Section 164

סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל מַעֲשֶֹה מִשְּׁנֵי נְעָרִים קְטַנִּים שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה מְאֹד, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לִחְיוֹת זֶה בְּלֹא זֶה, וּפַעַם אֶחָד נֶחְלַשׁ אֶחָד מֵהֶם וְהָיָה הַשֵּׁנִי בְּצַעַר גָּדוֹל עַד לִמְאֹד, וְשָׁאַל מַה לַּעֲשֹוֹת שֶׁיַּבְרִיא חֲבֵרִי, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיֹּאמַר תְּהִלִּים, וְהוּא בִּתְמִימוּת הִתְחִיל לוֹמַר תְּהִלִּים, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָמַר כַּמָּה קַפִּיטְלַאךְ שָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ אִם הִבְרִיא, וְהָיָה כַּךְ כַּמָּה פְעָמִים, וְאָמְרוּ שֶׁעֲדַיִן הוּא חוֹלֶה, וְאָמַר עוֹד עַד שֶׁהָיְתָה לוֹ רְפוּאָה בִּשְׁלֵימוּת, וְכָל מַה שֶּׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל בָּזֶה הוֹרָה לָנוּ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בִּתְמִימוּת, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לְהִתְפַּלֵּל, וּלְהִתְפַּלֵּל בִּתְמִימוּת, עַד שֶׁתִּמָּשֵׁךְ הַיְּשׁוּעָה בִּשְׁלֵימוּת, וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה מַמְתִּיקִין מְעַט מְעַט הַדִּינִים, עַד שֶׁיַּמְתִּיקוּ כָּל הַדִּינִים בִּשְׁלֵימוּת. (שם טז).