רביעי ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה:

וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה:

ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער:

ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן:

ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו:

ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה:

ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך:

וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו:

וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו:

ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה:

וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה:

ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו:

ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה:

ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה:

ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי:

ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך:

ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו:

ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה:

וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה:

וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה:

וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה:

ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה:

ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף:

הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה:

ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה:

ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה:

ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה:

ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ:

ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח: (ס)