א)

הר' מיכיל מטולטשין זצ"ל סיפר שהכיר מקרוביו של ר' יוסיל שותק זצ"ל זה הר' יוסיל שותק הי' חבירו של הרה"צ ר' לוי יצחק ז"ל הרב מבארדיטשוב זצ"ל והי' גדול והי' מנהגו לומר דברי בדיחותא (אגלאך ווערטיל) ופעם אחד התווכח עם הרה"צ מברדיטשוב ז"ל באיזה פשט בגמרא והנה הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל ואמר לו שכך לומדין הפשט למעלה ברקיע (כמו שהוא ז"ל אמר). השיב לו הר' יוסיל ז"ל בלשון הלצה (וועטיל) וכי ברקיע לא יכולין לטעות (אין היעאל קען מען דען קיין טעות מט האבין) ונתפעל מאד הרה"צ מבארדיטשוב ז"ל מזה וענה לו בהתעוררות גדול יוסיל ראה למה שהביאו אותך הלצותך כיוסיל דיא האלסט דיך נאך אין ווערטליך זייא ציא וואס דאני ווערטליך האבין דיך גבראכט) ונכנסו אלו הדבורים בעומק לבו ומני אז והלאה גמר בדעתו לא לבד שלא לומר ווערטליך אלא אפילו לשתוק לגמרי שלא לדבר וקיים זה במסירות נפש גמור כי הי' לו חיות מלומר דברי הלצות וכו' וכשעינה עצמו מזה ממש נתייבשו אבריו מסיגוף ועינוי וסיפר קרובו הנ"ל לר' מיכיל, ז"ל כי כאשר ראה אותו בבית המרחץ הי' כ"כ יבש ודק עד שהיו יכולים להכיר האברים הפנימיים וענה לו קרובו הנ"ל "ר' יוסיל די לכם לסגף נוחו מעט" השיב לו בהתעוררות ,הגוף הוא כ"כ עב וחזק (מגושם) הניח לו יום אחד הוא כבר כמו שהוא (דער גוף איז אזו מגושם לאז אים נאר אפ איין טאג איז ער שוין דער אייגנער וואס ער איז גווען).