Section 412

לְעִנְיַן קִיּוּם עֵצוֹת רַבֵּנוּ זַ"ל, הָיָה אוֹמֵר: הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן בְּהִתְקָרְבוּתֵנוּ לְדַרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לָדַעַת בִּידִיעָה בְּרוּרָה שֶׁעֵצוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל וְצִוּוּיָו הֵם אֲמִתִּיּוֹת בְּתַכְלִית, שֶׁאֵין לָזוּז מֵהֶם אַף זִיז כָּל שֶׁהוּא, וְאַחַר שֶׁנֵּדַע יְדִיעָה נְכוֹנָה זוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב מִמֵּילָא כְּבָר נִשְׁתַּדֵּל לְקַיְּמָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי הַהִתְרַשְּׁלוּת מִקִּיּוּם עֵצוֹתָיו נוֹבֵעַ בְּעִקָּרוֹ מֵחֹסֶר הַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה וְהַנְּכוֹנָה שֶׁעֵצוֹתָיו וְצִוּוּיָו הַקְּדוֹשִׁים שַׁיָּכִים הֵם לְשֹׁרֶשׁ וִיסוֹד נַפְשֵׁנוּ, שֶׁלּוֹ וְשֶׁל כָּל הַבָּאִים אַחֲרָיו וְשֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בָּזֶה וּבַבָּא וּלְנֶצַח נְצָחִים.