Nehemiah Chapter 4

ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד:

ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה:

ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם:

ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה:

ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה:

ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו:

ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה (בצחחיים) בצחיחים ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם:

וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם: (פ)

ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם (ונשוב) ונשב כלנו אל החומה איש אל מלאכתו:

ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל בית יהודה:

הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח:

והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי:

ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו:

במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו:

ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים:

גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה:

ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים: (פ)