Section 467

הָיָה אוֹמֵר כָּל עִנְיַן יְדִיעַת הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים מֵרַבֵּנוּ וְאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ תּוֹעַלְתָּם רַק לְתוֹסֶפֶת עַל עִקְּרֵי הַדְּבָרִים שֶׁל רַבֵּנוּ, וְאֵין שׁוּם עִנְיָן בְּחִפּוּשׂ אַחַר עוֹד שִׂיחָה וְסִפּוּר וְעוֹד שִׂיחָה, כִּי הָעִקָּר הוּא רַק לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲשִׂיָּה מַמָּשׁ, וְאָז יַעַזְרֵהוּ כְּבָר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָדַעַת, וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא הָיָה שָׁקוּעַ בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים אֶלָּא שָׂם לֵב לְהַקְשִׁיב וּמִמֵּילָא כְּבָר שָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע, כִּי הָעִקַּר יְסוֹד רַבֵּנוּ וְהַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו הוּא הַהַנְהָגוֹת לְמַעֲשֶׂה וּבַפֹּעַל מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁהִכִּירוֹ יָדַע וְהֵבִין שֶׁאָכֵן כָּךְ הָיוּ אֶצְלוֹ פְּנֵי הַדְּבָרִים. וְאָמַר לְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מַעֲלַת חֲשִׁיבוּת הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים, כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ בְּלִי לָדַעַת בְּדַוְקָא אֶת אוֹתָם שִׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים הַמְסֻפָּרִים בַּחֲשַׁאי מִפֶּה לְאֹזֶן.