Section 555

מִקַּטְנוּתוֹ הִתְנַהֵג מוֹהַרְנַ"תְּ תָּמִיד בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת וּכְשֶׁהִתְנַסֶּה לִפְנֵי הַמְלַמֵּד בְּתַלְמוּדוֹ, הָיוּ מְחַפְּשִׂין שְׁאָר הַיְלָדִים קֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים וּמוֹהַרְנַ"תְּ זַצַ"ל אָמַר הַפֵּרוּשׁ בִּפְשִׁיטוּת, וְאָמַר: "וְכִי מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין לִי קֻשְׁיוֹת". וּשְׁאָר חֲבֵרָיו חִפְּשׂוּ קֻשְׁיוֹת, עַד שֶׁקִּלְקְלוּ הַפְּשַׁט וְהָיָה הַמְּלַמֵּד אוֹמֵר, שֶׁטּוֹב לוֹ יוֹתֵר אֲמִירַת הַפְּשָׁט שֶׁל מוֹהַרְנַ"תְּ מֵהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל שְׁאָר הַתַּלְמִידִים. (שם).