sichos נא

נא. ענין שלא צריכים שום חכמות, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד.

נא. גם אין טוב להיות זקן, הן חסיד זקן והן צדיק זקן, זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש, ע"כ. ועיין בספר המידות, אמונה מא ז"ל לעתיד לבוא כל אחד הזעיר מחברו בשנים יהיה יותר למעלה, ע"כ ועמש"כ שם.

עי' בשיח שרפי קודש (ב- תקה – וגם אצל בעלי המוסר קיים כלל כזה): כשאדם הוא חסיד בצעירותו, אזי יש תקוה שבזקנותו יתנהג כבעל הבית פשוט, אולם כשהאדם בצעירותו נוהג כבעל הבית, אזי בזקנותו הוא כלום, ע"כ.

ורואים בזה היאוש של המחבר, שאפילו מי שיודע מרבינו לא יזכה לחדש עצמו.

ועיין בזוהר חדש (ח"א יג ) אל הנער הזה התפללתי (שמואל א:א:כז) הוה ליה למימר , אל הבן הזה התפללתי, אלא אמרה חנה, יהי רצון שבשעה שיגדל ישתדל בעבודת המקום כמו עכשו שהוא נער. וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא , דכתיב (שמואל א:ב:יט) ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, וכי תעלה על דעתך כך, אלא צדקתו וזכותו היה גדל עמו תמיד כתפלת אמו , ע"כ. ומסופו משמע שענין להיות בזקנותו כמו בנערותו, הוא בעצמו ענין להיות תמיד מתחדש ועולה.

ועיין בספר המדות , תשובה עג ז"ל העבדות שאדם עובד את ד' בבחרותו כל יום ערכו יקר משנים רבות של עבודה לעת זקנותו, ע"כ.

ועיין בפירוש הרע"ב על המשנה במסכת אבות ( ג:יב ) רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחרת , ז"ל פירוש אחר, הוי קל לראש, בראשיתך כשאתה בחור הוי קל לעשות רצון בוראך, ובזקנותך כשהושחרו פניך מפני הזקנה תהא נוח לו, ע"כ.

נא. גם הפקרות אין צריכים, אף על פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל, אדרבא להפך, כשרודף אחר עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך זהו מופקר באמת, אך אף על פי כן אפלו מה שנקרא אצל העולם הפקרות דהינו מי שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבדת ה', שזה אצל העולם הפקרות, גם זה אין צריכים, כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות, ע"כ.

עיין ספר המידות ערך למוד מה. כשעושה אדם את עצמו הפקר ללמד תורה לכל, התורה נתנה לו במתנה, ע"כ.

וי"ל שאין זה הפקרות לגמרי אלא לענין דבר אחד מסויים . אי נמי יש דברים מסויימים שאכן צריכים הפקרות.