Section 106

שְׁכֵנוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים סְטָאלֶער זַ"ל הָיָה אָדָם חָשׁוּב וּמְקֹרָב לְצַד הַמִּתְנַגְּדִים. וְהִנֵּה בְּעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ חֲבֵרָיו וִידִידָיו מָה אַתָּה עוֹשֶׂה נֶגֶד חַיִּים הַבְּרֶסְלֶבֶער וּמַדּוּעַ אֵינְךָ מֵצֵר לוֹ, עָנָה לָהֶם: וְכִי אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְאָדָם כָּזֶה שׁוּם רָעָה, הֲרֵי כְּשֶׁבָּא חֲצוֹת לַיְלָה כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֲנִי אוֹתוֹ בּוֹכֶה וְצוֹעֵק מֵעֹמֶק לִבּוֹ בַּאֲמִירָתוֹ תִּקּוּן חֲצוֹת, מֵרִים הוּא אוֹתִי מִמִּטָּתִי וְשׁוּב אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר לִשְׁכַּב לִישֹׁן מֵרֹב שִׁבְרוֹן הַלֵּב הַמְעוֹרֵר אוֹתִי, וְאֵיךְ אוּכַל לְמָחֳרָת לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם רָעָה?! וְשָׁתְקוּ. וּפַעַם אַחֶרֶת אָמַר לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ: אֲנִי הָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד עָצוּם עֲלֵיכֶם, אֲבָל דִּמְעוֹתָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים זַ"ל שֶׁשּׁוֹפֵךְ בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה' אֵינָם מַרְשִׁים לִי זֹאת.