Likutay Nanach on Psalms — Chapter 146

אהללה ה', עם הט' אותיות וב' תיבות בגמטריא נ נח. כל הפסוק, עם הו' תיבות, בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה, רבינו נחמן מאומן ע"ה. לק"מ רפב. חיי מוהר"ן לג, לד. אזמרה לאלקי בעודי, ראשי תיבות אבל, לשון אבן, כמו שכתוב אבל אשמים כמו שפרש רש"י כתרגומו בקושטא (בראשית מב:כא). כי מבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא ב' שעל ידי שירות ותשבחות שהם בחי' הלכות, זוכים להליכת הדמים כסדרן, ונחלץ הלב, וזוכין לאמת. ויש לפרש גם שלכן נקרא אבלות על המת, כי המיתה הוא דבר הכי אמיתי בעולם, המיתה היא תכלית האחריות והמחייב את האדם שאי אפשר להכחישה בשום אופן. ולכן מצינו בכמה מקומות שעליה מדרגה לדרגה מכונה מיתה (ואפילו אשת אליהו ואשת ריב"ל מותרות, כמבואר בנושאי כלים בשולחן ערוך אבן עזר ריש יז), וכמו שבאמת המלאכים למעלה מקריבים א"ע ואנחנו נזהרים בדרך כלל מלהזכיר את זה, כי אי אפשר לפרש את זה לעולם שלנו שהחיים הם בגשמי – עם כל הטעמים התלוים בזה, ואילו שם גם החיים רוחני. ולכן ארץ ישראל הונחל בדרך שהמתים יורשו את החיים (רש"י פנחס כו:נה). ולכן זאת התורה אדם כי ימות באהל, כי התורה אמת ואי אפשר להשיגה כראוי אלא על ידי האמת של המיתה. אלא ש'מת' חסר הא' של האור. וזה בחי' האמת המר – באנגלית the bitter truth. והאבלות, הוא מה שמתיישבים עם האמת הזה. ומבואר בליקוטי מוהר"ן כא ענין שבעת ימי אבלות כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים. ואור הפנים הוא בחי' אמת כידוע. ולכן טוב ללכת אל בית האבל וכו'.

תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו. תצא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

אשרי שא'ל יעקב בעזרו, ר"ת יבש"א, שהוא ר"ת ישראל בער (בן) שלמה איזק. וס"ת יובל, שהוא ענין השם נחמן, כמש"פ במ"א (גי' מ"ח, ושנת נ').

מתיר אסורים, מתי "ראסורים" – בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן – מתי?!

הראשי תיבות של: עורים י' זקף כפופים, ע"ה בגמטריא נ נח. בעולם מקשים מה ענין אהבת צדיקים בתוך כל אלו הנזקקים שצריכים רחמים יתירה. והרבה תירוצים ניתנו. והנה רואים שהצדיקים נזקקים לאהבה, וכנראה שהצדקות עלול לסכן הצדיק להיות נטוש ושרוי בדין רחמנא ליצלן. עוד י"ל דמצינו במסכת יומא (דף טז:) שדרשו את הפסוק, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו (תהלים סט:כט), שעם צדיקים, זה ספרן של בינונים, וא"כ הכי נמי י"ל שצדיקים היינו בינונים. וכן עיין שם בהמשך (יז.) שב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד [-כלומר הבינונים, שהם מחצה על מחצה, השם יתברך מטה אותם לכף זכות] ועליהם אמר דוד (תהלים קטז:א) אהבתי כי ישמע ה' את קולי ע"ש, הרי מידת אהבה בבינונים. [וע"ש דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה', אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אימתי אני אהובה לפניך, בזמן שאתה שומע קול תחנוני, ע"כ, ולפי זה ענין ה' אהב צדיקים, שהוא שומע קול תנונם].