Section 166

אֵלּוּ מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבְּאוּמַן שֶׁהִקְפִּידוּ מְאֹד עַל קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה הָיוּ מִתְאַגְּדִים הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּאֲגֻדָּה, וְקָבְעוּ לָקוּם אַחַר כָּךְ לַעֲרִיכַת 'תִּקּוּן חֲצוֹת' יַחַד וְהָיוּ מְמַנִּים לָזֶה אָדָם מְיֻחָד שֶׁיִּהְיֶה נֵעוֹר עַד חֲצוֹת וְשֶׁיֵּלֵךְ לְעוֹרֵר אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁיָּקוּמוּ, וְכָךְ הִתְחַלְּפוּ חֲלִיפוֹת מִדֵּי לַיְלָה, שֶׁבְּכָל לַיְלָה עָמַד אֶחָד עַל הַמִּשְׁמָר לִשְׁמֹר עַל הַזְּמַן לְעוֹרֵר אֶת הַחֲבֵרִים בַּזְּמַן כָּרָאוּי.