Section 439

הָיוּ אוֹמְרִים: כְּמוֹ שֶׁכְּדַרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ בְּחַיָּיו שֶׁהָיָה מִסְתַּתֵּר מְאֹד בְּמַעֲשָׂיו מִבְּנֵי הָעוֹלָם כְּמוֹ כֵן אַף הַיּוֹם נִסְתָּר הוּא מְאֹד. וְאַף מֵאִתָּנוּ הַמְקֹרָבִים כְּבָר אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לָרוּץ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו נַפְסִידוֹ. כִּי כְּבָר אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל אוֹתִי צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ. "מִיר דַּארְף מֶען זוּכְן". וְאָמַר הֲרֵי אֲנִי אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַפְּשִׂים אַחֲרַי? וְעִקַּר הַחִפּוּשׂ הַנָּכוֹן הוּא רִבּוּי הַלִּמּוּד בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְקִיּוּמָם לְמַעֲשֶׂה יוֹתֵר וְיוֹתֵר.