Likutay Nanach on Samuel — Chapter 7

במצפה בגמטריא נ נח נ נח ע"ה. הסופי תיבות של: שם חטאנו לה' וישפט שמואל את, וכן של: חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. במדרש שמואל (פי"ג) איתא: וישאבו מים וישפכו לפני ה', וכי מים שאבו, אלא מלמד ששאבו דברי תורה כמים. וישפכו לפני ה', וכי לפני ה' שפכו, אלא מלמד ששפכו לבן בתשובה כמים, ע"כ. עיין ליקוטי מוהר"ן תורה ט – כמה אנן מרחקינן ממיא, מבחי' (איכה ב) שפכי לבך כמים נכח פני ה', אמר לן, תניא בחינות, הינו למוד התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, ושלשה תפלות ע"ש. ויאמרו שם חטאנו לה' – בספר נפלאות חדשות: צריך להבין הלא מקדם (פסוק ב) כתיב, וינהו כל בית ישראל אחרי ה', גם כתיב מקודם (פסוק ד) ויעבדו את ה' לבדו, ולמה הצרכו שוב להתודות? שמעתי כי כל זמן שאדם נפרד מהשם יתברך אפלו אם מתודה אינו נחשב לו תשובה מחמת שאינו מכיר גדל החטא, רק כשהכינו לבבם ועבדו את השם יתברך לבדו ונתקשרו להשם יתברך, אז הכירו גדל החטא ונתחרטו מאד ועשו תשובה, ע"כ. עיין ליקוטי מוהר"ן תורה ו.

ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה', בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' ויזעק שמואל, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בספר תורת העול (ח"ג פרק פ): קרבנו היה 'עולה כליל', עם היותו 'טלה חלב', להורות כי גם הוא היה כלו כליל לה' מיום שהיה יונק משדי אמו והיה כטלה חלב, ומאז היה בשלמותו וגדלתו, ולכן היה נענה אז בתפלתו וקרבנו שהקריב, ע"כ. עוד כז"ל דרשו ז"ל (ע"ז כד:) כי עולה זו נקבה היתה. להורות כי לא בא על חטא כשאר עולה הבא על הרהורי לבו ולכן בא מן הזכרים... רק שבא להורות שאף בקטנותו שהיה יונק שדי אמו, שאדם נשמך אחר חמרו, ורב בני אדם אין להם אז השגה כלל, אך הוא היה כליל לה', ואף חמרו נזדכך אז להיו שלום בתכלית, והוא המעיל שעשאה לו אמו, ע"ש. עיין בליקוטי מוהר"ן תורה קעט שצריכים לצום ולהתענות (- כמו שהיו עושים אז, ככתוב בפסוק ו – ויצומו ביום ההוא) עד שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו, ואזי מחי' ומאי רכל הימים, ע"ש.

בכלי יקר: מדלא אמר 'ויגשו פלשתים' אלמא הכונה לומר גדל בטחון לב שמואל עליו השלום, מעין כענין 'צעדה בראשי הבכאים' (שמואל ב:ה:כד – שם מדובר במלאכים אשר השם יתברך שלח לעזרת דוד, אבל כוונתו, שגם שם היו קרובים מאד וכפתע ביניהם ובין המות, ועכ"ז היו צריכים לחכות, כמבואר במדרש תהלים כז:ב), שעם היות ש'ופלתשים נגשו למלחמה' עם כל זה לא פחד ולא הפסיק מהעלות העולה, ע"כ. וזה ממש הענין שרבינו הקדוש תיאר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחגר, כאשר בא מלך השדים לתוך העיגול של הזקן: אמר לו – אין אתה מתירא? ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן – אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני, והלך והתפלל קצת וכו' ע"ש.

והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. אל והגלגל, בגמטריא נ נח.

שם ביתו ע"ה, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. ביתו ושם שפט, עם הג' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב. הראשי תיבות של: כי שם ביתו ושם שפט את ע"ה בגמטריא נון נון חית. הראשי תיבות של: ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה' ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב. במסכת נדרים (לח) אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה וכו' שמואל דכתיב... ותשבתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו, ע"כ. והרי מבואר לכאורה שעשירים אפילו בנסיעות שלהם מתנהגים בעשירות, ודלא כפי מה שמספרים בשם הח"ח, כאשר ששאלו למה אין לו ריהוטים בביתו, ואמר שהוא רק בעולם הזה כנוסע, כי אפילו נוסע בעולם הזה יכול להיות נוסע כעשיר, וכמו שכמה צדיקים התנהגו כך (אכן ראיתי מובא מספר ח"ח על התורה פרשת וירא, שמפרש, תשבתו היתה הרמתה, לחשב בדברים העומדים ברומו של עולם, כי העולם הזה אינו אלא דירת עראי – כי שם ביתו, הבית הקבוע של האדם הוא בעולם הנצחי וכו' ע"ש, אכן הגמרא דרש כפשוטו כנ"ל). על כל פנים מבואר מהגמרא הנ"ל שמפסוק זה רואים עשירותו של שמואל, ומיד אח"כ כתיב (ח:א) ויהי כאשר זקן שמואל, והוא ענין המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס, שעל ידי יראת שמים (ובפרט שמואל שנולד מחנה שהיתה בבחי' עקרה שלא היה לה בנים, והרי בלידתו נתגלה יראה יתרה כמבואר בתורה שם) זוכים לעשירות וזקנה. וא"ש טפי על פי דברי המאור עינים (ליקוטים ד"ה וקם הבית) שמפרש ז"ל התורה מתחלת בב' מפני שהיראה נקראת בית, כי כמו אדם שיש לו עשר ונכסים לרב, כשאין לו בית להכניס בו חפציו הרי כל חפציו משלכים הפקר וכל הרוצה לטלו ולהפסידו יוכל להפסידו, אבל כשיש לו בית נשמרים מכל הדברים. כן האדם שיש לו תורה וחכמה ואין לו יראה, הרי הם משלכים בלי דבר שיגבילם מלהיות חכמותיו בחוץ להשתמש בחיצוני ולהפסד. ולכן נאמר בשמואל, ותשבתו הרמתה כי שם ביתו, רצה לומר ששב אל רום המדרגות, מפני שכל מקום שהוא שם, ביותו עמו, היא היראה, ע"כ. הרי מבואר ממש כדברי רבינו, שעל ידי היראה שהיא בחי' עשאה כאוצר, בחי' בית, זוכים לזקנה ולעשירות. ושוב הכתוב מספרת על בניו שלא הלכו בדרכיו, והוא הענין שמצאנו אצל עלי לעיל, שמבואר בתורה ס' שם, שכאשר עוסקים לעורר בני אדם, שעל ידי זה יש יש יראה, צריכים להיזהר מתלמידים שאינם הגונים. וכן מבואר שם ששלמות היראה על ידי הבנים ההון של נחלת אבות, ושמואל לא זכה לזה, ולא האריך ימיו רק עד ב"ן שנה.

ויהי בלילה ההוא ויהי דבר יהוה אל נתן לאמר. ויהי בלילה, בגמטריא נ נח.

הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם. הוא יבנה בית, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. אהיה לו לאב והוא, בגמטריא נ נח.

ויגדל שמך לאמר י' צבאות אלקים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך. עד עולם לאמר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כי אתה י"צ אלקי ישראל גליתה את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת. אבנה לך, בגמטריא נ נח.