{
  "bookId": "sichos",
  "part": "4",
  "torah": "קנה",
  "title": "sichos קנה",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/sichos/4/קנה",
  "plainUrl": "/reader-plain/sichos/4/קנה/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "קנה. ובתחלה שאל אותי: האתה שמח בשבת? השבתי: אני לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת שקורין (פרום). ואמרתי לו בזה הלשון: איך בין אמאל פרום. והשיב: לא כך הוא, העקר הוא שמחה: ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דיקא בשבת. ואז אמר כל הענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן יז הנ\"ל מענין מעלת השמחה בשבת. ונכלל שם שגם היראה עקר עליתה על ידי השמחה של שבת דיקא , הינו שעקר הוא רק השמחה בשבת. ו א ז דיקא עולה היראה שהוא בחינת מ ה שקורין פרום, ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "עיין לעיל אות קנג , שרבינו היה בשמחה גדולה ואמר על עצמו שהוא ירא ושמח, ע\"ש. והרי הקדים יראה לשמחה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ועיין באבניה ברזל, אות כח ז\"ל מוהרנ\"ת זצוק\"ל כתב לרבי עוזר, שמעתי שר' עוזר איז נאר פרום (הוא רק ירא) לא כך קבלתי מרבנו זצוק\"ל, דער עקר איז נאר פרייליך , און פרום אויך (העיקר הוא רק שמחה ויראה גם), עכ\"ל. ומסתימת הציטוט משמע שמדבר אפילו לימות החול, ואילו כאן בשיחות הר\"ן מפורש שמדובר דייקא בשבת קודש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "עיין בשיח שרפי קודש ג- קלד ז\"ל מוהרנ\"ת ז\"ל לא היה נוהג לזמר בלילה שבת את הזמר הנקרא \" דער פרומער נגון \" המושר בפי אנ\"ש על זמר \"מעין עולם הבא\", בהטעימו שמחמת קדשת ומעלת שמחת שבת, אינו חפץ לזמר נגוני התעוררות אלא רק נגוני שמחה וחדוה, אולם בסעודה שלישית עת רעוא דרעוין דביקות והתעוררות, אז היה מזמרו, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "דבר זה תמוה מאד, כי הלוא רבינו בעצמו היה נוהג לזמרו, ותמוה מאד שרבי נתן לא יעשה מה שראה הנהגתו של רבינו (שיחות קסט – \"ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם\" ע\"ש) . ועוד קשה כי רבינו גילה בתורה רכו ז\"ל יש נגונים של יללה ועצבות שהם מבחינת הסטרא אחרא, ודרך בני אדם למשך אחר נגונים האלה, וכשמזמרין הנגונים האלה בשבת, על ידי זה מעלין אותם, ע\"כ. הרי שלפי רבינו יש ענין אפילו לשיר נגונים עצובים, ואיך ימנע לשיר שירי דבקות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "שיחות הר\"ן אות קנו. ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר להמתים השו כנים סביב סביב לקבר אביהם ואמם וכיוצא שבאים אליו, לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו וכו' וכו' ואמר אז: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "בספר האחים הקדושים (עמ' 293) כז\"ל רבי משה טיטלבום מאוהל, בעל \"ישמח משה\" זכה גם הוא להצלה בזכות רבי אלימלך. היה זה כאשר בנו ר' אליעזר ניסן חלה וכו' הוא שגר שני שליחים אל קברו של רבי אלימלך בליז'נסק וכו' שכאשר יבואו אל בית החיים, יגידו: \"אנחנו מנדרים פרוטה לצדקה בעד הנשמה, שתלך ותודיע לנשמת רבי אלימלך, כי באנו אל הציון שלו להתפלל לרפואת החולה\". \"כאשר תעשו כך\", הסביר, \"ירוצו בודאי כל הנשמות הנמצאות שם להודיע לרבי הקדוש, כדי לזכות בשתי הפרוטות לעלוי נשמתן\", ע\"כ. הרי שהישמח משה לא ידע להחזיק את הנועם אלימלך בדרגה הזה שגילה רבינו כאן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "והנה יש ללמוד מדברי רבינו שאין חשש של דורש אל המתים אפילו לאדם רגיל שאינו בבחינת צדיק, כי אם לא כן איך נתן עצה כזו לכל אדם איך להזמין ולהיות בטוחים שנשמות המת שם. ואין ההיתר מוגבל רק לצדיקים שנקראים חיים אפילו במיתתם, אלא אפילו לכל מת, והאיסור אינו אלא על הדורש דרך טומאה , וכלשון השולחן ערוך (יו\"ד קעט:יג ) ז\"ל דורש אל המתים (דברים יח:יא ) זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטמאה, עכ\"ל (ועיין שם סעיף יד ברמ\"א שיש מתירין אפילו להשביע את המת, אם אינו משביע גופו של מת רק רוחו) .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "והנה עיין בספר המדות ערך צדיק ח\"ב יט . כשהולכין על קברי צדיקים, צריך לזה זכות, שיוכל לאסף רוחו ונשמתו לקבר, שיהיה כאלו הוא חי, כי אם אין זכות, אזי רוחו ונשמתו עולין למעלה לתוך שאר הצדיקים, ע\"כ. ולכאורה מדובר בצדיק שאינו במעלה של יוצא מחדר לחדר, ולכן אינו כאלו חי, עד שיכולים לאסף רוחו ונשמתו לקבר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ואמר אז: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר. והמשיל אז לבתו על עצמו: כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם אתה (-לכאורה צריך להיות: את, וכן לקמן לתקן ללשון נקבה) תבוא אצל הדלת ותצעק, אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?!",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "ק\"ק מהמדרשים בענין אשת עבדיה, שבא הנוש ה לקחת שני ילדיה (מלכים ב:ד:א) , עיין בזוהר חדש לח:, וביותר אריכות עיין בתרגום של תוספתא שהביא הרד\"ק ז\"ל מאתן ושתין וחמשא זמנין צוחת אתת עובדיה כהאי גונא , ולא הוה משגח ולא ידע מה למעבד, עד דאזלא לבי קבריה וצוחא , דחלא דה' דחלא דה', ואשתמע לה קלא מביני מתיא (-קול נשמע מבין המתים) , מאן הדין דחלא דה' דקא בעית ? ארבעה איקרו דחלא דה', אברהם ויוסף ואיוב ועובדיה. אותיבה ואמרה, לא בעינא אלא האי דכתיב ביה דחלא דה' לחדא . וכד אודעוה קבריה הוה קא מתפלשה בקבריה וקא צוחא ואמרה, מרי מרי היכא רוחציך לי בשעתא וכו' עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "ואם אלישע היה שם סתם כמו שהיה בבית בחיותו, למה היתה צריכה לצעוק כל כך, ולמה יסתפקו למי היא מכוונת. ואולי י\"ל שהיה מניעות מהס\"א .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "שיחות הר\"ן קנו: אבל אצל הצדיק אין צריכים לחשש על זה שמא אינו שם. כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר ע\"ש. והנה צ\"ע בדיוק הגדר שהצדיק תמיד שם, כי מצינו בכתבי האריז\"ל שבשבתות ויו\"ט הצדיק לא נמצא בקברו, ועוד מצינו בהאריז\"ל הקפדה שכאשר באים לקבר של צדיק שצריכים להמשיך לתוך הצדיק את הנר\"נ שלו (וע' משנת חסידים, מס' היחודים א:ב). וי\"ל שרבינו מכוון להקיסטא דחיי , וע' בלקוטי תורה (איוב יד:כב ) ובטעמי המצות (פרשת ויחי) של האריז\"ל שמקיפים של הנפש מתקשרים עם הנפש בקבר, ובשביל זה יש מצוה לעשות ציון על הקבר, וקצת קשה א\"כ למה האריז\"ל אומר שאין שום ענין בשבת וכו ', או שרבינו כוון רק לצדיקים גבוהים מאד במעלה שלא עליהם כוון האריז\"ל (או שהאריז\"ל אמר לא פלוג לכבודן, כמו שמצינו ברבינו הקדוש שהסתיר ענין ביאתו לעולם אחר פטירתו).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "ואולי משום דמצינו בחז\"ל במיתת צדיקים דשבק חיים לכל חי, ואיתא בזוהר דצדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי , וצדיק גדול כזה, שבאמת מושג בכל מקום, הרי ההגשה לקברו אפילו בלי שום המשכת נר\"ן , כבר נעשה בזה התחברות מספיקה. ובשבת י\"ל שהצדיק לא מרוצה להתחבר בכה\"ג .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "והנה בסוף תשפ\"ד שמעתי בשם ש\"ט שהיה עם סבא ישראל באומן, והוא טוען שסבא \"אמר לא ללכת לרבנו בראש השנה עצמו, כי זה מפריע לצדיקים. ראש חודש וראש השנה, הוא אומר לא ללכת בראש השנה, כי הייתי איתו באומן, הוא אמר מפורש לא ללכת לרבנו, זה מפריע לו, הוא מתעסק עכשיו עם העולם, רק ערב ראש חודש. אז אין ענין ללכת בראש חודש, הוא לא נמצא שם, הוא אמר לי מפורש 'רבנו לא נמצא איתנו בראש השנה עצמו'. אותו דבר בראש חודש – צדיקים פועלים על כל העולם, ע\"כ. והדברים מוזרים ואי אפשר לקבלם כפשוטן, כי איך תפילה אצלם מפריע להם, אפילו שיהיו עסוקים במה שהם עסוקים. ואם יבוא מיליארדי אנשים על הציון, זה כבר יהיה הפרעה לצדיק ח\"ו. ואם זה הפרעה לאליהו הנביא להגיע להרבה בריתות בכל העולם בבת אחת. אכן לפי מש\"כ יש לפרש שלא דייק במה שאמר כי הוא מתעסק עכשיו, אלא הטעם הוא שבאלו הימים אין הצדיק מרוצה להתחבר בכה\"ג .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "ועיין בשש\"ק ד-תרכו, מוהרנ\"ת אמר שלולא המתנגדים היה הולך לציון רבנו ביום ראש השנה להתפלל שם ( רש\"ש בשם ר\"מ טשנסטחובער ששמע מרבי אברהם בן ר' נחמן), ע\"כ. ואולי מה שסבא אמר שזה מפריע לרבינו, הוא כוון למה שרבי נתן אמר – לולא המתנגדים, ודו\"ק .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "והנה מענין לענין אביא כאן חידוש בטעם שקברי צדיקים אינם מטמאים, ולכן מיושב כמה קושיות על שיטה זו, ומבואר כוונת הטענה של למה נגרע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "בפרשת בהעלותך (במדבר פרק ט:ו) כאשר בני ישראל נצטוו להביא קרבן פסח כתוב: ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במעדו בתוך בני ישראל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "וכבר עמדו על זה בספרים הקדושים מה הענין של טענה זו \"למה נגרע\" הלוא פטורים הם, ולא מצינו כמעט דבר דומה לזה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "ולולא דמסתפינא נראה לפרש שהאנשים אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם, משמעו גם בלשון תמיהה, כי לפי ר' עקיבא מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו, ולפי ר' יוסי הגלילי נושאי ארונו של יוסף היו, והרי צדיקים כאלו אינם מטמאים. וכבר הביאו כמה פוסקים את זה לראיה מוכחת שבאמת אפילו צדיקים גדולים מטמאים, ואכמ\"ל בדבריהם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "והנראה לעניות דעתי שצדיקים במיתתן נקראים חיים (והתורה אסרה – ויקרא כא:יא 'ועל כל נפשת מת לא יבא'. וע' רמב”ן ריש פרשת חקת , וצוין שם: רקאנטי מ,א . זהר בראשית נג :, זהר וישלח קסח .. תוספות ב”מ קיד: ד”ה מהו. כתובות קג : ד”ה אותו היום, תוס ' יבמות סא ., וע' בפנים יפות פח: ובכלי חמדה ריש פ' חקת ), ומבואר בכתבי האריז\"ל שמי שבא לקבר של צדיק צריך להמשיך נפש ורוח הצדיק לתוך גוויתו , ואכן מצינו ברבינו נ נח נחמ נחמן מאומן שאפילו אחר פטירתו הוא תמיד יהיה נמצא אצל גופו, שלא יהיה אלא כאדם ההולך מחדר לחדר, וכל מי שיבוא לקברו ויקרא לו הרי ישמע. ולשונו (שיחות הר\"ן קנו) משמע שכן הוא אצל כל צדיק, שכל צדיק גדול יש בחי' כזו, ויש לעיין בזה בגדרי האריז\"ל הנ\"ל, ואכמ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "ועל כל פנים ניתן מקום לומר שאפילו הצדיק מצד גוויתו הרי הוא כמת וטמא, אלא מצד עוצם כח נפש ורוח הצדיק מחיים את הגוויה באופן שעל כרחך אין הגוויה חשוב מת, ולא חל טומאה עליה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "ולפי זה י\"ל שעל כרחך לא פלוג שאפילו צדיקים מטמאים מצד גוויתן , אכן יהיה ספק או אסור להביא קרבן על טומאה זו, ולא יהיה איסור לכהן להתקרב כיון שבאמת הצדיק הוא חי, ודו\"ק .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "ולכן התורה אומרת שהיו טמאים לנפש אדם, בחי' אדם השלם, והם אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם, כנ\"ל וגם בלשון תמיה , כי באמת אינם טמאים כל עיקר, כי אין הצדיק מת וטמא אלא חי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "ולכן למה נגרע להפסיד את שום מצוה מזה, כי לעולם לא מפסידים מהצדיק.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "שיחות קנז. ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים וכו ', ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "כמו שבמתן תורה נתרפאו . וכן כתיב רפאות תהיה לשריך (משלי ג:ח), וכן מבואר בתורה עד שכיון שבא לחכמה נתרפא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "ועיין באוהב ישראל (ליקוטים חדשים משפטים) ז\"ל יש לומר 'והסרתי מחלה מקרבך' (שמות כג:כה ), עד דרך אומרו (ישעיה יב:ו ) בקרבך קדוש, הינו שהשכינה ברוך הוא שורה בתוך גופו של אדם (ראה תענית יא:), ומזה בא לו רפואה. וזה אומרו 'והסרתי מחלה' על ידי 'מקרבך' הינו ממה ששורה בקרבך, ממנו יבוא לך רפואה, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "קנח : ואמר שאז עדין לא היה אוחז במדרגה זו של עכשו שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש וכו ' ע \" ש .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "ע ' בספר שבחי בעל שם טוב אות עח שכז \" ל שמעתי מהרב דק \" ק פולנאה שהבעש \" ט לא היה יכול לדבר עם בני אדם מחמת דבקותו , והיה מדבר חוץ לשיטה (נלע\"ד על פי המבואר בהחוברת דרך אמונה, שהבעל שם טוב לימד את עצמו לראות בכל דבר האלקות , מה השם יתברך אומר לו, ולכן כאשר היה מדבר עם בני אדם היה מדבר כפי מה שהיה צריך לאמר להשם יתברך, וזה היה יוצא חוץ מהשיטה של מה האנשים היו מבינים, עד שזכה לדבר גם שניהם כאחת). ולמד אותו רבו שלו הידוע שיאמר בכל יום קפיטל אשרי תמימי דרך ועוד כמה קפיטלאך תהלים רשומים , והראה לו חכמה, ועל ידי כן התחיל לדבר עם בני אדם ולא נתבטלה דבקותו . והיה אומר בכל יום אותן הקפיטלעך תהלים , עכ \" ל .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "ובספר דברי משה (פ' וירא ופ' חיי) כז\"ל שמעתי מפי קדוש הבעל שם טוב ז\"ל על מאמר רז\"ל (סוכה כא :) שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד, והוא כי עיקר שלימות כל צדיק וצדיק הוא שלא יפסק הדביקות שלו מאתו אפילו רגע אחת, גם בכל דיבוריו כאשר יצטרך לדבר עם בני אדם דברים הצריכים לעניני העולם, יראה שידבר בענין של איפסק הדביקות חלילה כו ', וזהו שכוונו רז\"ל שצריך ללמוד לדבר שיחת חולין המוכרחים לדיבורו, שלא יפסק הדבקות כנ\"ל, עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "ואילו רבינו כיוון לא רק שלא יפסק הדבקות, אלא שעוד יהיה לומד ועובד השם ממש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "ועמש\"כ באריכות בזה בלקוטי מוהר\"ן תורה רלג (שאי אפשר שני מחשבות בבת אחת) .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "וע\"ע בליקוטי מוהר\"ן תורה נד, שרבינו גילה שם הענין להבין שכל מחשבה דיבור ומעשה הם רמזים מהשם יתברך, ועכ\"ז הזהיר לא לעסוק יותר מדי מזה, כי א' זה מקום מסוכן, ב' עיקר עבודת השם יותר גבוה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "קס . ובאמצע השבוע ביום רביעי יצא ממנו דם וכו' ופיס אותו בחכמתו , ואמר לו: כך הדרך, שמכבידין התענית באמצע השבוע. הלא תראה ביום מחר יקל עלי ע\"ש. [ויש מי שהעיר שיום רביעי בחי' נצח].",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "מובא שהרב מבראד היה מתענה תמיד משבת לשבת, והיה צריך לטעום משהו ביום ד', עיין כל הסיפור בספר האחים הקדושים (עמוד 400-). (יום רביעי הוא בחי' מלכות, זוה\"ק דף כ., זוהר תניינא מאמר ה).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "קסא . פעם אחד היה מסכן מאד מאד בליל שבת אחר התענית משבת לשבת. כי לא היה מכין לעצמו שום דבר אחר התענית משבת לשבת. כדרך העולם שמכינין לעצמן חלב ומשקאות חמין וכיוצא והוא לא הכין לעצמו כלל וכו' ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "ולקמן אות רסה הערנו שהרי רבינו הקפיד שלא יאכלו מאכלים מזיקים אפילו ביום שבת, ובזה שלא הכין לעצמו אוכל הראוי אחר התענית הרי כאילו אוכל דברים מזיקים, וע\"כ שגם זה היה בכלל קבלת התענית.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "שיחות הר\"ן קסג : ספר לי איש אחד מזלאטיפאלע שבהיות יושב רבנו ז\"ל בזלאטיפאלע וכו' והלך עמו חוץ לעיר וכו' אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין \" מאגילא ,\" שהיה סמוך לעיר. ושאל אותו מה זאת, וספר לו האיש ענין אותו המאגילא , ואמר לו שילך עמו לשם וכו ', ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "והנה פה רבי נתן השמיט הרבה, ממש פלא, כי עכשיו ישבתי עם חבר נחמן יצחק נ\"י שגידל באוקרינא כגוי, והוא סיפר לי שכולם שם יודעים מה זה, ופירושו הפשוט, קבר, ויש כמעט אצל כל עיר ועיר דבר כזה ( mohyla ). והענין הוא שבנו ערימה עגולה להדמות לנחש, ראשו אצל זנבו, ושם קברו, ולפעמים גם הרגו ילדים במיוחד, או מה שבא להם, ועל פי רוב שרפו את הגופים וקברו אותם שם. וזה היה כמין תקרובת להנחש . וכל פעם שעשו את זה באותו מקום, עד שהערמה עלה בגובה. ועם כל זה לא אמור להיות הר בכלל, אכן יתכן שזה עשו אותו מתחילה על הר. ומצאנו כתבה ותמונות של כלי כסף עם צורות של סוסים שמצאו במאגילא שסמוך לזלאטיפאלע . והחבר הנ\"ל חושש שיתכן מאד שהנהרגים והקבורים שם היו כוזרים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "ועל כל פנים מבואר שזה לא היה סתם התבודדות רגילה, אלא תיקון מיוחד במינו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "אכן עיין במבוא משך הנחל לספר ביאור הלקוטים עמ' כו -ז שרבינו היה מרבה להתבודד דוקא ביער גרעקוב הקרוב לאומן – ובקמיע מר' נפתלי כ\"ץ היה כתוב בו \"לך לאומאן יער גרעקוב כי שם מקומך\" ומשמע שזה היה דוקא מקום של הקליפות וכו ', ודוקא שם רבינו היה מתבודד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "קסג , קסה : כל אחד ואחד … כמוני ממש. ע' מש\"כ בחיי מוהר\"ן אות רסז .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 44,
      "he": "קסה . בכל פעם שהיה מספר מעצם הפלגת מעלתו ומדרגתו הגבוה מאד מאד , היה אומר בכל פעם, אבל מאד יגעתי על זה וכו' ועקר ספורו בפנינו דברים כאלו היה בשביל קנאת סופרים כדי שנהיה מקנאים עצמנו במעלתו הגדולה כדי שגם אנחנו נעשה כמותו ונלך בדרכיו להתיגע וכו' ולעבד ה' כמותו ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "עמש\"כ בערך מסורה בברסלב (אות כ') שהיה לרבינו עוד דרך כללי וראשי לכל ההתנהגות, ובו הוא היה הפטרון והראש אפילו לאלו שנפלו לגמרי מכל ע' פנים של התורה, ולכאורה לכאלו אנשים אי אפשר לפרש שהתפארותו היה בשביל קנאת סופרים [ואף על פי שרבי נתן כתב בפירוש \"בפנינו\" לכאורה אין הכוונה שרק לפניהם התפאר, אלא שהתועלת בשביל מה שהדיבור היה בפניהם היה כך, והתועלת בשביל מה שהדיבור היה בפני אחרים היה כפי רוחם וכדלקמן ] . אלא י\"ל שהיה לחזק אותם שידעו ויאמינו שיש להם על מי לסמוך. ויודע אני בעצמי, שלהיות כמו רבינו לא באמת עולה על לבי – רק בשביל שרבינו אמר שיכולים – אז כיון שהוא אמר הוא יודע מה שאמר, אבל הלואי שאזכה להיות אפילו כחסידיו הנאמנים שלא נגעו אפילו באצבעות רגליו. ואדרבה מזה גופא אני ואנשים כמוני מקבלים חיזוק עצום בכל ההתפארות שרבינו גילה על עצמו, כי בזה אנו יודעים ומאמינים עוד יותר שיש לנו על מי לסמוך , ולא לסור ממנו כלל, ולהתחזק בכל דבריו. ועוד שכל פעם שרבינו התפאר הוא גילה בזה נוראות בתכלית אותו דבר, אין דוגמתו. ורבי נתן בעצמו כתב כעין טעמים האלו בחיי מוהר\"ן (אות קב) ז\"ל וספר זאת לענין עצם כח הצדיק האמת להציל אנשיו בעלמא דקשוט , ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "בספר חסידים סי' תקכג – אדם מגיד לבניו או לתלמידיו כך אני עושה, כך היה אבי עושה, כך היה בי עושה, כדי שהם יעשו כך, דכתיב (שמואל ב:כב:כב) כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי , ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 47,
      "he": "קסה . האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה. ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' ( שמ ) , עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "מבואר הדבר שהעיקר תלוי ביגיע, וטעות לומר שהוא רק מצד הנשמה, אבל בודאי זה וזה גרם, כי הצדיק בגלל נשמתו היה משתדל יותר, ומסוגל יותר, והיה ראוי יותר, אלא שעם כל זה, העיקר הולך אחר היגיעה והעבודה, וק\"ל . וכן תמצא בספר עזרא בפירושו של ר’ משה דוד וואלי ז\"ל, שבתחילת פרק ז (פסוק ו) הוא מפרש מעלתו של עזרא הסופר שהיה מפני שרש נשמתו ופי שנשמתו היתה מתוקנת בתיקון השלם, ואילו אחר כך (פסוק י) הוא כז\"ל טעם בסמוך למה עזרא הסופר זכה שתשרה עליו השראה כל כך יקרה וחשובה. והוא, לפי שטרח הרבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה, ולפום צערא אגרא, דהא באיתערותא דלתתא איתער לעילא, וזהוא שאמר: כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורה ה’ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט. והסוד הוא, שטרח הרבה מאד להמשיך את האורות של היסוד והת\"ת דאינו רזא \"דחוק ומשפט\", ולכן נמשכו לו לשרות עליו בקביעות ולהיות הוא דוגמתן למטה, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, עכ\"ל. והרי מבואר שזה וזה גרם לו, מצד נשמתו היה כבר מוכשר לזה, והוא קיים תפקידו בפעולה שלים ביגיעה וטירחא , וזכה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 49,
      "he": "בהקדמה לספר עמק המלך יצא להוכיח שכמה ספרים לא נכתבו על יסוד אמת, והביא פירוש מאחד על מה שאיתא בריש ספרא דצניעותא , שרבי יהודה שאל: אי כלילין הני (-ה' פרקים של ספרא דצניעותא ) מכלהו עדיפי , אמר רבי שמעון: הכי הוא למאן דעאל ונפיק, למאן דלא עאל ונפיק לאו הכי, ע\"כ. ופירוש בעל הספר ההוא על לשון 'לא דמי מאן דעאל ' בעולם הזה בסודות וחידושי רזין דאורייתא, מעולם הנשמות קודם בריאתו, עד שמפני זה זכה דנפק בחידושי רזין דאורייתא לעולם הבא, למאן דלא עאל ונפיק ולא הביא עמו לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, וסברתו בזה, שזאת הסיבה למי שמתגלים לו שערי החכמה, ולמי שנשאר יתום ממנה, ע\"כ הוא הביא דעת אותו הספר, ומה שהבנתי בזה, שכאילו הכל נפסק מראש, שרק נשמה שבא לעולם הזה עם הסודות יכול לזכות לעסוק בהם בעולם הזה, אבל נשמה שלא בא לעולם הזה עם סודות לא יכול לזכות להם בעולם הזה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "ועל זה כתב ז\"ל אבל מעיד אני עלי שמים וארץ כי הוא נשאר יתום מזה הסוד, ואין דעתינו להאריך בענין הזה, אין כאן מקומו, יבוא ביאורו בספר גן המלך, חלק שני מזה הספר, רק צריכין אנו 'למודעי' חלק קטן ממנו, כדי שנבטל דבריו. הגם כי מי שיש לו עינים בראשו ומוח בקדקדו , יודע שענין זה אינו תלוי בבחירה, מאחר שתורתנו מוכרחת ואין זה דרך האר\"י זלה\"ה ודרך תורתנו הקדושה, ואינו צריך לפירוש על זה במקצת, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "ולז\"ל בשלמות את דבריו, ומה שנראה לענ\"ד שהוא שולל פירוש אותו ספר כי אותו פירוש שולל את הבחירה, ודרך האר\"י ודרך התורה הוא דוקא בדרך בחירה, וכל אחד שבא לעולם, איך שבא, יכול לזכות לסודות התורה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 52,
      "he": "אכן עיין שם להלן שכז \" ויש גם כן קצת בני אדם שנשמתם היא מעולם התוהו, ואינם מסוגלים לסודות האר\"י זלה\"ה , ויש לנו ראיה מרבי יוסף קארו ז\"ל וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 53,
      "he": "קסו . שמענו בשמו שאמר, העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב ז\"ל מחמת זה זכיתי למדרגתי. לא כן הוא, רק עם דבר אחד הצלחתי. ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי, ע\"ש. [ועיין לעיל אות קנד – שעקר מה שהגיע למדרגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה ומשיח הרבה בינו לבין קונו].",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 54,
      "he": "והנה בכוכבי אור (בסוף מעשה מעני וחוזה בכוכבים) כז\"ל ולא נתפרש שם מהו הדבר, ושמעתי שאמר כי איתא בדברי המקבלים אשר אדם הראשון בעת שאכל מעץ הדעת טעמו כל הנשמות, אבל נשמתו הקדושה זכתה שלא טעמה כלל מעץ הדעת, עכ\"ל. ולא הבנתי מי אמר את זה , אכן מלשון המובא בהשמטות לחיי מוהר\"ן סוף אות רצ , משמע שרבינו הקדוש בעצמו אמר את זה . וקשה ש הרי איתא בשער הגלגולים על עוד כמה צדיקים שנשמתם מחלק שפרחה מאדם הראשון קודם שאכל . ועוד הרי רבינו הקפיד על אלו שתלו גדולתו על עילוי נשמתו, ואף ש יכולים לחלק לא נראה. ובפשטות הכוונה למה שרבינו אמר בעצמו כמה פעמים שהוא זכה לכל מה שזכה על ידי ההתבודדות שלו עם השם יתברך בתמימות ופשיטות מפרש שיחתו לפני השם יתברך. וכן הלשון שם (לקוטי מוהר\"ן תורה כה) שלא באו למדרגתם רק על ידי הנהגה זו, ע\"ש. וכן עיין בליקוטי מוהר\"ן תנינא תורה ק ז\"ל ספרו לי שאמר שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות, והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 55,
      "he": "[ואולי י\"ל שכל ענין אדם הראשון קודם החטא היה תמימות ופשיטות, ובמקום אחר הבאתי מספר אדיר במרום ומספר בלבבי משכן אבנה על הקדמות הרש\"ש מהות העבודה הזו בלי חב\"ד, ואכמ\"ל].",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 56,
      "he": "קסז . לענין מה שאמרו רז\"ל (ברכות נה : כתובות סב.) 'אנחה שוברת גופו של אדם', ספר שאצלו היה כך ממש. כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה' היה לפעמים עושה איזה אנחה, ואחר כך היה מנסה עצמו אם יוכל להגביה ידיו ולא היה יכול אז להגביה ידיו, כי גופו היה משתבר ממש מחמת אנחתו, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 57,
      "he": "עיין שם במסכת שאנחה שוברת חצי גופו של אדם, הני מילי מילתא חדתי אבל במה שהורגל בו אינו אלא מחליש כחו קצת. ואכן אצל רבינו שהיה תמיד מחדש את עצמו לגמרי, הרי היה מתאנח על דבר חדש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 58,
      "he": "קעב . הזהר מאד לכבד הטלית הזה, כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית, ע\"כ. יש בזה רמז גם להשגת נ נח נחמ נחמן מאומן, כי מספר שערות, זה בחי' של מספר הגמטריא , מספר הבחינות שבונים ומקימים איזה דבר. וטלית הוא בחי' כסות, וכמו שכתוב בתורה כי היא כסותה, ומובא בשם הגר\"א ש'כסותה', הכסות של הנשמה, זה הסוד של תיקון הברית (ובספר אדיר במרום עמ' עד כז\"ל בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד ע\"כ), והרי כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכסותה ענינה דבור, כמפורש בספר חרדים (דף עב. מובא בחק לישראל פרשת שמות יום ד'), וא\"ש. וכן רבי נתן בלקוטי הלכות מרבה להראות איך שהציצית יש להם הכח של השיר פשוט כפול משולש מרובע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 59,
      "he": "בספר עמק המלך, הקדמה שלישית פ\"ד כתב על האריז\"ל ז\"ל והיה מספר לתלמידיו כי על כל סוד וסוד שגילו לו מן השמים, היה בוכה דמעות כמספר שער זקנו, וכן כשרוצה לגלות סוד אחד לתלמידיו, אינם רוצים ליתן לו רשות, עד שהוא מתפלל תפילות אין מספר, ובוכה דמעות הרבה כשערות ראשו, עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 60,
      "he": "קעג -ד: ע\"ש איך שרבינו היה עולה ועולה כל פעם, בעליה כל כך שהיה מתביש ממדרגתו הקודם. וזה חידוש ורום מעלת רבינו מה שזכה יותר מכל הצדיקים, דיעו ' בספר עבודת ישראל (פ' שמיני, הובא בספר בעש\"ט א'קו ) ז\"ל אני בעצמי פעם אחד ראיתי הריב\"ש ז\"ל בחלום, ושאלתי אותו מפני מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם, והרגלתי את עצמי לעבודת השם יתברך, הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום ליום, בעסק התורה לשמה ובכוונת התפילה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי, ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום, וכמו כן יום מחר, והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד אותיות א' ב' או סדור או חומש, מדי יום בומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש ועתה לומד ב' פרשיות, וכיוצא בו, מה שאין כן כשהולך ומתגדל ולומד בעצמו גמרא עם פרש\"י ותוספות עם הפוסקים, והוא מפלפל גדול, אין ניכר בו שינוי יום מיומו, אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדריגה , הוא גדול אלף אלפים פעמים מכל המדריגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ\"ל ודפח\"ח , עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 61,
      "he": "והנה התשובה שהוא קיבל מהבעש\"ט לא הסתפק בו מוהר\"ן, כי אילו מוהר\"ן היה תמיד עולה כל כך עד שהוא ממש הרגיש והתבייש ממה שהיה קודם, והוא פלאי.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 62,
      "he": "והנה בדברי העבודת ישראל יכולים לומר שמי שזוכה לבחי' זו של 'ראות עיני השכל' הוא יכול לראות היטב איך שהוא מתקדם, ויתכן לומר שבעל ראות עיני השכל יכול להתבייש ממדרגות קדומות אפילו לפי תשובת הבעש\"ט . ובודאי אפילו בכה\"ג היה חידוש גדול מי שהיה זוכה לבחינה כזו, ועם כל זה אינו נראה כן מדברי רבינו כלל, אלא שרבינו ממש היה עולה כל כך, עד שהרגיש כל כולו בושה ממדרגתו הקדומה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 63,
      "he": "קעה . ואני יכול לעשות אפילאציע (ערעור מבית דין לבית דין וכו') עד העשרים וארבעה בתי דינים, דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה ואני רוצה לדון בבית דין אחר. וכן מבית דין לבית דין עד כלם ומסתמא מועיל בודאי, כי על כל פנים בין ובין כך נמשך ונדחה המשפט, וכשנמשך קל יותר הדבר. כי בתוך כך עושה אותו האדם איזה מצוה וכיוצא, ואפלו אם אינו מועיל אני יכול לעשות וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 64,
      "he": "עיין סנהדרין צה . אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי , בת דינא בטל דינא. ופרש\"י כיון שלן דינא בטל הריב, וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת, עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 65,
      "he": "והנה לכאורה ענין זה לעשות אנדענסעניא , דהינו לשלח הדבר להקיסר בעצמו, הוא כי הכ\"ד בתי דינים הם כ\"ד צירופי אדנ\"י שבמצח ז\"א, ושם כח הדין מתחזק, ואילו במצח הרצון של א\"א כלהו משתככין קמיה . ולשון רבינו בלקוטי מוהר\"ן תורה רטו : אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות הרצון כמו בשבת במנחה וכו' אך אפלו הצדיקים לא כל אחד יודע זה הפדיון ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון וכו' ע\"ש. ואילו כאן בענין אנדענסעניא רבינו אמר: לא ידע עדין מזה שום אדם. ולכאורה מבואר שענין האנדענסעניא עוד למעלה מהפדיון שכולל כל הכ\"ד . ואף על פי שאותו פדיון הכולל כל הכ\"ד גם כן כבר פועל במצח הרצון של א\"א. וא\"כ יש להבין שמה שרבינו אמר כאן: לשלח הדבר להקיסר בעצמו, היינו עוד למעלה מאריך אנפין. ויתכן שזה הענין שמצינו בספר אדיר במרום, כאשר מפרש את סדר הדין של הבתי דינים במצח, ומסביר שם איך הדין נחתם ויוצא לפועל על ידי שהשכינה מתלבשת במלאכים, שזה נקרא מסירת פתקין , הוא כותב ז\"ל (עמ' תד -ה, מכון רמח\"ל )כי עד שלא נמסרו הפתקין נקל הוא להחזיר הגזירה, אבל אחר שנמסרו, הוא קשה מאד וכו' ולהחזירו הנה צריך כח האי\"ן המבליע הדבר בשרשו, וקשה לעשות זאת הפעולה. ואעפ\"כ בקושי גדול תוכל להמצא , עכ\"ל. ויתכן שלזה כוון רבינו, שיודע לעשות אפילו את זה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 66,
      "he": "והנה הרמח\"ל ממשיך שם \"אך בגליוי הרצון וכו '\" ש בגילוי מצח רצון א\"א יש בחי' דינא יתיב, שהדין עומד במקומו ואינו מתפשט וכותב , (עמ' תו) \"אף שכבר נתעורר התולדה לצאת, הנה יהיה שב להיות יושב במקומו, בלא גילוי כלל . ואז אף על פי שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן , תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה ע\"ש כל דה\"ק שמסביר הענין של הסרת כח הצמצום ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 67,
      "he": "וצ\"ע בהבנת דבריו אם ההמשך בא להסביר הפעולה הזאת של \" האי\"ן המבליע הדבר בשרשו\", כי כן הוא כותב לשון בליעה, אבל לעומת זה יש לדייק קצת מלשונו שכתב \"אך\", שמשמע קצת שהוא דרך אחרינא . ויתכן שאלו השני דרגות שפירט רבינו. כי מה שהרמח\"ל המשיך להסביר איך שבכח רצון מצח א\"א דינא יתיב, זה הדרגה שכיוון עליה רבינו בתורה רטו , שהוא פדיון הכולל כל הכ\"ד וצריך עת רצון, שהוא מצח א\"א. ואילו \"כח האי\"ן המבליע הדבר בשרשו\" הוא עוד למעלה מזה , וקשה הדבר לעשותו בכלל, ורק רבינו ידע לשלוח להקיסר עצמו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 68,
      "he": "קעו . קדם ארץ ישראל אמר, אינייכול לישן מחמת שקדם השנה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה, ע\"כ ( רא\"ק ציין לאות צ – דע שכל אדם קדם השנה הוא רואה כל הנשמות של המתים של קרובים שלו או אותן שהם משרשו, כמו שקדם המיתה וכו' ע\"ש. ולאות צא – וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, כי ששים רבוא אותיו התורה וכו' ע\"ש. ולאות קפה – ואמר רבנו ז\"ל שהוא יודע כל שרשי נשמות ישראל. ומתחלה אמר שיודע אותם מתורה שבכתב וכו' ע\"ש).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 69,
      "he": "מזכיר לי הדרגה של רבי מאיר, שאף על פי שצריכים לכתוב את המגילה מן הכתב, לרבי מאיר היה מותר אפילו בעל פה, כי היה בדרגה של \"עפעפיך יישירו נגדך\", עיין במסכת מגילה יח :, שהוא ענין שהתורה היה ממש תמיד לפני עיניו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 70,
      "he": "קעט . קדם הסתלקותו אמר שכבר הוא עומד עכשו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אפן כל זמן שמלבשין בהגוף . ואמר שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת בשום אפן, כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 71,
      "he": "עמש\"כ בספר חיי מוהר\"ן אות טו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 72,
      "he": "בספר מגלה עמוקות, אופן יב , יד שהסתלקותו של משה היה כדי שישיג מה שלא היה יכול בעודו בחיים. וכן באופן ט' כז\"ל כי כל מה שאפשר לשכל האנושי להשיג השגת, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 73,
      "he": "[ועיין שם באופן יב ז\"ל לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך, אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר\"ק , מלשון בין תבין אשר לפניך (משלי כג:א ), נ' שערי בינה ולא יותר, ע\"ש. והוא פלא שקטנות התלמיד יעכב השגות הרב, ועכ\"פ היה דין מיוחד למשה ויהושע, ואין ללמוד לאחריני ].",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 74,
      "he": "בספר נזר ישראל טשורסקוב כז\"ל מה עשה אלישע בנגיעה שנגעו עצמות המת בעצמותיו (מלכים ב:יג:כא) הוא, כאשר השליכוהו לקבר בנוסם מפני הגדוד, קם האיש וחי, אם כן אם יכל אלישע אחרי מותו להחיות את המת, למה לא החיה את עצמו, למה לא קם בעצמו מקברו ויחי (-ותמוה השאלה מאד, כידוע שאין חבוש מתיר עצמו, חוץ משאר דחויים), מכאן שאלו באמת יכול היה להשיג גדלות רבה יותר בחייו, היה עושה כן, אלא שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן , ועל כן העדיף אלישע להחיות את האחר, ואלו הוא עצמו נשאר מת, שכן אז משיג הוא יותר גדלות מאשר בחייו, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 75,
      "he": "להפשיט גופו כדי להמשיך להעלות. עמש\"כ בלקוטי מוהר\"ן תורה קט.",
      "en": ""
    }
  ]
}