Samuel 1 Chapter 22

וילך דוד משם וימלט אל מערת עדלם וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה:

ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש:

וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים:

וינחם את פני מלך מואב וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה: (ס)

ויאמר גד הנביא אל דוד לא תשב במצודה לך ובאת לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת: (ס)

וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו וכל עבדיו נצבים עליו:

ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות:

כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אזני בכרת בני עם בן ישי ואין חלה מכם עלי וגלה את אזני כי הקים בני את עבדי עלי לארב כיום הזה: (ס)

ויען דאג האדמי והוא נצב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחטוב:

וישאל לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו:

וישלח המלך לקרא את אחימלך בן אחיטוב הכהן ואת כל בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל המלך: (ס)

ויאמר שאול שמע נא בן אחיטוב ויאמר הנני אדני:

ויאמר (אלו) אליו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה: (ס)

ויען אחימלך את המלך ויאמר ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל משמעתך ונכבד בביתך:

היום החלתי (לשאול) לשאל לו באלהים חלילה לי אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית אבי כי לא ידע עבדך בכל זאת דבר קטן או גדול:

ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך:

ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את (אזנו) אזני ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה: (ס)

ויאמר המלך (לדויג) לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב (דויג) דואג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד:

ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב:

וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד:

ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה:

ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם (דויג) דואג האדמי כי הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל נפש בית אביך:

שבה אתי אל תירא כי אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך כי משמרת אתה עמדי: