Section 442

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּשֶׁבַח מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַיִּשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁחִיְּבָנוּ רַבֵּנוּ לְקַיְּמוֹ מִדֵּי יוֹם, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שְׁנֵי כֹּחוֹת וּמַעֲלוֹת נִשְׂגָּבוֹת, הֵן לְהַרְאוֹת וּלְהוֹדִיעַ לָאָדָם עַל מַחֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ הַקָּשׁוֹת שֶׁסּוֹבֵל מֵהֶם, כָּל אֶחָד וּמַחֲלָתוֹ, וְהֵן לָדַעַת אֶת הָרְפוּאוֹת הַנְּכוֹנוֹת עֲבוּרוֹ וְהֵיכָן לְמָצְאָם וְאֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כִּי בְּרִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וְהַשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט עַל כָּל דָּבָר וְעַל כָּל אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ יִמְצָא מִפַּעַם לְפַעַם בִּבְדִיקָה אַחַר בְּדִיקָה עוֹד וְעוֹד דְּבָרִים הַצְּרִיכִים תִּקּוּן וּבְרִבּוּי בַּקָּשׁוֹתָיו וְהַפְצָרוֹתָיו בִּתְפִלָּה יַעַזְרֵהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְצֹא רְפוּאוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְנַפְשׁוֹ.