ב)

והר' מענדלי ליטוואק הנ"ל חבירו של הרב ר' ברוך אפרים ז"ל הנ"ל ישב באומין והיה עבודתו בהתלהבות מאד ואמרו עליו שכל יום היה אצלו חצי היום אצלו יום כיפור וחצי השני שמחת תורה כי עד חצות היה מתפלל בהתלהבות ובהתעוררות שאין לשער כלל ואח"כ היה אומר לעצמו מענדלי דער רבי האט דיך גהייסין פרייליך זיין מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ופ"א הלשינו עליו המתנגדים לפני המושל איזה מלשינות ובא הגובערנאר בעצמו להקלויז לראות אותו ושמע את התפלה איך שהוא מתפלל ומתחנן לפני השי"ת ברחמים ותחנונים ופיוס בקול נעימה ושיר. נתעורר המושל כל כך והוריד דמעות ואמר אם הייתי מלך הייתי נותן לו כל מה שרוצה "ווען איך בין גאט וואלט איך אלדינג צי לוד גטאן (אלדז נאך גגיבען). וזה הר' מענדילי הי' עני מדוכא וכל פרנסתו הי' שהי' בלילה עושה בעצמו עוגות מעט וביום אחר תפלתו לפנות ערב יצא לשוק למכור אותם והיו חוטפין אותם תיכף וקרבו אליו האופי עוגות האחרים. ואמרו לו ר' מענדילי וואס טיט איהר אריין אין מייעהרי קיכליך אז ציא חאפט זייא" והי' עונה להם "וואס זאל איך אייך זאגין זענין גקנייטין אין ערערין אין גראבין אין שמחה" היינו שהי' לש אותם בעת שהי' אומר תיקון חצות בדמעות ונאפין כשהי' אח"כ בשמחה ושירים: