Section 297

אָמְרוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בַּסִּפּוּר הַמּוּבָא בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מַעֲשֶׂה ג' מִחִגֵּר שֶׁכְּשֶׁמָּצָא הַחִגֵּר עֵשֶׂב חָדָשׁ שֶׁלֹּא טָעַם כְּטַעֲמוֹ עַד הֵנָּה שָׂם לֵב לַדָּבָר וּתְפָסוֹ מֵהַשֹּׁרֶשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְדִיְּקוּ בַּדָּבָר שֶׁזֶּה בָּא לְלַמְּדֵנוּ לִבְלִי לִתְלוֹת חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם דָּבָר בַּטֶּבַע אֶלָּא לָשׂוּם לֵב הֵיטֵב הֵיטֵב לְכָל שִׁנּוּי הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְלִבְדֹּק הַדְּבָרִים הַמִּשְׁתַּנִּים בָּעוֹלָם וְלֵירֵד בְּשִׂכְלוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל דָּבָר, לִבְדֹּק וְלִשְׁאֹל מַדּוּעַ עָשָׂה ה' כָּכָה וְכוּ' וְכוּ'. וְדַוְקָא מֵחֲמַת שֶׁשָּׂם לִבּוֹ לַדְּבָרִים וְיָרַד לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁהוּא עִנְיַן הָאֱמוּנָה, הֵבִיאָה אוֹתוֹ הָאֶבֶן לְמָקוֹם שֶׁהָיָה נִצְרָךְ לוֹ לְחָלְיוֹ עַד שֶׁנִּרְפָּא מִחוֹלַאַתוֹ כַּמְסֻפָּר שָׁם. וְכַמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן נד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מֵרֵאשִׁית הָאֲצִילוּת עַד לְמָקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ הָאָדָם וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים שֶׁיִּתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם לִבּוֹ לַמִּקְרִים וְהַשִּׁנּוּיִים שֶׁנַּעֲשִׂים עִמּוֹ בִּפְרָטִיּוּת, וּמֵהַנַּעֲשֶׂה בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. (וראה עוד בחלק ד, סימן תכב.).