# PART THREE From the Midnight Service of Reb Yisroel to the Story of Rav Alfandari Source lines 1229–1957
חלק ג
Source: https://ajew.org/reader/sichos-chayay-saba/1/3
## Segment 1
אבל זה חצות! אני חשבתי שהלילה אין חצות אחרי יגיעה כזו... [אחרי שהיה שבר הענן והלכו בבוץ כמה שעות] אנחנו היינו בדבק. להוציא רגל זה היה ממש — אני חשבתי, הלוואי שיתנו לי מקום לשכב חודש, אולי אני יכול לזוז עם אבר. ככה היה. והוא בלילה הזו הוא קם בחצות. אני לא יכול להבין, בדרך הטבע, איך הוא קם? בחצות לילה, כל האברים היו שבורים ועייפים כל כך. והוא עמד בחצות לילה, ואני שמעתי את החצות, אבל לא יכלתי לזוז עם אבר.
But this is the midnight service [Chatzos]! I thought that tonight there would be no Chatzos after such exhaustion... [After there had been a cloudburst and they walked in mud for several hours] we were stuck as if in glue. To lift a foot — it was truly like — I thought: if only they would give me a place to lie down for a month, perhaps I could move a limb. That is how it was. And he, on this night, rose at midnight. I cannot understand, in a natural way, how he arose. At midnight — every limb was so broken and weary, truly. And he stood at midnight, and I heard the midnight [call], but I could not move a single limb.
## Segment 2
רציתי לצאת — איך אפשר לישון כשיש חצות כזה? אבל לא יכולתי לזוז עם אבר. אני שכבתי, אבל ברוך ה' שמעתי החצות. סוף כל סוף התגברתי בכל הכוחות, יצאתי מהמיטה וקמתי — יהיה מה שיהיה — רבי ישראל ישב, היה שולחן וישב על הכסא. ולא היה חשמל כמו היום — זה היה מנורת נפט — והוא למד ליד הנר. ואני נגשתי להשולחן, אבל טרם שהגעתי להשולחן, היה רעידת אדמה! הריצפה כולה רועדת והשולחן. (הריצפה היתה מבלטות?) בלטות? כמו פה, כן. כן. והשולחן היה רועד והוא היה רועד.
I wanted to go out — how is it possible to sleep when there is such a midnight service? But I could not move a single limb. I lay there — but blessed be H"Y, I heard the midnight [call]. In the end I overcame [my weakness] with all my strength, got myself out of bed and arose — whatever will be — Reb Yisroel was sitting; there was a table and he sat at the chair by the table. And there was no electricity as today — this was a kerosene lamp — and he was learning by the candle. And I drew close to the table. But before I reached the table there was an earthquake! The entire floor was trembling — and the table. (The floor was made of tiles?) Tiles? Like here, yes. And the table was trembling, and he was trembling.
## Segment 3
אני נגשתי לשולחן, נפל עלי פחד — ראיתי פנים כזה שהוא בוער כאש, כן. ואחר כך היה התפילה כזה שעמדתי בהדלת — שברגע שאני לא יכול בשום אופן לסבול אני יכול לגווע! — אז אני אספיק לברוח. (רק חמש דקות?) מה חמש דקות? (רק חמש דקות, אם היינו זוכים לשמוע התפילה שלו?) אני ברוך ה' שמעתי הרבה פעמים התפילה שלו, והיה — הרגישו שזה לא רגיל! זה דבר לא רגיל! זה לא כמו כל העולם! (סבא, אני יודע שאתם לא מגזמים בכלום, הכל אמת ויציב) אמת כזה שאין לנו השגה, כן. אוי, אוי, אוי. הוא לא היה צריך ללחום עם הגאווה — הוא היה נקי מכל התאוות! זה רק רבינו הקדוש יכול לעשות פלאות כאלה!
I drew close to the table — terror fell upon me — I saw such a face, burning like fire, yes. And afterwards there was such a prayer — I stood at the door, so that at the moment I could not, in any way, endure it — I might expire! — so I would manage to flee in time. (Just five minutes?) What five minutes? (Just five minutes — if only we could merit to hear his prayer?) I, blessed be H"Y, heard his prayer many times, and it was — one felt that this is not ordinary! This is not an ordinary thing! Not like the whole world! (Saba, I know you are not exaggerating in anything — everything is truth and firmly established) Such truth that we have no grasp of it, yes. Oy, oy, oy. He did not need to fight against haughtiness to keep it from him — he was clean of all desires! This is only our holy Master who can make such wonders!
## Segment 4
(אחרי שרואים אור כזה...) אה? (אחרי שרואים ר' ישראל קרדונר, אז איך אפשר לחיות בחושך של היום?) והוא היה בעולם הזה, עם גוף, הוא היה מדבר עם העולם כאילו הוא אחד מבני העולם, הוא היה עם רבינו תמיד. הוא היה לגמרי... אין... כן.
(After one sees such a light...) Ah? (After one sees Reb Yisroel Karduner — how is it possible to live in today's darkness?) And he was in this world, with a body — he would speak with the world as if he were one of the world's ordinary inhabitants — he was with Rabbainu at all times. He was entirely... there is nothing [to compare]... yes.
## Segment 5
היה מעשה בצפת — בחור אחד שמו נחום. והוא היה נכד הרב המפורסם, הראש הרבנים בצפת, והוא היה כמו מלך — הנהיג בגאווה כזו. (זה הלר?) לא. לא. לא. זה ענין מיוחד — הלר. אני הכרתי את האבא שלו, הוא היה בן תורה ואיש כשר, כי הוא לא היה מתנגד על ברסלב. אבל הלר? היה לו כשרונות גדולים, היה למדן, היה בכבוד מלא גאווה, כן. אבל אף על פי כן — (הלר אמר לי שרבי ישראל קרדונר זה ענין אחר לגמרי...) כן? כן. הוא אמר לי גם כן, בכל פעם, רבי ישראל... הוא החזיק ממני. אבל אני, אולי עשיתי שגיאה שלא דיברתי איתו בתקיפות — הוא נפטר עשיר, ויש לו בנין בחיפה ששוה הרבה כסף. הוא היה יכול לתת את הבנין או חצי הבנין על עניני רבינו. אבל הוא היה מסור לילדים — שיהיה להם עולם הזה. הוא הולך לעולם הבא, "מייפטר פייפטר" — הוא הניח שישאר אצל הילדים....
There was an episode in Safed — a young man named Nachum. And he was the grandson of the famous rabbi, the head of the rabbis in Safed — and he was like a king, leading with such haughtiness. (Is that Haler?) No. No. No. That is a special matter — Haler. I knew his father — he was a Torah scholar and an upright man; he was not an opponent of Breslov. But Haler? He had great talents, was a Torah scholar, was in honor full of haughtiness, yes. But nevertheless — (Haler told me that Reb Yisroel Karduner — that is an entirely different matter...) Yes? Yes. He also said to me every time: Reb Yisroel... he held strongly by me. But I — perhaps I made an error in not speaking with him forcefully. He passed away wealthy; he has a building in Haifa worth a great deal of money. He could have given the building or half the building for the affairs of Rabbainu. But he was devoted to his children — that they should have this world. He goes to the World to Come — and he left [the money] to remain by the children....
## Segment 6
(אמרת לי שהיה לכם בצפת מגילה סתרים והוא לקח לכם את זה?) מי? (סנדר) סנדר? (היה לכם מגילת סתרים וזה נעלם, סנדר לקח?) כן. כן. היה לי כתבים מרבי נתן, מכתב של רבי נתן, כתבים מה שסבלו, הרדיפות שסבלו. אני זוכר איזה סיפור... (אבל בספר הזה, מגילת סתרים — אתה קראת בזה?) אינני זוכר... היו לי הרבה כתבים שהם היו יכולים עכשיו לעשות רעש בכל העולם! (היו כתבים שעוד לא התפרסמו?) בודאי! (מה אתה זוכר?) אני לא זוכר כלום. החסידים של פולניה באמריקה, השוחט באמריקה — יצחק מנדל, יצחק מנדל — אתה לא יודע מזה? היה אברכים שבאו אלי ואמרו לי שהוא רוצה לראות אותי, יצחק מנדל....
(You told me that in Safed you had a Megilas Setarim [Scroll of Secrets] and he took it?) Who? (Sander) Sander? (You had a Megilas Setarim and it disappeared — Sander took it?) Yes. Yes. I had manuscripts from Reb Noson — letters of Reb Noson — writings about what they suffered, the persecutions they endured. I remember some story... (But this book, the Megilas Setarim — did you read it?) I do not remember... I had many manuscripts that could now have made a commotion throughout the entire world! (Were there manuscripts not yet published?) Certainly! (What do you remember?) I remember nothing. The Chassidim of Poland in America — the slaughterer in America — Yitzchak Mendel, Yitzchak Mendel — do you not know of this? There were young men who came to me and told me that he wants to see me — Yitzchak Mendel....
## Segment 7
"גדולתינו ותפארתינו, יגלה משיח צדקינו" — של ברסלב, גדולתינו, זה של ברסלב... עם הזהב — שש לירות זהב! הוא היה יקר מאד. והוא אמר לו, והוא נתן לו תיכף מיד כל הכסף! זהב — שש מטבעות זהב — ונולד זה! עכשיו הוא בן שמונים... אבא שלו התחתן ושש שנים אחרי החתונה לא היה להם בנים. והוא בא לרבי ישראל — האבא שלו — וסיפר לו: "אני התחתנתי לפני שש שנים ואין לי בנים." אז אמר לו רבי ישראל שיתן לו שש מטבעות זהב, שש לירות זהב. וכך היה — הוא נתן שש לירות זהב — ואברהם חי עכשיו, עם זה הכסף! הוא עכשיו בן שמונים!
"Our greatness and our glory — may our righteous Messiah be revealed" — that is of Breslov, our greatness, that is of Breslov... with the gold — six gold liras! It was very precious. And he said to him, and he gave him immediately, right away, all the money! Gold — six gold coins — and this one was born! Now he is eighty years old... His father married and six years after the wedding they had no children. And he came to Reb Yisroel — his father — and told him: "I have been married for six years and I have no children." So Reb Yisroel said to him that he should give him six gold coins, six gold liras. And so it was — he gave six gold liras — and Avraham lives now with this money! He is now eighty years old!
## Segment 8
"אני צריך לתת למדפיס, אני צריך לתת שש לירות — תתן לי שש לירות!" ולא אמר לו שיהיה לו בנים. רק: "תתן לי שש לירות" — מספיק, זה! והוא חי עכשיו, הוא עכשיו בן שמונים, שמו אברהם אשכנזי... מתנגדים גדולים, כל — הסבא... וגדולים, אבל הם לא שמעו. הם הלכו לר' ישראל וסיפרו לו שהם עכשיו שש שנים אחרי החתונה ואין להם בנים. אז אמר לו רב ישראל: "תתן לי שש לירות!" — שש לירות זהב. אוי — הוא נתן לו! וזה אברהם אשכנזי. הוא חי היום. עם השש לירות! רבי ישראל — הוא לא דיבר הרבה. בקיצור: "שש לירות — תתן לי שש לירות." והוא נתן לו. אז כן, בדיוק שש לירות — ועד היום הוא חי, הוא בן שמונים... ואבא שלו סיפר לי שהוא התחתן ושש שנים אחרי החתונה לא היה להם בנים. רבי ישראל היה במירון, אז הוא הלך לרב ישראל ואמר לו בזה הלשון: "אני התחתנתי ויש לי כבר שש שנים, התחתנתי ואין לי בנים!" אז אמר לו רבי ישראל: "תתן לי שש לירות זהב!" וככה היה — הוא נתן לו — והוא עכשיו בן שמונים....
"I need to give to the printer, I need to give six liras — give me six liras!" And he did not say to him that he would have children. Only: "Give me six liras" — enough, that! And he lives now; he is now eighty years old, his name is Avraham Ashkenazi... Great opponents, all — the elder [Reb Yisroel's opponents] — and great ones, but they did not listen. They went to Reb Yisroel and told him that it was now six years since the wedding and they had no children. So Reb Yisroel said to him: "Give me six liras!" — six gold liras. Oy — he gave him! And that is Avraham Ashkenazi. He lives today. With the six liras! Reb Yisroel — he did not speak much. In brief: "Six liras — give me six liras." And he gave him. So yes, exactly six liras — and to this day he lives, he is eighty years old... And his father told me that he married and six years after the wedding they had no children. Reb Yisroel was in Meron, so he went to Reb Yisroel and said to him in these words: "I have been married and it is already six years since I married — and I have no children!" So Reb Yisroel said to him: "Give me six gold liras!" And so it was — he gave him — and he is now eighty years old....
## Segment 9
הוא הלך להתפלל עם הטלית ותפילין ולא חזר — יום שישי וכל השבת! הוא אמר: "הם לא נותנים לי להיות ברסלב? אני מוכרח ללכת לירושלים. אין לי כסף — אני אלך רגלי! יש לי רגליים חזקות!" הגוים — הטורקים — הם שברו כל הכלים שלו [של רבי ישראל קרדונר]. המשטרה אמרה: "תגיד האמת! איפה רבי צבי? אם לא — אנחנו נהרוג אותך!" מה זה? אדם הולך להתפלל ולא חוזר? כל השבת? זה עוד לא היה דבר כזה — עוד לא היה! זה רק בברסלב. זה מעשה פלא — איך הולכים להתפלל ולא חוזרים כל השבת? דבר כזה לא נשמע, רק בברסלב יכול להיות כזה דבר — שהולכים להתפלל ולא יחזור! בכל העולם אין דבר כזה.
He went to pray with his tallis and tefillin and did not return — Friday and all of Shabbos! He said: "They don't let me be Breslov? I have to go to Jerusalem. I have no money — I will go on foot! I have strong legs!" The goyim — the Turks — they smashed all his [Reb Yisroel Karduner's] vessels. The police said: "Tell the truth! Where is Reb Tzvi? If not — we will kill you!" What is this?! A man goes to pray and does not return? The whole Shabbos? Such a thing has never happened before — never! This is only in Breslov. This is a wondrous episode: how does one go to pray and not return the whole Shabbos? Such a thing is unheard of — only in Breslov can such a thing be: that one goes to pray and does not return! In the whole world there is no such thing.
## Segment 10
אנחנו היינו בסכנה — רוסיה היה במלחמה עם הטורקים ואנחנו שלחנו אנשים לרוסיה, אנחנו היינו בסכנת מרגלים! זה היה נס מן השמים. המוכתר אמר לי: "תגיד האמת! איפה רבי צבי? הוא השאיר אשה ובנים ולא יודעים איפה הוא?" ושואלים במשטרה: "איפה רבי צבי?" אנחנו לא יודעים! "השומר רבי צבי אנוכי?" אבל אמרו שזה דבר שאי אפשר — שהולכים להתפלל ולא חוזרים כל השבת! זה רק בברסלב! ר' צבי רוזנטל הלך להתפלל עם הטלית ותפילין ולא חזר. והיא [אשתו] חיפשה בכל בתי כנסיות — איננו! בא שבת — איננו! אז באו אלי כל המשפחה: "תגיד איפה רבי צבי?" היו כאלה שאמרו: "מה? הוא כבר באומן! הם שלחו אותו לאומן! הוא ברסלב?! איפה רב צבי? איפה רב צבי?"
We were in danger — Russia was at war with the Turks and we were sending people to Russia; we were in danger of being [accused of] spying! This was a miracle from Heaven. The Mukhtar [the local Turkish official] said to me: "Tell the truth! Where is Reb Tzvi? He left a wife and children and no one knows where he is?" And they ask at the police station: "Where is Reb Tzvi?" We don't know! "Am I my brother Reb Tzvi's keeper?" But they said that it is an impossible thing — that one goes to pray and does not return the whole Shabbos! Only in Breslov! Reb Tzvi Rosenthal went to pray with his tallis and tefillin and did not return. And she [his wife] searched in all the synagogues — he is not there! Shabbos came — he is not there! So the whole family came to me: "Tell us where is Reb Tzvi?" There were those who said: "What? He is already in Uman! They sent him to Uman! He is Breslov?! Where is Reb Tzvi? Where is Reb Tzvi?"
## Segment 11
על כל פנים — האמא שלי ואשתי והמשפחה, הם באו לבית הסוהר וראו אותי דרך החלונות. הם אמרו לי: "מה נשמע?" על כל פנים, עבר איזה כמה שעות. בא הפקיד הגדול — המושל על השוטרים ועל הכל. הדא בא. המוכתר כבר דיבר איתו מה שיש לו לעשות — הוא יודע את זה, שיש לו חבר טוב, והמוכתר — מה שהוא אומר, הוא עושה. הוא בא, הוציא אותי מבית הסוהר — הקצין הגדול — והוא אמר לי — הוא דיבר... הוא אמר לי: "תגיד — איפה רב צבי?" קודם, כבו בתקיפות אותי על הרצפה, והרימו את הרגליים, ולקחו חבל, וקשרו את הרגליים — קשרו אותי! והיה שוטר אחד מצד זה ושוטר אחד מצד זה, ביניהם — כן. זה היה ברזלים חזקים. והרגליים היו למעלה, ואמרו לי: "אם תגיד איפה רב צבי — טוב. אם לא — אז תמות! אנחנו נכה לך מכות רצח!"
In any event — my mother and my wife and the family came to the prison and saw me through the windows. They said to me: "What is happening?" In any event, some hours passed. The big officer came — the commander over the policemen and over everything. He came. The Mukhtar had already spoken with him about what he has to do — he knows it, he has a good friend, the Mukhtar — whatever he says, he does. He came and brought me out of the prison cell — the great officer — and he said to me — he spoke... he said to me: "Tell me — where is Reb Tzvi?" Before [asking], they forcefully knocked me down on the floor, raised my legs up, took a rope, and tied my legs — they tied me! And there was one policeman on this side and one on the other side, between them — yes. These were strong iron rods. And my legs were up [suspended], and they said to me: "If you tell us where Reb Tzvi is — good. If not — you will die! We will beat you with murderous blows!"
## Segment 12
והמשפחה שלי שומעים איך הוא מדבר איתי — היו פחדו שאני... אם הם יכו אותי, אז אני רצח! היה בכיות. האמא שלי הלכה לבית כנסת, פתחה את ארון הקודש, התפללה ובכתה. היה סכנה גדולה — שיהיה מישה שהיה מוצאים אותו, שייש לו ידיים ורגליים, אפילו ברחוב — היו חושפים אותו לצבא של הגוים. גדולה! אפילו ללכת ברחוב — שיקחו אותי לצבא, כי הטורקים, בלי להודיע למשפחה, והרבה משפחות נעלמו להם הילדים, וכן הייתה בכיות גדולות וצער גדול ופחד גדול. האמא שלי וגם אשתי וכל... הם קשרו אותי ושכבתי עם הרגליים למעלה, והם הפילו את המקלות! והקצין אמר לי: "תגיד — איפה רב צבי?" אמרתי: "אני חושב שהוא הלך לירושלים." אז הוא אמר לי: "תדע — אם לא נמצא אותו, נעניש אותך — אז המוות. נכה אותך עד למוות. תגיד האמת!" — "זה שאני יודע, אני אומר. אני מאמין." אז עזבו אותי, והם שלחו — בשבת — שלחו לדדות לירושלים.
And my family heard how he spoke to me — they feared that I... if they beat me, then I am dead! There was crying. My mother went to the synagogue, opened the Holy Ark, prayed and wept. There was great danger — that there should be someone who finds him [any young Jewish man on the streets] — who has arms and legs — even in the street: they would expose him to the army of the goyim. The risk was great! Even walking in the street — that they take me to the army, because the Turks [draft people] without notifying the family, and many families had their children disappear to them, and so there was great weeping and great anguish and great fear. My mother and also my wife and all... they bound me and I lay with my legs up, and they brought down the rods! And the officer said to me: "Tell me — where is Reb Tzvi?" I said: "I believe he went to Jerusalem." So he said to me: "Know — if we do not find him, we will punish you — with death. We will beat you to death. Tell the truth!" — "What I know, I am saying. I believe [he went to Jerusalem]." So they released me, and they sent out — on Shabbos — they sent to go searching toward Jerusalem.
## Segment 13
על כל פנים — במוצאי שבת הם מצאו אותו בעפולה! ואמרו לרב צבי: "תדע שישראל בער ורבי ישראל הם בבית סוהר, והם בסכנה גדולה — תחזור איתנו!" הוא שמע שיש סכנה — הם באו לטבריה במוצאי שבת. אז המשפחה שלי רצתה שישחררו אותי מבית הסוהר, שאלך הביתה. והחוק היה — בלילה לא נותנים לשום בן אדם לצאת. אם הוא בבית סוהר — לא משחררים אותו, הוא מוכרח להיות עד הבוקר. בלילה אין שיחרורים. אבל המוכתר וזה השוטרים, הם ידעו איך להתנהג — והם שיחררו אותי, במוצאי שבת בלילה....
In any event — on Motzai Shabbos they found him in Afula! And they said to Reb Tzvi: "Know that Yisroel Ber and Reb Yisroel are in prison, and they are in great danger — come back with us!" He heard that there was danger — they came to Tiberias on Motzai Shabbos. So my family wanted them to release me from prison so I could go home. And the law was — at night they do not let anyone out. If one is in prison — they do not release him; he must stay until morning. At night there are no releases. But the Mukhtar and the policemen — they knew how to conduct themselves — and they released me, on Motzai Shabbos at night....
## Segment 14
אבל שכחתי מהשלושה העשירים של טבריה! אוי — הם כבר היו מהחדשים [מהמקורבים החדשים], ציונים חדשים. הם עשו — היה אצלם צחוק — כל היהדות והתורה. אבל אף על פי כן הם ילידי ארץ ישראל. והגדול שבהם היה לו תחנת קמח, והוא היה חשוב — המשפחה שלו, האבא והסבא, חסידי קרלין. אז הוא לבש את השטריימל ככה בצד — לפי המודה — והוא הלך עם החברים שלו, עוד שניים. הם השלושה היו חברים והתלוצצו מהיהדות — כמו החכם של סיפורי המעשיות. הם הלכו — היה אצלם צחוק. הולכים להתפלל, אבל אחד — היה שמו ישראל בן זלמן, זולמינס.
But I forgot about the three wealthy ones of Tiberias! Oy — they were already among the "new ones" [newly arrived Zionist settlers], new Zionists. They had — everything about Judaism and Torah was a joke to them. But nevertheless, they were born in the Land of Israel. And the greatest of them had a flour mill, and he was esteemed — his family, the father and grandfather, Karlin Chassidim. So he wore the shtreimel cocked to the side — according to fashion — and he went with his friends, two more. These three were companions and scoffed at Judaism — like "the Sage" in the Stories of Ancient Times [Reb Nachman's fairy tales]. They went — it was all a jest to them — going to pray, but one, his name was Yisroel ben Zalman, Zolmins.
## Segment 15
והשניים? היו שניהם — אחד היה בעל בית מרקחת הכי גדול בטבריה, הוא היה פלא אפילו בירושלים — בית מרקחת גדול, והוא ידע את המלאכה טוב, מומחה גדול. זה השני. והשלישי היה לייבל — גם כן אריה — הוא היה סוחר עצים הכי גדול בטבריה. אלה השלושה. הם הלכו לבית כנסת — אבל היה מין הצגה, מין צחוק — ככה בכל בית כנסת. הם הלכו לבית כנסת, ליצנים! זה שהיה לו את תחנת הקמח — ישראל זולמינס — הוא היה הגדול שבהם. הם הלכו איתו לבית כנסת, וזה היה מין הצגה. הם הלכו לבית כנסת — והבית של רבי ישראל היה בין כל בתי הכנסיות, קרוב לכל הבתי כנסיות. הם ראו רעש גדול — כל העיר — רעש גדול! וגם כן המשפחה שלי ושל רב צבי ורבי ישראל, והיה צעקות ובכיות. והם שמעו דבר כזה? "מה יש פה? מה יש?" "הו!... אתה לא יודע? ישראל בער נעשה חסיד ברסלב! ורב צבי — הלך עם תפילין להתפלל ולא חזר!" אז הם שומעים דבר כזה — הם ראו קיבוץ גדול כזה. באמצע מספרים להם מה שנעשה, מה שיש בטבריה: ישראל בער מחסידי ברסלב. [הוא נעשה ברסלב, ועכשיו גם רב צבי!]
And the other two? Both of them — one was the owner of the largest pharmacy in Tiberias; he was a wonder even in Jerusalem — a great pharmacy, and he knew his craft well, a great expert. That was the second. And the third was Leibel — also [called] Aryeh — he was the largest timber merchant in Tiberias. These were the three. They went to the synagogue — but it was a kind of performance, a kind of jest — so it was in every synagogue. They went to the synagogue, scoffers! The one who had the flour mill — Yisroel Zolmins — he was the greatest of them. They went with him to the synagogue, and it was a kind of performance. They went to the synagogue — and the house of Reb Yisroel was among all the synagogues, close to all the synagogues. They saw a great commotion — the whole city — a great commotion! And also my family and the family of Reb Tzvi and Reb Yisroel, and there was crying and shouting. And they hear such a thing? "What is happening here? What is it?" "Ho!... You don't know? Yisroel Ber has become a Breslov Chassid! And Reb Tzvi — went with tefillin to pray and did not come back!" So they hear such a thing — they see such a great gathering. In the middle they are being told what happened, what there is in Tiberias: Yisroel Ber from the Breslov Chassidim. [He became Breslov — and now Reb Tzvi also!]
## Segment 16
"מה? אתה לא שמעת? איזה מין הצגה? מה? ישראל בער? מה ברסלב?" על כל פנים — הם הלכו לדלת של רבי ישראל. היה סגור. הוא סגר את הדלת, הוא התפלל שחרית — מין תפילה כזה! אני לא שמעתי, אבל שמעתי שאמרו: שזה היה בוקע רקיעים, שזה היה תפילה כזה! המשפחה שלי, המשפחה שלו — אמא שלי, אמא של רב צבי — אז הם עמדו על יד הדלת של רבי ישראל. וגם מרדכי המוכתר עמד שם עם שוטרים גם כן — הם חיכו שהוא יגמור התפילה — הם יקחו אותו לחוץ. בחוץ יכולים לקחת אותו — מהבית אסור לקחת*. אבל מהחוץ אפשר. על כל פנים, הם היו בכעס, הם רצו לשבור את הדלת של רבי ישראל. הם מצאו עצמם — עם המוכתר, עם השוטרים — הם שמעו את התפילה של רבי ישראל! נפל עליהם פחד — לא שמעו מעולם מין תפילה כזה! לא שמעו מעולם. אז הם התעוררו באמת — נתעורר היהדות, הלב, היהדות — וכולם: זה ישראל זולמין, מתחנת הקמח, ואלה השניים — אמרו למרדכי למוכתר: "לך מכאן!" אז תיכף הלך.
"What? You didn't hear? What a kind of performance! What? Yisroel Ber? What is Breslov?" In any event — they went to the door of Reb Yisroel. It was closed. He had closed the door; he was praying the Morning Service — what a prayer! I did not hear it, but I heard what people said: that it split the heavens, that it was such a prayer! My family, his family — my mother, the mother of Reb Tzvi — they were standing by the door of Reb Yisroel. And also Mordichai the Mukhtar stood there with policemen — they waited for him to finish the prayer, then they would take him outside. Outside they could take him — from inside the house it is forbidden to take him*. But from outside it is possible. In any event, they were enraged — they wanted to break down the door of Reb Yisroel. They found themselves — with the Mukhtar, with the policemen — they heard the prayer of Reb Yisroel! Fear fell upon them — they had never heard such a prayer! Never. So they were truly awakened — awakened: the Jewishness, the heart, the Jewishness — and all of them: Yisroel Zolmin from the flour mill, and the other two — said to Mordichai the Mukhtar: "Get away from here!" And immediately he went.
* [Footnote from source:] This was the law because Reb Yisroel Karduner had an Austrian passport and not a Turkish one.
## Segment 17
הם היו חברה — אם הוא לא רצה לשמוע להם, היו נותנים כסף. הם עשירים גדולים — הוא פחד מהם, הם לא היו אנשים פשוטים. הם אמרו לו ללכת — אז הוא הלך. והם נשארו. הם לא הלכו להתפלל, לא הלכו לקרלין — הם ראו מין הצגה כזה! כל העיר רק מחפש: "איפה ר' ישראל? המוכתר והשוטרים..." אז הם חיכו עד שגמר את השמונה עשרה של תפילת שבת. הם דפקו בדלת ודיברו עם ר' ישראל. "מרדכי? אנחנו שלחנו את מרדכי. אנחנו רוצים לדבר איתך." אז הוא פתח הדלת ונכנסו. הם היו פקחים, חכמים — אבל הם התבטלו נגד התפילה שהם שמעו מר' ישראל. שעה אחת הם שאלו אותו כמה שאלות, והוא השיב על הראשון ראשון ועל האחרון אחרון — הוא השיב לכולם! והם התפלאו מאוד, הם עוד לא שמעו דיבורים כאלה.
They were companions — if he [the Mukhtar] didn't want to listen to them, they would give money. They were very wealthy — he was afraid of them; they were not simple people. They told him to go, so he went. And they remained. They did not go to pray — they didn't go to Karlin — they saw such a kind of spectacle! The whole city was only searching: "Where is Reb Yisroel? The Mukhtar and the policemen..." So they waited until he finished the Shmoneh Esrai of Shabbos prayer. They knocked on the door and spoke with Reb Yisroel. "Mordichai? We sent Mordichai away. We want to speak with you." So he opened the door and they entered. They were shrewd, clever — but they were completely nullified before the prayer they had heard from Reb Yisroel. For one hour they asked him several questions, and he answered the first one first and the last one last — he answered all of them! And they marveled greatly; they had never heard such words before.
## Segment 18
הם היו חכמים, הם שאלו אותו: "מה זה? ברסלב וקרלין וכולם — כל הדתיים הם כולם — יש להם בנים, וגם הברסלבים יש להם אישה ויש להם בנים. איזה הפרש יש? אלה מתחתנים ויש להם בנים, ואלו מתחתנים ויש להם בנים — אז מה? איזה הבדל [יש פה] זה?" הם שאלו בצחוק. אבל ר' ישראל ענה להם באמת, בחכמה: "אלו מתחתנים? הם מתחתנים בשביל תאות הגוף — ממילא יש להם גם כן בנים. אבל העיקר? התאווה! ואלו הצדיקים? הם — בשביל שהם רוצים ילדים, בשביל זה הם מתחתנים!" הם לא ידעו לענות על זה. והוא נתן להם תשובה מספיקה והם לא ענו. והם התבטלו לר' ישראל ואהבו אותו. על כל מה שדיברו איתו הוא אמר להם הכל — והם התבטלו! והם התקרבו לרבינו; הם תמכו אותו [על הדפסת ספרי רבינו נחמן מברסלב]. הם — פעם הראשון בחייהם — השלושה חכמים שמעו פעם ראשון בחייהם רעש כזה. אז הם שאלו: "מה זה הרעש? מה יש פה?" "הו!... אתה לא שמעת שר' ישראל נעשה ברסלב? נו, שמענו. מה יש? מה יש? הם לקחו את רב צבי!"
They were clever; they asked him: "What is this? Breslov and Karlin and all of them — all the religious ones, all of them — have children; and also the Breslovers have a wife and have children. What is the difference? These get married and have children, and those get married and have children — so what? What is the difference [here]?" They asked in jest. But Reb Yisroel answered them in truth, with wisdom: "These — who get married? They get married for bodily desire — and so of course they also have children. But the main thing? The desire! And those Tzadikim? They — for the reason that they want children — for this reason they get married!" They didn't know how to answer this. He gave them a sufficient answer and they could not respond. And they were nullified before Reb Yisroel and loved him. On everything they discussed with him, he told them everything — and they were nullified! And they drew close to Rabbainu; they supported him [with the printing of Rabbainu Reb Nachman of Breslov's books]. For the first time in their lives — the three wise men heard, for the first time in their lives, such a commotion. So they asked: "What is this commotion? What is here?" "Ho!... You didn't hear that Reb Yisroel became Breslov? Nu, we heard. So what? What is it? They took Reb Tzvi!"
## Segment 19
ביום ראשון — פחדתי. אולי המוכתר הוא רוצה כסף? הוא ירצה עוד פעם כסף. הוא יבוא עוד פעם, הוא יקח אותי שוב לבית סוהר: "כסף!!! איפה רב צבי?" יש פה כסף! הוא לא ירצה להפסיק — יש פה עסק טוב, יש פה כסף, כסף! כסף? אין לי כסף! אז ראיתי מקום — ליד בית הכנסת קרלין — מקום סתום, מקום שלא רואים. אז אני הייתי שמה כל היום, ליד בית הכנסת — אולי יבואו מרדכי עם השוטרים, אף אחד לא ידע איפה אני. אז הוא יכול לחפש כמה שהוא רוצה. אני הייתי שמה עד מנחה. במנחה עליתי לבית כנסת — מן המקום שאני הייתי — לבית הכנסת. התפללו מנחה. יש להם "קדושה" ובא הזקן, הרב קהת — הרב קהת, הוא היה קרליני — וגם האבא של האשה, של אשתו של רב צבי רוזנטל, הוא היה גם כן קרליני. הם היו חברים. אז רב קהת הלך להתפלל מנחה — ושמע כי המשטרה לקחו את מרדכי, את המוכתר [המוסר], לסטמבול. ויש עליו תלונה גדולה שהוא מרגל, שהוא... אז אמר רב קהת: "זה היה ר' ישראל! ר' ישראל, ר' ישראל — זה היה המעשה של ר' ישראל! ר' ישראל [קרדונר] ענש אותו, הוא נתן לו עונש! ה' נתן לו עונש על זה, על השבת הזה!"
On Sunday — I was afraid. Perhaps the Mukhtar wants money? He will want money again. He will come again, he will take me back to prison: "Money!!! Where is Reb Tzvi?" There is money here! He will not want to stop — there is a good business here, there is money here, money! Money? I have no money! So I found a spot — beside the Karlin synagogue — a hidden spot, where one is not seen. So I was there all day, beside the synagogue — perhaps Mordichai would come with the policemen; no one knew where I was. So he could search as much as he wanted. I was there until the Mincha prayer. At Mincha I went up to the synagogue — from the spot where I was — to the synagogue. They prayed Mincha. They had the Kedushah, and the elder came — Rav Kohat — Rav Kohat, he was a Karliner — and also the father of the wife, of the wife of Reb Tzvi Rosenthal, he was also a Karliner. They were friends. So Rav Kohat went to pray Mincha — and he heard that the police had taken Mordichai, the Mukhtar [the informer], to Istanbul. And there is a serious complaint against him that he is a spy, that he... So Rav Kohat said: "This was Reb Yisroel! Reb Yisroel, Reb Yisroel — this was the doing of Reb Yisroel! Reb Yisroel [Karduner] punished him — he gave him punishment! H"Y gave him punishment for this, for the Shabbos he had caused!"
## Segment 20
הוא נתן לו עונש! ה' נתן לו עונש על זה, על השבת הזה — הוא... לקחו אותו, ומאז נעלם — לא ראו אותו יותר בטבריה. לא ראיתי אותו. טבריה לא ראה אותו יותר. אולי — אני חושב שהרגו אותו. מרגל? היה תלונה שהוא מרגל. אז היה האנגלים — הם היו במלחמה עם טורקיה — וכל זה טורקיה, וגם סוריה היא טורקיה, לבנון היה טורקיה, הכל טורקיה. נו — טורקיה התלוננה: היה תלונה שמרדכי מרגל, הוא מרגל כל מה שיש פה בטורקיה, הוא מוסר לשונא שלהם — ריגול. אז הוא לא חזר בחיים. מיום ראשון הזה הוא לא חזר לטבריה יותר, לא לארץ ישראל ולא לטבריה, לא יודעים איפה הוא, איפה? אם הרגו אותו? על כל פנים — לא יודעים. טבריה נשאר בלי המוכתר, בלי מרדכי. הוא עשה שבת כזה, הוא גרם מחלוקת כזה! אז הוא קיבל. מה שהוא קיבל — הכל מן השמים. עולם לא הפקר.
He gave him punishment! H"Y gave him punishment for this — for the Shabbos he had caused — he... they took him, and since then he vanished — he was never seen again in Tiberias. I never saw him. Tiberias never saw him again. Perhaps — I think they killed him. A spy? There was a complaint that he is a spy. Then the English — they were at war with Turkey — and all this is Turkey, and Syria too is Turkey, Lebanon was Turkey, everything Turkey. Nu — Turkey filed a complaint: there was a complaint that Mordichai is a spy, he spies on everything there is here in Turkey, he hands it over to their enemy — espionage. So he did not return alive. From that Sunday he never returned to Tiberias — not to the Land of Israel and not to Tiberias. No one knows where he is, where? If they killed him? In any event — it is not known. Tiberias was left without the Mukhtar, without Mordichai. He made such a Shabbos [violation], he caused such strife! So he received [his punishment]. What he received — all from Heaven. The world is not abandoned [without consequences].
## Segment 21
אז לקחו אותו לסטמבול — זה בטורקיה — ולא חזר בחיים. לא יודעים מה קרה איתו עד היום. זה היה מין הצגה כזו על כל העיר! הספרדים — הם עם בפני עצמם, הם לא יודעים מה שיש אצל האשכנזים. והאשכנזים לא יודעים מה שיש בין הספרדים — שני, שתי דתות נפרדות. זה ספרדים וזה אשכנזים. האחד לא דומה לשני. אבל המעשה של רב צבי? היו כל העיר — כל הספרדים ירדו, וכל האשכנזים — "זה? רב צבי? הלך לאומן ביום שישי ולא חזר!" כל העיר דיברו מזה, גם האשכנזים וגם הספרדים, כולם היו ליד הבית של רבי ישראל קרדונר. אחרי התפילה הם עוברים בדרכם הביתה, ועברו ליד ביתו של ר' ישראל קרדונר — זה היה הדרך הרגיל שלהם לבית. וראו דבר כזה, רעש כזה! אז נעמדו — לא יכלו לזוז. ראו דבר כזה?! הם שאלו: "מה הרעש הזה? מה נעשה פה? איזה חתונה יש פה?" "מה? אתם לא יודעים? אתם לא שמעתם? ישראל בער נעשה ברסלב! והם רוצים להשמיד כל טבריה — מה אתם לא יודעים?! הם שלחו את רב צבי לאומן ביום שישי, ראיתם דבר כזה?! זה רק הברסלבים — מה שהברסלבים האלה עושים! הם הרגו כל המשפחה של ר' צבי, האשה וילדים קטנים! ראית דבר כזה?!"
So they took him to Istanbul — that is in Turkey — and he did not return alive. No one knows what happened to him to this day. This was such a kind of spectacle over the whole city! The Sephardim — they are a community unto themselves; they don't know what goes on among the Ashkenazim. And the Ashkenazim don't know what goes on among the Sephardim — two, two separate communities. These are Sephardim and those are Ashkenazim. The one does not resemble the other. But the episode of Reb Tzvi? The whole city [was involved] — all the Sephardim came down, and all the Ashkenazim — "This? Reb Tzvi? He went on Friday and didn't return!" The whole city spoke of this — both the Ashkenazim and the Sephardim; everyone was at the house of Reb Yisroel Karduner. After the prayers they pass on their way home and passed by the house of Reb Yisroel Karduner — that was their usual way home. And they saw such a thing, such a commotion! So they stopped — could not move. They saw such a thing?! They asked: "What is this commotion? What is happening here? What wedding is here?" "What? You don't know? You haven't heard?! Yisroel Ber has become Breslov! And they want to destroy all of Tiberias — you don't know?! They sent Reb Tzvi to Uman on a Friday — did you ever see such a thing?! Only the Breslovers — what these Breslovers do! They killed the whole family of Reb Tzvi — the wife and small children! Did you ever see such a thing?!"
## Segment 22
ונעשה מעשה כזה — כשיבוא משיח יספרו המעשה של ר' צבי. משיח גם יספר, ויהיה שמחה גדולה מר' צבי, שהלך רגלי לירושלים, יום שישי... נו, נו. ר' צבי הוא אמר לר' ישראל: "אני לא ישראל בער, אני לא יכול לסבול. נו — אם חס ושלום אני מפחד שאולי אני אפול? אז אני רוצה ללכת לירושלים. בירושלים יש גם כן ר' שלמה וקסלר, יש חסידי ברסלב, אני יכול להיות... ברסלב כאן בטבריה? אני לא יכול! אני לא יכול, אני לא גיבור! אני מוכרח ללכת לירושלים. אין לי כסף? אז אני אלך רגלי — עכשיו כבר אני הולך רגלי! ברוך ה', הרגליים שלי חזקים. ברוך ה', יש לי גוף חזק, אני יכול ללכת לירושלים רגלי."
And such an episode occurred — when Messiah comes they will tell the episode of Reb Tzvi. Messiah will also tell it, and there will be great joy from Reb Tzvi — who walked on foot to Jerusalem, on a Friday... Nu, nu. Reb Tzvi said to Reb Yisroel: "I am not Yisroel Ber — I cannot endure it. Nu — Heaven forbid, I am afraid that perhaps I will fall? So I want to go to Jerusalem. In Jerusalem there is also Reb Shlomo Wexler, there are Breslov Chassidim — I can be... Breslov here in Tiberias? I cannot! I cannot — I am not a warrior! I must go to Jerusalem. I have no money? So I will walk on foot — right now I am going on foot! Blessed be H"Y, my legs are strong. Blessed be H"Y, I have a strong body; I can walk to Jerusalem on foot."
## Segment 23
אני לא מבין — הוא היה תלמיד מובהק של החפץ חיים. הוא בא לטבריה ואמרתי לו: "רבי צבי? יש ספר ליקוטי מוהר"ן היום, שכל העולם לא יודעים מה זה!" אז התחיל ללמוד, אז נעשה חסיד ברסלב! האשה והחותן והמשפחה — כולם אמרו: "מה זה? ברסלב? אני רוצה גט! אני לא רוצה ברסלב, אני רוצה גט." הוא קיבל כל זה. הוא ראה שהוא בסכנה — הוא לקח את הטלית והתפילין והלך להתפלל. בדרך כלל היה בא אחר התפילה לאכול ולשתות — ופעמים לא בא. נו, נו — באו אלי: "איפה ר' צבי?!" אני אלך לספר שהוא הלך לירושלים? באה כל העיר, להגיד ולספר להם: "איפה ר' צבי? אדם הולך להתפלל ולא חוזר ביום שישי?! מה זה? זה אין בכל העולם, רק בברסלב! יש דבר כזה?! שהולכים להתפלל ולא חוזרים?! איפה ר' צבי?" אמרתי: "אינני יודע..." שלחו לצפת לחפש אותו — ואיננו.
I cannot understand — he was a distinguished disciple of the Chofetz Chaim. He came to Tiberias and I said to him: "Reb Tzvi? There is a book — Likutay Moharan — today, that the entire world does not know what it is!" So he began to study — and he became a Breslov Chassid! The wife, the father-in-law, the whole family — all of them said: "What is this? Breslov? I want a divorce! I don't want Breslov — I want a divorce!" He received all of this [calmly]. He saw that he was in danger — he took his tallis and tefillin and went to pray. Usually he would come after the prayer to eat and drink — and sometimes he would not come. Nu, nu — they came to me: "Where is Reb Tzvi?!" Should I go and tell [them] that he went to Jerusalem? The whole city came, to tell and recount: "Where is Reb Tzvi? A man goes to pray and does not return on Friday?! What is this? There is nothing like this in the whole world — only in Breslov! Is there such a thing?! That one goes to pray and does not return?! Where is Reb Tzvi?" I said: "I do not know..." They sent to Safed to search for him — and he is not there.
## Segment 24
"אז איפה ר' צבי? בטח הם שלחו אותו לאומן?" הוא חי כמה ימים וקיבל מחלה — והוא מת. והוא היה פאר העיר, פאר הישיבה, פאר העיר! הוא היה תלמידו [של החפץ חיים], הוא למד איתי בישיבה והוא היה תלמידו — הוא למד אצלו. דב צבי רוזנטל, הוא היה תלמיד של החפץ חיים. כן, תלמיד שלו.
"So where is Reb Tzvi? Surely they sent him to Uman?" He lived a few more days, took ill — and he died. And he was the glory of the city, the glory of the Yeshivah, the glory of the city! He was his [the Chofetz Chaim's] disciple — he learned with me in the Yeshivah and he was [also] his disciple — he had studied with him. Dov Tzvi Rosenthal — he was a disciple of the Chofetz Chaim. Yes, his disciple.
## Segment 25
הם קיבלו תקיעת כף — שהוא לא ידבר איתי, שלא יהיה ברסלב. הוא נתן תקיעת כף. הוא סיפר לי. אני אמרתי לו: "מה עשית? מדוע עשית ככה?" הוא אמר לי: "זה לא חל על שבועה ולא על נדר! אם אחד יעשה נדר שיחלל שבת — לא חל השבועה ולא הנדר."
They made a handshake-oath [tekias kaf] — that he would not speak with me, that he would not be Breslov. He gave a handshake-oath. He told me about it. I said to him: "What did you do? Why did you do this?" He said to me: "This does not apply as an oath or a vow! If someone makes a vow to desecrate Shabbos — the oath does not apply and the vow does not apply."
## Segment 26
הוא מצא אותי בטבריה. אחר כך נעשה כולם מתנגדים על ר' צבי רוזנטל — הוא היה תלמיד של החפץ חיים — ולא השגיחו על זה. אני אמרתי לו שזה הענין, ענין רבינו הקדוש — זה ענין שנעלה מאד. ואתה תכניס את מוחך ואת לבך בדיבורים של רבינו ויהיה נעשה ממך ותעשה ממך ענין אחר לגמרי. והוא אמר שהוא רוצה להיות ברסלב. והחותן שלו ואשתו לא רצו. אז הלך לירושלים — הוא השאיר את חותנו ואת אשתו והוא הלך לירושלים. היה לו ילדים קטנים. נו — הוא הלך לירושלים רגלי. כן. הוא אמר: "אני לא יכול להיות בטבריה, הם לא רוצים שאני אהיה ברסלב, אז אני מוכרח ללכת לירושלים — לר' שלמה, ר' שלמה ווקסלר."
He found me in Tiberias. Afterwards everyone became opponents against Reb Tzvi Rosenthal — he was a disciple of the Chofetz Chaim — and they paid no heed to that. I said to him that this is the matter — the matter of our holy Master — this is a very lofty matter. And you will put your mind and your heart into the words of Rabbainu, and something will come of you and you will make of yourself an entirely different matter. And he said that he wants to be Breslov. And his father-in-law and his wife did not want [it]. So he went to Jerusalem — he left his father-in-law and his wife and he went to Jerusalem. He had small children. Nu — he walked to Jerusalem on foot. Yes. He said: "I cannot be in Tiberias — they don't want me to be Breslov, so I must go to Jerusalem — to Reb Shlomo, Reb Shlomo Wexler."
## Segment 27
כן — הייתי בסכנה גדולה. הם רצו לתת לי מכות, מכות גדולות, ואמרו לי: "תקבל מכות! תגיד איפה הלך צבי רוזנטל? איפה הוא נמצא?!" אני ראיתי שאני בסכנה — אמרתי שישלחו לחפש בדרך לירושלים. בעפולה הם מצאו אותו! בעפולה הם מצאו את ר' צבי. והחיילים אמרו לו שיחזור לטבריה. הוא לא רצה. הם אמרו לו: "אנחנו חיילים! אתה לא רוצה? אנחנו ניקח אותך בכח!" הם לקחו אותו לטבריה. ובבוקר לקחו אותו להרב קלירס. הוא עשה ניירות — שיחתום עליהם — שהוא לא [יעמוד] יעבור אצל ר' ישראל ואצל ישראל בער. הוא חתם — כי הוא היה בסכנה — הוא חתם, והוא עשה את השבועה....
Yes — I was in great danger. They wanted to give me blows, great blows, and said to me: "You will receive blows! Tell us where Tzvi Rosenthal went! Where is he?!" I saw that I was in danger — I said that they should send to search on the road to Jerusalem. In Afula they found him! In Afula they found Reb Tzvi. And the soldiers told him to return to Tiberias. He did not want to. They said to him: "We are soldiers! You don't want? We will take you by force!" They took him to Tiberias. And in the morning they brought him to Rav Klirs. He drew up papers for him to sign — that he would not [stand] pass by Reb Yisroel and by Yisroel Ber. He signed — because he was in danger — he signed, and he made the oath....
## Segment 28
כן, כן — ר' צבי. ראיתי אותו בחלום. ובלילה בחצות, אני הלכתי למקוה. הוא בא והוא דיבר איתי. אמרתי לו: "ר' צבי! אתה חתמת להרב קלירס שאסור לך לדבר איתי ולבוא אצלי?! נו, נו — מה יהיה?" הוא אמר שהוא עכשיו לא רוצה לשמוע להרב קלירס — ויהיה מה שיהיה! הוא יישאר חסיד ברסלב! כן. הוא יהיה חזק, הוא יהיה אחר. ככה הלך איתי למקוה. ובמקוה באו אנשים וראו דבר כזה. אבל ברוך ה' ניצלנו מהם, ברוך ה'. אחר כך ראיתי — שזה היה חלום! לא מקוה, ולא... רק שמעתי הבכיות של אשתו עליו, והיא בוכה: "ר' צבי נפטר!" היא נשארה אלמנה עם ילדים קטנים. הילדים עכשיו בקרלין.
Yes, yes — Reb Tzvi. I saw him in a dream. And at night at midnight I went to the mikveh. He came and spoke with me. I said to him: "Reb Tzvi! You signed to Rav Klirs that it is forbidden for you to speak with me and to come to me?! Nu, nu — what will be?" He said that he now does not want to listen to Rav Klirs — whatever will be! He will remain a Breslov Chassid! Yes. He will be strong; he will be different. So he walked with me to the mikveh. And at the mikveh, people came and saw such a thing. But blessed be H"Y, we were saved from them, blessed be H"Y. Afterwards I saw — that this was a dream! No mikveh, and nothing... Only I heard the weeping of his wife over him, and she was crying: "Reb Tzvi has passed away!" She remained a widow with small children. The children are now in Karlin.
## Segment 29
היום — כשאני נמצא אצל ביתי בירושלים — הם מבקשים אותי תמיד שאספר להם המעשה של האבא שלהם. מה היה שמה? מה היה המעשה בדיוק? אה?... אבל היה מעשה יפה! ודור דור מספרים המעשה של ר' צבי רוזנטל. הוא לא רצה ללכת עם החיילים. הם אמרו לו: "אנחנו ניקח אותך לאוטו!" ככה היה. הם העבירו אותו לטבריה ואמרו לי שרב צבי הוא בטבריה. הוא הגיע לטבריה, הוא חזר לטבריה — הוא קיבל מחלה ומת. הוא נפטר. הוא חתם על מה שכתב לו הרב קלירס — הוא חתם על זה. המעשה של ר' צבי רוזנטל — הוא מעשה פלא. הוא לא אמר כלום, הוא לקח הטלית ותפילין, הוא הלך להתפלל. אחר התפילה הלך לירושלים — ובשבת היה בעפולה! ומצאו אותו בעפולה במוצאי שבת. הם באו, החיילים, והעבירו אותו לטבריה. הוא היה גיבור, גיבור — הוא אמר שהוא אפילו ימות, הוא יהיה ברסלב!
Today — when I am at my daughter's home in Jerusalem — they always ask me to tell them the story of their father. What was there? What was the episode exactly? Ah?... But it was a beautiful episode! And from generation to generation they will tell the story of Reb Tzvi Rosenthal. He did not want to go with the soldiers. They said to him: "We will take you in the automobile!" So it was. They transferred him to Tiberias, and they told me that Reb Tzvi is in Tiberias. He arrived in Tiberias — he returned to Tiberias — and he took ill and died. He passed away. He had signed what Rav Klirs had written for him — he signed it. The episode of Reb Tzvi Rosenthal — it is a wondrous episode. He said nothing — he took his tallis and tefillin and went to pray. After the prayer he went to Jerusalem — and on Shabbos he was in Afula! And they found him in Afula on Motzai Shabbos. The soldiers came and transferred him to Tiberias. He was a warrior, a warrior — he said that even if he dies, he will be Breslov!
## Segment 30
זה הקצין הגדול שהוציא אותי, להכות אותי מכות רצח — הוא היה גם כן אוהב כסף, כמו מרדכי. מרדכי נתן לי גם... יש להם מסחר טוב. הוא עשה תלונה שאנחנו מרגלים — אנחנו שולחים אנשים לרוסיה, לאומן. נו, נו, נו. אז ביום ראשון — לקחו אותו. הוא מרגל. והוא לא חזר לטבריה....
This great officer who brought me out to beat me with murderous blows — he was also one who loved money, like Mordichai. Mordichai also gave me... they have good commerce [in bribery]. He filed a complaint that we are spies — that we send people to Russia, to Uman. Nu, nu, nu. So on Sunday — they took him. He is a spy. And he did not return to Tiberias....
## Segment 31
הוא הלך ביום שישי עם הטלית ותפילין ולא חזר, הוא הלך להתפלל עם הטלית ולא חזר כל השבת, יום שישי כל השבת לא חזר. הוא אמר: "הם לא נותנים לי להיות ברסלב. אני מוכרח ללכת לירושלים. אין לי כסף — אני אלך רגלי. יש לי רגלים חזקות." (זרקו אבנים על הבית של רבי ישראל קרדונר?) כן, כן, כן! הם שברו כל הכלים שלו! (זה היה בשבת?) כן... הגוים הטורקים. (לקחו אותך לבית סוהר — איפה ר' צבי?) כן... "תגיד האמת איפה ר' צבי. אם לא — אז אנחנו נהרוג אותך. תגיד האמת איפה ר' צבי? מה זה? אדם הולך להתפלל ולא חוזר כל השבת?" זה לא... עוד לא היה דבר כזה, רק בברסלב. זה מעשה פלא — איך הולכים להתפלל ולא חוזרים כל השבת? דבר כזה לא נשמע רק בברסלב! אצל ברסלב זה יכול להיות — דבר כזה שהולכים להתפלל ולא יחזור? בכל העולם אין דבר כזה — רק בברסלב!
He went on Friday with the tallis and tefillin and did not return — he went to pray with the tallis and did not return the whole Shabbos: Friday, all of Shabbos he did not return. He said: "They don't let me be Breslov. I have to go to Jerusalem. I have no money — I will go on foot. I have strong legs." (They threw stones at the house of Reb Yisroel Karduner?) Yes, yes, yes! They smashed all his vessels! (Was this on Shabbos?) Yes... the Turkish goyim. (They took you to prison — where is Reb Tzvi?) Yes... "Tell the truth — where is Reb Tzvi. If not — we will kill you. Tell the truth — where is Reb Tzvi? What is this? A man goes to pray and doesn't return the whole Shabbos?" This is not... such a thing has never happened — only in Breslov. This is a wondrous episode: how does one go to pray and not return the whole Shabbos? Such a thing is unheard of — only in Breslov! In Breslov this can happen — such a thing, that one goes to pray and does not return? In the whole world there is no such thing — only in Breslov!
## Segment 32
(הם אמרו ששלחתם אותו לאומן?) כן, אנחנו היינו בסכנה — מרגלים... רוסיה היה במלחמה. הטורקים... נו, אנחנו היינו בסכנת מרגלים והיה ניסים מן השמים. הוא אמר לי: "תגיד האמת איפה ר' צבי?" אז אחרי כמה שעות — באה המשטרה ולקחו אותו לבית סוהר. לא יודעים איפה הוא עד היום. הוא השאיר אשה ובנים — לא יודעים איפה הוא, לא יודעים. הם שואלים במשטרה: "איפה ר' צבי?" "אנחנו לא יודעים. אני לא יודע. אנחנו לא יודעים." אבל אמרו שזה דבר שאי אפשר — רק בברסלב יש דבר כזה, שהולכים להתפלל ולא חוזרים כל השבת. זה רק ברסלב!
(They said that you sent him to Uman?) Yes, we were in danger — spies... Russia was at war. The Turks... nu — we were in danger of being accused of spying, and there were miracles from Heaven. He said to me: "Tell the truth — where is Reb Tzvi?" So after a few hours — the police came and took him [the Mukhtar] to prison. No one knows where he is to this day. He left a wife and sons — no one knows where he is, no one knows. They ask the police: "Where is Reb Tzvi?" "We don't know. I don't know. We don't know." But they said: this is an impossible thing — only in Breslov is there such a thing, that one goes to pray and does not return the whole Shabbos. This is only Breslov!
## Segment 33
(יש פה אורחים.) אורחים? תספר להם מה שר' צבי רצה! הוא הלך להתפלל עם הטלית ותפילין ולא חזר, ולא חוזר — היא חיפשה בכל בתי כנסיות, איננו! בא שבת, איננו! אז באו אלי כל המשפחה: "תגיד איפה ר' צבי?" היו כאלה שאמרו: "מה, הוא כבר באומן?" הם חשבו אותו באומן. זה המעשה צריכים להדפיס בכל העיר — להודיע שהיה ר' צבי רוזנטל... (שלום עליכם!) שלום עליכם! (נ.ב.) אוי ווי! מה זה איתך? אינני... אני לא מבין את זה: מי היה ר' צבי רוזנטל? הוא היה תלמיד מובהק של החפץ חיים. הוא בא לטבריה ואמרתי לו: "ר' צבי — יש ספר ליקוטי מוהר"ן היום שכל העולם לא יודעים מה זה!" אז התחיל ללמוד, אז נעשה ברסלב, חסיד ברסלב. אה, אה?! חסיד ברסלב? האשה והחותן והמשפחה כולם: "מה זה? ברסלב? אני רוצה גט!" הוא קיבל כל זה, והוא ראה שהוא בסכנה. הוא לקח את הטלית והתפילין והלך להתפלל. אחרי התפילה... הוא היה בא אחר התפילה לאכול ולשתות. נו, אז באו אלי: "איפה ר' צבי?" אני... הכל. באה כל העיר, להגיד לספר להם: "איפה ר' צבי? אדם הולך להתפלל ולא חוזר? יום שישי? מה זה? זה אין בכל העולם, רק בברסלב יש דבר כזה — הולכים להתפלל ולא חוזרים? לא נשמע בעולם דבר כזה, רק בברסלב!" (ר' צבי היה הקרוב של משה רוזנטל בירושלים?) אינני יודע, אבל שמו רוזנטל — ר' צבי רוזנטל.
(There are guests here.) Guests? Tell them what Reb Tzvi wanted! He went to pray with the tallis and tefillin and did not return, does not come back — she searched in all the synagogues: he is not there! Shabbos came — he is not there! So the whole family came to me: "Tell us where is Reb Tzvi?" There were those who said: "What — he is already in Uman?" They thought he was in Uman. This episode must be printed throughout the whole city — to make known that there was a Reb Tzvi Rosenthal... (Sholem Aleichem!) Sholem Aleichem! (N.B. [a new visitor enters]) Oy vay! What is with you? I cannot... I don't understand this: Who was Reb Tzvi Rosenthal? He was a distinguished disciple of the Chofetz Chaim. He came to Tiberias and I said to him: "Reb Tzvi — there is a book, Likutay Moharan, today, that the entire world does not know what it is!" So he began to study — and he became Breslov, a Breslov Chassid. Ah, ah?! A Breslov Chassid? The wife and the father-in-law and the whole family: "What is this? Breslov? I want a divorce!" He received all of this, and he saw that he was in danger. He took the tallis and tefillin and went to pray. After the prayer... he used to come after the prayer to eat and drink. Nu, so they came to me: "Where is Reb Tzvi?" I... the whole [city]. The whole city came, to tell, to recount to them: "Where is Reb Tzvi? A man goes to pray and doesn't return? A Friday? What is this? There is nothing like this in the whole world — only in Breslov is there such a thing: one goes to pray and doesn't return? Such a thing is unheard of in the world — only in Breslov!" (Was Reb Tzvi a relative of Moshe Rosenthal in Jerusalem?) I do not know, but his name is Rosenthal — Reb Tzvi Rosenthal.
## Segment 34
אנחנו... אנחנו מקלקלים הכל. ה' יתברך נותן לנו ואנחנו... [רבי ישראל כפי שהיה רגיל בודק מה עם הכסף שנתנו לו צדקה לדפוס של רבינו] יש לי... יש לו... קודם כל הכסף — בהכסף! אוי! מה שנתת לי — מה עשיתי עם זה? (אתה לא לקחת כלום, אתה נתת הכל לרבינו.) אבל צריכים להסתפק, לנסוע ולנסוע ולנסוע עד ירושלים, בבית המקדש, בעיר קודשי קדשים, ברוך ה'! אני בזמן שלא היה בלי... לא לחם בשביל הילדים, בשבילי — אני גם כן צריך לחם, בשבילי לאכול! בשבילי ולא בשביל הילדים! לא בגד ולא לחם ולא כסף! כלום! ישראל בער — כולם צחקו, אמרו: "הגה ברסלב, מה אכפת לך?! הם רוצים... מה יש? הוא יכול לקחת כולם!"...
We... we ruin everything. H"Y gives to us and we... [Reb Yisroel, as was his practice, checking on what happened with the charity money given to him for the printing of Rabbainu's books:] I have... he has... first and foremost the money — the money! Oy! What you gave me — what did I do with it? (You did not take anything — you gave everything for Rabbainu.) But one needs to make do, to travel and travel and travel all the way to Jerusalem, to the Holy Temple, in the holy city — blessed be H"Y! I, in a time when there was not... no bread for the children, for myself — I also need bread — for myself to eat! For myself and not for the children! No clothing, no bread, no money! Nothing! Yisroel Ber — everyone laughed, said: "Look, Breslov — what do you care?! They want... what is there? He can take them all!"...
## Segment 35
הוא בא — הוא היה גר בחברון, הוא השאיר את האשה והילדים, הוא הלך לישראל בער בטבריה. ובטבריה נעשה רעש גדול: "ישראל בער נעשה ברסלב!" ישראל בער! צריכים להדפיס דברי רבינו שיהיה מלא העולם — כל העולם, כל ישראל. הגויים לא בחשבון — הם לא בני אדם, אין אם... יש חשבון עם תרנגול? היום אני ברוך ה' — זה כל חיותי! (אתה יודע, רבי ישראל, כל הדיבורים שדברת איתי — זה לא נאבד.) אני יודע! (זה עשה פעולות.)
He came — he was living in Chevron; he left his wife and children and went to Yisroel Ber in Tiberias. And in Tiberias a great commotion was made: "Yisroel Ber has become Breslov!" Yisroel Ber! The words of Rabbainu must be printed so that the world is filled with them — the whole world, all of Israel. The goyim are not in the reckoning — they are not human beings, there is no if... is there a reckoning with a chicken? Today I, blessed be H"Y — this is all my vitality! (You know, Reb Yisroel — all the words you spoke with me — they have not been lost.) I know! (They have made their effect.)
## Segment 36
היה לי עונש — היה לי ויכוחים... הוא למד אתי בישיבה והיה תלמידו, ולמד אצלו. (איך קראו לו?) ר' צבי הירש, ר' צבי רוזנטל. (הוא היה תלמיד של חפץ חיים.) כן, תלמיד של... אוי ווי! אני רואה עכשיו — אז, בזמן שעבר עלי מה שעבר, לא ידעתי מה זה, לא יכולתי, היה קשה לי. כתוב בגמרא "הבא לטהר מטהרין אותו" — נו, מדוע מגיע לי צרות כאלה? אני רוצה להיות עובד ה' באמת, מדוע מגיע לי צרות? היה קשה מדוע. אבל עכשיו... זה היה קשה, אבל עכשיו, כל מה שעובר זמן יותר, אני רואה ומבין ומשיג ומכיר שזה היה טובה כזה שאין לה שיעור! עכשיו אני אתן מיליונים — אני רוצה קצת לסבול בזיונות, צרות. איפה הם? איפה אשיג? רק תקופה הזו היה מה שהיה, וזה היה הכל טוב, הכל בשביל הדורות לראות מה זה ברסלב ואיזה כח זה.
I was punished — I had arguments... He [Reb Tzvi] studied with me in the Yeshivah and was his [the Chofetz Chaim's] disciple, and studied with him. (What was he called?) Reb Tzvi Hirsh, Reb Tzvi Rosenthal. (He was a disciple of the Chofetz Chaim.) Yes, a disciple of... Oy vay! I see now — then, at the time that what passed over me passed — I did not know what this was, I could not [bear it], it was hard for me. It is written in the Talmud: "One who comes to purify himself — they assist him from Above" — nu, why do I deserve such troubles? I want to serve H"Y in truth — why do I deserve troubles? It was hard to understand why. But now... it was hard — but now, as more and more time passes, I see and understand and grasp and recognize that this was such a goodness that has no measure! Now I would give millions — I want to suffer a little humiliation, troubles. Where are they? Where can I find them? Only in that period was what there was — and all of it was good, all of it for the sake of the generations to see what Breslov is and what power this is.
## Segment 37
גם כן... כשהוא אמר דברים לא יפים, אז קמתי מהכסא ואמרתי לו: "אני לא רוצה לראות אותך!" אני יצאתי מהחדר ונתתי עם הדלת... אני לא נכנסתי אז בלילה הזה אליו. והוא — היה דרכו להתפלל כמו פה, ותיקין, כן. הוא לא היה לו... מנין החסידים שלו היו מתפללים לפני חצות היום בשעה תשע, עשר — הוא לא התנגד על זה, הוא התפלל עם הספרדים. בזמן שהוא התפלל — היה שריפה! אחרי התפילה הוא בא, הוא מצא שריפה — והבת שלו מספרת לו שהיה לו נס שלא נשרפה! על כל פנים, אז הוא אמר לה: "זה היה לי עונש — ישראל בער! היה לי עונש, היה לי ויכוחים..." ככה הוא אמר לבת שלו: "היה לי ויכוחים עם ישראל בער ונעשה ברוגז — אז ברוך ה' שנצלת! ברוך ה' שאת נשארת בחיים!" אז היא אמרה לו: "אני אומרת לך — אני שומעת הויכוחים ואני רואה שהוא... הצדק איתו!"
Also... when he [Reb Yisroel Karduner] said unbecoming things [to me], I rose from my chair and said to him: "I do not want to see you!" I went out of the room and gave [a slam] with the door... I did not enter to him that night. And he — his practice was to pray at vatikin [sunrise], yes. He did not have... his minyan of Chassidim would pray before midday at nine, ten o'clock — he did not object to this; he prayed with the Sephardim. While he was praying — there was a fire! After the prayer he came, he found a fire — and his daughter tells him that he had a miracle that she was not burned! In any event, so he said to her: "This was my punishment — Yisroel Ber! I had a punishment — I had arguments..." So he said to his daughter: "I had arguments with Yisroel Ber and became angry — so blessed be H"Y that you were saved! Blessed be H"Y that you remained alive!" So she said to him: "I am telling you — I hear the arguments, and I see that he... the right is with him!"
## Segment 38
אוי ווי — מה שהיה לי! יש הרבה סיפורים, הרבה, הרבה עניינים נעלמים מה ש... אוי! עכשיו ניתן כמה... כל הכסף של העולם שיהיה מעשה כזה! כן — רב מוטל, ישראל בער של הויכוחים ושל... היה תקופה. והכל היה בעיתו ובזמנו. אני הייתי צריך לקבל מרבי ישראל ולא היה אפשרות כזה — רק על ידי הבזיונות והשפיכות דמים והצרות שסבלתי מכולם. אני הייתי לבדי, לבדי נגד כולם! איך אפשר דבר כזה? מה שסבלתי, מה שעבר עלי — זה... אין דיבורים לדבר. כמה שאני אספר — אין עוד, אין עוד כלום. כמה שציערתי את האבא ואת האמא שלי — האבא שלי היה עיוור והיה עני — ואני עשיתי הכל לעשות רצון האבא, לקיים מצוות כיבוד אב ואם....
Oy vay — what I had! There are many stories, many, many hidden matters about what... Oy! Now I would give something... all the money in the world that there should be such an episode! Yes — Reb Mottel, Yisroel Ber of the arguments and of... it was a period [unto itself]. And everything was in its time and proper moment. I had to receive from Reb Yisroel — and there was no possibility of this except through the humiliations and the bloodshed and the troubles I suffered from everyone. I was alone — alone against everyone! How is such a thing possible? What I suffered, what passed over me — this... there are no words to speak. However much I tell — there is still more, there is still more beyond it. How much I pained my father and my mother — my father was blind and was poor — and I did everything to fulfill my father's will, to fulfill the commandment of honoring one's father and mother....
## Segment 39
אני הייתי הגרוע מכולם — אני הייתי איש פשוט וגרוע מכולם. הרב אלפנדרי — הוא היה גר בצפת. הוא בא לטבריה, לטבול בחמי טבריה. אז אני ירדתי מהישיבה, ירדתי ואמרתי להרב אלפנדרי: "אני יש לי בקשה ממך — אני רוצה לשמש אותך." הוא היה גאון עולמי, כן. הוא היה לו דיבור. וגיבור כזה! הוא שמע איך שאני אומר "ליקוטי תפילות" [=ליקוטי תפלות, של רבי נתן]. אז אחר כך הלכתי ובאתי לחדר שלו ואמרתי לו: "מה אתה רוצה? מה אתה צריך?" הוא אמר: "אני רוצה לשמש אותך! זה אני רוצה!" הוא היה איש אמת? כן. הוא היה זקן גדול והוא היה גיבור, גיבור מאד — הוא לא שאל לכל הרבנים. הוא אמר לי: "אני שמעתי על רבי נחמן, שמעתי גדולות, שהוא גאון גדול! אבל מה שאני שומע ממך? לא ידעתי מזה כלום! עכשיו — אני רוצה לשמש אותך!"
I was the worst of all — I was a simple man, the lowliest of all. Rav Alfandari — he lived in Safed. He came to Tiberias to bathe in the hot springs of Tiberias. So I came down from the Yeshivah and said to Rav Alfandari: "I have a request of you — I want to attend upon you [to serve you]." He was a world-renowned genius, yes. He had a [special quality of] speech. And such a warrior! He heard how I recite the Likutay Tefillos [Collected Prayers, by Reb Noson]. So afterwards I went and came to his room and said to him: "What do you want? What do you need?" He said: "I want to attend upon you! That is what I want!" Was he a man of truth? Yes. He was a great elder and he was a warrior, very much a warrior — he did not ask the opinion of all the rabbis. He said to me: "I have heard about Reb Nachman, I have heard great things — that he is a great genius! But what I hear from you? I knew nothing of this! Now — I want to attend upon you!"
## Segment 40
פעם בא לטבריה רב שלמה — הגאון של הספרדים. "חכם באשי." הוא היה זקן וגאון — "אלפנדרי." הוא היה גאון וצדיק, הוא היה יחידי, לא היה לו אישה. הוא בא לטבריה ואני נכנסתי אליו — אצל הספרדים — אני נכנסתי אליו וביקשתי אותו: "אני רוצה זכות לשמש אותך..." אותו... נו. אני בקשתי אותו, והוא היה גאון — נו, יהיה ככה! הוא הסכים. להלביש לו את הנעליים ולעשות לו תה ולנקות — שימוש! הוא היה גאון והוא שמע על רבינו רבי נחמן, שהוא היה גאון וצדיק. איזה שמחה צריך להיות לנו שזכינו בעולם הזה להיות מקורבים לרבינו! אנחנו לא יודעים מה שזה!
Once Rav Shlomo came to Tiberias — the genius of the Sephardim. The Chacham Bashi [the Chief Sephardic rabbi of the Ottoman Empire]. He was an elder and a genius — "Alfandari." He was a genius and a Tzadik; he was singular — he had no wife. He came to Tiberias and I entered to him — at the Sephardic community — I entered to him and asked him: "I want the privilege of attending upon you..." upon him... nu. I asked of him, and he was a genius — nu, so be it! He agreed. To put his shoes on for him, to make him tea, to clean — service! He was a genius and he had heard about Rabbainu Reb Nachman, that he was a genius and a Tzadik. What joy we should have that we merited in this world to be close to Rabbainu! We do not know what this is!
## Segment 41
היה כמה גדולים שהם חשבו שהם משיח — שהם, שהם, והם והם! רק הם! הם דיברו מין דיבורים כאלה, אבל זה לא היה נכון — זה שהם דיברו הם טעו! כן! רק רבינו הקדוש! אצלו אין שום טעות — מה שהוא גילה... איזה דיבור... איזה דיבורים — כל דיבור מבורר! הלכה למשה מסיני!
There were some great ones who thought they were Messiah — that they, they, and they and they! Only they! They spoke such kinds of words, but it was not correct — what they spoke, they erred! Yes! Only our holy Master! With him there is no error whatsoever — what he revealed... what a word... what words — every statement clarified! Halacha l'Moshe miSinai — [revealed] like a law given to Moses at Sinai!
## Segment 42
בצפת היה גר זקן אחד — זקן גדול — קוראים לו, קראו לו בשם הרב אלפנדרי. הוא היה אדם גדול מפורסם בכל העולם — אתה יודע מזה? (לא שמעתי עליו) לא שמעת עליו? איך זה? נו — אתה אדם צעיר ואני זקן. ואני שמעתי מהרב הזה בטבריה שהוא אדם גאון גדול וחכם גדול וירא שמים גדול. הוא היה תקיף מאד נגד הרבנים שהוא הבין שהם לא בסדר — אז הוא לא השגיח מה שהם רבנים, הוא אמר האמת. הוא גר — היה גר בצפת — והוא היה בכל לילה קם, בכל לילה בחצות לילה, ובוכה לפני ה' יתברך על החורבן בית המקדש. כן. הוא היה גאון, אבל הוא היה ירא שמים גדול — והוא היה קם בכל לילה בחצות ובוכה לפני ה' יתברך מאד, בדמעות. אני לא הייתי בצפת, אבל שמעתי ממנו — והוא בא בחורף, בטבריה, בשביל לעשות את האמבטיות בחמי טבריה.
In Safed there lived an old man — a great elder — called, they called him by the name Rav Alfandari. He was a great man, famous throughout the entire world — do you know of this? (I have not heard of him) You haven't heard of him? How so? Nu — you are a young man and I am old. And I heard of this rabbi in Tiberias, that he was a great genius and great sage and greatly God-fearing. He was very forceful against rabbis that he understood were not in order — he paid no heed to the fact that they were rabbis; he told the truth. He lived — he was living in Safed — and every night he arose, every night at midnight, and wept before H"Y over the destruction of the Holy Temple. Yes. He was a genius, but he was greatly God-fearing — and he would arise every night at midnight and weep greatly before H"Y, with tears. I was not in Safed, but I heard of him — and he came in winter to Tiberias in order to take the baths at the hot springs of Tiberias.
## Segment 43
אז הספרדים ידעו כולם שהוא אדם גדול, אז הם נתנו לו חדר אצלם — אצל הספרדים, בר' מאיר בעל הנס — ונתנו לו חדר. ואני שמעתי שהרב אלפנדרי נמצא אצל הספרדים. אז הלכתי אליו. זה היה כבר אחרי שנעשיתי ברסלבר, אחרי הפטירה של רבי ישראל [קרדונר]. אחרי שנפטר רבי ישראל. ואני נכנסתי אצלו וביקשתי אותו: "אני רוצה לזכות לשמש אותו." והוא ראה שזה בלב שלם — כן, הוא היה מבין — אז הוא נתן לי רשות לשמש אותו. הוצאתי לו את הנעלים וסידרתי לו את המיטה, הבאתי לו תה. איזה שימוש... עבר כמה ימים. ואני התפללתי פעם אצל הספרדים, ואני התפללתי כמו שראיתי אצל רבי ישראל — תפילה — וגם אמרתי ליקוטי תפילות ותהלים, בדמעות, בהתעוררות, בהתלהבות. והוא שמע — בחדר שלו. אז כשגמרתי את התפילה ובאתי לשמש אותו ושאלתי אותו: "מה הוא צריך, מה הוא רוצה — תה, או איזה דבר, מה שהוא צריך?" אז הוא אמר לי: "אני לא צריך כלום. אני רוצה... אני לא רוצה שאתה... שאתה תשמש אותי!"
So the Sephardim all knew that he was a great person, and they gave him a room among them — at the Sephardic community, at [the synagogue of] Reb Meir Baal HaNes — and they gave him a room. And I heard that Rav Alfandari was at the Sephardic community. So I went to him. This was already after I had become a Breslover — after the passing of Reb Yisroel [Karduner]. After Reb Yisroel had passed away. And I entered to him and requested of him: "I want to merit to attend upon him [in the honorific plural form]." And he saw that this was wholeheartedly — yes, he was understanding — and he gave me permission to attend upon him. I took off his shoes, arranged his bed, brought him tea. What service!... Several days passed. And once I prayed at the Sephardic community — I prayed as I had seen by Reb Yisroel — prayer — and also I recited Likutay Tefillos and Psalms, with tears, with arousal, with fervor. And he heard — in his room. So when I finished the prayer and came to attend upon him, I asked him: "What does he need, what does he want — tea, or something, whatever he needs?" So he said to me: "I don't need anything. I want... I don't want you... you to attend upon me!"
## Segment 44
הוא לא ידע שאני ברסלבר — שאני... רק הוא שמע את הקול של התפילה. אז אמר לי: "אני לא רוצה שאתה תשמש אותי!" אני הייתי בן עשרים ושתים, בן עשרים ושלוש, והוא היה איש זקן וגאון כזה. אז זה לא... איך הוא גאון כזה ואני פשוט — אני אברך פשוט? היה קשר ביננו. וראיתי שהוא מדבר איתי על כמה דברים. וכוונתי לדעתו. והוא היה לו איזה דברים שהוא היה צריך להתיעץ עם איזה בן אדם, והוא התיעץ איתי. ואני אמרתי לו האמת. אז הוא הבין שאני איש אמת ואומר אמת — והיה קשר ביננו. והוא שאל אותי: "איך הפרנסה?" אז אמרתי: "אני בן ישיבה, אני לומד בישיבה." "ואיך הפרנסה? יש לך את הפרנסה?" הוא התעניין ושאל אותי. אז סיפרתי לו: "אני למדתי בישיבה. ואחרי שנעשיתי חסיד ברסלב — הם לא רצו להחזיק אותי בישיבה, ברסלבר. אולי הוא יעשה אחרים, אולי, אולי... לא רצו. אבל אף על פי כן הם לא יכלו לדחות אותי — אני לומד שמה מזמן מהבר מצווה. אז הם נתנו לי פחות מכל בני הישיבה — אני קיבלתי פחות מהם."
He did not know that I was a Breslover — that I... he only heard the sound of the prayer. So he said to me: "I don't want you to attend upon me!" I was twenty-two, twenty-three years old — and he was such an old man and genius. So this is not... how is he such a genius and I am simple — I am a simple young scholar? There was a bond between us. And I saw that he speaks with me about various matters. And I followed his thought. And he had certain things that he needed to consult with someone about — and he consulted with me. And I told him the truth. So he understood that I am a man of truth who speaks the truth — and there was a bond between us. And he asked me: "How is the livelihood?" So I said: "I am a ben yeshivah — I study in the Yeshivah." "And how is the livelihood? Do you have a livelihood?" He was interested and asked me. So I told him: "I studied in the Yeshivah. And after I became a Breslov Chassid — they did not want to keep me in the Yeshivah, a Breslover. Perhaps he will make others [into Breslovers], perhaps, perhaps... they didn't want [me there]. But nevertheless they could not send me away — I study there since my Bar Mitzvah. So they gave me less than all the other members of the Yeshivah — I received less than them."
## Segment 45
אז ספרתי לו שהחיים שלי ככה, בדוחק גדול — וסיפרתי לו שהם נותנים לי פחות מן האחרים בשביל שאני מחסידי ברסלב. הוא — את זה... בעוד איזה ימים, באו לבקרו הרבנים של האשכנזים ורצו לקחת אותו לבקר בישיבה שלהם — בישיבה אצל רבי מאיר בעל הנס של האשכנזים. והוא — באו אליו: היה הרב והגבאי של הישיבה ועוד בן אדם אחד, היה שלושה. והם באו אליו כמו ש... בכבוד ובהערצה. ודיברו איתו. והוא אמר להם: "מדוע אתם נותנים לאיש הזה פחות? אין לו פרנסה!" אז הם אמרו לו: "הוא איש יקר, הוא בן אדם עובד ה', אבל הוא אומר תמיד תהלים תפילות — זה לא בן ישיבה. ישיבה הוא רק ללמדן, אבל הוא לא שומר הזמנים של הישיבה, הוא הולך בין ההרים. הוא איש כשר, אבל לא בן ישיבה. מה שאנחנו נותנים לו — זה רק, רק מצד החסד שאנחנו מרחמים עליו." נו — אז הוא, אז הוא התרגז עליהם ואמר להם: "שהתהלים שלו יותר חשוב אצל ה' יתברך מהלמדנות שלכם, מהלמדנים שלכם!"
So I told him that my life is this way — in great difficulty — and I told him that they give me less than the others because I am of the Breslov Chassidim. He — this... several more days passed, and the rabbis of the Ashkenazim came to visit him and wanted to take him to visit their Yeshivah — the Yeshivah at [the synagogue of] Reb Meir Baal HaNes of the Ashkenazim. And they — came to him: there was the rabbi and the gabbai of the Yeshivah and one more person — three. And they came to him like... with honor and reverence. And they spoke with him. And he said to them: "Why do you give this man less? He has no livelihood!" So they said to him: "He is a precious man — he is a person who serves H"Y — but he always recites Psalms and prayers. That is not a Yeshivah student. A Yeshivah is only for a Torah scholar; he does not keep the Yeshivah's set times — he goes among the mountains. He is an upright man, but not a Yeshivah student. What we give him is only, only out of the kindness that we have compassion on him." Nu — so he, so he became incensed at them and said to them: "His Psalms are more important before H"Y than your Torah scholarship, than your scholars!"
## Segment 46
אוי, אוי, אוי — כל הזמן! ואני ירדתי אליו כל יום, אבל לא זכיתי לשמש אותו — כי הוא לא רצה בשום אופן — והוא... וראיתי שהוא, כשסיפרתי לו שאני מחסידי ברסלב ושסיפרתי לו מה שאני סובל, הוא אמר לי: "חסיד ברסלב! זה דבר יקר מאד! זה דבר חשוב מאד!" כן, ככה הוא אמר. נו — כבוד להרב, להרב שבא אליו. נו — בסוף, בשביל שהוא אמר להם, אז הם נתנו לי הוספה — חצי לירה בחודש! אחרי שהוא דיבר איתם. אוי, אוי, אוי — אדם גדול, מפורסם בכל העולם, גאון, קדוש! והרב אלפנדרי... כנראה — מי זה שאמר "אני לא יודע"? אתה צעיר, ואולי הוא נמצא כבר לפני שנולדת. אבל עד היום השם שלו הוא גדול מאד — הרב אלפנדרי. תתעניין, תשאל — אולי את הספרדים — על הרב אלפנדרי. הוא עשה ספרים הרבה, והוא היה אדם מפורסם בארץ ישראל ובכל העולם.
Oy, oy, oy — all the time! And I went down to him every day, but I did not merit to attend upon him — because he absolutely did not want [this] — and he... And I saw that he, when I told him that I am of Breslov Chassidim and told him what I endure, he said to me: "A Breslov Chassid! This is a very precious thing! This is a very important thing!" Yes, so he said. Nu — honor to the rabbi, to the rabbi who came to him. Nu — in the end, because he said [this] to them, they gave me an increase — half a lira per month! After he spoke with them. Oy, oy, oy — a great man, famous throughout the entire world, a genius, holy! And Rav Alfandari... apparently — who is it who said "I have not heard of him"? You are young, and perhaps he was already [present in the world] before you were born. But to this day his name is very great — Rav Alfandari. Inquire, ask — perhaps of the Sephardim — about Rav Alfandari. He wrote many books, and he was a man famous in the Land of Israel and throughout the entire world.
## Segment 47
מזמן שאני הייתי ילד, הייתי ילד עני — האבא שלי היה עיוור בשתי עיניו, והאמא שלי היה לה — היא קיבלה את זה ב[אהבה]. אני מכל ימי חיי למדתי — מתחילה רק בישיבת סלונים. ועכשיו אני, אני לא רוצה לשמוע מהם — בעלי גאווה כאלה! הם קיבלו כל הכסף של אמריקה, הם קיבלו ולא נתנו [לי] בשביל חתיכת לחם. כן — רב משה קלירס היה לו בן, אברהם מרדכי קלירס — הוא עשה בנק מהכסף של אמריקה, הוא עשה בנק, והבנק שלו היה עשיר יותר מכל הבנקים! הילדים שלי לא היה להם חתיכת לחם לאכול, והם היה להם כל הכסף של אמריקה אצלם. ואני לא היה לי לא נעל ולא לחם ולא כל מיני דברים ולא בגד להילדים שלי. היה לי עשרה ילדים וכולם היו צריכים לאכול ולא היה לי. לא נתנו לי. מדוע? אני לומד בספרי ברסלב! זה כל ה... זה סלונים. ואמרו: "אסור לרחם עליו! הוא צריך להיות בין עניים בכותל המערבי — לא בישיבה!" ולא נתנו לי אפילו חתיכת לחם בשביל הילדים. לא נתנו לי. ניסים ונפלאות שאני חי! לא היה לי לחם לאכול. כן, כן — זהו סלונים. תמחול לי, אני לא רוצה לדבר לשון הרע אפילו על שום אחד מישראל, אבל זה היה ממש.
From the time I was a child — I was a poor child — my father was blind in both eyes, and my mother had — she received this with [love]. All the days of my life I studied — at first only in the Slunim Yeshivah. And now I — I do not want to hear from them — such arrogant ones! They received all the money from America, they received it and gave nothing for a piece of bread. Yes — Rav Moshe Klirs had a son, Avraham Mordichai Klirs — he made a bank from the American money, he made a bank, and his bank was richer than all the banks! My children did not have a piece of bread to eat, and they had all the American money with them. And I had neither a shoe nor bread nor any kind of thing, nor clothing for my children. I had ten children and all of them needed to eat — and I had nothing. They did not give me. Why? I study from the Breslov books! That is the whole [story]... that is Slunim. And they said: "It is forbidden to have compassion on him! He belongs among the poor at the Western Wall — not in the Yeshivah!" And they did not give me even a piece of bread for the children — they did not give me. Miracles and wonders that I am alive! I did not have bread to eat. Yes, yes — that is Slunim. Forgive me — I do not want to speak ill [lashon hara] of any member of Israel — but this was literally so.
## Segment 48
לא יום אחת, שבוע אחת — שנים! לא היה לי לחם, רק לחם לאכול — לא?! אני ולא הילדים שלי. לא היה לי לשלם שכר לימוד, אז הם שלחו הילדים הביתה... "קברי צדיקים?" הצדיקים השקרנים — אתה מבין מה שאני מדבר? (כן.) "אסור לרחם — הוא לומד ספרי ברסלב!" בתוך הישיבה — זה אסור לרחם. היה הרב אלפנדרי, הוא היה גאון, גאון עולמי וצדיק — הוא ביקש. אני הייתי אצלו ושמשתי אותו, אז בקשתי ממנו שידבר איתם שיתנו לי לחם לאכול, לא? "אנחנו ניתן לכל ישראל — רק לברסלב, לברסלב לא?! כי הוא לומד ספרי ברסלב בתוך הישיבה?!" (הרב אלפנדרי דיבר איתם?) יוא, כן. (נו — מה?) נתנו חצי לירה לחודש. הם הלכו, הם אמרו לו שלא יתנו — אבל הם פחדו [ממנו]. הוא היה לו שם גדול, הרב אלפנדרי — הוא היה גאון בתורה וחסיד. כן, הוא ביקש ממני לקבל... עוד לא היה לי לחם לאכול, לא היה לחם, רק לחם לבד לא היה. והם היה להם כל הכסף של אמריקה אצלם, הם היה להם שם גדול בעולם כאילו הם צדיקים. השם היה בכל העולם. הם אמרו: "אני לומד בישיבה? אני לומד ספרי ברסלב — אני לומד בישיבה?! הם לא רוצים אותי!" אני נולדתי בטבריה, והם אמרו: "לא, הוא לומד ספרי ברסלב, אנחנו לא ניתן לו — הוא לא בן ישיבה!"
Not one day, not one week — years! I had no bread — just bread to eat — is that not [the least one can ask for]?! I and also my children. I had no money to pay tuition, so they sent the children home... "Graves of the Tzadikim?" The false Tzadikim — do you understand what I am saying? (Yes.) "Forbidden to have compassion — he studies Breslov books!" In the Yeshivah — this is forbidden to show compassion. There was Rav Alfandari — he was a genius, a world-renowned genius and Tzadik — he interceded. I was by him and attended upon him, so I asked of him that he speak with them that they should give me bread to eat, is that not [reasonable]? "We will give to all of Israel — but to Breslov, to Breslov, no?! Because he studies Breslov books inside the Yeshivah?!" (Rav Alfandari spoke with them?) Yoa, yes. (Nu — what [happened]?) They gave half a lira per month. They went; they said to him they would not give — but they were afraid [of him]. He had a great name — Rav Alfandari — he was a genius in Torah and a pious Chassid. Yes, he asked me to receive... I still had no bread to eat — there was no bread, just bread alone there was none. And they had all the American money with them; they had a great reputation in the world as if they were Tzadikim. The name was throughout the whole world. They said: "I study in the Yeshivah? I study Breslov books — I study in the Yeshivah?! They don't want me!" I was born in Tiberias, and they said: "No — he studies Breslov books, we will not give him — he is not a Yeshivah student!"
## Segment 49
זה ניסים ונפלאות שאני נשארתי בחיים — אני והילדים. אבל ה' יתברך הוא מרחם, ה' יתברך מרחם — והאמת... השקר נופל, האמת חי וקיים! השקר, סוף כל סוף הוא נופל. אני זוכר — הם היו במעלה עליונה, נפלו וירדו לגמרי! הם לא נתנו לי לא לחם ולא לשתות: "שילך לירושלים בין העניים שיושבים בירושלים בכותל המערבי!" לא נתנו... ניסים ונפלאות... הבנים שלי לא יודעים — לא יודעים מה זה "אלף" ומה זה "בית" ומה זה "קמץ" ומה זה "פתח" מה... הישיבה ראש חודש, והילדים לא הביאו כסף, אז שלחו אותם הביתה. לא יכלו, לא ידעו — לא היה לא אוכל ולא [כסף] ללמוד. כן. אוי, אוי, אוי — כל שונאיו נפלו, נפלו כולם. לא נשאר בית כנסת אפילו אבן אחת לא נשאר! הממשלה קנה המקום של הבית כנסת שלהם, שלמו לקחו כסף הרבה... ניסים נפלאים שאני והילדים שלי נשארנו בחיים.
It is miracles and wonders that I remained alive — I and the children. But H"Y has compassion, H"Y has compassion — and the truth... the falsehood falls; the truth lives and endures! The falsehood, in the end, falls. I remember — they were at the highest level [of honor] — they fell and descended completely! They gave me neither bread nor drink: "Let him go to Jerusalem among the poor who sit in Jerusalem at the Western Wall!" They did not give... miracles and wonders... My sons do not know — they do not know what an "aleph" is and what a "beis" is and what a kamatz is and what a patach is, what... At the Yeshivah on Rosh Chodesh, the children didn't bring money — so they sent them home. They could not, they didn't know — there was neither food nor [money] to study. Yes. Oy, oy, oy — all his enemies fell, they all fell. There does not remain even a single stone of the synagogue! The government bought the place of their synagogue; they paid — they took a great deal of money... Wondrous miracles that I and my children survived.
## Segment 50
סלונים היה לו שם בכל העולם — סלונים, סלונים, סלונים — אבל השקר!... ויורד ונופל. (רבי נחמן מברסלב — מתי הוא יבוא?) הוא יבוא — הוא כבר בא! רואים שבכל העולם, בכל יהודי, הוא לומד עם כל ישראל — הדרך איך לעבוד ה' באמת. אמת כזה שלא היה, לא היה! אבל... "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם!" ר' נחמן אמר "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם" — נו, הוא חיפש כבוד ופרסום?! זה היה... כמה שאמר — עוד לא מגיע אפילו לאיזה חלק מזה... רבי נחמן הוא... "אני..." ורבי נחמן אמר: "אני ורבי נתן מצחקים מכל העולם!" כן, ככה אמר: "אני ורבי נתן מצחקים מכל העולם!" דיבורים כאלה... נכד הבעל שם טוב!... [הוא] מתקן את כל העולם — כל הרשעים, כל הכופרים, כל השונאים — מתקן, מתקנים! רבי נחמן אמר: "אפילו יש חולים שאין להם רפואה — ואני יכול לרפאות!" ככה הוא אמר, ככה כתוב בספר! שניים בעולם — האמת היה שניים: רבי נחמן ור' נתן! ואמר: "אני ורבי נתן מצחקים מכל העולם!" מי, מי יכול לספר, מי יכול לדבר?! זה היה חידושים כאלה — אין פה לדבר! גילו אמת ואמונה, ועושה מכל העולם צדיקים — מכל הרשעים, מכל הכופרים — עושים צדיקים! אפילו החילונים יודעים מזה!
Slunim had a name throughout the entire world — Slunim, Slunim, Slunim — but the falsehood!... and it descends and falls. (Reb Nachman of Breslov — when will he come?) He will come — he has already come! One sees that throughout the whole world, with every Jew, he teaches all of Israel — the way to serve H"Y in truth. Such truth as has never been, never been! But... "A novelty such as myself has still not been in the world!" Reb Nachman said "A novelty such as myself has still not been in the world" — nu, was he seeking honor and publicity?! This was... however much he said — one still has not arrived even at some fraction of it... Reb Nachman, he... "I..." and Reb Nachman said: "I and Reb Noson laugh at the entire world!" Yes, so he said: "I and Reb Noson laugh at the entire world!" Such words... The grandson of the Baal Shem Tov!... [He] rectifies the entire world — all the wicked, all the heretics, all the enemies — he rectifies, they are rectified! Reb Nachman said: "Even if there are sick ones who have no cure — I can heal!" So he said, so it is written in the book! Two [men] in the world — the truth was two: Reb Nachman and Reb Noson! And he said: "I and Reb Noson laugh at the entire world!" Who, who can tell it over, who can speak of it?! These were such novelties — there are no words to speak! They revealed truth and faith, and make Tzadikim of the entire world — from all the wicked, from all the heretics — they make Tzadikim! Even the secular ones know of this!