o.b.m. said to the aforementioned man that was with him: "I am warning you, not to reveal me whatsoever, and do not say at all who I am, if they ask about me." And they went out from there to the aforementioned city, and upon arriving there, immediately one of the two aforementioned men that were traveling from the Land of Israel to their homes, recognized the man that was traveling with Rabbainu o.b.m., and he asked him: "What are you doing here?" He replied (to him): "I am traveling with this youngster to the Holy Land." And he asked him: "Who is he?" And he replied (to him): "He has a passport from the Consulate (-the official) of the Ki.yr.u. (Kaiser, may his eminence be raised) of Austria." And he did not want to reveal to him who he (Rabbainu) himself was, like Rabbainu o.b.m. had warned him as mentioned before. And it entered their hearts regarding Rabbainu o.b.m. that he's traveling from the consulate to oppose the famous chasid (-very pious) holy luminary, our teacher Avrohom Kalisker o.b.m.

Segment 5
HE:
ונכנסו בלבם על רבנו, זכרונו לברכה, שהוא נוסע מהקרדאן לחלק על החסיד המפרסם בוצינא קדישא מורנו הרב אברהם קליסקר, זכרונו לברכה (מט) והנלוים אליו. ונכנסו בטעות זה עד שהיה להם הוכחות גדולות על זה לפי טעותם ונדמה להם כאלו הוא זכרונו לברכה הוא משלח מאנשים רבים בשביל לחלק עליו.

EN:
and his company (-Rabbi Avrohom was the main disciple of Rabbi Menachem Mendel of Vitipesk, and he declared the newly published book of the Tanya, of the first Lubavitch Rebbe Shneur Zalman, unfit to be printed and necessitating gineezuh - respectful disposal of holy worn out or faulty items, the author threatened in retaliation to withhold all the charity for the Holy Land collected in Russia and Europe which he was appointed over and would normally send to R.A.K. who was in charge of distributing the funds in Israel),  and they entered (further) into this error until they had great proofs for this, according to their mistake, and it seemed to them as if he o.b.m.

Segment 6
HE:
והתחילו לחקר אצל האיש הנ"ל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, אם יש לו אגרת, והשיב שאין לו. ושאלו אותו מה כונתו בנסיעה זו לארץ-ישראל, והשיב שאינו יודע כונתו. ולא רצו עוד לסמך על האיש הנ"ל ואמרו שגם הוא מרמה אותם. ואמרו: "אף-על-פי שמכבר אנו מכירים אותך לאיש כשר, אבל עכשו שוב אין אנו יודעים אם עודך מחזיק בתמתך". ושאלו אותו: "שאלת את רבך רבי נחמן ממעדועדבקא אם לנסע עם האיש הזה? אמר להם: "הן". אבל הם לא סמכו עוד על דבריו כנ"ל כי נדמה להם בברור על רבנו, זכרונו לברכה, כאלו הוא איש מרמה, חס ושלום, ונוסע לחלק על אנשי ארץ-ישראל.

EN:
was sent by many people in order to oppose him (R.A.K.). And they began to probe by the aforementioned man who was with Rabbainu o.b.m. if he has a letter (-of introduction), and he replied that he does not. And they asked him: "What is his intention with this trip to the land of Israel?" And he replied, that he does not know his intention. And they did not want to rely upon the aforementioned man anymore, and they said, that also he is tricking them, and they said: "Even though we knew you in the past to be a kosher man, but now we no longer know if you are still holding to your sincerity. And they asked him: "Did you ask your Rebbe, Rabbi Nachman of Medvedivkuh (-Rabbainu) whether to travel with this man?" He said to them, "Yes." However, they already did not rely on his words anymore as mentioned above, because it seemed clear to them regarding Rabbainu o.b.m. as if he was a man of deception Heaven forbid, and he is traveling to oppose the people of the land of Israel. And they went to him o.b.m. in person to probe by him who he is, and from where he is, and from what family - but he did not want to reveal anything.

Segment 7
HE:
והלכו אצלו, זכרונו לברכה בעצמו לחקר אצלו מי הוא ומאיזה מקום הוא ומאיזה משפחה ולא רצה לגלות כלל, ודברו אתו בחכמתם ורצו לחקר בכמה אפנים כדי להוציא ממנו איזה דבור להבין ממנו על-ידי- זה מי הוא, והוא השיב להם על כל שאלותם בחכמתו ולא יכלו להבין כלל, ובלבל דעתם מאד מאד, ורמה אותם, ועקם את מחם, עד שלא יכלו לעמד עליו כלל להבין ממנו לא דבר ולא חצי דבר.

EN:
And they spoke to him with their cunning and they wanted to probe by him in many ways in order to extract from him some word to understand from him through this who he is, and he replied to them on all the questions with his wisdom, and they couldn't extrapolate anything, and he confused them very, very much, and deceived them and warped their minds, until they couldn't get any bearing on him whatsoever to understand from him not a thing nor a half a thing.

And every time he made himself appear to them as someone else.

Segment 8
HE:
ובכל פעם נדמה להם לאיש אחר. למשל, ששאלו אותו אם הוא כהן השיב: הן. אחר-כך ביום שאחר זה שאלו אותו פתאם אם הוא ישראל השיב: הן. שאלו אותו: "אתמול אמרת שאתה כהן ועכשו אתה אומר שאתה ישראל?" והשיב: "כהן זה מדת חסד (נ) וישראל מדה אחרת, וברוך השם שיש בי מדה זאת וגם מדה זאת". ואמרו לו: "נכר אתה שאתה מהחולקים בודאי ואינך רוצה לגלות".

EN:
For example, when they asked him if he was a Cohen (-from the progeny of Aaron the Priest), he replied, "Yes." Afterwards, on the next day, they asked him suddenly if he was a Yisroel (-that is from the other tribes of Israel who are not priests), (and) he replied, "Yes." They asked him, "Yesterday you said, that you are a Cohen, and now you say that you are a Yisroel (?)." And he replied, "Cohen  - this is the attribute of kindness, and Yisroel - a different attribute, and Baruch (-blessed is- used in thanking) Hashem I have in me this attribute and also this attribute." And they said to him, "It is apparent that you are certainly from the antagonists, and you don't want to reveal it."

Segment 9
HE:
והתחילו לשנא אותו בתכלית השנאה, ובזו אותו בכל מיני בזיונות, וקללו אותו בקללות נמרצות בלי שעור וערך כמה ימים. ורב הבזיונות היה מאחד משני האנשים הנ"ל. והוא זכרונו לברכה, התחיל לבקש אותם ואמר להם: "זאת תדעו שבודאי לא אגלה עקר כונת נסיעתי לארץ-ישראל כי מלבי לפומי לא גליתי (נא) ואף על פי כן "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג- א) אף-על-פי שלא ידע אחד עקר כונת חברו". והשיבו לו: אם אתה תגלה לנו כונתך: בודאי יגיע לך טובה גדולה עד מאד". והשיב להם: "אני איני רוצה לקבל טובה מכם ולא אגלה לכם עקר כונתי בשום אפן. אדרבא אתם תוכלו לקבל טובה מאתי אם תרצו". השיבו לו: "נראה בלשונך שאתה מדבר בלשונות המפרסמים הגדולים כמו ר' ברוך (נב) ורבי שלום (נג) ורבי נחמן וכו' שדרכם לדבר גדולות בלשון נסתר אך בודאי אין אתה אחד מהם כי נראה שאתה בודאי מהחולקים על הצדיק הנ"ל".

EN:
And they began to hate him in the acme of hatred, and they degraded him with all types of degradation, and they cursed him with searing invective immeasurably and incalculably for many days, and most of the shaming was from one of the two aforementioned men, and he o.b.m. began to request of them, and said to them, "This you should know, that's certainly I will not reveal the main intention of my voyage to the Land of Israel, because from my heart to my mouth I did/will not reveal (-Tikunay Zohar 21 page 50b), and even still 'how good and how pleasant is the dwelling of brothers even in unison (Psalms 133:1),' even though one does not know the main intent of his friend."

And they replied to him, "If you reveal to us your intent, certainly you will be afforded very great benefit."

And he replied to them: "I don't want to receive benefit from you, and I will not reveal to you my main intention in anyway, on the contrary, you can receive benefit from me, if you desire."

They replied to him: "It is apparent from your words, that you speak in the dialect of the greatly renown, like Rabbi Baruch (-of Mezhbizh, the grandson of the Baal Shem Tov, and the uncle of Rabbainu), and Rabbi Shalom (-of Provisht, son of R' Avrohom Malach, son of the Maggid of Mezritch), and Rabbi Nachman (-Rabbainu), etc., whose way is to speak grandiosely in third person (/hidden meaning), however, certainly you are not one of them, because it is apparent that you are certainly from the opposers of the aforementioned tzadik (-R.A.K.)."

And they told him that before he arrives in the Land of Israel there will be a letter there in the Land of Israel that he is from the opposers and the spies, so that he cannot trick them.

Segment 10
HE:
ואמרו לו שקדם שיבוא לארץ-ישראל יהיה שם אגרת בארץ-ישראל שהוא מהחולקים והמרגלים לבל יוכל להטעות אותם. גם הלכו להסרסור מהספינות, והוא מאנשי פולין ונשא אשה מהפרענקען וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר והאיש ההוא הוא איש גדול שם. והלכו אלו האנשים הנ"ל אל זה הסרסור ובקשו אותו ואמרו לו: למען השם לבל תניח את האיש הזה לנסע להתם כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גרוש שם חס ושלום, ואם תוכל לעשות לו איזה רעה שכרך כפול מן השמים. ורבנו, זכרונו לברכה, והאיש שהיה עמו לא ידעו מזה:

EN:
They also went to the agent of the boats, and he was from the men of Poland, and he married a woman of the Franks (-Sephardim), and his mother-in-law was a regular visitor ("exited and entered") in the house of the Togar (-Sultan), and this man was an important personage there; and these aforementioned men went to this agent, and requested of him, and they said to him: "For the sake of Hashem, do not allow this man to travel there, because he is from the opposers, and he wants to make a banishment there Heaven forbid, and if you can do him some evil, your reward will be twofold from Heaven." And Rabbainu o.b.m. and the man who was with him did not know about this.



# י
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/37/

י
י
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/37

Segment 1
HE:
כלל הדבר, כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו', והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא, ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד, עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא (עיר באטליא) וכו' ואחר-כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד.

EN:
The general matter is that these two aforementioned men denigrated him o.b.m. with all types of degradation etc., and he bore it all, and did not want to reveal to them in any way who he was, and he deceived them intentionally and confused them very, very much, until they would degrade him every time for his changing accounts each time. One time he spoke with them, until it seemed clear to them that he was from Lagorna (-a city on the Italian border), and afterwards they saw that it was not so, and they degraded him very, very much; and one time he spoke with them, and it seemed to them that he is the son of the Kamarner, that is, the son of the Maggid of Kamarner, who was in a great quarrel then, as is well known, and afterwards, in middle of the conversation, he o.b.m.

Segment 2
HE:
ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער. דהינו בן המגיד מקאמרנא (נד) שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם. ואחר-כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך?! וראו שעדין לא עמדו עליו. ובכל פעם היה לו שם אחר, ובכל שם שקראו אותו. נענה להם ובא אליהם. פתאם יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה, ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער. ואמרו לו: אתה הוא בודאי בן הנ"ל. והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו, בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו, והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו, ואחר-כך דברו עמו עוד וקללו אותו. ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד. וכששאלו אותו: למה אתה אומר עכשו ששמך כך ואחר-כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם-כן שכל שם ושם הוא כפי המדה והספירה (נה) שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם. וכל מה שעבר בענין זה יקצרו המון יריעות לספר.

EN:
began to curse the Kamarner. And they scolded him: "Behold he is your father!" And they saw that they still have not figured him out. And every time he had a different name, and with every name they called him, he answered them and came to them. Suddenly they would let out from their mouth and call: "Yishayuh," in order to test him if he is the son of the Kamarner whose name was Yishayuh, and he of blessed memory came immediately to them, and it seemed to them that certainly he's the son of the Kamarner, and they said to him: "You are certainly the aforementioned's son." And he replied to them and proved to them that he is not his son. In the meantime they began to speak of the gift that the Kamarner sent to his son, and he o.b.m. began immediately to request and implore there that they should show him his gift, and they saw again that he is his son, and afterwards they spoke with him more, and he (Rabbainu -in the Hebrew there is a typo - they) cursed him, and they were very very shocked/confounded, and they came with great anger, and they degraded him very, very much; and when they asked him: "Why do you say now that your name is such, and afterwards - a different name, and so too with the name of your origins (-place)?" And he answered them likewise, "That every single name is according to the attribute and the Sefirah (-Divine attribute) which it incorporates etc., and I, Baruch Hashem, am replete with all of them. And everything that transpired in this matter, vast amounts of pages would not suffice to relate it. And he o.b.m. would wake them up sometimes from (their) sleep, and begin speaking with them, until they came to great anger, and they began to curse him more and to degrade him severely.

Segment 3
HE:
והוא זכרונו לברכה, היה מעורר אותם לפעמים מהשנה והתחיל לדבר עמהם עד שבאו בכעס גדול והתחילו עוד לקלל ולבזות אותו מאד. ובערב-שבת-קדש באו הם מבית הטבילה, והוא זכרונו לברכה, היה שוכב על הדרגש יחף בלי חגורה ובלי כובע עליון. ושאל אותם: מפני מה בכל השבוע הגוף שלי קל ואין לי כבדות ועכשו יש לי כבדות גדול מאד, עד שכמעט איני יכול לעמד ממקום זה? והשיבו לו: מחמת שבכל ערב-שבת-קדש הנשמה זו עולה למעלה ונשמה היתרה (נו) באה למטה ואצלך הלכה הנשמה שלך ונשמה יתרה אינך זוכה לקבל על-כן נשאר גופך כאבן. והשיב להם: אוי לכם, ואפלו בדבר קל כזה אינכם יודעים מה להשיב.

EN:
And on the day preceding the holy Shabbos they came from the Mikvah ("house of immersion"), and he o.b.m. was lying on the bunk barefoot, without a belt and without a formal ("top") hat, and he asked them: "Why is it that the whole week my body is light and I do not have heaviness, but now I have very great heaviness, to the extent that I can almost not get up from this spot?" And they answered him: "Because every erev (day proceeding) Shabbos Kodesh (-holy) this neshama (-soul) ascends above, and the extra neshama comes down, but by you your neshama went, and the extra neshama you do not merit to receive,  therefore your body remains like a stone." And he replied to them: "Oy (-woe) upon you! That even on a simple matter like this you do not know what to answer." And he requested from them that they should receive him for Shabbos by them, but they did not want. And on Shabbos they received the man that was with him, by them for Shabbos, but him they did not want to receive, and he was forced to eat dairy foods, because they did not want to eat meat there; just they (-the two men) had some shoachet (-ritual butcher).

Segment 4
HE:
ובקש אותם שיקבלו אותו על שבת אצלם ולא רצו. ובשבת קבלו את האיש שהיה עמו אצלם על שבת, ואותו לא רצו לקבל והכרח לאכל מאכלי חלב כי לא רצו לאכל שם בשר. רק הם, היה להם איזה שוחט. וגם בשבת היה להם מחלקת גדול מאד עמו, ורצו לדחפו לחוץ כי הוא נכנס אצלם אף על פי שלא אכל עמהם, והם התחילו לריב עמו עד שרצו לדחפו לחוץ והיה רעש גדול שם. וכן בבקר היה גם-כן כך.

EN:
And also on Shabbos they had a very great dispute with them, and they wanted to push him out, because he entered by them even though he did not eat with them, and they started to fight with him, until they wanted to push him out, and there was a great commotion there; and also in the morning, it was also like that.

The general matter was, that he o.b.m. acted intentionally, and he allowed himself to be degraded with all types of shaming, and he said to the man that was with him that these degradations would be a great benefit for him on the way there (-to Israel) and on the way back, because the greatness of the enormity

Segment 5
HE:
כלל הדבר, כי הוא זכרונו לברכה, עשה בכונה, והניח עצמו לבזות בכל מיני בזיונות. ואמר להאיש שהיה עמו שאלו הבזיונות יהיו לו לו טובה גדולה בהליכה ובחזרה. כי גדל עצם המניעות הגדולות שהיה לו לבוא לארץ-ישראל אי אפשר לשער ולהעריך ולספר. ולא היה לו באפשרי לבוא לארץ-ישראל כי אם על-ידי קטנות זאת כאשר נשמע אחר-כך מפיו בפרוש. ואמר, שאם לא היו לו אלו הבזיונות והקטנות לא היה לו באפשרי לבוא לשם בשום אפן. ואמר שראה שהוא מכרח לשאר שם בסטנבול דהינו למות שם, אך זאת הקטנות והבזיונות הצילו אותו, כי קדם שבאין לארץ ישראל וכו' כנ"ל (נז).

EN:
of the huge impediments that he had in going to the Land of Israel, is impossible to fathom, or to measure, or to relay, and it was not possible (for Rabbainu) to come to the Land of Israel except through this littleness, as was heard afterwards from his mouth explicitly. And he said, that if he did not have these degradations and the littleness, it would not have been possible for him to come there in anyway; and he said, that he saw that he was forced to remain there in Istanbul, that is, to die there, but this littleness and the shaming saved him, because before one comes to the Land of Israel etc. as mentioned above.

Afterwards Rabbainu o.b.m. ordered the man that was with him, that he should give to the aforementioned men who denigrated him as mentioned above, from their food, and beverages, and various dishes, that they had with them, to give them from everything.

Segment 6
HE:
אחר-כך צוה רבנו, זכרונו לברכה, להאיש שהיה עמו שיתן להאנשים הנ"ל שבזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עמהם, לתן להם מהכל. ונסעו אלו האנשים לביתם, ולא רצו לקבל אגרת מרבנו לביתו, רק מהאיש שהיה עמו קבלו אגרת. ורבנו זכרונו לברכה, הניח אגרת שלו בתוך אגרת של האיש הנ"ל. ואלו האנשים היו רוצים לפתח את האגרת של האיש הנ"ל אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא, אבל לא היו יכולים למצא האגרת אצלם, כי נעלם מהם היכן שהניחו את האגרת. ולא בא לידם האגרת עד שבאו אל הקאמער (תחנת מעבר גבול) בוליחאי (נח) אז מצאו האגרת אצלם, וראו מן האגרת שזה היה רבנו זכרונו לברכה. המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד. והאיש ההוא שבזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש (נט):

EN:
And these men traveled to their homes, and they did not want to take a letter from Rabbainu to his home, just from the man that was with him they took a letter, and Rabbainu placed his letter inside the letter of the aforementioned man, and these men wanted to open the letter of the aforementioned man, perhaps they will be able to understand from it some matter of Rabbainu o.b.m., who he is and where he's from, but they were not able to find the letter by them, because it disappeared from them (from) where they placed the letter, and the letter did not come to their hands until they came to the kamer (-inspection room) in Volichai (-a city on the Romanian border), when they found the letter by them, and they saw from the letter, that this had been Rabbainu o.b.m.. They saw and were positively astounded and very confounded (-Psalms 48:6); and that man who degraded him copiously as mentioned above, came to his home and passed away very close to his arrival.



# יא
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/38/

יא
יא
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/38

Segment 1
HE:
ומיד אחר נסיעתם מסטנבול, בא אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם, כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה. בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב. ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה, ולא יועיל הון לשחד בממון. ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים. וכיוצא בדברים אלה.

EN:
And immediately after they (-the two men) embarked from Istanbul, the aforementioned agent came to him (-Rabbainu) and showed him many letters from the tzadikim of the generation which they sent to him with the request that he should help the people that travel from here to there (-Israel), because he is influential in the eyes of the royal ministers.

Segment 2
HE:
וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה, מיד אמר לו האמת. ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל-שם-טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו לברכה, מיד נסוג אחור הסרסור הנ"ל והלך מאתו.

EN:
"Therefore know: If you reveal to me who you (- plural) are and from which family you are - it is fine, but if not - I have the power to do with you bad which you will not be able to amend, and no fortune of monetary bribes will help; and not only will you not travel to the Holy Land, you will also be in jail," and similar words like these.

Segment 3
HE:
וליום המחרת בא הסרסור בהכנעה אליו ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון אהבה וחבה: רבי ה' עמכם. תדעו שכל הטובות תקבלו מאתי, ושכרכם יהיה כפול על זה שגליתם לי האמת. כי אם לא הייתם מודים לי, הייתי מוסר אתכם לבית הסהר, והייתי נענש בעלמא דין ובעלמא דאתי. ובקשתי אתכם לקבל טוב מאתי, הן בשכירות הספינה, הן בשאר דברים כי אני מוכן ומזמן לשרת אתכם:

EN:
And when Rabbainu o.b.m. heard this, he immediately told him the truth, that his name Rabbi Nachman, and he is a grandson of the Baal Shem Tov o.b.m. and of Rabbi Nachman of Hordainke o.b.m.. Immediately the aforementioned agent retreated and left him, and on the morrow the agent came with subservience to him, and he said to Rabbainu o.b.m. in an expression of love and fondness: "Rebbe, Hashem is with you! Know, that all the benefits/favors you will receive from me, and your reward is double for this, that you revealed to me the truth, because if you would not have admitted to me, I would have given you over to the jail, and I would have been punished in this world and in the next world; and I request of you (-respectful plural) to receive goodness from me, whether it be with purchasing passage on the boat, or with other things, because I am ready and prepared to serve you."



# יב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/39/

יב
יב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/39

Segment 1
HE:
וביום מחר בא ואמר שבא ספינה מחוץ-לארץ עם יהודים ויש להם גם-כן שוחט מבהק. ושם באותה ספינה היה הרב החסיד המפרסם מורנו הרב זאב ולף נרו יאיר מטשרני אוסטרהא (ס) ושאר אנשים חשובים. ושאלו על רבנו זכרונו לברכה, וגלה להם האיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, האמת.

EN:
And on the next day he came and said that a boat came from chutz-lu'uretz (-anywhere outside of Israel) with Jews, and they also have a distinct (-highly qualified and experienced) butcher, and there, on that boat, was the Rav the Chusid (-pious) the famous, our teacher the Rav Zi'aiv Wolf may his flame shine, from Tcharney-Austria, and other important people, and they asked about Rabbainu o.b.m., and the man who was with Rabbainu o.b.m. revealed to them the truth, and immediately the aforementioned Rabbi Zi'aiv sent after Rabbainu o.b.m.

Segment 2
HE:
ותכף שלח ר' זאב הנ"ל אחרי רבנו, זכרונו לברכה, שיבוא אליו לאכסניא שלו ויקבלו באהבה להתארח עמו יחד, ולא רצה רבנו, זכרונו לברכה, ללכת אצלו, כי אמר: כאן טוב לפני, כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות, והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, והיה מלבש רק בה"אנטער- שלאק" שהיה לו מאיזה מלבוש, והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים. והיו מכנים אחד בשם הצרפת, ואחד בשם אחר, ועשו מלחמה והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש. והיה עושה עניני קטנות הרבה מאד שם בסטאנבול.

EN:
that he should come to him to his lodging and he will receive him with love to stay with him together, but Rabbainu o.b.m. did not want to go to be by him, because he said: "Here is good before me," because in Istanbul he did all types of puerile things, and he went about barefoot and without a belt and without a formal hat, and he was dressed just in the "inter-shlack" (-inner lining) that he had from some garment, and he would go about in the marketplace in the way of the youth, who run and play in the marketplace, and he waged recreational battles as the youth do, and they would call one person by the name of France, and another - with a different (country's) name, ‎and they waged war, and it was like actual tactical battle, and he would do very many puerile things there in Istanbul. Afterwards the plague fell, may the Merciful One save us, in this "chan" i.e. courtyard, and he was forced to flee from there. And he was forced to enter the lodging of the aforementioned Rabbi Zi'aiv, and he (R.Z.) made for him a great feast, and the aforementioned Rav, Rabbi Zi'aiv accorded him very, very great immeasurable respect, and Rabbainu o.b.m.

Segment 3
HE:
אחר-כך נפל הדבר רחמנא לצלן בחאן זה, הינו חצר. והיה מכרח לברח משם. והכרח לכנס באכסניא של רבי זאב הנ"ל, ועשה עבורו סעדה גדולה. והיה הרב ר' זאב הנ"ל נוהג בו כבוד גדול מאד מאד בלי ערך. ורבנו זכרונו לברכה, עשה כמה דברים אז שהיה כנגד רצון ר' זאב הנ"ל, אך אף-על- פי-כן אהבה מקלקלת השורה (סא). ומעצם האהבה לא הסתכל על זה כלל, אף-על-פי שהיה בעיניו פליאות גדולות.

EN:
did many things then that were against the desire of the aforementioned Rabbi Zi'aiv, but even still (Beraishis Rabah 55:11)- "love distorts (-disregards) the line (-manner of course)," and because of his enormous love he did not pay any attention to this, even though it was great wonderments in his eyes, because every time Rabbi Zi'aiv would pray before the lectern (-lead the service) on Shabbos, as is the way of the famous rabbis, Rabbainu o.b.m. would eat at that time, because he would pray earlier, so that when Rabbi Zi'aiv was praying, he o.b.m. would eat his meal.

Segment 4
HE:
כי בכל עת שהיה ר' זאב מתפלל לפני העמוד בשבת כדרך המפרסמים ורבנו זכרונו לברכה, היה אוכל באותו העת. כי היה מתפלל מקדם עד שבעת תפלתו של ר' זאב היה הוא זכרונו לברכה, אוכל סעדתו. וכן היה בליל שבת, ובשבת בשחרית, ובסעדה שלישית. ובעת שישב ר' זאב לסעדה השלישית, כבר ברך רבנו ברכת- המזון. וצוה להאיש שהיה עמו שיסתכל אם יש כוכבים, והתפלל תכף ערבית, והבדיל, ולקח הלולקע ונכנס לבית ר' זאב והוא התחיל בסמוך הסעדה השלישית כדרך המפרסמים. ותכף כשנכנס רבנו לשם בלי כובע עליון ובלי חגורה והלולקע בידו, תכף קבלו בכבוד גדול ר' זאב הנ"ל, וברך ברכת- המזון מיד, והתפלל ערבית, והבדיל, ודבר עם רבנו זכרונו לברכה, כמעט כל הלילה. והיה אהבה גדולה ביניהם.

EN:
And so it was on the night of Shabbos, and on Shabbos morning, and by the third meal of Shabbos, and when Rabbi Zi'aiv sat down for the third meal, Rabbainu had already blessed the grace after meals (-birchas hamazoan), and ordered the man that was with him that he should see you whether there were stars (-nightfall, the end of Shabbos, is officially determined by the visibility of three medium sized stars. However, in all probability Rabbainu would have been accustomed to end Shabbos 72 minutes after sunset, which in Israel is much later than the appearance of three stars. So this instance is cited by many as a precedence to not having to keep the full 72 minutes), and he immediately prayed arvis (-night prayer) and made havdala (-ritual separation between Shabbos and the weekdays), and he took the pipe and entered into the house of Rabbi Zi'aiv, and he (R.Z.) had recently began the third meal, as is the way of the famous rabbis (-to begin the third meal late (this is also somewhat based on their keeping Shabbos at least 72 minutes after sunset)). And immediately when Rabbainu entered there without a formal hat and without a belt and the pipe in his hand, the aforementioned Rabbi Zi'aiv immediately received him with great honor, and promptly blessed the grace after meals, and prayed arvis, and made havdala, and spoke with Rabbainu o.b.m.

Segment 5
HE:
ורבנו, זכרונו לברכה, עשה שם כל מיני קטנות כנ"ל. והיה שם על קבר של ר' נפתלי זכרונו לברכה (סב). וכל מה שעבר עליו בסטנבול בגשמיות וברוחניות תקצר המון יריעות לספר. וכפי המובן מדבריו, שהיה שם, בסכנה גדולה ועצומה והיה סבור שבודאי יהיה נשאר שם דהינו שיסתלק שם אך השם יתברך עשה עמו נסים הרבה ועבר על הכל. והקטנות הנ"ל הועיל לו מאד.

EN:
almost the entire night, and there was great love between them. And Rabbainu o.b.m. did all types of puerile things there as mentioned above, and there, he was by the grave of Rabbi Naftoli o.b.m. (Katz, author of Smichas Chachumim and many other works including poetry and songs, a huge kabalist and holy saint). And everything that transpired over him in Istanbul physically and spiritually, many folios would be insufficient to tell it over, and according to what can be understood from his words, he was in enormous and dire danger there, and he thought that for certain he would remain there, that is, he would pass away there, however, Hashem Yisburach did with him many miracles, and he traversed over everything, and the aforementioned puerility availed him tremendously.

Segment 6
HE:
גם כשבא מהקבר של ר' נפתלי, נפל פתאם על הארץ ושכב כך כמה שעות. ואחר- כך הניחו אותו על המטה ושכב שם כל הלילה עד למחרת חצי היום. והיה שוכב כמו שנגוע עד שעזרו השם יתברך שקם ממטתו וחזר לאיתנו. והיה לו סכנות גדולות רבות ועצומות, ומניעות אין מספר בכל עת ובכל רגע שם. ואמר שהבזיונות והקטנות הנ"ל הועיל לו מאד כנזכר לעיל:

EN:
Also when he came from the grave of Rabbi Naftoli, he fell suddenly to the ground, and he lay that way for many hours, and afterwards they placed him on the bed, and he lay there the whole night until midday of the morrow, and he lay as if he had died, until Hashem Yisburach helped him, (so) that he got up from his bed and returned to his strength. And he had great dangerous, many and enormous, and unlimited impediments there at all times and at every moment, and he said, that the aforementioned degradations and the puerility availed him tremendously as mentioned above.



# ד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/4/

ד
ד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/4

Segment 1
HE:
גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאד מאד בלמודו, והיה משלם להמלמד מכיסו שלשה גדולים בעד כל דף גמרא (ה) שהיה לומד עמו מלבד השכר למוד שהיה אביו משלם להמלמד היה הוא בעצמו, זכרונו לברכה, נותן להמלמד משלו שלשה גדולים בעד כל דף ודף כדי שהמלמד יכריח עצמו ללמד עמו הרבה דפין גמרא בכל יום. וכן היה שהיה המלמד לומד עמו כמה וכמה דפין בכל יום ויום והוא היה משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף מלבד השר למוד:

EN:
Also in his childhood he began to study with very tremendous diligence in his studies, and he would pay the teacher from his (own) pocket three large coins for every daf (-two sides of a page) of Talmud that he would learn with him, besides for the tuition of the tutelage that is father paid the teacher, he himself of blessed memory would give the teacher from his own (money) three large coins for every single daf, in order that the teacher would force himself to learn with him many dafim (pages) of Talmud every day. And so it was, that the teacher would learn with him many, many dafim every single day, and he would pay him as mentioned previously three large coins for every single daf besides for the tuition of tutelage.



# יג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/40/

יג
יג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/40

Segment 1
HE:
ואמר רבנו זכרונו לברכה, שכל כך נכנס בהקטנות, ונעשה רגיל בעניני הקטנות כל-כך, עד שאחר-כך כשבא לארץ-ישראל ורצה להשליך זאת היה מכרח להכריח עצמו בכחות לשבר ולהשליך את עניני קטנות הנ"ל, כי כבר היה קשה עליו להשליך זאת מחמת גדל הרגילות. כל כך היה נכנס בהקטנות בתחלה. גם אחר-כך כשבא מארץ- ישראל היה חדוש נפלא בענין זה.

EN:
And Rabbainu o.b.m. said, that he got so into the puerility, and got so used to the childish things, so much so that afterwards when he came to the land of Israel and he wanted to discard it, he was forced to force himself with strengths (of his character) to break and to discard the aforementioned childish things, because it was already difficult for him to discard it because of the great regularity - so much he had gotten into the puerility at first. Also afterwards, when he came from the Land of Israel, he was a wondrous novelty in this matter.

Segment 2
HE:
ועצם הפלגת גדלת חכמתו בענין זה עמק עמק לא נשמע ולא נראה כזאת. כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו', ואז צריכין לעניני קטנות להיות איש פשוט לגמרי וכו' (סג), והוא זכרונו לברכה, מחמת שכל ימיו לא היה עומד בשום פעם על מדרגה אחת, רק בכל פעם בכל יום ובכל שעה היה עולה תמיד מדרגה לדרגה, על-כן היתה חכמתו בענינים אלו גבוה ועמק מאד "עמק עמק מי ימצאנו" (סד):

EN:
And the enormous superlative greatness of his wisdom in this matter (was) - deep, deep, there has not been heard nor has there been seen such as this, because it is known that before one departs from one level to (the next) level, there needs to be a descent before the ascent etc., and then one needs matters of puerility, to be a completely simple person etc.; and he o.b.m., because all his days he did not stand any time on one level, just every time, everyday and every hour, he would ascend always from level to level, therefore his wisdom in these matters was extremely lofty and deep; "deep, deep, who can realize it (Koheles 7:24)."



# יד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/41/

יד
יד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/41

Segment 1
HE:
ואז באותו העת היתה המלחמה של הצרפת, שהלך הצרפת לארץ התוגר למצרים ולארץ-ישראל וכיוצא כמפרסם (סה). וכאשר נשמע לאנשי סטנבול שהמלחמה הנ"ל מתעוררת, והצרפת הולך ובא על הים, אזי לא רצו קהלה קדישא של סטנבול להניח שום יהודי לצאת מקיר העיר וחוצה, לפרש על הים.

EN:
And then, at that time, it was the war of France (the French Campaign in Egypt and Syria ( 1798–1801) by Napoleon Bonaparte), that France went to the land of the Togar (Ottoman Sultan, as explained previously), to Egypt, and to the land of Israel, and so forth, as is well-known, and when the people of Istanbul heard that the aforementioned war is awakening, and the French are on the way on the sea, thence the holy community of Istanbul did not want to allow any Jew to leave the walls of the city and go out to put out to sea, but Rabbainu o.b.m.

Segment 2
HE:
ורבנו זכרונו לברכה, לא השגיח על זה ורצה להפקיר את עצמו. ואמר להאיש שהיה עמו: תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפלו בסכנות גדולות ועצומות, אך את נפשך איני רוצה להפקיר. בכן אם תרצה קח לך מעות על הוצאות ושו בשלום לביתך ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי סטנבול. כי את עצמי אני מפקיר יהיה איך שיהיה וכו'. והאיש הנ"ל מאן בזה ואמר: במקום אשר יהיה שם אדוני אם למות אם לחיים שם יהיה עבדך ובאשר תלך אלך גם-כן.

EN:
did not pay attention to this, and he wanted to act with abandon ("mafkeer") of himself, and he said to the man that was with him: "Know, that I wish to endanger myself even in great and enormous dangers, however, I do not wish to abandon your soul (-life); therefore, if you want, take money for expenses, and return peacefully to your home, and I will travel alone in secrecy and in concealment from the people of Istanbul, because myself I abandon, be what may be etc.." And the aforementioned man refused this, and said, "In the place where my master will be, whether for death or for life, there your servant will be;  and where you go I will go as well." And Hashem Yisburach in His mercy "He turns around inductions (Job 37:12, a very reoccurring

Segment 3
HE:
והשם יתברך ברחמיו הוא מסבות מתהפך, וסבב ברחמיו, שאחר יום או יומים נשמע, היות שיושב שם בסטנבול חכם הגדול מירושלים אשר קבץ על יד נדבות עבור עניי ירושלים עיר הקדש, והיה בדעתו להתעכב שם עוד שנה אחת. ופתאם נתעורר ואמר לאנשי סטנבול: תדעו שנתגלה לי שאני מכרח מיד לנסע לירושלים, כי אני רואה שהימים ממשמשין ובאין להסתלק מן העולם, ואתם אל תיראו את עם הפרנצויז, ואין לכם לדאג עבור ישראל שילכו להתם, כי בודאי לא יאנה להם שום הזק בעזרת השם, וה' ישמרם ברחמיו עד בואם לשם. כי כבר נרשם מקום קבורתי בירושלים.

EN:
theme in the books of the Ramchal)," brought about in His mercy, that after a day or two it was heard: Being that there in Istanbul was staying a Great Sage from Jerusalem, who collected by hand donations for the poor of the holy city of Jerusalem, and he had been planning on staying there for another year, and suddenly he was aroused and said to the people of Istanbul: "Know, that it has been revealed to me, that I must travel immediately to Jerusalem, because I see, that the days are impending ("stirring and coming") for the (-my) departure from the world, and you (-plural), do not fear the French nation, and you have nothing to worry about for an Israelite to go there (-to Israel), because certainly there will not occur to them any harm, with the help of Hashem, and Hashem will guard them with His mercy until they arrive there, because the place of my burial is already inscribed to be in Jerusalem." And immediately they heeded his words, and

Segment 4
HE:
ומיד שמעו לדבריו, והלכו ושכרו מיד ספינה גדולה, והכריזו: מי שרוצה לילך על הספינה ילך. והלכו הרבה אנשים ונשים וטף הן מאנשי ספרד והן מאנשי אשכנז, ונסע רבנו זכרונו לברכה, גם-כן על ספינה זו לארץ הקדש. ודבר רבנו זכרונו לברכה עם החכם מירושלים הנ"ל שיקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא בצפת ולא בטבריה. וכן המתיקו סוד ביניהם.

EN:
they went and chartered a large boat, and they announced: "Whoever wants to go on the boat - should board." And many men, and women, and children went, both from the sphardic people and from the ashkenazic people, and Rabbainu o.b.m. also traveled with them on this boat to the Holy Land, and Rabbainu o.b.m. spoke with the aforementioned sage from Jerusalem that he should take him to Jerusalem, because he said, that he does not want to be, not in Tsfas (-Safed) and not in Tiberius, and so they resolved secretly between them.

Segment 5
HE:
ובלכתם על הים היה רוח סערה גדולה מאד מאד (שקורין אפירטינע גדולה מאד), והיתה הספינה בסכנה גדולה. "יעלו שמים ירדו תהומות" וכו' (תהלים ק"ז) ולא היה עוד בלב איש מהם להנצל מן המיתה. והיו צועקים כלם אל ה'. והיתה לילה אחת כמו יום-הכפורים ממש, שהכל בוכים ומתודים ומבקשים כפרה על נפשם. ואמרו סליחות ושאר דברי תפלות ותחנונים.

EN:
And as they traveled on the sea there was a very great storm wind which is called "a very great afirtineh (-this word was also used earlier in article 9, it is the Turkish word firtina, and can mean a gust, tempest, hurricane, storm etc.)," and the boat was in great danger; "they rise to the heavens, they descend to the depths etc. (Psalms 107:26)," and no one retained in their heart  (conception) that they would be saved from death, and they were all screaming to Hashem; and it was one night like Yom Kippur mamash, with everyone crying, and confessing, and asking for atonement for their souls, and they said slichos ("veniality"- liturgy special for repentance) and other items of prayers and beseechings; but Rabbainu o.b.m.

Segment 6
HE:
ורבנו זכרונו לברכה, היה יושב דומם. והתחילו כמה אנשים לומר לו מפני מה הוא שותק בעת צרה כזאת? ולא השיב. אך אשת הרב דקהלת קדש חאטין. שהיתה מלמדת ובכתה וצעקה כל הלילה, והתחילה היא גם-כן לומר לו כאלה. מפני מה הוא דומם. וכמדמה שקלל אותה. ואמר לה: הלואי הייתם שותקים גם אתם. היה טוב לפניכם ובזאת תבחנו. אם אתם תשתקו ישתק הים מעליכם גם-כן. וכן היה ופסקו מלצעק ושתקו. ואזי מיד כשהאיר היום "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו" וכו' (תהלים ק"ז):

EN:
sat silently. And some people started to tell him, why does he remain silent in a time of such a plight, and he did not answer; however, the wife of the Rav of the holy community of Chutin, who was educated, and cried and screamed the whole night, also began to tell him like those, why is he silent - and presumably, he cursed her, and said to her: "If only you (-plural) would also be quiet, it would be good before you; this is the test: if you will be quiet - the sea will be quiet from you as well." And so it was, and they ceased from screaming and they were quiet, then immediately at daybreak - "He stood up the storm making it silent and their waves were quiet/still. And they were happy etc. (Psalms 107:29-)."



# טו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/42/

טו
טו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/42

Segment 1
HE:
ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה. כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה. ולא נשאר להם, כי-אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם. ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה, לאיש אקי (מדה קטנה) אחת. והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות, ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם. ונתעורר עוד הפעם רוחסערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת-לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו. ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל. בצותא חדא כנ"ל. ומאת ה' היתה סבה, ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם, כי הסתכלו על מלבושיו ועל תאר פניו שיש לו פאות ארכים כנהוג במדינתנו, ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה, ואמרו שהוא בודאי אחד מהמרגלים של הצרפת. ולא הועילו שום פיוס ובקשות. ונשאר רבנו, זכרונו לברכה, על הספינה.

EN:
And after a day or two the boat was left without drinking water, because all the drinking water that was on the boat was finished by them, and they only had left but one vessel of filthy murky water, and bugs were crawling in them, and these waters were apportioned to the people on the boat in rations, one ackee (t.n. the Ottoman's have a: çeki - 225.789 kg (497.78 lb), but probably didn't ration by weight, so this is probably referring to the Turkish word for tea, there should have been another word given to specify which tea measurement, but presumably it would not be the teaspoon, but the Tea glass  = ‘Çay Bardağı’ (CHAI’ BAR-dah-uh) -  this means a small glass Turkish tea glass, whichever was on hand (i.e. there is no set standard, just the general size of tea glasses)) - per person, and they were in great danger of thirst more than all other dangers, so the men, women, and children prayed from the depths of their hearts, and again a great storm wind whipped up, and it brought the boat after two 24-hour cycles to the Holy Land, to the shores of Jerusalem, to the holy city of Jaffa. And Rabbainu o.b.m. wanted to disembark there from the boat to go to Jerusalem together with the aforementioned Sage, as mentioned above, but from Hashem there was a factor, and the Ishmaelites did not allow him to enter to them, because they looked at is clothes and upon the countenance of his face, that he has long pehyos (-sidelocks), as is customary in our country, and that he does not know their language and so forth, and they said that he's certainly one of the French spies, and no appeasement or supplication were to avail, and Rabbainu o.b.m.

Segment 2
HE:
והיה בדעת הקפיטן להתעכב שם עם הספינה להיות עומד לפוש איזה ימים. ואז היה שני ימים קדם ראשהשנה. אך הספינה לא יכלה לעמד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה, ולא הועיל שום עצה ותחבולה לזה. והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן. ושאל: מה זה, ועל מה זה? והשיבו החכמים של הספרדים, שקבלה בידם איש מפי איש שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא. ולא יכלה הספינה לעמד שם אותה הלילה והכרחו לזוז עם הספינה משם.

EN:
remained on the boat. And the captain planned on staying there with the boat, to hold up and rest there for some days, and it was then two days before Rosh Hashanah, however, the boat was not able to stand there, because the waves of the sea wanted to overturn it, and no remedy or scheme was to any avail (for this). And the matter was a great wonder in the eyes of the captain, and he asked: "What is this? And why is this?" And the Sephardic chuchumim (-rabbis) answered him, that there's a tradition in their hands, (from a continuum of transmission) man directly from (the mouth of) man, that in this place the prophet Jonah son of Ameettai was cast (overboard).

Segment 3
HE:
והלכו משם ובאו בערב ליל זכור ברית (סו) לעיר הקדש חיפה. ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו. ובאשמרת הבקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה. ואחר- כך התפללו תפלת שחרית, ואחר-כך הלכו כלם לעיר הקדש חיפה אנשים ונשים וטף.

EN:
And the boat was unable to stand there that night, and they were forced to move with the boat from there, and they went from there, and they came in the evening, the night of "Zichor (remember) bris (the covenant - This refers to the Slichos - special prayers said the night before Rosh Hashana)," to the holy city of Haifa, and they stood by Mount Carmel opposite the Cave of Elijah, and in the very early morning ("ashmoares haboaker," Exodus

Segment 4
HE:
ואז נכנס רבנו הקדוש, זכרונו לברכה, לארץ הקדושה (סז), ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה. וגדל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש, אי אפשר לשער במח. אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה. כי תכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ- ישראל (סח) פעל מיד מה שרצה להשיג.

EN:
14:24, the last watch/quarter/third of the night) all the people said Slichos with great joy, and afterwards they prayed the morning prayer (-shacharis), and afterwards they all went to the holy city of Haifa, men, women, and children. And then Rabbainu Hakadosh o.b.m. entered the Holy Land (t.n. from a strictly halachic viewpoint, when the boat was in the harbor it was already in the Holy Land, obviously there is extra significance in actually walking on solid ground, and this is beyond the scope of these mere glosses), to the place which he longed for and he yearned for with very, very great craving, and longing, and yearning, and he was moaser nefesh (-self sacrifice) thousands of myriads of times for this, and he jeopardized his life for this. And the greatness of the enormity of the joy that he had in that moment, that he entered and stood on the holy ground, is impossible to fathom in the mind; if all the oceans were ink etc.

Segment 5
HE:
ואחר חצות היום הלכו למקוה, ואחר-כך לבית-הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה. וכשבא רבנו, זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו, היה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד. ובכל רגע ורגע אמר להאיש שהיה עמו: אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן. וצוה לו לקרות ולהזכיר לפניו מהצעטיל כל הנרשמים שם, דהינו כל הנלוים אליו שנתנו לו צעטליך משמותיהם. ואכלו שם סעדת הלילה של ראשהשנה, והכל בשמחה גדולה עד אחר הסעדה עד ששכבו שם לישן.

EN:
they would not suffice to explain a fragment of the fringe of this, because promptly and immediately he attained what he attained, because he said, that immediately when he walked four cubits in the land of Israel, he accomplished what he desired to attain. And after midday they went to the mikvah, and afterwards - to the synagogue, and they tarried (there) until the night, and when Rabbainu o.b.m. came to his house, to his lodgings, he had very great and ecstatic joy, and every single moment he said to the man that was with him: "Fortunate are you, that you merited to this, to be with me here." And he ordered to have read and mentioned before him from the note all who were inscribed there, i.e. his whole retinue who gave him notes with their names. And they ate there the feast of the night of Rosh Hashana, and everything - with great joy, until after the feast, until they lay down to sleep.

Segment 6
HE:
ובבקר הלכו לבית-הכנסת, ואחר שבאו מבית- הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר (סט) מאד בלי ערך, ולא דבר מאומה עם שום בן אדם (ע):

EN:
And in the morning they went to the synagogue, and after they came from the synagogue, there aroused in him worry, and a very broken heart without measure, and he did not speaking an iota with any person.



# טז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/43/

טז
טז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/43

Segment 1
HE:
ותכף אחר ראשהשנה היה רצון רבנו זכרונו לברכה, לחזר תכף לביתו. ולא היה רוצה לנסע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה, אך האיש שהיה עמו היה כספו חזק מאד לזון עיניו במקומות ארץ-ישראל. ובא אל רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו שיש שירה לילך עמם לטבריה. והשיב לו יש לך כסופים לטבריה. לך שכר חמורים ועשה כן. ונתן להם אדרוף (דמי קדימה).

EN:
And immediately after Rosh Hashanah it was the desire of Rabbainu o.b.m. to return immediately to his home, and he did not want to travel at all anywhere, not to Tsfas (-Safed) and not to tiberias, however, the man that was with him, had a very strong yearning to feast his eyes on the places of the Land of Israel, and he came to Rabbainu o.b.m. and said to him, that there is a caravan that they can go with to Tiberius. And he (Rabbainu) answered him: "You have yearning for Tiberius - go charter donkeys." And he did so, and he gave them a down payment ("adruf").

Segment 2
HE:
ובחזירתו מהבעל חמורים אמר לו תכף: שכרת חמורים? השיב לו: הן. אמר לו רבנו זכרונו לברכה: תכף ומיד תלך ותקח מהם האדרוף, ואם לא ירצו להחזיר לך, אזי תניח לאבוד האדרוף כי איני רוצה לילך לשם. ואחר שתי שעות או שלש נפל האיש הנ"ל שהיה עמו בחלשה גדולה רחמנא לצלן. ואז נתן שבח והודאה להשם יתברך. אשר מנעו ללכת עם השירה הנ"ל:

EN:
And upon his return from the owner of the donkeys, he (Rabbainu) said to him immediately: "You chartered donkeys(?)."

He replied: "Yes."

Rabbainu o.b.m. said to him: "Promptly and immediately go and take from them the down payment, and if they do not want to return it to you, then leave the down payment forfeit, because I do not want to go there;" And after 2 or 3 hours the aforementioned man that was with him fell into great weakness, may the Merciful One save us, and then he gave praise and thanks to Hashem Yisburach for preventing him from going with the aforementioned caravan.



# יז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/44/

יז
יז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/44

Segment 1
HE:
אך תכף כאשר נשמע לאנשי ארץ-ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבנו, זכרונו לברכה, הוא בחיפה, שלחו הגדולים והצדיקים אשר שם, לבקש את רבנו, זכרונו לברכה, שיסע אליהם. ובאו אנשי טבריה על יום כפור אליו, והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכלם מבקשים אותו לבוא לטבריה על חג הסכות. והוא לא השגיח על כל זה.

EN:
However, the people of the Land of Israel living in Tsfas (-Safed) and Tiberius, immediately upon hearing that Rabbainu o.b.m. was in Haifa, the greats and the tzadikim who were there sent to request Rabbainu o.b.m. that he should travel to them. And the people of Tiberius came for Yom Kippur to him, and they brought him letters from the greatest tzadikim, that they all are requesting him to come to Tiberius for the holiday of Sukkot, but he paid no attention to all this. And he said to the man that was with him to buy him Esrogim (-citrus fruits - one of the four species taken up on Sukkot), and he went to the Chuchum (-Rabbi of Sephardim) located there and gave him 20 paras (a copper coin), and he went to an Ishmaelite field and brought him 3 very beautiful choice Esrogim.

Segment 2
HE:
ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים. והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס (שם מטבע) והלך אל שדה ישמעאל, והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד.

EN:
In the meantime, while he stayed in Haifa, a young Ishmaelite came and sat next to him and spoke to him a great deal of words, and he (Rabbainu) didn't know what he was saying, and so it was by every single meal, in the day and at night, and he (the Ishmaelite) was very friendly to him. And one time he (the Ishmaelite) came to him (armed) with weapons, in great anger, and began to scream and shout at him, and he (Rabbainu) didn't know what he was saying, however, there was a woman there from the province of Volichai (-from the border of Romania), and immediately after the Ishmaelite left, she said to Rabbainu o.b.m., for the sake of Hashem, that he should flee from this house, because this Ishmaelite said, that he o.b.m. should meet him in battle, which is called "fechtin" (- similar to the English word feuding, but should probably be the Russian word for duel: poyedinok , which shares (-anagram) the same consonant letters as fechtin (the Hebrew letter for f and p are the same, and the original Hebrew was printed without distinct vowels) just inverted at the end).

Segment 3
HE:
בתוך כך שהיה יושב שם בחיפה בא ישמעאל אחד רך בשנים וישב אצלו ודבר אליו דבורים הרבה ולא ידע מה הוא אומר. וכן היה אצל כל סעדה וסעדה ביום ובלילה והיה מחבב אותו מאד. ופעם אחת בא אליו בכלי זין בכעס גדול והתחיל לזעק ולצעק עליו. והוא לא ידע מה הוא מדבר, אך אשה אחת ממדינת ואליחאי היתה שם, ותכף כשהלך הישמעאל אמרה אל רבנו זכרונו לברכה, למען השם, שיברח מבית זה כי זה הישמעאל אומר שהוא זכרונו לברכה, ילך עמו ללחם שקורין (פעכטין). ותכף ברח הוא זכרונו לברכה, לבית החסיד המפרסם מורנו הרב זאב מטשארני אוסטרהא הנ"ל והצניעו אותו בחדרי חדרים. ואחר-כך בא הישמעאל הנ"ל עוד הפעם לבית אכסניא של רבנו זכרונו לברכה, ואמר: היכן האיש הלז? ידיע להוי לה שאני אוהב אותו מאד, אני אתן לו החמורים וגם הסוס שלי שילך עם השירה לטבריה ושו אין לו להתפחד ממני כלל מעתה. וכן היה, שבא רבנו זכרונו לברכה, אל אכסניא שלו, ובא הישמעאל ולא דבר לו כלום רק שתק ושחק. ואחר-כך חבב אותו זה הישמעאל מאד באהבה יתרה.

EN:
So immediately he o.b.m. fled to the house of the chusid (-pious/hasid) the famous (rabbi), our teacher Rav Zi'aiv of Tcharney-Austria mentioned above, and he hid him in an innermost room, and  afterwards the aforementioned Ishmaelite came again to the house of lodging of Rabbainu o.b.m. and said: "Where is that man?; He should know that I like him very much; I will give him my donkeys and also my horse, so that he can go with the caravan to Tiberias, and from now on he has no longer anything to be afraid of me." And so it was, that Rabbainu o.b.m. came to his lodging, and the Ishmaelite came and did not speak with him at all, just was silent and laughed, and afterwards this Ishmaelite was extremely friendly with him with extra affection.

Segment 4
HE:
וענין זה של הישמעאל, היה פליאה גדולה. ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהיה לו יסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השנאה והכעס שלו. וכפי הנשמע מפיו הקדוש, שהיה בענין מעשה זו שהיה לו עם הישמעאל סכנה גדולה, וכמדמה שנשמע מפיו הקדוש שאמר שזה הישמעאל היה הס"מ בעצמו וברוך השם שנצל ממנו בשלום בחסדי ה':

EN:
And this matter with the Ishmaelite was a great wonder, and Rabbainu o.b.m. said, that he had more suffering from the affection of the Ishmaelite than from his hatred and anger; and according to what was heard from his holy mouth, that there was inherent in this incident that he had with the Ishmaelite, great danger, and it seems that it was heard from his holy mouth that he said, that this Ishmaelite was the Samech Mem (-these are the first and main descriptive letters of the angelic name of Satan) himself, and Baruch Hashem that he was saved from him peacefully with the kindness of Hashem.



# יח
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/45/

יח
יח
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/45

Segment 1
HE:
ובחל המועד סכות הלכו כל העולם, וגם רבנו הלך עמהם, למערה של אליהו הנביא. ושם עשו כל העולם שמחה גדולה ורקודין ומחולות. והוא לא היה שמח כלל. רק ישב שם בהכנעה גדולה ובלב נשבר. ושאל הרב רבי זאב הנ"ל את האיש שהיה עמו: מה זה ועל מה זה, שהוא בעצבות מן ראשהשנה עד עתה? ה' יודע אם טוב הדבר. וגם בשמחת תורה עשו הקפות ברקודין ושמחה כנהוג, בפרט שהיו שם אנשים חסידים, והוא זכרונו לברכה, היה גם- כן בבית-הכנסת, ולא רצה לעשות שום הקפה, רק ישב שם בהכנעה ובכפיפת ראש (כאשר דרכו היה כן על-פי הרב קדם שזכה לפעל מה שהיה רוצה בכל עת ובכל שעה, שהיה לו לב נשבר מאד, בכל פעם וכו' כאשר יבאר לקמן) (עא). ואחר שמחת תורה אמר להאיש שהיה עמו: ברוך השם פעלתי מה שרציתי על צד היותר טוב ונכון, ואף-על- פי-כן היה בדעתי להתמהמה כאן מחמת חבוב ארץ-ישראל, ועכשו ברצוני לנהג נסיעות לבתינו לחוץ לארץ. על-כן לך ושכר הספינה לסטנבול.

EN:
And on Chol Hamo-ed (-intermediary days of the holiday of) Sukkot all the people went, and also Rabbainu went with them, to the cave of the Prophet Elijah, and there all the people made great joyous festivities, and dancing, and circles of dancing, but he was not happy at all, just, he sat there with great submission and with a broken heart. And the Rav, Rabbi Zi'aiv mentioned above, asked the man that was with him: "What is this, and over what is this, that he is melancholic from Rosh Hashanah till now? Hashem knows if this is a propitious matter (-i.e. it is definitely not)!" And also on Simchas Torah they made hakafos (circling the Torah scroll/s on the central bima) with dancing and joy as is customary, especially since there were chasidic men there. And he o.b.m. was also in the synagogue, but did not want to make any hakafa (-circling), just, he sat there in submission and bowed head (as was his way to do so usually before he merited to accomplish what he desired, at every time and at every hour (that) he would be very brokenhearted, every time etc., as will be explained further on (article 33)). And after Simchas Torah he said to the man that was with him: "Baruch Hashem I accomplished what I desired in a fashion most optimal and correct, and even still I was thinking of tarrying here out of affection for the Land of Israel, but now it is my desire to conduct the travels to our homes in Chutz-lu'uretz (-outside the Land of Israel), therefore go and rent (passage on) the boat to Istanbul; but the man that was with him did not want to listen to him, and he refused to travel to his home, because he said, that his desire is to be in Tiberius etc..

Segment 2
HE:
ולא אבה האיש שהיה עמו לשמע אליו, ומאן לנסע לביתו, כי אמר שרצונו להיות בטבריה וכו'. והשיב לו רבנו, זכרונו לברכה: מאחר שאתה מתאוה להיות בטבריה, לך ושכר חמורים לשם. כי דרכו היה לבלי להתעקש הרבה על שום דבר וכו' (עב). ושכר חמורים לעיר הקדש טבריה, ובאו לשם לעת ערב. וכל הלילה הלכו אנשי טבריה לקבל פניו, זה נכנס וזה יוצא. והרבה הלבישו עצמם בבגדי שבת לכבודו ולא היה ישן כל הלילה מחמת זה.

EN:
And Rabbainu o.b.m. answered him: "Since you desire to be in Tiberius, go and rent donkeys to go there," because his way was not to be very stubborn over anything etc.. And he rented donkeys, and they went to the holy city of Tiberius, and they came there towards evening; and the whole night the people of Tiberius went to greet/receive him; This one entered and this one left, and many dressed themselves in Shabbos clothing in his honor, and he did not sleep the whole night because of this. And in the beginning he stayed in the house of his relative, a descendant of the holy Rav, our teacher Rav Nachman of Horidainke o.b.m., but many (people) said, that it was necessary to see (to it, to attain) for him

Segment 3
HE:
ובתחלה נתאכסן בבית שאר בשרו נין ונכד של הרב הקדוש מורנו הרב נחמן מהרידענקא זכרונו לברכה. אך רבים אמרו שצריכין לראות בשבילו בית גדול שיהיה לו הרחבת הדעת. ומיד הסכימו שיתאכסן בבית הרבני המפרסם הותיק והחסיד מורנו הרב צבי הרקער (עג), ונכנס לשם.

EN:
a large house, so that he has expansive consciousness, and immediately they agreed that he should stay in the house of the famous rabbi, the veteran/faithful and the chusid (-pious/hasid), our teacher Rav Tzvi Harker, and he moved in there. And the holy famous Rav, our teacher Rav Avrohom Kalisker o.b.m. sent to him: Being that it is the day of bloodletting by him, therefore it is not possible for him to go to him (Rabbainu) to give him Shalom. And Rabbainu o.b.m.

Segment 4
HE:
ושלח אליו הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם קליסקר זכרונו לברכה, באשר שיום הקזה הוא אצלו. על-כן הוא מן הנמנע שילך אצלו לתן לו שלום. והשיב רבנו זכרונו לברכה, שבלא זה היה בדעתו לילך אליו. ומיד הלך להצדיק הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול מאד מאד ובאהבה יתרה ובחבה גדולה מאד מאד. וגדל האהבה והחבוב שהיה להרב הקדוש מורנו הרב אברהם הנ"ל עם כבוד רבנו הקדוש, זכרונו לברכה, אי אפשר לבאר ולספר.

EN:
replied, that regardless of this he had been planning on going to him. And immediately he went to the aforementioned mentioned tzadik, and he (R.A.K.) received him with very, very great honor, and exceeding love, and very, very great affection. And the greatness of the love and affection that the holy rabbi, our teacher Rav Avrohom mentioned above had with our honorable holy rebbe o.b.m. is impossible to explain or to relate. And he (R.A.K.) appealed to him that he (Rabbainu) should lodge with him, and Rabbainu replied that this was not possible, for him to stay permanently by him, however, for one Shabbos he will be by him. And on the morrow he (R.A.K.) sent for him, and he received him for the first Shabbos, (of the weekly Torah) portion of Noach, and on the night of Shabbos, Rabbainu o.b.m.

Segment 5
HE:
ושחר פניו שיתאכסן אצלו, והשיב רבנו זכרונו לברכה, שזה אי אפשר שיעמד בקביעות אצלו. אך על שבת אחת יהיה אצלו. וביום מחר שח בשבילו, וקבלו על שבת הראשון פרשת נח (עד) ובליל שבת כפף רבנו זכרונו לברכה, את ראשו שיברך אותו, וקפץ ארבע אמות ממנו לאחוריו ברעדה גדולה. ודבר בהתלהבות גדול ולא היה אפשר להבין מה שאמר. אך בסוף דבריו שמעו שאמר: איך אנו מתבישים בפני זרע הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה, ולא רצה לברך אותו. אך את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, ברך מיד כשכפף ראשו. והיה שם בשעת הסעדה שמחה גדולה ובקש הצדיק הנ"ל את רבנו, זכרונו לברכה, שיאמר תורה. ולא רצה בשום אפן, ואמר הצדיק הנ"ל בעצמו תורה. וכן היה בסעדה שניה ושלישית. ואמירת התורה של הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל היה בהתלהבות גדול ובצעקה גדולה ולא נשמע שום דבור. רק לבסוף סים כך הוא עקר עבודת הבורא יתברך. ורבנו זכרונו לברכה, היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דגמתו.

EN:
bent his head down so that he (R.A.K.) should bless him, and he (R.A.K.) jumped back four cubits away from him with great trepidation, and he spoke with tremendous fervor, and it was impossible to understand what he said, but in the end of his words they heard that he said: "How we (-third person, referring to himself) are ashamed in the presence of the progeny of the Baal Shem Tov o.b.m.," and he did not want to bless him, however, the man that was with Rabbainu o.b.m. he blessed promptly when he (-the man) bowed his head. And during the feast there was great joy, and the aforementioned tzadik requested of Rabbainu o.b.m. that he say Torah (-holy teachings), but he did not want to in any way. So the aforementioned tzadik himself said Torah; and so it was at the second feast and the third. And the recital of Torah of the aforementioned tzadik, our teacher Rav Avrohom, was with great fervor and great shouting, and no word at all could be heard (-discerned), just at the end he concluded: "This is the essential devotion of the Creator blessed He." And Rabbainu o.b.m. would praise and glorify his Torah immeasurably, almost without an equal. Also I (myself) heard from his (Rabbainu's) holy mouth that he said, that perfection was only by the tzadik our teacher Rav Avrohom mentioned above. And he said to me: "Behold I have seen many tzadikim, but perfection/completion was just by the aforementioned holy tzadik." (T.n.

Segment 6
HE:
גם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואמר לי: הלא ראיתי כמה צדיקים, אבל שלמות הוא רק אצל הצדיק הקדוש הנ"ל (עה):

EN:
this was the tzadik who ruled that the book of the Tanya must not be printed and must be put into geniza).



# יט
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/46/

יט
יט
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/46

Segment 1
HE:
ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו, ודברו ביחוד שניהם. ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן, ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל. ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו.

EN:
And after Shabbos, on Sunday, the tzadik, our teacher Rav Avrohom mentioned above, came to Rabbainu o.b.m. to his lodgings, and they spoke in private between themselves. And after a day or two Rabbainu o.b.m. fell sick and was bedridden, may the Merciful One save us, and he sent (money) for pidyoan (-redeeming) to the aforementioned tzadik, and every single day the aforementioned Rav, our teacher Rav Avrohom, would go to visit him. Afterwards there was over there the famous incident with the moaser (-a renegade Jew who informs on his brethren) who was there.

Segment 2
HE:
אחר-כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם. והמסור היה אחד מאנשי חוץ-לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא (ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה. ותפס את גדולי העיר בשביה, ותפס אותם בבור תשעה שבועות. ואחר-כך נסעו אנשי פרענקען (הספרדים) אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם, והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו, ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת.

EN:
And the moaser was one of the men from chutz-lu'uretz (-outside Israel) who had come there, and he became a moaser by the Pasha (-Turkish ruler), and perpetrated great evils to the people of Tiberius, and he held the greats of the city in captivity, and he incarcerated them in the pit for nine weeks, and afterwards the "Franken" (Sephardic) people traveled to the Pasha, and they gave him a huge fortune, and he discharged them. And they went and they caught the moaser, and they wanted to strangle him, and he pretended as if he was already lifeless and dead, and afterwards he revived and went and informed on them, until the Pasha gave him jurisdiction, that he could do with the city

Segment 3
HE:
ואחר-כך נתעורר והלך ומסר אותם, עד שנתן לו הפעשא רשות שיעשה עם כל העיר כרצונו. ועשה אותו לפקיד, ובא אל העיר בכבוד גדול עם אנשי חיל ישמעאלים בגדלה ובכבוד. ואזי תכף ומיד ברחו כל העיר ולא נשאר כי-אם נשים וטף והיה בכיות גדולות בכל העיר, והיתה צעקה גדולה ובכיות רבות בכל בית ובית.

EN:
as he pleased, and he made him an officer, and he came to the city with great honor with Ishmaelite soldiers with grandeur and glory, and then, promptly and immediately the whole city fled, and there did not remain except women and children, and there was great crying in the whole city, and there was a great outcry and copious crying in every single house. And Rabbainu o.b.m. also wanted to flee, but he was unable because of his infirmity, and he already started to leave the city, but he returned afterwards. And this was from Hashem, because through Rabbainu o.b.m.

Segment 4
HE:
וגם רבנו זכרונו לברכה, רצה לברח אך לא היה יכל מחמת חלשתו. וכבר התחיל לצאת מן העיר, אך חזר אחר-כך. ומאת ה' היתה זאת, כי על-ידי רבנו, זכרונו לברכה, חזרו כלם לתוך העיר, כי המסור הכניע עצמו מאד תחת רגלי רבנו, זכרונו לברכה, והלך לרבנו, זכרונו לברכה, והכניע עצמו מאד תחתיו. וענין ההנהגה, שנהג עם המסור הנ"ל, תקצר היריעה לספר. כי נהג עמו בחכמה נפלאה עד שהמסור נתבטל נגדו.

EN:
they all returned into the city, because the moaser submitted himself profusely under the feet of Rabbainu o.b.m., and he went to Rabbainu o.b.m. and humbled himself profusely under him. And the manner of conduct in which Rabbainu dealt with the aforementioned moaser, many folios would not be sufficient to relate, because he comported with him with wondrous wisdom, until the moaser was abnegated before him, and he ordered the man that was with Rabbainu o.b.m. to make a proclamation, that all those who fled should return, and they all returned through this into the city. And/for Rabbainu spoke to him with cunning, and said to him, that it was proper and befitting for an officer, that he should pray for the plight of Israel and that he should be pious and humble, because the aforementioned moaser was a pharisaic, and he projected himself as if he was pious, and he began to speak with Rabbainu o.b.m.

Segment 5
HE:
וצוה להאיש שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, שיעשה כרוז שיחזרו כל הבורחים, וחזרו כלם על-ידי-זה לתוך העיר. ורבנו דבר עמו בחכמה, ואמר לו שנאה ויפה לפקיד שיתפלל על צרת ישראל, ושיהיה חסיד וענו. כי המסור הנ"ל היה צבוע, ודמה עצמו כאלו הוא חסיד והתחיל לדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, עניני חסידות. והוא זכרונו לברכה, עשה עצמו כלא ידע עד שנדמה להמסור כאלו הוא זכרונו לברכה, מחזיק אותו גם-כן לחסיד. ודבר עמו בחכמה וערמה, ודבר על לבו שירגיל את עצמו לומר תהלים. עד שאמר לו רבנו זכרונו לברכה: בזאת אדע שאין בך גאות, אם תוכל לומר תהלים בביתי לפני בני הנעורים בבכיה גדולה. וכן היה. והתחיל מיד לומר תהלים בבכיה גדולה ודמעתו על לחיו. ואחר-כך נפל המסור לחלשה. ואף-על-פי-כן היו שומרים על כל השערים לשמר אם יבואו משלחים כי זה היה מסירתו שאמר שבא הון רב מכאן להתם. אך ה' היה בעזרם והעלימו הדבר מהמסור הנ"ל. ושלחו את האיש שהיה עם רבנו זכרונו לברכה לחיפה, וקבל הוא את המעות מהמשלחים והוליכם לטבריה ונתנם לרבנו זכרונו לברכה, והוא נתן להם, וחלקו. וכאשר עמד המסור מחלשתו התפאר את עצמו שיעשה להם עוד רעות. והיה סופו שנפל עוד הפעם לחלשה, ומת. והיה לרבנו זכרונו לברכה, שמחה גדולה על שנתגלגל על ידו זכות כזה כי על ידו חזרו כלם לתוך העיר ובחזירתם לשם שמחו עמו כלם ביחד.

EN:
matters of chasidus (piety, hasidus), and he o.b.m. pretended like he didn't know, so that it seemed to the moaser as if he o.b.m. held of him also to be a chusid (hasid/pious). And he (Rabbainu) spoke with him shrewdly and with cunning, and he spoke appealingly to his heart, that he should accustom himself to saying Psalms, until Rabbainu o.b.m. told him: "With this I will know that you do not have haughtiness, if you can recite Psalms in my house before the youth with great crying." And so it was. And immediately he began to say Psalms with great crying and his tears on his cheek. And afterwards the moaser fell into infirmity, and even still they were guarding all the gates to guard for the arrival of meshulachim (-fundraisers (returning bearing funds)), because this is what he had informed on, that he said that a huge fortune came from here (-outside Israel) to there (-Tiberius), however, Hashem was to their avail, and they hid the matter from the aforementioned moaser, and they sent the man that was with Rabbainu o.b.m. to Haifa, and he received the money from the fundraisers, and brought it to Tiberius, and gave them to Rabbainu o.b.m., and he gave it to them, and they allocated it. And when the moaser recovered from his infirmity, he boasted of himself that he would perpetrate more evils, and his end was - that he fell again into infirmity and died. And Rabbainu o.b.m. had great joy that this great merit came about through him, because through him everyone returned into the city, and upon their returning there they all rejoiced with him together. And Rabbainu o.b.m. went there upon the grave of his grandfather, Rabbi Nachman o.b.m. (of Horidainke), and also they rented donkeys and traveled to be by all the caves, and when they came to the cave of Rabbi Shimon ben Yochai (-Master of the Zohar, in Meron), the youth engaged in prayer and in learning Zohar, as he o.b.m. had assigned them, but from him they did not see anything, just, he was extremely happy, and he would come over all the time next to the man that was with him, and say to him: "Fortunate are you etc.." and at night he went from room to room and exhorted them to say Zohar etc. and so forth, but he himself didn't say anything, he just went about singing to himself (t.n. there is an elaborate Breslov tradition here about a conversation that Rabbainu had with Rabbi Shimon, in which they agreed that when the holy tomb of Rabbainu would be inaccessible, Rabbi Shimon would host the Rosh Hashana pilgrimage (-this was over 10 years before Rabbainu's passing).

Segment 6
HE:
והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה (עו). וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות. ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפלה ובלמוד זהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה. וממנו לא ראו שום דבר, רק היה שמח עד מאד. ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו'. ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זהר וכו' וכיוצא. והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום. וכשהאיר היום עמד בטלית ותפלין והתפלל כמה שעות.

EN:
Despite this tradition many Breslovers preferred and opted to make the Rosh Hashana kibbutz in Jerusalem, see Yimay Shmuel volume 3 where he discusses the pros and cons of this critical dilemma, and ultimately there were years that even these faithful Breslovers had to succumb to the decision of the overwhelming majority in order to be there for the kibbutz in Jerusalem. Saba Yisroel recounts that Rabbi Shimon asked Rabbainu, "Meron (the place where he is buried) - me (who) ron (sings)?!" To which Rabbainu replied, "Me-ron?! Ani (I) ron (sing)! Ani Rabbi Nachman! Na Nach Nachma Nachman Meuman!") And he was extremely happy until daybreak; and at daybreak he stood with Talis (-prayershawl) and Tefilin and prayed for some hours. And from there he traveled with them to the cave of Hillel (-today it is part of the extended compound of Rabbi Shimon), and there he too said chapters 33-34 of Psalms, and there as well he was very happy.

Segment 7
HE:
ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד (עז) ושם גם כן היה בשמחה גדולה. ומשם הלכו לקבר שמאי (עח), שם נפל עליו עצבות. ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת. ואחר-כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ.

EN:
And from there they went to the grave of Shamay (-the arch Talmudic disputer of Hillel), there he was beset with melancholy, and he said, that this was very puzzling by him, and afterwards he said, that there is an answer to this, but he did not reveal the answer.

Segment 8
HE:
ומשם נסעו לשאר מערות. ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי (עט), ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם, וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו. והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו. ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת.

EN:
And from there they traveled to the other caves, and when they came to the great mountain (-on the way to Tsfas), where on top of the mountain is the cave of the Tana (-sage of the Mishna) Rabbi Cruspiday, and it was not possible to go there with the donkey, he jumped off of the donkey, and he went by himself with the man that was with him, and he went almost on is hands and knees, until they came to this cave, and he stayed there a little, and they returned from there to another cave.

Segment 9
HE:
והיו על מערה של ינוקא (פ) אחד. ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה. גם אילן גדול היה על המערה זו. ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם (פא). ולא היה שם נחש כלל. ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה. ואחר-כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה.

EN:
And they were by the cave of a yanookuh (-infant, in this case referring to one who had a very lofty soul and made great revelations, see Zohar, Buluk 186a), and everyone had been afraid of entering that cave because they said that there was a snake prevalent there in that cave; also there was a large tree on/by this cave, and Rabbainu o.b.m. was the first to enter there, and there was no snake at all, and from then on everyone began to go to the cave, and afterwards they went to the other caves, until they returned to Tiberius, and then Rabbainu ordered the man that was with him to travel to Haifa to purchase passage on a boat to chutz-lu'uretz (-outside Israel).

Segment 10
HE:
ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ. ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע (פב) וגם שלוחי דרבנן. ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל, והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל. אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות. ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה: מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן.

EN:
And when he arrived there to make the purchase, in the meantime a boat came with the Rav and gaon (-Torah genius), the chusid (pious/hasid) the famous Rabbi of the community of Shipeetuvkeh, and also a shlucha (messenger) dirabunun (of the rabbis), and it was then that there was the incident, that they were scared to receive the money personally because of the moaser mentioned above, and they were forced to give the money - all to the hand of the man that was with Rabbainu etc., as mentioned above; so the aforementioned man was compelled to return to Tiberius with the money. And when he came to Tiberius, Rabbainu o.b.m. said: "It is probably the will of Hashem that we should be in the Land of Israel some more time." And Rabbainu o.b.m. said that they should rent donkeys for him to go to the holy city of Jerusalem, and when the tzadik the Kalisker heard this, he requested of him not to go (t.n.

Segment 11
HE:
ואמר רבנו, זכרונו לברכה: שישכרו לו חמורים לילך לירושלים עיר הקדש. וכששמע זאת הצדיק הקליסקר בקש מאתו שלא ילך. וכאשר בא הצדיק השפיטובקער לטבריה עשה סעדה גדולה בלילה עבור רבנו זכרונו לברכה, וחבב אותו מאד. ודברו ביחוד, ולא שמע שום אדם מה שדברו יחד. ועשה רבנו זכרונו לברכה, שלום בין הרב הקדוש דשפיטובקע ובין הרב הקדוש הקליסקר (פג).

EN:
it is therefore a custom to go to the holy tomb of Rabbi Avrohom Kalisker and request him to withdraw already this request and to encourage Rabbainu to bring his tomb to Jerusalem). And when the Shipeetuvkeh tzadik came to Tiberius, he made a great feast at night for Rabbainu o.b.m. and he doted on him, and they spoke privately, and noone heard what they spoke together. And Rabbainu o.b.m. made peace between the holy Rav of Shipeetuvkeh and the holy Rav the Kalisker. And after a short time a plague fell there upon the city, and he was forced to flee from his lodgings to a different lodging, and afterwards the plague fell there as well, and he was forced to flee from Tiberius.

Segment 12
HE:
ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר, והכרח לברח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת. ואחר-כך נפל שם הדבר גם-כן, והכרח לברח מטבריה. ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד, כי השער של החומה היה סגור, והיה מכרח לברח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת. ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על-ידי-זה מן העיר. ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ, הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים, ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו (פד). ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת, וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו:

EN:
And his flight from Tiberius during the plague, may the Merciful One save us, was fraught with very great danger, because the gate of the wall was closed, and he was forced to flee by way of the cave, until he came to the wall which is by the bank of the Kinneret (-Sea of Galilee). And he wanted to climb on top of the wall and descend from there in order to thereby leave the city. And when he climbed on top of the wall and passed over to the second exterior side, he looked - and behold the sea was below him, and he was suspended on his hands and feet on the wall above, and beneath him was the sea, and he lifted his heart to Hashem Yisburach, and He saved him in His mercy, and he got out of there safely, until he came to the holy city of Tsfas (-Safed), and they stayed there a few days, until it was heard, that the French ("Tzurfas" - same letters as Tsfas, with an added letter Resh) would soon arrive in Ako.



# כ
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/47/

כ
כ
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/47

Segment 1
HE:
וכששמע זאת, שלח שליח מיחד לעכו לשכר הספינה מרגאז (פה) שהיא בשלום עם כל האמות. הינו כי יש מדינת רגאז ויש להם שלום עם כל המלכים. וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה אזי אין לוקחין לתוך הפלען. כי דרך הספינות של מלחמה שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען דהינו בשביה, אבל כשהספינה הנ"ל ממדינת רגאז מוציאה דגל שלה, אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען. וכן היה ששכרו לו ספינה כזו.

EN:
And when he heard this, he sent the messenger to Akko (-Acre) to purchase passage on a boat from Regaz (-Ragosa, Present day Crotia. - Between the 14th century and 1808, Dubrovnik, the capital of the Republic of Ragosa, ruled itself as a free state, although it was a vassal from 1382 to 1804 of the Ottoman Empire and paid an annual tribute to its sultan. With the help of skilled diplomacy, Dubrovnik merchants traveled lands freely and on the sea the city had a huge fleet of merchant ships (argosy) that traveled all over the world. From these travels they founded some settlements, from India to America, and brought parts of their culture and flora home with them. One of its keys to success was not conquering, but trading and sailing under a white flag with the word Latin: Libertas (freedom) prominently featured on it.

Segment 2
HE:
וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו, שלח שליח מיחד אליו עם אגרתו וגם אגרת הכוללו. והוא זכרונו לברכה, זרז את עצמו מאד ולא רצה להמתין על אגרת של הרב הגאון דקהלת שפיטובקע. ויצא משם בערב-שבת-קדש פרשת זכור, והלכו כל הלילה עד שלש שעות קדם קבלת שבת, אז באו לספר של עכו (פו). ושלחו הטלמטש (סוכן הנסיעות) שיקח אותם על הספינה, ובא והשיב, שאי אפשר בשום אפן לקח אותם מחמת שכבר הספינה מלאה מהאנשים שנכנסו לשם יותר מדאי. והכרחו רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שהיה עמו לכנס לתוך העיר עכו לשבת שם פרשת זכור.

EN:
Many Jews from Spain and Portugal moved there in the 16th century), which is at peace with all the nations. That is, there is a country Regaz (-Ragosa) which maintains peace with all the kings, and when that boat unfurls its flag (then) it is not taken into the "plen" (-captivity - in Russian). Because the way of the battleships is to snatch at sea a boat with the people on board into the "plen" (-captivity), that is, into captivity, but when the aforementioned boat from the Republic of Regaz (-Ragosa) unfurls its flag, then they do not take them into the "plen" (-captivity). So it was that they purchased for him (passage on) such a boat. And when the rav the tzadik, our teacher Rav Avrohom mentioned above, heard that Rabbainu o.b.m. wants to conduct travels to his home, he sent a special messenger to him with his letter and a general letter (t.n. these seem to be letters of introduction to aid Rabbainu in his travels), and he o.b.m.

Segment 3
HE:
והלכו להגביר שהיה להם אגרת אליו מהרב הקליסקר הנ"ל. ונתארחו אצלו ושם נפל עליהם פחד גדול מאד מאד מחמת שהיה שם בערך חמשה-עשר אלף אנשי חיל ישמעאלים ויותר עם כל השיך להם לתכסיסי מלחמה וסגרו הדלת של חומת העיר. ובשבת בבקר בעת התפלה, בא הטלמטש ואמר שאי אפשר למצא עוד שום ספינה רגזער רק ספינות סוחרים ישמעאלים שהולכים לסטנבול עם סחורה. ואף-על-פי שעמהם יש פחד לילך מסכנת אנשי חיל שהיו מצויים אז על הים שלוקחין לתוך הפלען דהינו לשביה, אף-על- פי-כן טוב יותר לכנס בסכנה זו מלהיות כאן. כי באה הפקדה שאחר שנים או שלשה ימים תהיה המלחמה ומן הסתם יהרגו הרבה בעיר הזאת ומה לכם לצרה הזאת. על-כן יתיר לי מעלת כבוד תורתו לילך לשכר ספינה עבורכם בשבת כי פקוח נפש דוחה שבת (פז), וכן היה, והלך הטלמטש ושכר ספינה עבורם ונתן אדרוף אחד דינר זהב.

EN:
hustled himself immensely, and he did not want to wait for the letter of the Rav the gaon of the community of Shipeetuvkeh, and he embarked from there on erev (-day preceding) Shabbos Kodesh (-holy) of the Torah reading of the portion of Zachor (-remember- what Amulaik ambushed Israel etc., read on the Shabbos preceding Purim), and they went the whole night until three hours before kabulas (-the receiving - taking in - of) Shabbos; then they came to the coast of Akko (-Acre). And they sent the temsilci (-agent - in Turkish) (to arrange) that he should take them on board the boat, and he came with the reply that it was impossible in any way to take them, because the boat was already full of people, too many had boarded it, and Rabbainu and the man that was with him were forced to enter the city of Akko (-Acre) to spend there Shabbos of the reading of the Torah portion Zachor. And they went to the wealthy man that they had a letter for him from the aforementioned Rav the Kalisker, and they were guests by him. And there a very, very great fright fell upon them, because there were approximately 15,000 or more, Ishmaelite soldiers with all their accessories for waging war, and they closed the door of the city's wall. And on Shabbos in the morning during the prayer the temsilci (-agent) came, and said that, "it is no longer possible to find any boat of Ragosa, just boats of Ishmaelite merchants that go to Istanbul with merchandise.

Segment 4
HE:
ובתוך כך באו עוד הרבה ספינות עם אנשי חיל מענגלנד גם-כן (פח) לעכו, ונתרבה שם עוד הפחד יותר ויותר. והיה דחק גדול בעיר, כי היה המקום צר להם להכיל רבוי אוכלוסין כל-כך. והיה פחד גדול שם באותו השבת (וכל בני הבית שעמד שם רבנו זכרונו לברכה, כלם פרשו כפיהם). אך אף-על-פי-כן היה להם לרבנו זכרונו לברכה, ולהאיש שהיה עמו קצת נחמה, מה שכבר שכרו ספינה בשבילם. גם היה להם צער מה שלא הכינו לעצמם כלל שום אכילה ושתיה לקח על הספינה כי כפתאם היה הדבר כנ"ל. וזכרו את עצמם שבכניסתם על הספינה מחוץ- לארץ לארץ-ישראל היה להם על הספינה כל טוב על ארבעה או חמשה חדשים כמנהג הולכי הים ועכשו לא היה להם כלום.

EN:
And even though there is a fear of going with them, from the danger of the soldiers that were prevalent then on the sea that would take (whoever they could) into the "plen," that is - into captivity, even still it is better to enter this danger than to be here. Because the command had come that after two or three days there will be the battle, and probably they would kill many from the city, and why do you need this calamity. Therefore may his eminence by virtue of the honor of his Torah (m.c.t. - maalas kivoad Toarusoa) permit me to purchase (a fare on) a boat for you (plural - respectfully) on Shabbos, because peekuach nefesh (-saving life) doacheh (pushes away - precedes the obligations of) Shabbos," and so it was, and the temsilci (-agent) went and purchased (fare on) a boat for them, and gave an adrof (adrof/adroif translated loosely as down payment, is earnest money (money given by a buyer to a seller to bind a contract), the term adrof is found in halachic responsa such as Yishuot Malko) of one gold dinar. And in the meantime many, more boats came with soldiers from England, also to Akko (-Acre), and the fear there grew more and more. And there was great cramping in the city, because the place was inadequate to contain such a vast population.

Segment 5
HE:
בבקר ביום ראשון שלח רבנו זכרונו לברכה, את האיש שהיה עמו שילך עם הטלמטש לקנות צידה לקח על הספינה כנהוג. ולא מצא לקנות על השוק, וחזר לאכסניא. ורבנו זכרונו לברכה, עמד אז מעטף בטלית ותפלין ולא דבר אתו מאומה. והאיש הנ"ל נפל ונרדם מגדל הצער והאימה, ורבנו לא ידע שהוא בבית, בתוך כך נעשה הרעש הגדול שם, כי בא הפקדה מהפעשא שהוא נותן ארכא רק שתי שעות, מי שאינו יודע תכסיסי מלחמה יראה לברח על הים, כי אין שום שער פתוח לצאת מן העיר כי-אם דרך הים. ומי שימצא תוך העיר אחר שתי שעות ישחטו אותו שם. כי הישמעאלים של העיר היו רוצים לעשות הרחבה בתוך העיר שלא יהיה להם דחק כל-כך מאנשים הרבה, על-כן רצו לשחט את הנמצאים שם לפנות להם מקום שלא יהיה להם דחק כל-כך. והיה שם רעש גדול וצעקה גדולה בעיר, ופחד ואימה גדולה מאד, ובשעת הרעש הגדול ברח רבנו זכרונו לברכה, משם על הים, ולא הסתכל כלל על האיש הנ"ל שהיה עמו והוא היה נרדם כנ"ל.

EN:
And there was great fear there on that Shabbos (and all the members of the household where Rabbainu was staying, they all spread out their hands (in prayer)). However, even still Rabbainu o.b.m. and the man who was with him had a small consolation, that which they had already bought (fare on) a boat for them. Also they were dismayed for not having prepared for themselves at all any food or drink to take on the boat because the arrangement had been so sudden as mentioned above. And they reminded themselves of how upon their boarding the boat from chutz-lu'uretz (-outside Israel) to Israel they had on the boat all the necessary provisions ("kol toov") for four to five months as is customary for sea travelers, whereas now they did not have anything. On Sunday morning Rabbainu o.b.m. sent the man that was with him to go with the temsilci (-agent) to buy provisions to take on the boat as is customary. But he did not find what to buy in the marketplace, and he returned to the lodgings. And Rabbainu o.b.m. was standing then wrapped in Talis and Tefilin and did not speak with him at all. And the aforementioned man, fell asleep from the great plight and fear, and Rabbainu did not know that he was in the house. In the interim the great uproar occurred there, because the ordinance had came from the Pasha, that he will give an allowance of just two hours, whoever does not know how to wage war should see to escape by sea, because no gate was open to leave the city just by way of the sea. And whoever is found inside the city after two hours they will slaughter him there. Because the Ishmaelites of the city wanted to make room inside the city so that they would not be so congested from so many people, before they wanted to slaughter those found there to make room for them so that they would not be so cramped.

Segment 6
HE:
אחר-כך נתעורר האיש הנ"ל וראה שרבנו אינו בבית והמתין עד בוש ואחר-כך הלך לחצר, וראה ושמע שאנשים ונשים וטף צועקים ובוכים במרירות גדול מאד ותעל שועת העיר השמים. והגבירה של הבית כשראתה אותו את האיש של רבנו זכרונו לברכה, באת אצלו ואמרה לו: אוי ואבוי, חס אני על נעוריכם שאתם תהיו נהרגים פה, אנחנו קבלנו על-כל-פנים טובה כאן עכשו אנו צריכים לקבל גם-כן מה שנגזר על המקום הזה, אבל עליכם רחמנות גדול כי תאבדו פה ממשפחותיכם וכו' וכיוצא בדברים האלה.

EN:
And there was a great ruckus there, and a great shouting in the city, and very great dread and terror, and during the great commotion Rabbainu o.b.m. fled  from there towards the sea, and he did not look at all for the aforementioned man that was with him (and) who had fallen asleep as mentioned previously. Afterwards the aforementioned man woke up and saw that Rabbainu was not in the house, and he waited protractedly, and afterwards he went to the courtyard and saw and heard (that) men, and women, and children screaming and  crying extremely bitterly, and their outcry rose to the Heavens. And the lady of the house, when she saw the man that was with Rabbainu o.b.m., she came to him and said to him: "Oy vavoy (-woe), I pity your (-respectful plural) youth that you (-plural) will be killed here, we at any rate received goodness here, now we need to accept as well what is decreed upon this place, but upon you it is a tremendous pity, because you will be lost here from your family etc.," and similar words like these.

Segment 7
HE:
ונפל עליו חרדה גדולה עד שלא היה לו כח למשמש באצבעותיו. ושאל אותה על רבנו, והשיבה: כמדמה לי שהוא ברח על הים. והוא כששמע זאת, רצונו היה לקח התבה עם המעות והחפצים שלהם, כי רבנו זכרונו לברכה, ברח שם לבדו בלי שום דבר. ולא יכל האיש לבדו לשאת את התבה, והזמין לו השם איזה פרנק ונתן לו התבה עם החפצים וברח עמו לים.

EN:
And great trepidation fell upon him to the extent that he didn't have the ability to move/feel with - his fingers. And he asked her about Rabbainu, and she answered: "I think he fled to the sea." And when he heard this, he wanted to take the chest with the money and their stuff, because Rabbainu o.b.m. fled there alone without anything. But the man was unable to carry the chest by himself, and Hashem summoned for him some Frank (-Sephardic Jew) and he gave him the chest with the stuff, and he fled with him to the sea. And because of the great pandemonium that was in the city, (every)one almost stabbed their (adjacent) friend with their knife, and it was not possible to go about in the city.

Segment 8
HE:
ומחמת המהומה הגדולה שהיתה בעיר כמעט שאחד תקע סכינו בחברו, לא היה באפשרי לילך בעיר. אך בחמלת השם היתה סבה מאת השם, שבאותה השעה עמדו ישמעאלים על גג החומה והכריזו על איזה בשורה טובה. ונתקבצו אליהם הרבה אנשים. ומחמת זה היה לו דרך לעבר בעיר לילך אל הים.

EN:
However, with Hashem's mercy, there was an induction from Hashem so that in that hour (-time) the Ishmaelites stood on the roof of the wall and made an announcement of some good tiding. And many people gathered by them. And because of this there was way to pass through the city to go to the sea. And when the aforementioned men came to the sea he saw many boats, but he did not see Rabbainu there, and he was asking and searching ardently, with search after search (-very meticulously), until he found Rabbainu o.b.m. who was sitting on a boat, and the boat was full of Ishmaelites, and Rabbainu o.b.m.

Segment 9
HE:
וכאשר בא האיש הנ"ל אל הים ראה הרבה ספינות ולא ראה את רבנו שם. והיה מבקש ומחפש מאד בחפוש אחר חפוש עד שמצא את רבנו זכרונו לברכה, שיושב בספינה והספינה מלאה מישמעאלים ורבנו זכרונו לברכה, ישב באמצע. וכשנתועדו יחד רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל היה ביניהם שמחה גדולה. כי מתחלה היה להם צער גדול מאד מאד מחמת שלא ידעו זה מזה. והיו יושבים תחלה בספינה הקטנה הנקרא ברקס אחר-כך הלכו עם ספינה זו עד שבאו אל הספינה הגדולה הנקראת אקרנא שהיתה עומדת סמוך לחיפה.

EN:
sat in the middle. And when they met up together, Rabbainu o.b.m. with his aforementioned man, there was great joy between them, because originally they had very, very great distress because they didn't know from one another. And first they were sitting on the small boat which is called "barkas"  (- баркас - this is the Russian word for longboat, the largest boat carried by a merchant sailing vessel), afterwards they went with this boat until they came to the big boat which is called "okrent" (-okręt is the Polish word for ship) which was standing near Haifa. And they saw that the boat was surrounded with harmatas (-this is the Ukrainian word for cannon - гармата, it is also a word historically associated with weapons, such as the Persian scythed-harmata chariot), and it was a marvel to them. However, they said (-thought) in their hearts that because it is a time of war, therefore also the merchant's ship goes as well with harmatas (-cannons).

Segment 10
HE:
וראו שהספינה מסבבת עם הורמאטעס (והיה להם לפלא. אך אמרו בלבם שמחמת שעת מלחמה הוא, על-כן גם הספינה של הסוחרים הולכת גם-כן עם הורמאטעס. ובאמת ספינה זו היתה ספינה של מלחמה עם אנשי חיל וכלי זין. ובודאי הוא סכנה גדולה ועצומה מאד להתועד עמהם יחד, בפרט עם אנשי חיל ישמעאלים שהם פרא אדם ובפרט לפרש עמהם על הים. ורבנו זכרונו לברכה, בשעת בריחתו בעצם הרעש לא כון לכנס בספינה ששכרו לו, כי לא ידע היכן הוא, ונכנס בשעת בהלה בספינה זו. ולא ידע כלל שהיא ספינה של מלחמה.

EN:
But in reality, this boat was a battleship with soldiers and weapons. And certainly it was a very great and enormous danger to join up together with them, particularly with Ishmaelite soldiers who are savages (Genesis 16:12), and particularly to set out to sea with them. But when Rabbainu o.b.m. fled, in the enormous chaos he didn't ascertain to board the boat that they had paid for him, because he did not know where it was, and in the bedlam he boarded this boat, and he did not know at all that it was a battleship. And the Ishmaelites took them, and brought them into the big ship, and gave them a special (-their own private) room. And they also gave the aforementioned man that was with Rabbainu o.b.m. a loaded gun, and they couldn't ask them anything because they did not know the language. And they did not have any food or beverages on the boat. And after two or three hours into the night they closed the door to the room and they lay down to sleep.

Segment 11
HE:
ולקחו אותם הישמעאלים, והכניסו אותם אל הספינה הגדולה ונתנו להם חדר מיחד. וגם נתנו להאיש הנ"ל שהיה עם רבנו זכרונו לברכה, קנה שרפה טעונה ולא היו יכולים לשאל אותם דבר כי לא ידעו הלשון. ולא היה להם שום מאכל ומשתה בספינה. ואחר שתים או שלש שעות בלילה סגרו הדלת מהחדר ושכבו לישן. ולא אכלו מאומה כי לא היה להם מה לאכל כנ"ל.

EN:
And they didn't eat anything because they didn't have what to eat as mentioned previously.

And then after an hour or two someone open the door and said to them in the language of the gentiles in our country (-Russian): "What are you doing here? Behold this is a battleship, and you will be lost/obliterated here, Heaven forbid. Behold you see that the boat is fully surrounded with loaded harmatas (-cannons)." And they awakened from their sleep, and they grabbed him by his garment, and it was a garment of givant (-the early editors translate this to be simple cloth. Perhaps it is gabardine, which the dictionary says was most commonly worn by Jews, and its etymology comes from the Spanish word bearing the exact likeness of the word in case: gabán - meaning an overcoat), however, they did not see his form/appearance.

Segment 12
HE:
ואחר שעה או שתים פתח אחד את הדלת ואמר להם בלשון נכרים של מדינתנו מה אתם עושים כאן הלא זאת היא ספינה של מלחמה ואתם תאבדו פה חס ושלום. הלא אתם רואים שהספינה מלאה סביב עם הורמאטעס טעונים. ונתעוררו משנתם וחטפו אותו בבגדו והיה הבגד מגיוואנט (בד פשוט) אך צורתו לא ראו. ובקשו אותו שיעזר להם שיניחו אותם לצאת מהספינה על הספר של ארץ-ישראל, כי כבר ראו שהם בסכנה קרובים למיתה מחיים. כי ראו שפרחו הקוילין (כדורים) סמוך לספינה, על כן אמרו, טוב יותר לשאר בארץ הקדושה שיהיו עצמותיהם נשארים שם בארץ הקדושה, כי ראו שקשה להמלט מן ההרגה. ואמר שמכרחים לתן לו איזה סך טאלער בשביל זה ואמר שילך להקפיטן.

EN:
And they asked him that he should help them, that he should allow them to leave the boat to the shore of the Land of Israel, because they already saw that they are in danger closer to death than life. Because they saw that the koylin (-кулі - the Ukrainian word for bullets) were flying near the boat, therefore they said, it is better to remain in the Holy Land so that their bones would remain there in the Holy Land, because they saw that it would be difficult to escape from the carnage. And he said that they would need to give him some amount of thaler (-a silver coin used as currency throughout Europe) for this, and he said that he would go to the captain.

So the aforementioned man went to open the chest to get the thaler, and waited a bit, and went to the captain, and stretched out his hand to give the money to the captain, because he thought that the person that spoke with them in the gentile tongue had already requested on their behalf from the captain for this, that he should allow them to go. But the captain screamed at him a vehement screaming, and did not listen to him at all. And afterwards they were searching for this person that spoke with them in the gentile tongue, and they searched, search after search (-meticulously), but they did not find any person that could speak the  Russian language, just, everyone were Ishmaelites and arabs.

Segment 13
HE:
והלך האיש הנ"ל לפתח התבה לקח הטאלער, ונתמהמה קצת, והלך להקפיטן, ופשט ידו לתן המעות להקפיטן, כי סבר שזה שדבר בלשון נכרים אליהם כבר בקש עבורם את הקפיטן עבור זה שיניח אותם. והקפיטן צעק עליו צעקה גדולה ולא שמע אליו כלל. ואחר-כך היו מחפשים אחר זה שדבר אליהם בלשון נכרים וחפשו בחפוש אחר חפוש ולא מצאו שם שום בן אדם שיוכל לדבר בלשון רוסיא רק הכל ישמעאלים וערביים. ואז נפל עליהם פחד גדול ואחזתם רעדה גדולה עד שלא היו יכולים לנוח על המשכב מחמת רעידת הגוף מגדל הפחד כי אז הבינו שהם בספינה של מלחמה שקורין קריג שיף והוא סכנה גדולה בלי ערך. ועדין אין יודעים מי היה זה שדבר להם בלשון רוסיא והודיע להם שהיא ספינה של מלחמה:

EN:
And then there fell upon them great fright, and they were gripped with great trepidation to the extent that they were not able to rest in bed because of the body tremors from the great fright, because then they understood that they were on a battleship which is called krig (-war in Yiddish) shif (-ship in Yiddish), and it is a danger huge beyond measure. And they still do not know who it was that spoke with them in Russian (language) and apprised them that it was a battleship.



# כא
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/48/

כא
כא
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/48

Segment 1
HE:
ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך (כמו משמר הגבול). ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר. אך בתוך כך עקרו האנקרס (עוגני הספינה) וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד, ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של ההורמאטעס והבאמבעס (פצוצים) ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה, כי קולם נשמע למרחוק מאד. וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער. ונפלו למשכב שניהם יחד. ולא היה להם אפלו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל. וה' ברב רחמיו וחסדיו נתן להם חן בעיני ישמעאל אחד שהוא היה קעכער (טבח) אצל הקפיטן ונתן להם בגנבה אחד שאל קאווע שחורה (ספל קפה) לכל אחד ואחד בבקר ובערב.

EN:
And in the morning soldiers called brand vach (- the given translation is that it is something similar to border patrol. Vach is Yiddish for guards (-coast guards?), and brand in Yiddish usually means burning, so perhaps it is an elite, attack, or active division, or perhaps the word is frund, which is like front. Subsequently someone learned in Yiddish has suggested that a brandvach would be a fire brigade to prevent or extinguish fires, this seems the most plausible especially in context) bordered the boat. And Rabbainu o.b.m. and the aforementioned man that was with him wanted yet to come and fall before the feet of the captain and plead to him that he should let them return to the shore. However, in the meantime they weighed anchor, and they fled out of fright in the direction which the wind took them, because the war had aroused promptly and their (-its) hubbub was heard profoundly, and they heard there on the boat the tremendous bellowing of the harmatas (-cannons) and the bombs (-the Ukrainian word is provided here, which is similar enough to the English) and other such noises related to war, because their clamor was heard to a very far distance. And the greatness of the danger, and the fright, and the fear that they had then is immeasurable. And both of them together fell bedridden. And they did not even have water to drink because they did not prepare anything for themselves as mentioned previously. And Hashem, in His abundant mercies and kindnesses gave them favor in the eyes of one Ishmaelite who was the kecher (-cook, in Yiddish) by the captain, and he secretly pilfered and gave them one shawl (-cup  (see commentators on Isaiah 40:12), in Yiddish, especially-) of coffee, for each of them, in the morning and in the evening.

Segment 2
HE:
ומחמת החלשה שלהם היו מטלים על ערש דוי רחמנא לצלן, ולא ידעו בעצמם היכן הם כי היו סגורים בחדר שלהם נופלים למשכב. אך זאת שמעו שהיה רוח סערה ונשא את הספינה ולא ידעו לאיזה מקום נשאה. כששמעו שהגיע הספינה לאיזה ספר הלכו מהחדר לחוץ לראות המקום שהגיעו לשם, וראו שאין זה סטנבול. ושאלו את הישמעאל הנ"ל ואמר שהמדינה הזאת נקראת אדל (פט).

EN:
And because of their weakness they were laid up on sickbed may the Merciful One save us, and they did not know for themselves where they were, because they were closed off in their room, bedridden. However, this they heard, that there was a storm wind that carried the boat and/but they did not know to where it had carried them. When they heard that the boat had reached some shore, they went out of the rooms to see the place where they had arrived, and they saw that it was not Istanbul. And they asked the aforementioned Ishmaelite, and he said that this country was called "Adal" (- Asia Minor - Western Turkey, is called Anatolia. One of the largest cities on its southern coast of the Mediterranean is Antalya which was originally  "Attaleia," named after its founder Attalos II, king of Pergamon. This name, still in use in Greek, was later evolved in Turkish as Adalia (-In Megillas Esther 9:8 Adalia is listed as one of the ten sons of Haman) and then Antalya.

Segment 3
HE:
והם שמעו כבר הנהגתם, כשבא יהודי לידם מצוה ראשונה אצלם להקריבו לקרבן, וכאשר שמעו שזה אדל הלכו מיד לחדר שלהם, וסגרו הדלת בעדם, והחביאו עצמם שם. והיה עליהם פחד גדול. ועמדה הספינה שם שלשה ימים, ואפשר היה בדעת הקפיטן לעמד שם עוד אך שפתאם עמד רוח סערה ונתקו החבלים של האנקר ונשאר האנקר בים והלכה ספינה מעצמה משם. והיה שם צעקה גדולה בין הישמעאלים (המן המן דהינו גיוואלד). והיתה הספינה מטרפת בים כל הלילה עד אור הבקר, אז נשקט הרוח סערה וישמחו כי ישתקו. אך לא הנחם למחוז חפצם כי על ידי הרוח סערה חזרו ובאו סמוך לעכו בערך מהלך יום.

EN:
This is probably the Adal referred to here. It is interesting to note that Rabbainu's grandmother, the daughter of the Baal Shem Tov was named Odel as was Rabbainu's oldest daughter (who was approximately 11 years old then). Adal is also a permutation of A.L.D. one of the 72 Divine Names. See also Bava Basra 16b where adli means progression and lifting). And they (Rabbainu and his companion) had already heard about their practice, that when a Jew came to their hands, the first "mitzvah" by them is to sacrifice him as an offering, so when they heard that this is Adal, they immediately went to their room, and they closed the door after them, and they hid themselves there. And they were beset with great fear. And the boat stood there for three days, and it was possible (that) the captain intended (- t.n. the original allows for either understanding, i.e. a. The captain in fact had intended to carry out this possibility. B. It is possible that the captain entertained carrying out such a possibility) to stay there longer, but (for) suddenly a storm wind arose, and the ropes of the anchor were severed, and the anchor was left in the sea, and the boat went on its own accord from there. And there was a great shouting there between the Ishmaelites: "haman haman (t.n. the translation supplied here by the publisher is: help help.

Segment 4
HE:
ואחר-כך, אחר חצי היום, נתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, ונשא את הספינה. והיתה הספינה מטרפת ומבלבלת כמה ימים ולילות רצופים, יעלו שמים ירדו תהומות, ולא היה לבעלי הספינה שום עצה איך להמלט. ויחגו וינועו כשכור כל חכמתם תתבלע. וביום חמישי שעה שתים- עשרה התחילו להוציא המים מהספינה מהמדור השלישי על-ידי הפלומפין (המשאבות) כדרך בעלי הספינה. ודרכם היה בכל מעת לעת, שנשתהו בהוצאת המים רביעית שעה. ועכשו כשהתחילו לשאב, לא הספיקו לשאב עד אשר הגיע עת הלילה, ונתרבו המים הרבה על הספינה מחמת השאיבה, והלכו המים גם לחדר שלהם, של רבנו זכרונו לברכה, ולא יכלו לשכב על המשכב שם, כי גאו המים שם, והכרח רבנו לעלות על איזה מקום גבוה לשכב, והאיש שהיה עמו עלה למקום אחר, כי לא רצו לצאת להתראות בפני הישמעאלים. והמים שבספינה הלכו ונתרבו בכל פעם יותר ויותר עד שהכרחו הישמעאלים לעקר הפלומפין, ועשו גלגלים, ושאבו על-ידם מים עם כלים גדולים. והרוח סערה הולך וחזק מאד. ומגדל התגברות הרוח סערה עלו הגלים כמעט עד לב השמים והיו כמו הרים גבוהים ובקעות גדולות. והיה כך כל הלילה גם-כן.

EN:
However the closest similar word in any Turkish dialect that I was able to find was "amra (save, rescue)," which doesn't quite cut it. It is in fact strange that the publisher chose to translate it as such when Rabbi Nussun himself immediately supplied the translation as givald which is not a cry for help, at least not directly. There is a word in some Turkish dialects for "bad" - "aman," with slight variations in other Turkish dialects, and this "bad" could very well be the equivalent of the Yiddish exclamation"givald," and it most resembles the word haman presented here. Before finding this word I came across other possibilities, such as "umun," in the Dolgan and Yakut Turkish Dialects with slight variations in the others, which means to forget, and might therefore also imply to be forgotten, lost, and despair (the word for hope is quite similar - umut), and a third more remote possibility is the Karachi verb for fear (with slight variations in the other dialects) - emen. Being that all these possibilities are the same consonants just with different vowels not even very distinctive, chances are that these words convey and insinuate a little of each), i.e. givald (-a Yiddish exclamation of woe or amazement). And the boat was pitched about frantically in the sea the whole night until daybreak, (and) the storm wind subsided, "And they rejoiced because/when they (-strong winds and waves) abated (Psalms 107:26)." However, it didn't take them to their desired destination (-in contradistinction to the verses of the aforementioned Psalms), rather by the storm wind they returned and came close to Akko by approximately a day's worth of travel. And afterwards, after midday, their arose again a great storm winds, and it carried the boat. And the boat pitched about frantically and recklessly for many consecutive days and nights, "they rose (to the) heavens (and) descended (to the) depths (Psalms 107:26)," and the masters of the boat did not have any aitzuh (-remedy, recourse) how to escape. "And they were smashed/reeled and staggered like a drunk, all their skills smothered (Psalms 107:27)." And on Thursday at 12 o'clock they started to remove water from the boat, from the third level, with pumps ("plumpin") as boat owners do. And the way they do it is to remove the water for fifteen minutes for every elapse of twenty four hours.

Segment 5
HE:
וכשהאיר היום בא האיש שהיה עמו זכרונו לברכה. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה, שיש לו חלישות הלב מאד מגדל הפחד, כי אני רואה בלבי שאני עכשו בסכנה גדולה כי אין זה דבר פשוט, אף-על-פי שאין אני רואה מה הם עושים אף-על-פי-כן הלב רואה. והאיש הנ"ל כחש לו ואמר לו: אל תפחדו כי ברוך השם הכל על נכון.

EN:
But now, when they began to pump, they didn't suffice pumping until night time came, and abundant water accumulated on the boat due to the pumping, and the water went also to their room, of Rabbainu o.b.m., and they were not able to lie on the bed there because the waters had risen there, and Rabbainu was forced to ascend to some higher place to lie down, and the man that was with him ascended to a different place, because they did not want to go out to be seen before the Ishmaelites. And the water on the boat went and became more and more plentiful all the time until the Ishmaelites were compelled to do away with the pumps, and they made a bucket brigade, and they drew the water by hand with large vessels.

Segment 6
HE:
והלך האיש הנ"ל להסתכל בהמבר במקום שהם שואבין המים, וראה שכבר יש שם כמו גלים קטנים כמו על הנהרות שלנו כי הספינה נעשה טעונה ממים לבד. כי דרך הספינה להיות טעונה עם משוי שני חלקים, וכבר השליכו הישמעאלים כל המשאות ונשארה הספינה טעונה עם מים לבד. ומה שהיה שם עוד יותר מים ממשקל המשוי הראוי להיות בספינה, אלו המים שאבו לחוץ, וגם על זה לא היו מספיקים לשאב. ואז ראה האיש שאי אפשר עוד על-פי דרך הטבע להנצל. ובא אל החדר שלהם, ומחמת גדל הצער והפחד לא היה יכול לדבר כמעט. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: מה זאת ואיה פיך אשר אמרת שאין זה כלום ועכשו אתה בעצמך מתפחד כל-כך?! והשיב לו ששוב אין סברא על-פי דרך הטבע להנצל, כי המים מתרבים והולכים בספינה, ואין ביכלתם לשאב הכל כי כשל כח הסבל. כי זה קרוב למעת לעת שלא אכלו ולא שתו ולא ראו שנה בעיניהם.

EN:
And the storm went on very fiercely. And from the great intensity of the storm wind the waves rose almost to the heart of the sky, and they were like huge mountains and great valleys. And it was like that the whole night as well. And when it became daylight, the man that was with him o.b.m. came, and Rabbainu o.b.m. said to him that he has severe weakness of heart from the great fear, "Because I see (-understand) in my heart that I am now in great danger, because this is not a simple matter, even though I do not know what they are doing even still the heart sees." And the aforementioned man negated (to him), and said to him: "Do not fear (-respectful plural) because Baruch Hashem everything is in check." And the aforementioned men went to look in the hamber (-deck, this word is actually found in the Talmud, Kedushin 70b, however in The Life of Our Leader Rabbi Nachman 221 it says that they prayed in the hamber of the house, and the translation given there is terrace) where they were pumping the water, and he saw that there were already small waves there like on our rivers, because the boat had become laden just with water. Because the method of the boats is to be loaded up with two thirds cargo, and the Ishmaelites had already discarded all the cargo, and the boat remained laden with water alone. And the surplus water in excess of the allotted weight for cargo on the boat, this water they pumped out, and even this they weren't sufficing to pump. It was then that the man saw that it was no longer possible by way of nature to be saved. And he came to the room, and because of the great anguish and fear he was almost not able to speak. And Rabbainu o.b.m.

Segment 7
HE:
ואמר לו האיש שעדין לא התפלל. השיב לו רבנו זכרונו לברכה: אין אתה צריך להתפלל עכשו, רק תקבל על מלכות שמים בפסוק ראשון (צ), ותאמר שלש ראשונות ושלש אחרונות (צא) וכו'. ואמר לו: קח כל המעות עד פרוטה אחרונה ותחלק לשנים. מחצה תקשר אצלך על גופך, ומחצה אקשר על גופי. ושאלו האיש: למה זאת, הלא הדג שבים יוכל לבלע אותנו בלא המעות. השיב לו: עשה כך כמו שאני אומר לך. ישראל היו על הים (צב) ולא טבעו, ואנחנו עדין בספינה וכו' ועשה מה שעשה. ואמר להאיש שילביש את עצמו ויחגר בחגורה על הטילופ (מעיל פרוה) וגם הוא עשה כך כמו אחד שמוכן לילך בדרך.

EN:
said to him: "What is this? And where is your mouth which said that this isn't anything, and now you yourself are so frightened?!" And he replied, that there is no longer any consideration according to nature to be saved, because the waters are going and accumulating in the boat, and they do not have the ability to pump all of it, because their strength of endurance had deteriorated. Because it was close to twenty four hours that they hadn't eaten, and hadn't drank, and hadn't seen sleep for their eyes. And the man said to him that he still hadn't prayed. Rabbainu o.b.m. answered him: "You do not need to pray now, just accept the yoke of Heaven with the first verse (-of Shema), and say the first three and last three etc. (-abridgement of the Shemoaneh Esray - eighteen benedictions). And he (Rabbainu) said to him: "Take all the money, to the very last penny, and divide it in two. Half, tie by you on your body, and half, I will tie on my body." And the man asked him: "Why (do) this, behold the fish of the sea can swallow us without the money?" He replied (to him): "Do so as I tell you. Israel was upon (-in) the sea and they didn't drown, whereas we are still in a boat etc.." And he did what he did. And he told the man to dress himself, and to gird himself with a belt over his tulep (-fancy overcoat with fine fur on the inside, and the fur rolled over onto the collar), and he did so as well, like someone prepared to embark on a journey.

Segment 8
HE:
ושאל אותו האיש ואמר לו: אני איני יודע להתפלל אפלו תפלה הסדורה מאנשי כנסת-הגדולה מכל-שכן עכשו בעת צרה הזאת. אבל כבוד-תורתו יודע להתפלל בעד כלליות ופרטיות, מפני מה אין אתם מתפללין עכשו? והשיב: שעכשו מחמת המחין דקטנות (צג) אני מרחק מהשם יתברך. אבל עצתי אמונה, מחמת אין בררה מחמת גדל הסכנה שאנחנו עכשו בסכנה נוראה ועצומה כזו, השם יתברך יודע שכל ימי חיי עדין לא הייתי משתמש מעולם בזכות אבות (צד) רק מחמת ההכרח מכרח אני לבקש מהשם יתברך שיעשה זאת למען זכות זקני רבי ישראל בעל-שם-טוב זכרונו לברכה, וזכות זקנתי אדל, וזכות זקני רבי נחמן מהרידנקא. ויתר מזה לא הזכיר עוד.

EN:
And the man asked him, and said to him: "I don't even know how to pray even the prayer set/arranged by the Anshay (-men of) Kinnesses Hagedoaluh (-the Great Assembly - that is the standard daily prayers), certainly (not) now at this dire time. But kivoad Torusoa (-he who is honorable by virtue of his Torah) knows how to pray for the general and the particular, why do you (-respectful plural) not pray now?"

And he replied: "That now because of small moachin (-consciousness and acumen) I am distant from Hashem Yisburach. However, my recourse is faithful, because there is no alternative due to the great danger, that we are now in such terrible enormous danger, Hashem Yisburach knows that all the days of my life I never yet would have used the merit of my fathers, just due to necessity I am forced to request from Hashem Yisburach that He do this (-bring salvation) for the sake of the merit of my elder (-great grandfather) Rabbi Yisroel Baal Shem Tov o.b.m. and the merit of my grandmother Odel, and the merit of my grandfather Rabbi Nachman of Hordainke." And more than this he did not make further mention.

And afterwards they saw from a distance the likes of a large very dark cloud, and there fell upon them more great fear, because sometimes when a cloud gathers and connects to all water from the sea, the likes of a valley would be made there (-a waterspout), and when the boat descends there (then) it drowns there.

Segment 9
HE:
ואחר זה ראו מרחוק כמו ענן גדול אפל מאד, ונפל עליהם עוד פחד גדול, מחמת שלפעמים כשהענן מתאסף ומתקשר לשאב המים מהים, נעשה שם כמו בקעה, וכשהספינה יורדת לשם אזי נטבעין שם. והתקנה לזה לירות בקני-שרפה והורמאטעס כדרך המלחמה כדי לשבר העננים. ולהם לא היה פנאי לזה מחמת שהיו צריכין לשאב המים מהספינה כנ"ל, והיו הצרות צרורות זו לזו כמו זבורא ועקרבא (צה). אך בחמלת ה' מחמת תקף הרוח סערה היה הליכת הספינה במהירות גדול ופרחה הספינה כמו חץ מקשת ממש, ובאה הספינה למקום הנ"ל שהענן שותה משם. והיה שם כמו שער והרים סביב לה, ועברה הספינה משם בשלום.

EN:
And the remedy for this is to shoot with guns and harmatas (-cannons) like in war, in order to break up the clouds (-there was a commonly held belief among sailors in the 18th and 19th centuries that shooting a broadside cannon volley dispersed waterspouts). But they did not have spare time for this because they needed to pump the water from the boat as mentioned above, and the troubles were pitted against each other like a wasp to a scorpion (c.f. Talmud Chagiga 5a, the treatment for a bee sting is with heat, whereas the treatment for that of a scorpion is with cooling, therefore one who Gf is stung by both will be caught in conflicting troubles partnered against him). However, with the mercy of Hashem, due to the force of the storm wind the boat went with great speed, and the boat flew mamash like an arrow from a bow, and the boat came to that aforementioned place (-the waterspout) where the cloud drinks from. And it was like a gateway there surrounded by mountains, and the boat passed through from there safely.

And in the interim, Hashem enlightened their eyes, and they found the hole through which the water was entering the boat, and they slaughtered a goat, and they took its hide and fixed the boat, and they were saved safely from these great and terrible dangers. And this was on erev (-the day preceding) Shabbos Kodesh (-holy).

Segment 10
HE:
ובתוך כך האיר ה' עיניהם, ומצאו החור שדרך שם נכנסין המים בספינה, ושחטו תיש, ולקחו העור שלו ותקנו הספינה ונצלו בשלום מסכנות גדולות ונוראות הללו. והיה זאת בערב-שבת-קדש. והיה להם שמחה גדולה, ואמר רבנו זכרונו לברכה, אז הודו לה' (תהלים ק"ז) בשמחה גדולה. משם הלכו דרך מקומות הרבה מאד. ואכילה שהיה להם על הספינה היה רק מה שנתן להם הקכער הנ"ל מצד רחמנות מהמגיזאן (מחסן) שלהם סוחרעס (צנימים) ותולעים היו מרחשים עליהם. והיו הולכים ומבקשים ופורשים ידיהם בהכנעה בכל יום כעני בפתח, והיה נותן להם מאלו הסוחרעס ואכלו זאת לבד.

EN:
And they had great happiness, and Rabbainu o.b.m. said then (Psalms 107 which is customarly said before the mincha (afternoon) services preceding Shabbos, this Psalm speaks of the four types of dangers one who is saved from them is required to give special thanks to Hashem, and it details some of the dangers of going out to sea, and how those who do so witness the greatness of Hashem), "Hoadoo (-give gratitude) LaHashem (-to Gd)" with great joy. From there they went by way of very many places. And their eating on the boat was just what the aforementioned kecher (-cook) gave them out of pity from their "magazine," "soochares" (-the Russian word for hardtack - сухарь) and worms were crawling on them. And they would go and beg and stretch out their hands humbly everyday like a pauper in the doorway, and he would give them from these hardtacks, and they ate this alone.

And when they brought to mind that it was close to Passover they had great distress, because they worried what they would do on Passover, because it is impossible to fast all the days of Passover.

Segment 11
HE:
ויהי בעלות על לבם שהוא סמוך לפסח היה להם צער גדול, כי היו דואגים מה יעשו בפסח כי אי אפשר להתענות כל ימות הפסח. ואחר שעה או שתים באו אל כרך גדול (צו) העומדת על ההר של אבנים באמצע הים, ושם קנו הישמעאלים פרות הרבה ולהם נתנו בעד טאלער אחד חרובים שקורין באקסערן הרבה, בערך טשעטווירט, ואמר רבנו זכרונו לברכה: לעת עתה גם זה טוב מאד, כי יכולין לחיות שמונת ימי הפסח עם חרובין לבד, אך מי יתן שיזכה אותנו השם יתברך לקים מצות אכילת מצה וארבע כוסות:

EN:
And after an hour or two they came to a big city which stands on a mountain of stones in the middle of the sea, and the Ishmaelites bought there many fruit, and for them they gave for one thaler many carobs which are called "bucksirin" (-to this day this is a popular name for carobs - bokser, Bocks-horn is the medieval German word for the fruit of the carob tree), approximately a chetvert (-this is a Russian measure (which means a quarter), which is enormous, and impossible to be the referent here even if it was considerably smaller back then it would still not be feasible, unless it is referring to the liquid measure which is approximately 1.537 liters or 93.75 cubic inches. The Hebrew publisher says the weight referred to here is approximately 3 kilograms), and Rabbainu o.b.m. said, "For the time being this is also very good, because it is possible to live the eight days of Passover with Carobs alone, however, if only Hashem Yisburach would merit us to fulfill the mitzvah of eating matzo and four cups (of wine).



# כב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/49/

כב
כב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/49

Segment 1
HE:
וגדל עצם הסכנות שהיה להם בחזירתם אי אפשר לספר. כי היו על הספינה הזו של מלחמה שהיתה מלאה ישמעאלים. והם היו רק שני יהודים לבד. ודרך הישמעאלים, בפרט אנשי מלחמה, לתפס יהודים ולמכרם במרחקים לעבדים. והיה לרבנו זכרונו לברכה, פחד גדול מזה.

EN:
And the utter enormity of the dangers that they had on their return is impossible to relate, because they were on this battleship which was full of Ishmaelites, and they were just two Jews alone. And the way of the Ishmaelites, especially men of war, is to grab Jews and sell them in distant places as slaves, and Rabbainu o.b.m. had great fear of this.

Segment 2
HE:
ואמר: שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקים שם את מצוות התורה? והתחיל לחשב בדעתו בענין זה, עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל, חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף-על-פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על-ידי המקלות אשר פצל כידוע (צז) וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקים את כל המצוות בדרך זה כשיהיה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום (צח).

EN:
And he (Rabbainu) said that he started to think to himself what he would do if they took him to some place on the sea where there is no Jew and they would sell him there, and who would know from this? And he was greatly distressed, how would he be able to fulfill there the Commandments of the Torah? And he began to contemplate this in his mind, until he merited to come to the hasaga (-conception, attainment) that he could serve Hashem Yisburach even when he would be unable Heaven forbid to fulfill the mitzvahs. Because he attained conception of the devotion of the Forefathers of the World that they had before the giving of the Torah, that they fulfilled all the mitzvos even though they did not do the mitzvos in their simple plain form, like our forefather Jacob who fulfilled the mitzva of Tefilin by means of the rods which he pealed, as is known (Zohar Va'yaitzay 162:), until he attained conception of how to fulfill all the mitzvos in this way when he would be incapacitated in the place where they would sell him Heaven forbid (see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 142).

Segment 3
HE:
ותכף כשזכה להשגה זו עזרו השם יתברך ובאה הספינה והגיעה אור לארבעה עשר בניסן לכרך גדול שעומד על אי הים ושם עיר גדולה לאלקים ושה ראדיש (רודוס), והכירו שזה עיר של ישראל. והיה להם שמחה גדולה, כי יוכלו לקנות כאן מצות לפסח וארבע כוסות.

EN:
And immediately when he merited to this conception, Hashem Yisburach helped him, and the boat came and arrived on Ohr (-the light, in this case referring to the night when we search for chumetz by candle light, see the beginning of Tractate Pesachim at length, and Likutay Moharan volume 2, Torah-teaching 83 why this specific night is called light) of the fourteenth of (the month of) Nissan (the day preceding Passover) at a large city that stands on an island in the sea, where there is a "prominent large city (Jonah 3:3)" by the name of Rhodes (-largest of the Dodecanese islands of Greece), and they recognized that this was a city of (-where there were) Israel (-Jews). And they had great joy, because they could buy here matzos for Passover and (wine for the) four cups.

Segment 4
HE:
אך זה לא עלה על דעתם שהקפיטן והישמעאלים יניחו אותם לכנס לעיר הזאת, כי ראו והבינו שהישמעאלים רוצים לתפסם ולגזלם ואפשר ימכרו אותם בעצמם וכנ"ל:

EN:
However, they did not conceive that the captain and the Ishmaelites would allow them to enter this city, because they saw and understood that the Ishmaelites desired to grab them and kidnap them, and possibly they themselves would sell them as mentioned above.



# ה
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/5/

ה
ה
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/5

Segment 1
HE:
וכן היה נכנס בעבודת השם וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאד מאד עד שלא ידע שום אדם ממנו כלל כי היה סתום וגנוז מאד. וכל עבודתו היה בסתר ובהצנע גדול. ועקר עבודתו בתחלה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור, וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש. ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד, שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם. והיה לו כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שעור וערך.

EN:
‎And so he entered into the devotion of Hashem, and all his devotion was with very extremely great secrecy/modesty, to the extent that absolutely no one new of him at all, because he was very concealed and hidden. And all his devotion was in concealment with great privacy. And his main devotion at first was with great simplicity without any smarts whatsoever, just with absolute simplicity, and every single thing that he did, everything was with great exertion and with great force and mesiras nefesh (self-sacrifice). And there is no matter of devotion which came to him easily, just every single thing came to him with very great exertion, that he would exert himself many times for every single matter of the devotion of Hashem. And he had many, many ups and downs, thousands and myriads beyond measure and reckoning.

Segment 2
HE:
והיה קשה וכבד עליו מאד מאד להתחיל לכנס בעבודת השם לקבל עליו על עבודתו יתברך. והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסק בעבודת השם ואחר-כך נפל מזה וחזר להתחיל וחזר ונפל. וכן היה כמה וכמה פעמים עד שפעם אחד נתחזק אצלו שיהיה חזק מאד שיאחז בעבודת השם לעולם, ולא יסתכל על שום דבר בעולם. ומאז והלאה נתחזק לבו בה' ואף-על-פי-כן גם אחר-כך היה לו תמיד עליות וירידות הרבה מאד מאד רק שאחר-כך היה חזק שלא יניח עבודתו יתברך לעולם אף-על-פי שיש לו ירידה לפעמים אף- על-פי-כן יהיה מתחזק עצמו בעבודת השם יתברך בכל מה שיוכל:

EN:
And it was very extremely difficult and heavy upon him to begin to enter the devotion of Hashem to accept upon himself the yolk of His devotion blessed He. And he would frequently begin for a few days to engage in the devotion of Hashem, and afterwards would fall from it, and would return to begin, and would return and fall. And so it was many, many times until one time (t.n. there is a dream regarding this) he gained conviction that he would be very strong, that he would hold to devotion of a Hashem forever, and he would not look upon anything in the world. And from then on his heart was strengthened in Hashem, but even still even afterwards he constantly had very, very many ups and downs, just that afterwards he was strong that he would not let up His devotion blessed He forever, even though at times he will have a descent, even still he would strengthen himself in the devotion of Hashem Yisburach as much as he can.



# כג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/50/

כג
כג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/50

Segment 1
HE:
ובבקר שהוא ערב פסח נסע הקפיטן עם כמה ישמעאלים על הספינה קטנה לתוך העיר. ובאו לפניו ובקשו ממנו לחם לאכל, ודברו עמו ברמיזה. והשיב להם ברמיזה והודיעם שיש כאן יהודים ויכולים אתם לקנות לכם לחם. והשם יתברך ברחמיו אשר בידו לב מלכים ושרים, הסיר לבו ובלבל דעתו עד שיצא מפיו בלי ישוב הדעת, ואמר שיקח אחד מהם כדי לקנות לחם עבורם.

EN:
And in the morning, which was erev (-day preceding) Pesach, the captain traveled with some of the Ishmaelites on the small boat into the city. And they came before him and they requested from him bread to eat, and they spoke to him with gestures, and he replied to them with gestures and told them that there were Jews here and you (-plural) can buy bread for yourselves. And Hashem Yisburach in His mercies, Whom in His hands are the hearts of kings and aristocrats (Proverbs 21:1), diverted/unsettled his heart and confused his mind until he let out of his mouth without equanimity, and said that he would take one of them in order to buy bread for them. And promptly the man who was with Rabbainu traveled with him.

Segment 2
HE:
ונסע מיד עמו האיש של רבנו זכרונו לברכה. ובא אל העיר, והלך אחריו אחד מהישמעאלים שלו לשמרו שלא יברח.

EN:
And he came to the city, and one of his (-the Captain's) Ishmaelites followed him (-the man) to guard him that he should not ran away.

Segment 3
HE:
ודרך הליכתו לעיר היה גם-כן סכנה גדולה, כי אז היה שעת מלחמה גדולה, ובקל היו יכולים לתפסו שהוא אחד מהמרגלים כי נכר בו שאינו ממדינתם כי-אם ממדינה רחוקה מאד. אך בחסדי ה' עבר על כל שומרי השערים, ולא עשו לו מאומה, עד שבא אל החכם הכולל וספר לו מה שארע להם. ושהם נלכדו בספינה של מלחמה. אך הוא בעצמו לא ידע מה לספר כי הם בעצמן לא ידעו כונת הקפיטן מה הוא רוצה לעשות עמהם, אך בדרך כלל ספר לו שהם כמעט בשביה, חס ושלום, והם בסכנה. ואצלו היתה השעה הזאת גדולה כמו כמה שעות. והחכם היה מתאוה לשמע ספורי מעשיות מהמלחמות וכיוצא, ואמר לו בכל פעם: לא תפחד, והיה לו צער גדול.

EN:
And his way to the city was also extremely dangerous, because it was time of great war, and they could easily have grabbed him (under suspicion) that he is one of the spies, because it was recognizable on him that he was not from their country but from a very distant country. However, in the kindnesses of Hashem he passed all the guards of the gates, and they did not do anything to him, until he came to the chief Chacham (-Sefardic title for Rabbi, meaning wise man or sage) and he (the man) told him what happened to them, and that they were trapped in a battleship. However, he himself did not know what to relate, because they themselves did not know the intentions of the captain what he wanted to do with them, however, in general he told him that they were just about in captivity Heaven forbid, and they were in danger. And by him (the man) this hour (-the time he spent speaking with the Chacham) was (-felt like) lengthy like many hours. And the Chacham desired to hear stories of the war and so forth, and he (-the Chacham) said time and again: "Do not fear." But he (-the man) was greatly distressed. And he (-the man) had intended to buy matzos and wine, and to return himself to the boat.

Segment 4
HE:
והיה בדעתו לקנות מצות ויין ולחזר את עצמו להספינה. אך השם יתברך שלח לו במחשבתו, היות שבהיותם באכסניא בטבריה שמעו מרבי צבי הארקער, שאשתו ממשפחת פרענקען ושהיא מיחסת גדולה, ואמר שיש לה אח בראדיש חכם גדול וצדיק. ועלה זאת על דעתו, אך לא ידע שמו. רק שמה של אשת רבי צבי הנ"ל ידע. ותכף ומיד שאל על זה החכם שיש לו אחות בטבריה. ומיד שלחו אל החכם הנ"ל ובא אצלו האיש של רבנו זכרונו לברכה. וכבר ספרו להחכם כל מה ששמעו מפי האיש מבית החכם הראשון הנ"ל. ותכף בבואו אצל החכם הזה אמר לו: אין שום פחד בזה, וספור מעשיות תספר לי אם ירצה השם על הסדר.

EN:
However, Hashem Yisburach sent to him in his thoughts, being that when they were in the lodgings in Tiberias they heard of Rabbi Tzvi Horker, that his wife was from a Franken (-Sephardic) family and that she has great lineage, and he (-someone in Tiberias) said that she has a brother in Rhodes, a great sage and tzadik. And this came to his mind, however, he did not know his name, he knew just the name of the wife of the aforementioned Rabbi Tzvi. And promptly and immediately he asked about this Chacham that has a sister in Tiberias. And immediately they sent (/him) to the aforementioned Chacham, and the man of Rabbainu o.b.m. came to him. And they already had told the Chacham everything that they had heard from the mouth of the man in the house of the first Chacham mentioned above.  And immediately upon his arrival by this Chacham, he (-the Chacham) said to him: "There is nothing to fear, and stories you will tell me G-d willing at the (Passover) Seder." And he (-Rabbainu's man) had great bafflement/incredulity in his heart, because it did not occur to him that the salvation would be so fast so that he would merit to be here for the Seder.

Segment 5
HE:
והיה בלבו תמיהה גדולה כי לא עלתה על דעתו שתהיה הישועה כל-כך במהרה עד שיזכה להיות כאן על הסדר. ואמר לו החכם הזה: תדע שזה הקפיטן כבר עקלנו אותו עם הספינה עד שיניח אתכם לצאת מספינתו, ומעות צריכים לתן לו כמה שירצה, וטוב להודות לה' אשר הציל אתכם והפליא עמכם נסים ונפלאות שזכיתם לבוא לכאן, ושהקפיטן יבלבל דעתו ויניח אותך לכנס אל העיר. כי זה הקפיטן הוא גזלן מפרסם והוא משרש ברשעתו, כי יחוסו הוא מחמשת סרני פלשתים (צט) כי כך הוא חותם עצמו. ועכשו אין פנאי לשמע ספורי מעשיות. לך עמי לרופא לגלח אותך לכבוד יום-טוב וכך היה, הוליכוהו מיד וגלחו אותו ורחצו אותו ונתן לו קאווע לשתות.

EN:
And this Chacham said to him: "Know that we already precluded this captain with the boat until he allows you to leave from the boat, and money will be needed to be given to him as much as he wants, and 'it is good to give thanks to Hashem (Psalms 92:2)' who saved you, and did wondrous miracles and wonders with you that you merited to come here, and that the captain's mind would be confused and he would allow you to enter the city. Because this captain is an infamous pirate and he is rooted in his evil, because his lineage is from the five lords of the Philistines (Joshua 13:3 and throughout Scriptures), for so he signs his name. And presently there isn't time to hear stories. Come with me to the doctor (-barber surgeon) to give you a haircut in honor of the holiday." And so it was, they took him immediately and they gave him a haircut, and bathed him, and gave him coffee to drink. And he (-the second Chacham) asked him, "Who is the second person?" And he (Rabbainu's man) said to him, "Have you heard of the Baal Shem Tov?" And he replied, "Yes," because the books of the gaon (prodigy especially in Torah) the chusid (-pious) the Av (-father, that is Head justice of the) Bais Din (Jewish court) of the holy community (of the city) of Polnoah (-Rabbi Yaakov Yosef of Polnoah za.tza.l., from the greatest and most important rabbis of his generation.

Segment 6
HE:
ושאל אותו מי הוא השני ואמר לו שמעתם מהבעל-שם-טוב? והשיב: הן, כי הספרים של הגאון החסיד אב-בית-דין דקהלת קדש פולנאה (ק) נמצאים שם. ואמר לו שהוא נכדו, וגם הוא נכד לרבי נחמן הרידנקער, ובעצמו הוא חכם כאשר תראו בעיניכם. והיה לזה החכם שמחה כפולה, כי אמר, אפלו לפדות אנשים פשוטים הוא מצוה רבה ובפרט שהזמין לו ה' לפדות אדם גדול כזה ומיחס מגזע קדושים כאלה. וזרז את עצמו עם עוד אנשים לנסע אליו.

EN:
Originally he was an opponent (misnaged) to the Baal Shem Tov, but after, he drew close to him and was from his greatest disciples. He wrote what is reputed to  be the first book based on the  chasidus of the Baal Shem Tov, Toldos Yaakov Yosef in 5540-1780, and other books. He passed away roughly in the  year 5542-1782), were to be found there. And he (Rabbainu's man) said to him that, "he (-Rabbainu) is his (-the Baal Shem Tov's great) grandson, and he is also the grandson of Rabbi Nachman Hordainker, and of his own right he is a sage as you shall see with your (own) eyes." And this was doubly joyous for the Chacham, because he said, even to redeem simple people is a great mitzvah and especially that Hashem summoned for him to redeem such a great man, and with such prominent lineage from holy stock.

Segment 7
HE:
אך בתוך כך נזדמן שפגעו ישמעאלים זה בזה ונתקוטטו אחד עם חברו עד שנהרגו ביניהם כמה ישמעאלים בשוק. ותכף כששמעו זאת ברח החכם הנ"ל עם כל האנשים לחצרו, וגם את האיש של רבנו הנ"ל לקחו עמהם גם-כן וסגרו את עצמם סגור ומסגר ולא יצאו החוצה בערך כמה שעות. ולא יכלו לנסע אליו כי כבר פנה היום.

EN:
And he (-the Chacham) hurried himself with some more men to travel to him (-Rabbainu). However, in the meantime it happened that some Ishmaelites offended/struck each other, and they quarreled one another until many Ishmaelites were killed between them in the marketplace. And immediately upon hearing this, the aforementioned Chacham with all his men fled to his courtyard, and also the aforementioned man of Rabbainu they took with them as well, and they closed themselves securely shut (-as in Joshua 6:1), and they did not go outside for approximately some hours, and they were not able to travel to him because the day had already declined (-as in Jeremiah 6:4).

Segment 8
HE:
וענה החכם ואמר לו: תדע שאני מנעורי עוסק בתורה ועבודה ובמצוות ומעשים טובים, ומן הסתם יש לי שכר בשביל זה חוץ חלק עולם הבא (קא) שיש לי בכלל ישראל. זאת לכם במשכון, באם חס ושלום, לא אשתדל ואתאמץ את עצמי להוציא אתכם, יאבד הכל כאשר לכל. ואין כונתי להתפאר לפניך, רק כדי שתאמין לי שאין אני מפקיר אתכם חס ושלום, אך אין פנאי לעסק בזה היום. בכן תקח עמך מצות הן מצה שמורה (קב) הן שאר מצות אם תרצו לאכל, ויין טוב מהמבחר, וירקות ושאר דברים השיכים להסדר. ונסע בעצמו האיש הנ"ל וחזר אל הספינה הגדולה שהיה שם רבנו זכרונו לברכה לבדו.

EN:
And the Chacham spoke up and said to him: "Know that from my youth I am engaged in Torah (study), and devotion (-of Hashem), and mitzvos, and good deeds, and it can be presumed that I have reward for this, besides for the portion in the future world that I have together with all of Israel. (All of) this I give to you as collateral, if Heaven forbid I do not endeavor and do my utmost to get you (-plural) out - let entirely everything be lost. And my intention is not to boast before you, just so that you believe me that I am not abandoning you Heaven forbid, however, there is no time to engage in this today. Therefore, take with you matzos, both shemura matza, and other matzos if you will want to eat, and from the most choice good wine, and vegetables, and other articles that are related to the Seder. And the aforementioned man traveled by himself and returned to the large boat where Rabbainu o.b.m. was alone.

Segment 9
HE:
ובבואו לשם אל הספינה הגדולה שהיתה עומדת רחוק מן העיר, תכף כששמע רבנו את קולו שמח מאד שמחה גדולה, ורץ לנגדו, ואמר לו: ברוך ה' שאני רואה אותך בחיים כי אמרתי אולי טבעו אותך בים וגם אותי יטבעו בים. ועכשו ברוך השם הנותן ליעף כח כי לא היה לי עוד כח לסבל היסורים עד בואך כי אמרתי אמות עד בואך, כי היה לרבנו זכרונו לברכה, כליון עינים מאד בכל אותן השעות שנפרד האיש ממנו ונשאר לבדו על הספינה והיה עומד ומצפה ועיניו כלות כל היום על ביאתו. והתפללו, וסדרו את הסדר כראוי, ואכלו ושתו, וספר לו האיש כל הדברים הנ"ל ושמח שמחה גדולה.

EN:
And upon his arrival at the large boat which stood far from the city, immediately when Rabbainu heard his voice (/noise of his arrival) he rejoiced immensely with great joy, and he ran up to him, and said to him: "Baruch (-blessed is) Hashem that I see you alive, because I said (-thought) maybe they drowned you at sea and they will also drown me at sea, but now Baruch Hashem who gives strength to the weary, because I did not have any more strength to endure the suffering until you came, for I said (-thought) I would die until you came." Because Rabbainu o.b.m. had extremely pining eyes (-as in Deuteronomy 28:65) during all those hours that the man parted from him, and he remained alone on the boat, and he stood and waited expectantly, and his eyes pined the whole day for his arrival. And they prayed, and arranged the Seder properly, and they ate and drank, and the man told him all the things mentioned above, and he rejoiced with great happiness. And on the first day of Passover the order came that they should take the boat to the city and tie it to the dock.

Segment 10
HE:
וביום ראשון של פסח באה הפקדה שיוליכו את הספינה אל העיר ולקשר אותה אל הספר. והיו שם גם-כן לילה שניה בספינה וביום השני הלך האיש של רבנו זכרונו לברכה, אל העיר לבית-הכנסת להתפלל, ואחר יציאתו מבית-הכנסת הלך עם החכם לביתו לאכל סעדת יום-טוב, ואכלו ושתו. ובשעת הסעדה אמר החכם תורה מה שחדש בעצמו, וגם בשם אחרים, וגם מצדיקי דורנו שבמדינתנו. ובקש מהאיש הנ"ל שיאמר גם- כן תורה מרבנו זכרונו לברכה. ואמר לו איזה דבר בשמו, והיה לו נחת גדול מאד, ואמר: שישו בני מעי וכו' (קג).

EN:
And they were there on the boat for the second night as well, and on the second day the man that was with Rabbainu o.b.m. went to the city to the synagogue to pray, and after he left the synagogue he went with the Chacham to his house to eat the feast of the holiday, and they ate and drank. And during the feast the Chacham said Torah (-holy teachings), what he himself had been michadesh (-brought to light), and also in the name of others, and also from the tzadikim of our generation that are in our country. And he asked the aforementioned man that he should say Torah as well from Rabbainu o.b.m., and he (Rabbainu's man) said something in his (Rabbainu's) name, and he (-the Chacham) had very great satisfaction, and he said (Bava Metzia 83b, 84b - said upon great satisfaction of being vindicated on his deduction), "Rejoice my innards etc.."

And after the feast he returned to the boat, and the gabbai (-sexton) followed him and carried delicacies for Rabbainu o.b.m..

Segment 11
HE:
ואחר הסעדה חזר אל הספינה והגבאי הלך אחריו ונשא מאכלים טובים לרבנו זכרונו לברכה. ובבוא האיש הנ"ל על הספינה היה נראה פניו כמו מי שהוא בעצבות ומרה שחורה. וכראות אותו רבנו זכרונו לברכה, נדמה לו שמכרח להיות שנתהפך הדבר ומי יודע מה נולד היום ולא יכול לאכל מחמת צער. ובאמת, היה מחמת שהחכם אנס אותו שם לשתות יין הרבה, ונשתכר, ומחמת זה היו נראין פניו זועפות כשבא אל רבנו. ורבנו שאל אותו והוא לא השיב כלום. רק אחר-כך הניח עצמו האיש לישן איזה שעות. ואחר-כך קם מהשנה בשחוק ואמר לרבנו לא ידעתם שהם שכרו אותי כי אנסוני לשתות יותר מדי מחמת שמחתו. וספר לו כל הדברים, איך שהיה נוהג עמו החכם, והיה לו נחת ושמחה. ואז אכל סעדתו:

EN:
and when the aforementioned man  arrived on the boat his face had the appearance of someone who is sad and depressed. And when Rabbainu o.b.m. saw him it seemed to him that it must be that the situation had reversed, and who knows what the day will bring, and he was not able to eat, out of distress. And in reality this was because the Chacham had forced him to drink a lot of wine and was intoxicated, and because of this his face looked drawn when he came to Rabbainu. And Rabbainu asked him, but he didn't answer anything. Just afterwards, the man went to sleep for some hours, and afterwards he got up from the sleep gleefully, and he said to Rabbainu, "You (-respectful plural) didn't know that they intoxicated me, because they forced me to drink too much because of his joy." And he recounted everything to him, how the Chacham treated him, and he (Rabbainu) rejoiced and was gratified. And then he (Rabbainu) ate his feast.



# כד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/51/

כד
כד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/51

Segment 1
HE:
וביום ראשון דחל המועד הלך האיש להחכם וצוה לו החכם לקח בגנבה כל המעות שלהם ולהביאו העיר, כדי שלא יגזל מהם מעותיהם. ועשה כך. אחר-כך הלך החכם עם שני גבירים ואמרו להקפיטן: תן לנו שני הנפשות הללו, והשיב להם: מה שיכות יש לכם לנפשות האלה? אני מהפקר זכיתי בהם! וספר להם את כל התלאות אשר מצאתם בדרך. ואמר: ולא זאת בלבד מה שאני מספר לכם, אלא שכמעט לא היה רגע בלא פגע (קד). ואלו הנפשות כבר היינו יכולים לטבעם בים או למכרם לישמעאלים וכל המעות והחפצים שלהם היו הכל שלנו באין פוצה פה ומצפצף כלל. אך מה לעשות כי מזלם גדול עד לב השמים, כי לא די שהשם יתברך עשה להם נס כזה שבמזלם הגיע פתאם הספינה לפה, אף גם זאת נעשה להם נס בתוך נס שהשם יתברך הסיר לבי וסכל את דעתי עד שלקחתי את אחד מהם לתוך העיר הזאת. ועכשו בודאי שוב איני רשאי אפלו לקח מעותיהם, רק כדי שלא יתרעמו העבדים שלי, תנו לי מאתים טאלער וקחו אותם מעל הספינה. וכך היה, שנתנו לו מיד כמו שאמר, והצילו אותם מיד הגזלנים, ממות לחיים, משעבוד לגאלה:

EN:
And on the first day of Chol Hamo-ed (-intermediary days of Passover) the man went to the Chacham, and the Chacham instructed him to take surreptitiously all their money and to bring it to the city, in order that they would not steal their money. And he did so. Afterwards the Chacham went with two wealthy men, and they said to the captain: "Give us these two souls." And he replied to them: "What business do you have with these souls? I won (-acquired, got) them from hefker (-abandoned or otherwise ownerless property)!" And he told them all the troubles that they had encountered on the way. And he said: "And not only this that I am telling you, but there was almost no moment without calamity. And these souls, we could already have drowned them at sea or sold to the Ishmaelites, and all their money and possessions would all have been ours without anyone uttering a word or making a peep (in protest) whatsoever. However, what can be done, because their mazal (-luck, fortune) is great to the heart of the heavens, because not only did Hashem Yisburach perform such a miracle for them, that with their mazal the boat suddenly arrived here, but moreover a miracle within a miracle was wrought for them, that Hashem Yisburach diverted/unsettled my heart and dulled my mind so that I took one of them into this city. And now certainly I am no longer permitted even to take their money, just in order that my slaves shouldn't complain, give me 200 thaler, and take them from aboard the boat. And so it was, that they gave him immediately as he said, and they saved them from the hands of the pirates, from death to life, from servitude to redemption.



# כה
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/52/

כה
כה
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/52

Segment 1
HE:
ואז באו שניהם אל העיר רבנו זכרונו לברכה, עם האיש המשמש שלו הנ"ל. ובבואם אל העיר אמרו הישמעאלים שהם מרגלים, ונפל פחד גדול על הספרדים בעצמם. ותכף הביאו להם מלבושים שלהם, והכרחו להלביש עצמם במלבושים שלהם כמנהגם. והיה רבנו בצער גדול מחמת זה והאיש הנ"ל שחק. וכעס עליו רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו: אין אתה יודע מהקטרוג שיש עלינו בעולם העליון, ואמר אז דבר נפלא להאיש הנ"ל, ואינו רוצה לגלות.

EN:
And then they both came to the city, Rabbainu o.b.m. with the aforementioned man who was his shamish (-attendant). And upon their arrival at the city the Ishmaelites said that they were spies, and great fear fell upon the Sephardim (-the locals) themselves. And immediately they brought them their (style of) clothing, and they were forced to dress themselves in their (-the local Sephardic) dress in their fashion. And Rabbainu had great anguish from this, and the aforementioned man was gleeful, and Rabbainu o.b.m. was angry at him, and said to him: "You do not know of the kitroog (-accusations) that are upon us in supernal world," and he then said a wondrous thing to the aforementioned man, and he (-the man) doesn't want to reveal it.

Segment 2
HE:
ונתקבל רבנו, זכרונו לברכה, לפני החכמים, והוטב בעיניהם מאד והחזיקו אותו לחדוש גדול. ואחר-כך בא רבנו זכרונו לברכה, בעצמו בשמחה, ואמר: ברוך השם יתברך שזכינו להצלה הזאת. והיה שם בכבוד גדול מאד עד אחר החג. ונתנו אנשי העיר בעצמם מכיסם המאתים טאלער הנ"ל, ולא רצו אחר-כך לחזר לקבלם מרבנו זכרונו לברכה, שם אף-על-פי שהיה לו מעות הרבה שם.

EN:
And Rabbainu was received before the Chachumim, and he was very fine in their eyes, and they held him to be a great novelty. And afterwards Rabbainu o.b.m. himself came with/to happiness and said: "Baruch (-blessed is) Hashem Yisburach that we merited to this salvation. And he was there (accorded) with very great honor until after the holiday. And the people of the city themselves gave from their (own) pockets the 200 thaler mentioned above, and afterwards they did not want to receive them in return from Rabbainu there, even though he had a lot of money there.

Segment 3
HE:
ואחר החג שכרו להם ספינה לסטנבול. ונתנו להם אגרת, אולי חס ושלום, יזדמן להם עוד איזה סבה, שיעמדו בעזרם בכל עיר ועיר. והלכו עם ספינה זו. ושם היו גרעקין הרבה והיה בהם עפוש. והם לא ידעו, אך ראו שמתים על הספינה. וברוך ה' שהיה רוח סערה ונשא הספינה במהירות לקהלת-קדש סטנבול. ואף-על-פי שהיה להם יסורים מחמת זעפת הים ומחמת שפרחה הספינה כל-כך במהירות, אך אף-על-פי-כן היה להם לטובה שעברו במהירות ובאו ביום השלישי לקהלת-קדש סטנבול. והיו שם עשרה ימים.

EN:
And after the holiday they purchased fares for a boat to Istanbul. And they (-the people or Chachumim of Rhodes) gave them a letter (of introduction), perhaps Heaven forbid there would occur to them some induction, that they (-the people of that place wherever it may be) would rise to their aid in every single city. And they went with this boat. And there were many Grekin (-Greeks) there and they harbored an epidemic. And they didn't know, but they saw that people were dying on the boat. And Baruch Hashem (that) there was a storm wind and it carried the boat speedily to the holy community of Istanbul. And even though they suffered from the seething of the sea and from boat's flying so fast, however, even still it was beneficial for them that they traversed quickly and they came on the third day to the holy community of Istanbul, and they were there for ten days.

Segment 4
HE:
וגם בסטנבול היה להם סכנה כי מחמת שלא הראו הפרשפורטין (דרכונים) שם בנסיעתם להתם על-כן לא רצו עכשו להניחם משם. והעמיסו עליהם על כבד לתן סך עצום מאד באפן שישיגו הפרשפורטין מהתוגר. והסך שצוו לתן היה סך עצום מאד שלא היה להם ביכלתם בשום אפן לסלקו. והשם יתברך חמל עליהם והזמין להם איש א' שלא ידעו אותו ולא הכירו אותו והלך לאיזה שר מהישמעאלים וגנב דעתו ואינם יודעים כלל כמה נתן לו. וקבל קוויטל (פתק) להניח אותם מהשער דקהלת קדש הנ"ל. והזהיר אותם, למען השם להסתיר הדבר מאד מאד. ועל- ידי-זה נמלטו משם בשלום.

EN:
And also in Istanbul they were in danger because they didn't show their passports there (on the way in) when they traveled there, therefore they did not want to allow them now to leave there. And they levied on them a heavy fine to give an enormous sum to entitle them to attain the passports from the Tugar (-Turkish government as explained previously). And the amount that they ordered to give was a very enormous sum that was not in any way in their ability to discharge. And Hashem Yisburach had mercy on them and summoned for them a man that they did not know (him) and did not recognize (him), and he went to some official of the Ishmaelites and deceived him, and they have no idea how much he gave him. And he received a kvitel (-note, in Yiddish) to allow them out of the gate of the aforementioned holy community. And he warned them, for the sake of Hashem, to conceal the matter very, very well. And through this they escaped from there safely.

Segment 5
HE:
והלכו על הים מסטנבול לגלץ. והגיעו לאיזה עיר על איי הים (קה), ושם לקחו אותם לבית האסורים והכרחו לתן ארבעה אדמים בעד כל נפש. ומשם והלאה לא ארע להם שום דבר, רק זעפת הים היה כמה פעמים. וספינה אחת מלאה גרעקין נשברה ונטבעה ולא נשארו מהם כי-אם מעט דמעט. וה' ברחמיו הנחם למחוז חפצם ועברו בשלום עד שבאו לגלץ בשלום על חג השבועות:

EN:
And they went on the sea from Istanbul to Galutz. And they reached some city in the islands of the sea, and there they were taken to the prison, and they were forced to give four adumim for every soul. And from there on forward nothing happened to them, just the seething of the sea occurred some times. And one boat full of Grekin (-Greeks) broke and sank, and there were no survivors except a scant few. And Hashem in His mercies led them to their desired destination, and they traversed safely until they came safely to Galutz for the holiday of Shavuos.



# כו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/53/

כו
כו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/53

Segment 1
HE:
ובנסיעתם מגלץ לביתם נסעו דרך קהלת-קדש יאס והיה שם עפוש גדול והיה להם יסורים גדולים בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר. וגם היה קשה לעבר הגרעניץ (הגבול) מחמת זה כי אז לא הועיל אפלו עמידת קאראן טאן (מחנה הסגר שלתוכו מכנסים הבאים מחוץ לארץ למניעת מחלות) מחמת זה ממקומות כאלה. והשם יתברך היה בעזרם ונצולו מהכל, מדבר וחרב ורעב וצמאון ושבי דכלהו הוו בהו. ובחסד השם נמלטו מכלם ובאו לביתם בשלום (קו) 'שלום בגופו שלום בממונו שלום בתורתו' (קז) כי זכה להשגה נפלאה בארץ- ישראל גבהה ועצומה מאד עד אין סוף ואין תכלית:

EN:
And on their voyage from Galutz to their home, they traveled by way of the Holy community of Yas (-Iași the second largest city of Romania), and there was a big epidemic there (-of typhus), and they had great suffering in every single city and in every single town. And it was also difficult to cross the grenets (-border, in Yiddish) because of this, because then, even holding up quarantine (-actual word used!) wasn't effective for (-against) this from these types of places. And Hashem Yisburach was to their succor, and they were saved from everything, from pestilence, and sword (-war), and famine, and thirst, and captivity, for all of these they had (experienced). And with the kindness of a Hashem they escaped from all of them, and they came to their house in peace, "peace in his body, peace in his money, and peace in his Torah (-The Torah says that Jacob arrived "shulaim-complete," and our Sages (Shabbos 33a) enumerated; complete, i.e. healthy in body, complete i.e. not wanting in money, and complete in his knowledge of Torah, the Hebrew word for complete is very similar in many aspects to the word shalom-peace, and often they are interchangeable, and on this very verse Rabbainu interchanges them in Torah 27 of Likutay Moharan), because he merited to wondrous hasaga (-spiritual conception) in the Land of Israel, extremely enormous and lofty, infinite to no end and no tachlis (-purpose).



# כז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/54/

כז
כז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/54

Segment 1
HE:
עד כה ספרנו קצת מעט דמעט כטפה מן הים מעצם התלאות וההרפתקאות והסכנות העצומות והיסורים הקשים והפחדים הגדולים שהיה לרבנו זכרונו לברכה, בנסיעה לארץ-ישראל בהליכה ובחזרה. והשם יתברך היה בעזרו, ועשה עמו נסים נפלאים ונוראים בכל עת ובכל רגע וזכה לגמר בשלמות מה שחפץ, ונכנס בשלום ויצא בשלום ובא לביתו בשלום:

EN:
Until here we related a little, a tiny bit like a drop in the ocean of the enormous troubles, and adventures, and the huge dangers, and the severe suffering, and the great fears that Rabbainu o.b.m. had on his voyage to the Land of Israel, on the way there and back. And Hashem Yisburach was to his succor, and did with him wondrous, awesome miracles all the time and at every moment, and he merited to finish completely what he desired, and "he entered in peace and departed in peace (-said of Rabbi Akiva's ascension to paradise)," and he came to his home in peace.



# כח
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/55/

כח
כח
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/55

Segment 1
HE:
ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ-ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל, ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל (קח) ואי אפשר לדבר ולספר בזה. והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ-ישראל, וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ-ישראל. ואמר: זה אני יודע מכבר, שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה (קט) וכו' כמבאר כל זה לקמן:

EN:
And the epic enormity of his hasaga (-spiritual conception) that he attained in the land of Israel is impossible to explain and relate whatsoever, mamash (-really) there is not heard nor is there seen the likes of this, that one born of a woman should merit to such hasaga through the atmosphere of the Land of Israel (-the Talmud Bava Basra 158b reveals that the atmosphere of the Land of Israel make people wise), and it is impossible to speak or talk about this. And he boasted profoundly of himself, with what he merited to be in the Land of Israel, and also at the end of his life he said that he vitalizes himself immensely with his having merited to be in the Land of Israel. And he said: "This I know already, that when a person wants to do some matter of holiness and he has impediments on this etc.," as all this explained further on.



# כט
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/56/

כט
כט
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/56

Segment 1
HE:
וזה האיש שבזה אותו מאד בסטנבול נפטר מיד בביאתו לביתו. ושאל האיש הנ"ל שהיה עמו את רבנו זכרונו לברכה: הלא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב? (קי) והשיב לו משל על זה: שהיה מלך אחד, ואהב אחד מבני השררות. וחבב אותו, וקרבו בכל מיני אהבה וחבוב. ואחר-כך כשהגדיל, העז נגד המלך. ואמר המלך: תדע, שאף-על-פי שאני אוהב אותך מאד, אף-על-פי-כן אי אפשר לי לעבר על דת ומשפט המלכות. ומשפטך חרוץ למיתה. ותכף צוה המלך לסגרו בכבלי ברזל ונתנו בבית הסהר.

EN:
And the man who denigrated him exceedingly in Istanbul (-see above article 9) passed away immediately upon his arrival home. And the aforementioned man that was with him asked Rabbainu o.b.m.: "Does it not say (Proverbs 17:26), 'Also punishment is not good for the tzadik (-Rashi in Tractate Sanhedrin 105b explains that it isn't becoming of the tzadik to have people punished on his account, i.e. even if they are guilty and culpable, so why did Rabbainu bring about this man's demise)'?" And he answered him with a parable regarding this: That there was a king, and h e loved one of the children of the nobility, and he showed him affection, and drew him close with all types of love and affection. And afterwards when he grew up, he was brazen against the king. And the king said: "Know, that even though I love you very much, even still it is impossible for me to disregard the law and ordinance of the kingdom. And your judgement is decisively for death. And immediately the king commanded to restrain him in iron fetters, And put him in prison.

Segment 2
HE:
והתחיל זה הבן שררה לציר בדעתו היסורים שלו שיהיה לו מן המיתה, וראה שצערו לא ימשך זמן הרבה כי-אם עד שיהרג. אבל כשהתחיל לציר בדעתו צער המלך, ראה שצער המלך יגדל מאד כי צער המלך יהיה תמיד. כי הוא יודע שהמלך אוהב אותו מאד ויהיה לו געגועים גדולים אחריו, וצער גדול מאד לעולם. והיה לו רחמנות על צער של המלך יותר מצערו. וחשב מחשבות איך להציל את המלך מצערו. ונתישב כך: הלא בושה חשובה כמו מיתה (קיא).

EN:
And this son of nobility began to picture in his mind the suffering that he will have from the death, and he saw that his pain would not be drawn out a long time, just until he was killed. However, when he began to picture in his mind the pain of the king, he saw that the pain of the king would be very great because the pain of the king would be always. Because he knows that the king loves him very much and he will have great yearning after him, and great anguish forever. And he had more pity on the king's pain than on his (own) pain. And he contemplated contemplations how to save the king from his pain. And he came to the following resolution: Behold embarrassment is considered to be like death (Bava Metzia 58:).

Segment 3
HE:
וצוה להשר של התפיסה להכניסו לפני המלך. ואמר אל המלך: האמת ידעתי כי צערך גדול מצערי אך אי אפשר לך לעבר על חק ודת המלכות. בכן זאת העצה היעוצה, שתסבב תחבולות, שיביש אחד אותי ברבים, והבושה חשובה כמו מיתה. על-כן תראה להוציא מהשבויים גזלן אחד שדינו להרגה, ואני אתגרה בו עד שיכעס עלי ויבזה אותי ויכה אותי ברבים, ויגיע לי מזה בושה גדולה, ויהיה נחשב כמו מיתה. ואחר-כך יקחו את הגזלן החיב מיתה בלא זה וימיתוהו כדינו. והעולם יהיו סוברים שבשביל שבזה עבד המלך החביב נהרג, ולא יתחלל כבוד המלכות והעבד שלו.

EN:
And he instructed the administrator of the prison to admit him in before the king. And he said to the king: "I know the truth, that your pain is greater than my pain, however, it is impossible for you to disregard the statute and law of the kingdom. Therefore this is the advisable recourse, bring about with ruses, that someone will embarrass me in public, and the shame is considered like death. Therefore, see to it to take from the captives a thief who is to be sentenced to be killed, and I will intimidate him until he gets mad at me, and denigrates me, and hits me in public, and I will be incurred great embarrassment, and it will be considered like death. And afterwards take the thief who is liable of death regardless (of this) and kill him as is his penalty. And the world (-everyone) will think that because he denigrated the cherished servant of the king he was killed, and the honor of the kingdom and his servant shall not be profaned.

Segment 4
HE:
כך לפעמים אחד מבזה את הצדיק. ובאמת הוא עושה טובה גדולה להצדיק, כי מכפר לו על זה מה שהיה חיב להסתלק, ונתחלף על בושה זו. אך אף-על-פי-כן אין זה כבוד שמים שלא לקח נקמה מזה שבזה עבד המלך החביב לו מאד. ולענש את זה שבזה את הצדיק בשביל זה גם-כן לא ניחא קמה, כי גם ענוש לצדיק לא טוב. על-כן הוא יתברך מסבות מתהפך, ומעמיד על הצדיק איש כזה שהוא חיב מיתה וענש מכבר. ומזמנם שניהם לפנדק אחד (קיב), וזה מבזה את הצדיק, והצדיק נפטר בזה מן דינו כנ"ל. וזה האיש נענש אחר כך ונתקדש שם שמים (קיג) שבשביל כבוד הצדיק נענש. ובאמת 'גברא קטילא קטל' (קיד) כי כבר הוא חיב ענשו מקדם. "ודרכי ה' ישרים" (הושע י"ד-י), "ולא עולתה בו" (תהלים צ"ב-טז):

EN:
Thus, sometimes someone denigrates that tzadik, and in reality he does a great favor for the tzadik, because he brings atonement to him for what he was liable to pass away, exchanging it for this embarrassment. But even still it isn't the honor of Heaven not to exact revenge from this person who denigrated the servant so beloved to the king. But to punish this person who denigrated the tzadik for what he did, is also not pleasing before Him, because "also punishment on account of the tzadik isn't becoming." Therefore, He blessed He "turns around stratagems (Job 37:12)," and stands up against the tzadik such a person that is already culpable of death and punishment. "And He summons both of them to the same inn (Makos 10b, regarding bringing about the punishment of someone who killed unintentionally unnoticed)," and this person denigrates the tzadik, and the tzadik is thereby exonerated from his penalty as mentioned above. And this person is punished afterwards, and the Name of Heaven is sanctified, because (ostensibly) on account of the honor of the tzadik he was punished. And in reality "he killed a dead man (Bava Kama 41a)," because he was already liable for his punishment previously. "And the ways of Hashem are straight (-just, upright) (based on Hosea 14:10)," "and there is no injustice in Him (Psalms 92:16)."



# ל
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/57/

ל
ל
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/57

Segment 1
HE:
ובארץ-ישראל היה עוסק בתורה ותפלה, ובכל יום כתב בעצמו תורתו. והיה מתפאר מאד ואמר שהחלוק בין תורת חוץ-לארץ לתורת ארץ-ישראל כרחוק מזרח ממערב. ובכל יום ויום הלכו אליו הגדולים עם הקטנים לשמשו כדי לשמע חכמת תורתו הקדושה והנוראה מאד מאד:

EN:
And in the Land of Israel he engaged in Torah and prayer, and every day he wrote by himself his Torah (-original holy insights). And he boasted tremendously and said that the difference between the Torah of chutz-lu'uretz (-outside Israel) to the Torah of the Land of Israel is like the distance between east and west (see Beraishis Rabah, parsha 16 - there is no Torah like the Torah of the Land of Israel etc.). And every single day the big/great with the small went to him to wait on him (-sheemoosh - attending to the tzadik is the greatest way of gaining his wisdom and holiness) in order to hear the wisdom of his very extremely holy and awesome Torah.



# לא
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/58/

לא
לא
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/58

Segment 1
HE:
ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאד בארץ-ישראל ובחוץ-לארץ, וקלסוהו שהוא בקי בכל הש"ס כמעט בעל פה, ושהוא גם-כן ממרי קבלה. ובא אל רבנו זכרונו לברכה, והזהיר להוציא כל איש מעליהם, ולא עמד איש אתם בהתועדם יחד. אך האיש הנזכר לעיל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה, נשאר שם.

EN:
And one time, there came to him one of the greats who was very important in the Land of Israel and in Chutz-lu'uretz (-outside Israel), and in his praise they said that he was proficient in the entire Shas (-Talmud) almost by heart, and he was also of the masters of Kabbalah, and he came to Rabbainu o.b.m. and he warned to remove every person from their company, and no man stood with them when they met together. However, the aforementioned man who was with Rabbainu o.b.m. remained there.

Segment 2
HE:
והפציר אותו הגדול הנ"ל ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון זה: ידענו שכבוד-תורתו לא בא לארץ-ישראל כשאר ההמון במחין דקטנות, דהינו כדי לילך ארבע אמות בארץ-ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר מחשבות כאלו כדרך אנשים פשוטים. רק בודאי כבוד-תורתו בא לכאן במחין דגדלות ולפעל השגה גדולה בעבודת הבורא יתברך. על-כן רצוננו לידע באיזה נקדה מנקדת ארץ-ישראל נכנס כבוד-תורתו, ומה הוא רוצה לפעל כאן בעבודת הבורא. ואני מוכן לשרתו בגופי ובנפשרוחנשמה שלי וכו'.

EN:
And the aforementioned gadoal (-great person, leader) implored him, and said to Rabbainu o.b.m. these words: "We know that kivoad Toarusoa (-he who is honorable on account of his Torah) didn't come to the Land of Israel like the rest of the populace, with small moachin (-consciousness, acumen), i.e. to walk four cubits in the Land of Israel and be a Ben (-son or member of, entitled to) Oalum Habuh (-the future world) (Kesuvos 111a), or other similar considerations, like the way of simple/ordinary people. Just, certainly kivoad Toarusoa came here with moachin digadlus (-mature consciousness - expanded and higher acumen and conception) and to achieve great hasaga (-spiritual conception) in the service of the Creator blessed He. Therefore it is our (-royal we) desire to know in which point of the aspect of the Land of Israel kivoad Toarusoa entered, and what does he (-speaking in the respectful third person) want to achieve here in the devotion of the Creator? And I am prepared to serve him with my body, and my nefesh (-lowest soul), ruach (-spirit - middle soul), neshama (-third highest soul) etc.."

Segment 3
HE:
והשיב לו רבנו: ידיד נפשי, אל תצערו אותי בדבר זה. כי לא דבר קל הוא לגלות לכם, חס ושלום, מה העבודה הזאת ובשביל מה באתי לפה. ואולי אני משבע ועומד על זה וכו'. והתחיל שוב הרב הגדול הנ"ל להפציר אותו מאד. ואמר: שאלתנו ובקשתנו על-כל-פנים ילמדנו רבנו איזה חדוש מחדושיו הנחמדים והנעימים אשר חננו ה'. יחננו גם-כן ויטעימנו מהם. ואין כונתנו חס ושלום לאיזה פניה. רק כונתנו לשמע חדושי תורה מפיו הקדוש, אולי יתעורר לבבנו מחדש לעבודתו יתברך, וגם אולי נזכה ממילא להבין ולהשכיל איזה רמיזא מהנקדה הנ"ל.

EN:
And Rabbainu answered him: "My dear friend, do not pressure me in this matter. Because it is not simple matter to reveal to you (-respectful plural) Heaven forbid, what this devotion is, and for what I came here. And perhaps I stand already sworn over this (-not to reveal it) etc.."

Segment 4
HE:
מיד התחיל רבנו, זכרונו לברכה, להתלהב מאד ברשפי רשפי שלהבת י"ק ופניו נבערו ונתלהבו כלפידים ממש. ומחמת ההתלהבות תסמר שערות ראשו, והשליך הכובע עליון מעל ראשו, והתחיל לדבר בלשון זה: הידעתם סוד כונות התפלין? השיב לו הנ"ל קצת כונות. אמר לו: לאו, לא זו הדרך של כונת תפלין, וכיון שאינכם יודעים סוד כונות תפלין אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ-ישראל. ועכשו אתחיל לגלות לכם איזה רמז מזה. ויהי כאשר התחיל לדבר התחיל לצאת דם מגרונו, ואמר להחכם הנ"ל: עתה ראו בעיניכם כי אין מסכימים מן השמים לגלות לכם דבר. ותכף כשראה החכם הנ"ל זאת בעיניו, נענע לו ראשו, ובקש אותו מאד שימחול לו מה שהטריח אותו כל-כך, ונבהל מאד בזה. ולא רצה לזוז משם עד שמחל לו רבנו זכרונו לברכה:

EN:
And the aforementioned great rabbi began again to implore him immensely, and said: "Our inquiry and our request (is that) in any case Rabbainu should teach us some chidush (-novelty in Torah) from his desirable and pleasant chidushim which he was graced with by Hashem. He should grace us as well, and give us to taste from them. And our intention is not Heaven forbid for some ulterior motive, just, our intention is to hear original Torah insights from his holy mouth, perhaps our hearts will be aroused anew for His service blessed He, and also perhaps we will merit consequently to understand and to elucidate some hint of the aforementioned point.

Immediately Rabbainu o.b.m. began to be fierly impassioned with intense flaming of the blaze of Hashem, and his face burned and blazed like actual torches. And from the fieriness his hair stood on end, and he threw his top hat off his head, and he began to say these words: "Do you know the secret of the kavanos (-kabalistic intentions) of the Tefilin?" The aforementioned answered him (with) a few kavanos. He (Rabbainu) said to him: "No, that is not the way of the kavanos of the Tefilin, and because you (-respectful plural) do not know the secret of the kavanos of Tefilin, you do not know the secret of the four winds/directions of the Land of Israel. And now I will begin to reveal to you some hint of this." And it was when he began to speak, blood started to come out of his throat, and he said to the aforementioned scholar: "See now with your (own) eyes that they do not approve from Heaven to reveal to you (-respectful plural) a thing." And immediately when the aforementioned scholar saw this with his eyes, he nodded his head to him (-acquiesced), and asked him (Rabbainu) fervently to forgive him for having troubled his so much, and he was very panic stricken from this, and did not want to budge from there until Rabbainu o.b.m. forgave him.



# לב
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/59/

לב
לב
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/59

Segment 1
HE:
גם תכף כשבא לשם לטבריה, שלח אליו הרב החסיד המפרסם הגביר מורנו הרב משה זכרונו לברכה, בן הרב הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדיל זכר צדיק לברכה וויטפסקר (קטו) שרוצה להתחתן עמו. והשיב רבנו זכרונו לברכה: האיך יכולים למאן בשדוך? מן הסתם מהשם יצא הדבר שתהיה בתי בארץ הקדושה, ולא דבר יותר.

EN:
Also immediately upon his arrival there to Tiberias, the Rav, the Chusid (-pious, hasid), the famous magnate our teacher, Rabbi Moshe o.b.m., son of the rav, the holy, the famous, our teacher, Rabbi Menachem Mendel the tzadik o.b.m. Veetepesker, sent to him that he wants to make a marriage with him (-i.e. between their children). And Rabbainu o.b.m. replied: "How is it possible to refuse a shiduch (-match)? Presumably 'the matter was issued from Hashem (Genesis 24:50 regarding the match between Yitzchok and Rivkah)' that my daughter should be in the Holy Land," and he did not say anything more.

Segment 2
HE:
ומיד הלך השדכן והשיב להרב רבי משה הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה מרצה. ותכף עשה סעדה גדולה. והיו על הסעדה כל גדולי ארץ-ישראל הן ממדינת ליטא והן ממדינת פולין, כלם כאחד גדולים וקטנים. והיה להם שמחה גדולה. ובתוך הסעדה דברו דברי תורה ביניהם, וראש המדברים היה זה הגדול הנ"ל שרצה שרבנו יגלה לו הנקדה וכו'. בתוך דבריהם נשכח מהם איזה רש"י (קטז) איה אפוא מקומה. ורצו להעלותה על זכרונם כי היה מכרח להם מאד לענינם. ולא יכלו לזוז משם מחמת זה, והיה להם לפלא. כי כל אחד ואחד מהם סים בסמוך כל הש"ס ואין אחד מהם יודע מקום הרש"י הנ"ל איפה היא נשנית. ורבנו היה דומם כמו שאינו יודע גם-כן, אך בראותו שיש להם צער גדול מזה, והם הפצירו בו עד בוש, נענה ואמר להם: הלא רש"י זו מקומה במסכת זבחים בדף זה על ראש העמוד (קיז) וכן היה. והיה להם לששון ולשמחה. ונמשכה סעדה זו מזמן מנחה גדולה עד אור היום, ונעשה התקשרות ביניהם.

EN:
And immediately the shadchan (-matchmaker) went and replied to the rav, the aforementioned Rabbi Moshe, that Rabbainu o.b.m. consented. And immediately they made a grand feast. And at the feast were all the greats of the Land of Israel, both from the country of Lita (-Lithuania) and from the country of Poland, everyone alike - big and small. And they had great joy/celebration. And during the feast they spoke words of Torah between them, and the main speaker was the aforementioned gadol (-great, leader) who wanted that Rabbainu should reveal to him the point etc.. In the middle of their conversation the location of a certain remark of Rashi eluded them, where its place is. And they wanted to bring it up to their memory because it was very necessary for their issue, and they could not budge from there because of this, and it was a wonder to them, because each and everyone of them had recently finished the entire Shas (-Talmud), and not one of them knew the place of the aforementioned Rashi, where it is stated. And Rabbainu o.b.m. was silent as if he also did not know, however, when he saw that they had great distress from this, and they implored him to no end, he answered up and said to them: "Behold this Rashi, its place is in Tractate Zevachim (-offerings), on this daf (-two sided page) at the top of the amud (-one of the two sides)," and so it was. And this brought them joy and happiness. And this feast protracted from the time of mincha gedola (-half an hour after midday, when one can begin to pray mincha) until daybreak, and a union was made between them.

Segment 3
HE:
אך אחר כן כשיצא רבנו משם מארץ-ישראל לחוץ-לארץ נפטר החתן בנו של הרב מורנו הרב רבי משה הנ"ל, ורבנו זכרונו לברכה, נשתדך עם בתו שהיתה הכלה של בן הרב מורנו רבי משה הנ"ל, עם כבוד הגאון המפרסם הרב דקהלת קדש וליטשיסק (קיח). ונתגלגל אחר-כך מאת ה' שנסע הרב הגאון הנ"ל לארץ הקדושה, ולקח את בנו חתן רבנו זכרונו לברכה, עמו לשם כדי שילמד אצלו שם. ואחר-כך נסעה בת רבנו זכרונו לברכה, גם כן לשם (קיט). ונתקימו דברי רבנו זכרונו לברכה, שאמר שמאת השם הוא שבתו תהיה בארץ הקדושה. ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם:

EN:
However, afterwards, when Rabbainu left from there, from the Land of Israel to chutz-lu'uretz (outside of Israel) the groom, the son of the rav, our teacher the rav Rabbi Moshe mentioned above, passed away, and Rabbainu o.b.m. made a match with his daughter who had been the bride of the son of the rav, our teacher Rabbi Moshe mentioned above, with the honorable gaon (-prodigee) the famous rav of the holy community of Volitshisk (-Rabbi Aryeh Leib of Volitshisk za.tza.l. from the greatest disciples of the Magid of Mezritch - his son, Rabbi Pinchas got engaged to Miriam, the third daughter of Rabbainu o.b.m. in Elul 5560, and the wedding was in Cheshvon 5565). And circumstances were brought about from Hashem that the aforementioned Rav and Gaon traveled to the Holy Land, and he took his son, the son-in-law of Rabbainu o.b.m., with him there in order that he would learn by him there. And afterwards the daughter of Rabbainu o.b.m. also traveled there. And the words of Rabbainu o.b.m. that he said, that it was from Hashem that his daughter should be in the Holy Land were fulfilled, and one word of his words will not back down empty-handed.



# ו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/6/

ו
ו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/6

Segment 1
HE:
והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש. וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש, והיה לו כמה התחלות ביום אחד, שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד (ו):

EN:
And he used to begin each time anew, that is when he would sometimes fall from his level he would not despair of himself because of this, rather he would say that he would start anew as if he did not begin yet at all to enter His devotion blessed He, just now he is starting new. So it was every single time, always he used to begin anew, and he had many beginnings in one day, for even in one day sometimes he fell from his devotion and would begin anew, and so forth many times in one day.



# לג
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/60/

לג
לג
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/60

Segment 1
HE:
ואחר כל אלה, אחר אשר עשה כל מיני עבודות הנ"ל באמת ובתמים, והרבה בתעניתים ובתפלות רבות מאד ובסגופים ושבירת תאוות ומדות, ועמד בנסיונות רבות ושאר כל ענינים הנ"ל, והרבה בהתבודדות מאד מאד לדבר בינו לבין קונו ולפרש שיחתו בלשון אשכנז וכו' כנ"ל, עד שזכה למדרגה גבהה ועליונה מאד מאד בתכלית הקדשה ובתכלית הבטול ובהתקרבות גדול להשם יתברך במדרגת גדולי בני עליה. וכל זה זכה בימי ילדותו ממש, כי יומם לא נח לילה לא נם ולא שקט. והתמיד מאד בעבודתו מיום אל יום מתחלת ימי קטנותו וימי נעוריו. ויגע וטרח מאד מיום אל יום, עד שזכה בימי נעוריו ממש לכל הנ"ל לקדשה גבוהה ונוראה והשגה עצומה מאד וכו' במדרגת גדולי בני עליה.

EN:
And after all of this, after he did all the aforementioned devotions with truth and wholeheartedness, and he abounded in fasts and in prayers a very great deal, and in mortifications, and breaking (bodily) desires and vices, and withstood many tests, and all the other aforementioned matters, and he abounded very extremely in hisbodidus - to converse between himself and his Maker -and to express himself in Yiddish (-i.e. his vernacular) etc. as mentioned above, until he merited to a very extremely lofty and supernal level in the utmost of holiness and in the utmost of abnegation and drawing close to Hashem Yisburach, in the level of the greatest of the binay aleyuh (-men of ascent, i.e. who ascend to very high and even Divine paradigms in their devotion to HY). And all of this he merited in his very childhood, because he did not rest at day and did not sleep nor was he passive at night. And he was extremely diligent in his devotion from day to day from the beginning of his childhood and the days of his youth. And he toiled and labored arduously from day to day, until he merited in his very youth to all that was mentioned above, to lofty and awesome holiness and very enormous hasaga (-spiritual conception) etc. in the level of greatest binay aleyuh.

Segment 2
HE:
ואחר אשר זכה לכל זה, אף-על-פי-כן לא היה מקרר דעתו בזה ולא הניח עצמו לעמד. רק גם אחר-כך, בכל יום ובכל שעה היה משתוקק ומתגעגע ונכסף להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל בשום עבודה בעולם. ואפלו אחר שבא מארץ-ישראל וזכה שם להשגה עליונה וגבהה מאד מאד אשר אין לשער כלל, אף-על-פי-כן מיום שבא מארץ-ישראל עד היום שנסתלק בשלום למעלה למעלה, היה לו תמיד געגועים וכסופין וכו' להשם יתברך כאלו לא התחיל עדין כלל.

EN:
And after he merited to all this, even still he wasn't placated with this, and he did not allow himself to stand. Just, even afterwards, everyday and every hour he longed, and yearned, and pined for Hashem Yisburach as if he did not start yet whatsoever with any devotion in the world. Even after he came from the Land of Israel and merited there to very extremely high and lofty hasaga (-spiritual conception) which is utterly unfathomable, even still from the day that he came from the Land of Israel until the day that he passed away in peace (to) very high above, he always had yearning and longing etc. for Hashem Yisburach as if he still had not started whatsoever.

Segment 3
HE:
ולספר בענין זה תקצר המון יריעות אפלו מה שזכינו להבין קצת בענין זה כפי מה ששמענו מפיו הקדוש וראינו בעינינו. כי בכל פעם היה דרכו שהיה מתגעגע להשם יתברך, והיה שפל בעיני עצמו באמת, והיה לו רחמנות גדול על עצמו כאלו לא הריח עדין מעולם שום ריח של עבודת השם, וכמו שלא התחיל עדין כלל.

EN:
And to speak of this matter vast folios would not suffice, even what we merited to understand a little of this matter according to what we heard from his holy mouth and we saw with our eyes. Because it was his way every time that he would yearn for Hashem Yisburach, and he was truly lowly in his own eyes, and he had great compassion on himself as if he had still not smelled ever any fragrance of the service of Hashem, and as if he still had not started whatsoever.

Segment 4
HE:
ובאמת אפלו מי שעבר על כל התורה כלה, חס ושלום, כמה וכמה פעמים, וכשזה האיש נתעורר בתשובה באמת, שאז בודאי כשמסתכל בעצמו היכן הוא בעולם בודאי יש לו לב נשבר מאד ויש לו רחמנות גדול מאד על עצמו בהכנעה גדולה וכו', ואין צריך להאריך בזה בדבר המובן מעצמו, אף-על-פי-כן, אפלו זאת הרחמנות והלב נשבר של הבעל תשובה הנ"ל לא יגיע לחלק מאלף ורבבה של גדל הרחמנות והלב נשבר בהכנעה גדולה וכו' שהיה לרבנו זכרונו לברכה, בכל פעם ופעם קדם שבא לאיזה השגה.

EN:
And in reality even someone who transgressed the whole entire Torah, Heaven forbid, many, many times, and when this person is aroused in true repentance, at which time (certainly) he certainly has a very broken heart when he looks upon himself where he is in the world, and he has very great compassion on himself with great meekness etc., and there's no need to elaborate on this, on a matter understood of itself, even still, even this compassion and broken heart of the aforementioned baal teshuva (-person repenting), does not reach a thousandth or one ten thousandth of the great compassion and broken heart in great meekness etc. that Rabbainu o.b.m. had, each and every time before he came to some hasaga (-spiritual conception).

Segment 5
HE:
והכלל, כי לעולם לא נח ולא שקט אפלו בימי גדלתו. אף-על-פי שכבר זכה למה שזכה להשגת אלקות במדרגה גבהה עצומה ונוראה מאד, אף-על-פי-כן לא היה מסתפק עצמו בזה, וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה, וקבל יסורין על עצמו יסורים קשים ומרים אשר כמעט אין דגמתם בעולם, והרבה בתפלות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועים וכסופין גדולים ונוראים מאד מאד, עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה. ואחר- כך, תכף שזכה לזאת ההשגה ואז היה קצת בשמחה. ולפעמים זכינו לשמע מפיו שהודיע לנו שכעת נודע לו חדשות וכו' ואז היה שמח קצת. ואחר-כך, תכף שזכה לזה אחר- כך התחיל עוד מחדש ושכח כל העבר כאלו לא התחיל עדין כלל, וחזר והתחיל מחדש כמו שמתחיל לילך ולכנס בקדשת ישראל. ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפרוש שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי? (קכ) ואמר זאת באמת ובתמימות גדול כאלו לא התחיל עדין כלל. וכן היה כמה פעמים.

EN:
And in short, (that) he never rested nor was he still even in the days of his greatness. Even though he had already merited to what he merited, to conception of the Divine, on a very enormous and awesome lofty level, even still he did not suffice himself with this, and he toiled and labored at all times and all hours, and he took upon himself suffering, severe and bitter suffering which are almost unparalleled in this world, and he abounded in many prayers, and pleading, and entreaties, and supplications, and very extremely great and awesome yearning and longing, until he came to a higher hasaga and level. And afterwards, immediately when he merited this hasaga (and) then he was a happy a little. And sometimes we merited to hear from his mouth that he informed us that now he has come to know new things etc. and he was happy then a little. And afterwards, immediately when he merited this, afterwards he began again anew, And he forgot everything that transpired as if he still had not begun at all, and he returned and began anew as if he was starting to go and enter in the holiness of Israel (-a Jew). And sometimes we heard from his holy mouth explicitly that he said in an expression of longing and yearning: "How does one merit to be a Yehoodey (-a Jew)?" And he said this honestly and with great temeemus (-wholeheartedness, sincerity) as if he still did not begin at all. And so it was many times.

Segment 6
HE:
והיה תמיד הולך ועולה ממדרגה למדרגה. אף-על-פי שזכה למדרגות גבוהות ונוראות מאד למעלה למעלה וכו', אף-על-פי- כן מעולם לא היה מקרר דעתו בזה כלל, ותכף אחר-כך היה לו לב נשבר והיה לו רחמנות גדול על עצמו בהכנעה גדולה וכו' כנזכר לעיל, עד שזכה למדרגה יותר גבוהה. וכן היה דרכו תמיד עד הסוף.

EN:
And he constantly went and rose from level to level. Even though he merited to extremely lofty and awesome levels high, high above etc., Even still he was never pacified with this at all, and immediately afterwards he would have a broken heart and he had great compassion on himself with great meekness etc. as mentioned above, until he merited to a higher level. And this was his way always until the end.

Segment 7
HE:
וכמה וכמה פעמים היה דרכו שאמר שעתה אינו יודע כלל כלל, וכלל לא. ופעמים נשבע על זה שבאמת אינו יודע כלל (קכא) אף- על-פי שביום הקודם ובשעה הקודמת גלה דברים עתיקים, אף-על-פי-כן אחר-כך אמר שאינו יודע כלל. ובענין זה היה חדוש גדול מאד מאד. ואמר בפרוש על עצמו שהתורה שלו הוא חדוש גדול מאד, אבל "האינו יודע" שלו הוא חדוש גדול ביותר. הינו ענין הנ"ל, כי בכל פעם היה דרכו לומר שעכשו אינו יודע כלל ועין עוד מזה במקום אחר (קכב):

EN:
And many, many times it was his way that he said that now he does not know anything whatsoever, absolutely nothing. And sometimes he swore on this, that he truthfully knows nothing at all (see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 215), even though on the previous day or the previous hour he revealed formidable ("ateekim" also connotes very well established in time (like 'antique'), principle, and esoteric) concepts, even still afterwards he said that he does not no anything. And in this matter he was a very extremely great novelty. And he said explicitly of himself that his Torah is a very great novelty, however, his "not knowing" is a phenomenally greater novelty. I.e. the aforementioned matter, that every time it was his way to say that now he does know at all, and see more about this elsewhere (see the next article #35, and see Words of Rabbi Nachman 3 - about the tachlis (ultimate extent or purpose) of knowledge is not knowing. And see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 215 and 283).



# לד
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/61/

לד
לד
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/61

Segment 1
HE:
וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר, כי יש צדיקים שעבדו וטרחו עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה כל אחד כפי מעלתו, כמו למשל אצל מלך ששריו זוכין על-ידי עבודתם כל אחד לאיזה מעלה לאיזה התמנות גבה כפי עבודתו. אבל על עצמו אמר, שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל (ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד) רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה.

EN:
And it was already heard from his holy mouth that he said, that there are tzadikim that served (Hashem) and labored until they merited some high level, each one according to his prominence/virtue, like for example by a king whose ministers merit through their service, each one to some prominence, to some high office according to his service. However, of himself he said, that if he were to know that he is now on the same height and level as a year ago, he would not be conciliated ("desirous of") with himself at all, (and he spoke disparagingly of himself regarding the aforementioned matter if he were to remain in the level of the previous year), just, every time he ascends from level to level.

Segment 2
HE:
ויש הרבה מאד בענין זה לספר, אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל, כי-אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע באזניו היה יכול לשער בלבה מעט מקצת ענין זה איך לעולם לא היה עומד על מדרגה אחת בשום פעם, רק תכף היה משתוקק לעלות למדרגה גבה יותר עד שזכה וכו' וכן לעולם. והיה חדוש גדול בענין זה. וכל זה היה כפי תפיסתנו המעוטה, ויותר מזה יש בענין זה סתרי נסתרות פלאי פלאות, ודי בזה:

EN:
And there is a very great deal to speak about this matter, however, it is impossible to relate all of this in writing whatsoever, only someone who merited to see with his eyes and hear with his ears was able to fathom in his heart a slight bit of this matter, how he never stood on one level anytime, just, immediately he would yearn to ascend to a higher level until he merited etc. and so forth forever. And he was a great novelty in this matter. And all of this is according to our minuscule grasp (-comprehension), but there is more to this, there is in this matter hidden secrets, wondrous wonders, but suffice with this.



# לה
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/62/

לה
לה
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/62

Segment 1
HE:
ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם- כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית. ועל-כן אף-על-פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע, אף- על-פי-כן עדין אין זה התכלית האחרון, כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר-כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר, וכן לעולם. נמצא

EN:
And regarding the matter of "the tachlis (-ultimate extent or purpose) of knowing is not to know," he also spoke with us a little a few times how in every knowledge there is this tachlis. And therefore even though one merits to come to this tachlis of not knowing, even still this is not yet the final tachlis, because this is still not the tachlis of the (-all) knowledge just for this knowledge, and it is necessary afterwards to labor to merit to a higher tachlis, to merit to a higher level of the tachlis of not knowing, and so forth forever. (And this is already explained a little in our words elsewhere). And this matter is very extremely deep and hidden.

Segment 2
HE:
שלעולם אין יודעין כלל, ואף-על-פי-כן לא התחיל עדין להשיג התכלית. (וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר) וענין זה עמק ונסתר מאד מאד. ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם אחת אחר פסח (קכג) ויתבאר במקום אחר אם ירצה השם (קכד):

EN:
And there is more to this matter, what we heard one time after Passover, and it will explained elsewhere G-d willing (see The Life of Our Leader Rabbi Nachman 282, Rabbainu said that he had just gained knowledge that the tachlis of knowledge is not knowing, means really not knowing, and this is something that seems obvious and cannot be explained, but was a new understanding, and even though he had now attained this understanding he still knows nothing, because previously he had also thought that he had come to this tachlis of not knowing and yet only now he understands that it is to really not know, and he had been very far from this new comprehension, see there).



# לו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/63/

לו
לו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/63

Segment 1
HE:
פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך.

EN:
One time a king sent three men to a country with a secret message to a different king. And they passed through countries where there were opposers to the king.

Segment 2
HE:
והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי, ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר. והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם. ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם. השלישי עבר שם ועמדו עליו גם-כן, והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו, והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד, וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר ועמד בנסיון ולא גלה הסוד. עד אשר ראו שאין מועיל לו שום דבר והניחוהו (כי חשבו מסתמא אינו יודע כלל). ועבר ובא להמלך.

EN:
And the first (of the three men) conducted himself shrewdly, and concealed the matter completely, and he crossed the country and they didn't discern at all that he has (-had) a hidden agenda (/secret message). And the second (of the three men) traversed there, and the people of the country picked up on the matter, and they understood that he has a secret agenda/message and they grabbed/incarcerated him so that he should tell (it to) them. And he acted shrewdly or with might, and he escaped from their hands. The third (of the three men) traversed there, and they also caught on to him, and they figured out that he has a secret, and they incarcerated him, and they tortured him with very profusely with many, many tortures, and all that they did to him, tortures, and torments, and great duress, and (-even still) he didn't say anything, and he withstood the trial and didn't reveal the secret. Until they saw that nothing will work on him and they let him go (because they thought that he presumably doesn't know anything at all), and he passed through and came to the king.

Segment 3
HE:
והיו חוקרים למי מהשלש הנ"ל מגיע שכר יותר. קצתם אמרו, להראשון מגיע יותר, שעשה בחכמה להעלים לגמרי. קצתם אמרו, להשני מגיע יותר שכבר עמדו על דעתו ואף-על-פי-כן נמלט מהם בחכמתו וכו' כנ"ל. אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו ואף-על-פי-כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר על כן מגיע לו שכר יותר מכולם (והנמשל מובן קצת מעט למבינים):

EN:
And they were appraising which of the aforementioned three is deserving more reward. Some said, "To the first more is due, because he acted shrewdly to be completely discreet." Some said, "To the second more is due, for they had already figured out his intent and even still he escaped from them with his wisdom etc." as mentioned above. The king said: "To the third is due more reward than all of them, because he was already caught in their stronghold, and certainly he also wanted to be discreet but was unsuccessful, and he was caught in their hands. And they tortured him and made him suffer with such suffering and torture, so that were he to reveal one secret, everyone would have been chasing after him, and even still he stood up to such a test and did not reveal anything, therefore he deserves more reward than all of them. (And the moral is slightly understandable a bit to the understanding).

The End

Na Nach Nachma Nachman Meuman

Na Nach Nachma Nachman Meuman

Na Nach Nachma Nachman Meuman



# לו
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/64/

לו
לו
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/64

Segment 1
HE:
פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך.

EN:
One time a king sent three men to a country with a secret message to a different king. And they passed through countries where there were opposers to the king.

Segment 2
HE:
והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים הענין לגמרי, ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר. והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם. ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם. השלישי עבר שם ועמדו עליו גם-כן, והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו, והיו מענים אותו בכמה וכמה ענויים הרבה מאד, וכל מה שעשו לו ענויים ויסורים וצרות גדולות והוא לא הגיד דבר ועמד בנסיון ולא גלה הסוד. עד אשר ראו שאין מועיל לו שום דבר והניחוהו (כי חשבו מסתמא אינו יודע כלל). ועבר ובא להמלך.

EN:
And the first (of the three men) conducted himself shrewdly, and concealed the matter completely, and he crossed the country and they didn't discern at all that he has (-had) a hidden agenda (/secret message). And the second (of the three men) traversed there, and the people of the country picked up on the matter, and they understood that he has a secret agenda/message and they grabbed/incarcerated him so that he should tell (it to) them. And he acted shrewdly or with might, and he escaped from their hands. The third (of the three men) traversed there, and they also caught on to him, and they figured out that he has a secret, and they incarcerated him, and they tortured him with very profusely with many, many tortures, and all that they did to him, tortures, and torments, and great duress, and (-even still) he didn't say anything, and he withstood the trial and didn't reveal the secret. Until they saw that nothing will work on him and they let him go (because they thought that he presumably doesn't know anything at all), and he passed through and came to the king.

Segment 3
HE:
והיו חוקרים למי מהשלש הנ"ל מגיע שכר יותר. קצתם אמרו, להראשון מגיע יותר, שעשה בחכמה להעלים לגמרי. קצתם אמרו, להשני מגיע יותר שכבר עמדו על דעתו ואף-על-פי-כן נמלט מהם בחכמתו וכו' כנ"ל. אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם. וענו אותו ויסרו אותו ביסורים וענויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו ואף-על-פי-כן עמד בנסיון כזה ולא גלה דבר על כן מגיע לו שכר יותר מכולם (והנמשל מובן קצת מעט למבינים):

EN:
And they were appraising which of the aforementioned three is deserving more reward. Some said, "To the first more is due, because he acted shrewdly to be completely discreet." Some said, "To the second more is due, for they had already figured out his intent and even still he escaped from them with his wisdom etc." as mentioned above. The king said: "To the third is due more reward than all of them, because he was already caught in their stronghold, and certainly he also wanted to be discreet but was unsuccessful, and he was caught in their hands. And they tortured him and made him suffer with such suffering and torture, so that were he to reveal one secret, everyone would have been chasing after him, and even still he stood up to such a test and did not reveal anything, therefore he deserves more reward than all of them. (And the moral is slightly understandable a bit to the understanding).



# ז
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/7/

ז
ז
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/7

Segment 1
HE:
והיה מתמיד בלמודו מאד ולמד הרבה מאד "ש"ס" ו"פוסקים" ו"תנ"ך" ו"עין יעקב" (ז) ו"ספרי הזהר" (ח) ו"תקונים" (ט) וכל "כתבי האר"י", זכרונו לברכה (י) ושאר ספרים הרבה מאד ו"ספרי מוסר" הרבה מאד.

EN:
And he studied with tremendous diligence and he learned a very great deal; "shas (Talmud)," and "poskim (halachic deciders)," and "Ta.Na.Ch. (Torah, Neveim-prophets, Kesuvim-scriptures)," and "Ain Yaakov (an anthology of the agada of the Talmud with commentaries)," and the books of the Zohar, and Tikunay Zohar, and all the "Kisvay (writings of) Hu-Ari (The lion, also acronym Rabbi Isaac (Luria)) o.b.m., and a vast amount of the other books, and "sifray (books of) mussar (ethics)," very abundantly.

Segment 2
HE:
ואמר: שכל הספרים קטנים המדברים ממוסר כלם היו בבית אביו. ולמד מכלם. גם למד הרבה "ראשית חכמה" (י*) ואמר בפרוש: שלמד את ספר "ראשית חכמה" פעמים אין מספר.

EN:
And he said: that all the small books that speak of mussar (ethics), all of them where in his father's house. And he studied from all of them. He also learned a lot of "Raishis Chuchmuh (Beginning of Knowledge, a work of ethics authored by a disciple of the Ramak, based on Kabbalah)," and he said explicitly: that he learned the book Raishis Chuchmuh countless times (t.n. see the Words of Yisroel Dov Odesser where he tells over about R' Tzvi Hersch Rosenthal who was very keen on this work).

Segment 3
HE:
וגדל בקיאותו בכל הספרים כפי מה שראינו בעינינו קצת היה בלי שעור ובפרט בספרי תנ"ך ו"עין יעקב" וכל כתבי האר"י וספרי הזהר ותקונים לא נמצא דגמתו בעולם. כי כל התורה כלה היתה מוכנת לפניו ושגור בפיו כשלחן הערוך ממש, כדבר המנח לפני האדם לפני עיניו שיכול לקח לעצמו מה שירצה, כן ממש היו כל הספרים הקדושים מוכנים לפני עיני שכלו הקדוש בכל עת שרצה. וקצת מזה יכולים לראות ולהבין בספריו הקדושים:

EN:
And the greatness of his vast proficiency in all the books as can be seen ostensibly somewhat, was without limit, and especially in the books of Ta.Na.Ch. and Ain Yaakov and all the Kisvay Hu-Ari and the books of the Zohar and Tikunim there is no one in the world to be found of his caliber. Because the whole Torah in its entirety was ready before him, fluent in his mouth, like a set table mamash, like something placed before the person before his eyes so that he could take for himself what he desires, similarly all the holy books were mamash set before the eyes of his holy intellect whenever he desired. And a bit of this can be seen and discerned in his holy books.



# ח
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/8/

ח
ח
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/8

Segment 1
HE:
וספר שכל למודו בא לו ביגיעה גדולה כי בתחלה היה לומד משניות. (י**) ולא היה מבין למודו והיה בוכה הרבה לפני השם יתברך שיאיר עיניו. והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות, וכן אחר-כך למד שאר ספרים ולא היה מבין גם כן והיה בוכה ובוכה גם-כן הרבה מאד עד שזכה להבינם. וכן בלמוד זהר וכתבי האר"י, זכרונו לברכה, היה בוכה גם כן הרבה עד שזכה להבין.

EN:
And he related that all his learning came to him with great exertion, because at the beginning he studied mishnayos, and he didn't understand what he was learning, and he would cry copiously before Hashem Yisburach that He should enlighten his eyes. And he would cry and cry so much until he merited that he was able to learn mishnayos. And so too afterwards he learned other books and he also didn't understand, and he would cry and cry as well very copiously until he merited to understand them. And so too with the study of Zohar and Kisvay Hu-Ari o.b.m., he would also cry copiously until he merited to understand.

Segment 2
HE:
ואמר: שבתחלה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין והיה קשה לו הרבה ולא היה יכול לעמד על פשוטן של דברים. והיה לו יסורים גדולים מזה והיה למודו ביגיעה גדולה, ואף-על-פי-כן למד הרבה מאד. כי היה מחזק עצמו מאד והכל זכה על-ידי תפלתו ובכיתו כנ"ל:

EN:
And he said: that at the beginning with every single book that he studied he did not understand and it was extremely difficult for him and he was unable to figure out the simple meaning of the context. And he had great suffering from this, and his learning was with great exertion, and even still he learned a very great deal. Because he would strengthen himself immensely, and he merited to everything through his prayers and his crying as mentioned above.



# ט
URL: https://ajew.org/reader-plain/shivchay-haran/1/9/

ט
ט
Source: https://ajew.org/reader/shivchay-haran/1/9

Segment 1
HE:
והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת (יא) והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה. ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה. ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" (ירמיהו ל"א-יט) ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד, אף-על-פי-כן לא היה חס על עצמו כלל, והתענה וסגף עצמו מאד, והתענה ח"י [שמונה-עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת:

EN:
And he would fast very profusely, and many times he fasted from Shabbos to Shabbos, and all this was in his very youth before he was 20 years old. And sometimes he fasted twice from Shabbos to Shabbos continuously from one to the next. And even though he was a "yel-ed (-a child of) shaashoo-im (delight/spoiled) (Jeremiah 31:19)," and was raised pampered, and was an extremely delicate person, even still he did not have any mercy on himself whatsoever, and he fasted and mortified himself tremendously, and he fasted 18 ("chay") times from Shabbos to Shabbos in one year (-that is the maximum feasible amount, because there are days in the year which are forbidden to fast on).