Section 299

בַּמַּעֲשֶׂה מֵהָרַב וּבֵן יָחִיד (סיפו"מ מעשה ח), בְּמַה שֶּׁמְּסֻפָּר שָׁם שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ הַבֵּן יָחִיד טַעַם בְּלִמּוּדוֹ עַל כֵּן רָצָה לִנְסֹעַ לַצַּדִּיק וְכוּ' אָמְרוּ וְדִיְּקוּ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁדַּוְקָא זֶה הַבֵּן יָחִיד מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ שׁוּם עָוֹן וְשׁוּם חִסָּרוֹן, עַל כֵּן הָיָה תָּמֵהַּ מַדּוּעַ לֹא יַרְגִּישׁ טַעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה', כִּי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עָוֹן לִתְלוֹת בּוֹ הַחִסָּרוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּדַרְגָּא כָּזוֹ הֵבִין נְכוֹחָה שֶׁעֲדַיִן עָלָיו לָקוּם וְלִנְסֹעַ אֶל הַצַּדִּיק לְבַקֵּשׁ עֲצָתוֹ, וּמִזֶּה כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מַרְגִּישִׁים חִיּוּת לְסִבַּת עֲוֹנוֹתֵינוּ וּמֵחֲמַת מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וְעַל כֵּן כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לְהִזְדָּרֵז וְלִנְסֹעַ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיק וְלִנְסֹעַ אֵלָיו יִהְיֶה רָחוֹק כַּמָּה שֶׁיִּהְיֶה.