Segment 1
כְּשֶׁנָּסַע הָרַב, רַבִּי נַחְמָן הַנַּ"ל, לְהַדְפִּיס הַ"לִּקּוּטֵי-הֲלָכוֹת", נָסְעָה אִשְׁתּוֹ לְמוֹהַרְנַ"תְּ בִּטְעָנוֹת אוֹדוֹת פַּרְנָסָתָהּ. שָׁאַל אוֹתָהּ מוֹהַרְנַ"תְּ: "כַּמָּה הִיא צְרִיכָה בְּצִמְצוּם לְמִחְיַת בְּנֵי-הַבַּיִת"? אָמְרָה: כָּךְ וְכָךְ, הִבְטִיחַ לָהּ מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁיִּכְתּוֹב לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁיִּתֵּן לָהּ כְּדֵי צָרְכָּהּ וְעוֹד גַּם לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ טוֹב עַל חַג הַפֶּסַח, כִּי נִתְמַהְמַהּ עִם הַהַדְפָּסָה עַד אַחַר הַפֶּסַח, וְכֵן הָוָה. אַחַר-כָּךְ הִתְפָּאֲרָה לִפְנֵי בַּעֲלָהּ, כִּי לֹא הָיָה לָהּ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מַלְבּוּשׁ טוֹב כָּזֶה. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).