Section 317

הִגִּיעַ פַּעַם לְאוּמַן מְקֹרָב חָדָשׁ שֶׁהָיָה בְּמִקְצוֹעוֹ שׁוֹחֵט בָּעִיר הָארְטִיוֶוע, וְהִתְחַבֵּר עִם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָעוֹבְדִים הַגְּדוֹלִים, וְסִפֵּר לְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָזַב אֶת עִירוֹ מֵחֲמַת רֹב מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת הַדָּרִים שָׁם. בְּאֵיזֶה יוֹם הֵחֵל לִשְׁחֹט עֲבוּר צָרְכֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי לֵוִי יִצְחָק וְעוֹד כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הוֹדִיעוּ וְהִכְרִיזוּ בָּרַבִּים שֶׁהֵם לֹא יֹאכְלוּ מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְקַבֵּל הֶתֵּר לִשְׁחִיטָתוֹ מֵחֲמִשָּׁה רַבָּנֵי הָעִיר שֶׁיִּתְּנוּ הַסְכָּמָתָם לִשְׁחִיטָתוֹ כַּנָּהוּג. וְהוּא בְּעַקְשָׁנוּתוֹ לֹא הִסְכִּים וְהִמְשִׁיךְ בִּשְׁחִיטָתוֹ לְלֹא רְשׁוּת רַבָּנֵי הָעִיר.

וְהִנֵּה תַּקָּנָה הָיְתָה בָּעִיר אוּמַאן שֶׁלֹּא יִשְׁחֲטוּ בְּהֵמוֹת בְּיוֹם טוֹב מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיִּמָּכֵר בְּעֶצֶם הַיּוֹם. אֵיךְ שֶׁהוּא נוֹדַע לְרַבָּנֵי הָעִיר שֶׁשּׁוֹחֵט זֶה שָׁחַט חֲמִשָּׁה בְּהֵמוֹת בְּעֶצֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וּבָאוּ כָּל חֲמִשָּׁה הָרַבָּנִים וְהַדַּיָּנִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל שָׁבוּעוֹת אֶל הַקְּלוֹיז וּמָחוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עַל חֲרִיגָתוֹ מִמִּנְהַג הַמָּקוֹם וְגַם עַל זֶה שֶׁשָּׁחַט לְלֹא נְטִילַת רְשׁוּת. וְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל וְעוֹד כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הִצְדִיקוּם וְהִצְטָרְפוּ לִמְחָאָתָם. בְּכַעֲסָם הָרַב דָּרְשׁוּ הָרַבָּנִים שֶׁלְּפָחוֹת כָּעֵת יַרְאֶה לָהֶם אֶת סַכִּין שְׁחִיטָתוֹ וְלֹא אָבָה בְּשׁוּם אֹפֶן, עַד שֶׁהִכְרִיחוּהוּ לְכָךְ, וְהָלְכוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַסַּכִּין מִבֵּיתוֹ שֶׁהָיָה תָּחוּב שָׁם בְּמִזְרָן וּמְצָאוּהָ פְּגוּמָה, וְהַבָּשָׂר כְּבָר חֻלַּק בָּעִיר בְּיוֹם הָאֶתְמוֹל. סוֹפוֹ הָיָה שֶׁעָזַב אֶת הָעִיר בְּבֹשֶׁת פָּנִים. כְּשֶׁחָזַר פַּעַם לָעִיר תָּפְסָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁטָרָה וְנִשְׁלַח יַחַד עִם הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ, הי"ד.