Section 141

וְאָכֵן הִתְפָּאֵר פַּעַם רַבִּי יַעֲקֹב וְאָמַר: אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר שֶׁכָּל תַּלְמִידַי נִשְׁאֲרוּ עֲטוּרִים בְּזָקָן וּפֵאוֹת, אֲבָל שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת נִשְׁאֲרוּ כֻּלָּם עַל אַף הַסְּחִיפָה הַגְּדוֹלָה לְחִלּוֹנִיּוּת שֶׁהָיָה בִּזְמַנּוֹ בֵּין הַנֹּעַר, הוּא הָיָה מְלַמֵּד וָתִיק מֶשֶׁךְ עֶשְׂרוֹת שָׁנִים וְעָבְרוּ דַּרְכּוֹ מֵאוֹת מֵאוֹת שֶׁל יְלָדִים. שֶׁהָיָה מַרְגִּילָם בְּכָל יוֹם לָגֶשֶׁת לַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לוֹמַר אֵיזֶה דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.