Section 440

שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּשֵׁם מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, עַל אוֹדוֹת אֲשֶׁר נֶחְלַשׁ דַּעְתּוֹ בִּרְאוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁגַּם בְּעִסְקֵי הַנֶּפֶשׁ נִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (איכה ג, ט) "גַּם כִּי אֶזְעַק וָאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי...", וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לְקַרֵר אֶת לִבִּי רַק בְּתִשְׁעָה בְּאָב וּבִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים בַּאֲמִירַת הַקִּינוֹת, וּבְכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּתְפִלַּת חֲצוֹת, לְכָל הַפָּחוֹת לִבְכּוֹת עַל הַחוּרְבָּן [בֵּית הַמּוֹחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת] מַה שֶׁאינֶנּוּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת". "אִיךְ קֶען מִיר מֶערֶער נִיט קִילְן דָּאס הַארְץ, נָאר תִּשְׁעָה בְּאָב וּבֵין הַמְּצָרִים בַּייא דִּי קִינוֹת אוּן אַ גַאנְץ יָאר בַּיי תְּפִלַּת חֲצוֹת, חָאטְשׁ קְלָאגְן אוֹיף דֶּעם חוּרְבָּן [בֵּית הַמֹּחִין בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת] וָואס מֶע אִיז נִיט אֲזוֹי וִויא מֶען דַארְף צוּ זַיין". (שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כו).