נסיעת הבעש"ט לא"י

מעשה מהבעש"ט שרצה לנסוע לא"י (נוהגים לספרה בשביעי של פסח ויש בזה כמה נוסחאות ונוסח זה היה ר' שמשון נכד רביז"ל מספרה באומן פ"א ישב שם ר' אברהם ב"ר נחמן ואח"כ שאלו אותו על הנוסח זה וענה להם בזה"ל יש הרבה נוסחאות בזה [כלומר שא"א לסתור שום נוסחא) הבעש"ט רצה לנסוע לא"י ולקח את בתו אדיל ואת צבי הירש ונסע דרך היבשה עד איסטנבול וידוע מנהג הבעש"ט שלא היה מלין אצלו פרוטה אחת וגם בדרך הזה ג"כ כשיצא מביתו שכר עגלה לאיזה עיר ולא לקח אתו את המעות ובעיר השניה היה מקבל המעות כמה שצריך שכירות עבור העגלה אחרת וכך נהג כל הדרך עד שהגיע לאיסטנבול בערב פסח ולא היה לו כלום על החג רק בטחו בה' שיהיה הכל בסדר ולקחו לו אכסניה באיזה מרתף של בית מלון כשהגיע חצות היום הלך למרחץ וטבל עצמו לכבוד החג והלך לביהכנ"ס בתו אדיל כשהיא באה הלך לביכנ"ס הלכה לשפת הים לכבס לעצמה איזה בגדים לכבוד החג ועמדה שם ובכתה מאד אף שהייתה רגילה לראות מופתים גדולים מאביה אעפ"כ היה מר לה מאד כי עוד מעט פנה היום ואין להם אפילו כזית מצה

בארץ אשכנז [דייטשלאנד] היה משפחה אחת עשירים גדולים ולא היה להם בנים ולא הועילו כל הרופאים ויעצו להם היות ויש באוקראינה צדיק גדול קוראים אותו הבעש"ט והוא פועל ישועות שיבואו אליו ובוודאי יבא להם ישועה ונכנסו הדיבורים בלבם ועשו כך כשהגיעו למע'זיבוז היה תכף אחר יציאת הבעש"ט הנ"ל ואמרו להם שהבעש"ט נסע לא"י ושאלו מאיזה עיר נסע מכאן ואמרו להם שמכאן נסעו לעיר השנייה ונסעו לשם וגם שם לאיזה עיר נסע מכאן ואמרו להם ונסעו אחריו ג"כ לשם וגם שם שאלו כנ"ל וכך נסעו אחריו מעיר לעיר עד שגם הם הגיעו לאיסטנבול בערב פסח והבינו שהבעש"ט לא נסע מכאן בערב פסח והוא בוודאי נמצא כאן רק צריכים לחפש אחריו והחליטו שקודם יביאו הכל להחג ואח"כ ילכו לחפש אחריו והם הביאו אתם כל טוב והבינו שבוודאי יצטרכו להתמהמה בדרך בימות הפסח ולקחו אתם מביתם כל צרכי החג והלכו לחפש לחג אכסניה באותו בית מלון שהיה שם אכסניה של הבעש"ט שכרו שם חדרים גדולים למעלה והכינו שולחן עבור הסדר בהרחבה גדולה כראוי לעשירים גדולים כמותם ובפרט שידעו שהבעש"ט ישב אתם על הסדר אח"כ יצא העשיר הנ"ל לחפש אחר הבעש"ט ונתיישב בדעתו שילך אל שפת הים כי שמה יודעים בוודאי מהספינות שבאים ואולי יוכל לברר היכן הבעש"ט וכך עשה

כשבא לשם ראה את אדיל בתו של הרב הבעש"ט שהיא כובסת לבנים ובוכה כנ"ל וסיפרה לו היות והיא באה עם אביה לכאן וכבר פה היום ואין להם כלום לצורכי החג ושאל לה העשיר הנ"ל מי הוא אביך ואמרה לו שאביה הוא הבעש"ט ושמח מאד שכבר זכה למצוא אותו ואמר לה אין לך מה לדאוג בואי עמי ויהיה לכם כל טוב והלכה עמו והראה לה איך שהכין הכל עבורם כנ"ל ושמחה מאד והבינה שהביטחון של אביה הביא את כל זה ולקחה כל החפצים שלהם שהיו למטה במרתף כנ"ל והביא אותם למעלה בחדר שבבניין העשיר הנ"ל עבורם

כשהגיע הלילה עמדה היא למטה וחיכתה לאביה וכבואו הבעש"ט הוליכה אותו והראתה לו הכל והוא לא שאל מה זה ועל מה זה רק תכף ישב עצמו אל הסדר וערך את חצי הסדר הראשון במוחין דגדלות ובהרחבת הדעת גדולה

בשעת הסעודה פנה הבעש"ט לעשירים הנ"ל ואמר להם אני יודע לשם מה באתם כבר נושעתם אח"כ ראו את הבעש"ט שהוא יושב בדבקות גדולה ובמרירות גדול ובתו אדיל הייתה מבינה על הדביקות של אביה וראתה שיש לו מרירות כזה עד סכנת נפשות ונבהלה מאד ופתאום נתעורר הבעש"ט ואמר בשמחה גדולה ואמר בזה"ל אני אעבוד השי"ת בלי עוה"ב והתחיל לערוך חצי השני של הסדר בשמחה אחר זמן שאלה אותו בתו אדיל מה הייתה מרירותו ומה הייתה כוונתו מה שאמר שיעבוד השי"ת בלי עוה"ב ואמר לה שתכף שהבטיח הנ"ל בנים מחמת הרחבת הדעת שעשו לו היה עליו קטרוג גדול בשמים כי הוא היה עקר וגם היא הייתה עקרה והיו צריכים לשנות עליהם בשמים כל סדר בראשית והיה עליו קטרוג גדול איך הוא לא משגיח הוא טוב קודם שאומר (מחמת זה היה במרירות גדול) ויצא הפוך עליו שיפסיד את כל העוה"ב שיש לו אח"כ בא לשמחה גדולה שיוכל לעבוד השי"ת בלי פניות של עוה"ב וכיוון שבא השטן וראה את הנעשה בקש שיחזיר לו עוה"ב שלו

וכשהגיע לפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו וכו' חזר על בפסוק הנ"ל הרבה פעמים בדביקות גדול (בניגון הידוע) אחר איזה זמן אמר אותו פסוק בשמחה גדולה ג"כ הרבה ולא ידעו מה כוונתו

באותו זמן היה שם באיסטנבול שר אחד אצל המלך שונאי ישראל מובהק והיה תמיד מסית את המלך על ישראל עד שפ"א התחיל להטות את המלך שיסכים לחתום על גזירה להשמיד את כל היהודים בעירו וקרא המלך לכל שריו והחליטו אל הדבר וקבעו הזמן ע"ז יום א' של פסח תכף בהתחלת היום והחליטו בניהם שיהיה הדבר צריך להיות בסוד כדי שלא יבואו היהודים להשתדל על זה ומי מהשרים שיגלה הדבר מות יומת אחד משרי המלך היה אוהב את היהודים מאד ולא היה יכול להתאפק וקרא שניים מהכפר של היהודים בליל פסח וסיפר להם הדבר ואמר להם שאין להם מה לעשות על רחמי המלך והשתדלות כי בשום אופן לא יוותר ע"כ אסור לידע שגילתי לכם את זה כי גם הוא בסכנה והוא אינו יודע שום עצה על זה רק בגלל אהבתי לכם לא יכלתי להתאפק והזהיר אותם של יתוודע שהוא גילה את זה ונתיישבו הם בדרך והחליטו ביניהם ללכת אל אם המלך באמצע הלילה וביקשו שיעירו אותה כי דבר נחוץ להם והיא נבהלה (המשרתת) ותכף קראה אותם לפנים ונכנסו ואמרו לה כל המעשה ושהם אינם יודעים מה לעשות כי אסור שיתוודע להמלך שאחד ממשרתו גילה הדבר וביקשה שיחכו לה בביתה ושלא ידאגו והיא יצאה ולקחה חפציה ונסעה אל בנה המלך והוא ניבהל מאד מה זה שאמו תבוא אליו באמצע הלילה ותכף יצא לקראתה ושאל מה זאת אמרו לו בני ראיתי אביך המלך בחלום והיה ברוגז גדול ואמר שכל משפחת המלך יכלה מן הארץ ואז הייתי מאד מבוהלת מזה עכשיו בני אמור מה עשית איזה דבר שבגללו יכול להיות הגזירה הזו ואמר שאינו יודע משום דבר ואמרה לו אמו אעפ"כ בא ונחפש בספריך אולי נמצא שם איזה דבר הלכו וחיפשו ומצאו הגזירה הנ"ל אמרה לו אמו עכשיו אני מבינה בני בגלל הגזירה הזו אמר לי אביך כך וכי אינך יודע שלא מתעסקים עם ישראל מה היה סופו של המן התלו אותו וכו' זה אצלי בלתי ספק וזה וודאי רק בגלל זה עכשיו בני קום מהר וקרע את הגזירה הזו וישובו ממך החיסרון ושמעה לקולה ותכף קרע הגזירה ואמרה לו אמו עכשיו אין לך מה לפחד אתה יכול לישון בשלום לא יקרה לך שום דבר וזה וודאי בגלל זה , ותכף נסעה לביתה ובישרה ליהודים הנ"ל שהגזירה נתבטלה ואין להם מה לדאוג והלכו הנכבדים הנ"ל לביתם בהליכתם לבית אם המלך עברו ליד המלון שהבעש"ט ערך את הסדר ושמעו אותו אומר את הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו" וכו' כנ"ל בדביקות גדול ובקול רם ובהגיעם עדיין היה אומר הפסוק הנ"ל אבל ביותר דביקות ובשמחה גדולה כנ"ל בבוקר בשעת תפלה אמרו הנכבדים הנ"ל לכל הקהילה הנס הגדול שהיה להם בלילה זו ובמשך הדיבורים שדיברו אמרו שעברו ליד בית מלון ושמעו אחד שאמר הסדר בקול גדול הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו ובחזירתם היה אומר הפסוק הנ"ל ואמרו שאם אם האדם ההוא היה יודע מה שנעשה כאן לא היה צועק כך (נ"א שלא היה עורך הסדר בהכרה כזו) וישב הבעש"ט וחשב בלבבו אם אני לא הייתי צועק כ"כ וכו' [וזה מבואר דייקא שהיה הנ"ל כי מובא במדרש שהשי"ת עושה עם האדם חסד שהוא בעצמו אינו מרגיש בהם וזה לבדו דייקא (והעניין הוא שכל החסד בגדול שהם זכו הוא היה שנישאר הבעש"ט באותו עיר וע"י שחזר על הפסוק הנ"ל זכה להוציא מכוח אל הפועל את החסד הגדול שנהייה אך ורק בזכות הבעש"ט)]

למחרת יו"ט תכף בתחילת חוה"מ שכר העשיר הנ"ל מקום בספינה לנסוע לא"י עבור הבעש"ט וחברתו ותכף נסעו משם, בדרך הייתה סערה גדולה והאנייה חשבה להישבר ואמר הבעש"ט לבתו אדיל שהוא יודע שבשלנו כל הסערה הזאת והעצה לזה או שיזרקו את כתביו לים (כידוע הבעש"ט לקח אתו את כתביו כדי להראות לבעל האור החיים הק') או שיטילהו אותם לים ואמרה היא שהיא מרוצה שיטילהו אותה לים כי הכתבים יותר נצרכים לעולם (י"א שמיד נתחרט וי"א שכבר קשרו אותה לחבל והכניסוה לים כשכבר הייתה בתוך לים כשכבר הייתה בתוך המים רמזה בידיה שיוציאוהו אותה והוציאו אותה) ואמרה שיזרקו הכתבים שיהיה לה נכד שיעשה כתבים יותר יפים וכו' וכך עשו ונישקטה הסערה הגיעו לאיזה אי [אינגיל] וירדו לשם לנוח קצת והבעש"ט הלך עם בתו ועם ר' צבי סופר קצת ויראו מכל האנשים והלך תפוס במחשבותיו והם אחריהם וכך הלך עד שיתרחק הרבה וכל האנשים התנפלו עליהם חבורת פראים אוכלי אדם ותפסו אותם וקשרו אותם בחבלים והשכיבו אותם על הארץ ועמדו להשחיז סכינים ואמר ר' צבי סופר להבעש"ט רבי למה אתם שותקים וענה הבעש"ט שלקחו ממנו את כל המוחין איני יודע עכשיו כלום כעבור זמן מה אמר לו שוב ר' צבי הנ"ל רבי למה אתם שותקים ואמר שוב כנ"ל איני יודע עכשיו כלום אולי אתה יודע איזה דבר ואמר ר' צבי הנ"ל גם אני איני זוכר עכשיו כלום רק הא"ב אני זוכר אז אמר לו הבעש"ט אז למה אתה שותק אמור ואמר ר' צבי אלף וענה הבעש"ט אחריו אלף בקול גדול ואח"כ ב' ועוד עד שעי"ז חזרו לו כל המוחין שלו פתאום שמעו קול מרכבה באה ונבהלו הגזלנים הנ"ל וחבורתם כשהיגיע כשהגיע המרכבה ירד מתוכה אדם ניגש אליהם ופתח את חבליהם וציווה להם שיעלו על העגלה והוליך אותם לשפת הים והיה שם ספינה וירדו לתוכה והאיש הנ"ל הנהיג את הספינה ונסעו ולא ידעו היכן עד שהגיעו לזמן קצר מאד ביבשה והבינו שנמצאים עוד פעם באיסטנבול (והאיש הנ"ל היה אליהו הנביא) וראה שמין השמים אין מניחים לנסוע לא"י וחזר לביתו וציווה הבעש"ט לזכר הנס הזה שכל יוצאי חלציו יעשו ביום ז' של פסח סעודת הודאה ויספרו הנס הזה[וכן נהגו אנ"ש לספרה בשביעי של פסח]