Section 391

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל וְרַבִּי אֵלִיָּהוּ חַיִּים זַ"ל הָיוּ אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר מֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת וְיָצְאוּ לְחָפְשִׁי לְשַׁבַּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תרצ"ו וְהָיָה בָּזֶה מַעֲשֵׂה פֶּלֶא שֶׁתֵּכֶף אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרוּ אָמַר רַבִּי נָתָן ב"ר שַׁכְנָא (בּ"ר נַפְתָּלִי הִירְץ אֲבִי רַבִּי אַבְרָהָם סוֹפֵר. רַבִּי שַׁכְנָא וְרַבִּי אַבְרָהָם הָיוּ אַחִים מֵאָב אֶחָד וְלֹא מֵאֵם אַחַת, אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁכְנָא הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵהַיַּעַר כַּיָּדוּעַ): אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁלְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים הֵם יֵצְאוּ לַחָפְשִׁי. וְהָיָה הַדָּבָר לִצְחוֹק לְאָבִיו מֵאַיִן לוֹקֵחַ הוּא לוֹמַר דְּבָרִים אֵלּוּ בְּבִטְחָה כָּזוֹ עַד כְּדֵי נְקִיבַת זְמַן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לֵיל שַׁבָּת לִפְנֵי הַשַּׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים הִקְנִיטוֹ אָבִיו וְאָמַר לוֹ: רְאֵה אֵיךְ שֶׁדִּבַּרְתָּ הֲבָלִים שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצְאוּ לְחָפְשִׁי כְּהַבְטָחָתְךָ. אָמַר לוֹ הַבֵּן: אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁלְּשַׁבָּת יְשֻׁחְרְרוּ. אַחַר כָּךְ בַּבֹּקֶר הָלַךְ רַבִּי נָתָן לַעֲבֹד כְּמִנְהָגוֹ וּכְשֶׁחָזַר הִקְנִיטוֹ שׁוּב כַּנַּ"ל. וְאָמַר לוֹ רַבִּי נָתָן שׁוּב כַּנַּ"ל. וּמַמָּשׁ לִפְנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שִׁחְרְרוּם לְחָפְשִׁי כְּמַאֲמָרוֹ, וְלֹא נוֹדַע מֵאַיִן הָיָה לוֹ עִנְיָן זֶה, וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא.