Section 298

רַבִּי מֶנְדְל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִכְּפָר הַסָּמוּךְ לִטְשֶׁערִין הָיָה אִישׁ עוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּל יָמָיו, וְיִרְאָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וּבִפְרָט עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, הָיָה נִשְׂגָּב וְעָצוּם מְאֹד, כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּמְסִירוּת-נֶפֶשׁ וּבִדְבֵקוּת נִפְלָא עַד שֶׁמַּמָּשׁ נִתְבַּטֵּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ. וּפַעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר דְּלֵקָה בְּבֵיתוֹ, וְהוּא עָמַד אָז בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה וּבְבִטּוּל כָּל הָרְגָשׁוֹת, עַד שֶׁלֹּא רָאָה וְלֹא שָׁמַע כְּלָל אֶת קוֹל הָרַעַשׁ שֶׁנִּתְעוֹרֵר מֵאַנְשֵׁי-בֵּיתוֹ וּמִשְּׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ שָׁם, עַד שֶׁהֻכְרְחוּ אֵיזֶה עֲרֵלִים שֶׁהָיוּ אָז בְּבֵיתוֹ, לִקַּח אוֹתוֹ בְּיָדָיו וּלְהוֹלִיכוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, וְשָׁם עָמַד וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ וּמִדְּבֵקוּתוֹ עַד שֶׁגָּמַר אֶת הַתְּפִלָּה. (שָׁם כ"ח).