ב)

אצל נכד ר' פנחס מקאריץ שהדפיסו ספרי הזוהר וכו' שהוא מהעשרה הספרים שהי' אסור להדפיסם ברוסי' ותפסו אותם וישבו בתפיסה בפטרבורג ושפטו אותם שהם מורדים במלכות וישבו בתפיסה כבידה אחד ועשרים שנה ופ"א הוליכו אותם להכותם שמייסען וידוע איך שהי' ההכאה שהוליכו בין חיילות הרבה והם הכו אותם בשוטים משני הצדדין בדרך הילוכם ובוודאי הדרך שרצים מאד כדי לקבל פחות מכות ובפרט שאין מעמידים א"ע וכשהולכים אותם להכות כנ"ל ונפל לאחד הכובע מראשו ועמד א"ע והגביה הכובע ובין כך הספיג הרבה מכות. וביחד איתם הי' אסור כומר אחד שחטא והי' תפוס. וזה הכומר הצטדק א"ע בכל פעם בקובלנא לפני המלך על השופטים שדנוהו בחנם ושהוא אינו אשם וכו' ובכל פעם ששלח קובלנא כזו הושיבוהו אח"כ בתפיסה יותר כבידה והכוהו וכשראו זאת ע"כ לא עשו בכל הזמן שום קובלנא. ורק אח"כ בסוף אלו השנים נזדמן להם א' מגדולי הממשלה ונשאו חן בעיניו ונתן להם עצה באשר ידוע אצלו שהדרך שהמלך הוא רחמן ושאצלו יש רחמנות כזו שיכול להיות אחד שהוא אשם בכל מכל כל צד ואעפי"כ כשמעורר רחמים אצלו יכול לעורר הרחמנות הנ"ל אצלו שימחול לו לגמרי אעפ"י שעפ"י העין אין לו שום צד זכות וכו' ע"כ יכתבו בקשה להקיסר ילמד אותם איך שיכתבו שלא יזכירו כלל שהם צודקים ולא חטאו ולא יכתבו דברי קובלנות אלא אדרבא שבאמת הם מודים שחטאו וכו' אבל לא להכעיס המלך כדי לעבור דווקא על דברי המלכות וגם כבר קבלו הטפסים שהם יושבים כ"כ בתפיסה והכו אותם וכו' ושהם זקנים וחלושי כח וכו' וכאשר הם יודעים של המלך יש רחמים כזו שאפי' עפ"י הדין אין שום דרך לזכותם יכול לרחם עליהם ולמחול להם ע"כ מבקשים את רחמנותו שיעורר הרחמנות הזה וימחול להם. וכן עשו וכתבו בקשה כזו להקיסר ותיכף בא פקודה לשחררם לגמרי ודיבר מזה ר' נחמן מטולטשין ז"ל שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וערר אנ"ש לידע מזה איך צריכים לטעון לפני השי"ת לא לקבול על מדת הדין ולומר לא חטאתי אלא אדרבא לטעון ולומר הן אמנם חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך אבל לא להכעיסך נתכוונתי והשאור שבעיסה מעכב וגם כבר קבלתי ורציתי את עוני וגם אני חלש כח שאיני יכול לסבול יותר. אבל אני יודע שיש אצלך רחמנות כזו שאפי' שחטא מאד לגמרי ואין לו שום צד זכות אעפי"כ יש לך רחמים כזו שאתה יכול לרחם עליו ולמחול לו לגמרי, ע"כ אני מבקש ממך שתתעורר רחמים האלו עלי ותרחם עלי ותמחול לי כי"ר.