Hosea Chapter 7

כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ:

ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו:

ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים:

כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו:

יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים:

כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה:

כלם יחמו כתנור ואכלו את שפטיהם כל מלכיהם נפלו אין קרא בהם אלי:

אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה:

אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע:

וענה גאון ישראל בפניו ולא שבו אל יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל זאת:

ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו:

כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם: (ס)

אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים:

ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי:

ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו רע:

ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים: