Section 372

הָיָה חוֹזֵר וּמְדַיֵּק רל"י זַ"ל בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב (מלכים א, ב) "וַיִּקְרְבוּ 'יְמֵי' דָּוִד לָמוּת" וְכֵן בְּהַכָּתוּב (בראשית כד) "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִי"ם". שֶׁמַּדְגִּישׁ הַכָּתוּב עִנְיַן הַיָּמִים בְּדַוְקָא, לְרַמֵּז עַל הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁאָז בְּיוֹם הַמִּיתָה יַעֲמֹד כָּל אֶחָד לְדִין וְיִבְדְּקוּ אֶת יָמָיו בִּפְרוֹטְרוֹט בְּדִיקָה נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם יוֹם וָיוֹם אִם לֹא הִתְנַהֵג בּוֹ כָּרָאוּי וְיִשְׁאֲלוּהוּ מַדּוּעַ עָשָׂה בְּיוֹם זֶה וָזֶה מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ? וְיִצְטָרֵךְ לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה. וּמִשּׁוּם כֵּן הִדְגִּישׁ הַכָּתוּב וְאָמַר "וַיִּקְרְבוּ 'יְמֵי' דָּוִד", הַיְנוּ הַיָּמִים הַמִּתְקָרְבִים לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם.