Section 214

הָיָה אוֹמֵר רל"י זַ"ל לְעִנְיַן הַכָּתוּב "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכֹּן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים קא), שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל זֶה גַּם אָדָם זֶה שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בְּפִרְסוּמוֹ וְגוֹרֵם שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלָיו דִּבְרֵי שֶׁבַח וְכָבוֹד שִׁקְרִיִּים, וְגַם עָלָיו נֶאֱמַר 'דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכֹּן' לְנֶגֶד עֵינָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁאָסוּר לוֹ לְדַבֵּר שֶׁקֶר, כְּמוֹ כֵן אָסוּר לוֹ לִגְרֹם שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלָיו אֲחֵרִים שְׁקָרִים וְדִמְיוֹנוֹת שֶׁאָז גַּם הוּא נִכְלָל בִּכְלַל 'דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. וְעַל כֵּן לֹא אָמַר הַכָּתוּב 'מְדַבֵּר שְׁקָרִים' בַּפֹּעַל מַמָּשׁ. אֶלָּא 'דּוֹבֵר שְׁקָרִים', שֶׁגַּם כְּשֶׁמִּתְנַהֵג בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁגּוֹרֵם לַאֲחֵרִים שֶׁיְּדַבְּרוּ עָלָיו שְׁקָרִים גַּם הוּא לֹא יִכֹּן לְנֶגֶד עֵינַי חַס וְשָׁלוֹם.