א)

בעת הסתלקות מוהרנ"ת ז"ל שנסתלק בערב שבת עשרה בטבת ואם היו מתגברים היו יכולים עוד לקברו בערב שבת אבל מפני ששמעו פעם אחד ממנו ז"ל שהוא רוצה לישכב מעט אחרי פטירתו כדי שיתיישב מעט עוד בעולם הזה (ובנוסחא אחרת שמעתי שאמר שרוצה להיות נפטר בערב שבת ולהיות מונח עד אחר השבת כדי שיהי' לי זמן להתיישב בזה העולם) וע"כ נתקיים כך. ועל כן הניחו אותו עד אחר שבת והי' מונח בהעלי' שלו (האבער-שטיבע והלכו בשוק איזה מתלמידיו לנגד האייביר שטיבול והזכירו את עצמן במוהרנ"ת על שמונח על האייבער-שטיבול ואמר כל אחד שבחים על מוהרנ"ת ז"ל וקרא הר' מאיר לייב בלעכיר בקול ואמר מה אומר לכם שהוא הי' יהודי. הוא הי' מה שיהודי צריך להיות. (וואס זאל איך אייך זאגין ער איז גווען איהוד, וואס איהוד דארץ זיין דאס איז ער גווען). וזה הר' מאיר לייב בלעכיר הוא הי' מגדולי תלמידי מהרנ"ת ז"ל והוא הי' הבעל תוקע בהקלויז אחרי המעשה מר' נחמן פסחלס (המובא בס' אבניה ברזל) והוא הי' רבו המובהק של ר' אברהם ז"ל ור' אברהם ז"ל הי' אומר עליו "מיין רבי ר' מאיר לייב בלעכיר":