ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר:

בן אדם (כתוב) כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה:

ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים:

אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא:

מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה: (ס)

לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל:

כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר:

להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות: (פ)

לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה:

הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו:

והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה:

תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה:

בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך:

אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה: (פ)

בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך:

האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל:

ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי:

ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה:

ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר:

אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו:

ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו:

ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו:

והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה: (פ)

ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם:

ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים:

ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה: (פ)