Section 110

הָיָה פַּעַם שֶׁכַּמָּה מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ רָצוּ לְהַפְרִיעַ לְהָעוֹבְדֵי ה' שֶׁבְּאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק בִּתְפִלָּתָם כְּדַרְכָּם, בְּטָעֲנָם שֶׁמַּפְרִיעַ לָהֶם צַעֲקוֹתֵיהֶם וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁלָּהֶם וְכוּ'. עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁרָצוּ לְהַכְרִיז נֶגְדָּם בְּפַרְהֶסְיָא שֶׁיִּפְסְקוּ מִמִּנְהָגָם זֶה, וְכָךְ בְּאֶמְצַע וִכּוּחָם וְדִבּוּרָם, עָלָה רַבִּי דָּוִד צְבִי דַאשִׁיוְוסְקֶע עַל הַבִּימָה וְדָפַק בְּיָדוֹ עַל הַבִּימָה לְאוֹת שֶׁקֶט, וְנַעֲשָׂה שֶׁקֶט, כִּי הָיָה זָקֵן שֶׁבְּאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, וְהִכְרִיז וְאָמַר: מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי זָקֵן וּמַפְרִיעַ לִי הַצְּעָקוֹת וְהַשְּׁאָגוֹת, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא מִתּוֹךְ כָּךְ אוּלַי אֶגְעֹר בְּאֵלּוּ הָעוֹבְדִים הַמִּתְפַּלְּלִים כַּהֹגֶן, עַל כֵּן מַכְרִיז אֲנִי כָּאן וּמְגַלֶּה דַּעְתִּי וְאוֹמֵר, שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב הַמִּתְיַגְּעִים בִּתְפִלָּתָם לְגַעֲרוֹתַי וְהַקְפָּדוֹתַי, כִּי כָּל זֶה בָּא רַק מֵעֲצַת הַבַּעַל-דָּבָר הַמְעַוֵּת דַּעְתִּי, וְשֶׁיַּמְשִׁיכוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחוֹת כְּדַרְכָּם, וְכַאֲמִתַּת רְצוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל. וּכְשֶׁרָאוּ אֵלּוּ מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַדָּבָר פָּסְקוּ מִלְּדַבֵּר נֶגְדָּם.