Likutay Nanach on Psalms — Chapter 119

אשרי נצרי עדתיו בכל לב ידרשוהו. עדתיו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת. אל משפטיך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

דבקה לעפר נפשי חיני כדברך. דבקה לעפר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

דבקתי בעדותיך י' אל תבישני, ר"ת של י'שראל ד'ב ב'ר א'ודסר, וגם תבישני, יש בזה הר"ת של רבינו נ'חמן ב'ן ש'מחה. דבקתי בעדותיך, היינו בנ נח נחמ נחמן מאומן שהוא הגמטריא של "עדותיך" ע"ה.

דרך מצותיך ארוץ כי ע"ה בגמטריא שמע ישראל יא"א אחד. כי תרחיב לבי, עם הג' תיבות, בגמטריא רבי נחמן מברסלב ע"ה. הראשי תיבות של: מצותיך ארו. כי תרחיב לבי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן. ע' בשיחות הר"ן שרבינו הסביר שיהודי אינו נוהג דרך ארץ מחמת הנימוס, רק שהוא מתנהג כרצון השי"ת, ולכן הר"ת של ד'רך מ'צותיך א'רוץ, אד"ם ע"ש. והנה אם תקח האותיות השניות רצ"ר עם הכולל, יש לך גימטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן (והגימטריא של האותיות האחרונות ךך"ץ, ק"ל, הוא הגימטריא של השם מ"ה באחוריים). וכמדומני שהיה לי עוד רמזים פה ונשכח ממני.

הורני י' דרך חקיך ואצרנה עקב. חקיך ואצרנה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

זמירות היו לי חקיך בבית מגורי, זמר גמרא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

זאת היתה לי כי פקדיך נצרתי. היתה לי כי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

חסדך י' מלאה הארץ חקיך למדני. חסדך י' מלאה הארץ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טוב אתה ומטיב ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ידעתי י' כי צדק משפטיך ואמונה עניתני. ואמונה, בגמטריא נ נח.

יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש. תמים ע"ה, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

אמונה, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח. אמונה שקר ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: כל מצותיך אמונה שקר, בגמטריא רבי נחמן ע"ה. הראשי תיבות של כל הפסוק בגמטריא נון נון חית ע"ה. הסופי תיבות של: אמונה שקר רדפוני ע"ה בגמטריא נ נח נ נח.

נר ראשי תיבות רבי נחמן. האותיות שלפני הסופי תיבות, שהם בחי' יסוד (כמו שמבואר למעלה בטטו"ד ובס"ד בפרשת נצבים – דברים ל:יב) – נלרות ע"ה בגמטריא ה'תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק אצל רבי מאיר, ור' מאיר דייק בשמא. בשולחן ערוך יורה דעה שלא:יט כתב הרמ"א כהן שאוכל אצל ישראל, נותן בנר שמן של תרומה ואע"פ שעומד הכהן והולך לו אין צריך לכבותו עד שיכבה מעצמו, ע"כ. ויש לפרש שכך אמר דוד, שדברי השם יתברך הם הנותנים לו כח ומתחילים אותו, ולכן הם קובעים עד הסוף ולא יעכב שום מחשבה או הרהור בהמשך.

נדבות פי רצה נא י' ומשפטיך למדני. י' ומשפטיך בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הר"ת של נתנו רשעים פח, פרן.... וע' ברש"י (בבא מציעא, דף כג:ב ד"ה שלא שבעתן) שכז"ל אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה, עכ"ל (וידוע שהא' יכול ליפול מהתיבה כמש"כ רש"י עה"ת בכמה מקומות. וע' בפירוש רבינו עבדיא מברטנורה שם - משנה ראשונה של ב"מ על זה שאמר רבי שמעון בן אלעזר שלא צריכים להכריז אבידה של כלי אנפוריא ז"ל כלים חדשים שלא שבעתן העין ואין לבעלים בהם טביעת עין... ואכמ"ל. ועיין במסכת יבמות דף יז. מאי הרפניא (שם עיר)? אמר רבי זירא הר שהכל פונין בו, ופרש"י ז"ל כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם)!!! וזה ממש היפוך הבחינה של עפרן החיתי - ע' פרן, בגמטריא עי"ן ר"ע! [ועוד יש להעיר, פארן (מדבר פארן, בחי' עין שמאל, נצח) – וע' במסכת שבת (פט.:) מדבר פארן שפרו ורבו עליה ישראל, הוא כינוי לישמעאל כמו שכתב רש"י עה"פ (חבקוק ג:ג) אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו וכו', כדאמר (בראשית כא) וישב במדבר פארן. והרי כנגד ישמעאל יש במצות מילה את הפריעה, פרע י"ה (אדיר במרום, עמ' יז בהוצאה של מכון הרמח"ל), והוא מנאץ, בגמטריא של המילה הכי מנובלת. והרי כל ענין שבנות ישמעאל מכוסות, כי זה העלמא דאתכסיא שלהם, רחמנא ליצלן.] והתיקון נראה בגמטריא של פר"ן = ש"ל, בחינת (שמות ג:ה) של נעלך מעל רגליך, וזה היה כאשר משה רבינו היה 'סר לראות', העצה הוא של נעלך שמבואר בספרים הקדושים הוא התפשטות הגשמיות. [ויש לומר בזה ענין של פלטי בן לי"ש, שאף שלא נגע במיכל נהנה בעיניו, והיה צריך להתגלגל בר' מתיה בן חרש שסימא את עיניו לא לראות את האשה יפה שהשטן הציעה לפניו, כי הוא פלטי נפלט אבל עדיין היה בחי' יש, וצריכים ש"ל, לשלול את הגוף לגמרי ולהעלות את האהבה כדלקמן). ויוסף שקיים את זה, כמש"כ וינח בגדו, שמבואר בספרים הקדושים שהוא פשט את גופו, אצל אשת פוטי פר"ע - ע' פרן (כי 'ן' הוא תוספת להקטין כידוע). זכה לבחינת בן פר"ת יוסף בן פר"ת עלי עין בנות צעדה עלי שור. (וע"ע מש"כ בערך פורים). והנה לא מספיק בהתפשטות הגשמיות אלא שצריכים להעלות את האהבה נפולה למקומה ולעסוק בתיקון השדה ליחד קב"ה ושכינתיה. וזה מש"כ ומפקדיך לא תעיתי, כי ענין פקודים, מלשון פקידה, שהזכר פוקד את הנקבה. כי יוסף הצדיק נפל והפילו לפח בהיותו תעה בשדה (וישב לז:טו – וע”ש וימצאהו איש, ופרש”י זה גבריאל, וע' בשבחי הר”ן יח, ובחיי מוהר”ן תרד, שרק מי שאין לו שום הרהורים על אישה לא יפחד ממלאך), שביקש לתקן את השדה, ולא יצא נקי עד שהביא את מנשה ואפרי"ם לעולם ויעקב אבינו שכל את ידיו לברך את אפרי"ם בימינו. והנה בריש פרשת אלה פקודי המשכן משכן העדות, איתא בזוהר ז"ל תא חזי בשעתא דאמר ליה קב"ה למשה עביד משכנא, הוה קאים משה תוהא, דלא ידע מה למעבד, עד דאחזי ליה קב"ה בעינא כמה דכתיב (שמות כה:מ) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. והיה ממש צריך לראות, וזה בחי' עדות ביהוסף כדאיתא שם, שצריכים שבטי י"ה עדות בעינים, והעינים של הצדיק מתקנים וסת לדם נדה (תורה כט), אשר פקד משה, בחי' יחוד קב"ה ושכינתיה.

פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. ירדו עיני על לא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶֽאֱמוּנָ֥ה מְאֹֽד. צוית בגמטריא אבגית"ץ – נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הט"ו אותיות. צוית צדק, עם הב' תיבות והכולל, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. ואמונה, בגמטריא נ נח.

שרים, עם הד' אותיות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה, רבינו נחמן מאומן ע"ה. ומדברך פחד לבי, בגמטריא רבנו נחמן. רדפוני חנם ומדברך פחד, בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

שבע ביום הללתיך. ה-ללתיך ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וע' בשער רוח הקודש יחוד י' שכתב לכוון בהללתיך י"פ מ"ה ומ' אותיות. חמש הם גבורות משולבות בחמש אחרות שהם חסדים).

מכשול, זה אותיות, כשלום, כאילו שלום, היינו שלום של שקר. שלום בגמטריא רבינו נ נח. לאהבי תורתך, עם התיבות, בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: רב לאהבי תורתך, בגמטריא נון נון חית. הראשי תיבות של: לאהבי תורתך ואין למו, בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. והנה באמת קיימא לן שאין אדם עומד על דברי תורה עד שנכשל בהם, ובריש ספר אדיר במרום הרמחל קבע שכן הוא אפילו לענין לימוד סתרי נסתרות סודי התורה. ונראה לפרש ואין ל-מ"ו מכשול, מ"ו זה מילוי שם ע"ב, והוא בחי' בצל החכמה (ואולי זה מה שהיה אצל בצלאל שהוא כוון למה שהשם יתברך אמר למשה אף על פי שמשה רבינו אמר להיפוך), ועיין בסוף יחוד היראה שמם ואו עולה למאה, בחי' אדנ"י כמבואר במקום אחר. ונראה שאף על פי שאפילו בסודי התורה מוכרחים להיכשל כנל, אכן כיון שמגיעים ל-מ"ו הנ''ל הרי אין למו מכשול, ומובן להמשכיל, כי כאן כבר אין מקום ליכשל. וי"ל עוד שזה מה שכתוב (תהלים נה:כ) אשר אין חליפות למו, היינו להמ"ו אין שייך עולמות התמורה והחילוף.

שיר למעלות