יאר צייט של אנ"ש

* ר' נחמן מברסלב נולד שבת ר"ח ניסן תקל"ב נסתלק ח"י תשרי תקע"א ג' דחוה"מ פסח בגיל 38 וחצי

* ר' נתן נולד ט"ו שבט תק"מ נסתלק בטבת תר"ה בגיל 65

* ר' אהרן הרב מברסלב נסתלק א' אב תר"ה

* ר' נפתלי נסתלק י"ט אב כמדומה בגיל 80

* ר' יודל תקצ"ו

* המגיד מטיראוויצע תקפ"ז

* ר' שמואל אייזיק תקפ"ז

* ר' נחמן טולטשינער נסתלק ר"ח ניסן בגיל 69

* ר' אברהם ב"ר נחמן נפטר בערך בגיל 69

* ר' נחמן מטשערין חי 69

* ר' משה ברסלבער נסתלק בר"ח שבט

הרב מסווראן היה מתנגד גדול למוהרנ"ת כידוע ורדף אותו מאד וידוע מזקני חסידיו שהוא עצמו לא היה כ"כ מתנגד אלא שהחסידים עיקמו את מוחו בסוף ימיו כשהיה באומן אצל חסידיו וגם הגיע לו הידיעה שנודעו מהם באו אליו אז חסידיו עם הסעיף הידוע מספר המידות אות דעת וכו' ורצו להראות ולא רצה אפילו להסתכל ואמר בזה"ל [ ] אח"כ בסמוך נסתלק והסתלקותו היה שנפל ונהייה לו שבר באף וירד דם הרבה מאד והרופא אמר שיש רק עצה אחת להעמידו מהופך כשראשו למטה אולי עי"ז יכנס השבר לפנים ועשו לו כן ויצא נשמתו במצב זה כשראשו למטה והיה ר' אברהם ב"ר נחמן אומר ע"ז שהוא באמת הפך את עצמו כי מתחילה לא היה מתנגד ואח"כ נהפך לאיש אחר וכשהוא ע"י המעשה מהמסור והרוז'ינער הצליחו להוציאו מבית האסורים ע"י ממון רב וברח לעיר מסוימת גם הוא חתם על הפתק [מילה לא מובנת] והוא באמצע בריחה נפל לו השבר [ארבע מילים לא מובנות]

ר' שלמה מסווראן בנו של הרב הנ"ל היה הרה"ק [שני מילים לא מובנות] ואהב מאד את רביז"ל והיה בעת המחלוקת שאל את אביו בלשון טענה מדוע אתה הולך עליהם והשיב לו אביו מי שאל אותך והוא היה גר בטולטשין והיה מתפלל תמיד עם אנ"ש והיה מחשיבם מאד וכשהיו שואלים אותו הרי זקניכם וכו' היה אומר אני איני יודע כלום הם אנשים כשרים וצריכים להתחבר עימם כשרביז"ל היה אצל הרב ר' ברוך בטולטשין על שבת קודם היכנסותו לברסלב היה שם גם הרב הנ"ל על שבת והסתכל עליו רביז"ל הרבה כדרך שמשונה (כי רצה לקרבו אליו) והוא הרגיש בזה אבל הוא לא רצה להתקרב לרביז"ל אח"כ בימי המחלוקת [שני מילים לא מובנות] ניזכר בזה שרביז"ל רצה להמשיך אותו אליו (כמו שאמר ולא הצליח בזה)

רביז"ל אמר על מוהרנ"ת ועל הרב מסווראן שהן שתי נשמות חדשות בדור הזה

רבי נתן נסע פעם על חתונתו של בנו ר' נחמן ואתו נסע ר' נחמן טולטשינער והיו צריכים לעבור את העיר של הכלה בכך לנסוע איתן יחד על החתונה כשהגיעו לשם החלו המתנגדים לזרוק אבנים ולצעוק בכל מיני גידופים נגד רבי נתן ור' נחמן הנ"ל והחלו תגרות ידיים עד שנפסק ואז ראו שר' נתן לא נמצא ר' נחמן הנ"ל כהר הבין שר' נתן הלך לשדה והלך ר' נחמן הנ"ל לשדה עד שמצא את ר' נחמן בשדה ושמע איך שהוא אומר רבש"ע מדוע נהיה לי כ"כ כל המחלוקת מדוע אם אפילו ילך וישיא את בנו מגיע לי קבלת פנים כזה אלא למה חולקים עליי שאני חסיד ברסלב והתחיל לשיר בניגון שמשירים היום באשת חיל אונזער גרויסקט און אונזער שיינקט וועט מען זען אין משיח וועט קומען וכך שנה כמה פעמים

ר' נחמן מטשערין בעת שניכנס לבית הכנסת כשאמר תורה ר' נחמן מטולטשין התכופף והיה כל הזמן מתחת השולחן כי אמר בלבו פן יבקשו לו לומר תורה והוא סובר כיוון שר' נחמן טולטשינער שימש את ר' נתן הוא צריך לומר תורה ור' אברהם בנו הוסיף שקיבל עונש על שלא רצה לשמוע בקול מוהרנ"ת

ר' פינחס מקבליטש אמר פעם פירוש לתלמידיו הפשט על הפסוק ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים המלך זה הקב"ה ואסתר זו תפילה ואסתר היה שנסתרה מעיני כולם ואהב המלך הקב"ה את אסתר תפלה שהוא בחי' אסתר בהצנע יותר מכל הנשים יותר מכל התפלות כששמעו זאת תלמידיו של ר' פינחס הנ"לרצו כולם לשדה כל הלילה

ר' אברהם שטערינהארץ זצ"ל סיפר על חמיו כי יוסף יונה בנו הצעיר של ר' נתן שהיה כל היום דבוק בהשי"ת וכל היום היה לומד ומתפלל וכו' וכו' ובכל זאת בבא בערב אמר "איך עבר עליך היום זה כאן רואים צריכים לדעת כמה שעשיתי זה לא מספיק

אחד מאנ"ש מפולין שמו ר' שלמה גבריאל כשהוא יתקרב לרביז"ל התחיל לקרב גם אחרים הראשונים שהתחיל לקרב והיה הולך בבגדים נאים בכדי שיוכל לדבר עם גבירים מהתכלית ונוסע בכל ר"ה לאומן ובעת שבא היה מביא אותו הרבה שאילות ששאל את ר' אברהם ולא היה סתם שאילות כי היה בעל מוח גדול מאד ובשנה שר' אברהם ב"ר נחמן ניפטר לא רצו לגלות שאם יגלו לו יכול להיות שיצא מין העולם ור' אברהם ניפטר בחנוכה והעלמו ממנו עד ר"ה ואז שאל על ר' אברהם הנ"ל ואמרו לו שמת והתחיל לצעוק למי אשאל עכשיו שאילות (משום שהיה עוד עובדים מאנ"ש אך כמו ר' אברהם לא היה ובפרט בשמירת הברית ויש מאנ"ש שחשבו שהוא נהיה משוגע)

באומן היה אחד שלפני השקיעה היה רץ ומחלק צדקה כי אמר טעם כשהיום עבר אפשר עוד לתפוס מצווה אחרת

לר' נתן ניתקע פעם עצם בגרון ולא היה יכול אז להתפלל להשי"ת הרים הראש למעלה ויצא העצם ואמר אח"כ אם לא יכולים להתפלל עכ"פ יכסוף להשי"ת כמו שכתוב רוצה ה' את יראיו ואת המייחלים לחסדו מי שלא יכול להתפלל שיעשה את מה שיכול למעני

מוהרנ"ת אמר שאפי' שיגיע היום האחרון של האלף השישי יגיד חצות באותה אמונה כמו אלף שנה קודם

היה בפולין איש אחד ושמו ר' נחום שוסטער והאיש הזה היה לו אישה רעה והייתה מחרפו וכשהגיע ערב ר"ה ואנ"ש רצו לנסוע לאומן על ר"ה ובאומן יש שבילים וכל מיני מכשולים בדרך [הכל מחוק] [ג' סימנים כלל לא ברורים]

מנהג הרב ז"ל היה שלא היה הולך לשום חתונה אעפ"כ היה תמיד בא המחותן קודם החתונה להודיע להרב למחרת החתונה היו באים המחותנים עם לעביב [עוגה] ועלו אל הרב לקבל ברכתו ופ"א באו המחותנים אל הרב אחרי החתונה כנ"ל ושאל הרב מדוע לא באתם אליי קודם החתונה אני כן הייתי ואמרתי להמשמש שיודיע לרב וקרא הרב להשמש ושאל לו וענה לו המשמש אני יודע שבין כך אינכם הולכים וגם הייתי טרוד לכן לא אמרתי אמר לו הרב ז"ל קלקלת לי לילה כי מנהגו היה להיות ניעור בלילה של החתונה שעשה לעצמו חשבון נפש עד חצות ומאז כבר היה צריך להיות נעור

ר' הירש לייב הרב מברסלב היה עובד ה' גדול כידוע והיה גם גדול בנגלה פ"א היה מעשה בברסלב עם עגונה אחת ור' הירש לייב התירה להינשא והיה רעש גדול בעיר על ההיתר הזה [כי היו שם מתנגדים גדולים] אבל פחדו לדבר ע"ז כי היה להם מורא גדול מאד מהרבי ונתיישבו בדבר וקראו לרבם הסיקוערער בנו של ר' מאטלע על ברית מילה שהיה שם אצל אחד ונתנו לו סנדקאות ור' הירש לייב היה המוהל וכוונתם היה שבשעת הסעודה שישבו רבם הכל והרב אזי בוודאי ידברו בעניין העגונה וכך היה כשהגיע זמן ברית קיבל רבם הנ"ל את התינוק לסנדקאות וישב אתו מעוטף בהטלית וכיסה גם את התינוק בהטלית וישב כך איזה זמן וניגש הר' הירש לייב והוריד הטלית מהתינוק ועשה הברכה ומל את התינוק [כידוע שהיה תקיף מאד (שארפער)] ואעפ"כ לא אמרו לו דבר בשעת הסעודה דיברו מעניין לעניין נכנסו בדברים לעניין היתר העגונה הנ"ל אמר להם ר' הירש לייב אם אתם רוצים אזי אני אשלח את השאילה לר' שלמה קלוגער וניראה איך יפסוק הוא והסכימו כולם ע"ז וכך עשו וכתבו את השאילה וכתבו כל אחד את טענותיו ושלחו משלוח מיוחד לבראד וכתבו שיקבל ע"ז תשובה וכך הוה אחר כמה ימים חזר הבע"ג עם מכתב והיה כתוב הפסק כר' הירש לייב וסיפר להם הבע"ג איך היה המעשה בשעה שבא לשם עם השאילה אמר לו זמן שיבוא לקבל התשובה כשבא באותו זמן נתנו לו מכתב והיה "שניראה אח"כ" כי היה כתוב שם כדעת המתנגדים והיה אז זמן מנחה ועמד ר' שלמה שמו"ע פתאום ניזכר שיש לו ספק בעניין ועיין ולקח המכתב מהבע"ג וקרע אותו וכתב פסק אחר לגמרי ואמר לו שיאמרו בשמו שיש לכם רב שהוא [ערליכער יוד]

אדיל בת רבינו ז"ל באה פ"א לר' נתן וסיפרה לו חלום שהבית הכנסת בברסלב היה מלא אנשים ועמדו מחוץ לפתח ודיברו שם שרביז"ל צריך להגיע והחליט ביניהם שלא יתנו לו להיכנס בתוך זה הגיע רביז"ל והלך לבית הכנסת כדרכו והראשון שעמד שם שהוא צריך לא ליתן לרביז"ל להיכנס כשרביז"ל הגיע אליו תכף פנה לצד ובכל זאת אמר לא אתן לרביז"ל להיכנס כשרביז"ל הגיע אליו גם הוא פנה לצד ואמר השלישי אבל אני לא אתן לא להיכנס וכך עבר על כולם ורביז"ל הלך כדרכו עד מקומו ואמר ע"ז מוהרנ"ת כך הם הפסיע שמוכרחים לפסוע פוסעים אבל לראות את הרגל עד הארץ לא רואים [אנ"ש אמרו על אמרה הזאת שתלויים בה הרבה דרכי חיים למי שמבין כידוע אצלנו]

פ"א שאלה בת רבינו ז"ל למי שייך פתיחת הארון קודש קודם כל נדרי ואמרו שזה שייך לר' נתן אמרה היא ואתה באמת בחלום של ר' נתן יש השי"ת [פירשו אנ"ש עניין זה שבחלום האדם אפשר להכירו משום שזה מה שחושב באותו יום אז יש נייחא למוחין מה שהאדם אוהב הוא חולם בעיקר ואז רואים האהבות נפולות אבל הוא היה צריך לחלום מר' נתן כדי שיבין באמת למי שייך הפתיחה משום שר' נתן הוא היה חולם על השי"ת כביכול ודי למבין]

ר' יצחק לייב תלמיד רבינו ז"ל רבינו ז"ל אמר לר' נתן שאם הייתי מגלה לר' יצחק לייב חצי ממה שגליתי לכם היה נישרף הוא וכל העולם כולו ואמר ר' נתן שלא היה לו כלים לקבל

והבן של ר' יצחק קראו לו ר' נחמן פעם שאל ר' נחמן טולטשינער את ר' נתן מה זה תפלה במסירות נפש אמר לו תפלה של ר' נחמן בנו של ר' יצחק לייב תראה שכשהוא אומר קורבנות הוא גבוה ממלאך

ר' אברהם ב"ר נחמן טולטשינער היה מארחים אותו לאחר כמה שנים ראו אותו שהוא תמיד מסתגר ושמעו אותו איך שהוא אומר משניות טהרות בעל פה עם עיניים סגורות

ר' אברהם ב"ר נחמן היה נשוי ג' פעמים הראשונה הייתה מרשעת השנייה צדקת אבל היא לא רצתה לנסוע לא"י והוא כן רצה ונתן לה גט ואח"כ לקח בא"י אישה שלישית

אחר מאנ"ש ר' הירש לייב היה עובר כל פעם בגבול עם עשרים מחבריו [תלמידיו] (משום שהיה אסור אז לעבור להגיע לאומן) בפעם השישית שנסע תפסו אותם והראו להם תיקון הכללי אז השוטר אמר וכי איני יודע שאתם מחסידי ברסלב אך הפעם אוותר אבל פעם הבא לא אוותר (ואנ"ש אמרו שאם לא היה מראה תיקון הכללי היה תופסם)

אבא של ר' יוחנן (ר' ברוך בערדיטשובער) היה הולך להתבודדות ולא היה מביא פרנסה לביתו אמרה אמו של ר' יוחנן לך ראה את אבא (ואמר לו בנו ר' יוחנן לאביו שאימה מתלוננת על פרנסה כי אין כל ואמר לו אביו ר' ברוך) כי אינו יכול ללכת יש לו סכנת מפגם הברית

פעם אמר רבינו ז"ל יש לי שלושה סוגי חסידים (א) אחד שרוצים קוליש (ב) אחד לשמוע תורה (ג) אחד שבלב שלהם בוער הרבי אהבה, ובירך הרבי את ר' נתן שיהיה מחסידים שהוא בלב [הרבי]

פעם בא ר' ישראל קארדונער לאומן וזה היה פעם ראשונה שבא לאומן (מא"י לאחר 10 שנים שלא נסע) וכולם דיברו על זה שהוא צדיק גדול וכו' וכו' כאשר הגיע לאומן אמר ר' שמשון בארסקי (שהיה אז בחור) לר' דוד צבי (שהיה אז הזקן מכל אנ"ש) אפשר שאשמש את ר' ישראל קארדונער ונתן לו רשות ואמר אפשר ר' שמשון הוליכו את ר' ישראל קארדונער למקווה ולציון הק' והסתכל עליו ליראות מה היא גדולתו של ר' ישראל קארדונער שכולם מדברים אחריו ולא ראה עליו שום דבר אמר תיקון הכללי וליקוטי תפילות בלי שום חיות כדרך אנשים פשוטים ור' שמשון הלך לר' דוד צבי ואמר זה הקארדונער שכולם משבחים אותו אז ר' דוד צבי אמר אפשר תחכה אז המתין עד קבלת שבת אז התחיל הקארדונער להתפלל תפלה כזו אז כולם הלכו לר' דוד צבי ואמרו לו עכשיו אנו מבינים אז ר' דוד צבי אמר לא לזאת התכוונתי והתפלאו מאד משום שעד כמה אדם יכול להתמסר והעליהו לעמוד כשליח ציבור כשהתחיל חזרת הש"צ הקארדונער התפלל עד אתה חונן לאדם דעת רגיל כשהגיע לחונן לאדם דעת התפלל במתיקות נפלא וקולות נוראות וכל אנ"ש יצאו מהכלים שיש כזהבן אדם בא"י שעבר כ"כ הרבה מניעות להגיע לאומן ומתפלל בכזה התלהבות. ואנשים סיפרו אז אנ"ש שבא"י אבלים נותנים לו כסף שהוא יגיד את הקדיש משום שהבינו שאם הוא יאמר קדיש בוודאי יהיה למת תועלת. ומנהגו היה שהיה מגיע לאומן כל עשר שנים

ר' נחמן ב"ר יצחק לייב נפטר ביאס שברומניה לפני פטירתו ונכנסו אנשי החברא קדישא שיאמר את ווידוי ואז אמרו לו כבודו יאמר את הווידוי אז ענה להם אני לא חיכיתי על היום אחרון לומר ווידוי אני התייצבתי כל יום לפני הקב"ה, וסיפרו אנ"ש שברומניה שניצבו בעת פטירתו שיצתה נשמתו במילים אלו "אנא בישרא ואנת אש וכו'" ובמילים אלו יצא נשמתו

ר' שמעון תלמיד רבינו ז"ל היה כידוע מתבודד גדול והיה הולך ביער כדרכו תמיד והיה לוקח איזה סכין קטן פעם כשהלך ליער עמד לפניו דוב כדרך הדובים כשעומדים מול אדם לפני שהורגים אותו ור' שמעון היה אז באמצע התבודדות ולא ירד ממנו אז הישוב הדעת (כי התבודדות זה סגולה לישוב הדעת) ופשט את הפעלץ (בגד חורף) וסובב על ידו וידו נהיית עבה וחשב בכך הדוב לא יכול להזיקו בפרט שיש לו סכין וכך הווה הדוב קפץ עליו והכניס ר' שמעון מיד את ידו לתוך פיו ועם הסכין שבידו חתך לו את הפה וחלק מפניו של הדוב עד שנפל ומת, בהגיעו לא"י והמשיך דרכו מאז ומתמיד להתבודד התנפלו כנופיית ערבים והצליח להתגבר עליהם אך מהמכות נחלה ומת

הרשל'ה היה רגיל להסתובב אצל רבנים ואדמורי"ם והיה רגיל מתי שהיה מגיע היה אומר מילתא דבדיחותא פעם בא אצל רבינו ז"ל ורבינו ז"ל אז ישב בחברת חסידיו ורביז"ל ראה את הנ"ל מהחלון ואמר לחסידיו שלא יצחקו והרשל'ה נכנס מיד אמר מילתא דבדיחותא ואף אחד לא צחק אז עשה רבינו ז"ל תנועה שהוא מרוצה כדי שלא לביישו כשיצא אז אמר רבינו ז"ל התורה כשאחד אומר בדיחותא צריך להיות שלושה דברים (א) צריך לחשוב לפני שהוא אומר שלא יהיה ניבול פה (ב) ולא לחשוב את עצמו (ג)

ר' נתן היה הולך בחצות למקווה והיה קר מאד המקווה והייתה אישה אחת שהייתה מחממת את המקום של המקווה שיהיה חם כדי שכשר' נתן יצא יהיה לו חם ובעלת המקווה לא נתנה לה לעשות זאת אז היא הלכה לר' נתן שיברך אותה בפרנסה אז הוא אמר לה פרנסה אין לי יש לך בנים אז היא אמרה כן אז ר' נתן אמר אני אלמד אתם וגדלו שני צנתרא דדהבא ר' משב ברסלבער ור' זאנוויל אחיו

פעם אחת היה ר'' ברוך געצע'ס מתפלל בהתלהבות עצומה ובצעקות והחלו מתפללי הקלויז להוציאו מביהמ"ד לאחר התפלה ניגש אליו ר' אברהם ב"ר נחמן ואמר לו אני שתקתי משום שאם אדבר מי ישמע אותי אדרבא יהיה יותר גרוע (כי לא ידעו מגדולתו של ר' אברהם ב"ר נחמן) ור' דוד צבי ג"כ שתק בשעת מעשה משום שהיה עלול ליפול ח"ו במחלוקת וזה לא שווה

היה בחור אחד ושמו נטע והוא היה נכנס לפעמים לקלויז באומן והתקרב כאשר שמע מרבינו ז"ל כשהגיע העת ללכת לצבא הוא ברח ותפסו אותו ולקחו אותו לסיביר ובסיביר היה צריף גדול ולא היה נכנס לשם איש והיו שני תנורים אחד גדול מהשני והיה צריך לחתוך עצים ולהשליכם לאש שיחמם והיה הוא מסובב בתנור אחד וממולו הייתה בת כומר אחת והיא הייתה יפת תואר מאד ובכה לפני השי"ת שיזכהו לצאת מכאן במהרה ולהתייסר בניסיון כך (ועבר עליו ניסיונות קשים מאד שאין לתארם כלל)והיה שם שבע שנים עד שנשתחרר (בעת שנשתחרר אמרה עליו בת הכומר אם יש עוד בחור צנוע ויראי השם בישראל אזי זה הבחור הזה)

היה איש אחד קומוניסט גדול והיה איש רע מאד רק היה לו מצווה אחת הכנסת אורחים ואחד מאנ"ש איש תם מאד ור' אליהו חיים רוזין פעם התארחו אצלו והתם הנ"ל דיבר אתו דברי התעוררות ולא הועיל כלום.וזה היה בלילה שצריכים לקדש הלבנה וזה הלילה האחרון מקידוש הלבנה ולא היה לבנה ודיבר אתו כל הלילה ונהיה בעל תשובה גמור והלך אל הבית שלו ושבר כל הכלים לפי שהיה טרף ואישתו התקוטטה אתו והיה שמה רב מחב"ד "מחרקוב" והוא אמר שיעשה שלום והוא אמר לר' אליהו חיים רוזין שיגיד כל פעם שהיא צודקת ואח"כ גם היא חזרה בתשובה ורצתה לעשות מקווה והוא בנה עבורה ועבור שאר נשים מקווה טהרה שיזכו לטבול וזכתה לילד וניתפס בתפיסה ע"ז שבנה מקווה טהרה והיה לאשתו תכשיטים ופחדה שיגנבו לה זאת אז הילד שלה היה מלוכלך ושמה את התכשיט אצלו וכל לא חיפשו עליו והיא עלתה לארץ ישראל ואח"כ גם הוא והיה הולך כל יום לכותל לומר כל התהילים וזכה שניו היו יראי השם ולמדו אצל חב"ד (אך לא זכו להיות ברסלב למרות שעיקר התקרבותו הייתה מר' אליהו חיים רוזין)

וכן היה מעשה כמו קודם איש אחד ושמו הפאם איש רע בלייעל מאד וניהל בית חרושת גדולה מאד והיה מחלל את השבת במזיד בפרהסיא פעם הלך בשבת בבית הכנסת של ברסלב והלך עם סיגריה ובהתלהבות וכשנכנס כיבה את הסיגריה על המזוזה והכעיס נגד כולם ולא אמרו לו כלום כך הלך שמונה חודשים עד שנהיה בעל תשובה גמור והוא הטביל כל הכלים וכל פעם שהיה הולך מהבית כל פעם אשתו היתה מכניסה טריפה שהיא ביקשה ממנו ש"ס ומרוב צדיקותה שהתהפכה

אנ"ש מטשערין רצו לקחת להם רב משלהם וכבר היה להם חזקה כי מקודם כשהיה רבינו ז"ל חי היה שם ר' שמואל יצחק תלמיד רבינו ז"ל וכשניפטר לקחו להם רב אחר [בנו של ר' מרדכי מטשערנוביל] ואח"כ שוב נתיישבו אנ"ש משם לקחת להם רב כנ"ל והלכו לר' נפתלי ושאלו אותו ע"ז ואמר להם שיביאו את ר' נחמן(הידוע בשם הרב מטשערין) בנו של ר' הירש לייב הרב של ברסלב וכך עשו ונסעו אליו ודיברו עמו שיבוא לכהן בטשערין ולא רצה לקבל כי פחד שזה יבטל מלימודו וקרא אותו ר' נפתלי ואמר לו שיקבל ע"ע הרבנות ואמר לו בגלל שמפחד מלימודו שיתבטל אז אמר לו אתה תשב ללמוד אם יבואו לשאול אותך שאילה אזי תענה וכך היה נוהג כל ימיו [היה שם עוד מורה הוראה כנ"ל והוא היה המתעסק בכל עסקי עניני הרבנות העיר סדר קידושין וכדומה והדברים הקשים היו מביאים אל הרב הנ"ל] תכף כשיקבלו אותו לרב דיברו סרה עליו ולא רצו שיהיה בו בפרט שהיה צעיר לימים [זה עוד היה בחיי אביו] כשהגיע שבת ק' שלח הרב של טשערין הראשון את אחד משליחיו שיקרא לר' נחמן לעריכת השולחן וענה לו ואמר איני נוהג ללכת לשום מקום בליל שבת קודש בבוקר בעריכת השולחן כנ"ל שלח אחד משליחיו וכנ"ל לא הלך בסעודה שלישית שלח וגם כן וכו' במוצאי שבת ושלח רב העיר אחד גדול בתורה אם הוא ראוי לרבנות והלך אתו לאיזה חדר ושאל אותו הנ"ל "אברך אתה יודע הוראה" ענה לו ר' נחמן אני כבר שמונים דורות כולם רבנים ומורי הוראה (לר 'נחמן היה כתב יוחסין עד רש"י כולם רבנים ומורי הוראה) ושאל האברך הנ"ל ובחן אותו היטיב וראה איזה כלי הוא ר' נחמן ונכנס לבית המדרש ודפק בשולחן ואמר "האברך הזה ראוי להיות רב בכל תפוצות ישראל"

פעם אחד היה מקווה לאנ"ש שהיו טובלים בו והדבר שהיה מחמם המקווה נשבר ור' אייזיק היה לו את הדבר שמחמם את המקווה בביתו ורצה לתת אותו עבור המקווה של אנ"ש אך בני ביתו התנגדו לכך מה עשה תיקן את המחמם של המקווה אך זה היה מחזיק רק שלש שעות לא יותר אז הוציא את שלו ונתן אותו לאנ"ש והמחמם שהיה של המקווה לקחו לביתו ולא ידעו זאת רק לאחר פטירתו בעת חלוקת הירושה

אמרו שר' נתן אמר על ר' יודיל ששמע במוצאי שבת איך שאומרים בעולם הבא "רשעים לשאול וכו' "

פעם אחד דיבר ר' נתן מעניין תפילה במסירות נפש ושאל ר' נחמן מטולטשין מה זה תפילה במסירות נפש ואמר תביט איך ר' נחמן ב"ר יצחק לייב אומר וידבר הוא כבר מקריב

רבינו אמר יש כלל אם נותנים המתנגדים קצת מקום ולא לוחמים בכל כוחם תתפלל להקב"ה אבל אם לא נותנים כלום ולוחמים בכל כוחם תעשה מה שבכוחך לעשות

פעם הלכו ר' נתן ור' נפתלי לאסוף כסף והלכו לבית עשיר וראה איך שהוא הולך על (מילה לא מובנת) אמר ר' נתן הוא רוצה עכשיו לקפוץ ולהרוג ועלו אל הבית שלו וביקשו כסף כמה פעמים ולא רצה לתת אמר ר' נתן אם תיתן מוטב ואם לא תפסיד אח"כ שמע שהפסיד כל הכסף

פעם בעת מלחמת העולם הראשונה הלך ר' אברהם ב"ר נחמן לציון רביז"ל וצעק עד מתי ישפכו דם

לאחות של ר' אברהם רחל היה לה בן איש גבוה איש חזק והיה בטוח שייקחו אותו לצבא הלך ר' אברהם ב"ר נחמן וביקש ממנו עצה אמר תן לי את כל הכסף שלך ותנצל אמר לו תשאיר לי קצת אמר לו דייקא כל הכסף והלך וניצל והמעשה היה הממשלה ביקשו שבכל עיר יכתבו כמה יש חיילים וכתבו להם מספר מיוחד והם כבר לקחו את המספר והוא היה אחרי הספירה שכבר לקחו את המניין שצריך

ר' אברהם שטערינהארץ היה בקי בכל הש"ס בליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות והיה אומר כל שבת התורה מליקוטי מוהר"ן בעל פה (שש שעות) והיה נכנס למקווה הכי חם

ר' אברהם ב"ר נחמן שהיה היאר צייט של אביו היה עולה לציון הק' של רביז"ל והיה מזכיר לו את זכויותיו ואחד מהדברים היה אומר לו שהיה משמש נאמן לנר תמיד שהיה על הציון תדיר

פ"א נסע ר' נחמן טולטשינער בעגלה עם אנ"ש ונסעו ביער ליד אומין אחר חצות ושמעו איך שר' סענדיר אומר חצות ביער בהתבודדות ובקולות ובעבודות נוראות כדרכו וענה ר' נחמן ואמר כולנו צריכים להתבייש נגד החצות של ר' סענדיר אבל עצה הוא צריך לשאול אותי

ר' ישראל היילפרין (הניקרא קארדונער) כשנתקרב לרביז"ל נסע לעיר בראסלב כי טעה וחשב שזו עיר של רבינו ושם היה עיר של מתנגדים ואמרו לו שטעה ונסע לברסלב ואמרו לו שיסע לטשערין וכן עשה והרב מטשערין קירב אותו מאד ודיבר אתו מרביז"ל ולמחרת ניכנס אליו שוב ודיבר אתו עוד וכן היה כמה ימים אחר איזה ימים כשניכנס אליו שוב לא פנה אליו לדבר עמו ואמר ר' ישראל הנ"ל מה צריך שהרב ידבר עמי הרי אני רוצה לדעת מרביז"ל ועי"ז יצא מהרב דמעות ואמר לו בזה"ל "אני לא זכיתי לשמש את ר' נתן אין לי דיבורים לך אל מחותני ר' משה ברסלבער הוא שימש את מוהרנ"ת וישלו דיבורים הוא ידבר אתך" וכן עשה והלך לר' משה ברסלבער ודיבר עמו הרבה ונהיה תלמיד מובהק אצלו והיה אוחז את ר' משה ברסלבער לרבו וכן הוא החזיק ביום ההילולא שלו כאביו ממש

מה שסיפר ר' אברהם ב"ר נחמן על הרב מטשערין פ"א בא אליו הרב מטשערין להשתטח על ציון רבינו הק' (באמצע השנה) וניכנס לבית ר' נחמן מטולטשין (משום שהוא היה אחראי על מפתח ציון רביז"ל כי לא היה פתוח תמיד) כדי לקחת את המפתח והלך ר' אברהם עמו אל הציון והרב מטשערין לקח עמו את התיקון הכללי והסתיר בזה עיניו ולא נישמע ממנו שום קול רק ראו שנושרים מעיניו שני צינורות של דמעות ועוד כך זמן רב והוציא אח"כ פאטשיילע [בד] ושם אותה על הרצפה וישב עליה והמשיך בתפלתו (וסיפר זאת לעניין שהתחילו והביאו כיסאות על ציונו הק' ז"ל והקפיד ע"ז מאד וחישב זאת כזלזול המקום

פ"א נסע בדרך ר' נתן ז"ל עם ר' נחמן טולטשינער ונסעו לאיזה עיר בדרך היה שלג הרבה וקור גדול פתאום בא רוח חזק ונפל לר' נתן הכובע העליון והרוח זרקו למרחוק וירד ר' נחמן בעצם הקור הגדול וחיפש הרבה עד שמצא הכובע והביאו לר' נתן והיה לר' נתן נחת רוח גדול מזה (כי להיכנס בעיר בלי כובע עליון הוא ביזיון גדול ובפרט אז בעצם ההתנגדות) ובירכו לר' נחמן בזה"ל ינוח דעתך שהינחת את דעתי (והיה ראבר"נ אומר שהיה לו ע"ז ברכה מר' נתן שיהיה לו ישוב הדעת תמידי)

פ"א סיפר ר' ישראל כהן לפני ר' משה שמואל שראה אצל ר' אברהם ב"ר נחמן שלושה מידות טובות (א) שהיה מחכה לזמן חצות דהיינו שהיה קם קודם חצות והיה מחכה לזמן חצות (ב) שהיה מחכה לתפלה דהיינו שהיה מוכן להתפלל קודם שהגיע זמן תפלה והיה מחכה על הזמן (ג) שהיה מחכה על שבת. גם היה ר' אברהם ב"ר נחמן אומר איך יכול לומר אדם שהוא הולך לישון רק צריך לומר שהוא הולך לעשות התבודדות ואם הוא יושן אז אונס רחמנא פטריה וזה היו רואים אצלו תמיד כשהיה הולך לישון אף שהיו אנשים בחדר היה תכף מסובב פניו אל הקיר והיה לו התבודדות עד שישן. גם היה נוהג שהיה מכווין אצל מיטתו שני כלים גדולים אחד מלא ואחד ריקן וישן מעט וכשנתעורר תכף נטל ידיו והיה לו התבודדות כך היה כל הלילה עד הבוקר ובבוקר היה הכלי של המים ריק והשני מלא וזה היה בזקנותו בחלישות כח אבל בנערותו היה קם בכל לילה בחצות והיה הולך למקווה אפילו בחורף בקור הגדול כידוע אעפי"כ לא נימנע מזה והיה לו זריזות גדולה מאד ואח"כ היה הולך לציון הק' והיה שם כל הלילה עד הבוקר והתפלל בהתעוררות ובהתלהבות גדול מאד מאד כך שמעתי מר' זאב מאומין שסיפר לי שהיה דרכו לילך עמו ביחד למקווה ואח"כ לציון גם סיפר לי שכמה פעמים אמר לי ר' אברהם ברח תכף כשהוא היה על הציון הק' שילך לביתו כי נתלהב ליבו לדבר דיבורים להשי"ת גם בימים הנוראים היה נזהר מאד לקום בכל לילה בחצות ובפרט בליל א' של ר"ה דאז דינא קשיא ורביז"ל אמר חצות אקום להודות לך על משפטי צדקך שהמתקת הדינים ע"י חצות ע"כ היה ניזהר מאד הלילה הראשונה של ר"ה לקום בנקודת חצות ממש

פ"א ישב מוהרנ"ת ז"ל בברסלב עם אנשיו בשמחת תורה והיו שמחים מאד עד הערב דהיינו שניכנס הלילה אח"כ הסתכל מוהרנ"ת בפניהם וראה שנמצאין כמה אנשים שנפלו עליהם מרה שחורה כי היו עניים גדולים ולא היה להם מלבושים של חורף להם ולבני ביתם וגם עצים לחמם הבית לא היה להם וגם כמה מהם הבתים מקולקלים ולא היה להם בכדי לתקן ועכשיו מתחילים ימי הגשמים ע"כ נפל עליהם פחד וייסורים ומרה שחורה ומוהרנ"ת הרגיש בזה ואמר בזה"ל "כשנעשה לאדם איזה מכה גדול ר"ל ובצד עומד איזה זבוב או מכה קטנה אזי בוודאי לא ירגיש את הייסורים הקטנים הייסורים של המכה הגדולה מסתירים הייסורים של המכה הקטנה כך גם עכשיו עתה שהלילות מתחילים להיות ארוכות שר' פינחס מקוריץ היה קורה אותם "לילות הזהב" ומי שזוכה לקום בכל לילה ולילה בחצות ולעסוק אז בתורה ותפלה ובפרט אם ביכולתו להיות ער עד הבוקר ולהתפלל בוודאי טוב מאד (ומוהרנ"ת בימי נערותו היה נעור עד הבוקר ולעת זקנותו היה ישן קצת אחר חצות קודם התפלה כי היה חלוש כוח. אח"כ סיים מוהרנ"ת) היות ועכשיו באים הלילות היקרים ומי שיזכה יכול להיות על ידם ירא שמים גדול ולהפך יכולים להיות ע"י הלילות האלו להפקרות ע"כ צריך מיד לחשוב ע"ז ולבקש ע"ז מהשי"ת שיזכה לזה ולפרנסה טובה וכל הצטרכות הבית וזה נקרא זבוב קטן ולא צרכים להרגיש בזה ובפרט אם ניתתקן ברוחניות ג"כ בגשמיות כמו שאיתא בזוה"ק שמוכן לו מזונו למי שקם בחצות ועוסק בתורה ותפלה כמ"ש טרף נתן ליראיו וגו' ונקרא יראיו למי שקם בחצות לילה

פ"א ישב בבית הכנסת עם אנשיו ואמר להם כתוב בפסוק "ישראל אשר בך אתפאר" איפה ההתפארות שלכם כי צריך לעשות כאלו עובדות שהשי"ת יתפאר בנו

יהי רצון שנזכה לקיים כל דיבור של רבינו ז"ל הק'

ובוודאי נזכה להיות אנשים כשרים באמת

כמו שרצה רבינו הק'

ע"כ הכתב יד של ר' משה טשענעסטחובער