Sichos HaRan §32

לב. וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה וכו' וכו' כי אמונה הוא דבר חזק מאד וכו' וכו' עיין שם.

עיין לקמן אות קא, שפשיטות הוא גבוה מן הכל. ולכן אין צריכים חכמות כלל רק תמימות ופשיטות ואמונה. וצריך תלמוד לשוות השני דיבורים, כי כאן משמע שאמונה היא חזקה ועל ידיה באים לרצון שהוא למעלה מהחכמה. אז מה השיווי בין פשיטות ורצון, או שהם אותו דבר, כי כן מצינו בספרים הקדושים "רצונו הפשוט". ולכאורה אצל השם יתברך הפשיטות יכול להיות רצון מתחילה ועד הסוף, ותמיד יהיה למעלה מחכמה וכל המידות, אבל אצל האדם, הפשיטות שלו עדיין לא מגיע לרצון, האמונה והפשיטות שלו היא חזק מאד, עד שיצמח ויתגדל להיות ממש רצון, ודו"ק.

עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר (ספר אגרות חסידים מארץ ישראל, אגרת ס"ה, שנת תקנז) שכז"ל כי התחלת הרע היא מן השכל דמיני' דינין מתערין ומרגלא בפומייהו דצדיקייא שיחת חולין על פ' (ויקרא כא:ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות. כי ההתחלה שהיא השכל ממנו נמשך הזנות, וכמה נאבדו ונתפקרו מן השכליים. ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה (עיין מש"כ בזה במסכת עירובין דף ק:). וכמעט רגע הכריעו בדעת ישרה הוא קו היושר המכריע ועמדו רגליהם על האמונה הגדולה כאמור שהיא למעלה מן השכל. הנה כי כן היא דרך האמונה. כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום וכו' ע"ש באריכות (וכן בלקוטי מוהר"ן תורה לא: שלמות כל הדברים היא האמונה וכו').

ורואים מזה שאע"פ שרבינו הזהיר בליקוטי מוהר"ן תורה סא לא לזלזל בשום ספר שלא נכתב בדרך חקירות ופגם אמונה, עכ"ז יש עדיין הקפדות לבחור בדרך הטוב.

ועיין בהדקמה לספר עמק המלך ז"ל ומפני שראו מקצתם, שנאספו נפטרו יודעי סודות האר"י זלה"ה, חזרו מקצתם אל בעלי עולם התוהו, ומקצתם היו מרכיבים דברי הרב משה קורדואירו עם דברי האר"י, עונם גדול מנשוא, 'כי לא תהו בראה לשבת יצרה' (ישעיה מה:יח) בעולם התיקון, וכדי שלא לעסוק בספרים כאלו וכו' ע"ש. [בענין השוואת קבלת הרמ"ק למה שגילה האריז"ל, עיין חיי מוהר"ן שסד].

ולהלן שם כז"ל והורצה לצאת ידי חובתו הוא הלומד לשם שמים, לעשות מהבל פיו רקיעים ושמים החדשים, לא יעסוק בספרים הללו הן חדשים גם ישנים, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ספרי המחברים של עולם התוהו לא יועילו כי תהו המה, וכוונתינו לתקן בעולם התיקון, והשומע לי ישכן לבטח וכו' ע"ש.

ולהלן שם ז"ל אבל אין דעתי נוחה מן הפירושים שחיבר הרב רבי משה וכו' וכו' ע"ש.

ובהקדמה שניה, פרק ב, דברי שבח על הרמ"ק אע"פ שלא ידע מסודות האר"י.

ובהקדמה שלישית פרק ו ד"ה וזה הדבר וכו' ואינם מפרשים אותו על הדרך של מורנו הר"ר משה וכו' וכו' להיות שניכרים יתרון הסודות של האר"י ז"ל, כיתרון אור השמש על אור הלבנה, והוא ניכר שעדיין לא היתה מתגלה העת רצון מלמעלה בזמן מורנן הרמ"ק ז"ל כמו בזמן האר"י ז"ל, ולא ינתן רשות לפי מדריגתו יותר לגלות. וכן מצאתי שגם הר"ר יוסף וכו' נתגלה עליו רוח הקודש מלמעלה, ובא אליו המגיד בכל יום וגילה לו סתרי תורה, והרי הוא כתב בעצמו 'ידוע מתוך דברי הפרדס שבכמה מקומות לא חש לקמחיה', ע"כ.

ושם ד"ה וכל הדברים כז"ל והאר"י ז"ל לא רצה ללמדו (-ר' יוסף קארו) ואמר שנשמתו אינה מסוגלת לקבל חכמה יותר אלא על פי הדרך של רמ"ק ז"ל. וסימן לדבר שבכל פעם שישב כבוד מרונו הר"ר יוסף קארו לפני ללמוד, תכף כשהתחיל לגלות לו סוד אחד, התחיל כבוד מורנו הר"ר יוסף קארו לישן ולהתנמנם, ע"כ. וע"ש ד"ה וכן היה שכתב שקבלת הרמ"ק בבחי' חד סמכא. וע"ש ד"ה וגם החכם מורנו הר"ר עמנואל (הרמ"ע מפאנו, הילולה שלו היום ד' אב, ערב הילולה של האריז"ל), לאחר שמסר המון כסף להשיג ספר הרמ"ק, זכה לקבלת האר"י וכ' אילו לא זכינו שבא אלינו וכו' לא זכינו לאור התורה מעולם.

בענין קושיות על השם יתברך – עיין לקמן אות מ, קיח, קמו, ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה נב ומש"כ שם.