Hosea Chapter 4

שמעו דבר יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ:

אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו:

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו:

אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן:

וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך:

נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

כרבם כן חטאו לי כבודם בקלון אמיר:

חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו:

והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו:

ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר:

זנות ויין ותירוש יקח לב:

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם:

על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה:

לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט:

אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה:

כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב:

חבור עצבים אפרים הנח לו:

סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה:

צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: (פ)