ג)

זקני הר' שמואל העליר ז"ל הנ"ל הי' בעת הרעש הגדול בשנת תקצ"ח בצפת וכולם מתו והוא נשאר בחיים רק היד שלו נשבר שנפלו עליו הבית ואעפי"כ הי' כותב עם היד. והרב הצדיק מאווריטש ז"ל בעל המחבר בת עין הי' ר' שמואל אצלו תלמיד חבר הוא הי' בבית מדרשו שיש לו בצפת ואמר שכל מי שיעבור אצלו יהא ניצול וכן נראה שמי שעמד אצלו תחת הקשת נשארו בחיים וזה הכותל שעמדו תחתיו נשאר. ופ"א הי' חולי עיפוש רח"ל בצפת ואמר הרב מאווריטש הנ"ל שהוא הולך כפרה בשביל ישראל והוא יקח אתו החולאת ושלח שלוחים לר' שמואל הנ"ל שיבא אצלו קודם מיתתן שיש לו למסור לו סודות וכו' ולא רצה ר' שמואל לילך מטעם הגמרא דבר בעיר לא ילכו בשוק רח"ל. וכן הוה שמת הרב איווריטש ונפסק הדבר. ואמרו לנו לנו דודתינו שרה בתה הבכירה של ר' שמואל שבעת הדבר והיא היתה אז קטנה וישנה עם אבי' פ"א בלילה כשהקיצה ראתה מזיק מהגג עד הארץ ונתיראה מאד וקם ר' שמואל מהמטה והביט באיזה ספר וראה שכ"פ נתמעט עד שלא נשאר ממנו כלום והר' שמואל הנ"ל הי' מוהל במצות הרב מאוווריטש ופ"א מל ועשה ברית שפכה והי' לו טענות להרב מאווריטש שהוא אשם בזה שצוה לו להיות מוהל והשיב לו אל תירא שיהי' לו רפואה ועבר הרבה שנים ורואים שהנער משתין שותת והוא כ"פ אמר שיהי' לו רפואה ולזמן הנשואין שאלו אותו אם יעשו נשואין ואמר שיעשו נישואין ועד יום החופה עדיין הי' בחליו וביום החופה נתרפא לגמרי והיו לו בנים וכו'. וכן הרב מאווריטש הנ"ל הי' מצוה לר' שמואל שיעסוק ברפואות לרפאות אנשים והי' רופא כללי מכל הגליל שהן ישראלים ובן ערבים מכל הפינות היו באים להתרפאות אצלו וכ"פ ביקש הש"י קודם שנתן הרפואות והי' אומר תהלים עבור החולה ולא רצה להתבטל מדברי תורה להביט בספרי רפואות ע"כ הי' לו בבית הכסא מגדלים מלאים ספרי רפואות להביט בהם בעת צרכיו שאז אסור להרהר בדברי תורה. ואעפ"כ רצה להזניח את זה את עמנו לרפאות אנשים כי אמר לו שמבלבל מחשבתו בתפלתו והרב מאווריטש הפציר בו שלא יעזב את זה והבטיח לו שמהיום לא יבא לו במחשבתו בעת התפלה וכן שמאז לא בא מחשבתו בעת התפלה. ובזמן לא הי' גוי רשאי אפי' לבזות איזה בן או בת ישראל כי הי' מקפיד אתם על זה ופ"א ביזה איזה ערבי בת ישראל ושמע ר' שמואל והקפיד בפניהם של גדולים ואמר איך אני יכול לסבול שיבזו את אחותי. וכרעו ברך לפניו כולם שימחול להם ועוד פעם לא ישמע כזאת והערבי שביזה סבל מהגדולים שלהם מאד עד שפעל אצל ר' שמואל שימחול לו. הר' שמואל ז"ל הי' לו כל מיני כלים להלוות לכל העיר היינו יורות וקערות ופיילות וכל מיני כלים לכל העיר להלוות. בצפת היו אז ג"כ יהודים בני בליעל שהי' להם גמלי פרחי (היינו סוסים שהיו רצים כמו באוויר) והיו קורין אותם גמלי פרחי וכל מי שהיו עינם עליו לא הועיל לו כלום עשו מה שעשו ובין יום היו בבירות ודמשק וכו' והי' להם עין על ר' שמואל לעשות לו רעה ואמרו שרוצים לדבר אתו עין בעין ביחוד בלי שום איש אחר. וכולם כל העיר נתייראו שלא יהרגו אותו והוא אומר שאינו ירא מהם רק מהשי"ת והתוועד עמהם ביחוד ודבר אתם ונפל פחדו עליהם ולא נגעו בו והי' לכל העיר לפלא. ופ"א הי' עצירת גשמים גדול והי' יוקר ולא מצאו לקנות קמח וגזרו תענית. ופתאום באו ערבים עם שקי קמח להר' שמואל שיקנה אצלם בשביל העיר וקנה אצלם ובקש ליתן להם כסף ואין קול ואין עונה ועד היום הזה לא ידוע מי היו. ופ"א הי' מעשה שנסעו יהודים למירון לקבר רשב"ימ ז"ל ורדף אחריהם אחד ערבי מבאי האפנדים וזרקם במים עד חצי הדרך ולא יכלו להפרד ממנו מה עשו לקחו אותו והכו אותו כ"כ עד שנטה למות ונעשה חולה מסוכן עד שנתייאשו מרפאותו הי' מבני הגדולים שלהם בן יחיד לאביו ע"כ חרקו שינם לנקום בישראל והיו כל אנשי צפת בסכנה גדולה כי הכינו את עצמם כאשר ימות הנער הערבי שלהם להכות את ישראל עד בלי השאיר שריד רח"ל מלב ישראל נמס כמים ומובן מאליו הזעקות וצעקות ישראל לאביו שבשמים והר' שמואל הי' יושב לילות אצל הנער הערבי ממש לא זז מתוך מטתו נראה שאין שום דרך הטבע שיתרפא והודיע המצב להעיר והלכו למקומות הק' והוא הרבה בתפלה אצל מטתו עד שעזר השי"ת שנתרפא שלא ע"פ הטבע ומצילו אז ועשו בני העיר יו"ט: