Section 338

אָמְרוּ: מֵאַחַר שֶׁאֵין רַבֵּנוּ נִמְצָא עִמָּנוּ בַּגַּשְׁמִיּוּת הֲרֵי שֶׁעִקַּר הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ אֵלָיו הוּא עַל יְדֵי עֵצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת וְעִקַּר עֵצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת הוּא הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַקִּימָה בַּחֲצוֹת לַיְלָה לַעֲבוֹדַת ה' מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְנִמְצָא שֶׁחָלִילָה כְּשֶׁאֵין מְקַיְּמָם וְאֵין מִשְׁתַּדֵּל לְפָחוֹת לְקַיְּמָם הֲרֵי שֶׁאֵין מֵאִיר עָלָיו אוֹרוֹ הַגָּדוֹל וְחָסֵר לוֹ מִמַּעֲלַת הַהִתְקַשְּׁרוּת, כִּי בַּעֲבוֹדוֹת אֵלּוּ בְּעִקָּר נוֹסָף לָנוּ עֵצוֹת רַבֵּנוּ לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה, וְלוּלֵא צִוּוּיוֹ כִּמְעַט וְלֹא הָיִינוּ מְקַיְּמִים אוֹתָם.