Leviticus Chapter 15

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:

דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא:

וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא:

כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא:

ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

וכי ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא:

וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים:

וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר:

וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן:

ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו: (ס)

שישי - שביעי במחוברין  ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב:

וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב:

ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב:

ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב:

וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא:

וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב:

ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא: (ס)

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא:

כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה:

וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:

ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:

שביעי  וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד:

ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה:

מפטיר  והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם:

זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה:

והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה: (פפפ)