Section 434

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּצַחוּת: זֶה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ כְּשֶׁיַּגִּיעַ יוֹמוֹ לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים שְׁנוֹת חַיָּיו כְּשֶׁתַּעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ לְעוֹלַם הָאֱמֶת, אֲזַי אִם לֹא הָיָה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב לְרַבֵּנוּ וְעֵצוֹתָיו וְלִמּוּד סְפָרָיו וְכוּ' וְהָיָה רַק חָסִיד בַּשֵּׁם הַמֻּשְׁאָל, אָז יַטְעוּ אוֹתוֹ כְּמִדָּתוֹ וְיַרְאוּ לוֹ אָדָם שֶׁנִּקְרָא גַּם הוּא בַּשֵּׁם הַמֻּשְׁאָל רַבִּי נַחְמָן, וְיַחֲשֹׁב שֶׁאָכֵן בָּא לְרַבֵּנוּ, אוּלָם אִם בָּקִי הוּא בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ לֹא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ, כִּי כְּשֶׁיְּדַבֵּר מִתּוֹרוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ יוּכַל לֵידַע לְנָכוֹן אִם נָכוֹן וַאֲמִתִּי הוּא.