sichos section intro Source: https://ajew.org/reader/sichos/4/intro Segment 1 HE: ב"ה התחלתי לתרגם הספר לאנגלית ושם הוספת הרבה ביאורים והערות ויתכן לא הספקתי להעתיק אותם ללשון הקודש פה. Segment 2 HE: א. כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים (תהלים קלה:ה ). דוד המלך ע"ה אמר: כי אני ידעתי, אני ידעתי דיקא , כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו, ואפלו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, וכו' וכו' ועל כן אמר 'כי אני ידעתי', אני ידעתי דיקא , כי אי אפשר לספר כלל, ע"ש. Segment 3 HE: מה שרבינו דייק 'אני' שאי אפשר לספר לאחר, מובן, אבל קשה איך דייק שאי אפשר לספר אפילו לעצמו מיום ליום, והרי דוד המלך אמר, ידעתי, שלכאורה סובל ש לושה פירושים, ידעתי כבר בעבר עד עכשיו, אי נמי, רק בעבר ידעתי – אבל אי אפשר לפרש כן אלא כאשר מפורש כן, כי בסתם לא נתבטל הידיעה. אי נמי, יודע אני עכשיו. ולפי הפירוש הראשון, הרי דוד המלך מספר איך שכבר ידע מגדולתו, ואם היות ששאר אנשים לא ידעו הגדולה, כי 'אני' דייקא , אבל לא שולל את עצמו מהידיעה עכשיו בהוה. ולכאורה אדרבה, אם דוד המלך היה אומר, אני יודע, היה ניתן לדייק, וכי לא ידע את זה כבר בעבר, ועל כרחך הידיעה של עכשיו מיוחד. (דבר זה העירני בחור אחד בכותל המערבי). Segment 4 HE: וכן יש לעיין להבין כוונת רבינו שאינו יכול לספר מיום לחבירה את הזריחה והתנוצצות, האם באותו יום הוא כן יכול להביע אומר את הזריחה והתנוצצות? כי לכאורה הפירוש של זריחה והתנוצצות הוא גופא זה שאינו ניתן לממש כלל במילים – וכמו שרבינו בעצמו אומר בהמשך ז"ל מה שאי אפשר לפה לספר ע"כ . אלא די"ל שכל עת ששורה עליו הזריחה וההתנוצצות, הוא יכול לדבר מתוך ההשראה להוציא מילים שמעידים על אותו הזריחה והתנוצצות. ועם כל זה, אותם מילים לא יספיקו לכלול בתוכם עוצם ותוקף הזריחה , כי אפשר לפה לספר , ולכן אי אפשר לספר את הזריחה ליום אחרת. Segment 5 HE: וי"ל אפילו לא היה אומר אני, רק – ידעתי, היה ניתן לדייק, שרק הוא ידע, ולא אחרים. והרי 'אני' לכאורה מיותר לגמרי. ופירוש 'אני' גילה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה עג , שהוא ענין התקשרות א-נ-י, אלף שהוא בחי' צדיק, נ – בחי' דיבור, י – בחי' מחשבה, והוא כלי שבו השם יתברך מוריד לו שפע, ע"ש. וי"ל שזה כוונת דוד המלך כמו שגילה רבינו כאן, 'אני ידעתי', שאותם מילים שדוד הוציא בהשראה של הזריחה והתנוצצות בידיעת גדולת השם יתברך, הם בחי' 'אני', והרי אני ידעתי, אבל רק 'אני', רק אותם המילים שהוציא מתוך ההשראה, שהם בחי' אני כנ"ל, אבל עוצם תוקף הידיעה אי אפשר לספר ולדעת מיום ליום. אכן כאשר ידעתי את זה, אני ידעתי! אני בעצמי, וכמו שרבינו פירש בליקוטי מוהר"ן תורה כב , ובחיי מוהר"ן קמז , אני זה הנשמה – ועיקר הזריחה והתנוצצות הם לבחי' הנשמה. והמילה 'אני' כאילו מיותר, כי זה מה שמספר את הידיעה, הוא מספר הבחי ' של 'אני' של הכלי שעשה כנ"ל. Segment 6 HE: ובזה מיושב מה שהקשיתי לקמן, כי באמת מצינו פסוקים שמספרים גדולת השם , כי בודאי יש ענין לספר גדולת השם כפי מה שהאדם זוכה להרגיש וכפי הזריחה וההתנוצצות שזוכה, אכן השבחים יהיו רק בבחי' מה שהפה יכול לספר, ואילו כאן דוד המלך גילה שיש ידיעה מעבר ומעל מה שיכולים לספר בפה. וזה מה ש רבינו אומר כאן ז"ל שמה שכתוב אחריו (תהלים קלה:ו ) 'כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ' וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח 'כי אני ידעת', ע"ש. Segment 7 HE: כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו' דוד המע"ה אמר כי אני ידעתי. אני ידעתי דייקא , כי גדולת הבורא ית ' א"א לומר לחבירו , ע"ש. באשרי (תהלים קמ ה:ו ) כתוב ועזוז נוראתיך יאמרו וגדולתך אספרנה , הרי שהפסוק פתח בלשון רבים – יאמרו, הם יאמרו, וסיים ביחיד, שהוא בעצמו – אספרנה (אכן התרגום: ורבנותך ישתעון , תירגם גם אספרנה שהולך על הרבים, ואולי הא' יתירה, או שי"ל שמה שהוא יספר הם יספרו, ודו"ק ) . ויש לעיין מה הבדל בין נוראות השם ששייך לאמירת הרבים, ואילו גדולת השם כל אחד לעצמו. ואולי י"ל שעיקר גדולת השם הוא ביחודו , מה שאין כן הנוראות הם מצד הצמצומים ולכן שייך להרבים . כי צריכים להעלות בחי' אני לבחי' אין, ובבחי ' זו כתיב אין אלהים (דברים לב:לט ). עיין כל זה באריכות בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל שסא -). Segment 8 HE: ואכן באשרי כתוב שהוא באמת יספר, שלכאורה אין זה בבחינת מה שרבינו כתב שאי אפשר לספר, ו י"ל שלכן לא כתיב אספר, אלא אספרנה , כאילו כתיב אספר קצת ממנה, כי על כל פנים צריכים לספר מה שיכול. Segment 9 HE: והנה לקמן אות ג' רבינו גילה בענין תכלית ידיעה שלא נדע, ולשון זה הוא לשון רבים, וי"ל שאכן האדם בינו ובין עצמו כן יכול להשיג ידיעה (ואע"פ שרבינו אמר על עצמו שהגיע לזה, י"ל כי כן היה מספר את זה, אבל בינו לבין עצמו מה שלא היה יכול לספר, כן היה יכול להשיג ידע). ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה סה, שתפילה יכולים להשיג התכלית שהוא אחד. אלא שידיעה כזו גופא הוא בחי' לא ידע, כמבואר בתורה ד:ט, וזה גם כן בסוד אני-אין שהבאתי , כמבואר שם ברמח"ל שאפילו הי"ש הנשאר בכתר הוא בחי' אין. Segment 10 HE: יש לציין – מענין לענין, שרבינו אמר שממנו יכולים לדעת גדולת השם, עיין הקדמה לספר כוכבי אור. Segment 11 HE: ואמר, שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" וכו' ע"ש. Segment 12 HE: יש לציין שגם בזוהר הקדוש ( ח"ג דף קל.) מגלה שיש מקומות בתורה שענינם הרבה יותר גבוה, אע"פ שקדושת כל פסוקי התורה שוה . ועיין במפרשים על בבא בתרא (טו.) בענין הח ' פסוקים האחרונים שבתורה. ובשושן סודות הרמב"ן גילה שפסוקים שיש בהם כ"ו תיבות הם מיוחדות. ועיין בשו"ת הרמב"ם רסג , בענין עמידה לשמיעת עשרת הדיברות בקריאת התורה, שכז"ל צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה ומה שמדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה , וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסותם כל הפתחים שמביאים לזאת האמונה הרעה וכו' וכו' ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה וכו ', עכ"ל. ואין הכרח שדברי רבינו כאן נוגעים להנידון הזה, ואכמ"ל. Segment 13 HE: ב. טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך, וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו, מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר, הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו, ע"כ. Segment 14 HE: בזה רבינו ממש הראה איך לאחוז בדרך היחוד של קודם החטא ושלעתיד לבוא, עיין דברי הרמח"ל בספר אדיר במרום עמוד תיד -תטו , תטו- תיז . וזה קשור גם למש"כ בחיי מוהר"ן (אות מד) בענין תמידית המחשבה שאינה מפסקת ע"ש. וקשור מאד למה שרבינו גילה כאן בשיחות הר"ן אות רסט ז"ל לענין הבלבולים שמבלבלים את האדם בעבודתו, שלפעמים נדמה שכך הוא צריך לעשות ולהתנהג, ואחר כך נדמה לו שלא כן היה צריך להתנהג רק בדרך אחר וכו ', ולפעמים יש להאדם בלבלולים גדולים מזה. ענה ואמר: מה צריכין להתבלבל, איך שעושין – עושין , ובלבד שלא לעשות רע חס ושלום, עכ"ל. Segment 15 HE: ועיין בספר המספיק לעובדי ה', פרק הבטחון, ז"ל המעלה הרביעי היא מעלת ההפקדה, ופורשה דיפקיד האדם את עניניו או אחד מהם בידי השם יתעלה, ויערטל עצמו מכל צפיה ותשוקה, עד שאחת היא לו אם ישיג דבר שהוא משתוקק אליו או אם ישיג אם ההפך ממנו, ונמצא מסתפק במה שגוזר ועושה השם יתעלה. וזאת המעלה, אם אפשר למנות עם מעלות הבטחון, הריהי עליונה שבכלן , ואם אין למנותה ביניהן הריהי עליונה על כלן... ומה שנזכר במפרש על אודות ההפקדה בספרי הנביאים, הוא מאמר דוד עליו השלום (שמואל ב:טו:כה-כו), אם אמצא חן בעיני ה' והשבני והראני אתו ואת נוהו, ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו, עכ"ל. Segment 16 HE: [ויתכן שזה הענין המבואר במסכת נדרים דף לב. אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקב"ה מתמם עמו שנאמר (שמואל ב:כב) עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם , א"ר הושעיה כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנא' (בראשית יז ) התהלך לפני והיה תמים וכתבי והיית לאב המון גוים. כי תמים פירושו לא לדרוש עתידות, כמו שפירש הר"ן שם ו כמו שפרש"י עה"ת , וכהמשך הגמרא שם – כל המנחש לו נחש, וכן תמים הוא ענין הדרך של עתיק יומין כמובא ברמח"ל ] Segment 17 HE: בספר אמונת עתיך , תקנות והנהגות אצל החברים המקרבים להצדיק האמת, א:ג כז"ל ויאמר בזה הנסח: Segment 18 HE: רבונו של עולם, הריני מוסר עצמי אליך בכל תנועותי ומחשבותי ודבורי ומעשי, ותנועות ומחשבות ודבורים ומעשים של בני והתלויים בי, שיהיו הכל כרצונך הטוב עלי, ובהתקשרות לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה רבנו נחמן בן פיגא זכונו יגן עלינו עכ"ל. Segment 19 HE: [עוד טעות נמצא בספר שיח שרפי קודש ו:שז כז"ל נמצא בכתבי יד הרב החכם רבי יעקב רבי יעקב (הכפל שם) קלמנוביץ ז"ל שנכר שהעתיקו מאחד מגדולי אנשי שלומנו נסח תפלה הקשור לענין המבאר בשיחות הר"ן (סימן ב. קלח ע"ש) וזה לשונו: Segment 20 HE: הריני מוסר נפשי ורוחי ונשמתי וכל התנועות, וכל העשיות, וכל העבדות וכל המחשבות וכל ההטיות וכל הכפילות, וכל מה שעשיתי בין בדבור בין במחשבה בין בראיה בין בשמיעה בין במעשה, בין בהקיץ בין בחלום בין בשוגג בין במזיד בין באנס בין ברצון בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים, מנעורי ועד היום הזה ועד הרגע הזאת, שאני מבקש ומתפלל לפניך ומתחנן ומתנפל לפניך אדון כל התמלא ברחמים שיהיו הכל מסורים בידיך, ואתה ברחמיך הרבים תתקן את כלם שיהי הכל כרצונך הטוב באמת, ומעתה ועד עולם לא אסור מרצונך ימין ושמאל וכרצונך תמיד אעשה בכל עת ובכל זמן, אמן כן יהי רצון, עכ"ל. Segment 21 HE: והמעיין יראה שלא כיוון נכון למה שרבינו אמר למסור התנועות העתידות שיהיו רק כרצון השם יתברך, ואילו כותב על ענין אחר שהמעשים שכבר עשה ושיעשה שיהיו אז מסורים בידי השם יתברך לתקנם]. Segment 22 HE: ועיין בספר ליקוטים יקרים של המגיד (עמ' לו) שכז"ל כיון שהוא מוסר כל מחשבותיו להבורא ית ', שהוא ית ' ישלח לו במחשבותיו מה שהוא צריך לעשות, כמו שכתוב (תהלים נה:כג ) השלך על ה' יהבך, והוא רוצה וחושק ומתאוה לאיזה דבר חסידות, מסתמא הוא צריך לאותו דבר, והשם יתברך שלח לו אותה המחשבה, עכ"ל. ועיין לקמן אות ז' בענין המחשבות של ר' נחמן הורדנקא . Segment 23 HE: ג. כי לגדולת הבורא יתברך אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל. הינו שעדין אין יודעים שום ידיעה כלל כלל לא. וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע, הינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה וכו '. Segment 24 HE: ענין תכלית הידיעה אשר לא נדע – עיין ריש ספר עמק המלך ( א:א ) ז"ל נמצא שאור המאציל הכל, אינו [-אין לו] אות ודמיון כלל, והעולמות עומדים בתוך העיגול, הם כולם אותיות ודמיונים מגוונים, לבן ושחור ואדום וירוק, שסימנים " דרר " המלך שהוא ח'סד ד'ין ר'חמים . ומן העולמות אנו יודעים הפרש מה שבינם ובין המאציל-הכל, ועל ידם אנו יודעים שאין אנו יכולים לידע, וזהו התכלית, שנדע, הוא מה שלא נדע, והבן, עכ"ל. ומזכיר אותו עוד כמה פעמים. בשער ו' – עולם התוהו פרק מו, ד"ה שתי תשובות, כז"ל ולכן אומר: 'דין הניין לי, [מ]מה דלא הניין לי' [היינו בכוונת מכוון ברא הפגום]. כמו שאנו אומרים 'התכלית שנדע, הוא מה שלא נדע', כן הענין בכאן , הואיל וכוונתו יתברך להיות שורש טוב ורע בעולם, וכוונתו ' הניין ליה', ואמר 'לא אהניין ליה', שהחריב את העולמות הם הז ' מלכים שמלכו, ונבראו ז' עולמות מבני אדם וכו' ע"ש . Segment 25 HE: תכלית הידיעה שלא נדע. נראה לענ"ד שזה מקביל לענין רישא דלא אתיידע ( הג"ר של עתיק שעומדים למעלה מא"א ), והספקות שתלויים בו שאי אפשר לעמדו בהם, כמבואר בקל"ח פתחי חכמה פתח פו, ובספר אדיר במרום (מכון רמח"ל שג ). והיא באמת הגשר להנצחיות ולידיעה שלמעלה מעולמות של הזמן שלנו, כמבואר שם. Segment 26 HE: כי תשובה גבוה למעלה מן התורה על כן אין שום יאוש בעולם כי אם יזכה יהיו נעשין מעוונותיות ענין אחר לגמרי, וכמו שאמרו חז"ל שנתהפכין העוונות לזכיות. ויש בענין זה סתרי נסתרות וכו' ע"ש. Segment 27 HE: מה שכתב שתשובה גבוה למעלה מן התורה, לכאורה הכוונה שאימא למעלה מהפרצוף של תפארת בחי' תורה, שהוא ז"א. והסתרי נסתרות לכאורה הכוונה למה שמבואר בכמה מקומות ברמח"ל ובפרט בספר אדיר במרום (מכון רמח"ל שלה-), שאע"פ שהנהגת המשפט של ז"א לכאורה לא מוכרע להיות חוזר לטוב, כי הוא תלוי בבחירה, עכ"ז הוא רק השלתלשות של הנהגת א"א שמחזירו לטוב, ובסוף הכל יחזור לטוב. וזכה כל הרע יחזור לטוב (ומה שלא זכה, יתבלע לגמרי). Segment 28 HE: אכן יש לפרש שרבינו כיוון לעוד נסתרות, ויש לציין למה שמבואר בלקוטי הלכות שהצדיק שולח אנשיו למקומות שהוא לא יכול להגיע. ולמה שמבואר שלפעמים האדם חוטא כדי שזה יכריח אותו לחזור לגמרי בתשובה. Segment 29 HE: ד. עכשיו בעתים הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר וכו' וכו' כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות וכו' ע"ש. עיין בבא בתרא כה: מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב, ומש"כ שם. (ומצינו בסוטה מח, ובעוד מקומות הקללות מיום שחרב בית המקדש). Segment 30 HE: וצריך ביאור, כי בתחילת הדיבור משמע שהוא ענין שייך לעתים הללו, ושוב מסביר שזה כבר שייך למאז שחרבה בית המקדש. ואולי המובן הוא שבעתים הללו החרבן יתירה, ולכן העשירות נפולה ביותר. Segment 31 HE: וי"ל בדרך אחר על פי ה מבואר בספר דעת תבונות לרמח"ל , שביאר שיש להש"י שני דרכי הנהגה, אחד זה שכר ועונש, שמעשה צדיקים מביא שכר טוב, ומעשה רשע להיפוך. והאחד זה הנהגת היחוד, שהש"י מסבב את העולם כדי שיתגלה מלכותו, והדרך שהוא יתברך מראה יחודו, הוא זה שהוא נותן רשות למה שנראה רע להשתלט בכל כוחו, ואז הוא מראה איך שכל הרע הזה אדרבה רק אמצעיות לתכלית הטוב, להראות ולהשיג עוצם יחודו, שזה תכלית השלמות. והרמח"ל מבאר שם שלפי הנהגה זו של היחוד, היה מגיע לצדיקים כל הרע ולרשעים כל הטוב, וכל אחד היה בוחר לעצמו את הרע כדי שיזכה לתכלית הטוב הנצחי שצומח מזה. הרי שלפי הנהגה הראשון הצדיק יהיה לו רק טוב, ולפי הנהגת היחוד כמעט להיפוך. אכן הש"י מערבב את שני ההנהגות, ולפעמים נוהג ככה ולפעמים ככה. ואי אפשר אפילו לשום נביא לדעת בדיוק באיזה הנהגה השם יתברך מנהיג באותו זמן (דעת תבונות אות קסח ) – וזה מתאים למה שרבי נתן כתב שבעולם הזה בכלל אי אפשר לדעת כל עיקר איפה אתה עומד [וזה נקרא בקבלה הספקות שיש ברישא דלא אתידע . ע' כל זה שם בכללים ראשונים אות לד]. ועל כל פנים הרמח"ל כותב ז"ל ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול ויהיה שלימות ניתן לעולם, ע"כ. הרי מבואר שעכשיו בעתים הללו, שאנו בסוף הגלות ורבינו כבר גילה את התיקון הכללי שהוא עוסק לתקן אותנו, על פי רוב הש"י משתמש בהנהגת היחוד, ולכן קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר. Segment 32 HE: וי"ל שאילו היה בית המקדש בבנינה , לא היה צורך ללכת כל כך בדרך העלמה של דרך היחוד, ולכן הא והא גרמא , חרבן הבית ועתים הללו שאנו בסוף הגלות שהכל צריך להתתקן כבר. Segment 33 HE: אות ד - עכשיו בעתים הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר וכו' על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום ירידה גדולה מאד קודם שבא לעשירות ע"ש. י"ל שזה ממש הענין שמצינו כאשר בני ישראל באו להנחיל את ארץ ישראל קבלו בשורה בפרשת מצורע (ויקרא יד:לד ) כי תבאו אל ארץ כנען וכו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם , ופרש"י ז"ל בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן, ע"כ. ובזוהר (תזריע נ.) ובמפרשים פרשו למה דוקא היו צריכים למצוא את האוצרות דרך טומאת נגע צרעת, ע"ש, ועל כל פנים כן הוא הדבר, כי רבינו התחיל לכבוש את ארץ כידוע, ולכן כמו אז בכיבוש הראשון, כן עכשיו בכיבוש האחרון, האוצרות של כסף מתגלים בירידה לטומאה לא עלינו. Segment 34 HE: וע"ש בזוהר, שכמו שכאשר בנו המשכן על כל דבר היו אומרים מיחדים ומזמנים בפיהם לקדשה, לעומת זה העכו"ם בארץ ישראל היו מקדישים לעבודה זרה, ולכן היה שורה שם הטומאה, ולכן השם יתברך הצרעת היה בא, והיו פונים את הטומאה, ומוצאים מאותה מקום נפולה את העשירות. וא"ש כדברי רבינו פה. Segment 35 HE: ואף על פי שנמצאים גם צדיקים ואנשים כשרים שיש להם מעות, אבל הוא כבד וקשה מאד מאד , ע"כ. בהמשך הרחבתי והארכתי בזה, אחר כך מצאתי בהשמטות לספר חיי מוהר"ן תקיד ז"ל אמר: זה אני יודע מכבר, שעכשו אי אפשר להמשיך השפע, הינו עשירות גדול, כי אם על ידי שמקרבין עצמן לאיזה שררה, כמו שרואין בחוש, ע"כ. Segment 36 HE: שנמצאים צדיקים וכו ', עיין לקוטי מוהר"ן תורה ר: הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: כל המקים את התורה מעני וכו' ע"ש. והפשטות מלשונו הוא שאוחז שהם צדיקים, ולא סתם מפרסמים של שקר, כי הרי אמר שנתקיים בהם כל המקים את התורה וכו' סופו לקימה, הרי שקורא אותם מקיימי התורה. ואולי זה מה שכתב רבינו כאן "אבל הוא כבד וקשה מאד מאד " וכידוע שכל ענין הגלגול הוא ענין קשה מאד. Segment 37 HE: והנה מה שאנחנו רואים היום לכאורה שיש אנשים כשרים עם עשירות מופלגת, יתכן שזה כבר מבחינת התנוצצות של בנין בית המקדש בב"א. Segment 38 HE: וע' מש"כ במסכת שבת דף קיט. איך זכו העשירים המופלגים אחר החורבן לעשירותם. Segment 39 HE: שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקלפות בבחינת ותרד פלאים וכו' ע"ש. Segment 40 HE: הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תסח , מכון רמח"ל ) שעשירות תלוי בעינים , בסוד (משלי כ:יג) אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, ע"ש. והנה רבינו כתב כמה פעמים שבית המקדש (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה סז ) שבית המקדש הוא בחי' מאור העינים , ולפי זה גם כן מובן שחורבן בית המקדש הוא גרם לעוני. Segment 41 HE: אבל הוא כבד וקשה מאד מאד . וגם העשירות שיש להם לצדיקים הוא מזיק להם לעבודותם , ע"כ. עיין בחיי מוהר"ן תצט-תקא בענין ההנהגה לא להחזיק ממון מיום ליום, ושם כתוב שקשה לצדיק להחזיק ממון. Segment 42 HE: ה. ומי שלומד חס ושלום בספרי המחקרים והפילוסופים נכנס בלבו ספקות וכפירות. כי כל אדם נולד עם רשעות, כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות, הינו אחר תאוות רעות של עולם הזה רחמנא לצלן . רק מחמת יראת הענש הוא שובר תאותו ונכנס בדרכי ה'. אבל כשלומד באותן הספרים של חקירות חס ושלום, אזי מוצא לעצמו ספקות וכפירותו שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו וכו' ע"ש. Segment 43 HE: יש לציין שאכן הלכה כמו ר' אליעזר (סוטה כא :) שאומר כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תיפלות , א"ר אבהו מאי טעמא דר"א דכתיב (משלי ח:יב) אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכה באדם נכנסה עמו ערמומית, ופרש"י כאילו – שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע, ע"כ. הרי שאפילו לימוד התורה הקדושה, טבע האדם לקחת את החכמה בידי התאוה . Segment 44 HE: ובכלל רבינו הזהיר שאפילו חכמה אמיתית של התורה הקדושה יכול להתעות את האדם, עי' לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ע"ח ובעוד מקומות, והזהיר ללכת רק בפשיטות ותמימות בלי שום חכמות. Segment 45 HE: ה. ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם, רק הולך בתמימות וי לו יראת הענש. כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש, ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבדת ה' וכו' ע"ש. Segment 46 HE: ותראה בספר עמק המלך, שבו גילה נוראות, לא התחיל הספר אלא בשער תיקוני התשובה, שמתחלת בענין יראת העונש. Segment 47 HE: בענין יראת העונש ויראת הרוממות, עמש"כ בחלק מאומן – ח" ה – בערך תיקונים, פרק תיקון הראש והסוף, אות ג. וב"ה באנגלית סיכמתי יפה, איך שאדרבה ממה שרבי שמעון בכה ואמר וי אי גלינא , והרמח"ל ביאר כי השם יתברך רוצה בטהר המעשים של בני אדם, מבואר היטב כרבינו שהעיקר אינו יראת הרוממות. ונשאר רק השאלה שהלוא רבינו תמיד מגלה ומדריך אותנו לתכלית ההתקרבות להשם יתברך, ואיך מנה ממנו העיקר הזה של יראת הרוממות, ועל זה תירצנו שכל דבר במקומו, פה רבינו היה צריך לקבוע חזק את העיקר הזה, ובכמה מקומות אחרים רבינו גילה את הדרך של יראת הרוממות, והדרך של הרצון שממנו בכלל נולד היראה. Segment 48 HE: ועוד כמה הערות ומראה מקומות באנגלית. Segment 49 HE: וע"ע באגרות פתחי חכמה ודעת סימן מ' (סוף ספר שערי רמח"ל ) שכז"ל וצריך עתה לפרש מה ר"ל ליראה מספירה זאת או ספירה זאת. אך הענין הוא, כי יראת העונש סוף סוף אינו רע. ועוד שאפילו שיהיה רע, הוא רק אם שעובדים להקב"ה רק בעבור זאת. אבל לעבוד לעשות נחת רוח ליוצרו, ואח"כ להיות מפחדים מן העונש – אדרבה זה טוב, ועל זה נאמר אשרי אדם פמחד תמיד, ע"ש שממשיך ומסביר שהיראה במלכות דעשיה הוא יראה ממה שנראה לכאורה שליטת הרע כאילו היא רשות בפני עצמה ח"ו, ואילו היראה של מלכות דיצירה היא יראת העונש בעצמו שבא לתקן. Segment 50 HE: ה. התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם , כגון כלי מלחמה נפלאים ושאר כלים העשויים בתחבולות על פי חכמה וכיוצא בזה שאר ענינ י חדושים שלהם וכו' שהכל מלמעלה וכו ', ע"ש. Segment 51 HE: עיין בחיי מוהר"ן תקמ"ו – ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא שיוכל להרג אלפים נפשות בפעם אחת. וכי יש שטות יותר מזה לאבד ולהרג נפשות רבות בחנם, ע"כ. Segment 52 HE: שאלו התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם , כגון כלי מלחמה נפלאים ושאר כלים העשויים בתחבולות על פי חכמה וכיוצא בזה שאר עניני חדושים שלהם שהמציא כל אחד ואחד מחכמיהם, אמר שהכל מלמעלה, כי לא היה אפשר להם לבוא על זה רק על ידי שהתנוצץ להם השכל בזאת החכמה, שבא לאותו החכם התנוצצות מלמעלה. כי כשהגיע העת והזמן שיתגלה אותה החכמה או התחבולה בעולם על כן שלחו להם מלמעלה בשכלם זאת התחבולה כדי שיתגלה בעולם וכו' וכו' רק באמת הכל מלמעלה, וכשבא העת שיתגלה זאת הדבר, אזי מתנוצץ לו השכל ואז בא אותו החכם על אותה התחבולה כי נשלח לו מלמעלה ממקום שהגיע לו. כי בודאי אינם מקבלים דרך הקדושה רק דרך הסטרא אחרא וזה פשוט , ע"כ. Segment 53 HE: כיון שזה בא דרך הסטרא אחרא איני רוצה להזכיר כאן הרבה שמות יוצרים והמצאותיהם, בחיפוש קל במחשב תמצא מיד המון שהודו שבא להם פתאום במוח כל הענין. Segment 54 HE: שאלו התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם , כגון כלי מלחמה נפלאים ושאר כלים העשויים בתחבולות על פי חכמה וכו '. Segment 55 HE: מוכח מזה שאפילו מהנדס וכדומה נקרא פילוספר . אוי לאותה בושה, השם ירחם. Segment 56 HE: ו. מה שהתאוות עולם הזה אינם כלום, עיין לקוטי מוהר"ן תורה עב, שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין , אמר "אל תפנו אל האלילים", כם הם בחינת אלילים וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם, כן אלו ההרהורי זנות וכו' ע"ש. ובאנגלית ציינתי לעוד תאוות. וכן ציינתי למעשה הפלומף הנדפס לאחורי הסיפורי מעשיות. Segment 57 HE: ז. טוב מאד שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו וכו' וכו' ע"ש. Segment 58 HE: עיין משלי יז:ח אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל, ע"כ. ופרש"י ז"ל אבן חן, כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו: אל כל אשר יפנה ישכיל. בכל מה שיבקש ממנו מצליחו, עכ"ל. Segment 59 HE: ח. כשלומדין מלי דפורענותא כגון כשלומדין הלכות אבלות וכיוצא, אין לעין שם הרבה, כין אין צריכין להעמיק המחשבה במקומות כאלו, כי המחשבה יש לה תקף גדול וכו' ע"כ. Segment 60 HE: ראיתי פעם מאיזה צדיק, שכאשר רב העיר לומד היטב כל ההלכות של אותו הפרק, למשל הלכות פסח, אז ממילא לא יעוררו קושיות ושאלות וספקות בעיר בהלכות פסח. וזה קצת דומה למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תורה רפ , שמי שעוקר המשא ומתן מן התורה ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם, אז ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ע"ש. ולפי זה סלקא דעתך אמינא שגם בלימוד מלי דפורענותא עדיף ללמוד בעיון היטב, ועי"ז לא יבואו אותן הדברים, ועל זה רבינו מ גלה שעם כל זה יצא שכרו בהפסדו. Segment 61 HE: ט. לא ליתן סכין במתנה. בפשטות זה מטעם שהוא כלי השחתה. אכן הערתי באנגלית ש"סכין" אותיות נכסי, דהיינו נכס פרטי, ואולי זה הסיבה שלא ליתנה במתנה. ויש נפקא מינות גדולות בין הטעמים כמובן. Segment 62 HE: ועוד י"ל שמצינו בחז"ל הובא ברש"י סוף פרשת וירא ( כב:ו ) ז"ל המאכלת, סכין, על שם שאוכלת את הבשר וכו' דבר אחר, זאת נקראת מאכלת, על שם שישראל אוכלים מתן שכרה, עכ"ל. הרי ענין של הסכין הוא ענין של שכר היפוך מתנה בעלמא. Segment 63 HE: י. הרשעים מלאים חרטות וכו' כי מחמת שבא בדעתם חרטות על כן הם מתגברים ברשעתם וכו' ע"ש. ובאנגלית הערתי שעל ידי זה יכולים ללמד עליהם זכות להחזירם למוטב ע"ש. Segment 64 HE: אות יא. שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושין בשביל אזיה עובדה שבקדושה, אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל, ע"ש. Segment 65 HE: עיין בספר אדיר במרום (עמ' רי , מכון רמח"ל ) ז"ל דע, כי אין שום ענין של קדושה מתבטל, וכל פעולה נשארת תמיד, עכ"ל. Segment 66 HE: טז . דע שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל וכו' ע"ש. וכן בחיי מוהר"ן אות רמא . Segment 67 HE: עיין בזוהר (פרשת בראשית דף נ:) והובא בפירוש מהרח"ו לספר יצירה ( א:ט ) בזה"ל והאי קול פנימאה איהו דלא אשתמע ולא אתגלי וכו ', ואיהי דקה פנימאה דלא אשתמע לעלמין, ומהכא נפקא אורייתא דאיהו קול יעקב, והאי דאשתמע נפקא מהאי דלא אשתמע . ולבתר אתאחיד דיבור בהדיה ונפיק לבר מחיליה ומתקפיה וכו ', עכ"ל. Segment 68 HE: עיין בצוואת הריב"ש (אות לג) ז"ל צריך האדם ללמוד ולהרגיל את עצמו שיתפלל אפילו הזמירות בקול נמוך ויצעק בלחש, ויאמר הדבר בין בזמירות בין בלימוד בכל כחו כדכתיב כל עצמותי תאמרנה וגו', עכ"ל. Segment 69 HE: ועיין בתרגום יונתן עה"פ (מלכים א:יט:יב) ואחר האש קול דממה דקה, ז"ל ובתר משרית (-מחנה) מלאכי אשתא קל דמשבחין בחשאי , ע"כ. ובזוהר ( ח"ג רכז:) תמן קאתי מלכא , כמאן דמליל עם מלכא באודנוהי בלחש וכו '. וע' בספר סודי רזיי לבעל הרוקח (ח"א ריש אות ז', עמ' לה.) ז"ל וברא סביב ארץ תחתונה לאחוריו מקיפי אש ומים, אחורי האש וכו' וכו' אחוריהם דמות חיות מקיפין רצוא ושוב, אחוריהם מקיפין אומרי המולה, אחוריהם קול דממה דקה, אחוריהם אומרים קדוש, אחוריהם אומרים ברוך וכו' ע"ש. ועמש"כ שם (עמ' לז הבאתיו בחלק ה' מאומן) שיש אומרים שעולמות שבמזרח מלאים שיר חדש כתר מלכות וקול דממה דקה ע"ש. Segment 70 HE: ובליקוטים יקרים אות ד' כז"ל כשהאדם הוא בדביקות ה' יכול לצעוק בלחש, אמנם מי שאינו במדרגה זו אז אדרבה הקול מעורר הכוונה, וצריך להתפלל בקול רם חוץ משמונה עשרה וכו ', עכ"ל. Segment 71 HE: ועיין מש"כ לקמן אות רצג . ועיין מש"כ בפרשת לך לך עה"פ ( יב:ח ) ויקרא בשם י', שהכהן גדול היה צועק שם המפורש. Segment 72 HE: כ. לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות. ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' כמבאר במקום אחר (עי' ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה כד, מח), ע"כ. Segment 73 HE: בחלק ד' הארכתי בענין הזה שהוא ממש כנגד הקליפה של הפלשתים. Segment 74 HE: ועיין במשלי טו:כא אולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת. וי"ל שמי שחסר לב – ועיקר השמחה בלב, אז עצתו לעשות אולת להשיג שמחה. ועוד י"ל ואיש תבונה יישר לכת, על פי המבואר בתורה ל:ה ז"ל ועיקר השמחה הוא בלב, כמ " (תהלים ד) נתת שמחה בלבי , והלב של כל השנה הם השלש רגלים, בחינות (במדבר כג ) אלה מועדי ה' ר"ת אמ"י כמובא, שהיא אם לבינה, ובינא לבא, והשמחה של כל המצות שעושין בכל השנה הוא מתקבץ אל הלב וכו' ע"ש. הרי שעל ידי האולת שיביא שמחה, האדם יזכה ליישר לכת בבחי' עליה לרגל, שהוא להשלים השמחה בלב, בחי' תובנה ובינה. Segment 75 HE: כשהאדם זוכה לשמחה אזי השם יתברך בעצמו שומר אותו ומציל לאותו מפגם הברית, ע"כ. וכן בליקוטי מוהר"ן קסט. ומבואר גם כן בלקמ"ת ה:יג ששמחה מביא לתיקון הברית. Segment 76 HE: שמחה, זה ש' מחה. ש' בגמטריא ערל, שהשמחה מוחה ומבטל הערלה. Segment 77 HE: כג . עיין שם באריכות שבעולם האמת, הצדיק יכול ליתן לבוש לנשמה ערומה. וכן הוא בספר עמק המלך, שער ו – עולם התוהו, פרק מג ז"ל ופעולתו שם, שעובר דרך גיהנם, ומוציא משם בכח מעשיו, לאיזה רשע מישראל אשר שם, שאין לו לבוש, והוא לוקחו תחת לבושו ומעילו, וזה גם כן עושים הצדיקים בחייהם בעולם הזה, כי הם גולים אצל האומות, כדי להוציא אותם הניצוצות וכו' ע"ש. Segment 78 HE: כג . ענה ו אמר אשרי מי שזוכה לאכל כמה פרקים משניות ולשתות אחר כך איזה קפיטליך תהלים, ולהתלבש באיזה מצוות, עכ"ל. עיין ליקוטי מוהר"ן נח:ה ז"ל ע"י הדעת באים תלת הנ"ל, שהם אכילה ושתיה ומלבושים, כי בו כלולים בבחי' (משלי ט) לכו לחמו לבחמי , בחי' אכילה, בחי' מן הכלול בדעת התורה. שתיה כלול בדעת, בבחי' (ישעה נה ) הוי כל צמא לכו למים, שהיא באר, בחי' (משלי ה') ונוזלים מתוך בארך. מלבושים, בבחי' (ישעיה ג) שמלה לכה קצין תהיה לנו, בחי' ענן, בחי' לבוש, בחי' (איוב לח) בשומי ענן לבושו ע"כ. Segment 79 HE: עמש"כ במסכת סוכה דף נב. על פי חגיגה דף יד, שהלכה דומה ללחם ואגדה דומה למים, ואילו תהלים, דוד המלך ביקש שיהיה חשוב כנגעים ואהלות , ולכאורה הרי זה כמו לחם. Segment 80 HE: כד. מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת וכו' למשל בן שנתרחק מאביו וכו' והלכו ונסעו זה לזה וכו' והבין האב בגדל הגעגועים שלו שאם יניח עצמו להיות נמשך אחר הגעגועים לא יהיה לו כח לסבל הגעגועים של אלו השתי פרסאות וכן הבן הבין וכו' וישבו עצמן להשליך לגמרי כל הגעגועים מדעתם. בתוך כך בא אחד עם עגלה וחטף את הבן והביאו לאביו במהירות גדול וכו' ע"ש. Segment 81 HE: ובזה י"ל הזמר ידיד נפש, “נפשי חולת אהבתך, אנא א-ל נא רפא נא לה" שממנ"פ אם יש ענין להיות חולת אהבה, למה מבקשים להתרפאות ממנה? ועל פי הנ"ל מבואר שהחולאת היא הגעגועים ויש השגת אורות הצחצחות שמבטלים המסך ונתקרב הצדיק להש"י . Segment 82 HE: מעלת הזוכה לתן מעות לצדיקי אמת היא גדולה ויקרה מאד מאד . – עיין שם המשל באריכות - - ואז הנמשל ז"ל וכן הצדיק שהוא בן להשם יתברך, ומחמת מסך המבדיל נתרחק מאביו יתברך. ויש געגועים כביכול לשם יתברך וכן להצדיק לחזר ולהתקרב להשם יתברך. ובתוך שהם מתקרבים זה לזה עד שהגיעו סמוכים זה לזה ואין ביניהם רק הרחק מעט כנ"ל. והבינו שלגדל הגעגועים אי אפשר לסבל עוד והסכימו להשליך הגעגועים מדעתם. כי הוא יתברך אמר: האם אין לו רק עסק זה? הלא יש לו כמה וכמה עולמות וכו '?! וכן הצדיק אמר בדעתו: וכי אין לו רק זאת? ( דהינו געגועים הנ"ל) הלא יש כמה עובדות אחרות שצריך לעשות כגון ציצית ותפלין ושאר מצוות?! והסכימו להעביר הגעגועים מדעתם. בתוך כך בא איש ישראלי אחד עם עגלה. והביא להצדיק פרנסה ועל ידי זה קרבו והביאו אליו יתברך. (מד) כי "צדיק אוכל לשבע נפשו" (משלי י"ג כה) וזה בחינת "והשביע בצחצחות נפשך" (ישעיה נ"ח יא). ונמצא שהצדיק הגדול האמתי זוכה על ידי פרנסתו ואכילתו לבחינת אורות הצחצחות (מד) ועל ידי אלו הצחצחות נתבטל מסך המבדיל ועל ידי זה נתקרב הצדיק להשם יתברך. נמצא כמה וכמה תענוג גרם זה האיש שהביא פרנסה להצדיק האמתי שעל ידי זה הוא מביא ומקרב את הצדיק להשם יתברך כנ"ל , עכ"ל. Segment 83 HE: בליקוטי מוהר"ן עו מבואר שגם צמאון להשם יתברך אינו מושלם, ושאלנו שם אם כל כיסופים של קדושה וגעגועים וכו' בכלל, כי יש לחלק עיין שם , ועל פי הכתוב כאן יש לחלק עוד, שבכיסופין של הצדיק יש כנגדו הכיסופין של הקב"ה, מה שאין כן בבחינת הצמאון . ואלו הכיסופין של הקב"ה י"ל בבחי' נפש עמל עמלה לו (משלי טז ועיין בסנהדרין צט ) ועיין בליקוטי מוהר"ן לא שהביא מהזוהר תאבותה דנוקבא עבד נפש נוקבא ותאבותה דדכר עבד נפש דכר עיין שם . ובענין הצמאון עוד עיין בליקוטי מוהר"ן סוף תורה נ, שזה ענין צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותא עיין שם. Segment 84 HE: והנה כאן יש משמעות שגם געגועים של קדושה יש להגביל, ויתכן שזה רק בשביל שהוא במצב של התרחקות. ומבואר בתורה עו שהצדיק יודע איך להביא את העבודה לתוך הגבול והזמן, שלא יהיה צמאון. וכאן הצדיק לא מצליח, מחמת התרחקותו לכאורה, ועם כל זה הוא שומר עצמו שלא יהיה בבחי' צמאון, ועוזב את הגעגועים. Segment 85 HE: והנה הצדיק עוזב קצת את הגעגועים לעסוק בשאר תורה ומצות (-קצת דומה למה שרבינו אמר בענין הבטחון, שמי שאינו במדרגה כל כך לזה, וילך בלי פרנסה ורק סומך על בטחון, הרי זה יתפוס כל מחשבתו, ועדיף שיתפרנס ולעסוק בכל התורה ומצותיה), אף על פי שלכאורה גם בעסק קיום התורה והמצות יש כיסופים וגעגועים, אבל על כל פנים אינו מרוכז בהם. Segment 86 HE: ואז בא מישהו ומפרנס את הצדיק ומביאו להשם יתברך וזוכה לבחי' השביע בצחצחות , שהוא בחי' למעלה מסתם כיסופים ורצונות. בחי' שאי אפשר להבין במוחין של עולם הזה. Segment 87 HE: וכל זה עולה יפה למה שביארנו בתורה עו שזה מסגולת הצדיק אמת בבחינת בית המקדש, שמביאים שם הרצונות אפילו של צמאון, ומקבלים שם כיוון שמכניס אותם לתוך הגבול והזמן. וזה הענין שהאדם שבא ונתן ממון להצדיק, זה בחי' המתנדבים לבית המקדש, וכיון שהוקם הכל יבוא על שלום. Segment 88 HE: כד. מעלת ה מ. רבינו גילה הטעם שיש אנשים שאינם סובלים הספרים הקדושים, שזה מחמת מזגם הרע שנולדו ככה, ואילו אשרי אדם שנולד בקדושה וכו' ע"ש. Segment 89 HE: רמז בעלמא מצאתי ליסוד זה בריש תיקוני הזהר (הקדמה דף ה.) ז"ל זאת התורה אדם דא יו"ד וכו' ובגין דא (משלי ג:לה) כבוד חכמים ינחלו, ואוקמוהו רבנן דמתניתין (אבות ו:ג) אין כבוד אלא תורה, ואית כבוד נברא, ואית כבוד נאצל, מסטרא דאוריתא דבריאה , אתמר בישראל (ויקרא כה:נה ) כי לי בני ישראל עבדים, ומסטרא דאצילות (דברים יד:א ) בנים אתה לי' וגומר ע"ש. הרי שהזוהר מגלה שהנשמה השייך לאצילות נקרא בן, הרי שזה תלוי בהלידה . Segment 90 HE: כו . ודע שלעתיד מזכירין את האדם כלמה שלמד, אף עם שכח, ע"כ. רא"ק כבר ציין את הזוהר פרשת וישב עמ' קפה. ועיין בספר זיז שדי (עמ' יב ) שמפרשו קצת. ועיין ספר המידות זכירה יא, שמי שיש לו שכחה יתן צדקה. והרי מבואר בכמה מקומות ומהן בפרק השותפין שמונבז גנז למעלה, שצדקה בחי' אמת, ובחי' עולם הבא. Segment 91 HE: רבינו מחזק כאן ללמוד תורה אף על פי ששוכח. ומצינו שכן משה רבינו חיזק את בני ישראל בענין זה, כי קי"ל (נדרים לח.) בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה, ובירושלמי (הוריות ג:ה) נתנו טעם לדבר, שהיה כדי להחזיר את הטפשים . וביאר שם הפני משה, שהכוונה בזה, שאלו הלומדים ושכוחים לא יאמרו למה לנו להתייגע וללמוד בחנם כיון שממילא נשכח, ועל זה משיבים להם ממשה שאע"פ שהיה שוכח היה חוזר ולומד עד שנתנה לו במתנה. והירושלמי קורא אותם טפשים , שאפילו אם לא זוכים לבחי' המתנה בעולם הזה, בודאי ראוי מאד מאד להתמיד בתורה, ובפרט מהטעמים שרבינו מגלה כאן. Segment 92 HE: ל. ... ועתה הוא יודע ואומר שהכל שגעון וחלילה לבלות זמן היקר על זה. ובאמת אי אפשר בשום אופן שיהיה הגוף נקי לגמרי ולא ישאר בתוכו כלום וכו' וכו , ע"ש. ומצאתי שהוא גמרא מפורשת במסכת מעילה ( יב :) ז"ל הכא נמי לא מקיים בלא פרש – ופרש"י ז"ל לא מקיימא הבהמה בלא פרש, שלא יהא קצת פרש במעיה, וכגופה הוא וכו ', עכ"ל. Segment 93 HE: ומכל מקום, אעפ"כ מצינו בסיפור הלחם שיש אפשרות ויש ענין לנקות לגמרי, כי לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן וכו '. Segment 94 HE: לב. וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה וכו' וכו' כי אמונה הוא דבר חזק מאד וכו' וכו' עיין שם. Segment 95 HE: עיין לקמן אות קא , שפשיטות הוא גבוה מן הכל. ולכן אין צריכים חכמות כלל רק תמימות ופשיטות ואמונה. וצריך תלמוד לשוות השני דיבורים, כי כאן משמע שאמונה היא חזקה ועל ידיה באים לרצון שהוא למעלה מהחכמה. אז מה השיווי בין פשיטות ורצון, או שהם אותו דבר, כי כן מצינו בספרים הקדושים "רצונו הפשוט". ולכאורה אצל השם יתברך הפשיטות יכול להיות רצון מתחילה ועד הסוף, ותמיד יהיה למעלה מחכמה וכל המידות, אבל אצל האדם, הפשיטות שלו עדיין לא מגיע לרצון, האמונה והפשיטות שלו היא חזק מאד, עד שיצמח ויתגדל להיות ממש רצון, ודו"ק . Segment 96 HE: עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר (ספר אגרות חסידים מארץ ישראל, אגרת ס"ה, שנת תקנז ) שכז"ל כי התחלת הרע היא מן השכל דמיני' דינין מתערין ומרגלא בפומייהו דצדיקייא שיחת חולין על פ' (ויקרא כא:ט ) ובת איש כהן כי תחל לזנות. כי ההתחלה שהיא השכל ממנו נמשך הזנות, וכמה נאבדו ונתפקרו מן השכליים. ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה (עיין מש"כ בזה במסכת עירובין דף ק:) . וכמעט רגע הכריעו בדעת ישרה הוא קו היושר המכריע ועמדו רגליהם על האמונה הגדולה כאמור שהיא למעלה מן השכל. הנה כי כן היא דרך האמונה. כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום וכו' ע"ש באריכות (וכן בלקוטי מוהר"ן תורה לא: שלמות כל הדברים היא האמונה וכו') . Segment 97 HE: ורואים מזה שאע"פ שרבינו הזהיר בליקוטי מוהר"ן תורה סא לא לזלזל בשום ספר שלא נכתב בדרך חקירות ופגם אמונה, עכ"ז יש עדיין הקפדות לבחור בדרך הטוב. Segment 98 HE: ועיין בהדקמה לספר עמק המלך ז"ל ומפני שראו מקצתם, שנאספו נפטרו יודעי סודות האר"י זלה"ה , חזרו מקצתם אל בעלי עולם התוהו, ומקצתם היו מרכיבים דברי הרב משה קורדואירו עם דברי האר"י, עונם גדול מנשוא, 'כי לא תהו בראה לשבת יצרה' (ישעיה מה:יח ) בעולם התיקון, וכדי שלא לעסוק בספרים כאלו וכו' ע"ש. [בענין השוואת קבלת הרמ"ק למה שגילה האריז"ל , עיין חיי מוהר"ן שסד]. Segment 99 HE: ולהלן שם כז"ל והורצה לצאת ידי חובתו הוא הלומד לשם שמים, לעשות מהבל פיו רקיעים ושמים החדשים, לא יעסוק בספרים הללו הן חדשים גם ישנים, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ספרי המחברים של עולם התוהו לא יועילו כי תהו המה, וכוונתינו לתקן בעולם התיקון, והשומע לי ישכן לבטח וכו' ע"ש. Segment 100 HE: ולהלן שם ז"ל אבל אין דעתי נוחה מן הפירושים שחיבר הרב רבי משה וכו' וכו' ע"ש. Segment 101 HE: ובהקדמה שניה, פרק ב, דברי שבח על הרמ"ק אע"פ שלא ידע מסודות האר"י. Segment 102 HE: ובהקדמה שלישית פרק ו ד"ה וזה הדבר וכו' ואינם מפרשים אותו על הדרך של מורנו הר"ר משה וכו' וכו' להיות שניכרים יתרון הסודות של האר"י ז"ל, כיתרון אור השמש על אור הלבנה, והוא ניכר שעדיין לא היתה מתגלה העת רצון מלמעלה בזמן מורנן הרמ"ק ז"ל כמו בזמן האר"י ז"ל, ולא ינתן רשות לפי מדריגתו יותר לגלות. וכן מצאתי שגם הר"ר יוסף וכו' נתגלה עליו רוח הקודש מלמעלה, ובא אליו המגיד בכל יום וגילה לו סתרי תורה, והרי הוא כתב בעצמו 'ידוע מתוך דברי הפרדס שבכמה מקומות לא חש לקמחיה', ע"כ. Segment 103 HE: ושם ד"ה וכל הדברים כז"ל והאר"י ז"ל לא רצה ללמדו (-ר' יוסף קארו) ואמר שנשמתו אינה מסוגלת לקבל חכמה יותר אלא על פי הדרך של רמ"ק ז"ל. וסימן לדבר שבכל פעם שישב כבוד מרונו הר"ר יוסף קארו לפני ללמוד, תכף כשהתחיל לגלות לו סוד אחד, התחיל כבוד מורנו הר"ר יוסף קארו לישן ולהתנמנם , ע"כ. וע"ש ד"ה וכן היה שכתב שקבלת הרמ"ק בבחי' חד סמכא. וע"ש ד"ה וגם החכם מורנו הר"ר עמנואל ( הרמ"ע מפאנו , הילולה שלו היום ד' אב, ערב הילולה של האריז"ל ), לאחר שמסר המון כסף להשיג ספר הרמ"ק , זכה לקבלת האר"י וכ' אילו לא זכינו שבא אלינו וכו' לא זכינו לאור התורה מעולם. Segment 104 HE: בענין קושיות על השם יתברך – עיין לקמן אות מ, קיח , קמו, ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה נב ומש"כ שם. Segment 105 HE: לה. ואמר שהולך אפיקורסות גדול על העולם וכו' עיין שם. ועיין לקמן אות קכו , ואות רכ . Segment 106 HE: עיין בספר ברית מנוחה, דרך האהבה, נקוד השביעי ז"ל כי בהגיע הזמן הזה גאלה מתפשטת בכל פנות העולם ממזרח שמש עד מבואו (מלאכי א:יא) ובן דוד יוצא ממקומו לפקד את עון אדום עליו, וגם להשיב תגמולו בראשו ולשלם אליו כפעלו וכמעלליו אשר עשו לבני ישראל אחיו, ותהיה מהומה גדולה לכל הממלכות, אין שלום ליוצא ולבא, ובקרוביו יקדש לקבץ את ישראל, והמאור אשר פזרם נתפשט ממשלתו בגבורת 'יום ואשמורה' למה, מפני שכאשר האור בא, החשך מתאמץ מאד (עיין ליקוטי מוהר"ן סה – כדרך שני אנשים שמתאבקים ונלחמים ונתגברים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר עליו, אזי הוא מתחזק מאד וכו'), ומלאכי המשחית מתפשטות בעולם, וזהו רמז הגאלה, כאשר יבא יתאמץ הגלות, ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות, וכדי להנצל פני חרב היונה, יצאו מן הדת, וזהו שכתוב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל:ז) , שיושיעם הקדוש ברוך הוא ברב רחמיו ולא ימאסם לכלתם להפר בריתו אתם, כי מלא רחמים הוא ויחנן שם צבאות שארית יוסף, ואשרי האדם המחזיק בתמתו ללכת בדרך הטובה ולהרחיק את עצמו מן הרעה בימים האלה, אולי ימלט מן הצרות הנקראים חבלי משיח. ובשמן הגאלה כתיב, וזכסכתי מצרים במצרים עיר בעיר ממלכה בממלכה (ישעיה יט:כ ), ואחר כך יהיה שלום ושלוה ומנוחה, ע"כ. Segment 107 HE: לו. ואמר: עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט, יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב ז"ל, ע"כ. ומובא שהיום המעשים הקטנים שלנו יש להם כח גדול וכו '. Segment 108 HE: אכן עיין במסכת יומא ט: אמר רבי יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים, א"ל ריש לקיש אדרבה אחרונים עדיפי עף על גב דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה, אמר ליה, בירה (-בית המקדש) תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים, שאלו את רבי אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים גדולים, אמר להם תנו עיניכם בבירה, איכא דאמרי אמר להם עידיכם בירה, ע"כ. Segment 109 HE: עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט יהיה חדוש גדול כמו הבעל שם טוב ז"ל, ע"כ. Segment 110 HE: ויש להבין את זה על פי המבואר לקמן אות מח, שכל אדם אפלו איש פשוט אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמד בכל זה – דהיינו מה שהביא שם מהבעל שם טוב שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא ח"ו ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל, ואמר, אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא, עיין שם, וכן היה עם רבינו בעצמו, בחיי מוהר"ן צא ע"ש. והרי רבינו אמר בליקוטי מוהר"ן תנינא קח, האדם בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא – והביא שם לשון רבינו ביידיש. והיום בעוה"ר אנחנו כל כך עבדים להתאוות, כל התאוות, ויש נסיון הזה לעמוד תקיף באמונה ובאהבת השם, ואין דבר כזה סתם איש פשוט שאין לו את הנסיון העצום הזה להישאר בתמימות האמונה ואהבת השם, ולאמר יהיה מה שיהיה, חלקי רק בעבודת השם. Segment 111 HE: מ. בעניין הדריידל שרשום עליו הנג"ש עיין שם שזה בחי' תכלית הבריאה ע"ש. הנג"ש בגמטריא נ נח נחמ נחמן עם ד' כוללים. ואתי שפיר גם לפי מש"פ באריכות שענין הצדיק הוא לשמח את עם ישראל, והנה כל משחק הדריידל על שם נ נח. ובחילוף של אותיות הסמוכות, להחליף ג' עם ב', הנג"ש נעשה הנב"ש ראשי תיבות הרב נחמן בן שמחה. Segment 112 HE: בענין קושיות על השם יתברך – עיין לעיל אות לב, ולקמן קיח , קמו, ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה נב ומש"כ שם. Segment 113 HE: מד. שמעון היא צרוף עו"ן מ"ש ולא רצה לבאר באור הדבר ואמר שצרוף הנ"ל זהו ממש כל ענינו ובחינתו של רבי שמעון וכו' ואמר שאל תטעה אם אמר לך היכן אתה מרומז, שגם אדם אחר ששמו כשמך אחיזתו גם כן שם, אל תאמר כן, ומכלל דבריו הבנו שכל אחד כפי ענינו ומדרגתו ובחינתו כן יש לו איזה צרוף ורמז וכו' ע"ש. ע' שער הגלגולים הקדמה לד סוד"ה והנה שמאי, שהצרוף של שמעון בן עזאי , ש"מ מן שמאי, ושלשה אותיות עון . ועיין במאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה (אות מה) בענין שמעון שהוא בחי' גבורה ונשא דינה, והוא צורישדי אביו של הנשיא שלומיאל, והוא זמרי בן סלוא וכו' ע"ש, וכתב ז"ל וזהו סוד שמעון נוטריקון שם עון , כי שם העון שהוא הסט"א נאחז ע"ש. Segment 114 HE: ועיין מש"כ בסוף פרשת בשלח, כי יד על כס י-ה, יהושע אותיות י"ה עשו, ושמעון אותיות עשו מ"ן , ושמעון בגמטריא ליקוטי מוהר"ן, אלא שלא היה על ידו כי אם על ידי רבי נתן שהיה בחינת יהושע. Segment 115 HE: מז . גם כבר הוכיח את אחד מאנשים כאלו שהתאוה להיות מפורסם ואמר לו: הלא לא תוכל אפלו לברך ברכת המזון באמת ע"ש. Segment 116 HE: עיין במסכת ברכות דף מט. אמר ליה רבי זירא לרב חסדא ניתי מר ונתני אמר ליה ברכת מזונאלא גמרינא ותנויי מתנינ ' ע"ש (שלא הזכיר ברית תורה ומלכות). הרי שרב חסדא טען שכיון שלא יודע כביכול לברך ברכת המזון כמו שצריך אינו ראוי ללמדם תורה, והתליה זה בזה ממש כנ"ל בדברי רבינו. Segment 117 HE: מח . שפעם אחת נפל בדעתו מאד מאד עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא . Segment 118 HE: צריך ביאור שהרי בברסלב מספרים שזה היה כאשר הבטיח ילד לעקרה באיסטנבול בדרכו לארץ ישראל, ושמע למעלה שעבור זה יפסיד חלקו, ואילו מהלשון כאן משמע שהיה מסיבה אחרת, שהיה לו חלישות הדעת. Segment 119 HE: עד שהוא מוכרח להיות מרוצה לעבד את ה' תמיד כל ימי חייו על מנת שלא לקבל פרס וכו' בלא עולם הבא וכו' ע"ש. Segment 120 HE: ועם כל זה מצינו בחיי מוהר"ן תקצד , ואז ספר לי מצדיק אחד גדול שכמה פעמים היה חושב בדעתו ואפלו אם יהיה נעשה ממני חס ושלום אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וכו' על כל פנים אין ואפס לא יהיה ממני וכו' והנראה מדבריו שכמה וכמה פעמים החיה עצמו בזה וכו' עיין שם. Segment 121 HE: מט. ז"ל בענין קדוש השם שאמרו רז"ל (כתובות לג:) אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו ', אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפלו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכו' עיין שם. לפי מה שרבינו העיד על עצמו בחיי מוהר"ן קצז , שכל היסורים שבעולם – כפי מה שהוא יודע מה זה יסורים וכו ', הרי פשוט היה לו שכיון שיודע שזה רצון השם היה יכול לעמוד בהם. ועמש"כ שם. Segment 122 HE: ואציין את דברי תוספות (ע"ז ג.) ז"ל שלא השתחוו לצלם. אומר ר''ת דצלם דנבוכדנצר לאו עבודת כוכבים הוא אלא אנדרטי עשוי לכבוד המלך ובהכי ניחא דנקט גבי אברהם שלא עבד עבודת כוכבים ובחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם וניחא נמי הא דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ואילו היה עבודת כוכבים ממש חס ושלום כי מדאגת שום יסורין שבעולם לא היו משתחוים לצלם כר' חנינא בן תרדיון (לקמן יח .) ששמו ספוגין על לבו ליסרו ור ''ע (ברכות סא :) שסרקו בשרו במסרקות פיות והיינו הא דפריך פרק מקום שנהגו (פסחים דף נג :) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש פירוש היה להם להשתחוות לצלם כיון שלא היה עבודת כוכבים ממש ועוד ראיה מפ ''ק דמגילה (דף יב .) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה מפני שהשתחוו לצלם וכו' הם לא עשו אלא לפנים ואם היתה עבודת כוכבים היה להם למסור עצמן על קידוש השם ולישנא דקרא נמי משמע הכי דכתיב לאלהיך לית אנן פלחין ולצלמך לית אנן סגדין משמע דתרי מילי הוו , עכ"ל. Segment 123 HE: נ. מענין דוקטורים ורפואות הרבה לדבר עמנו מאד, והיה מגנה מאד מאד ענין רפואות ודוקטורים, ומזהיר מאד מאד וכו' עיין שם. Segment 124 HE: רא"ק בהערה צב – יש שיחה בין אנ"ש, שרביז"ל אמר שאם כן הולכים לרופא, יש ללכת אל הרופא הגדול והמומחה ביותר, עכ"ל וכעין זה בשיח שרפי קודש ב:ח – עם היידיש. Segment 125 HE: והאמת כן מבואר להדיא בשולחן ערוך, בהלכות הרופא, יורה דעה שלו:א ז"ל נתנה התורה רשות לרופא לרפאות וכו' וכו' ומיהו לא יתעסק ברפואה אלא אם כן הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן הרי זה שופך דמים, עכ"ל. Segment 126 HE: וצ"ב כיון שזה מפורש בשולחן ערוך למה רבינו ראה צורך לאמרו, וכאילו מאליו. ובפשטות נראה שכיון שרבינו ביטל כל הענין של הרופא, הוה אמינא שאין בהם כלום, ולכן היה צריך ל באר, שמי שכן הולך, כבר חוזר וחל כל הנאמר בו. Segment 127 HE: עוד י"ל שלפי השולחן ערוך אין קפידא רק אם יש באותו מקום, ורבינו הזהיר ללכת להמומחה הכי גדול בכל העולם. Segment 128 HE: נא. ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד. Segment 129 HE: נא. גם אין טוב להיות זקן, הן חסיד זקן והן צדיק זקן, זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש, ע"כ. ועיין בספר המידות, אמונה מא ז"ל לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה, ע"כ ועמש"כ שם. Segment 130 HE: עי' בשיח שרפי קודש (ב- תקה – וגם אצל בעלי המוסר קיים כלל כזה): כשאדם הוא חסיד בצעירותו, אזי יש תקוה שבזקנותו יתנהג כבעל הבית פשוט, אולם כשהאדם בצעירותו נוהג כבעל הבית, אזי בזקנותו הוא כלום, ע"כ. Segment 131 HE: ורואים בזה היאוש של המחבר, שאפילו מי שיודע מרבינו לא יזכה לחדש עצמו. Segment 132 HE: ועיין בזוהר חדש (ח"א יג ) אל הנער הזה התפללתי (שמואל א:א:כז) הוה ליה למימר , אל הבן הזה התפללתי, אלא אמרה חנה, יהי רצון שבשעה שיגדל ישתדל בעבודת המקום כמו עכשו שהוא נער. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא , דכתיב (שמואל א:ב:יט) ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, וכי תעלה על דעתך כך, אלא צדקתו וזכותו היה גדל עמו תמיד כתפלת אמו , ע"כ. ומסופו משמע שענין להיות בזקנותו כמו בנערותו, הוא בעצמו ענין להיות תמיד מתחדש ועולה. Segment 133 HE: ועיין בספר המדות , תשובה עג ז"ל העבדות שאדם עובד את ד' בבחרותו כל יום ערכו יקר משנים רבות של עבודה לעת זקנותו, ע"כ. Segment 134 HE: ועיין בפירוש הרע"ב על המשנה במסכת אבות ( ג:יב ) רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחרת , ז"ל פירוש אחר, הוי קל לראש, בראשיתך כשאתה בחור הוי קל לעשות רצון בוראך, ובזקנותך כשהושחרו פניך מפני הזקנה תהא נוח לו, ע"כ. Segment 135 HE: נא. גם הפקרות אין צריכים, אף על פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל, אדרבא להפך, כשרודף אחר עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך זהו מופקר באמת, אך אף על פי כן אפלו מה שנקרא אצל העולם הפקרות דהינו מי שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבדת ה', שזה אצל העולם הפקרות, גם זה אין צריכים, כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות, ע"כ. Segment 136 HE: עיין ספר המידות ערך למוד מה. כשעושה אדם את עצמו הפקר ללמד תורה לכל, התורה נתנה לו במתנה, ע"כ. Segment 137 HE: וי"ל שאין זה הפקרות לגמרי אלא לענין דבר אחד מסויים . אי נמי יש דברים מסויימים שאכן צריכים הפקרות. Segment 138 HE: נד. השם יתברך אינו עושה שנים פעמים דבר אחד, כי אפלו גלגולים אין זאת הנשמה נ ת גלגלת פעם שניה כמו שהיא, רק זאת הנפש עם זה הרוח וכו' ע"ש. ונראה שכל האילן הזה של כל גלגול וגלגול נקרא על שם הנשמה שהיא בחי' אני, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה כב . Segment 139 HE: נו. יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאות ממון וכיוצא בזה. דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משוקע באותה התאוה , דהיינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משוקע בה כל כך עד שאפלות אות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה וכו' וכו' ע"ש. Segment 140 HE: נראה יש רמז יפה ליסוד זה בכמה פסוקי התורה שמספרים איך העמים גרשו הענקים וישבו תחתם, למשל בפרשת דברים ( ב:ט-יא ) אל תצר את מואב וכו' האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורם כענקים, רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים , ע"ש, וידוע שכל אומה אחוזה במדה רעה שלה, והרי המדה רעה של מואב כבש את המדה רעה של הענקים, אף על פי שאותה מדה רעה ענקית וגדולה הרבה ממנה, עם כל זה המדה רעה יכולה לכבשה והשתלט בכל תוקף, וזה יותר גרוע, כמו שרבינו מגלה פה. Segment 141 HE: נח: כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד, ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו: יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה. ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל, לרדף ולרוץ אחריה להשיגה (קיד): עכ"ל (וע"ע בנוגע לשיחה זו, חיי מוהר"ן אות סט) . Segment 142 HE: ע' בספר אדיר במרום דף לט ז"ל: הנה כתיב: הלא כה דברי כאש נאום ה׳ (ירמיה כג , כט ). והענין כי מי שמשים עצמו להשכיל על דבר אחד ולהתבונן עליו, הנה הענין ההוא נעשה אליו בסוד ה׳ אחרונה של השם, דהיינו נוק׳, תאת שורה עליו. כי כל ההשגות והפעולות הם הכל על ידי הנוקבא תמיד. וכמו השלהבת העומדת קשורה בגחלת וכל גווניה מתקשרים בה, כי היא להם כבסיס, כך בכח ההשכלה מתלהטים אליו כל הגוונים בה׳ הזאת. וסוד הגוונים הם יה״ו , והם מתלהבים והולכים, והאדם משיג מהם מה שיוכל להשיג. והוא מה שישיג באותו הפעם בדבר ההוא. ועוד יאיר היסוד בזה הבסיס שהוא הפסוק או המאמר שזכרנו, שהוא הגחלת, ואז יתפשטו ניצוצות לכמה צדדים. וכל ניצק נקרא עולם אחד, והם כמה עולמות מתלהטים מן הפסוק ההוא, בסוד ע׳ אנפין, ובסוד מ״ט פנים טמא ומ ׳׳ט פנים טהור, ומשיגים מכל אלה מה שמשיגים, עכ"ל. וע"ש (דף נא בענין הרומח) ז"ל וכשאינו משיגם היטב ישוב ויכה הכאה אחר הכאה ע"ש. Segment 143 HE: ועיין בזה בספר דרך עץ חיים (הנדפס עם ספר מסילת ישרים) שכז"ל ונשוב לענין, כי האורות עומדים על האותיות, ובאותם האורות כלולות כל הבחינות הפרטיות שיש על כל אותו ואות, כאשר זכרתי. אך אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד סתום, כמו הגחלת. אך כשמתדל האדם להבין, וקורא וחוזר וקורא, ומתחזק להתבונן, הנה כל כך מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה. עול זה אמר התנא (אבות ה:כב) הפוך בה והפוך בה דכולה בה, כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים, עד שתתלהב כמעשה האש ממש, עכ"ל. Segment 144 HE: ובענין זה שרבינו מתאר שהמחשבה בא לאדם ואח"כ פורח וצריכים לרדוף אחריה, נראה לע"ד שזה בחי' ביאה ראשונה שעושה כלי. (ומענין לענין ע"ע בספר אוצר החיים פ' נשא, והובא בספר בעש"ט אות א'קד , ושם א'קג , שבתחילה בעל החנות נותן לו לטעום מעט, ואח"כ הוא צריך לקנות ע"ש). Segment 145 HE: וכעין זה תמצא בלקוטי מוהר"ן תורה רסה בטעם שבירת כלי חר ס בשעת התקשרות השדוך , שאז אור האחדות שלהם נתגלה בבחינת החיות רצוא ושוב, ע"ש. Segment 146 HE: ועוד י"ל שזה ענין המובא בבראשית רבה ( ב:ה , סט:ז ) ומבואר בספר אדיר במרום (עמ' תמד\תרעה) שכל הדברים נבראו בסוד בנוי חרוב ובנוי. Segment 147 HE: בענין שפורח וצריך להשיגה שנית, עמש"כ רמז לזה בריש ספר יחזקאל בענין נהר כבר, שהיה כבר. Segment 148 HE: נט. מסוגל יותר לבנים [ שיתקימו אצלו] להיות רחוק מהם, לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם. רק לבלי להסתכל עליהם כלל, ע"כ. הסוגריים הוספתי מספר לקוטי עצות, בנים אות טו, ומבואר שהבין שהסגולה הוא שלא ימותו הבנים, ואינו ענין כללי של שיטה בדרך חינוך (וטעה בזה בשיח שרפי קודש ב:רבי ז"ל כידוע שלל רבנו מאד בחנוך הבנים, הן את ענין השעשוע עמהם, כמבואר בספר שיחות הר"ן סימן נ"ט, והן את ההכאות לילדים, ע"כ) . Segment 149 HE: ובפשטות הסגולה לזכות לבנים, להולדת בנים, אלא שיתכן שאדרבה, לענין הולדת בנים דוקא מסוגל יותר לעסוק עם ילדים ולגדלם, עמש"כ בפרשת ויצא עה"פ ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל:ג). ולכאורה זה מש"כ מסוגל 'יותר', דהיינו שהעולם טוענים שמי שאין לו בנים יעסוק בילדים וזה סגולה לבנים, ועל זה רבינו אומר, שיותר מסוגל להיפוך – לא לעסוק כלל עם ילדים. Segment 150 HE: ס: וגם במדינות האלו אם היו יודעין הלוך הגידים בפרטיות היטב היו יכולים לטעם גם כאן את הפרות שאינם גדלים פה, כי גם כאן אף על פי שהגיד ההולך למדינה זו הוא מסגל לפרי מיחדת, עם כל זה כל הגידין מתערבין ומתחברין יחד ע"ש. Segment 151 HE: ואולי זה כענין מה שרבינו בסיפורי מעשיות לענין זמן, במעשה של השבעה בעטלירס , הקבצן הכבד פה, שאפילו החכמות השייכים לימים אחרים יכולים לקבץ לתוך שעה אחת של איזה יום ע"ש, ועמש"כ בשבחי הר"ן אות י'. Segment 152 HE: על פי זה י"ל שיש דרכים להתקשר לכל צדיק וצדיק מכל עיר איפה שתהיה. כי הצדיקים הם בחי' אבן השתיה, כמו שארז"ל על הפסוק וישת עליהם תבל. ולפעמים זה קל לדעת, כמו בטבריה יש להתקשר למשה ואהרן דרך נשותיהם הטמונים פה. ואכן רבינו היה עושה שליח לזקנו הבעל שם טוב, ואחד מהטעמים שהלך לארץ ישראל היה לעשות דרך להיות בקשר עם זקנו ר' נחמן מהורדנקה . Segment 153 HE: סב: דע שיש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים. ואפלו היקרות חס ושלום הוא בא ממחשבות בני אדם. כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן, דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כולם עד הנקודה, וכשכולם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת, על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים. וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות. אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים (כלים י"ב ו חולין כה.) ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש יוצא כו ' (סנהדרין קא :) Segment 154 HE: ויש להעיר ממש"כ בספר המדות (ערך תשובה אות ה') ז"ל כשאדם חושב כך וכך אעשה- כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקיים, עכ"ל. הרי מבואר דרגה עוד יותר פחותה מדרך כלל, שכאשר האדם חושב בדרך כלל הוא יכול לטעות, אבל יש איזה דרך מחשבה, אולי מחשבה קלה או מחשבה של התפארות, שמחשבה כזו לא יתקיים. Segment 155 HE: ועוד י"ל דהנה צ"ב למה מקומה של הדיבור הנ"ל בערך תשובה. וי"ל דהנה הדיבור נמצא ברש"י בסנהדרין ( כו :) בפירוש מש"כ שמחשבה מועלת לדברי תורה, וראיתי מובא מהמאירי שם, ויתכן שהוא בדרך פירוש רש"י, שהכוונה בזה שצריכים לעשות מיד, ולשקד ולהשתדל ולעמל בתורה, ולא סתם לעשות חשבונות. ולפ"ז י"ל שלכן בא הדיבור הזה בתשובה בכלליות, ולא סתם בערך למוד, כי הוא שייך לכל עבודת השם. וי"ל שזה גם כן הענין של הטעות של נבט, שסמך על מה שיהיה, ואף שבודאי היה לו השגה אמיתית עם כל זה, אי אפשר לסמוך חשבונות להבא, אלא צריכים בפועל לעשות מיד. וזה הכוונה כאן בשיחות ס”ב, לחשוב את הדבר בפרטי פרטיות, דהינו שיהיה ממש בתכלית המעשה בלא שום דחיה וכלליות שבו יכול ליפול מכל מיני סיבות. Segment 156 HE: סב. ויחשב ויציר בדעתו באיזה אפן ילמד אותם ובכמה זמן, כגון למשל שיזכה ללמד חמשה דפין וכו' וכיוצא בזה בשאר למודי התורה הקדושה כגון ש"ס עם הרי"ף והרא"ש וטורים וכו' ותנ"ך וכיוצא, ויכסף וישתוקק ויחשב בזה הרבה וכו '. Segment 157 HE: תמוה שכאן מזכיר לימוד הטורים ואילו לקמן באות עו כאשר האריך קצת לפרט כל מה שיש ללמוד כל יום, והזכיר את הש"ס עם הרי"ף והרא"ש והשולחן ערוך ולא הזכיר הטורים. Segment 158 HE: יתכן שהכיסופים זה ההבדל וההפרש למה ששאלנו. Segment 159 HE: סד. ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי כמו שכתוב (מלכים ב:י:ל) "בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל". ודבר זה באמת קשה להבין. על כל פנים זה הדור רביעי מכרח שיפסק אצלו הגדלה והמלוכה, ואפלו אם יעשה דבר זה שעשה זקנו ויותר ויותר מזה לא יועיל, מחמת שנגזר כבר שאצלו יפסק המלוכה. והוא צריך לסבל ענש אבותיו, עכ"ל. צריך דהלוא קיימא לן (רמב"ם הלכות יסודי התורה י:ח-י) שנבואה לרעה חוזרת. (ויש אפילו שחולקים על דברי הרמב"ם וטוענים שאפילו לטובה יכול להשתנות, רק נבואה שהוא לאות אינה יכולה , וכן מצינו במהרש"א בפסחים דף פז: מה אעשה לו שכינה אמרה לו, אף על פי שהיה מובטח כדור ג' של ד' דורות ). והגם שהדוגמא כאן הוא דוקא נבואה לטובה שהיה הבטחה שיהיה לו בני רבעים, האם זה יכריח המשמעות הרעה, שלא יותר, צע"ג . אכן נראה שההוכחה פה הוא אינו מצד הנבואה אלא מצד הגזר דין, שהנביא גילה שהיה פסק דין ככה, וגזר דין על יחיד (אף על פי שהוא מלך ישראל) לא יבוטל, עיין ספר המדות ערך המתקת הדין, אות י' צעקה מועיל ליחיד דוקא קדם גזר דין, ואות יא, גזר דין שיש עמו שבועה אפלו לצבור אינו מתקרע . וצ"ע. Segment 160 HE: ע' ברש"י פרשת בראשית על הפסוק ( ד:כד ) כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה ז"ל לא הרג למך כלום, ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל, והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרתי א הבל, שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון , ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה.וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקדוש ברוך הוא גובה את חובו ומקיים את דברו, עכ"ל. הרי של א מלבד שרש"י תפס שהענין מובן, אלא קורא להטענה נגדו שטות. וצריך עיון. Segment 161 HE: שיחות הר"ן ע: כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך, אזי השם יתברך משליך כל עניניו וכל הגזרות וכו' ופונה עצמו רק לזה האיש וכו' ע"ש. Segment 162 HE: דבר זה מבואר בספר אדיר במרום ( רמב -ג) ז"ל ותיקון לזה הלב בדרך זה הוא ענין התפלה, כי העיקר בתפלה הוא כוונת הלב, ואז ניתן הלב להקב"ה. כי הלא באותו הזמן מסירים ההבנה מכל ענין אחר, ומישרים אותה אל הקב"ה לבד, כי צריך להסיר כל המחשבות. אך ענין התפלה לבוא לשאול דברים מה ששואלין מלפני המלך. ונמצא שהיא הסרת ההבנה משאר הדברים, והישרתה אל המלך לקבל הדברים שמבקשים. ואפילו התורה איננה כך, כי אין הכוונה שם אלא לדעת. אבל כאן לוקחים למבט חסד הקב"ה, ונמצא שאליו היא הכוונה בכל השאלות ששואלים ממנו. ועל כן גורמת תיקון זה ממש, שהלב העליון ילקח מהז"א , ויהיה כולו פונה אליו ומנושא ממנו, ואז אין הס"א שולטת עוד ומסיר ממנו העצבון , וע"ש כל דבריו הקדושים. Segment 163 HE: וע"ע בספר חרדים (דף סט :) שכז"ל בן אדם הלא ידעת כי ה' מודד מדה כנגד מדה הטוב בעיניך כשתקראהו בצרתך שיפנה לבו ממך כביכול גם אתה כשתתפלל תפנה לבך מעסקיך, עכ"ל. Segment 164 HE: שיחות הר"ן עא . בענין מה שכתוב בזהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא ח"ו וכו' אין מועיל תשובה. אמר רבנו ז"ל שאין הדבר כן, רק על הכל מועיל תשובה. ואמר שבזה המאמר זהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד וכו' ע"ש. Segment 165 HE: מצאתי בספר פתוחי חותם ( לר ' יעקב אבוחצירא ז"ל) בפרשת חקת על הפסוק ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער (במדבר כא:טו ) שהביא את הזוהר הנ"ל והקשה שבמקום אחר כתוב בזוהר דגם בזה תועיל התשובה, וכז"ל וכתבו הראשונים ז"ל דהתשובה תלויה באמא, והפוגם בברית קדש פוגם ביסוד אבא. ותקונו הוא שיעסק בתורה הבא מיסוד אבא, ובזה נתקן, ובהכרח צריך לצרף התשובה עם עסק התורה, דאי לאו הכי מה תועיל תורתו וכו' ע"ש, עכ"ל. ומשמע מדבריו שתירוץ זה הוא ישן, ולכאורה היה כבר בנמצא עוד בחיי רבינו. וכמדומני שראיתי כעין זה מהגר"א (שפגם הברית הוא ביסוד, ואילו תלמוד תורה למעלה בתפארת. אכן זה חסר הרבה כי קי"ל שיסוד עולה עוד הרבה למעלה, וצריך לראות בפנים כל דבריו). וצ"ע בדברי רבינו שאמר שאין אחד שיודע פירוש הזוהר, האם לדעתו תירוץ זה אינו נכון, או שאינו כוונת הזוהר , אלא המצאה ודרך לתקן שלא על דרך התשובה כמו שהסבירו, ואילו הזוהר קובע שיש על זה זה תשובה ? Segment 166 HE: בספר פרי צדיק ( ויגש אות ג בשם הרה"ק מאיזביצא ), שהבעל תשובה יש לו תקיפות גדול בעצמו, שאליו '(לי) דבר צור ישראל (שמואל ב:כג:ג)' ביחוד בלשון עז ותקף, 'מושל באדם צדיק', הינו רבי שמעון בר יוחאי שאמר (זוהר ח"א ריט :) על פגם הברית שלא יועיל תשובה חס ושלום, שלא ישגיח על זה. וגם 'מושל (ב)יראת אלקים' אפילו בדבר שנשמע מהשם יתברך שלא יועיל לו תשובה, כענין אחר ששמע הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר (חגיגה טו.), עם כל זה אם היה דוחק עצמו לשוב בתשובה היה נתקבל, ע"כ. Segment 167 HE: וכן מצינו בדברי רבינו שצריכים להתעקש אפילו נגד הצדיק. וכן מצינו כאשר דוד צוה את יואב למנות את העם, ותהי ישראל שמנה מאות אלף וכו' (שמואל ב:כד:ט) איתא בפסיקתא רבתי פי"א ז"ל למה אמרו לשון נקבה, אמר הקב"ה, לא עמד אחד מכם כנגד יואב לומר לו למה אתה סופר אותי, אלא עשיתם עצמיכם כנשים, ע"כ. Segment 168 HE: עג . יש צדיקים שמגלין ואומרים תכף מה שהם רואים. ואלו הצדיקים נשמתם הוא מבחינת אותיות מנצפ"ך . וזהו: " מנצפ"ך צופים אמרום" ( קלז ). אלו שהם מבחינת מנצפ"ך , שהוא בחינת צמצום כידוע (קלח), מה שרואים וצופים הם אומרים ואינם יכולים להחזיק אצלם. אבל יש צדיקים ששרשם מבחינה גבוה יותר שהוא בחינת הרחבה, הם יכולים להחזיק אצלם כל מה שרואין , ע"כ. Segment 169 HE: עיין חיי מוהר"ן שסח ז"ל ואמר הלא אני יכול להחזיק אצלי הרבה מאד ואיני אומר כי אם כשהמים כבר עולים על כל גדותיו עד שיוצא לחוץ בעל כרחו , ע"כ. Segment 170 HE: בליקוטי מוהר"ן סו כז"ל כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור, כדאיתא בזהר (עיין אדרא זוטא רצד) רחושי מרחשן שפותה, ואף שאין האדם מרגיש זאת, אף על פי כן הוא בדקות גדול וכו' עיין שם. ולכאורה אפילו אלו הצדיקים שיכולים להחזיק אצלם כל מה שרואים, עכ"ז בעל כרחך בדקות גדול יבואו בתוך הדבור שלהם. Segment 171 HE: עה . שאי אפשר להתפלל בכונה בכונה כראוי רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי אם קצת מהתפלה בכונה וכו' מה דאיתא בתקונים ( תקון יח ): דאית מארי דידין ואית מארי דרלגין וכו '. וזה בחינה הנ"ל, שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפלה כפי בחינתו וכו' ע"ש. והנה ע' לקמן אות רלה , שכל אחד יבחר במצוה אחד להתהדר בה ע"ש. וצ"ע אם זה אותו ענין, ואם כן היה ראוי גם לענין תפילה לבחור חלק להתהדר בה. אכן בלקוטי מוהר"ן תנינא, תורה קכא , רבינו נתן עצה שבכל חלק וחלק מהתפילה לחשוב שאולי בשביל לתקן חלק זו הוא בא לעולם, עיין שם. ועכ"ז נראה שזה עצה טובה לקחת איזה חלק מהתפלה להתמקד בה ביותר (חוץ מהעצה של תורה כו – שצריכים למסור נפשו ביותר איפה שנכנסים בו מחשבות זרות). Segment 172 HE: שיחות הר"ן עה . כי תפלה גבוה מאד מאד , וגבוה יותר מלמוד תורה, ע"כ. כן נכתב בפירוש בעוד כמה מקומות. והא דאיתא בברייתא דפאה שתלמוד תורה כנגד כולם, זה רק נגד עיון תפילה, אבל התפלה עצמה יותר גבוה. ועוד דהרי קדושת בית מדרש יותר מקדושת בית הכנסת (אלא שבאמת יש כמה דינים שמקפידים יותר על קדושת התפלה, כגון לענין הפחה, שממשיכים ללמוד אבל לא להתפלל), כי קדושת התפלה עד אין סוף ממש, ואין לה שיעור כלל, והוא בחי' סתרי תורה (ע' לק”מ תורה כב ) שמחיה אפילו המקומות המטונפות (לק”מ נו, תנינא יב ), ולכן במסכת שבת (פט:) בטענת יצחק אבינו לפני השם יתברך בחשבון כמה מזמן חיינו נשאר לחטא ח"ו,לוקחים חצי הזמן עבור שינה ועוד חצי מהנשאר לתפלה אכילה ובית הכסא, ורואים מזה שתפלה בכלל אינה בחשבון של טוב ורע, כי היא משהוא עיקרי ובסיסי לכל התהוות הגוף בכלל, וכהא דאיתא במסכת שבת (דף י) מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תפלה לחוד ע"ש, שזמן תפלה בכלל לא עולה בחשבון, ואפילו לרבא שחולק על זה, מבואר בלקוטי הלכות (הלכות ראש חדש הלכה ה', מובא בסוף ספר השתפכות הנפש אות א) שזה מיירי בתפלה על צרכי הגוף, אבל תפלה לצורך גבוה, 'היא בחינה אחת עם התורה ממש, וגם היא גבוהה מהתורה'. Segment 173 HE: והא דקיימא לן שמי שתורתו אומנותו פטור מתפלה, ורבי נתן מפרש בלקוטי הלכות שתורתו גופא בבחינת תפלה, בבחינת תורה דעתיקא סתימאה ע"ש, והוא האמת פשוט, כי הפטור מהתפלה, הוא מהשלוש תפילות הקבועות של שחרית מנחה וערבית, אבל על עצם התפלה אי אפשר בכלל פטור, כי ממש חלק מהחיים וכמו השינה כנ"ל, ועוד הרי הרמח"ל באדיר במרום מסביר שהסודות הכי גבוהות בזוהר היה אי אפשר לדבר מהם רק בצורה של תפלה, וכמו המאמר ' ארימת ידי בצלו ', שמרמז שם על מדותיו של השם יתברך שלמעלה מהצחצחות שר' חיים ויטל בכלל מסתיר, לא היה אפשר לדבר מהם בכלל ולגלות סודות כל כך גבוהות ונעלמות רק בדרך תפלה. הרי שרשב"י, שתורתו אומנותו, היה דוקא חותר ושואף דייקא לתפלה, ותכלית כל תורתו בשורשו היה תפלה, אלא שהיה פטור מהתפילות הקבועות. Segment 174 HE: ומצינו כמעט בפירוש בתורה הקדושה ענין זה, כי משה רבינו אחר שכבר למד וקיבל את כל התורה מהשם יתברך בעלותו להר סיני פעם ראשונה, עוד ביקש מהשם יתברך לראות את כבודו (כי תשא , שמות לג:יח ), ופרש"י ( לג:יט ) ז"ל הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה וכו' ע"ש. הרי שכל מה שמשה רבינו למד וקיבל את כל התורה מהשם יתברך עוד לא הגיע לסדר התפלה. Segment 175 HE: שיחות הר"ן עו – ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים – עיין לקמן אות רלה . Segment 176 HE: במדרש שיר השירים, הובא בליקוטי מוהר"ן תורה כא , ודגלו עלי אהבה, אל תקרי ודגלו אלא ולגלוגו. ועיין בזוהר פרשת קדושים (ויקרא פה: הובא בסוף הקדמה שניה של ספר עמק המלך) ומאן דתאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה, והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההוא מלה, וקביל לה סחרניה דההוא נחלא , ואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל, הדא הוא דכתיב: 'באהבתה תשגה תמיד' עכ"ל. Segment 177 HE: עיין בספר הקנה שכז"ל הראית בני אלו עמי הארצות דלא רדפי אחר שרשי ידיעות התורה אבל נתפשין ומדקדקים דיוק אחר דיוק מדברי חז"ל ואם דברו בזמן המנוחה והם מחליפין בזמן הגלות חילוף אחר חילוף עד שמוציאין היתר מאיסר מה שלא עלה על דעת רז"ל וחומסים וגוזלים וכו' ע"כ. Segment 178 HE: שיחות הר"ן עו . בענין דרך הלימוד ע' בפנים הספר מה שביארנו באריכות בס"ד. ורק אציין פה למש"כ הרמח"ל באדיר במרום (עמ' תכא ) ז"ל ואפילו במקום המותר, הודיענו מאמרם ז"ל (חגיגה יג .): אין לך עסק בנסתרות, דהיינו שהדבר שהשכל של האדם ההוא המתבונן אינו יוכל להשיג – ימנע ממנו, כי זה ראייה שאינו צריך לדעת, ואינו מתוקן בידיעתו, כי אם היה תיקון – לא היה נמנע ממנו, עכ"ל (וע' באבן שלמה ריש פרק ח', שעל האדם לקחת לימוד קל ע"ש). וזה עולה קנה אחד עם הדרך שרבינו גילה והציעה, ואכמ"ל. Segment 179 HE: וזה גם כן עולה אחד עם מה שרבינו גילה שהנסתר של התורה הוא בחי' תפילה. כי מה שאין בהשגת האדם, לפי הרמח"ל הנ"ל אין עליו לטרוח כל כך בשכלו, אלא מאי, עליו להתפלל שיעלה ויגיע להשגה זו, או על כל פנים להשגה גבוה כפי התיקון שלו, והעליה יהיה דרך תפילה ולא דרך טירחה בשכלו. Segment 180 HE: שוב ראיתי לאיתמר שוורץ מחבר ספרים בלבבי משכן אבנה, בספר שכתבו משיעוריו על רחובות הנהר של הרש"ש , שמפרש כל ענין שבירת המלכים, הוא ענין של השגת התחתון את הראשון, כי תכלית הידיעה שלא נדע, והעליון למעלה מהשגת התחתון, ומה שהתחתון משיג את העליון ע"כ הוא שבירתו, אלא אם כן משיגו בדרך של מ"ה וכו '. ולפי זה מובן עוד יותר עצת רבינו והרמח"ל להישמר משבירה. Segment 181 HE: שוב יצא לאור הזכרונות של יעקב שילוח עם סבא ישראל: פעם שאלתי אותו איזה פשט בליקוטי מוהר"ן 'אין יסורין בלי עוון', היה שם איזה קטע שלא הבנתי, אז הוא רתח ואמר, 'מה יש להבין?' מה שכתוב תבין. אמרתי לו, 'אולי תסביר?' לא רצה ואמר, 'מה שכתוב תנסה להבין ותאמין'. אין מילים לתאר, ע"כ. Segment 182 HE: עו . לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש וארבעה שולחן ערוך הגדולים – עמש"כ לעיל אות סב. Segment 183 HE: עו . גם לא היה מצוה לחזר תכף על למודו , רק רצונו תמיד היה ללמד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמר אותו כלו. וכן פעם אחר פעם, ע"כ. Segment 184 HE: מי שתמיד הולך לאיזה מקום ואינו חוזר דרך שבא, רק בדרך אחר, אף על פי שכבר מכיר טוב את כל הסביבה שבדרכו, יתכן מאד שאם יראה את הדרך מכיוון השני, לא יכירו בכלל. ונראה שכן בענין הלימוד, שמי שרק חוזר על אותו לימוד עד שאפילו יודע אותו בעל פה, אבל כל ידיעתו הוא רק מצד אחד. ( וכעי"ז מסופר ששני רבנים קבלו על עצמם ללמוד ש"ס משניות בעל פה, ואחד מהם קיבל מהגר"א שעדיף שישנן אותם בשפה המדוברת שלו. וכאשר הגיע איזה שאלה שמפורשת באיזה משנה, זה שהיה חוזר על המשניות בתרגום מיד הראה את המשנה, ואילו זה שהיה משנן אותם כלשונם לקח לו זמן עד שזכר המשנה. ויתכן שאפילו אם זה נכון, הרי עדיף לשנן את המשניות כלשונם). ולכן עדיף ללמוד כסדר, ובינתים ירכיש ידיעות ולימודים ממקומות אחרים, וכאשר הוא חוזר לאותו לימוד הוא כבר רואה את הענינים מתוך הבנה אחרת. ועיין בזה בלקוטי מוהר"ן ( נד:ג ) ז"ל וכל דבר יש לו שעה (אבות ד) וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה שהוא משרש אחד עם אותן הניצוצות שיש בזה הדבר וכשמגיע זה הדבר לאדם זה והוא מקבל חיות מזה הדבר הינו מהאותיות הנשברים שיש שם על ידי זה נכללין האותיות הנשברים בזה האדם, בחיות שלו, ונעשה מהם קומה שלמה, ומתפשט בחיות של כל הגוף, ועל ידי זה נשלמין האותיות ויש להם שלמות, וצריך לשהות הדבר אצל זה האדם להשתמש בו עד שנפסקין האותיות והניצוצות השיכין לשרשו, ואחר כך יוצא מרשותו לאדם אחר שהגיע העת שיהיה עליה להאותיות הנשארים שהם משרש אחד עם האדם האחר, ועל כן יוצא לרשותו, ולפעמים חוזר הדבר ובא לאותו האדם שהיה שלו מתחלה כי מחמת שלא היה לו אז חלקי נפש רוח נשמה אלו לא היה יכול אז להשלים האותיות אלו עד עתה שהגיעו לו אלו חלקי נפש רוח נשמה שעל ידם יכול להשלים אלו האותיות הנשארים, ובין כך הכרח להשהות אצל אחר, וכשלמשלים האותיות אלו נתוסף לו וכו' ע"ש. והוא ממש הענין שכתבתי. Segment 185 HE: עו . גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזה י ר שצריכין ללמד כל כך בכל יום, כי גם אם אינו זוכה וכו' 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה (אבות ב:טז)', ע"ש. Segment 186 HE: ונראה שזה הענין מבואר בלקוטי מוהר"ן תורה מט, שאור להביות הלב של איש הישראל הוא עד אין סוף, וכמו שהשם יתברך צמצם אלוהותו כביכול ועשה חלל פנוי כדי לגלות מלכותו, כן האדם צריך לצמצם ההתלהבות ע"ש. והרי הקב"ה ברא את העולם לעשות, דהיינו שהניח את בני אדם לגמור את תיקון העולם, וזה מה שחז"ל הורו לנו גם כן במסכת אבות הנ"ל שלא עלינו המלאכה לגמר, ודוק. Segment 187 HE: כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך, אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת, וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל, ואפלו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל ע"ש. Segment 188 HE: וכן מבואר בפסוקים במשלי, עיין מה שהבאתי בליקוטי מוהר"ן תנינא סוף תורה ה'. Segment 189 HE: עיין במסכת אבות ( ב:ה ) הוא (-הלל) היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד. ופירש הרע"ב ז"ל בור, ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם (בראשית מז ), וארעא לא תבור. ולא עם הארץ חסיד, אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן, ע"כ. Segment 190 HE: להיות בעל השגה Segment 191 HE: עו : בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהו למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות, ע"כ (וע' פרפראות לחכמה על תורה כא:ה שציין לזה ולתורה נג ). והנה עיין בספר המדות , ערך דעת ב:ט חכמי הדור הם כנפי הדור, לפי חכמתם כן התקרבות הדור והשגתם או להפך, הינו התרחקות חס ושלום מהשם יתברך. ולעתיד לא יצטרכו להשיג אלקותו על ידי חכמות, כי יקוים בנו: "ולא יכנף עוד מורך וכו '" עכ"ל , ועמש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה ל:ב וצריך כל אחד לבקש מאוד מלמד הגון כזה שיוכל וכו ' . וצ"ע מה זה ההשגות אלקות שיהיה לעתיד שלא על ידי חכמות, האם זה גם בלי למדנות הנ"ל משיחות הר"ן . וכן מה שראתה שפחה על הים, האם זה היה בחי' השגת אלקות הזה שלעתיד שלא על ידי חכמות? ואיזה השגה יש אם לא חכמת אלקות , שהוא יתברך וידיעתו אחד. או שלא ישיגו דרך חכמות, אבל עצם ההשגה בודאי יהיה ידיעה? ועמש"כ בהקדמה לספר שגם כן הנחנו בצ"ע איך להגדיר הענין שמצינו צדיקים גדולים שלא היו ידועים כלמדנים מופלגים ע"ש . Segment 192 HE: ועיין ברבינו בחיי (בראשית מא .) שכתב שמצינו (ב"ב יב .) 'נבואה קטנה' שנתנה לשוטים ולתינוקות, והיינו שהיא דמיון אמיתי, ושייכת רק באלו שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להש - כיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם וכו' ע"ש. ובספר יואל ( ג:א ) כתיב ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון, בחוריכם חזינות יראו. והביאו את זה למקור דברי רבינו בספר המידות ערך אמונה אות מא ז"ל לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה ועמש"כ . שם. Segment 193 HE: ומה שהרמח"ל גילה ביחוד היראה שמיד כאשר בן אדם יראה מהש"י וכו' זוכה לידיעות, הלוא זה ידיעות. Segment 194 HE: וספר השגת אלקות שלפני כמה שנים עיינתי בו ומסקנתי היה שהוא מדומיין לגמרי, וכמה דברים שהוא כותב שם נגד השכל וכמעט כפירה ( למשל שכל רוחני הוא אלקות חס ושלום ו מש"כ שם על החלל פנוי), אכן בעיקר טענתו שכל אחד יכול סתם להשיג השגה נפלאה, לכאורה אי אפשר לפסול טענתו רק ממה שרואים שהוא בכלל רחוק מלהיות למדן, והרי רבינו קבע בשיחות הר"ן הנ"ל שלהיות בעל השגה צריכים להיות למדן, שלכאורה רק מזה יצא בדאי, כי לפי הספר המדות , יתכן הדבר מאד, ואדרבה נראה שעכשיו באחרית הימים זה כבר התחיל ויפרח מאד. וצ"ע. Segment 195 HE: ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה טל שמערב שם שני הענינים , ידיעה והשגה ונבואה. Segment 196 HE: והנה בשער רוח הקודש ר' חיים וויטל מבאר קצת מהסוד של האותיות המופיעות במצח האדם ואיך להבין ענינם . ואחר כך כותב שם ז"ל והנה עוד היתה לו ( להאריז"ל ידיעה אחרת, והוא שהיה קורא לנפש האדם, או לרוחו, או לנשמתו, והיה מדבר עמה, ושואל וחוקר אותה, והיא משיבה אותו כל מה שהיה שואל ממנה וכל מה שאירע לה, וכל פרטי הדברים. וא"ל, כי כשהוא רואה העניינים באותיות המצח, יש דברים שאיננו יוכל להבין אותם מרוב דקותם והעלמם וכיסויים והפוכם וכיוצא. אבל כששואל וחוקר את נפש האדם, אז יודע הדברים באמיתות גדול ובבירור, עכ"ל. Segment 197 HE: ולכאורה מזה יש ליישב היטב, שלהשיג ידיעות וקשרים רוחנים לא צריכים דוקא למדנות, ואולי נכנה את זה רוח נבואה (כי כן כתבו שראית נשמה זה כמו נבואה כי הנשמה נשמת אלוה ממעל), אבל השגות זה רק חכמה, ואפילו האריז"ל לא תמיד הצליח מחמת עומק המושג ודרך השכל בזה. Segment 198 HE: וכן עיין בחיי מוהר"ן אות תקכא ז"ל ואמר אתם יכולים להשיג בכח המדמה שלכם מה שאני יכול להשיג בשכל, ע"כ. Segment 199 HE: ועוד עיין בתורה (טו) אור הגנוז, מובא בלקוטי עצות, ערך דעת, אות א' ז"ל עקר הדעת היא בלב, כי גם הגויים יש להם דעת, אבל הוא בלא לב וכו' ע"ש. והרי גם לגויים יש להם סמים, וע"כ אין זה רוח נבואה והשגה הדמיונות והתמורות שמשיגים דרכם רחמנא ליצלן. Segment 200 HE: עז. – שכל העולם במחלקת וכו' ואינם שמים על לב שלמחר הם בקבר – זה כענין התרגום יונתן בן עוזיאל (בהפטרה לפרשת עקב, ישעיה נ:יא) שלעתיד לבוא האומות יאמרו שלא היה להם פנאי ללמוד תורה כי היו עוסקים במלחמה ע"ש. Segment 201 HE: מכל שכן האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה כנ"ל. ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות, והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אומה אחרת כפי התגברות אומה על אומה שהם כולם נכללין בו לבדו. ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האומות שנכללין בו לבדו כנ"ל . Segment 202 HE: ובזה אתי שפיר מה שכתוב (ירמיה נ:לו, ועיין בתענית ז) חרב על הבדים ונואלו . Segment 203 HE: ועל הגמרא הנ"ל שלמדו מזה איסור ללמוד לבד, הביאו מהר' חיים פלאגי מה שמצינו בגמרא ש"חד מינייהו כתרי מינן", והיינו, שאחד מבני ארץ ישראל הרי הוא כשנים מבני בבל, היינו לענין זה, שעל בני ארץ ישראל לא נאמר מקרא זה "חרב על הבדים ונואלו ". ויש להפעיל דבריו לדברי שיחות הר"ן הנ"ל שהיושב בארץ ישראל או בבחינת ארץ ישראל שעוסק בהתבודדות, יכול לעלות מעל כל המלחמות שנתקיימים בין האומות. ויכול לעשות שלום בין עצמותיו, ומזה לבוא להביא שלום להעולם (על פי תורה יד). Segment 204 HE: עט. מה שכשאדם מתחיל לכנס בעבודת השם ולהתקרב לצדיק האמת באים עליו הרהורים ובלבולים גדולים, זה כמו למשל כלי מים, שמתחלה נראה כאלו המים צלולים, ואחר כך כששופתין ומעמידין המים אצל האש ומתחיל להתבשל אזי מתבלבל המים, ומעלה הרתיחה כל הפסלת שהיה במים וכו' ע"ש. Segment 205 HE: עיין ספר שערי קדושה הובא בחק לישראל לערב שבת קודש פרשת לך לך בחלק המוסר. ז"ל וגם יש רשע וכו' ואחר כך שב מרשעו וכו' ונתחייב שילקה על זדונו בזה העולם וכו' התחילו היסורים לבא עליו וכו' תמהו כל רואיו ממעשיו וחשבו בלבם שמא אלו היסורים הם פרי הצדקות וכו' ועושה תשובה כבר בטלו מלשמור אותם לעולם הבא, ונידון עליהם בעולם הזה, ע"ש. Segment 206 HE: וע"ע בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קיז ז"ל שלפעמים יש באדם טמאה טמונה, שאין יודעין לה שום תקון וכו' ועל כן זהו טובה מה שארע לו כשמתקרב אל הקדשה, כי יוצא ממנו הטמאה הטמונה הנ"ל ,כי אזי כשיוצאת, יכולין למצא לה תקון , מה שאין כן מקדם כשהיתה טמונה ע"ש. Segment 207 HE: ונלע"ד שכל זה לענין התעוררות קצת פסולת, אכן יש עוד ענין שהרמח"ל מדגיש (עיין קל"ח פתחי חכמה, פתח מט:ב ובעוד מקומות), שעיקר מציאות הרע כנפרד בפני עצמו, לא היה ולא נתהוה בשבירת הכלים אלא רק אחר כך בהתחלת התיקון, כאשר מעולמות בריאה יצירה ועשיה, נעשו מחדש אצילות בריאה יצירה עשיה, אז נשאר התחתית של עשיה לבד, והרע עמד ונתהוה בפני עצמה. ונראה שזה מרומז גם כן בלשון המשנה (אבות ה:טו) ארבע מדות בתלמידים וכו' קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק רע, עכ"ל. דהיינו שזה קורה לאנשים שכאשר התחילו כבר לתקן ולבנות בקדושה, לא שיש להם רק שבירה, אלא מתגלה בהם ממש חלק רע. ויש להם נסיון גדול לעלות מזה. Segment 208 HE: ויש לציין עוד סיבה, והוא המבואר בספר אדיר במרום (עמ' תקב – מכון רמח"ל ) שבהיות החטאים גורמים לסתימת העינים של ז"א, העינים מכוסים ואין פעולה נמשכת מהם, רק כאשר יפתחו – וזה על ידי השגת גדלות, אז כל הדינים שנאספו שמה ימטירו מעטה ר"ל, וכתב שם (עמ' תקג ) גם העושה תשובה יגרום פקיחת העינים , כי ימשיך בזכותו מוחי הגדלות והעין נפקח עליו לטובה. כי האדמימות ממילא הלך לו, בהמחות החטא שהיה גורם אותו וכו' ע"ש. הרי מבואר שמי שלא זכה לעשות תשובה שלמה לגמרי, הרי על ידי התשובה שהוא עושה הוא יגרום לפקיחת העינים , אבל יהיה נשאר שם דינים מהחטאים שלו, וכיון שעכשיו העינים פקוחות לא ימנעו מלבקרו ר"ל. Segment 209 HE: ועוד יש לציין למה שכתב המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב הליצנות פ"א) ז"ל וישב יהודה וישראל לבטח (מלכים א:ה:ה) ויקם ה' שטן לשלמה (מלכים א:יא:יד, ובמסכת סנהדרין קו. דרשו הפסוקים כאלו הם סמוכים ע"ש אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנאמר וכו ', והביא שני הפסוקים האלו ) כי האדם כאשר האדם עצמו הוא בשלמותו ויש לו ישיבה ומנוחה, ואז השטן הוא ההעדר , שהוא השטן, כאשר ידוע כי השטן הוא ההעדר שהוא דבק בנבראים, אבל כאשר אינו בשלמות אין דבק בו ההעדר כל כך, ואלו דברים ברורים וכבר הארכנו בזה, ע"כ. Segment 210 HE: וע"ע בספר המדות ערך תשובה אות עה . ז"ל מה שאנו רואים שמי שמתחיל לעבד את ה' יסורין באין עליו, זה מחמת שהתחיל מתוך יראה של צדק, ע"כ. ו דברי ו מבוארים באריכות בלקוטי מוהר"ן תורה פז, ומבואר שאף על פי שבדרך זה יקבל יסורין , עם כל זה הוא הדרך הנכונה, כמבואר שם. ולכאורה כאן בשיחות מבואר שזה לכל המתחילים אפילו לא מתוך יראה של צדק, אכן י"ל שלא אמר שזה יסורים ממש, אלא הרהורים ובלבולים. Segment 211 HE: וע"ע במסכת תענית דף ח. אמר רבי יוחנן כל המצדיק את עצמו [ פרש"י : שמכשיר ומקשט מעשיו] מלמטה מצדיקין עליו [ פרש"י מדקדין עמו אפילו כחוט השערה יותר משאילו מקלקל מעשיו, כדי למרק עונותיו] הדין מלמעלה שנאמר (תהלים פה:יב ) אמת מארץ תצמח [ פרש"י : אז] וצדק משמים נשקף [ פרש"י צדקה אין כתיב אלא צדק דמשמע דין]. רבי חייא בר אין אמר רב הונא מהכא ( תלהים צ:יא) וכיראתך עברת ך [ פרש"י : על מי שהוא ירא אותך אתה מחזיק עברתך, כדי למרק עונותיו] . ריש לקיש אמר מהכא (ישעיה סד:ד ) פגעת את שש ועושה צדק [ פרש"י : במי ששמת ועושה צדק שהן העושים כך] בדרכיך יזכרוך [ פרש"י : אתה פוגע בו אם חוטא כלום, כמו ויפגע בו וימת. קרא הכי הוא – פגעת את שש ועושה צדק, והן העושין כך, בדרכיך יכזירוך , באותם דרכים שאתה מייסרן ביסורין יזכירוך לטובה, ואומרים, הן אתה קצפת, בשביל שחטאנו, בהם, עולם ונושע, בשבילם נושע לעולם הבא] הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע. Segment 212 HE: בליקוטי מוהר"ן עד מביא הגמרא הנ"ל שעל כן המתחיל להתקרב מרחיקים אותו. Segment 213 HE: ועיין קידושין לט: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, ע"כ. Segment 214 HE: שיחות הר"ן פג. ז"ל כי יש דבר אצל האדם שמאותו הדבר הוא מתירא ומתפחד ממיני הפחדים שהוא מתפחד מהם. ואף על פי שהוא יודע בדעתו בברור חזק שאותו הענין שהוא מתפחד ממנו אינו יכול לעשות לו כלל, אף על פי כן יש לו פחד גדול מאד ממנו, כי אותו הדבר שיש אצל האדם הוא מתפחד. כמו שאנו רואין שנמצאים כמה בני אדם שהם פחדנים גדולים שיש להם פחדים של שטות. והם בעצמן יודעים שזה הדבר אינו כלום, ואף על פי כן הם מתפחדים מאד. וכן אנו רואים שכשמפחידין את האדם מאחריו , שבאין עליו מאחוריו פתאם בבהלה בקול פחד, אזי הוא תכף מתפחד מאד קדם שמתחיל הדבר לכנס בדעתו כלל. שעדין אינו יודע כלל שום דבר כי באו עליו פתאם מאחוריו. ואף על פי כן הוא מתפחד תכף ומיד קדם שהתחיל הדתע לידע מענין הפחד. ומאחר שעדין לא התחיל דבר הפחד לכנס בהדעת כלל, אם כן איך שיך להתפחד? אך באמת עקר הפחד של האדם הוא, שיש דבר עצל האדם שמאותו הדבר הוא מתפחד, וכו' ע"ש. Segment 215 HE: יסוד זה ממש מפרש את הגמרא במסכת קידושין דף כד: ת"ר הכהו וכו' כנגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע, אין עבד יוצא בהן לחירות, אמר רב שמן לרב אשי, למימרא דקלא לאו כלום הוא וכו' א"ל שאני אדם דכיון דבר דעת הוא איהו מיבעית נפשיה, ע"כ. פרש"י ז"ל וכי מבעית מדעתי הקא מיבעית , שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום, עכ"ל. Segment 216 HE: שיחות הר"ן פה: מבואר שדיקא כאשר האדם מתחיל לטהר את עצמו, דיקא אז הוא רואה את כל הפסולת. וע' ברמח"ל בספר פתחי חכמה ודעת (נדפס בספר שערי רמח"ל שגילה שורש ענין זה, עיין שם סי' לה, ואביא קצת מדבריו הקדושים ז"ל הנה הכלים בהיותם בפני עצמם בלא האור, לא היה השורש הוא (של הסטרא אחרא פוגם בהם, כי כבר בעצמם הם כך (-מוגבלים כדי שיוכל השורש ההוא לימצא בהם . רק בבוא האור, שהוא בבחינה מה שאין בו קליפה , אז לא יוכלו להתחבר ביחד האורות והכלים. ועל כן יצטרך שידחה מן הכלים אותו הדבר המעכב עליהם. ואז ישתוו עם האורות ויתחברו יחדיו וכו' ע"ש . Segment 217 HE: ומבואר עוד שם, שאפילו זה השבירה היה רק שורש להס"א , אבל עוד לא יצאה, עד עולם התיקון, כי אז הכלים שנפלו לג' עולמות בריאה יצירה עשיה, נעשו מהם ד' עולמות אצילות בי"ע , ונמצאת עשיה שניה תחתונה מהראשונה, ומסופה הרע יוצא, הרי שרק מכח הסדר שהיה נעשה בעולם התיקון, יצא מזה הסטרא אחרא . Segment 218 HE: ועוד עיין בספר אדיר במרום (עמוד נה שמפרש שם הזוהר הקדוש (פרשת פנחס רלח : ברעיא מהימנא ז"ל אדהכי הא רעיא מהימנא נפיק מההוא סלע ואמר, בוצינא קדישא מה מועיל לי לאתטמרא מקמך וכו' ודרך המאמר הזה עמוק, כי איך נבין שירצה הרעיא מהימנא ללכת להסתתר בכל מקום אשר יוכל מלפני בוצינא קדישא, וכי היה מכריח אותו או מיצר לו? אך הענין הוא, דע כי השכינה נסתרת בתוך הקליפות. וכאשר יתעורר עליה המלך לבקש אותה, הנה לא תמציא עצמה מיד, אלא אדרבא נכנסת מקליפה לקליפה, כדי שיצטרך כביכול המלך ללכת בכל הקליפות למצוא אותה , ואז כל קליפה נכנעת לפניו ונשברת. ונמצא שכאשר יוצאה על ידו אחר כך, אינה יוצאת מקליפה א' לבד, אלא מכל הקליפות. כי בראותה עת רצון והאהבה מתחזקת בסוד היחוד, אז הוא זמן שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (ירושלים פסחים י:ה . ולכן אפילו שלפי אותה קליפה שהיא שם לא היה צריך כל כך טורח, וכו' ע"ש כל דבריו הנפלאים . Segment 219 HE: ויש לציין עוד, למש"כ בספר המדות ערך ענש אות א', שלפעמים כאשר האדם עושה מצוה מקבל עונש על מה שהוא לא עשה אותה מקודם. אבל כאן רבינו לא מדבר על עונשין . Segment 220 HE: שיחות הר"ן פה: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא וכו' ע"ש כל הענין. ויש שם ציון של רא"ק אות קסד אבל לא השגתי מה כתוב שם. ואולי הוא כבר ציין שם את מש"כ בצוואת הריב"ש (סי' ג' והובא בספר בעל שם טוב א'צו ) כעי"ז ע"ש. Segment 221 HE: שיחות הר"ן פז, מבאר באריכות מה דאמרי אנשי 'כל נער יש לו אשה נאה', ומבואר שפירושו בעולם הזה הוא ממש לגריעותא , שכיון שהנער לא משתמש בשכלו ומוחו, נשאר הלחות בהעצמות , וממילא כל אותו הלחות לוקחת אשתו, ומזה קונה לעצמה יופי. ואילו בקדושה יש דרך לשבח, בחי' הנה נער בוכה ביום הכיפורים, מיד ותחמול עליו, עם אתרוג יפה, ומבאר עוד שבכל הסוכות אנו עוסקים להמשיך הדעת הזו להאתרוג . Segment 222 HE: עיין מה שפרשתי בזה בס"ד בפרשת לך לך עה"פ הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ( יב:יא ). Segment 223 HE: שיחות הר"ן צא: סגולה להתמדה לא לראות שום חסרון בשום ישראלי, כי כל יהודי הוא אות בתורה ע"ש , ועיין בזה בחיי מוהר"ן אות לד . ע' באדיר במרום (עמ' קי-א) שמפרש שהתורה היא התפשטות מהמאורות להוציא הנשמות. והרי מבואר שכל מהות התורה היא המצאת הנשמות, ולפי זה בודאי הזכיה בתורה ממש תלוי בהכרת מעלת כל נשמה ונשמה. Segment 224 HE: ועיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה פג שכז"ל ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא וכו ', ע"ש שכדי לבוא לזה צריכים לבער השאור וחמץ שבלב האדם, שהוא המסית את האדם שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור, ולומר זה נאה וזה לא נאה ע"ש. והנה מסורה בידינו (וכן ראיתי לאחרונה מבערל העונג יום טוב, בהקדמה לספר שער אפרים) שתלמידי חכמים שבדור הם הננחים הפשוטים, ומבואר גודל הענין שיהיה אהבת חברים הננחים בלי להרהר אחר השני כל עיקר , וזה כדי לזכות לא רק להתמדה, השייך לכלל ישראל, אלא גם להתלהבות – וזה צריך שמירה גם על המחשבה והרהורים, כי התמדה רבינו תלה רק על הדיבור. Segment 225 HE: והנה בחיי מוהר"ן, מובא ששאלו את רבינו מה לעשות כאשר יש רשע, ורבינו הזכיר לו הענין של הנקודה טובה, ותורת אזמרה – תורה רפ"ב. ואילו בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה פג רבינו גילה שכאשר אדם גדול מתבייש, שזה בחי' שפיכות דמים, והשכינה מכסה דמהון באהבה, ונתהפכין הזדונות לזכיות, ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים, כי נתעלין ונתהפכין לזכיות וכו' עיין שם. והוא פלא, איך הבושה של זה מהפך נשמה נפולה לצד זכות, ואולי מובן על פי הדרך השני להבין תורת אזמרה על פי הרמח"ל עמשכ"ש בס"ד. Segment 226 HE: מובא מספר תפארת שמואל פרשת קרח – לפרש הפסוק בישעיה ( כז:ה ) או יחזק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, היינו מי שרוצה להתחזק עצמו בתורה הקדושה ש נקראת עז, על דרך ה' עז לעמו יתן (תהלים כט:יא ), יעשה שלום לי, צריך להיות באהבה ואחוה ורעות עם הכלל ישראל, כמו שכתבו חז"ל (ירושלמי נדרים ט:ד) ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט:יח ) זה כלל גדול בתורה, ע"כ. Segment 227 HE: צג. דע שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וכו' וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות וכו' תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר וכו' כמו שכתוב (משלי יז:ט ) ושנה בדבר מפריד אלוף וכו' אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך לסוף שתהנה מתלמודו (שבת סג .) וכו' ודע מי שיודע זאת הוא יכול להחיות מתים וכו' נעשה ממות מאות על ידי שנכנסו האלפים לתוכם וכו' וכו' ע"ש. Segment 228 HE: הנראה לעניות דעתי בזה בס"ד ובקיצור גדול, שעיקר הנקימה והנטירה הוא נגד היצר הרע, שכל פעם שהתלמיד חכם מקבל איזה התגברות של היצר הרע או מפלה ח"ו עליו לנקום ולנטור, והיינו לעשות עבודת השם יתברך יותר לשמה, נקי לשם שמים. [והנה שמעתי מר' שלמה קרלבך שכל פעם שהאדם מקבל איזה מכה מהסטרא אחרא ר"ל הוא רוצה להטמין את עצמו, ואז דייקא ר' שלמה קבע כלל, שאז דייקא עליו לצאת יותר בהפצת האמת עם אנשים. ונראה לעניות דעתי שזה לא דוקא הענין להיות יותר עם הציבור - אלא יותר בעד הציבור, דהיינו יותר לשמה, דהיינו יותר לשם השכינה שהיא כנסת ישראל]. Segment 229 HE: וזה הענין של האלפים והמאות, כי האלפים בא"א והמאות באבא (ע' אדיר במרום עמוד קיז , הגם שלפעמים האלפים זה באבא כמש"כ שם ואכמ"ל), וארך אנפין זה בחי' אין, ואבא זה בחי' יש, כי אבא הוא פנימיות המהות של הספירות ואילו א"א הוא ממש המציאות שלהם בבחי' אין. ותחית המתים זה בחי' אין כמבואר בלקוטי מוהר"ן שהתחיה יהיה על הבחי ' של האין עיין שם. וזה ענין לעשות ממה מאה, הוא לכאורה בנין המלכות - אדנ"י בגמטריא מאה (כמובא - בציור של הא' יו"י והנ ' עם י') על ידי אבא, ובהגיע למאה אז היא ממש בבחי' אשת חיל עטרת בעלה בסוד רישא דלא אתידע , שעוד בכתר של ארך אנפין. Segment 230 HE: צה . עמש"כ על ישעיה ( סב:ב ). Segment 231 HE: צו. כי יש מלאך גדול מאד שיש לו אלף ראשים, וכל ראש יש לו אלף לשונות וכל לשון יש לו אלף קולות, וכל קול יש לו אלף נגונים וכו' עכ"ל. עיין במסכת ערכין (י:-יא.) אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתינתא תנא היא אמה וגבוה (\וגמדה) אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר, אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך, מתניתא גוזמא, עכ"ל. Segment 232 HE: שיחות הר"ן צח: אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו. כי הוא אמרם ברוח הקדש ( ריז ), והרוח הקדש מונח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו. והוא מסוגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק על השם יתברך, שעל ידי אמירת תהלים יושיעו ה'. Segment 233 HE: והבטחון הוא בחינת משענת כמו שהאדם נשען על המטה כן הוא נשען על הבטחון שבוטח שיושיעו ה' כמו שאמר דוד (תהלים יח יט ): "ויהי ה' למשען לי". ועל כן על ידי זה נתרפא החולה כמו שכתוב (שמות כא יט ): "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה". וזה בחינת (ישעיה יא א): "ויצא חטר מגזע ישי" הנאמר על משיח שהוא דוד בחינת (איכה ד כ): "רוח אפינו משיח ה'". וזה בחינת (פסחים סח. זהר א קיד: קלה.): ' עתידין צדיקים שיחיו מתים על ידי המשענת' בחינת "ואיש משענתו בידו" בחינת "ונתת המשענת על פני הנער" עד כאן. (כל זה לא נכתב בשלמות. וחסר הרב רק מה שנתפס במח קצת נכתב). Segment 234 HE: יש פה נקודה מעניינת שהבטחון של אחד יכול להחיות את השני (וכעין זה מצאנו שבודאי יכולים להתפלל על יראת שמים, ע' בריש הקדמה להשתפכות הנפש, וקטני אמונה דנו הרבה בזה), ואכמ"ל. Segment 235 HE: ועוד יש להבין שמה שרבינו גילה כאן אינו בכלל עיון תפלה שחשוב עבירה (בבא בתרא דף קסד :) ופרש הרשב"ם שם ז"ל יש מפרשין שלאחר שהתפלל דן בלבו שישלם לו הקב''ה שכרו ויעשה הקב''ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה: ע"כ. ויש לחלק בין צפית שכר לבטחון פשוטה. Segment 236 HE: וע"ע ספר המדות ערך תפלה אות לא – על ידי בטחון הקב"ה שומע תפלתו (וציינו שם לפסוק בדה”י א:ה:כ ונעתור להם כי בטחו בו). ושם אות סח: על ידי בטחון תפלתו של אדם נשמעת (וציינו שם לתהלים מ:ב קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי ). וע' במכתב טז מהספר נתיב צדיק שכז"ל ואנו צריכין להכין כלינו לקבל, והכלי שלנו הוא תפליה בטחון ואמונה, ואנו צריכין לעשות כמו שספר רבנו ז"ל המעשה משני נערים קטנים שהיו אוהבים זה לזה מאד, עד שלא היו יכולין לחיות זה בלא זה, ופעם אחד נחלש אחד מהם והיה השני בצער גדול עד למאד , ושאל מה לעשות שיבריא חברי, ואמרו לו שיאמר תהלים, והוא בתמימות התחיל לומר תהלים, ובכל פעם שאמר כמה קפיטליך שאל את חברו אם הבריא, והיה כך כמה פעמים, ואמרו שעדין הוא חולה, ואמר עוד עד שהיתה לו רפואה בשלמות, וכל מה שספר רבנו ז"ל בזה הורה לנו דרך התפילה בתמימות, שצריכין אנו להתפלל ולהתפלל בתמימות עד שתמשך הישועה בשלמות, ולהאמין שבכל תפילה ממתיקין מעט מעט הדינים עד שימתיקו כל הדינים בשלמות … וקוה וחזר וקוה וכו' ע"ש. Segment 237 HE: שיחות הר"ן אות ק: "ותתפשהו בבגדו" (בראשית לט יב ), שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו, דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו, ע"ש כל דה"ק . ויש להעמיק בזה כי לכאו ' אין זה מוגבל לעולם הגשמי בלבד, אלא בכל דרגה ודרגה יש את פנימיות העבודה בדביקות להאין סוף ב"ה כמו שהוא מוצג באותה דרגה, ויש גם את הלבושים השייכים לאותה העבודה, וצריכים לא להיות נטרד מהן, אלא להתאמץ בעצם העבודה. Segment 238 HE: וע' במסכת עבודה זרה (דף טז :) – הבאתי כל הלשון שם על מקומו ע"ש, שרש"י כתב ז"ל דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם ע"כ. והרי זה ממש הקצה האחרון במה שרבינו כתב כאן לא להיות טרוד כלל בבגדים. אכן נראה לעניות דעתי שלפי דעת רבינו יש דייקא לשמור על הנקיון של הבגדים, עיין מש"כ בפרק על הבגדים. והנה מצינו שהלבושים הם מעשה המצות , ועיין בלקוטי מוהר"ן שהביא את הגמרא (תענית ד) האי צורבא מרבנן דרתח אוריתא דקא מרתחא בה, ורבינו גילה שזה בגלל שגדלה תורתו מאד יותר ממעשיו, ועל ידי שמשוה צדקת מעשיו לתורתו יהיה דעתו נוחה עם הבריות ע"ש. והיה נראה שדברי רש"י הנ"ל שייכים לאותם שתורתם עוד שגבה הרבה ממעשיהם הטובים. רק שצע"ג כי כאן מדובר על ר' זירא , ואולי זה היה כינוי שרכש מתחילת שימושו בבית המדרש (כמו שרבינו אמר על עצמו, שבתחילה היה כעסן, עיין שבחי הר"ן אות כב ) . Segment 239 HE: עיין במסכת שבת דף קי. האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה , אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה . Segment 240 HE: קא . תמימות ופשיטות ואמונה. עיין מש"כ לעיל אות לב. Segment 241 HE: קג . טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהינו להאמין אפלו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת , מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום וכו' ע"ש. Segment 242 HE: ר' יעקב ווינברג אח הצעיר של הסבא שלי, אמר בשם אביו, הסבא רבה שלי, שאמר בשם הבעל שם טוב, נאך (אחר) עלא (כל) מיינא גילוים (הגילויים שלי), ונאך עלא מיינא השגות (ואחר כל ההשגות שלי), בין איך א נער און גליבט , (אני נער ומאמין), אי איט שטייט (וקשה כי כתוב) פתי יאמין לכל דבר, אי ז דירעיבאר (לכן) שטייט (כתוב) שומר פתאים השם, ע"כ. Segment 243 HE: קד. אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש ( קדושין ל:), כי לפעמים הו(-הבעל דבר) מתפלל מתוך האדם, ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו. וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו. אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפלה כזו, כמו שאמרו רז"ל ( קדושין ל:) אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. וזהו אם פגע בך מנול זה, פגיעה לשון תפלה כמו שאמרו רז"ל (ברכות כו :), היינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת, משכהו לבית המדרש, כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנ"ל, עכ"ל. Segment 244 HE: עיין בבא מציעא דף כג : שבית כנסת שייך לנכרים מה שאין כן בית המדרש. Segment 245 HE: קז – אסתר בינונית היתה לא ארכה ולא קצרה (מגילה יג ), ע"ש שביאר רבינו שכיון שיצאה בזכות רחל שהיתה קטנה ובזכות שאול שהיה גבוה, יצאה בינונית. ויש להעיר, הרי קצת קשה מיניה וביה, כי מובא שמה – בשביל צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצאה ממנה שאול ובשביל צניעות שהיתה בשאול וכו ', הרי ששאול שהיה גבוה יצא מרחל שהיה קטנה, אז אם כן לכאורה רואים שאין קשר בין זה לזה, ומזה ששאול היה גבוה לא מעלה ומוריד על מידת רחל. ואולי י"ל שודאי גדול יכול לצאת מקטן, אבל איך קטן יצא מגדול, ואיך יצאה אסתר בינוני משאול שהיה גבוה, ועל כרחך זה מכח שזה וזה גרם, הקטנות של רחל עיכב על הגבהות של שאול עד שהיא יצאה בינונית. Segment 246 HE: אסתר בינונית – עיין במסכת שבת דף קטז : רש"י ד"ה יומא דאסתנא , רוח צפונית שהיא בינונית ע"ש, הרי שפירש אסתנא לשון בינונית. Segment 247 HE: [בספר נצח ישראל פרק נה כתב שכל היוצא מן הממוצע, רע] Segment 248 HE: קט. שרבי שמעון קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפלו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך עכ"ל. צריך עיון מהרא"ש ראש פ"ב דמסכת ברכות שכתב שלשון ארמי יותר מגונה מכל הלשונות בעיני המלאכים ואינם נזקקים לו. וי"ל אולי שזה היה כל עוד שלא נתגלה הזוהר, אז התיקון של רבי שמעון לא היה בפועל. ועמש"כ בערך התבודדות, בפרק לדבר עם השם יתברך בלשון האם. Segment 249 HE: ר' אריה קפלן ציין למש"כ באבי הנחל על ליקוטי מוהר"ן תורה יט , וז"ל וזה ענין החלום השני של נבוכדנצר שכתב שם ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית ואמר גודו אילנא , ומבואר בדברי רבינו ז"ל שהוא ר"ת שמעון, שקאי על רשב"י, היינו כי רשב"י חידש הלשון תרגום שחיבר ס' הזוהר ותיקונים בלשון תרגום כמובא בהשיחות , ועי"ז העלה הטוב שבתרגום שהוא הטוב שבנוגה והרע שבו נפל ונתבטל, ע"כ אמר גודו אילנא שהוא נ"נ שהוא הרע שבנוגה שנפל ונתבטל לגמרי. אבל אעפי"כ כתיב ברם עיקר שרשוהי שבוקו , שעדיין לא נתבטל לגמרי כי צריכין להעלות גם הטוב שבשאר לשונות היינו הניצוצות הקדושים שנפלו להקליפות הטמאות, כי מה שמבואר בפנים שהלשונות העכו"ם צריכין לכלותם לגמרי, היינו שאין מעלין הלשון בעצמו אל הק ' כמו הלשון תרגום שצריכין לקרות התורה שמו"ת , נמצא שהלשון תרגום כמו שהוא נכלל בק ', אבל שאר לשונות אינם נכללים בק ' שיהי' מצוה בקריאת התורה בשאר לשונות, אבל בוודאי יש גם בשאר לשונות ניצוצי קדושה שמזה אריכת הגלות עד שיתבררו כל הנה"ק ואז יכלו ויתבטלו לגמרי, וזהו פי' המבפ"נ ושאר לשונות העמים שהם בחי' רע גמור צריכין לכלותם לגמרי, היינו על ידי שמעלין הטוב שבהם, עי"ז ממילא יכלו ויתבטלו, כי הם בעצמם רע גמור רק שנפלו נ"ק על ידי חטא עץ הדעת וחטאי הדורות, ע"כ כל זמן שלא נתבטלו עדיין שאר לשונות העכו"ם אזי ממילא קליפות נוגה לא נתבטלה לגמרי, כי עיקר יניקתם מהקדושה הוא על ידי קליפת נוגה, וע"כ כתיב ברם עיקר שרשוהי שביקו בארעא , כי אח"כ חזרה ונתגברה קליפת נוגה, כי חזר למלכותו כמקדם, רק שלא הי' רע כמקדם, כי שיבח להשי"ת כמבואר בדניאל, וזה שסיים רבינו ז"ל אבל עכשיו יש נחל נובע מקור חכמה כו ' כמבואר בחיי מוהר"ן, היינו שהוא העלה גם הטוב שבשאר לשונות העמים על ידי ריבוי ההתבודדות שלו בלשון אשכנז שהוא שאר לשונות העמים, ועי"ז יכלו ויתבטלו הלשונות העמים וממילא גם הרע שבקליפת נוגה תפול ותתבטל לגמרי והטוב שבו יוכלל בקדושה ועי"ז תהי' הגאולה בבי"א , עכ"ל. Segment 250 HE: עוד ציין ר' אריה קפלן לספר כוכבי אור אות פו, ולא מצאתי מקום כזה, ולכאורה הכוונה לחלק אמת ואמונה, אות ג' הערה ו' ז"ל לשון חכמים – ברכה, לשון חכמים – עשר, לשון חכמים – מרפא. ובאמת כל דרכי לשונותיהם שבתלמוד ומדרש קדושים בקדשת תורה שבכתב ממש, וחביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה. ועין בשיחות הר"ן (אות כט – לכאורה טעות וצריך להיות קט שלפנינו) מה שאמר אדמו"ר ז"ל על לשון תרגום, שרבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון תרגום, עד שגם שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר את האדם, ע"כ. Segment 251 HE: ועוד עיין במסכת גיטין דף יז . למימרא דארומאי מעלו מפרסאי והתני וכו' יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה אותם לבבל, לא קשיא, הא מקמי דניתו חברי (רש"י פירש פרסאים וזה היה כבר בימי כורש, ובתוספות פירש ר"י אומה אחרת שבאה בימי רבי יוחנן) לבבל הא לבתר דאתו חברי לבבל, עיין שם. ולפי פירוש ר"י י"ל שאע"פ שרבי שמעון תיקן, חזר ונתקלקל. Segment 252 HE: שיחות הר"ן קיב , יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד ע"ש. ע' בספר המדות ערך ממון (עז) מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת נעשה בעל חוב ע"כ. אבל זה לא מעשה עבירה ממש, ולא נעשה בעל חוב תמיד. וע"ש ערך נאוף (לו) שעל ידי נאוף באים לגלות תחת יד שרים לצים, ונעשה בעל חוב, ע"כ. Segment 253 HE: וע ' בחיי מוהר"ן אות סו , ודע שיש מצוה שעל ידה יוצאים מבחינת עבד והיא מצות פדיון שבויים. Segment 254 HE: קיב : לשוב מהעברה שגורם להיות בעל חוב. ע' בספר המדות ערך תשובה (מו) מי שרוצה לשוב יזהר מלהיות בעל חוב. Segment 255 HE: קטז . אומות העולם יש להם הנהגות נימוסיות מה שהשכל והישר מחיב , שזה נקרא ארינטליך . אבל ישראל עם קדוש אפלו אלה המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהישר והשל מחיב , אפלו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ, ע"ש. Segment 256 HE: עיין בזה בריש השיר נעים שבהקדמה לספר לקוטי מוהר"ן - נמוסי הדתות כולם לא ישוו לדתינו , חכמיהם בדו מלבם נמוסים בשכלם האנושי, ע"כ. Segment 257 HE: ועמש"כ במסכת עירובין סוף דף ק: Segment 258 HE: ועיין מש"כ הרע"ב בריש מסכת אבות ז"ל אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא עף אלו נאמרו בסיני, עכ"ל. Segment 259 HE: קיח . בענין קושיות על השם יתברך – עיין לעיל אות לב, מ, ולקמן אות קמו, ועיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה נב ומש"כ שם. Segment 260 HE: קכו . ענין האפיקורסות שמתפשט בעולם – עיין לעיל לה ומש"כ שם, ולקמן רכ . Segment 261 HE: קלז . [ליקוטי מוהר"ן רד]. חברך קבע עתים לתורה וקבל על עצמו חק ולא יעבר ללמד בכל יום כך וכך. אבל אתה אינך עוסק בתורה. ועל כן נותנין לחברך מעות אף על פי שעבר עברה. כי 'עברה מכבה מצות ואין עברה מכבה תורה' (סוטה כא .). "ואין "עברה "מכבה "תורה ראשי תבות מעות , ע"כ. Segment 262 HE: עיין ישעיה לג:טו-טז כמה תנאים שעל ידם האדם זוכה שמספיקים לו כל צרכיו מן השמים . ואחד מהתנאים, ועצם עיניו מראות ברע, סופי תיבות מעות, ומובא שם מספר אמרי נועם פרשת בראשית, שעל ידי זה ממשיך העינא פקיחא דלעילא אות עי"ן, ולכן הראשי תיבות הם יעקב, בחין וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג:כח ) עיין שם . Segment 263 HE: ויש לפרש, כי רבינו גילה בליקוטי מוהר"ן שהפרנסה של האדם בא מאשתו. וענין עוצם עיניו מראות ברע פירשו בגמרא לא להסתכל בנשים הכובסים בנהר. והרי המסתכל בנשים מחליש קשרו עם אשתו וחשיבותה, ועל ידי שעצם עיניו מראות בנשים אחרות, מחזק קשרו עם אשתו ומגביר חשיבותה, ולכן בעקבותיו יש מעות. ולפי זה נראה שהוא ענין יותר שלא להרוס סיבת השפע, ואינו כל כך ענין של זכות לזכות לשפע. Segment 264 HE: קלט: כשיש להאדם לב של ישראלי אין שיך אצלו מקום וכו '. כי הלב הוא אלקות וכו '. במקום אחר ביארנו באריכות שע"כ אינו אלקות ממש חלילה, וכן הלשון בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה נו "כי האלקות הוא בלב". ועמש"כ שם. Segment 265 HE: קמ . ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך, והזכיר מיד מאמר רז"ל כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בעצמן וכו' עיין שם. Segment 266 HE: במשנה סוף מסכת סוטה מח. משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה – פרש"י ז"ל בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים וכו' עיין שם. ודייקא ר' חנינא בן דוסא במסכת תענית כה דאג שלא יהא שולחנו מעט מרגל. Segment 267 HE: קמא. תיקון הכלל הוא תקון גמור ותקון חדש – עיין מש"כ בחלק ה' מאומן בערך תיקון הכללי. Segment 268 HE: קמא. ויש מי שיקרה לו על ידי רבוי אכילה ושתיה או על ידי חולשה ועיפות או על ידי שאינו שוכבר כראוי, וכל זה אינו כלום (והוא כמו תינוק שמשתין בשנה). גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מן המקרה או שהמזל שומר אותו ונצול , ע"כ. וכן איתא בגמרא (שבת קכז :) קרי בא על ידי טורח הדרך ואין בכך כלום, וזה היה עם התנא הקדוש ר' יהושע. ועם כל זה מצינו שצדיקים גדולים ניצולים מכל קרי, כמו יעקב אבינו שלא ראה קרי מימיו, וכן אלישע, כדאיתא במסכת ברכות (י:) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא (מלכים ב:ד:ט) מנא ידעה וכו' וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו, ע"כ. Segment 269 HE: קמא . ז " ל גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל ואחר כך מתעור ר משנתו , גם זה מן השמים שמצילין אותו מזה ( קרי ), עכ " ל . פעם הייתי יושן אצל רשב " י על הכסא , ובחלום הרגשתי שאני נזרק .... ובאמת נפלתי על הרצפה - הכסא התהפך .... אז האם יש פה קל וחומר , שאם מי שרק מרגיש שהוא נופל זה סימן שהצילו אותו , אז מי שבאמת נופל ??? Segment 270 HE: פעם חלמתי שהייתי ברכב עם משיהו שהיה נוהג במהירות ופחיזות גדול, והיה לי הרגש אולי כמו מי שנופל, אז האם עיקר הסימן הוא ההרגש שיש בנפילה, או שצריך להיות דוקא מנפילה? Segment 271 HE: קמג . (כתב יד החברים והוא שיך לסימן רס"ג בחלק ראשון): Segment 272 HE: כי יש שני מיני אכילת הבהמיות. דהינו שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה כבהמה והמאכל הוא מאכל אדם, ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהינו שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם, אלא הוא מאכל בהמה. והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת. וזה שכתוב (תהלים סו יב ): "הרכבת אנוש לראשנו" דהינו כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל, אזי "באנו באש ובמים" הינו קר וחם דהינו קדחת. ואפלו הרופאים אומרים גם כן כך, שקדחת בא מן מאכל יותר. עיין שם. Segment 273 HE: עיין במסכת גיטין ריש דף ע. תנא והממלא כריסו מכל דבר – פרש"י ז"ל מכל דבר שהוא טוב לו ומתוק לחיכו ואוכל ממנו כל תאוותו מביאו לידי חולי ששמו אחילו, ע"כ, אחזתו אחילו. אמר רב פפא , אפילו מתמרי (-תמרים יביאו לחולאת הזו), פשיטא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר ( פרש"י ז"ל שהתמרים יפין לגוף כל כך) תמרי משבען ומשחנן (- פרש"י מחממות) ומשלשלן ומאשרן ולא מפנקן אימא לא קמ"ל , מאי אחילו, א"ר אלעזר אש של עצמות, מאי אש של עצמות, אמר אביי אש גרמי, מאי אסותיה , אמר אביי אמרה לי אם כולהו שקייני תלתא ושבעא ותריסר, והאי עד דמתסי כולהו שקיינאי אליבא ריקנא וכו' עיין שם.