Section 481

שָׁמַע אוֹתוֹ פַּעַם אֶחָד בִּתְפִלָּתוֹ בַּכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי אֵיךְ שֶׁמַּפְצִיר בִּתְפִלָּתוֹ וּבִקֵּשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִּילֵהוּ מִגַּאֲוָה וְגַדְלוּת, וְטָעַן וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָזְרֵנִי שֶׁלֹּא אַטְעֶה עַצְמִי וְלֹא אֶשְׁכַּח אֶת מְקוֹמִי הָאֲמִתִּי עַל אַף שֶׁאֶשְׁמַע שֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתִי אֲפִלּוּ אֲלָפִים אֲנָשִׁים, וְלֹא אֶתְבַּלְבֵּל וְאֶדְמֶה לַחֲשֹׁב שֶׁאוּלַי נְכוֹנִים דִּבְרֵי שִׁבְחָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אוֹתִי וְלֹא אֶטְעֶה לַחֲשֹׁב שֶׁאָכֵן רָאוּי אֲנִי לָזֶה, וְאָכֵן מַעֲמָדִי כָּזֹאת, חָלִילָה וְחָלִילָה, אֶלָּא שָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִזֶּה. וְאֵדַע וְאֶזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב אֶת מְקוֹמִי הָאֲמִתִּי כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִמְּךָ וּמִתּוֹרָתְךָ וּמִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים וְכֵן חָזַר וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּתוֹ בִּלְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ.