Section 161

הִתְקָרֵב אֶל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הָעִיר בְּמוֹסְקְבָא, וְהוּא הָיָה מְנַהֵל חֲנוּת שֶׁקִּבְּלוֹ בְּאַחְרָיוּת מֵהַמֶּמְשָׁלָה לְנַהֵל חֲנוּת זוֹ, וְהִנֵּה כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשַּׁבָּת לֹא פָּתַח חֲנוּתוֹ כַּנִּדְרָשׁ, וְהִסְתַּכֵּן מֵחֲמַת זֶה בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ עַל אֲשֶׁר מוֹעֵל הוּא בַּתַּפְקִיד הַמֻּטָּל עָלָיו וְעוֹד, שֶׁמְּחַסֵּר מֵחֲמַת כֵּן אֶת קֻפַּת הַמְּדִינָה, וְהָיָה מַפְצִיר בִּתְפִלָּתוֹ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בִּתְפִלּוֹת אֲרֻכּוֹת עַל זֶה שֶׁיַּצִּילוֹ ה' וְלֹא יִמָּסֵר בְּיָדָם חָלִילָה, וְנָהַג כָּךְ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא תְּפָסוּהוּ שׁוּם פַּעַם, וְכַמָּה פְּעָמִים כְּשֶׁהִגִּיעוּ סוֹכְנֵי הָאוֹצָר לִבְדֹּק אֶת נִהוּלוֹ הָיוּ שְׁכֵנָיו הַסּוֹחֲרִים אוֹמְרִים לָהֶם הִנֵּה זֶה עַתָּה מַמָּשׁ הָלַךְ וְנָסַע לִקְנוֹת סְחוֹרָה כְּפִי הַמִּתְבַּקֵּשׁ וְהָלְכוּ לָהֶם, וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא וּמוֹפֵת.